title
stringlengths 1
146
| content
stringlengths 0
337k
| timestamp
timestamp[s] |
|---|---|---|
תוכנית חזבאללה לכיבוש הגליל
|
ממוזער|אימון של כוח רדואן של חזבאללה במאי 2023, בדרום לבנון (עם דגלי ישראל ברקע)
תוכנית כיבוש הגליל היא תוכנית מבצעית של ארגון הטרור חזבאללה, במתכונת דומה למתקפת הפתע על ישראל שהוביל ארגון הטרור חמאס ב-7 באוקטובר 2023. חזבאללה תכנן אותה במשך כ-15 שנים, החל מזמן קצר לאחר מלחמת לבנון השנייה. מטרות התוכנית היו פלישה לשטח ישראל, כיבוש יישובים בגליל ושיגור מאסיבי של טילים ורקטות לעבר העורף הישראלי. התוכנית לא יצאה אל הפועל בשל אי הצטרפות חזבאללה למתקפת הפתע של חמאס, והיא סוכלה לאחר מכן במהלך התמרון הקרקעי בלבנון במלחמת חרבות ברזל שהחל ב-1 באוקטובר 2024.
רקע
מאז סיום מלחמת לבנון השנייה עסק חזבאללה בשיקום והעצמת יכולותיו הצבאיות. כבר בנובמבר 2011 חשף מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה כי לארגון תוכנית סדורה לכיבוש הגליל על ידי חמש חטיבות, לדבריו כתגובה למתקפה ישראלית באיראן.התכנית המבצעית של חיזבאללה: טילים על תל אביב וכיבוש הגליל למען מטרה זו הוקמה יחידת העילית של ארגון חזבאללה: כוח רדואן.
על פי הערכת צה"ל, ערב פתיחת החזית הצפונית במלחמת חרבות ברזל, החזיק הארגון בכ-150,000 טילים ורקטות מסוגים שונים, בהם אלפים רבים הנחשבים לטילים מדויקים. לצד זאת, חזבאללה הפר את החלטה 1701 של האו"ם, לפיה על פעילי הארגון להתפרק מנשקם וכן לא יימצא אמל"ח מדרום לקו נהר הליטאני ללא אישור ממשלת לבנון, כך שערב פרוץ מלחמת חרבות ברזל היו אלפי פעילי חזבאללה חמושים בנשק ובציוד צבאי בכפרים השיעים בדרום לבנון.
עם פרוץ מתקפת הפתע על ישראל ב-7 באוקטובר 2023, קיבל חזבאללה החלטה שלא להצטרף באופן מלא למלחמה בישראל, והחל מ-8 באוקטובר ולאורך קרוב לשנה הסתפק בירי רקטות לעבר צפון ישראל באופן שלא יביא לכדי פתיחת חזית מלאה בצפון, ומנגד ידרוש מישראל הפניית משאבים רבים לבלימת האיום מכיוונו.
ב-19 בספטמבר יצאה ישראל למבצע חיצי הצפון, אשר במסגרתו הגבירה משמעותית את תקיפותיה בלבנון פגעה ביכולותיו הרקטיות של חזבאללה, לצד סיכולים ממוקדים רבים שהביאו למותם של רוב צמרת הארגון, כולל מזכ"ל חזבאללה עצמו, חסן נסראללה, במבצע סדר חדש. ב-1 באוקטובר החל התמרון הקרקעי בלבנון שהביא לסיכולה המלא של תוכנית חזבאללה לכיבוש הגליל.
סיכול התכנית
ב-1 באוקטובר 2024, עם פתיחתו הרשמית של התמרון הקרקעי בלבנון, חשף דובר צה"ל תיעודים של "תוכנית לכיבוש הגליל", שאליה נערך חזבאללה במשך 15 שנים, אשר כללה מתחמי תת-קרקע קרובים לגבול שפעילי חזבאללה הכינו במשך השנים, תוך חימושם בכלי נשק רבים, על מנת להוציא מתקפת פתע על יישובי הצפון בדומה למתקפת הפתע שהוציא חמאס ב-7 באוקטובר 2023. כמו כן, נמצאו מפות שיועדו לחלוקה לפעילי חזבאללה לשם מטרה זו. ב-14 באוקטובר חשף צה"ל כי לוחמי צק"ח הזקן (חטיבה 8) מאוגדה 91 ולוחמי יחידת יהל"ם איתרו מנהרה באורך כ-800 מטרים בלב שכונה אזרחית, ששימשה כמפקדה של כוח רדואן. במנהרה היו אמצעי לחימה כגון טילי מסוקים, פגזים, אופנועים, וכן אמצעים לשהייה לזמן ארוך, כולל מטבח וחדרי שהייה.
עוד חשף דובר צה"ל כי במהלך החודשים שקדמו לתמרון הקרקעי בוצעו עשרות מבצעים חשאיים של צה"ל שכוונו נגד תשתיות של כוח רדואן, כולל רשת מנהרות תת-קרקעיות מלאות באמצעי לחימה, שיועדו לשמש את חזבאללה בעת הפלישה לישראל. בפשיטות הקומנדו נוטרלו מנהרות רבות ונלקחו ללמידה מפות, מסמכים ואמל"ח רב שכלל נשק קל, רובי צלפים, רקטות RPG, טילי נ"ט, מוקשים ומטעני חבלה. אמל"ח רב נוסף הושמד בשטח.
ב-16 באוקטובר פורסם כי כוחות אוגדה 91 חשפו והשמידו מערכת פירים ותשתיות תת-קרקעיות בלב כפר בדרום לבנון, שנועדו לשמש את כוח רדואן בעת מתקפת הפתע לכיבוש הגליל. המנהרות כללו מרחבי שהייה והצטיידות, ואותרו בהן אמצעי לחימה רבים.
קישורים חיצוניים
דובר צה"ל מתאר את הפעילות הצבאית לסיכול התוכנית, 1 באוקטובר 2024
הערות שוליים
קטגוריה:הגליל
קטגוריה:סכסוך ישראל–חזבאללה
| 2024-10-19T06:54:51
|
סמידון
|
סמידון (בערבית: صامدون ובאנגלית: Samidoun Palestinian Prisoner Solidarity Network) הוא ארגון פרו-פלסטיני בינלאומי שמטרתו המוצהרת היא גיוס כספים עבור אסירים פלסטינים. סמידון פעיל במדינות רבות ביבשת אמריקה ובאירופה. הארגון הוכרז כארגון טרור במספר מדינות, הטוענות שבפועל הארגון הוא הזרוע הפיננסית הבינלאומית של ארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין, וכן בגלל הסתה מטעמו הקוראת להשמדת ישראל והשמדת מדינות המערב.
פעילות
ממוזער|320x320 פיקסלים|הפגנה של סמידון, פברואר 2024
סמידון נוסדה לאחר שביתת רעב בבתי הכלא הישראלים שאורגנה ב-2011 על ידי החזית העממית לשחרור פלסטין.
הארגון פועל מוונקובר שבקנדה והמובילים העיקריים שלו הם שרלוט לין קייטס ודייב דיוורט מקולומביה הבריטית ותומס גרהרד הופלנד מהולנד. קייטס, הנחשבת למארגנת הפעילות הבינלאומית, היא ילידת ניו ג'רזי ובוגרת אוניברסיטת ראטגרס, מתגוררת בוונקובר ונשואה למייסד סמידון, חאלד בארכאת, שנולד ליד ירושלים. בארכאת נחשב על ידי ממשלת ארצות הברית למנהיג בחזית העממית לשחרור פלסטין. ישראל טענה כי בארכאת הוא ראש הארגון, אם כי פרסומים אחרים מציינים אותו רק כדובר באירועים של סמידון, ללא תפקיד רשמי, וכאחד המנהיגים של החזית העממית לשחרור פלסטין. בארכאת הודה בעבר באופן פומבי בקשרים שבין סמידון לחזית העממית לשחרור פלסטין.
באפריל 2024 קראה קייטס לטבח שבוצע על ידי חמאס בשבעה באוקטובר "הירואי ואמיץ", מה שהוביל למעצרה, דבר שבתורו הוביל להודעת תמיכה באתר סמידון בה נכתב "יחי השבעה באוקטובר" באנגלית ובערבית. בעצרת שנערכה בוונקובר ביום השנה הראשון לטבח צעקו מפגינים "מוות לקנדה, מוות לארצות הברית, מוות לישראל" וכן "כולנו חזבאללה, כולנו חמאס", בליווי שריפת דגל קנדה. סמידון עמד מאחרי הקריאות ובפרט מאחרי הקריאה "מוות לקנדה" תוך הסבר שזו אכן מטרה אופרטיבית של הארגון. יומיים לאחר האירוע קרא פייר פוליאב, מנהיג האופוזיציה בקנדה, להגדיר את סמידון כארגון טרור.
סמידון מארגן הפגנות פרו-פלסטיניות, תמיכה ברשתות חברתיות וסמינרים המשבחים קבוצות טרור, ולו לפחות 20 סניפים ב-12 מדינות ברחבי צפון אמריקה, אירופה ודרום אמריקה, ואף סניף באיראן.
אסירים פלסטינים רבים, אשר לשחרורם קורא הארגון, הם בעלי קשרים לטרור, להתנקשויות ולפיגועים נגד ישראל. אידאולוגית הארגון סובבת סביב תפיסת העולם לפיה ישראל והציונות הן הסכנה הגדולה ביותר למזרח התיכון ולעולם. מטרתו העיקרית היא השמדת ישראל והקמת מדינה פלסטינית במקומה. כדי להשיג מטרה זו, סמידון לא בוחל בקידום פעולות אלימות.
סטטוס
ישראל הייתה הראשונה להכריז על סמידון כארגון טרור ב-2021.
גרמניה הכריזה עליו כארגון טרור בנובמבר 2023 תוך הבאתן של הפגנות השימחה של הארגון בעקבות מעשי הטבח במתקפת הפתע על ישראל כהוכחה לגישתו האנטישמית של הארגון ולזילזול בחיי אדם אותו גילה.
הולנד וקנדה הכריזו על סמידון כארגון טרור באוקטובר 2024. באותו חודש ארה"ב הכריזה על הארגון כארגון צדקה מזוייף המשמש לגיוס כספים עבור החזית העממית אשר נמצא ברשימת ארגוני הטרור כבר מ-1997. מעבר לכך, חאלד ברקת הוסף לרשימת תומכי הטרור של הממשל האמריקאי.
ראו גם
ארגוני טרור
החזית העממית לשחרור פלסטין
תגובות בין-לאומיות למלחמת חרבות ברזל
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:החזית העממית לשחרור פלסטין
קטגוריה:ארגוני טרור
| 2024-10-19T20:28:19
|
קרב הר דב הלבנוני
|
קרב הר דב הלבנוני הוא קרב שמתרחש באזור הר דב הלבנוני והר דב הישראלי ב-15 באוקטובר 2024 כחלק מהתמרון הקרקעי בלבנון במלחמת חרבות ברזל. הקרב בוצע בין חטיבת "ההרים" שנוצרה במהלך המלחמה לכוח רדואן ופלוגת "הגולן הכבוש" של חזבאללה.
רקע
ב-3 באוקטובר 2024 צה"ל חיסל את מפקד הר דב בחזבאללה.
הקרב
ב-15 באוקטובר 2024 בבוקר, חטיבת "ההרים" התחילה בפשיטות על הגבול הלבנוני-ישראלי. במהלך הפשיטות נמצאו מנהרות שלפי הערכות היו אמורות לחצות את הגבול אך עדיין לא היו מוכנות. החטיבה ביצעו פשיטות ממוקדות במתחמי כוח רדואן במרחב הר דב שבדרום לבנון על מנת לפגוע בתשתיות חזבאללה. באחד המתחמים אותר פאנל סלולרי שסיפק למחבלים חשמל לשהייה ממושכת. לאחר עוד פשיטות גדוד 8130 של חטיבת ההרים הניפה דגל של ישראל באחד מהאזורים בהר דב וסיימו את כיבוש האזור.
במקביל לקרב, כוח החטיבה התחיל בפשיטות על מרחבים סמוכים להר דב. בנוסף, כוחות התחילו להתאסף בגבול סוריה, ולפי גורמים בסוריה, צה"ל התחיל בפשיטות דומות לפשיטות שנעשו בלבנון לפני התמרון הקרקעי, והתחיל להתקין גדר בתוך סוריה.
הערות שוליים
2024 10
קטגוריה:הר דב
קטגוריה:יחסי ישראל–לבנון
קטגוריה:החזית הצפונית במלחמת חרבות ברזל
קטגוריה:מלחמת חרבות ברזל: קרבות
קטגוריה:מבצע חיצי הצפון
| 2024-10-19T12:46:13
|
מעורבות ישראלית במלחמת האזרחים הסורית
|
הפניה ישראל במלחמת האזרחים בסוריה
| 2024-10-15T16:00:51
|
המשבר הטאיוואני-סיני (2021–2022)
|
הפניה המשבר הטאיוואני-סיני
| 2024-10-15T16:28:04
|
סאורשטרה (מדינה)
|
מדינת סאורשטרה הייתה מדינה הודית מ-1947 עד 1956. המדינה גבלה בצפון־מזרח בבומביי, שהחזיקה גם במובלעות בתוכה, בצפון־מערב בקוץ', והוקפה מדרום וממערב ב. המדינה גם גבלה במושבה הפורטוגזית דיו. בירתה הייתה .
כיום כלולים שטחי המדינה במדינת גוג'ראט שבהודו.
היסטוריה
החבל מנה 14 (מונח בתחומי האימפריה הבריטית, שהעניק מעמד לשליט המדינה), 17 מדינות ללא־הצדעה, 191 נסיכויות ו־45 אחוזות. בתוך תחומי החבל היו מובלעות שהשתייכו לנשיאות בומביי שבשלטון בריטי ישיר, שתהפוך למדינת בומביי.
ב־15 בפברואר 1948 הצטרפה איחוד המדינות של סאורשטרה להודו. בראש המדינה עמד הראג'פורמרק , המהראג'ה של . המדינה נקראה בתחילה איחוד המדינות של קטיוואר, ובנובמבר 1948 שינתה את שמה לסאורשטרה.
בחצי האי שכנה גם מדינת , אחת המדינות הגדולות בחצי האי, ושבראשה עמד שליט מוסלמי, הודיעה ב־15 באוגוסט 1947 על כוונתה להצטרף לפקיסטן. ממשלת המדינה איבדה שליטה על המדינה, שרוב תושביה ההינדואים ביקשו להיות חלק מהודו, והנוואב נאלץ לצאת לגלות בפקיסטן ב־24 באוקטובר. לצד ג'ונגדה, גם המדינות מנוודאר ומנגרול ביקשו להצטרף לפקיסטן. בשלושת המדינות התקיים בפברואר 1948 משאל עם לגבי מעמדן העתידי, ומרבית המשתתפים העדיפו להיות חלק מהודו. ב־20 בפברואר 1949 צורפו ג'ונגדה ושאר המדינות לסאורשטרה.
עם כניסת חוקת הודו לתוקף ב-26 בינואר 1950, הפכה סאורשטרה למדינה חלק ב', סיוג שהתייחס לחלקי הנספח לחוקת הודו שהגדיר את מעמד המדינות השונות ואשר המדינות שנכללו בו היו בעלי שליטה עצמית ובראשן עמד ראג'פורמק.
ב-1 בנובמבר 1956, צורפה מדינה סאורשטרה למדינת בומבי במסגרת חוק ארגון מחדש של המדינות. ב-1 במאי 1960, מדינת בומביי חולקה על קווים לשוניים לגוג'ראט ומהאראשטרה ואזור סאורשטרה הפך לחלק מגוג'אראט.
הערות שוליים
קטגוריה:הודו: מדינות וטריטוריות איחוד לשעבר
קטגוריה:מדינות וטריטוריות שהתפרקו ב-1956
קטגוריה:מדינות וטריטוריות שהוקמו ב-1948
קטגוריה:גוג'ראט
| 2024-10-19T17:01:44
|
שיט בישראל
|
ממוזער|תחרות גלישת רוח בדגם iQFoil באילת, 2022
השיט בישראל הוא ענף ספורט בישראל המנוהל על ידי איגוד השייט בישראל. שיט תחרותי הוא אחד מענפי הספורט האולימפיים המצליחים בישראל: משלחות זכו בחמש מדליות בתחרויות השיט במשחקים האולימפיים (שתי מדליות זהב, מדליית כסף ושתי מדליות ארד) ושייטים ישראלים זכו ב-50 מדליות באליפויות העולם.
תנאי השיט בישראל הם מהנוחים בעולם, שכן ב ניתן להפליג כמעט בכל יום, ועל כן רוב התחרויות בישראל מתנהלות בו (בנהריה, חיפה, שדות ים, מכמורת, תל אביב או אשדוד). עם זאת, ישנן תחרויות שיט שנתיות הנערכות ב ובמפרץ אילת.
היסטוריה
ימין|ממוזער|קבוצת שייטים מהפועל "ויצמן" חיפה בהדרכת שניאור צורי, 1930
ענף השיט פעיל בארץ ישראל עוד משנות ה-20 של המאה ה-20, אז הוקמו אגודות שיט רבות ונערכו תחרויות שונות, בהן שיוט הערים, שאורגן על ידי אגודת הפועל והחבל הימי לישראל ונערך לראשונה ב-1939 מתל אביב לחיפה. תחרות השיט הראשונה בישראל נערכה ב-1928 בשפך הירקון, ובה זכתה הפועל תל אביב.
החבל הימי, בשיתוף עם אגודת יורדי ים זבולון, צופי ים ואגודות הפועל, מכבי, בית"ר, אליצור ודגל ציון, ניהל בתקופת המנדט הבריטי פעולות הדרכה ימית לנוער בחופי הים התיכון בנהריה, שבי ציון, עתלית, כפר ויתקין, הרצליה ותל אביב, ובחופי הכנרת בדגניה א' וטבריה. עם זאת, פעילויות אלו עודדו ברובן את השיט כספורט עממי ולאו דווקא כספורט תחרותי.
ממוזער|תחרות שיט מפרשיות 420 לזכר יחיעם קולודיצקי מול חוף בת ים, 1969
עם הקמת מדינת ישראל לא הוכר השיט כענף ספורט, והוא התקבל ל ול רק ב-1960, עם הקמת ועדת השיט (לימים איגוד השייט בישראל) שהצטרפה גם לאיגוד השיט הבין-לאומי. ראש הוועדה הראשון היה יצחק אופק. באותה שנה הגיעו לישראל מפרשיות ההולנדי המעופף, לאחר שהוועד האולימפי האיטלקי הזמין את ישראל להשתתף במוקדמות תחרויות השיט האולימפיות באולימפיאדת רומא (1960).
במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 נרשמה התקדמות משמעותית בשיט בישראל, כשספורטאים החלו להתחרות בתחרויות בין-לאומיות ואף לזכות במדליות. ב-1964 היו נדב שריר ובני בליצבלו מהפועל נהריה לישראלים הראשונים שהשתתפו בתחרות שיט בין-לאומית. הם סיימו במקום ה-47 מתוך 160 בתחרות בצרפת. ב-1967 השתתפו שני זוגות שייטים באליפות העולם במפרשיות 420. באליפות העולם 1968 שנערכה בפלימות', אנגליה, זכה יאיר מיכאלי במדליית ארד ובאליפות העולם 1969 שנערכה בסנדהמן, שוודיה, זכו צפניה כרמל ולידיה לזרוב במדליית זהב והפכו לאלופי העולם הראשונים בהיסטוריה של הספורט בישראל. ב-1970 אף התקיימה האליפות בנמל תל אביב, הפעם הראשונה בה ישראל אירחה אליפות עולם רשמית. באותן שנים התקיימו תחרויות שיט גם בכינוסי הפועל, והן נערכו שלוש פעמים גם ב (ב-1950, 1961 ו-1985).
ממוזער|שיט מפרשיות במפרץ אילת
שייטים ישראלים הופיעו לראשונה ב באולימפיאדת מינכן (1972), אליה העפילו יאיר מיכאלי ויצחק ניר, אך השניים פרשו כעבור שישה שיוטים (מתוך שבעה) בעקבות טבח הספורטאים באולימפיאדה וסיימו במקום ה-26. מאז ייצגו שייטים את בכל המשחקים האולימפיים, למעט אולימפיאדת מוסקבה (1980) שהוחרמה בידי ישראל.
במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 הגיע לישראל ענף גלישת הרוח, וההצלחות בו הובילו להתקדמות נוספת בענף במהלך שנות ה-80 וה-90. החשובה שבהן היא הזכייה של גל פרידמן במדליית ארד בגלישת רוח באולימפיאדת אטלנטה (1996), מדליה אולימפית ראשונה לישראל בענף השיט. בנוסף, בשלהי שנות ה-90 החלו בישראל להשתמש במפרשית אופטימיסט על מנת להכיר את השיט לילדים, מה שתרם רבות לפיתוח הענף.
בשנת 1995, עם ההחלטה לפרק את ההתאחדות לספורט, נרשמה ועדת השיט כעמותה בשם "איגוד השייט בישראל", ובכך התנתק ענף השיט באופן סופי מההתאחדות לספורט ותוקצב ישירות על ידי משרד הספורט ומועצת הטוטו.
מפרשיות
ממוזער|מפרשית 470 בסיום שיט ב
שיט מפרשיות תחרותי החל בישראל ב-1960, עם הגעתן של ספינות ההולנדי המעופף, ובמהלך שנות ה-60 הגיעו לישראל גם מפרשיות 420. בשני דגמי המפרשיות הגיעו ספורטאים ישראלים להישגים רבים, בהם זכיות באליפויות העולם והופעות בתחרויות השיט במשחקים האולימפיים. השימוש בהולנדי המעופף נמשך עד אולימפיאדת ברצלונה (1992), שלאחריה הוצא מהתחרות האולימפית.
עם בחירתו של דגם ה-470 לדגם אולימפי החל מאולימפיאדת מונטריאול (1976) הוא היה נדיר בארץ ביחס לקודמו 420, שאף יוצר בישראל. הראשונים שעברו לדגם זה היו איתן פרידלנדר ושמשון ברוקמן ב-1977, והם הגיעו להישגים רבים בהם זכייה באליפות אירופה ב-1979 ובמדליית ארד באליפות העולם ב-1983. השניים אף ייצגו את ישראל בדגם זה באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984). מאז תחרויות השיט באולימפיאדת פריז (2024) משמש דגם ה-470 בתחרויות מעורבות, בהן משתתפת ישראל.
ממוזער|מפרשית לייזר במהלך שיט בכנרת
דגמי מפרשיות אולימפיים רבים, כגון טורנדו, סטאר, פין, יורופ, אליוט, 49er ו-Nacra 17, לא נפוצו בישראל, לרוב מפאת חוסר הצלחה מקצועית או שינויים בתוכנית האולימפית.
על אף השינויים התכופים בדגמים האולימפיים, המובילים לחששות באיגוד השייט מפני אובדן השקעה רבת שנים בענף אחד, אין בישראל מספיק שיוכלו לאייש את כל מגוון הדגמים האולימפי, ועל כן מתמקד האיגוד, נכון ל-2024, בשני דגמי מפרשיות עיקריים: ה-470 והלייזר, שהובא לישראל בשנות ה-90 של המאה ה-20. בתחילה שימש הדגם כמעט אך ורק שייטים בתחרויות נוער, אך באולימפיאדת בייג'ינג (2008) ובאולימפיאדת לונדון (2012) הופיעה נופר אדלמן בתחרויות הלייזר האולימפיות, ובאולימפיאדת פריז (2024) עשו זאת שי קקון בנשים (הופיעה גם באולימפיאדת טוקיו (2020)) ועומר ורד וילנצ'יק בגברים.
גלישת רוח
ממוזער|גל פרידמן לאחר תחרות בגלשן מיסטרל
גלשן הרוח הראשון הובא לישראל ב-1973 על ידי דורון עזרא וגיורא קדר, ומאוחר יותר גם יואל סלע. ב-1977 הוקמה התאחדות גלשני הרוח, וב-1980 הוכנסה תחת ההתאחדות לספורט. כעבור שנה השתתפה משלחת ישראלית ראשונה באליפות אירופה, וב-1982 נערכה בחוף נהריה אליפות ישראל הראשונה.
ימין|ממוזער|תום ראובני בתחרות iQFoil באילת, 2022
כבר בתחרות גלישת הרוח האולימפית הראשונה באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) השתתף יהודה אטדגי, בדגם וינדגליידר. הדגם הראשון שהובא לישראל היה לכנר, בו השתתף עמית ענבר באולימפיאדת ברצלונה (1992).
לקראת אולימפיאדת אטלנטה (1996) הוחלף דגם הלכנר במיסטרל, בו הגיעו ספורטאים רבים כגון עמית ענבר, גל פרידמן ולי קורזיץ להישגים רבים, בהם זכיות באליפויות אירופה, אליפויות עולם ואף במדליות אולימפיות, כשפרידמן זכה בשתי המדליות הראשונות של ישראל במשחקים האולימפיים בשיט – מדליית ארד באולימפיאדת אטלנטה ומדליית זהב באולימפיאדת אתונה (2004).
לקראת אולימפיאדת בייג'ינג (2008) שוב השתנה דגם הגלשן האולימפי לניל פרייד RS:X, ושינוי זה סימן את חילופי הדורות בגלישה הישראלית: שחר צוברי ונמרוד משיח גברו על גל פרידמן בגברים, ומעין דוידוביץ' גברה על לי קורזיץ בנשים. צוברי זכה אף הוא במדליית ארד אולימפית בבייג'ינג. ב-2012 החליט איגוד השיט הבין-לאומי להחליף את גלישת הרוח והניל פרייד בקייטסרפינג לקראת אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016), אך בעקבות הצבעה חוזרת שארגנו איגוד השייט בישראל ואיגודי השיט של יפן וסינגפור המהלך בוטל.
לאחר אולימפיאדת טוקיו (2020) הוחלף דגם הגלשן האולימפי ל-iQFoil החל מתחרויות השיט באולימפיאדת פריז (2024), בהן זכו שני שייטים ישראלים במדליות: תום ראובני במדליית זהב בגברים ושרון קנטור במדליית כסף בנשים.
במשחקים האולימפיים
ממוזער|גל פרידמן זכה במדליית ארד באולימפיאדת אטלנטה (1996), ובכך הפך לישראלי הראשון שזכה במדליה אולימפית בשיט, ובמדליית זהב באולימפיאדת אתונה (2004), אז היה לאלוף האולימפי הישראלי הראשון
ממוזער|שחר צוברי זכה במדליית ארד באולימפיאדת בייג'ינג (2008)
ממוזער|תום ראובני זכה במדליית זהב בתחרויות השיט באולימפיאדת פריז (2024)
לאורך השנים השתתפו 46 שייטים ישראלים ב, ב-13 מהדורות. לאחר סיום אולימפיאדת פריז (2024), שיט הוא הספורט השני הכי מצליח של ישראל במשחקים האולימפיים, אחרי ג'ודו, עם חמש מדליות אולימפיות מתוך 20, ושתיים מתוך ארבע מדליות הזהב האולימפיות של המדינה. כל המדליות הגיעו מענף גלישת הרוח, כשהישג השיא במפרשיות הוא המקום הרביעי (הושג שלוש פעמים).
שייטים ישראלים ערכו את הופעת הבכורה האולימפית באולימפיאדת מינכן (1972), אליה העפילו יאיר מיכאלי ויצחק ניר בדגם ההולנדי המעופף. תחרויות השיט נערכו בקיל ולא במינכן, ולכן ידעו על טבח הספורטאים עד סיום השיוט השישי מתוך שבעה. לאחר קבלת הידיעה על רצח 11 הספורטאים פרשו השניים מהתחרות ולא הופיעו לשיוט השביעי והאחרון. הצמד הישראלי דורג במקום ה-26 מתוך 29 זוגות.
באולימפיאדת מונטריאול (1976) השתתפו יואל סלע ויהודה מעיין בתחרות ההולנדי המעופף, וסיימו במקום ה-17 מתוך 20. לאולימפיאדת מוסקבה (1980) העפילו לראשונה שני זוגות שייטים, סלע ומעיין בהולנדי המעופף ושמשון ברוקמן ואיתן פרידלנדר ב-470, אך הם לא השתתפו לבסוף בעקבות הצטרפותו של הוועד האולימפי בישראל לחרם של הגוש המערבי על האולימפיאדה בעקבות הפלישה הסובייטית לאפגניסטן.
באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) התחרו ברוקמן ופרידלנדר בתחרות מפרשיות ה-470 וסיימו במקום השמיני. בקטגוריית ההולנדי המעופף התחרו יואל סלע ואלדד אמיר, שסיימו גם הם במקום השמיני. לראשונה שלחה ישראל נציג גם בגלישת רוח, שהופיעה בפעם הראשונה במשחקים, כשיהודה אטדגי סיים במקום ה-14 מתוך 38 מתחרים בדגם וינדגליידר.
סלע ואמיר ייצגו את ישראל גם באולימפיאדת סיאול (1988), בה הגיעו למקום הרביעי, הישג השיא עד אז של שייטים ישראלים באולימפיאדה. בדגם 470 התחרו האחים דן ורן טורטן, שסיימו במקום ה-18 מתוך 29. סלע ואמיר המשיכו גם לאולימפיאדת ברצלונה (1992), האחרונה בה נערכו תחרויות ההולנדי המעופף, וסיימו במקום ה-20 מתוך 23. בכך הפך סלע לשיאן ההופעות של שייטי ישראל במשחקים האולימפיים, עם ארבע הופעות רצופות. שי בכר וארז שמש ייצגו את ישראל בדגם ה-470 וסיימו במקום ה-9 מתוך 37, ועמית ענבר התחרה בגלישת רוח בדגם לכנר וסיים במקום השמיני.
באולימפיאדת אטלנטה (1996) זכתה המשלחת הישראלית בשיט לראשונה במדליה אולימפית, כשגל פרידמן זכה במדליית ארד בגלישת רוח בדגם מיסטרל. בשיוטי מפרשיות ה-470 התחרו האחים רן וניר שנטל (מקום 19) בגברים ושני קדמי וענת פבריקנט, שהגיעו למקום ה-12, היו הראשונות שייצגו את ישראל בתחרות שיט נשים אולימפית. קדמי ופבריקנט המשיכו גם לאולימפיאדת סידני (2000), בה השוו את הישג השיא הישראלי בשיט מפרשיות וסיימו במקום הרביעי, ובגברים התחרו אלי צוקרמן ואלעד רונן שסיימו במקום ה-13. בגלישת הגלים שלחה ישראל לראשונה נציגים גם בגברים וגם בנשים, כשעמית ענבר סיים במקום השביעי ומיכל היין סיימה במקום ה-12 בתחרות המיסטרל.
באולימפיאדת אתונה (2004) זכה גל פרידמן במדליית זהב בגלשן מיסטרל והפך לאלוף האולימפי הראשון בתולדות הספורט בישראל, וכן לישראלי הראשון שזוכה בשתי מדליות אולימפיות. בתחרות הנשים התחרתה לי קורזיץ, שסיימה במקום ה-13. בשיוטי מפרשיות ה-470 ייצגו את ישראל גידי קליגר ואודי גל (מקום 15) בגברים וניקה קורניצקי וורד בוסקילה (מקום 18) בנשים. באולימפיאדת בייג'ינג (2008) המשיכו הזוגות הללו לייצג את ישראל, כשקליגר וגל סיימו במקום ה-14 וקורניצקי ובוסקילה במקום הרביעי. לראשונה נערכו תחרויות במפרשית הלייזר רדיאל, בהן סיימה נופר אדלמן במקום ה-16. בגלישת הגלים הוחלף גלשן המיסטרל בניל פרייד RS:X, ושחר צוברי זכה במדליית הארד. בנשים סיימה מעין דוידוביץ' במקום העשירי.
בשיוטי מפרשיות ה-470 באולימפיאדת לונדון (2012) ייצגו את ישראל גידי קליגר וערן סלע בגברים וגיל כהן וורד בוסקילה בנשים, ושני הצמדים סיימו במקום ה-15. בתחרויות הלייזר השתתפה נופר אדלמן, שסיימה במקום ה-30. בגלישת הגלים ייצגו את ישראל שחר צוברי, שסיים במקום ה-19, ולי קורזיץ, שסיימה במקום השישי. צוברי וקורזיץ המשיכו לייצג את ישראל גם באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016), בה סיימו במקומות 17 ו-7, בהתאמה. בתחרויות ה-470 השתתפו אייל לוין ודן פרויליך (מקום 21) בגברים וגיל כהן ונינה אמיר (מקום 17) בנשים.
באולימפיאדת טוקיו (2020), שנדחתה ל-2021 בעקבות מגפת הקורונה, לראשונה הגיעו ישראלים לשיוטי המדליות בשלוש תחרויות שונות: נויה בר עם ושחר טיבי בשיוטי ה-470 (מקום שמיני), יואב כהן (מקום רביעי) בגלישת RS:X לגברים וקטי ספיצ'קוב (מקום שישי) בגלישת RS:X לנשים. שי קקון סיימה במקום ה-30 בשיוטי הלייזר רדיאל.
תחרויות השיט באולימפיאדת פריז (2024) היו המוצלחות בהיסטוריה של השיט בישראל, כשלראשונה זכתה המשלחת בשתי מדליות אולימפיות בענף, שתיהן בגלשן ה-iQFoil: שרון קנטור זכתה במדליית כסף בתחרות הנשים ותום ראובני זכה במדליית זהב בתחרות הגברים. קנטור הפכה לסגנית האלופה האולימפית הרביעית בתולדות ישראל, וראובני הפך לאלוף האולימפי הרביעי והשני בשיט, אחרי מאמנו גל פרידמן באתונה 2004. בתחרויות ה-Formula Kite הגיעה גל צוקרמן למקום העשירי בסיום השלב המוקדם, אך סיימה שלישית בחצי הגמר והודחה. דור זרקה סיים במקום ה-13 בשלב המוקדם והודח. בתחרויות הלייזר הודחו שי קקון (מקום 24) ועומר ורד וילנצ'יק (מקום 30) בסיום מקצי המוקדמות. בתחרות ה-470 המעורבות הגיעו נועה לסרי וניתאי חסון למקום השמיני בשלב הראשון והעפילו לשיוט המדליות, בו סיימו במקום השביעי.
+שייטים ישראלים במשחקים האולימפייםאולימפיאדהאתר השיטשייטיםמקוםקטגוריהדגםשיט מפרשיות1972 (מינכן)קיליאיר מיכאלי ויצחק ניר26גבריםהולנדי מעופף1976 (מונטריאול)קינגסטוןיואל סלע ויהודה מעיין17גברים1984 (לוס אנג'לס)לונג ביץ'יואל סלע ואלדד אמיר8גברים1988 (סיאול)פוסאןיואל סלע ואלדד אמיר4גברים1992 (ברצלונה)ברצלונהיואל סלע ואלדד אמיר20גברים1984 (לוס אנג'לס)לונג ביץ'שמשון ברוקמן ואיתן פרידלנדר8גברים4701988 (סיאול)פוסאןדן טורטן ורן טורטן18גברים1992 (ברצלונה)ברצלונהשי בכר וארז שמש9גברים1996 (אטלנטה)סוואנהרן שנטל וניר שנטל19גבריםשני קדמי וענת פבריקנט12נשים2000 (סידני)סידניאלי צוקרמן ואלעד רונן13גבריםשני קדמי וענת פבריקנט4נשים2004 (אתונה)אתונהגידי קליגר ואודי גל15גבריםניקה קורניצקי וורד בוסקילה18נשים2008 (בייג'ינג)צ'ינגדאוגידי קליגר ואודי גל14גבריםניקה קורניצקי וורד בוסקילה4נשים2012 (לונדון)ויימות'גידי קליגר וערן סלע15גבריםגיל כהן וורד בוסקילה15נשים2016 (ריו דה ז'ניירו)ריו דה ז'ניירואייל לוין ודן פרויליך21גבריםגיל כהן ונינה אמיר17נשים2020 (טוקיו)אנושימה נויה בר עם ושחר טיבי8נשים2024 (פריז)מרסיינועה לסרי וניתאי חסון7מעורב2008 (בייג'ינג)צ'ינגדאונופר אדלמן16נשיםלייזר2012 (לונדון)ויימות'נופר אדלמן30נשים2020 (טוקיו)אנושימהשי קקון30נשים2024 (פריז)מרסייעומר ורד וילנצ'יק30גבריםשי קקון24נשיםגלישת גלים1984 (לוס אנג'לס)לונג ביץ'יהודה אטדגי14גבריםלכנר1992 (ברצלונה)ברצלונהעמית ענבר8גברים1996 (אטלנטה)סוואנהגל פרידמןגבריםמיסטרל2000 (סידני)סידניעמית ענבר7גבריםמיכל היין14נשים2004 (אתונה)אתונהגל פרידמןגבריםלי קורזיץ13נשים2008 (בייג'ינג)צ'ינגדאושחר צובריגבריםניל פרייד RS:Xמעין דוידוביץ'10נשים2012 (לונדון)ויימות'שחר צוברי19גבריםלי קורזיץ6נשים2016 (ריו דה ז'ניירו)ריו דה ז'ניירושחר צוברי17גבריםלי קורזיץ7נשים2020 (טוקיו)אנושימהיואב כהן4גבריםקטי ספיצ'קוב6נשים2024 (פריז)מרסייתום ראובניגבריםiQFoilשרון קנטורנשיםדור זרקה13גבריםFormula Kiteגל צוקרמן10נשים
פרשיות
אולימפיאדת סיאול (1988)
שני זוגות שייטים ייצגו את ישראל באולימפיאדת סיאול (1988): יואל סלע ואלדד אמיר במפרשית ההולנדי המעופף ודן ורן טורטן במפרשית 470. בניגוד לרוב המשחקים האולימפיים המודרניים, הנערכים בדרך כלל בחודשים יולי ואוגוסט, משחקים אלו נערכו בחודש ספטמבר בשל מזג האוויר בקוריאה הדרומית ועל כן חלק מהתחרויות חפפו לחגי תשרי. המקצה השני בשתי התחרויות התקיים ביום הכיפורים, והוועד האולימפי בישראל הורה לספורטאים הישראלים לא להשתתף בו.
סלע ואמיר צייתו להוראה ועל כן קיבלו 29 נקודות חובה. הם סיימו את התחרות במקום הרביעי, מכיוון שבכל שאר השיוטים סיימו בין עשרת הראשונים ואף ניצחו בשניים מהם, אך החמיצו הזדמנות לזכות במדליה אולימפית ראשונה לזכות ישראל במשחקים האולימפיים, וייתכן שאם היו מתחרים היו מצליחים לזכות במדליה.
לעומת זאת, האחים טורטן שייטו באותו יום. בתחילה כשנודע על כך למנהלי המשלחת הם העלימו עין והשניים המשיכו להתחרות בשני שיוטים נוספים, אך לאחר מכן הוחזרו לישראל. על אף שטענו שרק התאמנו ולא התחרו, ובתוצאות נרשם DNF (לא סיימו), ועדה שהקימה ההתאחדות לספורט השעתה במרץ 1989 את השניים לחמש שנים. האחים טורטן עתרו לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ולאחר שלא התקבלה בקשתם ערערו לבית המשפט העליון, שם, במרץ 1991, נפסק שהקמת והחלטת הוועדה לוקות בחריגה מסמכות ובחוסר סבירות ונפסקו פיצויים של 15 אלף שקל חדש לכל אחד מהם.
יריבויות
ממוזער|היריבות בין הגולשים שחר צוברי (מימין) ונמרוד משיח נחשבה לאחת היריבויות האישיות הסוערות ביותר בספורט בישראל
בשל העובדה שבתחרויות השיט במשחקים האולימפיים כל מדינה יכולה לשלוח צוות או מתחרה אחד בלבד לכל תחרות, ענף השיט בישראל מאופיין ביריבויות רבות בין צוותים ושייטים, כמו היריבות בין אדיר ואלדר עזרא לדן ורן טורטן בשנות ה-80 של המאה ה-20 או בין רן וניר שנטל לבין שי בכר וארז שמש בשנות ה-90. גם בגלישת הגלים קיימות יריבויות רבות, שחלקן אף מייצגות חילופי דורות כדוגמת היריבויות בין עמית ענבר וגל פרידמן בשנות ה-90 של המאה ה-20, בין פרידמן ושחר צוברי בתחילת שנות ה-2000 ובין צוברי לנמרוד משיח ב.
יריבויות אלו באו לידי ביטוי בקשרים בין-אישיים עכורים בין השייטים ולעיתים אף אלימות, אך לפעמים התדרדרו גם לביטול אימונים משותפים של חברי הנבחרת ואף לפגיעה מכוונת אלו בהישגיהם של אלו בתחרויות בין-לאומיות כגון אליפויות העולם ואליפויות אירופה. הסיבות ליריבויות היו לעיתים מקצועיות, למשל על ההעפלה ל, ולעיתים נבעו מיריבויות בין מועדונים. כך, למשל, היריבות בין האחים שנטל לבין בכר ושמש ייצגה את היריבות בין המועדונים המובילים אז, הפועל תל אביב וזבולון בת ים.
פרשת קטי ספיצ'קוב
ב-22 באוקטובר 2019 פוטר מאמן נבחרת הנשים של ישראל בגלישת רוח, פייר לוקה, לאחר שנחשף שהיה בזוגיות עם הגולשת קטי ספיצ'קוב והפר את הקוד האתי בשל ניצול יחסי מרות. ספיצ'קוב הובילה בדירוג והייתה צפויה לייצג את ישראל באולימפיאדת טוקיו (2020) בגלשן ניל פרייד RS:X. שאר המועמדות – נוי דריהן, מאיה מוריס ונגה גלר, דרשו לאפס את הנקודות שנצברו עד אז בטענה ליחס מפלה כלפיהן, אך ועדה שהקים איגוד השייט בישראל קבעה כי ספיצ'קוב לא זכתה ליחס מועדף והשאירה את הניקוד על כנו. הפרשה העיבה על היחסים בין חברות הנבחרת, כשדריהן תבעה את לוקה בטענה שהעניק לספיצ'קוב עדיפות על פניה (אך תביעתה נדחתה) וספיצ'קוב תבעה את הוריה של מוריס בטענה להכפשתה ולגרימת עוגמת נפש, ובדצמבר 2019, לאחר שספיצ'קוב זכתה באליפות המדינה, נטשה דריהן, שסיימה במקום השני, את הפודיום.
מועדונים
איגוד השייט בישראל מאגד תחתיו 11 מועדוני שיט בכל רחבי המדינה, מהם תשעה בחופי הים התיכון, אחד בחוף הכנרת ואחד בחוף ים סוף (מפרץ אילת). להלן המועדונים, מצפון לדרום:
הפועל נהריה
הפועל זבולון עכו
מועדון השייט חיפה
הפועל גינוסר/עמותת מגל אל גל
עמותת שיט נחשולים
הפועל שדות-ים
מועדון השיט מכמורת עמק חפר
בני הרצליה
הפועל תל אביב
מכבי זבולון אשדוד
המרכז לחינוך וספורט ימי אילת
קישורים חיצוניים
שייט, באתר הוועד האולימפי בישראל
הערות שוליים
*
קטגוריה:ישראל: ענפי ספורט
קטגוריה:ישראל לפי נושא
| 2024-10-19T15:04:06
|
חוקת הולנד
|
החוקה של ממלכת הולנד (בהולנדית: Grondwet voor het Koninkrijk der Nederlanden) היא המסמך המשפטי העליון והיסודי שמנחה את אופן פעולתה של ממלכת הולנד. החוקה מספקת את המסגרת החוקתית לשלטון במדינה ומבנה את זכויות האזרח, תפקידי מוסדות השלטון, והיחסים בין הגופים השלטוניים השונים. היא מהווה תשתית לחקיקה ולפיתוח המשפט ההולנדי עד היום.
היסטוריה
ההיסטוריה החוקתית של הולנד מתחילה במהלך המאה ה-16, כאשר הולנד הייתה חלק מהאימפריה הספרדית. המרד ההולנדי, שבסופו של דבר הביא להקמת הרפובליקה ההולנדית, נבע בין השאר ממאבק בעד עצמאות מדינית וחוקתית. הקונגרס של וסטפאליה (1648) סיים את המלחמה הדתית הגדולה, וסימן את תחילת הדרך להקמת הרפובליקה ההולנדית, שהייתה עצמאית מבחינה פוליטית, אם כי המערכת החוקתית שלה לא הייתה מסודרת.
החוקה הראשונה (1798) – החוקה הרפובליקנית
במהלך המאה ה-18, בעקבות רעיונות האור Enlightenment, השפעות צרפתיות והמהפכה הצרפתית, הוקמה בשנת 1798 החוקה הראשונה של הרפובליקה ההולנדית. החוקה הייתה רפובליקנית וממוקדת ברעיון של שלטון רפובליקני, שבו העם הוא הריבון. החוקה קבעה עקרונות של חופש דת, חופש דיבור, ושוויון בפני החוק.
החוקה של 1814 – תקופת ממלכת הולנד
לאחר תקופת שלטון נפוליאון, אשר שלט בהולנד עד 1813, הוקמה ממלכת הולנד תחת שלטונו של וילהלם הראשון, שנעשה למלך הראשון של הולנד. בשנת 1814, לאחר סיום שלטון נפוליאון, נחקקה חוקה חדשה, שהיא החוקה הראשונה של ממלכת הולנד. החוקה הזאת חיזקה את סמכויות המלך והציבה את מערכת השלטון על עקרונות של מלוכה חוקתית, אך גם קבעה עקרונות דמוקרטיים יחסית.
החוקה של 1848 – מהפכה חוקתית
החוקה של 1848 הייתה נקודת מפנה חשובה. לאחר תקופת דיכוי פוליטי והתמרמרות ציבורית, התרחש שינוי מהותי במבנה השלטון בהולנד. יורדאן מרטוס, שר הפנים של הולנד, הנהיג רפורמות חוקתיות, שהפחיתו את כוח המלך והעבירו סמכויות רבות להפרלמנט. החוקה החדשה עיגנה את עקרון הדמוקרטיה הפרלמנטרית, שכלל את האפשרות של היבחרות חופשית של חברי הפרלמנט והגבלה של סמכויות המלוכה.
החוקה של 1898
בשנה זו, הושלמו הרפורמות החוקתיות והוסרו האבחנות בין הזכויות שניתנו לאזרחים שמוגדרים כ"הלבנים" לבין אזרחים ממוצא אחר. החוקה של 1898 חיזקה את עקרונות זכויות האדם ושיווין הזכויות.
החוקה הנוכחית (1983)
החוקה של 1983 הייתה עדכון משמעותי לחוקה, במטרה להתאים את המדינה למציאות חברתית ותרבותית מודרנית יותר. מדובר בשדרוג של החוקה הקיימת על פי עקרונות הדמוקרטיה, זכויות האדם והחוק, תוך שמירה על יציבות ושגשוג חברתי. כל שינוי כזה דרש את האישור של שני בתי הפרלמנט ההולנדי, ועמידה בתנאים מחמירים של חוקתיות.
מבנה החוקה
החוקה ההולנדית מגדירה את מבנה השלטון במדינה בצורה מדויקת ומקיפה, תוך קביעת יחסי הגומלין בין המוסדות השונים.
פרק 1: עליונות החוקה והעקרונות היסודיים
הפרק הראשון עוסק בנושאים העקרוניים ביותר של המדינה ההולנדית. הוא מציין את עקרונות היסוד של המדינה, כמו עקרון השוויון, חופש הדת, והפרדת הרשויות.
סעיף 1 – השוויון בפני החוק: "הולנדים הם שווים בפני החוק".
סעיף 6 – חופש דת ואמונה: כל אזרח זכאי לבחור את אמונתו ולבצע פולחנים דתיים.
סעיף 7 – חופש הביטוי: כל אזרח זכאי לבטא את דעותיו בכל דרך.
פרק 2: המלך והמוסדות המלכותיים
המלוכה בהולנד היא מלוכה חוקתית, משמעות הדבר היא שהמלך או המלכה הם ראשי המדינה, אך לא נושאים בסמכויות ממשיות בניהול עניינים פוליטיים שוטפים. החוקה מקנה להם בעיקר תפקידים סמלים וייצוגיים.
סעיפים בחוקה:
סעיף 21 – מגדיר את סמכויות המלך. המלך רשאי לפעול רק בהסכמת הממשלה, דבר שמתבטא במערכת של "קבינט מלכותי" בו כל החלטה חייבת לעבור את אישור השרים.
סעיף 23 – קובע כי המלך יפרסם חוקים בהתאם להסכמת הממשלה, וחתימתו אינה מספקת כדי שהחוק ייכנס לתוקף.
אף על פי שאין לו סמכויות ממשיות, המלך אחראי להיבחר את ראש הממשלה ולמלא את תפקידו בהכרעות פוליטיות במקרים של חוסר יציבות פוליטית.
פרק 3: הפרלמנט
הפרלמנט ההולנדי, הנקרא גם הסטאטן-ג'נראל (Staten-Generaal), הוא הגוף המחוקק של הולנד. הוא מורכב משני בתים: הבית התחתון (Tweede Kamer) והבית העליון (Eerste Kamer). שני בתי הפרלמנט מעורבים בתהליך החקיקה, אך תפקידיהם שונים.
סעיפים בחוקה
סעיף 50 – קובע את ההרכב של הסטאטן-ג'נראל.
הבית התחתון (Tweede Kamer): מורכב מ-150 חברי פרלמנט שנבחרים בבחירות ישירות על ידי הציבור. תפקידו העיקרי הוא להציע חוקים ולבחון את פעילות הממשלה.
הבית העליון (Eerste Kamer): מורכב מ-75 חברים שנבחרים על ידי הפרלמנטים של המדינות המרכיבות את ממלכת הולנד (הולנד, ארובה, סינט מארטן), והם מאשרים או דוחים חוקים שמגיעים מהבית התחתון.
סעיף 53 – קובע את כוחה של הסטאטן-ג'נראל לאשר או לדחות חוקים. בית התחתון יכול להציע חוקים, אך בית העליון יכול להחליט אם לאשרם או להחזירם לממשלה עם הצעות שינויים.
תהליך החקיקה
החקיקה בהולנד דורשת את אישור שני בתי הפרלמנט. הצעת חוק נשלחת תחילה לבית התחתון (Tweede Kamer), שם נדונה ומאושרת. אם הצעת החוק מאושרת, היא נשלחת לבית העליון (Eerste Kamer), שם ייתכן שתאושר, תודח או תוחזר עם תיקונים. אם החוק מאושר בבית העליון, הוא מועבר למלך לחתימה.
פרק 4: הממשלה
הממשלה בהולנד מורכבת מהממשלה הראשית, הנקראת הקבינט. הקבינט אחראי לניהול השוטף של המדינה, וכולל את ראש הממשלה, אשר משמש גם כראש הממשלה בפועל, את השרים ומזכירי המדינה.
סעיפים בחוקה
סעיף 42 – קובע את תהליך הרכבת הקבינט. לאחר הבחירות הכלליות, המלך פונה למנהיג המפלגה הגדולה ביותר או למועמד המוסכם ביותר להרכיב את הממשלה.
סעיף 43 – קובע את סמכויות הממשלה, כולל סמכויות ביצוע ויישום החוקים. הממשלה אחראית על ניהול ענייני המדינה ומדיניותה.
סעיף 44 – מחייב את הממשלה לפעול בהסכמת המלך. המלך חותם על כל החלטה ממשלתית (אך לא מעורב ישירות במינויים או בקביעת מדיניות).
הקבינט פועל ברובו כגוף קיבוצי, עם ראש ממשלה שמנהל את דיוני הקבינט אך לא מקבל החלטות באופן עצמאי. תפקיד ראש הממשלה חשוב בעיקר בניהול הממשל ובייצוג המדינה מול העולם.
פרק 5: תהליך השינויים החוקתיים
החוקה ההולנדית מאפשרת תיקונים ושינויים בעת הצורך. תיקונים לחוקה דורשים את הסכמת שני בתי הפרלמנט, ותהליך השינוי הוא תהליך ארוך ומורכב.
סעיפים בחוקה
סעיף 137 – מציין את ההליך לשינוי החוקה. כל תיקון לחוקה חייב לעבור מספר קריאות בפרלמנט. תיקונים צריכים לקבל את אישורם של שני בתי הפרלמנט, כמו גם אישור ממשלתי.
סעיף 138 – קובע כי תיקון לחוקה ייכנס לתוקף רק אם הוא אושר בשני סבבים נפרדים של אישור (לא במהלך אותה כהונה של הפרלמנט).
פרק 6: המערכת השיפוטית
המערכת השיפוטית בהולנד עצמאית, והחוקה מבטיחה כי בתי המשפט לא יפגעו בשום אופן בלאות של הפעילות המשפטית. בתי המשפט בהולנד אחראים להבטיח כי המדינה תפעל לפי החוק, והם פועלים גם כגוף המפקח על פעילות הממשלה.
סעיפים בחוקה
סעיף 121 – קובע כי כל בית משפט רשאי לבדוק את חוקתיותם של חוקים, כלומר לפסול חוקים אם הם סותרים את החוקה.
סעיף 122 – קובע את הרכב המערכת השיפוטית במדינה. בתי המשפט מחולקים לבתי משפט אזרחיים, פליליים, מנהליים, ובתי משפט לערעורים.
המערכת השיפוטית אינה כפופה לממשלה או לפרלמנט, ובית המשפט העליון (Hoge Raad) עומד בראש המערכת. הוא אחראי לפסול חוקים לא חוקתיים ולהבטיח את שמירה על זכויות האדם.
פרק 7: זכות ההצבעה וזכויות האזרח
הפרק השביעי עוסק בזכויות האזרח והזכויות הפוליטיות, כולל זכות הבחירה, חופש הביטוי, וזכויות פוליטיות אחרות.
סעיף 30 – זכות הצבעה לכל אזרח הולנדי מגיל 18 ומעלה.
סעיף 32 – כל אזרח זכאי להיבחר למוסדות הציבוריים, ואין להפלות איש.
החוקה מבטיחה את זכויות האזרח, חופש הביטוי וההשתתפות הפוליטית, ומבנה את הזכויות האישיות והחוקיות.
פרק 8: צבא וביטחון
הפרק השמיני בחוקה ההולנדית עוסק במבנה הצבא ובסמכויותיו, ומסדיר את יחסי הגומלין בין הצבא לבין הממשלה. בהולנד קיימת צבא מקצועי, והחוקה מדגישה את שליטתה של הממשלה הציבילית על הצבא, תוך שמירה על עקרונות הדמוקרטיה והחוק.
העקרונות הכלליים
הפרק השמיני בחוקה מסדיר את החובה להבטיח את ביטחון המדינה תוך שמירה על עקרונות הדמוקרטיה. צבא הולנד נחשב לכוח המשרת את המדינה ואת אזרחיה, והמוסדות הצבאיים כפופים תמיד לממשלה הנבחרת.
החוקה בהולנד מבטיחה כי הצבא לא יהיה מעורב בהליכי קבלת החלטות פוליטיות, כלומר הצבא לא משולב במערכת השלטונית, ומנגד, הוא תמיד פועל תחת שליטתה של הממשלה האזרחית.
סעיפים בפרק 8
סעיף 97 – המפקד העליון של הצבא:
סעיף זה קובע כי המלך הוא המפקד העליון של הצבא, אך עליו לפעול בהתאם לממשלה. כלומר, המלך מחזיק בתפקיד סמלי של מפקד עליון, אך כל פעולתו בתחום הצבאית מבוצעת על פי החלטות הממשלה.
סעיף זה מדגיש את עקרון השליטה האזרחית על הצבא: המלך כאדם פרטי לא מקבל החלטות צבאיות באופן עצמאי, אלא כל הפעולות הצבאיות חייבות להיות מאושרות על ידי הממשלה הנבחרת, והצבא יפעל בהתאם למדיניות ביטחונית שנקבעה על ידי המוסדות הדמוקרטיים.
סעיף 98 – הצבא לא יעסוק בפוליטיקה:
סעיף זה מחייב את הצבא לפעול רק לצורכי ביטחון ולמנוע כל מעורבות פוליטית. הצבא ישמור על נייטרליות פוליטית וימנע מלהתערב בעניינים פנימיים של המדינה, כך שהצבא לא יתערב במערכת השלטונית או בניהול המדינה.
עיקרון זה מבטיח כי כל פעולה צבאית בהולנד תהיה מנוהלת על ידי הממשלה הנבחרת בלבד, ומונעת שימוש צבאי לצורכי כוח פוליטי.
סעיף 99 – החלטות צבאיות:
הצבא תחת ממשלת הולנד פועל רק לפי צווים ממשלתיים ולפי החלטות הממשלה. כל פעולה צבאית או ביטחונית, כולל הכרזת מלחמה או פעולה צבאית מחוץ לגבולות המדינה, נעשית באישור הממשלה.
ככזו, החוקה משדרת כי הצבא לא פועל באופן אוטונומי אלא כפוף להוראות ממשלתיות ולתכנון אסטרטגי של המוסדות האזרחיים.
