Split (1)

train · 606k rows

title stringlengths 1 146	content stringlengths 0 337k	timestamp timestamp[s]
נר"ו	הפניה ברכת החיים	2024-10-13T13:32:44
הי"ו	הפניה ברכת החיים	2024-10-13T13:34:51
עדוואן פרחאן	הפניה יחיא פרחאן	2024-10-13T13:35:08
נרו יאיר	הפניה ברכת החיים	2024-10-13T13:36:52
פיפינידים	הפיפינידים והארנולפינים (או ארנולפינגים) היו שתי משפחות אצולה פרנקיות מאוסטרזיה במהלך התקופה המרובינגית. הם שלטו בתפקיד המאיורדומוס (ראש הארמון) לאחר שנת 687 ובסופו של דבר החליפו את המרובינגים כמלכי הפרנקים בשנת 751, והקימו את השושלת הקרולינגית. מקור השמות השמות "פיפיניד" ו"ארנולפינג" הם מוסכמות מודרניות, המשקפות את מוצאן של המשפחות מארנולף ממץ (מת בערך בשנת 640) ופפין (או פיפין) הזקן מלנדן (מת בשנת 640). הישנותו של השם המוביל "פיפין" במשפחה הובילה את המחבר האלמוני של האנלים של מץ (בסביבות שנת 805) לכנות את המשפחה "פיפיניוס" (Pippinios), הכינוי המוקדם ביותר הידוע למשפחה. במובן המחמיר, הפיפינידים הם צאצאיו של פיפין הזקן והארנולפינים הם צאצאיו של ארנולף ממץ. קבוצות אלו חופפות רק דרך נישואיהם של בנו של ארנולף, אנסגיזל, ובתו של פפין, בגה, ובנם, פפין האמצעי מהרסטל וצאצאיו. היסטוריה המאבקים בין המלכים המרובינגים פגעו במעמדה של המלוכה הפרנקית, החלישו את כוחה, וגרמו לעליית כוחה של האצולה, שצברה בתקופה זאת רכוש רב, בעיקר בקרקעות, ונעשתה מעורבת יותר במינהל הממלכה. משפחת הפיפינידים (והארנולפינים) הייתה אחת ממשפחות האצולה שהתעצמו במהלך המאה ה-7. פפין הראשון ("הזקן") היה יועץ בכיר של המלכים המרובינגים כלותאר השני ובנו דגוברט הראשון. הוא כיהן במשרת המאיורדומוס (הממונה על הארמון), שהייתה המשרה הבכירה ביותר במינהל המלכותי, והמחזיק בה היה בעל כוח וסמכויות רבות, ולמעשה היה המשנה למלך. מוצאם של הפיפינידים מאוסטרזיה, כלומר, מחלקה הצפוני-המזרחי של הממלכה הפרנקית בתקופה המרובינגית, שם הם צברו קרקעות רבות והפכו לאחת ממשפחות האצולה החזקות ביותר. בעקבות ניסיון הפיכה כושל של המאיורדומוס של אוסטרזיה גרימואלד הזקן (בנו של פפין הראשון), שניסה להמליך את בנו כילדברט המאומץ, נפגע מאוד מעמדה של משפחת הפיפינידים. פפין האמצעי (השני) הצליח להשיב למשפחתו את מעמד הבכורה באוסטרזיה, ושאף להשתלט גם על מוקד הכוח של מרכז השלטון הפרנקי המרובינגי בסוף המאה ה-7 ותחילת המאה ה-8 – החצר המלכותית של נויסטריה, כלומר, חלקה הצפוני-מערבי של הממלכה הפרנקית, שמרכזה היה בפריז. פפין החל לצבור רכוש בנויסטריה, ונקט במדיניות של מתן חסות ותרומות לכנסיות ולמנזרים שם. כך רכש בממלכה זו מעמד ואת אהדת הממסד הכנסייתי. בשנת 687 הביס פפין את וראטו, המאיורדומוס של נויסטריה, בקרב טרטרי , שלאחריו הוא הפך לאציל הפרנקי החזק ביותר בכל חלקי הממלכה המרובינגית. הוא קיבל גם את משרת המאיורדומוס של נויסטריה, ובכך קיבל לידיו את השליטה בחלקים נרחבים של הממלכה הפרנקית. המלך המרובינגי היה חסר כוח ויכולת לפעול ללא שיתוף פעולה עם פפין והאצולה. בשנת 714 מת פפין השני, בלא להותיר יורש חוקי. אשתו, פלקטרודיס , סירבה להכיר בזכות הירושה של קרל (מרטל), בנו הלא חוקי מפילגשו. היא אסרה אותו ומינתה את נכדה תאודואלד למאיורדומוס של אוסטרזיה, והיא שימשה בתפקיד העוצרת. מינויו עורר התנגדות רבה בקרב האצילים. קרל נמלט מהכלא, ותפס בכוח את מישרתו של תאודואלד. בשנת 719 כבר לקח לידיו את השליטה על אוסטרזיה, נויסטריה ופריזיה, ובהדרגה הרחיב את השפעתו גם אל ממלכת בורגונדיה (החלק הדרומי-מזרחי של הממלכה המרובינגית) וממלכת אקוויטניה (החלקה הדרומי-מערבי של הממלכה המרובינגית). על שמו של קרל מרטל נקראת משפחתו משפחת הקרולינגים, אם כי חלק ממהיסטוריונים מיישמים את הכינוי הזה כבר באשר לנישואים של אנסגיזל ובגה. צאצאיו של אחיו של קרל, כילדברנד הראשון, לעומת זאת, ידועים בשם הניבלונגידים . בשנת 741 מת קרל מרטל ואת שלטונו ירשו שני בניו – פפין השלישי (הגוץ) וקרלומן, שבשנת 747 פרש לחיי נזירות, ופפין נותר מאיורדומוס יחיד באוסטרזיה ובנויסטריה, בעוד שהמלך המרובינגי היה חסר כוח לחלוטין, ובעל תפקיד ייצוגי בלבד. מאז שלהי המאה ה-8, עליית המשפחה תוארה כמאפיין המכונן של התקופה המרובינגית המאוחרת, כאשר המלכים מוצגים כ"מלכים העצלים" ("מלכים עושי כלום"), בובות של המאיורדומים (ראשי הארמון) שלהם. תיאור זה נמשך בהיסטוריוגרפיה המודרנית. היו אף שהציעו שהפיפינידים והארנופלינים נקטו ב"אסטרטגיה ארוכת טווח" כדי לתפוס את השלטון. בשנת 750 שלח פפין שליחים אל האפיפיור זכריה ברומא, כדי לברר אם זהו מצב תקין, שבו למלך הפרנקי אין כל כוח, ותשובתו הייתה שכדי שהסדר בממלכה הפרנקית יישמר, מוטב לתת את התואר "מלך" למי שהכוח בידיו. בעקבות תשובתו, בחודש מרץ 751 בחרו אצילי הממלכה בפפין הגוץ למלך הפרנקים. המלך המרובינגי האחרון, כילדריך השלישי, הודח ונשלח למנזר. פפין היה המלך הפרנקי הראשון שלא היה בן למשפחה המרובינגית. כדי לספק תחליף ללגיטימציה השלטונית של המרובינגים, ערך הבישוף בוניפציוס, נציגו של האפיפיור, טקס משיחה בעיר סואסון. ב-6 בינואר 754 ביקר האפיפיור סטפנוס השני בארמונו של פפין ומשח אותו בשנית, ויחד איתו את בניו, קרל (הגדול) וקרלומן (הראשון). המשיחה הייתה חיקוי למשיחתו של דוד המלך, כפי שהיא מתוארת במקרא, והיא נועדה לעשות את פפין נבחרו של האל, שמלכותו מוגדרת כמלכות בחסד האל. באמצעות משיחתם של שני בניו, נעשו גם הם נבחרי האל, ובכך הובטחה תמיכתה של הכנסייה בעלייתם לשלטון, והובטחה הלגיטימציה השלטונית שלהם ורציפות השלטון הקרולינגי. בשנת 768 מת פפין הגוץ, ושני בניו ירשו אותו. הממלכה חולקה בין שניהם, אולם בשנת 771 מת קרלומן, וקרל נעשה שליט הממלכה כולה. לקריאה נוספת יצחק חן, "עליית הקרולינגים", בתוך: ראשיתה של אירופה, כרך ב, יחידה 4, פרק א, האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ג 2003, עמ' 93–100. הערות שוליים קטגוריה:השושלת הקרולינגית קטגוריה:בתי אצולה גרמניים קטגוריה:בתי אצולה צרפתים קטגוריה:פרנקים קטגוריה:פיפינידים	2024-10-19T20:42:47
חיים אריה ליב פנסטר	רבי חיים אריה ליב פנסטר (ביידיש נכתב גם פענצטער) (תקצ"ה, 1834 – ה' בכסלו תרנ"ז, 10 בנובמבר 1896) היה רב ודרשן, מחבר סדרת הספרים שער בת רבים על התורה וחמש מגילות. ביוגרפיה חיים אריה נולד לאביו רבי יוסף ב"ר מרדכי פנסטר ולאמו יהודית בשנת תקצ"ה, 1834, בעיר ידוובנה במחוז לומז'ה בפולין. למשפחה רבנית, מצד אביו היה נכד של רבי חיים אב"ד שצוצין. ורבי שלמה זלמן אב"ד זאבלודאווא. כשהיה בן שמונה עשרה, בערך בשנת תרי"ב (1852) נישא לשיינה איטע בתו של רבי מרדכי קארלינסקי, מהעיר טיקטין (הסמוכה לידוובנה), שהיה נכדו של הגאון רבי ירוחם פישל (בן רבי מאטיל) אב"ד שנאדאווא, ופלוצק. לאחר חתונתו החל לשמש כדרשן בעירו. עסק במסחר. נסע לוורשה להדפיס שם את כרך שני של ספרו על ספר שמות, ונפטר שם ביום שלישי בפרשת ויצא, ה' בכסלו תרנ"ז, 10 בנובמבר 1896. ובעזר יעקב ברוידא נטמן בבית הקברות היהודי בוורשה. משפחתו נכדו, בן בתו שרה לאה, הוא הסופר פנחס טורברג. אחיו היה יעקב משה פנסטר. ספריו שער בת רבים - ספר דרשות על התורה, המחבר הספיק להדפיס את שני הכרכים הראשונים, לאחר מותו נדפסו על שאר החומשים וחמש מגילות, הרב משה יעקב רבינוביץ הדפיס חלק נוסף על הפטרות, לספר מהדורות רבות. הספר נדפס בהסכמת רבי יצחק אלחנן ספקטור, רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, רבי יצחק פייגנבוים ועוד. בחיבור זה אסף פירושים מכ-300 ספרים מתוכם מספר ספרים בכתבי יד שהיו ברשותו. בין הפירושים הוסיף גם מפירושיו. את החיבור החל להוציא לאור בחשוון תרמ"ח בעקבות מחלה שכדי להינצל ממנה הבטיח להוציא את ספרו. הגהותיו לספר סדר הדורות נדפסו במהדורת הספר של הרב ישעיהו אשר זליג מילר ניו יורק תשפ"א. ממוזער\|שמו בפרענומעראנטן לספר פרדס הבינה, תרט"ו ספרים שלא נדפסו חומת אבנים - ספר היסטוריה בן שלושה חלקים, מערכת דורות, מערכת גדולים ומערכת ספרים. מרגלאין טבאין - ליקוט מספר יערות דבש לרבי יהונתן אייבשיץ. מטה החיים - דרשה למעלת חברת תקון ספרים. ריח לבנון - פירוש לספר חסידים (כתב היד לא קיים) קיימים גם הגהות לשם הגדולים, לספר המטעמים, אגרות ועוד. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:מגיהי ספר סדר הדורות קטגוריה:מפרשי ספר חסידים קטגוריה:מחברי ספרי דרוש קטגוריה:יהודים פולנים קטגוריה:מחברי ספרות תורנית קטגוריה:מחברי ספרי חידושים על התורה קטגוריה:מגיהי ספר שם הגדולים קטגוריה:ילידי 1834 קטגוריה:נפטרים ב-1896	2024-10-17T16:30:54
מימי שמיר	מימי שמיר (באנגלית: Mimi Schmir) היא מפיקת קולנוע וטלוויזיה ותסריטאית אמריקאית. עבדה כמפיקה וכתסריטאית בדרמה הרפואית "האנטומיה של גריי". מלבד לסדרה זו, הייתה שמיר בצוות ההפקה של תוכניות אחרות, דוגמת "שולחן לחמישה" ו"פליסיטי". בשנים 2006–2007 הועמדה פעמיים לפרס אמי עבור "סדרת הדרמה הטובה ביותר" כחלק מצוות ההפקה של "האנטומיה של גריי". בשנת 2006 זכתה עם הצוות בפרס גילדת הכותבים של אמריקה ל"סדרה החדשה הטובה ביותר". שמיר הייתה מועמדת לשני פרסים נוספים מאותו ארגון עבור "הדרמה הטובה ביותר". חיים אישיים שמיר הייתה נשואה למפיק הטלוויזיה והסופר גארי גלסברג, איתו נולדו לה שני בנים, דש ואלי. גלסברג נפטר בשנתו ב-28 בספטמבר 2016 בלוס אנג'לס בגיל 50. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:מפיקות טלוויזיה אמריקאיות קטגוריה:זוכי פרס גילדת הכותבים של אמריקה קטגוריה:תסריטאיות אמריקאיות קטגוריה:אמריקאיות שנולדו במאה ה-20	2024-10-13T15:02:37
מאצ'יי הוניה	מאצ'יי מארק הוניה (בפולנית: Maciej Marek Hunia; נולד ב-25 בפברואר 1961) הוא דיפלומט ואיש צבא פולני, המכהן כשגריר פולין בישראל. ביוגרפיה הוניה נולד וגדל בעיר קרקוב. למד פילוסופיה והיסטוריה באוניברסיטה היגלונית בעיר. לאחר לימודיו התגייס לצבא פולין. שימש בתפקידי מודיעין. בשנת 2004 הועלה לדרגת בריגדיר גנרל. ב-2007 שירת בשגרירות פולין בצ'כיה. בשנת 2008 כיהן כראש המודיעין הצבאי. באותה שנה עבר לשמש כראש סוכנות מודיעין החוץ של פולין וכיהן בתפקיד עד 2015. באוקטובר 2024 החל הוניה לשמש כשגריר פולין בישראל. תחביבו של הוניה הוא טיפוס על הרים. קישורים חיצוניים איתמר אייכנר, לראשונה זה 3 שנים וחצי: פולין מינתה שגריר בישראל, באתר ynet, 13 באוקטובר 2024 ציוץ של שגרירות פולין בישראל, המודיע על מינויו של הוניה לשגריר, ברשת החברתית X קטגוריה:אנשי צבא פולנים קטגוריה:שגרירים פולנים קטגוריה:שגרירים בישראל קטגוריה:יחסי ישראל–פולין קטגוריה:פולנים שנולדו ב-1961	2024-10-17T07:34:56
ג'מעת אל-ופא לרעיאת אל-מסנין	הפניה ג'מעיית אל-ופא לריעאיית אל-מוסינין	2024-10-13T15:19:28
ארמון רוצ'לאי	הפניה פאלאצו רוצ'לאי	2024-10-13T15:23:19
שירים שהוקלטו על ידי אודיה	ממוזער\|אודיה בהופעה אודיה אזולאי, המוכרת בשם הבמה שלה "אודיה", היא זמרת-יוצרת ישראלית. הקריירה המוזיקלית שלה כוללת שירים המשלבים פופ עם נגיעות של סגנונות ים-תיכוניים ואוריינטליים, לצד טקסטים אישיים. הדיסקוגרפיה של אודיה כוללת מספר סינגלים שזכו להצלחה משמעותית ברדיו הישראלי ובפלטפורמות הסטרימינג. היא נחשבת לאחת מהכוכבות הצעירות העולות של המוזיקה הישראלית. עד כה, אודיה הוציאה שלושה אלבומי אולפן. השירים ממוזער\|גיא ויהל הפיקו לאודיה שירים רבים בתחילת דרכה המוזיקלית ממוזער\|גל אדם ואודיה כתבו מספר שירים ביחד, כמו "אם אתה שלי" ו"קריוקי פסנתר בסלון" שיראמן (ים)כותב (ים)מפיק(ים)פרויקטשנהסימוכין"I Wanna Be Yours"רד בנד ואודיהאלכס טרנר וג'ון קופר קלארקיקיר בן טוב וניר דנן2023"Snap"אודיהרוזה לין, לארזו פרינסיפטו, ג'רמי דוסולט, אלי קריסטל, תמר קפרליאן, קורת'ני הראלאופק יקותיאל ומשה בן אברהםהמצעד הבינלאומי השנתי של גלגלצ 20222022"אבא אין לי שאלות"אודיה אזולאיגיא ויהלאור2021"אוהבת אותך בטעות"אודיה והחלליתאלי פרץ, אודיה אזולאי ואופיר מלולאופיר מלולהאמת2022"אור"אודיהאודיה אזולאיגיא ויהלאור2020"אין אותי יותר"יהל דורון2021"אינטלקטוערס"עמית מרדכי, עידו נצר ואודיה אזולאיTriangleהאמת2022"אינטלקטוערסית"עמית מרדכי, עידו נצר, לירז רוסו ואודיה אזולאיTriangle2023"אלייך/מצייר אותך"אודיה וליאור נרקיסצ'ולי זכאי, איתי זילברשטיין, מאיר עמר וסגיב כהן, לחן עממידניאל טהןמחתנים את הלוחמים2024"אם אתה שלי"אודיהגל אדם, מתן דרור, אודיה אזולאי ואושר כהןמתן דרור"אם הייתי צריכה"אודיה אזולאיאופק יקותיאל ומשה בן אברהםהאמת2021"אני ואתה"עדן אלנה, גיא ויהל, עידן עמדי, לירן דנינו, ספיר סבן, שלומי שבת, יובל דיין ואודיהאריק איינשטיין ומיקי גבריאלובגיא ויהל2020"אני פה"אושר כהן ואודיהאודיה אזולאי ואושר כהןאושר כהן וגיא דאןהאמת / אושר2023"אסטרולוגים רבנים"אודיהאודיה אזולאי, תמר יהלומי ויונתן קלימיתמר יהלומי ויונתן קלימיילדה של אמונה2024"בגלגול הבא"אבי אוחיון ואודיה אזולאימתן דרור"ביי"עדן אטד, אודיה אזולאי וטל קסטיאלעדן אטד ורז קופרמןילדה של אמונה"בימים ההם"אודיה אזולאי ואושר כהןאושר כהן ולידור עיישהאמת2022"בלילות"עופר ניסים ואודיהדולב רם, אודיה אזולאי, עופר ניסים, פן חזות ורון ביטוןעופר ניסיםהאמת2023"בן אדם"אודיהאלמוג קריאף, נדב אהרוני, אודיה אזולאי וצליל קליפינדב אהרוניילדה של אמונה2024"דם של גיבורים"אודיה אזולאיאופק יקותיאל ומשה בן אברהםחרבות ברזל2023"האהבה שלנו"גיא ויהלאור2019"האמת"אודיה ורואי אדםאופק יקותיאל ומשה בן אברהםהאמת2022"הביתה לחזור"אודיה וצאן ברזל מוזיקהאביבה אהרון ויורם טהרלבגיא ויהלאור / יעלה ויבוא - פרויקט המחווה לשירי יורם טהרלב2021"הדם שלי"אודיה וששון איפרם שאולובששון איפרם שאולובמאיר משעליגן עדן של משוגעים2024"הזוג המלכותי"אודיהאודיה אזולאי ואופיר כהןיעקב למאי, אור כהן ואופיר כהן2023"החיים שלי אחריך"אודיה אזולאי, תמר יהלומי ויונתן קלימיתמר יהלומי ויונתן קלימיהאמת2022"הטוב הרע ועודיה"איזי, אודיה וליעד מאירארז שרון, ליעד מאיר, אודיה אזולאי וירדן פלגג'ורדיילדה של אמונה2024"המועבט האחרון (חלק 2)"אודיה ורואי אדםאודיה אזולאיאופק יקותיאל ומשה בן אברהם2023"הרב שלי אומר"אודיההאמת2022"התרגעות"יהודה קרני ולחן עממיגיא דאןפסקול הסרט "קרוב אלי"2024"חוזר על עצמו"אודיה אזולאי וסתיו בגרסתיו בגרהאמת2023"חורף 23"איזי ואודיהארז שרון, נתי אבידן ואודיה אזולאיגיא דאן וג'וזףחרבות ברזל"חראם"אודיהאודיה אזולאיגיא ויהלאור2021"יכולה לבד"אודיה אזולאי, רז קופרמן וטל קסטיאלאורי שכיבילדה של אמונה2024"ילדה של אמונה"אודיה אזולאי ושי הורוביץמתן דרור"כפיים"אודיה אזולאיגיא דאןאור2021"כשראיתי אתכם יחד"אלויה שיר, לחן עממיאופיר כהןילדה של אמונה2024"לונדון"עדן אטד, אודיה אזולאי, רז קופרמן וטל קסטיאלעדן אטד ורז קופרמן"לילה טוב"עדן אטד, אודיה אזולאי, רז קופרמן, טל בן נון וטל קסטיאל"לילה לא רגוע"אודיה אזולאי, אופיר כהן ותמיר צורתמיר צור"מאמי"נועה קירל ואודיהאודיה אזולאי, צליל קליפי, ינון יהל, נועה קירל ומאי ספדיהינון יהלהאמת2022"מה איתך אבא"אודיהאודיה אזולאיגיא ויהל2021"מה אשיב לך"אור2020"מוגזמת"גיא דאן2021"מלאכית לבנה (מאי נעים ז"ל)"אופיר מלולחרבות ברזל2023"נצנצים"גיא דאןאור2021"סטאי / אתה שלי (חלק 1)"אופק יקותיאל ומשה בן אברהם2023"עובד בכפר"מאור שטרית, אודיה אזולאי ורון ביטוןמאור שטריתילדה של אמונה2024"עוד יום"אודיה וטליסמאןעדן אטד, אודיה אזולאי, רז קופרמן, טל בן נון וטל קסטיאלעדן אטד ורז קופרמן"פוליטיקה"אודיהאבי אוחיון, מתן דרור ואודיה אזולאימתן דרור"פסיכולוגית"אודיה אזולאיתמר יהלומי ויונתן קלימיהאמת2023"ציפור מדבר"יועד נבו וזאב נחמהג'ורדי"צמוד צמוד"עומר אדם, שרק ואודיהדולב רם, אלירן אליהו, אודיה אזולאי, עומר אדם, עמרי דהן, פן חזות ושי הורוביץעמרי דהן ואלירן אליהו2024"קריוקי פסנתר בסלון"אודיהגל אדם ואודיה אזולאיגל אדםילדה של אמונה"רסיסי קריסטל"סטטיק ואודיהעמית מרדכי, עידו נצר, אודיה אזולאי, איתי שמעוני, דור גל, ירדן פלג ולירז רוסוTriangle וג'ורדילהרים"רק אותך אהבתי"אודיהאודיה אזולאי, תמר יהלומי ויונתן קלימיתמר יהלומי ויונתן קלימיהאמת2023"רק שיישאר"גיא מנטש, אודיה אזולאי ויהל דורוןגיא ויהלאור2020"שיאהבו אותי ככה"אודיה אזולאיאופק יקותיאל ומשה בן אברהםהאמת2022"תהמר עליי"עדן בן זקן, נרקיס, נסרין קדרי ואודיהאבי אוחיון, אודיה אזולאי, אופיר כהן ושמעון יחיאאופיר כהן2023"תשבור לי ת'לב"אודיהאודיה אזולאיאופק יקותיאל ומשה בן אברהםהאמת2022 הערות שוליים * אודיה	2024-10-13T15:31:52
קנאביס בישראל	הקנאביס במדינת ישראל נמצא תחת פקודת הסמים המסוכנים, ולכן החוק מחמיר על יצור, החזקה ושימוש בצמח או בתרכובות שלו. עד שנת 2022, הקנס על החזקת קנאביס היה 1000 ו-2000 ש"ח, ופתיחת הליך פלילי מהפעם הרביעית ואילך. עם זאת, בשנת 2022, ועדת החוקה אישרה שעבירות שימוש עצמי בקנאביס יהפכו לעבירות מנהליות ללא רישום במרשם הפלילי. מאז, גובה הקנס על החזקת קנאביס הוא 500 ש"ח והקנס על שימוש במקום פומבי נקבע ל-1,000 ש"ח. בנוסף, האשמת משתמשי קנאביס בדין פלילי בוטלה, אלא שבמקרים חריגים נותרת הסמכות להגיש כתב אישום.. אף על פי כן, סחר בקנאביס הוא עבירה פלילית שהעונש עליה הוא עד 20 שנות מאסר. החוק על פי סעיף 1 לפקודת הסמים המסוכנים, סם מסוכן הוא "חומר מן המפורטים בתוספת הראשונה לרבות כל מלח שלו, וכן כל תכשיר, תרכובת, תערובת או תמיסה של חומר כאמור ומלחיהם". התוספת הראשונה מפרטת כי הקנאביס (Cannabis) וכן השרף של הקנבוס הידוע גם בשם: חשיש (Cannabis Resina Syn: Hashish) נכללים בהגדרה זו. הקנאביס והחשיש נוספו לפקודת הסמים המסוכנים ב-1980. לאורך השנים, נוספו לפקודת הסמים המסוכנים סוגים שונים של חומר הקנאביס. סמים בעלי איסור ייצור, החזקה ושימוש (סימן א'): סמים בעלי איסור מסחר ומעבר (סימן ב'): מאז שנת 2022, הקנס המקסימלי שניתן לקבל על ייצור, החזקה ושימוש בקנאביס, הוא 1000 ש"ח. קנאביס רפואי קנאביס לשימוש רפואי מותר בישראל מאז תחילת שנות ה-90 לחולי סרטן ולסובלים ממחלות הקשורות לכאב כגון פרקינסון, טרשת נפוצה, מחלת קרוהן והפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). מטופלים יכולים לעשן קנאביס, או לבלוע אותו באמצעות שמן קנאביס. ב-2004, צבא ההגנה לישראל החל להשתמש ב-THC בשביל לטפל בחיילים עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית. ב-2012, כמות האנשים בישראל שהשתמשו בקנאביס רפואי הגיע ל-10,000. תיקון עולם תיקון עולם בע"מ היא חברה לגידול ואספקת קנאביס רפואי ברישיון ובפיקוח משרד הבריאות, הראשונה בתחומה בישראל. בסוף שנות ה-90 החל משרד הבריאות להתיר שימוש בקנאביס לצרכים רפואיים. ב-2005 נוצר קשר ראשון בין משרד הבריאות למגדל הראשון ומייסד תיקון עולם, צחי כהן, מתוך הצורך לגדל 100 שתילי קנאביס לצרכים רפואיים ללא תמורה למען חולים אשר קיבלו את ההיתר לצרוך את הצמח להקלה במצבם הרפואי אך התקשו בהשגת הקנאביס עצמו. הקנאביס היה מחולק בחינם לחולים בעלי ההיתר לפי המינון שקבע להם משרד הבריאות. המוצר הסופי, תפרחת הקנאביס, הועבר למעבדות האוניברסיטה העברית בירושלים אל פרופסור רפאל משולם על בסיס קבע, עבור בדיקת אחוז החומרים הפעילים בתפרחת. בשנת 2010 הסדיר משרד הבריאות את נושא הקנאביס הרפואי בישראל, ואיפשר לראשונה לחברת 'תיקון עולם' לגבות 360 ש"ח לחודש בעבור השירות. תקני הגידול של החברה ממוקמים בצפון ישראל ונמצאים תחת פיקוח משרד הבריאות ומשטרת ישראל וכן תחת אבטחה תמידית. הערות שוליים * קטגוריה:ישראל: חוק ומשפט	2024-10-15T13:34:02
אצטדיון קונסטנט ואנדן סטוק	אצטדיון קונסטנט ואנדן סטוק (בצרפתית: Stade Constant Vanden Stock, בהולנדית: Constant Vanden Stockstadion; ידוע גם כלוטו פארק) הוא אצטדיון כדורגל הנמצא באנדרלכט, אחד מרובעי העיר בריסל, בירת בלגיה. האצטדיון מכיל 22,500 מקומות ומשמש כאצטדיונה הביתי של קבוצת הכדורגל אנדרלכט. היסטוריה האצטדיון הוקם בשנת 1917 זמן קצר לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם יציע עץ אחד בלבד. שנה לאחר מכן נקרא שמו של האצטדיון על שם התעשיין אמיל ורסה, שהיה גם הנשיא הראשון של המועדון. במהלך השנים נבנו באצטדיון יציעים מבטון. בשנים 1946 ו-1969 האצטדיון הורחב. ב-20 בספטמבר 1980 פקדו את האצטדיון 38,349 צופים שהגיעו לראות את משחק הליגה של המועדון נגד סטנדרד לייז', שיא כל הזמנים עד היום. במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, האצטדיון נהרס ונבנה מחדש. בשנת 1991 הסתיימה בנייתו והוחלט לקרוא לו על שם קונסטנט ואנדן סטוק, על שם שחקן העבר ויו"ר המיתולוגי של המועדון. עלות השיפוץ הסתכמה ב-1.5 מיליארד פרנק בלגי שנאספו באופן עצמאי. בשנת 2010 רוג'ר ואנדן סטוק, הודיע כי ברצונם לבנות טבעת שלישית שתגדיל את האצטדיון ל-30,000 מקומות, אולם 4 שנים לאחר מכן התוכנית נגנזה בעקבות הכוונה לבנות אצטדיון לאומי חדש בבריסל שיכיל 60,000 מקומות. בקיץ 2012 שופץ האצטדיון פעם נוספת, הפעם על מנת להתאים אותו לסטנדרטים של אופ"א על מנת שתוכל לארח את משחקי הבית שלה באצטדיונה הביתי ולא לנדוד כבעבר. בהתאם לכך, נבנו אזורי VIP וחדר עיתונאים חדש, אך הקיבולת של האצטדיון ירדה ל-21,500 מקומות. בשנת נקרא האצטדיון בנוסף כ"לוטו פארק", על שם חברת לוטו שהפכה לנותנת חסות לאצטדיון. קישורים חיצוניים אצטדיון קונסטנט ואנדן סטוק באתר Stadium Guide הערות שוליים קטגוריה:אנדרלכט (כדורגל) קטגוריה:בריסל: מבנים קטגוריה:אצטדיוני כדורגל בבלגיה אצטדיון קונסטנט ואנדן סטוק	2024-10-14T13:57:57
לוטו פארק	הפניה אצטדיון קונסטנט ואנדן סטוק	2024-10-13T16:09:01
ג'ולי פרוסט	ג'ולי פרוסט (באנגלית: Julie Frost; נולדה ב-26 בספטמבר 1970) היא פזמונאית, זמרת, גיטריסטית ומפיקה מוזיקלית אמריקאית. היא זוכת פרס גלובוס הזהב ותחרות האירוויזיון בתור כותבת, כמו גם פרס בחירת ההורים על הפקה והשתתפות במספר אלבומים. פרוסט הייתה למייסדת של עמותת "שירים לפילים", במטרה לעזור ולגייס כספים בתעשיית המוזיקה עבור הפילים ברחבי העולם. היא הפזמונאית האמריקאית השנייה שזוכה בתחרות האירוויזיון, ככותבת שותפה של השיר "Satellite", שזכה בתחרות מטעם גרמניה. פרוסט הייתה שותפה לכתיבת השיר "Masterpiece" של הזמרת-יוצרת האמריקאית מדונה, מתוך פסקול סרטה "וואליס ואדוארד". השיר זכה בפרס גלובוס הזהב לשיר המקורי הטוב ביותר ונכלל בפסקול של הסרט, . ראשית חייה וקריירה פרוסט גדלה בכפר ורמונט והחלה להופיע בפומבי בשנת 1992 בשיקגו. אלבום הסולו הראשון שלה The Wave (2002) התקבל בחיוב על ידי מבקרי מוזיקה שונים; על סגנון הכתיבה שלה, מבקרת המוזיקה ג'וני לופטוס כתבה "הזמרת/כותבת משיקגו, ג'ולי פרוסט, אוהבת להציג בשיריה כאב לב ותחנונים, תוך שילוב משחקי מילים מתוחכמים".Darryl Cater: review of Frost's debut album The Wave , retrieved 10 July 2010Julie Frost at centerstagechicago.com, retrieved 10 July 2010 בהמשך ייסדה פרוסט אולפן משלה "Happy Child Studios", שנועד להפקה של שירים עבור משפחות וילדים, והוציאה לאור את אלבומה Happy Child Music (2006). בין הקרדיטים שלה נמנים השירים "Just Can't Get Enough" של הבלאק אייד פיז, אחד הבתים מ-"Castle Made of Sand" של פיטבול ו-"Sweet Spot" של פלו ריידה. היא גם הייתה שותפה לכתיבת שירה של ביונסה "Countdown", "Kiss Me" של אד שירן, "Primadonna" של מרינה והיהלומים. פרוסט כתבה את "Endless Love" בביצוען של טיגן ושרה. בהמשך, השתתפה בכתיבת "Lift Me Up" בהשתתפות ניקו, וינז וליידיסמית' בלאק ממבזו באלבומו של דייוויד גטה, Listen; היא השתתפה בכתיבת הסינגל "Marvin Gaye" של צ'ארלי פות' בהשתתפות מייגן טריינור. בנוסף, פרוסט השתתפה בכתיבת הסינגל "Obsession" של די ג'יי וייס בהשתתפות קייל וג'ון בליון. בהמשך הקריירה שלה, היא כתבה את "Ring" ל-Rare של סלינה גומז, ואת "Oh My God" עבור אלבומו של אלק בנג'מין, These Two Windows. היא הועמדה לפרס גראמי הלטיני בשנת 2020 עם "Love" שנכתב ביחד עם ג'סי וג'וי, הלקוח מהאלבום, Aire. פרוסט הוחתמה ב-EMI ב-2009 על ידי מנהל המוזיקה ביג ג'ון פלאט. בשנת 2010, שיר שנכתב על ידי פרוסט ודיין ג'ון גורדן, "Satellite", זכה בתחרות האירוויזיון 2010 מטעם גרמניה. את השיר הקליטה לנה מאייר-לנדרוט; הוא הפך לאחר מכן ללהיט במדינות שונות ברחבי אירופה, ודורג במקום הראשון במצעד הסינגלים האירופי. דיסקוגרפיה 2006: Happy Child Music 2002: The Wave 2000: "Songs for Wiggleworms" קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:נשים אמריקאיות במאה ה-21 קטגוריה:פזמונאיות אמריקאיות קטגוריה:זוכי האירוויזיון קטגוריה:זמרות אמריקאיות קטגוריה:גיטריסטיות אמריקאיות קטגוריה:מפיקות מוזיקליות אמריקאיות קטגוריה:זוכות פרס גלובוס הזהב	2024-10-13T16:24:05
יוסף קארל	יוסף "ג'ו" קארל (1906–1993) היה אמן ישראלי. צייר, תפאורן, מעצב תלבושות לאופרות סרטים והצגות, שחקן, תסריטאי ומפיק. ביוגרפיה קארל הוא יליד אוסטריה, למד ציור באקדמיה לאמנות בווינה והחל לצייר תפאורות לאופרה, לתיאטרון ולקברטים פוליטיים. עם פלישת הנאצים לוינה ב-1938, עבר לבריטניה ועבד כתפאורן בתיאטרון האנגלי, האיטלקי, הבלגי וההולנדי. קארל הגיע לישראל לראשונה ב-1953 התיישב בה קבע בראשית שנות ה-60. במשך השנים, יצר עשרות רבות של תפאורות ותלבושות לתיאטראות השונים. כמו כן, צייר תפאורות לסרטים "גבעה 24 אינה עונה", "סאלח שבתי", "סבינה והגברים" ו"ארבינקא". צייר תפאורות ותלבושות לארבעים הצגות בתיאטרון "הבימה". תפאורה עיסוקים נוספים הופיע בסרט "מעשה במונית" גילם את הפקיד יעקב (1965) כתב והפיק את הסרט "רק לא בשבת" (1965) קישורים חיצוניים יוסף קארל, באתר הספרייה הלאומית של ישראל סדרת החיות - יוסף קארל "תל אביב" - ציור של יוסף קארל הערות שוליים קטגוריה:ישראלים ילידי אוסטריה קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1906 קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1993 קטגוריה:מעצבי במה ישראלים	2024-10-19T06:54:49
ג'ימי הארי	ג'ימי הארי (באנגלית: Jimmy Harry) הוא פזמונאי, מפיק מוזיקלי ורב-נגן אמריקאי המתגורר בלוס אנג'לס, קליפורניה. קריירה במרוצת השנים, הארי עבד עם אמנים ולהקות כמו מדונה, פינק, ויזר, קיילי מינוג, קלי קלרקסון, פישרספונר, או לנד, וסנטנה. הוא זכה בפרס גלובוס הזהב בשנת 2012 מטעם איגוד העיתונאים הזרים בהוליווד, בקטגוריית "השיר המקורי הטוב ביותר" ביחד עם מדונה וג'ולי פרוסט על השיר "Masterpiece". בשנת 2010, ההפקה שלו ל-"Sober" של פינק הייתה מועמדת לפרס גראמי בקטגוריית "ביצוע הפופ הנשי הטוב ביותר"; הוא גם כתב והפיק את "Funhouse", שיר נושא מתוך אלבום בעל אותו שם של פינק, עליו הועמד לגראמי בקטגוריית "אלבום הפופ הווקאלי הטוב ביותר". ג'ימי זכה להכרה מהאקדמיה לקולנוע והטלוויזיה הקנדיים בטקס פרסי המסך הקנדי בשנת 2014, במסגרתו הוא וסרינה ריידר זכו בקטגוריית "השיר המקורי הטוב ביותר" על השיר "It's No Mistake" מתוך הסרט, "טעות מהסוג הנכון". קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:מוזיקאים אמריקאים קטגוריה:רב-נגנים קטגוריה:מפיקים מוזיקליים אמריקאים קטגוריה:פזמונאים אמריקאים	2024-10-13T16:31:55
ונדיי סטנצלר	ונדיי סטנצלר (באנגלית: Wendey Stanzler) היא עורכת קולנוע ובמאית טלוויזיה אמריקאית. ב-1989 ערכה את הסרט התיעודי של מייקל מור "Roger & Me", וב-1993 את הסרט הבדיוני "Canadian Bacon". בהמשך החלה לעבוד כעורכת ב"סקס והעיר הגדולה". היא ביימה אף את פרקים בעונה האחרונה של הסדרה. סטנצלר ערכה פרקים לסדרות, כמו "אד", וביימה פרקים מספר תוכניות, דוגמת "האנטומיה של גריי", "עקרות בית נואשות", "מקום טוב באמצע", "יומני הערפד" ו"מחלקת גנים ונוף". בשנים 2008–2009 שימשה כמפיקה וכבמאית בעונה הראשונה של הסדרה "90210". בשנת 2015 החלה לביים פרקים של "You're the Worst", ובעונה השלישית של הסדרה שימשה כמפיקה שותפה וביימה את מרבית פרקיה. סטנצלר זכתה פעמיים בפרס עורכי הקולנוע של אמריקה: בשנת 1990 על הסרט "Roger & Me", וב-2004 על הפרק "American Girl in Paris, Part 2" ב"סקס והעיר הגדולה".Awards for Wendey Stanzler, IMDb בשנים 2003–2004 הועמדה פעמיים לפרס אמי עבור עבודות העריכה והבימוי שלה בסדרה. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:עורכי קולנוע אמריקאים קטגוריה:במאיות טלוויזיה אמריקאיות קטגוריה:אמריקאיות שנולדו במאה ה-20	2024-10-14T04:16:04
Hardwired	"Hardwired" הוא שיר שנכתב על ידי ג'יימס הטפילד, והלחין עם לארס אולריך עבור להקתם, מטאליקה. השיר הוא הסינגל המוביל מתוך אלבום האולפן האחד עשר שלה, Hardwired...to Self-Destruct, וזה יצא לאור ב-18 באוגוסט 2016 כקובץ להורדה דיגיטלית. יומיים לאחר מכן, ביצעה הלהקה את השיר לראשונה בהופעה שקיימה באצטדיון יו. אס. בנק, מיניאפוליס, ארצות הברית ב-20 באוגוסט 2020. השיר היה מועמד לפרס גראמי לשיר הרוק הטוב ביותר לשנת 2017. רקע בראיון שהופיע בתוכנית הרדיו המופע של הווארד סטרן, אמרו חברי הלהקה כי השיר היה רצועה שהתווספה לאלבום בשלב מאוחר- כחודשיים טרם יציאתו לאור. וידאו-קליפ הוידאו-קליפ הרשמי של השיר יצא לאור בסמיכות לסינגל, וזה מציג את מטאליקה מבצעת את השיר ברקע חשוך, כאשר מנורות בזק מהבהבות לצידה. הקליפ צולם בשחור-לבן. רשימת השמעה משתתפים ג'יימס הטפילד - זמרה, גיטרת קצב קירק האמט - גיטרה מובילה לארס אולריך - תופים רוברט טרוחיו - בס קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:שירי 2016 קטגוריה:סינגלים מ-2016 קטגוריה:שירי מטאליקה קטגוריה:שירים באנגלית קטגוריה:וידאו קליפים בשחור-לבן	2024-10-19T09:33:34
מרים מרושקה פוקס	הפניה מרים פוקס	2024-10-13T16:41:31
כובע צילינדר, עניבה לבנה וזנבות	"Top Hat, White Tie and Tails" (בעברית: "כובע צילנדר, עניבה לבנה וזנבות") הוא שיר שנכתב על ידי אירווינג ברלין לסרט "top hat" (כובע צילינדר) מ-1935 של RKO שבוצע בו על ידי הרקדן פרד אסטר. השיר מתאר אדם המתכונן למסיבה ומתכונן אליה כשהוא מתלבש לפי קוד הלבוש "עניבה לבנה" שכולל גם מעיל זנבות וכובע צילינדר. ההקלטות הפופולריות ביותר שלו ב-1935 היו של פרד אסטר ואל בוולי.ממוזער\|פרד אסטר וג'ינג'ר רוגרס בסרט "כובע צילינדר"\|שמאל היסטוריה אירווינג ברלין נולד ברוסיה או בלארוס בשם ישראל איזדור ביילין, הלהיט הגדול הראשון שלו היה השיר Alexander's Ragtime Band, שנכתב בשנת 1911 וזכה מאז לביצועים רבים, כולל אלו של לואי ארמסטרונג, בינג קרוסבי וריי צ'ארלס. ומשם המשיך להוציא שירים מפורסמים רבים כמו: "god bless america" ,"Puttin' On the Ritz" ו־"blue skies" שהושר ב"זמר הג'אז" אחד הסרטים המדברים הראשונים. הוא נחשב לאחד מהמשוררים החשובים בארצות הברית פרד אסטר נולד ב־1899 באומהה נברסקה, בן למהגרים יהודים ממורים מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, הוא התחיל מלהופיע עם אחותו על במות, אדל עד שהתחתנה, וב-1933 חתם עם RKO על חוזה שכלל גם את "כובע צילינדר" עם ג'ינג'ר רוג'רס. שם הוא נפגש עם אירווינג ברלין שהלחין וכתב את השיר לסרט. השיר והסרט בכללו זכו להצלחה, השיר קיבל גרסאות כיסוי רבות ואוזכר מגוון פעמים. גרסאות כיסוי בולטות האחיות בוסוול הקליטו את השיר ב־8 באוקטובר 1935 לדקה רקורדס. קרול גיבונס ו"יתומי סאובוי" ב-1935. פרד אסטר כלל את השיר באלבום "The Astaire Story" (בתרגום חופשי: "סיפורו של אסטר") שיצא ב־1952. מל טורמה כלל את השיר באלבום "מל טורמה שר פרד אסטר" ב־1956. לואי ארמסטרונג כלל השיר באלבום "לואי מתחת לכוכבים". אלה פיצג'רלד כללה את השיר באלבום "אלה פיצג'רלד שרה את ספר השירים של אירווינג ברלין" ב-1958. פרד אסטר הקליט את השיר גם ב־1975 וניתן למצוא אותו באלבום The Complete London Sessions (בתרגום חופשי: "כל סשני לונדון") טוני בנט כלל את השיר באלבום "Steppin' Out" (בעברית: יוצאים החוצה) ב-1993. בתרבות הפופולרית המטראולוג הנורווגי כריסטיאן טרגדה שר את השיר עם רקדנים בפרק השני של תוכנית הטלוויזיה "Skjemtegauken" ב־1968.NRK 1: Med lisens til å glede, July 24, 2010. רקדן הבלט רודולף נורייב השתתף בתפקיד הראשי בפרודיה על השיר בחבובות ב־1977. בפרק הרשון של העונה התשיעית בסדרת הטלוויזיה מ.א.ש הוקאיי שר את השיר בסצנה הראשונה. במערכון של SCTV בטלוויזיה ששודר ב-1981 "המכבסה של אל סניטון" יוג'ין לוי שר את השיר ורוקד סטפס בפרסומת מדומה למכבסה. בסרט "באטמן לנצח" מ-1995 אדוארד ניגמה שר פרודיה קצרה על השיר. ג'ים קארי שר פרודיה על השיר בטקס פרסי אוסקר ה-69 ב־1997. מילים טקסט=אירווינג ברלין \|ממוזער\|אירווינג ברליןטקסט=המלך צ'ארלס לבוש בעניבה לבנה, אשתו קמילה עומדת לידו.\|ממוזער\|המלך צ'ארלס לבוש בעניבה לבנה +בדיוק קיבלתי הזמנה מהדואר. "נוכחותך מבוקשת הערב. זה רשמי. כובע צילינדר, עניבה לבנה וזנבות" שום דבר לא יכול להוציא לי את הרוח מהמפרשים, בגלל שאני מוזמן לצאת הערב בכובע צילינדר, עניבה לבנה וזנבות הו, אני חובש את כובע הצילינדר שלי, קושר את העניבה הלבנה שלי, מצחצח את הזנבות שלי. אני מכפתר את חזית החולצה שלי, שם בתוכה את ניטי החולצה, מבריק את ציפורניי. אני יוצא החוצה, יקירתי, לנשום אטמוספירה שפשוט מסריחה ממעמד. ואני סומך עלייך שתסלחי לי על האבק כשאני לוחץ על הגז כי אני אהיה שם, חובש את כובע הצילינדר שלי מבלגן את העניבה הלבנה שלי רוקד עם הזנבות שלי. ראו גם כובע צילינדר כובע צילנדר (סרט) עניבה לבנה קישורים חיצוניים הביצוע המקורי ביוטיוב הערות שוליים קטגוריה:שירי 1935 קטגוריה:שירים באנגלית קטגוריה:שירי ג'אז	2024-10-19T09:33:13
לסלי לוקו	לסלי נא נורלה לוקו (באנגלית: Lesley Naa Norle Lokko; נולדה ב-1964) היא אדריכלית וסופרת גנאית-סקוטית-יהודיה. לוקו ידועה בזכות תרומתה לתחום החינוך האדריכלי ובתור המייסדת של המכון לעתיד אפריקאי (African Futures Institute) באקרה, גאנה. היא זכתה במספר פרסים יוקרתיים, בהם מדליית הזהב המלכותית של המכון המלכותי לאדריכלים בריטים בשנת 2024. ביוגרפיה לוקו נולדה בדנדי לאב גנאי שהיה כירורג ולאם יהודיה סקוטית. היא גדלה בין גאנה וסקוטלנד, ולמדה בבית ספר פרטי באנגליה מגיל 17. היא החלה בלימודי ערבית ועברית באוניברסיטת אוקספורד, אך עזבה את הלימודים לטובת מעבר לארצות הברית. לוקו סיימה תואר ראשון (BSc) באדריכלות מבית הספר לאדריכלות של ברטלט, יוניברסיטי קולג' לונדון בשנת 1992, ותואר שני בשנת 1995. היא המשיכה בלימודים לדוקטורט באדריכלות מאוניברסיטת לונדון, אותו סיימה בשנת 2007. לסלי לוקו כתבה מספר רב של רומנים, שמרביתם עוסקים בנושאים של זהות תרבותית וגזעית. הרומן הראשון שלה, Sundowners, יצא לאור בשנת 2004 והפך לרב מכר. לוקו פרסמה מאז 11 רומנים נוספים, ביניהם Saffron Skies (2005), Bitter Chocolate (2008), ו-Soul Sisters (2021). לוקו לימדה אדריכלות במספר מוסדות אקדמיים ברחבי העולם, כולל ארצות הברית, בריטניה ודרום אפריקה. בשנת 2015 ייסדה את בית הספר ללימודי אדריכלות באוניברסיטת יוהנסבורג , מוסד שהוקדש ללימודי אדריכלות ברמת תואר שני. בשנת 2021 חזרה לגאנה והקימה את המכון לעתיד אפריקאי (AFI), פלטפורמה אקדמית ואירועי ציבור באקרה. בשנת 2023 מונתה לוקו כאוצרת של הביאנלה ה-18 לאדריכלות בוונציה, תחת הכותרת "The Laboratory of the Future", במרכז תערוכה זו עמדו נושאי הדה-קולוניזציה והדה-קרבוניזציה. פרסים והכרה לוקו זכתה בפרסים רבים במהלך הקריירה שלה, כולל פרס אנני ספינק להצטיינות בהוראת אדריכלות מטעם המכון המלכותי לאדריכלים בריטים בשנת 2020, ופרס אדה לואיז הקסטבל בשנת 2021 על תרומתה לאדריכלות. בשנת 2024 הוענקה לה מדליית הזהב המלכותית של RIBA, אחת ההכרות הגבוהות ביותר בתחום האדריכלות. באותה שנה נכללה ברשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם של מגזין טיים. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:אדריכליות יהודיות קטגוריה:אדריכלים סקוטים קטגוריה:סופרות סקוטיות קטגוריה:סופרות יהודיות קטגוריה:בוגרות אוניברסיטת אוקספורד קטגוריה:בוגרות יוניברסיטי קולג' לונדון קטגוריה:קצינים במסדר האימפריה הבריטית קטגוריה:בריטים שהופיעו ברשימת טיים 100 קטגוריה:יהודים שהופיעו ברשימת טיים 100 קטגוריה:בריטיות שנולדו ב-1964	2024-10-16T03:08:50
אליסטר ג'ונסטון	אליסטר ג'ונסטון (באנגלית: Alistair Johnston; נולד ב-8 באוקטובר 1998) הוא כדורגלן קנדי המשחק בעמדת המגן הימני בסלטיק. קריירת מועדונים ג'ונסטון נולד בוונקובר לאב קנדי ולאם צפון אירית ובגיל ארבע עברה משפחתו למונטריאול. הוא התחיל לשחק כדורגל בגיל בקבוצת הילדים המקומית לייקשור. כשהיה בן 7 עברה משפחתו לאורורה ושיחק בקבוצות המקומיות. בשנת החל ללמוד באוניברסיטת סנט ג'ון ושיחק בקבוצת הכדורגל שלה במשך שנתיים. בשנת הצטרף לאוניברסיטת ווייק פורסט ובה הועבר לעמדת המגן הימני. במהלך החופשים בתקופתו בקולג', שיחק בקבוצת הכדורגל ואוגהן אזורי מליגת העל של אונטריו. ב-9 בינואר 2020 ג'ונסטון נבחר במקום ה-11 בדראפט ה-MLS על ידי נאשוויל. ב-25 בפברואר חתם על חוזה בקבוצה. ב-12 באוגוסט ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה במשחק הליגה נגד דאלאס. ב-22 בספטמבר 2021 ג'ונסטון כבש את שערו הראשון בקבוצה בניצחון 1-5 נגד אינטר מיאמי. ב-23 בדצמבר 2021 נרכש על ידי מונטריאול תמורת כמיליון דולר ואחוזים על מכירה עתידית. ב-23 בפברואר 2022 ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה במשחק נגד סנטוס לגונה במסגרת ליגת האלופות של אמריקה הצפונית. ב-14 במאי הבקיע את שער הבכורה שלו בקבוצה בניצחון 0-2 נגד שארלוט. בדצמבר חתם לחמש שנים בסלטיק מליגת העל הסקוטית והצטרף אליה ב-1 בינואר 2023. יממה לאחר מכן, ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה בתיקו 2-2 נגד גלאזגו ריינג'רס. ב-5 במרץ הבקיע את שער הבכורה שלו בקבוצה בניצחון 1-5 נגד סנט מירן. בעונתו הראשונה זכה עם המועדון בטריבל. קריירה בינלאומית בינואר ג'ונסטון זומן לראשונה לסגל נבחרת קנדה. ב-25 במרץ 2021 ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת במשחק נגד במסגרת מוקדמות מונדיאל 2022. 4 ימים לאחר מכן, הבקיע את שער הבכורה שלו בנבחרת במשחק נגד . נכלל בסגל הנבחרת לקראת גביע הזהב 2021, מונדיאל 2022 וקופה אמריקה 2024, בה נכלל בהרכב מצטייני הטורניר והיה לשחקן היחיד מצפון אמריקה שנכלל בהרכב זה. תארים סלטיק ליגת העל הסקוטית: , הגביע הסקוטי: , גביע הליגה הסקוטי: אישיים נבחרת הטורניר בקופה אמריקה 2024 קישורים חיצוניים קטגוריה:כדורגלנים קנדים קטגוריה:מגני כדורגל קנדים קטגוריה:ונקובר: כדורגלנים קטגוריה:כדורגלני נאשוויל קטגוריה:כדורגלני מונטריאול קטגוריה:כדורגלני סלטיק קטגוריה:כדורגלני נבחרת קנדה קטגוריה:ספורטאים קנדים בארצות הברית קטגוריה:ספורטאים זרים בסקוטלנד קטגוריה:כדורגלני גביע הזהב 2021 קטגוריה:כדורגלני מונדיאל 2022 קטגוריה:כדורגלני קופה אמריקה 2024 קטגוריה:קנדים שנולדו ב-1998	2024-10-16T03:07:24
Nasty Singles	Nasty Singles הוא אלבום האולפן השלישי של זמרת הרגאטון הדומיניקנית נאטי נטשה. האלבום יצא לאור ב-8 בדצמבר 2023, בהוצאת חברות התקליטים פינה רקורדס וסוני מיוזיק לטין. מתוך האלבום יצאו אחד-עשר סינגלים בסך הכול, ביניהם הלהיט "Wow BB" שצבר למעלה מ-75 מיליון צפיות ביוטיוב. רקע לאחר שהוציאה את אלבום האולפן השני והמצליח שלה Nattividad, בשנת 2021, הוכרז כי את אלבום האולפן השלישי שלה היא תוציא בשנת 2023. ב-22 בפברואר 2022 הוציאה את הסינגל מוביל מתוך האלבום, "Wow BB" – השתתפו בו אל אלפא וצ'ימבלה. בהמשך, הוציאה את "Mayor Que Usted" שזכה להצלחה בין-לאומית ובו השתתף דדי יאנקי. לאור הצלחתו של השיר, הוחלט לחכות שלושה חודשים על ליציאת סינגל נוסף שלבסוף נבחר להיות "Lokita" ביחד עם הזמרת מריה בסרה. הסינגל האחרון שהוציאה נטשה מהאלבום בשנת 2022 היה "To Esto Es Tuyo" שפורסם ב-9 בדצמבר ולווה בווידאו קליפ. בתחילת 2023 הוציאה את "En Bajita" בתור הסינגל החמישי מהאלבום. נטשה המשיכה בקידום של האלבום באמצעות הוצאת סינגל נוסף – "Algarete". הסינגל העוקב, "La Falta Que Me Haces" זכה לגרסת בצ'אטה וקליפ נלווה. את "No Pare" הוציאה נטשה לראשונה בתור שיר סולו. הוא עורר סערה בעקבות העטיפה הפרובוקטיבית שלו, שכלל את נטשה עירומה מול מראה. בהמשך לכך, הוחלט להוציא רמיקס נלווה ביחד עם הזמרת טוקישה. בשבוע שקדם ליציאת האלבום, יצאו שלושת הסינגלים "", "Tu Tattoo" ו-"Ya No Te Extraño". רשימת רצועות היסטוריית יציאות לאור מדינהתאריך יציאהפורמטחברת תקליטיםמקורכלל העולם8 בדצמבר 2023הזרמת מוזיקה • הורדה דיגיטליתפינה • סוני לטין קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:אלבומי 2023 קטגוריה:אלבומי נאטי נטשה קטגוריה:אלבומים בספרדית קטגוריה:אלבומי חברת סוני מיוזיק לטין	2024-10-13T19:11:42
שביט אטלס A3	שביט אטלס A3 (מסומן רשמית: C/2023 A3 (Tsuchinshan–ATLAS)) הוא כוכב שביט מעננת אורט שהתגלה על ידי מצפה הכוכבים הר סגול בסין ב-9 בינואר 2023 ונמצא באופן עצמאי על ידי ATLAS דרום אפריקה ב-22 בפברואר 2023. השביט עבר פריהליון במרחק של 0.39 יחידות אסטרונומיות (58 מיליון קילומטרים) ב-27 בספטמבר 2024, כשהוא נראה בעין בלתי מזוינת. צוצ'ינשאן-אטלס הגיע לשיא העוצמה הבהירה ביותר שלו זמן קצר לאחר חלוף השמש ב-9 באוקטובר, עם עוצמה של - 4.9 לפי תצפית ממאגר תצפיות השביטים (COBS) ונראה לזמן קצר בעין בלתי מזוינת במהלך היום. היסטוריה תצפיתית גילוי ממוזער\|ימין\|220px\|תמונות של השביט C/2023 A3 (Tsuchinshan–ATLAS) שהושגו ב-24/02/2024 בטלסקופים מרוחקים על ידי אסטרונום חובב. במהלך החיפוש שביצעה מערכת ההתרעה האחרונה לפגיעה ארצית של אסטרואיד באמצעות רפלקטור 0.5-m f/2 שמידט במצפה הכוכבים סאתרלנד בדרום אפריקה, זוהה בתמונות, שצולמו ב-22 בפברואר 2023, עצם אסטרואידי במגניטודה מוערכת של 18.1, כאשר השביט היה במרחק של כ-7.3 יחידות אסטרונומיות (1.09 מיליארד קילומטרים) מהשמש. לאחר חישובי המסלול הראשונים הבחינו שהוא זהה לעצם בגודל 18.7 שדווח למרכז כוכבי לכת מינוריים על ידי מצפה הכוכבים הר סגול שהתגלה בתמונות שצולמו ב-9 בינואר 2023. הוא הוזן ברשימת העצמים הממתינים לאישור אך לאחר שלא דווח על תצפיות מעקב, הוא הוסר ב-30 בינואר 2023 ונחשב לאבוד. בהתבסס על מוסכמות השמות של שביטים, השביט קיבל את שמם של שני מצפה הכוכבים. ב-22 בדצמבר 2022 זוהה העצם בתמונות שצולמו על ידי מתקן המעבר זוויקי (ZTF) במצפה הכוכבים פאלומר, עם מגניטודה של 19.2–19.6. תמונות אלו גם חשפו שיש לו הילה דחוסה מאוד וזנב ישר קטן באורך של 10 שניות קשת, מה שמצביע על כך שמדובר בכוכב שביט. עדויות נוספות לפעילות שביט דווחו על ידי היידטקה סאטו (Hidetaka Sato), מיכאל מאטיאזו (M. Mattiazzo) וכריסטובאו ז'אק (Cristóvão Jacques). לקראת פריהליון ממוזער\|ימין\|220px\|צילום בהילוך מהיר של השביט C/2023 A3 (Tsuchinshan–ATLAS) שנתפס ב-10 במאי 2024. בינואר 2024, השביט התבהר לעוצמה של 13.6 ולפי בוב קינג, כתב במגזין Sky & Telescope, היה נראה דרך טלסקופים של 15 אינץ' בהגדלה של 142 x. השביט נע אז דרך קבוצות הכוכבים של מאזניים ובתולה. עד סוף אפריל הוא התבהר לעוצמה 10 וניתן היה לצפות בו באמצעות טלסקופים קטנים, שהראו זנב קצר. הספקטרום ב-31 במאי 2024, כאשר השביט היה במרחק של 2.33 יחידות אסטרונומיות מהשמש, הצביע על פליטת ציאניד חזקה וכי השביט מדולדל מפחמן. לשביט היה יחס אבק לגז גדול. בחודשים מאי ויוני קצב ההבהרה של השביט הואט, כאשר השביט נשאר בין דרגות 10 ל-11, בעוד שזנב מאובק באורך של 5 עד 15 דקות קשת נצפה חזותית והתרחב מזרחה. האסטרונום זדנק סקאנינה הציע שהדבר מצביע על כך שגרעין השביט עבר פיצול, כשהפיצול החל בסוף מרץ, כפי שצוין על ידי עלייה בקצב ההבהרה והירידה שלאחר מכן בייצור האבק, זנב האבק הצר בצורת דמעה, וללא שינויי כבידה במסלול. הוא חזה שהשביט יתפורר לפני הפריהליון. תצפיות על השביט עם הטלסקופ הרובוטי TRAPPIST מצביעות על כך שייצור האבק הגיע למינימום במאי, כאשר השביט היה קרוב לזווית פאזה של אפס, והחל לעלות שוב כעבור חודש, בעוד שקצב ייצור הגז גדל באיטיות לאורך אותה תקופה. באמצע יוני נכנס השביט לקבוצת הכוכבים אריה, בשמי הערב. בתחילת יולי נצפה בצילום זנב יון קלוש באורך של מעלה וחצי בערך. לאחר אמצע יולי אבד השביט בזוהר השמש עד לספטמבר. באוגוסט נצפה השביט על ידי חלליות STEREO והאיר בהתמדה עד לעוצמה לכאורה של 7. פריהליון השביט אוחזר על ידי טרי לאבג'וי בדמדומי הבוקר ב-11 בספטמבר 2024, כאשר אותר בקבוצת הכוכבים של סקסטנים, בעוצמה של 5.5. ב-20 בספטמבר, זוהה השביט בעין בלתי מזוינת וצולם על ידי האסטרונאוט מתיו דומיניק בעת שהותו בתחנת החלל הבינלאומית, ויומיים לאחר מכן על ידי עמיתו, האסטרונאוט דונלד פטיט. התצפית הראשונה בעין בלתי מזוינת בכוכב השביט מכדור הארץ דווחה ב-23 בספטמבר, כאשר מגניטודת השביט מוערכת ב-3.3, בעוד שזנבו דווח באורך של 2.5 מעלות כאשר הוא נצפה במשקפת. במהלך השבוע האחרון של ספטמבר היה ממוקם בשמי הבוקר, נראה טוב יותר מחצי הכדור הדרומי, ונחזה שהוא התבהר לדרגה שנייה. הפריהליון התרחש ב-27 בספטמבר. עד 1 באוקטובר השביט התבהר לעוצמה של 2 וזנבו הוערך ב-10-12 מעלות לאחר מכן הוא התקבץ שוב עם השמש. ב-7 באוקטובר השביט נכנס לשדה הראייה של SOHO קורונגרף , והיה גלוי לו עד 10 באוקטובר. פטר הוראלק הצליח לצלם את השביט לאור יום ב-8 באוקטובר. ב-9 באוקטובר 2024 היה השביט במרחק של 3.5 מעלות מהשמש. נראה כי השביט התבהר לעוצמה של 4.9- באותו יום, והפך לאחד השביטים הבהירים ביותר במאה הנוכחית. הוא יופיע בשמי הערב עד אמצע אוקטובר. ב-12 באוקטובר, התקרב Tsuchinshan-ATLAS לכדור הארץ עד לכדי מרחק של 71 מיליון קילומטרים. הערות שוליים קישורים חיצוניים C/2023 A3 at the JPL Small-Body Database Close approach · Discovery · Ephemeris · Orbit viewer · Orbit parameters · Physical parameters קטגוריה:שביטים	2024-10-19T06:22:18
רייצ'ל גולדברג-פולין	רייצ'ל גולדברג-פולין (באנגלית: Rachel Goldberg-Polin; נולדה בשנת 1969 או 1970) היא פעילה חברתית אמריקאית-ישראלית, שידועה בפעילותה בנושא משבר בני הערובה שנחטפו במהלך מתקפת הפתע על ישראל ב-7 באוקטובר 2023. בעקבות חטיפתו של בנה, הרש גולדברג-פולין, בעת שנכח בפסטיבל המוזיקה ברעים, הקדישה את מרבית זמנה וניסיונה הציבורי לקריאה לשחרור בני הערובה ולהגברת המודעות העולמית לנושא. הרש נרצח על ידי חמאס באוגוסט 2024, וגופתו הוחזרה מעזה ב-31 באוגוסט 2024. פעילות חברתית לאחר חטיפת בנה, גולדברג-פולין עזבה את עבודתה כדי להתמקד במאמצים לשחרור החטופים. היא פעלה מול ממשלות וארגונים בינלאומיים, והופיעה במספר רב של כלי תקשורת, כולל ה-BBC, CBS, NBC, ו"וול סטריט ג'ורנל". גולדברג-פולין מתחה ביקורת על הממשלה הישראלית על שלא עשתה די כדי לשחרר את החטופים, ודיברה בכנסים ובאירועים רבים לקידום המודעות למשבר. ב-14 בנובמבר 2023, היא השתתפה בעצרת התמיכה בוושינגטון לישראל, בה נאמה בנושא החטופים. בדצמבר 2023 היא נשאה נאום בן שבע דקות בבניין האומות המאוחדות בז'נבה. בפברואר 2024 נפגשה עם האפיפיור יחד עם משפחות נוספות של חטופים. בהמשך אותה שנה, היא ובעלה נפגשו עם סגנית נשיא ארצות הברית קמלה האריס ועם היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן, על מנת לקדם עסקה לשחרור החטופים. באוגוסט 2024, היא ובעלה נאמו בפני הוועידה הדמוקרטית הלאומית וקיבלו תשואות סוערות על קריאתם לשחרור בנם. יום לפני מותו, ב-30 באוגוסט, השתתפה בעצרת על גבול עזה, במהלכה קראה מסרים לבנה. ב-31 באוגוסט 2024 התקבלה ההודעה כי הרש נרצח בידי חמאס. בהלווייתו שנערכה ב-2 בספטמבר 2024 בירושלים, נשאה רייצ'ל הספד בו ביטאה את צערה על אובדנו של בנה ואת תקוותה שאירוע מותו יהווה נקודת מפנה במצב הקשה. היא גם שיתפה את תנחומיה למשפחות האחרות של הנרצחים. חיים אישיים רייצ'ל גדלה בשיקגו וסיימה את לימודיה באוניברסיטת ברנדייס בשנת 1992. היא נשואה לג'ונתן פולין, ולהם שלושה ילדים. המשפחה עברה לישראל בתחילת שנות ה-2000 ומתגוררת בירושלים מאז 2008. הכרה ב-2024 נבחרה גולדברג-פולין לרשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם של המגזין "טיים". קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:פעילות חברתיות אמריקאיות קטגוריה:פעילות חברתיות ישראליות קטגוריה:יהודים ישראלים קטגוריה:יהודיות אמריקאיות קטגוריה:יהודים אמריקאים קטגוריה:ירושלים: אישים קטגוריה:שיקגו: אישים קטגוריה:ישראלים ילידי ארצות הברית קטגוריה:בוגרות אוניברסיטת ברנדייס קטגוריה:מלחמת חרבות ברזל: אישים קטגוריה:החטיפה לרצועת עזה במלחמת חרבות ברזל קטגוריה:אמריקאים שהופיעו ברשימת טיים 100 קטגוריה:יהודים שהופיעו ברשימת טיים 100 קטגוריה:ישראלים שהופיעו ברשימת טיים 100 קטגוריה:הטבח בפסטיבל נובה קטגוריה:אמהות שכולות:נפגעי פעולות האיבה קטגוריה:אמריקאים שנולדו במאה ה-20 קטגוריה:ישראלים שנולדו במאה ה-20	2024-10-17T07:45:18
טסלה סייברקאב	טסלה סייברקאב (באנגלית: Tesla Cybercab) הוא רכב חשמלי אוטונומי שפותח על ידי חברת טסלה מארצות הברית, ומיועד לשימוש כמונית אוטונומית במסגרת שירותי שיתוף רכבים מבוססי נהיגה אוטונומית. הרכב נחשף לראשונה בשנת 2024 במהלך אירוע 'We, Robot' שהתקיים באולפני האחים וורנר בקליפורניה. לפי תוכניות החברה, הייצור מתוכנן להתחיל בין השנים 2026 ל-2027. הסייברקאב מתאפיין בעיצוב מינימליסטי המותאם לנהיגה אוטונומית מלאה. לפי הערכות מטסלה, עלות הרכב צפויה לעמוד על פחות מ-30,000 דולר, ועלות ההפעלה המשוערת היא כ-0.30 דולר למייל. רקע ופיתוח הרעיון של מונית אוטונומית הוצג לראשונה על ידי טסלה בשנת 2019, כאשר מנכ"ל החברה, אילון מאסק, הציג חזון ליצירת צי רכבים אוטונומיים שישמשו כמוניות שיתופיות. בשנים שחלפו מאז, טסלה המשיכה לפתח את טכנולוגיית הנהיגה האוטונומית שלה, תוך התמודדות עם אתגרים טכנולוגיים ורגולטוריים. הסייברקאב מהווה מענה מצד טסלה למתחרותיה בתחום המוניות האוטונומיות, כגון ויימו מבית אלפבית וזוקס מבית אמזון, שכבר החלו להפעיל שירותי מוניות אוטונומיות בערים מסוימות בארצות הברית. עיצוב ותכונות העיצוב של הסייברקאב מושפע מטסלה סייברטראק. הרכב כולל שני מושבים בלבד ואינו מצויד בהגה או בדוושות. דלתות הרכב נפתחות בסגנון "דלתות פרפר" , והעיצוב הפנימי כולל מסך תצוגה אחד בגודל 20.5 אינץ' בלוח המחוונים. הסייברקאב מצויד במערכת טעינה אלחוטית כדי שניתן יהיה להטעין את הרכב ללא התערבות אנושית, וכן במערכת ניקוי המבוססת על ואקום וקרני UV לחיטוי המושבים בין הנסיעות. עיצוב הרכב אינו כולל חלון אחורי, במטרה לשפר את האווירודינמיות של הרכב. טכנולוגיה ונהיגה אוטונומית הסייברקאב מתבסס על מערכת ה-FSD של טסלה, שמספקת יכולות נהיגה אוטונומיות מתקדמות. כמו דגמים חשמליים נוספים של טסלה, המערכת מסתמכת על מצלמות בלבד ללא שימוש ברדארים או לידאר. לפי טסלה, מערכת ה-FSD מתוכננת לספק נהיגה אוטונומית מלאה ללא צורך בהתערבות או פיקוח אנושי. פיתוח ואסטרטגיה עסקית הסייברקאב צפוי להיות חלק משירות שיתוף רכבים אוטונומיים שטסלה מתכננת להשיק תחת השם "Tesla Network". השירות יאפשר לרכבים לפעול כמוניות אוטונומיות שיתופיות, כאשר בעלי רכבים פרטיים יוכלו להצטרף לשירות. מודל זה דומה לשירותים כמו אובר, אך מתמקד במוניות אוטונומיות לחלוטין. טסלה מתכננת להפעיל צי רכבי סייברקאב בערים שונות בארצות הברית, בעיקר בקליפורניה ובטקסס, החל משנת 2027. עם זאת, ידועה הנטייה של החברה לעיכובים, והתחום של נהיגה אוטונומית עדיין מתמודד עם אתגרים רגולטוריים וטכנולוגיים משמעותיים. תחרות וביקורת חברות שונות פועלות בתחום המוניות האוטונומיות. בין המתחרות העיקריות ניתן למנות את ויימו מבית גוגל, זוקס מבית אמזון וחברת קרוז מבית ג'נרל מוטורס, שכבר החלו להפעיל שירותים מסחריים בערים שונות. טסלה פועלת לפתח הן את הטכנולוגיה והן את הרכב עצמו, מה שמקנה לה יתרון תפעולי ותחרותי מסוים. התגובות הראשוניות להצגת הסייברקאב התמקדו בעיקר בעיצוב החדשני ובחוויית הנסיעה האוטונומית. עם זאת, עלו ספקות באשר למוכנות הטכנולוגיה לנהיגה אוטונומית מלאה, במיוחד לנוכח ביצועי מערכת ה-FSD, שלא הוכיחו אמינות מספקת במועד ההשקה. בנוסף, תחרות מצד חברות טכנולוגיה ורכב מציבה אתגרים נוספים לטסלה, בעיקר בנוגע לדרישות רגולטוריות וההתמודדות עם ביקורת ציבורית כלפי תחום הנהיגה האוטונומית. תגובות והשלכות עתידיות הצגת הסייברקאב באירוע ההשקה ב-2024 גררה תגובות מעורבות בשוק ההון ובקרב אנליסטים. לאחר האירוע, מניית טסלה רשמה ירידה. מספר אנליסטים הצביעו על חוסר בפרטים בנוגע לתוכניות עסקיות, לוחות זמנים ומדיניות רגולטורית. הביקורת התמקדה בעיקר בתנאי ההדגמה, שלא נחשבו למייצגים תנאי נהיגה מציאותיים. מנגד, היו אנליסטים שהביעו תחזיות חיוביות לגבי העלייה הצפויה בשווי המניה. במקביל, נרשמה עלייה במניותיהן של חברות אובר וליפט, דבר שמעיד על בחינה מחודשת של מעמדן בשוק התחבורה העתידי. הערות שוליים קטגוריה:מוניות קטגוריה:רכבי טסלה קטגוריה:מכוניות חשמליות קטגוריה:מכוניות קונספט	2024-10-20T10:56:06
טאלי הול	טאלי הול (באנגלית: Tally Hall או Tallyhall) היא להקת רוק אמריקאית שנוסדה באן ארבור, מישיגן, בדצמבר 2002, והייתה פעילה עד לסיום סיבוב ההופעות של Good & Evil ב-2011. הלהקה ידועה בלחנים שלה ובמילים המשעשעות שלה, יחד עם קהל מעריצים מסור באתרי מדיה חברתית. החברים תיארו במקור את הסגנון המוזיקלי שלהם כ"רוק עקום", ובהמשך הגדירו מחדש את המוזיקה שלהם כ"פאבלו" ( /f ə ˈ b l uː / fə-BLOO ), במאמץ לא לתת למוזיקה שלהם להיות מוגדרת על ידי אף ז'אנרים מסוימים לאחר שהמבקרים החלו להגדיר את המאפיינים של "רוק עקום". הלהקה מורכבת מחמישה חברים, כל אחד מהם מתאפיין בצבע העניבות שלהם: הגיטריסט רוב קנטור (צהוב), הגיטריסט ג'ו הולי (אדום), המתופף רוס פדרמן (אפור/כסף), הקלידן אנדרו הורוביץ (ירוק) והבסיסט זובין סדג'י (כחול). גם לשותף לסיבוב ההופעות קייסי שיי, המפיק ועוזר הבמה בורה קארז'ה, ומנחה תוכנית הרדיו המקומית Tree Town Sound מת'יו אלטרודה יש צבעים ייעודיים לעניבות שלהם (שחור, כתום וורוד, בהתאמה). כל חברי הלהקה מלבד פדרמן סיפקו שירה בלהקה. פעם אחת תחת חברת ההקלטות Atlantic Records, טלי הול הוחתמה שוב בחברת ההקלטות Quack! Media, שסייעה בעבר במימון והפצה ארצית של אלבום האולפן הראשון שלהם, Marvin's Marvelous Mechanical Museum ב-24 באוקטובר 2005. הם הוציאו את אלבומם השני, Good & Evil, ב-24 ביוני 2011. כמה מחברי טאלי הול (רוב קנטור, ג'ו הולי וזובין סדג'י) סיפקו גם את השירה והמוזיקה לכל השירים ב-Happy Monster Band, סדרת טלוויזיה לילדים ששודרה בפלייהאוס דיסני. היסטוריה שנים מוקדמות ו-Marvin's Marvelous Mechanical Museum אנדרו, יליד וורן, ניו ג'רזי, החל לכתוב שירים כשהיה בן שמונה, ולמד קומפוזיציה באוניברסיטת מישיגן. שם הוא פגש את רוב קנטור, שניהם למדו בתיכון עם זובין סדג'י והצטרפו לקבוצת הקומדיה של ג'ו הולי, AnonyMous. המתופף המקורי של טאלי הול, סטיב גאלגר, עזב את הלהקה במאי 2004. רוס פדרמן, שג'ו הכיר מהתיכון, תפס את מקומו זמן קצר לאחר מכן. ממוזער\|297x297 פיקסלים\| טאלי הול בהופעה בפילדלפיה באוקטובר 2006 ב-24 באוקטובר 2005 הוציאה הלהקה את אלבום האולפן הראשון שלה, Marvin's Marvelous Mechanical Museum, עם הכנר ג'רמי קיטל שתרם כלי מיתר. הם הוציאו מחדש את האלבום ב-12 בספטמבר 2006, בחברת ההקלטות המקומית Quack! Media. טאלי הול המשיכה לקבל תשומת לב תקשורתית ארצית, כשהיא ביצעה את שירם "Good Day" ב"תוכנית הלילה עם קרייג פרגוסון" ב-2 באוגוסט 2006, וכן הופיעה בקטע "You Hear It First" של MTV בספטמבר 2006. הלהקה הופיעה בפסטיבל המוזיקה South by Southwest בשנת 2007. הם חתמו באטלנטיק רקורדס במרץ 2007 והקליטו מחדש את אלבומם הראשון, והוציאו אותו ב-1 באפריל 2008. באוגוסט 2008, טאלי הול הופיעה על במת ה-BMI בלוֹלָהפָּלוּזָה. טאלי הול הוזמנה בחזרה על ידי "תוכנית הלילה עם קרייג פרגוסון" ב-16 בספטמבר 2008, כדי לעזור לקדם את השקת "תוכנית האינטרנט של טאלי הול". הם ביצעו את שירם "Welcome to Tally Hall" באפודים שחורים שזה עתה לבשו על גבי עניבות צבעוניות מסורתיות, חולצות לבנות ומכנסיים שחורים. הלהקה עבדה על מספר פרויקטים לאחר השלמת Marvin's Marvelous Mechanical Museum, כולל כיסוי השיר "Smile Like You Mean It" של הקילרס לפסקול השישי של The OC : Music from the OC: Mix 6. סיבובי הופעות ו-Good & Evil ב-9 בספטמבר 2009, טאלי הול הוציאה את השיר "Light & Night", בהשתתפות נלי מקיי, כהורדה בחינם כאשר לקוחות של וולמארט רכשו את הספר "הפילה של הקוסם" מאת קייט די-קמילו, שהושק באותו יום. בסיבוב ההופעות של הלהקה ב-2010 במרץ עם Jukebox the Ghost ו־Skybox, ג'ו הולי לא היה חלק מסיבוב ההופעות ולאחר מכן הוחלף בקייסי שיי, שלבש עניבה שחורה, ומילא את מקומו לשאר ההופעות שלהם באותה שנה. ב-25 במרץ 2011, הלהקה הודיעה שכל חמשת חברי הלהקה עדיין ביחד. אלבומם השני, Good & Evil, יצא ב-2011 תחת חברת ההקלטות המקורית שלהם, Quack! Media. האלבום הוקלט בסוף 2009, אך עקב עיכובים חוזרים שנגרמו כתוצאה מהתפרקות העסקה שלהם עם חברת התקליטים Atlantic Records, הוא יצא שנתיים לאחר שהוקלט. כדי לקדם את האלבום ערכה הלהקה תחרות שבה יזכה הזוכה בשיר שנכתב עליהם. הזוכה היה תלמיד תיכון בשם נתן ניימרק, ששיר הנושא שלו שוחרר זמן קצר לאחר מכן. בערך באותו זמן, הלהקה הוציאה כיסוי לשיר פלו ריידה "Club Can't Handle Me", עם קייסי שיי בהופעה אורחת. לאחר יציאתו של Good & Evil וסיבוב ההופעות שלו, טאלי הול הפסיקה לפעול כאשר כל חברי הלהקה המשיכו למאמצים עצמאיים. עבודת סולו אחרי Good & Evil אנדרו הורוביץ, תחת הכינוי "edu", הוציא את אלבום הסולו sketches (ששוחרר מאוחר יותר כ-sketches 3d) ב-2012. בנוסף הוא סיפק הפקה ופסנתר ב-Love in the Future של ג'ון לג'נד. בשנת 2018 הוציא הורוביץ את etudes, אלבום של יצירות פסנתר שנכתבו ב-2003. אלבום המשך בשם Etudes II יצא באפריל 2019, ובו יצירות שנכתבו ב-2005 בזמן שלמד באוניברסיטת מישיגן. רוס פדרמן מופיע מדי פעם כמפיק, נגן כלי הקשה ודי ג'יי תחת השם הבדוי "מר F", אם כי התמקד בעיקר בלימודים שלו. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת מישיגן בשנת 2013 עם תואר ראשון במדעים בביולוגיה של תאים ומולקולריות, לאחר מכן קיבל תואר Ph.D. באימונולוגיה מאוניברסיטת ייל במאי 2019.[ דרוש מקור לא ראשוני ] בשנת 2012, ג'ו הולי הוציא סינגל בשם "Variations on a Cloud" ב-11 בספטמבר 2012 תחת השם ミラクルミュージカル (Miracle Musical), מאוחר יותר הוציא את אלבום הקונספט Hawaii: Part II בדצמבר 12, 2012. חברי טאלי הול פדרמן וקארז'ה הפיקו את האלבום עם הולי, כאשר סדג'י וקנטור הופיעו בשירי האלבום "White Ball" ו-"Time Machine", בהתאמה. הולי היה מעורפל בנוגע לסיפור הכולל מאחורי האלבום, בשלב מסוים ציטט את פיגועי 11 בספטמבר כהשראה, אולם סתר זאת בראיונות אחרים. מספר שירים מהאלבום, כמו "Murders" ו-"The Mind Electric", צברו לפופולריות ב־TikTok וברשתות חברתיות אחרות. אלבום הכולל גרסאות לא מוגמרות ווסאמפלים בשם Hawaii: Part II: Part ii וכיסוי של " Candle on the Water " יצא ב-2014 באותו שם. אלבום של 6 עיבודים בסגנון 8 ביט בשם Hawaii Partii שיצא ב-2015 כפסקול למשחק Labyrinth. באמצע 2016 הכריז הולי על אלבום ההיפ-הופ הקומי ג'ו הולי ג'ו הולי, שיצא באוקטובר תחת שמו ב־Bandcamp. האלבום הוסר מאוחר יותר עקב דגימות מוזיקה המוגנות בזכויות יוצרים. כדי להימנע מזכויות יוצרים, הולי הוציא את γɘlwɒH ɘoႱ γɘlwɒH ɘoႱ ב-16 באפריל 2019, גרסה הפוכה של האלבום, ל-Bandcamp ול-Spotify. ב-11 בנובמבר 2020, גרסה לא מלאה של האלבום המקורי הועלתה ל־Apple Music ול- Spotify, והסירה את השיר האחרון, עקב בעיות זכויות יוצרים שלא הצליח לפתור. זובין סדג'י, מלבד הופעתו ב-Hawaii: Part II, החל להתמקד בחייו האישיים. בשנת 2012, הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת מישיגן עם תואר ראשון בהצטיינות במדעי המוח, לאחר מכן קיבל תואר דוקטור ברפואה אוסטאופתית באוניברסיטת טורו בקליפורניה בשנת 2016. כעת הוא עובד כרופא לרפואת משפחה עבור קייזר פרמננטה במחוז אורנג', קליפורניה. סדג'י נשוי ואב לשניים. רוב קנטור הוציא את אלבום הסולו שלו, Not a Trampoline, ב-14 באפריל 2014. בנוסף, הוא עשה כמה סרטונים ויראליים ביוטיוב, "Shia LaBeouf ", "Christian Bale Is At Your Party", ו"29 Celebrity Impressions, 1 Song Original". בשנים האחרונות, קנטור כתב והפיק שירים לכמה תוכניות של דיסני ג'וניור. מאז הפסקת הלהקה, החברים דנו אם הלהקה תחזור לאלבום שלישי. בעוד שהולי הבטיח זאת ברשתות החברתיות וסדג'י הצהיר בצחוק שהם יחזרו אם הם יקבלו "שלושים או ארבעים מיליון מאזינים בחודש" בהודעה עבור Spotify Wrapped,הורוביץ, פדרמן וקנטור הצהירו אחרת בחשבון הטוויטר של הורוביץ, שציינו שבריאותו הנפשית של הולי היא הסיבה העיקרית שהלהקה עדיין בהפסקה. חברי הלהקה חברים נוכחיים רוב קנטור (עניבה צהובה) – גיטרה, שירה, כלי הקשה, יוקלילי (2002–היום) ג'ו הולי (עניבה אדומה) – גיטרה, שירה, כלי הקשה, יוקלילי (2002-היום) זובין סדג'י (עניבה כחולה) – בס, שירה (2002–היום) אנדרו הורוביץ (עניבה ירוקה) – קלידים, כלי הקשה, שירה (2002–היום) רוס פדרמן (עניבה אפורה/כסופה) – תופים, כלי הקשה, תכנות תופים, קולות רקע (2004–היום) חברים לשעבר סטיב גאלגר (עניבה אפורה/כסופה) – תופים, כלי הקשה (2002–2004) חברים נוספים קייסי שיי (עניבה שחורה) – גיטרה, שירה, כלי הקשה (תחליף לג'ו הולי בזמן שלא היה זמין לסיבוב הופעות, 2010) בורה קארז'ה (עניבה כתומה) – מפיק, שריקות, קולות רקע (2005–היום) קלידים, כלי הקשה, גיטרה אקוסטית, אקורדיון, שריקות, קולות רקע, קריין (Good & Evil סיבוב הופעות, קיץ 2011) דיסקוגרפיה Marvin's Marvelous Mechanical Museum (2005) Good & Evil (2011) קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:להקות שהוקמו בשנת 2002 קטגוריה:אמני אטלנטיק רקורדס קטגוריה:להקות רוק אמריקאיות קטגוריה:להקות בנים קטגוריה:להקות פופ אמריקניות קטגוריה:מישיגן: אישים	2024-10-19T09:30:50
אצטדיון קונסטנט ונדן סטוק	הפניה אצטדיון קונסטנט ואנדן סטוק	2024-10-13T18:11:46
Tiempo	"Tiempo" (בעברית: "זְמַן") הוא שיר שהוקלט על ידי הזמר הפוארטו ריקני ויסין, ביחד עם הזמרת-יוצרת הפוארטו ריקנית נאטי נטשה והמפיקים המוזיקליים לוס לג'נדריוס. הוא יצא לאור ב-31 באוגוסט 2022, בהוצאת חברת התקליטים לה בייס מיוזיק גרופ, כסינגל שלא מתוך אלבום. רקע וכתיבה השיר נכתב על ידי ויסין, נאטי נטשה, סטייבנז ביטס, רפי לג'נדריו, מארק לג'נדריו, הייד "אל ורדדרו קווימיקו" ולינארס והופק על ידי לוס לג'נדריוס וסטייבנז ביטס. בסמוך לצאתו עלה השיר לרשת הזרמת המדיה ספוטיפיי, שם הצליח לצבור למעלה מ-11 מיליון השמעות. וידאו קליפ הווידאו קליפ הרשמי של השיר פורסם ב-1 בספטמבר 2022 בשידור חי, יממה לאחר יציאתו של השיר כסינגל. נכון לאוקטובר 2024 עומד מונה הצפיות של הקליפ על למעלה מ-22 מיליון צפיות. מיקומי שיא היסטוריית יציאות לאור אזורתאריך יציאהפורמטחברת תקליטיםמקורכלל העולם31 באוגוסט 2022סטרימינג • הורדה דיגיטליתלה בייס קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:שירי 2022 קטגוריה:סינגלים מ-2022 קטגוריה:שירי נאטי נטשה קטגוריה:שירים בספרדית קטגוריה:שירים שנכתבו על ידי נאטי נטשה קטגוריה:שירים על זמן	2024-10-13T18:39:17