סעיף 100 – ההגנה על הממלכה:
סעיף זה קובע כי הצבא ישמור על שלמותה של המדינה, וכן על ביטחונה של ממלכת הולנד. אם ייתקל במצבים של איום או מלחמה, הצבא יהיה אחראי לשמור על הביטחון, אך כל פעולה כזו חייבת להיות מאושרת על ידי הממשלה.
סעיף זה מדגיש את תפקוד הצבא ככוח הגנתי בלבד, תוך שליטה אזרחית מלאה על הכוחות הצבאיים.
עקרונות נוספים
אין שירות חובה בהולנד, כלומר הצבא מורכב מכוחות מקצועיים וולונטריים, ולא מצבא מאורגן על בסיס גיוס חובה. עם זאת, ישנן תוכניות לימוד צבאיות ברמה מקצועית גבוהה, וכלול גם מערך מילואים.
הצבא ההולנדי מקבל את המשאבים שהוא זקוק להם במימון ממשלתי, מתוך הבנה כי הוא מכונה לאומית לשמירה על הביטחון הכללי, על פי מדיניות הממשל.
פרק 9: מדינות הממלכה
הפרק התשיעי בחוקה ההולנדית עוסק במבנה המדינות המרכיבות את ממלכת הולנד. ממלכת הולנד מורכבת ממספר מדינות אוטונומיות: הולנד, ארובה, סינט מארטן ואי קורסאו. כל אחת מהמדינות הללו שומרת על ריבונות מסוימת ומבנה ממשל עצמאי, אך הן מקבלות את מרותו של המלך כאחדות מדינית.
סעיפים בפרק 9
סעיף 43 – מבנה הממלכה:
סעיף זה קובע את מבנה הממלכה ההולנדית כפי שהיא בנויה ממדינות אוטונומיות עצמאיות, אך תחת שלטון אחד, כלומר הממלכה ההולנדית. כל מדינה בממלכה (הולנד, ארובה, סנט מארטן) שומרת על ריבונות רבה בתחום המקומי שלה (כולל חקיקה מקומית), אך על מדינות אלה להיות חלק מהממלכה המורכבת, תוך שמירה על עקרונות השלטון הממלכתי.
המדינות המרכיבות את הממלכה בהולנד מצייתות לחוקה זו, אך כל מדינה יכולה להחיל חוקים ותקנות שמתאימים למצבה המקומי.
סעיף 44 – חובות ויחסים בין המדינות:
סעיף זה מגדיר את החובות והיחסים שבין המדינות המרכיבות את הממלכה. המדינות האוטונומיות חייבות לשתף פעולה במגוון תחומים, כולל כלכלה, ביטחון, עניינים דיפלומטיים ועוד.
בנוסף, סעיף זה קובע כי על המדינות לעמוד בהסכמים פוליטיים וכלכליים עם מדינות אחרות בהקשר של האיחוד.
ההיבטים הממלכתיים
כל מדינה בממלכה היא בעלת שליטה מלאה על תחומים מסוימים (כגון חינוך, בריאות ורווחה) ומערכת חוקים עצמאית. אך קיימת מערכת חוקים כללית ותחומים חופפים, בהם כל המדינות חייבות לשתף פעולה באופן הדדי.
מדינות כמו ארובה, סנט מארטן וקורסאו שומרות על שליטה עצמאית בנוגע לעניינים פנימיים, אך המדיניות הכלכלית והחוקית הכוללת מנותבת על ידי הממלכה המרכזית.
תהליך השיתוף הממלכתי
ישנה מערכת של משא ומתן ושיתוף פעולה בין המדינות המרכיבות את הממלכה, במיוחד כשמדובר במדיניות חוץ, ביטחון, וכלכלה. בנוסף, קיימת מועצה כלל ממלכתית המורכבת מנציגים מהמדינות השונות, ששומרת על האיזון בין העצמאות של כל מדינה לבין הקווים המנחים של הממלכה כולה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:הולנד: חוק ומשפט
קטגוריה:חוקות
| 2024-10-15T17:06:08
|
כלוביס השני
|
כלוביס השני (Clovis II; 633–657) היה מלך הפרנקים בנויסטריה ובבורגונדיה, לאחר שירש את שלטונו של אביו דגוברט הראשון בשנת 639.
אחיו סיגברט השלישי היה מלך אוסטרזיה מאז 634. הוא היה בתחילה תחת השלטון של אמו ננתילד עד מותה בשנת 642, בשנות השלושים המוקדמות לחייה. מותה אפשר לכלוביס ליפול תחת השפעתם של בעלי הנכסים רבי ההשפעה החילונים, שהקטינו את כוח שלטונה של המלוכה לטובתם; תחילה אגה ואחר כך ארכינואלד . המאיורדומוס הבורגונדי פלאוכד השתמש בו כדי לפתות את יריבו, ויליבאד , לקרב אוטון , שבו נהרג ויליבאד.
כלוביס התחתן עם בלתילד (או בטילדיס), אנגלו-סקסונית שנמכרה לעבדות בגאליה. היא הייתה בבעלותו של המאיורדומוס הנויסטריאני של הארמון, ארכינואלד, אבל אז משכה את התעניינותו של המלך. נולדו להם שלושה בנים, שכולם הפכו למלכים לאחר מותו. הבכור, כלותאר השלישי, ירש אותו, והבא אחריו, כילדריך השני, הוצב על כס המלכות האוסטרזי ובסופו של דבר הצליח גם בנויסטריה. הצעיר ביותר, תאודריך השלישי, ירש את כילדריך בנויסטריה והפך בסופו של דבר למלך יחיד של הפרנקים.
כלוביס היה קטין לאורך כמעט כל תקופת שלטונו. לפעמים הוא נחשב כמלך אוסטרזיה במהלך פרק הזמן 656–657 כאשר כילדברט המאומץ כבש את כס המלוכה. גרימואלד הזקן, המאיורדומוס של אוסטרזיה, נתפס והוצא להורג מאוחר יותר בפריז על ידי כלוביס, מלך נויסטריה, בשנת 657. הוא נחשב לעיתים קרובות כ"מלך עצל" מוקדם.
ההיסטוריון הבלגי אנרי פירן קבע שכלוביס "מת מטורף".
כלוביס השני נקבר בבזיליקת סן-דני, בפריז.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:נפטרים ב-657
קטגוריה:ילידי 633
קטגוריה:השושלת המרובינגית
קטגוריה:מלכים מהמאה ה-7
קטגוריה:מלכים פרנקים
קטגוריה:מלכי בורגונדיה
קטגוריה:מלכי נויסטריה
| 2024-10-19T06:19:48
|
וינדהאם רוברטסון
|
וינדהאם רוברטסון (באנגלית: Wyndham Robertson; ) היה פוליטיקאי אמריקאי מווירג'יניה, איש המפלגה הוויגית, שכיהן כמושל וירג'יניה בפועל בשנים 1836–1837. לאחר מכן הוא כיהן בשתי תקופות כהונה כחבר בית הנבחרים של וירג'יניה בשנים 1838–1841 ובשנים 1859–1865.
כאיש המפלגה הוויגית תמך רוברטסון בשלמותה של ארצות הברית במהלך משבר הפרישה שהוביל לפרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית. עם זאת, לאחר שגייס הנשיא אברהם לינקולן כוחות, הצטרף רוברטסון לתנועת הפרישה. לאחר המלחמה הוא היה חבר "ועדת התשעה" שסייעה למהלך להשבתה של וירג'יניה בחזרה לאיחוד מבלי להטיל מגבלות על אנשי הקונפדרציה לשעבר. בערוב ימיו, פרסם רוברטסון ספר אודות פוקהונטס וצאצאיה, כולל הוא עצמו.
ראשית חייו
וינדהאם רוברטסון נולד ליד מנצ'סטר שבמחוז צ'סטרפילד, וירג'יניה, השוכנת מעבר לנהר ג'יימס מול ריצ'מונד, כבנם של ויליאם רוברטסון ושל רעייתו, אליזבת בולינג, שהייתה צאצאית של פוקהונטס ו. סבו מצד אביו, ארצ'יבלד רוברטסון, היגר מסקוטלנד כדי להיות סוחר טבק בנהר ג'יימס. אביו היה חבר מועצת המדינה של וירג'יניה. בין אחיו הגדולים של רוברטסון נמנו תומאס רוברטסון, לימים מושל לואיזיאנה, וג'ון רוברטסון , שהיה חבר בית הנבחרים של ארצות הברית. וינדהאם רוברטסון למד בבתי ספר פרטיים בריצ'מונד. ב-1821 הוא סיים את לימודיו בקולג' ויליאם ומרי, ולמד משפטים בקריאה עצמית.
ב-1831 נשא רוברטסון לאישה את מרי טריג סמית', בתו של קפטן פרנסיס סמית' ממחוז וושינגטון, וירג'יניה, ששירת בצבא הקונטיננטלי וכיהן בסנאט של וירג'יניה במהלך מלחמת 1812. לשניים נולדו לפחות ארבע בנות ושני בנים.
קריירה
ב-1824 התקבל רוברטסון ללשכת עורכי הדין של וירג'יניה, ושלוש שנים לאחר מכן הוא ערך מסע קצר לפריז וללונדון. ב-1830 הוא נבחר למועצת המדינה של וירג'יניה, שם כיהן גם אביו לפניו. ב־1833 הוא נבחר לתקופת כהונה נוספת במועצה. ב-1834 בישיבה הראשונה של חברת תעלת נהר ג'יימס , הציע רוברסטון שבמקום לכרות את התעלה ללינצ'בורג ולנסות להרחיב אותה דרך רכס הרי האפלצ'ים אל עבר נהר קאנאווה, תסלול החברה תחת זאת מסילת ברזל שבסופו של דבר תמשיך אל נהר המיסיסיפי.
ב-31 במרץ 1836 היה רוברטסון לחבר הבכיר במועצת המדינה של וירג'יניה, תפקיד שהקביל אז לתפקיד סגן המושל של היום. כאשר התפטר באותו יום מושל וירג'יניה, ליטלטון וולר טאזוול, הפך רוברטסון מתוקף תפקידו למושל בפועל. מאחר שהאספה הכללית של וירג'יניה, שבחרה את המושל, נשלטה על ידי המפלגה הדמוקרטית, ורוברטסון היה ויגי, הוא לא נבחר לתקופת כהונה נוספת כאשר ב-1837 תמה תקופת כהונתו המתוכננת של טאזוול, והוא הוחלף בדייוויד קמפבל. לאחר מכן בחר ציבור הבוחרים בריצ'מונד ברוברטסון כנציגם בבית הנבחרים של וירג'יניה במושב הבית של 1838. בתפקיד זה הוא החליף את רוברט סטרנד , שנבחר לבית המשפט העליון של וירג'יניה. בהמשך נבחר רוברטסון לשלוש תקופות כהונה נוספות, עד 1841, כאשר הוא הוחלף כנציג ריצ'מונד בבית הנבחרים על ידי ראלי ט. דניאל.
ב-1841 עבר רוברטסון לביתה של רעייתו, "מרי מדווז", שמדרום לאבינגדון שבדרום-מערב וירג'יניה, שם הוא עסק בחקלאות. ביולי 1842 הוא נבחר כשופט שלום במחוז וושינגטון, וב-1843 היה לחבר בחבר הנאמנים של אקדמיית אבינגדון. ב-1849 ישב רוברטסון בראש ישיבה לבחירת נציגים להרחבת מסילת הברזל וירג'יניה וטנסי אל העיר. ב-1850 חכר רוברטסון את מכרות המלח קינג לתקופה של חמש שנים. לפניו ואחריו נחכרו המכרות על ידי תומאס ל. פרסטון. בייצור המלח באותם ימים נעשה שימוש בעבדים.
מלחמת האזרחים
ב-1859 נבחר רוברטסון שוב מטעם ריצ'מונד לבית הנבחרים של וירג'יניה כאחד משלושת נציגי העיר למושב הבית של 1859–1861, זאת על סמך שינויים בייצוג העיר על פי חוקת 1850 והשינויים בגודל אוכלוסיית העיר כפי שהשתקפו במפקד האוכלוסין של אותה שנה. כאשר התמודדה אז וירג'יניה עם רעיון הפרישה מארצות הברית, היה רוברטסון תומך נלהב של האיחוד וניסה למנוע את הפרישה. בהמשך הוא אפיין את עצמו כ"ידיד השלום והאיחוד" וציין שהוא התנגד באופן פעיל לקריאתה של קרוליינה הדרומית לכינוס ועידת הדרום ב-1859. בנשף שנערך על ידי הנרי קליי באפריל 1860, ושבו נכח הנשיא לשעבר ג'ון טיילר, הרים רוברטסון כוסית לכבוד האיחוד, ולאחר מכן נשא נאום קצר:
לאחר שקרוליינה הדרומית ועוד כמה מדינות פרשו מהאיחוד בחורף 1860–1861, עדיין טען רוברטסון נגד הצטרפותה של וירג'יניה לפרישה. ב-7 בינואר 1861 הוא הציג את "ההחלטה נגד הכפייה", שדחתה את רעיון הפרישה, אך הצהירה שאם הממשלה הפדרלית תשתמש בצעדי כפייה נגד המדינות הפורשות, וירג'יניה תאבק בכך. כאשר הכריז הנשיא אברהם לינקולן ב-15 באפריל על גיוס כוחות, סבר רוברטסון שההחלטה נגד הכפייה התגשמה, ומאותו רגע ואילך הוא היה פעיל אדוק לטובת נקיטת כל האמצעים להגנת מדינתו. לאחר משאל עם שנערך בווירג'יניה חודש לאחר מכן, פרשה המדינה מהאיחוד.
רוברטסון נבחר לשתי תקופות כהונה נוספות כנציג ריצ'מונד בבית הנבחרים. כהונתו הסתיימה עם נפילת הקונפדרציה ב-1865. ב-1863 הוא התנגד להצעת חוק לתיקון מחירי המזון וסייע בהפלתה, זאת על אף מהומות המזון שהתחוללו בריצ'מונד. כאשר הציגו תושבי ריצ'מונד דרישה לנציגיהם לתמיכה בהצעת חוק דומה או שיתפטרו, סירב רוברטסון. כאשר הוא גילה שעמיתיו הסכימו לדרישה, הוא התפטר כדי שלא יחטא בייצוג בלתי ראוי של ציבור בוחריו. עם זאת, חברי בית הנבחרים ביקשו שהתפטרותו תידחה עד שניתן יהיה לקבוע את רצונם של הבוחרים. נערך משאל רשמי, נקבע שהרוב לא תמך בהצעת החוק, וכך המשיך רוברטסון בכהונתו.
לאחר המלחמה
ממוזער|250px|שער ספרו של רוברטסון, "פוקהונטס המכונה מטואקה וצאצאיה מנישואיה לג'ון רולף".
לאחר המלחמה שב רוברטסון לאבינגדון. במהלך תקופת השיקום הוא היה חבר "ועדת התשעה" בהנהגתו של אלכסנדר סטיוארט, ששאפה להשיב את וירג'יניה אל חיק האיחוד. על סדר היום הייתה החוקה החדשה של המדינה, שכללה סעיף למניעת זכות הבחירה מאנשי הקונפדרציה לשעבר, סעיף שלא נכלל בתנאי הכניעה. הוועדה ניהלה בהצלחה משא ומתן עם הנשיא יוליסס ס. גרנט ועם אחרים בממשלה הפדרלית על הצבעה נפרדת על סעיף זה. הסעיף נפל, אך שאר סעיפי החוקה החדשה (ללא הסעיפים של החוקה הקודמת שנגעו לעבדות) אומצו, כך שווירג'יניה התקבלה מחדש לאיחוד.
לאחר מלחמת האזרחים החלו כמה סופרים ממדינות הצפון לפקפק בסיפור ההצלה של קפטן ג'ון סמית' ופוקהונטס, והטילו ספק בתפקיד ההיסטורי שלהם ושל בעלה של פוקהונטס, ג'ון רולף. ההיסטוריון מאוניברסיטת הרווארד, הנרי אדמס, ששירת כמזכירו של אביו, צ'ארלס פרנסיס אדמס האב , שגרירו של לינקולן לבריטניה במהלך המלחמה, סייע למתכחשים. רוברטסון ציין את עובדת היותו צאצא של ג'ון אדמס, יריבו של ג'ון רנדולף, שהיה צאצא של פוקהונטס. יחד עם כמה אנשי וירג'יניה שהשיבו להאשמות, פרסם רוברטסון את הספר "פוקהונטס המכונה מטואקה וצאצאיה מנישואיה לג'ון רולף". התיזה שלו בספר עלתה בשל העובדה שצאצאיה של פוקהונטס היו אישים בולטים, וכן היא בעצמה. במעקב אחרי הצאצאים, שעליהם נמנו המשפחות הראשונות של וירג'יניה, כולל משפחות בולינג, ברנץ', לואיס, רנדולף ופייג', וכן משפחתו של רוברטסון, הוא כתב, "היסטוריה, שירה, ואומנות התחרו אלו באלו בהצגת שמה מאז ועד היום עם הילה של בהירות עילאית".
וינדהאם רוברטסון נפטר באבינגדון ב-11 בפברואר 1888. הוא נטמן ליד קברי הוריו בבית הקברות קוב שבעיירה אנון, מחוז צ'סטרפילד, וירג'יניה.
קישורים חיצוניים
וינדהאם רוברטסון באתר אגודת המושלים הלאומית
מסמכי וינדהאם רוברטסון (1837-1836) בספריית וירג'יניה
מסמכי וינדהאם רוברטסון באוסף אוניברסיטת שיקגו
וינדהאם רוברטסון באתר The Political Graveyard
הערות שוליים
קטגוריה:מושלי וירג'יניה
קטגוריה:מושלי מדינות ארצות הברית מהמפלגה הוויגית
קטגוריה:חברי האספה הכללית של וירג'יניה
קטגוריה:בוגרי מכללת ויליאם ומרי
קטגוריה:גנאלוגים
קטגוריה:היסטוריונים אמריקאים
קטגוריה:אמריקאים ממוצא אנגלי
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1803
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1888
| 2024-10-16T15:58:30
|
מג'דלון
|
מָגְ'דָלוּן (בערבית: مجدلون) הוא כפר לבנוני בנפת בעלבכ, במחוז בעלבכ-הרמל שבמזרח לבנון.
מיקום וגאוגרפיה
הכפר שוכן בעמק (חלק מהבקאע), בגובה 1041 מטרים מעל פני הים, כ-10 קילומטרים דרומית-מערבית לעיר בעלבכ, על הכביש המוביל מהכפר דוריס לכפר .
תל מג'דלון
כ-1.5 ק"מ צפונית-מערבית לכפר ישנו אתר ארכאולוגי הידוע בשם , המתוארך לתקופת הברונזה הקדומה (3300 לפנה"ס - 2200 לפנה"ס).
חפירות ארכאולוגיות באתר נערכו בשנים 1954 ו-1966 על ידי: צוות ארכאולוגי שכלל, בין היתר, את הארכאולוגים: לוריין קופלנד, .
תל מג'דלון הוא אחד מבין עשרות אתרים ארכאולוגיים ותלים בבקאע, מתקופת האבן והברונזה הקדומה.
למרגלות התל נובע מעיין "עין מג'דלון" (عين مجدلون)
דמוגרפיה
בשנת 2014 היו רשומים בכפר 1,014 בוגרים בעלי זכות בחירה לפרלמנט הלבנוני. 528 (52.28%) נוצרים, רובם מרונים ו-478 (47.33%) מוסלמים, רובם שיעים. לא ידועים הפרטים לגבי 8 תושבים נוספים.
כלכלה
אדמות הכפר פוריות ובכל האזור יורדים גשמים רבים ולכן העיסוק העיקרי של התושבים הוא חקלאות ובמיוחד ענבים, תפוחי אדמה, בצל וירקות.
בשנת 2013 צורפה מועצת הכפר מג'דלון לפדרציה של מועצות ועיריות באזור בעלבכ.
קישורים חיצוניים
סרטון על הכפר, התל שלידו ועתיקות שנמצאו הכפר וסביבתו (בערבית)
הערות שוליים
קטגוריה:לבנון: יישובים
קטגוריה:לבנון: ארכאולוגיה
קטגוריה:תקופת הברונזה
| 2024-10-19T08:35:16
|
לקום לתחייה כמו עוף חול
|
הפניה Rise Like a Phoenix
| 2024-10-15T18:00:00
|
ג'ימי אוסו
|
ג'ונתן סולופה פאטו (באנגלית: Jonathan Solofa Fatu; נולד ב-22 באוגוסט 1985) הידוע יותר בשם הבמה שלו, ג'ימי אוסו הוא מתאבק אמריקאי, המופיע בארגון ההיאבקות WWE, בתוכנית סמאקדאון. הוא חלק ממשפחת אנואי המפורסמת המכילה מתאבקים בעל שורשים סמואנים.
פאטו התאמן מאז ילדותו תחת הדרכתו של אביו וחבר היכל התהילה של ה-WWE, ריקישי, כשערך את הבכורה שלו בענף במסגרת ליגת הפיתוח דאז של הארגון, Florida Championship Wrestling (FCW) בשנת 2010 תחת שם הבמה ג'ונתן פאטו לצד אחיו התאום, ג'יי, כצמד שנודע בשם האוסוס, ובו הם היו אלופי הזוגות של FCW. הם קודמו לרוסטר הראשי של ה-WWE כבר באותה השנה. במהלך שהותם ברוסטר הראשי, הם נוהלו על ידי בת דודתם, טמינה סנוקה ואשתו של ג'ימי, נעמי.
במהלך היותו חלק מצמד האוסוס, פאטו היה שותף לתקופת הכהונה הארוכה ביותר בהיסטוריה של ה-WWE, כשהחזיק במשך 622 ימים באליפות הזוגות של סמאקדאון ביחד עם אחיו, הישג שהושג במהלך תקופת הכהונה החמישית שלהם. הם שמונה פעמים אלופי הזוגות של ה-WWE, כשהוסיפו לאמתחתם שלוש זכיות נוספות באליפות הזוגות של Raw. בנוסף, הם זכו פעמיים בקטגוריית צמד השנה מטעם פרסי הסלאמי של ה-WWE בשנת 2014 ו-2015. הם הראשונים שזכו באליפות הזוגות של Raw ושל סמאקדאון והחזיקו בתארים אלה כחלק מאליפות הזוגות הבלתי מעורערת של ה-WWE.
ביוגרפיה
פאטו נולד בסן פרנסיסקו, קליפורניה ב-22 באוגוסט 1985, תשע דקות לפני אחיו התאום, ג'ושועה סמואל, להורים טאליסואה פיואוואי והמתאבק סולופה פאטו ג'וניור הידוע יותר בשם הבמה, ריקישי. הוא ממוצא סמואני ונצר למשפחת אנואי, שושלת של מתאבקים סמואנים. הוא למד בבית ספר התיכון אסקמביה שבפלורידה, שם שיחק פוטבול תחרותי. הוא המשיך את הקריירה שלו בענף באוניברסיטת מזרח אלבמה ושיחק בעמדת הליינבקר בעונת 2003.
חיים אישיים
פאטו הוא ממוצא סמואני. הוא הבן של חבר היכל התהילה של ה-WWE, סולופה פאטו ג'וניור (ריקישי), אחיו התאום של ג'ושועה פאטו (ג'יי אוסו) ואחיו של ספה פאטו (סולו סיקואה), בנוסף הוא חלק ממשפחת אנואי: דודנים מדרגה ראשונה הם מתאבקי ה-WWE לשעבר, אפא אנואי ג'וניור (מאנו), סמואלה אנואי (סאמו), מאט אנואי (רוזי), ג'ו אנואי (רומן ריינס), שון מלוטה, חבר היכל התהילה של ה-WWE, רודני אנואי (יוקוזונה), לויד אנואי (אל. איי. סמות') וג'ייקוב פאטו. הוא האחיין של סם פאטו (הטונגה קיד), אדי פאטו (אומאגה) וחברי היכל התהילה של ה-WWE, אפא וסיקה אנואי. בנוסף, הוא בעל יחסי קירבה של אחים בין רוורנד אמיטוואנאי אנואי, פיתה (פיטר) מאיביה, ג'יימס (ג'ימי) סנוקה, ג'יימס רייהר-סנוקה (דיוס), שרונה סנוקה פולמלו (טמינה סנוקה) ודוויין ג'ונסון (דה רוק). שם הבמה שלו "אוסו" פירושו "אח" בשפה הסמואנית. בין השנים 2011 ל-2016, הוא ואחיו ביצעו את ריקוד המלחמה הסמואני המסורתי, סיווה טאו, לפני הקרבות שלהם.
הוא נישא לטריניטי מקריי, הידועה יותר בשם הבמה שלה, נעמי ב-16 בינואר 2014.
בעיות משפטיות
פאטו נעצר ב-29 בספטמבר 2011 בגין נהיגה בשכרות במחוז הילסבורו, פלורידה. כתוצאה מכך, הוא הורשע ונשלח לתקופת מבחן. ב-13 במרץ 2013, פאטו נעצר על הפרת תקופת המבחן לאחר שנהג עם רישיון שפג תוקפו.
ב-14 בפברואר 2019, פאטו נעצר בדטרויט, מישיגן בעקבות סכסוך עם שוטרים, כאשר הוא, ג'ושועה ורכב ההשכרה של טריניטי נעצרו, כשנסעו בדרך הלא נכונה בכביש חד סטרי. במשטרה טוענים שכאשר הם התקרבו לרכב, הם יכלו להריח אלכוהול מבפנים. לאחר מכן, ביקשו השוטרים שטריניטי, הנהגת, לצאת מהרכב כדי שיוכלו לדבר איתה. השוטרים טענו אז שג'ונתן פאטו, בן זוגה של טריניטי, יצא מהרכב בזמן שהשוטרים דיברו עם טריניטי והסיר את חולצתו ואז המשיך ללכת לעבר השוטרים, מה שגרם לאחד השוטרים לשלוף את הטייזר שלו. אולם, המצב נרגע במהירות ופאטו נעצר והואשם בהפרת סדר ושיבוש מהלכי משפט. במרץ 2019, נחשף כי עורך דינו של פאטו ערך עסקת טיעון עם התובעים, ולפי תנאי ההסכם, פאטו לא הגיש תלונה על הפרעה לעובד ממשלתי והוא חויב לשלם קנס בסך 450 דולר.
בשעות הבוקר המוקדמות של ה-25 ביולי 2019, פאטו נעצר פעם נוספת בגין נהיגה בשכרות, הפעם בפנסקולה, פלורידה. פאטו שוחרר מאוחר יותר בערבות של אלף דולר והיה אמור להופיע בבית המשפט ב-15 באוגוסט. הוא נמצא לא אשם על ידי חבר המושבעים במחוז אסקמביה באישומי נהיגה בשכרות במשפט שהסתיים ב-18 בדצמבר 2019.
ב-5 ביולי 2021, פאטו נעצר לאחר שנסע באור אדום, כשלאחר מכן מכשיר הינשוף הראה רמת אלכוהול גבוהה בדמו, כזאת הגבוהה יותר מהמגבלה החוקית בפלורידה. פאטו הועמד לדין בגין נהיגה בשכרות ובמהירות מופרזת וחצייה באור אדום.
לאור אישומים במקרים נוספים ביחד עם אחיו התאום, ג'ונתן, ג'ושועה ואחיו הורחקו מכניסה לקנדה, אף על פי שהותרה להם כניסה מיוחדת למדינה עבור האירוע תא ההדחות בשנת 2023.
אליפויות והישגים
שמאל|200px|ממוזער|ג'ימי אוסו הוא 8 פעמים אלוף הזוגות ב-WWE
הישגים ברשת הטלוויזיה CBS Sports
צמד השנה (2018) - עם ג'ימי אוסו
הישגים בערוץ הספורט ESPN
העלילה הטובה ביותר של השנה (2022) - כחלק מקבוצת הבלודליין וסמי זיין
צמד השנה (2022) - עם ג'ימי אוסו
הישגים בארגון ההיאבקות Florida Championship Wrestling – FCW
אליפות הזוגות של FCW (פעם אחת) - עם ג'יי אוסו
הישגים במגזין New York Post
העלילה הטובה ביותר של השנה (2022) - כחלק מקבוצת הבלודליין וסמי זיין
הישגים במגזין Rolling Stone
צמד השנה (2017) - עם ג'יי אוסו
הישגים במגזין ההיאבקות Pro Wrestling Illustrated – PWI
קבוצת השנה (2022) - עם הבלודליין
צמד השנה (2014) - עם ג'יי אוסו
PWI דירג אותו במקום ה-25 מתוך 500 המתאבקים הטובים ביותר לשנת 2014
PWI דירג אותו במקום ה-1 מתוך 50 הצמדים הטובים ביותר לשנת 2022 - עם ג'יי אוסו
הישגים במגזין ההיאבקות Wrestling Observer Newsletter – WON
פיוד השנה (2023) - כחלק מקבוצת הבלודליין מול קווין אואנס וסמי זיין
הישגים בארגון ההיאבקות World Wrestling Entertainment – WWE
אליפות הזוגות של Raw (3 פעמים) - עם ג'יי אוסו
אליפות הזוגות של סמאקדאון (5 פעמים) - עם ג'יי אוסו
פרסי הסלאמי (פעמיים)
צמד השנה (2014, 2015) - עם ג'יי אוסו
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מתאבקים מקצוענים אמריקאים
קטגוריה:מתאבקי ה-WWE
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1985
| 2024-10-15T18:02:32
|
לעלות כמו עוף החול
|
הפניה Rise Like a Phoenix
| 2024-10-15T18:00:56
|
קרב ג'באליה הראשון (2023)
|
הפניה קרב ג'באליה (2023)
| 2024-10-15T18:11:21
|
Fleetwood Mac (אלבום, 1975)
|
Fleetwood Mac הוא אלבום האולפן העשירי של להקת הרוק הבריטית-אמריקאית פליטווד מק, שיצא ב-11 ביולי 1975 בארצות הברית וב-1 באוגוסט 1975 בבריטניה על ידי חברת רפרייז רקורדס. זהו האלבום השני של הלהקה שנקרא על שמה; הראשון הוא אלבום הבכורה שלה משנת 1968 Fleetwood Mac, שמכונה גם האלבום הלבן. זהו האלבום הראשון של ההרכב ה'מודרני' של פליטווד מק, עם לינדזי בקינגהאם כגיטריסט וסטיבי ניקס כסולנית, לאחר שבוב וולץ' עזב את הלהקה בסוף 1974. זהו גם האלבום האחרון של הלהקה שיצא בחברת ההוצאה לאור רפרייז עד אלבום ההופעה The Dance מ-1997; האלבומים הבאים של הלהקה יצאו על ידי חברת וורנר רקורדס, חברת האם של רפרייז.
האלבום הגיע למקום הראשון במצעד בילבורד 200 בארצות הברית ב-4 בספטמבר 1976, 58 שבועות לאחר כניסתו למצעד, והוליד שלושה סינגלים שהגיעו לראשי המצעדים: "Over My Head" ,"Rhiannon", ו-"Say You Love Me". הוא קיבל שבעה עיטורי פלטינה על ידי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA) עבור מכירות של למעלה משבעה מיליון עותקים בארצות הברית, והגיע למקום ה-23 במצעד האלבומים הבריטי. אלבום זה היה ההתחלה של רצף של אלבומים מצליחים מאוד עבור הלהקה, עם עוד חמישה אלבומים אחרי Fleetwood Mac שהגיעו למקום הראשון: Rumors (1977), Tusk (1979), Mirage (1982), Tango in the Night (1987), ו-Behind the Mask (1990).
רקע
ב-1974, פליטווד מק עברו מאנגליה לקליפורניה כדי לנהל טוב יותר את ענייני הלהקה, ושם הוקלט האלבום Heroes Are Hard to Find שלאחריו עזב בוב וולץ' את הלהקה, מה שסיים את ההרכב התשיעי שלה בשמונה שנים, כדי להקים את הלהקה Paris.
לפני עזיבתו של וולץ', מיק פליטווד נפגש עם המפיק קית' אולסן, שהשמיע לפליטווד אלבום שהוא הפיק לאחרונה בשם Buckingham Nicks. פליטווד התלהב מהאלבום, והחליט להעסיק גם את אולסן וגם את הגיטריסט, לינדזי בקינגהאם, שהתנה את בואו בקבלת בת זוגו באותה העת, סטיבי ניקס, אף על פי שהשניים היו קרובים להיפרד. פליטווד הסכים, וכך נוצר ההרכב המצליח ביותר של הלהקה, שהקליט את Fleetwood Mac תוך שלושה חודשים.
בקינגהאם וג'ון מקווי התנצחו רבות במהלך הקלטת האלבום על החלטות אומנותיות, ובעיקר על קטעי הבס באלבום. מקווי הזכיר לבקינגהאם שה'מק' בשם הלהקה הוא על שמו, ושהוא נגן הבס. בקינגהאם ציין עם זאת, שכריסטין הייתה יותר פתוחה לדעותיו האומנותיות.
רבים מהשירים ב-Fleetwood Mac נכתבו לפני שבקינגהאם וניקס הצטרפו ללהקה, אך "Rhiannon", "I'm So Afraid", "Monday Morning" ו-"Crystal" נכתבו ובוצעו על ידי הצמד לפני שהצטרפו ללהקה, והאחרון אף מוחזר מהאלבום שלהם.
קבלה וביקורת
Fleetwood Mac יצא לאור ב-11 ביולי 1975. האלבום זכה להצלחה מועטה לאחר צאתו, אך סיבוב ההופעות הגדול שערכה הלהקה שינה זאת – 15 חודשים לאחר יציאתו, Fleetwood Mac הגיע לראשי המצעדים בארצות הברית.
בשנת 2003, האלבום דורג במקום ה-182 ברשימת "500 האלבומים הגדולים של כל הזמנים" של מגזין רולינג סטון, ושמר על מקומו ברשימה מחודשת מ-2012.
האלבום נכנס במקום ה-183 למצעד בילבורד 200 בארצות הברית ב-2 באוגוסט 1975, והגיע בשיא למקום הראשון ב-4 בספטמבר 1976, 57 שבועות לאחר מכן. ב-11 בספטמבר 2018, האלבום זכה ל-7 עיטורי פלטינה מאיגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA) עבור מכירות של למעלה משבעה מיליון עותקים בארצות הברית.
בבריטניה, האלבום בתחילה לא נכנס למצעדים ונכנס במקום ה-49 למצעד האלבומים הבריטי ב-6 בנובמבר 1976, יותר משנה לאחר יציאת האלבום, והגיע לשיא במקום ה-23 שבוע לאחר מכן. ב-5 ביולי 1978, האלבום זכה לעיטור זהב מאיגוד תעשיית ההקלטות הבריטי (BPI) עבור מכירות של למעלה מ-100,000 עותקים בבריטניה.
רשימת השמעה
מיקומי שיא
עיטורים
הערות שוליים
ביבליוגרפיה
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אלבומי 1975
קטגוריה:אלבומי פליטווד מק
קטגוריה:אלבומים באנגלית
קטגוריה:אלבומי חברת רפרייז רקורדס
| 2024-10-19T09:32:18
|
רימה בינת בנדר אאל סעוד
|
הפניה רימא בינת בנדר אאל סעוד
| 2024-10-15T18:35:07
|
קונסטנטין קיסין
|
קונסטנטין ואדימוביץ' קיסין (באנגלית: Konstantin Vadimovich Kisin; נולד ב-25 בדצמבר 1982) הוא קומיקאי, מנחה תוכנית פודקאסט, סופר ופרשן פוליטי בריטי ממוצא יהודי-רוסי. קיסין נודע במיוחד בשל היותו אחד מצמד המנחים של הפודקאסט "טריגרנומטרי" הכולל ראיונות מוקלטים מראש עם מגוון רחב של אורחים כולל אקדמאים, עיתונאים, סופרים ואישי ציבור שונים. הפודקאסט עוסק בין היתר בפוליטיקה, סוגיות חברתיות, תרבות ואירועי אקטואליה.
ביוגרפיה
קונסטנטין קיסין נולד ב-1982 במוסקבה, אשר הייתה באותה העת חלק מברית המועצות. לקיסין הוא ממוצא רוסי, יווני ויהודי. סבו מצד אביו היה יהודי, וקיסין הזדהה בעבר כיהודי. בגיל 11 קיסין עבר לבריטניה ובתחילה למד בפנימיה קליפטון קולג'. בהמשך למד באוניברסיטת אדינבורו, אך בסופו של דבר הוא נשר מהאוניברסיטה מבלי להשלים את התואר.
קיסין החל להופיע במועדוני סטנד-אפ ברחבי בריטניה בתחילת העשור השני של המאה ה-21. בהופעותיו קיסין עסק לרוב בנושאים כמו חופש הביטוי, תקינות פוליטית ופרשנות חברתית.
בשנת 2018 קיסין זכה לחשיפה ניכרת בתקשורת לאחר שסירב לחתום על הסכם "Safe space" לפני הופעת צדקה שאורגנה על ידי UNICEF בבית הספר ללימודי המזרח ואפריקה באוניברסיטת לונדון. ההסכם חייב את כל הקומיקאים שהיו אמורים להופיע להימנע מלעסוק בנושאים רגישים מסוימים, כמו גזענות, סקסיזם וטרנספוביה.
משנת 2018 ואילך קיסין מנחה את הפודקאסט "טריגרנומטרי" (Triggernometry) לצד הקומיקאי פרנסיס פוסטר. הפודקאסט מכיל דיונים מעמיקים עם אורחים מגוונים ולעיתים רבות הראיונות מתעמקים בנושאים שנויים במחלוקת או רגישים מבחינה פוליטית. לאורך השנים הפודקאסט זכה להצלחה רבה בין היתר משום שהוא מספק פלטפורמה לנקודות מבט מגוונות, ובמיוחד נקודות מבט שנחשבות שנויות במחלוקת או מחוץ למיינסטרים. הסרטונים של הפודקסט, אשר זמינים לצפייה בפלטפורמות מקוונות כמו יוטיוב, זכו לאורך השנים למיליוני צפיות.
לאורך השנים קיסין כתב גם מאמרים שונים שהתפרסמו בעיתונאות, כולל ב-Quillette, הספקטייטור, והדיילי טלגרף. קיסין הופיע בעבר גם בפאנל של התוכנית הפוליטית "Question Time" של ה-BBC, והתראיין בין היתר לכלי חדשות מרכזיים, כולל ה-BBC, Sky News ו-GB News.
בשנת 2022 קיסין פרסם את ספרו הראשון "מכתב אהבה של מהגר למערב" שהפך לרב מכר של הסאנדיי טיימס בשבוע הראשון לפרסומו. הספר עוסק בין היתר בהערכתו של קיסין לערכי המערב ובחששותיו של קיסין לגבי השחיקה של הערכים הללו בחברה המערבית בת זמננו.
עמדותיו
קיסין מרבה לדון בדעותיו הפוליטיות בתקשורת, ולטענתו עמדותיו הושפעו באופן ניכר מהחוויות שלו ושל משפחתו מהתקופה בה הם גרו בברית המועצות.
בינואר 2023, הנאום של קיסין אותו הוא נשא במפגש של ארגון הדיבייט "Oxford Union", אשר שמו היה "תרבות הווק הגזימה" ("Woke Culture HAS Gone Too Far"), הפך ויראלי, וזכה לאורך השנים במיליוני צפיות באינטרנט. בנאומו טען קיסין כי אידאולוגיות ה"ווק" מאיימות על חופש הביטוי וחירויות הפרט.
באותה השנה קיסין נשא גם נאום מרכזי במפגש של הארגון "Alliance for Responsible Citizenship" בלונדון בו הוא הדגיש את החשיבות של השמירה על של השמירה על הערכים וההישגים של המערב, והזהיר מפני האיומים הנשקפים ממה שהוא תיאר כאידאולוגיות "ווק" אשר עלולות לטענתו לערער את היסודות של הציוויליזציה המערבית.
ביבליוגרפיה
2022 - An Immigrant's Love Letter to the West
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:בריטים במאה ה-21
קטגוריה:מהגרים מרוסיה לממלכה המאוחדת
קטגוריה:קומיקאים יהודים בריטים
קטגוריה:סטנדאפיסטים בריטים
קטגוריה:קומיקאים בריטים
קטגוריה:בריטים ממוצא יהודי-רוסי
קטגוריה:רוסים ממוצא יהודי
קטגוריה:מגישי פודקאסטים בריטים
קטגוריה:יוטיוברים בריטים
קטגוריה:בריטים שנולדו ב-1982
| 2024-10-19T08:44:15
|
הרעשנים: חג המולד
|
הפניה הכי הרעשנים: חג המולד
| 2024-10-15T18:49:32
|
חוקת סינגפור
|
חוקת הרפובליקה של סינגפור (באנגלית: Constitution of Singapore במלאית: Perlembagaan Republik Singapur בסינית מסורתית: 新加坡共和国宪法) היא חוקה המהווה את הבסיס המכונן המשפטי והפוליטי העליון של סינגפור. היא מגדירה את ארגון השלטון, זכויות האדם, היחסים בין רשויות השלטון, והכללים הבסיסיים לפיהם מתנהלת החברה הסינגפורית. החוקה של סינגפור, נכנסה לתוקף בשנת 1965 עם קבלת העצמאות מבריטניה. סינגפור, המנוהלת לפי מערכת של "חוק-משפט" (Rule of Law), מציבה את החוקה בתור מקור הסמכות העליונה בנוגע לארגון השלטון, זכויות האדם והגדרת כוחות המוסדות השלטוניים. החוקה הסינגפורית הושפעה רבות מהממשל הבריטי ומהמודל של דמוקרטיות פרלמנטריות, עם דגש חזק על יציבות פוליטית והימנעות מהפרעות לא יציבות שנגרמות ממחלוקות פנימיות.
היסטוריה
החוקה הסינגפורית נוסחה עם קבלת העצמאות של סינגפור בשנת 1965, לאחר שהמדינה פרשה מהפדרציה של מלזיה בעקבות סיבות פוליטיות וכלכליות. סינגפור הפכה לרפובליקה ריבונית עם משטר פרלמנטרי, והשלטון נעשה תחת עקרונות של יציבות פוליטית, פיתוח כלכלי מהיר, וללא התפרצות של מהומות או זעזועים פוליטיים.
החוקה עצמה הושפעה רבות מהמודל הבריטי של שלטון פרלמנטרי, אך הותאמה לצרכים המקומיים, וכוללת עקרונות שמטרתן להבטיח יציבות כלכלית ופוליטית במדינה, תוך שמירה על זכויות הפרט במידה מסוימת, לצד סמכויות נרחבות לממשל על מנת למנוע אי-סדרים.
החוקה הסינגפורית עברה כמה שלבים חשובים במהלך השנים
1945-1959: סינגפור הייתה קולוניה בריטית, והחוקה שלה הייתה תחת שליטה בריטית. בשנים אלו ניכרו גידול בהשתתפות המקומיים בממשל, כולל יצירת מועצות מייעצות.
1959: סינגפור קיבלה אוטונומיה תחת חוקת מדינה חדשה, שמיתרה את הבריטים מהשפעה ישירה על הממשל המקומי.
1963: סינגפור הצטרפה לפדרציה של מלזיה, ולקראת סוף 1965, לאחר משברים פוליטיים כלכליים ואתניים, סינגפור פרשה ממלזיה והפכה למדינה ריבונית.
1965 : החוקה הסינגפורית החדשה נכנסה לתוקף באופן רשמי עם הצהרת העצמאות של סינגפור.
לאורך השנים, חקיקת החוקה כללה תיקונים והבהרות שהיו נדרשים על פי שינויי המציאות הפוליטית, החברתית והכלכלית במדינה.
מבנה החוקה
החוקה הסינגפורית מורכבת ממספר פרקים מרכזיים. לכל אחד מהפרקים יש תפקיד חשוב בהסדרת הפעולה השלטונית, זכויות האדם, ויחסי הגומלין בין המוסדות השונים במדינה.
הקדמה (Preamble)
ההקדמה לחוקה מציינת את ההצהרה ההיסטורית על עצמאות סינגפור ומטרות החוקה. היא מבטאת את מחויבות סינגפור לעקרונות של חירות, צדק ושוויון לכלל אזרחי המדינה, תוך שמירה על צמיחה כלכלית ויציבות פוליטית.
ההקדמה לא מפרטת עקרונות משפטיים, אלא קובעת את כוונת המדינה להיות חברה חופשית, ריבונית, עם מחויבות לעקרונות הדמוקרטיה והחוק.
פרק 1: הקמת הרפובליקה של סינגפור (The Republic of Singapore)
פרק זה מכונן את סינגפור כמדינה ריבונית, חופשית ועצמאית. זהו פרק סמלי בעיקרו, אך הוא חשוב מבחינה חוקתית, כי הוא מגדיר את מהות המדינה ואת עצמאותה במדיניות פנימית ובינלאומית.
בין היתר, הפרק מציין את הצהרת העצמאות של המדינה, את עקרונות השלטון הדמוקרטי, וכן את שמירת זכויות האדם והחוק.
פרק 2: זכויות האדם (Fundamental Liberties)
בפרק זה מסודרות זכויות האדם הבסיסיות שניתנות לכל אזרחי סינגפור. מדובר בזכויות חשובים שמיועדים להבטיח את חירותם של האזרחים תוך שמירה על הסדר הציבורי.
הזכויות הנכללות בפרק זה כוללות:
חופש הביטוי והעיתונות: יש זכות להביע דעות, אך ישנם מגבלות במקרים של פגיעה בביטחון המדינה או הסדר הציבורי.
חופש ההתאגדות וההתאספות: מאפשר לאזרחים להתאגד ולהתאסף, אם כי יש מגבלות בתחום הפוליטי.
הגנה על חיי אדם: החוקה מבטיחה זכויות לחיים, חירות, ושוויון בפני החוק.
עם זאת, החוקה כוללת גם הגבלות לשמירה על הסדר הציבורי וביטחון המדינה. לדוגמה, ישנם סייגים לזכויות אלו כאשר מדובר בביטחון המדינה, כמו גם במקרים של הצורך להפעיל אמצעים דחופים להילחם בפשיעה או אי-סדרים פוליטיים.
פרק 3: המבנה השלטוני (The Government)
פרק זה מתאר את המבנה השלטוני של סינגפור ומפרט את תפקידי שלושת הרשויות המרכזיות: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת.
הרשות המחוקקת (הפרלמנט): הפרלמנט של סינגפור הוא חד-חדרי ומורכב ממספר חברי פרלמנט שנבחרים בבחירות כלליות. תפקיד הפרלמנט הוא לחוקק חוקים, לפקח על פעולתה של הממשלה ולוודא שהממשלה פועלת במסגרת החוק.
הרשות המבצעת: הרשות המבצעת מורכבת מהממשלה, שהורכבה מראש הממשלה ושרים, אשר ממונים על ידי ראש הממשלה. ראש הממשלה נבחר מתוך חברי הפרלמנט, ויש לו סמכויות נרחבות בניהול המדינה. הנשיא, שהוא תפקיד סמלי, מקבל את המלצות הממשלה אך לא מעורב במישרין בניהול יומיומי.
הרשות השופטת: מערכת המשפט בסינגפור היא עצמאית וכוללת את בית המשפט העליון, ובו בית המשפט לערעורים ובית המשפט העליון הראשון, וכן מספר בתי משפט נמוכים יותר. הרשות השופטת אחראית להבטיח שהחוקים ייאכפו כראוי ולהגן על זכויות האזרחים.
פרק 4: פרלמנט (Parliament)
הפרק עוסק בהסדרת פעילות הפרלמנט. הוא כולל את כללי הבחירה והסמכויות של הפרלמנט, כולל תהליך חקיקת החוקים והפיקוח על פעולתה של הממשלה. זהו אחד הפרקים המרכזיים בחוקה, שכן הוא מגדיר את הדרך בה תפקוד המדינה יתנהל על פי עקרונות דמוקרטיים.
הרכב הפרלמנט: הפרלמנט בסינגפור הוא חד-חדרי וכולל חברי פרלמנט שנבחרים בבחירות הכלליות. בנוסף, קיימת מערכת של מינוי חברי פרלמנט שמייצגים קבוצות מיעוט.
סמכויות הפרלמנט: הפרלמנט עוסק בחקיקת חוקים, תקצוב המדינה, מינוי שופטים ופיקוח על פעולתה של הממשלה. הכנסת חוקים דורשת רוב מיוחד של חברי הפרלמנט.
פרק 5: הממשלה (The Executive)
הפרק מתאר את תפקידי הרשות המבצעת, שמורכבת מהממשלה ומהנשיא. הנשיא בסינגפור הוא בעיקר תפקיד סמלי, אך יש לו סמכויות משפטיות כלפי ההוצאות הממשלתיות והחלטות כלכליות מסוימות.
ראש הממשלה נבחר מתוך חברי הפרלמנט ויש לו סמכויות נרחבות בניהול המדינה, קביעת מדיניות, ומינוי השרים. השרים אחראים על תחומים מסוימים בממשל (כמו תחום הבריאות, התחבורה, וכו').
פרק 6: הרשות השופטת (The Judiciary)
החוקה קובעת את עצמאות הרשות השופטת ומסדירה את סמכויות בתי המשפט. מערכת המשפט בסינגפור כוללת את בית המשפט העליון, שמורכב מבית המשפט לערעורים ובית המשפט העליון הראשון, ואת בתי המשפט הנמוכים יותר, אשר עוסקים בעניינים פליליים ואזרחיים.
החוקה מבטיחה את עצמאות המערכת השיפוטית ומגנה על זכויות האזרחים בכך שהיא שומרת על עקרון של ייחודיות ותוקף של פסיקות בתי המשפט.
פרק 7: סמכויות הנשיא (The President’s Powers)
הנשיא בסינגפור נהנה מסמכויות רחבות בעיקר בתחומים כלכליים, אך המגבלות על תפקידו מבהירות כי הוא לא נושא בסמכויות פוליטיות מלאות. הנשיא נדרש לאשר הוצאות ממשלתיות מסוימות, במיוחד כאשר מדובר בכספי ציבור.
פרק 8: תיקונים לחוקה (Amendments)
החוקה הסינגפורית כוללת מנגנון תיקון נוקשה. תיקון לחוקה יכול להיעשות רק אם ההצעה לשינוי מתקבלת ברוב של שני שלישים של חברי הפרלמנט. תיקונים יכולים להתבצע גם על ידי התערבות ציבורית בהליך החקיקה, כאשר יש צורך בהסכמה רחבה לכל שינוי מהותי.
תיקונים
נכון לשנת 2024, חוקה סינגפורית עברה כמה תיקונים חשובים. כל תיקון נועד להתאים את החוקה למציאות המשתנה במדינה, ולחזק את מוסדות השלטון או את הגבלת כוחותיהם. כמה מהתיקונים המשמעותיים:
1. תיקון 1966 – תיקון ראשוני לחוקה לאחר העצמאות
עם קבלת העצמאות של סינגפור ב-1965, היו מספר תיקונים ראשוניים לחוקה שנועדו להבטיח את המבנה החוקתי החדש של המדינה, לאחר פרישתה מהפדרציה של מלזיה. תיקון זה עסק בשינויים בנוגע למוסדות השלטון, וערך את תהליך הקמתם של מוסדות ריבוניים חדשים.
2. תיקון 1989 – חיזוק סמכויות הנשיא
תיקון חשוב נעשה ב-1989, שבא כדי לחזק את סמכויות הנשיא של סינגפור, במיוחד בנוגע לפיקוח על כספי המדינה. התיקון הביא לידי כך שהנשיא קיבל סמכויות רחבות יותר בהפעלת פיקוח על הוצאות המדינה, במיוחד בהוצאות הנוגעות לרזרבות המדינה, והעביר אליו סמכויות שמירה על הביטחון הפיננסי של המדינה.
על פי התיקון, הנשיא לא רק מקבל החלטות סמליות על הצעות התקציב, אלא נדרש לאשר הוצאות מסוימות באופן עצמאי, במיוחד כאשר מדובר בהוצאות שיכולות להשפיע על עתודות המדינה.
3. תיקון 1991 – הגבלות על חופש ההתאגדות והפגנות
תיקון 1991 התקבל בעקבות עליית החשש לעוררות מחאות פוליטיות ברחוב הסינגפורי, ותוקן בנוגע למגבלות על חופש ההתאגדות וההפגנות. תיקון זה העביר את הסמכות לממשלה להפעיל אמצעים נגד הפגנות מסוימות או התנגדויות ציבוריות שיכולות להוות איום על הביטחון הציבורי או על הסדר החוקי.
תיקון זה היה חלק ממדיניות השמירה על יציבות פוליטית במדינה, ודרש רישוי ממשלתי להפקת הפגנות ציבוריות. זהו תיקון שמכיל את האיזון שבין שמירה על חופש הביטוי לבין הגנה על הסדר הציבורי.
4. תיקון 1999 – חיזוק כוחות הנשיא וחשש מקומוניזם
בשנות ה-90, בעקבות תמורות פוליטיות ואיומים אפשריים מצד מפלגות קומוניסטיות שהתארגנו באזור אסיה, נעשה תיקון נוסף לחוקה שנועד לחזק את כוחות הנשיא, ובפרט את סמכויותיו בהגנה על הדמוקרטיה והחוקה. תיקון זה כלל גם את הרחבת כוחות הנשיא בתחום הביקורת על מינוי שופטים ומנכ"לים במוסדות ציבוריים.
5. תיקון 2003 – חיזוק השפעת הבחירות והשלטון המקומי
תיקון זה התמקד בשינויים שיביאו להתאמה למודל הבחירות והייצוג הפרלמנטרי של סינגפור. הוא כלל שינויי חקיקה שנגעו לאיזון הייצוג הפוליטי של קבוצות מיעוט ולהגברת השקיפות בהליכי הבחירות.
תיקון זה מיקד את תשומת הלב בהגברת השתתפות האזרחים בתהליך הפוליטי, תוך שמירה על יציבות משטרית.
6. תיקון 2016 – הגברת השפעת הבחירות הישירות
ב-2016, לאחר דיונים ציבוריים, התקבל תיקון נוסף לחוקה שהיה אמור לשפר את השפעת המערכת הדמוקרטית בהיבט של הבחירות הישירות. שינוי זה היה קשור למודל הבחירות שדרש ייצוג יותר שוויוני של כל המגזרים השונים, כדי למנוע מצב בו ציבור רחב ירגיש שלא מיוצג באופן הולם.
7. תיקון 2021 – ניהול השקעות המדינה
תיקון זה העביר עוד יותר סמכויות לנשיא בנוגע לניהול כספי המדינה והשקעותיה, במיוחד בנוגע לקרנות עתודות לאומיות ולתחום הכלכלה. תיקון זה היה חלק מההכנה של סינגפור לעתיד כלכלי לאור שינויים גלובליים, והדגיש את הצורך בניהול זהיר וחדשני של המשאבים הפיננסיים הלאומיים.
8. תיקון 2022 – חיזוק סמכויות הרשות השופטת
החוקה שונתה גם בשנים האחרונות כדי לחזק את עצמאות הרשות השופטת ולהבטיח שמערכת המשפט תוכל לפעול באופן אובייקטיבי ונטול לחצים פוליטיים. תיקון זה נתן לבית המשפט יותר סמכויות במקרים של אכיפת זכויות פרט, ובפרט הבטיח שהשופטים לא יהיו נתונים להשפעה חיצונית כאשר הם פוסקים בעניינים משפטיים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:חוקות
קטגוריה:סינגפור: פוליטיקה
| 2024-10-17T12:09:29
|
הסנאט של קרוליינה הצפונית
|
הסנאט של קרוליינה הצפונית (באנגלית: North Carolina Senate) הוא הבית העליון באספה הכללית של קרוליינה הצפונית, שמרכיב ביחד עם בית הנבחרים של קרוליינה הצפונית את בית המחוקקים במדינה. בסנאט חברים 50 סנאטורים, ותקופת כהונתו של כל אחד היא בת שנתיים.
הזכויות והסמכויות של הסנאט דומות לאלו של הבית התחתון באספה הכללית. עם זאת, הסנאטורים מייצגים מחוזות בחירה גדולים יותר מאלה של עמיתיהם בבית הנבחרים. נשיא הסנאט הוא סגן מושל קרוליינה הצפונית, אם כי לסגן המושל ישנן סמכויות מוגבלות ביותר והוא מצביע רק כאשר נדרשת סמכותו לשבור שוויון. לפני ייסוד משרת סגן המושל בשנת 1868, בראש הסנאט היה יושב ראש. עם היבחרו של ג'ים גרדנר ב-1988 לסגן המושל הרפובליקני הראשון מאז תקופת השיקום, הדמוקרטים ששלטו בסנאט נטלו את רוב הכוח של סגן המושל והעבירו אותו לנשיא הזמני של הסנאט. הסנאט הזמני של הסנאט ממנה חברים לוועדות הקבועות בסנאט ושולט בסדר היום של הצעות החוק.