עבדוללה עבדולייב	עבדוללה עבדולייב (באוזבקית: Abdulla Abdullayev; נולד ב-1 בספטמבר 1997) הוא כדורגלן אוזבקי המשחק בעמדת הקשר האחורי בפחטקור טשקנט. קריירת מועדונים עבדולייב התחיל את קריירת הכדורגל שלו בקבוצת הכדורגל של סמנטצ'י. בגיל 20 הצטרף לבוניודקור טשקנט מליגת העל האוזבקית, אך תחילה שיחק בקבוצת המילואים. ב-12 ביולי 2018 ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה בניצחון 1-2 נגד נפטצ'י פרגנה. ב-3 באוקטובר הבקיע את שער הבכורה שלו בקבוצה בניצחון 0-2 נגד נאוובאחור. בעונת חתם באגמק. ב-15 באוגוסט 2023 ערך את הופעת הבכורה שלו בליגת האלופות האסיאתית בניצחון 0-1 נגד סיב. באותה עונה הגיע עם המועדון לגמר הגביע האוזבקי. ב-8 בספטמבר 2023 חתם בח'ור פקאן מליגת העל של איחוד האמירויות הערביות. ב-15 ביולי 2024 חתם בפחטקור טשקנט. קריירה בינלאומית עבדולייב שיחק בצעירותו בנבחרות הצעירות של אוזבקיסטן. ב-5 בספטמבר 2021 ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הבוגרת בהפסד 2-1 ל. קישורים חיצוניים קטגוריה:כדורגלנים אוזבקים קטגוריה:בלמי כדורגל אוזבקים קטגוריה:קשרי כדורגל אוזבקים קטגוריה:כדורגלני בוניודקור טשקנט קטגוריה:כדורגלני פחטקור טשקנט קטגוריה:כדורגלני נבחרת אוזבקיסטן קטגוריה:כדורגלני גביע הזהב 2023 קטגוריה:ספורטאים זרים באיחוד האמירויות הערביות קטגוריה:ילידי 1997	2024-10-13T22:38:06
לטויה רובי פרייז'ר	לטויה רובי פרייז'ר (באנגלית: LaToya Ruby Frazier; נולדה בשנת 1982) היא אמנית אמריקאית, הידועה בעבודותיה בצילום, וידאו ארט ומיצג. פרייז'ר עוסקת בעבודתה בבעיות מערכתיות כמו גזענות, דה-תיעוש והתדרדרות סביבתית, דרך צילום המושפע מהמסורת של צלמים חברתיים כמו גורדון פארקס. עבודותיה נוגעות בהשפעות של בעיות אלו על אנשים, קהילות ומקומות ברחבי ארצות הברית. ביוגרפיה פרייז'ר נולדה וגדלה בבראדוק, פנסילבניה, עיירה שסבלה מהתמוטטות התעשייה המקומית. בגיל 16 החלה לתעד בצילומיה את משפחתה ועיירת מגוריה, תוך יצירת תיעודים אישיים-חברתיים שמדגישים את היחסים בין הצלם למצולמים. היא למדה צילום באוניברסיטת אדינבורו בפנסילבניה, שם סיימה תואר ראשון בשנת 2004, ולאחר מכן סיימה תואר שני באוניברסיטת סירקיוז בשנת 2007. פרייז'ר גם השתתפה בתוכנית הלימודים העצמאיים של מוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית בשנת 2011. פרייז'ר השתתפה בתערוכות רבות ברחבי העולם, כולל הביאנלה של איסטנבול והביאנלה לנשים באמנות באינצ'ון. בשנת 2013 הציגה תערוכת יחיד בשם "A Haunted Capital" במוזיאון ברוקלין. בשנת 2014 פרסמה את ספרה הראשון, "The Notion of Family", בו היא מתעדת את חיי משפחתה ואת השפעת הדה-תיעוש על ברדוק. היא פיתחה סגנון ייחודי המשלב בין צילום חברתי לבין פורטרטים אישיים, כאשר אחת הסדרות המפורסמות שלה היא "Flint is Family", העוסקת במשבר המים בעיר פלינט, מישיגן. פרסים והכרה פרייז'ר זכתה בפרסים רבים על תרומתה לעולם האמנות. בין הפרסים: מלגת גוגנהיים לאמנויות יצירתיות (2014), פרס קרן מקארתור (2015), ופרס אינפיניטי של המרכז הבינלאומי לצילום (ICP) על ספרה "The Notion of Family". בשנת 2021 קיבלה חברות כבוד מהאגודה המלכותית לצילום בבריטניה. בשנת 2024 נכנסה לרשימת טיים 100 של מגזין טיים. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:צלמות אמריקאיות קטגוריה:אפרו-אמריקאיות קטגוריה:עמיתות מקארתור קטגוריה:בוגרות אוניברסיטת סירקיוז קטגוריה:סגל אוניברסיטת ייל קטגוריה:פנסילבניה: אישים קטגוריה:אמריקאים שהופיעו ברשימת טיים 100 קטגוריה:אמריקאיות שנולדו ב-1982	2024-10-19T08:24:21
Lokita	"Lokita" הוא שיר שהוקלט על ידי הזמרת-יוצרת הפוארטו ריקנית נאטי נטשה ביחד עם הזמרת הארגנטינאית מריה בסרה. הוא יצא לאור ב-30 בספטמבר 2022, בהוצאת חברות התקליטים פינה רקורדס וסוני מיוזיק לטין, כסינגל השלישי מתוך אלבום האולפן השלישי של נטשה, (2023). השיר דורג במקום הארבעים-וחמישה במצעד האיירפליי הלטיני. רקע וכתיבה השיר נכתב על ידי נאטי נטשה מריה בסרה, גבי מיוזיק, JØWNY, די ג'יי לויאן, בי-אף, רפאל פינה, ננטו, סנטו ניניו,, חאבייר סמפר, ויזי קינגז ואלכס לינארס (אר-די) והופק על ידי די ג'יי לויאן ומאמבו קינגז. זהו שיתוף הפעולה הראשון בין נטשה לבסרה והוא פורסם כחלק מאלבום האולפן השלישי של נטשה (2023). בסמוך לצאתו עלה השיר לרשת הזרמת המדיה ספוטיפיי, שם הצליח לצבור למעלה מ-26 מיליון השמעות. וידאו קליפ הווידאו קליפ הרשמי של השיר פורסם ב-30 בספטמבר 2022 בשידור חי, ביום יציאתו של השיר כסינגל. נכון לאוקטובר 2024 עומד מונה הצפיות של הקליפ על למעלה מ-27 מיליון צפיות. מיקומי שיא היסטוריית יציאות לאור אזורתאריך יציאהפורמטחברת תקליטיםמקורכלל העולם30 בספטמבר 2022סטרימינג • הורדה דיגיטליתפינה • סוני לטין קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:שירי 2022 קטגוריה:סינגלים מ-2022 קטגוריה:שירי נאטי נטשה קטגוריה:דואטים קטגוריה:שירים בספרדית קטגוריה:שירים שנכתבו על ידי נאטי נטשה קטגוריה:סינגלים בהוצאת סוני מיוזיק לטין קטגוריה:סינגלים בהוצאת פינה רקורדס	2024-10-13T18:39:28
אסמא חאן	אסמא חאן (באנגלית: Asma Khan; נולדה ביולי 1969) היא מסעדנית ומחברת ספרי בישול בריטית ממוצא הודי. היא הבעלים של מסעדת "Darjeeling Express" הממוקמת בסוהו בלונדון, והופיעה בעונה השישית של הסדרה הדוקומנטרית "שולחן השף". בשנת 2024 נבחרה חאן לאחת מ-100 האנשים המשפיעים בעולם לפי מגזין טיים. ביוגרפיה חאן נולדה וגדלה בקולקטה, הודו, במשפחה ראג'פוטית מהאזור המערבי של אוטר פרדש, ואמה ממערב בנגל. היא למדה בבית הספר לה מרטינייר בקולקטה. לאחר שידוך, עברה עם בעלה לקיימברידג', אנגליה, בשנת 1991. חאן החלה ללמוד לבשל רק לאחר המעבר, כיוון שהתגעגעה למאכלים מהודו. בשנת 2012 סיימה תואר דוקטור במשפט חוקתי בריטי מקינגס קולג' בלונדון. לאחר קבלת הדוקטורט שלה, חאן החלה לארח ארוחות ערב פרטיות בביתה עבור מספר מצומצם של אורחים, ועם הזמן הפכו המפגשים להצלחה גדולה. בשנת 2017 פתחה את מסעדת "Darjeeling Express" בסוהו, לונדון. המסעדה מתמחה במאכלים מהמטבח הבנגלי והראג'פוטי, ומנוהלת על ידי צוות טבחיות, ברובו מהגרות מדרום אסיה. בשנת 2018 פרסמה חאן את ספר הבישול הראשון שלה, "Asma's Indian Kitchen", שזכה לשבחים והיה מועמד לפרסים יוקרתיים. ב-2019 הופיעה חאן בתוכנית הדוקומנטרית "שולחן השף", בה הייתה האישה הבריטית הראשונה שהוצגה בסדרה. פעילות פילנתרופית חאן ידועה גם בזכות פעילותה הפילנתרופית. היא מפעילה את קרן "Second Daughters Fund", שמטרתה לעודד משפחות בהודו לחגוג את לידתן של בנותן השניות באמצעות חלוקת מתוקים לשכנים. כמו כן, היא מפעילה את המסעדה שלה בימי ראשון בחינם לטובת נשים המעוניינות לקיים מועדוני ארוחת ערב ולפתח את כישוריהן הקולינריים. הכרה בשנת 2022 מונתה חאן לשגרירה מטעם תוכנית המזון העולמית והיא גם עמיתה כבוד במכללת קווין באוקספורד. בשנת 2024 נבחרה לרשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם של מגזין טיים. חיים אישיים אסמא חאן נשואה למושתק, מרצה באקדמיה, ולזוג שני בנים. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:מסעדנים בריטים קטגוריה:שפיות בריטיות קטגוריה:מהגרים מהודו לממלכה המאוחדת קטגוריה:מוסלמיות בריטיות קטגוריה:מחברות ספרי בישול בריטיות קטגוריה:בריטים שהופיעו ברשימת טיים 100 קטגוריה:הודים שהופיעו ברשימת טיים 100 קטגוריה:ילידות 1969	2024-10-13T18:57:39
קוני ווקר	קוני ווקר (באנגלית: Connie Walker; נולדה ב-1979) היא עיתונאית קנדית ילידית זוכת פרס פוליצר. ווקר נולדה וגדלה באומת אוקנסי שבססקצ'ואן, קנדה, והיא נחשבת לאחת מהעיתונאיות המובילות בנושאי חקירות ופשעים נגד נשים ילידות, במיוחד במסגרת תוכניות פודקאסט כמו "Missing and Murdered" ו-"Stolen". ביוגרפיה ווקר גדלה באומת אוקנסי במשפחה גדולה במיוחד, הכוללת 13 אחים ואחיות. היא מתארת את ילדותה כקרובה ומשמעותית בתוך הקהילה שלה. הוריה הגיעו ממשפחות גדולות, וגם היא שומרת על קשר הדוק עם משפחתה. ווקר היא אם לבת אחת. היא למדה עיתונאות באוניברסיטת האומות הראשונות של קנדה ולאחר מכן סיימה את לימודיה באוניברסיטת רג'ינה. העבודה העיתונאית הראשונה של ווקר הייתה כתבה לעיתון בית הספר התיכון שלה על רצח אכזרי של אישה ילידית והגזענות הממסדית שסבבה את החקירה והסיקור של המקרה. לאחר סיום לימודיה, ווקר החלה לעבוד בתאגיד השידור הקנדי (CBC), שם שימשה כמנחה בתוכנית הנוער "Street Cents" והמשיכה לפעול כעיתונאית, מפיקה ומנחה בתוכניות חדשות שונות. בשנת 2016, פרסמה ווקר פודקאסט חקירתי בן שמונה פרקים בשם "Missing and Murdered", שהתמקד בפרשת רצח של אלברטה ויליאמס משנת 1989 לאורך "כביש הדמעות" בקולומביה הבריטית. הפודקאסט זכה לשבחים והביא לווקר הכרה רחבה. בשנת 2018, השיקה את העונה השנייה של הפודקאסט שהתמקדה בפרשת חייה ומותה של קלאופטרה ניקוטין סמאגניס, שנלקחה ממשפחתה במסגרת תוכנית ה-Sixties Scoop . מאוחר יותר עברה ווקר לעבוד ב-Gimlet Media, שם השיקה בשנת 2021 את הפודקאסט "Stolen: The Search for Jermain", חקירה מעמיקה על מקרה של אישה ילידית נעדרת מהשמורה של פלאטהד במונטנה. פרסים והכרה ב-2016, ווקר וצוות החדשות הילידיות של ה-CBC זכו בפרס החקירה של איגוד העיתונאים הקנדי (Canadian Association of Journalists) על עבודתם בנושא הנשים הילידיות הנעדרות. בשנת 2017 נכללה ברשימת "נשים למופת" של ארגון YWCA, ובאותה שנה הייתה מועמדת לפרס ובי על הפודקאסט "Missing & Murdered: Who Killed Alberta Williams". בשנת 2023 זכתה ווקר בפרס פוליצר על דיווח אודיו עבור עבודתה על הפודקאסט "Stolen: Surviving St. Michael's", בו חקרה את השפעות בתי הספר הפנימייתיים על קהילתה. בשנת 2024 נכללה ברשימת טיים 100 של מגזין טיים. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:עיתונאיות קנדיות קטגוריה:עיתונאים קנדים קטגוריה:מגישות פודקאסטים קטגוריה:זוכות פרס פוליצר: עיתונות קטגוריה:קנדים שהופיעו ברשימת טיים 100 קטגוריה:קנדיות שנולדו ב-1979	2024-10-13T19:28:27
החוק החוקתי של דנמרק	החוק החוקתי של דנמרק (בדנית: Danmarks Riges Grundlov) הוא החוקה של ממלכת דנמרק. החוק החוקתי הדני הוא אחד מהמסמכים החוקתיים הבסיסיים במדינה, ויש לו משמעות רבה במבנה המשפטי ובקביעת זכויות האזרח והמוסדות השלטוניים במדינה. החוקה נחקקה ב-5 ביוני 1849, והיא שינתה את המדינה ממונרכיה אבסולוטית למונרכיה חוקתית. החוקה הדנית מספקת את המסגרת החוקתית לממשל הדני, ומבנה אותה בצורה שמירה על האיזון בין המוסדות השלטוניים, זכויות האזרח, ומבנה מערכת המשפט. היסטוריה במאה ה-19, דנמרק הייתה תחת שלטון מונרכי אבסולוטי. המלך של דנמרק היה בעל סמכויות בלתי מוגבלות, והעקרונות הדמוקרטיים היו מוגבלים מאוד. עם זאת, התהליכים האירופיים של המהפכה הצרפתית וההשפעה של רעיונות ליברליים ודמוקרטיים החל להתפשט ברחבי אירופה, כולל דנמרק. באמצע המאה ה-19, התעוררו במדינה תנועות ליברליות, שהובילו לקריאה לרפורמות פוליטיות. התהליך שהוביל לחוקה החל בשנות ה-40 של המאה ה-19, והחוקה הדנית נחקקה ב-5 ביוני 1849, במקביל למהפכות רבות ברחבי אירופה. החוקה החדשה עשתה שינוי מהותי במערכת השלטונית של דנמרק, והפכה את המדינה ממונרכיה אבסולוטית למונרכיה חוקתית עם מבנה דמוקרטי. בשנת 1866, דנמרק עברה שינוי נוסף במבנה הפרלמנט. הוקם הסנאט (The Landsting), שהפך לגורם מקבל החלטות נוסף בנוסף לחדר התחתון של הפרלמנט (הפולקטינג). הסנאט היה מורכב מחברים שנבחרו באמצעות מערכת הבחירות העליונה, והיו לו סמכויות יותר רחבות בהשוואה לפולקטינג. השינוי יצר מערכת דו-חדרית בפרלמנט, כלומר, כל הצעת חוק נדרשה לעבור שתי סבבים של אישור: אחד בפולקטינג ואחד בסנאט. במהלך תחילת המאה ה-20, המשטר הדני עבר שינוי נוסף. בשנת 1901, הצעת חוקה שונתה כך שהיא קבעה כי הממשלה תהיה אחראית בפני הפולקטינג, ולא בפני המלך. כלומר, השלטון לא היה עוד ביד המלך, אלא הועבר לגורמים נבחרים שמונו על ידי הפרלמנט. במהלך תקופה זו הוקמו גם סדרי ממשלה המאפשרים שלטון מיעוט, במצבים שבהם מפלגה אחת לא יכולה להשיג רוב בפרלמנט. שינוי זה איפשר את התפתחותה של דמוקרטיה פרלמנטרית בה המפלגות היו יכולות לפתח קשרים עם מפלגות אחרות כדי לנהל את ענייני המדינה. ב-1953, בעקבות הצטרפותה של דנמרק לארגונים בין-לאומיים, בוצע שינוי נוסף במבנה החוקה הדנית. שינוי זה כלל את ביטול הסנאט והפיכת הפרלמנט הדני לחד-חדרי (המכונה כיום הפולקטינג בלבד). בנוסף, החוקה הדנית שונתה כך שתוקן המעמד של המונרך. אף על פי שהמלך המשיך להחזיק בתפקיד סמל המדינה, סמכויותיו הצטמצמו בצורה ניכרת, והוא פעל תמיד לפי עצות הממשלה. ב-1973, דנמרק הצטרפה לאיחוד האירופי, והשפעת האיחוד האירופי על דנמרק התבטאה גם במישור החוקתי. החוקה הדנית, כמו רוב חוקות המדינות החברות באיחוד האירופי, נדרשה להיות תואמת לנורמות ולחוקים האירופיים. למרות זאת, החוקה הדנית מבטיחה שמירה על הריבונות הלאומית, והקשר בין החוקים הלאומיים לחוקי האיחוד האירופי נבחן כל הזמן. ב-1992, דנמרק ערכה משאל עם על הסכם מאסטריכט (Maastricht Treaty), שהוביל להעמקת האיחוד הפוליטי והכלכלי באירופה. דנמרק דחתה את ההסכם במשאל עם, אך לאחר מכן ביצעה התאמות לחוקה באמצעות שינויי חקיקה כדי לשמור על שיתוף פעולה הדוק עם האיחוד האירופי, ובכך הפכה דנמרק לחלק מהאיחוד, אם כי עם פטורים מסוימים בתחומים כגון הצבא והמטבע. החוקה הדנית עד 2024 לא עברה שינויים משמעותיים, אך המשך ההתפתחות החברתית, הכלכלית והפוליטית משפיעה על הבנתה והפעלתה. נושאים כגון השפעת האיחוד האירופי, זכויות האדם, השפעת שינויים טכנולוגיים על החברה, ותחום זכויות המיעוטים ממשיכים להיות נושא מרכזי בחיים הציבוריים של דנמרק. מבנה החוקה הדנית מחולקת ל-8 פרקים, כל אחד מהם עוסק בתחום שונה של המבנה השלטוני והזכויות: פרק 1: מבנה הממלכה הפרק הראשון עוסק בהגדרה של דנמרק כממלכה חוקתית, ובו גם מצוין כי דנמרק היא ממלכה אחת הכוללת את דנמרק עצמה, גרינלנד ואיי פארו. סעיף 1: קובע כי דנמרק היא ממלכה חוקתית, ולפי החוקה, מדובר בממלכה שבה המלך הוא המנהל הממלכתי, אך סמכויותיו מוגבלות. סעיף 2: מפרט את המעמד החוקי של האזורים השונים בתוך הממלכה – דנמרק עצמה, גרינלנד ואיי פארו – ומציין את תנאי השלטון עליהם. המשמעות של פרק זה היא שהחוקה הדנית לא מתייחסת רק לדנמרק אלא לכלל הממלכה, ומבהירה את המבנה הפדרלי בצורה ברורה, תוך קביעת עקרונות של אוטונומיה לכל אחד מהאזורים, אך תחת שלטון מרכזי אחד. פרק 2: המלך ומעמדו פרק זה עוסק במעמדו של המלך בממלכה ובסמכויותיו, ובו מתואר כיצד דנמרק שואפת לאזן בין המונרכיה לבין הדמוקרטיה. סעיף 3: קובע כי המלך הוא הסמכות העליונה בממלכה, והוא משמש כסמל של המדינה ומוביל את פעולתה, אך סמכויותיו נמסרו לממשלה. סעיפים 4–5: מסדירים את תנאי העברת המלוכה ומורשת המלוכה. המלך ימלוך עד מותו או עד שיתפטר מתפקידו. כאשר המלך אינו יכול למלא את תפקידו (למשל בשל מצב בריאותי או נסיבות אחרות), יש תהליך חוקי למינוי המלך הבא. המלך במערכת הדנית לא נושא בסמכויות פוליטיות ממשיות. תפקידו הוא סמלי בלבד, והוא פועל לפי עצות הממשלה. למעשה, סמכויותיו של המלך מוגבלות לעקרונות חוקה ברורה, וההחלטות הסופיות נתונות לממשלה ולפרלמנט. פרק 3: הרשות המחוקקת – הפרלמנט פרק זה עוסק במבנה ובסמכויות של הרשות המחוקקת, שהיא הפרלמנט הדני (הפולקטינג). פרק זה חשוב להבנת האיזון בין הרשות המחוקקת לשאר הרשות השלטונית, וכולל את ההוראות המעצבות את תהליך החקיקה במדינה. סעיף 6: קובע את הרכב הפולקטינג: הפרלמנט כולל 179 חברים, מהם 175 נבחרים בדנמרק, 2 נבחרים מתוך גרינלנד ו-2 מתוך איי פארו. הם נבחרים באמצעות מערכת של בחירות ישירות לשם ייצוג הציבור. סעיף 7: עוסק בתהליך הבחירות – החברים נבחרים לתקופה של ארבע שנים, וכולם זכאים לבחור ולהיבחר לפרלמנט. סעיפים 8–9: מתארים את סמכויות הפולקטינג: הוא אחראי לחוקק חוקים, לאשר תקציב, ולעקוב אחרי פעולתה של הממשלה. כל חקיקה צריכה לעבור את אישור הפולקטינג. כחלק מהסמכויות המחוקקות של הפולקטינג, יש לו גם את היכולת להדיח את הממשלה או את שרי הממשלה במקרה של אובדן אמון ציבורי. פרק 4: הרשות המבצעת – הממשלה פרק זה עוסק במבנה ובסמכויות של הממשלה הדנית, שהיא הרשות המבצעת במדינה. הוא קובע את הכללים להקמתה, מינוי ראש הממשלה והשרים, וסמכויותיהם. סעיף 14: קובע כי הממשלה מורכבת מראש הממשלה ושרים, שהמנות על ידי המלך, אך ראש הממשלה נבחר מבין חברי הפרלמנט על פי רוב. הממשלה אחראית בפני הפולקטינג. סעיף 15: קובע את סמכויות הממשלה בנוגע למערכת המשפטית, לקביעת מדיניות המדינה, ולפיתוח תוכניות לפתרון בעיות כלכליות וחוקיות. הממשלה הדנית מחויבת לפעול לפי עצות המלך, אך בפועל יש לה סמכויות ממשיות ומרכזיות בניהול המדינה. הממשלה מפקחת על המדיניות הציבורית, הכלכלה, מערכת הבריאות, הביטחון הלאומי, ועוד. פרק 5: הרשות השופטת – מערכת המשפט הפרק החמישי עוסק במערכת המשפטית ובתפקידה להבטיח את שלטון החוק ולפקח על פעולתה של הרשות המבצעת והמחוקקת. סעיף 16: קובע את עצמאות המערכת המשפטית. כל בית משפט חייב להפעיל את סמכותו לפי החוק, והשופטים אינם יכולים להיות נתונים להשפעה פוליטית מצד המלך, הממשלה או הפולקטינג. סעיף 17: מפרט את הליך מינוי השופטים: הם ממונים לתקופות ארוכות, ואין להם סמכות להיבחר מחדש או להיות מוסרים מתפקידם אלא במקרים נדירים של חוסר יכולת למלא את תפקידם. החוקה מבטיחה שהרשות השופטת תהיה עצמאית, ולא תוכל להישלט על ידי הממשלה או המלך. בכך נשמרת הגישה הליברלית והדמוקרטית של המערכת, שמחייבת שמירה על זכויות האדם ושוויון בפני החוק. פרק 6: זכויות האדם והחירות פרק זה מהווה את לב החוקה הדנית, שכן הוא מבטיח את זכויות האדם והחירויות האישיות, ששומרים על האזרח מפני פגיעות של השלטון. סעיף 77: קובע את חופש הביטוי והעיתונות, ומבצע את עקרון חופש הדיבור והבעת דעות. סעיף 78: עוסק בחופש ההתאגדות וההפגנות. כל אזרח זכאי להתאגד או לשבות במחאה על פעולות השלטון. סעיף 79: מבטיח את זכויות הפרט בתחום הזכות למידע, החירות האישית, והזכות למשפט הוגן. החוקה הדנית מבטיחה זכויות אלו כבסיס לדמוקרטיה פעילה שבה כל אזרח מוגן מול השלטון. פרק 7: שינוי החוקה הפרק השביעי עוסק בתהליך של שינוי החוקה הדנית, ומסביר כיצד ניתן לעדכן את החוקה במקרים שבהם יש צורך בכך. סעיף 88: קובע כי כל שינוי בחוקה חייב לקבל אישור משני חדרי הפולקטינג ובנוסף אישור במשאל עם. שינוי החוקה דורש רוב מיוחד בפרלמנט ואישור ציבורי רחב. החוקה הדנית שואפת לשמור על יציבותה, ולכן תהליך שינוי החוקה הוא קפדני ודורש תמיכה רחבה מכלל הציבור והגורמים השלטוניים. פרק 8: הסמכות לדרוש הפסקת החוקה הפרק האחרון עוסק במצב שבו ניתן להפסיק את פעולתה של החוקה, אם תתעורר מציאות פוליטית או מדינית שמחייבת שינויים דרסטיים. סעיף 89 קובע את התנאים שבהם ניתן להשעות את פעולתה של החוקה, אך התהליך דורש רוב מוחץ בקרב הפולקטינג ובמשאל עם. הסעיף מבטיח כי כל פסק זמן או השעיה של החוקה ידרשו תמיכה רחבה, דבר ששומר על יציבותה החוקתית. תיקונים החוקה הדנית נחשבת לאחת מהחוקות הוותיקות ביותר בממלכות הדמוקרטיות. עם השנים, החוקה עברה מספר תיקונים ושינויים, שנעשו במטרה להתאים אותה להתפתחויות פוליטיות, כלכליות ותרבותיות במדינה. תיקונים אלה שימרו את יציבותה החוקתית של דנמרק ונתנו מענה לאתגרים חדשים שהציבו הזמן והמציאות. תיקון 1866: יצירת הסנאט ב-1866, בעקבות שינויים פוליטיים במדינה, בוצע תיקון בחוקה שיצר את הסנאט (Landsting). הסנאט היה בית עליון בפרלמנט הדני, שהיה מורכב מחברים שנבחרו בדרך שונה מחברי הבית התחתון (הפולקטינג). סעיף 6 בחוקה שונה כך שהוספה מערכת דו-חדרית לפרלמנט, כלומר – הצעות חוק היו צריכות לעבור אישור בשני הבתים. תיקון זה נועד לשפר את ייצוג הציבור במדינה, על ידי יצירת איזון בין שני בתים של פרלמנט – אחד שמייצג את העם (הפולקטינג) ואחד שמייצג את האינטרסים של האליטות והציבור המשכיל (הסנאט). הסנאט נותר גוף מועט השפעה עד שבוטל בתיקון של 1953. תיקון 1901: עקרון אחריות הממשלה תיקון חשוב נוסף היה ב-1901, שבו התבצע שינוי משמעותי בתפקוד המוסדות השלטוניים במדינה. הפרלמנט הדני עבר שינוי כזה שממשלת דנמרק הייתה אחראית ישירות בפני הפולקטינג, ולא בפני המלך. תיקון זה מבטל את השפעת המלך על הניהול היומיומי של המדינה, והאחריות עברה לראש הממשלה ולשרים הנבחרים. השינוי הזה אפשר למערכת הדמוקרטית הדנית להפעיל שלטון פרלמנטרי, שבו ראש הממשלה ויתר השרים אינם מנותבים לפי רצון המלך אלא לפי רצון הציבור המיוצג בפרלמנט. תיקון 1953: ביטול הסנאט והחזרת המערכת החד-חדרית תיקון מהותי נוסף התרחש ב-1953, שבו הוסרה המערכת הדו-חדרית, והפולקטינג הפך לבית המחוקק היחיד. סעיף 6 שונה כך שנוסחה מחדש חובת הבחירות ודרכי הייצוג, והשפעת הסנאט בוטלה לחלוטין. הסנאט בוטל ונשמר רק בית אחד של פרלמנט – הפולקטינג. התהליך הפך לפשוט יותר, שכן כל הצעת חוק נדרשה לאישור רק בבית אחד, מה שהפשט את הליך החקיקה. תיקון זה גם שינה את עקרון הירושה במלוכה: נשים יכולות להירשם ליורשות על כס המלוכה. עד לתיקון זה, רק גברים יכולים היו להוריש את המלוכה. תיקון 1953: זכות ההתאגדות וההשתתפות בבחירות תיקון נוסף ב-1953 התייחס להרחבת זכויות האזרח במדינה, והוא כלול במסגרת התיקון הכללי לחוקה. הוספה של סעיף 79 שמבטיח את זכויות האדם והחירות האזרחית, כלול גם החירות להתאגד ולהקים מפלגות, ותנאים לשיתוף הציבור בבחירות חופשיות. בנוסף, תיקון זה אִפשר את שינוי מערכת הבחירות כך שמייצגת את כלל האזרחים באופן ישיר, ושיפר את הכללים של ההשתתפות הפוליטית. תיקון 1972: הצטרפות לאיחוד האירופי תיקון מהותי נוסף התרחש בשנות ה-70, כאשר דנמרק הצטרפה לאיחוד האירופי. סעיף 20 בחוקה שונה, כדי לאפשר לעם הדני להעביר סמכויות מסוימות לבריסל (המרכז האירופי), במטרה לשלב את דנמרק בהסכמים הכלכליים והפוליטיים של האיחוד האירופי. מאבקים פנימיים במדינה היוו את הרקע להסכמת דנמרק עם הדרישה להרחיב את המערכת הפוליטית שלה, תוך שמירה על זכותה לקבוע סוגיות לאומיות במסגרת שיתוף הפעולה הבינלאומי. תיקונים נוספים וההתאמות לאיחוד האירופי מאז הצטרפותה לאיחוד האירופי, דנמרק ביצעה מספר תיקונים נוספים בחוקה, שהיו קשורים להסכמים שונים עם האיחוד. 7. תיקון 2009: סעיפים שקשורים למערכת הפוליטית תיקון קטן שבוצע ב-2009 שינה את סעיפים הקשורים למבנה המוסדות הדנים, ואיפשר לאמץ את עקרונות השוויון המגדרי והחוקי בזכויות האזרח. הערות שוליים קטגוריה:דנמרק: פוליטיקה קטגוריה:משפט חוקתי	2024-10-14T17:09:05
ג'יימס וודסוורת' הבן	ג'יימס וולקוט וודסוורת' הבן (באנגלית: ; 12 באוגוסט 1877 – 21 ביוני 1952) היה פוליטיקאי אמריקאי, רפובליקני מניו יורק. הוא היה בנו של מבקר מדינת ניו יורק ג'יימס וולקוט וודסוורת', ונכדו של גנרל האיחוד ג'יימס ס. וודסוורת'. ביוגרפיה ראשית חייו וודסוורת' נולד בג'נסיאו, ניו יורק ב-12 באוגוסט 1877. הוא היה בנם של מבקר מדינת ניו יורק ג'יימס וולקוט וודסוורת' (1846–1926) ולואיזה (לבית טראוורס) וודסוורת' (1848–1931). סבו וסבתו מצד אביו היו גנרל האיחוד ג'יימס ס. וודסוורת' ומרי קרייג (לבית וורטון) וודסוורת' (1814–1874). סבו בנה בית בגודל 13,000 רגל מרובע בג'נסיאו בשנת 1835. וודסוורת' למד בבית הספר סנט מרקו, ולאחר מכן סיים את לימודיו באוניברסיטת ייל בניו הייבן, קונטיקט בשנת 1898, שם היה חבר באחוות הגולגולת והעצמות. קריירה לאחר ייל, הוא שירת כטוראי בצבא המתנדבים בזירת פוארטו ריקו במהלך מלחמת ארצות הברית–ספרד. לאחר שעזב את הצבא, הוא נכנס לעסקי משק החי והחקלאות, תחילה בניו יורק ולאחר מכן בטקסס. הוא נעשה פעיל בשלב מוקדם בפוליטיקה הרפובליקנית. הוא היה חבר באספת מדינת ניו יורק בשנים 1905, 1906, 1907, 1908, 1909 ו-1910; והיה יושב ראש הבית בשנים 1906 עד 1910. בשנת 1912, הוא התמודד על סגן מושל ניו יורק מטעם המפלגה הרפובליקנית עם ג'וב. א. הדג'ס, אבל הובס. ב-1914, בבחירות הפופולריות הראשונות לסנאט האמריקני (עד 1911, הסנאטורים של ארצות הברית נבחרו על ידי בית המחוקקים של מדינת ניו יורק), הביס וודסוורת' את הדמוקרט ג'יימס וו. ג'רארד (שגריר ארצות הברית המכהן בגרמניה) ואת הפרוגרסיבי ביינברידג' קולבי. וודסוורת' היה מצליף המיעוט בסנאט ב-1915 מכיוון שהדמוקרטים החזיקו ברוב מושבי הסנאט. הוא נבחר מחדש ב-1920 אך הובס על ידי הדמוקרט רוברט פ. וגנר ב-1926. בשנת 1921, וודסוורת' היה מועמד לתפקיד מזכיר המלחמה על ידי הנשיא וורן ג'. הרדינג, אך בסופו של דבר הוזז לטובת ג'ון וו. ויקס. ימין\|ממוזער\| טיים, 28 בדצמבר 1925 וודסוורת' היה חסיד של זכויות הפרט וחשש ממה שהוא נחשב לאיום של התערבות פדרלית בחייהם הפרטיים של האמריקאים. הוא האמין שהמטרה היחידה של חוקת ארצות הברית היא להגביל את סמכויות השלטון ולהגן על זכויות האזרחים. מסיבה זו, הוא הצביע נגד התיקון ה-18 כשהיה בפני הסנאט. לפני כניסת חוק היובש לתוקף, וודסוורת' חזה שיהיו הפרות נרחבות וזלזול בחוק. באמצע שנות ה-20, וודסוורת' היה אחד מקומץ חברי קונגרס שהתבטאו בתוקף ותדיר נגד חוק היובש. הוא היה מודאג במיוחד מכך שניתן להעמיד לדין אזרחים על ידי פקידי מדינה ופדרלים כאחד בגין הפרה אחת של חוק האיסורים. זה נראה לו כסכנה כפולה, שאינה עולה בקנה אחד עם הרוח אם לא המכתב של התיקון החמישי. ב-1926 הצטרף לאגודה נגד תיקון חוק היובש ונשא 131 נאומים ברחבי הארץ למען הארגון מאותה תקופה ועד לביטול החוק. חושיו הפוליטיים ומגעיו הוכיחו ערך בביטול האיסור. הוא כיהן בבית הנבחרים האמריקני מ-1933 עד 1951, וכמו אלטון לנון, גארט וית'רס, קלוד פפר, יו מיטשל, מת'יו מ. נילי ומגנוס ג'ונסון, הוא אחד הסנאטורים המודרניים הבודדים שכיהנו מאוחר יותר בבית הנבחרים. בבית הנבחרים הוא התנגד להתבדלות של רבים מעמיתיו הרפובליקנים השמרנים, התנגד לחקיקה נגד לינץ' על רקע זכויות המדינה, דחה את חוקי שכר המינימום ואת רוב מדיניות הפנים של פרנקלין רוזוולט. אף על פי שוודסוורת' מעולם לא התמודד לנשיאות, שמו הוזכר כמועמד אפשרי ב-1936 וב-1944. ויניפרד סטנלי, נציג מבאפלו, הודח מחוץ לוועדת המשפט של בית הנבחרים על ידי וודסוורת' הבן שהיה אחראי על מטלות. סטנלי הבהירה שהיא רוצה לשמור ב"זמן שלום על הדחף והאנרגיה שנשים תרמו למלחמה". לפיכך, בשנת 1944, סטנלי הציג הצעת חוק למועצה הלאומית ליחסי עבודה לאסור אפליה בשכר על בסיס מין. הצעת החוק מתה בוועדה. הסיבה של וודסוורת' הייתה התנגדותו לנשים במקום העבודה, על פי היסטוריה של בית הנבחרים של נשים בקונגרס. ניתוח סודי מ-1943 של ועדת החוץ של בית הנבחרים מאת ישעיה ברלין עבור משרד החוץ הבריטי תיאר את וודסוורת' כ- הוא היה עמית תורשתי של המסדר הצבאי של הלגיון הנאמן של ארצות הברית והיה גם חבר של ותיקי מלחמת ארצות הברית–ספרד. חיים אישיים ממוזער\| תצלום של מיס אליס היי, שצולם בין 1890 ל-1920 על ידי פרנסס בנג'מין ג'ונסטון. אליס, אשתו של וודסוורת', כיהנה כנשיאת NAOWS וודסוורת' היה נשוי לאליס אוולין היי (1880–1960). היא הייתה בתו של מזכיר המדינה של ארצות הברית ג'ון היי תחת הנשיא תאודור רוזוולט. דרך אחותה הלן היי ויטני, היא הייתה דודתו של ג'ון היי ויטני, שגריר ארצות הברית בבריטניה. אליס, שהתנגדה לזכות בחירה לנשים, כיהנה כנשיאת האגודה הלאומית נגד זכות הבחירה לנשים, שגם לה התנגד וודסוורת'. יחד, הם היו ההורים של: אוולין וודסוורת' (1903–1972), שנישאה לסטיוארט סימינגטון (1901-1988) ב-1924. סימינגטון היה מזכיר חיל האוויר הראשון וסנאטור אמריקאי דמוקרטי ממיזורי, שביקש ללא הצלחה את המועמדות הדמוקרטית לנשיאות ב-1960. ג'יימס ג'רמיה וודסוורת' (1905–1984), שכיהן כשגריר ארצות הברית באו"ם. רברדי ג'. וודסוורת' (1914–1970), שנישא לאלינור קתרין רוזוולט (1915–1995), בתו של הנרי לאטרוב רוזוולט, עוזר מזכיר הצי. וודסוורת' מת ב-21 ביוני 1952 בוושינגטון הבירה. הוא נקבר בבית הקברות טמפל היל בג'נסיאו. צאצאים דרך בתו אוולין, הוא היה סבו של ג'יימס וודסוורת' סימינגטון (נולד ב-1927), שכיהן בבית הנבחרים של ארצות הברית ממיזורי כדמוקרטי, בין השנים 1969 ל-1977. דרך בנו ג'יימס, הוא היה סבה של אליס וודסוורת' (1928–1998) שהתחתנה עם טרוברידג' סטרונג (1925–2001) ב-1948 בבית סבו של וודסוורת', הגנרל ג'יימס וודסוורת'. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת ייל קטגוריה:מועמדים לנשיאות ארצות הברית ב-1932 קטגוריה:חברי הסנאט של ארצות הברית ממדינת ניו יורק קטגוריה:סנאטורים חברי המפלגה הרפובליקנית קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית ממדינת ניו יורק קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1877 קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1952	2024-10-14T05:54:44
דייב ריקס	דייוויד איי. ריקס (באנגלית: David A. Ricks) הוא יושב ראש ומנכ"ל חברת התרופות האמריקאית אלי לילי. קריירה לריקס תואר ראשון במדעים מאוניברסיטת פרדו, תואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת אינדיאנה ותואר דוקטור לשם כבוד בניהול פרמצבטי מאוניברסיטת פרדו. ריקס הצטרף לחבר "אלי לילי" בשנת 1996 כעמית לפיתוח עסקי. במהלך השנים החזיק בתפקידים ניהוליים בשיווק ומכירות בארצות הברית. הוא ניהל את פעילות החברה בקנדה ובסין, לפני שחזר לתפקיד נשיא החברה בארצות הברית. בשנת 2012 מונה לנשיא חטיבת התרופות מ-2012 עד 2016. הוא מונה למנכ"ל בינואר 2017 ונבחר ליו"ר מועצת המנהלים ביוני 2017. תחת הנהגתו, החברה פיתחה תרופות חדשניות לטיפול במחלות מורכבות כמו סוכרת, השמנת יתר ומחלות אוטואימוניות. ריקס אחראי להצלחה הגדולה של תרופות מבוססות GLP-1, כגון תרופת "Mounjaro" לטיפול בסוכרת ו-"Zepbound" לטיפול בהשמנה. בנוסף לתפקידו בחברת "אלי לילי", ריקס חבר במועצת המנהלים של אדובי ושל Business Roundtable, חבר בוועדות בארגונים בינלאומיים לתעשיית התרופות והפטנטים בארצות הברית ופעיל בפיתוח הקהילה במרכז אינדיאנה כחלק מ-Central Indiana Corporate Partnership. באוקטובר 2024, ריקס מונה על ידי מושל אינדיאנה, אריק הולקומב, כחבר במועצת הנאמנים של אוניברסיטת פרדו. תקופת המינוי תתחיל ב-1 בינואר 2025 ותסתיים ב-1 ביולי 2027. באפריל 2024, ריקס נבחר לאחד מ-100 האנשים המשפיעים ביותר של 2024 לפי מגזין טיים. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:מנכ"לים אמריקאים קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת פרדו קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת אינדיאנה קטגוריה:דוקטור לשם כבוד קטגוריה:אדובי קטגוריה:אמריקאים שהופיעו ברשימת טיים 100	2024-10-14T12:21:27
חוקת דנמרק	הפניה החוק החוקתי של דנמרק	2024-10-13T19:29:08
אדרסון (כדורגלן יליד 1999)	אדרסון ז'וזה דוס סנטוס לורנסו דה סילבה (בפורטוגזית: Éderson José dos Santos Lourenço da Silva; ידוע גם כאדרסון; נולד ב-7 ביולי 1999) הוא כדורגלן ברזילאי המשחק בעמדת הקשר באטאלנטה. קריירת מועדונים אדרסון נולד בקמפו גראנדה, מאטו גרוסו דו סול שבברזיל. התחיל את הקריירה שלו במחלקת הנוער של דפורטיבו ברזיל, ממנה הושאל בשנת לשאנדונג לוננג מליגת העל הסינית. ב-15 ביולי 2018 הושאל לקרוזיירו. ב-5 בספטמבר 2018 ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה בתיקו 1-1 נגד בוטפוגו. בסיום העונה קרוזיירו ירדה לליגה השנייה, ואדרסון תבע את המועדון מאחר ששכרו לא שולם. התביעה הסתיימה בפשרה שאדרסון ישוחרר ללא תמורה. ב-20 בפברואר 2020 חתם לחמש שנים בקורינתיאנס. ב-20 בפברואר 2021 הושאל לפורטלזה. ב-10 במרץ ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה. ב-30 בינואר 2022 אדרסון חתם לארבע וחצי שנים בסלרניטנה מהסרייה א'. ב-6 ביולי 2022 חתם באטאלנטה. קריירה בינלאומית בצעירותו, שיחק בנבחרות הצעירות של ברזיל. ב-19 במאי 2024 זומן לראשונה לסגל הנבחרת הבוגרת לקראת הקופה אמריקה 2024. ב-8 ביוני 2024 ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת במשחק הכנה נגד בו ניצחה ברזיל 2-3. תארים קרוזיירו אליפות מיניירו: פורטלזה אליפות סיארה: אטאלנטה הליגה האירופית: 2023/2024 קישורים חיצוניים קטגוריה:כדורגלנים ברזילאים קטגוריה:קשרי כדורגל ברזילאים קטגוריה:כדורגלני קרוזיירו קטגוריה:כדורגלני קורינתיאנס קטגוריה:כדורגלני פורטלזה קטגוריה:כדורגלני סלרניטנה קטגוריה:כדורגלני אטאלנטה קטגוריה:כדורגלני נבחרת ברזיל קטגוריה:כדורגלני קופה אמריקה 2024 קטגוריה:ספורטאים ברזילאים בסין קטגוריה:ספורטאים ברזילאים באיטליה קטגוריה:ברזילאים שנולדו ב-1999	2024-10-17T07:56:10
אמיר ארזני	אמיר ארזני (נולד ב-1966) הוא קצין משטרה ישראלי בדרגת ניצב המכהן כמפקד מחוז ירושלים. ביוגרפיה ארזני גדל בשכונת הכורדים בירושלים. בשנים 2000–2002 שימש כמפקד מחלקה ביס"מ. שימש קצין יחידת סיור במרחב ציון בירושלים, קצין מבצעים מרחב ציון, מפקד תחנת הראל, מפקד תחנת שלם, קצין אג"מ מחוז ירושלים קצין מבצעים מחוז ירושלים. בפברואר 2021 הוכרז על סבב מנויים במשטרה במסגרתו ימונה אמיר ארזני למפקד מרחב ציון ויקודם לדרגת תת־ניצב. אך המינוי לא יצא לפועל. במאי 2022 קודם לדרגת תנ"צ ומונה לראש חטיבת המבצעים. בספטמבר 2023 מונה לסגן מפקד מחוז ירושלים. ביולי 2024 עם פרישתו של מפקד התחנה דורון תורג'מן ממונה לממלא מקום מפקד מחוז ירושלים. בספטמבר 2024 מונה למפקד מחוז ירושלים והועלה לדרגת ניצב. ארזני בוגר תואר ראשון במנהל עסקים ותואר שני בחינוך. מתגורר במעלה אדומים. הערות שוליים קטגוריה:ניצבי משטרת ישראל קטגוריה:מפקדי מחוז ירושלים במשטרת ישראל קטגוריה:מעלה אדומים: אישים קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1966	2024-10-14T05:42:31
הובולאנז' מנדש	הובולאנז' מנדש (בצרפתית: Houboulang Mendes; נולד ב-4 במאי 1996) הוא כדורגלן מגינאה ביסאו יליד צרפת המשחק בעמדת המגן הימני בטרואה. קריירת מועדונים מנדש התחיל לשחק בקבוצות כדורגל מקומיות ובגיל 17 הצטרף לסטאד לאוואל. ב-19 במאי 2017 ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת בהפסד 2-1 לנים. ב-24 ביולי 2018 חתם בלוריאן מהליגה הצרפתית השנייה. בפברואר נפצע בברכו וחזר לשחק רק באוקטובר. ב-23 באוגוסט 2020 ערך את הופעת הבכורה שלו בליגת העל הצרפתית בניצחון 1-3 נגד שטרסבורג. ב-6 ביולי 2022 חתם באלמריה מליגת העל הספרדית. ב-1 בפברואר 2024 הושאל למיראנדס מהליגה הספרדית השנייה. ב-27 באוגוסט 2024 מנדש הושאל לטרואה. קריירה בינלאומית מנדש נולד בצרפת, להורים שמוצאם מסנגל וגינאה ביסאו בהתאמה. לכן היה זכאי לייצג את שלושת הלאומית. בספטמבר זומן לנבחרת גינאה ביסאו. ב-11 בספטמבר ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת בניצחון 1-2 נגד במסגרת מוקדמות גביע אפריקה לאומות 2023. נכלל בסגל הנבחרת לקראת גביע אפריקה לאומות 2024. קישורים חיצוניים קטגוריה:כדורגלנים צרפתים קטגוריה:כדורגלנים מגינאה ביסאו קטגוריה:מגני כדורגל צרפתים קטגוריה:גינאה ביסאו: מגני כדורגל קטגוריה:כדורגלני לאוואל קטגוריה:כדורגלני לוריאן קטגוריה:כדורגלני אלמריה קטגוריה:כדורגלני טרואה קטגוריה:כדורגלני נבחרת גינאה ביסאו קטגוריה:כדורגלני גביע אפריקה לאומות 2023 קטגוריה:ספורטאים צרפתים בספרד קטגוריה:ספורטאים זרים בספרד קטגוריה:צרפתים ממוצא סנגלי קטגוריה:אישים מגינאה ביסאו שנולדו ב-1996 קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1996	2024-10-17T07:57:31
גבריאל סטנטון	גבריאל גייל סטנטון (באנגלית: Gabrielle Gail Stanton; נולדה ב-1968) היא תסריטאית ומפיקת קולנוע וטלוויזיה אמריקאית. התפרסמה בזכות עבודתה בסדרות רבות, דוגמת "האנטומיה של גריי", ששודרה ב-ABC; "בטי" מ-The CW ו"הפלאש", שהועלתה ב-Syfy. ביוגרפיה לאחר שסיימה את לימודיה בבית הספר "קנט פלייס" לבנות בסאמיט שבניו ג'רזי המשיכה ללמוד בקולג' ברנרד ובאוניברסיטת קולומביה במנהטן. תחילת הקריירה שלה הייתה בתחום הפרסום, כאשר עבדה כמתאמת פרסום ב-PBS עד 1991. בשנת 1992 עברה סטנטון לתחום הקולנוע כעוזרת המפיק ג'ורג' זלום בסרט "העולם על פי קליפורניה מן". בהמשך הופיעה בתפקיד משני בסרט "Free Enterprise" מ-1998, בו גם בעלה דאז, הארי ורקסמן, השתתף. בנוסף, עבדה על סרטים כמו "המספריים של אדוארד". המעבר שלה לטלוויזיה התרחש בשנת 1998, כאשר הצטרפה לצוות הכותבים של "מסע בין כוכבים: חלל עמוק 9". בהמשך כתבה תסריטים גם לסדרות מדע בדיוני נוספות, כמו "ארץ: הקונפליקט האחרון" ו"פארסקייפ". בשנת 2005 הצטרפה סטנטון לצוות התסריטאים של הסדרה "האנטומיה של גריי", שם כתבה והפיקה מספר פרקים כמפיקה. על עבודתה קיבלה מועמדות לפרס אמי עבור "סדרת הדרמה הטובה ביותר" ופרס גילדת הכותבים של אמריקה. בשנת 2007 עברה לסדרה "בטי", שם שימשה כמפיקה אחראית וכתבה פרק אחד. עבודה זו זיכתה אותה גם במועמדות לפרס אמי ל"סדרה הקומית הטובה ביותר". סטנטון עבדה על סדרת הטלוויזיה "Moonlight" של CBS, עבורה כתבה שלושה פרקים ושימשה כמפיקה שותפה ואחר כך כמפיקה ראשית. לאחר מכן הפיקה את "קאסל" ואת "יומני הערפד". במהלך חמש העונות הראשונות של "הייבן" שימשה סטנסון כמפיקת העל. לאחר מכן הצטרפה לצוות התסריטאים של "הפלאש". חיים אישיים באפריל 1991 נודע כי סטנסון ובן-זוגה הארי ורקסמן עתידים להינשא במהלך השנה. טקס החתונה אירע ביולי בקפלה של אוניברסיטת אוקספורד. הם התגרשו ב-2008. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:תסריטאיות אמריקאיות קטגוריה:אמריקאיות שנולדו ב-1968	2024-10-14T05:31:31
Allgemeine Zeitung des Judenthums	הפניה Allgemeine Zeitung des Judentums	2024-10-13T21:22:52
In the Flesh – Live	In the Flesh – Live הוא אלבום ההופעה והווידאו השני של מוזיקאי הרוק המתקדם הבריטי רוג'ר ווטרס, אשר הוקלט במהלך הופעותיו שהתקיימו ב-16 עד 27 ביוני 2000 במסגרת סיבוב ההופעות In the Flesh, וזה יצא לאור באותה שנה ב-5 בדצמבר. לדברי ווטרס, אלבום זה מהווה לאוגדן המכיל שלושה מאלבומיו הבולטים בקריירה שלו. האלבום מכיל את השיר "Each Small Candle", אשר ראה אור לראשונה בהוצאה זו, ואינו נכלל באף אלבום של ווטרס או פינק פלויד. שלוש שנים לאחר מכן, נכלל באלבום האוסף היחידי שהוציא לאור, Flickering Flame: The Solo Years Volume 1. בשנת 2006 הוציא לאור ווטרס מארז תקליטורים שהכיל שתי גרסאות של האלבום – תקליטור כפול, אשר הכיל ביצועים מתוך הופעות שהוקלטו ב-16 עד 27 ביוני ותקליטור DVD, אשר הכיל ביצועים מתוך הופעה שהוקלטה ב-27 ביוני. רשימת השמעה משתתפים רוג'ר ווטרס – בס, גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית, זמרה, קולות רקע דויל ברמהול השני – גיטרה, זמרה, קולות רקע אנדי פיירוות'ר לואו – גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית, בס, קולות רקע סנווי וייט – גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית אנדי וואלאס – קלידים, אורגן האמונד, קולות רקע ג'ון קרין – קלידים, תכנות, גיטרת פלדה הוואית, גיטרה אקוסטית, זמרה, קולות רקע קייטי קיסון – קולות רקע, כלי הקשה, זמרה סוזנה מלווין – קולות רקע, כלי הקשה פ. פ. ארנולד – קולות רקע, כלי הקשה, זמרה גרהם ברוד – תופים, כלי הקשה נורברט שטאל – סקסופון הערות שוליים קישורים חיצוניים קטגוריה:אלבומי הופעה מ-2000 קטגוריה:אלבומי וידאו מ-2000 קטגוריה:אלבומי רוג'ר ווטרס קטגוריה:אלבומי הופעה באנגלית קטגוריה:אלבומי וידאו באנגלית קטגוריה:אלבומי זהב בארצות הברית קטגוריה:אלבומי פלטינה כפולה באוסטרליה קטגוריה:סרטי 2000 קטגוריה:סרטי הופעה קטגוריה:סרטים בריטיים	2024-10-19T09:32:20
קרב כפר חולא	הפניה קרב כפר חולא (2024)	2024-10-13T21:38:54
Each Small Candle	{{סינגל \| סוג = שיר \| שם = Each Small Candle \| מאת = רוג'ר ווטרס \| אלבום = In the Flesh – Live \| יצא לאור = 5 בדצמבר 2000 \| הוקלט = 16 - 17, 24, 27 ביוני 2000 \| מקום הקלטה = אמריקה וסט ארנה, פיניקסזירת MGM גראנד גארדן, לאס וגאסאמפיתיאטרון אירווין מדוז, אירווייןזירת רוז גארדן, פורטלנד \| ז'אנר = רוק מתקדם \| שפה = אנגלית \| אורך = 9:18 \| חברת תקליטים = קולומביה \| כותב = רוג'ר ווטרס \| מלחין = רוג'ר ווטרס \| מפיק = גימס גות'רי }} "Each Small Candle" הוא שיר שנכתב על ידי מוזיקאי הרוק המתקדם הבריטי רוג'ר ווטרס, וזה הופיע לראשונה באלבום ההופעה / וידאו שהוציא לאור בשנת 2000, In the Flesh – Live. השיר נכתב ברובו אודות סיפור על חייל סרבי שסייע לאלבנית פצועה שפגש במהלך מלחמת קוסובו. בהופעות ווטרס הופיע עם השיר בסיבוב ההופעות In the Flesh בלבד. את השיר הציג לראשונה בהדרן שקיים לאחר הופעתו בזירת קמפר, קנזס סיטי, ארצות הברית ב-28 באוגוסט 1999. בשנת 2000, בוצע השיר בכל הדרן. בשנת 2002, בוצע בחלק מן ההופעות. באלה שלא כללו את השיר, ביצע ווטרס את "Flickering Flame" – שיר חדש שהוציא לאור באלבום האוסף היחידי שלו משנת 2003, Flickering Flame: The Solo Years Volume 1''. הערות שוליים קטגוריה:שירי 2000 קטגוריה:בלדות רוק קטגוריה:שירי רוק קטגוריה:שירי רוק מתקדם	2024-10-13T22:12:42
ישראל בידרמן	ישראל בידרמן הוא שחקן ישראלי. ביוגרפיה בידרמן הוא בוגר בית הספר הדרמטי שליד תיאטרון "הבימה". בידרמן השתלב גם במשחק בלונדון. בשנים 1974–1975 שיחק בתוכנית הטלוויזיה "דני וגיל במסע בלתי רגיל" ששודרה בטלוויזיה הלימודית גילם את פטר. בשנת 1975 הופיע בסדרת הטלוויזיה "עברית בסימן טוב"ששודרה בטלוויזיה הלימודית. בשנת 1976 קריין בסרט התיעודי "מוחמד יקצור". בשנת 1978 הופיע בסרט "חפיף" בתור עיתונאי. בשנת 1979 שיחק בסרט האמריקאי "Mary and Joseph: A Story of Faith" גילם את חם. בשנת 1989 דיבב את בוריס בסרט "היפהפייה והיחפן". בשנת 1996 התארח בסדרת הטלוויזיה "עניין של זמן" ששודרה בטלוויזיה החינוכית גילם את אבא של עומר. בשנת 1997 התארח בסדרת הטלוויזיה הקומית של ערוץ 2 "איצ'ה" גילם את אוסקר. בשנת 2003 שיחק בסרט "האסונות של נינה" גילם את יהושע מרגולין. שיחק ב"הבימה" בין השנים 1967–1995. שיחק בהצגות: "אמלי", "ארתורו אוי", "בחורים טובים", "דלתות דופקות", "האוצר", "האוריסטיאה", "האחים קרמזוב", "ההבטחה", "המטבח", "המלביש", "הרוצחים הקטנים", "השושנה המקועקעת", "השקרן", "זינזאנה", "חג הסנדלרים", "חינניות הסתיו", "טרוליוס וקרסידה", "יומנו של מטורף", "לילות הדבש והאימה", "מגדלים פורחים", "מות דנטון", "מחזור אלכוהולי", "מק-בט", "משיח", "נשי וינדזור העליזות", "עלי כינור", "פרוד זמני", "צוואתו של כלב או:משחק הבתולה", "קברט", "קולומב", "ריצ'רד השלישי", "שולחנות נפרדים" ו"שנים עשר המושבעים". קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:שחקני קולנוע וטלוויזיה ישראלים קטגוריה:ישראלים שנולדו במאה ה-20	2024-10-13T23:38:28
Rock Therapy	הפניה רוק ת'רפי	2024-10-13T22:08:24
Reaching Out (שיר של Rock Therapy)	הפניה Reaching Out (שיר של רוק ת'רפי)	2024-10-13T22:10:13
אלון לי גרין	הפניה אלון-לי גרין	2024-10-13T22:24:46
כותב דעות	הפניה פובליציסטיקה	2024-10-13T22:49:36
כתיבת דעות	הפניה פובליציסטיקה	2024-10-13T22:50:18
שושלת הפפינים	הפניה פיפינידים	2024-10-13T23:03:23
על מכפלה	הפניה על-מכפלה	2024-10-13T23:07:46
פגיעת הכטב"ם בבא"ח גולני	פגיעת הכטב"ם בבא"ח גולני התרחשה ב-13 באוקטובר 2024 במהלך מלחמת חרבות ברזל, כאשר כטב"ם ששיגר חזבאללה מלבנון פגע בבסיס אימון חטיבתי של גולני ליד בנימינה. בתקיפה נהרגו ארבעה חיילי צה"ל, ונפצעו לפחות 61 נוספים. בתקיפה נשלחו שני כטב"מים, כאשר אחד יורט מעל הים, והשני חדר לשטח ישראל. למרות חדירת כלי הטיס העוין לא הופעלו אזעקות. רקע התקיפה התרחשה על רקע ההסלמה בחזית הצפונית במלחמת חרבות ברזל, שכללה סדרה של תקיפות אוויריות ישראליות שהרגו חלק ניכר מהמנהיגות הבכירה של חזבאללה, כולל המזכ"ל חסן נסראללה, ומולן ירי יומיומי של עשרות רקטות טילי נ"ט וכטב"מים מלבנון לישראל. הארסנל הצבאי ותשתיות חזבאללה הושמדו באופן משמעותי בעקבות תקיפות אוויריות ותמרון קרקעי שמטרתו להחליש את חזבאללה ולדחוק אותו מגבול ישראל-לבנון. הפגיעה בשעה 19:00 בערך חדרו שני כלי טיס בלתי מאוישים של חזבאללה לשטח ישראל, בלי שהופעלה אזעקה. כטב"ם אחד יורט ואילו השני הצליח להגיע לאזור בנימינה והתרסק בחדר האוכל של בא"ח גולני בעת שטירונים היו בארוחת הערב. באירוע נהרגו ארבעה מחיילי ההכשרה של החטיבה. בנוסף, 61 חיילים נוספים נפצעו באירוע, בהם שבעה באורח קשה והיתר באורח קל. חזבאללה לקח אחריות על התקיפה ואמר כי מדובר בתגובה לתקיפה האווירית הישראלית על באצ'ורה ב-10 באוקטובר, שבה נהרגו 22 לבנונים ונפצעו 117. חזבאללה אמר כי כיוון לבסיס של חטיבת גולני. נפגעים בתקיפה נהרגו ארבעה מחיילי ההכשרה של החטיבה: סמל אמיתי אלון, סמל עומרי תמרי, סמל יוסף הייב, וסמל יואב אגמון. לפחות 61 חיילים נפצעו כתוצאה מהתקיפה. שלושה מהפצועים פונו למרכז הרפואי שיבא, שניים נלקחו לבית החולים רמב"ם. 37 פצועים נוספים פונו באמבולנס לבתי חולים שונים. לאחר האירוע ממוזער\|הרמכט"ל הרצי הלוי (שני משמאל) מבקר במבנה הפגוע לאחר האירוע. לאחר המקרה ביקרו במקום הפגיעה הרמטכ"ל הרצי הלוי, מפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט. תחקיר ראשוני של חיל האוויר שבוצע למחרת האירוע העלה כי שלושה כטב"מים מדגם "ציאד 107" שוגרו לישראל בחסות מטח רקטות שנורה לעבר העיר חיפה. שני כטב"מים יורטו: האחד על ידי חיל הים והשני על ידי מערכת כיפת ברזל. אחרי שתי ניסיונות יירוט של כלי הטיס השלישי הוא נעלם ממערכות הגילוי, כ-48 ק"מ צפונית-מזרחית לעכו. מסוק הוזנק על מנת לנסות לאתר את כלי הטיס, ללא הצלחה. לאחר כחצי שעה אירעה הפגיעה בבסיס. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:חטיבת גולני קטגוריה:מבצע חיצי הצפון קטגוריה:תקיפות כטב"מים קטגוריה:חדירות למרחב האווירי הישראלי קטגוריה:פיגועי טרור נגד חיילים ושוטרים קטגוריה:צה"ל: פגיעות מפעולות טרור	2024-10-18T19:26:23
מספר על סופי	הפניה מספר טרנספיניטי	2024-10-13T23:26:10
בית דוד (סדרת טלוויזיה)	בית דוד (באנגלית: House of David) היא סדרת דרמה היסטורית אמריקאית שפותחה על ידי ג'ון ארווין עבור שירות הזרמת המדיה "פריים וידאו". עלילת הסדרה עתידה לגולל את קורותיו של דוד, מלך ישראל ויהודה העתיקה וממלכת ישראל המאוחדת. רקע עלילתי עלילת הסדרה עתידה לגולל את סיפור עלייתו לגדולה של דוד, עד להפיכתו למלך המפורסם ביותר של עם ישראל; בעקבות נפילתו של שאול המלך מגדולתו עקב גאוותו, שמואל הנביא, בהוראת אלוהים, מוצא את דוד, מושח אותו למלוכה ושולח אותו למסע להגשמת ייעודו, תוך שהוא נאלץ לנווט בין אהבה, אובדן ואלימות בחצר המלוכה של שאול. צוות השחקנים והדמויות מייקל איסקנדר – דוד בן ישי עלי סולימאן – שאול המלך איילת זורר – אחינועם היזרעאלית סטיבן לאנג – שמואל הנביא מרטין פורד – גוליית לואי פריירה – ישי איתן קאי – יהונתן בן שאול אינדי לואיס – מיכל בת שאול יהלי מרגלית טופול – מירב בת שאול עודד פהר – אבנר בן נר אשרף ברהום – דואג האדומי דאווד גאדמי – אליאב בן ישי הפקה בינואר 2024, נמסר לראשונה על פיתוחה של הסדרה, שתגולל את קורותיו של דוד מלך ישראל, על ידי אולפני "The Wonder Project", בראשותם עומדים ארווין וקלי מרימן הוגסטרטן, בשיתוף פעולה עם אולפני אמזון, כחלק מליין סדרות וסרטים מבוססי-תנ"ך שיופקו עבור שירות הזרמת המדיה "פריים וידאו". ביוני 2024, נמסר על ליהוקם של צוות השחקנים המלא – הכולל בין היתר את מייקל איסקנדר בדמותו של דוד; עלי סולימאן בדמותו של שאול המלך; איילת זורר בדמותה של אחינועם היזרעאלית; סטיבן לאנג בדמותו של שמואל הנביא; ומרטין פורד בדמותו של גוליית. צילומי הסדרה החלו ביוון ביוני 2024; והיא עתידה לעלות לשירות הזרמת המדיה "פריים וידאו" בתחילת שנת 2025. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:סדרות דרמה היסטוריות קטגוריה:סדרות דרמה אמריקאיות קטגוריה:סדרות פעולה אמריקאיות קטגוריה:סדרות טלוויזיה מקוריות של אמזון קטגוריה:דוד בתרבות ובאמנות קטגוריה:סדרות טלוויזיה אמריקאיות שעלו לשידור בשנות ה-2020	2024-10-14T01:51:36
צידוקים לעבדות	הפניה תמיכה בעבדות	2024-10-14T03:39:29
בית א-דין	בית א-דין (בערבית: بيت الدين) היא עיירה נוצרית קטנה המשמשת כבירה מנהלתית של נפת שוף שבמחוז הר הלבנון שבלבנון. העיירה ידועה בזכות , שהיה הגרעין שסביבו התפתחה העיירה. הארמון מארח את השנתי בקיץ, שנוסד בתקופת מלחמת האזרחים בלבנון. מיקום וגאוגרפיה העיירה ממוקמת כ-26 קילומטר מהחוף, וכ-45 ק"מ דרומית-מזרחית לבירות, מזרחית לעיירה דיר אל-קמר, ממנה היא מופרדת בעמק תלול. שטחה הכולל של בית א-דין הוא 244 דונם, וגובהה הממוצע הוא 860 מטר מעל פני הים. מרכז\|ממוזער\|300px\|העמק שבין בית א-דין לדיר אל-קמר אטימולוגיה הארמון נבנה סביב למנזר דרוזי קטן, ומכאן שם המקום, בית א-דין (بيت الدين) בתרגום חופשי - "בית האמונה", או: בית הדת.. מה שמעיד על כך שהעיירה הייתה מאוכלסת על ידי דרוזים לפני שבשיר התגורר בה, אך אין פרטים ידועים על כך. היסטוריה התקופה העות'מאנית ממוזער\|ימין\|80px\|דיוקן של באשיר שיהאב השני ממוזער\|מבט על החצר הגדולה בארמון האמיר מ, שלימים הפך לשליט האמירות "הר הלבנון", החל לבנות את הארמון בשנת 1788 בניית הארמון ארכה כ-30 שנה. בבניית הארמון הועסקו אדריכלים, בנאים, סתתים ובעלי מקצוע מקומיים, איטלקים, טורקים, ודמשקאים, סגנון הבניה של הארמון הוא סגנון ערבי לבנוני, בשילוב סגנון הבארוק האיטלקי. בשנת 1806 הושלם החלק הפנימי ובשיר ובני משפחתו עברו לגור בו, ובשנת 1811 העביר בשיר את מטה האמירות מדיר אל-קמר לבית א-דין. לצורך אספקת מים לארמון, נבנתה בין השנים 1812–1814 אמה באורך של כ-16 קילומטרים שהוליכה מים מ שבהר בארוכ אל הארמון, ונבנה חמאם טורקי המסוגל לקרר או לחמם את המים בהתאם לעונות השנה. לצורך בניית האמה חויב כל אחד מתושבי האזור "הכשירים" לתרום יומיים של עבודה ללא תשלום. ב-1829 הושלמה בניית החלק הרשמי של הארמון, החלק שכלל את הלשכות, האולמות וחדרי האירוח והוא הפך למרכז השלטוני החדש של בשיר, כמו גם מרכז אירוח לאורחים רמי מעלה מהמזרח התיכון ואירופה. ליד הארמון ניטעו עצי תות רבים, כדי לגדל תולעי משי ולייצר את המשי שבשיר אהב. סביב הארמון נבנה היישוב בית א-דין כמקום מגורים לנותני השירותים לארמון, כמקום משכן לבני משפחתו של בשיר וכן בתים נוספים ששירתו אותו ואת ממשלו וכן את ממשלם של השליטים שבאו אחריו. ממוזער\|ציור של הכומר לואיס ויי (Lewis Way) נפגש עם אמיר הר הלבנון בשיר השני בארמון בית א-דין. צויר (צבעי מים) על ידי אלברט, בנו בן ה-18 של הכומר לואיס, שהשתתף במפגש לאחר שנת 1840, כאשר האמיר בשיר השני נשלח לגלות, שימש הארמון את העות'מאנים כבניין ממשלתי. בשנות ה-60 של המאה ה-19 נבחר הארמון לשמש כמקום מפקדתו של סגן המושל העות'מאני בהר הלבנון. מעורבות צרפתית במהלך מלחמת האזרחים בהר הלבנון בשנת 1860, תקפו הדרוזים את הנוצרים בדיר אל-קמר, טבחו בהם ובזזו את רכושם. כ-200 נוצרים נמלטו הצליחו להמלט למחנה הצבאי העות'מאני בבית א-דין כדי לחפש מקלט אך חיל המצב שהיה במקום נמנע מלהתערב, והפליטים הותקפו. במהלך ההתערבות הבינלאומית בהובלת צרפת במלחמה, בחר הקולונל הצרפתי, ד'אריקאו, בארמונו של בשיר בבית א-דין כמפקדתו. גם בתקופת המנדט הצרפתי בלבנון המשיך המקום לשמש כמשרד מנהלי מקומי. במהלך חגיגות רשמיות בבית א-דין לציון הכתרתו של הסולטאן עבדול חמיד השני בשנת 1908, התעמתו בעיר דרוזים ומרונים מהסביבה, וכתוצאה מכך נהרג אדם אחד מכל עדה. בעת החדשה ממוזער\|אחת מהחצרות הרבות בארמון בית א-דין. בשנת 1934 המקום הוכרז כמונומנט בעל ערך היסטורי לאומי. בשנת 1943 הכריז עליו בשארה אל-ח'ורי, הנשיא הלבנוני הראשון, כמעון הקיץ הרשמי של הנשיא. במהלך מלחמת האזרחים בלבנון (1975–1990) המבנה ניזוק קשות. לאחר 1984, כאשר הלחימה נסוגה מאזור זה, הורה וליד ג'ונבלאט לשחזרו. חלקים מהארמון פתוחים כיום לציבור בעוד השאר עדיין משמשים למעון הקיץ של נשיא לבנון. מוזיאון בתוך הארמון קיים מוזיאון חשוב המכיל פריטים עתיקים ומודרניים, בגדים, כלי נשק, אוסף תכשיטי זהב, וכן ממצאים ארכאולוגיים כמו: כלי חרס מתקופת הברונזה, פסיפסים ביזנטיים נוספים. בשיר בנה עוד שלושה ארמונות בעיר עבור בניו, מהם שרד רק ארמון מיר אמין והוא משמש כמלון יוקרה. בבית-א-דין פועל מרכז עזרה ראשונה של הצלב האדום הלבנוני. דמוגרפיה בשנת 2010 היו רשומים בה 1,606 בוגרים בעלי זכות בחירה, וכ-9500 תושבים. האוכלסייה היא בעיקר נוצרים מהזרם המארוני, המלכיתי והיווני-אורתודוקסי. בשנת 2014 היו רשומים בכפר 2,460 בוגרים בעלי זכות בחירה לפרלמנט הלבנוני, כ-99% מהם היו נוצרים. כ-85% מהנוצרים היו מרונים. עיריית בית א-דין העיירה מנוהלת על ידי עירייה שחבריה מתמודדים ברשימות מקומיות, ללא קשר לפוליטיקה הארצית. העירייה אחראית גם לכפר, כפר נוצרי קטן שנמצא כ-14 קילומטרים מזרחית לבית א-דין (העיירה הדרוזית אל-מוח'תארה נמצאת בין שני היישובים). על פי צו מס' 13292 מיום 29 ביוני 2024 העירייה הצטרפה לאיגוד אזורי, נוצרי בשם (שמות כפרים באזור), כדי לסייע להקמת וניהול "פרויקטים ציבוריים בעלי תועלות משותפות ... [ו] ליישם פיתוח ושיתוף פעולה בין עיריות...". יחסי דרוזים נוצרים באזור במהלך מאה העשרים ידעו היחסים בין הדרוזים לנוצרים מורדות (מעשי טבח הדדיים) ועליות (הסכמי פיוס). ב-4 באוגוסט 2001, נחתמו הסכם פיוס ואמנת שלום בין "ארמון אל-מוח'תארה" (הנהגת הדרוזים) לבין "הבניין הפטריארכלי בבית א-דין" (הנהגת הנוצרים). מאז מתקימם ביקורים הדדיים, השתתפות בארוחות לציון מועדים לאומיים וחגים. פסטיבל בית א-דין ממוזער\|270px\|במה לקונצרטים בפסטיבל בית א-דין פסטיבל בית א-דין הוא פסטיבל שנתי הנערך בארמון, מדי קיץ בחודשים יולי ואוגוסט, מאז שנת 1985 ומופיעים בו אמנים לבנוניים וכן אמנים מרחבי העולם. בשנת 1997 הוכשרה החצר החיצונית של הארמון והותאמה לארח 5,000 איש ובמקביל, הנהלת הפסטיבל החלה להפיק הופעות ומחזות לבנוניים. מדי קיץ משתתפים בפסטיבל כ-50,000 צופים. הפסטיבל מנוהל כארגון ללא מטרות רווח. כ-65% מהתקציב השנתי מגיע ממכירת כרטיסים, כ-20% מנותני חסות ובנוסף מתקבלת תמיכה ממשלתית בשיעור 15%. בין השנים 2022-2019 לא התקיים הפסטיבל בשל קשיים כלכליים. בעבר הופיעו בפסטיבל גדולי הזמרים של לבנון, כמו הזמרת פיירוז, הזמר והמלחין ודיע א-סאפי. בקיץ 2023 השתתפו בפסטיבל (בין היתר) האמנים: הזמר הלבנוני ממוצא ארמני גאי מנוקיאן (Guy Manoukian) ותזמורתו, זמרת האופרה הלאומית של פריז ממצרים פרח א-דיבאני (Farrah Eldibany), המוזיקאים והיוצרים הלבנוניים בתחום הג'אז דונה ח'ליפה (Donna Khalife) וארתור סטיאן (Arthur Satyan) ועוד. ראו גם היסטוריה של לבנון לבנון תחת שלטון בשיר השני קישורים חיצוניים פסטיבל בית א-דין - האתר הרישמי בית א-דין הערות שוליים קטגוריה:דפים עם נקודות ציון בוויקינתונים קטגוריה:לבנון: יישובים קטגוריה:מחוז הר הלבנון: יישובים קטגוריה:סוריה העות'מאנית	2024-10-17T16:50:33
Limbach L550E	Limbach L550E הוא מנוע תעופתי מתוצרת גרמניה, שתוכנן וייצור על ידי חברת Limbach Flugmotoren מהעיר Königswinter במערב גרמניה. ממוזער\|העתק איראני של מנוע לימבך L550E המיועד לכטמ"ם שהאד-136 עיצוב ופיתוח ה-L550E הוא מנוע בוקסר בנזין עם מחזור שתי פעימות ולו ארבע צילינדרים מקורר אוויר המפיק 37 קילווואט (50 כוח סוס) ב-7,500 סל"ד המניע מדחף. המנוע משתמש בהצתה מגנטו, יש לו ארבעה מאיידים, ותערובת שמן המנוע שלו היא ביחס דלק לשמן של 25:1 עבור שמן מינרלי או 50:1 עבור שמן סינטטי. העתק איראני החברה האיראנית מאדו מייצרת העתק של ה-L550E משנת 2014 לכל הפחות. הגרסה האיראנית מותקנת על גבי כלי הטיס הבלתי מאויש מתורת איראן שהאד-136 גרסה סינית משפחת הכטמ"מים מתוצרת רוסיה Garpiya מונעת על ידי Limbach L550E המיוצר בעיר שיאמן שבסין על ידי Xiamen Limbach. מפרט טכני סוג: מנוע אווירי 4 צילינדרים 2 פעימות קוטר בוכנה: 66 מילימטרים מהלך בוכנה: 40 מילימטרים נפח: 548 סנטימטר מעוקב אורך: 300 מילימטרים רוחב: 410 מילימטרים גובה: 301 מילימטרים משקל: 16 קילוגרם (במצב יבש) קירור: אוויר הערות שוליים קטגוריה:מנועים	2024-10-16T14:46:58
פניה לטבע	הפניה פנייה אל הטבע	2024-10-14T04:44:03
ראסק	קטגוריה:שמות משפחה	2024-10-14T05:30:56
כלבי רחוב	הפניה כלב רחוב	2024-10-14T05:40:57
נוטו (איטליה)	נוטו (איטליה) - באיטלקית Noto היא עיר קטנה בסיציליה, בעמק הנקרא על-שמה בנפת סירקוזה. היא מכונה "בירת הבארוק". מספר תושביה הסתכם בתאריך 1/1/2024 ב 24,572. העיר הוכרזה על-ידי אונס"קו בשנת 2002, ביחד עם שבע ערים אחרות והעמק "ואל די נוטו" הנושא את שמה של העיר נוטו, כאתר מורשת עולמית. אתר מורשת עולמית בשנת 2002 אונסק"ו הכריזה על נוטו , ביחד עם שבע ערים והעמק נוטו, כאתר מורשת עולמית. הערים הנוספות הן מודיקה (Modica), מיליטלו אין ואל די קטניה (Militello in Val di Catania), פאלאצולו אקריידה (Palazzolo Acreide), קלטג'ירונה- (Caltagirone), קטניה - (Catania), רגוזה - (Ragusa), ו-שיקלי - (Scicli). ההכרזה הייתה לפי סעיפים (קריטריונים) 1 ,2 ,4, ו-5. אחד הנימוקים להחלטה היה שחזור מוצלח של הערים בסגנון הבארוק המאוחר. במקרה של נוטו, השחזור כלל בניית את העיר כולה מחדש מהיסוד. במקרים של אחדות מן הערים האחרות, השחזור היה חלקי. גאוגרפיה ואקלים נוטו ממוקמת בדרום מזרח האי סיציליה, שהיא גם המחוז הממונה. העיר ממוקמת כ-38 ק"מ בכיוון כללי דרום מעיר הנפה סירקוזה. המרחק לבירת סיציליה פלרמו, מסתכם בכ-285 ק"מ. הגובה הממוצע של נוטו מעל פני הים הוא 167 מטרים, כשהנקודה הנמוכה בעיר מצויה בגובה 2- מטרים מתחת לפני הים, והגבוהה ביותר ב-770 מטרים מעל פני הים. עונת הקיץ בנוטו חמה, עונת החורף קרירה, אך לא יותר מדי. החודשים היותר חמים בשנה הם יולי ואוגוסט, בהם הטמפרטורה הממוצעת מגיעה בימים ל-32 מעלות צלזיוס, ובלילות היא עומדת על ממוצע 22 מעלות. החודש הקריר בשנה הוא ינואר, בו הממוצע בימים עומד על 15 מעלות, ובלילות יורד עד 6 מעלות. כמות המשקעים השנתית הממוצעת בעיר מסתכמת ב-538 מ"מ. החודש הגשום ביותר הוא נובמבר, עם 122 מ"מ בממוצע, והשחון ביותר הוא יולי, בו יורד רק ממוצע של 2.8 מ"מ. אין סטטיסטיקה של שלג בנוטו. מקור השם קיימת אי בהירות והובעו דעות שונות ומנוגדות, באשר למקור השם נוטו. אי הבהירות מובנת, בהתחשב במיעוט הממצאים הארכיאולוגיים הקשורים לעיר. בין השאר נטען, כי מקור השם הוא בעיר העתיקה "נאס" (Neas), ואולם חוקרים אחרים סבורים שנאס כלל לא הייתה קיימת, בתקופות שבהן אמורה הייתה להתקיים ולתת את שמה לעיר ולאזור. מומחים אחרים סבורים, כי השם קשור לעיר העתיקה "נטום" (Netum), שמקורה בסיומות של מילים בשפה הלטינית, הנגמרות ב"etum", דוגמת "vinetum" (שפירושו כרם), או "olivetum" שמשמעו מטע זיתים. נוטו הוא גם שם משפחה איטלקי עתיק, שמקורו באזור הר פלגרינו שבנפת פלרמו בסיציליה. סברה אחרת אומרת, כי השם נובע דווקא מתקופת הכיבוש הערבי של האזור. היסטוריה מסופר, כי העיר נוסדה במאה ה-5 לפני הספירה על ידי המלך (Ducetius), שהעביר אוכלוסיה מאזור אחר, לאחר מלחמה עם סירקוזה היוונית. נוטו עצמה לא נכבשה בכח על ידי סירקוזה, אך הייתה תחת השפעה תרבותית וכלכלית יוונית, ולבסוף הפכה לקולוניה סירקוזית. ב-214 לפני הספירה (התאריך המדויק אינו וודאי), נוטו פתחה שעריה לאימפריה הרומית, והקונסול מרקוס קלאודיוס מרקלוס (Marcus Claudius Marcellus) הכריז עליה כבעלת ברית, והעניק לה זכויות ושלטון עצמי. הפוליטיקאי, עורך הדין והנואם מרקוס טוליוס קיקרו תבע את מושל סיציליה, שנמלט לגלות. לאחר התקופה הרומית, נוטו הייתה תחת שליטה ביזנטית, ומאוחר יותר היו כ-200 שנות שלטון ערבי במקום. ב-1090 נכנעה נוטו לרוג'רו הראשון, רוזן סיציליה, שבסוף התהליך הוא ובנו שלטו בסיציליה כולה. ב-1693 העיר נהרסה ברעידת אדמה, אך הוקמה מחדש. ב-1861 נוטו אוחדה, ביחד עם איטליה וסיציליה כולה, תחת מלכותו של המלך ויטוריו אמנואלה השני, והפכה לחלק מממלכת איטליה. במלחמת העולם השנייה נחתו כוחות בעלות הברית בהובלת הפילדמרשל הבריטי מונטגומרי באזור נוטו, והתקדמו משם צפונה ולאיטליה. רעידת האדמה הגדולה רעידת האדמה הגדולה התרחשה ב-11 בינואר 1693. הרעידה הייתה בעוצמה של 7.4 בסולם ריכטר ופגעה בעוצמה גדולה בכל יישובי ואל די נוטו. בסך הכל נפגעו יותר מארבעים וחמישה ישובים, מפגעיה חמורה ועד הרס מוחלט, כפי שהיה במקרה של נוטו. לאחר הרעידה העיקרית נמנו עוד כ-1,500 רעידות משנה. לפי ההערכות, ברעידת האדמה נהרגו לפחות 60,000 בני אדם, אך הערכות יותר גבוהות מסתכמות בכ-100,000 הרוגים במונחים אזוריים. כיוון שבאותה התקופה כבר לא היה צורך במיקום גבוה בעיר ובחומות - בעת התכנון מחדש הוחלט לשנות מעט את מיקומה של העיר. רעידת האדמה הייתה קטלנית והרסנית, אך היא שאפשרה את הבנייה מחדש בתכנון הנוכחי, שזכה להכרה של אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. ב-13 בדצמבר 1990 נפגע האזור שוב מרעידת אדמה, שהייתה הרבה פחות חמורה, בדרגה 4.8 בסולם ריכטר, עם רעידות משניות שהחזקה ביניהן הייתה בדרגה 4.6. ברעידה נספו 19 בני אדם ונפצעו 200. הנפגעת העיקרית ברעידה זו הייתה העיירה קרלטיני (Carlentini), הנמצאת מעט מחוץ לואל די נוטו. אתרים ונקודות עניין נוטו העתיקה (Noto Antica) - ניתן לעלות לשרידי העיר העתיקה נוטו, שחרבה ברעידת האדמה, לצפות בשרידים של החומות והמבנים, ולתצפת על האזור. הרחוב הראשי - רחובה הראשי של נוטו הוא קורסו (רחוב) ויטוריו אמנואלה, על שם המלך ויטוריו אמנואלה השני, שאיחד את איטליה. הרחוב מתחיל בקשת המלכותית, שנבנתה לכבוד כניסתו של המלך פרדיננד השני לעיר. לאורך הרחוב מצויים מבנים וארמונות, וגם הכיכר המרכזית. הרחוב הראשי הוא התגלמות שחזור סגנון הבארוק המאוחר, אחת הסיבות לכינויה של נוטו "בירת הבארוק", ולזכייתה במעמד של אתר מורשת עולמית. קתדרלת סן ניקולו - הקתדרלה בסגנון בארוקי, בשילוב אלמנטים נאו קלאסיים, עם חזית ופנים מרשימים. המדרגות המובילות לכוון קתדרלה רחבות במיוחד. ארמונות - מספר ארמונות בארוקיים בנוטו. פאלאצו דוקציו (Palazzo Ducezio), עם חדר המראות שלו. הארמון משמש כבית עיריית נוטו. הבניין תוכנן על ידי האדריכל הסיציליאני ויצ'נצו סינטרה. הקומה השנייה נבנתה ב- 1951 מעל המבנה המקורי מהמאה ה-17 .יצוין גם ארמון הבישוף. אירועים אירועי האביב ופסטיבל הפרחים - פסטיבל הפרחים הנו חלק מאירועי האביב בנוטו. הפסטיבל נקרא "אינפיורטה" (Infiorata), נערך מידי שנה בחודש מאי, בסוף השבוע השלישי של החודש. הפסטיבל נוסד בשנת 1980. במסגרת הפסטיבל, אומני ציור ופרחים הופכים את רחוב ויה ניקולאצ'י (Via Nicolaci) למרבד ששגוני של ציורים העשויים מפרחים. גודלו של המרבד המרכזי עולה על 700 מ"ר. גם באתרים נבחרים אחרים בעיר יוצרים מרבדי פרחים. נושא ציורי הפרחים מתחלף מידיי שנה. בשנה מסוימת הנושא מדינתי, כמו למשל איטליה, סין או יפן, ובשנים אחרות הנושא הנבחר הוא דרך המשי, סרטים מסוג מסוים וכן הלאה. הפסטיבל נמשך שלושה ימים ברצף. במסגרת אירועי האביב, מתקיימים בימי הפסטיבל גם מופעי תרבות, מצעדים של מנופפי דגלים, ותערוכות. בימי האירועים, כנסיות ומוזיאוני העיר פותחים את שעריהם מן הבוקר ועד חצות הלילה. תחבורה אלה אפשרויות ההגעה בתחבורה ציבורית אל נוטו וממנה: רכבת: בנוטו יש תחנת רכבת קטנה, וניתן להגיע אליה מהערים הראשיות בסיציליה, קטניה, סירקוזה וגם מפלרמו. החברה המפעילה היא , בקווי R שלה (הקווים האזוריים). אוטובוס: קיים שירות סדיר אל ומ-סירקוזה וקטניה. מסירקוזה אפשר להחליף אוטובוס לכיוון פלרמו. ניתן להגיע לנוטו בטיסה לנמל התעופה קומיסו (Comiso (CIY. נמל התעופה מרוחק כ-75 ק"מ מנוטו. מנמל זה מתקיימות טיסות ליעדים באיטליה, בולגריה וגם לפריז. אפשרות אחרת היא נמל התעופה קטניה-פונטנרוסה (CTA) Catania-Fontanarossa Airport, המרוחק מנוטו כ-89 ק"מ. מנמל זה מתקיימות טיסות ליעדים באיטליה, וגם לוורשה ולמלטה. ראו גם ואל די נוטו סיציליה ערים תאומות בהחלטה משותפת של הערים מיום 8 באוקטובר 2011 נאמר, כי הן פומפיי והן נוטו היו בעבר ערים חשובות בהיסטוריה הים תיכונית, ושתיהן נהרסו מאסונות טבע, פומפיי מהתפרצות הר הגעש ווזוב ונוטו מרעידת אדמה. גלריה קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:סיציליה: ערים	2024-10-19T07:39:29