על פי חוקת קרוליינה הצפונית, מתפקד הסנאט גם כ"בית המשפט למשפטי הדחה". לבית הנבחרים יש אפוא הסמכות להדיח את פקידי הרשות המבצעת, ולאחר מכן מקיים המשפט משפט הדחה, בדומה לשיטה הפדרלית. במקרה בו מושל קרוליינה הצפונית או סגנו הם אלה הנידונים להדחה, נשיא בית המשפט העליון של קרוליינה הצפונית הוא ראש המותב.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קרוליינה הצפונית
קטגוריה:קרוליינה הצפונית
| 2024-10-15T19:22:18
|
רוברט אליס אוראל
|
רוברט אליס אוראל (באנגלית: Robert Ellis Orrall; נולד ב-4 במאי 1955) הוא זמר, פזמונאי ומפיק מוזיקלי אמריקאי. ב-1980 חתם על חוזה הקלטות עם חברת RCA רקורדס. באותה שנה הוציא לאור את אלבום הבכורה שלו, Fixation."I Couldn't Say No", דואט עם קרלין קרטר, היה הסינגל הראשון שלו שדורג בין 40 השירים הפותחים במצעד הבילבורד הוט 100. עד 1990 ביסס את מעמדו כפזמונאי, והתפרסם בזכות שני סינגלים שניצבו בראש פסגת המצעד האמריקאי. שנתיים אחר-כך פרסם אלבום קאנטרי ראשון בשם Flying Colors. לאחר מכן חבר לקרטיס רייט, ויחד הקימו צמד כותבים. אולם ב-1994 החליטו השניים להיפרד. מאז חזר אוראל לקריירה שלו כסוליסט, וכתב סינגלים רבים עבור טיילור סוויפט, ריבה מקנטייר ולינדזי לוהן.
קריירה מוזיקלית
אוראל, שנולד בוינתרופ שבמסצ'וסטס, החל את דרכו המוזיקלית במועדוני לילה באזור בוסטון. בשנת 1980 חתם על חוזה הקלטות עם חברת התקליטים RCA רקורדס כאמן רוק. במהלך תקופת החוזה שלו הוציא שלושה אלבומים: Fixation, Special Pain ו-Contain Yourself. הלהקה שליוותה אותו כללה את קוק לאורי בגיטרה, דון וולדן בבס, דייוויד סטפנלי בתופים ובריאן מיס בקלידים. השיר "I Couldn't Say No", דואט עם קרלין קרטר מתוך האלבום Special Pain, הגיע למקום ה-32 בבילבורד הוט 100, והפך לסינגל הראשון של שניהם שדורג בין 40 השירים הפותחים במצעד. קרטר, כמו אוראל, פיתחה בהמשך הקריירה שלה הצלחה כזמרת מוזיקת קאנטרי.
אוראל פנה בהמשך דרכו המוזיקלית לכיוון מוזיקת הקאנטרי, וזכה לפרסום בז'אנר בזכות שיתופי פעולה עם אמנים כמו סטיב ארל, לייל לאבט ופוסטר אנד לויד. בעקבות זאת, עבר לנאשוויל שבטנסי, במטרה להתמקד בכתיבת שירים ובהפקה מוזיקלית. אחד משיריו הראשונים שהצליחו בסוגה היה "Next to You, Next to Me" של להקת שננדואה, אותו כתב יחד עם קרטיס רייט.
זמן קצר לאחר הצלחת השיר שלו במצעדים החליט עם חברת ההפצה שלו, BMG מיוזיק, להתחיל להופיע עם שיריו בקפה בלובירד. בעקבות הפרסום הרב שצבר החליטה RCA רקורדס להחתים אותו על חוזה הקלטות נוסף, הפעם בהתאמה לז'אנר הקאנטרי. אלבום הקאנטרי הראשון שלו, Flying Colors, יצא לאור ב-1993. אוראל הפיק ממנו שלושה סינגלים שנכנסו למצעדים, כולל "Boom! It Was Over", שהגיע למקום ה-19 במצעד שירי הקאנטרי, וכן "A Little Bit of Her Love" ו-"Every Day When I Get Home".
בשנת 1994 חברו אוראל וקרטיס רייט והקימו צמד מוזיקלי משותף על שמם. הם הקליטו אלבום אחד עבור ג'יאנט רקורס, והצליחו להכניס שני שירים למצעדי הבילבורד: "She Loves Me Like She Means It" ו-"If You Could Say What I'm Thinking". אוראל ורייט היה מועמד לפרס "צמד השנה" מטעם איגוד מוזיקת הקאנטרי (CMA). בשלהי אותה שנה התפרק הצמד.
אוראל המשיך לעסוק בכתיבת שירים ובהפקת אלבומים עבור אמנים אחרים. בין יצירותיו הבולטות: "What If It's You" עבור ריבה מקנטייר, "Ultimate" עבור לוהן, ו-"The Swing" עבור ג'יימס בונמי. הוא גם כתב מספר שירים עבור מייקל פיטרסון, כולל הלהיט "From Here to Eternity" שהגיע למקום הראשון במצעדים. בנוסף לקריירה המוזיקלית שלו, אוראל החל לעסוק בציור וקיים תערוכות יחיד ברחבי נאשוויל. הוא מיוצג על ידי גלריית אסטל.
בשנת 2002 הקימו אוראל ושני בניו, ג'ייק וג'אמין, חברת תקליטים עצמאית לז'אנר הרוק בשם אינפיניטי קאט רקורדינג. להקת מונקי בול בה היה אוראל חבר תחת השם בוב סאמת'ינג הוחתמה תחת החברה החדשה. בשנת 2004 הפכה למוקד התעניינות רב בכלי התקשורת האמריקאיים בעקבות הוצאת "Al Gore", שנכתב על אל גור, סגן נשיא ארצות הברית ביל קלינטון. בין האמנים החתומים בחברה נמנית להקת ג'ף דה בראת'רהוד, המורכבת מבניו של אוראל ושני חברים נוספים. על-אף שלא שימש ככותב בחברה הנדס וביצע מיקסינג לאלבומים שיצאו דרכה.
בתחילת המאה ה-21 המשיך אוראל לכתוב שירים עבור אמנים אחרים, כולל "Wrong Baby Wrong" של מרטינה מק'ברייד. הוא היה שותף להפקת אלבום הבכורה של הזמרת טיילור סוויפט, Taylor Swift. בשנת 2012 הוציא אלבום אולפן בשם Space. אלבומו האחרון, , יצא ב-2021.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:זמרי-יוצרי קאנטרי אמריקאים
קטגוריה:פזמונאי קאנטרי אמריקאים
קטגוריה:מפיקים מוזיקליים אמריקאים
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1955
| 2024-10-16T20:18:20
|
פרוסופגנוזיה
|
הפניה פרוסופאגנוזיה
| 2024-10-15T19:21:12
|
היירם פונג
|
היירם לאונג פונג, או בשמו המקורי יאו לאונג פונג (באנגלית: Hiram Leong Fong; 15 באוקטובר 1906 – 18 באוגוסט 2004) היה איש עסקים, עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מהוואי. פונג, שנולד לעובד במטעי סוכר מהגר קנטונזי, היה אחד משני הסנאטורים הראשונים של הוואי לאחר שהפכה למדינה ה-50 בארצות הברית ב-1959. הוא היה הסנאטור הסיני-אמריקאי הראשון והאסיאתי-אמריקאי הראשון של ארצות הברית, כיהן בין השנים 1959 עד 1977.
בוועידה הלאומית הרפובליקנית של 1964, הפך פונג לאסיאתי-אמריקאי הראשון שקיבל קולות צירים על מועמדות מפלגתו לנשיאות ארצות הברית. בסנאט, פונג תמך בחקיקה של זכויות אזרח ובביטול מחסומים אתניים להגירה.
ביוגרפיה
ראשית חייו והשכלה
פונג נולד בשכונת הונולולו בקאליהי באי אואהו בתור השביעי מבין 11 ילדים. אביו, פונג סאו האו, היה ממוצא קנטונזי (מז'והאי של ימינו) והיגר להוואי ב-1872, יחד עם כמעט 45,000 מהגרים נוספים שיעבדו במטעי סוכר. פונג החל לעבוד בגיל ארבע בקטיף שעועית להזנת בקר, ועד גיל שבע עבד כמצחצח נעליים.
פונג למד בבתי ספר ציבוריים מקומיים וסיים את לימודיו בתיכון מקינלי ב-1924. מסאג'י מרומוטו, שהמשיך להיות השופט היפני-אמריקאי הראשון בבית המשפט העליון של הוואי, היה חברו לכיתה. ב-1930, פונג קיבל תואר מאוניברסיטת הוואי במנואה, וב-1935 השיג תואר במשפטים מבית הספר למשפטים בהרווארד.
קריירה מוקדמת
קריירה משפטית וצבאית
לאחר שחזר להוואי, פונג עבד במשרד התובע התובע של הונולולו. בשנת 1938, פונג נכנס למשפט פרטי והקים את משרד פונג, מיהו, צ'וי ורובינסון. בשנת 1942, הוא שינה את שמו ל"היירם", לפי הדיווחים לכבודו של היירם בינגהם הראשון, מיסיונר פרוטסטנטי מוקדם בהוואי.
במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא שירת כמייג'ור בחילות האוויר של צבא ארצות הברית בתור שופט, לאחר מכן פרש כקולונל במילואים של חיל האוויר של ארצות הברית.
פוליטיקה טריטוריאלית
באותה שנה בה ייסד את משרד עורכי הדין שלו, פונג נכנס לחיים הפוליטיים הנבחרים כחבר בבית הנבחרים הטריטוריאלי של הוואי, שם הפך ליושב ראש הבית מ-1948 עד 1954. במהלך תקופה זו, הוא היה אחד המנהיגים הבולטים במאבק להפוך את הוואי למדינה. כמחוקק טריטוריאלי, פונג היה נציג בוועידה הלאומית הרפובליקנית של 1952.
פונג נאלץ לפרוש כאשר המפלגה הדמוקרטית של הוואי כבשה בהצלחה את מעוז המפלגה הרפובליקנית בהוואי בבית המחוקקים הטריטוריאלי של הוואי על ידי הצבעה להדחת רוב בעלי התפקידים הרפובליקנים מתפקידם. פונג הקים כמה עסקים לאחר שעזב את בית המחוקקים.
יוזמות עסקיות מוקדמות
בשנת 1952, יחד עם חמש משפחות איים נוספות, היירם פונג הקים את Finance Factors, אחת מחברות ההלוואות התעשייתיות והצרכניות הראשונות, כדי לתת שירות למספר ההולך וגדל של מיעוטים שביקשו להקים עסקים חדשים ולרכוש בתים.
הסנאט של ארצות הברית
ממוזער| פונג בהמשך הקריירה שלו
לאחר שהוואי קיבלה מעמד של מדינה ב-1959, פונג הפך לאחד משני הסנאטורים הראשונים של המדינה, ושירת לצד המושל לשעבר הפופולרי אורן לונג, דמוקרט.
לפי הוושינגטון פוסט, ניתן לייחס חלקית את הצלחתו הפוליטית של פונג לתמיכה שקיבל מאיגוד ה-Longshore and Warehouse International החזק. בתפקיד, פונג נחשב בדרך כלל כרפובליקני מתון, שהצביע בעד רבות מיוזמות "החברה הגדולה" של הנשיא לינדון ב. ג'ונסון, כגון הקמת מדיקר ב-1965.
בבחירות של 1959, פונג ניצח מול פרנק פאסי הדמוקרט בהפרש של 52.9%-47.1%. ב -1964, פונג נבחר מחדש עם 53% מהקולות נגד הדמוקרט תומאס גיל, שקיבל 46.4%. פונג נבחר שוב ב-1970 בפער קרוב עוד יותר של 51.6% מהקולות לעומת 48.4% לדמוקרט ססיל הפטל. ב-1976, פונג בחר לפרוש במקום להיבחר מחדש, והחליף אותו הדמוקרט ספארק מאטסונגה.
ממוזער| הנשיא ריצ'רד ניקסון בירך את הסנאטור פונג ב-1972
פוליטיקה מפלגתית
פונג זכה פעמיים בתואר הבן האהוב על הוואי בוועידה הלאומית הרפובליקנית ב-1964 וב-1968.Senator Hiram Fong Exhibit , Hawaii Congressional Papers Collection, University of Hawaii. ב-1964, הוא הפך לאמריקני האסייתי הראשון שקיבל קולות לנשיאות בוועידה גדולה של המפלגה, וקיבל את קולות משלחות הוואי ואלסקה. פונג הוא עד היום הרפובליקני היחיד שכיהן אי פעם כסנאטור של הוואי.
פונג התקבל בבוז על ידי קהל בשל ההגנה על ג'ורג' וו. רומני, מזכיר השיכון והפיתוח העירוני דאז, בעקבות שערוריית תעשיית הנדל"ן.
בשנת 1960, ריצ'רד ניקסון ציין כי "החלום האמריקאי הוא לא רק חלום, הוא מתגשם - חייו של היירם פונג מוכיחים זאת" במהלך ביקור בהוואי.
זכויות אזרח והגירה
פונג הצביע בעד חוקי זכויות האזרח של 1960, 1964, ו-1968, וכן בעד התיקון ה-24 לחוקת ארצות הברית פונג תמך בחוק זכויות ההצבעה של 1965, וכתב תיקון שצופי הסקרים ישמרו על תהליך הבחירות. בנוסף, פונג הצביע בעד אישורו של ת'ורגוד מרשל לבית המשפט העליון של ארצות הברית.
ב-1965, במהלך הדיון על חוק ההגירה והלאום משנת 1965, ענה פונג על שאלות הנוגעות לשינוי אפשרי בדפוסים התרבותיים של ארצות הברית על ידי זרם של אסייתים:"אסייתים מייצגים שש עשיריות מ-1 אחוז מאוכלוסיית ארצות הברית... לגבי יפן, אנו מעריכים שב-5 השנים הראשונות יהיו בסך הכל כ-5,391... האנשים מאותו חלק של העולם יהיו לעולם אל תגיע לאחוז אחד מהאוכלוסייה...הדפוס התרבותי שלנו לעולם לא ישתנה מבחינת אמריקה." (סנאט ארצות הברית, ועדת המשנה להגירה והתאזרחות של הוועדה למשפטים, וושינגטון הבירה, 10 בפברואר 1965, עמ' 71, 119.)
מדיניות חוץ
במהלך כהונתו של ניקסון, פונג היה תומך קולני של מלחמת וייטנאם, שלפי הדיווחים הותירה רבים מהבוחרים האסיאתים-אמריקאים לא מרוצים. לפי ה-Honolulu Star-Bulletin, תמיכתו של פונג במלחמת וייטנאם הובילה לאיבוד קולות בבחירות 1970, מסע הבחירות החוזר האחרון שלו.
חיים אישיים ומורשת
פונג התחתן עם אלין לו ב-1938; נולדו להם ארבעה ילדים. לאחר פרישתו מהסנאט, פונג התמודד עם קשיים כלכליים ומשפטיים, כולל מספר תביעות משפטיות עם בן על העסקים של המשפחה שאילצו אותו ואת אשתו להכריז על פשיטת רגל ב-2003. הם ניהלו גן בוטני של שנפתח לציבור בשנת 1988.
ב-18 באוגוסט 2004, היירם פונג מת מאי ספיקת כליות בביתו בהונולולו; הוא היה הסנאטור לשעבר החי האחרון שנולד בעשור הראשון של המאה ה-20.
פונג היה נוצרי קהילתי ונקבר בפארק הזיכרון ובמת המתים של נואואנו. United States Congress. "Hiram Fong (id: F000245)". המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית.
מסמכים
המסמכים של פונג נתרמו לספריית אוניברסיטת הוואי במנואה באוגוסט 1998. פונג גם סיפק תמיכה כספית לשימור ולמלאי של למעלה מאלף ארגזים, קופסאות ותאי מסמכים. בתוכם נכללו מסמכים, תמונות, סרטונים ומזכרות מתקופת כהונתו של פונג בקונגרס ומהחיים הפרה-פוליטיים, כולל רשימות מבית הספר למשפטים. כלולים באוסף סדרות של תיקי משרדים בוושינגטון די. סי. והוואי, חומרי ועדת דואר ושירות המדינה (POCS), ומזכרות פוליטיות.
כ-80 קופסאות של ספרים ליוו את המסמכים של פונג, כמה הקדישו את עבודתו בוועדות הסנאט כמו ה-POCS. כמה מהספרים נשמרו עם אוסף הקונגרס, אם כי רובם נוספו לספריית האוניברסיטה. עבור אלה תוכננה צלחת ספר מתנה הכוללת את חתימתו המצוינת של הסנאטור. המסמכים טופלו בשנת 2003 על ידי הארכיונאית די הייזלריג, וזמינים לחוקרים בתיאום מראש.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת הוואי במנואה
קטגוריה:בוגרי בית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד
קטגוריה:מועמדים לנשיאות ארצות הברית ב-1968
קטגוריה:מועמדים לנשיאות ארצות הברית ב-1964
קטגוריה:תובעים אמריקאים
קטגוריה:קצינים וחוגרים בחיל האוויר של ארצות הברית
קטגוריה:חברי הסנאט של ארצות הברית מהוואי
קטגוריה:סנאטורים חברי המפלגה הרפובליקנית
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1906
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-2004
| 2024-10-18T14:24:52
|
חלי אברהם איתן
|
הפניה חלי אברהם-איתן
| 2024-10-15T19:40:59
|
יחיא סנוואר
|
הפניה יחיא סינוואר
| 2024-10-15T19:41:35
|
סומו-ימם
|
סוּמוּ-יַמַם או סֻמֻיַמַם היה שליטה של מארי. הוא שלט בין השנים 1795/4 - 1793/2 לפסה"נ. היה בן לשושלת השליטים האמורים של מארי שנוסדה על ידי יגיד-לים מאיגוד השבטים בני שמאל. שלטונו נמשך כעשרים חודשים.
הוא היה בנו של יחדון-לים ונכדו של יגיד-לים. בסוף שלטונו עמד יחדון-לים בראש קואליציה של 12 שליטים אשר נלחמו בשמשי-אדד הראשון, אך הוא נחל כישלון בקרב והודח מכס המלכות על ידי סומו-ימם.
הוא מוזכר במכתב אשר כתב ישמח-אדד לאל נרגל:
...
('6-'9) סומו-ימם ה[ח]ל לעשות (את הרע) ממש [כ]מו אב[י]ו יח'דון-לים, ומעשים (רעים) שאין כמוהם [עשה] במו ידיו: את מקדשך, אשר ב[נו] המלכים הקודמים, הוא החריב ועשה (ממנו) ארמון לאשתו.
('10-'13) באת והבאת [או]תו למשפט (על מעשיו), ועבדיו הרגוהו. את כ[ל] גדת הפרת (ממלכת מארי) הע[ב]רת [לי]דיו של סמסי-אדו.
מתוך מכתב זה עולה כי סומו-ימם גירש את אביו ולבסוף, לאחר תקופת שלטונו הקצר הוא נרצח על ידי משרתיו. כנראה הוא היה וסאל של שמשי-אדד הראשון והוא הפר את הברית ביניהם וזאת הייתה העילה לרציחתו. לאחר רציחתו השתלט שמשי-אדד הראשון על מארי ומינה את בנו הצעיר ישמח-אדד בתור שליטה של מארי.
הישגיו היחידים בתקופת שלטונו הקצר, כפי שעולה משמות השנים של שלטונו הם: ביצור שתי ערים, חלבת וסגרתום.
לקריאה נוספת
נתן וסרמן ויגאל בלוך, האמורים: מסופוטמיה בראשית באלף השני לפנה"ס, כרמל, 2019
משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007
הערות שוליים
קטגוריה:מלכי מארי
קטגוריה:אישים שחיו באלף ה-2 לפנה"ס
| 2024-10-15T19:45:25
|
ספרדי טהור
|
הפניה ס"ט
| 2024-10-15T19:42:28
|
י"ק 503
|
הפניה י"ג 503
| 2024-10-15T19:43:24
|
סומוימם
|
הפניה
סומו-ימם
| 2024-10-15T19:43:33
|
מרכז עזריאלי חולון
|
הפניה עזריאלי חולון
| 2024-10-15T19:50:32
|
מנחם זהבי
|
מנחם זהבי (1935 – 29 ביולי 1988) היה קצין בחיל האוויר הישראלי שהגיע לדרגת אלוף-משנה. שימש כמפקד י"ק 503, י"ב 501 ויב"א 509 וכמפקד בסיס חיל האוויר לוד.
ביוגרפיה
מנחם זהבי נולד בשנת 1935 במנדט הבריטי. ב־1952 התגייס לקורס טיס אותו סיים כעבור שנתיים. בשנים 1954–1957 שירת במערך הקרב על כטייס אורגן ולאחר מכן ביצע הסבה לסופר מיסטר, והשתתף במלחמת סיני כטייס קרב. בשנת 1957 עבר למערך הבקרה של חיל האוויר.
בשנים 1961-1959 פיקד זהבי על י"ק 503 ששכנה בסטלה מאריס, ובשנים 1963–1966 פיקד על י"ב 501 (בסיס חפץ חיים). עם הקמת יב"א 509 במצפה רמון ב־1966 היה למפקדה הראשון עד 1968.
ב־1969 מונה זהבי לקשל"ב (קצין שליטה ובקרה). ב־1972 מונה למפקד בסיס חיל האוויר לוד בדרגת אלוף-משנה, תפקיד בו החזיק עד לשחרורו ב־1975. במהלך כהונתו כמפקד הבסיס פרצה מלחמת יום הכיפורים, וזהבי השתתף בטיסות תובלה מבצעיות ואף הנחית כוחות בשדה התעופה פאיד ממערב לתעלת סואץ.
ב־1977 הקים עבור חיל האוויר אתמנהלת הברה העתידית (מנב"ע) שפעלה בשדה דב כהכנה להקמת מיח"ה.
ב־1978 הקים זהבי יחד עם עמי איילון את חברת תי"ל (תכנון ייעוץ לתעופה) שעסקה הפרויקטים תעופתיים. החברה נמכרה לתדיראן.
זהבי נפטר ב-29 ביולי 1998.
לקריאה נוספת
שלומי אבידר, "מערך הבקרה: העיניים של המדינה", הוצאת משרד הביטחון, שנת 1998, עמ' 282–283, ISBN או
הערות שוליים
קטגוריה:מפקדי בסיס לוד
קטגוריה:ילידי 1935
קטגוריה:נפטרים ב-1998
| 2024-10-18T14:25:21
|
ג'ני ויליאמס
|
ג'ני ויליאמס (באנגלית: Jenni Williams, נולדה ב-1962) היא פעילת זכויות אדם מזימבבואה ומייסדת תנועת "נשים מזימבבואה מתעוררות" (WOZA). היא מבקרת בולטת של ממשלתו של הנשיא רוברט מוגאבה, היא קיבלה את אות האומץ הנשי הבין-לאומי של ממשלת ארצות הברית ואת פרס רוברט פ. קנדי לזכויות האדם.
ביוגרפיה
ויליאמס נולדה בגואנדה, זימבבואה, וגודלה בעיקר על ידי אמה, מרגרט מרי לבית מקונוויל, בתו של גבר אירי שהיגר לאזור שהיה אז רודזיה ממחוז ארמה. הוא הפך למחפש זהב והתחתן עם בהלזי מויו משבט המטאבלה. אביו האירי של ויליאמס היה מליסטוול, במחוז קרי.
בגיל 16, ויליאמס עזבה את התיכון כדי לעבוד ולממן את הלימודים של אחיה. בשנת 1994, אחיה הבכור מת מאיידס.
אקטיביזם
חברת יחסי הציבור, בבעלותה ובניהולה של ויליאמס ייצגה את איגוד החקלאים המסחריים של זימבבואה, מ-1994 עד 2002. יצוג זה הביא את החברה של ויליאמס לעימות עם מוגאבה, בשל מדיניותו לתפוס חוות בבעלות לבנים כצעד לרפורמת הקרקעות. לאחר שמוגאבה עודד חיילים משוחררים, להשתלט בכוח על חוות בבעלות לבנים, ויליאמס החלה למחות על מה שהיא תיארה כהפרת זכויות אדם. היא גם טענה שהחוות הטובות ביותר ניתנו לבעלי בריתו הפוליטיים של מוגאבה. בשל הטרדות משטרתיות, נאלצה ויליאמס לסגור את החברה שלה.
בשנת 2002, ויליאמס הפכה לאחת ממייסדי WOZA, תנועת אופוזיציה עממית, שנוצרה בתגובה לחוסר פעולה של אנשי זימבבואה נגד ממשלת מוגאבה. הארגון התמקד בהפגנות המוניות פומביות נגד מוגאבה, וצמח ל-70,000 חברים בשנים שלאחר מכן. ויליאמס ומנהיגי WOZA אחרים קבעו "כלל עקרוני", לפיו ההנהגה חייבת להשתתף בהפגנות מסוכנות, יחד עם חברי התנועה: "לא נגיד למישהו לעשות מה שאנחנו לא מוכנים לעשות בעצמנו". היא תוארה על ידי הגרדיאן ב-2009 כ"אחד הקוצים הבעייתיים ביותר של מוגאבה".
עד 2008, ויליאמס נעצרה 33 פעמים על ידי ממשלת מוגאבה, בגין פעילותה במסגרת הקבוצה. בעקבות אחד המעצרים שלה ב-2003, אמנסטי אינטרנשיונל הגדירה אותה כאסירת מצפון. ארגון Human Rights Watch גינה גם הוא, את המעצרים החוזרים ונשנים של ויליאמס ושל מהלנגו מגודונגה, מנהיגה שותפה של WOZA וקבע כי ממשלת זימבבואה צריכה לשחרר את הנשים ו"לאפשר לחברה האזרחית את הזכות להפגין בדרכי שלום". לאחר מעצר נוסף באמצע 2008, שגריר ארצות הברית ג'יימס ד' מקגי קרא לשחררה, ותיאר את ויליאמס כ"אדם בולט שצריך לשמוע את קולו" ואת ההאשמות נגדה כ"דמה". היא שוחררה בערבות למחרת. ב-2012 היא נעצרה בפעם ה-40 בצעדת יום האהבה השנתית של WOZA, שציינה את יום השנה העשירי לקבוצה.
פרסים והכרה
ממוזער| ג'ני ויליאמס, משמאל, ומגודונגה מהלנגו, במרכז, מקבלות את פרס רוברט פ. קנדי לזכויות האדם מנשיא ארצות הברית ברק אובמה, מימין, ב-23 בנובמבר 2009.
ויליאמס קיבלה את אות האומץ הנשי הבין-לאומי של ממשלת ארצות הברית בשנת 2007 על "מתן דוגמה של אומץ ומנהיגות על ידי עבודה לשינוי באמצעים שלווים ולא אלימים". הפרס הוענק על ידי מזכירת המדינה קונדוליזה רייס. שנתיים לאחר מכן, הוענק לויליאמס ול-מגודונגה, פרס רוברט פ. קנדי לזכויות האדם, שהוענק על ידי נשיא ארצות הברית ברק אובמה. בטקס אמר אובמה כי שתי הנשים "הראו לנשים של WOZA ולתושבי זימבבואה שהם יכולים לערער את כוחם של המדכאים שלהם בכוח שלהם - שהם יכולים לחבל בכוחו של דיקטטור בעצמם" ובהצגת פרס, נתן לכל אישה נשיקה.
ביום האישה הבין-לאומי 2012, הוענק לויליאמס פרס קרן ג'ינטה סאגאן של אמנסטי אינטרנשיונל, המכיר בנשים "הפועלות להגן על חירותם וחייהם של נשים וילדים באזורים שבהם הפרות זכויות אדם נפוצות". הפרס ניתן כהוקרה על פועלה "להעניק השראה ולחנך נשים לאמץ ולדרוש את זכויות האדם והאזרח שלהן בזימבבואה". במסגרת תוכנית הסנדקות של הפרלמנט הגרמני לפעילי זכויות אדם, מרינה שוסטר העלתה את המודעות לעבודתה של ויליאמס.
משפחה
ויליאמס נשואה לחשמלאי, איתו יש לה שלושה ילדים בוגרים. שני בניה של ויליאמס עברו בעקבות אחותם לבריטניה באמצע שנות ה-2000, בשל איומים לקחת את הבנים למיליציות נוער. בהמשך בעלה הצטרף לילדים בבריטניה. ויליאמס נשארה בזימבבואה ונלחמה למען צדק חברתי למרות ההשתלטות הגוברת של הממשלה. בזמנה הפנוי ויליאמס חוקרת את אילן היוחסין שלה, גם מכיוון מוצאה האירי וגם משבט המטאבלה (אזור בזימבבואה).
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:זוכות אות האומץ הנשי הבין-לאומי
קטגוריה:אמנסטי אינטרנשיונל
קטגוריה:נשים זימבבואיות לפי עיסוק
קטגוריה:ילידי 1962
| 2024-10-16T16:13:52
|
יצחק נאמן
|
יצחק (בבי) נאמן (נולד ב-1936) הוא שחקן, ובמאי ישראלי.
ביוגרפיה וקריירה
נאמן נולד בעיראק, ועלה ארצה בגיל 14 יתום מהורים בשנות ה-50. בשנות ה-70 נסע ללונדון ללמוד בימוי והוראה.
כשחקן
ב-1972 שיחק בסרט "עזית הכלבה הצנחנית". פריצת הדרך שלו כשחקן הייתה כשהשתתף באותה השנה בסרט האמריקאי "תיק ירושלים" בתפקיד יוסף.
ב-1973 הופיע בסרט "אבו אל בנאת".
ב-1976 השתתף בסרט "עלילת פסח" בתפקיד קבצן עיוור.
ב-1977 שיחק בסרט "מבצע יונתן" גילם את ג'אבר, מחבל פלסטיני.
ב-1978 שיחק בסרט "חפיף".
ב-1979 שיחק בסרט "ישו" בתפקיד יעקב. באותה השנה גם השתתף בסרט האמריקאי Mary and Joseph: A Story of Faith בתור איש בקהל. בנוסף באותה השנה השתתף בסרט "הברית החדשה במדיה: ספר בראשית" גילם את שוע. כמו כן באותה השנה גם השתתף בסרט "הברית החדשה במדיה: הבשורה על פי לוקאס" בתפקיד יעקב.
ב-1982 שיחק בסרט "אישה ושמה גולדה" בתפקיד מהמט.
ב-1983 הופיע בסרט "קוני למל בקהיר". באותה השנה שיחק בסרט "סהרה" בתפקיד משרת.
ב-1984 שיחק בסרט האמריקאי "Best Defense" בתפקיד איש הפליטים. באותה השנה גם השתתף בסרט המטח האמריקאי "השגריר" בתפקיד חייל סייקה 4.
ב-1985 הופיע בסרט "קומפוט נעליים" בתור מנהיג שבט בדואי.
ב-1988 שיחק בסרט "החתול במגפיים" בתפקיד סמל. באותה השנה השתתף בסרט האמריקאי "The Beast" בתור איסקנדר.
ב-1989 גילם את רפאל בסרט "המיועד".
ב-1990 התארח בסדרת הטלוויזיה האמריקאית "Diese Drombuschs".
ב-1991 שיחק בסרט "תרנגול כפרות" המבוסס על הספר. באותה השנה השתתף בסרט "המסע המופלא בארץ {מסע בר-מצווה}" בתפקיד הבדואי. בנוסף באותה השנה גם שיחק את משיח בסרט "מלאכים ברוח".
ב-1993 הופיע בסרט "זהר" גילם את דמותו של בן-טובים.
ב-1994 התארח בסדרת הטלוויזיה האמריקאית "Love Hurts" גילם את אלי.
ב-1995 גילם את מוריס בסרט "חולה אהבה בשיכון ג'".
ב-1996 שיחק בסרט "נשים" גילם את דמותו של אהרון שמאי.
ב-1997 שיחק בסרט האמריקאי "Heaven Before I Die" בתפקיד איש חכם.
ב-1998 השתתף במספר פרקים בודדים באופרת הסבון של ערוץ 2 "כסף קטלני" גילם את דמותו של שיח' אבו חסן.
ב-1999 הופיע בסדרת הטלוויזיה "האישה באפור" בתפקיד אב הבית.
ב-2002 גילם את סבא של הודא ומרי בסרט "חצוצרה בואדי". באותה השנה גם שיחק בסרט "טאהרה" בתור עיד.
ב-2004 הופיע בתפקיד אורח בסדרת הדרמה של HOT3 "שבתות וחגים" בתפקיד שופט רבני. באותה השנה השתתף במספר פרקים בודדים בסדרת הדרמה של ערוץ 2 "המשאית" גילם את ג׳קי סבג, רוכב אופניים.
ב-2010 גילם רב בסדרה הקומית של ערוץ 2 "הכל דבש". באותה השנה שיחק בסרט "טאטה".
ב-2011 התארח בסדרת הילדים של ערוץ ג'וניור "קופיקו" גילם את מנשה הסנדלר.
ב-2013 השתתף בסרט "רימון הזהב" שיחק את מהדי המבוגר.
ב-2015 הופיע בסדרת הטלוויזיה של Yes "ג'וני ואבירי הגליל" בתור באבא.
ב-2016 שיחק בסרט "ישמח חתני" רוקח חנניה.
ב-2017 שיחק בסרט "מונטנה" בתפקיד סבא משה.
כבמאי
נאמן הוא מורה ותיק בבית הספר "ניסן נתיב". ב-2010 העלה עם תלמידיו ב"ניסן נתיב" את "הילד חולם" של חנוך לוין. במהלך השנים נאמן ביים מספר מחזות של לוין בסטודיו, וביניהן "הלוויה חורפית", "קרום" ו"מזוודות". את חלקן ביים יותר מפעם אחת.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שחקני קולנוע וטלוויזיה ישראלים
קטגוריה:ישראלים ילידי עיראק
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1936
| 2024-10-17T19:34:51
|
שושלת פפין
|
הפניה פיפינידים
| 2024-10-15T20:50:22
|
מחלת אהבה
|
מחלת אהבה היא סבל כתוצאה מרגשות שליליים במקרים של התאהבות עמוקה, בהיעדר אדם אהוב, או במקרה של אהבה נכזבת. השימוש במונח ברפואה ובפסיכולוגיה המודרנית נעשה רק לעיתים רחוקות, אם כי לאחרונה ישנה התפתחות במחקר של הנושא, ושל השפעתו על הגוף והנפש.
היסטוריה
ממוזער| "מותו של דידו" מאת יוסף סטאלארט, 1872, ציור שמן על בד, מוזיאון סינקוואנטייר, בריסל, בלגיה.
בטקסטים הרפואיים של יוון ורומא העתיקה, מחלת האהבה אופיינה כמחלה "דיכאונית, שמאפיינת עצב, נדודי שינה, דכדוך, וחולשה פיזית". בטקסטים של היפוקרטס נכתב כי ״אהבה מלנכולית" יכולה להתרחש כתוצאה מאהבה נלהבת. מחלת אהבה יכולה להירפא באמצעות השגת הקשר הרצוי עם מושא האהבה. בספרות העתיקה, לעומת זאת, כתוב כי של מחלת האהבה באה לידי ביטוי ב"התנהגות אלימה, ובמאניה".
בימי הביניים, אהבה נכזבת נחשבה ל"טראומה עם מאפיינים של מרה שחורה, שקשה להפיג אותה". טיפולים למצב זה כללו טיפול באור, מנוחה, חשיפה לטבע ותפריט הכולל כבש, חסה, דגים, ביצים, ופירות בשלים. גם בימי קדם וגם בימי הביניים, הגורם למחלת האהבה נחשב לעיתים קרובות כתוצאה של חוסר איזון בארבע הליחות.
מחקר מודרני
ב-1915, הציג זיגמונד פרויד שאלה רטורית: "האם אין במה שאנו מתכוונים ב'להתאהב' סוג של חולי וטירוף, אשליה, עיוורון למה שהוא באמת האדם האהוב?"Janet Malcolm, Psychoanalysis: The Impossible Profession (1988) p. 9
מחקר מדעי שנערך בנושא מצא שהמאוהבים חווים סוג של תחושת "היי" שדומה לזו הנגרמת מצריכת קוקאין. במוח, מוליכים עצביים מסוימים – פנתילאמין, דופמין, נוראדרנלין ואוקסיטוצין – מעוררים תחושת היי בתגובה ל"אהבה" או ל"התאהבות", באמצעות השפעה על שנים עשר אזורים שונים במוח. תהליכים מוחיים אלו מחקים את התחושה שבאה כתוצאה של צריכה של אמפטמינים.
אבחון
אף על פי שהבעיה עשויה לעלות בשיחות עם מטפלים, לרוב היא תאובחן בצורה שגויה, מכיוון שהתסמינים שלה קשורים למחלות נפש אחרות. גם במקרה שהיא מאובחנת, לעיתים היחס אליה הוא כאל בעיה פעוטה למדי. למרות זאת, מחלה זו יכולה להוות סיכון במקרה ולא ניתנת עזרה, הן משום שקשה מאוד להתמודד איתה, והן משום שהיא עשויה להוות גורם סיכון לאובדנות.
לאן באוורס, בספרו "The Social Nature of Mental Illness", מניח כי אף על פי שקיימים שינויים פיזיולוגיים במוחם של אלה שנחשבים "חולי נפש", ישנם מספר קריטריונים נוספים שצריכים להתקיים בשביל להכיר במחלה מבחינה קלינית. בהתאם, מחלות נפש רבות (כגון מחלת אהבה) עשויות להיות חסרות בראיות מספיק חזקות מבחינה קלינית בכדי להצדיק הכרה קלינית.
תסמינים
פרנק טאליס, חוקר אהבה ומחלות אהבה, כתב כי מחלת אהבה מתרחשת כאשר אדם מאוהב "באמת, בטירוף, בצורה עמוקה" והוסיף כי צריך להתייחס למחלה ברצינות רבה יותר על ידי אנשי מקצוע רפואיים.
טאליס כולל רשימה של תסמינים נפוצים של מחלת אהבה בתחומים הבאים:
מאניה
דיכאון
בחילה
בכי
נדודי שינה
חוסר ריכוז
אובדן תיאבון או אכילת יתר
לחץ
הפרעה טורדנית-כפייתית – עיסוק ואגירת פריטים חסרי ערך, אך בעלי משמעות של אמונות טפלות
סחרחורת ובלבול
רעידות גוף, מחשבות חודרניות או פלאשבקים תכופים
מצבי רוח משתנים
לדברי טאליס, תסמינים רבים של מחלת אהבה יכולים להיות מסווגים תחת ה־DSM-IV וה־ICD-10. הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) היא סימפטום של מחלת אהבה, מכיוון שהיא כוללת עיסוק ברמה אובססיבית.
מחקר נוסף שנערך על ידי הפסיכיאטר האיטלקי דונטלה מרזיטי מצא כי רמות הסרוטונין בקרב אנשים שהיו בשלב הרומנטי המוקדם של יחסי אהבה, ירדו לרמות שנמצאו בחולים עם הפרעה טורדנית-כפייתית. רמה הנמוכה משמעותית מזו הממוצעת של אדם בריא.
באמנות
במגילת שיר השירים אומרת הדוברת: .
במחזה "רומיאו ויוליה" של שייקספיר מתואר הטירוף האמיתי של "אהבה" ואת הצער שחשים שני האוהבים. כאשר רומיאו מוצא את אהובתו מתה (או לפחות כך הוא מאמין), המחשבה לחיות ללא "אהבתו האמיתית", גורמת לאבל והדיכאון לנצח אותו והוא נוטל את חייו. לאחר שהתעוררה וראתה את גופתו המתה, ג'ולייט גם היא נתקפת בייאוש ונוטלת את חייה.
השיר "Love Sick" של בוב דילן, מתוך אלבומו Time Out of Mind מ-1997, מתאר את הרגשות הסותרים (בגידה ואהבה עזה) שמגיעים עם מחלת האהבה:
בעברית:
ראו גם
ארוטומניה
פרשת אהבים
קישורים חיצוניים
אהבה נכזבת | אהבה חד צדדית - איציק לוי, פסיכואנליזה וטיפול פסיכואנליטי
הערות שוליים
קטגוריה:אהבה
קטגוריה:ציטוט עם תסריט בשפה זרה (ערבית)
קטגוריה:ציטוט עם תסריט בשפה זרה (סינית)
| 2024-10-19T06:40:35
|
כלוביס השלישי
|
כלוביס השלישי (Clovis III) היה המלך הפרנקי של אוסטרזיה בשנת 675 ואולי גם בשנת 676, בן לשושלת המרובינגית. הוא היה ילד ושלטונו כה קצר ושנוי במחלוקת עד שהוא עשוי להיחשב רק כמתחזה .
לפעמים הוא אפילו לא ממוספר וכלוביס הרביעי נקרא במקום זאת "כלוביס השלישי". המקור היחיד בו נזכר שלטונו הוא החיבור בן הזמן "הסבל של לאודגר".
לאחר רצח כילדריך השני בשנת 675, קיבלו ממלכות אוסטרזיה ונויסטריה טוענים שונים לשלטון. בנויסטריה, בהשפעתו של לאודגר, הבישוף של אוטון, הוכנס אחיו הצעיר של כילדריך, תיאודריך השלישי, לכהן כמלך. באוסטרזיה, אברוין , המאיורדומוס (הממונה על הארמון) לשעבר, הכניס את כלוביס השלישי בתמיכת פלג של בעלי הנכסים רבי ההשפעה שהתנגדו לראשות הארמון של וולפואלד .
אברוין ובעלי בריתו טענו שכלוביס היה בנו של כלותאר השלישי, אחיו הגדול של כילדריך. "הסבל של לאודגר" טוען שזה שקר, אם כי אין בכך שום דבר בלתי סביר, שכן כלותאר היה כבן 23 במותו. גם שמו של כלוביס אינו יוצא דופן, שכן בנים בכורים בשושלת המרובינגית נקראו לעיתים קרובות על שם סביהם, ואביו של כלותאר היה כלוביס השני. אולם כאשר לתיאודריך השלישי (אחיו של כלותאר) נולד בן בשנת 677, הוא קרא לו כלוביס (כלוביס הרביעי העתידי) וניתן לקבל זאת כראיה לכך שהנאמר ב"סבל" נכון ולאחיו מעולם לא היה בן בשם זה.
אברוין נזקק למרובינגי לגיטימי כדי לגייס צבא ולהוציא צווים מחייבים מבחינה משפטית (praecepta). (דור לאחר מכן, אותה דרישה אילצה את קרל מרטל למצוא מתחזה מרובינגי, כלותאר הרביעי, בשנת 717). לאחר שגויס הצבא, הצעיד אותו אברוין לצפון מערב הממלכה ותפס את האוצר המלכותי בסתיו 675. לאחר שהשיג את השליטה באוצר, הוא כבר לא נזקק לכלוביס ונטש אותו, והכריז על עצמו בתור תיאודריך השלישי. עם זאת, אותם אוסטרזים שהתנגדו לאברוין ולאיחוד עם נויסטריה לא הכירו בתיאודריך, ובמקום זאת המליכו את דגוברט השני מתישהו בין ה-2 באפריל ל-30 ביוני 676.
ישנם כמה מטבעות שיוחסו לתקופת שלטונו הקצר של כלוביס השלישי. טרמיסיס זהב הנושא את השם CHLODOVIO RIX ואת שמו של הכספן, אבורינו, שייך כנראה לו. למרות שהוא אולי הוטבע תחת כלוביס הרביעי, אין ראיות להמשך טביעת מטבעות הזהב בממלכות הפרנקיות אחרי שנות ה-70 של המאה ה-7 בדומה לכך, טרמיסיסים זהב מאוחרים של מרסיי, הנושאים את שמו של כלוביס, שייכים כנראה לכלוביס השלישי. מבחינה סגנונית, יש לאלה הרבה מן המשותף עם המטבע של דגוברט השני, הנושא מוטיב בצדו האחורי, המחקה מטבעות ביזנטיים .
לא ידוע דבר על גורלו הסופי של כלוביס השלישי.
קישורים חיצוניים
The Oxford Merovingian Page
הערות שוליים
קטגוריה:השושלת המרובינגית
קטגוריה:מלכים מהמאה ה-7
קטגוריה:מלכים פרנקים
קטגוריה:מלכי אוסטרזיה
| 2024-10-19T06:19:47
|
סגנון לואי הארבעה עשר
|
שמאל|ממוזער| ארמון ורסאי (1661–1710)
סגנון לואי הארבעה עשר (בצרפתית: Louis Quatorze) נקרא גם קלאסיציזם צרפתי, היה סגנון באדריכלות ובאמנויות הדקורטיביות שאפיינו את תקופת שלטונו וחיי הפאר של המלך לואי ה-14. בעיקרו הסגנון מבוסס על סגנון הבארוק עם המון תנועה ורגש אך עם נטייה לשלמות, הרמוניה וכללי פרופורציה שאינם אופייניים לבארוק. מסיבה זו הסגנון נקרא גם קלאסיציזם צרפתי. הסגנון הפך לרשמי בתקופת שלטונו של לואי ה-14 (1643–1715), ונכפה על האמנים על ידי האקדמיה המלכותית לציור ופיסול והאקדמיה המלכותית לארכיטקטורה.
סגנון לואי ה-14 מתחלק לשלוש תקופות. במהלך התקופה הראשונה, בצעירותו של המלך (1643–1660) הושפעו האדריכלות והאמנות מהסגנון המוקדם יותר של לואי ה-13 ומסגנון הבארוק שיובא מאיטליה וכבר בתקופה המוקדמת החלו להיראות רמזים לתחילתו של הקלאסיציזם הצרפתי, במיוחד ביצירותיו המוקדמות של פרנסואה מנסאר, כגון בשאטו דה מאיסון (1630–1651).
במהלך התקופה השנייה (1660–1690), תחת ניהולו האישי של המלך, הפך סגנון האדריכלות והעיטור לקלאסי, חגיגי וראוותני יותר, מה שהתבטא בבניין ארמון ורסאי, תחילה על ידי לואי לה וו ולאחר מכן על ידי ז'ול הארדואי-מנסארט.Ducher, Robert, Caractéristique des styles (1988), p. 120 הרהיטים שנבנו באותה תקופה היו מסיביים, מעוטרים ומפוסלים בשפע קישוטים וזהב. בהמשך, הודות להתפתחות המרקטרי, עוטרו הרהיטים בעצים שונים ובצבעים שונים.Renault and Lazé, Les Styles de l'architecture et du mobilier (2006), Editions Jean-Paul Gisserot, Paris (in French), pp. 54–55.
התקופה האחרונה בסגנון לואי ה-14, משנת 1690 עד 1715 לערך, נקראת תקופת המעבר, הוא הושפע מהארדואי-מנסארט ומהמעצב המלכותי האמון על החגיגות והטקסים, ז'אן בריין האב. הסגנון החדש היה קליל יותר בצורתו, והציג קווים פנטזיים וחופשיים יותר. בנוסף חומרים וטכניקות עיצוב חדשות נוספו כגון ברזל מחושל ששימש לעיטורים עדינים, עיצובי ערבסקה, גרוטסקה ועוד, השינוי בסגנון הלך והתעצם לתוך תקופת סגנון לואי החמישה עשר.
אדריכלות
אדריכלות מלכותית ואזרחית
האדריכלים הבולטים של התקופה היו פרנסואה מנסאר, ז'ול הארדואי-מנסארט, רוברט דה קוט, פייר לה מואט, קלוד פרו ולואי לה וו. המונומנטים העיקריים כללו את ארמון ורסאי, הטריאנון הגדול בורסאי, וכנסיית האינווליד. לסגנון השפעה חשובה על הארכיטקטורה של מלכים אירופאים אחרים, מפרידריך השני מלך פרוסיה ועד פיוטר הגדול מהאימפריה הרוסית.
המודל לחיקוי של האדריכלות האזרחית בתקופה הראשונה של השלטון היה וו-לה-ויקונט מאת לואי לה וו, שנבנה עבור המפקח על הכספים של המלך ניקולא פוקה והושלם ב-1658. בהמשך האשים לואי ה-14 את פוקה בגניבה, השליך אותו לכלא ולקח את הבניין לעצמו. העיצוב הושפע מאוד מהקלאסיקה של מנסאר. הוא שילב בחזית עמודים קלאסיים ענקיים במקצב אחיד מתחת לכיפה מיובאת מארכיטקטורת הבארוק האיטלקי יחד עם מספר מאפיינים מקוריים, כגון סלון חצי עגול שהשקיף על הגן הצרפתי העצום שעוצב על ידי אנדרה לה נוטר.
בהתבסס על הצלחתו של וו-לה-ויקונט, לואי ה-14 בחר בלה וו לבנות ארמון חדש ועצום בורסאי, על בסיס הארמון הקטן יותר שבנה שם לואי ה-13 כבקתת ציד. ארמון ורסאי הפך בהדרגה, במהלך עשרות השנים, ליצירת החשובה והמייצגת של סגנון לואי ה-14. לאחר מותו של לה וו ב-1680, קיבל הארדואי-מנסארט את האחריות על פרויקט ורסאי. מנסארט הטה את התכנון לכיוון קלאסיציסטי בכדי ליצור הרמוניה עם המבנים החדשים האחרים שיצר בורסאי, כולל האורנג'רי והאורווה הגדולה . מנסארט אף בנה את הטריאנון הגדול שהושלם ב-1687, מקום מפלט מלכותי חד-קומתי עם חלונות מקושתים לסירוגין, זוגות עמודים, גג שטוח ומעקה.
פרויקט גדול נוסף שבוצע על ידי לואי ה-14 היה בניית חזית חדשה לצד המזרחי של הלובר . ב-1665 הזמין לואי את האדריכל והפסל המפורסם ביותר של הבארוק האיטלקי, ג'ובאני לורנצו ברניני, להגיש תוכנית עיצוב, אך ב-1667 דחה אותו לטובת קולונדה קלאסית יותר, שתוכננה על ידי ועדה של שלושה, לואי לה וו, שארל לה ברן, וקלוד פרו.
אדריכלות דתית
בתחילת תקופת שלטונו, החל לואי לבנות את כנסיית ואל-דה-גראס (1645–1710). על העיצוב עבדו ברציפות ז'ול הארדואי-מנסארט, ז'אק למרסייה ופייר לה מואט. החזית המשולשת הציורית שלה, הפריסטיל, הפסלים והרוטונדה, הופכים אותה לאחת הכנסיות הכי איטלקיות ובארוקיות בפריז. כיפתה שימש אב-טיפוס לכיפות המאוחרות יותר של האינווליד והפנתיאון של פריז.
הכנסייה הגדולה הבאה שנבנתה תחת לואי ה-14 הייתה כנסיית האינווליד. הספינה של הכנסייה, הייתה דומה לאלו של כנסיות אחרות מהתקופה, עם פילסטרים יוניים וקמרונות חודרים, ופנים שדמה לסגנון הבארוק הגבוה. הכיפה, בתכנונו של הארדואי-מנסארט, הייתה מהפכנית יותר, יושבת על מבנה עם תוכנית קלאסית של צלב יווני.
פנים הכנסייה הבולט ביותר של סוף תקופת לואי ה-14 הוא הקפלה של ארמון ורסאי, שנוצרה בין 1697 ל-1710 על ידי הארדואי-מנסארט ויורשו כאדריכל החצר, רוברט דה קוט. העיצוב מאופק בקפידה, עם צבעים בהירים ופרטים פיסוליים קלים על העמודים. פנים הקפלה הורחב והואר על ידי שימוש בעמודים קלאסיים שהוצבו על הטריבונה, מפלס אחד מעל קומת הקרקע, כדי לתמוך במשקל התקרה המקומרת.
עיצוב פנים ודקורציה
בתקופה המוקדמת של סגנון לואי ה-14, המאפיינים העקרוניים של העיצוב היו עושר של חומרים ומאמץ להשיג אפקט מונומנטלי. החומרים שבהם נעשה שימוש כללו שיש, לעיתים קרובות שיש בגוונים, ברונזה, ציורים ומראות קיר. אלה הוכנסו למסגרות של עמודים, פילסטרים, גומחות, שנמשכו במעלה הקירות והתקרה. הדלתות היו מוקפות במדליונים, גמלונים ותבליטים. הקמינים היו קטנים יותר מאלה שבתקופת לואי ה-13, אך מעוטרים יותר, עם מדף שיש לאגרטלים מתחת למסגרת מגולפת עם ציור או מראה, כולם מוקפים בגבול עבה של עלים או פרחים מגולפים.
אלמנטים דקורטיביים על הקירות בסגנון המוקדם של לואי ה-14 נועדו בדרך כלל לחגוג הצלחות צבאיות והישגים תרבותיים של המלך. לעיתים קרובות הם הציגו גביעים צבאיים, קסדות, עלי אלון המסמלים ניצחון, והמון כלי נשק, עשויים בדרך כלל מברונזה או עץ מפוסל, בתבליט מוקף שיש. אלמנטים דקורטיביים אחרים חגגו את יקרו של המלך באופן אישי, ראש המלך היה מיוצג לעיתים קרובות כאל השמש אפולו, מוקף עלי דקל או קרני אור מוזהבות. בדרך כלל נשר ייצג את צדק.
היכל המראות בארמון ורסאי מייצגת את פסגת הדקורציה של הסגנון לואי ה-14 המוקדם. ההיכל שעוצב על ידי שארל לה ברן, מציג שילוב של עושר חומרים (שיש, זהב וברונזה) המשתקפים במראות אין סופיות.
בשלהי תקופת לואי ה-14, לאחר 1690, החלו להופיע אלמנטים חדשים שהיו פחות מיליטריסטיים ויותר פנטסטיים, צדפים מוקפים בקווים ועיקולים מתפתלים, עיצובים אקזוטיים והשפעות מהמזרח.
ריהוט
במהלך התקופה הראשונה של לואי ה-14, סגנון הרהיטים עקב אחר הסגנון הקודם של לואי ה-13. הם היו מסיביים ומושפעים בפיסולים ועיטורים מוזהבים. לאחר 1680, במידה רבה הודות למעצב הרהיטים אנדרה שארל בול, הופיע סגנון מקורי ועדין יותר, המכונה לעיתים עבודת בול. הוא התבסס על שיבוץ נחושת, הובנה ועצים נדירים אחרים, טכניקה ששימשה לראשונה בפירנצה במאה ה-15, ושוכללה ופותחה על ידי בול ואחרים שעבדו עבור לואי ה-14.Renault and Lazé, Les Styles de l'architecture et du mobilier (2006), pg. 59
תחת לואי ה-14 הופיעו סוגים חדשים של רהיטים. השידה והקומודה עם שתיים עד ארבע מגירות, החליפו את הארגזים והתיבות. גם הספה הופיעה לראשונה בצורה של שילוב שתיים או שלוש כורסאות. סוגים חדשים של כורסאות הופיעו, כולל מה שכונה "כורסת וידוי", שבה היו כריות מרופדות משני צידי גב הכיסא. גם שולחן הקונסולה הופיע לראשונה (שולחן צר הנתמך על רגליים רק בצד אחד וממוקם בצמידות קיר). סוג חדש נוסף של רהיטים היה ה- שולחן מצופה שיש עליו מניחים כלים לראווה או להגשה.Renault and Lazé, Les Styles de l'architecture et du mobilier (2006), p. 59
קרמיקה
החל מ-1650 לערך, יצרנית הפאיאנס הגדולה מהעיר נברס אימצה את סגנון החצר הצרפתי החדש, בהשאלה מעבודות מתכת ומאמנויות דקורטיביות אחרות, והשתמשה בהדפסים של ציירי החצר כמו סיימון וואה ושארל לברון. היצירות היו לרוב גדולות ומעוטרות במיוחד, ומלבד אגרטלים לגינה וקנקני יין, רובם היו ללא ספק דקורטיביים ולא פרקטיים.McNab, 20–21; Moon; V&A, Nevers Jardiniere גם הקישוטים והעיטורים נעשו בהתאם לרוח התקופה עם צורות תנועתיות, צבעים מודגשים ואלמנטים מהודרים ומוזהבים.
בית המלוכה עודד את תעשיית הפאיאנס כאשר מנברס נרכשו אגרטלים רבים שעיטרו את הגנים בארמון ורסאי. גם את בתי המלאכה האחרים דאג בית המלוכה להעסיק. כך בשנת 1663 ז'אן-בטיסט קולבר, שמונה זה עתה למבקר הכללי של הכספים של לואי ה-14, כתב כי יש לעודד את המרכז המוביל האחר של הפאיאנס הצרפתי מהעיר רואן ולספק לו עבודות מחצר המלך.Pottier, 12 בסביבות 1670 קיבלה משפחת פוטראט מרואן הזמנה לחפות באריחי פאינאס את קירות הטריאנון דה פורצלן, המבנה הזמני שנבנה קודם לטריאנון הגדול.Moon; McNab, 22
תעשיית הפאיאנס הצרפתית קיבלה דחיפה עצומה נוספת כאשר, בשלהי שלטונו של לואי בשנת 1709, המלך לחץ על העשירים לתרום את צלחות הכסף שלהם לקופת האוצר כדי לעזור במימון מלחמותיו. היה "טירוף בן לילה" כשהאליטה מיהרה להשיג תחליפי פאיאנס באיכות הטובה ביותר.Moon; McNab, 30
ציור
בתקופה המוקדמת של לואי ה-14, הציירים הצרפתים הושפעו במידה רבה מהאיטלקים, במיוחד מקאראווג'יו. הציירים צרפתים הבולטים היו ניקולא פוסן שחי ברומא, קלוד לורן שהתמחה בנופים וגם הוא בילה את רוב הקריירה שלו ברומא, לואי לה ניין, שיחד עם אחיו עסק בעיקר בציורי ז'אנר, אסטאש לה סואר, ושארל לה ברן, שלמדו אצל פוסן ברומא והושפעו ממנו.