דוקטרינת פאסיקיבי–קקונן	ממוזער\|מימין לשמאל: פאסיקיבי וקקונן, 1955 דוקטרינת פאסיקיבי–קקונן הייתה מדיניות חוץ פינית, שקבע נשיא פינלנד, יוהו קוסטי פאסיקיבי, ואותה המשיך מחליפו, אורהו קקונן. מטרת המדיניות הייתה לשמור על עצמאות פינלנד כמדינה ריבונית ודמוקרטית, בהיותה של פינלנד בעלת גבול עם ברית המועצות. פאסיקיבי, שהיה נשיא פינלנד בשנים 1946–1956, היה אדריכל מדיניות החוץ הפינית בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה. קקונן היה נשיא פינלנד בין 1956 ל-1982, ובמהלך כהונתו פיתח את הדוקטרינה, וקבע שעל פינלנד להיות מדינה אקטיבית, ולא נייטרלית בצורה פאסיבית. ב-1958 הוקמה בפינלנד אגודת פאסיקיבי, שנועדה לקדם את השמירה על המדיניות שקבע הנשיא לשעבר, והן פאסיקיבי והן קקונן היו לחברי כבוד באגודה. רקע בפברואר 1947, חתמו פינלנד וברית המועצות על חוזה פריז, אשר בנוסף לוויתורים שנחתמו בהסכם מוסקבה, כלל מספר סעיפים נוספים. החוזה הגביל את גודל צבאה של פינלנד, חייב אותה למסור לברית המועצות את אזור פטסאמו בחוף הארקטי, ולהחכיר לברית המועצות את חצי האי פורקלה הסמוך להלסינקי לשימוש כבסיס ימי למשך 50 שנה (חצי האי הוחזר לפינלנד בשנת 1956, לפני תום תקופת החכירה). בנוסף, ההסכם הבטיח לברית המועצות גישה חופשית לאזור דרך שטח פינלנד, וקבע כי פינלנד תשלם פיצויי מלחמה לברית המועצות בשווי 300 מיליון דולר זהב (סכום המוערך בכ-570 מיליון דולר אמריקאי בשנת 1952, השנה בה הסתיימו התשלומים). יישום באפריל 1948, פינלנד חתמה על הסכם הידידות, שיתוף הפעולה והעזרה ההדדית עם ברית המועצות. במסגרת ההסכם, פינלנד הייתה מחויבת להתנגד למתקפות עליה או על ברית המועצות משטחה, מצד "גרמניה או בעלות בריתה" (נאט"ו), ובמידת הצורך גם להיעזר בברית המועצות. בנוסף, ההסכם הכיר ברצונה של פינלנד להישאר מחוץ למאבקי הכוח הבין–גושיים באירופה. ההסכם חודש ל-20 בשנה ב-1955, ואז שוב ב-1970 וב-1983. ההסכם אפשר לפינלנד לשמור על עצמאות בענייניה הפנימיים ולא להצטרף לגוש המזרחי. בשל כך, היא גם לא הייתה יכולה להצטרף לנאט"ו, ומדיניות החוץ שלה הוגבלה במידת מסוימת. ביקורת דוקטרינת פאסיקיבי-קקונן, שאפיינה את יחסי פינלנד-ברית המועצות במהלך המלחמה הקרה, ספגה ביקורת רבה מצד גורמים שונים בפינלנד ומחוצה לה. רבים בפינלנד מתחו ביקורת על הנטייה ל"ליטורגיה" של יחסי ידידות עם ברית המועצות, שעה ששתי המדינות נותרו ערוכות צבאית זו כנגד זו. המבקרים טענו כי מדיניות החוץ הפינית הייתה כרוכה באופן הדוק בדמותו של הנשיא קקונן, שניצל את מעמדו כ"ערב ליחסי ברית המועצות" ושימשה נגד יריבים פוליטיים. בנוסף, הופעלה צנזורה, רשמית ולא רשמית, על סרטים ויצירות אחרות שנחשבו לאנטי-סובייטיות באופן מובהק, כמו "מועמד המנצ'ורי" ו"ארכיפלג גולאג". הביקורת כללה גם טענות נוספת: פינלנד לא נתפסה כמדינה נייטרלית: ברית המועצות ראתה בפינלנד מדינה "השואפת לנייטרליות", אך לא נייטרלית בפועל. אף על פי שקקונן הצליח לשמור במידה רבה על ריבונות פינלנד, עמדתה בנושאי חוץ, כמו הפלישה לצ'כוסלובקיה, הייתה לעיתים קרובות מעורפלת או פרו-סובייטית. חטיפת מטוס נוסעים סובייטי בשנת 1977 המחישה זאת היטב. השפעה סובייטית מופרזת: השגריר הסובייטי בפינלנד הפעיל השפעה רבה, עד כדי כך שפרץ לפגישת ממשלה כדי להציג דרישות. ברית המועצות החזיקה משלחת דיפלומטית גדולה באופן חריג בפינלנד, וקקונן העדיף לתקשר עם ברית המועצות דרך ראש תחנת הק.ג.ב. במקום באמצעות ערוצים דיפלומטיים רגילים. הסובייטים התערבו בפוליטיקה הפינית בדרכים שונות, בין היתר באמצעות המפלגה הקומוניסטית של פינלנד ואנשי קשר פרו-סובייטיים במפלגות אחרות. הכנות צבאיות סובייטיות: הצבא הסובייטי החזיק יחידה נפרדת בכוננות לפלישה להלסינקי מטאלין במקרה של מלחמה. התוכניות, שהיו מעודכנות באופן מלא, ננטשו בנסיגת הכוחות הסובייטיים מאסטוניה לאחר שאסטוניה קיבלה עצמאות בשנת 1991. חוסר אמון במערב: מדיניות פינלנד לא זכתה להערכה רבה במערב. גורמים במדיניות החוץ ובצבא המערבי לא הכירו את המדיניות או הניחו שהיא כישלון מלכתחילה. קצינים בריטים תהו כמה חיילים סובייטים מוצבים בפינלנד, ונשק גרעיני כוון למטרות בפינלנד מתוך הנחה שכל התנגדות פינית לפלישה סובייטית תהיה כישלון ודאי. שיתוף פעולה חשאי עם המערב: הממשלה הפינית שיתפה פעולה בחשאי עם סוכנויות ביון מערביות. ה-CIA מימן את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האנטי-קומוניסטית, מפלגה מרכזית שלעיתים קרובות הובילה את הממשלה, אף על פי שהפכה בהדרגה לפרו-סובייטית באופן חריג החל מסוף שנות ה-60. היה גם שיתוף פעולה מודיעיני צבאי, שאפשר טיסות SIGINT לבדיקת רשת המכ"ם הסובייטית ומסירת נתונים סייסמיים לאיתור ניסויים גרעיניים סובייטיים. נטישת הדוקטרינה בשנים 1990–1991, עם דעיכת ברית המועצות ופירוקה הסופי, הגיבה פינלנד בזהירות. היא ביטלה באופן חד-צדדי הגבלות שהוטלו עליה בהסכמים משנת 1947 ו-1948, למעט איסור על רכישת נשק גרעיני, הצטרפה להבעת הדאגה הנורדית בנוגע להפיכה כנגד מנהיג ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב, ותרמה לעידוד לא רשמי של עצמאות המדינות הבלטיות. במקביל, החליפה פינלנד את הסכם הסיוע ההדדי עם ברית המועצות בהסכמים לשיתוף פעולה וסחר כללי, ובכך הציבה עצמה במעמד שווה תוך שמירה על יחסים דו-צדדיים ידידותיים. פינלנד חיזקה את קשרי המסחר חוצי הגבול והציגה את עצמה כשער מסחרי לרוסיה. היא הדגישה בפני רוסיה כי לא תתבע בעלות על שטחים פיניים לשעבר שנמסרו לאחר מלחמת ההמשך (אף על פי שקיימת קבוצה בפינלנד המתנגדת לכך), והמשיכה לאשרר את חשיבותם של יחסים דו-צדדיים טובים עד שהיחסים בין רוסיה לאיחוד האירופי הפכו מתוחים יותר ויותר עקב המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה, מדיניות הנייטרליות ננטשה לצמיתות. ב-18 באפריל 2022, ראש הממשלה סאנה מרין, בתמיכת מפלגות הקואליציה והאופוזיציה, הודיעה על הגשת בקשה להצטרף לנאט"ו, מה שהוביל לכניסתה של פינלנד לברית ב-4 באפריל 2023. הערות שוליים קטגוריה:פינלנד: יחסי חוץ	2024-10-16T15:07:21
שישו את ירושלים	"שישו את ירושלים" הוא שיר מאת צמד דרום. את השיר כתב והלחין עקיבא נוף על פי מילים מן המקורות ועיבד יצחק גרציאני. ב-1970 הופיע הצמד, דני גולן וציון צדוק, בפסטיבל הזמר החסידי וזכו עם השיר במקום השלישי. בעקבות זאת, השיר הפך ברבות הימים לפזמון פופולרי. ביצועים נוספים נודעים במיוחד הם של צמד רעים ושל דודו פישר. במצעדים השיר צעד במצעדי הפזמונים השבועיים של הגל הקל בין נובמבר 1970 לינואר 1971, והגיע בשיאו למקום הרביעי (14.12.1970). קישורים חיצוניים שישו את ירושלים, באתר הספרייה הלאומית שישו את ירושלים, באתר פזמונט הערות שוליים 2024 10 קטגוריה:שירי 1970 קטגוריה:שירים בעברית קטגוריה:שירים המבוססים על התנ"ך קטגוריה:שירים על ירושלים	2024-10-19T08:26:15
לוב העות'מאנית	הפניה טריפוליטניה העות'מאנית	2024-10-14T06:23:24
ג'וליאן לוזנגה	ג'וליאן לוזנגה (באנגלית: Julienne Lusenge) היא פעילת זכויות אדם מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הידועה בפעילותה למען ניצולי אלימות מינית בזמן מלחמה. היא שותפה מייסדת ונשיאת "סולידריות נשית לשלום ופיתוח משולב" (SOFEPADI) ומנהלת "קרן הנשים הקונגולזיות" (FFC). בין הפרסים הרבים בהם זכתה ניתן למצוא את פרס זכויות האדם הבינלאומי לנשים (2018), פרס ג'ינטה סאגאן מאמנסטי אינטרנשיונל (2016), פרס זכויות האדם משגרירות צרפת, ותואר אבירת לגיון הכבוד שהוענק לה על ידי ממשלת צרפת. בנוסף, הוענק לה אות האומץ הנשי הבין-לאומי בשנת 2021. קריירה לוזנגה עבדה כעיתונאית במזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו כשהחלה מלחמת האזרחים ב-1998. היא שידרה תוכניות הומניטריות העוסקות בבריאות וזכויות אדם לאזורים כפריים נידחים. במהלך סיוריה במזרח קונגו היא תיעדה והפיצה סיפורים של נשים, כולל תיאורים מזעזעים של אלימות מינית במסגרת המלחמה, והחלה לגנות בפומבי את מעשי האלימות כלפי נשים. כתגובה לזוועות המין שהתרחשו במדינתה, ייסדה לוזנגה יחד עם 22 פעילות נוספות את ארגון SOFEPADI בשנת 2000. מטרת הארגון הייתה להעלות את נושא האלימות המגדרית לתשומת לבם של ארגונים בינלאומיים, ובמקביל לסייע לניצולות טראומה ולעזור להן בתהליכים משפטיים להעמדת האשמים לדין. בשנת 2007 הקימה לוזנגה ארגון נוסף, קרן הנשים הקונגולזיות (FFC), המסייע לארגוני נשים בקונגו לגייס תמיכות ממממנים בינלאומיים. לוזנגה משמשת גם כשותפה בכירה בארגון Media Matters for Women, ארגון ללא מטרות רווח הפועל לצמצום פערי המידע בקרב נשים בקהילות מבודדות באפריקה. פרסים והכרה לוזנגה קיבלה הכרה בינלאומית על עבודתה: פרס זכויות האדם הבינלאומי לנשים (2018) מהפסגה לזכויות אדם ודמוקרטיה בז'נבה. פרס ג'ינטה סאגאן (2016) מאמנסטי אינטרנשיונל, שבו הוענקו לה מענק כספי וסיור בארצות הברית. פרס זכויות האדם משגרירות צרפת (2012) ותואר אבירת לגיון הכבוד (2013). פרס אורורה להארת האנושות (2021). פרס האומות המאוחדות בתחום זכויות האדם (2023) נכללה ברשימת טיים 100 לשנת 2024 של מגזין טיים. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:פעילות זכויות נשים קטגוריה:פעילים חברתיים קטגוריה:זוכות אות האומץ הנשי הבין-לאומי קטגוריה:אישים שהופיעו ברשימת טיים 100 קטגוריה:הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו: אישים	2024-10-16T03:10:59
פנטייז'ה (זמרת)	פנטייז'ה מוניק ברינו-טיילור (באנגלית: Fantasia Monique Barrino-Taylor; נולדה ב-30 ביוני 1984) היא זמרת ושחקנית אמריקאית, שזכתה לפרסום בזכות ניצחונה בעונה השלישית של תוכנית הטלוויזיה "אמריקן איידול" בשנת 2004. לאחר ניצחונה, השיר הראשון שלה, "I Believe", הגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד הוט 100, והיא הפכה לאישה השנייה בהיסטוריה שהשיר הראשון שלה הגיע היישר למקום הראשון במצעד זה. קריירה אלבום הבכורה של פנטייז'ה, Free Yourself (2004), זכה להצלחה והגיע למעמד פלטינה. היא הייתה מועמדת לשלושה פרסי גראמי עבור אלבום זה, כולל עבור ביצוע ה-R&B העממי הטוב ביותר על השיר "Summertime". מאז הוציאה את האלבומים Fantasia (2006), Back to Me (2010), ו-Side Effects of You (2013), שזכו להצלחה רבה והגיעו למקומות גבוהים במצעד הבילבורד 200. פנטייז'ה הופיעה גם כשחקנית. ב-2006 שיחקה בסרט טלוויזיה המבוסס על האוטוביוגרפיה שלה, "החיים הם לא אגדה". בשנים 2007–2008 היא גילמה את הדמות הראשית, סליה ג'ונסון, במחזמר "הצבע ארגמן" בברודוויי. על תפקידה זה היא זכתה בפרס "Theatre World Award" להופעת הבכורה הטובה ביותר. ב-2023 חזרה לגלם את סליה בגרסה הקולנועית של המחזמר, וזכתה על כך בפרס NAACP Image לשחקנית הראשית הטובה ביותר. חיים אישיים פנטייז'ה נולדה וגדלה בצפון קרוליינה, והיא קרובת משפחה של הצמד המוזיקלי K-Ci & JoJo. היא נשואה לקנדל טיילור מאז 2015, ולהם שלושה ילדים. הישגים פנטייז'ה זכתה בפרס גראמי אחד, בשני פרסי בילבורד, בחמישה פרסי NAACP ועוד. בשנת 2024 נכללה ברשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר של מגזין טיים. דיסקוגרפיה Free Yourself (2004) Fantasia (2006) Back to Me (2010) Side Effects of You (2013) The Definition of... (2016) Christmas After Midnight (2017) Sketchbook (2019) פילמוגרפיה שנהשםדמותהערותסרטים2023הצבע ארגמןסילי האריס-ג'ונסוןטלוויזיה2004אמריקן איידולערכה הופעות אורח מוזיקליות רבות בעונות לאחר מכן2004חלום אמריקאיאריתה פרנקליןפרק אחד; ביצעה את "Respect"2005משפחת סימפסוןקלריסה וולינגטוןדיבוב; פרק: "A Star Is Torn"2005All of Usפרק: "So I Creep"2006החיים הם לא אגדהסרט טלוויזיה2010Fantasia for Realתוכנית ריאליטי; 20 פרקים2011המרוץ לדראג של רו פולשופטת אורחת בעונה השלישית2013Centric Live: Fantasia at the Filmoreמופע טלוויזיוני2014Celebrities Undercoverפרק: "Fantasia Barrino and Lil Kim"2016The Definition Of... Fantasiaמופע טלוויזיוני תפקידי תיאטרון שנהמופעדמותהערות2007–2008הצבע ארגמןסילי האריס-ג'ונסוןברודוויי2009–2010סיבוב הופעות ארצי2013–2014After Midnightכוכבת אורח מיוחדברודוויי קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:זמרות פופ אמריקאיות קטגוריה:זמרות אפרו-אמריקאיות קטגוריה:מחברות ספרי עיון אמריקאיות קטגוריה:שחקניות קולנוע וטלוויזיה אפרו-אמריקאיות קטגוריה:שחקניות תיאטרון אמריקאיות קטגוריה:מדבבות אמריקאיות קטגוריה:אמני RCA רקורדס קטגוריה:משתתפים בתוכניות מציאות אמריקאיות קטגוריה:זוכות אמריקן איידול קטגוריה:זוכות פרס גראמי קטגוריה:אמריקאים שהופיעו ברשימת טיים 100 קטגוריה:קרוליינה הצפונית: אישים קטגוריה:אמריקאיות שנולדו ב-1984	2024-10-17T08:01:37
The Dance (אלבום של פליטווד מק)	The Dance (בעברית: "הריקוד") הוא אלבום הופעה של להקת הרוק הבריטית-אמריקאית פליטווד מק, שיצא ב-19 באוגוסט 1997. האלבום הציג איחוד של ההרכב המצליח ביותר של הלהקה: לינדזי בקינגהאם, מיק פליטווד, כריסטין מקווי, ג'ון מקווי וסטיבי ניקס, שלא הוציאו אלבום יחד מאז Tango in the Night ב-1987. רקע The Dance, שהוקלט במהלך הופעה חיה ב-23 במאי 1997, היה האלבום האחרון של פליטווד מק בו הופיעה כריסטין מקווי כחברה מלאה בלהקה. האלבום הגיע לשיא במקום הראשון במצעד בילבורד 200 עם מכירות של 199,000 עותקים, והפך לאלבום ההופעה החיה החמישי הנמכר ביותר בכל הזמנים בארצות הברית. האלבום בילה יותר משבעה חודשים ב-40 המקומות המובילים, ובסופו של דבר מכר יותר מ-6,000,000 עותקים ברחבי העולם. גרסת ה-DVD של האלבום זכתה לתשעה עיטורי פלטינה באוסטרליה עבור מכירת 135,000 עותקים. סיבוב ההופעות בן 44 התאריכים הכניס 36 מיליון דולר. בניגוד לאלבום החי Live מ-1980, שהיה אוסף הקלטות מתוך סדרה של 60 הופעות, The Dance הוקלט במהלך לילה אחד. ההופעה התרחשה בסטודיו האחים וורנר בברבנק, קליפורניה, ומשתתפת בה תזמורת התהלוכה של אוניברסיטת דרום קליפורניה. האלבום מהווה מעין אוסף של להיטי הלהקה, אך מופיעים בו גם חומרים חדשים. שמו של האלבום נגזר משם הציור של אנרי מאטיס, הריקוד, שבשלב מסוים נועד לשמש כעטיפת האלבום, אך בסוף לא ניתן היה לקבל רישיון ולהשתמש בו. בתמונת עטיפת האלבום, שצולמה על ידי דייוויד לה-שאפל, מיק פליטווד משחזר את התנוחה שלו מהעטיפה של Rumors, האלבום המצליח ביותר של הלהקה, ולינדזי בקינגהאם אוחז במקל המופיע על עטיפת האלבום Fleetwood Mac, קודמו של Rumors. האלבום זכה לשלוש מועמדויות לפרסי גראמי: אלבום הפופ הווקאלי הטוב ביותר, הופעת הרוק הטובה ביותר לצמד או קבוצה והופעת הפופ הטובה ביותר לצמד או קבוצה. רשימת השמעה בגרסת ה-DVD מופיעה ההופעה החיה המלאה, כולל הפסקות בין השירים, קטעים מחברים וסיפורים של חברי הלהקה. בגרסת ה-CD מופיעים 17 מתוך 22 השירים, ובנוסף הפסקות וקטעים מקשרים קוצצו. מיקומי שיא קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:אלבומי הופעה מ-1997 קטגוריה:אלבומי פליטווד מק קטגוריה:אלבומי הופעה באנגלית	2024-10-19T08:28:24
הסוס הלבן		2024-10-19T04:59:39
ויליאמס (אריזונה)	וילימאס (באנגלית: Williams) היא עיירה במחוז קוקונינו שבמדינת אריזונה, ארצות הברית. העיירה ממוקמת על כביש 66 ההיסטורי, מערבית לפלאגסטאף. גודל אוכלוסייתה, נכון ל-2020, הוא 3,202. העיר ידועה גם כ"שער הכניסה לגרנד קניון", והיא העיר האחרונה בה נפגשים כביש 66 וכביש 40. היסטוריה העיירה נוסדה ב-1881 והיא נקראת על שמו של ויליאם שרלי ויליאמס , שפסל שלו מוצב כיום בצידה המערבי. רובע העסקים ההיסטורי של ויליאמס , וכביש 66 האורבני , נוספו למרשם הלאומי של מקומות היסטוריים ב-1984 ו-1989, בהתאמה. תיירות רוב ההכנסות של העיר הן מתיירות, בין היתר בשל קרבתה היחסית (כשעה נסיעה) לגרנד קניון, כמו גם הספארי Bearizona הצמוד לעיירה. אטרקציות תיירותיות סובבות סביב כביש 66 האורבני ומוזיאון תחנת הדלק ההיסטורית של פיט הממוקמת על הכביש. קולנוע מספר סרטים הוליוודיים צולמו בעיירה, ביניהם: (1960) מרדף חצות (1988) חסרת מילים (1994) קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:אריזונה: ערים קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1881	2024-10-17T09:50:05
אליסה בארון	הפניה אליסה ברון-פלג	2024-10-14T08:31:07
קורמיסוש (שליט בולגריה)	קורמיסוש היה שליט בולגריה במהלך המאה ה-8. רשימת השמות של שליטי בולגריה מציינת שהוא השתייך לשבט Ukil (או Vokil) ושלט במשך 17 שנים. על פי הכרונולוגיה שפיתח מוסקוב, קורמיסוש היה מלוך משנת 737 עד 754. כרונולוגיות אחרות מציבות את שלטונו בשנים 753–756, אך אינן ניתנות לפשרה עם עדותו של "הנמנה" (או שתחייב אותנו להניח תקופה ארוכה של co-regency). "השם" מדגיש את העובדה שהצטרפותו של קורמיסוש מייצגת שינוי שושלת, אך עדיין לא ברור אם זה נעשה באמצעות אלימות. שלטונו של קורמיסוש חנך תקופה ממושכת של מלחמה עם האימפריה הביזנטית. הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס החמישי קופרונימוס החל לבצר את הגבול והחל ליישב ארמנים וסורים בתרקיה הביזנטית. בתגובה דרש קורמיסוש תשלום הוקרה, אולי מהווה הגדלת התשלומים המסורתיים. נדחה, קורמיסוש פשט על תראקיה, והגיע לחומת אנסטסיאן המשתרעת בין הים השחור לים מרמרה 40 ק"מ מול קונסטנטינופול. יצא עם צבאו, קונסטנטינוס החמישי הביס את הבולגרים והפנה אותם למנוסה. הערות שוליים קטגוריה:שליטי האימפריה הבולגרית הראשונה קטגוריה:נפטרים ב-756	2024-10-19T06:28:11
מרגלית סטנדר	מרגלית סטנדר (1939 – 3 בדצמבר 2015) הייתה במאית ושחקנית תיאטרון ישראלית, ממייסדי תיאטרון באר שבע. ביוגרפיה סטנדר נולדה בליטא ב-1939 ושרדה את השואה כתינוקת בגטו קובנה. למדה בסטודיו ובמכון התיאטרלי בליטא ובמכון לתיאטרון בלנינגרד. ב-1957 עלתה לישראל ולמדה עברית, ובשנת 1960 התקבלה לשנת ניסיון בסטודיו של הבימה, בהנהלתו של צבי פרידלנד. בהמשך השלימה לימודי הוראת תיאטרון בסטודיו למשחק בטורונטו. קריירה מקצועית את קריירת המשחק שלה החלה סטנדר בדרכה מלנינגרד לישראל כששיחקה במשך שמונה חודשים ביידיש בתיאטרון היהודי הממלכתי בוורשה, בהנהלתה של אידה קמינסקה. תפקידה הראשון על הבמה בישראל היה כמחליפה של גילה אלמגור בהפקה של "הלילה ה-12" בקאמרי בבימויו של שמואל בונים ב-1959. שנה לאחר מכן ליהק אותה בונים לתפקיד בקומדיה "רוזנים ואביונים" לצד אברהם חלפי, תרצה אתר ועודד קוטלר. ב-1961 שיחקה בהצגות "שועלים קטנים" בבימוי היי קיילוס, "הגברת השחורה מהסינטות" מאת ג'ורג' ברנרד שו בבימויו של גרשון פלוטקין, "כנרת כנרת" מאת נתן אלתרמן, גם כן בבימויו של פלוטקין, ו"מרי סטיוארט" של שילר בבימויו של פלוטקין. ב-1962 השתתפה בתסכית על פי המחזה "נער השעשועים של העולם המערבי" מאת ג'ון מילינגטון סינג לצד אבנר חזקיהו, גילה אלמגור, עדנה פלידל ושמוליק סגל. באותה שנה גם החליפה את גילה אלמגור בהצגה "האידיוטית" בבימויו של סם בסקוב. ב-1963 שיחקה בהצגות "גיבור היום" של הסופר הבלגי מישל דה גלרוד בבימויו של שמואל בונים, "מהומה רבה על לא דבר" לצד חנה מרון, יוסי ידין, עודד קוטלר ואחרים, ו"הבובה ה-17" של המחזאי האוסטרלי ריי לולר בבימויה של נולה צ'לטון. בין השנים 1965–1970 שיחקה סטנדר בתיאטרון חיפה, בין היתר בהצגות "ערב מאושר בפארק אווניו" בבימוי דוד לוין, "מעיין הכבשים" בבימויו של אלברטו קוולקאנטי, ו"שלוש אחיות" של צ'כוב בבימויו של יוסף מילוא. ב-1970, לאחר ששבה לארץ מלימודיה בטורונטו הקימה וניהלה סטודיו לדרמה בבאר שבע, וב-1973 התגייסה ליוזמה להקמת תיאטרון בעיר לצד נעמי בלומנטל. עם הקמתו של תיאטרון באר שבע הייתה לאחת השחקניות הראשיות בו, ושימשה כנציגת השחקנים בהנהלה הציבורית עד לשנת 1996. במשך כ-25 שנים כיכבה בעשרות הצגות שהועלו בתיאטרון באר שבע, ביניהן "טרטיף" בבימוי עדנה שביט (1974), "בית ברנרדה אלבה" בבימוי יורם פאלק (1976) ו"מידה כנגד מידה" בבימוי עמית גזית (1981). בשנותיה בבאר שבע סטנדר גם ביימה, בין היתר את ההצגות "ההבטחה" מאת אלכסיי ארבוזוב (1974) "לא ביום ולא בלילה" ו"תרגיל בחמש אצבעות" (1980). תפקידה האחרון על הבמה בבאר שבע היה בהצגה "כסף של אחרים" ב-1997. שנה לאחר מכן היא ביימה בתיאטרון את "מנהל הבית" מאת פינטר. לאחר פרישתה מתיאטרון באר שבע שיחקה ב-2004 בהצגה "גן עדן טרום חובה" שכתב וביים ניקו ניתאי ב"תיאטרון קרוב". בשנת 2005 כתבה וביימה את המונודרמה "והוא האור" המבוססת על רומן מאת לאה גולדברג. במונודרמה שיחקה עירית שילה והיא הוצגה בפסטיבל החורף של "תיאטרון קרוב". ב-2008 ביימה באותו תיאטרון את ההצגה "שתי נשים וגבר" מאת דליה כהן-קנוהל. כמו כן השתתפה לצד תמי ספיבק ודוד אזולאי בסרט הקצר "גם ילדים התחילו קטנים" בבימויו של יניב ברמן (2006), וכן שיחקה בסרט "בדרך אל החתולים", בבימויו של חורחה גורביץ' על פי רומן מאת יהושע קנז (2009). חיים אישיים סטנדר נישאה לפיזיקאי ד"ר אהרון לונקה וב-1962 נולד בנם הראשון. בעקבות עבודתו של בעלה עברו השניים ב-1965 להתגורר בחיפה, שם נולדה ביתם השנייה. לונקה נפטר ב-1989 וסטנדר נפטרה בפתאומיות בשנת 2015 לאחר שאושפזה בבית החולים איכילוב בתל אביב. היא הותירה אחריה את בן זוגה משה ביאלי ואת שני ילדיה – אביטל לונקה, מנמ"רית חברת דיפלומט וד"ר יוסי לונקה, מרצה במחלקה למתמטיקה ולמדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה. הערות שוליים קטגוריה:ישראליות ילידות ליטא קטגוריה:במאיות תיאטרון ישראליות קטגוריה:שחקניות תיאטרון ישראליות קטגוריה:חיפה: אישים קטגוריה:עולות בשנות ה-1950 קטגוריה:ישראליות שנולדו ב-1939 קטגוריה:ישראליות שנפטרו ב-2015	2024-10-14T18:58:25
רדאקישאן דמאני	רדאקישאן שיבקישאן דמאני (בהינדי: राधाकिशन दमानी) הוא מיליארדר הודי, מייסד ויו"ר של רשת הקמעונאות DMart. דמני מכונה "מלך הקמעונאות" של הודו. הונו הוערך בכ-22 מיליארד דולר נכון לאוגוסט 2024, לפי פורבס. ראשית חייו וקריירה דמאניDRAFT LETTER OF OFFER - SEBI גדל במשפחה הינדית מהשווארי מרווארי בדירת חדר במומבאי. הוא למד מסחר באוניברסיטת מומבאי אך פרש לאחר שנה. לאחר מותו של אביו שעבד ברחוב דלאל, דמאני עזב את עסקי המיסבים שלו והפך לברוקר ומשקיע בבורסה. בתחילת שנות ה-90, הרוויח על ידי מכירת שורט של מניות שנופחו באופן מלאכותי על ידי Harshad Mehta. על פי הדיווחים, דמאני היה בעל המניות היחיד הגדול ביותר של בנק HDFC לאחר שהונפקה ב-1995. בשנת 1999, הוא הפעיל זיכיון של Apna Bazaar, חנות כלבו שיתופית, בנרול, אך "לא השתכנע" מהמודל העסקי שלו. הוא עזב את הבורסה בשנת 2000 כדי להקים רשת סופרמרקטים משלו, DMart, עם החנות הראשונה בפוואי בשנת 2002. לרשת היו 25 חנויות בשנת 2010, לאחר מכן החברה גדלה במהירות ועברה הנפקה בשנת 2017. ב-2020 הוא הפך להודי הרביעי בעושרו עם שווי נקי של 16.5 מיליארד דולר. הוא דורג במקום ה-117 ברשימת המיליארדרים העולמית. חיים אישיים דמאני נשוי ואב לשלושה ילדים. הערות שוליים קטגוריה:עשירים מופלגים הודים קטגוריה:ילידי 1954	2024-10-14T12:13:16
מאטי הילי	מת'יו טימותי הילי (באנגלית: Matthew Timothy Healy; נולד ב-8 באפריל 1989) הוא זמר-יוצר ומפיק מוזיקלי אנגלי, סולן להקת הפופ רוק דה 1975. ידוע בליריות, באקלקטיות המוזיקלית ובפרסונה הבימתית הפרובוקטיבית שלו, וכן בהשפעתו על סוגת האינדי פופ. בשנת 2002, הילי הקים את דה 1975 יחד עם חבריו ללימודים. אחרי שהוחתמו בחברת התקליטים העצמאית , הלהקה הוציאה ארבעה מיני-אלבומים בשנים 2012–2013. לאחר מכן, בשנת 2013 יצא לאור אלבום הבכורה של הלהקה, . אחריו יצאו לאור האלבומים ב-2016, ב-2018, ב-2020 ו- ב-2022. כלל אלבומי האולפן של הלהקה זכו לשבחי הביקורת, והגיעו לראש מצעד האלבומים הבריטי ולמצעד בילבורד 200. ראשית חייו הילי נולד בשכונת הממוקמת בצפון לונדון. הוריו הם השחקנים טים הילי ודניס וולש, שניהם ממוצא אירי; הם התגרשו בשנת 2012. סבו מצד אמו עסק בדראג, ואחיו הצעיר לואיס הוא שחקן. מגיל שנתיים עד ארבע התגורר במלבורן, אך את מרבית ילדותו העביר בחוות בקר בכפר , נורת'מברלנד. כשהיה בן 9 עבר עם משפחתו לכפר שבמחוז צ'שייר. במהלך שנות ילדותו והתבגרותו, הוריו של הילי עבדו כשחקנים בתיאטרון ובטלוויזיה, כאשר בשנות העשרה שלו אמו נעשתה מפורסמת. הוא עצמו לא התעניין כלל במשחק, אך בכל זאת הופיע כניצב בסדרות טלוויזיה שבהן הופיעו הוריו, בהן "Coronation Street", ו. כמו כן, הוריו היו חובבי מוזיקה, והכירו לו את סוגת הסול ובתוך כך את חברת התקליטים מוטאון. אביו היה נוהג להתרועע עם מוזיקאים רבים כמו בריאן ג'ונסון מ-AC/DC (שלימים שימש סנדקו של הילי), ריק ויקמן מיס, מארק נופלר מדייר סטרייטס, וג'ף לין מ-Electric Light Orchestra. , חבר בלהקת ג'וי דיוויז'ן וניו אורדר, היה שכנם. הסנדק של אמו, התסריטאי , הכיר לו את רינגו סטאר. הגיטרה הראשונה שהילי ניגן בה בחייו שימשה את דייר סטרייטס במהלך הקלטת השיר "Romeo and Juliet". לימים סיפר הילי על קרבה זו למוזיקאים כבר בשלב מוקדם בחייו, ואמר: "להיות כוכב רוק היה חלק מהמציאות שלי". הילי החל לנגן בתופים כשהיה בן חמש. כמו כן החל ללמוד קראטה כשהיה בן שבע והגיע לדרגת חגורה שחורה בשנות העשרה שלו. עד גיל 12 הוא היה הילד היחיד במשפחתו, וסיפר שבצל זאת "היו הרבה משחקי וידאו, הרבה סרטונים של מייקל ג'קסון, הרבה שירה וריקוד לבדי והתעסקות בעצמי". בניגוד לאחיו הצעיר, הילי "גדל בבית של מסיבות" ונזכר כיצד היה ישן "בבר" במועדון בלונדון בהזדמנויות שונות. בראיונות סיפר כי הוא זוכר את ההיבט הזה של ילדותו כ"מרגש" ולא כ"מעיק". הוריו התמודדו עם בעיות של אלכוהול ואמו בפרט הייתה משתמשת בקוקאין כטיפול עצמי בתקופות שחוותה דיכאון חמור ובפרט לאחר לידה. הילי למד בבתי הספר הפרטיים ו, כאשר סולק מהאחרון לאחר שפתח בו "מועדון קרב". בגיל 12 זכה בתחרות כישרונות של בית הספר קינגס, שם ביצע שירים של ואואזיס. בהמשך עבר ל שבאזור מגוריו, שם הכיר את חבריו ללהקה לעתיד. לאחר שסיים שם את לימודיו, התחיל ללמוד בקולג' למוזיקה, ממנו נשר באמצע הלימודים. באתר הילי מוצג כבוגר מחזור 2007–2008, עם דיפלומה בשירה (Vocals). שנים מאוחר יותר, הילי כינה את בית הספר "כפייה מייגעת, שהפריעה לי בדרכי להיות כוכב פופ". קריירה 2002–2011: תחילת דרכו והקמת דה 1975 ממוזער\|250x250 פיקסלים\| הילי מופיע כחלק מלהקת דה 1975, 2014 בשנת 2002, בגיל 13, הילי הוזמן על ידי אדם האן להצטרף כמתופף ללהקה שהקים עם רוס מקדונלד בתיכון וילמסלו. לאחר שהסולן שלהם פרש מהלהקה לאחר חזרה, הילי הפך גם לסולן הראשי. בהמשך הצטרף ללהקה גם , כמתופף. דניאל סיפר על הילי כי הוא היה בעיניו "האדם הכי מלא תשוקה בבית הספר – חביב ומפחיד". לפני שהחלה יצירת מוזיקה מקורית, הלהקה יצרה גרסאות כיסוי לשירי פאנק ואימו באולם המוזיקה של בית הספר ובביתו של הילי. ההופעה הראשונה שלהם, בפני 200 איש, הייתה במסגרת תוכנית להקות הנוער העירוניות של . לאחר סיום לימודיו בבית הספר, הילי שכנע את חבריו ללהקה ללמוד באוניברסיטאות במנצ'סטר כדי לשמור על הלהקה ביחד. בעת שלמד לתקופה קצרה בבית ספר למוזיקה, היו לו עבודות קצרות-מועד בחנות הבגדים , כבריסטה בבית קפה וכשליח במסעדה סינית. אמו של הילי דאגה לעתידו, אך אביו "האמין [בו] ללא עוררין". 2012–2014: עלייה לתהילה ואלבום הבכורה לפני שבשנת 2012 החליטו חברי הלהקה על שמה, דה 1975, הם הופיעו תחת שמות שונים – Talkhouse, The Slowdown, Bigsleep ו-Drive Like I Do – ברחבי מנצ'סטר רבתי. הילי סיפר כי השם הסופי הגיע משרבוטים שמצא על עותק שהיה ברשותו של הרומן "בדרכים" מאת ג'ק קרואק, עם התאריך "1 ביוני 1975". ממוזער\|250x250 פיקסלים\| הילי בהופעה באיטליה, 2014 דה 1975 נדחו על ידי כל חברת תקליטים גדולה, ובכירים בהן היו מבולבלים מהגישה של הלהקה לדלג בין סוגות מוזיקליות שונות. מאוחר יותר אמר על כך הילי: "אנחנו יוצרים בדרך שבה אנחנו צורכים. אנחנו מהדור הזה, ואנחנו לא רוצים להיות מזמן אחר". במשך שנים מנהל הלהקה היה ג'יימי אובורן, עד שהקים לייבל עצמאי משלו, , והחתים את הלהקה תמורת 20 ליש"ט. בין השנים 2012–2013 הוציאה הלהקה ארבעה מיני-אלבומים – Facedown, Sex, Music for Cars, ו-IV. בסוף 2012 החלה הלהקה לצבור תאוצה. שדרן הרדיו זאין לואו, שעבד באותה תקופה ב-BBC, היה משמיע את המיני-אלבום Facedown, וכן שיריה "Sex" ו-"Chocolate" זכו להצלחה ברדיו. בשנת 2013 יצא לאור אלבום הבכורה של הלהקה, . הילי אמר כי האלבום נוצר בהשראת ג'ון יוז ונועד להיות "כמעט פסקול של שנות העשרה שלנו". בביקורת שהעניק על האלבום, מייקל האן מהגרדיאן כתב: "המיטב שבכתיבה כאן – וזה עובד טוב יותר כשמגיעים לפרטי פרטים – הוא נפלא". האלבום הגיע למקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי. בעקבות יציאת האלבום, הלהקה ערכה הופעות בשלושה לילות שונים באולם ההופעות שבלונדון, ומכרה את כל הכרטיסים אליהן. כמו כן, היא חיממה את הרולינג סטונז בהייד פארק וניגנה על בימת הפירמידה בפסטיבל גלסטונברי. 2015–2017: פריצת דרך ב-26 בפברואר 2016 יצא לאור אלבום האולפן השני של הלהקה, . האלבום נכנס היישר למקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי וכן העפיל לראש מצעד בילבורד 200, עם 108,000 מכירות, והיה לאלבום עם השם הארוך ביותר אי פעם שהגיע לראש מצעד זה. ב-8 באוקטובר 2015 הלהקה ביצעה בבכורה ב-BBC Radio 1 את הסינגל המוביל מהאלבום, , ובמקביל הכריזה על סיבוב הופעות לקידום האלבום באירופה, בצפון אמריקה ובאסיה. ב-10 בדצמבר יצא לאור הסינגל השני, בבכורה ברדיו Beats 1 של אפל מיוזיק. ב-14 בינואר 2016 הושמע בבכורה ב-Radio 1 הסינגל השלישי של האלבום, . ב-15 בפברואר יצא לאור הסינגל הרביעי, , גם הוא ברדיו Beats 1. ב-22 בפברואר הושמע בבכורה ב-Radio 1 הסינגל החמישי מתוך האלבום, , והאחרון שיצא לאור טרם יציאת האלבום לאור. ההופעה שלהם בפסטיבל גלסטונברי בשנת 2016 זכתה לשבחים רבים, ומגזין המוזיקה NME הכתיר את הילי בתואר "כוכב הפופ החדש הגדול של בריטניה". אלכסיס פטרידיס מהגרדיאן שיבח את "המודעות העצמית השנונה והזלזול" של הילי, והרחיב כי "יש לו חוש לפירוט פרוזאי שמערער את אווירת החשיבות העצמית הסואנת". האלבום הגיע למקום הראשון במצעדי האלבומים בבריטניה ובארצות הברית, היה מועמד לפרס גראמי ולפרס בריט, וכן היה ברשימת המועמדים לפרס מרקורי. בשנת 2017 הילי ביים את הקליפ של הסינגל של להקת הרוק , וכן היה שותף בהפקתו. 2018–2021: A Brief Inquiry into Online Relationships באוגוסט 2018 יצא לאור המיני-אלבום השלישי של המוזיקאי הפיליפיני-בריטי , RIP Indo Hisashi, שבהפקתו היו מעורבים הילי ו, שותפו לדה 1975. ב-30 בנובמבר 2018 יצא לאור אלבום האלפון השלישי של דה 1975, , והיה מועמד לפרס מרקיורי. האלבום הגיע לראש מצעד האלבומים הבריטי. בשנת 2019, הילי היה מועמד לפרס גראמי בקטגוריית שיר הרוק הטוב ביותר, עבור "Give Yourself A Try", הסינגל המוביל מתוך אלבום האולפן השלישי שלהם, A Brief Inquiry into Online Relationships. האלבום זכה גם בפרס אלבום השנה הבריטי בטקס פרסי הבריטס. ב-22 במאי 2020 יצא לאור אלבום האולפן הרביעי של הלהקה, . האלבום הגיע לראש מצעד האלבומים הבריטי. באותה שנה זכתה הלהקה במספר קטגוריות ב: להקת העשור, הלהקה הבריטית הטובה ביותר ופרס החדשנות. ממוזער\|250x250 פיקסלים\| הילי בהופעה בגרמניה, 2019 במרץ 2021 יצא לאור המיני-אלבום החמישי של המוזיקאית הפיליפינית-בריטית ביבדובי, Our Extended Play, שבהפקתו היו מעורבים הילי ו, שותפו לדה 1975. באוקטובר באותה שנה, הילי התארח בהופעה של עמיתתו פיבי ברידג'רס ב בלוס אנג'לס, שנערכה כחלק מסיבוב ההופעות שלה . במהלך ההופעה השניים ביצעו לראשונה בשידור חי את השיר של דה 1975, שהוא דואט של השניים. 