עם מותו בשנת 1661 של הקרדינל מאזארן, השר הראשי של המלך, החליט לואי לקחת אחריות אישית על כל היבטי השלטון, כולל האמנויות. שר האוצר ז'אן-בטיסט קולבר התמנה גם להיות היועץ האמנותי של המלך. בשנת 1663 ארגן קולבר מחדש את בתי המלאכה המלכותיים לריהוט שיצרו מגוון רחב של מוצרי יוקרה, והוסיף להם את בתי המלאכה לשטיחי גובלן. במקביל, בסיוע לה ברן, קיבל קולבר את האחריות על האקדמיה המלכותית לציור ופיסול, אשר נוסדה על ידי הקרדינל מאזארן. קולבר גם לקח תפקיד דומיננטי באדריכלות החצר, וב-1664 קיבל את התואר המפקח על הבניינים. בשנת 1666 נוסדה אקדמיית צרפת ברומא, כדי לנצל את מעמדה של רומא כמרכז האמנות המוביל באירופה, ולהבטיח זרם של ציירים מאומנים היטב. לה ברן הפך לדיקן הציירים הצרפתים תחת לואי ה-14, מעורב בפרויקטים אדריכליים ועיצוב פנים. בין יצירותיו הדקורטיביות הבולטות נמצאת תקרת היכל המראות בארמון ורסאי.
בתקופה המאוחרת של לואי ה-14 בלט בחצר הצייר היאסינת ריגו שהגיע לפריז ב-1681 ומשך את תשומת ליבו של לה ברן אשר כיוון אותו לעבר ציור דיוקנאות. בשנת 1701 צייר ריגו דיוקן אייקוני של לואי ה-14 ב-1701, מוקף בכל מאפייניו, מהכתר על השולחן ועד לעקבים האדומים של נעליו. עד מהרה הקימi לריגו סדנה משוכללת ליצירת דיוקנאות של האצולה הצרפתית, הוא העסיק אמנים מיוחדים שעסקו בהכנת התלבושות והווילונות, ואחרים ציירו את הרקע, החל משדות הקרב, גנים וסלונים, כשהוא עצמו התרכז בקומפוזיציה, בצבעים ובעיקר בפנים.
ז'ורז' דה לה טור מלונוויל (1593–1652) היה דמות חשובה נוספת בסגנון לואי ה-14, הוא הוכרז כצייר החצר של המלך וקיבל תשלומים גבוהים עבור דיוקנאותיו. ציוריו, עם השפעות האור והחושך יוצאות הדופן שלהם בשיטת הקיארוסקורו היו קודרים במיוחד, הדמויות בקושי נראו בחושך, מוארות באור לפידים או נרות. בנוסף לסצנות דתיות, צייר לה טור ציורי ז'אנר.
בשנותיו האחרונות, טעמו של לואי ה-14 השתנה שוב, בהשפעת אשתו מאדאם דה מנטנון, ונטה לעבר נושאים דתיים ומדיטטיביים יותר. הוא הסיר את כל הציורים בחדרו הפרטי אשר הוחלפו בציור בודד סנט סבסטיאן מטופל על ידי סנט איירין (c. 1649) של ז'ורז' דה לה טור.
פיסול
הפסל המשפיע ביותר באותה תקופה היה ג'ובאני לורנצו ברניני, שעבודתו ברומא העניקה השראה לפסלים בכל רחבי אירופה. הצעתו לחזית החדשה של הלובר נדחתה על ידי המלך, שרצה סגנון צרפתי יותר ספציפי. ברניני אכן יצר פסל של לואי ה-14 ב-1665, שזכה להערצה וחיקוי בצרפת ונחשב לפסל החשוב ביותר של תקופת הבארוק.
אחד הפסלים הבולטים תחת לואי ה-14 היה אנטואן קואזוו (1640–1720) מליון. בשנת 1761 התקבל לאקדמיה המלכותית לציור ופיסול ועד מהרה החל לייצר פסלים מונומנטליים שילוו את הבניינים החדשים שנבנו על ידי לואי ה-14, הוא פיסל את דמותו של קרל הגדול לקפלה המלכותית באינווליד, ולאחר מכן מספר רב של פסלים לפארק החדש בורסאי ולשאטו דה מארלי. במקור הכין את הפסלים החיצוניים עם טיח עמיד בפני מזג אוויר, ואז החליף אותם בעבודות שיש כשהם היו מוכנים ב-1705. חלק מהפסלים שיצר עבור טירת מארלי הועברו במהפכה לגני טווילרי וכיום נמצאים בלובר."Coysevox, Charles Antoine". Chisholm, Hugh (ed., 1911). Encyclopedia Britannica (11th ed.). 1911. pp. 355–56
ז'אק סרזין היה פסל בולט נוסף שעבד עבור לואי ה-14. הוא הכין פסלים ועיטורים רבים עבור ארמון ורסאי, כמו גם את הקריאטידים עבור החזית המזרחית של בית השעון של ז'אק למרסייה בלובר.
פסל בולט נוסף בסגנון לואי ה-14 היה פייר פול פוגה (1620–1694), שהיה פסל, צייר, מהנדס ואדריכל. יצירתו של פוגה היה מעט יותר רגשני וסוער, יותר בארוק מהסגנון הצרפתי. הוא נולד במרסיי, ופיסל לראשונה קישוטים לספינות בבנייה. לאחר מכן נסע לאיטליה, שם עבד כשוליה על תקרות הבארוק של פאלאצו פיטי וארמון ברבריני. הוא נסע הלוך ושוב בין איטליה לצרפת, צייר, פיסל וגילף עץ. הוא הכין את פסל הקריאטידים המהולל שלו עבור בניין העירייה של טולון בשנים 1665–1667, ולאחר מכן הועסק על ידי ניקולא פוקה כדי ליצור פסל של הרקולס עבור הטירה שלו בוו-לה-ויקונט. הוא המשיך לחיות בדרום צרפת, ופיסל פסלים בולטים של פרסאוס ואנדרומדה ועוד השוכנים כיום בלובר. "Puget, Pierre". Chisholm, Hugh (ed., 1911). Encyclopedia Britannica (11th ed.). 1911. p. 637
שטיחי קיר
בשנת 1662 רכש ז'אן בטיסט קולבר בית המלאכה לשטיחי קיר ממשפחה של אמנים פלמים והפך אותו לבית מלאכה מלכותי לייצור רהיטים ושטיחי קיר, תחת השם מפעל הגובלינים. קולבר הציב את צייר החצר שארל לה ברן לאחראי בית המלאכה, הוא שימש בתפקיד זה מ-1663 עד 1690. לאחר 1697 אורגן המפעל מחדש, והוקדש כולו לייצור שטיחי קיר עבור המלך."Gobelin". Chisholm, Hugh (ed., 1911). Encyclopedia Britannica (11th ed.). 1911. p. 165
הנושאים והסגנונות של השטיחים היו דומים במידה רבה לנושאים בציורי התקופה, חוגגים את רוממותו של המלך, סצנות ניצחונות צבאיים, סצנות מיתולוגיות ופסטורליות. בעוד שבתחילה הם יוצרו רק לשימוש המלך והאצולה הצרפתית, המפעל החל עד מהרה לייצא את מוצריו לחצרות מלכותיות אחרות באירופה.
למפעל הגובלינים המלכותי הייתה תחרות מצד שני מפעלים פרטיים, מפעל בובואה ובית המלאכה לשטיחי קיר אובוסון , שייצרו עבודות באותו סגנון אך באיכות מעט פחותה. ז'אן בריין האב, השרטט המלכותי והמעצב של המלך, עיצב סדרה של שטיחים גרוטסקיים עבור אובוסון. שטיחי קיר אלה עסקו לפעמים נושאים עכשוויים, כמו שטיח של סוף המאה ה-17 עד תחילת המאה ה-18 שנעשה על ידי אובוסון המתאר אסטרונומים סיניים במצפה הכוכבים העתיק של בייג'ינג תוך שימוש במכשירים חדשים ומדויקים שהובאו אליהם על ידי האירופאים ב-1644.
הגן הצרפתי
אחת התופעות הפופולריות ביותר של סגנון לואי ה-14 היא הגן הצרפתי. עיצוב הגן מבוסס על סימטריה ועקרון השלטת הסדר על הטבע. הדוגמה המפורסמת ביותר היא גני ורסאי שעוצבו על ידי אנדרה לה נוטר והיוו השראה לגנים בכל רחבי אירופה. הגן החשוב הראשון היה בטירת וו-לה-ויקונט שנוצר עבור ניקולא פוקה. פוקה הזמין את לואי לה וו לעצב את הטירה, שארל לה ברן לעצב פסלים לגן, ואנדרה לה נוטר ליצור את הגנים כשלראשונה הגן והטירה תוכננו יחד בצורה מושלמת. פרספקטיבה מפוארת של 1500 מטר השתרעה ממרגלות הטירה ועד לפסל מועתק של הרקולס. הגן היה מחולק (Parterre) לאזורים של גינון נוי, גובלות בחול צבעוני, והשבילים עוטרו במרווחים קבועים בפסלים, אגנים, מזרקות ועצי נוי מפוסלים בקפידה.
גני ורסאי, שנוצרו על ידי אנדרה לה נוטר בין השנים 1662 ו-1700, היו ההישג הגדול ביותר של הגן הצרפתי. הם היו הגנים הגדולים באירופה, בשטח של 15,000 דונם, והשתרעו על ציר מזרח-מערב בעקבות מהלך השמש. השמש זרחה מעל חצר הכבוד, האירה את חצר השיש, חצתה את הטירה והאירה את חדר השינה של המלך, ושקעה בקצה התעלה הגדולה, כשהיא משתקפת במראות היכל המראות. Prevot, Histoire des jardins, p. 152 בניגוד לנקודות המבט הגדולות, שהגיעו עד האופק, הגן היה מלא בהפתעות: מזרקות, גנים קטנים מלאים בפסלים, שסיפקו קנה מידה אנושי יותר וחללים אינטימיים. הסמל המרכזי של הגן היה השמש, סמל לואי ה-14, מאויר על ידי פסלו של אפולו במזרקה המרכזית של הגן. "הנופים והפרספקטיבות, אל הארמון וממנו, המשיכו עד אינסוף. המלך שלט על הטבע, וביטא באמצעות הגן לא רק את שליטתו בשטחיו, אלא על החצר ועל נתיניו". Lucia Impelluso, Jardins, potagers et labyrinthes, p. 64.
ראו גם
סגנון לואי השלושה עשר
סגנון לואי החמישה עשר
סגנון לואי השישה עשר
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
ביבליוגרפיה
Yves-Marie Allain and Janine Christiany, L'art des jardins en Europe, Citadelles et Mazenod, Paris, 2006
Impelluso, Lucia,Jardins, potagers et labyrinthes, Hazan, Paris, 2007.
McNab, Jessie, Seventeenth-Century French Ceramic Art, 1987, Metropolitan Museum of Art, , 9780870994906, google books
Moon, Iris, "French Faience", in Heilbrunn Timeline of Art History, 2016, New York: The Metropolitan Museum of Art, online
Munger, Jeffrey, Sullivan Elizabeth, European Porcelain in The Metropolitan Museum of Art: Highlights of the collection, 2018, Metropolitan Museum of Art, , 9781588396433, google books
Pottier, André, Histoire de la faïence de Rouen, Volume 1, 1870, Le Brument (Rouen), google books (in French)
Wenzler, Claude, Architecture du jardin, Editions Ouest-France, 2003
קטגוריה:לואי הארבעה עשר, מלך צרפת
קטגוריה:סגנונות באדריכלות
קטגוריה:עיצוב פנים
קטגוריה:קישוט
| 2024-10-18T14:26:52
|
סגנון לואי החמישה עשר
|
שמאל|ממוזער|300x300 פיקסלים| סלון סגלגל בהוטל דה סוביס, פריז (1735–1740)
סגנון לואי ה-15 (בצרפתית: Louis Quinze) הוא סגנון של אדריכלות ואומנויות דקורטיביות שהופיע בתקופת שלטונו של לואי ה-15.
התקופה משנת 1715 עד 1723 לערך, הידועה בשם ה־Regence תחת שלטונו של פיליפ השני דוכס אורליאן הייתה במידה רבה ההמשך של סגנון לואי הארבעה עשר. משנת 1730 לערך ועד 1750 לערך, בהשפעת פילגשו של המלך, מאדאם דה פומפדור, הוא הפך למקורי יותר, דקורטיבי שופע וקליל, במה שהיה ידוע כסגנון רוקאי וסימן את תחילתה של תנועת הרוקוקו האירופית. התפשטות הסגנון הייתה תגובת נגד לכבדות והדרמטיות של הבארוק בימי לואי ה-14. משנת 1750 ועד מותו של המלך ב-1774, הסגנון נעשה מאופק ומסודר יותר ובישר את הולדת הנאו-קלאסיציזם.
אדריכלות
האדריכל הראשי של המלך היה ז'אק גבריאל מ-1734 עד 1742, ולאחר מכן ירש אותו בנו המפורסם יותר, אנג'-ז'אק גבריאל. יצירותיו העיקריות כללו את האקול מיליטר, הבניינים המשקיפים על כיכר לואי ה-15 או כיכר הקונקורד, והטריאנון הקטן בוורסאי (1764). בתקופת שלטונו של לואי ה-15, הביטוי של סגנונו היה בעיקר בעיצוב הפנים בריהוט ובאמנות. בעוד שחללי הפנים היו מעוטרים בפאר ומקושטות בסגנון הרוקאי, החזיתות הפכו בהדרגה לפשוטות ומעודנות יותר, פחות מעוטרות ויותר קלאסיות. החזיתות שתוכננו על ידי גבריאל היו קצביות ומאוזנות בקפידה על ידי שורות של חלונות ועמודים, ובבניינים גדולים כמו בכיכר הקונקורד הופיעו לעיתים קרובות ארקדות מפוארות במפלס הרחוב, וחזיתות קלאסיות או מעקות על קו הגג. לעיתים הופיעו אלמנטים קישוטיים בסגנון הרוקאי במעקות החוץ שהיו עשויות מברזל יצוק.Ducher (1988) p. 140
גם האדריכלות הדתית של התקופה נטתה בעיקר לקראת סוף התקופה לכיוון הנאו-קלאסי. דוגמאות מרכזיות כוללות את כנסיית סן-ז'נבייב, כיום הפנתאון של צרפת, שנבנתה מ-1758 עד 1790 ואת כנסיית סן-פיליפ-דו-רול (1765-1777) מאת ז'אן צ'לגרין.Ducher (1988) p. 140
עיצוב פנים ודקורציה
עיצוב הפנים בתקופת לואי ה-15 התחלק לשתי תקופות; תקופת הרוקאי שבו העיצוב מאופיין בעיקולים מוזהבים מתפתלים ועיקולים נגדיים בסימטריה, לרוב בדוגמאות פרחוניות ולעיתים קרובות עם מדליונים במרכז מיושמים על הקירות. בתקופה המוקדמת של הסגנון, העיצובים היו לעיתים קרובות בהשראת גרסאות צרפתיות של אמנות מהמזרח, בעלי חיים, קופים וערבסקות, או נושאים שנלקחו מיצירות של אמני התקופה.Ducher (1988) pg. 142
לאחר 1750, כתגובה לקישוטיות של הרוקוקו וכתחילת ההתפתחות של הניאו קלאסיציזם, הקישוטים והעיצובים על הקירות נהיו בהירים יותר, גאומטריים וישרים יותר, ומעוטרים בהשראת יוון ורומא העתיקה. סגנון זה נמצא בסלון דה קומפני בטריאנון הקטן, והתפתח ביתר שאת בתקופת לואי ה-16.Ducher (1988) pg. 142–143
ריהוט
הכיסאות בסגנון לואי ה-15, לעומת אלו של לואי ה-14, התאפיינו בקלילות, נוחות והרמוניה של קווים. לרגליים היו צורת S מתעקלת מקושטות בפרחים מפוסלים, דקלים, צדפים ועלווה. גב הכיסא היה מעוקל מעט מזכיר כינור בצורתו. כמה גרסאות חדשות של כיסאות הופיעו כולל ה-bergere, עם זרועות מרופדות ממולאות, והמרקיזה, כורסא לשני אנשים, עם גב נמוך וזרועות קצרות.Ducher (1988) pg. 144
שולחן הקונסולה שנועד להצבה על קיר ושימש בדרך כלל להצגת חפצי אמנות עוצב בסגנון רוקאי, עם עיקולים גליים בצורת S ו-C וקישוטי צדפים ועלווה.
השידה שהופיעה לראשונה בסוף תקופת שלטונו של לואי ה-14 נשענה על ארבע רגליים בצורת S וכללה בדרך כלל עיטור ברונזה מוזהב, אך בתקופת שלטונו של לואי ה-15, נוספו לה לוחות עץ אקזוטיים בצבעים שונים ובדוגמאות גאומטריות או צורות פרחוניות. נוצרה וריאציה מסוימת, הנקראת "פאסון דה צ'ין" או "אופנה סינית", שיצרה ניגודיות בין הברונזה המוזהבת לעץ שחור המצופה בלכה.Ducher (1988) pg. 144
לצד השינויים שנעשו לרהיטים מתקופת לואי ה-14 הופיעו גם מגוון רהיטים חדשים, ביניהם ה-chiffonier, ארון מגירות צר וגבוה, לעיתים מופיע עם שבע מגירות כשתכולת הארון מסודרת מראש לשימוש שבועי. ו-table de toilette, שולחן איפור עם מסגרת מוגבהת מאחור ובצדדים, לעיתים בשילוב עם מראה.Ducher (1988) pg. 144
בין 1755 ל-1760, החלו עיצובי הריהוט להשתנות. עיצובי הרוקאי הפכו למאופקים יותר, והשפעת העת העתיקה והנאו-קלאסיקה החלה להופיע. השידות קיבלו צורות גאומטריות יותר, העיטור הפך מרוקאי לגאומטרי עם עיטורי עלי אלון, פרחים ומוטיבים קלאסיים. סוג חדש של ארון גבוה, עם מספר רב של מגירות, ה-Cartonnier, הופיע בין 1760 ל-1765. הוא קיבל את השראתו מהמיתולוגיה והאדריכלות היוונית, עם אפריזים, קמרונות, גביעים מפוסלים, ראשי אריות ברונזה ואלמנטים קלאסיים אחרים.Ducher (1988) pg. 146–147
ציור
הציור בתקופת לואי ה-15 היה רוקוקו מובהק. הוא התאפיין בדקורטיביות קלילות ועדינות. נושאי הציור האופייניים בראשית שלטונו של לואי ה-15 היו מיתולוגיה והיסטוריה, זהים לאלו של לואי ה-14. מאוחר יותר כאשר החל לואי לעצב את חדריו בארמונות ורסאי ופונטנבלו, פנה יותר לסצנות פסטורליות ולציור ז'אנר. מי שדחפה להתפשטות של ציורי הנוף והז'אנר הייתה מאדאם דה פומפדור, פילגשו של המלך, שהייתה גם אחת הפטרונות העיקריות של אמני התקופה.Guéganic (2008)
האמן המועדף ביותר על המלך היה פרנסואה בושה, אשר צייר עבורו ככל שהתבקש. ציורים דתיים, סצנות ז'אנר, נופים פסטורליים וסצנות אקזוטיות, הכוללות לעיתים קרובות התכנסויות של עירום עליז ומפתה. מכיוון שתשוקתו הגדולה הנוספת של המלך הייתה ציד, הוא צייר את ציד הנמרים (1765) ואת ציד התנינים (1767) עבור חדריו החדשים של המלך בוורסאי. בשנת 1767, לקראת סוף הקריירה, זכה בושה בתואר הצייר הראשון של המלך.Guéganic (2008) pg. 76
ציירים בולטים נוספים כללו את ז'אן בטיסט אודרי, שסצנות הציד שלו קישטו את קירות ורסאי בציורים תחריטים ושטיחי קיר, אמני הדיוקנאות מוריס קוונטין דה לה טור וז'אן מארק נאטיאר, שיצרו דיוקנאות למשפחת המלוכה ולאצולה, וצייר הז'אנר ז'אן-בטיסט-סימאון שארדן שהיה חריג בנוף הרוקוקו.Guéganic (2008) pg. 76–77
פיסול
סגנונות הפיסול של לואי ה-14 המשיכו לשלוט במהלך רוב תקופת שלטונו של לואי ה-15. מאדאם דה פומפדור הייתה תומכת נלהבת במיוחד של הפיסול, ופסלים רבים פוסלו בדמותה או הוזמנו על ידה. הפסלים הבולטים של התקופה היו גיום קוסטו הבן ואחיו, גיום קוסטו האב, רוברט לה לורן ןאדמה בושארדון. בושארדון יצר את פסל הרכיבה של לואי ה-15 עבור פלאס דה לה קונקורד. לאחר מותו של בושארדון, הושלם הפסל על ידי מונומנטליסט גדול אחר מהתקופה, ז'אן-בטיסט פיגאל. בשלהי שלטונו של לואי ה-15 החלו הפסלים להקדיש תשומת לב רבה יותר לדיוקנאות. המובילים של הסגנון החדש היו ז'אן אנטואן אודון שנודע בזכות פסליו של סופרים ומדינאים מפורסמים, ואוגוסטין פאז'ו, שייצר פסלי דיוקן ידועים של ז'ורז'-לואי לקלר דה בופון ומאדאם דו בארי. בתקופה זו הפיסול החל להתפשט גם לקהל עממי יותר, הודות לרפרודוקציות עשויות טרקוטה ופורצלן לא מזוגג.Guéganic (2008) page 77
עיצוב אורבני
בשנות שלטונו המאוחרות, בנה לואי ה-15 כיכר חדשה במרכז העיר, פלאס לואי ה-15 (כיום פלאס דה לה קונקורד) שתוכנן על ידי אנג'-ז'ק גבריאל. הוא בנה כיכרות מונומנטליות אחרות במרכזי הערים רן ובורדו.
לואי גם בנה מזרקה מונומנטלית בפריז, Fontaine des Quatre-Saisons, בתכנונו של אדמה בושארדון. למרות יופיה ועושר הפיסול בה, המזרקה זכתה לביקורת ציבורית, בין היתר על ידי וולטר, בשל היותה ממוקמת ברחוב צר ונסתר ובשל הפקת המים המועטת והעלובה שלה.
ראו גם
סגנון לואי השלושה עשר
סגנון לואי הארבעה עשר
סגנון לואי השישה עשר
ביבליוגרפיה
Ducher, Robert, Caractéristique des Styles, (1988), Flammarion, Paris (בצרפתית);
Paris et ses fontaines de la Renaissance à nos jours, מתוך אוסף Paris et son Patrimoine, בבימויה של Béatrice de Andia, Délégué Général à l'Action artistique de la Ville de Paris, 1998.
סגנון לואי ה-15באנציקלופדיה בריטניקה מאת Encyclopædia Britannica Online
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:עיצוב פנים
קטגוריה:סגנונות באדריכלות
| 2024-10-19T20:50:26
|
סגנון לואי השישה עשר
|
ממוזער|גרם המדרגות בתיאטרון הגדול, בורדו
סגנון לואי השישה עשר, (בצרפתית: Louis Seize) הוא סגנון באדריכלות, ריהוט, קישוט ואמנות שהתפתח בצרפת בתקופת 19 שנות שלטונו של לואי ה-16 (1774–1792), טרום המהפכה הצרפתית. סגנון לואי ה-16 סיים את תקופת הבארוק והרוקוקו והוביל את לידתו של הנאו-קלאסיציזם הצרפתי. הסגנון היה תגובת נגד לקישוטיות המורכבת של תקופת הבארוק הקודמת. הוא נוצר בהשראת חלקית מגילויים של ציורים ופסלים רומיים עתיקים וארכיטקטורה קלאסית בהרקולנאום ובפומפיי מה שבא לידי ביטוי בשימוש רב בעמודים וארכיטרבים קלאסיים ישרים וגאומטריים. סגנון לואי ה-16 גם ביטא את הערכים שקידם ז'אן-ז'אק רוסו של חזרה לטבע ותפיסת חוקי הטבע כמודל אידיאלי ופרוע אך עדיין מסודר וראוי מטבעו לאמנויות.
רקע
סגנון לואי ה-16 נולד מתוך רצון להקים אידיאל יופי חדש, המבוסס על הטוהר והפאר של האמנות רומית והיוונית הקדומה. בשנת 1754 גינה הצייר ומבקר האמנות הצרפתי שארל ניקולס קוצ'ין את הקימורים והצורות של סגנון הרוקאי השולט: "אל תענה ללא סיבה את הדברים שיכולים להיות ישרים, ותחזור לשכל הטוב שהוא היסוד לטעם טוב".
לואי ה-16 עצמו גילה התלהבות מועטה לאמנות או לאדריכלות והותיר את הניהול של אלה לשארל קלוד פלהוט דה לה בילאדרי הרוזן מאנגווילר, שמונה למנהל הכללי של מחלקת הבניה המלכותית. אנגווילר, מסיבות כלכליות, דחה תוכניות להרחבה משמעותית של ארמון ורסאי, אך השלים את טירת קומפיין החדשה (1751–1783), שבנייתה החלה עוד בימי לואי ה-15. התוספת הארכיטקטונית העיקרית של המלך לורסאי הייתה הספרייה החדשה בקומה הראשונה. לעומת לואי ה-16 מי שכן גילתה עניין רב באדריכלות ועיצוב היא המלכה מארי אנטואנט אשר עיצבה מחדש את הסוויטות של המלכה בורסאי ב-1785, בטירת פונטנבלו ובקומפיין, כמו גם, בנתה סוויטות חדשות בארמון טווילרי. המלך גם העניק לה את הטריאנון הקטן בוורסאי, ובשנת 1785 קנה לה טירה חדשה בסנט קלאוד.
אדריכלות
הנטייה הקלאסיציסטית בלטה באדריכלות הצרפתית מאז תקופת לואי ה-14, אשר הבארוק בתקופתו כונה קלאסיציזם צרפתי. הוא דחה תוכנית של ג'ובאני לורנצו ברניני לחזית בארוקית מדי לארמון הלובר ובחר במקום זאת בחזית קלאסית עם עמודים וגמלון. האדריכלים של לואי ה-14, ז'ול הארדואי-מנסארט וז'אק למרסייה, נטשו את הסגנון הגותי והרנסאנס והשתמשו בגרסה הבארוקית של הכיפה הרומית בכנסיות החדשות בואל-דה-גרייס ובאינווליד. לואי ה-15 והאדריכלים הראשיים שלו, אנג'-ז'אק גבריאל וז'אק-ז'רמן סופלו המשיכו את סגנון האדריכלות המבוסס על סימטריה והקו הישר בעיקר במראה החיצוני של המבנים (בניגוד לעיצוב פנים המבנים). גבריאל יצר את אנסמבל הבניינים הקלאסיים סביב פלאס דה לה קונקורד בעוד שסופלו עיצב את הפנתיאון (1758–1790) לפי הדגם הרומי.
דוגמה נוספת מתקופת לואי ה-15 המאוחרת היא ההטריאנון הקטן בוורסאי (1762–1764), על ידי גבריאל הבן, שנבנה עבור פילגשו של המלך, מאדאם דה פומפדור. צורתו הקוביתית, החזית הסימטרית והפריסטיל הקורינתי, הפכו אותו למודל לחיקוי עבור סגנון לואי ה-16 הבא.
נטייה זו הגיעה לשיאה בתקופת לואי ה-16, בה הקלאסיציזם בא לידי ביטוי באופן מובהק וחד משמעי בכל היבטי האדריכלות כולל העיצוב פנים.
האדריכלות הניאו קלאסית בסוף תקופת לואי ה-15 ובתקופת לואי ה-16 הושפעה במידה רבה מהארכיטקטורה של אדריכל הרנסאנס אנדריאה פלאדיו. מגמה שהובלה בעיקר על ידי האדריכל הצרפתי קלוד-ניקולא לדו (1736–1806). רעיונותיו של פאלאדיו היו ההשראה לשאטו דה לובסיין, ולביתן המוזיקה הנאו-קלאסי שלו (1770-1771) שנבנה על ידי לדו עבור המאהבת של לואי ה-15, מאדאם דו בארי. הביתן בצורת קובייה, עם חזית של ארבעה פילסטרים התומכים בארכיטרב. ביתן זה הפך למודל לחיקוי תחת לואי ה-16.
אדריכלות אזרחית
המונומנטים הבולטים של האדריכלות האזרחית של לואי ה-16 כוללים את מלון דה לה מונה בפריז (1771–1776) מאת ז'אק דניס אנטואן, ארמון הצדק בפריז מאת אותו אדריכל, התיאטרון של בזאנסון (1775) ושאטו דה בנוביל בקלבדוס, שניהם מאת לדו. לאחרון ארכיטקטורה גאומטרית, תקרה שטוחה ואכסדרה בעלת סדר ענק של עמודים קורינתיים.
התיאטראות בפריז ובבורדו היו דוגמאות בולטות לסגנון החדש. האדריכל ויקטור לואי השלים את התיאטרון הגדול של בורדו בשנת 1780, גרם המדרגות המלכותי שלו על שלל המוטיבים הקלאסיים שלו היה מודל לחיקוי לאחר מכן בגרם המדרגות של האופרה גרנייה בפריז. תיאטרון אודיאון בפריז (1779–1782) נבנה על ידי מארי-ג'וזף פייר (1730–1785) ושארל דה ווילי (1729–1798), גם כאן המוטיב הבולט הוא הפורטיקו הניאו קלאסי.
אחד המבנים הידועים ביותר של התקופה הוא שאטו דה באגטל (1777), שתוכנן ונבנה על ידי פרנסואה-ז'וזף בלאנגר עבור שארל העשירי, אחיו של לואי ה-16. הטירה הקטנה תוכננה והושלמה תוך שישים ושלושה ימים בלבד, לאחר ששארל הימר עם מארי אנטואנט שיוכל לבנות טירה תוך פחות משלושה חודשים.
למארי אנטואנט הייתה מרפסת נאו-קלאסית קטנה דומה שנוצרה על ידי האדריכל רישרד מיק, שתכנן גם את כפר המלכה הציורי בגני וורסאי.
פרויקט אדריכלי יוצא דופן נוסף היה הפיכתו של הפאלה רויאל בלב פריז, למרכז קניות מפואר. בשנת 1781 הדוכס של שארטר שנזקק לכסף, הזמין את האדריכל ויקטור לואי ליצור ארקדה של חנויות, בתי קפה ומועדונים בקומת הקרקע. בשנת 1788 הוא הוסיף קרקס מקורה במרכז, טיילת מקורה ומרחב לקונצרטים ובידור עם גג הנתמך בשבעים ושניים עמודים יוניים.
הבניין האופייני ביותר של סגנון המגורים המאוחר של לואי ה-16 הוא מלון דה סלם בפריז (כיום Palais de la Légion d'Honneur, שנבנה על ידי פייר רוסו בשנים 1751–1783. החזית מתאפיינת בפשטות הרמוניה ואיזון, עם עמודים קורינתיים תומכים באנטבלטורה של הרוטונדה בחזית החיצונית.
אדריכלות דתית
הפנתיאון שתכנונו החל על ידי ז'אק ז'רמן סופלו תחת לואי ה-15 הוא הדוגמה הבולטת ביותר של האדריכלות הדתית של התקופה. המאפיינים הבולטים הם השימוש בעמודים קורינתיים, התוכנית קלאסית, ספינה וטרנספט בצורת צלב יווני, תקרה מקומרת בעלת כיפה במרכז, ועוד. סופלוט השתמש בטכניקות הנדסיות חדשות כדי לתמוך בכיפה. מערכת של תמיכות חיצוניות וקשתות, ושילוב מוטות ברזל מבנה האבן. הבנייה החלה ב-1764 אך הושלמה רק ב-1790, לאחר המהפכה.
ארכיטקטורה פונקציונלית ואוטופית
קלוד-ניקולא לדו התמחה בתכנון מבנים פונקציונליים ניאו קלאסיים בעלי פשטות ותכליתיות אך גם נודע כאדריכל בעל חזון אוטופי. בין המבנים ניתן למנות את שער האגרה של חומת הפרם ז'נרל בפריז (1785–1789), עם החזית הקלאסית והרוטונדה שלו. פרויקט בולט נוסף הוא מפעל המלח המלכותי בארק-א-סנאן שתכנונו החל עוד בימי לואי החמישה עשר, מפעל המלח תוכנן בצורת חצי עיגול מושלם כשביתו בעל העמודים הייחודיים של מנהל המפעל במרכז, מוקף בבתי המלאכה המחסנים והמשרדים.
אטיין-לואי בול (1728–1799) היה גם כן אדריכל אוטופי. הפרויקטים שלו נשארו על הנייר ומעולם לא נבנו. המפורסם שבהם הוא האנדרטה לאייזיק ניוטון אותו תכנן יחד עם לדו. האנדרטה בצורת כיפה עצומה, עם אוקולוס המאפשר לאור להיכנס ונותן רושם של שמים מלאים בכוכבים. אף על פי שאף אחד מהפרויקטים שלו מעולם לא נבנה, התמונות פורסמו בהרחבה והיוו השראה לאדריכלי התקופה.
דקורציה ועיצוב פנים
סגנון העיטור של לואי ה-16 סימן את ניצחון הנאו-קלאסיציזם שהתפשט באירופה מאז 1770. הוא שיקף את ציורי הקיר והעיצובים שנמצאו בחפירות הארכאולוגיות המוקדמות בהרקולנאום ובפומפיי, ואת מסעותיהם של קבוצות אמנים ליוון ולאסיה הקטנה.
המוטיבים הדקורטיביים של סגנון לואי ה-16 נוצרו בהשראת העת העתיקה. אלמנטים אופייניים של הסגנון היו לפיד מוצלב עם נדן וחיצים, סרטים מתנופפים, זרי עץ אלון או עלי זית, כתרים של ורדים, אגרטלים עם גפנים, חזרות ליניאריות של מוטיבים קטנים, גביעים או מדליונים פרחוניים, שריגים, Gadrooning, דפוסים יוונים ועוד.
גם אלמנטים מיתולוגיים מהעת העתיקה שימשו כמוטיבים דקורטיביים כגון קרן השפע, מסקרונים, דולפינים, ראשי איל ואריות, כימרות וגריפונים. גם מוטיבים ארכיטקטוניים יווניים-רומיים היו פופולריים ביותר כגון חירוצים, פילסטרים מחורצים, עמודים וקריאטידים, קורבלים, וולוטות וטריגליפים.
דוגמה טובה לעיצוב הפנים בתקופת לואי ה-16 הוא השיפוץ שנעשה בפנים טירת מייסון הבארוקית. בהוראת שארל העשירי שיפץ פרנסואה-ז'וזף בלנגר את סוויטות הפנים ועיצב אותם בצורה ניאו קלאסית מובהקת.
טפטים
טפטים מצוירים ביד שימשו מאז המאה ה-16 לעיצוב פנים. האריסטוקרטים הצרפתים השתמשו לעיתים קרובות בשטיחי קיר בחדרים הגדולים, אך בחדרים הקדמיים ובחדרים הקטנים השתמשו בציורים ודוגמאות מודפסים או צבועים שיובאו מאנגליה הודו וסין. בשנת 1765, ממשלת צרפת הטילה מס כבד על טפטים מיובאים, מה שהמריץ את הייצור הצרפתי. לואי ה-16 בחר להעניק את התואר מפעל מלכותי לאחד מיצרני הטפטים הצרפתיים אשר פתחו בית מלאכה גדול ליד ארמון טווילרי, והעסיקו קבוצה של אמנים ומאיירים ידועים ביניהם בנו של הצייר בושה. במפעל זה גם פותח תהליך להדפסת הטפט בגלילים ארוכים. המפעל שלהם בפאובורג סן אנטואן הפך לאחד הגדולים בפריז, והיה יעד להפגנות בתחילת המהפכה הצרפתית.
צורת קישוט פופולרית נוספת הייתה כותנה משובחת מודפסת, עם ערבסקות משוכללות ודפוסי פרחים. הזן המפורסם ביותר היה toile de Jouy . הבד שימש לכיסוי מיטות, לווילונות ולכיסויי רהיטים. גם מוצרי משי שימשו לחיפוי קירות. המשי האיכותי ביותר נעשה בליון והיה מבוקש בבתי המלוכה באירופה הוא מופיע בארמונה של קתרין הגדולה ברוסיה, בארמונו של פרידריך הגדול בפרוסיה ואצל לקוחות מלכותיים אחרים. אריגי משי מסוג Lampas עם מוטיבים של ערבסקות ומדליונים כיסו את קירות חדר הביליארד של מארי אנטואנט ב-1779, ולאחר מכן הפכו לאופנתיים בבתי מגורים בפריז.
ריהוט
רהיטים בסגנון לואי ה-16, במיוחד הריהוט שייוצר עבור ארמונות המלוכה, הם מהמעוצבים והיקרים ביותר שיוצרו אי פעם בצרפת. חלק ניכר ממנו הופק ב- Garde-Meuble du Roi, בית המלאכה המלכותי לריהוט, בניהולו של פרנסואה השני פוליו (1748–1808). בין בעלי המלאכה הבולטים של התקופה היו ז'ורז' ג'ייקוב, שיצר ספות וכיסאות לסוויטת של מארי אנטואנט בוורסאי ולאלה של הרוזן ד'ארטואה. העצים הנפוצים ביותר היו אלון, מהגוני ואגוז. הכיסאות של התקופה המוקדמת שנעשו עבור מארי אנטואנט היו מגולופים ומוזהבים מעוטרים בכבדות בדרך כלל עם דוגמאות פרחוניות. הכיסאות והספות לרוב היו מרופדים בסאטן ועליו רקומים מדליונים ממשי. בתקופות המאוחרות יותר הופיעו גם עיטורים אקזוטיים יותר שנלקחו לעיתים קרובות מהפקות תיאטרון פופולריות בפריז. אלה כללו דוגמאות סיניות, ואטרוסקיות.
בשונה מהכיסאות בתקופת לואי ה-15, לכיסאות לואי ה-16 צורה יותר גאומטרית ופחות חופשית. הופיעו חריצים ודפוסים בקווים ישרים, קישוטי פרחים תחומים בתוך מסגרות מרובעות ועוד.
נוצרו מגוון רהיטים מיוחדים למטרות ספיציפיות כגון כיסאות למשחקי הימורים וקלפים, וכיסאות מיוחדים עבור סלוני הנשים , חדרי הלבשה, ספריות וחדרי קדומים.
המיטות בחדרי השינה המלכותיים אשר כונו à la Duchesse, היו בעלות פרופורציות מונומנטליות ובדרך כלל הופרדו משאר החדר על ידי מעקה, ומקורות בחופה מקושטת.
ארונות ומרקטרי
מלאכתו של ה- ébéniste, או יצרן הארונות, נפרדת מזו של יצרני רהיטים אחרים. כשליש מהאבניסטים בפריז היו ממוצא זר, דור שני למהגרים מבלגיה והולנד או דור ראשון מאזור הריין. הקבוצה האחרונה כללה כמה מבעלי המלאכה המפורסמים ביותר, אשר זכו לחסות מיוחדת ממארי-אנטואנט, שהעריצה את האמנות הגרמנית.
בתקופת לואי ה-16 הוצגו כמה סוגים חדשים של רהיטים, שידה בצורת חצי ירח, שידה פינתית עם דלת בחזית ומדפים משני הצדדים. ה- commode bonheur-du-jour היה שולחן איפור המיועד לבודואר, משולב עם ארונית קטנה ומראה. השולחן à la Tronchin, על שמו של ז'אן רוברט טרונצ'ין, היה שולחן קריאה עם מדף מובנה הניתן להגבהה באמצעות מנגנון. חלק מהרהיטים היו קטנים ותוכננו להזזה בקלות, כדי לארגן מחדש סלונים במהירות.
השולחנות והארונות היו מעוטרים בדרך כלל בקישוטים מפוסלים מברונזה מוזהבת, בצורות של ורדים מסוגננים, סרטים קשורים או אצטרובלים. המשטחים היו משובצים באם הפנינה או בשיטת המרקטרי בלוחות עץ אקזוטיים בצבעים שונים או בכיווני סיבים שונים אשר יצרו דוגמת לוח שחמט, דוגמה של קוביות או עיצובים מורכבים יותר. האבניסט ז'אן הנרי רייזנר היה ידוע במיוחד במשטחים מעוטרים עשירים. עמיתו דייוויד רונטגן היה מפורסם במיוחד בשל התכונות המכניות המורכבות בשולחנות הכתיבה שלו.
שטיחי גובלן
סדנת השטיחים המלכותית של גובלינס אשר פעלה מאז ימי לואי ה-14 המשיכה לייצר עבודות גדולות באיכות גבוהה עבור בתי המלוכה והאצולה, אך טעמם השתנה. שטיחי הקיר העצומים שחגגו אירועים היסטוריים יצאו מהאופנה. וכמו בתי המלאכה האחרים ליצור שטיחי קיר באובוסון ובווה הם התמקדו בעיקר בייצור ריפודים לרהיטים.
ציור ופיסול
הצייר המפורסם ביותר של הבארוק הצרפתי המאוחר יותר היה פרנסואה בושה, שביטא בצורה מושלמת את הרוח והסגנון של התקופה. מותו ב-1770, זמן קצר לפני תחילת שלטונו של לואי ה-16, הותיר וואקום ולא נמצא לו יורש ממשי בסגנון הבארוק. מה שהביא לקדמת הבמה את האמן הנאו-קלאסי הראשון, ג'וזף מארי ויין . ויין צייר סצנות רומאיות בהשראת התגליות בהרקולנאום ובפומפיי, והיה למחזיק האחרון בתואר הצייר הראשון של המלך, בו החזיק בין 1789 ל-1791.
הצייר הנאו-קלאסי הבולט של התקופה היה ללא ספק ז'אק-לואי דוד, שעבודותיו הרבה לפני המהפכה ביטאו את הנורמות הרומיות של פשטות אצילית ומוקפדת. יצירותיו המוקדמות העיקריות כללו את בליסריוס מתחנן לנדבות (1781), אנדרומאקה אבלה הקטור (1783), ובמיוחד את שבועת ההוראטים (1784), ציור זה הפך למייצג של הסגנון ששלט באמנות הצרפתית במהלך ולאחר המהפכה.
ציירת ניאו קלאסית נוספת היא אליזבת ויז'ה לה ברון שנודעה בזכות דיוקנאותיה של משפחת המלוכה והאצולה, כולל של מארי אנטואנט וילדיה.הפיסול נטה מהצורות המונפשות יותר של הבארוק לסגנון הנאו-קלאסי השלו יותר. הפסלים הבולטים ביותר בתקופה כללו אטיין מוריס פלקונט, שיצר פסלי שולחן קלאסיים ורומנטיים עבור סלונים פריזאיים רבים, כמו גם פרש הנחושת המפורסם, בסנט פטרסבורג. פסל דיוקנאות בולט נוסף היה אוגוסטין פאז'ו, שיצר פסלים של אלים יווניים ורומיים. פסל הדיוקנאות המהולל ביותר היה ז'אן-אנטואן אודון, הידוע ביצירה של דמויות מובילות בתקופה, כולל פסל של לואי ה-16 עצמו שיצר ב-1790, בעיצומה של המהפכה. לואי-סימון בואיזוט בלט ביצירת פסלים של האצולה, כולל מארי אנטואנט, אך גם בעבודותיו הידועות במפעל הפורצלן של סבר, ביניהם הטואלט של מאדאם, העשוי מחרסינה, מותקן על לוח שיש עם עיטורים קלאסיים עשויים ברונזה מוזהבת.
ראו גם
סגנון לואי השלושה עשר
סגנון לואי הארבעה עשר
סגנון לואי החמישה עשר
ביבליוגרפיה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:סגנונות באדריכלות
קטגוריה:עיצוב פנים
קטגוריה:קישוט
| 2024-10-19T20:51:33
|
דהרמהצ'אקרה
|
ממוזער|סמל הדהרמהצ'אקרה
דהרמהצ'אקרה (בסנסקריט: धर्मचक्र, בפאלי: dhammacakka) הוא סמל הנפוץ בדתות הדהרמיות בהודו. צורתו של הדהרמהצ'אקרה היא גלגל עץ בעל שמונה חישורים המחוברים למרכזו.
שימושים ומשמעויות
סמל זה מזוהה בעיקר עם דת הבודהיזם ומייצג את תורת הדהרמה של בודהה. הדהרמהצ'אקרה מסמל את הדרך המתומנת הנאלצת כאשר שמונת חישורי הגלגל מסמלים את שמונת האלמנטים של הדרך.
לפי ההינדואיזם, האל וישנו מזוהה בעיקר עם גלגל זה בעקבות השימוש בו ככלי נשק.
בעבור המצרים הקדמונים סמל זה ייצג את השמש.
בשל דמיונו להגה מסורתי של ספינות רבות, הדהרמהצ'אקרה מהווה ללא כל קשר דתי סמל ימי הנפוץ בתור קעקוע מלחים.
באמנות
קישורים חיצוניים
הדהרמהצ'אקרה, באתר מוזיאון המטרופוליטן לאמנות.
קטגוריה:בודהיזם
| 2024-10-18T14:28:44
|
רויאל אוטיס
|
רויאל אוטיס (באנגלית: Royel Otis) הם צמד מוזיקלי אוסטרלי מסידני, שהוקם בשנת 2019 על ידי רויל מאדל ואוטיס פבלוביץ'. הצמד הוציא שלושה מיני-אלבומים, ובפברואר 2024 הוציא את אלבום האולפן הראשון שלו Pratts & Pain
רקע
רויל מאדל ואוטיס פבלוביץ' הכירו זה את זה באזור העיירה ביירון ביי. בהמשך, שפבלוביץ' שלח למאדל מספר דוגמאות מוזיקליות ב-2019, וטען שזהו "שיתוף הפעולה שהוא רודף אחריו כל חייו". שם הלהקה הוא שילוב של השמות הפרטיים של מאדל ופבלוביץ', בהתאמה.
פעילות
באוקטובר 2021 הצמד הוציא את המיני-אלבום הראשון שלו – Campus. באוגוסט 2022 הוציא הצמד מיני אלבום נוסף בשם Bar n Grill. במרץ 2023 הצמד הוציא את המיני-אלבום השלישי שלו תחת השם SofaKings. האלבום הגיע למקום ה-43 במצעד ARIA לאחר יציאת הגרסה הפיזית ביולי 2023. השיר "Going Kokomo", מתוך האלבום, נכלל בפסקול של המשחק EA Sports FC 24.
באוקטובר 2023, הצמד הכריז על הוצאת אלבום אולפן ראשון, שעתיד לצאת ב-16 בפברואר 2024 תחת השם Pratts & Pain. בינואר 2024, הצמד זכה לתשומת לב על גרסת כיסוי שביצעו לשיר של סופי אליס-בקסטור "Murder on the Dancefloor" בתחנת הרדיו האוסטרלית Triple J, שהגיעה לבסוף למצעד ARIA בפברואר. גרסת הכיסוי שלהם לשיר "Linger" של להקת הקרנבריז הגיעה למצעד הבילבורד הוט 100 באוגוסט 2024.
הערות שוליים
קטגוריה:להקות שהוקמו בשנת 2019
קטגוריה:להקות אוסטרליות
קטגוריה:להקות אינדי
| 2024-10-19T08:39:29
|
מסביב לעולם בשבעים ושניים יום
|
מסביב לעולם בשבעים ושניים ימים הוא ספר מ-1890 מאת העיתונאית נלי בליי. הספר עוסק במסע בן ה-72 הימים שלה ברחבי העולם, שנעשה בהשראת הספר מסביב לעולם בשמונים יום מ-1873 מאת ז'ול ורן. היא ביצעה את המסע עבור העיתון הניו יורק וורלד של ג'וזף פוליצר.
המסע המתואר בספר
המסע המתואר בספר החל בעקבות הצעת בליי לעורך ה"ניו יורק וורלד" ב־1888 שתצא לטיול מסביב לעולם, בניסיון להפוך את הספר הבדיוני מסביב לעולם בשמונים יום למציאות. שנה לאחר מכן, בשעה 09:40 ב-14 בנובמבר 1889, היא עלתה על הספינה אוגוסטה ויקטוריה ספינת קיטור של המבורג אמריקה ליין והחלה את מסעה במטרה לסיים תוך פחות מ-80 יום ובפרט תוך פחות מ-75 יוםKroeger, Brooke. Nellie Bly – Daredevil, Reporter, Feminist. Times Books Random House, 1994, p. 146.
היא הביאה איתה את השמלה שלבשה, מעיל עליון, מספר תחתונים להחלפה ותיק נסיעות קטן אשר הכיל את מוצרי הטיפוח שלה. היא נשאה את רוב כספה (כ-200 פאונד בשטרות) בשקית שהייתה קשורה לצווארהRuddick, Nicholas. "Nellie Bly, Jules Verne, and the World on the Threshold of the American Age." Canadian Review of American Studies, Volume 29, Number 1, 1999, p. 5Kroeger, Brooke. Nellie Bly – Daredevil, Reporter, Feminist. Times Books Random House, 1994, p. 141.
העיתון הניו יורקי הקוסמופוליטן שלח את הכתבת שלו, אליזבת' ביזלנד כדי להתחרות בבליי ולהקיף את העולם בפחות זמן ממנה. ביזלנד נסעה בכיוון ההפוך מסביב לעולם"Society Topics of the Week.", The New York Times, November 24, 1889, accessed January 30, 2011Barcousky, Len. "Eyewitness 1890: Pittsburgh welcomes home globe-trotting Nellie Bly", Pittsburgh Post-Gazette, August 23, 2009, accessed January 30, 2011. עם זאת, בליי לא הייתה מודעת לקיום מסעה של ביזלנד עד שהגיעה להונג קונג. היא ביטלה את התחרות הזולה באומרה "זה לא מרוץ" ואמרה. "אם מישהו אחר רוצה לעשות את הטיול בפחות זמן, זו הדאגה שלו".
כדי לשמור על עניין בסיפור, ארגן הניו יורק וורלד משחק ניחושים שבו הקוראים התבקשו להעריך את זמן ההגעה של בליי, כאשר הפרס הגדול לזוכה היה טיול חינם לאירופה ומימון הוצאות הטיולKroeger, Brooke. Nellie Bly – Daredevil, Reporter, Feminist. Times Books Random House, 1994, p. 150.
במסעותיה ברחבי העולם עברה בליי באנגליה, צרפת (שם פגשה את ז'ול ורן), ברינדיזי, תעלת סואץ, קולומבו, סינגפור, הונג קונג ויפן. הפיתוח הראשוני שהחל באותן שנים של רשתות כבלים תת-ימיים יעילות והטלגרף החשמלי אפשרו לבליי לשלוח דוחות התקדמות קצרים אחת לכמה זמןRuddick, Nicholas. "Nellie Bly, Jules Verne, and the World on the Threshold of the American Age." Canadian Review of American Studies, Volume 29, Number 1, 1999, p. 8, אם כי הודעות ועדכונים ארוכים יותר נאלצו לנסוע בדואר רגיל ולפיכך הגיעו רק לאחר מספר שבועות.
בליי נסעה באמצעות ספינות קיטור ורכבות נוסעיםRuddick, Nicholas. "Nellie Bly, Jules Verne, and the World on the Threshold of the American Age." Canadian Review of American Studies, Volume 29, Number 1, 1999, p. 6, מה שגרם מדי פעם לעיכובים, במיוחד בחלק האסייתי של המסעBear, David. "Around the World With Nellie Bly." Pittsburgh Post-Gazette, November 26, 2006. במהלך העצירות הללו, היא ביקרה במושבת מצורעים בסין וקנתה קוף בסינגפורKroeger, Brooke. Nellie Bly – Daredevil, Reporter, Feminist. Times Books Random House, 1994, p. 158Ruddick, Nicholas. "Nellie Bly, Jules Verne, and the World on the Threshold of the American Age." Canadian Review of American Studies, Volume 29, Number 1, 1999, p. 7.
שיבה הביתה
כתוצאה ממזג אוויר סוער בעת חציית האוקיינוס השקט, היא הגיעה לסן פרנסיסקו על אוניית האושיאניק ב-21 בינואר, יומיים אחרי לוח הזמניםDaily Alta California, "Phineas Fogg Outdone", January 22, 1890. עם זאת, הבעלים של הניו יורק וורלד, ג'וזף פוליצר שכר רכבת פרטית כדי להביא אותה הביתה בזמן, והיא חזרה לניו ג'רזי ב-25 בינואר 1890, בשעה 15:31
הרכבת בה נסעה בליי הייתה רכבת נוסעים חד-פעמית שוברת שיאים שנסעה מסן פרנסיסקו לשיקגו עבור הכתבת בליי הרכבת הושכרה על ידי. בליי החלה את המסע שלה מזרחה מניו יורק (עצרה בפריז מספיק זמן כדי לראיין את ורן) ב-14 בנובמבר 1889, כשהיא הגיעה לסן פרנסיסקו ב-21 בינואר 1890.
בליי הגיעה חזרה לניו יורק ב-72 ימים, 6 שעות ו-11 דקות לאחר שעזבה את הובוקן. בינתיים, ביזלנד עדיין הסתובבה ברחבי העולם. כמו בליי, היא פספסה רכבת ונאלצה לעלות על ספינה איטית וישנה במקום ספינה מהירהRuddick, Nicholas. "Nellie Bly, Jules Verne, and the World on the Threshold of the American Age." Canadian Review of American Studies, Volume 29, Number 1, 1999, p. 4. מסעה של בליי, באותה תקופה, היה שיא עולמי, אם כי הוא נשבר כמה חודשים לאחר מכן על ידי ג'ורג' פרנסיס טריין שסיים את המסע ב-67 ימים. ב-1913, אנדרה ייגר-שמידט, הנרי פרדריק וג'ון הנרי מירס שברו את השיא שלו והשלימו את המסע תוך פחות מ-36 ימיםNew York Times, "A Run Around the World", August 8, 1913.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
| 2024-10-18T14:46:31
|
בירוך
|
הפניה מבורך
| 2024-10-16T02:50:06
|
אבו עלי רצ'א
|
הפניה אבו עלי רידא
| 2024-10-16T03:27:10
|
תו מוסיקלי
|
הפניה תו (מוזיקה)
| 2024-10-16T04:21:58
|
עלי רדא עבאס
|
הפניה עלי רידא עבאס
| 2024-10-16T04:38:37
|
יואב תיבון
|
יואב מרדכי תיבון (4 במאי 1929 – 29 באפריל 2014) היה ממייסדי קיבוץ צרעה וראש המועצה האזורית גיזו בין השנים 1959–1964.
ביוגרפיה
נולד בירושלים להורים יוצאי הונגריה, וגדל בשכונת מוסררה. אביו, עמנואל פפרמן היה ד"ר לספרות והיסטוריה וממייסדי בית הספרים הלאומי. אמו ד"ר יוֹלָן אֶדליץ-פֶפֶרמן הייתה מרצה לכימיה אורגנית באוניברסיטה העברית.
למד בבית החינוך לילדים עובדים במרכז ירושלים ובגימנסיה רחביה בעיר, והיה חניך ומדריך ב"התנועה המאוחדת". לאחר סיום חוק לימודיו התגייס ל"הגנה" ויצא להכשרה בכפר בלום ולאחר מכן נשלח להדריך מטעם התנועה ברחובות. באותה התקופה פרצה מלחמת העצמאות, והוא שרת בפלמ"ח. ב-7 בדצמבר 1948 עלה עם קבוצת חברי הפלמ"ח בוגרי הכשרות להקמת יישוב משלט בכפר הערבי הנטוש סרעה, החולש על הדרך לירושלים ממערב. משלט זה, שהפך לקיבוץ צרעה עבר לאחר כשנה וחצי למיקומו הנוכחי למרגלות המשלט הגבוה, ותיבון החל לעבוד במשק, במחצבה, בבניין ובתיקון מסילת הרכבת לירושלים. במקביל שירת בתפקידי ציבור בקיבוץ, בהם מזכיר הקיבוץ, גזבר ורכז הבנייה, הפיק את חגיגות העשור לקיבוץ והדריך את חברי הגרעין מבן-שמן שהצטרפו אל הקיבוץ. בהמלצת אביו, אימץ את שם המשפחה "תיבון", בהשראת משפחת החכמים הספרדית-פרובנסלית המפורסמת אבן תיבון.
ב-1955 יצא עם רעייתו עליזה לשליחות מטעם תנועת "הבונים" בדרום אפריקה, ושבו לאחר כמה שנים עם גרעין עולים שהצטרף לקיבוץ. ב-1960 ייצג את תנועות הנוער הסוציאליסטיות בישראל בכינוס הנוער הסוציאליסטי הבינלאומי.
בשנת 1959 נבחר לראשות המועצה האזורית גיזו, והיה ממובילי האיחוד עם המועצות הסמוכות ליצירת מועצה אזורית מטה יהודה. לאחר האיחוד ב-1964, שימש כסגן ראש המועצה. לאחר מכן שימש כיו"ר ארגון הקניות של משקי הרי יהודה. עבד גם ב"מפעלי אופניים ישראליים" (ICM) בקיבוץ, וב-1972 היה גזבר המפעל.
ייסד בקיבוצו את המרכז האזורי לאומנויות "יד חריף" על שם תושבי צרעה משה (מוסא), מוריה ו חריף, שנהרגו בתאונת דרכים. המרכז תוכנן על פי חזונו של מוסא חריף לקירוב בין חלקי האוכלוסייה באמצעות פעילות אומנותית. על הקמת המרכז זכה באות "יקיר המועצה האזורית מטה יהודה". כמו כן, הקים בצרעה מכון דיאליזה.
חיים אישיים
בשנת 1952 נשא את עליזה, בתו של ורנר קראפט, אף היא בת הגרעין המייסד של צרעה. לזוג נולדו שלושה ילדים, בהם אלוף במילואים נעם תיבון. כלתו היא הסופרת ד"ר גלי מיר-תיבון, ונכדו הוא העיתונאי אמיר תיבון.
קישורים חיצוניים
יואב תיבון ז"ל, באתר המועצה האזורית מטה יהודה
הערות שוליים
קטגוריה:ראשי מועצות אזוריות מטה יהודה, אבן העזר, גיזו, הרי יהודה והאלה
קטגוריה:מייסדי קיבוצים
קטגוריה:מזכירי קיבוצים
קטגוריה:לוחמי הפלמ"ח
קטגוריה:צרעה (קיבוץ): אישים
קטגוריה:בוגרי גימנסיה רחביה
קטגוריה:בוגרי התנועה המאוחדת
קטגוריה:אישים הקבורים בצרעה
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1929
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2014
| 2024-10-18T08:09:19
|
עומר עבדאללה
|
עומר עבדאללה (בקשמירית: عمر عبداللہ; נולד ב־10 במרץ 1970) הוא פוליטיקאי הודי־מוסלמי המכהן כראש השרים של ג'אמו וקשמיר מאוקטובר 2024. כיהן כראש השרים גם בשנים 2008–2014 וכשר בממשלת הודו. סגן נשיא מפלגת .
ביוגרפיה
עומר עבדאללה נולד ב־10 במרץ 1970 ב שבאסקס באנגליה. בעוד אמו מולי היא בריטית, משפחת אביו היא משפחה בעלת השפעה פוליטית וותיקה בקשמיר. אביו וסבו עמדו בראשות ממשלת המדינה.
עומר קיבל תואר ראשון במינהל עסקים במכללת סינדהאם בבומביי.
עומר נכנס לחיים הפוליטיים בגיל 28, כאשר נבחר ללוק סבהה בבחירות ב־1988 מטעם הוועידה הלאומית של ג'אמו וקשמיר. הוא נבחר בשנית בבחירות ב־1999 ומונה לשר המדינה (תפקיד בין שר לסגן שר) למסחר ותעשייה בממשלת אטאל ביהארי ואג'פאיי. ב־2001 מונה לשר המדינה במשרד החוץ. הוא כיהן בתפקיד עד דצמבר 2002, כשהתפטר על מנת לעסוק בהכנות מפלגתו לבחירות ל.
ביוני 2002 מונה עומר לנשיא הוועידה הלאומית של ג'אמו וקשמיר כשהוא מחליף את אביו פארוק.
בבחירות לאספה המחוקקת של ג'אמו וקשמיר ב־2002 הובס עומר במחוז הבחירה בו התמודד והמפלגה נחלה תבוסה. עומר עצמו שב ונבחר ללוק סבהה בבחירות ב־2004.
בבחירות לאספה המחוקקת של ג'אמו וקשמיר ב־2008 נבחר עומר לאספה, ומפלגתו, שזכתה ב־28 מושבים, הקימה בינואר 2009 ממשלת קואליציה עם הקונגרס הלאומי ההודי כשהוא משמש כראש השרים. במקביל התפטר עומר מנשיאות המפלגה ואביו פארוק מונה לתפקיד.
ביולי 2009 הגיש עומר את התפטרותו לאחר התעוררות שערורייה מ־2006 בה קטינות הוכרחו לעסוק בזנות, אך מושל ג'אמו וקשמיר לא קיבל את ההתפטרות.
בבחירות לאספה המחוקקת של ג'אמו וקשמיר ב־2014 הפסידה המפלגה, ועומר התפטר מתפקידו כראש השרים, כשהוא משמש כראש האופוזיציה באספה.
עומר הושם באוגוסט 2019, במהלך חלוקת ג'אמו וקשמיר, במעצר בית לצד מנהיגים אחרים בקשמיר. עקב סירובו להתחייב להימנע מעיסוק בנושאים פוליטיים לא שוחרר עד מרץ 2020.
עומר התמודד בבחירות ללוק סבהה ב־2024 אך הפסיד בפער של כמאתיים אלף קולות למהנדס ראשיד.
לאחר הבחירות לאספה המחוקקת של ג'אמו וקשמיר באוקטובר 2024 זכתה הוועידה הלאומית ב־42 מושבים, ועומר הושבע בשנית לראש השרים בחבל ב־16 באוקטובר 2024.
חיים אישיים
עומר נישא ב־1994 לפייל נאת, אך הם נפרדו ב־2011. לזוג שני בנים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מוסלמים הודים
קטגוריה:שרי ממשלות אטאל ביהארי ואג'פאי
קטגוריה:ראשי ממשלות המדינות והטריטוריות של הודו
קטגוריה:ג'אמו וקשמיר
קטגוריה:ילידי 1970
| 2024-10-16T16:12:25
|
פגיון (פירושונים)
| 2024-10-19T05:17:00
|
|
Everywhere (שיר של פליטווד מק)
|
"Everywhere" ("בכל מקום") הוא שיר של להקת הרוק הבריטית-אמריקאית פליטווד מק מתוך אלבום האולפן ה-14 שלהם, Tango in the Night (1987). השיר נכתב על ידי כריסטין מקווי, והופק על ידי לינדזי בקינגהאם וריצ'רד דאשוט. בארצות הברית, "Everywhere" יצא בנובמבר 1987 כסינגל הרביעי מהאלבום, ובבריטניה, הוא יצא ב-21 במרץ 1988 כסינגל החמישי מהאלבום.
הסינגל הגיע בשיא למקום ה-14 במצעד בילבורד הוט 100 ולמקום הראשון במצעד השירים העכשוויים למבוגרים, ונשאר שם שלושה שבועות. בבריטניה, "Everywhere" הגיע בשיא למקום ה-4 במצעד הסינגלים הבריטי וקיבל חמישה עיטורי פלטינום מאיגוד תעשיית ההקלטות הבריטי.
קבלה
"Everywhere" זכה להערכה רבה על ידי מבקרי מוזיקה. מגזין הגרדיאן שיבח את השיר וכינה אותו "חסר אח ורע". אתר פיצ'פורק טען ש-"Everywhere" הוא השיר הטוב ביותר באלבום Tango in the Night, ודירג אותו בין 200 השירים הטובים ביותר של שנות ה-80.
רשימות השמעה
סינגל תקליט 7 אינץ' ו-VHS
A. "Everywhere" – 3:41
B. "When I See You Again" – 3:47
סינגל תקליט 12 אינץ'
A1. "Everywhere" – 5:40
A2. "Everywhere" – 3:48
B1. "Everywhere" – 3:50
B2. "When I See You Again"
סינגל מיני תקליטור
"Everywhere"
"When I See You Again"
"Rhiannon"
"Say You Love Me"
מיקומי שיא
מבצעים
כריסטין מקווי – שירה מובילה ושירת ליווי, קלידים
לינדזי בקינגהאם – גיטרות, קלידים, סינתיסייזר, תכנות, קולות רקע
סטיבי ניקס – קולות רקע
ג'ון מקווי – גיטרה בס
מיק פליטווד – תופים, כלי הקשה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שירי 1987
קטגוריה:סינגלים מ-1987
קטגוריה:סינגלים מ-1988
קטגוריה:סינגלים מ-2021
קטגוריה:שירי פליטווד מק
קטגוריה:שירי נייל הורן
קטגוריה:שירי אן-מארי
קטגוריה:דואטים
קטגוריה:שירים באנגלית
קטגוריה:סינגלים שהגיעו למקום הראשון בבלגיה
קטגוריה:סינגלים בהוצאת וורנר רקורדס
| 2024-10-19T08:43:55
|
ספארק מצאנגה
|
ספארק מסאיוקי מצאנגה (באנגלית: Spark Masayuki Matsunaga; 8 באוקטובר 1916 – 15 באפריל 1990) היה פוליטיקאי ועורך דין אמריקאי שכיהן כסנאטור ארצות הברית להוואי משנת 1977 ועד מותו ב-1990. מצאנגה ייצג גם את הוואי בבית הנבחרים של ארצות הברית וכיהן בבית הנציגים הטריטוריאלי של הוואי. כחבר במפלגה הדמוקרטית, מצאנגה הציג חקיקה שהובילה להקמת מכון השלום של ארצות הברית ולפיצויים לעצורי מלחמת העולם השנייה היפנים-אמריקאים.
ביוגרפיה
ראשית חייו
מצאנגה נולד ב-8 באוקטובר 1916, באי קוואי, טריטוריית הוואי והיה יפני-אמריקאי. הוריו היגרו לארצות הברית מיפן. כשהיה בן שמונה, הוא זכה לכינוי ספארקי על שם Spark Plug, דמות ברצועת הקומיקס בארני גוגל וסנאפי סמית'. הוא קיבל תואר ראשון בהצטיינות בחינוך מאוניברסיטת הוואי בשנת 1941.
בעקבות המתקפה היפנית על פרל הארבור, ב-7 בדצמבר 1941, חיילי ה-AJA (אמריקאים ממוצא יפני) במשמר הלאומי של הוואי אורגנו מחדש ליחידה חדשה של הצבא בשם גדוד הרגלים הזמני של הוואי. ב-5 ביוני 1942, שישה חודשים לאחר שיפן תקפה את פרל הארבור, ספינת תובלה מאווי של צבא ארצות הברית יצאה בשקט מנמל הונולולו עם 1,432 אנשי היחידה. ב-12 ביוני 1942, רגע לפני הגעת הגדוד לאוקלנד, קליפורניה, נודע ליחידה שהיא סומנה מחדש כגדוד הרגלים ה-100 (נפרד), כלומר היו יחידה נפרדת ולא חלק מגדוד או יחידה צבאית כלשהי. הגברים אימצו את "זכור את פרל הארבור" כמוטו של היחידה שלהם. שיא האימונים של גדוד הרגלים ה-100 (בספטמבר) במחנה מקוי, בתוספת השירות של מתנדבי הניצחון של ורסיטי בהוואי, הוביל את מחלקת המלחמה לאשר את הקמת צוות הלחימה הרגימנטלי 442 (RCT) ב-1 בפברואר 1943. מצאנגה נפצע פעמיים בקרב באיטליה במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא שירת בצוות הלחימה של הרגימנט הנודע 442 ושוחרר מהצבא כקפטן. מצאנגה סיים את בית הספר למשפטים בהרווארד בשנת 1951.
קריירה פוליטית
ימין|ממוזער| מצאנגה כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית ב-1972.
מצאנגה שימש כתובע והיה חבר בבית הנבחרים הטריטוריאלי של הוואי.
לאחר שדניאל אינווי נבחר לסנאט, מצאנגה ירש אותו כחבר היחיד של המדינה בבית הנבחרים. לאחר שהוואי פוצלה למחוזות עבור הבחירות של 1970, מצאנגה נבחר למחוז הקונגרס הראשון של הוואי, הכולל את הטבעת הפנימית של הונולולו, והחזיק במושב זה עד 1976. באותה שנה, עם פרישתו של היירם פונג, ניצח מצאנגה את חברת בית הנבחרים השנייה של הוואי, פטסי מינק, על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לסנאטור. מטסונגה ניצח אז את המושל הרפובליקני לשעבר ויליאם קווין בבחירות הכלליות והמשיך לכהן בסנאט של ארצות הברית מ-1977 ועד מותו ב-1990.
בשנת 1984, לאחר שנים רבות של מאמצים מצד מצאנגה, הקונגרס העביר הצעת חוק שהקימה את המכון האמריקאי לשלום.
במשך 22 שנים, מצאנגה הציג חקיקה בקונגרס ליצירת פרס משורר הקונגרס. ב-1985 התקבלה סוף סוף הצעת חוק המאשרת את תפקיד יועץ חתן פרס משורר בשירה לספריית הקונגרס.
מצאנגה סייע בהעברת הצעת חוק פיצויים עבור אנשים ממוצא יפני שנעצרו בארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה. הפיצויים בסך 1.25 מיליארד דולר סיפק 20,000 דולר לכל עצור ובנוסף נמסרה התנצלות בפני העצורים.
מצאנגה היה ידוע בחוש ההומור שלו. תקרית מפורסמת אחת כללה את מצאנגה ושר החוץ אלכסנדר הייג בקבלת פנים בבית הלבן של ראש ממשלת יפן זנקו סוזוקי ב-1981. לפי הדיווחים, הייג חשב שמצאנגה הוא חבר במשלחת היפנית ושאל אם הוא מדבר אנגלית. מצאנגה השיב, "כן, אדוני המזכיר, אני דובר - והיה לי הכבוד להצביע על אישורך לפני כמה ימים."
חיים אישיים ומותו
מצאנגה היה נשוי להלן האצומי טוקונאגה לשעבר והיו לו שלוש בנות ושני בנים.
מצאנגה חלה בסרטן הערמונית בסוף חייו; בינואר 1990, הוא הודיע שהסרטן התפשט לעצמותיו. מאוחר יותר הוא הלך לבית החולים הכללי של טורונטו לקבלת טיפול, ומת שם ב-15 באפריל 1990, בגיל 73. הארון שלו עטוי הדגל היה מונח במדינה ברוטונדה של קפיטול המדינה בהונולולו.
מורשת
בשנת 1997, אלמנתו של מצאנגה תרמה את המסמכים שלו לאוניברסיטת הוואי במנואה. היו כ-1200 קופסאות של חומר כולל מסמכים, תמונות, סרטונים ומזכרות מ-28 שנותיו בקונגרס. כמו כן בעיתונים חומרים מקצועיים ואישיים מחייו לפני הקונגרס; ראויים לציון במיוחד מסמכים, מכתבים, תצלומים ומזכרות משירותו בצבא בגדוד 100. The Sen. Spark M. Matsunaga Papers University of Hawaiʻi at Mānoa Library
פסל ברונזה המכבד אותו נמצא בגן הילדים הבינלאומי Spark M. Matsunaga למען השלום בתיאטרון הסיפורים של הוואי בעיר הולדתו האנפה, קוואי. החל משנת 1999, הדיוקן של מצאנגה מופיע על איגרות חוב של סדרה I של ארצות הברית בשווי של 10,000 דולר. יש גם בית ספר יסודי בג'רמנטאון, מרילנד.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת הוואי במנואה
קטגוריה:בוגרי בית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד
קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מהוואי
קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית
קטגוריה:חברי הסנאט של ארצות הברית מהוואי
קטגוריה:סנאטורים חברי המפלגה הדמוקרטית
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1916
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1990
| 2024-10-18T15:07:58
|
הגביע של בוסניה והרצגובינה
|
הגביע של בוסניה והרצגובינה (בסרבו-קרואטית: Kup Bosne i Hercegovine / Куп Босне и Херцеговине או בקיצור Kup BiH) הוא טורניר כדורגל בפורמט נוקאאוט הנערך מדי שנה בידי התאחדות הכדורגל של בוסניה והרצגובינה (N/FSBiH) ובו לוקחים חלק מועדוני כדורגל מבוסניה והרצגובינה. מחזיקת הגביע מעפילה לסיבוב המוקדמות השני של הקונפרנס ליג של אופ"א ומעפילה לגמר הסופרקאפ הבוסני.
עד עונת 1999/2000 אורגנו שלושה גביעים נפרדים (בדומה לפיצול במפעל ליגת העל של בוסניה והרצגובינה). בשנת 1998, לראשונה, קיימה בוסניה והרצגובינה את מפעל הגביע הרשמי שלה לאחר "סופר גמר" בין סרייבו לאורשה (זוכות שני הגביעים השונים). בעונת 1999/2000, פורמט הגביע הרגיל אורגן לראשונה בפדרציה של בוסניה והרצגובינה. מאז עונת 2000/2001, מועדונים מכל הארץ מתחרים בגביע.
לפני 1992, מועדונים משטח בוסניה והרצגובינה התמודדו בגביע היוגוסלבי ההיסטורי.
גמרי הגביע
לפני הקמת ליגת העל של בוסניה והרצגובינה (1993–2000)
הגביע של בוסניה והרצגובינה (1994–1999)
גביע זה מוכר חלקית על ידי ההתאחדות של בוסניה והרצגובינה כיום.
עונהזוכהתוצאהפיינליסטיתאצטדיוןקהל1993/1994לא התקיים1994/1995צ'ליק זניצה1–0סלובודה טוזלה1995/1996צ'ליק זניצה1–1 (2–1ה)סלובודה טוזלהאצטדיון גרבאוויצה, גרבאוויצה (סרייבו)1996/1997סרייבו2–0ז'לייזניצ'אר סרייבוהאצטדיון העירוני קוסבו, קוסבו (סרייבו)25,0001997/1998סרייבו0–0 (1–0ה)סלובודה טוזלההאצטדיון העירוני קוסבו, קוסבו (סרייבו)6,0001998/1999נ.ק. בוסנה ויסוקו0–0 (1–0ה)סרייבוהאצטדיון העירוני קוסבו, קוסבו (סרייבו)5,000
גביע הרצג-בוסניה (1994–2000)
גביע הרצג-בוסניה איננו מוכר על ידי ההתאחדות של בוסניה והרצגובינה כיום.
עונהזוכהתוצאהפיינליסטית1993/1994לא התקיים1994/1995נ.ק. לובושקי2–0סלוגה יוסקופולייה1995/1996נ.ק. לובושקי1–1ה (4–1 פ)שירוקי ברייג1996/1997טרוגלאב ליבנו1–0אורשייה1997/1998אורשייה0–0ה (3–2 פ)שירוקי ברייג1998/1999ברוטנשו1–1ה (4–2 פ)שירוקי ברייג1999/2000אורשייה0–2 / 7–2
(7–4 בסיכום)קישליאק
גביע רפובליקת סרפסקה (1993–2000)
גביע רפובליקת סרפסקה איננו מוכר על ידי ההתאחדות של בוסניה והרצגובינה כיום.
עונהזוכהתוצאהפיינליסטית1993/1994קוז'ארה גרדיסקה0–0ה (7–6 פ)סלוגה דובוז'1994/1995בוראץ3–2 / 2–2
(5–4 בסיכום)רודאר פריידור1995/1996בוראץ1–0 / 1–2
(2–2 שערי חוץ בסיכום)ז'דינסטבו ברצ'ו1996/1997סלוגה טרן1–0סרייבו פאלה1997/1998רודאר אוגלצ'ביץ'0–0ה (4–2 פ)בוקשיט מיליצ'י1998/1999רודאר אוגלצ'ביץ'0–0ה (4–3 פ)סלוגה טרן1999/2000קוז'ארה גרדיסקה1–0סלובודה נובי-גרד
הגביע של בוסניה והרצגובינה
קבוצות אשר זכו בדאבל (בליגת העל של בוסניה והרצגובינה) באותה העונה מסומנות בכתב מודגש.
עונהזוכהתוצאהסגניתקהל1997/1998 סרייבו1–0 אוראסז'ההאצטדיון העירוני קוסבו, קוסבו (סרייבו)6,0000–0אצטדיון בייאלים ברייגום, מוסטאר1,0001–0 בסיכום1998/1999 לא התקיים1999/2000 ז'לייזניצ'אר סרייבומקום ראשון סלובודה טוזלה–2000/2001 ז'לייזניצ'אר סרייבו3–2 סרייבוהאצטדיון העירוני קוסבו, קוסבו (סרייבו)28,0002001/2002 סרייבו2–1 ז'לייזניצ'אר סרייבוהאצטדיון העירוני קוסבו, קוסבו (סרייבו)20,0002002/2003 ז'לייזניצ'אר סרייבו0–0 ליאוטאראצטדיון פוליס, טרבינייה3,0002–0האצטדיון העירוני קוסבו, קוסבו (סרייבו)9,0002–0 בסיכום2003/2004 אלפא מודריצ'ה1–1ה (4–2 פ) בוראץ באניה לוקההאצטדיון העירוני קוסבו, קוסבו (סרייבו)4002004/2005 סרייבו1–0 שירוקי ברייגאצטדיון פקארה, שירוקי ברייג2,0001–1האצטדיון העירוני קוסבו, קוסבו (סרייבו)14,0002–1 בסיכום2005/2006 אוראסז'ה0–0 שירוקי ברייגאצטדיון פקארה, שירוקי ברייג2,0003–0האצטדיון העירוני, אוראסז'ה3,0003–0 בסיכום2006/2007 שירוקי ברייג1–1 סלאבייה סרייבואצטדיון פקארה, שירוקי ברייג1,5001–0האצטדיון העירוני, SRC סלאביה, סרייבו המזרחית2,0002–1 בסיכום2007/2008 זרינסקי מוסטאר1–2 סלובודה טוזלההאצטדיון העירוני טוסאנז', טוזלה5,0002–1ה (4–1 פ)אצטדיון בייאלים ברייגום, מוסטאר6,0003–3 (4–1 פ) בסיכום2008/2009 סלאבייה סרייבו0–2סלובודה טוזלההאצטדיון העירוני טוסאנז', טוזלה2,0002–0ה (4–3 פ)האצטדיון העירוני, SRC סלאביה, סרייבו המזרחית3,5004–4 (4–3 פ) בסיכום2009/2010 בוראץ באניה לוקה1–1ז'לייזניצ'אר סרייבוהאצטדיון העירוני, באניה לוקה11,0002–2אצטדיון גרבאוויצה, סרייבו14,0003–3 (שערי חוץ) בסיכום2010/2011 ז'לייזניצ'אר סרייבו1–0נ.ק. ז'ליק זניצהאצטדיון גרבאוויצה, סרייבו6,5003–0אצטדיון בילינו פולייה, זניצה11,0004–0 בסיכום2011/2012 ז'לייזניצ'אר סרייבו1–0 שירוקי ברייגאצטדיון גרבאוויצה, סרייבו4,0000–0אצטדיון פקארה, שירוקי ברייג2,0001–0 בסיכום2012/2013 שירוקי ברייג1–1ז'לייזניצ'אר סרייבואצטדיון גרבאוויצה, סרייבו4,3001–1ה (5–4 פ)אצטדיון פקארה, שירוקי ברייג3,5002–2 (5–4 פ) בסיכום2013/2014 סרייבו2–0נ.ק. ז'ליק זניצהאצטדיון בילינו פולייה, זניצה9,0003–1האצטדיון העירוני קוסבו, קוסבו (סרייבו)9,0005–1 בסיכום2014/2015 פ.ק. אולימפיק1–1שירוקי ברייגאצטדיון פקארה, שירוקי ברייג2,0001–1ה (5–4 פ)האצטדיון העירוני קוסבו, קוסבו (סרייבו)1,0002–2 (5–4 פ) בסיכום2015/2016 רדניץ' ביילינה1–1סלובודה טוזלההאצטדיון העירוני טוסאנז', טוזלה6,0003–0האצטדיון העירוני, ביילינה3,0004–1 בסיכום2016/2017שירוקי ברייג1–0סרייבוהאצטדיון העירוני קוסבו, קוסבו (סרייבו)7,0000–1ה (4–2 פ)אצטדיון פקארה, שירוקי ברייג5,0001–1 (4–2 פ) בסיכום2017/2018 ז'לייזניצ'אר סרייבו2–0פ.ק. קרופהאצטדיון גרבאוויצה, סרייבו3,6004–0האצטדיון העירוני, קרופה נה ורבאסו2,7006–0 בסיכום2018/2019סרייבו3–0שירוקי ברייגהאצטדיון העירוני קוסבו, קוסבו (סרייבו)7,5000–1אצטדיון פקארה, שירוקי ברייג2,0003–1 בסיכום2019/2020מפעל הגביע ננטש עקב התפרצות מגפת הקורונה העולמית2020/2021סרייבו0–0ה (4–1 פ)בוראץ באניה לוקהמתקן ההתאחדות של בוסניה והרצגובינה, זניצהללא קהל2021/2022ולז' מוסטאר0–0ה (4–3 פ)סרייבואצטדיון בילינו פולייה, זניצה10,0002022/2023זרינסקי מוסטאר2–1ולז' מוסטאראצטדיון בילינו פולייה, זניצה5,0002023/2024זרינסקי מוסטאר1–0בוראץ באניה לוקהאצטדיון בייאלים ברייגום, מוסטאר6,0001–0האצטדיון העירוני, באניה לוקה6,0002–0 בסיכום
זכיות לפי מועדון
מועדון זכיותסגנות עונות זכייה סרייבו 741996/1997, 1997/1998, 2001/2002, 2004/2005, 2013/2014, 2018/2019, 2020/2021 ז'לייזניצ'אר סרייבו 641999/2000, 2000/2001, 2002/2003, 2010/2011, 2011/2012, 2017/2018 שירוקי ברייג 352006/2007, 2012/2013, 2016/2017זרינסקי מוסטאר3–2007/2008, 2022/2023, 2023/2024 בוראץ באניה לוקה 1 32009/2010 ולז' מוסטאר 112021/2022 סלאביה סרייבו 112008/2009 אוראסז'ה 112005/2006 רדניץ' ביילינה 1–2015/2016 פ.ק. אולימפיק 1–2014/2015 אלפא מודריצ'ה 1 –2003/2004 סלובודה טוזלה – 4–נ.ק. ז'ליק זניצה – 2–פ.ק. קרופה –1 –ליאוטאר –1 –
קישורים חיצוניים
תוצאות גמר הגביע של בוסניה והרצגובינה, באתר RSSSF – The Rec.Sport.Soccer Statistics Foundation
הערות שוליים
קטגוריה:בוסניה והרצגובינה: כדורגל
קטגוריה:תחרויות ספורט בבוסניה
בוסניה והרצגובינה
| 2024-10-18T15:09:02
|
ג'וני קים
|
ג'ונתן יונג "ג'וני" קים (באנגלית: Jonathan Yong "Jonny" Kim; נולד ב-5 בפברואר 1984) הוא לוטננט קומנדר בצי האמריקאי, לוחם אריות הים לשעבר, מנתח מוטס, טייס ימי, רופא ואסטרונאוט מטעם נאס"א.
קים, שנולד וגדל בקליפורניה, התגייס לצי האמריקאי בתחילת שנות ה-2000 ועוטר על שירותו בעיטורי כוכב הכסף וכוכב הארד עם סימון V. בעודו משרת כמלח בצי, סיים קים בהצטיינות את לימודיו לתואר ראשון במתמטיקה, וכן לימודי תואר דוקטור לרפואה. בשנת 2017 התקבל לקבוצת האסטרונאוטים ה־22 של נאס"א. הוא השלים בהצלחה את הכשרת האסטרונאוט שלו ב-2020 ומתוכנן לשרת במשלחת ה-72/73 לתחנת החלל הבין-לאומית במרץ 2025.
חיים אישיים והשכלה
ג'ונתן יונג קים נולד ב-5 בפברואר 1984 בלוס אנג'לס, קליפורניה. הוריו היגרו מדרום קוריאה לארצות הברית בתחילת שנות ה-80, ואביו כמעט ולא השלים את לימודיו התיכוניים. המשפחה פתחה חנות משקאות בדרום לוס אנג'לס, ואמו של קים עבדה כמורה מחליפה בבית ספר יסודי סמוך בזמן שגידלה אותו ואת אחיו הצעיר. בשנת 2018, בראיון לכתב העת הרפואי Annals of Emergency Medicine, קים תיאר את עצמו כ"התגלמותו של הילד השקט הזה שפשוט חסר לו ביטחון עצמי". בשנת 2020, דיווח העיתון הדרום קוריאני The Chosun Ilbo כי ילדותו של קים הייתה רוויה באלימות במשפחה מצד אביו. בפברואר 2002, לאחר שאיים על משפחתו באמצעות אקדח, אביו של קים נורה למוות בביתו על ידי המשטרה.
במהלך לימודיו בבית הספר התיכון, זכה קים להישגים לימודיים גבוהים, תוך השתתפות פעילה בנבחרות השחייה התחרותית והכדורמים הבית ספריות. הוא סיים את לימודיו התיכוניים בשנת 2002. בשנת 2012 הוענק לקים תואר ראשון בהצטיינות במתמטיקה מאוניברסיטת סן דייגו, ותואר דוקטור לרפואה מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד בשנת 2016. בשנת 2017, סיים קים את ההתמחות הרפואית שלו ברפואה דחופה בבית החולים הכללי מסצ'וסטס ובבית החולים בריגהאם אנד וימנ'ס.
קים נשוי החל מינואר 2020, ולו שלושה ילדים.
קריירה
הצי האמריקני
החל מגיל 16 שאף קים לשרת ביחידת הקומנדו הימי של הצי האמריקאי, אריות הים. לשם השגת מטרה זו נכנס בשנות התיכון שנותרו לו למשטר אימונים גופני נוקשה שנועד להכשיר את גופו לשירות המאתגר ביחידת העילית. על החלטה זו אמר קים מאוחר יותר כי "היציאה לצי הייתה ההחלטה הטובה ביותר שעשיתי בחיי, כי היא שינתה לחלוטין את הילד המפוחד וחסר החלומות למישהו שהתחיל להאמין בעצמו".
בשנת 2002 התגייס לצי האמריקאי כחובל. הוא סיים את הכשרתו הצבאית כלוחם הכוחות המבצעים המיוחדים של ארצות הברית והוצב בצוות 3 של אריות הים עם התמחות בהפעלת אמצעי לוחמה מיוחדים. הוא הוצב פעמיים במזרח התיכון והשתתף בלמעלה מ-100 פעולות צבאיות כחובש קרבי, צלף ונווט. בשנת 2009, קים התקבל לתוכנית האקדמית הייעודית לקצינים STA-21. בשנת 2012, כאשר סיים את לימודיו באוניברסיטת סן דייגו, עזב קים את חיל ההדרכה של קציני המילואים והוכפף לחיל הרפואה של הצי.
ב-6 ביוני 2022, השלים קים את טיסת הסולו הראשונה שלו במטוס האימון
T-6 טקסאן II במפקדת האימונים האוויריים של הצי. הטיסה בוצעה במסגרת תוכנית אימונים לאסטרונאוטים משותפת של הצי האמריקני ונאס"א, שהזדקקו לאנשי צוות בעלי ניסיון קודם כטייסים צבאיים. לאחר אימונים נוספים במטוס מדגם T-38 טאלון ומסוק מדגם בל 206, השלים קים באופן רשמי את אימוני הטיסה שלו במרץ 2023 וקיבל את ההכרה הכפולה יוצאת הדופן כמנתח מוטס של הצי וגם כטייס של הצי.
קים מעוטר בעיטורי כוכב הכסף, כוכב הארד (עם סימון V), מדליית השירות המצוין של הצי וחיל הנחתים האמריקאי (עם סימון V), וסרט ההשתתפות בקרב. לפי היסטוריון וחוקר הצי ג'וקו וילניק, עיטור כוכב הכסף הוענק לקים על הצלת חייהם של מספר רב של חיילים עיראקים פצועים תחת אש אויב.
נכון ליולי 2023, קים עדיין מוגדר כקצין צי בדרגת לוטננט קומנדר.
נאס"א
300px|ממוזער|קבוצת האסטרונאוטים ה־22 עם מנהל נאס"א ג'ים בריידנסטין, ספטמבר 2018. קים עומד בשורה האחורית בפינה השמאלית העליונה.
בעת לימודיו בבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד, פגש קים את הרופא-האסטרונאוט סקוט אדוארד פרז'ינסקי. פגישה זו עוררה בו רושם עמוק ובעקבותיה הוא הגיש מועמדות לתוכנית הכשרת האסטרונאוטים של תוכנית החלל האמריקאית. ב-7 ביוני 2017, נחשף כי קים הוא אחד מ-12 המועמדים שנמצאו מתאימים מתוך מאגר של למעלה מ-18,300 מועמדים להצטרפות לקבוצת האסטרונאוטים ה־22 של נאס"א. הוא אישר את מועמדותו לתפקיד ב-21 באוגוסט של אותה שנה, וסיים את ההכשרה הייעודית ב-10 בינואר 2020.
בשנת 2020, החל קים לשמש כתקשורתן במרכז בקרת המשימה על שם כריסטופר סי קראפט ג'וניור של נאס"א. ב-9 בדצמבר 2020, נאס"א הודיעה רשמית כי קים יצטרף ל-17 אסטרונאוטים אחרים בתוכנית אימונים ייעודית לקראת נחיתה על הירח ב-2024. ביולי 2023, הוא התמחה ושירת כקצין מבצעים וכתומך פעולות צוות כללי.
באוגוסט 2024, נאס"א הודיעה כי קים מתוכנן להיות חבר בצוות המשלחת ה-72/73 לתחנת החלל הבין-לאומית, שתשוגר על סיפון החללית Soyuz MS-27 במרץ 2025.
אותות ועיטורים
כוכב הכסף
כוכב הארד (עם סימון V)
מדליית השירות המצוין של הצי וחיל הנחתים האמריקאי (עם סימון V)
סרט ההשתתפות בקרב
לקריאה נוספת
Roza David, ‘I made promises to the people that I lost’— How the Iraq war forged a Navy SEAL’s path to Harvard Medical School and NASA, מאורכב מאתר Task & Purpose, 22 בינואר 2020
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אסטרונאוטים אמריקאים
קטגוריה:אמריקאים ממוצא דרום קוריאני
קטגוריה:לוס אנג'לס: אישים
קטגוריה:תוכנית ארטמיס
קטגוריה:טייסי צי ארצות הברית
קטגוריה:לוחמי אריות הים
קטגוריה:מעוטרי כוכב הכסף
קטגוריה:מעוטרי כוכב הארד
קטגוריה:מעוטרי מדליית האוויר
קטגוריה:מעוטרי מדליית השירות המצוין של הצי
קטגוריה:רופאים אמריקאים
קטגוריה:בוגרי בית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת סן דייגו
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1984
| 2024-10-16T14:30:14
|
רמון אוברק
|
רמון אוברק (בצרפתית: Raymond Aubrac; 31 ביולי 1914 – 10 באפריל 2012, נולד בשם רמון סמואל) היה מהנדס יהודי צרפתי, קומוניסט, מהראשונים להתגייס לתנועת ההתנגדות הצרפתית במהלך מלחמת העולם השנייה. הצליח לברוח פעמיים ממעצר נאצי, בעזרת אשתו, לוחמת המחתרת הצרפתית אף היא, לוסי אוברק. זכה לעיטורים רבים בגין פעלו בתקופת המלחמה.
קורות חיים
ריימונד סמואל נולד ב-1914, בעיירה וזול, שבמזרח צרפת (ליד דיז'ון), לזוג חנוונים יהודים בני המעמד הבינוני, ילידי האיזור, אלברט והלן (לבית פאלק) סמואל. למד משפטים ותואר שני בהנדסה, תחילה בצרפת ולאחר מכן באוניברסיטת הרווארד וב-MIT. לאחר סיום לימודיו התגייס לצבא צרפת ושירת בו בתור מהנדס גשרים צבאי בקו מז'ינו, הגבול מול גרמניה הנאצית. בדצמבר 1939, כשלושה חודשים לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, אך טרם הפלישה הנאצית לצרפת נישא ללוסי ברנאר (לימים לוסי אוברק), אותה הכיר עוד מתקופת לימודיהם המשותפים באוניברסיטת הרווארד. לזוג נולדו בהמשך שלושה ילדים, בן ושתי בנות.
לאחר נפילת קו מז'ינו וכיבוש צרפת על ידי הנאצים, סמואל ואשתו היו ב-1940, ממקימי אחת משמונה המחתרות הצרפתיות שיצרו ביחד בהמשך את תנועת הרזיסטאנס. עם הקמת המחתרת לקחו לעצמם בני הזוג סמואל את השם אוברק, עימו נשארו גם לאחר המלחמה. אחת מפעולותיהם החשובות במחתרת זו, עוד לפני האיחוד לרזיסטאנס היתה הקמת העיתון ליברסיון ב-1941, עיתון מחתרתי, ששמו שרד גם לאחר המלחמה וקיים בצרפת עד היום.
ב-1944 הובלו הוריו של אובראק לאושוויץ ונרצחו שם עם מיליוני קורבנות השואה האחרים.
נפטר בבית החולים הצבאי ואל דה גראס בפריז, בן 97.
ראו גם
שם ערך
לקריאה נוספת
שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה
קישורים חיצוניים
"Lucie Aubrac, French resistance heroine whose later years were clouded by allegations that her husband was a Nazi informer", באתר "הגרדיאן, מרץ 2007
הערות שוליים
קטגוריה:יהודים בצבא צרפת החופשית וברזיסטאנס
קטגוריה:מעוטרי מדליית הרזיסטנס
קטגוריה:יהודים בצבא צרפת
קטגוריה:מהנדסים יהודים צרפתים
קטגוריה:משפטנים יהודים צרפתים
קטגוריה:קומוניסטים יהודים
קטגוריה:קומוניסטים צרפתים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת הרווארד
קטגוריה:בוגרי המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס
קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1914
קטגוריה:צרפתים שנפטרו ב-2012
| 2024-10-19T06:49:37
|
ריימונד אובראק
|
הפניה רמון אוברק
| 2024-10-19T07:52:50
|
רונלד מקנייר
|
רונלד ארווין מקנייר (באנגלית: Ronald Erwin McNair; 21 באוקטובר 1950 – 28 בינואר 1986) היה אסטרונאוט ופיזיקאי אמריקאי. הוא נהרג בגיל 35 באסון התפוצצות מעבורת החלל צ'לנג'ר במהלך שיגורה במשימה STS-51-L. מקנייר היה אחד משלושת מומחי המשימה, מתוך צוות של שבעה.
לפני אסון הצ'לנג'ר השתתף מקנייר כמומחה משימה במשימה STS-41-B, גם היא על סיפון מעבורת החלל צ'לנג'ר, בין ה־3 ל-11 בפברואר 1984, והיה בכך לאפרו-אמריקאי השני בחלל.
ביוגרפיה
רונלד ארווין מקנייר נולד בלייק סיטי, קרוליינה הדרומית. הוריו היו קארל מקנייר, מכונאי רכב, ופרל, מורה בבית ספר על יסודי. למקנייר שני אחים. משפחתו הייתה דלת אמצעים, ובביתם לא היה חשמל ולא מים זורמים. לאחר מות סב המשפחה עברה המשפחה לבית טוב יותר, אם כי עדיין ברמה נמוכה. אחיו הגדול, שכתב את הביוגרפיה של רונלד מקנייר לאחר מותו, תיאר כיצד המשפחה "כיסתה את הרצפה והרהיטים בסירים ומחבתות כדי שיקלטו את המים שטפטפו מהגג" בזמן גשם.
בקיץ 1959, בהיותו בן תשע, נקראו המשטרה ואמו לספרייה הציבורית בעירו, לייק סיטי, שבה הונהגה הפרדה על רקע גזעני. מקנייר רצה לשאול ספרים מהספרייה הזו, ששירתה רק לבנים. הספרנית הזהירה אותו כי תזמין משטרה, והוא אמר "אני אחכה" והתיישב ליד הדלפק עד שהגיעו השוטרים ואמו. השוטר אמר: "למה פשוט לא תתני לו את הספרים?", דבר שהספרנית עשתה באי רצון. הוא אמר, "תודה, גברתי," כשהביא את הספרים. הפרק, כפי שנזכר על ידי אחיו קארל מקנייר, תואר בסרט אנימציה קצר. הבניין שבו שכנה הספרייה באותה עת נקרא כיום על שמו.
מקנייר סיים את לימודיו התיכוניים כבוגר מצטיין. בשנת 1971 קיבל מקנייר תואר ראשון בפיזיקה הנדסית בהצטיינות יתרה מאוניברסיטת המדינה החקלאית-מכנית של קרוליינה הצפונית בבגרינסבורו, צפון קרוליינה. ב-1976 קיבל מקנייר תואר דוקטור בפיזיקה מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). הוא זכה להכרה רחבה בזכות עבודתו בתחום הלייזר. באותה שנה זכה מקנייר במדליית זהב בקראטה מאיגוד האתלטים החובבים (AAU). מקנייר זכה בהמשך בחמש תחרויות אזוריות ובחגורה שחורה דאן 5 בקראטה.
מקנייר קיבל ארבעה תוארי דוקטור לשם כבוד, כמו גם שלל מלגות וציונים לשבח. הוא היה לפיזיקאי בצוות מעבדת המחקר יוז במאליבו, קליפורניה. מקנייר היה גם חבר באחוות אומגה פסי פי.
קריירה כאסטרונאוט
ממוזער| שלושת האסטרונאוטים האפרו-אמריקאים הראשונים שיצאו לחלל, משמאל לימין: מקנייר, גאי בלופורד ופרד גרגורי, שנבחרו לצוות האסטרונאוטים ב-1978.
בשנת 1978 נבחר מקנייר, יחד עם עוד 34 גברים ונשים, לתוכנית האסטרונאוטים של נאס"א. הוא נבחר מתוך כ-10,000 מועמדים. מקנייר היה אחד מכמה אסטרונאוטים אותם גייסה נישל ניקולס, כחלק ממאמץ של נאס"א להגדיל את מספר המיעוטים והנשים בקרב האסטרונאוטים. מקנייר טס כמומחה למשימה ב-STS-41-B על סיפון מעבורת החלל צ'לנג'ר, בין ה-3 ל-11 בפברואר 1984. בכך היה לאפרו-אמריקאי השני שטס בחלל.
ימין|ממוזער| המועמדים לאסטרונאוט רון מקנייר, גאי בלופורד ופרד גרגורי, לבושים חליפות חלל של אפולו, מאי 1978
אסון הצ'לנגר
לאחר משימה STS-41-B נבחר מקנייר לצוות של משימה STS-51-L, כאחד משלושה מומחי משימה מתוך צוות של שבעה. המעבורת שוגרה ב-28 בינואר 1986. 73 שניות לאחר ההמראה התפוצצה המעבורת, בעת היותה בגובה של כ-14.5 קילומטרים מעל האוקיינוס האטלנטי, וכל אנשי הצוות נספו.
מקנייר נקבר בתחילה בבית הקברות Rest Lawn בלייק סיטי, דרום קרוליינה. ב-2004 הועברו שרידיו לפארק הזיכרון רונלד אי. מקנייר, שנמצא במקום אחר בלייק סיטי.
מוזיקה בחלל
מקנייר היה סקסופוניסט מוכשר וחובב ג'אז נלהב.
לפני משימתו האחרונה עבד מקנייר עם המלחין והמבצע הצרפתי ז'אן מישל ז'אר על יצירה מוזיקלית, שהייתה אמורה להיות חלק מאלבומו של ז'אר שהיה אמור לצאת באותה תקופה, Rendez-Vous. הכוונה הייתה שמקנייר יקליט את סולו הסקסופון שלו על סיפון הצ'לנג'ר, מה שהיה הופך את הסולו של מקנייר ליצירה המוזיקלית המקורית הראשונה שהוקלטה בחלל (אף על פי שהשיר "Jingle Bells" נוגן על מפוחית במהלך טיסה מוקדמת יותר בחלל, במשימת ג'מיני 6). ההקלטה מעולם לא בוצעה שכן הטיסה הסתיימה באסון. הרצועה האחרונה באלבום Rendez-Vous נקראת "Last Rendez-Vous" וכותרת המשנה שלה היא "היצירה של רון". הערות האלבום כוללות הקדשה של ז'אר: "רון כל כך התלהב מהיצירה עד כדי שעשה עליה חזרות ברציפות עד הרגע האחרון. יהי רצון שזכרו של חברי האסטרונאוט והאמן רון מקנייר יחיה דרך היצירה הזו." מקנייר היה אמור לקחת חלק בקונצרט של ז'אר ביוסטון באמצעות שידור חי מן המעבורת, שהייתה אמורה להיות במסלול סביב כדור הארץ באותה עת.
הנצחה והוקרה
שמאל|ממוזער| אנדרטת לד"ר רונלד אי. מקנייר בעיר הולדתו, לייק סיטי, דרום קרוליינה
שמאל|ממוזער| קברו של ד"ר רונלד אי. מקנייר בעיר הולדתו, לייק סיטי, דרום קרוליינה
ממוזער| פארק רונלד מקנייר בברוקלין, ניו יורק
מקנייר זכה לאחר מותו במדליית הכבוד של הקונגרס, שהוענקה לכל אנשי הצוות שאבדו באסונות צ'לנג'ר וקולומביה.
מגוון מקומות ציבוריים, אנשים ותוכניות נקראו מחדש על שמו של מקנייר:
מכתש מקנייר, מכתש על הירח.
בניין מקנייר באוניברסיטת MIT (ידוע גם כבניין 37), שבו שוכן מכון קאולי לאסטרופיזיקה וחקר החלל. MIT היא האוניברסיטה שבה זכה מקנייר לתואר הדוקטור.
מרכז המדע באוניברסיטת פרנסיס מריון בפלורנס, דרום קרוליינה, נקרא על שמו.
מרכז מקנייר לחדשנות ומחקר בתעופה וחלל באוניברסיטת דרום קרוליינה.
מרכז הנופש והפארק מקנייר פומפנו ביץ', פלורידה.
שדרות רונלד מקנייר בלייק סיטי, דרום קרוליינה. הרחובות הסמוכים לשדרה נקרארים על שם שאר האסטרונאוטים שנספו בהתרסקות הצ'לנג'ר.
ב-29 בינואר 2011 הוקדשה ספריית לייק סיטי, דרום קרוליינה, כמרכז ההיסטוריה של החיים של רונלד מקנייר.
מספר רב של בתי ספר ברחבי ארצות הברית נקראו על שמו.
חיים אישיים
מקנייר היה נשוי לשריל מקנייר, ונולדו להם שני ילדים. שריל היא מנהלת מייסדת של מרכז צ'לנג'ר, המתמקד בחינוך למדעי החלל.
מקנייר היה בן הדת הבהאית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אסטרונאוטים אמריקאים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת המדינה של קרוליינה הצפונית A&T
קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס
קטגוריה:אנשי צוות מעבורות החלל
קטגוריה:הרוגי מעבורת החלל צ'לנג'ר
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1950
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1986
| 2024-10-17T16:49:11
|
נתיב זכויות האדם
|
ממוזער|225x225 פיקסלים| נתיב זכויות האדם (17 באוקטובר 2003)
נתיב זכויות האדם הוא פסל חוצות מונומנטלי מעשה ידי הפסל דני קרוון הממוקם בנירנברג, גרמניה. הדרך נפתחה ב-24 באוקטובר 1993. הפסל ממוקם ברחוב בין הבניינים החדשים והישנים של המוזיאון הלאומי הגרמני, המחבר את רחוב קורנמרקט וחומת העיר מימי הביניים.
בשנת 1988, חבר מושבעים בן 12 איש מהמוזיאון הלאומי הגרמני ערך תחרות עיצוב כדי להחליט על העיצוב האמנותי של רחוב Kartäusergasse בנירנברג.
הזוכה בתחרות הייתה הצעה של האמן הישראלי דני קרוון המורכבת משער, 27 עמודים עגולים מבטון לבן, שני עמודים קבורים באדמה המציגים לוח עגול בלבד, ועץ אלון, ובסך הכל 30 עמודים.
בשדרה המרכזית מוצבים שלושים עמודים- כמספר הסעיפים בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. על כל עמוד חרוט סעיף מתוך ההכרזה ב-30 שפות שונות. The inscriptions as summarized by Karavan on the columns http://www.humanrightsanimationproject.org/english/html/human_rights.html accessed 1 May 2007. גובה העמודים 8 מטר, קוטרם 80 ס"מ, והמרווח ביניהם הוא 5 מטר לאורך הציר.
לאתר הפרויקט יש היסטוריה מרובדת, כולל שרידי מנזר, חומת העיר מימי הביניים, מבנים שתוכננו על ידי ספ רוף בשנות ה-50 וה-60, וכניסה מכוסה זכוכית שתוכננה על ידי משרד האדריכלות ME DI UM ב-1993.
פסל זה הוא חלק מהמאמצים של נירנברג להתנער מהמוניטין שלה מהתקופה הנאצית כ"עיר עצרות המפלגה" ולהמציא את עצמה מחדש כ"עיר של שלום וזכויות אדם".
בשנת 2001, נירנברג זכתה בפרס אונסק"ו לחינוך לזכויות אדם. האנדרטה מיועדת הן להכחשה של פשעי העבר והן לתזכורת קבועה לכך שזכויות אדם עדיין מופרות באופן קבוע. פרס נירנברג לזכויות אדם, פרס נירנברג הבינלאומי לזכויות אדם, מוענק באתר מדי שנתיים.
קישורים חיצוניים
סרטון נתיב זכויות האדם, באתר Youtube
הערות שוליים
קטגוריה:נירנברג
קטגוריה:גרמניה: אנדרטאות
קטגוריה:דני קרוון
| 2024-10-16T08:33:34
|
קרב מוחייביב
|
הקרב על מוחייביב התרחש בכפר מוחייביב בין 7 ל-16 באוקטובר 2024, כחלק מהתמרון הקרקעי בלבנון במלחמת חרבות ברזל. הקרב היה בין כוחות חטיבת הזקן וכוחות חטיבת אלכסנדרוני לכוח רדואן של חזבאללה.
רקע
הקרב
על צוות הקרב הגדודי של גדוד 7012 תחת פיקודה של חטיבת "הזקן", הוטלה המשימה לכבוש את הכפר מוחייביב ולהשמיד את התשתיות הצבאיות אותן בנה חזבאללה בכפר, בדגש על תשתיות התקפיות של כוח רדואן.
ב-7 באוקטובר 2024 גדוד 7012 של חטיבת אלכסנדרוני בפיקודו של סא"ל אחיקם הלפרין נכנס לכפר מוחייביב בהתקפה בה התנהלו קרבות קשים נגד כוח רדואן. לוחמי הגדוד נתקלו בלוחמי רדואן בקרבות מטווח קצר ואלו חוסלו בסיוע צמוד של לוחמי השריון ומסוקי קרב של חיל האוויר. לאחר מספר ימי קרבות עזים בפאתי ובלב הכפר מוחייביב, הושגה שליטה מבצעית על הכפר.
במהלך 10 ימים טיהר הגדוד את מרחב הכפר בפעילות שבמהלכה חשפו הלוחמים כמעט בכל בית בכפר מחסני אמל"ח, אמצעי תצפית מתקדמים, מתחמי שיגור, עמדות שהייה, פירים ועוד.
מתחת לפני הכפר חשפו הלוחמים תוואי תת-קרקע משמעותי ביותר, שם נמצאו מפקדות מתקדמות, חדרי שהות והיערכות, חדרי תקשורת ועוד. למעשה, פעילות זו הביאה לגילוי תוואי התת-קרקע הגדול ביותר שנחשף בגזרה הצפונית.
גילוי המנהרה פורסם לציבור על ידי דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי ששידר סרטון מיוחד בו הוא מציג לציבור את הממצאים שאותרו כשהוא בתוך המנהרה.
בין 14 ל-15 באוקטובר כוחות הנדסה קרבית של צה"ל המשתייכים לגדחה"ן 9227 הטמינו במנהרות שאותרו מתחת לכפר עשרות טונות של חומרי נפץ, וב-16 באוקטובר בשעה 8:00 בתזמון מדויק הושמדו כלל מתווי התת-קרקע במרחב. בפיצוץ זה נהרס רוב הכפר.
לאחר הקרב
לאחר הקרב, בכלי תקשורת שונים נמתחה ביקורת כנגד צה"ל בעקבות ההרס הנרחב שנגרם למבני הכפר כתוצאה מהשמדת המנהרות. עוד נמתחה ביקורת כנגד הפגיעה באתרים עתיקים בני אלפי שנים שהיו בכפר.
הערות שוליים
קטגוריה:חטיבת אלכסנדרוני: קרבות ומבצעים
קטגוריה:מלחמת חרבות ברזל: קרבות
קטגוריה:החזית הצפונית במלחמת חרבות ברזל
קטגוריה:מבצע חיצי הצפון
| 2024-10-20T06:00:49
|
דייוויד קמפבל
|
דייוויד קמפבל (באנגלית: David Campbell; ) היה סוחר, איש צבא, חוואי ופוליטיקאי אמריקאי מווירג'יניה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כחבר הסנאט של מדינתו בשנים 1820–1824, וכמושל וירג'יניה ה-27 בשנים 1837–1840.
ראשית חייו
דייוויד קמפבל נולד בחלק של מחוז וושינגטון בווירג'יניה, שבהמשך היה למחוז סמית', כבנם של קפטן ג'ון קמפבל ושל רעייתו אליזבת מקדונלד, שניהם ממוצא סקוטי. אחיו הצעיר, ג'ון קמפבל, שימש כ בשנים 1829–1839. אח צעיר נוסף שלו, אדוארד מקדונלד קמפבל, ייצג את מחוזות לי, ראסל, סקוט, טאזוול ווושינגטון בוועידת החוקה של וירג'יניה של 1829–1830, ובנו של אדוארד, ג'ון ארתור קמפבל, ייצג את מחוזות אלו בוועידת הפרישה של וירג'יניה ערב מלחמת האזרחים האמריקאית ב-1861, ושירת כקפטן רגלים בצבא הקונפדרציה וכשופט. היו להם גם שתי אחיות, מרי קמפבל קמינגס, ואלייזה קמפבל.
ב-1800 נשא קמפבל לאישה את מרי המילטון, והשניים גידלו את אחיינו ואחייניתו, דייוויד ה. ר. קמפבל ווירג'יניה קמפבל.
קריירה פוליטית
קמפבבל היה סוחר מצליח באבינגדון, וירג'יניה. במלחמת 1812 הוא שירת בצבא ארצות הברית והיה קפטן במיליציה של וירג'יניה ושלישו הצבאי של המושל ג'יימס ברבור במהלך מלחמה זו. הוא היה בריגדיר גנרל בבריגדה השלישית של המשמר הלאומי של וירג'יניה וקולונל ברגימנט הפרשים השלישי של וירג'יניה.
בשנים 1802–1812 שימש קמפבל כסגן פקיד המחוז של מחוז וושינגטון. בהמשך הוא נבחר כפקיד המחוז ושימש בתפקיד עד 1837.
לאחר מפקד האוכלוסין של 1820, נבחר קמפבל כנציג מחוזות וושינגטון, לי, סקוט, ראסל וטאזוול בסנאט של וירג'יניה, שם הוא החליף את פרנסיס פרסטון. הוא שירת בסנאטר תקופת כהונה אחת עד 1824 והוחלף על ידי ג'ון ד. שארפ.
מושל וירג'יניה
בשנים 1837–1841 כיהן קמפבל כמושל וירג'יניה. כמושל, הוא קידם ללא הצלחה את יצירתה של מערכת חינוך חובה כלל מדינתית. הוא כינס מושב מיוחד של האספה הכללית של וירג'יניה לסייע למדינה להחזיק מעמד לנוכח . לאחר תום כהונתו כמושל, כיהן קמפבל כשופט שלום במחוז וושינגטון.
מותו
דייוויד קמפבל נפטר באבינגדון ב-19 במרץ 1859, חצי שנה לפני רעייתו. השניים קבורים בבית הקברות סינקינג ספריג שבאבינגדון.
קישורים חיצוניים
דייוויד קמפבל באתר אגודת המושלים הלאומית
דייוויד קמפבל באתר The Political Graveyard
קטגוריה:מושלי וירג'יניה
קטגוריה:מושלי מדינות ארצות הברית מהמפלגה הדמוקרטית
קטגוריה:חברי האספה הכללית של וירג'יניה
קטגוריה:אנשי הכוחות המזוינים של ארצות הברית במלחמת 1812
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1779
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1859
| 2024-10-16T15:59:20
|
שאקטיזם
|
השאקטיזם (Shaktism, शक्तिवाद) הוא אחד מהזרמים המרכזיים בהינדואיזם. שאקטיזם מתמקד בעבודת האלה (दवी, Devī) על צורותיה השונות. צורותיה השונות של האלה אשר באות בין השאר לידי ביטוי דרך מגוון רחב של אלות, נחשבות ביטויים או התגלמות של האנרגיה הנשית האלוהית הנקראת שאקטי. המונח "שאקטי" (शक्ति, Śakti) מתייחס לכוח הקוסמי הנשי, המהווה את מקור היקום ומניע אותו.
השאקטיזם מציג תפיסה ייחודית של האלוהות, המשלבת אלמנטים פילוסופיים, תאולוגיים ופרקטיים. הוא מדגיש את חשיבות האנרגיה הנשית בבריאה, בשימור ובהרס של היקום. מאמיני השאקטיזם, המכונים שאקטים, רואים באלה את הביטוי העליון של המציאות האלוהית. האלה נתפסת כאחדות של כל הניגודים, מגלמת בו-זמנית את הבריאה, השימור וההרס.