2022–הווה: הצלחה נוספת ב-14 באוקטובר 2022 יצא לאור אלבום האולפן החמישי של דה 1975, . בהמשך לכל שאר האלבומים, גם אלבום זה הגיע לראש מצעד האלבומים הבריטי. כמו כן, האלבום הגיע לראש מצעדי האלבומים בסקוטלנד, באירלנד ובאוסטרליה, הגיע למקום השביעי במצעד בילבורד 200 האמריקאי, ובין 10 המובילים בניו זילנד, ביפן, בקנדה ובהולנד. עבור האלבום, הילי היה מועמד לפרס אלבום השנה וזכה בפרס בטקס פרסי הבריטס לשנת 2023 ולפרס כותב השירים של השנה בטקס פרסי אייבור נובלו, וכן זכה בפרס מבצע או הרכב הרוק/אלטרנטיב הבריטי הטוב ביותר בטקס. ממוזער\|250x250 פיקסלים\| הילי בהופעה בארצות הברית, 2022 באפריל 2022 יצא לאור הסינגל "Sleep Tight" של , שהילי ורוב מילטון השתתפו בכתיבתו ובהלחנתו. ביולי באותה שנה יצא לאור אלבום האולפן השני של ביבדובי, , הכולל שני שירים שנכתבו על ידי הילי, "Pictures of Us" ו-"You're Here That's the Thing". בנוסף, הילי עבד עם טיילור סוויפט על כמה חומרים לאלבומה מ-2022, Midnights, וכתב יחד עם לואיס קפלדי שיר שלא יצא לאור, עבור אלבומו של קפלדי Broken by Desire to Be Heavenly Sent, מ-2023. בשנת 2023, הילי השתתף בסינגלים של המוזיקאית האנגלייה , "Sunshine Baby" (קולות רקע) ו-"Boyhood" (תופים). באפריל 2023, הלהקה הוציאה את אלבום ההופעה Live with the BBC Philharmonic Orchestra, שהגיע למקום השני במצעד האלבומים הבריטי. בעקבות יציאת האלבום יצאה הלהקה לסיבוב הופעות לקידומו, בשם . כל הופעה נערכה על רקע תפאורה של בית בגודל טבעי, וכללה שני חלקים שביניהם קטע ביניים: הראשון היה מופע בימתי עלילתי, והשני ההופעה עצמה. חלק המופע העלילתי, שהילי השתתף בכתיבתו ובבימויו, זכה פה אחד לשבחי המבקרים, בין היתר על ידי רולינג סטון, NME, האובזרבר, דיילי טלגרף, , ו. בביקורת על סיבוב ההופעות, נכתב ברולינג סטון: "הילי ושותפיו הציבו רף גבוה במיוחד להופעות אחרות השנה. חלק של מיצג וחלק של מופע רוק, שכולם מקבלים חיזוק על ידי כמה משירי הפופ הטובים ביותר שהגיחו בעשור האחרון. זה צריך להיחשב לתוכנית מתאר לאיך לעשות מופעים בארנה". באוגוסט 2023, דה 1975 היו מופע מרכזי בפסטיבל רידינג ולידס, בפעם השלישית שלהם (אחרי 2019 ו-2022). באותה שנה, שבה ציינו 10 שנים לאלבום הבכורה שלהם, , שיצא לאור ב-2013. לאחר הופעה זו יצאה הלהקה לסיבוב ההופעות , שנערך באירופה ובצפון אמריקה החל מספטמבר 2023 עד מרץ 2024. אמנותיות השפעות ממוזער\|250x250 פיקסלים\| הילי בהופעה בפולין, 2019 ההופעה הראשונה שהילי צפה בה הייתה במהלך סיבוב ההופעות העולמי של מייקל ג'קסון, בוומבלי ארנה, בשנת 1996. הוא תיאר אותה במילים "אחת החוויות הבלתי נשכחות והחשובות ביותר שלדעתי היו לי אי פעם". הוא ציין כי ההרכב הבריטי היה זה שגרם לו לדעת שהוא "עומד להקים להקה". השיר הוא ה"שיר הנצחי" שלו, והוא ניסה לחקות אותו "טכנית" ו"רגשית" לאורך הקריירה שלו. מאז ומתמיד הילי נמשך למוזיקה משנות ה-80, תקופה שבה לדבריו "כוכבי פופ לא היו כל כך משועבדים למודעות עצמית. אני יודע שלזמן הזה היה את הדקדנס שלו, אבל יש חופש אמיתי בתקליטים האלה". בעת שהקליטו את אלבום הבכורה שלהם, חברי דה 1975 ניסו להעביר את הלך הרוח שבסרט של ג'ון יוז - "התחושה האפוקליפטית של להיות נער". בשנת 2013, במהלך ריאיון לאתר מוזיקה בריטי, הילי דירג את עשרת האלבומים האהובים עליו מכל הזמנים. לצד אזכורים של דה סטריס ושל מייקל ג'קסון, הילי ציין ברשימה אלבומים מאת , מיי בלאדי ולנטיין, , דה ג'יזס אנד דה מארי צ'יין, , קרול קינג, פיטר גבריאל וג'יימס טיילור. הוא אמר כי "מוזיקת גראז' אפלה" של אמנים כמו , ליין, ו-Four Tet, "כל כך משפיעה עליי", ותיאר את גביע העולם ואת סגנונות הגראז' והדאבסטפ בתור "הדברים היחידים שגורמים לי להיות גאה בהיותי אנגלי". בשנת 2020 הקליט הילי פודקאסט שבו ראיין את גיבוריו המוזיקליים; בפרקיו השונים הוא שוחח עם סטיבי ניקס, בריאן אינו, סטיב רייך, , , קונור אוברסט ו. כמו כן, הילי אמר כי היא "הלהקה האהובה עליו מכל הזמנים", ומנה את Talking Heads ואת סיגור רוס כהשפעות מוזיקליות עליו. הילי סיפר כי הושפע גם מדמויות בספרות, בהן ג'ואן דידיון, ג'ק קרואק, שיימוס היני וארתור רמבו, ולמשל על האחרון שבהם אמר כי יצירותיו "דחוסות ומהפכניות". עוד היה מספר כי לסטנד-אפ ההשפעה הגדולה ביותר עליו בכתיבת שירים. קול הילי ניחן בקול בעל מנעד של טנור, אך מעט מחוספס בגלל היותו מעשן סיגריות. באתר פיצ'פורק נכתב עליו כי הוא "ללא ספק אחד הפרפורמרים הווקאליים הטובים והגמישים ביותר בדורו". תיארה אותו כבעל "קול זריז". במגזין הניו יורקר הוא תואר כבעל "קול מְשנֶּה-צורה" שבאמצעותו "הוא מזמזם ומיילל וצורח וממלמל, ובכך מֵצֵל את ההגשה שלו במגוון פרסונות". עוד תואר קולו כ"גמיש", כ"מלודי בצורה ערבה לאוזן", וכ"תמיד גולמי, עם רגש". כתיבת שירים הליריקה של הילי ידועה בשנינות, בהומור ובמודעות העצמית שהיא מתאפיינת בהן. האקלקטיות המוזיקלית שלו מלווה במילים המשמשות זרמים תודעתיים "מורכבים, חכמים וקליטים" ומוקשי לשון, לצד היותן "אקטואליות, מפורשות ובעלות התייחסות עצמית מתמשכת". במגזין צוין כי "היכולת הלירית שלו לבדה מבליטה אותו מעל כמעט כל עמיתיו", וב-NME נכתב עליו כי הוא "ללא ספק אחד מאמני המילים הטובים ביותר של הדור". הגרדיאן אפיין אותו כמשורר פרוזאי, ומגזין Consequence תיאר אותו בתור "המשורר הלאומי של הרוק בכל הנוגע לשברון לב, להתבגרות ולעשיית פַשלות". ממוזער\|250x250 פיקסלים\| הילי בהופעה בארצות הברית, 2016 הניו יורק טיימס תיאר את הילי כ"אחד מהכותבים הטובים ביותר של התקופה – במיוחד מחוץ לעולם הראפ – על התהליך שבצריכה, בין אם מדובר בסמים, בתרבות או במוצרים". אתר החדשות פיצ'פורק קבע כי הילי "מקולל במודעות עצמית שיכולה להפוך רעיון פשוט למונולוג ביקורתי מתוחכם". מגזין תיאר את הכתיבה שלו כבעלת "ליריקה מרובדת וקלסטרופובית החושפת אדם שאובססיבי לפחד ולשבריריות, להצלחה ולכישלון, ומחפש ללא הרף תשובות על עצמו ועל עולם תרבות הפופ שבו הוא חי באי נוחות". מגזין GQ כינה את הילי "נער הפוסטר של החושבים יתר על המידה", ו מ-NPR תיארה אותו כ"מתבונן חריף על החברה אשר פועל גם כמשורר וידויי, בהציעו גילויים שתמיד מעוררים חשד: ייתכן שהוא משקר בכל פעם שהוא פותח את פיו". הגרדיאן התייחס ל"כנות הלירית" שלו: "הוא לא כתב על חיי המסיבות של בני ה-20 ומשהו, אלא על ההשלכות של המסיבות", והוסיף כי "הילי הוא לעיתים קרובות המבקר החריף ביותר של עצמו. הוא משתמש בדיאלוגים בשיריו – חצי אמיתיים, חצי מומצאים – כדי לחקור את עצמו. חלק בלתי נפרד מהמחויבות שלו לכנות ולמודעות עצמית הוא הידיעה שכנות ומודעות עצמית עשויות להפוך לעוד סתם שטיק אם אינך זהיר... [הוא] הוא אחד מכותבי השירים היחידים שיכולים לבחון את תרבות האינטרנט מבלי לגרום לך להשתתק ממבוכה, כי המוזיקה שלו נשמעת כמו התחושות שבעולם המודרני: גירוי יתר ודילוג בין התרגשות לחרדה". הילי סיפר כי נהג לראות בעצמו משורר של דור הביט, לפני שתיאר את עבודתו במילים "אוצר את חיי דרך המוזיקה". ב-NPR נכתב עליו כי הוא "ראה במשך זמן רב את הכתיבה לדה 1975 בתור היומן שלו". הילי כותב לעיתים קרובות על דור המילניום, על גבריות, על אקטואליה, וכן על חייו ועל מערכות היחסים שלו. בנוסף, חלק מהשירים שכתב עוסקים בשימוש שלו בסמים ובהתמכרות אליהם, וכן במסעיו לגמילה; בין שירים אלה נמנים (מריחואנה), (קוקאין) ו- (הרואין). בין השירים העוסקים במצבו הנפשי נמנים "Lostmyhead" ו-"Ballad of Me and My Brain", שניהם מהאלבום . את שותפותו בכתיבה עם חבר להקתו הוא תיאר כ"סימביוטית": "יש לנו אוצר מילים מוזיקלי משותף. גם אם שנינו עובדים מרחוק, שנינו עובדים יחד". דניאל תיאר את עצמו בתור "המפיק הראשי" ואת הילי כ"כותב השירים הראשי" של הלהקה. הילי ידוע במנהגו לכתוב שירים באמצעות מכונת כתיבה וכן בעט ובנייר, בשל ה"מחויבות אשר נלווית לטקס" הכתיבה. סגנון בימתי הילי ידוע בכריזמה שלו, בנוכחות הבימתית ובכושר המשחק שלו, ותואר על ידי ה-BBC כ"אחד הסולנים האייקוניים ביותר בדורו". בדיילי טלגרף נכתב עליו שהוא "כוכב רוק מרתק, רב-נגן מחונן... שהכתיבה בעלת הביקורת העצמית ומלאכת הבימוי חסרת המעצורים שלו הבטיחו שיהיה קשה להוריד ממנו את העיניים". הגרדיאן כינה אותו "אחד הפרובוקטורים המרתקים ביותר לצפייה בעולם המוזיקה, הודות לכריזמה הבלתי נמנעת שלו, לכנות חסרת המסכות שלו ולפופ-רוק בסגנון שנות ה-80 הנוצץ והמודע לעצמו של להקתו". ממוזער\|250x250 פיקסלים\|הילי בהופעה באוסטרליה, 2020 מגזין בילבורד הגדיר את הילי במילים "כוכב רוק לדור שמחובר מדי למציאות מכדי להאמין בכוכבי רוק", וציין כי "כשהוא על הבמה, הוא מבצע דקונסטרוקציה לביצועיו תוך כדי מעשה". רולינג סטון תיאר אותו כ"פרפורמר שסביר שיופיע על הבמה כשהוא לובש פארקה ענקית וחצאית טול באותה מידה שסביר שיופיע בלי חולצה כשהוא לובש סקיני ג'ינס". הילי סיפר שכאשר הוא "על הבמה, השחקן שבתוכו משתלט", והוא מוכר במנהגו לעשן ולשתות מבקבוקים של יין אדום ומ במהלך הופעות". במהלך הופעותיו הוא נוהג לגלם דמות, ועל כך סיפר: "אני עושה קצת את הקטע של ג'ים מוריסון, אבל אני יודע שאתם יודעים שאני יודע שזה לא אמיתי". הוא מתעניין בהתעסקות עם המודעות של קהלים בני זמננו לקלישאות של כוכבי רוק: "האבסורדיות הזאת והפילים שבחדר הם תמיד הדברים שהכי מעניינים אותי. הכול, מלבד המוזיקה, מגוחך, כי כולנו יודעים יותר מדי". באתר החדשות ווקס תוארה הפרסונה הבימתית של הילי כ"מופע אירוני ומודע לעצמו של תהילה ואותנטיות בעידן המדיה החברתית". הילי, שמתאר את שלו כ"רך ושקט", הכיר בכך שגישתו הבימתית ה"מטא-שכבתית" מביאה לכך שקיימות בציבור "תפיסות שגויות" לגביו. ממוזער\|250x250 פיקסלים\| הילי מבצע שכיבות סמיכה, במהלך הופעה כחלק מסיבוב ההופעות של דה 1975 סיבוב ההופעות של דה 1975, שהתקיים בין 2022–2023, ונכתב ובוים על ידי הילי, כלל פרשנות על גבריות בת זמננו: "הוא עוסק באופן שבו אם אתה בחור רווק ובילית שנה לבד באינטרנט, אתה משתגע. ההופעה כוללת מבט על גבריות, מבט על פרסום. היא עוסקת בלהיות מה שאמיתי ומה שכֵּן ושאיננו כן". באובזרבר תוארה ההופעה במילים "חֶלקה אמנות הבמה, חלקה מחזה, חלקה סרט של צ'ארלי קאופמן על כוכב רוק במשבר". קטעים מההופעה הפכו לוויראליים בטיקטוק וברשתות חברתיות שונות, מה שגרר סיקור תקשורתי רחב של מעשיו על הבמה, כאשר היו שכינו אותו "חלאה" או "טינופת רגישה". בסקירה של המגזין רולינג סטון על ההופעה, נכתב כי הילי סיפק "תפיסה חתרנית וסוריאליסטית על גבריות מודרנית", ש"כאשר צופים בה במנותק במדיה החברתית, הניואנס הכל-כך חשוב הזה נעדר לחלוטין". בחלקים במהלך ההופעה הופיע הילי כשהוא אוכל סטייק נא, מדמה בידיו אוננות ומבצע 20 שכיבות סמיכה ברצף. באחת ההופעות בארצות הברית במהלך סיבוב ההופעות, הילי עשה על הבמה קעקוע עם הכיתוב "iM a MaN". כמו כן, במהלך השיר הילי הזמין גברים ונשים מהקהל לנשק אותו, כאשר בהזדמנות אחת מצץ את האגודל של אחת המעריצות. בגרדיאן נכתב כי מחוות אלו עוררו שיח בנוגע להסכמה, לפנטזיה ולאמנות בשנת 2022, תוך שהודגש כי הילי ביקש תחילה את רשות המעריצים. מורשת ממוזער\|250x250 פיקסלים\|הילי בהופעה בצ'ילה, 2017 הילי השפיע ביצירותיו על אמנים רבים, וזמרים-יוצרים שונים שאבו ממנו השראה. העיתון שיקגו טריביון תיאר אותו כ"אחד המנהיגים האמנותיים המשפיעים ביותר של הדור הצעיר". הזמרת-יוצרת האמריקאית בילי אייליש סיפרה שהילי היה לה השראה בראשית דרכה: "ההופעה שלו היא ההופעה השנייה שהלכתי אליה בחיי. הוא שינה כל כך הרבה לגבי מי שאני, איך אני כותבת מוזיקה". הזמרת האמריקאית הלסי סיפרה שהייתה "באמת מושפעת" מהגישה הלירית של הילי, והסבירה: "התוכן הלירי שלו כולל הרבה דיאלוג, הרבה מקומות. הוא מאוד תיאורי, וזה יוצר את התמונה הכנה והאותנטית הזו". הזמר-יוצר הסקוטי לואיס קפלדי נמשך במיוחד ל"מודעות העצמית" של הילי ואמר כי הוא "מקנא" ביכולתו לכתוב מילים הומוריסטיות: "הוא מדהים, אני בהחלט אוהב אותו". הזמר-יוצר האנגלי , שזכה בגיל 16 בתחרות שירה שבה שפט הילי, צוטט שנים לאחר מכן באומרו: "בכל פעם שאני רואה את מאטי אני לא יכול שלא להעריץ אותו ממש חזק". הזמרת-יוצרת האנגלייה תיארה אותו כ"גאון מוזיקלי", ורובי ויליאמס, שאמר כי סצנת המוזיקה הנוכחית "משעממת", הצביע על הילי כ"כוכב הפופ/רוק המסחרי היחיד שמוכן להיות משהו אחר ולא חסר ייחוד", ותיאר אותו כ"משוגע, סופר-חכם, סופר-מוכשר". הזמרת האמריקאית סטיבי ניקס תיארה את המילים של הילי ל- כשירה, והמוזיקאי הבריטי בריאן אינו אמר בפני הילי ש- הוא מסוג השירים הפוליטיים שהלוואי שהיה יכול לכתוב. הזמרת הניו זילנדית לורד אמרה על השיר כי הוא "באמת השפיע על Melodrama. הוא השפיע על הטונים ועל הצבעים ועל הרגשות". שון מנדס כינה את הילי "הסולן הטוב ביותר" שראה אי פעם, וציין כי היה ההשראה לסינגל שלו "If I Can't Have You". המוזיקאית האמריקאית , המתארת את עצמה כ"מעריצה ותיקה של דה 1975" אמרה כי הילי הוא "הסולן המושלם" והתפעלה מיכולתו הלירית "לייצר משהו משכנע ועמוק וחכם שהוא גם ממש על הסף של לגרום לאנשים לשנוא אותו". מיק ג'אגר, טיילור סוויפט, קית' אורבן, אד שירן, הארי סטיילס, היילי וויליאמס, פיבי ברידג'רס, צ'ארלי XCX, אייס ספייס, וסברינה קרפנטר הם ממעריציו הידועים של יצירותיו. "הילי-וייב" השפעותיהם של הילי ושל דה 1975 על סצנת האינדי פופ זכתה לכינוי "הילי-וֶיְיב" (Healywave, מילולית "גל הַהילי") על ידי המגזין הבריטי NME. השפעה זו, שתוארה על ידי השבועון הבריטי כ"ליין גיטרה שנפרט במיומנות עם פאלם מיוט, מקפץ, מדלג וקופץ על פני עבודת סינת'-פופ מבריקה וליריקה בסגנון אימו של הגל השלישי", הוצגה כ"טייק מדומיין על פופ-רוק מהאייטיז". בין אמני ההילי-וייב שמנה ה-NME ניתן למצוא את הלהקות , ו. כמו כן, הילי היה מנטור מוזיקלי לאומנים שונים, בהם , ביבדובי, ו, והיה שותף ליצירותיהם הראשונות. ביבדובי סיפרה שהילי נתן לה "ייעוץ מאוד טוב" על כתיבת שירים, והוסיפה: "אני חושבת שיש לו דרך למצוא משפט שבאמת מכה בך". בשנת 2021, הזמרת האנגלייה הוציאה את הסינגל "Matty Healy" שתואר על ידי מגזין כ"באנגר אלטרנטיב-פופ עוצמתי" שנשען על "אנרגיות הילי-וייב חלקות". בשנת 2023, המוזיקאי האמריקאי הוציא לאור את שיר הפופ-רוק "Not The 1975" בהשראת אישה שהגיבה לו "זה מגניב אבל אתה לא מאטי הילי", לאחר שסיפר לה שהוא מוזיקאי. שנה לאחר מכן, זמרת האינדי פופ האמריקאית לינה קופר, הוציאה לאור את הסינגל "Matty Healy". פוליטיקה ממוזער\|250x250 פיקסלים\| הילי בהופעה בספרד, 2014 הילי מגדיר את עצמו כליברלי וכפרוגרסיבי מסורתי, והביע תמיכה מפורשת ברעיונות פרוגרסיביים מאז ראשית הקריירה שלו. בשנת 2022, הילי, שאישר כי הוא רואה את עצמו "בהחלט בצד השמאלי", סיפר כי הוא "חשדני ביחד לווקיזם כהשקפת עולם מעשית או כאמצעי לשיפור המצב" ורצה להעביר למעריצים הצעירים יותר את הסכנות שבהליכה על פי אמות מידה מוסריות נוקשות מדי: "אתה תעשה טעויות, אתה תפגע באנשים, אתה תעשה דברים שחלק מהאנשים יתפסו כרקובים. זה אותו סטנדרט שאני רוצה לפרק. אני סתם בחור, וגם אתה". עוד הוסיף "אני לא מפחד להתנצל או לשנות את דעתי בפומבי [...] אני יכול לדעת רק כמות מסוימת של דברים, ואם אחד מהם הוא לא בסדר, מה אני יכול לעשות? אני צריך לגדול ולהגיד 'זה היה טיפשי', ושאני מצטער". במהלך הופעה בדנמרק בשנת 2023, הילי התייחס על הבמה לקומיקאים ולמבקרים החברתיים ג'ורג' קרלין, ביל היקס ולני ברוס כאל "עמודי התווך של השמאל" וכאל ה"גיבורים" שלו, בחושפם צביעות חברתית בצורה וולגרית, והוסיף: "אני כן מרגיש שאם השמאל מאבד את היכולת שלו לעורר בלגן אז אנחנו משאירים יותר מדי מקום לימין". בשנת 2017, לקראת הבחירות הכלליות בממלכה המאוחדת, הילי הביע תמיכה במפלגת הלייבור ועודד הצבעה אליה, אם כי אמר שהוא לא יודע "איך להשתמש ב'פלטפורמה' [שלו] כדי לתמרץ את הדמוקרטיה". הוא לא תמך פומבית בלייבור לקראת הבחירות הכלליות ב-2019, ומאוחר יותר אמר שהוא "מאוכזב. אני לא אוהב את ג'רמי קורבין, אני לא אוהב את בוריס ג'ונסון, לא סמכתי על אף אחד מהם". בשנת 2023, הילי מתח ביקורת על "אדישות השמאל" בפוליטיקה הבריטית בהווה: "מפלגת הלייבור כאן לא יכולה אפילו לעמוד מאחורי שביתות עובדי הרכבת ושביתות ה". באותה שנה, הילי קרא במהלך הופעה להתנגד לדמוניזציה של שובתים. בנוסף, במהלך שתי הופעות בסקוטלנד, הוא הביע תמיכה בעצמאותה של סקוטלנד. לפני ביצוע השיר של דה 1975, שיצא לאור ב-2017, הילי נוהג להקדים בדברים על סוגיות חברתיות; פעמים רבות הוא הקדיש את השיר לקורבנות הירי במועדון הלהט"ב באורלנדו ב-2016, ופעמים אחרות להבעת סולידריות עם אמריקאים שחורים, מוסלמים והומואים בעקבות תוצאות הבחירות בארצות הברית ב-2016, לגינוי "האידיאלים הרגרסיביים" של הברקזיט, וכמחווה לתושבי מנצ'סטר ולונדון בעקבות הפיגוע במנצ'סטר ארנה ב-2017. זכויות להט"ב הילי הוא תומך נלהב בזכויות להט"ב. בשנת 2018, הילי וחבריו ללהקה תרמו תרומה "משמעותית" למרכז קהילתי להט"בי בלונדון. ביוני 2019, הילי זכה בפרס "בעל הברית של השנה" בטקס פרסי מגזין , על שימושו בפלטפורמה שלו לקידום זכויות להט"ב. בשנת 2020, הוא הופיע על שער גיליון "Activists & Allies" ("פעילים ובעלי ברית") של מגזין Attitude. בדצמבר 2022, הוא הופיע במופע הצדקה השנתי של הארגון Ally Coalition לתמיכה בנוער להט"בי. ממוזער\|250x250 פיקסלים\|הילי בהופעה בגרמניה, 2023 באוגוסט 2019, נאסר על הילי להיכנס לדובאי לאחר שהניף דגל גאווה ונישק מעריץ גבר על הבמה, מעשה שדינו עשר שנות מאסר, במחאה על החוקים האנטי-להט"ביים באיחוד האמירויות הערביות. בריאיון שנתן לאחר המקרה, הוא סיפר כי בדיעבד "הרגיש די חסר אחריות", אך בסופו של דבר דחה תחושה זאת. בשנת 2023, הילי ושאר חברי דה 1975 נכלאו לזמן קצר, נאסרה כניסתם למלזיה והרשויות אילצו אותם לסיים בטרם עת את הופעתם ב במדינה, לאחר שבמהלך ההופעה הילי ביקר את החוקים האנטי-להט"ביים הנרחבים במדינה ונישק את חברו ללהקה רוס מקדונלד על הבמה. בעקבות המקרה, מארגני הפסטיגל ביטלו את שאר ימי הפסטיבל בהוראת הממשלה, שציינה כי "ההתנהלות והאמירות השנויות במחלוקת" של הילי "מנוגדות למסורת ולערכים של התרבות המקומית". המחאה זכתה הן לביקורת והן לשבחים. הילי התייחס לתקרית בהמשך, במהלך הופעה של הלהקה בדאלאס, והצהיר: "אם אתם באמת מאמינים שלאמנים יש אחריות לשמור על המעלות הליברליות שלהם על ידי שימוש בבמה העצומה שלהם, אז יש לשפוט את האמנים האלה על פי הסכנה ואי הנוחות שעומדים בפניהם על שעשו זאת, לא על פי התגמול שהם מקבלים על חזרה כתוכי על הקונצנזוס. אין שום דבר מדהים או אמיץ במיוחד בשינוי תמונת הפרופיל המזדיינת שלך בזמן שאתה יושב בבית שלך בלוס אנג'לס". בטור דעה בגרדיאן, פעיל זכויות האדם פיטר טאצ'ל כתב כי הביקורת על הילי ועל הלהקה "מסיטה את תשומת הלב מהמקום שבו יש להפנות את הביקורות בדחיפות הכבדה ביותר: נגד ההומופוביה של משטר קואלה למפור". עוד הוא הוסיף כי הילי אינו מושיע לבן על שהראה סולידריות לקהילה, שכן "זכויות קווירים הן זכות אדם אוניברסלית, לא מערבית". מארגני הפסטיבל תבעו את הלהקה ב בגין הפרת חוזה ודרשו פיצויים בסך 1.9 מיליון ליש"ט. הילי מתח ביקורת על החוקים לגבי טרנסג'נדרים במיסיסיפי וכינה אותם "בולשיט" כחלק מדברים שנשא על הבמה במהלך סיבוב ההופעות בשנת 2023. שינוי האקלים ממוזער\|250x250 פיקסלים\| הילי בהופעה בבריטניה, 2016 הילי מתבטא רבות בנושאים הנוגעים לשינוי האקלים. בשנת 2019, הוא הזמין את פעילת הסביבה השוודית גרטה טונברי להקליט קטע על שינוי האקלים, ששולב בשיר של דה 1975. חבר הפרלמנט השמרני האשים את הילי ב"צביעות" בהתחשב בלוח הזמנים של סיבוב ההופעות שלו, אך הילי הגיב לו: "הרעיון שאף אחד לא צריך לומר משהו או לנסות לעזור אם הם לא הבינו ב-100% איך להיות במאזן פחמן נייטרלי, יחד עם שאר העולם, הוא דרך ממש לא הגיונית לחשוב על הבעיה". הילי ודה 1975 משתמשים בשירותיה של חברה ל"ניהול אקולוגי" במהלך סיבובי הופעות; על כל כרטיס שנמכר לסיבוב ההופעות שלהם , נשתל עץ; האוכל של הצוות הוא בר קיימא; אין שימוש בפלסטיק; ובכל אולם הופעות מוקם אזור שבו אנשים יכולים ללמוד על "מיחזור נכון". ארבע ההופעות של הלהקה ב-O2 ארנה בלונדון בשנת 2024 יהיו האירועים הראשונים בעולם בעלי פליטת פחמן מחוקה. הדבר כולל שאיבת פחמן דו-חמצני שנוצר מתוך האוויר, וכן נטיעת עצים ופיזור סלעים וולקניים סופגי פחמן דו-חמצני על אדמות חקלאיות". מגדר הילי מתבטא רבות בנוגע לזכויות נשים, בפרט בכל הקשור לתעשיית המוזיקה. בשנת 2018, הילי התנצל לאחר שקבע כי "הסיבה שאין יותר מיזוגיניה ברוקנרול היא מכיוון שזה אוצר מילים שהיה קיים כל כך הרבה זמן עד שהוא נעקר". מאוחר יותר אמר כי דבריו היו "בורים" ו"שגויים, פשוט מוטעים לחלוטין". בשנת 2019, במעמד הזכייה של דה 1975 בפרס הלהקה הבריטית הטובה ביותר בטקס פרסי הבריטס, הילי ניצל את נאום הזכייה כדי למתוח ביקורת על המיזוגיניה שבתעשיית המוזיקה, תוך ציטוט של קטע מתוך מאמר של כתבת הגרדיאן, לורה סנייפס. באותה שנה, הילי גינה את חוקי ההפלות של אלבמה במהלך הופעה במדינה. ב-2020 הוא התחייב להופיע רק בפסטיבלי מוזיקה המבטיחים איזון מגדרי בתוכנית הופעותיהם. הילי התבטא בעניין הנטייה של גברים צעירים להקצין לכיוון מעגלים אנטי-פמיניסטיים: "אני כן יודע שהימין מצליח יותר בהשגת גברים צעירים מאשר השמאל, וכמי שהוא בהחלט נמצא בשמאל, מעניין לראות את זה, כי נראה שלשמאל אין גבריות אידיאלית, ואילו לימין יש גבריות מאוד מאוד קלה". הוא ציין שבתרבות הפופ העכשווית, הגבר הנערץ הוא "איזו יצירה מטא-פרפורמנסית על דקונסטרוקציה": "צורת הגבריות היחידה שנחגגת היא כזו שמפרקת אותה [את הגבריות]. אז: בשמלה. אני לא יודע מה זה להיות גבר אם אתה לא רק מפרק את היותך גבר ודואג לחגוג את זה". דת הילי לא גדל בבית דתי ומגדיר את עצמו כאתאיסט. הוא תומך של האגודה ההומניסטית הבריטית, אגודה המקדמת הומניזם חילוני, זכויות אדם ומייצגת אנשים שאינם דתיים. בשנת 2014, הילי, שתיאר את עצמו כ"מתנגד לדת לחלוטין", צייץ בטוויטר: "דאעש עורף ראשים של ילדות קטנות ואתה רוצה לערער על נקודת מבט הומניסטית לא-דתית? אני לא מבין בכלל את העולם". בשנת 2014, כאשר עומת לגבי הנושא על ידי אישה מוסלמית בת 19 המפעילה חשבון טוויטר בסגנון הארי סטיילס, הוא כתב שהוא "מוחה על כך על כך שחשבון מעריצים של הארי סטיילס 'מחנך' [אותו] בנושא דת". כאשר נשאל מאוחר יותר על המחלוקת שנוצרה עקב כך, ענה הילי: "אולי אני לא פרוגרסיבי כמו שהייתי רוצה להיות. יש בתוכי מבני מחשבה מולדים שאני ממש מתבייש בהם. אני לא מבריק כמו שהייתי רוצה להיות". בשנת 2018 סיפר הילי על התפתחות בנוגע לאמונתו: "פעם הייתי אתאיסט, עכשיו אני כמו-אתאיסט. זה לא שהתרככתי בַהיגיון או משהו, אבל אני באמת מבין ודי רגיש לתרבות דתית. כי תרבות היא דבר שונה מאוד מכתבי קודש ומדוגמות". תדמית ציבורית ממוזער\|250x250 פיקסלים\| הילי בהופעה בצרפת, 2014 הילי כונה "קולו של דור המילניום" על ידי רולינג סטון, "הילד הרע של הפופ-רוק" על ידי פיצ'פורק, "ילד רע שבנה את עצמו בערמומיות" על ידי NPR, "פרובוקטור מומחה" על ידי סלנט, ו-"איקונוקלסטי" על ידי NME. הטלגרף כינה אותו "ג'ים מוריסון המילניאל" ו"הבוב דילן של העלאת לחץ הדם שלך", כאשר הטיימס ציין כי יכולתו של הילי לעורר תגובות מהקהל שלו מזכירה את מוריסי, על אף שהשניים לא חולקים אותן השקפות פוליטיות. מאז שעלה לתהילה בתחילת שנות ה-2010 היה הילי מכונה 'כובש לבבות' וסמל מין בכלי תקשורת שונים. באתר המוזיקה Stereogum נכתב עליו כי "הוא חותר נמרצות תחת התפקיד" עם האקסצנטריות שלו ומעלליו על הבמה. בתחילת הקריירה שלו, הילי היה מוכר בתסרוקותיו המשתנות ללא הרף ובצורת הלבוש שלו בסיבובי הופעות, שכללה חולצות וינטג' שלו וחצאיות. בתיאוריו את התקופה הזו, הוא העיד על עצמו כמי שעבר משבר זהות, וכינה את סגנון הלבוש שלו "אדוארד ידי-מספריים מבולבל מינית". הילי בנה לעצמו מוניטין של מרואיין גלוי באופן יוצא דופן. חוויית הריאיון עימו תוארה במגזין בילבורד כ"נסיעה פרועה... התשוקה הרצינית [שלו] שיבינו אותו יוצרת תחושת אינטימיות שאינה פרופורציונלית לעובדה שרק עכשיו נפגשנו". בגרדיאן נכתב כי "הכפייתיות של הילי לומר כל מה שעולה על ליבו הופכת אותו לדמות מעוררת מחלוקת – לחלק מהאנשים הוא לוח השראה לדור שלם, ולאחרים הוא פטפטן יומרני". מייקל האן מהגרדיאן כתב ביחס למנהל וליחצ"ן של הילי כי "בטח זוועה [עבורם] להתמודד איתו", בהעירו, "הוא אומר הכול, לפעמים סותר את עצמו ממשפט למשפט. הוא ממציא מילים [... ] והוא יומרני להפליא ובגאון... זה היה אחד הראיונות הנדירים שאתה מוצא את עצמך נלהב לתמלל". ב-2020, הילי אמר שהוא לא מתכוון להתראיין יותר והוסיף בנושא ב-2023: "אני חושב שהגעתי לנקודה שבה לא ידעתי עד כמה אני רוצה לסייג את אמירותיי". ממוזער\|250x250 פיקסלים\|הילי בהופעה בארצות הברית, 2019 הילי תואר על ידי הטיימס במילים "הסולן הגדול הראשון והאחרון של עידן המדיה החברתית". כנער, הוא השתמש באינטרנט תחילה בשם הבדוי טרומן בלאק (Truman Black) כדי למנוע ממעריצים של הוריו לשלוח לו הודעות בפייסבוק, ומאוחר יותר השתמש בו בתור שם המשתמש שלו בכל החשבונות הציבוריים שלו ברשתות החברתיות טוויטר, אינסטגרם וטאמבלר. בשנת 2020, הילי השבית את חשבון הטוויטר שלו מכיוון שלדבריו הוא לא רצה יותר להשתתף ב"מלחמת התרבות" והעדיף לנקוט בגישה שקולה יותר ביחס להצהרותיו הפומביות. בעקבות רצח ג'ורג' פלויד ב-2020, הילי צייץ בטוויטר: "אם אתם באמת מאמינים ש-'ALL LIVES MATTER', אתם צריכים להפסיק לאפשר את נטילת חייהם של אנשים שחורים" וצירף קישור יוטיוב לשיר המחאה של דה 1975, . הילי ספג ביקורת בטענה שהציוץ שלו נועד לקידום עצמי, ובתגובה התנצל והשבית את חשבונו. מאוחר יותר התייחס לעניין: "התגובה שלי בחדר לכל החרא הזה בטוויטר הייתה כזה, 'אוי לכו תזדיינו! אתם יודעים שאני לא משתמש בזה כהזדמנות להפיק רווח מחצי הפני שיוטיוב משלמים לי על צפייה". מה שאני אומר זה, 'הינה משהו שבאמת חשבתי עליו', וכל מה שאתם אומרים לי כבר ארבעה ימים זה 'תאמר משהו על זה!', אז אמרתי, 'הינה מה שאני חושב'". באינסטגרם, הילי שיתף פעולה עם ארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל כדי להעלות את המודעות לעצומות מקוונות שונות. ב-NME נכתב שהילי הראה גם "שליטה של סנסיי בשיטפוסטינג": "קטעי הסטורי שלו באינסטגרם עמוסים בבדיחות מרימות-גבה, טרולינג אמנותי של מעריצים כבדים וניסיונות מפורשים ש'יבטלו' אותו". מהניו יורקר ציינה כי באינסטגרם, הילי "כל הזמן היה צוחק גם על עצמו וגם על המעריצים שנראו אובססיביים למוסריות שלו". היא תיארה את דמותו הציבורית שנוצרה ככזו של "כוכב רוק פוסט-ווק, שמקפץ באופן בלתי צפוי בין עדינות לטְרוֹלִיּוּת". בינואר 2023, סרטון של הילי מבצע את השיר של הלהקה הפך לוויראלי. תוך כדי ששר את השורה "Thank you, Kanye, very cool", ציטוט מדויק של ציוץ של דונלד טראמפ, הילי צעד במקום והרים את ידו השמאלית, מה שהוביל לוויכוח באינטרנט בשאלה אם הכוונה במחווה הייתה להצדעה נאצית. בנובמבר 2022, הילי גינתה אמירות אנטישמיות של וסט, ואמרה כי "אבל" ו"בעיות נפשיות" לא מצדיקים אותן. בפברואר 2023, הילי השתתף בפודקאסט הקומי-אירוני השמאלני , בהנחיית ו. הוא הסכים להתארח בחלקו כדי לעורר תגובה מקהילת מעריציו. במהלך הפרק, הוא צחק לאחר שהמנחים פרידלנד ומולן התבדחו על מקור אפשרי לשם הבמה של הראפרית האמריקאית אייס ספייס ועל מוצאה האתני, תוך שימוש לעגני במבטאים שונים. אמירות אלו יוחסו בהמשך בטעות להילי, פעמים רבות. אייס ספייס הזכירה מאוחר יותר כי הילי התנצל בפניה באופן אישי מספר פעמים על השתתפותו בפודקאסט וכי היחסים ביניהם עדיין טובים. בנוסף באותו פרק, הילי התלוצץ על על צפייה בתכני פורנוגרפיה באינטרנט שבהם מופיעות נשים שחורות ש"מותקפות באלימות קשה", לכאורה מהאתר השנוי במחלוקת Ghetto Gaggers. בפרק הבא בפודקאסט, פרידלנד הבהיר כי הוא עצמו הזכיר את האתר רק משום ששמו הומוריסטי, וש"אפילו לא ידע" אם הילי ביקר בו אי פעם. במרץ 2023, הילי התייחס למחלוקת שהתעוררה בעניין, בריאיון ל בכתבת פרופיל בניו יורקר: "אנשים אומרים, 'אוי, יש שם דבר רע, תנו לי להתקרב לזה ככל האפשר כדי שתוכלו לראות כמה טוב אני'. הוא הודה שהתנהגותו "אופוזיציונית" וכי היא "הגזמה סביב החרא שאני עובר" במהלך השנה וחצי האחרונות. מבקר המוזיקה של הניו יורק טיימס תיאר את התגובה הציבורית כדוגמה למקרה של התמוטטות ההקשר. באפריל 2023, הילי אמר במהלך הופעה באדלייד שבאוסטרליה כחלק מסיבוב ההופעות של דה 1975: "התקופה שבה אני מניאק מזדיין מגיעה לסיומה... אני כבר לא יכול לשחק את התפקיד הזה מחוץ לבמה". באוקטובר 2023, בדברים שנשא על הבמה בהופעה של הלהקה בהוליווד בול כחלק מסיבוב ההופעות שלהם, הילי הבהיר בפני הקהל כי הוא "שיחק גרסאות מוגזמות" של עצמו "בניסיון מוטעה לפעמים למלא את תפקיד האופי של כוכב הרוק במאה ה-21. מכיוון שחלק ממעשיי פגעו באנשים מסוימים, אני מתנצל בפני אותם אנשים ומתחייב להשתפר מעתה ואילך", והוסיף, "אתם רואים, כאמן, אני רוצה ליצור לעצמי סביבה להופיע בה, שבה לא כל מה שאני עושה יתפרש פשוטו כמשמעו". חיים אישיים הילי מתגורר בצפון מערב לונדון. הוא היה במערכות יחסים עם הזמרות-יוצרות אמריקאיות הלסי (2013) וטיילור סוויפט (2014, 2023). בין לבין, הוא היה במערכת יחסים עם הדוגמנית האוסטרלית גבריאלה ברוקס (2015–2019) והזמרת האנגלייה FKA Twigs (2020–2022). מאז ספטמבר 2023, הוא יוצא עם הדוגמנית והמוזיקאית האמריקאית . השניים התארסו במאי 2024. ממוזער\|250x250 פיקסלים\|הילי בהופעה בגרמניה, 2014 הילי מגדיר את עצמו כסטרייט ואמרה שהוא לא נמשך לגברים ב"צורה גופנית ומינית". בשנת 2019, אתר האינטרנט פרסם כי הילי יצא מהארון כ"אסתטיקן". בעקבות זאת הילי פרסם הודעה בטוויטר, וביקר את הפרסום על כך שהעניק פרשנות שגויה לדבריו: "לא יצאתי מהארון כמשהו. [...] אני לא משחק משחק ומנסה לתפוס מרחבים קוויריים, אני פשוט מנסה להיות בעל ברית, והכותרת הזו גורמת לי לאי נוחות". הילי היה נער "כחוש ונשי" וחש משיכה לדמויות כמו ג'ורג' מייקל, פרינס ומייקל ג'קסון על פני דמויות מסורתיות של גבריות. הוריו של הילי היו שניהם בתעשיות היצירה ו"סוג האנשים ששאפתי להיות במקרה היו הומואים": "אני מניח שיהיה יותר הגיוני שאהיה הומו או בי. אבל זה בדיוק המקום ממנו אני בא. אני מקווה שלעולם לא אנצל את זה [...] הרעיון של להפוך זהות עצמית של סיס, לבן וסטרייט ליותר מעניינת על ידי התיישרות עם התרבות הזו באמת גורם לי להתכווץ". הילי עבר ניתוח LASIK לתיקון הראייה. הוא מאובחן קלינית עם הפרעת קשב. בריאיון משנת 2022, הוא ציין כי הוא בתקופת טיפול, וסיפר על התמודדותו עם טראומה מ"כמה חוויות מיניות מוקדמות" שהיה לו "ממש ממש קשה להתמודד איתן" ככל שהתבגר. הילי הוא מכור להרואין בגמילה, ובעבר גם היה משתמש לרעה בקוקאין ובבנזודיאזפינים. בסוף 2017 הוא אושפז לשבעה שבועות במרפאה לגמילה מסמים בבברבדוס, לאחר התערבות של חבריו ללהקה. הוא דיבר בגלוי על השימוש שלו בסמים: "אני לא רוצה לעשות פטישיזציה לזה, כי זה ממש משעמם וזה ממש מסוכן. המחשבה שאהיה עבור נער מה שאנשים כמו בורוז היו עבורי כשהייתי נער גורמת לי להרגיש חולה". נכון לשנת 2022, הילי עדיין מעשן מריחואנה. דיסקוגרפיה ממוזער\|250x250 פיקסלים\| הילי בהופעה בארגנטינה, 2017 דה 1975 מיני-אלבומים 2012: 2012: 2013: 2013: אלבומי אולפן 2013: 2016: 2018: 2020: 2022: טרומן בלאק 2024 – "Loads of Crisps" יצירות נוספות 2015 – – (מפיק שותף) 2015 – The Japanese House – (מפיק שותף) 2017 – The Japanese House – (מפיק שותף) 2018 – – (כותב שותף ומפיק שותף של ו-) 2018 – – RIP Indo Hisashi (מפיק שותף, קולות ב-"Narcissist") 2019 – נו רום – Crying in the Prettiest Places EP (מפיק שותף) 2021 – ביבדובי – (מפיק שותף) 2021 – – "Please Don't Leave Just Yet" (כותב שותף, מפיק שותף) 2021 – נו רום – (קולות, כותב שותף, מפיק שותף) 2022 – FKA Twigs – "Pamplemousse" (קולות נוספים) 2022 – הולי האמברסטון – "Sleep Tight" (כותב שותף) 2022 – ביבדובי – (כותב שותף ל-"Pictures of Us" ול-"You're Here That's the Thing", קולות, גיטרה) 2023 – The Japanese House – "Sunshine Baby" (קולות גיבוי) 2023 – The Japanese House – "Boyhood" (גיטרה, תופים נוספים) 2024 – – "Hey Joe" (פסנתר) וידאוגרפיה 2017 – – במאי 2018 – "Ashleigh" – במאי שותף 2019 – – במאי שותף 2022 – – מנהל קריאייטיב, כותב 2022 – "Happiness" – מנהל קריאייטיב סיבובי הופעות 2013–2015: The 1975 Tour 2016–2017: I Like It When You Sleep Tour 2018–2020: 2022–2023: (גם כותב ובמאי) 2023–2024: (גם כותב ובמאי) פרסים והוקרה בין הפרסים שקיבל הילי נמנים ארבעה פרסי בריטס, ושני פרסי אייבור נובלו, בהם פרס כותב השירים של השנה. כמו כן, הוא גם היה מועמד פעמיים לפרס מרקיורי ופעם אחת לפרס גראמי. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:אנגלים ממוצא אירי קטגוריה:אתאיסטים בריטים קטגוריה:גיטריסטים בריטים קטגוריה:זוכי פרס המוזיקה הבריטית קטגוריה:זמרי פופ בריטים קטגוריה:זמרי רוק בריטים קטגוריה:זמרים-יוצרים בריטים קטגוריה:מוזיקאים אנגלים קטגוריה:מפיקים מוזיקליים בריטים קטגוריה:מנצ'סטר: אישים קטגוריה:פסנתרנים בריטים קטגוריה:אנגלים שנולדו ב-1989	2024-10-16T03:09:02