בשאקטיזם ישנן צורות רבות של האלה, כאשר כל אחת מהן מייצגת היבט שונה של השאקטי. הצורות הפופולריות ביותר כוללות את דורגה (दुर्गा, Durgā), האלה הלוחמת המגנה על היקום; קאלי (काली, Kālī), התגלמות הזמן והשינוי; לקשמי (लक्ष्मी, Lakṣmī), אלת העושר והשפע; וסראסווטי (सरस्वती, Sarasvatī) אלת החוכמה והאמנות.
הפילוסופיה השאקטית מבוססת על התפיסה כי המציאות האולטימטיבית היא תודעה טהורה (चित्, Cit), המכונה גם "שאקטי". תודעה זו נתפסת כבעלת היבטים סטטיים ודינמיים, המכונים בהתאמה פרקאשה (प्रकाश, Prakāśa), ו-וימרשה (विमर्श, Vimarśa). השאקטי נחשבת למקור כל ההוויה, כולל העולם החומרי.
השאקטיזם מתאפיין במגוון רחב של מסורות אזוריות, המשקפות את ההבדלים התרבותיים והחברתיים ברחבי תת-היבשת ההודית. הוא קשור באופן הדוק למסורות הטנטריות בהינדואיזם. הטנטרה בהקשר השאקטי מתייחסת למערכת של טקסטים, פרקטיקות וטכניקות שנועדו לחבר את המתרגל לאנרגיה האלוהית הנשית. עם זאת, קיימת מחלוקת בתוך השאקטיזם לגבי הפרשנות והיישום של טקסטים ופרקטיקות טנטריות.
הפרקטיקות בשאקטיזם מגוונות ומשלבות אלמנטים מסורתיים הינדואיים עם טכניקות טנטריות ייחודיות. אלה כוללות פוג'ה (पूजा, Pūjā), טקסי הערצה לאלה; מדיטציה ויוגה; שימוש בינטרות (यन्त्र, Yantra) דיאגרמות גאומטריות מקודשות; ומנטרות (मन्त्र, Mantra), צירופי מילים או הברות בעלות כוח רוחני.
השאקטיזם חולק מאפיינים רבים עם זרמים הינדואיים אחרים, אך גם מתייחד מהם. לדוגמה, קיים קשר הדוק בין השאקטיזם לשיוויזם, כאשר שאקטי נתפסת לעיתים כבת זוגו של האל שיווה. עם זאת, השאקטיזם מדגיש את העליונות של העיקרון הנשי. בניגוד לוישנויזם שמתמקד באל הזכרי וישנו, השאקטיזם שם את הדגש על האלה הנשית.
בעת המודרנית, רעיונות מהשאקטיזם השפיעו גם על תנועות פמיניסטיות ורוחניות במערב, המדגישות את חשיבות העיקרון הנשי בחיים הרוחניים והחברתיים. עם זאת, השאקטיזם גם עורר ביקורת, במיוחד בנוגע לפרקטיקות טנטריות מסוימות שנתפסו כבעייתיות בעיני מבקרים מערביים ומסורתיים כאחד. למרות הקשיים בקביעת מספר המאמינים המדויק, השאקטיזם נותר כוח משמעותי בתרבות ובחיים הרוחניים של מיליוני אנשים ברחבי העולם, במיוחד בהודו. הוא ממשיך להתפתח ולהשתנות, תוך שמירה על מהותו כדת המדגישה את העיקרון הנשי האלוהי.
היסטוריה ומקורות
שורשי השאקטיזם נעוצים עמוק בפרה-היסטוריה של תת-היבשת ההודית. ממצאים ארכאולוגיים מעידים על קיומן של פרקטיקות פולחן לאלות נשיות כבר בתקופה הפלאוליתית העליונה, לפני כ-20,000 שנה. הממצא הקדום ביותר של פסלון אלה-אם שנתגלה בהודו, ליד אללהאבאד, תוארך בתיארוך פחמן לתקופה זו. בנוסף, נמצאו אוספים של אבנים צבעוניות מסומנות במשולשים טבעיים ליד מירזאפור באוטר פרדש, הדומות לאבנים שעדיין מקודשות כאלה על ידי קבוצות שבטיות באזור.
בתרבות עמק האינדוס (3300-1300 לפנה"ס) נמצאו אלפי פסלונים של דמויות נשיות, המעידים על חשיבותה של האלה בפולחן המקומי. במרכזי תרבות זו כמו האראפה ומואנג'ודארו נמצאו פסלונים נשיים כמעט בכל בית, מה שמרמז על חשיבותן של אלות בחיי היומיום. פסלונים רבים מציגים נשים עירומות עם תסרוקות מפורטות, ולעיתים עם קישוטים או קרניים על הראש. חלק מהדמויות מוצגות בתנוחות החושפות את איברי המין, מה שעשוי להצביע על קשר לפולחני פוריות.
עם דעיכתה של תרבות עמק האינדוס, התערבבו אוכלוסיותיה עם קבוצות אחרות ויצרו בהדרגה את הציוויליזציה הוודית (1500-600 לפנה"ס). בתקופה זו המשיכה האלוהות הנשית להיות נוכחת באמונה ובפולחן, אם כי בתפקיד משני יותר, כשהאלות משמשות בעיקר כבנות זוג לאלים הגדולים. עם זאת, האלה הגדולה של עמק האינדוס ושל הדרווידים עדיין הטילה את צילה, בעיקר בדמותה המסתורית של אדיטי, "אם האלים הוודית". אדיטי מוזכרת כ-80 פעמים ב-ריגוודה, וכינויה (שמשמעותו "ללא גבולות" בסנסקריט) מסמן אולי את השם המוקדם ביותר ששימש להאנשת האינסוף.
בתקופה הוודית המאוחרת (1000-500 לפנה"ס) החלה התפתחות השאקטיזם כזרם מובחן, והוא התגבש לאורך תקופת האפוס ההודי והפוראנות. טקסטים מכוננים כמו הדווי מהאטמיה, שנכתב בין המאות ה-5 וה-6 לספירה, מהווים אבני דרך משמעותיות בהתפתחות התאולוגיה השאקטית. הדווי מהאטמיה מסמן את לידתו של "השאקטיזם העצמאי", שבו האלה מועלית לדרגת האלוהות העליונה.
בתקופה זו התגבשה תפיסת השאקטי כעיקרון הנשי הקוסמי, המהווה את מקור היקום ומניע אותו. השאקטי נתפסה כאנרגיה היצירתית והדינמית שחודרת ומחייה את כל הקיום. היא זוהתה עם פרקריטי (הטבע או החומר) בפילוסופיה ההודית, ונתפסה כמקור הבריאה, השימור וההרס של היקום.
בתקופת הפוראנות (מהמאה ה-3 עד המאה ה-10 לספירה) התפתחה ספרות ענפה סביב האלות השונות. טקסטים כמו הדווי בהאגוואטה פוראנה והקאליקה פוראנה הרחיבו את המיתולוגיה והתאולוגיה של השאקטיזם. הדווי בהגוואטה פוראנה, למשל, מציג את האלה כהתגלמות העליונה של המציאות האלוהית, ומתאר את מעשי הגבורה והחסד שלה.
במקביל להתפתחות הספרותית, התגבשו גם פרקטיקות פולחן ומדיטציה ייחודיות לשאקטיזם. אלה כללו את טקסי פוג'ה, שימוש במנטרות ויאנטרות, ופרקטיקות יוגיות. הטנטרה, שהתפתחה במקביל לשאקטיזם והשפיעה עליו רבות, הוסיפה ממד אזוטרי ומיסטי לפולחן האלה.
השאקטיזם לא התפתח באופן אחיד בכל רחבי הודו. באזורים שונים התפתחו מסורות מקומיות ייחודיות. בדרום הודו, למשל, התפתחה מסורת עבודת האלה שרי או לקשמי, המדגישה את האלה כמקור השפע והמזל הטוב. בצפון ובמזרח הודו, לעומת זאת, התפתחה מסורת המתמקדת באלות כמו קאלי ודורגה, המדגישה את כוחן ההרסני והמטהר.
בתקופה הימי-ביניימית (מהמאה ה-6 עד המאה ה-13 לספירה) חלה התפתחות משמעותית נוספת בשאקטיזם עם עלייתן של מסורות ה-בהקטי (דבקות). משוררים ומיסטיקנים החלו לחבר שירי אהבה ודבקות לאלות, מה שהפך את השאקטיזם לנגיש יותר להמונים. במקביל, התפתחו גם זרמים פילוסופיים מתוחכמים בתוך השאקטיזם. הפילוסופיה השאקטית, שהתבססה על מסורות קודמות כמו הסאמקהיה והאדוויטה ודאנטה, פיתחה תפיסה מורכבת של המציאות שבה השאקטי היא הכוח היסודי והמודעות הטהורה שמהווה את מהות הקיום.
בתקופה המודרנית, מהמאה ה-19 ואילך, עבר השאקטיזם שינויים נוספים. מצד אחד, היה ניסיון לרפורמה ו"טיהור" של היבטים מסוימים בשאקטיזם, בעיקר אלה הקשורים לפרקטיקות טנטריות שנתפסו כבעייתיות בעיני המערב. מצד שני, הייתה גם תנועה של החייאה והעצמה של המסורת השאקטית, שבאה לידי ביטוי בדמויות כמו רמקרישנה פרמהנסה ותלמידו סוואמי ויווקאננדה, שהפיצו את רעיונות השאקטיזם ברחבי העולם.
תאולוגיה ופילוסופיה
השאקטיזם מציג תפיסה ייחודית של האלוהות והמציאות, המדגישה את העיקרון הנשי כמקור וכוח מניע של היקום. הפילוסופיה השאקטית מבוססת על התפיסה כי המציאות האולטימטיבית היא תודעה טהורה (चित्, Cit), המכונה גם "שאקטי". תודעה זו נתפסת כבעלת היבטים סטטיים ודינמיים, המכונים בהתאמה פרקאשה (प्रकाश, Prakāśa) ווימרשה (विमर्श, Vimarśa). השאקטי נחשבת למקור כל ההוויה, כולל העולם החומרי. בשאקטיזם, האלה נתפסת כאחדות של כל הניגודים. היא מגלמת בו-זמנית את הבריאה, השימור וההרס. תפיסה זו באה לידי ביטוי בדמותה של האלה קאלי, המסמלת את מחזור החיים והמוות. הפילוסופיה השאקטית מדגישה את האחדות בין הנשמה האינדיבידואלית (आत्मन्, Ātman) לבין המציאות האוניברסלית (ब्रह्मन्, Brahman), כאשר שתיהן נתפסות כביטויים של השאקטי.
מושג מרכזי בפילוסופיה השאקטית הוא ה"קונדליני" (कुण्डलिनी, Kuṇḍalinī), אנרגיה רוחנית הנתפסת כמפותלת בבסיס עמוד השדרה. הפרקטיקות השאקטיות מכוונות להעלאת אנרגיה זו דרך מרכזי האנרגיה בגוף (צ'אקרות), עד להתאחדותה עם התודעה הקוסמית בצ'אקרה העליונה. תהליך זה נתפס כמסע רוחני המוביל להארה ולשחרור (मोक्ष, Mokṣa).
בניגוד לתפיסות הינדואיות אחרות המדגישות את הסגפנות והפרישות, השאקטיזם מאמץ גישה חיובית יותר לעולם החומר. העולם הפיזי נתפס כהתגלמות של האלה, ולכן אינו נחשב לאשליה (माया, Māyā) שיש להתעלות מעליה, אלא כביטוי אמיתי של האלוהות. גישה זו מובילה לקבלה של החיים הארציים ולראייתם כחלק מהמסע הרוחני. בהקשר האתי, השאקטיזם מדגיש את חשיבות הפעולה בעולם כחלק מהמסע הרוחני. בניגוד לגישות המדגישות פרישות, השאקטיזם מעודד מעורבות פעילה בחיים, תוך ראיית כל פעולה כהזדמנות לביטוי האלוהי. עם זאת, הדגש הוא על פעולה מתוך מודעות ואי-היצמדות לתוצאות.
הפילוסופיה השאקטית מציעה תפיסה מורכבת של היחסים בין הנשי והגברי באלוהות. בעוד שהשאקטי נתפסת כעיקרון הפעיל והדינמי, היא פועלת בשיתוף עם העיקרון הגברי, המיוצג לרוב על ידי האל שיווה. היחסים ביניהם מתוארים כאיחוד מושלם, המסומל לעיתים קרובות בדמות ארדהנארישווארה (अर्धनारीश्वर, Ardhanārīśvara), ישות המשלבת את המאפיינים הנשיים והגבריים.
תפיסה מרכזית נוספת בשאקטיזם היא הרעיון של "שאקטי פיטהס" (शक्ति पीठ, Śakti Pīṭha), מקומות קדושים הפזורים ברחבי תת-היבשת ההודית, הנחשבים למוקדי כוח של האלה. על פי המסורת, מקומות אלה נוצרו כאשר חלקי גופה של האלה סאטי (Sati) נפלו לאדמה. כל אחד ממקומות אלה מייצג היבט שונה של כוחה של האלה ומהווה מוקד לעלייה לרגל ופולחן.
הפילוסופיה השאקטית פיתחה גם תורת הכרה ייחודית, המכונה "פראטיאבהיג'נה" (प्रत्यभिज्ञा, Pratyabhijñā), או "הכרה מחדש". על פי תורה זו, הדרך להארה היא דרך הכרה בטבע האמיתי של העצמי כזהה לשאקטי. תהליך זה כרוך בהסרת המחסומים המונעים מהאדם לראות את טבעו האלוהי האמיתי.
קיימות גישות שונות בתוך השאקטיזם עצמו, עם דגשים פילוסופיים שונים. למשל, הזרם ה"סמיה" (सम्य, Samaya) מדגיש פרשנות יותר מופשטת ופילוסופית, בעוד הזרם ה"קאולה" (कौल, Kaula) נוטה לגישה יותר מעשית וטקסית.
אלוהויות עיקריות
השאקטיזם מכיר במגוון רחב של צורות אלוהיות נשיות, כאשר כל אחת מהן מייצגת היבט שונה של השאקטי. למרות הריבוי העצום של אלות, ישנן כמה דמויות מרכזיות שזוכות לפופולריות רבה ולהערצה נרחבת בעולם ההינדואי.
דורגה (दुर्गा, Durgā) היא אחת האלות המרכזיות ביותר בשאקטיזם. היא נחשבת לגילום העליון של השאקטי ומזוהה עם כוח וגבורה. דורגה מתוארת לרוב כבעלת עשר זרועות, כל אחת אוחזת בנשק שונה, המסמל את יכולתה להגן על היקום מפני כוחות הרשע. האגדה המפורסמת ביותר על דורגה מתארת את ניצחונה על המהישאסורה, השד-בופאלו, סיפור המהווה מוקד לפסטיבל הדורגה פוג'ה.
קאלי (काली, Kālī) היא התגלמות הזמן, ההרס והשינוי. היא מתוארת כשחורה או כחולה כהה, עם ארבע זרועות ושרשרת גולגולות, המסמלת את מחזוריות החיים והמוות. למרות מראה המפחיד, קאלי נתפסת על ידי מאמיניה כאם מגינה ואוהבת.
לקשמי (लक्ष्मी, Lakṣmī) היא אלת העושר, השפע והמזל הטוב. היא מזוהה עם יופי, פוריות והצלחה חומרית. לקשמי מתוארת לרוב כאישה יפהפייה בלבוש אדום, יושבת או עומדת על פרח לוטוס. היא נחשבת לבת זוגו של האל וישנו ומהווה חלק חשוב בפולחן הוישנווי לצד תפקידה בשאקטיזם.
סראסווטי (सरस्वती, Sarasvatī) היא אלת החוכמה, האמנות והלמידה. היא מזוהה עם ידע, מוזיקה ואמנויות יפות. סראסווטי מתוארת כאישה לבנה בעלת ארבע זרועות, אוחזת בכלי נגינה ובספרים. היא נחשבת לבת זוגו של האל ברהמה ומשחקת תפקיד מרכזי בחיי התרבות והחינוך בהודו.
פרוואטי (पार्वती, Pārvatī) היא התגלמות האהבה, הנאמנות והכוח הנשי. היא נחשבת לבת זוגו של האל שיווה ומייצגת את האנרגיה היצירתית של היקום. פרוואטי מופיעה במגוון צורות, כולל דורגה וקאלי, ומשחקת תפקיד מרכזי במסורות השייוויות והשאקטיות כאחד.
בנוסף לאלות הראשיות הללו, ישנן קבוצות של אלות שזוכות להערצה משמעותית בשאקטיזם.
ה"תשע דורגות" (नवदुर्गा, Navadurga) הן קבוצה של תשע צורות של דורגה, שכל אחת מהן מייצגת היבט שונה של כוחה.
ה"שבע אימהות" (सप्तमातृका, Saptamātṛkā) הן קבוצה של שבע אלות אימהיות, שנחשבות לכוחות מגינים ומזינים.
קבוצה חשובה נוספת היא "עשר המהווידיות" (दश महाविद्या, Daśa Mahāvidyā), שמייצגות עשרה היבטים שונים של החוכמה והכוח האלוהי הנשי. קבוצה זו כוללת את קאלי, טארה, טריפורה סונדרי, בהוואנשוורי, צ'הינמסטה, בהיירווי, דהומוואטי, בגלמוקי, מטנגי וקמלה.
כל אחת מהן מייצגת היבט ייחודי של השאקטי ומשויכת לפרקטיקות רוחניות ספציפיות. בעוד שהאלות הללו נתפסות כישויות נפרדות, הן נחשבות גם לביטויים שונים של אותה אנרגיה אלוהית אחת - השאקטי. מאמינים רבים, רואים באלות השונות פנים שונות של אותה מציאות אלוהית.
בהקשר המקומי והאזורי, ישנן אלות רבות נוספות שזוכות להערצה בקהילות ספציפיות. לדוגמה, קאמקיה (कामाख्या, Kāmākhyā) היא אלה חשובה באסאם, המזוהה עם פוריות ומיניות. בבנגל, מנסה (मनसा, Manasā) היא אלת הנחשים הפופולרית, בעוד שבדרום הודו, מארימן (मारियम्मन्, Māriyamman) היא אלה מרכזית המזוהה עם מחלות ורפואה. אלות מקומיות ושבטיות אלו, משתלבות במסורת השאקטית הרחבה יותר באופן שיוצר מארג עשיר של אמונות ופרקטיקות.
היחס לאלות אלו אינו אחיד בקרב כל המאמינים. ישנם זרמים בשאקטיזם המתמקדים באלה אחת כעליונה, בעוד אחרים רואים את כל האלות כשוות בחשיבותן. כמו כן, ישנם הבדלים אזוריים משמעותיים בפופולריות ובאופי הפולחן של אלות שונות.
מסורות טנטריות
המסורות הטנטריות מהוות חלק מרכזי בשאקטיזם, אם כי לא כל צורות השאקטיזם הן טנטריות. הטנטרה בשאקטיזם מתייחסת למערכת של טקסטים, פרקטיקות וטכניקות רוחניות המתמקדות בעבודה עם האנרגיה הנשית האלוהית. מקורות היסטוריים מצביעים על כך שהטנטרה השאקטית התפתחה בהודו החל מהמאה השישית לספירה בערך. הפרקטיקות הטנטריות בשאקטיזם כוללות מדיטציה, שימוש במנטרות, מודרות (תנוחות ידיים סמליות), ינטרות (דיאגרמות גאומטריות מקודשות), ופוג'ה (טקסי פולחן). מטרת פרקטיקות אלו היא להעלות את הקונדליני, האנרגיה הרוחנית המתוארת כמפותלת בבסיס עמוד השדרה, דרך הצ'אקרות (מרכזי אנרגיה) עד להתאחדות עם התודעה הקוסמית . הפרקטיקות הטנטריות השאקטיות, השפיעו על ההינדואיזם הפופולרי גם בקרב אלו שאינם מזדהים באופן מפורש כטנטריים. לדוגמה, השימוש במנטרות ובינטרות נפוץ בפולחן ההינדואי הרגיל, גם אם המשמעות האזוטרית המקורית שלהם אינה תמיד מובנת או מיושמת במלואה.
הטקסטים הטנטריים השאקטיים כוללים את ה"יוגיני טנטרה", ה"רודריימלה טנטרה", וה"מהנירוונה טנטרה". טקסטים אלו מספקים הנחיות לפרקטיקות רוחניות ומציגים תפיסות קוסמולוגיות ותאולוגיות של האלוהות הנשית.
אחד המאפיינים הידועים של הטנטרה השאקטית הוא השימוש ב"פנצ'מקארה" או חמשת ה-ממים: מדיה (יין), מאמסה (בשר), מטסיה (דג), מודרה (תנוחות ידיים או דגנים קלויים) ומאיטהונה (איחוד מיני). עם זאת, קיימת מחלוקת לגבי הפרשנות והיישום של אלמנטים אלו. חלק מהזרמים מפרשים אותם באופן סמלי, בעוד אחרים מיישמים אותם באופן מילולי תחת תנאים מבוקרים.
הטנטרה השאקטית מתחלקת לשתי מסורות עיקריות: ה"קאולה" וה"סמאיה". המסורת הקאולית נוטה להיות יותר אזוטרית ורדיקלית בפרקטיקות שלה, בעוד שהמסורת הסמאיה נוטה להיות יותר שמרנית ומתונה. המסורת הקאולית מדגישה את חשיבות החוויה הישירה והשימוש בכל האספקטים של החיים, כולל אלו הנחשבים "טמאים" במסורות אחרות, כדרך להארה. לעומת זאת, המסורת הסמאיה נוטה להדגיש יותר פרקטיקות מדיטטיביות ופנימיות.
המסורות הטנטריות בשאקטיזם מדגישות גם את חשיבות הגורו, או המורה הרוחני. התלמיד (שישיה) מקבל הכנה והדרכה מהגורו, כולל העברה של מנטרות וטכניקות מדיטציה ספציפיות. תהליך זה, הידוע כדיקשה (יוזמה), נחשב חיוני להתקדמות רוחנית במסורת הטנטרית.
המסורות הטנטריות השאקטיות, השתלבו עם אמונות ופרקטיות שבטיות במהלך השנים. אינטגרציה זו מדגימה מדגים את הגמישות של השאקטיזם הטנטרי ואת יכולתו לקלוט ולשלב מסורות מקומיות מגוונות. ניתן לראות את הפרקטיקות הטנטריות משתלבות גם בפולחן העממי של האלה בבנגל. למרות שרוב המאמינים אינם עוסקים בפרקטיקות טנטריות מורכבות, ההשפעה הטנטרית ניכרת בשימוש במנטרות, בטקסים ובתפיסות רוחניות.
בעשורים האחרונים, מחקרים אקדמיים הרחיבו את ההבנה של הטנטרה השאקטית. עבודות אלו חשפו את המורכבות והעושר של מסורות אלו, וסייעו לשבור תפיסות מוטעות לגביהן. עם זאת, עדיין קיימות מחלוקות בקרב חוקרים לגבי היבטים שונים של הטנטרה השאקטית, כולל מקורותיה, התפתחותה ההיסטורית והפרשנות של טקסטים וסמלים מסוימים.
פרקטיקות ופולחן
הפרקטיקות והפולחן בשאקטיזם מגוונים ומשקפים את המורכבות והעושר של מסורת זו. הם כוללים טקסים, תפילות, מדיטציות ופעולות יומיומיות המכוונות לחיבור עם האנרגיה האלוהית הנשית.
1. פוג'ה (पूजा, Pūjā) היא צורת הפולחן המרכזית בשאקטיזם. זהו טקס הערצה הכולל הקרבת מנחות לאלה, כגון פרחים, מזון, בשמים ומנורות. הפוג'ה יכולה להתבצע בבית, במקדש או במקומות קדושים אחרים.
2. מנטרות (मन्त्र, Mantra) הן חלק בלתי נפרד מהפולחן השאקטי. אלו הן נוסחאות מילוליות או הברות בעלות כוח רוחני, שנחשבות לגילומים קוליים של האלה. חזרה על מנטרות נחשבת לאמצעי לטיהור התודעה ולהתחברות עם האנרגיה האלוהית.
3. ינטרות (यन्त्र, Yantra) הן דיאגרמות גאומטריות מקודשות המשמשות כעזרי מדיטציה וככלים לריכוז אנרגיה רוחנית. מדיטציה על ינטרות נחשבת לאמצעי להשגת תובנות רוחניות ולהתאחדות עם האלה.
4. מדיטציה וטכניקות יוגיות: כולל קונדליני יוגה, שמטרתה להעלות את האנרגיה הרוחנית דרך הצ'אקרות (מרכזי אנרגיה בגוף).
5. פסטיבלים מהווים חלק מרכזי בפולחן השאקטי. הדורגה פוג'ה בבנגל, הנמשכת תשעה ימים, היא אחד הפסטיבלים החשובים ביותר. במהלך פסטיבל זה, מאמינים עורכים טקסים מורכבים, מקריבים קורבנות ומשתתפים בחגיגות המוניות. פסטיבלים אחרים כוללים את הנבראטרי, המוקדש לתשע צורות של האלה, והקאלי פוג'ה, המתמקד בפולחן קאלי.
6. עלייה לרגל למקומות קדושים, הידועים כשאקטי פיטאס (शक्ति पीठ, Śakti Pīṭha), היא פרקטיקה חשובה נוספת. מסורת זו מבוססת על האגדה של סאטי, שגופה נחתך לחלקים שנפלו במקומות שונים בתת-היבשת ההודית. כל שאקטי פיטה נחשב למקום שבו נפל חלק מגופה של האלה ומהווה מוקד לעלייה לרגל ופולחן.
7. פרקטיקות טנטריות: בשאקטיזם הטנטרי, פרקטיקות מיניות יכולות להיות חלק מהפולחן. אלו נתפסות כאמצעי לעורר את האנרגיה הקונדליני ולהשיג איחוד רוחני. עם זאת, פרקטיקות אלו שנויות במחלוקת ומיושמות רק על ידי קבוצות מסוימות תחת הדרכה.
8. פרקטיקות יומיומיות: בחיי היומיום, מאמינים שאקטים עשויים לבצע פרקטיקות כמו צום, שמירה על טוהרה טקסית, ולימוד טקסטים מקודשים. רבים מקיימים פוג'ה יומית בביתם, מקדישים מזון לאלה לפני הארוחות, ומשתמשים במנטרות במהלך פעילויות יומיומיות.
קיימת מחלוקת בקרב חוקרים לגבי המקור והמשמעות של חלק מהפרקטיקות השאקטיות. בעוד שחלק רואים בהן המשכיות של מסורות קדומות, אחרים טוענים כי רבות מהן הן יצירות מאוחרות יותר שעברו תהליך של "סנסקריטיזציה" והתאמה למסורת הברהמינית.
מסורות אזוריות, דמוגרפיה ומרכזי פולחן בשאקטיזם
השאקטיזם מתאפיין במגוון רחב של מסורות אזוריות ומרכזי פולחן ברחבי תת-היבשת ההודית.
1. בנגל- בבנגל, השאקטיזם הוא הזרם הדתי הדומיננטי. פולחן האלה בבנגל מתאפיין בעוצמה רגשית ובמגוון רחב של פרקטיקות. הדורגה פוג'ה, פסטיבל שנתי המוקדש לאלה דורגה, הוא אירוע מרכזי בחיי הדת והתרבות הבנגלית. בנוסף, פולחן קאלי נפוץ מאוד באזור זה, במיוחד במקדש קאליגהט בקולקטה.
2. אסאם- באסאם, המסורת השאקטית מתמקדת בפולחן האלה קאמקיה, הנחשבת לאחת הצורות החזקות ביותר של האלה. מקדש קאמקיה בגוואהטי הוא אחד ממרכזי הפולחן החשובים ביותר של השאקטיזם בצפון-מזרח הודו. הפסטיבל השנתי אמבובאצ'י מלה, המציין את המחזור החודשי של האלה, מושך אליו מאות אלפי מאמינים.
3. דרום הודו- באזור זה, השאקטיזם מתבטא בצורות שונות. במקדש מינאקשי בעיר מדוראי שבטמיל נאדו, האלה מינאקשי (צורה של פרוואטי) נחשבת לאלה הראשית. הפסטיבל השנתי מינאקשי קליאנם, המציין את נישואיה של מינאקשי לשיווה, הוא אירוע מרכזי באזור. בקרלה, פולחן האלה בהגוואטי הוא נפוץ, ומשלב אלמנטים של השאקטיזם עם מסורות מקומיות.
4. מערב הודו- באזור זה, במדינת גוג'ראט, האלה אמבה היא דמות מרכזית. מקדש אמבאג'י הוא אחד ממוקדי העלייה לרגל החשובים באזור. בראג'סטאן, פולחן האלה קרני מטה משלב אלמנטים של השאקטיזם עם מסורות מקומיות.
5. צפון הודו- באזור זה בכלל, ובמיוחד בהרי ההימלאיה, ישנם מספר מרכזי פולחן שאקטיים חשובים. מקדש ויישנו דווי בג'מו וקשמיר, ומקדש נאינה דווי בהימאצ'ל פרדש, הם דוגמאות בולטות. פסטיבל נבראטרי, המוקדש לתשע צורות של האלה, נחגג בעוצמה רבה באזורים אלה.
מגוון המסורות האזוריות ומרכזי הפולחן השונים בהודו, זה משקף את ההתפתחות ההיסטורית של השאקטיזם ואת יכולתו להתאים עצמו לתרבויות, למנהגים מקומיים ולמסורות שבטיות. כך למשל, בקרב שבטי הסנטל באודישה ובג'רקהנד, אלות מקומיות כמו תאקוראני משולבות עם האלות הקלאסיות של השאקטיזם. המסורות השבטיות משתלבות גם בחיי היומיום של ההינדואים ברחבי הודו, אלות הכפר (גרמדוואטות) תופסות תפקיד חשוב בקהילות כפריות רבות, והפולחן אליהן משתלב בקהילות אלה עם המסורות השאקטיות הגדולות יותר.
מבחינה דמוגרפית, קשה לקבוע במדויק את מספר המאמינים בשאקטיזם, שכן רבים מההינדואים משלבים אלמנטים של שאקטיזם עם זרמים אחרים של ההינדואיזם. עם זאת, הערכות מצביעות על כך שהשאקטיזם הוא הזרם השלישי בגודלו בהינדואיזם, אחרי וישנויזם ושיוויזם, עם כ-200 מיליון מאמינים ברחבי העולם.
מרכזי הפולחן העיקריים של השאקטיזם, הידועים כשאקטי פיטאס (शक्ति पीठ, Śakti Pīṭha), אשר נוצרו על פי האמונה כאשר חלקי גופה של האלה סאטי נפלו לאדמה פזורים ברחבי תת-היבשת ההודית. המסורת מונה 51 שאקטי פיטאס עיקריים, אם כי המספר המדויק והמיקומים שנויים במחלוקת בין מקורות שונים. אלה כוללים מקומות כמו קמקיה באסאם, קאליגהט בבנגל המערבית, וג'ואלמוקי בהימאצ'ל פרדש.
השפעה על המערב
בעשורים האחרונים, השאקטיזם התרחב גם מחוץ להודו. מקדשים שאקטיים הוקמו במדינות דרום-מזרח אסיה, וכן במערב. לדוגמה, מקדש קאלי מנדיר בלגונה ביץ', קליפורניה, ומקדש שרי ראג'רג'שוורי פיטאם בראש, ניו יורק, הם מרכזים חשובים לפולחן השאקטי בארצות הברית.
השאקטיזם גם השפיע על תנועות רוחניות ופמיניסטיות במערב. חוקרים מסוימים טוענים כי הדגש של השאקטיזם על העיקרון הנשי האלוהי מספק מודל חשוב לתפיסות רוחניות אלטרנטיביות. עם זאת, יש המבקרים את האופן שבו רעיונות שאקטיים מיובאים ומותאמים להקשר המערבי, וטוענים כי לעיתים יש בכך משום ניכוס תרבותי.
שאקטיזם לעומת מסורות הינדואיות אחרות
השאקטיזם, כאחד הזרמים המרכזיים בהינדואיזם, מציג תפיסה ייחודית של האלוהות והמציאות, המתמקדת באנרגיה הנשית האלוהית. עם זאת, הוא חולק מאפיינים רבים עם זרמים הינדואיים אחרים, תוך שמירה על זהותו הייחודית. השוואה מעמיקה בין השאקטיזם לבין מסורות הינדואיות אחרות חושפת את מורכבות היחסים ואת נקודות הדמיון וההבדל ביניהם.
השאקטיזם והשיוויזם מקיימים יחסים מורכבים ומרתקים. שתי המסורות מדגישות את חשיבותה של האנרגיה האלוהית, אך בעוד השיוויזם רואה בשיווא את הכוח העליון, השאקטיזם מעניק מעמד זה לשאקטי, האנרגיה הנשית. למרות זאת, רבים רואים בשתי המסורות הללו שני צדדים של אותו מטבע. כך למשל, פולר בספרו "The Camphor Flame" מתאר כיצד בחלק מהמסורות השאקטיות, שיווא נתפס כגוף הקוסמי, בעוד שאקטי היא הנשמה המחייה אותו. זוגיות קוסמית זו מודגמת בדמותו של ארדהנארישווארה, ישות המשלבת את המאפיינים הנשיים והגבריים.
לעומת זאת, היחסים בין השאקטיזם לוישנויזם מורכבים יותר. הוישנויזם מתמקד בעבודת האל וישנו, ומדגיש את חשיבות הבהקטי (דבקות) כדרך לגאולה. השאקטיזם, מצדו, מציב את האלה במרכז, אך גם מכיר בחשיבות הבהקטי. למרות ההבדלים, ישנן נקודות השקה מעניינות בין שתי המסורות. לדוגמה, לקשמי, בת זוגו של וישנו, נחשבת לאחת הצורות החשובות של האלה בשאקטיזם. בנוסף, בחלק מהמסורות השאקטיות, האלה נתפסת כמקור כל האלים, כולל וישנו.
היחס בין השאקטיזם לאדוויטה ודאנטה, אחת הפילוסופיות ההינדואיות החשובות ביותר, מדגים את המורכבות הפילוסופית של השאקטיזם. בעוד שהאדוויטה ודאנטה מדגישה את האחדות המוחלטת של המציאות (ברהמן), השאקטיזם מכיר בדואליות של שיווה ושאקטי, אך רואה בהם אחדות בסופו של דבר. פילוסופים שאקטים רבים פיתחו גרסאות של אדוויטה המשלבות את תפיסת השאקטי כאנרגיה היסודית של היקום. בהקשר של תפיסת הגאולה, השאקטיזם מציע גישה ייחודית. בעוד שמסורות הינדואיות רבות רואות בשחרור (מוקשה) מהמעגל של לידה מחדש את המטרה הסופית, השאקטיזם מדגיש את ההגשמה של הכוח האלוהי בתוך העולם הזה. זה מתבטא בפרקטיקות כמו קונדליני יוגה, שמטרתן להעיר את האנרגיה האלוהית הרדומה בתוך הגוף האנושי.
למרות ההבדלים, השאקטיזם אינו עומד בנפרד משאר המסורות ההינדואיות. למעשה, הוא מקיים דיאלוג מתמיד עם זרמים אחרים, משפיע עליהם ומושפע מהם. לדוגמה, רעיונות שאקטיים השפיעו על התפתחות הטנטרה בבודהיזם, במיוחד בצורתו הטיבטית. בעשורים האחרונים, חוקרים החלו לבחון מחדש את היחסים בין השאקטיזם למסורות הינדואיות אחרות. מחקרים אלה חושפים תמונה מורכבת של השפעות הדדיות ודיאלוג מתמשך. לדוגמה, עבודתו של אלכסיס סנדרסון על ההיסטוריה של השיוואיזם והשאקטיזם בקשמיר חשפה את האופן שבו שתי המסורות הללו התפתחו זו לצד זו, תוך השפעה הדדית מתמדת.
השפעה תרבותית
השאקטיזם, כאחד הזרמים המרכזיים בהינדואיזם, השפיע באופן משמעותי על התרבות ההודית ומעבר לה. השפעתו ניכרת במגוון תחומים, החל מאמנות ופולקלור ועד לפילוסופיה ופרקטיקות חברתיות. חשוב להבין את ההשפעה התרבותית של השאקטיזם בהקשר הרחב של התרבות ההודית, שבה אלמנטים דתיים ותרבותיים שזורים זה בזה באופן הדוק.
באמנות החזותית, השאקטיזם הותיר חותם עמוק. דימויים של אלות שאקטיות, במיוחד דורגה, קאלי ולקשמי, הם מהנפוצים ביותר באיקונוגרפיה ההינדואית. פסלים וציורים של אלות אלו נמצאים בכל רחבי תת-היבשת ההודית ומהווים חלק בלתי נפרד מהנוף התרבותי. דימויים אלו של האלות השאקטיות, משמשים לא רק כאובייקטים של פולחן, אלא גם כסמלים תרבותיים רבי עוצמה המעצבים את הזהות הקולקטיבית.
בספרות ובשירה, השאקטיזם השפיע על יצירתם של משוררים ויוצרים רבים. בבנגל, למשל, התפתחה מסורת עשירה של שירת בהקטי (דבקות) המוקדשת לאלות שאקטיות. שירים אלה, הידועים כ"שיירי שאקטה", ממשיכים להיות פופולריים ומושרים בטקסים דתיים ובאירועים תרבותיים עד היום.
ההשפעה התרבותית של השאקטיזם ניכרת במיוחד בפסטיבלים ובחגיגות העממיות. הדורגה פוג'ה בבנגל, למשל, היא לא רק אירוע דתי אלא גם פסטיבל תרבותי מרכזי המושך מיליוני משתתפים. הפסטיבל, משלב אלמנטים דתיים, אמנותיים וחברתיים, ומשמש כזירה לביטוי יצירתי ולחיזוק קשרים קהילתיים. פסטיבלים אחרים, כמו נבראטרי במערב הודו וקלי פוג'ה בחלקים שונים של המדינה, מדגימים גם הם את האופן שבו רעיונות שאקטיים מעצבים את החיים התרבותיים של קהילות שלמות.
בתחום הקולנוע, השאקטיזם השפיע על יצירות רבות בתעשיית הסרטים ההודית. סרטים המבוססים על מיתוסים שאקטיים, כמו "ג'אי סנטושי מא" משנת 1975, זכו להצלחה עצומה והפכו לחלק מהתרבות הפופולרית.
ההשפעה התרבותית של השאקטיזם ניכרת גם בפרקטיקות חברתיות ובמבנים משפחתיים. בחלק מהקהילות השאקטיות, נשים נהנות ממעמד מכובד במיוחד, המשקף את הערצת העיקרון הנשי האלוהי. עם זאת, היחס בין האידיאלים הדתיים למציאות החברתית הוא מורכב.
בתחום הפילוסופיה והמחשבה הדתית, השאקטיזם תרם תרומה משמעותית להתפתחות של רעיונות מטאפיזיים ואפיסטמולוגיים בהודו. תפיסת השאקטי כאנרגיה קוסמית יסודית השפיעה על התפתחות של זרמים פילוסופיים שונים, כולל גרסאות מסוימות של אדוויטה ודאנטה. פילוסופים שאקטים פיתחו מערכות מחשבה מתוחכמות שהשפיעו על ההגות ההודית בכללותה.
השפעתו של השאקטיזם ניכרת גם בתחום הרפואה המסורתית והפרקטיקות הרוחניות. מושגים כמו צ'אקרות וקונדליני, שמקורם במסורת השאקטית-טנטרית, הפכו לחלק בלתי נפרד מתפיסות של בריאות ורווחה בהודו ומחוצה לה. פרקטיקות כמו קונדליני יוגה, שמקורן בשאקטיזם, זכו גם הן לפופולריות עולמית בעשורים האחרונים.
בתחום האדריכלות והאמנות המונומנטלית, השאקטיזם הותיר חותם משמעותי. מקדשים המוקדשים לאלות שאקטיות, כמו מקדש קמקיה באסאם או מקדש מינקשי במאדוראי, הם יצירות מופת אדריכליות המושכות מבקרים ועולי רגל מכל רחבי העולם.
ביקורות ומחלוקות
השאקטיזם, כאחד הזרמים המרכזיים בהינדואיזם, היה נושא לביקורות ומחלוקות לאורך ההיסטוריה שלו. מורכבותו הפילוסופית, פרקטיקות הפולחן הייחודיות שלו, והאופן שבו הוא מתייחס לסוגיות של מגדר ומיניות, עוררו דיונים ערים ולעיתים מחלוקות חריפות.
אחת הביקורות המרכזיות על השאקטיזם נוגעת לפרקטיקות הטנטריות המזוהות עם חלק מזרמיו. פרקטיקות אלו, במיוחד אלו הקשורות לטקסים מיניים ושימוש בחומרים משכרים, עוררו התנגדות חריפה בקרב מלומדים הינדואים מסורתיים ורפורמיסטים כאחד. המבקרים טענו כי פרקטיקות אלו מנוגדות לערכים המוסריים של ההינדואיזם ומהוות סטייה מהמסורת הוודית. מנגד, תומכי השאקטיזם הטנטרי טוענים כי הביקורת נובעת לעיתים קרובות מאי-הבנה של עומק הפילוסופיה והסמליות בתורה זו. לטענתם, הפרקטיקות הטנטריות נועדו להיות כלים רוחניים מתקדמים, המיועדים למתרגלים מנוסים תחת הדרכה מדוקדקת.
סוגיה נוספת שעוררה מחלוקת היא היחס בין השאקטיזם לפמיניזם. מצד אחד, ההדגשה של השאקטיזם על העיקרון הנשי האלוהי והעצמה נשית נתפסה על ידי חלק מהחוקרים והפעילים כמודל חיובי לשוויון מגדרי. מצד שני, מבקרים טענו כי האידיאליזציה של הנשיות בשאקטיזם אינה בהכרח מתורגמת לשוויון מעשי בחברה ההינדואית.
ויכוח נוסף סובב סביב היחס בין השאקטיזם למסורות הינדואיות אחרות. בעוד שתומכי השאקטיזם רואים בו את שיאה של המחשבה ההינדואית, מבקרים טענו כי הוא מהווה סטייה מהמסורת הוודית המקורית. דיון זה מתקשר לשאלות רחבות יותר על אותנטיות ולגיטימיות בתוך ההינדואיזם.
מחלוקת משמעותית נוספת נוגעת לפרשנות של טקסטים שאקטיים מרכזיים. לדוגמה, ה"דווי מהטמיה", אחד הטקסטים החשובים ביותר בשאקטיזם, זכה לפרשנויות שונות ולעיתים מנוגדות. חלק מהפרשנים ראו בו ביטוי למונותיאיזם שאקטי, בעוד אחרים פירשו אותו באופן פוליתיאיסטי או פנתיאיסטי.
בתחום הפילוסופי, התעוררו ויכוחים לגבי היחס בין השאקטיזם לאסכולות פילוסופיות הינדואיות אחרות, במיוחד לאדוויטה ודאנטה. בעוד שחלק מההוגים השאקטים ניסו לשלב את תפיסת השאקטי עם הפילוסופיה הלא-דואליסטית של אדוויטה, אחרים ראו בשאקטיזם מסגרת פילוסופית נפרדת ועצמאית. דיונים אלה משקפים מתחים רחבים יותר בתוך המחשבה ההינדואית בין גישות מוניסטיות ודואליסטיות.
ביקורת נוספת על השאקטיזם נוגעת לשימוש בקורבנות חיים בחלק מהפולחנים. פרקטיקה זו, שעדיין קיימת בחלק מהמקדשים השאקטיים, עוררה התנגדות חריפה מצד פעילי זכויות בעלי חיים ורפורמיסטים הינדואים. המבקרים טוענים כי פרקטיקה זו אינה עולה בקנה אחד עם עקרון האהימסה (אי-אלימות) שהוא מרכזי בהינדואיזם. מנגד, תומכי הפרקטיקה רואים בה המשכיות של מסורת עתיקה ומקודשת.
כמו כן, בעשורים האחרונים, התעוררה ביקורת על האופן שבו רעיונות ופרקטיקות שאקטיות אומצו והותאמו בהקשרים מערביים. מבקרים טענו כי תהליך זה כרוך לעיתים קרובות בניכוס תרבותי ובפישוט יתר של מסורות מורכבות.
ראו גם
שאקטי
שיוויזם
מיתולוגיה הינדואית
קישורים חיצוניים
שאקטיזם, באתר אינציקלופדיית בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
2024 10
קטגוריה:הינדואיזם
| 2024-10-20T06:21:23
|
לואיז פרי
|
לואיז פרי (באנגלית: Louise Perry) היא סופרת, עיתונאית, ומנחת פודקאסט בריטית אשר מרבה לעסוק בפמיניזם ובסוגיות חברתיות. פרי היא המחברת של הספר "The Case Against the Sexual Revolution: A New Guide to Sex in the 21st Century" בו היא מבקרת את ההשפעות של הנורמות המיניות המודרניות על החברה ובו היא קוראת לבחור בגישה מסורתית יותר למערכות יחסים ומיניות.
ביוגרפיה
לואיז פרי נולדה וגדלה בלונדון שבבריטניה. פרי סיימה את לימודיה באוניברסיטת לונדון עם תואר ראשון באנתרופולוגיה. לאחר לימודיה היא התנדבה במשך מספר שנים במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית, והחוויות שלה באותה התקופה השפיעו רבות על עמדותיה לגבי אתיקה מינית.
לאורך השנים פרי כתבה מאמרים שונים במספר רב של עיתונים ומגזינים בריטיים, כולל הספקטייטור, ניו סטייטסמן והדיילי מייל. במאמרים היא מרבה לעסוק בנושאים הקשורים לפמיניזם, מוסר ונורמות חברתיות, ולהתמקד במיוחד בהשלכות של הנורמות המודרניות הנוגעות למיניות, מערכות יחסים ותפקידי מגדר.
בשנת 2022 פרסמה פרי את ספרה הראשון "The Case Against the Sexual Revolution: A New Guide to Sex in the 21st Century" אשר הפך לרב מכר בבריטניה. בספר היא העלתה את הטענה שלנורמליזציה של מין מזדמן בחברה המודרנית היו השלכות שליליות לחברה באופן כללי, ובמיוחד לנשים צעירות. כמו כן, פרי טוענת שהנורמות המסורתיות שנגעו למין ומערכות יחסים סיפקו לנשים הגנות מסוימות.
בפברואר 2022 השתתפה בדיבייט שאורגן על ידי ארגון הדיבייט "Oxford Union", בו היא תקפה את ההצעה לפיה "אנו צריכים לקבל בברכה את העידן החדש של הפורנו" ("We Should Welcome the New Era of Porn"). בדיבייט פרי קראה לצופים לשקול את ההשפעות השליליות של צפיה בפורנוגרפיה באינטרנט. ב-2023 פרי השתתפה גם בפאנל בכנס של הארגון "Alliance for Responsible Citizenship" בו היא העלתה את הטענה שנשים הושפעו לרעה מהאמונה הרווחת שהנורמות המיניות המסורתיות לא רלוונטיות יותר.
פרי היא גם המנחה של הפודקאסט "Maiden Mother Matriarch" בו היא מראיינת מגוון אורחים מכל הקשת הפוליטית בנושאים הקשורים לסוגיות חברתיות ותרבותיות. בנוסף, היא גם שותפה בהנהלה של הארגון "We Can't Consent To This" המספק סיוע משפטי במקרים בהם נשים ונערות נהרגו או נפצעו כתוצאה מאלימות מינית בעוד שהטענה המשפטית מצד התוקף היא שהאלימות בוצעה בהסכמה.
חיים אישיים
לואיז פרי נישאה ב-2017. בנם הראשון של בני הזוג נולד בשנת 2021. לואיז פרי גרה עם משפחתה בלונדון.
קישורים חיצוניים
האתר הרשמי
הערות שוליים
קטגוריה:פמיניסטיות בריטיות
קטגוריה:פעילות חברתיות בריטיות
קטגוריה:עיתונאיות בריטיות
קטגוריה:סופרות בריטיות
קטגוריה:פעילות זכויות נשים
קטגוריה:בריטיות שנולדו ב-1992
קטגוריה:מגישי פודקאסטים בריטים
קטגוריה:יוטיוברים בריטים
| 2024-10-19T14:28:49
|
רנאטו וייגה
|
רנאטו פלמה וייגה (בפורטוגזית: Renato Palma Veiga; נולד ב-29 ביולי 2003 בליסבון שבפורטוגל) הוא כדורגלן פורטוגזי המשחק בעמדת המגן השמאלי בקבוצת צ'לסי מהפרמייר ליג ובנבחרת פורטוגל.
קריירת מועדונים
וייגה נולד בליסבון שבפורטוגל, ובשנת 2010 הצטרף למחלקת הנוער של ספורטינג ליסבון. בהמשך עבר למחלקת הנוער של ריאל מסאמה, ובשנת 2019 חזר למחלקת הנוער של ספורטינג ליסבון. בשנת 2021 החל לשחק בקבוצת המילואים של ספורטינג ליסבון.
ב-28 באוגוסט 2023 חתם וייגה על חוזה לארבע שנים בפ.צ. בזל מליגת העל השווייצרית. הוא ערך 23 הופעות ליגה במהלך עונת , בהן הבקיע שני שערים.
ב-12 ביולי 2024 חתם וייגה על חוזה לשבע שנים בצ'לסי מהפרמייר ליג. ב-18 באוגוסט ערך את הופעת הבכורה שלו במועדון, בהפסד 0–2 למנצ'סטר סיטי במסגרת המחזור הראשון בליגה לעונת 2024/2025. ב-3 באוקטובר הבקיע את שער הבכורה שלו במועדון, בניצחון 2–4 על גנט במסגרת שלב הבתים של הקונפרנס ליג לעונת 2024/2025.
קריירה בינלאומית
בחודש ספטמבר 2024 זומן וייגה לראשונה לסגל נבחרת פורטוגל לקראת משחקי ליגת האומות 2024/2025 נגד נבחרות קרואטיה וסקוטלנד. ב-13 באוקטובר ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת, בניצחון 1–3 על נבחרת פולין במסגרת ליגת האומות 2024/2025.
חיים אישיים
וייגה הוא בנו של כדורגלן נבחרת כף ורדה לשעבר נלסון וייגה .
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:כדורגלנים פורטוגזים
קטגוריה:מגני כדורגל פורטוגזים
קטגוריה:כדורגלני אאוגסבורג
קטגוריה:כדורגלני פ.צ. בזל
קטגוריה:כדורגלני צ'לסי
קטגוריה:כדורגלני נבחרת פורטוגל
קטגוריה:פורטוגזים שנולדו ב-2003
| 2024-10-18T15:08:32
|
All Along the Watchtower
|
"All Along the Watchtower" הוא שיר של הזמר האמריקאי-יהודי בוב דילן מתוך אלבום האולפן השמיני שלו, John Wesley Harding משנת 1967. השיר נכתב על ידי דילן והופק על ידי בוב ג'ונסטון. מילות השיר, שבגרסתו המקורית מכילות שתים עשרה שורות, מציגות שיחה בין ג'וקר לגנב. השיר זכה לפרשנויות שונות; כמה מבקרים ציינו כי הוא מהדהד שורות בספר ישעיהו, פרק כ"א, פסוקים ה'-ט'. דילן הוציא מספר הקלטות מהופעות חיות שונות, וגרסאות של השיר נכללות בכמה מאוספי להיטיו הגדולים הבאים.
"All Along the Watchtower", שזכה לגרסאות כיסוי של אמנים רבים, מזוהה מאוד עם הכיסוי שג'ימי הנדריקס הקליט עם The Jimi Hendrix Experience לאלבום האולפן השלישי שלהם, Electric Ladyland מ-1968. הגרסה של הנדריקס, שיצאה חצי שנה לאחר ההקלטה המקורית של דילן, נכנסה לטופ 20 בשנת 1968, זכתה בפרס היכל התהילה של הגראמי בשנת 2001, ודורגה במקום ה-48 ברשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון בשנת 2004 (מקום 40 בגרסת 2021). דילן ניגן את השיר לראשונה בהופעה חיה בסיבוב ההופעות Bob Dylan and the Band 1974 Tour, סיבוב ההופעות הראשון שלו מאז 1966. הופעותיו החיות הושפעו מגרסת הכיסוי של הנדריקס, עד כדי כך שהן נקראו כיסוי של גרסת כיסוי. דילן ביצע את השיר בהופעה חיה יותר מכל השירים האחרים שלו, עם יותר מ-2,250 רסיטלים.
הגרסה המקורית של בוב דילן
רקע והקלטה
לאחר תאונת אופנוע ביולי 1966, דילן בילה את 18 החודשים הבאים בהתאוששות בביתו בוודסטוק ובכתיבת שירים. על פי הביוגרף של דילן, קלינטון היילין, כל השירים של John Wesley Harding, אלבום האולפן השמיני של דילן, נכתבו והוקלטו במהלך תקופה של שישה שבועות בסוף 1967. עם ילד אחד שנולד בתחילת 1966 וילד נוסף באמצע 1967, דילן השתקע בחיי משפחה. דילן טען שהוא חשב על השיר במהלך סופת רעמים. הוא הקליט את "All Along the Watchtower" ב-6 בנובמבר 1967 באולפני קולומביה A בנאשוויל, טנסי, אותו אולפן שבו השלים את Blonde on Blonde שנה קודם לכן. את דילן, שניגן בגיטרה אקוסטית ובמפוחית, שני יוצאי נאשוויל מהסשנים של Blonde on Blonde: צ'ארלי מקוי על גיטרת בס וקנת בוטרי על תופים. המפיק היה בוב ג'ונסטון, שהפיק את שני אלבומיו הקודמים של דילן, Highway 61 Revisited ב-1965 ו-Blonde on Blonde ב-1966 ומהנדס הקול היה צ'ארלי בראג.
הגרסה הסופית של "All Along the Watchtower" נבעה משני טייקים שונים במהלך הסשן השני מתוך שלושה של John Wesley Harding. הסשן נפתח עם חמישה טייקים של השיר, שלבסוף הטייק השלישי והחמישי שחוברו ליצירת רצועת האלבום. לפי גריי, כמו ברוב הבחירות באלבום, השיר הוא יצירה אפלה ודלילה שעומדת בניגוד מוחלט להקלטות הקודמות של דילן מאמצע שנות ה-60.
הלחנה ופרשנות לירית
מוזיקה
המוזיקולוג וילפריד מלרס, שציין את האזכורים התנ"כיים ב-"All Along the Watchtower", כתב כי השיר "מתעמת בגבורה, במנגינה איאולית מתנדנדת, בס מתנודד עמוק ומקצב דוחף, עם הכאוס של האדם שנפל". מלרס סבר כי תחושת האיום המבוטאת במילים "אינה חיצונית למנגינה שנותרה, בקשתותיה האציליות על הבס היורד להחריד, פרועה".
חוקר המוזיקולוגיה אלבין זק מוצא השפעה חזקה של בלוז בשיר שדילן פיתח מתוך חיבתו לבלוז של רוברט ג'ונסון ומצטט את הקדשתו של דילן ב-"Writings and Drawings by Bob Dylan": "לוודי גאת'רי ורוברט ג'ונסון הנפלאים שהציתו את זה ולרוח המנגינות המופלאה הנהדרת שמכסה את האחדות של כולנו". זק רואה את "All Along the Watchtower" כמראה שילוב של השפעות כתיבת הבלדות של גאת'רי והשפעות הבלוז של ג'ונסון על דילן. זק משווה את מילותיו של דילן בשיר ישירות לשיר "Me and the Devil Blues" של ג'ונסון, וקובע כי: "דילן חוקר פטליזם מפחיד כזה (של מילותיו של ג'ונסון) על ידי השתלת נרטיב של ניכור וחשש על מסגרת מוזיקלית של יציבות בלתי מתפשרת".
גרסת The Jimi Hendrix Experience
The Jimi Hendrix Experience החלו להקליט את הגרסה שלהם לשיר "All Along the Watchtower" ב-21 בינואר 1968, באולפני אולימפיק בלונדון. השיר מזוהה מאוד עם הפרשנות שג'ימי הנדריקס הקליט עם הלהקה לאלבום האולפן השלישי שלהם Electric Ladyland. הנדריקס נמשך מוזיקלית לשיריו של דילן מספר פעמים במהלך הקריירה שלו, לדברי המהנדס אנדי ג'ונס. הנדריקס קיבל קלטת סליל של הקלטותיו של דילן שלא פורסמו באותה תקופה על ידי היחצ"ן מייקל גולדשטיין, שעבד עבור מנהלו של דילן, אלברט גרוסמן. "(הנדריקס) הגיע עם הקלטות האלה של דילן וכולנו שמענו אותן בפעם הראשונה באולפן", נזכר ג'ונס. בתחילה התכוון להקליט את "I Dreamed I Saw St. Augustine", אך שינה זאת ל-"All Along the Watchtower". שנתיים לאחר מכן הוא גם הקליט את "Drifter's Escape" מתוך האלבום John Wesley Harding.
סטאבס כתב שזה היה השני מבין השירים של דילן שהנדריקס עיבד לסגנונו שלו, הראשון היה "Like a Rolling Stone" שנוגן מוקדם יותר במונטריי. שיר שלישי שהנדריקס עיבד לדילן הוא "Can You Please Crawl Out Your Window".
הקלטה
לדברי אדי קרמר, המהנדס הקבוע של הנדריקס, הגיטריסט חתך מספר רב של טייקים ביום הראשון של ההקלטות בינואר בלונדון, וצעק שינויי אקורדים לעבר דייב מייסון שהופיע בסשן וניגן בגיטרה נוספת בת 12 מיתרים. באמצע הפגישה, נגן הבס נואל רדינג לא היה מרוצה מההליכים ועזב. מאוחר יותר הוא ציין שהוא לא אהב את השיר והעדיף את הגרסה של דילן. מייסון תפס את מקומו על הבס. לדברי קרמר, את תפקיד הבס האחרון ניגן הנדריקס עצמו. חברו של הנדריקס וחבר של הרולינג סטונז, בריאן ג'ונס, תרם את הרעשים המופיעים בפתיח, שנוגנו על ידי ויברסלאפ. גרסה דלילה זו, ללא אוברדאבים הופיעה בסופו של דבר באוסף South Saturn Delta שיצא בשנת 1997.
קרמר וצ'אס צ'נדלר ביצעו מיקס לגרסה הראשונה של "All Along the Watchtower" ב-26 בינואר 1968, אך הנדריקס לא היה מרוצה מהתוצאה והמשיך להקליט מחדש ולבצע אובר-דאבינג של חלקי גיטרה במהלך יוני, יולי ואוגוסט באולפני רקורד פלאנט בניו יורק. המהנדס טוני בונג'ובי תיאר שהנדריקס נעשה יותר ויותר לא מרוצה ככל שהשיר התקדם, דיבב יותר ויותר חלקי גיטרה, והעביר את קלטת המאסטר מארבע רצועות לשתים-עשרה רצועות למכונה בת שישה-עשר רצועות. בונג'ובי נזכר: "הקלטת הרעיונות החדשים האלה פירושה שהוא יצטרך למחוק משהו. בשבועות שקדמו למיקס כבר הקלטנו מספר אוברדאבים, ניגבנו רצועה אחר רצועה. [הנדריקס] כל הזמן אמר, 'אני חושב שאני שומע את זה קצת אחרת'". ככל הנראה, הנדריקס ניסה להקליט את מה שזק כינה בשיר "צליל עמוק עם קצב כבד", שלא הודגש בגרסתו של דילן. בסוף הסשנים היו לקרמר ולהנדריקס 16 רצועות להשתמש בהן למיקס השיר שהפך במהרה לסינגל המיועד של האלבום.
קרדיטים
ג'ימי הנדריקס - שירה, גיטרה מובילה, גיטרת סלייד, גיטרה בס, מפיק, מיקסינג
מיטש מיטשל - תופים
דייב מייסון - גיטרה אקוסטית בעלת שנים-עשר מיתרים
בריאן ג'ונס - כלי הקשה שונים
אדי קרמר, גארי קלגרן - מהנדסים, מיקסינג
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שירי 1967
קטגוריה:סינגלים מ-1968
קטגוריה:שירי בוב דילן
קטגוריה:שירים באנגלית
קטגוריה:סינגלים בהוצאת פולידור רקורדס
קטגוריה:סינגלים בהוצאת קולומביה רקורדס
קטגוריה:סינגלים בהוצאת רפרייז רקורדס
| 2024-10-19T08:45:00
|
Move (שיר של אדם פורט וסטריב)
|
"Move" הוא שיר שהוקלט על ידי הדי ג'יי הגרמני אדם פורט, המפיק מוזיקלי האמריקאי סטריב והזמר Malachiii. השיר יצא לאור ב-7 ביוני 2024, על ידי חברת התקליטים קיינמיוזיק. השיר הפך לוויראלי ברשתות החברתיות לאחר שהושמע בכמה אירועים של קיינמיוזיק.
השיר תואר כמפגש מושך בין אפרוביטס להאוס מלודי, וכ"צועד בדרכי האפרו האוס".
גרסת הרמיקס לשיר יצאה לאור ב-11 באוקטובר 2024, בהשתתפות של הזמרת הקובנית-אמריקאית קמילה קביו.
היסטוריית יציאות לאור
+ תאריכי יציאות לאור ופורמטים עבור "Move"אזורתאריך יציאהפורמט (ים)גרסהחברת תקליטיםהערותכלל העולם7 ביוני 2024הורדה דיגיטלית • הזרמת מוזיקהמקוריתקיינמיוזיקRelease formats for Move on June 8, 2024:
11 באוקטובר 2024רמיקסRelease formats for Move on October 11, 2024:
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שירי 2024
קטגוריה:סינגלים מ-2024
קטגוריה:שירי קמילה קביו
קטגוריה:שירים באנגלית
קטגוריה:שירי מוזיקת האוס
קטגוריה:סינגלים שהגיעו למקום הראשון בפורטוגל
קטגוריה:סינגלים שהגיעו למקום הראשון ברומניה
קטגוריה:סינגלים שהגיעו למקום הראשון בשווייץ
| 2024-10-19T08:45:22
|
כילדברט השני
|
כילדברט השני (Childebert II; בערך 570 – מרץ 596) היה המלך המרובינגי של אוסטרזיה (שכללה אז את פרובאנס) בשנים 575–595, ושל בורגונדיה בשנים 592–595, כבנו המאומץ של דודו, גונתרם, מלך בורגונדיה.
ילדות
כילדברט נולד בסביבות שנת 570. הוא היה בנם של המלך סיגברט הראשון וברונהילדה (ברונכילדיס). כשאביו נרצח בשנת 575 על ידי שני עבדים של המלכה-הרעיה פרדגונד מסואסון, נלקח כילדברט מפריז (לפי סיפור אחד, לאחר שהורד מחלון בתיק על ידי אמו) על ידי גונדובאלד (Gundobald), אחד מאדוניו הנאמנים, למץ (בירת אוסטרזיה), שם הוכר כריבון. הוא היה אז רק בן חמש, ובמהלך שנות קטינותו הארוכות, היה מאבק על השלטון בין אמו ברונהילדה לבין האצילים, כאשר ברונהילדה הייתה דומיננטית עד שכילדברט הגיע לבגרות בשנת 585.
ברונהילדה מינתה למחנכו של כילדברט את הדוכס גוגו (Gogo), שהיה דמות מרכזית בפוליטיקה המרובינגית.
כילפריך הראשון, מלך פריז והמלך הבורגונדי גונתרם, ביקשו לכרות ברית עם כילדברט, שאומץ על ידי שניהם בתורם. מכיוון שגונתרם היה אדון מחצית ממרסיי, מחוז פרובאנס הפך למרכז של מאבק קצר בין השניים.
גונתרם חבר לדינמיוס מפרובאנס , שעודד את הכמרים של ההדיוקסיה של אוזס לבחור את הדיאקון שלהם מרקלוס לבישוף, כנגד הבישוף שכבר נבחר יובינוס , מושל פרובאנס לשעבר. בזמן שיובינוס ותיאודור, הבישוף של מרסיי , נסעו לחצרו של כילדברט, גונתרם אסר אותם. דינמיוס, בינתיים, מנע את כניסת גונדולף (Gundulf), דוכס ממשפחת סנאטורית חשובה והדומסטיקוס לשעבר של כילדברט, מלהיכנס למרסיי מטעם כילדברט. בסופו של דבר הוא נאלץ להיכנע, אם כי מאוחר יותר אסר שוב את תיאודור ושלח אותו לגונתרם. כילדברט החליף אותו בפרובאנס בניקטיוס (585). למרות המרד של דינמיוס, כילדברט זיכה אותו רשמית ב-28 בנובמבר 587.
יורש, מלך ומנהיג מלחמה
עם ההתנקשות בחייו של כילפריך בשנת 584 והסכנות שנגרמו למונרכיה הפרנקית עקב משלחתו של גונדואלד בשנת 585, עבר כילדברט ללא סייג לצדו של גונתרם. על פי הסכם אנדלוט משנת 587, הוכר כילדברט כיורש של גונתרם, ובעזרת דודו בשנת 587 הוא דיכד את מרד הדוכסים ראוכינג (Rauching), אורסיו (Ursio) וברתפריד (Berthefried), והצליח להשתלט על טירת וובר . ניסיונות רבים נעשו להתנקש בחייו על ידי פרדגונד, אשתו של כילפריך, שהייתה להוטה להבטיח את הירושה של גונתרם עבור בנה כלותאר השני. כילדברט השני ניהל יחסים עם האימפריה הביזנטית, ולחם במספר הזדמנויות בשם הקיסר מאוריקיוס נגד הלומברדים באיטליה, בהצלחה מוגבלת.
עם גונתרם, הוא אישר לנזיר האירי קולומבנוס לייסד את המנזר של Luxeuil ושני מנזרים נוספים בלב הרי הווז' ולעבוד עם הנזירים שלו בכל הממלכות הפרנקיות.
עם מותו של גונתרם בשנת 592 סיפח כילדברט את ממלכת בורגונדיה, ואף תכנן לתפוס את אחוזותיו של כלותאר ולהיות המלך היחיד של הפרנקים. עם זאת, הוא ואשתו הצעירה פאילובה (Faileuba) מתו לאחר שהורעלו בשנת 596. ילדיהם של כילדברט ופאילובה: הבוגר, תיאודברט השני, ירש את אוסטרזיה עם בירתה מץ, והצעיר, תיאודריך השני, קיבל את ממלכתו לשעבר של גונתרם, בורגונדיה, ובירתה באורליאן.
המשורר ונאנטיוס פורטונאטוס, בן זמנו של כילדברט, חיבר לכבודו שיר שבח והלל, בו תיאר אותו כ"מלכיצדק שלנו, מלך וכוהן", המנהל את הממלכה בצדק וביושר, בהשראת האל והכנסייה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:נפטרים ב-595
קטגוריה:ילידי 570
קטגוריה:השושלת המרובינגית
קטגוריה:מלכים פרנקים
קטגוריה:מלכים מהמאה ה-6
קטגוריה:מלכי אוסטרזיה
קטגוריה:מלכי בורגונדיה
| 2024-10-19T06:19:41
|
סולימאן פרנג'יה הבן
|
הפניה סולימאן פרנג'יה (1965)
| 2024-10-16T09:42:28
|
סולימאן פרנג'יה
|
הפניה סולימאן פרנג'יה (1910)
| 2024-10-16T09:42:35
|
חיידק מעיים
|
הפניה מיקרוביוטה של מערכת העיכול
| 2024-10-16T09:49:38
|
פלך ויטבסק
|
פלך ויטבסק היה גוברניה של האימפריה הרוסית, שבירתו קמניץ-פודולסקי. שטח הפלך היה 38,650 קמ"ר, ואוכלוסייתו מנתה 1,489,246 תושבים בזמן מפקד האוכלוסין ב-1897. הוא גבל בפלך וילנה, פלך קובנו ופלך קורלנד במערב, בפלך ליפלנד בצפון, בפלך פסקוב ופלך סמולנסק במזרח, בפלך מינסק ופלך מוגילב בדרום.
הפלך נוסד בשנת 1802, לאחר פיצול פלך בלארוס לשני פלחים : ויטבסק ומינסק. מבחינה מנהלית הפלך היה מחולק ל־11 אוייזדים. פלך ויטבסק התקיים כיחידה מנהלית עד לסופה של האימפריה הרוסית. גם בישויות המדיניות שקמו לאחר האימפריה הרוסית (הרפובליקה העממית של בלארוס והרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית) המשיך להתקיים פלך ויטבסק (ללא החלק הצפוני שלו שהפך לחלק מלטביה העצמאית, עד שפורק במרץ 1924. על שטחו נוסד מחוז ויטבסק, חלק מהשטח הועבר למחוז פסקוב ולמחוז סמולנסק, החלק הצפוני של שטח פלך ויטבסק לשעבר נמצא כיום בלטביה.
אוכלוסייה
חלוקת אוכלוסיית הפלך לפי שפת אם ב-1897:
שפה מספר תושבים % מהתושביםבלארוסית 788,599 53.0לטבית 264,052 17.7רוסית 198,001 13.3יידיש 174,240 11.7פולנית 50,377 3.4שפות אחרות 13,967 0.9
חלוקת אוכלוסייתה הפלך לפי דת ב-1897:
דת % מהתושביםנצרות אורתודוקסית 55.4נצרות קתולית 24.0יהדות 11.8אדוקי האמונה הישנה 5.6 לותרניזם 3.1דתות אחרות 0.1
ערים מרכזיות בפלך
דבינסק
ויטבסק (בירת הפלך)
פולוצק
וליז'
רז'יצה
נוול
קישורים חיצוניים
אודות פלך ויטבסק באנציקלופדיה הרוסית
הערות שוליים
ויטבסק
| 2024-10-16T20:22:14
|
הרמה הסייסמית של העיר ניו יורק וסביבתה
|
ממוזער|הסיסמיוּת באזור ניו יורק (רע"א השוות או גדולות ממגניטודה 3). הנתונים מהמכון הגאולוגי של ארצות הברית (USGS, למעלה) וממרכז המידע הלאומי לרעידות אדמה (NEIC, למטה). באיור העליון, עיגולים אדומים סגורים מראים את מוקדי רעידות האדמה בין 1924–2006. עיגולים שחורים פתוחים מראים את הרעידות הגדולות יותר של השנים 1737, 1783 ו-1884. הקווים הירוקים הם מערכת ההעתקים של Ramapo.
הרמה הסייסמית של העיר ניו יורק וסביבתה (באנגלית: Seismicity of the New York City area) היא נמוכה יחסית. נְיוּ יוֹרְק פעילה פחות מבחינה סייסמית מקליפורניה, מכיוון שהיא רחוקה מכל גבול שבין לוחות טקטוניים. רעידות אדמה גדולות והרסניות תוך-לוחית (Intra-Plate Earthquake להבדיל מ-Inter-Plate Earthquakes) הן נדירות יחסית. כאשר הן אכן מתרחשות בצפון-מזרח ארצות הברית, האזורים המושפעים מהם גדולים בהרבה מאשר רעידות אדמה במגניטודה דומה בחוף המערבי של ארצות הברית. רעידת האדמה הידועה הגדולה ביותר באזור העיר ניו יורק התרחשה בשנת 1884, כנראה במקום כלשהו בין ברוקלין לסנדי הוק (הממוקמת בדרום מפרץ ניו יורק התחתון ושייכת לניו ג'רזי), והייתה בגודל מוערך של כ-5 בסולם ריכטר. רעידות האדמה בניו יורק בשנים 2023 ו-2024 היו רעידות רדודות.
ניו יורק העיר
ניו יורק היא עיר במדינת ניו יורק והעיר המאוכלסת והצפופה ביותר בארצות הברית. לניו יורק שטח עירוני מהגדולים בעולם והיא מהווה עיר עולם בשל השפעתה העצומה על התקשורת, הפוליטיקה, הכלכלה, החינוך, הבידור, התרבות, האמנות והאופנה. לניו יורק מספר כינויים, כגון "התפוח הגדול" ו"העיר שלא ישנה"
העיר ניו יורק מורכבת מחמישה רבעים: מנהטן' הברונקס, ברוקלין, קווינס וסטטן איילנד. אוכלוסיית העיר מגוונת מבחינה אתנית, נכון לשנת 2024 ניו יורק מונה 8,097,282 תושבים המשתכנים בשטח של 1,214 קילומטר רבוע. לאוכלוסייה זו יש להוסיף כ-170,000 תיירים בממוצע כל יום.
ניו יורק ממוקמת בצפון-מזרחה של ארצות הברית, בדרום-מזרחה של מדינת ניו יורק, ובערך באמצע הדרך שבין וושינגטון ובוסטון. מיקומה של העיר על אגנו של נהר ההדסון, אשר נשפך לנמל טבעי (מפרץ ניו יורק העליון) ומשם לאוקיינוס האטלנטי, עזר לעיר להתפתח כעיר מסחר. רובה של העיר בנוי על שלושה איים, מנהטן, סטטן איילנד ולונג איילנד, מה שהופך כל חלקת אדמה לנדירה, ומעודד את צפיפות האוכלוסייה.
הגאולוגיה של העיר ניו יורק
ממוזער|מפה גאולוגית של העיר ניו יורק. מקרא: צבע לבן גופי המים (שבמפה מימין מופיעים בתכלת); מנהטן רובה סלעים קומפיטנטיים מעידן הקָמְבְּריוּן (אדום וצהוב); הברונקס גם כן, וגם מעידן הפְּרֶקמבריון; קווינס בשוליים המערביים גם כן, אבל ברובו משקעי אלוביום וקרחוניים, כך גם ברוקלין (מדרוןם לקווינס, שחסרה במפה. בשוליים המערביים של ההדסון, סיל הפליסיידס.
הרבעים של העיר ניו יורק משתרעים על הגבול בין שני מחוזות גאולוגיים של צפון-מזרח יבשת אמריקה. ברוקלין וקווינס, הממוקמות בלונג איילנד, הן חלק ממישור החוף המזרחי. לונג איילנד עצמה היא מורנה מסיבית שנוצרה בשוליים הדרומיים של מעטפת הקרח לורנטייד במהלך עידן הקרח האחרון. הברונקס ומנהטן שוכנות בקצה המזרחי של אגן הביקוע של ניוארק, שהוא גוש של קרום כדור הארץ ששקע כלפי מטה במהלך התפוררותה של יבשת העל פנגיאה בתקופת הטריאס. סיל הפליסיידס לאורך הגדה המערבית של נהר ההדסון לחופיו של ניו ג'רזי, חושף סלע עתיק שהותך בעבר הרחוק, ושמילא את האגן שח ניוארק. המסלע העומד בבסיס חלק גדול של מנהטן מורכב משלוש תצורות סלע: מנהטן שיסט, שיש טוקההו ופורדהאם גנייס, ומכסים את האזור הפיזיוגרפי שנקרא מנהטן פרונג'. אלה סלעים מטמורפים (מותמרים בעברית) חזקים וקומפיטנטים שנוצרו כאשר יבשת העל פנגיאה נוצרה הם המתאימים היטב ליסודות גורדי השחקים של מנהטן. בסנטרל פארק יש מחשוף מפורסם של "מנהטן שיסט" שנקרא "סלע העכבר" ועוד מחשופים דומים ברחבי הפארק.
ימין|ממוזער|חמשת הרובעים של העיר ניו יורק: 1. מנהטן; 2. ברוקלין; 3. קווינס 4. הברונקס; 5. סטטן איילנד. השוו עם המפה הגאולוגית שמשמאל.
מבחינה גאולוגית, מאפיין עיקרי של המצע הסלעי של מנהטן הוא, שבסיס הסלע של האי מתנשא הרבה יותר קרוב לפני השטח מגשר הנרי הדסון בקצהו הצפוני ועד רחוב 29, שם הוא "צולל" כמה מאות מטרים עד רחוב קאנאל וככר וושינגטון, ושם מרחוב צ'מברס וככר וושינגטון, הסלע עולה בהדרגתיות קרוב לפני השטח עד למנהטן תחתית והבאטרי פארק. ביניהם, העמק המבני מרובד במשקעים של טיל קרחוני או מורנה. כלומר, במנהטן עילית, במידטאון מנהטן ובלואר מנהטן, הסלעים הקומפיטנטיים קרובים לפני השטח, ובאזור שבין רחוב 29 ורחוב קאנאל, הסלע עמוק מאד ביחס אליו. הדעה הרווחת הייתה, שקרבת הסלע אל פני השטח במידטאון, היא הסיבה העיקרית להתקבצותם של גורדי השחקים באזור זה וברובע הפיננסי של ניו יורק, ולהיעדרם על פני השטח שבין שני האזורים הללו. עם זאת, מחקר הראה שלגורמים כלכליים היה חלק גדול יותר במיקומם של גורדי שחקים אלה.
מאידך, הרבעים קווינס וברוקלין, וחלקים מרובע סטטן איילנד, "מונחים" על משקעים אלוביאליים וקרחוניים. עוביים משתנה בין עשרות מטרים (עד כ-45 מ' במקומות שהמשקעים שם המפותחים ביותר), לבין מטרים בודדים. האתרים שיושבים על המשקעים הללו בעובי של מטרים בודדים, מועדים לפורענות במקרה של רעידת אדמה, גם אם רחוקה יחסית מהעיר. זאת כי המצע הבלתי מלוכד שעוביו מטרים ספורים, ואשר מונח על סלעים עתיקים וקומפיטנטיים, עלול ליצור תופעה של תגובת אתר סייסמית, בה מתרחשת הגברה משמעותית של תאוצות הקרקע, ביחס לצפוי באתרים שבמנהטן ובברונקס שמונחים על סלעים קומפיטנטיים - שם לא צפוי שתתקיים תופעה זו.
טקטוניקה אזורית
ממוזער|העיר ניו יורק ממוקמת על הלוח הצפון-אמריקאי, המוצג בצהוב. גבולות הלוחות הקרובים ביותר אליה, נמצאים לאורך הרכס המרכז-אטלנטי שממזרח לה.
השוליים היבשתיים האטלנטיים של צפון-מזרח ארצות הברית הם שוליים פסיביים מבחינה טקטונית. כלומר, אינם נמצאים בתנועה ביחס לכל לוח טקטוני אחר. הסיסמיות של צפון מזרח ארצות הברית נחשבת בדרך כלל כנובעת מאזורי חולשה עתיקים, המופעלים מחדש בשדה המאמצים של ימינו. במודל זה, מישורי העתקים קיימים שנוצרו במהלך אפיזודות גאולוגיות קדומות, נמשכים בקרום התוך-לוחי, ורעידות אדמה תוך-לוחיות מתרחשות כאשר הלחץ של ימינו משתחרר לאורך אזורי חולשה אלו. המתח הגורם לרעידות האדמה נחשב בדרך כלל כנגזר מעמקי הביקוע של ימינו ברכס המרכז אטלנטי.
ברדיוס של 100 ק"מ מהעיר ניו יורק, יש רמת ביניים של פעילות סייסמית, יותר ממה שנצפה במרכז מדינת ניו יורק. היא לא פעילה סיסמית כמו קליפורניה, שנמצאת בגבול לוחות טרנספורמציה של תנועה אופקית ימנית, אבל רעידות אדמה גדולות ומזיקות מתרחשות. יתר על כן, כאשר רעידות אדמה נדירות אלו במזרח ארצות הברית מתרחשות, האזורים המושפעים מהן גדולים בהרבה מאשר רעידות אדמה במערב ארצות הברית באותה מגניטודה. מערכת ההעתק של Ramapo נחשבת בדרך כלל למערכת השבר הפעילה ביותר באזור העיר ניו יורק. הערכת השכיחות של אירועים סיסמיים בעוצמה בינונית או גבוהה, מהווה בעיה עבור החוקרים, שאינם מסוגלים לקשר היטב את רעידות האדמה באזור, עם מבנים גאולוגיים ספציפיים, כשאין תיעוד אינסטרומנטלי (מסייסמוגרפים) עבור רעידות האדמה ההיסטוריות הבולטות.
הסיכון לעיר מרעידת אדמה
הערכות הסיכון לרעידות אדמה מבוססות על גורמים כמו קִרבה לקו העתק, צפיפות אוכלוסין וסיכון לתשתיות. האוכלוסייה והתשתית הצפופה פירושה שרעידת אדמה במגניטודה של 5 ומעלה עלולה לגרום נזק משמעותי לעיר ניו יורק. מומחים חוששים כי רעידות בגודל 5 בסמוך לעיר, עלולות להתרחש בעומקים רדודים של פחות מ-10 קילומטרים.
רעידות אדמה במגניטודה של 5 ומעלה, מתרחשות באזור העיר בממוצע רב שנתי של אחת ל-100 שנים. זאת על פי דוח ממצפה הכוכבים למונט-דוהרטי באוניברסיטת קולומביה. בקליפורניה יש יותר מ-99 אחוז סיכויים, שרעידת אדמה אחת לפחות במגניטודה 6.7 או יותר, תתרחש בנקודה כלשהי לאורכה על פני תקופה של 30 שנה. זוהי רמה סייסמית הגבוהה באופן משמעותי מניו יורק, וגם מישראל. רעידת האדמה האחרונה במגניטודה 5 בעיר ניו יורק התרחשה בשנת 1884 בים, מול שכונת "חוף רוקאווי" שברובע קווינס שמול מפרץ ג'מייקה (הממוקמת בקצה הדרומי של גשר חוצה המפרץ, על השרטון הדרומי מול האוקיינוס האטלנטי - ראו מיקומה במפה העליונה).
קיימת סבירות נמוכה לרעידת אדמה במגניטודה גדולה, אך הסיכון לנזק בבניינים מרעידת אדמה נחשב בשנת 2008 למצב הרביעי בסיכון על ידי FEMA (הסוכנות הפדרלית לניהול מצבי חירום). תרומה לרמת הסיכון הגבוהה יחסית היא העובדה, שרוב הבניינים נבנו לפני שהתקן הסייסמי הוכנס לתוקף בשנת 1995. מבנים לא מחוזקים אינם מתפקדים היטב ברעידות אדמה. בניינים גבוהים שממוקמים ליד ואף בצמידות לבניינים נמוכים יותר, נמצאים כולם בסיכון גדול יותר, עקב התנודות האופקיות הבלתי שוות במהלך רעידת אדמה. בסך הכל, הסיכון לרעידת אדמה בעיר גבוה אפילו מרעידת אדמה מתונה, מכיוון שרוב התשתית המזדקנת של העיר נבנתה ללא תקנים סייסמיים. מחקר משנת 2008 מאוניברסיטת קולומביה מצא, כי אזור ניו יורק נמצא בסיכון "גדול במידה ניכרת" לרעידת אדמה במגניטודה של 6 או 7 מכפי שחשבו בעבר. מאידך, בפרסום מעודכן יותר משנת 2014, הודיע המכון הגאולוגי של ארצות הברית, שבעיר ניו יורק, המפות המעודכנות מצביעות על סיכון מעט נמוך יותר לבניינים גבוהים ממה שחשבו בעבר (אבל עדיין קיים סיכון בכל זאת). מדענים העריכו סבירות נמוכה יותר לרעד איטי כתוצאה מרעידת אדמה ליד העיר. טלטול איטי עלול לגרום לנזק רב יותר למבנים גבוהים, בהשוואה לטלטול מהיר שסביר יותר להשפיע על מבנים נמוכים יותר.
עם כמיליון בניינים, הסיכון של ניו יורק גבוה מאוד, בעיקר בשל היעדר קודים סיסמיים בבניינים ישנים, הסביבה הבנויה הצפופה והתשתית המקושרת מאוד. רוב הבניינים בעיר ניו יורק נבנו כאמור לפני 1995, אז אומצו כאמור הוראות סייסמיות מחמירות יותר בקוד הבנייה; לכן, רבים מסוגי הבניינים הנפוצים ביותר בעיר, פגיעים במיוחד לאירועים סייסמיים. חלק גדול מחוף הים של העיר ניו יורק מקורו באדמות ביצה או בריכוזי אשפה שמולאו, ונבנו עם הזמן בתקופות הקולוניאליות. אדמה זו נוצרה בדרך כלל על ידי שימוש במילוי עם מאפיינים מבניים גרועים. בנייני המסחר והמגורים החדשים ביותר של ניו יורק בנויים בסטנדרטים סייסמיים מודרניים, מה שממזער את הסיכון הפיזי. עם זאת, הסיכון הכלכלי נותר בעינו - נדל"ן והפיתוח החדש ברחבי הרבעים כל כך יקרים, שהעלויות הכרוכות בתיקון נזקים מרעידת אדמה גבוהות ביותר. כל אירוע שמפריע לזרימת העסקים, התחבורה, התיירות או הפיננסים בעיר ניו יורק, המכונה "הפרעה עסקית", מהווה סיכון של השפעה כלכלית שלילית על שותפי סחר מקומיים ובינלאומיים.
בנוסף, בהתייחס לתופעת תגובת האתר הסייסמית שצפויה באתרים שונים בקווינס, ברוקלין וסטטן איילנד, ואשר נדונה בסוף פרק הגאולוגיה לעיל, הסיכון באתרים הללו הוא משמעותי. ויש אתרים מסוימים, שאפילו אם ייושם שם תקן מחמיר של תאוצות קרקע שצפויות להתרחש לפחות פעם אחת ב-2,500 שנה, עדין עבור גלים סייסמיים שתדירותם בין 0.5 הרץ ל-הרץ אחד, תתקיים התופעה של תגובת אתר סייסמיתניקולאו, 2004. עמ' 12.
ממוזער|רעידת האדמה של ה-5 באפריל 2024. הכוכב מסמן את האפיצנטר של הרעידה, וממחיש את הקרבה לעיר ניו יורק.
רעידות אדמה בולטות
רעידת האדמה הידועה הגדולה ביותר בעיר ניו יורק התרחשה בשנת 1884, כנראה בנקודה כלשהי בין ברוקלין לסנדי הוק, והיא הייתה במגניטודה משוערת של כ-5 בסולם ריכטר. עבור רעידת אדמה זו, דווח על תצפיות של לְבֵנים שנפלו וטיח סדוק באזורים שבין מזרח פנסילבניה למרכז קונטיקט, והעוצמה הסייסמית המקסימלית שדווחה הייתה בשני אתרים במערב לונג איילנד: ג'מייקה, קווינס,; והעיירה אמיטיוויל. שתי רעידות אדמה נוספות במגניטודה 5 בקירוב, התרחשו באזור זה בשנת 1737, וברעידת האדמה בניו ג'רזי בשנת 1783.
רעידת האדמה בווירג'יניה (2011), במגניטודה של 5.8 שמוקדה היה בצפון וירג'יניה, ושהתרחשה ב-23 באוגוסט 2011, הורגשה על ידי דיירי כמה בניינים במנהטן - יותר מ-320 ק"מ צפונית למוקד הרעידה, וגרמה נזק לבנייה פיזית קלה בברוקלין. היו כמה שיבושים, כולל פינויים מבניינים ועיכובים בשדות תעופה, וגם שירות הרכבות אמטרק בתחנת פן התעכב.
ב-5 באפריל 2024 פגעה באזור רעידת אדמה במגניטודה 4.8, שמרכזה היה ליד תחנת וויטהאוס, ניו ג'רזי. לא דווח על פציעות או נזק. זוהי רעידת האדמה בעוצמה הגבוהה ביותר באזור מאז 1884. העוצמה הסייסמית המקסימלית הייתה באזור האפיצנטר - VI בסולם מרקאלי. רעידה עוקבת במגניטודה 3.8 התרחשה באותו יום קרוב לגלדסטון, ניו ג'רזי, והורגשה במנהטן ובברוקלין.
ההעתקים באזור ניו יורק
ממוזער|מפה המתארת את היקף מערכת העתקי Ramapo בניו יורק, ניו ג'רזי ופנסילבניה.
העתק Ramapo, המסמן את הגבול המערבי של אגן הביקוע של ניוארק, נתפס כַּמאפיין הפעיל סייסמית של אזור זהAggarwal, Y. P.; Sykes, L. R., 1978. Earthquakes, Faults, and Nuclear Power Plants in Southern New York and Northern New Jersey. Science., 200: pp. 425–429., אך קשה להבחין באיזו מידה שבר רמאפו, או כל מבנה גאולוגי ממופה אחר באזור, עלול להיות מקור לרעידות אדמה עתידיות, יותר מאשר כל מבנה אחר של האזור. אזור השבר של Ramapo משתרע על פני יותר מ-300 ק"מ בניו יורק, ניו ג'רזי ופנסילבניה. זוהי מערכת של העתקים בין צפון הרי האפלצ'ים ואזורי הפידמונט ממזרח. שבר זה הוא אולי אזור השבר הידוע ביותר באזור המיד-אטלנטיק, וידוע כי כמה רעידות אדמה קטנות מתרחשות בסביבתו. לאחרונה, הידע הציבורי על ההעתק גדל - במיוחד לאחר שנות ה-70, כאשר התברר שתחנת הכוח הגרעינית "אינדיאן פוינט" במחוז ווסטצ'סטר, ניו יורק, ממוקמת בקרבתו.
אין מספיק ראיות כדי לטעון באופן חד משמעי, למתאם חזק של רעידות אדמה באזור ניו יורק עם העתקים ספציפיים או מבנים גאולוגיים אחרים באזור זה. רעידת האדמה הגדולה ביותר שהשפיעה על העיר ניו יורק ב-1884, כנראה לא הייתה קשורה לשבר רמאפו, מכיוון שתאוצות הקרקע הגדולות ביותר מאותה רעידת אדמה, התרחשו בלונג איילנד - רחוק למדי מהביטויים של שבר רמאפו על פני השטח. הקשר בין העתקים ורעידות אדמה באזור ניו יורק, מובן כיום כמורכב יותר מכל קשר פשוט של רעידת אדמה ספציפית עם שבר ספציפי ממופה. מחקר משנת 2008 טען, כי רעידת אדמה במגניטודה 6 או 7 עשויה לנבוע מאזור השבר של Ramapo, שתוליד כמעט בוודאות מאות ואף אלפי הרוגים ונזק של מיליארדי דולרים. במחקר של כ-400 רעידות אדמה במהלך 300 השנים האחרונות נמצא, שיש אזור שבר נוסף המשתרע מאזור השבר של Ramapo לדרום מערב קונטיקט, כפי שניתן לראות במפת קווי ההעתקים משמאל. רעידות האדמה באזור זה מפוזרות, ללא ריכוז מסוים של פעילות לאורך שבר ראמאפו, או לאורך אזור השבר המשוער, המשתרע לתוך דרום מערב קונטיקטKafka, A.L. M.A. Winslow, and N.L. Barstow 1989. Earthquake Activity in the Greater New York City Area: A Fault Finder's Guide, in Field Trip Guidebook (D. Weiss,Editor), 61st Annual Meeting, New York State Geological Association: pp.177–204.
ממוזער|תחנת הכוח הגרעינית אינדיאן פוינט על שפת נהר הדסון.
תחנת הכוח הגרעינית אינדיאן פוינט
ממש ליד הקצה הצפוני של העתק רמאפו, נמצאת תחנת הכוח הגרעינית "אינדיאן פוינט", שנבנתה בין השנים 1956 ל-1960 על ידי חברת אדיסון קונסולידייטד. המפעל פעל מ-1963 עד 2021, והיה נתון למחלוקת סביב החשש שרעידת אדמה מהעתק רמאפו תיפגע בתחנת הכוח. השאלה האם העתק רמאפו אכן מהווה איום על תחנת הכוח הגרעינית הזו נותרה פתוחה. תחנת הכוח הגרעינית אינדיאן פוינט נועדה לעמוד בעוצמה סייסמית VII על פי סולם מרקאלי. אין הסכמה לגבי עוצמת הרעידה שהמפעל יכול לעמוד בו, אך ההערכה של מפעיל המפעל היא, שהיא תוכל לעמוד ברעידת אדמה (סמוכה) במגניטודה 6.
התוכנית להפחתת סיכונים (סייסמיים) בניו יורק
בחודש מאי 2024, חוּדָש תוקפה של התכנית להפחתת סיכונים בעיר ניו יורק, ואומצה תוכנית מעודכנת לחמש השנים הבאות. זאת בהתאם לחוק להפחתת אסונות משנת 2000. הצו בעניין זה שיצא מטעם ראש העירייה, מציין כי התכנית אושרה עוד קודם לכן, על ידי הסוכנות הפדרלית לניהול חירום ("FEMA"), ומקבע את NYCEM כסוכנות האחראית לניטור, הערכה ועדכון של התוכנית להפחתת הסיכונים בהתאם לחוק להפחתת אסונות.
הנחות יסוד ונתונים
הנחת היסוד של התכנית היא, שהגם ש"הסבירות שתתרחש רעידת אדמה חזקה היא בינונית, הסיכון ממנה הוא מוגבר, בגלל צפיפות האוכלוסין של ניו יורק, קנה המידה של הסביבה הבנויה, התלות ההדדית של מערכות התשתית הקריטיות שלה, גיל התשתית שלה, ושיעור המבנים הגבוה שנבנו לפני שהוראות התכנון הסייסמי אומצו בתקני הבנייה של העיר בשנת 1995.
התכנית לוקחת בחשבון שהמפות האחרונות של המכון הגאולוגי של ארצות הברית ה-USGS, שפורסמו בשנת 2023, מראות שיש סיכוי של 5 עד 25 אחוז לרעידת אדמה קלה או מזיקה שתתרחש באזור ניו יורק במשך תקופה של 100 שנים. עוד לוקחת בחשבון התכנית משתנה משמעותי שעלול לתרום להגברת תאוצות הקרקע באזורים שונים של העיר, מכיוון שהם יושבים על אדמת מילוי. לפי התכנית, מאות שנים, שטחים נרחבים בעיר ניו יורק מולאו כדי לכסות משקעים רכים וביצות, על מנת ליצור מרחב חדש לפיתוח ובנייה. לדוגמה: צ'יינה טאון של מנהטן של ימינו נמצאת על אדמה שנוצרה על ידי מילוי של בריכה גדולה; אתר פארק הירידים העולמי בפלשינג, קווינס, נבנה על מזבלה של אפר; ונמל התעופה JFK על החוף הדרומי של ברוקלין נבנה על גבי מילוי חול הידראולי. אזורים אלה דומים לאזור המרינה בסן פרנסיסקו, שספג נזק רב ברעידת האדמה של לומה פריאטה ב-1989, בגלל הגברה של גלים סיסמיים על ידי חומר המילוי ששימש לייבוש קטע הים שם לצורך בניית המרינה. תופעה זו מוכרת כ-תגובת אתר סייסמית, והיא גרמה בעבר להרס רב של מבנים רבים באזורים שהיו מרוחקים מאד ממוקד רעידת האדמה. למשל, בבירת מקסיקו בעת רעידת האדמה במקסיקו סיטי בשנת 1985, שהייתה מרוחקת כ־400 קילומטרים ממוקד רעידת האדמה. הגברת תאוצות הקרקע במקרים כאלה, יכולה להגיע ל-פי 50 ביחס לתאוצות הקרקע שצפויות היו להתרחש באתר, על פי המרחק בלבדAki, K., 1993. Local Site Effects on Weak and Strong Ground Motion. Tectonophysics. 218: pp.93-111..
התכנית מתייחסת לרעידת האדמה שהתרחשה ב-10 באוגוסט 1884 ומוזכרת לעיל. מוקדהּ היה קרוב לעיר, בנקודה כלשהי בין ברוקלין לסנדי הוק, ניו ג'רזי, שבמפרץ ניו יורק התחתון. "בהתבסס על דיווחים עכשוויים על נזקיה, מדענים מעריכים היום (כך כתוב בתוכנית), שזו הייתה רעידת אדמה במגניטודה 5.2, ולמרות שנחשב מתון לפי קנה המידה של היום, הרעידה הזו הורגשה מווירג'יניה ועד מיין, והֵזיקה לארובות ולבנייני לְבֵנים בניו ג'רזי ובניו יורק. בהתחשב בכמות הבנייה והפיתוח לאורך נהר ההדסון ובניו יורק מאז 1884, אם רעידת אדמה באותה מגניטודה תתרחש היום, כמות הנזק לאנשים ולרכוש תהיה גדולה בהרבה. זאת בהתחשב גם בעובדה ההיסטורית, שצ'יינה טאון, פארק הירידים העולמי בפלשינג ונמל התעופה JFK המוזכרים לעיל, לא היו קיימים עדיין על תשתית המילוי המלאכותי דהיום.
נכון לשנת 2019, בברוקלין יש את המספר הגדול ביותר של בנייני לבנים מסורתיים שאינם מחוזקים (165,661), ואחריהם קווינס (108,694), הברונקס (49,734), מנהטן (29,766) וסטטן איילנד (7,041). בין אלה קיימים למעלה מ-100,000 מבני לבנים רב-משפחתיים, ללא חיזוק בעיר ניו יורק כולה, רובם נבנו בין אמצע המאה ה-19 לשנת 1930Dan P. E. Eschenasy, 2011. Cases of Failure of Unreinforced Brick Walls Due to Out-of-Plane Loads. Structural Forensics Magazine, May 2011, via NYC Hazard Mitigation Plan, 2024, כולם בגובה של בין שלוש לשבע קומות.
אם תתרחש רעידת אדמה בעיר ניו יורק, קיים סיכון שהשפעתה תפגע בתשתיות כגון תחבורה, חשמל ומערכות מים/שפכים. כחלק משיפורים שנעשו בעשורים האחרונים חלק מהתשתיות העיליות של העיר ניו יורק, כגון גשרים, הותאמו חלקית כדי לשפר את הביצועים הסיסמיים שלהם. עם זאת, הפגיעות הסיסמית של הרשת המורכבת של תשתיות מקושרות בעיר, נותרה גרועה וקיימת כאזור מדאיג, גם כאשר חלקים מהתשתית עוברים שינוי, שדרוג וחידוש. חלק ממערכות התשתית הקריטיות של ניו יורק פגיעות מכיוון שהזדקנו, ויש להן אתגרי תחזוקה ומחזור חיים. במהלך אירוע רעידת אדמה, תשתית שמתחתיה מי תהום, עלולה לסבול מתופעת התנזלות . זה עלול לגרום לכשל קרקעי בקנה מידה גדול, שפוגע ביסודות הבניינים ומשבש באופן מסיבי את השירותים התת-קרקעיים. אזורים עם מילוי מלאכותי פגיעים במיוחד להתנזלות, וכוללים את קווי החוף של לונג איילנד (ומסביב לשדה התעופה JFK), אזור הירידים העולמיים בפלשינג קווינס, באטרי פארק, וצ'יינה טאון במנהטן. אירוע סיסמי חזק בסמיכות לעיר עלול לגרום למבנים שנבנו על גבי קרקעות שיתנזלו לשקוע. נזק לתשתית תת-קרקעית מתרחש בדרך כלל בכל מקום, שבו צינורות וקווי תמסורת אחרים אינם מסוגלים לעמוד בתנועות דיפרנציאליות בקרקע. נזק לתשתית הקריטית הזו, עלול לגרום להשפעות משניות המהוות סיכון גדול עוד יותר לציבור - זיהום מים, שריפות ופיצוצים פתאומיים וחזקים.
תוכנית פעולה
תוכנית הפעולה מתייחסת לכלל הסיכונים, כשהסיכון מרעידת אדמה הוא רק אחד מהם. יתרה מזאת, לפי חישוב ההסתברות להתרחשות אירוע אסוני מסוג כלשהו, רעידת אדמה "לוקחת" בסך הכל 7.1% מסך כל ההסתברות (100%) לאירוע אסוני. האירועים המובילים במערך ההסתברויות המחושבות הם: הצפות 30%; סערות חוף 21.8%; אסונות לא טבעיים (טרור, פיצוץ, דליפת חומרים מסוכנים וכיוצא בזה) 10.4%; גלי חום 7.4%; ורק אחר כך, רעידת אדמה 7.1%.
הסוכנות הפדרלית לניהול חירום (FEMA) ומחלקת השיכון והפיתוח העירוני של ארצות הברית (HUD), מספקות סכום משמעותי למימון פעולות להפחתת סיכונים בעיר ניו יורק. מימון זה מוענק באמצעות תוכניות כמו תוכנית המענקים להפחתת הסיכונים של FEMA (HMGP) ותוכנית ה-Community Development Block Grant (CDBG) של HUD. אלה מגיעים בסך הכל לכמעט מיליארד דולר, ובמימון: פדרלי - 43.4%; מימון מדינתי - 10.9%; מימון עירוני - 41%; מימון פרטי - 3.1%; ומקורות נוספים בסך 21%.
הפעולות הממומנות מתחלקות לקטגוריות הבאות: הגנת חוף ומשאבי טבע; שירותי חירום; מיזמים תשתיתיים; מדיניות מניעה; הגנת רכוש; חינוך ומודעות ציבורית.
מינהלת החירום של העיר ניו יורק (NYCEM), מציגה מפה עם כל המיזמים שבקטגוריות השונות, וניתן לצפות בה ב- Mitigation Actions Map. הצבת הסמן של המחשב על כל סימן במפה ולחיצה על הכפתור השמאלי, מציגה את מהות המיזם ומספרו. בנוסף, תחת הכותרת Mitigation Actions Database, ניתן לבחור במיזמים השונים לפי קטגוריות שונות, ואז מופיע פירוט נוסף, לרבות עלויות, ודוח מצב אודות המיזם (בהליך תכנון, או בהליך ביצוע, או הושלם וכיוצא בזה).
ביאורים
הערות שוליים
קטגוריה:רעידת אדמה
קטגוריה:ארצות הברית: רעידות אדמה
קטגוריה:ארצות הברית: אסונות טבע
| 2024-10-20T12:14:48
|
שטיפת אף
|
250px|ממוזער|שימוש בכלי לשטיפת אף
כלי לשטיפת אף הוא כלי דמוי קומקום תה אשר עשוי לרוב מפלסטיק. באמצעות הכלי ניתן לשטוף את האף ולספק הקלה זמנית מתסמינים כמו גודש באף, נזלת ולחץ בסינוסים.
על מנת להכין את התמיסה אשר שופכים לתוך האף, יש למלא את הכלי במים פושרים. שימוש במים שעברו סטריליזציה ושטיפה של הכלי לאחר כל שימוש חיוניים על מנת למנוע זיהומים פוטנציאליים. לאחר מכן יש לערבב את המים עם אבקת מלח אשר נמכרה לרוב עם הכלי.
על מנת להשתמש בכלי יש למלא את מכשיר שטיפת האף במים פושרים, ולהוסיף את האבקה למכשיר. על מנת לשטוף את חלל האף באמצעות המכשיר יש להטות את הראש לצד מעל לכיור, ולשים את פיה של הכלי בתוך הנחיר. לאחר מכן יש למזוג באיטיות את התמיסה לתוך הנחיר ולאפשר לכוח הכבידה להוביל את התמיסה דרך חלל האף והחוצה מהנחיר השני. ניתן לאחר מכן להטות את הראש לצד השני ולבצע את אותו התהליך מהנחיר השני על מנת להבטוח שחלל האף נוקה היטב.
שימוש בכלי לשטיפת אף עלול במקרים מסוימים לגרום לתופעות לוואי, כולל גירוי באף, דימומים מהאף וכאבי ראש.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:היגיינה
| 2024-10-19T04:18:56
|
רב"ש
|
הפניה רבש"ץ
| 2024-10-16T10:18:18
|
סימון סלוגה
|
סימון סלוגה (בקרואטית: Simon Sluga; נולד ב-17 במרץ 1993 ברייקה שבקרואטיה) הוא כדורגלן קרואטי המשחק בעמדת השוער במכבי תל אביב מליגת העל ובנבחרת קרואטיה.
קריירת מועדונים
סלוגה שיחק בקבוצות רייקה, פומוראץ 1921, לוקומוטיבה זאגרב, ספציה, לוטון טאון.
ב-31 בינואר 2022 חתם בלודוגורץ ראזגרד מליגת העל הבולגרית. הוא ערך 22 הופעות ליגה במדי המועדון, ובתום עונת שוחרר מהמועדון.
ב-17 באוקטובר 2024 חתם עד לסיום עונת 2024/2025 במכבי תל אביב.
קריירה בינלאומית
ב-11 ביוני 2019 ערך סלוגה את הופעת הבכורה שלו בנבחרת קרואטיה, בהפסד 1–2 לנבחרת תוניסיה במשחק ידידות.
נכלל בסגל נבחרת קרואטיה לטורניר יורו 2020, אך לא שיחק בטורניר.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:כדורגלנים קרואטים
קטגוריה:שוערי כדורגל קרואטים
קטגוריה:כדורגלני רייקה
קטגוריה:כדורגלני לוקומוטיבה זאגרב
קטגוריה:כדורגלני ספציה
קטגוריה:כדורגלני לוטון טאון
קטגוריה:כדורגלני לודוגורץ ראזגרד
קטגוריה:כדורגלני מכבי תל אביב
קטגוריה:כדורגלני נבחרת קרואטיה
קטגוריה:כדורגלני יורו 2020
קטגוריה:קרואטים שנולדו ב-1993
| 2024-10-19T04:19:14
|
חומצה מתילמלונית
|
הפניה חומצה מתיל-מלונית
| 2024-10-16T10:43:50
|
יונה רוזן (רוזנפלד)
|
הפניה יונה רוזן
| 2024-10-16T10:44:36
|
מדגסקר 2
|
הפניה מדגסקר 2: הבריחה לאפריקה
| 2024-10-16T10:45:04
|
אנדריי ודנסקי
|
אנדריי ודנסקי (ברוסית: Андрей Александрович Введенский 21 ביולי 1891 – 13 בספטמבר 1965) היה היסטוריון סובייטית-אוקראיני. הוא התמחה בהיסטוריה של האימפריה הרוסית במיה ה-15 ועד למאה ה-18.
אנדריי ודנסקי נולד בפרם למשפחה של איש רפואה. בשנת 1912 הוא סיים לימודי גימנסיה ונסע להמשך לימודים לסנקט פטרבורג. בשנת 1920 הוא סיים לימודים באוניברסיטת סנקט פטרבורג. בהיותו עובד ארכיון הוא החל ללמוד ארכיונים של משפחת סטרוגנוב.
בשנת 1923 ודנסקי סיים עבודת תואר שלישי בהיסטוריה. הוא עבד במספר מוסדות להשכלה גבוהה בלנינגרד.
בשנת 1930 ודנסדי נעצר ביחד עם קבוצה נוספת של היסטוריונים צעירים. כמו רוב הנעצרים באותה פרשה הוא שוחרר.
בשנת 1941 ודנסקי מונה למנהל קתדרה של היסטורייה ברית המועצות באוניברסיטת קייב. לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה הוא הצליח לעזוב את קייב לפני כיבושו על ידי הנאצים והמשיך לעבוד באוניברסיטאות רחוק מהחזית.
בשנת 1944 ודנסקי חזר לקייב ובשנת 1951 מונה לפרופסור.
מחקריו של ודנסקי התרכזו בהיסטוריה של אזור אורל ומשפחת סטרוגנוב. באביב 1941 הוא הציג עבודת פוסט דוקטורט אך מסמכים הלכו לאיבוד ובשנת 1942 הוא הציג עבודה פעם נוספת.
ודנסקי הדריך כ-100 עבודות תואר שלישי ופרסם כ-150 מאמרים מדעיים בתחום התמחותו. בשנת 1962 הוא פרסם ספר מפורט על פעילות משפחת סטרוגנוב.
ודנסקי נפטר בקייב שנת 1965 ונטמן בבית העלמין באיקובה.
קישורים חיצוניים
ביוגפריה באוקראינית
ביוגרפיה
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת סנקט פטרבורג
קטגוריה:היסטוריונים סובייטים
קטגוריה:ילידי 1891
קטגוריה:נפטרים ב-1965
| 2024-10-16T11:21:18
|
ג'ון רתרפורד (פוליטיקאי מווירג'יניה)
|
ג'ון רתרפורד (באנגלית: John Rutherfoord; ) היה פוליטיקאי אמריקאי מווירג'יניה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של וירג'יניה בשנים 1826–1834, וכמושל וירג'יניה בפועל בשנים 1841–1842.
ביוגרפיה
ג'ון רתרפורד נולד בריצ'מונד, וירג'יניה. ב-1816 הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת פרינסטון, למד משפטים, והתקבל ללשכת עורכי הדין. הוא שירת ביחידת מיליציה שנקראה ארטילריית ריצ'מונד פאייט, והתקדם בסולם הדרגות מקפטן ועד למפקד רגימנט בדרגת קולונל.
הוא היה לנשיא של החברה לביטוח הדדי, חברת הביטוח הראשונה של וירג'יניה. כמי שמלכתחילה היה איש המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, לאחר מכן ויגי, ולבסוף דמוקרט, הוא כיהן בבית הנבחרים של וירג'יניה מדצמבר 1826 ועד מרץ 1834. בשנים 1839–1841 היה רתרפורד חבר מועצת המדינה.
ב-1841 התפטר מושל וירג'יניה תומאס גילמר מתפקידו כדי לאייש מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית. במקומו הושבע כמושל ג'ון פטון, שהיה ראשון בסדר הירושה כחבר הבכיר במועצת המדינה. פטון כיהן בתפקיד 12 ימים בלבד עד להתפטרותו. כמי שהיה הבא בתור בסדר הירושה אחריו, הושבע רתרפורד במקומו כמושל.
רתרפורד כיהן כמושל במשך שנה, ממרץ 1841 ועד מרץ 1842. הוא הוחלף בחבר מועצה אחר, ג'ון מנפורד גרגורי, שהשלים את תקופת כהונתו המתוכננת של גילמר. לאחר התפטרותו מתפקיד המושל, שב רתרפורד לעסקיו הפרטיים.
ג'ון רתרפורד נפטר בריצ'מונד ב-3 באוגוסט 1866. נטמן בבית הקברות שוקואו היל שבעיר.
קישורים חיצוניים
ג'ון רתרפורד, באתר אגודת המושלים הלאומית
מסמכי ג'ון רתרפורד בספריית וירג'יניה
ג'ון רתרפורד, באתר The Political Graveyard politician
קטגוריה:מושלי וירג'יניה
קטגוריה:מושלי מדינות ארצות הברית מהמפלגה הדמוקרטית
קטגוריה:חברי האספה הכללית של וירג'יניה
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת פרינסטון
קטגוריה:עורכי דין אמריקאים במאה ה-19
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1792
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1866
| 2024-10-16T14:01:05
|
מנהג פולין
|
thumb|מחזור לראש השנה דפוס רדלהיים כמנהג פולין
מנהג פולין/מנהג ליטא הוא המנהג האשכנזי שנהג ביהדות פולין וליטא עד לפני כמאתיים חמישים שנה, והשתמר בעיקר בצפון גרמניה. ממנו התפתח סדר הפיוטים והסליחותנוסח התפילות עצמם התפתח מהנוסח המערבי בעקבות ר' עזריאל ור' אליהו מוילנא. שבענף המזרחי של נוסח אשכנז שבשימוש במזרח אירופה, בארצות הברית ואצל רוב האשכנזים הישראלים, במיוחד אלה המזדהים כ"ליטאים". מנהג זה שונה מהענף המערבי של נוסח אשכנז, המכונה מנהג אשכנז, ששימש במערב אירופה ומרכז אירופה.
מנהג פולין היה המנהג הנפוץ ביותר בקרב האשכנזים בפולין, מזרח גרמניה, צ'כיה, סלובקיה, אוסטריה, הונגריה, בלארוס, לטביה, ליטא, רומניה ורוסיה. נכון להיום, ישנם מספר הבדלים מינוריים בין הנוהג האשכנזי הישראלי והאמריקאי, בכך שבישראל נוהגים כמנהגי הגאון מווילנה ומנהגים מסוימים שהם אימצו מהספרדים.
מנהג אשכנז ומנהג פולין
המונח "מנהג אשכנז" מתייחס רק למנהג של יהודי גרמניה מדרום וממערב לאלבה, ובעיקר לקהילת פרנקפורט דמיין.Daniel Goldschimdt, Rosh Hashanah Machzor, page 14 of introduction. In the Middle Ages, the border seems to have been further east. קהילות צפון-מזרח גרמניה כמו המבורג הלכו בעקבות מנהג פולין, למרות שחלק מהמסורות שלהם הזכירו יותר את קהילות המערב מאשר את פולין.
היסטוריה
בשל הפזורה הגדולה של יהודי פולין ומזרח אירופה שעזבו את אירופה לאמריקה, לישראל ולמקומות אחרים, מנהג פולין הוא המנהג הנפוץ ביותר בקרב יהודים ברחבי העולם. מנהג פולין נובעת מ"מנהג אוסטרייך", מנהג אשכנזי קדום באוסטריה. כאשר החלו יהודים אשכנזים מחבל הריין לנדוד לפולין ולמזרח אירופה במאות השש-עשרה והשבע-עשרה, הם הביאו עמם את המנהג. עם הזמן, ככל שיהודים התרחקו מזרחה, כונה המנהג "מנהג פולין". מנהג פולין המקורי נהג בדרך כלל על פי הרמ"א ור' אייזיק טירנא, ומתועד בעיקר בסידורים שיצאו בפראג בזמן המהר"ל ובסידור ר' שבתי סופר.Daniel Goldschimdt, Rosh Hashanah Machzor, page 14 of introduction. An exception to this is regarding the Selichot rites, where the divisions are subdivided further geographically, see Selichot rites. משרבו השיבושים בסידורים, ר' עזריאל ור' אליהו משיל מוילנא החליטו לתקן את הסידור אך עשו זאת על בסיס נוסח אשכנז המערבי, ומאז נוסח פולין משתקף בעיקר בסדר הפיוטים בחגים ובסליחות. בדפוס רדלהיים יצאו מחזורים וסידורים גם כמנהג פולין ברמת דיוק גבוהה, וכדי להבדילם ממחזורי נוסח אשכנז צויינו האותיות "מ"פ" בתחתית העמוד אחת לכמה עמודים. לאחר הופעתה של היהדות החסידית במאה ה-18 והפופולריזציה של הקבלה במזרח אירופה, התפתח מנהג פולין ושילב אלמנטים קבליים. לעומת זאת, בליטא, הושפע הנוסח מהישיבות ותלמידי הגר"א.