אייטורו	אייטורו (אנגלית: Aiyetoro) היא מושבה באונדו השוכנת בחוף הדרום מזרחי של ניגריה כ-160 ממזרח ללאגוס. היישוב הוקם בשנת 1947 על ידי קבוצת דייגים נוצרים אשר ביקשו להקים יישוב קומונלי. פירוש שמה 'העיר המאושרת'. הקבוצה שהקימה את היישוב התגבשה בשנות ה-20 של המאה ה-20 מקרב שבטי אילאג'י, דוברי יורובה נוצרים מזרם האלדורה אשר הטיפו להפסקת עבודת האלילים וביקשה לשנות את אורחות החיים של חבריה ולהיבדל מאורח החיים המסורתי בסביבה, קראו תחילה 'שרפים וכרובים'. בשנות ה-40 של המאה ה-20 שינו את שם הקבוצה ל'עדת השליחים הקדושים', והאמינו כי למנהיגי הקהילה ישנה יכולת נבואית. בין חברי הקבוצה בלטו בין היתר פיליפ איראיתן, סולומון דימיהן ולילה זכיאוס. הקבוצה עסקה בפעילות מיסיונרית וגייסה אליה תומכים נוספים. רבים מהמצטרפים לקבוצה עזבו את משפחתם, והקבוצה סבלה מהתנכלות מצד סביבתה. בתחילת 1944 כינסו אספה גדולה במטרה להניח את היסודות הארגוניים שלהם, אולם אספתם פוזרה באלימות על ידי ראשי השבטים. מנהיגי הקבוצה נידונו על ידי בין הדין של השבט בעקבות האספה לעונשי מאסר של שנתיים וחצי ולקנסות כבדים, וסירותיהם נגנבו. השלטון הבריטי לא נטה להתערב בסכסוך. גם ילדי הקבוצה הוצאו ממסגרות הלימודים. בינואר 1947 החלו בבניית הכפר השיתופי באזור שנחשב שומם וביצתי. שכניהם חסמו את תעלת המים המובילה ליישוב, וחברי הקהילה נאלצו להתקין לעצמם נתיב חלופי, עבודה שלקחה כשנה שלמה במהלכה עבדו במשמרות - כל פעם 200 חברים שעבדו במשך עשרה ימים. מקור ההכנסה העיקרי של הקהילה היה דיג בים ובבריכות דגים. סירות הדייג היו רכוש משותף של הקהילה. הקהילה ייצרה לעצמה את רוב בגדיה באמצעות בית אריגה וכן הפעילה בית חרושת לסבון, סנדלרייה, פחחיה ונגריה. הקהילה אף החזיקה מספר גנרטורים אשר סיפקו לה חשמל, והייתה הכפר השני במדינה שהיה מצויד בחשמל ומואר בלילות. נשים עבדו במרבית המלאכות למעט בדיג, וגברים עבדו אף הם במכבסת הקהילה. הקהילה אף הקימה חדר אוכל משותף, וחילקה מזון לארוחות קטנות בבתי המשפחות לאורך היום וכן הקימה בית ספר ומערכת גני ילדים. בני הנוער למדו עד גיל 14, כשהחל מגיל 12 החלו לעבוד חצי יום. לבוגרים יותר, ישנו גם בית ספר ערב, וחברי הקהילה היו יודעי קרוא וכתוב. עד שנת 1955 כשנחקק חוק חינוך חובה בניגריה, נשאה הקהילה בהוצאות החינוך לבדה. כשלוש שנים לאחר הקמתו מנה מספר חברי הקומונה כאלפיים. הקהילה התנגדה למסורת של הריגת ילדים תאומים בלידתם שהייתה קיימת באזורה. הקהילה התנגדה לתשלום מוהר בגין נישואין, בטענה כי מדובר בסחר עבדים - גורם נוסף לקונפליקט בינם לבין שכניהם, אשר נפטר בסופו של דבר בפשרה באשר לגובה המוהר המשולם על ידי הקהילה במקרה של נישואין עם נשים מחוץ לקהילה. הקהילה לא אסרה על נישואים פוליגמיים, אך על פי עדות חבריה, נוהג זה פחת בה. חברי הקהילה נמנעו מאחזקת כסף פרטי. נשות הקהילה לבשו בגדים שאינם נבדלים בהרבה מאלו של הגברים. חברי הקהילה, גברים ונשים, גזזו את שיער ראשם, ונמנעו מעישון ומאלכוהול. בהנהגת הקהילה, ניצבה סמכות רוחנית המכונה 'אובה', שעל פי אמונתם שורה עליו רוח הנבואה. עד תחילת שנות ה-80 חיו ביישוב כ-3,000 איש, עם זאת התפתחות היוזמה הפרטית ערערה את אורח החיים ביישוב והביאה לזניחת המבנה הקומונלי שלו. העיירה מתמודדת מאז תחילת שנות ה-2000 עם עליית פני הים המציפה חלקים ניכרים משטחה ומביאה להמלחת מקורות המים שלה - דבר שגרר עזיבה של אלפי אנשים. קישורים חיצוניים Aiyetoro - The Happy city of The Holy Apostles' Community by S.O.A. Authority, Printed by Eruobodo Memorial Press, Lagos הערות שוליים קטגוריה:ניגריה: ערים קטגוריה:קומונות	2024-10-19T06:06:39
מצודת עכאר	ממוזער\|240px\|מצודת עכּאר; תגליפי פנתרים מתקופת ביברס במרומי מגדל העוז; מבט מדרום-מערב מצודת עכּאר (בערבית: قلعة عكار, קלעת עכּאר, וכן قلعة سيفا, קלעת סַיפֿא, בצרפתית: Gibelacar) היא מצודה במחוז עכּאר בצפון לבנון, שנבנתה בראשית המאה ה-11, וביצוריה שימשו את הפאטמים, את הצלבנים ואת הממלוכים וכן את ראשי משפחת סייפא בתקופה העות'מאנית. אתר המצודה עומד בשממונו. מיקומה ותולדותיה מצודת עכּאר בנויה על שלוחה סלעית צרה במדרונות הצפוניים של רכס הר הלבנון, כ-800 מ' מעל פני הים, 27 ק"מ מדרום למצודת קראק דה שבלייה בסוריה שמעבר לשקע חומס . המצודה נועדה לשלוט על הנתיב המוליך מטריפולי שלחוף הים התיכון לחומס וממנה לבקאע במזרח, וכמו כן לשלוט על שפלת החוף שממערבה ובכך למנוע את ניתוק הנתיב המחבר בין טרטוס לטריפולי. המצודה נבנתה בסוף המאה ה-10 לצורכי משפחה מקומית בשם עכּאר ונתפסה ב-1019 בידי הח'ליפה הפאטמי אל-חאכם. ב-1094 נפלה בידי האמיר הסלג'וקי תֻּתֻּש הראשון. ב-1109 נמסרה לברטרן , רוזן טריפולי (בנו של רמון מסן ז'יל), בהסכם עם טוגתכין , המושל הסלג'וקי של דמשק, כאחד התנאים לוויתור הצלבני על כיבוש העיר רפניאה . במחצית הראשונה של המאה ה-12 הייתה מסורה בידי משפחת אצילים צלבנית בשם פואילורן (Puylaurens), וסאלים של רוזני טריפולי. נור א-דין זנגי תקף את מצודת עכּאר ב-1165 או 1166 וככל הנראה כבש אותה. בתחילת 1170חזרה לידי הצלבנים. ביוני 1171 פקדה את האזור סדרת רעידות אדמה שגרמו להרס במצודה. בהעדרו של רמון השלישי, רוזן טריפולי, מסר אמלריך הראשון, מלך ירושלים, שהיה באותם ימים עוצר הרוזנות, את מצודת עכּאר לחזקת ההוספיטלרים ככל הנראה בתנאי שיפעלו לשיקומה. אחרי שובו מהשבי סירב רמון השלישי רוזן טריפולי לאשר את החזקה ההוספיטלרית על מצודת עכּאר והעביר אותה למשפחת אצילים מנאמניו. אין ידיעה על נפילתה בידי צלאח א-דין, שככל הנראה פסח עליה במתקפותיו בסוריה ב-1188. המצודה הוחזרה בתחילת המאה ה-13 לשליטתו הישירה של נסיך אנטיוכיה ורוזן טריפולי, בוהמון , ומצודת עכּאר נותרה בחזקת ממשיכיו עד הכיבוש הממלוכי. ב-1271, אחרי הצלחתו בכיבוש קראק דה שבלייה, פנה הסולטאן הממלוכי בייברס למצודת עכּאר. על אף הקשיים הצליח בהעלאת מכונות המצור הכבדטת במדרונות המיוערים, ובראשית חודש מאי החל בהרעשת המצודה. מקץ עשרה ימים נכנעו הנצורים והותר להם לצאת בשלום לטריפולי. תגליפי הפנתרים, סמליו המובהקים של בייברס, הקבועים בנדבכים העליונים של מגדל העוז, מצביעים על שיקום המצודה בתקופתו. מצודת עכּאר שימשה כמטה משפחת סייפא שראשיה שירתו כגובי המסים ואף כמושלים מטעם העו'תמאנים באיילט טריפולי והסנג'קים שלה מ-1579 ועד אמצע המאה ה-17. המצודה, הקרויה בערבית על שמם, נהרסה חלקית ב-1620 על ידי פח'ר א-דין השני. האתר עומד בשממונו בעקבות היחלשותה של משפחת סייפא. תיאור המצודה ההיסטוריון הצרפתי פול דשאן ביקר במקום בסוף שנות ה-20, ותיאר את האתר בקצרה ללא הצגת תכנית קרקע כלשהי. ב-1999 נערך סקר שיטתי של שרידי המצודה בידי משלחת אוניברסיטת סן-ז'וזף בביירות והמכון הצרפתי לארכאולוגיה של המזרח התיכון. תוצאות הסקר פורסמו ב-2000. מצודת עכּאר נבנתה על גבי שלוחה צרה, בין גיאיות שבהם זורמים יובלים של נהר אל-עכּאר. גובהה מעל פני הים בסביבות 800 מטרים. היא משתרעת לאורך כ-230 מ', ורוחבה אינו עולה על 70 מ'. חפיר חצוב בסלע בגבולהּ הדרומי מפריד בינה לבין הרכס. המשך יבוא ראו גם מבצרים צלבניים במזרח התיכון לקריאה נוספת Hugh Kennedy, Crusader Castles, Cambridge University Press, 1994, pp. 68–67 קישורים חיצוניים Thibaud Fournet et Jean‑Claude Voisin, "Le château de Aakar al-Aatiqa (Nord-Liban)", Bulletin d'Archéologie et d'Architecture Libanaise (BAAL) 4, 2000, pp. 149-163 Maxime Goepp, "Gibelacar", in: Fortressess d'Orient, 2004 הערות שוליים קטגוריה:מבצרי צלבנים קטגוריה:לבנון: אתרים ארכאולוגיים	2024-10-15T19:47:04
קבוצת-העל היורונית	קבוצת-העל היורונית (באנגלית: Huronian Supergroup) היא חבורה מעידן הפרוטרוזואיקון של משטחים גאולוגיים מתקופת הקראטון העליונה בשילד הקנדי באונטריו ובקוויבק. המכלול משתרע ממערב לעיר סול סנט מרי (Sault Ste. Marie) במערב ועד לגבול אונטריו–קוויבק במזרח. היא מהווה חלק מהמחוז הגאולוגי הדרומי של השילד הקנדי (Southern Province – Canadian Shield). סטרטיגרפיה קבוצת-העל היורונית מורכבת מארבע קבוצות. כל הסלעים הם סלעי משקע מותמרים בדרגה נמוכה או סלעי יסוד. ארבע הקבוצות הגאולוגיות המרכיבות את קבוצת-העל היורונית הן – מהעתיקה לחדשה – קבוצת אגם אליוט, קבוצת אגם יו (Hough), קבוצת אגם קווירק (Quirke) וקבוצת קובלט (Cobalt). תקופות קרח עיקריות, תקופות הקרח היורונית, שבהן נוצרו משקעי קבוצת-העל היורונית, התרחשו באגמי יו, קווירק וקובלט. גיל קבוצת-העל היורונית מורכבת בעיקר מאבן חול ואבן בוץ שעברו התמרה. לא נמצאו בה מאובני אינדקס, ולכן לא ניתן לתארך את סלעי המשקע באמצעות מאובנים באותו אופן שאפשר לעשות בסלעים מעידן הפנרוזואיקון. עם זאת, הבסיס מכיל סלעים געשיים, שתוארכו למועד שלפני כ-2.480 מיליארד שנים. החלק העליון של קבוצת-העל היורונית וחתך היחידות שבתוכו הם המחדר הפלוטוני ניפיסינג סילס, שמתוארכים ל-2.2185 מיליארד שנים לפני זמננו. הגיל שבו נוצרו המשקעים היורונים הוא בין 2.480 ל-2.219 מיליארד שנה לפני זמננו. הערות שוליים קטגוריה:גאולוגיה קטגוריה:סטרטיגרפיה	2024-10-15T08:39:27
מאט מייר	מת'יו ס. מייר (באנגלית: Matthew S. Meyer; נולד ב-29 בספטמבר 1971) הוא פוליטיקאי אמריקאי המכהן כנציב מחוז ניו קאסל מאז ינואר 2017. הוא מועמד המפלגה הדמוקרטית לתפקיד מושל דלאוור בבחירות 2024. ביוגרפיה תחילת דרכו מייר נולד בעיר ביי סיטי שבמישיגן, וגדל בווילמינגטון שבדלאוור. הוא השלים את לימודיו התיכוניים בבית הספר וילמינגטון פרינדס, ולאחר מכן למד באוניברסיטת בראון שם סיים בהצטיינות לימודי תואר ראשון במדע המדינה ומדעי המחשב, ולאחר מכן השלים לימודי תואר שני במשפטים באוניברסיטת מישיגן. בשנת 1988 התנדב מייר במטה הבחירות הנשיאותי של הסנאטור ג'ו ביידן, במקביל ללימודיו בתיכון. לאחר מכן עבד במטה הבחירות של ברוס סנדלן לתפקיד מושל רוד איילנד בשנת 1990. טרם כניסתו לפוליטיקה הצטרף מייר ל-"Teach for America", ולימד בבית ספר ציבורי בוושינגטון הבירה במשך שלוש שנים. הוא גם לימד באקדמיית "Prestige" שבווילמינגטון. עם סיום לימודי המשפטים קיבל מלגה ממשרד עורכי הדין "Skadden, Arps, Slate, Meagher & Flom" והשתמש בה למתן סיוע משפטי קהילתי בווילמינגטון. לאחר מכן הוא החל לעבוד כעורך דין המתמחה בדיני עבודה. הוא שירת בעיראק כדיפלומט מטעם מחלקת המדינה של ארצות הברית וכיועץ כלכלי בכיר במוסול. מאוחר יותר נשכר כיועץ כלכלי בלשכת מושל דלאוור ג'ף מרקלי. נציב מחוז ניו קאסל בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית בשנת 2016 לנציב מחוז ניו קאסל, הקמפיין של מייר התמקד ביושרה ובמדיניות כלכלית. ב-13 בספטמבר גבר מייר על הנציב המכהן טום גורדון, וזכה ב-52% מהקולות. בבחירות הכלליות ניצח מייר את מועמד המפלגה הרפובליקנית מארק בלייק עם 67% מהקולות. הוא הושבע לתפקידו ב-3 בינואר 2017. בבחירות 2020 התמודד בפריימריז מול מגי ג'ונס, דמוקרטית המשתייכת למחנה המרכזי במפלגה. ביולי אותה שנה התמודד עם האשמות בדבר שיחות תוקפניות שקיים עם שני ראשי ערים בדלאוור, ושטענו כי חשו שנציב המחוז איים על הקהילות שלהם ואמר שהוא "יזכור להם את זה". למרות זאת, מייר זכה בפריימריז הדמוקרטי עם 57% מקולות הבוחרים ונבחר בבחירות הכלליות ללא התנגדות. עם כניסתו לתפקיד מינה מייר את מפקד המשטרה האפרו-אמריקאי הראשון בהיסטוריה בת 106 השנים של משטרת מחוז ניו קאסל. באוקטובר 2020 מחוז ניו קאסל רכש את מלון שרתון סאות' במכירה פומבית עם הצעה סופית של 19.5 מיליון דולר אמריקני, בין היתר באמצעות כספים פדרליים מכוח חוק "CARES Act". בית המלון נועד לאכלס למעלה מ-350 חסרי בית בעקבות מגפת הקורונה בארצות הברית, והמתקן פתח רשמית את שעריו בדצמבר 2020. מושל דלאוור בבחירות 2024 לא יכול היה מייר להתמודד לקדנציה נוספת כנציב מחוז ניו קאסל בשל הגבלת כהונה. וב-6 ביוני 2023 הכריז כי יתמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לתפקיד מושל דלאוור בבחירות אלה. ב-10 בספטמבר 2024 נבחר למועמד המפלגה, לאחר שגבר על סגנית המושל המכהנת בת'אני הול-לונג. יריבו הרפובליקני בבחירות הכלליות הוא מייק רמון. הקמפיין של מאייר חג סביב מצע פרוגרסיבי, עם מטרות מוצהרות כגון מימון ציבורי לגני ילדים, תמיכה בתנועת Black Lives Matter, לגליזציה של סמים קלים, ותיקון חוקת דלאוור המעגן את הזכות להפלה. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת בראון קטגוריה:בוגרי בית הספר למשפטים באוניברסיטת מישיגן קטגוריה:עורכי דין אמריקאים במאה ה-21 קטגוריה:נציבי מחוזות בארצות הברית קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1971	2024-10-14T09:59:57
תומאס פלאט	תומאס קולייר פלאט (באנגלית: Thomas Collier Platt; 15 ביולי 1833 – 6 במרץ 1910), הידוע גם כטום פלאטAbout the Vice President \| Levi Parsons Morton, 22nd Vice President (1889-1893). United States Senate via Internet Archive. Retrieved March 8, 2022. ואיזי בוס,August 24, 2016. Thomas Collier Platt. Encyclopedia.com. Retrieved March 8, 2022. היה פוליטיקאי אמריקאי שהיה חבר שתי קדנציות בבית הנבחרים של ארצות הברית (1873– 1877) וסנאטור אמריקאי בן שלוש כהונות מניו יורק בשנים 1881 ו-1897 עד 1909. הוא ידוע בעיקר בתור "הבוס הפוליטי" של המפלגה הרפובליקנית במדינת ניו יורק בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. עם מותו, ה"ניו יורק טיימס" קבע כי "אף אדם מעולם לא הפעיל פחות השפעה בסנאט או בבית הנבחרים ממנו", אך "אף אדם מעולם לא הפעיל יותר כוח כמנהיג פוליטי". הוא ראה עצמו "הסנדק הפוליטי" של מושלים רפובליקנים רבים של המדינה, כולל תאודור רוזוולט. פלאט מילא תפקיד מפתח ביצירת העיר ניו יורק רבתי, אשר שילבה יחד את הרבעים של ניו יורק (מנהטן), קינגס (ברוקלין), קווינס, ריצ'מונד (סטטן איילנד) וברונקס. ביוגרפיה ראשית חייו שמאל\|ממוזער\|286x286 פיקסלים\| תומאס פלאט פלאט נולד לוויליאם פלאט, עורך דין ולסביה הינצ'מן, באוגו, מחוז טיוגה, ניו יורק ב-15 ביולי 1833. סנאטור המדינה נהמיה פלאט (1797–1851) היה אחיו של ויליאם פלאט. ויליאם פלאט, עורך דין מצליח ופרסביטריאני קפדן, עודד את בנו להיכנס למשרד. לפיכך, הוכן פלאט הצעיר לקולג' באקדמיית אווגו ולמד בקולג' ייל (1850–1852), שם למד תאולוגיה אך לא הצליח לקבל תואר עקב בריאות לקויה שאילצה את הפסקת לימודיו. לאחר שעזב את ייל ב-1852, הוא נכנס למגוון תעסוקות. הוא התחיל כרוקח, עסק שבו עסק שני עשורים; היה לזמן קצר עורך של עיתון קטן; כיהן כנשיא הבנק הלאומי טיוגה; והתעניין בעסקי העצים במישיגן. הוא גם שימש כנשיא מרכז הדרום ומסילות ברזל אחרות. בשנת 1852, הוא התחתן עם בת דודתו אלן לוסי ברסטו איתה נולדו לו שלושה בנים: אדוארד ט. פלאט, פרנק ה. פלאט והנרי ב. פלאט. במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, מחלתו של פלאט מנעה ממנו לשרת בצבא האיחוד, אם כי גייס כסף כדי לתמוך בחיילים ודחק באופן פעיל בתמיכה בממשל לינקולן.Thomas Collier Platt papers. Archives at Yale. Retrieved March 8, 2022. פלאט הפך למזכיר ומנהל של חברת אקספרס של ארצות הברית ב-1879 ונבחר לנשיא החברה ב-1880. הוא היה נשיא מועצת נציבי ההסגר של ניו יורק בין השנים 1880–1888 והיה נשיא חברת טנסי פחם וברזל במשך כמה שנים. קריירה פוליטית מוקדמת המעורבות הפוליטית של פלאט החלה עם הקמת המפלגה הרפובליקנית; הוא הופיע לראשונה בפוליטיקה בשנת 1856 במסע הבחירות של המועמד הראשון לנשיאות המפלגה, ג'ון פרימונט. בהתמודדות כרפובליקני, הוא נבחר לפקיד של מחוז טיוגה, וכיהן בין 1859 ל-1861. הוא נבחר כרפובליקני לקונגרס ה-43 של ארצות הברית ולקונגרס ה-44 של ארצות הברית, וכיהן מ-4 במרץ 1873 ועד 3 במרץ 1877. השפעתו על הפוליטיקה הכלל-מדינתית החלה עם שובו מהקונגרס ב-1877, כאשר יישר קו עם סיעת "האיתנים" בראשות הסנאטור האמריקני רוסקו קונקלינג בוועידת המדינה של המפלגה, ונגד סיעת "בני התערובת" הנאמנה לנשיא רתרפורד ב. הייז. ב-1876 סירב פלאט להיבחר מחדש לבית הנבחרים. במהלך אותה שנה בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1876, הוא הצטרף לתנועת "קונקלינג לנשיאות" כאשר השתתף בפעם הראשונה בוועידה הלאומית הרפובליקנית. הסנאטור אסיר התודה מינה את פלאט להיות יו"ר ועדת המדינה של הרפובליקנים. גארפילד מינה את רוברטסון; קונקלינג ופלאט מתפטרים בינואר 1881 הוא נבחר בתמיכת סיעת "האיתנים" לייצג את ניו יורק בסנאט של ארצות הברית. בחירתו הובטחה עקב פשרה פנים-מפלגתית עם המועמד הרפובליקני של "בני התערובת" צ'ונסי מ. דפיו, שגם הוא ניסה לקבל את המושב. לפני מועמדויות המפלגה, אמר דפיו לפלאט: "תוכל לקבל את הכוח שלי אם כסנאטור תתמוך ב[גרפילד]". פלאט הסכים לתנאים, כביכול לאחר שהשיב: עשיתי כמיטב יכולתי כדי לבחור נשיא רפובליקני וכסנאטור אתמוך בו. בתגובה לכך, תומך של דפיו העלה השערות אם פלאט יתמוך ללא עוררין בגרפילד כך שהאחרון ימנה את ויליאם ה. רוברטסון לתפקיד חשוב; פלאט השיב בחיוב. הוא הפך לחבר בקונגרס ה-47 ויושב ראש הוועדה להצעות חוק רשומות. עם זאת, הוא כיהן רק מ-4 במרץ עד 16 במאי 1881, כאשר הוא וקונקלינג התפטרו בגלל אי הסכמה עם הנשיא ג'יימס גרפילד על מינויים פדרליים בניו יורק. הסיבה להתפטרותם הייתה מינויו של גרפילד של רוברטסון, מנהיג הסיעה נגד קונקלינג, כגובה המכס של נמל ניו יורק. אולם זמן קצר לאחר מכן, ההתנקשות בגרפילד על ידי צ'ארלס גיטו, תומך סיעת "האיתנים" המוכר בעצמו שטען לחברות עם פלאט וקונקלינג, הייתה המכה האחרונה לסיעתם. הפשרה של פלאט עם דפיו עוררה את שטף האירועים שהביאו לתבוסתו שלאחר מכן. מינויו של גרפילד לרוברטסון אילץ את הסנאטור הזוטר להישאר נאמן להבטחות שלו ולפגוע בקונקלינג, או לאשר את פוליטיקת "האיתנים" שלו ולהפר את ההבטחה. בניגוד לנרטיבים הן בתקופתו של פלאט והן כיום, המצביעים על כך שההתפטרות היו עידוד של קונקלינג, אשר פלאט הסכים לו בשקיקה, פלאט הוא שהציע את האסטרטגיה. עם זאת, התפיסה הכללית של פלאט כחבר של קונקלינג הביאה להצגתו כ"גם אני", "הד" ו"דרומיו" של המנטור שלו. קריקטורה שפרסם תומאס נאסט ב"הארפר'ס ויקלי" תיארה את הזוג כמי ש"איבד את ראשם", כשהנשיא לשעבר יוליסס ס. גרנט נאבק להחיות את קונקלינג. "בני התערובת" מתמרנים את פלאט הנימוקים להתפטרות, ניסח פלאט, פעלו כ"תרופה נואשת" כדי למנוע ממנו להצביע על אישור רוברטסון לתפקיד הגובה. לפיכך הוא לא יבגוד בהבטחות שניתנו כלפי דפיו, וגם לא יפעל כעלבון ישיר לקונקלינג. פלאט וקונקלינג התמודדו בבחירות המיוחדות כדי למלא את המשרות הפנויות שנוצרו כתוצאה מההתפטרות שלהם אך הפסידו. נעשו ציפיות שהמושל קורנל יזהיר את בית המחוקקים במדינה בהכרזה מיידית על התפטרותם, למרות שתמרון של שניים מסיעת "בני התערובת" בסנאט של המדינה הביא לדחיית הלשכה לפני שניתן היה לקבל את ההודעה. "בני התערובת" בבית המחוקקים של המדינה נתנו אפוא יותר זמן לעצמם לתכנן אסטרטגיה שתסכל מאמצים לבחור מחדש את פלאט וקונקלינג; יועצו של פלאט לואי פ. פיין חזה את תבוסותיהם בעקבות תוצאות ההצבעה הראשונה שהזינה פסימיות. "בני התערובת" בבית המחוקקים לא הסתכלו על פלאט כמי שהפגין נאמנות להבטחתו, ופעלו בתקיפות כדי למנוע את בחירתו מחדש. הרוב בבית המחוקקים ראו כי קידומו של גרפילד את רוברטסון בהתנגדות לקבלני הקולות ה"רגילים" אינו "לא ישר" וגם לא "בלתי מכובד". בעלי הברית של קונקלינג נלחמו במרירות כדי להחזיר אותם למקומותיהם, כולל סגן הנשיא צ'סטר ארתור, אם כי פלאט יסיר את שמו מהבחירות המיוחדות לאחר חודש של הצבעה. ההתנקשות בגרפילד הובילה לחשדות לאחר מכן כלפי "האיתנים", וברית בין "בני התערובת" לעצמאים סיכלה את "המשמר הישן" על ידי מועמדות של ורנר מילר ואלברידג' ג'רי לאפאם לרשת את פלאט וקונקלינג בהתאמה. חוסר יכולתו של פלאט להבטיח אסטרטגיה מוצלחת שהביאה רק להדחה עצמית של צמד הסנאטורים סיימה את ידידותו עם קונקלינג. לאחר שהתחמק מהתפקיד הנבחר, הקדיש פלאט את תשומת לבו לתיקון גדרות ולבנייה מחדש של קבלני הקולות. הוא שימש כציר לכמה כינוסים רפובליקנים ממלכתיים ולאומיים, והיה חבר בוועדת המדינה הרפובליקנית של ניו יורק ובוועדה הלאומית הרפובליקנית. עד 1887, פלאט היה המנהיג בפועל של הרפובליקנים בניו יורק, שם פיתח מוניטין של "הבוס הקל". פלאט תומך במועמד "בני התערובת" בליין לנשיאות במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1884, הועידה הרפובליקנית מינה את מנהיג "בני התערובת" ג'יימס בליין להיות מועמד המפלגה. זה הביא לפילוג תוך-מפלגתי, עם סיעת "Mugwump" שסירבה לתמוך בבליין ובמקום זאת תמכה בגרובר קליבלנד הדמוקרטית הבורבונית. למרות שפלאט התחבר ל"איתנים" שהתנגדו בתוקף לבליין (שהרבה זמן הייתה לו יריבות אישית עם קונקלינג), הוא תמך בו כמועמד לבחירות הכלליות. בליין הפסיד בסופו של דבר במירוץ לקליבלנד, שבחלקו יוחס להשפעתו של הקריקטוריסט של הארפר'ס Weekly Mugwump תומאס נאסט. חזרה לסנאט, 1897–1909 16 שנים לאחר התפטרותו של פלאט, הוא נבחר בפעם השנייה כסנאטור אמריקאי מניו יורק בינואר 1897 ונבחר מחדש בינואר 1903. הפעם הוא כיהן מ-4 במרץ 1897 עד 3 במרץ 1909. הוא היה יושב ראש הוועדה לנתיבי תחבורה לחוף הים (בקונגרס ה-55). הוא היה בוועדה לדפוס (בקונגרסים ה-56 עד ה-60), בוועדה ליחסי קובה (בקונגרס ה-59) ובוועדה לתעלות בין-אוקייניות (בקונגרס ה-59). הוא גם כיהן בוועדה הלאומית הרפובליקנית. ב-21 בינואר 1897, התצלום של פלאט הופיע בניו יורק טריביון כ"רפרודוקציה החצי גוונית הראשונה שהופיעה בעיתון יומי תפוצה המוני", על פי ה-Time-Life's Photojournalism. כדי להגביר את כוחו כבוס פוליטי, פלאט ניהל את העברת הצעת החוק של ניו יורק רבתי ב-1898. הצעת החוק שילבה את הרבעים של ברוקלין, קווינס וסטטן איילנד לתוך העיר, ובכך יצרה את העיר ניו יורק כפי שהיא קיימת כיום. פלאט תמך בעל כורחו במועמדותו של תאודור רוזוולט לתפקיד מושל ניו יורק בשנת 1898, לאחר תהילתו של רוזוולט בהנהגת הרוכבים המחוספסים במלחמת ארצות הברית–ספרד מוקדם יותר באותה שנה. לאחר שנבחר, המושל רוזוולט היה בעל גישה עצמאית וערך מסע צלב נגד קבלני קולות ושחיתות, ובעיקר סירב למנות מחדש את לואי פ. פיין כמפקח הביטוח של המדינה, משום שהוא נתפס באופן נרחב כמקורב מושחת של פלאט. בתגובה, פלאט חיפש דרך "לגנוז" את רוזוולט כך שניתן יהיה למנות מושל תואם יותר במקומו. סגן הנשיא המקורי של הנשיא ויליאם מקינלי מת בתפקידו, והותיר מקום פנוי למילוי לפני הבחירות ב-1900. בוועידה הלאומית הרפובליקנית של שנת 1900 הציעו פלאט ומת'יו קוואי להוציא את רוזוולט מדרכו של פלאט בניו יורק על ידי מועמדותו לסגן הנשיא. בוס המפלגה, מארק האנה, נחרד מההצעה, ואמר "למה, כולם השתגעו! מה נסגר עם כולכם? הנה הוועידה הזו מתקדמת על רוזוולט לתפקיד סגן הנשיא. אף אחד מכם לא מבין שיש רק אדם אחד בין המטורף הזה לבין הנשיאות פלאט וקוואי לא טובים יותר ממטומטמים שהוא יכול לעשות כמושל ניו יורק בהשוואה לנזק שהוא יעשה כנשיא אם מקינלי ימות? אך מכיוון שהאנה לא הצליח לשכנע את הנשיא מקינלי לסרב לרוזוולט כסגן הנשיא שלו, מאמציו עלו בתוהו. רוזוולט נבחר בקול תרועה, לקח חלק מרכזי בבחירתו המחודשת של מקינלי, והפך לנשיא בספטמבר 1901 לאחר שנרצח מקינלי בתפקיד. שליטתו של פלאט במפלגה הרפובליקנית במדינת ניו יורק הסתיימה למעשה ב-1902. בנג'מין בארקר אודל הבן, יורשו של רוזוולט כמושל, לא רק פעל באופן עצמאי מפלאט אלא גם, עד 1902, התעקש להשתלט במקום פלאט כמנהיג המפלגה. לאחר שפלאט ניסה אך לא הצליח לחסום את מינויו של אודל כמושל ואודל נבחר מחדש, הסתיים עידן ה"בוס" הנפרד. פלאט היה חבר באגודת ניו יורק למלחמות קולוניאליות. אחרית חייו, מוות ומורשת שנתיים לאחר שאשתו הראשונה מתה ב-1901, הוא התחתן עם ליליאן ג'נוויי, אותה תיאר ה"ניו יורק טיימס" כ"צעירה מספיק במראה כדי להיראות כבתו". פרידתם המשפטית הוכרזה ב-1906, כאשר פלאט הסכים לשלם לאשתו הפרודה 75,000 דולר בתמורה לכך שהיא תבטל את כל התביעות הכספיות עליו ותדחה תביעת גירושין שהוגשה בעבר. במהלך שנותיו האחרונות סבל פלאט משיתוק ברגליו שהגביל אותו לכיסא גלגלים במשך רוב הזמן. הוא פרש מהסנאט ב-1909 וסבל ממה שאובחן כהתקף חריף של מחלת ברייט ב-28 במאי 1909, עבר התקף כה חמור עד שהרופא שלו חזה בפומבי את מותו הקרוב של המטופל שלו. עם זאת, פלאט התאושש, והחלים עד סוף ינואר 1910, כאשר הוא נחשב בריא מספיק כדי לחזור הביתה לדירתו במנהטן. לכאורה חזר לבריאותו, פלאט נתקף לפתע מהתקף שני של מחלת כליות בסביבות השעה 13:00 אחר הצהריים ב-6 במרץ 1910. רופאו האישי הוזעק, אך מיד נקבע כי לא תהיה החלמה באירוע מסכן חיים שני זה. פלאט מת במיטתו בסביבות השעה 16:00 באותו יום. ב-7 במרץ, הורה המושל הרפובליקני, צ'ארלס אוונס יוז, להוריד את דגלי בנייני המדינה לחצי התורן לזכר מותו של הסנאטור לשעבר של ארצות הברית, פעולה שיצרה תקדים בניו יורק לממשלת המדינה המכבדת נבחר פדרלי לשעבר בצורה רשמית כזו. גופתו של פלאט נקברה בבית הקברות אוורגרין, אווגו, ניו יורק. בזמן מותו, הוא נשאר נשוי לליליאן, אך היא לא קיבלה דבר בצוואתו. נינו היה עורך הדין והשופט תומאס קולייר פלאט הבן. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית ממדינת ניו יורק קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית קטגוריה:חברי הסנאט של ארצות הברית ממדינת ניו יורק קטגוריה:סנאטורים חברי המפלגה הרפובליקנית קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1833 קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1910	2024-10-14T10:05:12
Down the Highway (שיר)	"Down the Highway" הוא שיר של הזמר האמריקאי בוב דילן. השיר הוקלט ב-9 ביולי 1962 באולפן A, אולפני קולומביה בניו יורק, בהפקתו של ג'ון האמונד. השיר יצא לאור באלבום The Freewheelin' Bob Dylan ב-27 במאי 1963. זהו שיר אהבה בצורת בלוז 12 תיבות, שדילן סיפר לחברתו סוז רוטולו שהוא כתב עליה. רקע והקלטה דילן כתב לחברתו סוז רוטולו ביולי 1962, והזכיר כי "Down the Highway" היה אחד משני שירים בסשן הקלטות שנערך לאחרונה והתייחס אליה. רוטולו למדה בפרוג'ה, איטליה, לאחר שעזבה ביוני והשיר מכיל את השורות "My baby took my heart from me / She packed it all up in a suitcase / Lord, she took it away to Italy, Italy". השיר הוא בלוז 12 תיבות, שייתכן שנכתב בהשראת עבודתם של רוברט ג'ונסון וביג ג'ו ויליאמס. "Down the Highway" הוקלט בטייק אחד ב-9 ביולי 1962 באולפן A, אולפני קולומביה בניו יורק, בהפקתו של ג'ון האמונד, במהלך סשן ההקלטות השלישי לאלבומו השני של דילן, The Freewheelin' Bob Dylan, שיצא לאור ב-27 במאי 1963. בשלב מסוים בין אוקטובר 1962 לינואר 1963, דילן הקליט גרסה של השיר עבור מגזין ברודסייד. גרסת מונו של רצועת האלבום יצאה בשנת 2010 באלבום The Original Mono Recordings. המבקר פול ויליאמס אמר שמתוך שישה "שירי אהבה כאלה או אחרים" שהוקלטו על ידי דילן ביולי 1962, שכולם מראים השפעת בלוז, "Down the Highway", שיר על בדידות, הוא היחיד מהם ש"מביע מצוקה אמיתית". אוליבר טרייגר שיבח את השירה ה"קתרטית" ואת "תבנית הגיטרה המדהימה של דילן" ברצועה. צ'יק אובר, שכתב ביקורת על בוב דילן עבור טמפה ביי טיימס, בחר את השיר כאחד משלושת הטובים ביותר באלבום. בהערות האלבום של בוב דילן, בנוגע לשיר "Down the Highway", דילן הסביר לנאט הנטוף: "מה שהפך את זמרי הבלוז האמיתיים לכל כך גדולים הוא שהם היו מסוגלים לציין את כל הבעיות שהיו להם; אבל באותו הזמן, הם עמדו מחוץ לבעיות ויכלו להסתכל עליהן. וכך הם ניצחו אותן".Hentoff, Nat (1963). The Freewheelin' Bob Dylan (Media notes). Bob Dylan. New York: Columbia Records. דילן מעולם לא ביצע את השיר בהופעה חיה. הווארד סונס קרא לביוגרפיה שכתב על דילן Down the Highway: the Life of Bob Dylan, על שם השיר. משתתפים אנשי הצוות של ההקלטות מ-9 ביולי 1962 באולפן A, אולפני קולומביה בניו יורק. מוזיקאי בוב דילן - שירה, גיטרת קצב טכני ג'ון האמונד - הפקה ג'ורג' קנור, פיט דורייה - מהנדס קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:שירי 1962 קטגוריה:שירי בוב דילן קטגוריה:שירים באנגלית קטגוריה:שירים על כבישים	2024-10-19T08:30:09
אלברידג' ג'רי לאפאם	אלברידג' ג'רי לאפאם (באנגלית: Elbridge Gerry Lapham; 18 באוקטובר 1814 – 8 בינואר 1890) היה פוליטיקאי רפובליקני שייצג את ניו יורק הן בבית הנבחרים של ארצות הברית בין השנים 1875–1881 והן בסנאט של ארצות הברית בין השנים 1881–1885. ביוגרפיה לפאם נולד ב-18 באוקטובר 1814 בפרמינגטון, ניו יורק, ולמד בבתי הספר הציבוריים ובאקדמיית קנדייגואה. הוא למד הנדסה אזרחית ומשפטים והתקבל ללשכת עורכי הדין ב-1844 ועסק בכך בקנדייגואה, ניו יורק. הוא היה ציר בוועידת החוקה של מדינת ניו יורק בשנים 1867–1868. הוא נבחר כרפובליקני לקונגרסים ה-44, ה-45, ה-46 וה-47, וכיהן בתפקידו מ-4 במרץ 1875 ועד 29 ביולי 1881, כאשר התפטר לאחר בחירתו לסנאט האמריקני. הוא היה אחד המנהלים שמונו על ידי בית הנבחרים בשנת 1876 לנהל את הליכי ההדחה נגד לשעבר מזכיר המלחמה לשעבר ויליאם וו. בלקנאפ. הוא נבחר כרפובליקני לסנאט של ארצות הברית ב-22 ביולי 1881, כדי למלא את התפקיד הפנוי שנגרם עקב התפטרותו של רוסקו קונקלינג וכיהן עד 4 במרץ 1885. הוא לא הועמד לבחירה מחדש. הוא היה יושב ראש ועדת הסנאט האמריקאי לדגים ודיג (הקונגרס ה-48). לאחר מכן הוא חידש את עריכת הדין בקנדייגואה. הוא מת ב"גלן גרי", באגם קנדייגואה, ב-8 בינואר 1890, ונקבר בבית הקברות וודלאון בקנדייגואה. חיים אישיים לאפאם הוא בנם של השופט ג'ון לאפאם (1793–1860) ושל אשתו, זימרודה סמית' לאפאם (1793–1879). הוא צאצא של ג'ון לאפאם (1677–1734) ושל אשתו, מרי ראסל לאפאם (1683–1752). בני הדודים שלו כוללים את נייתן לאפאם, כריסטופר לויד וסוזן ב. אנתוני. ב-2 ביולי 1844, בקליפטון ספרינגס, ניו יורק, הוא נישא לג'יין פרנסס מקברייד (1825–1907). היו להם לפחות שמונה ילדים: שרלוט לאפאם (1845–1910) אלן פרנסס לפאם (1850–1926) בנג'מין פרנקלין לאפאם (1852–1907) צ'ארלס ברנרד לאפאם (1854–1901) הנרי וייג'ר לאפאם (1857–1938) ג'ואנה לואיז לאפאם (1860–1860) ג'ון ר. לאפאם (1862–1888) אלברידג' ג'רי לאפאם הבן (1866–1921) קישורים חיצוניים קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית ממדינת ניו יורק קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית קטגוריה:חברי הסנאט של ארצות הברית ממדינת ניו יורק קטגוריה:סנאטורים חברי המפלגה הרפובליקנית קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1814 קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1890	2024-10-17T11:28:07
כאן (סרט)	הפניה כאן ולתמיד	2024-10-14T10:18:02
סיימון ג'ונסון	סיימון ה. ג'ונסון (באנגלית: Simon Johnson, נולד ב-16 בינואר 1963) הוא כלכלן בריטי-אמריקאי המכהן כפרופסור בבית הספר סלואן לניהול ב-MIT ועמית בכיר במכון פיטרסון לכלכלה בינלאומית. הוא מילא מגוון רחב של תפקידים אקדמיים והקשורים למדיניות, ובהם תפקיד שלפרופסור לכלכלה בבית הספר לעסקים על שם פיוקווא באוניברסיטת דיוק.LA Times, 29 November 1991, "Muscovites: Want Shares In Boeing For 44 ½?" ממרץ 2007 ועד סוף אוגוסט 2008, הוא היה הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית. בשנת 2024, זכו ג'ונסון, דרון אג'מולו וג'יימס א. רובינסון בפרס נובל לכלכלה על מחקריהם בנוגע לאופן שבו מוסדות כלכליים ושלטוניים משפיעים על צמיחה ושגשוג. השכלה וקריירה התואר הראשון של ג'ונסון הוא מאוניברסיטת אוקספורד, והתואר השני מאוניברסיטת מנצ'סטר. הדוקטורט שלו הוא מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס ועוסק באינפלציה, תיווך ופעילות כלכלית. בנובמבר 2020 ג'ונסון מונה כיועץ לכניסתו של ג'ו ביידן לתפקיד הנשיאות, בכל הקשור למחלקת האוצר של ארצות הברית ולפדרל ריזרב. ג'ונסון הוא עמית מחקר בלשכה הלאומית למחקר כלכלי. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:סגל אוניברסיטת דיוק קטגוריה:מהגרים מבריטניה לארצות הברית קטגוריה:כלכלנים אמריקאים קטגוריה:כלכלנים בריטים קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת אוקספורד קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת מנצ'סטר קטגוריה:עובדי קרן המטבע הבין-לאומית קטגוריה:זוכי פרס נובל לכלכלה קטגוריה:ילידי 1963	2024-10-19T09:25:48
ג'יימס א. רובינסון	ג'יימס אלן רובינסון (נולד ב-1960) הוא כלכלן ומדען פוליטי בריטי המכהן כפרופסור לחקר סכסוכים גלובליים בבית הספר האריס למדיניות ציבורית שבאוניברסיטת שיקגו. רובינסון לימד בעבר באוניברסיטת הרווארד (בשנים 2004–2015) וגם באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, אוניברסיטת דרום קליפורניה ואוניברסיטת מלבורן. בשנת 2024, זכו רובינסון, דרון אג'מולו וסיימון ג'ונסון בפרס נובל לכלכלה על מחקריהם בנוגע לאופן שבו מוסדות כלכליים ושלטוניים משפיעים על צמיחה ושגשוג. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים קטגוריה:סגל אוניברסיטת שיקגו קטגוריה:סגל אוניברסיטת הרווארד קטגוריה:סגל אוניברסיטת דרום קליפורניה קטגוריה:כלכלנים בריטים קטגוריה:חוקרי מדע המדינה קטגוריה:בוגרי בית הספר לכלכלה של לונדון קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת ייל קטגוריה:זוכי פרס נובל לכלכלה קטגוריה:זוכי פרס נובל בריטים קטגוריה:ילידי 1960	2024-10-19T09:25:38
פול לנדס	פול לנדס הוא עורך דין ישראלי המכהן כראש המטה הלאומי ללוחמה כלכלית בטרור. קודם לכן כיהן כראש הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור. ביוגרפיה לנדס בעל תואר ראשון ושני במשפטים (1999) מהאוניברסיטה העברית בירושלים ובעל תואר שני במשפטים עם התמחות במשפט מסחרי מהאוניברסיטה העברית. הוא שימש שותף במשרד עורכי דין יהודה רוה ושות' ושימש יועץ משפטי בחברת דרך ארץ. בינואר 2007 מונה ליועץ משפטי של הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור. בתפקידו זה שימש ליו"ר הועדה האופרטיבית של Egmont Group וכמעריך בינלאומי בארגון Moneyval. בדצמבר 2009 מונה לראש הרשות בפועל ובאוגוסט 2010 אישרה הממשלה את מינויו לראש הרשות, תפקיד בו כיהן עד יולי 2015. לנדס כיהן כסגנו של אודי לוי ביחידת צלצל במשרד ראש הממשלה, שעסקה במלחמה כלכלית בארגוני טרור ובמדינות שמעניקות חסות לטרור. ב-2017 מונה לראש היחידה וב-2018 הועברו תחומי אחריותה תחת משרד הביטחון ולנדס מונה לעמוד בראש המטה הלאומי ללוחמה כלכלית בטרור. לנדס נשוי לתת-ניצב שלומית לנדס, ראש חטיבת החקירות במשטרת ישראל. הערות שוליים קטגוריה:עובדי משרד ראש הממשלה קטגוריה:יועצים משפטיים ישראלים קטגוריה:מנהלים ישראלים קטגוריה:עובדי משרד הביטחון קטגוריה:ראשי הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור	2024-10-19T08:19:26
ג'יימס וודסוורת' האב	ג'יימס וולקוט וודסוורת' (באנגלית: James Wolcott Wadsworth; 12 באוקטובר 1846 – 24 בדצמבר 1926) היה חקלאי, חייל ומדינאי אמריקאי. ביוגרפיה ראשית חייו וודסוורת' נולד ב-12 באוקטובר 1846 בפילדלפיה, פנסילבניה לגנרל ג'יימס סמואל וודסוורת' ומרי קרייג (לבית וורטון) וודסוורת'. אחיו היו צ'ארלס פרדריק וודסוורת' וקרייג וורטון וודסוורת', אביו של קרייג וורטון וודסוורת' הבן אחותו הבכורה, קורנליה וודסוורת' ריצ'י אדייר התבלטה כמטריארכית של טירת גלנוואג' במחוז דניגול, אירלנד, וחוות JA הגדולה בטקסס פאנהנדל. History of the JA Ranch. אחותו הצעירה, אליזבת ס. וודסוורת', נישאה ראשית לארתור פוסט ב-1875, ושנית ב-1889, כאלמנה, לארתור סמית-בארי, הברון הראשון ברימור, והפכה לליידי ברימור. סבו מצד אביו, ג'יימס וודסוורת', ואחיו של סבו, ויליאם וודסוורת', עברו מדורהאם, קונטיקט, והיו המתיישבים המקוריים של ג'נסיאו. הוא התחנך בבית הספר הופקינס בניו הייבן, קונטיקט, והתכונן ללמוד בייל, אולם הוא לא למד שם, במקום זאת הצטרף לצבא בשנת 1864. קריירה ב-1864 הצטרף וודסוורת' לצבא האיחוד ושירת במהלך מלחמת האזרחים. ב-24 בינואר 1865 הוענקה לו דרגת כבוד של מייג'ור על "שירות אמיץ וראוי בקרב פייב פורקס, וירג'יניה". הוא שוחרר בכבוד ב-25 ביוני 1865. קריירה פוליטית הוא היה חבר באספת מדינת ניו יורק בשנים 1878 ו-1879. הוא כיהן כמבקר מדינת ניו יורק מ-1 בינואר 1880 עד 31 בדצמבר 1881, לאחר שנבחר בבחירות 1879. הוא נבחר לקונגרס ה-47 של ארצות הברית כדי למלא את המקום הפנוי שנגרם כתוצאה מהתפטרותו של אלברידג' ג'רי לאפאם, ונבחר מחדש לקונגרס ה-48 של ארצות הברית, וכיהן מ-5 בדצמבר 1881 ועד 3 במרץ 1885. בשנת 1885, הוא התמודד שוב על תפקיד מבקר המדינה אך הובס על ידי הדמוקרט אלפרד צ'אפין. הוא התמודד שוב ב-1890 ונבחר לקונגרסים ה-52, ה-53, ה-54, ה-55, ה-56, ה-57, ה-58 וה-59, וכיהן מ-4 במרץ 1891 ועד 3 במרץ 1907. דיברו עליו כמועמד לתפקיד מושל ניו יורק, אך הוא לא התמודד. בשנת 1906, הוא הובס לבחירה מחדש על ידי פיטר א. פורטר. הוא היה ציר לוועידות הלאומיות הרפובליקניות של 1884 ו-1904. הוא היה ציר בוועידת החוקה של מדינת ניו יורק משנת 1915. חיים אישיים ב-14 בספטמבר 1876, הוא התחתן עם לואיז טרוורס (1848–1931), בתו של עורך הדין העשיר בניו יורק, ויליאם ר. טראברס, ונכדתו של הסנאטור ושגריר ארצות הברית לממלכה המאוחדת רוורדי ג'ונסון. ג'יימס וולקוט וודסוורת' הבן (1877–1952), שהפך לסנאטור אמריקאי והתחתן עם אליס אוולין היי, בתו של מזכיר המדינה ג'ון היי. הארייט טראברס וודסוורת' (1881–1975), שנישאה לפלטשר הארפר, שחקן פולו וצייד שועלים שהיה נכדו של פלטשר הארפר, בשנת 1913. וודסוורת' מת ב-24 בדצמבר 1926 בוושינגטון די. סי. הוא נקבר בבית הקברות טמפל היל בג'נסיאו, ניו יורק. על מצבתו נכתב: "חייל במלחמת האזרחים / עובד ציבור / פטרון הספורט / חקלאי כל ימיו". צאצאים נכדו, ג'יימס ג'רמיה וודסוורת' (1905–1984), שימש כשגריר ארצות הברית באו"ם. נכדתו, אוולין וואדסוורת' (1903–1972), התחתנה עם ויליאם סטיוארט סימינגטון הבן (1901–1988), המזכיר הראשון של חיל האוויר וסנאטור אמריקאי דמוקרטי ממיזורי, שביקש ללא הצלחה את המועמדות הדמוקרטית לנשיאות ב-1960. נינו, ג'יימס וודסוורת' סימינגטון (יליד 1927) שירת בבית הנבחרים של ארצות הברית ממיזורי בתור דמוקרט, ונכדו, ויליאם סטיוארט סימינגטון הרביעי (נולד 1952), מכהן כיום כשגריר ארצות הברית לניגריה והיה לשעבר הנציג המיוחד של ארצות הברית לרפובליקה המרכז-אפריקאית. מורשת והנצחה הוא קיבל תואר AM לשם כבוד מאוניברסיטת ייל בשנת 1898. בית החולים וודסוורת', התיאטרון והקפלה בבית ותיקי סוטל בלוס אנג'לס, קליפורניה, נקראים על שמו. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית ממדינת ניו יורק קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1846 קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1926	2024-10-18T03:45:09
NVLM	NVLM היא משפחת מודלי שפה גדולים (LLM) המפותחים על ידי חברת Nvidia ומשוחררים כקוד פתוח. מודל השפה NVLM-D-72B המרמז על כך שיש לו 72 מיליארד פרמטרים, או NVLM 1.0, שוחרר בספטמבר 2023, ומתחרה עם המודלים המקבילים לו GPT-4o, LLaMA 3.1, וקלוד 3.5. הוא מוגדר כ"מולטי-מודל" (multimodal) ויכול לקבל כקלט הן טקסט והן תמונות או וידאו. קישורים חיצוניים NVLM כולל בנצ'מרק מול מודלים מתחרים, באתר Hugging Face Nvidia JUST Changed the AI Game - Unveiling the AI That Kills ChatGPT!, יוטיוב קטגוריה:בינה מלאכותית יוצרת קטגוריה:מודלי שפה גדולים	2024-10-19T20:06:05
פטרסברג (סיבנגבירג')	פטרסברג, נקרא בעבר סטרומברג, הוא הר ברכס הרי זיבנגבירגה ליד בון, שבגרמניה. ההר משקיף על הערים Königswinter, על גדתו הימנית של נהר הריין, והעיר בון שבצד הנגדי. כיום נמצא בפסגתו מלון פטרסברג, המשמש כבית הארחה של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה . היסטוריה נמצאו עדויות לכך שבני אדם חיו על הפטרסברג כבר בשנת 3,500 לפני הספירה. במקום נמצא קיר בצורת טבעת שנבנה ב-1,000 לפני הספירה לערך. בשנת 1189, בהוראת הארכיבישוף של קלן, פיליפ פון היינברג, השתלטו נזירים ציסטרציאנים ממנזר הימרוד על מנזר נטוש שנבנה על ידי אוגוסטינים. בשנת 1202 נבנה מנזר הייסטרבאך החדש בפטרסטאל שהוא העמק למרגלות פטרסברג. ההר, שנקרא בשם סטרומברג (כפי שתועד ב-1142), קיבל את שמו הנוכחי לאחר שקפלה המוקדשת לפטרוס הקדוש הוקמה בפסגתו ב-1764. בשנת 1834 נמכר השטח לסוחר יוסף לודוויג מרטנס ואשתו סיביל מרטנס, שנודעה בשם Rheingräfin ("רוזנת הריין") בנתה עליו מעון קיץ. בסוף המאה ה-19 האחים נלס מהעיר קלן קנו את השטח וב-1892 פתחו שם את מלון פטרסברג, יחד עם ה- Petersbergbahn, רכבי גלגלי שיניים שקישרה אותו לעיר קוניגסוינטר. בשנת 1912 קנה פרדיננד מולהנס את הנכס והמלון הוסב לספא. בשנות ה-30 של המאה הקודמת נבנו במקום טרסות המשקיפות על הריין וכביש גישה חדש. הרכבת הפסיקה פעולתה בשנת 1958. לאחר מלחמת העולם השנייה, המלון שימש כמפקדה של הנציגות העליונה של בעלות הברית בגרמניה, וכבית הארחה של ממשלת גרמניה הפדרלית. מנהיגים רבים בעולם שהו שם במהלך ביקורים רשמיים בגרמניה.	2024-10-14T11:44:26
GREY סיפורו של כריסטיאן	הפניה GREY: סיפורו של כריסטיאן	2024-10-14T11:32:38
ג'ון אוטאקה	ג'ון צ'וקוודי אוטאקה (באנגלית: John Chukwudi Utaka; נולד ב-8 בינואר 1982) הוא כדורגלן עבר ניגרי ששיחק בעמדת החלוץ. קריירת מועדונים אוטאקה התחיל את הקריירה שלו בקבוצת הכדורגל של אנוגו ריינג'רס. בשנת חתם באל-מוקאוולון מליגת העל המצרית וכעבור עונה אחת חתם באיסמאעילי. בשנת חתם בא-סד מליגת העל הקטרית תמורת שכר טרחה של מיליון דולר והפך למשתכר הגבוה בקטר באותה תקופה. בשנת חתם בלאנס מליגת העל הצרפתית בה שיחק שלוש שנים. בשנת חתם בסטאד רן. תחילה התקשה למצוא את מקומו בקבוצה הבוגרת אך לאחר פציעתו של אלכסנדר פריי הפך לשחקן הרכב. בפברואר הבקיע שלושער בשני משחקים ברציפות נגד לאנס ואולימפיק ליון. בזכות ביצועים אלו זכה בתואר כדורגלן החודש של העיתון ל'אקיפ. ביולי חתם לארבע שנים בפורטסמות' מהפרמייר ליג תמורת 7 מיליון פאונד. ב-11 באוגוסט 2007 הבקיע את שער הבכורה שלו בקבוצה במשחק הליגה נגד דרבי קאונטי. היה שותף לזכייה של המועדון בגביע ה-FA אחרי הניצחון 0-1 נגד קארדיף סיטי בו בישל אוטאקה את השער לבן ארצו נוואנקוו קאנו. ב-29 בינואר 2011 חזר לצרפת וחתם לשנתיים וחצי במונפלייה. ב-20 במאי 2012 הבקיע צמד בניצחון 1-2 נגד פריז סן-ז'רמן שהבטיח אליפות ראשונה בתולדות המועדון. ב-1 באוגוסט 2013 חתם לשנתיים בסיוואספור מליגת העל הטורקית. ביולי חתם בסדאן מהליגה הרביעית ובסיום העונה פרש מכדורגל. קריירה בינלאומית ב-16 ביוני 2001 ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת ניגריה בניצחון 0-2 נגד . ב-29 במרץ 2003 הבקיע את שער הבכורה שלו בנבחרת בניצחון 0-1 נגד . השתתף עם הנבחרת פעמיים בגביע העולם בכדורגל וגביע אפריקה לאומות. תארים איסמאעילי הגביע המצרי: א-סד גביע האלופות למועדונים ערבים: פורטסמות' גביע ה-FA: מונפלייה ליגת העל הצרפתית: אישיים מלך שערי ליגת העל המצרית: קישורים חיצוניים קטגוריה:כדורגלנים ניגרים קטגוריה:חלוצי כדורגל ניגרים קטגוריה:אנוגו: כדורגלנים קטגוריה:כדורגלני אנוגו ריינג'רס קטגוריה:כדורגלני איסמאעילי קטגוריה:כדורגלני א-סד קטגוריה:כדורגלני לאנס קטגוריה:כדורגלני סטאד רן קטגוריה:כדורגלני פורטסמות' קטגוריה:כדורגלני מונפלייה קטגוריה:כדורגלני סיוואספור קטגוריה:כדורגלני סדאן קטגוריה:כדורגלני נבחרת ניגריה קטגוריה:ספורטאים ניגרים במצרים קטגוריה:ספורטאים ניגרים בקטר קטגוריה:ספורטאים ניגרים בצרפת קטגוריה:ספורטאים ניגרים באנגליה קטגוריה:ספורטאים ניגרים בטורקיה קטגוריה:כדורגלני מונדיאל 2002 קטגוריה:כדורגלני גביע אפריקה לאומות 2004 קטגוריה:כדורגלני גביע אפריקה לאומות 2006 קטגוריה:כדורגלני גביע אפריקה לאומות 2008 קטגוריה:כדורגלני מונדיאל 2010 קטגוריה:ניגרים שנולדו ב-1982	2024-10-20T12:04:39
אגילולפינגים	האגילולפינגים (Agilolfing) היו משפחת אצולה ממוצא פרנקי, ששלטה בדוכסות בוואריה מטעם המלכים המרובינגים, הסוזרנים שלהם, בערך משנת 550 עד 788. ענף של האגילולפינגים שלט גם בממלכת הלומברדים לסירוגין משנת 616 עד 712. הם מוזכרים כשושלת המובילה בחוק הבווארי (743 בערך). מקום מגוריהם בבוואריה היה ברגנסבורג. מקור השם האב הקדמון של השושלת, שעל שמו היא נקראת, הוא אגילולף , נסיך אגדי למחצה של הסואבים וצאצא של הרמריק , המלך הסואבי של גליסיה מהמאה ה-5, זהה אולי לאדם בשם אגילולף, מנהל משק הבית של המלך הוויזיגותי תיאודוריך השני , שהוצא להורג בשנת 457. היסטוריה הדוכס הראשון המזוהה עם שושלת האגילולפינגים בהיסטוריוגרפיה הגרמנית הוא גריבלד הראשון (Gariwald). עם זאת, הוטל ספק בחברותו של גריבלד במשפחת האגילולפינגים במחקר המודרני, מה שהופך את טסילו הראשון (שלט בשנים 591–610) לחבר הוודאי הראשון בשושלת. לאגילולפינגים היו קשרים הדוקים עם המרובינגים. גריבלד הראשון עצמו נישא לוולדרדה , אלמנתו של המלך המרובינגי תיאודבלד, בשנת 555, לאחר שנישואיה לכלותאר הראשון בוטלו בשל קרבת משפחה. משפחת האגילולפינגים הייתה נאמנה מאוד למלכים המרובינגים, אך עם הזמן גברה שאיפתם לעצמאות. מכיוון שגורלם היה קשור בשושלת המרובינגית, הם התנגדו לעליית המאיורדומים (ראשי הארמון) הקרולינגים, היחלשותה של המלוכה המרובינגית ועליית הקרולינגים הובילו להתנגשות בין האגילולפינגים לקרולינגים, ובשנת 743 פרצה מלחמה בין אודילו, דוכס בוואריה, לבין גיסיו, פפין הגוץ ואחיו קרלומן. אודילו הובס, אך לא איבד את הדוכסות שלו. בשנת 748 אודילו מת, וירש אותו בנו בן ה-7, טסילו השלישי. אולם גריפו, בנו הלא חוקי של קרל מרטל נישל אותו מדוכסות בוואריה ותפס בה את השלטון. אנשי האצולה בבוואריה התנגדו לשלטונו, ובתוך פחות משנה תפסו אותו והסגירו אותו לידי פפין הגוץ, המאיורדומוס של אוסטרזיה, שהשיב לטסילו את הדוכסות כבנפיקיום, ומינה לעוצרת את אמו, כילטרודיס , אחותו של פפין. בשנת 754 היא מתה וטסילו נעשה שליט בפועל של בוואריה. בשנת 756 הוא השתתף במסע המלחמה של פפין הגוץ לאיטליה, ומכך ניתן להסיק שהיה בחסותו של דודו. בשנת 757 התמסר לפפין, עתה מלך הפרנקים, כווסאל, והבטיח את נאמנותו גם לשני בניו, קרל (הגדול) וקרלומן. אולם בשנת 763, בעת מסע מלחמה שערך פפין באקוויטניה, נטש אותו טסילו עם צבאו ונשבע שלעולם לא יעזור שוב לפפין. פפין לא הגיב על סירובו של טסילו למלא את חובתו כווסאל, עד שבשנת 781 שכנע קרל הגדול מלך הפרנקים את האפיפיור להתערב. האפיפיור שלח שליחים לבוואריה, שאיימו על טסילו בסנקציות, ובעקבות זאת נפגש טסילו עם קרל בעיר וורמס, נשבע לו שבועת נאמנות, ואף הפקיד בידיו בני ערובה כביטחון לקיום שבועתו. אולם בשנת 788 נשפט טסילו על כך ששוב הפר את נאמנותו. במקום להוציאו להורג, הסכים קרל הגדול שטסילו ובנו תאודו יגלחו את ראשיהם ויכנסו למנזר. שליטי בוואריה גריבלד הראשון, דוכס בוואריה 548–591 טסילו הראשון, מלך בוואריה 591–610 גריבלד השני , דוכס בוואריה 610–630 תאודו , דוכס בוואריה 680–716 לנטפרט , בנו של תאודו, רוצח אמרם מרגנסבורג אוטה, בתו של תאודו תאודברט , בנו של תאודו, דוכס בזלצבורג בערך 702–719 תאובלד , בנו של תאודו, דוכס חלקים מבוואריה בערך 711–719 טסילו השני , בנו של תאודו, דוכס בפסאו בערך 716–719 גרימואלד , בנו של תאודו, הדוכס בפרייסינג בערך 716–725, מאוחר יותר שלט בכל בוואריה הוגברט , בנו של תאודברט, דוכס בוואריה 725–737 אודילו, בנו של גוטפריד מאלמאניה, דוכס בוואריה 737–748 גריפו, 748 (טוען לכתר קרולינגי למחצה) טסילו השלישי, בנו של אודילו, דוכס בוואריה 748–788, הודח על ידי קרל הגדול תאודו, בנו של טסילו השלישי, הפך לנזיר שליטי איטליה ממוזער\|200px\|תיאודלינדה (בערך 570–628), בתו של גריבלד הראשון, פרסקו מאת זווטארי . גונדואלד, דוכס אסטי , בנו של גריבלד הראשון תיאודלינדה, בתו של גריבלד הראשון מבוואריה , מלכת הלומברדים אדלואלד , בנם של תיאודלינדה ואגילולף , מלך הלומברדים 616–626 גונדברגה , בתם של אגילולף ותיאודלינדה, נישאה למלך אריואלד אריפרט הראשון , בנו של גונדואלד, מלך הלומברדים 653–661 גודפרט , בנו הבכור של אריפרט, מלך הלומברדים 661–662 יחד עם ברתארי , בנו הצעיר של אריפרט, מלך הלומברדים 661–662, 672–688 קונינקפרט , בנו של ברתארי, מלך הלומברדים 688–700 ליוטפרט , בנו של קונינקפרט, מלך הלומברדים 700–701 רגינפרט, בנו של גודפרט, מלך הלומברדים 701 אריפרט השני , בנו של רגינפרט, מלך הלומברדים 701–712 בחצר של אוסטרזיה כרודואלד (Chrodoald), אציל בחצרו של דגוברט הראשון, נהרג בשנת 624 פארה (Fara), מתנגד לסיגברט השלישי קישורים חיצוניים ביוגרפיות של כמה אגילולפינגים גנאלוגיה טנטטיבית של אגילולפינגים מוקדמים, על פי יורג ג'רנוט הערות שוליים קטגוריה:בוואריה: היסטוריה קטגוריה:לומברדים קטגוריה:פרנקים קטגוריה:בתי אצולה	2024-10-18T03:46:25
קיאן בולגר	קיאן תומאס בולגר (באירית: Cian Thomas Bolger; נולד ב-12 במרץ 1992) הוא כדורגלן אירי המשחק בעמדת הבלם בלרן. קריירה בולגר התחיל לשחק כדורגל בקבוצת ילדים מקומית ובגיל 16 הצטרף לאקדמיה לכדורגל של לסטר סיטי האנגלית. בינואר הושאל לבריסטול רוברס וב-29 לאותו החודש ערך את הופעת הבכורה שלו בהפסד 6-1 לוולסול. ב-8 בפברואר הורחק במשחק נגד רוצ'דייל. בסיום העונה סוכם על השאלתו לחודש. ב-24 בספטמבר הבקיע את שער הבכורה שלו בקריירה. ב-31 באוגוסט 2012 הושאל פעם שלישית לבריסטול לחצי עונה. ב-8 בספטמבר נפצע ונעדר למשך שלושה חודשים. ב-31 בינואר 2013 חתם בבולטון וונדררס והצטרף לקבוצת המילואים של המועדון ואף שימש כקפטן הקבוצה. באוקטובר הושאל לחודש לקולצ'סטר יונייטד, במדיה שיחק 4 משחקי ליגה. ב-21 בפברואר 2014 הושאל לסאות'אנד יונייטד לארבעה שבועות. 3 ימים לאחר מכן נפצע בקרסול ושוחרר מהמועדון. ב-5 באוגוסט 2014 חתם לשנתיים בסאות'אנד יונייטד. ב-14 באפריל 2015 הבקיע את שער הבכורה שלו בקבוצה במשחק נגד ניופורט קאונטי. ב-23 במאי הבקיע את הפנדל האחרון בדו-קרב בעיטות ההכרעה נגד וויקומב וונדררס ובכך העפיל סאות'אנד לליגה השלישית. ב-22 במאי 2016 חתם בפליטווד טאון. ב-17 בינואר 2019 חתם בלינקולן סיטי. ב-21 באוגוסט 2020 חתם בנורת'המפטון טאון. ב-5 ביולי 2021 חתם בלרן מליגת העל הצפון אירית, בה משמש כקפטן. היה שותף להעפלה של המועדון לשלב הבתים של הקונפרנס ליג בעונת 2024/2025, שהפך למועדון הצפון אירי הראשון שמעפיל לשלב בתים אירופי. תארים סאות'אנד יונייטד פלייאוף הפוטבול ליג השנייה: לינקולן סיטי הפוטבול ליג השנייה: לרן ליגת העל הצפון אירית: , מגן מחוז אנטרים: , , מגן הקהילה הצפון אירי: אישיים נבחרת העונה בליגת העל הצפון אירית: , שחקן העונה של פליטווד טאון: קישורים חיצוניים קטגוריה:כדורגלנים אירים קטגוריה:בלמי כדורגל אירים קטגוריה:כדורגלני לסטר סיטי קטגוריה:כדורגלני בריסטול רוברס קטגוריה:כדורגלני בולטון וונדררס קטגוריה:כדורגלני קולצ'סטר יונייטד קטגוריה:כדורגלני סאות'אנד יונייטד קטגוריה:כדורגלני לינקולן סיטי קטגוריה:כדורגלני נורת'האמפטון טאון קטגוריה:ספורטאים זרים באנגליה קטגוריה:ספורטאים זרים בצפון אירלנד קטגוריה:אירים שנולדו ב-1992	2024-10-16T03:09:48
איירה האריס	איירה האריס (באנגלית: Ira Harris; 31 במאי 1802 – 2 בדצמבר 1875) היה משפטן וסנאטור אמריקאי מניו יורק. הוא גם היה חבר של אברהם לינקולן. ביוגרפיה איירה האריס נולד בצ'ארלסטון, ניו יורק ב-31 במאי 1802. הוא גדל בחווה, וסיים את לימודיו ביוניון קולג' ב-1824. לאחר מכן למד משפטים באולבני ובשנת 1827 התקבל ללשכת עורכי הדין. הוא היה חבר ויגי / אנטי-רנט באספת מדינת ניו יורק בשנים 1845 ו-1846. הוא היה ציר בוועידת החוקה של מדינת ניו יורק משנת 1846 וחבר בסנאט של מדינת ניו יורק ב-1847. הוא היה שופט של בית המשפט העליון בניו יורק מ-1847 עד 1859 והיה שופט של בית המשפט לערעורים בניו יורק בשנים 1850 ו-1858. בפברואר 1861, האריס נבחר לסנאטור אמריקאי מניו יורק להחליף את ויליאם ה. סיוארד שלא ביקש להיבחר מחדש, אך ימונה למזכיר המדינה האמריקני על ידי אברהם לינקולן. בסנאט האמריקני כיהן האריס בוועדות ליחסי חוץ, ברשות השופטת ובוועדה המשותפת הנבחרה למדינות הדרום. למרות שתמך בעיקר בממשל, לא חשש להביע את התנגדותו לכל הצעדים, פופולריים ככל שיהיו אז, שלא נראו לו חכמים ולא צודקים. הוא ביקר את לינקולן בבית הלבן לעיתים קרובות ופיתח עמו ידידות. הוא גם היה חבר טוב של קודמו בסנאט, ויליאם ה. סיוארד. בנו ויליאם המילטון האריס (1838–1895) היה לוטננט קולונל במחלקת החימוש של צבא ארצות הברית. בתו קלרה האריס ובנו החורג/חתנו לעתיד הנרי ראת'בון היו האורחים של בני הזוג לינקולן בתיאטרון פורד ב-14 באפריל 1865, כאשר הנשיא נורה ונהרג על ידי ג'ון וילקס בות'. בות' דקר את ראת'בון בזרועו כשניסה למנוע מהמתנקש להימלט. קלרה והנרי נישאו ב-1867, אך היו גם אחים חורגים – האריס התחתן בשנית עם פאולין ראת'בון, אמו של הנרי. השופט האריס היה, במשך יותר מעשרים שנה, פרופסור לשוויון, משפט ופרקטיקה בבית הספר למשפטים של אולבני, ובמהלך כהונתו בסנאט נשא קורס הרצאות בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קולומביה (כיום אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון), וושינגטון די. סי. בסנאט, הוא גם כיהן בוועדה המשותפת לבנייה מחדש אשר ניסחה את התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית. איירה האריס מת באולבני, ניו יורק ב-2 בדצמבר 1875. הוא נקבר בבית הקברות הכפרי באולבני עם אשתו הראשונה, קלריסה. קישורים חיצוניים קטגוריה:עורכי דין אמריקאים במאה ה-19 קטגוריה:פוליטיקאים צפוניים במלחמת האזרחים האמריקנית קטגוריה:חברי הסנאט של ארצות הברית ממדינת ניו יורק קטגוריה:סנאטורים חברי המפלגה הרפובליקנית קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1802 קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1875	2024-10-18T03:47:46
ג'יימס רובינסון	קטגוריה:פירושון אישים	2024-10-19T04:55:02
הגביע האסטוני	הגביע האסטוני בכדורגל (באסטונית: Eesti Karikas) הוא טורניר כדורגל הנערך מדי שנה בידי התאחדות הכדורגל האסטונית ובו לוקחים חלק מועדוני כדורגל מאסטוניה. השתתפות כל המועדונים המשחקים בליגת העל האסטונית ובליג השנייה האסטונית מתחרים. כמו כן חלק מהליגות הנמוכות יותר. שיטת התחרות הטורניר נערך תחת שיטת "נוק-אאוט". בכל השלבים שהתחרות הקבוצות משחקות ביניהן שני משחקים (בית וחוץ) משחק הגמר נערך כמשחק בודד. הקבוצה שזוכה בגביע מתמודדת בעונה שלאחר מכן בסופר קאפ האסטוני מול זוכת אליפות אסטוניה. היסטוריה משחקי הגביע הלאומיים בכדורגל ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האסטונית, החלו למעשה מ-1946, עוד בתקופה שבה שלטה ברית המועצות בשטחה של אסטוניה, ובה השתתפו כלל מועדוני הכדורגל האסטונים. ב-1991 עם התפרקותה של ברית המועצות, הוקמה מדינת אסטוניה והתחרות הראשונה תחת התאחדות הכדורגל האסטונית הייתה ב-1991. גמרי הגביע הגביע האסטוני (1938–1939) גביע זה מתועד ומוכר על ידי ההתאחדות האסטונית כיום. עונהאלופהתוצאהפיינליסטית1938ספורט טאלין1–1 / 2–1טאלינה יאלגפאלי קלובי1939טאלינה י.ק.4–1קאלב טאלין גמרי הגביע האסטוני בזמן מלחמת העולם השנייה (1940–1945) גביע זה לא מתועד ולא מוכר על ידי ההתאחדות האסטונית כיום. עונהאלופהתוצאהפיינליסטית1940טאלינה יאלגפאלי קלובי4–1אסטה טאלין1941לא שוחק1942ספורט טאלין3–0קאלב פארנו1943טארטו PSR1–0קאלב טאלין1944לא שוחק1945לא שוחק גמרי הגביע האסטוני תחת הרפובליקה הסובייטית (1946–1991) גביע זה לא מתועד ולא מוכר על ידי ההתאחדות האסטונית כיום. קבוצות אשר זכו בדאבל (בליגת העל האסטונית הסובייטית) באותה העונה מסומנות בכתב מודגש. עונהאלופהתוצאהפיינליסטית1946דינמו טאלין3–1קאלב טאלין1947דינמו טאלין6–0קאלב פארנו1948VVS טאלין5–2קאלב טארטו1949דינמו טאלין11–0VVS טאלין1950בלטי לייבאסטיק טאלין2–0דינמו טאלין1951בלטי לייבאסטיק טאלין3–0דינמו טאלין1952בלטי לייבאסטיק טאלין2–0דינמו טאלין1953דינמו טאלין4–0קאלב נרבה1954VVS טאלין2–1ספרטק ויליאנדי1955בלטי לייבאסטיק טאלין2–0קאלב טאלין1956בלטי לייבאסטיק טאלין4–0דינמו טארטו1957ספרטק ויליאנדי4–1קאלב רקוורה1958קאלב אולמייסטה8–0קאלב נארווה1959קאלב אולמייסטה2–0בלטי לייבאסטיק טאלין1960בלטי לייבאסטיק טאלין2–1נורמה טאלין1961קאלב אולמייסטה3–0נורמה טאלין1962נורמה טאלין2–1טמפו טאלין1963קרינהולם נארווה3–1נורמה טאלין1964קאלב אולמייסטה2–0קאלב אסרי1965נורמה טאלין3–2בלטי לייבאסטיק טאלין1966סטארט טאלין1–1 / 3–2טקסטיל טאלין1967בלטי לייבאסטיק טאלין1–0סטארט טאלין1968בלטי לייבאסטיק טאלין0–0 / 1–0נורמה טאלין1969דביגאטל טאלין2–1טמפו טאלין1970סטארט טאלין4–0לוקומוטיב וואלגה1971נורמה טאלין2–1הדביגאטל טאלין1972דינמו קופלי1–0בלטי לייבאסטיק טאלין1973נורמה טאלין1–0הבלטיקה נארווה1974נורמה טאלין3–1קרינהולם נארווה1975בלטיקה נארווה3–2הדינמו קופלי1976אסרי SK2–0בלטיקה נארווה1977קאלב סילמה4–0נורמה טאלין1978קאלב סילמה1–0הסירגאלה קרג'יאר1979דינמו טאלין1–0קאלב סילמה1980בלטיקה נארווה0–0ה (8–7 פ)אסטוניה ייהבי1981קלאקומבינאט פרנו3–1בלטיקה נארווה1982קלאקומבינאט פרנו1–0אהיטייה קוהטלה-יירבה1983דינמו טאלין3–0אסטוניה ייהבי1984טמפו טאלין0–0ה (4–2 פ)אסטוניה ייהבי1985אסטוניה ייהבי3–1זבזדה טאלין1986אסטוניה ייהבי1–0טמפו טאלין1987אסטוניה ייהבי2–1זבזדה טאלין1988קלאקומבינאט פרנו2–1TVMK טאלין1989נורמה טאלין1–0קאלב סילמה1990קלאקומבינאט פרנו1–0האסטוניה ייהבי1991TVMK טאלין0–0ה (4–3 פ)קימיק קוהטלה-יירבה הגביע האסטוני (1992–הווה) קבוצות אשר זכו בדאבל (בליגת העל האסטונית) באותה העונה מסומנות בכתב מודגש. עונהזוכהתוצאהסגניתקהל1992/1993 ניקול טאלין0–0ה (4–2 פ) נורמה טאליןאצטדיון קדרייורג, טאלין3501993/1994 נורמה טאלין4–1 נארווה טרנסאצטדיון קדרייורג, טאלין1,0001994/1995 פלורה טאלין2–0 לאנטאנה טאליןאצטדיון קדרייורג, טאלין6001995/1996 טאלינה סדאם2–0 אאסטי פולבקיביאצטדיון קדרייורג, טאלין5001996/1997 טאלינה סדאם3–2 לנטנה טאליןאצטדיון קדרייורג, טאלין5001997/1998 פלורה טאלין3–2 לנטנה טאליןאצטדיון העיר קורסארה, קורסארה3001998/1999 לבדיה מארדו3–2 וילאנדי טולוויקהאצטדיון המרכזי, ולגה5001999/2000 לבדיה מארדו2–0 וילאנדי טולוויקאצטדיון קאלבי, פרנו5002000/2001 נארווה טרנס0–0 (1–0ה) פלורה טאליןהאצטדיון המרכזי, ולגה4002001/2002 לבדיה טאלין II2–0 לבדיה מארדוא. לה-קוק ארנה, טאלין2002002/2003 TVMK2–2ה (4–1 פ) פלורה טאליןאצטדיון קדרייורג, טאלין1,2002003/2004 לבדיה טאלין3–0 TVMKאצטדיון קדרייורג, טאלין3502004/2005 לבדיה טאלין1–0 TVMKאצטדיון קדרייורג, טאלין7002005/2006 TVMK1–0 פלורה טאליןאצטדיון קדרייורג, טאלין3502006/2007 לבדיה טאלין3–0 נארווה טרנסאצטדיון קדרייורג, טאלין1,3002007/2008 פלורה טאלין3–1 ג'.ק. מאג טמקה טארטואצטדיון קדרייורג, טאלין5002008/2009 פלורה טאלין0–0ה (4–3 פ) נומה קאליואצטדיון קדרייורג, טאלין1,8002009/2010 לבדיה טאלין3–0 פלורה טאליןאצטדיון קדרייורג, טאלין9502010/2011 פלורה טאלין2–0 נארווה טרנסא. לה-קוק ארנה, טאלין3902011/2012 לבדיה טאלין3–0 נארווה טרנסא. לה-קוק ארנה, טאלין3,0072012/2013 פלורה טאלין3–1 נומה קאליוא. לה-קוק ארנה, טאלין3,5212013/2014 לבדיה טאלין4–0 סנטוס טארטוא. לה-קוק ארנה, טאלין1,7372014/2015 נומה קאליו2–0 פיידה לינמאסקונדא. לה-קוק ארנה, טאלין2,4412015/2016 פלורה טאלין0–0 (3–0ה) קאלב סילמאהא. לה-קוק ארנה, טאלין2,0852016/2017אינפונט טאלין2–0ג'.ק. מאג טמקה טארטוא. לה-קוק ארנה, טאלין1,8712017/2018 לבדיה טאלין1–0 פלורה טאליןא. לה-קוק ארנה, טאלין2,3692018/2019נארווה טרנס1–1 (2–1ה)נומה קאליוא. לה-קוק ארנה, טאלין1,0042019/2020פלורה טאלין2–1נארווה טרנסא. לה-קוק ארנה, טאלין7422020/2021לבדיה טאלין1–0פלורה טאליןא. לה-קוק ארנה, טאליןללא קהל2021/2022פיידה לינמאסקונד0–0 (1–0ה)נומה קאליוא. לה-קוק ארנה, טאלין1,3582022/2023נארווה טרנס2–1פלורה טאליןא. לה-קוק ארנה, טאלין1,3472023/2024לבדיה טאלין4–2פיידה לינמאסקונדא. לה-קוק ארנה, טאלין2,612 זכיות לפי מועדון מועדון זכיותסגנות עונות זכייה לבדיה מארדו/טאלין 1111998/1999, 1999/2000, 2003/2004, 2004/2005, 2006/2007, 2009/2010, 2011/2012, 2013/2014, 2017/2018, 2020/2021, 2023/2024 פלורה טאלין 871994/1995, 1997/1998, 2007/2008, 2008/2009, 2010/2011, 2012/2013, 2015/2016, 2019/2020 נארווה טרנס 352000/2001, 2018/2019, 2022/2023TVMK222002/2003, 2005/2006 טאלינה סדאם 2 -1995/1996, 1996/1997 נומה קאליו 142014/2015 פיידה לינמאסקונד 122021/2022 טאלינה י.ק. 111939 נורמה טאלין 111993/1994 ניקול טאלין 1 -1992/1993 ספורט טאלין 1 -1938 לבדיה טאלין II 1 -2001/2002אינפונט טאלין 1 -2016/2017לנטנה טאלין -3 -וילאנדי טולוויק -2 -ג'.ק. מאג טמקה טארטו -2 -אאסטי פולבקיבי -1 -קאלב טאלין -1 -סנטוס טארטו -1 -קאלב סילמאה -1 - קישורים חיצוניים תוצאות גמר הגביע האסטוני באתר rsssf קטגוריה:אסטוניה: כדורגל קטגוריה:תחרויות ספורט באסטוניה אסטוניה	2024-10-16T07:38:40
Top Hat, White Tie and Tails	הפניה כובע צילינדר, עניבה לבנה וזנבות	2024-10-14T13:28:26

Subsets and Splits

No community queries yet

The top public SQL queries from the community will appear here once available.