ראו גם
יהדות גרמניה
יהדות פולין
יהודות ליטא
מנהג (יהדות)
לקריאה נוספת
יצחק (אריק) זימר, עולם כמנהגו נוהג – פרקים בתולדות המנהגים, הלכותיהם וגלגוליהם, בהוצאת מרכז זלמן שזר.
ישראל מ' תא שמע, מנהג אשכנז הקדמון, הוצאת מאגנס.
ש"י עגנון, "ולא נכשל" בתוך אלו ואלו, תל אביב 1966 עמ' רפט.
הערות שוליים
קטגוריה:יהדות הונגריה
קטגוריה:יהדות בלארוס
קטגוריה:יהדות אוסטריה
קטגוריה:יהדות סלובקיה
קטגוריה:יהדות מולדובה
| 2024-10-19T19:14:30
|
מנהג ליטא
|
הפניה מנהג פולין
| 2024-10-16T11:34:03
|
סס לינדר
|
ססיל יקותיאל לינדר (באנגלית: Cecil Yekuthial Linder; 10 במרץ 1921 – 10 באפריל 1992) היה שחקן קנדי-יהודי יליד פולין. הוא נמלט מפולין לפני השואה. בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 עבד רבות בבריטניה, ולעיתים קרובות גילם דמויות קנדיות ואמריקאיות בסרטים ובתוכניות טלוויזיה שונות.
הוא ידוע בעיקר כמי שגילם את דמותו של פליקס לייטר, שותפו של ג'יימס בונד בסרט "גולדפינגר". כמו כן, ידוע כמי שגילם את ד"ר קיגי בסרט "לוליטה".
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שחקנים בסרטי ג'יימס בונד
קטגוריה:שחקני קולנוע וטלוויזיה יהודים קנדים
קטגוריה:מהגרים מפולין לקנדה
קטגוריה:קנדים שנולדו ב-1921
קטגוריה:קנדים שנפטרו ב-1992
| 2024-10-17T16:11:47
|
ניקיטה ליונס
|
פיית' מארי ג'פריס (באנגלית: Faith Marie Jefferies; נולדה ב-5 באוגוסט 1999) הידועה יותר בשם הבמה שלה, ניקיטה ליונס היא מתאבקת אמריקאית, המופיעה בארגון ההיאבקות WWE, בתוכנית NXT. ג'פריס הופיעה בארגון ההיאבקות Women of Wrestling (WOW) תחת שם הבמה פיית' דה ליונס.
ביוגרפיה
ג'פריס נולדה בלאס וגאס, נבדה ב-5 באוגוסט 1999 וגדלה בהוליווד, קליפורניה. ג'פריס היא אפרו אמריקאית למחצה מצד הסב שלה. היא החלה להתאמן בטאקוונדו כשהייתה בגיל ארבע. בגיל שמונה, היא השיגה חגורה שחורה באמנות לחימה זו.
קריירת היאבקות מקצועית
Women of Wrestling (2019–2021)
זמן קצת לאחר שסיימה את לימודיה בבית ספר התיכון בשנת 2017, ג'פריס החלה להתאמן בענף ההיאבקות המקצועית תחת הדרכתה של סלינה מייג'ורס. היא הופיעה לראשונה בארגון היאבקות הנשים Women of Wrestling (WOW) תחת שם הבמה פיית' דה ליונס. בקיץ 2021, ג'פריס השתתפה במבחני הקבלה של ארגון ההיאבקות WWE אשר התקיימו בלאס וגאס, כשבתום המבחנים הוצע לה חוזה פיתוח.
WWE (2021–היום)
לאחר שחתמה על חוזה ב-WWE בקיץ 2021, קרב הבכורה של ג'פריס היה ב-31 בדצמבר 2021 בפרק של התוכנית 205 לייב תחת שם הבמה ניקיטה ליונס, כשרשמה הפסד לאמארי מילר. קרב הבכורה שלה ב-NXT היה בפרק של התוכנית ב-22 בפברואר 2022, כשגברה על קיילה אינלאי (המוכרת יותר בשם הבמה קיאנה ג'יימס). בחודש אפריל, ליונס נכנסה לפיוד עם לאש לג'נד, כשהיא ניצחה אותה ב-5 וב-26 באפריל בקרבות יחידים במסגרת פרקי התוכנית NXT. באירוע 'Spring Breakin, שנערך ב-3 במאי, היא חברה לשורות קורה ג'ייד, כשהשתיים ניצחו את לג'נד ונטליה בקרב זוגות. ב-10 במאי בפרק של התוכנית NXT, ליונס השתתפה בטורניר הפריצה לנשים של NXT ואף גברה על אריאנה גרייס בסיבוב הראשון. ב-24 במאי, דווח שליונס הוסרה מן הטורניר לאחר שספגה פציעה, שהתבררה לאחר מכן שהיא סבלה מקרע חלקי ברצועה הצידית בברך. ליונס חזרה להופיע ב-28 ביוני בפרק של התוכנית NXT, כשניצחה את אלופת הנשים של NXT, מנדי רוז כתוצאה מפסילה.
ב-19 ביולי בפרק של התוכנית NXT, ליונס השתתפה בבאטל רויאל בן עשרים משתתפות אשר קבע את הטוענת לכתר לאליפות הנשים של NXT, שבו היא הספיקה להדיח את קיידן קרטר וקיאנה ג'יימס לפני שהודחה על ידי טיפאני סטרטון. ב-8 באוגוסט בפרק של התוכנית Raw, נודע שליונס תצטוות לשורות זואי סטארק לטרוניר על אליפות זוגות הנשים של ה-WWE, שהייתה ללא אלופות זוגות פעילות מאז חודש מאי. ב-19 באוגוסט בפרק של התוכנית סמאקדאון, ליונס ושותפתה הוסרו מן התחרות, זאת לאחר שסטארק סבלה מזעזוע מוח ימים ספורים לפני כן במהלך קרב על אליפות הנשים של NXT. ב-8 בנובמבר בפרק של התוכנית NXT, ליונס וסטארק כשלו בניסיונן לזכות באליפות זוגות הנשים של NXT לאחר שנחלו הפסד לקיידן קרטר וקטאנה צ'אנס; לאחר הקרב, ליונס הותקפה על ידי סטארק. ליונס הפסידה לאותה סטארק ב-20 בדצמבר בפרק של התוכנית NXT ואף נפצעה על ידי בלייר דבנפורט ב-24 בינואר 2023 בפרק של התוכנית NXT. ליונס שבה למרקע לאחר היעדרות של כמעט שנה ב-5 בדצמבר בפרק של התוכנית NXT, כשתקפה את דבנפורט. שבוע לאחר מכן, היא ערכה את חזרתה לזירה כשחברה לליירה ואלקיריה לקרב זוגות מול בלייר דבנפורט וקורה ג'ייד, שבו ליונס וואלקיריה היו בצד המפסיד. במרץ 2024, דווח שליונס סבלה מפציעה נוספת. היא חזרה לפעילות בזירה ב-27 בספטמבר במהלך מופע בשידור חי של NXT בדבנפורט, פלורידה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מתאבקות מקצועניות אמריקאיות
קטגוריה:מתאבקות ה-WWE
קטגוריה:מתאבקות ה-NXT
קטגוריה:אמריקאיות שנולדו ב-1999
| 2024-10-16T12:32:40
|
תומאס גריי
|
ממוזער| שלט המסמן את מקום הולדתו של תומאס גריי ברחוב קורנהיל 39, לונדון
תומאס גריי (באנגלית: Thomas Gray; 26 בדצמבר 1716 – 30 ביולי 1771) היה משורר אנגלי, כותב מכתבים וחוקר התקופה הקלאסית באוניברסיטת קיימברידג', עמית בפטרהאוס ולאחר מכן בפמברוק קולג'. הוא ידוע בזכות שירו "אלגיה שנכתבה בחצר כנסייה כפרית", שפורסם ב-1751
גריי היה בעל ביקורת עצמית גבוהה. הוא פרסם רק 13 שירים בחייו, למרות היותו פופולרי מאוד. הוא הוצע לתפקיד המשורר הלאומי (Poet Laureate) ב-1757 לאחר מותו של קולי סיבר (Cibber), אך דחה את ההצעה.Gray, Thomas. The poetical works of Thomas Gray: containing his poems and correspondence, with memoirs of his life and writings. Vol. 1, Printed for Harding, Triphook, and Lepard, 1825. Nineteenth Century Collections Online, link.gale.com/apps/doc/ZIGUXF727905683/NCCO?u=maine_orono&sid=bookmark-NCCO&xid=4d437883&pg=59. Accessed 8 Dec. 2022.
ראשית חייו
אביו, פיליפ גריי, היה כותב בקשות ואמו, דורותי אנטרובס (Antrobus), הייתה טוחנת. הוא היה החמישי מבין שנים עשר ילדים, והיחיד ששרד מינקות.John D. Baird, 'Gray, Thomas (1716–1771)', Oxford Dictionary of National Biography (Oxford University Press, 2004) Accessed 21 February 2012 מאמר בעיתון משנת 1803 הכולל ביוגרפיה של גריי מציע שגריי כמעט מת בינקותו עקב חנק מדם. הוא התגורר עם אמו לאחר שעזבה את אביו המתעלל והחולה בנפשו.
אמו של גריי שילמה עבור לימודיו באיטון קולג', שם עבדו דודיו רוברט וויליאם אנטרובס. רוברט היה המורה הראשון של גריי ועזר לעורר אצל גריי אהבה לבוטניקה ולמדעים התצפיתיים. דודו השני של גריי, ויליאם, הפך למורה שלו. הוא נזכר בימי בית הספר שלו כתקופה של אושר גדול, כפי שניכר ב"אודה על זיכרון רחוק מאיטון קולג'" (Ode on a Distant Prospect of Eton College).
גריי היה ילד עדין ומלומד שבילה את זמנו בקריאה והימנעות מאתלטיקה. הוא גר בבית דודו ולא בקולג'. היו לו שלושה חברים קרובים באיטון: הוראס וולפול, בנו של ראש הממשלה רוברט וולפול ; תומאס אשטון; וריצ'רד ווסט, בנו של ריצ'רד ווסט אחר (שהיה לזמן קצר הלורד צ'נסלור של אירלנד). הארבעה התגאו בסגנונם, בחוש ההומור שלהם ובהערכתם ליופי. הם כונו "הברית המרובעת". כינויו של גריי ב"ברית המרובעת" היה אורוזמדס, "האלוהות הזורואסטרית, המוזכרת ב"מלכות היריבה" של המחזאי נתניאל לי (Nathaniel Lee) כ'אל נורא' שממערתו מוציא גניחות וצווחות כדי לחזות את נפילת בבל.
בשנת 1734, גריי עבר לפיטרהאוס, קיימברידג'. הוא חש אי שביעות רצון מתוכנית הלימודים. הוא כתב מכתבים לחברים שבהם פירט זאת: המאסטרים ("משוגעים מגאווה") והחברים ("ישנוניים, שיכורים, משעממים, אנאלפביתים"). משפחתו ייעדה אותו להיות עורך דין, אך הוא בילה את רוב זמנו כתלמיד תואר ראשון בקריאת ספרות קלאסית ומודרנית, ובניגון ויוואלדי וסקרלטי על צ'מבלו. על פי מסורת הקולג', הוא עזב את פיטרהאוס למכללת פמברוק לאחר שהיה קורבן למתיחה בידי בוגרי תואר ראשון. גריי פחד מאש, והצמיד קורה מחוץ לחלון שלו, אליה אפשר היה לקשור חבל. בוגרי תואר ראשון העירו אותו עם אש שהוצתה בשבבים, וגריי טיפס במורד החבל אך נחת בגיגית מים שהונחה מתחת לחלון שלו.
בשנת 1738 ליווה את חברו הוותיק ללימודים וולפול בסיור הגדול שלו באירופה, אולי על חשבונו של וולפול. השניים הסתכסכו ונפרדו בטוסקנה כי וולפול רצה להשתתף במסיבות אופנתיות וגריי רצה לבקר בעתיקות. הם התפייסו לאחר כמה שנים. וולפול עזר מאוחר יותר בפרסום שירתו של גריי. כאשר גריי שלח את השיר המפורסם ביותר שלו, "אלגיה", לוולפול, וולפול שלח את השיר ככתב יד והוא הופיע במגזינים שונים. לאחר מכן גריי פרסם בעצמו את השיר וקיבל את הקרדיט המגיע לו.
כתיבה ואקדמיה
גריי השתקע בכתיבת שירים ב-1742, בעיקר לאחר מותו של חברו הקרוב ריצ'רד ווסט, מה שהיווה השראה ל"סונטה על מותו של ריצ'רד ווסט". הוא עבר לקיימברידג', החל בתוכנית עצמית ללימוד ספרות. הוא הפך לעמית, תחילה בפיטרהאוס, ואחר כך בפמברוק קולג', קיימברידג'. לדברי בריטניקה, גריי עבר לפמברוק לאחר שהסטודנטים בפטרהאוס עשו לו מתיחה.
גריי בילה את רוב חייו כמלומד בקיימברידג', ורק מאוחר יותר שב לנסוע. הוא היה משורר לא פורה. יצירותיו שנאספו ופורסמו במהלך חייו מסתכמות בפחות מ-1,000 שורות. עם זאת, הוא נחשב למשורר הבכיר בשפה האנגלית של אמצע המאה ה-18. בשנת 1757, הוצע לו תפקיד המשורר הלאומי (Poet Lauret), והוא סירב לו. גריי ביקר עצמו בחריפות ופחד מכישלון ופרסם רק שלושה עשר שירים במהלך חייו. פעם כתב שהוא חושש שעבודותיו שנאספו "ייחשבו בטעות ליצירות של פרעוש". וולפול אמר כי "הוא מעולם לא כתב שום דבר בקלות, מלבד דברי הומור".Walpole, Letters, vi. 206 גריי נודע כאחד מ"משוררי בית הקברות" של סוף המאה ה-18, יחד עם אוליבר גולדסמית', ויליאם קופר וכריסטופר סמארט. גריי אולי הכיר את האנשים האלה, כי חלק עמם רעיונות בנוגע לתמותה, והסופיות והנשגבות של המוות.
בשנת 1762 התפנה ראש קתדרת רגיוס להיסטוריה מודרנית בקיימברידג', משרה שנשאה שכר של 400 פאונד, לאחר מותו של שלט טרנר, וחבריו של גריי לחצו על הממשלה ללא הצלחה כדי להבטיח לו את התפקיד. גריי הפסיד ללורנס ברוקט, אך התפקיד נמסר לו ב-1768 לאחר מותו של ברוקט.Edmund William Gosse, Gray (London: Macmillan, 1902), p. 133 at books.google.com
שירים
"אודה על המעיין" (Ode on the Spring, נכתב ב-1742)
"על מותו של ריצ'רד ווסט" (On the Death of Richard West, נכתב ב-1742)
"אודה על מותו של חתול אהוב, שטבע בגיגית של דגי זהב" (Ode on the Death of a Favourite Cat, Drowned in a Tub of Goldfishes, נכתב ב-1747)
"אודה למראה מרחוק של איטון קולג'" (Ode to a Distant Prospect of Eton College, נכתב ב-1747 ופורסם בעילום שם)
"אלגיה שנכתבה בחצר כנסייה כפרית" (Elegy Written in a Country Churchyard, נכתבה בין 1745 ל-1750)
"ההתקדמות של השירה: אודה פינדרית" (The Progress of Poesy: A Pindaric Ode, נכתבה בין 1751 ל-1754)
"המשורר הנודד: אודה פינדרית" (The Bard: A Pindaric Ode, נכתב בין 1755 ל-1757)
"אחיות הגורל: אודה" (The Fatal Sisters: An Ode, נכתב ב-1761)
יצירת המופת "אלגיה"
ייתכן שגריי החל לכתוב את היצירה המפורסמת ביותר שלו, Elegy Written in a Country Churchyard, בבית הקברות של כנסיית סנט ג'יילס בסטוק פוגס (Stoke Poges), בקינגהאמשייר, ב-1742. מספר שנים הותיר אותה לא גמורה, והשלים אותה ב-1750Letter, dated 12 June 1750, in which Gray sent the completed poem to Horace Walpole. Thomas Gray website. (אלגיה היא שיר במבנה מסוים). השיר פורסם על ידי רוברט דודסלי בפברואר 1751 והיה סנסציה ספרותית. הטון הרפלקטיבי, הרגוע והסטואי שלו זכה להערצה רבה, והוא זכה לחיקוי, ציטוט ותרגום ללטינית ויוונית. זה עדיין אחד השירים הפופולריים והמצוטטים ביותר בשפה האנגלית.Elegy written in a country church-yard: with versions in the Greek, Latin, German, Italian, and French languages, Nabu Press (repr. 2010.)
בשנת 1759, במהלך מלחמת שבע השנים, לפני קרב מישורי אברהם, אומרים שהגנרל הבריטי ג'יימס וולף דיקלם אותו לאחד מקציניו, והוסיף, "הייתי מעדיף להיות מחבר השיר הזה מאשר לזכות בתפארת הניצחון על הצרפתים מחר".
שמאל|ממוזער| אנדרטה בסטוק פוג'ס, עליה חקוקה האלגיה של גריי
"האלגיה" זכתה להכרה מיד בזכות יופיה ומיומנותה. יש בה ביטויים רבים שנכנסו ללקסיקון האנגלי, בזכות עצמם או לאחר שצוטטו ביצירות אחרות. אלה כוללים את:
"שבילי התהילה" (The Paths of Glory) סרט אנטי-מלחמתי משנת 1957 על מלחמת העולם הראשונה, בהפקה ובכיכוב קירק דאגלס, ובבימויו של סטנלי קובריק, המבוסס על רומן בעל אותו שם מאת האמפרי קוב.
"אש שמימית" (Celestial fire)
"איזה מילטון חסר תהילה ואילם" (Some mute inglorious Milton)
"הרחק מהמון מתהולל" (Far from the Madding Crowd) – כותרתו של רומן מאת תומאס הרדי, על בסיסו צולמו מספר סרטים.
"פעמים רבות נולד פרח להסמיק בלא שייראה, ולבזבז את המתיקות שלו על אוויר המדבר" (Full many a flower is born to blush unseen, and waste its sweetness on the desert air), מצוטט לעיתים קרובות, כולל על ידי אנני סאבוי (סוזן סרנדון) בסרט בול דורהם (Bull Durham)
"המוזה שלא כונתה בשם", ומילולית: "המוזה חסרת האותיות" (The unlettered muse)
"רוח טובה" (Kindred spirit)
ממוזער| איור תומאס גריי מאת ויליאם בלייק
"אלגיה" דנה בנושאים ובהם מוות ואחר המוות. נושאים אלה בישרו את התנועה הגותית הקרבה. אולי גריי מצא השראה לשירו מביקור באתר הקבר של דודתו, מרי אנטרובס. הדודה נקברה בבית הקברות ליד חצר הכנסייה של סנט ג'יילס, בה גריי ואמו נהגו לבקר. שם נקבר מאוחר יותר גריי עצמו.
גריי כתב גם שירה קלה, כולל "אודה על מותו של חתול אהוב, שטבע באמבטיה של דגי זהב", אלגיה מבודחת על החתול של הוראס וולפול. אפילו השיר ההומוריסטי הזה מכיל כמה מהשורות המפורסמות ביותר של גריי. לוולפול היו שני חתולים: זארה וסלימה. חוקרים רומזים לשם סלימה המוזכר בשיר. לאחר הסצנה עם צמד המילים "איזה לב נשי יכול לבוז לזהב? איזה חתול סולד מדגים?", השיר עובר למסקנתו הפתגמית בעלת המשמעויות המרובות: "למועדף אין חבר", "דע שאי אפשר לפצות על צעד שגוי אחד" ו"לא כל הנוצץ זהב". וולפול הציג מאוחר יותר את אגרטל החרסינה הקטלני על הדום בביתו בסטרוברי היל, (Strawberry Hill), שם הוא עד היום.
מכתביו של גריי ששרדו מציגים גם את ההתבוננות החדה שלו ואת חוש ההומור השובב שלו. הוא ידוע במשפט, "במקום שבו בורות היא אושר, טיפשית להיות חכם", מתוך "אודה למראה מרחוק של איטון קולג'". נטען שהאודה שופעת דימויים המוצאים "מראה בכל נפש". סמואל ג'ונסון אמר על השיר, "אני שמח להסכים עם הקורא הממוצע... חצר הכנסייה שופעת דימויים המוצאים מראה בכל נפש, ורגשות שכל חיק מחזיר אליהם הד". שירו של גריי הוא ברוח הסגנון הספרותי של אמצע המאה, שכלל כתיבה על "רגשות אוניברסליים". ג'ונסון הוסיף שגריי דיבר ב"שתי שפות" – בשפה "ציבורית" ו"פרטית". לפי ג'ונסון, הוא היה צריך לדבר יותר בשפתו הפרטית כפי שעשה בשירו "אלגיה".
צורניות
ממוזער| "השעות" מאת מריה קוסוויי, איור לשירו של גריי "אודה על המעיין", המתייחס לשורות "הנה! שם מופיעות השעות סמוקות-החזה, רכבת ונוס היפה"
גריי החשיב את שתי האודות הפינדאריות שלו, "התקדמות הפואזיה" ו"המשורר הנודד, הפייטן", כיצירותיו הטובות ביותר. אודות פינדאריות אמורות להיכתב באש ותשוקה, בניגוד לאודות הורטיאניות שהן רגועות ווהגותיות יותר, כמו "אודה למראה מרחוק" של איטון קולג'. "הפייטן" מספר על משורר ולשי פרוע המקלל את המלך הנורמני אדוארד הראשון לאחר כיבוש ויילס, ומנבא את נפילתו של בית פלנטג'נט. ההתרחשות מלודרמטית, ומסתיימת בכך שהפייטן משליך את עצמו אל מותו מראש ההר.
כאשר חובותיו המקצועיים אפשרו, גריי נדד ברחבי בריטניה למקומות בהם יורקשייר, דרבישייר, סקוטלנד ובעיקר אזור האגמים (הוא כתב יומן בשם "יומן מביקור במחוז האגמים" ב-1769) בחיפוש אחר נופים ציוריים ומונומנטים עתיקים. אלמנטים אלה לא זכו בדרך כלל להערכה בתחילת המאה ה-18, כאשר הטעם הפופולרי עבר לסגנונות קלאסיים באדריכלות ובספרות, ורוב האנשים אהבו את הנוף שלהם מרוסן ומטופח. הפרטים הגותיים המופיעים באלגיה ובשיר על הפייטן הנודד הם חלק מהאותות המבשרים של התנועה הרומנטית ששלטה בתחילת המאה ה-19, כאשר ויליאם וורדסוורת' ושאר משוררי האגם לימדו אנשים להעריך את הציורי, הנשגב והגותי. גריי שילב צורות מסורתיות ודיקציה פואטית עם נושאים ודרכי ביטוי חדשים, ועשוי להיחשב מבשר ממוקד קלאסי של התחייה הרומנטית.
הקשר של גריי למשוררים הרומנטיים מורכב. בהקדמות למהדורות 1800 ו-1802 של "הבלדות הליריות" של וורדסוורת' וסמואל טיילור קולרידג', וורדסוורת' ציין את "הסונטה על מותו של ריצ'רד וסט" של גריי כדי להדגים את מה שלדעתו יש להתנגד לו בשירה, והכריז שזה היה"גריי, שעמד בראשם של אלה שניסו, לפי הנמקותיהם, להרחיב את מרחב ההפרדה בין פרוזה ושירה מטרית, והיה יותר מכל אדם אחר משוכלל באופן מוזר במבנה הדיקציה הפואטית שלו."גריי כתב במכתב לווסט, ש"שפת העידן היא לעולם לא שפת השירה".
מותו
שמאל|ממוזער| לוח צמוד לקברו של תומאס גריי בחצר הכנסייה של סטוק פוגס
גריי מת בקיימברידג', ונקבר לצד אמו בחצר הכנסייה של כנסיית סנט ג'יילס, סטוק פוגס, התפאורה הנחשבת (אם כי השנויה במחלוקת) של האלגיה המפורסמת שלו.Wilson, Scott. Resting Places: The Burial Sites of More Than 14,000 Famous Persons, 3d ed.: 2 (Kindle Location 18533). McFarland & Company, Inc., Publishers. Kindle Edition. עדיין ניתן לראות שם את קברו. אנדרטה שפיסל ג'ון בייקון הוקמה במנזר וסטמינסטר זמן קצר לאחר מותו.Dictionary of British Sculptors 1660-1851 by Rupert Gunnis
ביקורת
גריי הוא נושא לדיון אקדמי. יש חוקרים שמנתחים את עבודתו על רקע השימוש שלו בשפה והשראתו מהקלאסיקה היוונית והשירה הנורדית. יש חוקרים, בהם ג'ורג' האגרטי, שמתמקדים ביחסים של גריי עם גברים אחרים, בוחנים את מכתביו ושירתו ומחפשים מקרים של "אהבה של גבר לגבר" ו"תשוקה חד-מינית".
אותות כבוד
הביוגרף של גריי, ויליאם מייסון, הקים לו אנדרטה, שתוכננה על ידי ג'ון בייקון האב, בפינת המשוררים במנזר וסטמינסטר בשנת 1778.Monument to Thomas Gray, Poets' Corner, Westminster Abbey.
ג'ון פן מסטוק ארגן בנייה של אנדרטת זיכרון לגריי ליד חצר הכנסייה של סנט ג'יילס ועליה חרוטים קטעים מה"אלגיה".
לוח בקורנהיל, לונדון, מציין את מקום הולדתו.
לקריאה נוספת
The Poems of Thomas Gray, William Collins, Oliver Goldsmith, ed. R. Lonsdale (1969; repr. 1976)
Thomas Gray, The Complete Poems ..., ed. H. W. Starr, J. R. Hendrickson (1966; repr. 1972)
Thomas Gray, Correspondence of Thomas Gray, ed. P. Toynbee, L. Whibley (3 vols., 1935; rev. H. W. Starr 1971)
Robert L. Mack, Thomas Gray. A Life (2000)
A. L. Sells, Thomas Gray His Life and Works (1980)
R. W. Ketton-Cremer, Thomas Gray (1955)
David Cecil, Two Quiet Lives (1948) [on Dorothy Osborne; Thomas Gray]
D. Capetanakis, 'Thomas Gray and Horace Walpole', in Demetrios Capetanakis A Greek Poet in England (1947), pp. 117–124.
P. van Tieghem, La poesie de la nuit et des tombeaux en Europe au XVIII siecle (1922)
Haggerty, George E. Men in Love: Masculinity and Sexuality in the Eighteenth Century. Columbia University Press, 1993.
קישורים חיצוניים
ארכיון תומאס גריי, עורך: אלכסנדר הובר, אוניברסיטת אוקספורד
תומאס גריי בארכיון השירה של המאה השמונה עשרה (ECPA)
לומינריום: תומאס גריי – חייו, יצירות, משאבי לימוד
תומאס גריי – אנציקלופדיה מקוונת של בריטניקה
תומאס גריי (1716–1771) ג'ו קוסטר. ניתוח ספרותי וביוגרפיה עם איורים.
ביבליוגרפיה נבחרת: תומאס גריי (1716–1771) אלן ט. מקנזי וב. יוג'ין מקארתי
התכתבות של תומאס גריי ב-EMLO
יצירותיו של גריי בפרויקט גוטנברג
הערות שוליים
קטגוריה:בוגרי איטון קולג'
קטגוריה:משוררים בריטים
קטגוריה:ילידי 1716
קטגוריה:נפטרים ב-1771
| 2024-10-19T07:34:42
|
תחת שמי פריז (שיר)
|
"תחת שמי פריז" (בצרפתית: " Sous le ciel de Paris") הוא שאנסון צרפתי שנכתב ב-1951 כשיר נושא לסרט בשם דומה . השיר, המתואר כשיר אהבה לפריז, הפך לפופולרי בצרפת ובעולם וזכה להיות מושר על ידי מספר זמרים ידועים בצרפת (כמו איב מונטאן, ז'ולייט גרקו ואדית פיאף) ולביצועים בשפות שונות ברחבי העולם.
ההיסטוריה של השיר
ב-1950 החלו ההכנות לצילום הסרט "תחת שמי פריז" בהובלת הבמאי ג'וליאן דוביביה והתסריטאי הנרי ג'ינסון . השניים חזו בתוכנית טלוויזיה מוזיקלית בה השתתף התמלילן ז'אן דרז'ק וחיברו אותו למלחין אובר גירו כדי שהשניים יכינו את שיר הנושא לסרט עליו עמלו.
ב-1951 הציגו השניים את השיר בפני דוביביה וג'ינסון שאישרו אותו וכללו אותו בסרט בביצועו של ז'אן ברטוניה (2001–1924) שהיה שחקן וזמר צרפתי.
הסרט בו נוגן השיר לא זכה להצלחה רבה מחוץ לגבולות צרפת אך השיר הפך פופולרי מאוד בצרפת ומחוצה לה.
מבנה השיר
השיר נחשב לשיר אהבה לפריז והתמלילן והמלחין שילבו בו אלמנטים מקומיים. כך למשל במילות השיר נעשה שימוש בצרפתית בניב פריזאי והמוזיקה מתבססת, בעיקר, על וולס צרפתי בסגנון רומנטי ובליווי כלי נגינה יוצאי דופן כמו אקורדיון וסוג של חמת חלילים.
כנגזר משם השיר "תחת שמי פריז" מנסה כותב השיר לגעת ברבים מסמליה הקלסיים של פריז שמתקיימים תחת אותם שמיים כמו קתדרלת נוטרדאם, גשר ברסי, נהר הסן, איל סן לואי, הזוגות האוהבים, הקלושרים, המוזיקאים שמנגנים ברחוב, מזג האוויר ההפכפך, הציפורים ועוד.
בניגוד לרוב השירים שנכתבים, שיר זה אינו בנוי מבתים ואין לו פזמון חוזר. עם זאת, יש לאורך השיר מספר שורות החוזרות על עצמן: "תחת שמי פריז" (5 פעמים) ו-"Hum, hum" (8 פעמים).
ביצועים
השיר הפך לפופולרי מאוד בצרפת וכ-15 זמרים, זמרות ולהקות צרפתיות עיבדו והקליטו גרסאות בצרפתית של השיר. בין הידועים היו איב מונטאן, ז'ולייט גרקו, אדית פיאף, הקומפניון דה לה שנסון, לין רנו, מישל לגראן, אנריקו מסיאס, מיריי מאתיה, איזבל אוברה, איזבל בולאי ועוד.
השיר עובד לסגנון אופראי על ידי אנדרה ריו ההולנדי וכן בוצע על ידי שלושת הטנורים (פלאסידו דומינגו, חוסה קאררס ולוצ'אנו פבארוטי) בקונצרט שנתנו בפריז ב-1998.
השיר תורגם לאנגלית על ידי התמלילן קים גנון שקרא לו "Under Paris Skies" ובוצע על ידי זמרים רבים וביניהם אנדי ויליאמס, פול אנקה ובינג קרוסבי. במקביל עובד השיר לביצוע בסגנון הג'אז על ידי דיוק אלינגטון, טוטס טילמנס וקולמן הוקינס.
השיר נוגן בטקס הסיום של אולימפיאדת פריז 2024.
קישורים חיצוניים
ביאורים
הערות שוליים
קטגוריה:שירי 1951
קטגוריה:שירי אדית פיאף
קטגוריה:שירים בצרפתית
קטגוריה:שירי אהבה
קטגוריה:שירים מסרטי קולנוע
קטגוריה:שירים על פריז
| 2024-10-19T09:34:07
|
ג'ון מנפורד גרגורי
|
ג'ון מנפורד גרגורי (באנגלית: John Munford Gregory; ) היה פוליטיקאי אמריקאי מווירג'יניה, איש המפלגה הוויגית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של וירג'יניה בשנים 1832–1841, וכמושל וירג'יניה בפועל במשך תשעה חודשים ב-1842.
ביוגרפיה
ג'ון מנפורד גרגורי נולד במחוז צ'ארלס סיטי שבווירג'יניה. בשנים 1831–1841 הוא כיהן כחבר בית הנבחרים של וירג'יניה. ממרץ 1842 ועד ינואר 1843 הוא כיהן כמושל וירג'יניה בפועל. לאחר מכן כיהן כשופט בבית משפט מדינתי.
נפטר בריצ'מונד ב-9 באפריל 1884. נטמן בבית הקברות שוקואו היל שבעיר. הבית בו הוא התגורר בריצ'מונד לאחר 1849, בית בנג'מין ווטקינס לי , הוכנס ב-1969 אל המרשם הלאומי של מקומות היסטוריים.
קישורים חיצוניים
ג'ון מנפורד גרגור באתר אגודת המושלים הלאומית
מסמכי ג'ון מנפורד גרגורי בספריית וירג'יניה
ג'ון מנפורד גרגורי באתר The Political Graveyard
הערות שוליים
קטגוריה:מושלי וירג'יניה
קטגוריה:מושלי מדינות ארצות הברית מהמפלגה הוויגית
קטגוריה:שופטי בתי משפט במדינות ארצות הברית
קטגוריה:חברי האספה הכללית של וירג'יניה
קטגוריה:בוגרי מכללת ויליאם ומרי
קטגוריה:עורכי דין אמריקאים במאה ה-19
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1804
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1884
| 2024-10-16T16:00:19
|
סוכת לויתן
|
סוכת לויתן או סוכת עורו של לויתן הוא מושג המופיע בספרות חז"ל, המתאר את הגמול שיקבלו הצדיקים לעתיד לבוא. על פי חז"ל, הקב"ה יעשה סוכה לצדיקים מעורו של הלויתן, יצור ימי מיתולוגי המוזכר בספרות חז"ל.
מקורות
בתלמוד בבלי, במסכת בבא בתרא, עוסק התלמוד בעניין הלויתן ובמה שיארע עמו לעתיד לבוא, בהמשך הסוגיה מובא שלעתיד לבוא יאכלו הצדיקים את בשרו של הלויתן וישבו בסוכה העשויה מעורו:
כן מופיע שם שלעתיד לבוא יוכלו הצדיקים את בשרו:
הלויתן עצמו מוזכר בתנ"ך מספר פעמים, כמה מהם בספר איוב:
ב מסופר כי ביום החמישי לבריאת העולם ברא אלוהים את העופות ואת מיני הדגים השורצים בים, לרבות "התנינים הגדולים": . רש"י בפירושו לפסוק זה מסביר כי "התנינים הגדולים" הם "דגים גדולים שבים, ובדברי אגדה הוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם".
בתלמוד לא מבואר שישנו קשר בין חג סוכות לסוכת עורו של הלויתן לעתיד לבוא, אמנם במדרש נראה שזהו שכר על קיום מצוות סוכה:
כיום נוהגים בחג הסוכות להתפלל לזכות ליישב בסוכת עורו של לויתן, ראו להלן.
פרשנויות ומשמעויות
רבים מפרשני התלמוד והמדרשים התייחסו לאגדה זו ונתנו לה פרשנויות שונות:
משמעות סמלית
חלק מהפרשנים ראו בסוכת עורו של לויתן משל לשכר הרוחני שיקבלו הצדיקים לעתיד לבוא. הרמב"ם, למשל, פירש את האגדות הללו באופן אלגורי, וראה בהן רמזים לעניינים רוחניים ופילוסופיים.
פירוש פשטני
לעומת זאת, היו שפירשו את האגדה כפשוטה. הרמב"ן, למשל, נטה לקבל את הדברים כפשוטם, אם כי הדגיש שאין לנו הבנה מלאה בטבעם של דברים אלו.
יש מהאחרונים שהבינו שסוכה זו תשמש לקיום מצוות סוכה לעתיד לבוא. ויש שתמהו, האיך ניתן ליישב בסוכת עורו של לויתן, והרי אין מסככים אלא בדבר שאינו מקבל טומאה, ואם כן עור לויתן אינו כשר לסיכוך.
יש שכתבו שסוכה זו היא אותה סוכת שלום שנזכרת בתפילת ערבית של שבת ויום טוב:
ליטורגיה
בעת שיוצאים מהסוכה ביום האחרון של סוכות, נהוגים לבקש לזכות לישב בסוכת עורו של לויתן:
מנהג זה כתבו בכלבו והביאו ברמ"א בשולחן ערוך, אך הנוסח שם 'בסוכת לויתן', ולא בעורו.
בתרבות
רעיון סוכת עורו של לויתן השפיע על המחשבה והיצירה היהודית לדורותיה:
בפיוטים: מוזכר בפיוטים רבים לסוכות ולשמחת תורה.
באמנות: מופיע באיורים של כתבי יד עתיקים ובציורי קיר בבתי כנסת.
קישורים חיצוניים
"הלויתן במדרשי חז"ל ובפרשנות" באתר דעת
"סוכת עורו של לויתן" באתר מט"ח
הערות שוליים
קטגוריה:ניבים וביטויים חז"ליים
| 2024-10-19T20:07:52
|
ג'ורג' בירד
|
הפניה קפטן תחתונים
| 2024-10-16T14:51:05
|
הרולד הצ'ינס
|
הפניה קפטן תחתונים
| 2024-10-16T14:51:28
|
בנג'מין פיפיש
|
הפניה קפטן תחתונים
| 2024-10-16T14:51:43
|
מלוין מלשנוב
|
הפניה קפטן תחתונים
| 2024-10-16T14:52:00
|
טרו ולנטינו
|
טרומן "טרו" ולנטינו (באנגלית: Truman "Tru" Valentino; נולד ב-8 בדצמבר 1988) הוא שחקן ומדבב אמריקאי. הוא ידוע בכך שגילם את אהרון תורסן בסדרת הטלוויזיה הטירון, ואת קאפהד במופע של קאפהד!.
ביוגרפיה
טרו ולנטינו נולד בפרנקפורט, גרמניה, ב-8 בדצמבר 1988, לשני יוצאי מלחמה אפרו-אמריקאים שהוצבו במדינה. כשהמשפחה חזרה לארצות הברית הם התגוררו בויינסוויל, מיזורי שם סיים את בית הספר התיכון ויינסוויל. ולנטינו קיבל תואר במשחק כשסיים את לימודיו באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.
קריירה
הוא חבר בחברת סאנדיי קומפני בתיאטרון גראולינג'ס ובבית הספר לתיאטרון של לוס אנג'לס, והופיע כאורח ברבים מההצגות שלהם, כולל תוכנית האימפרוביזציה Cookin' With Gas ותוכנית המערכונים החיה Sunday Night Fever.
פילמוגרפיה
קולנוע
שנהכותרתתפקידהערות 2021 ''סרט הרעשנים בעלים של חנות דגים, קולות נוספים (קול) סרט מקורי של נטפליקס 2022 ביוויס ובאטהד עושים את היקום מקייב, קצין תיקונים ראשי (קול) סרט בלעדי של פרמאונט+ 2023 Justice League x RWBY: Super Heroes & Huntsmen סייבורג (קול) ישיר לווידאו
טלוויזיה
שנהכותרתתפקידהערות2019Hot Streetsג'ון/טוניפרק: "Hot Streets Disease", קולות2019, 2021Archibald's Next Big Thingצ'יפ/שייןפרקים: "Glide & Gobble/Wheelie, No Hands" (Next Big Thing) and "A Star is Hatched/Say Cheese" (Next Big Thing Is Here)
קולות2019-2021Fast & Furious: Spy Racersקולות שונים41 פרקים2020-2021טרולים: טרולסטופיהבלייז3 פרקים2020-2021הקאסה-גרנדהבלייז2 פרקים. קולות2020-2022מדגסקר: קטן ופראיקולות שונים26 פרקים2020-2022האדיריםקולות שונים15 פרקים2021Ridley Jonesתפקיד קוליפרק: "Ready or Not, Here I Come/Some Like It Hot"2021-הווהספיידי וחבריו המופלאיםקולות שונים18 פרקים2021-2024הטירוןאריק תורסןתפקיד ראשי (עונות 5–6); תפקיד חוזר עונה 4), 34 פרקים2022FreakAngelsג'ק (תפקיד קולי)מיני סדרה2022-2023קונג פו פנדה: אביר הדרקוןקולות שונים5 פרקים2022-הווהביוויס ובאטהדקולות שונים9 פרקים2022We Baby Bearsקולות שונים3 פרקים2022המופע של קאפהד!קאפהד, קולות שוניםתפקיד ראשי, קולות2022-2023The Croods: Family Treeיואן3 פרקים2023The Boss Baby: Back in the Cribתפקיד קוליפרק: "Floaties"
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שחקני קולנוע וטלוויזיה אמריקאים
קטגוריה:מדבבים אמריקאים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1988
| 2024-10-16T18:54:17
|
הכוחות החמושים של חזבאללה
|
הפניה הזרוע הצבאית של חזבאללה
| 2024-10-16T15:04:47
|
A Day at the Races Tour
|
A Day at the Races Tour (נודע גם בשמות World Tour '77, Summer Tour 1977 ו-Jubilee Tour) היה סיבוב ההופעות השישי של להקת הרוק הבריטית קווין, אשר החל באולם מילווקי, מילווקי, ארצות הברית ב-13 בינואר 1977, והסתיים במרכז התערוכות ארלז קורט, לונדון, אנגליה ב-7 ביוני 1977. הסיבוב נועד לתמוך באלבום האולפן החמישי שהוציאה לאור, A Day at the Races.
רקע
בסיבוב זה ביצעה הלהקה בפעם היחידה בקריירה שלה את השיר "Long Away". השיר לא בוצע גם על ידי להקות הספין-אוף שלה- קווין+פול רודג'רס וקווין+אדם למברט.
לאורך השנים, נהג הקהל בהופעותיה של קווין לשיר עמה את השירים שביצעה על הבמה. חברי הלהקה לא התלהבו מכך, אך בהופעה שהתקיימה במסגרת סיבוב ההופעות ב-29 במאי 1977 שני חברי הלהקה פרדי מרקיורי ובריאן מיי חוו הארה.Queen: Living Legends 2015", Classic Rock 217", דצמבר 2015, עמ' 15
רשימת שירים
רשימה זו מייצגת את הופעתה של קווין במרכז התערוכות ארלז קורט, לונדון, אנגליה ב-7 ביוני 1977. רשימה זו לא מייצגת בהכרח הופעות אחרות שהתקיימו במסגרת סיבוב זה.
"Procession"
"Tie Your Mother Down"
"Ogre Battle"
"White Queen (As It Began)"
"Somebody to Love"
"Killer Queen"
"Good Old-Fashioned Lover Boy"
"The Millionaire Waltz"
"You're My Best Friend"
"Bring Back That Leroy Brown"
"Death on Two Legs (Dedicated to...)"
"Sweet Lady"
"Doing All Right"
"Brighton Rock"
"'39"
"You Take My Breath Away"
"White Man"
"The Prophet's Song"
"Bohemian Rhapsody"
"Keep Yourself Alive"
"Stone Cold Crazy"
"In the Lap of the Gods... Revisited"
"Now I'm Here"
הדרן 1
"Liar"
הדרן 2
"Lucille"
"Jailhouse Rock"
"God Save the Queen"
הופעות
#תאריךעירמדינהמתחםנוכחותהכנסותלג 1 - אמריקה הצפונית1.13 בינואר 1977מילווקיארצות הבריתאולם מילווקי - -2.14 בינואר 1977מדיסוןקולוסיאום הזיכרון של מחוז דיין3.15 בינואר 1977קולומבוסזירת סנט ג'ון4.16 בינואר 1977אינדיאנפוליסמרכז הירידים של אינדיאנה5.18 בינואר 1977דטרויטזירת קובו11,041 / 11,041$79,2816.20 בינואר 1977סגינוהמרכז האזרחי של סגינאו7,200 / 7,200$42,6377.21 בינואר 1977לואיווילגני לואיוויל - -8.22 בינואר 1977קלמזואצטדיון ווינגס9.23 בינואר 1977ריצ'פילדהקולוסיאום בריצ'פילד10.25 בינואר 1977אוטווהקנדההמרכז האזרחי של אוטווה11.26 בינואר 1977מונטריאולמונטריאול פורום12.28 בינואר 1977שיקגוארצות הבריתאצטדיון שיקגו13,000 / 13,000$101,46513.30 בינואר 1977טולדוזירת הספורט של טולדו - -14.1 בפברואר 1977טורונטוקנדהמייפל ליף גארדנס15.3 בפברואר 1977ספרינגפילדארצות הבריתהמרכז האזרחי של ספרינגפילד16.4 בפברואר 1977קולג' פארקבית אצטדיון קול17.5 בפברואר 1977ניו יורקמדיסון סקוור גארדן19,600 / 19,600$145,00018.6 בפברואר 1977יוניונדיילקולוסיאום הוותיקים של נסאו - -19.8 בפברואר 1977סירקיוזאודיטוריום הזיכרון למלחמה במחוז אונונדאגה20.9 בפברואר 1977בוסטוןבוסטון גארדן21.10 בפברואר 1977פרובידנסהמרכז האזרחי של פרובידנס22.11 בפברואר 1977פילדלפיההמרכז האזרחי של פילדלפיה23.19 בפברואר 1977פמברוק פיינסספורטטוריום הוליווד24.20 בפברואר 1977לייקלנדהמרכז האזרחי של ליילנד25.21 בפברואר 1977אטלנטהקולוסיאום אומני26.22 בפברואר 1977ברמינגהאםאולם הזיכרון של בוטוול27.23 בפברואר 1977סנט לואיסאולם קיל8,152$52,75428.25 בפברואר 1977דאלאסקולוסיאום מודי - -29.26 בפברואר 1977יוסטוןקולוסיאום סם יוסטון30.1 במרץ 1977פיניקסקולוסיאום הוותיקים של אריזונה31.2 במרץ 1977אינגלוודהפורום32.3 במרץ 1977 -5 במרץ 1977סן פרנסיסקוארצות הבריתאולם הנשפים וינטרלנד33.5 במרץ 1977סן דייגוארצות הבריתזירת הספורט של סן דייגו9,518$66,20634.6 במרץ 1977ההופעה הייתה אמורה להתקיים ב-5 במרץ 1977סן פרנסיסקואולם הנשפים וינטרלנד - -35.11 במרץ 1977ונקוברקנדהקולוסיאום פאסיפיק36.12 במרץ 1977פורטלנדארצות הבריתתיאטרון פרמאונט37.13 במרץ 1977סיאטלזירת מרכז סיאטל38.16 במרץ 1977קלגריקנדהאולם יובל דרום אלברטה39.17 במרץ 197740.18 במרץ 1977אדמונטוןקולוסיאום נורת'לנדסלג 2 - אירופה41.8 במאי 1977סטוקהולםשוודיהאצטדיון יוהנסחוב - -42.10 במאי 1977גטבורגסקנדינביום43.12 במאי 1977ברונדבינורווגיהאולם ברונדבי44.13 במאי 1977המבורגגרמניה המערביתאולם CCH 1 -14 במאי 1977פרנקפורטגרמניה המערביתאולם המאה45.14 במאי 1977ההופעה הייתה אמורה להתקיים באולם המאה, פרנקפורט, גרמניה המערביתפרנקפורטגרמניה המערביתאולם הפסטיבלים46.16 במאי 1977דיסלדורףאולם פיליפס47.17 במאי 1977רוטרדםהולנדארמון הספורט רוטרדם אהוי48.19 במאי 1977מינשטייןשווייץזנקט יאקובסהאלה49.23 במאי 1977בריסטולאנגליההיפודרום בריסטול50.24 במאי 197751.26 במאי 1977סאות'המפטוןתיאטרון גאומונט52.27 במאי 197753.29 במאי 1977סטפורדאולם בינגלי54.30 במאי 1977גלאזגוסקוטלנדהאפולו55.31 במאי 197756.2 ביוני 1977ליברפולאנגליהתיאטרון האימפריה של ליברפול57.3 ביוני 1977 -5 ביוני 1977לונדוןאנגליהמרכז התערוכות ארלז קורט58.6 ביוני 1977ההופעה הייתה אמורה להתקיים ב-5 ביוני 1997לונדוןאנגליהמרכז התערוכות ארלז קורט59.7 ביוני 1977סה"כ (6 הופעות)68,511487,343
שירים מתוך סיבוב ההופעות
שירי קווין
אלבוםשירפעמיםQueen (1973)"Keep Yourself Alive"59"Doing All Right"3"Liar"59"Modern Times Rock 'n' Roll"1Queen II (1974)"Procession"2"White Queen (As It Began)"59"Ogre Battle"59Sheer Heart Attack (1974)"Brighton Rock"59"Killer Queen"59"Now I'm Here"57"Stone Cold Crazy"59"Bring Back That Leroy Brown"59"In the Lap of the Gods... Revisited"56A Night at the Opera (1975)"Death on Two Legs (Dedicated to…)"20"You're My Best Friend"59"'39"59"Sweet Lady"51"The Prophet's Song"59"Bohemian Rhapsody"59A Day at the Races (1976)"Tie Your Mother Down"59"You Take My Breath Away"59"Long Away"1"The Millionaire Waltz"59"Somebody to Love"59"White Man"59"Good Old-Fashioned Lover Boy"19 -"See What a Fool I've Been"1
שירים נוספים
אמןאלבוםשירפעמיםאלביס פרסליJailhouse Rock (1957)"Jailhouse Rock"58King Creole (1958)"Trouble"1אלטון ג'וןGoodbye Yellow Brick Road (1973)"Saturday Night's Alright for Fighting"6בו דידלי -"I'm a Man"10ג'ין וינסנט והיז בלו קאפס -"Be-Bop-a-Lula"6ג'רי לי לואיס -"Great Balls of Fire"1ליטל ריצ'רדLittle Richard (1958)"Lucille"2פגי ליBig $pender (1966)"Big Spender"46קוני פרנסיס -"Stupid Cupid"4 - -"God Save the Queen"57
משתתפים
פרדי מרקיורי - זמרה, פסנתר, תוף מרים
בריאן מיי - גיטרה, קולות רקע, בנג'ו ("Bring Back That Leroy Brown"), זמרה (הופעה 27 ב-"'39")
רוג'ר טיילור - תופים, קולות רקע, זמרה ("Modern Times Rock 'n' Roll")
ג'ון דיקון - בס, קולות רקע, משולש
הערות שוליים
קטגוריה:סיבובי הופעות מ-1977
קטגוריה:סיבובי הופעות של קווין
קטגוריה:סיבובי הופעות באירופה
קטגוריה:סיבובי הופעות באמריקה הצפונית
קטגוריה:סיבובי הופעות בארצות הברית
קטגוריה:סיבובי הופעות בגרמניה המערבית
קטגוריה:סיבובי הופעות בדנמרק
קטגוריה:סיבובי הופעות בהולנד
קטגוריה:סיבובי הופעות בממלכה המאוחדת
קטגוריה:סיבובי הופעות בקנדה
קטגוריה:סיבובי הופעות בשוודיה
קטגוריה:סיבובי הופעות בשווייץ
| 2024-10-19T08:48:38
|
מצפה הכוכבים הר סגול
|
מצפה הכוכבים הר סגול (בסינית: 紫金山天文台; פין-יין: Zǐjīnshān Tiānwéntái), הידוע גם בשם מצפה הכוכבים האסטרונומי זיג'ין שאן הוא מצפה כוכבים אסטרונומי הממוקם על ההר הסגול במזרח נאנג'ינג.
תיאור
ממוזער|ימין|200px|רפלקטור Zeiss בגודל 60 ס"מ בנאנקינג ב-1930.
מצפה הכוכבים הר סגול הוקם בשנת 1934 במימון הממשלה הלאומית של הרפובליקה של סין ונוהל על ידי אקדמיה סיניקה . המנהל הוותיק של המצפה מ-1950 עד 1984 היה האסטרונום הסיני ג'אנג יוז'ה (张钰哲, 1902–1986, הידוע גם בשם Yu-Che Chang).
זיהום האור הגובר בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 בנאנג'ינג גרם לכך שההר הסגול איבד את תוארו כמצפה כוכבים פעיל ובר קיימא. בעקבות זאת, העביר המצפה את המיקוד שלו לפעילויות חינוך הציבור, וחלק ניכר מהעבודה המדעית שלו מתבצעת בפועל בחמשת מצפי הכוכבים המסונפים לו, הממוקמים בצ'ינגהאי (בדלינגהה ), גאניו , שואי , הונגהה (בג'יאמוסי ) וצ'ינגדאו.
מרכז כוכבי הלכת המינוריים מזכה את המצפה, המכונה בפשטות נאנקינג, עם גילוי של 149 כוכבי לכת מינוריים בין השנים 1955 ו-1983, בעוד שתוכנית הסקר PMO NEO של המצפה זוכה ליותר מ-600 תגליות בין השנים 2006 ל-2013.
תגליות
המצפה גילה את השביטים המחזוריים 60P/Tsuchinshan ו-62P/Tsuchinshan, כמו גם את ה-C/1977 V1 (Tsuchinshan) הלא-מחזורי, הידוע גם בשם Comet 1977 X, השביט C/2017 E2 ושביט אטלס A3. הם נקראים על שם התעתיק השגוי של וייד-ג'יילס של השם, שהוא כהלכה Tzu-chin-shan, פין-יין Zǐjīnshān. התגלו גם אסטרואידים רבים, כולל האסטרואידים הטרויאניים 2223 Sarpedon, 2260 Neoptolemus, 2363 Cebriones, 2456 Palamedes, וההר הסגול 3494.
סקירת גופים קרובי-ארץ
הסקר הסיני לגופים קרובי-ארץ (CNEOS), המבוסס בתחנת שואי (D29) בשואי, ג'יאנגסו, החל בתצפיות בשנת 2006. הוא משתמש בטלסקופ 1:04=1:20=1:80 מטרים שמידט מצויד בגלאי CCD 4K × 4K עם פונקציית סריקת סחף . נכון לאוגוסט 2012, התוכנית צפתה ב-149,971 אסטרואידים, מצאה 1,279 אסטרואידים זמניים חדשים, וקטלגה 251 אסטרואידים ממוספרים, כולל חמישה טרויאני צדק , שני אסטרואידי הילדה ואסטרואיד פוקיאה אחד. התוכנית גם צפתה במיקומם של 824 גופים קרובי ארץ (NEOs) וגילתה ארבעה חדשים: אסטרואיד אפולו אחד (285339) 1999 JR6, ושלושה אסטרואידי אמור (410195) 2007 RT147, (388567) 2007 ו-(QX) 468681) 2009 MZ6.
גלריה
ביאורים
הערות שוליים
קישורים חיצוניים
Purple Mountain Observatory website (בסינית ואנגלית)
קטגוריה:אסיה: מצפי כוכבים
| 2024-10-16T15:17:57
|
בלפרוספזם
|
בלפרוספזם, עווית העפעפיים או עוויתיות בלתי רצונית של העפעפיים () היא מחלה הכוללת עוויתות לא רצוניות של שרירי העפעפיים, השרירים בתוך או סביב העיניים האחראים על פתיחה וסגירה של העפעפיים.
ישנה הבחנה בין שני סוגי בלפרוספזם:
ראשוני - ללא סיבה ברורה או ספציפית (מחלה אידיופתית) ולרוב המחלה מופיעה בצורה הדרגתית, והגורמים העיקריים יכולים להיות מתפקוד חריג של חלקים במוח האחראים על שליטה בתנועות השרירים.
משני - הנגרם ממצב רפואי אחר (כמו מחלת פרקינסון או שבץ מוחי) והשפעה של תרופות.
קיימת הערכה כי בכל שנה מאובחנים כ-2,000 חולים חדשים בארצות הברית. מספר החולים בכל העולם אינו ודאי כי ייתכן שחלקם אינם מאובחנים או שהעווית חלפה באופן ספונטני.
המחלה מתפרצת לרוב בגילאים 40–60 ושכיחה יותר אצל נשים.
תסמינים
שמורות העיניים נעצמות ללא שליטה. תחילת התהליך הוא מצמוץ מופרז, עצבנות עיניים ורגישות גבוהה לאור בוהק, במיוחד בחשיפה לאור השמש. עם התפתחות המחלה השרירים מתכווצים למשך זמן קצר עד ארוך וקיים קושי בשמירה על עיניים פקוחות. במקביל לעוויתות הבלתי רצוניות של העפעפיים ייתכנו תסמינים נוספים כמו נעילת לסתות, כולל בפיהוק, שירה ופתיחה רחבה של הפה. במצב החמור של עווית העפעפיים החולה אינו מסוגל לפקוח את עיניו.
בתחילת המחלה ישנה הרגשה של גרגרי חול בעיניים או כאבים, יובש בעיניים וצניחת עפעפיים. ההתכווצות המוגברת של שרירי העפעפיים גורמת להפרשה שומנית וחומצתית מבלוטות החלב אל לעין וההפרשה גורמת לגירוי של הקרנית והלחמית.
גורמים
הגורמים לבלפרוספזם אינם ידועים וישנן סברות כי המחלה יכולה להיגרם ממתח, עייפות, רגישות לאור בהיר ויובש בעיניים.
אחת התיאוריות לפעילות הבלתי רצונית של העפעפיים היא הפרעה מסיבה נוירולוגית - דיסטוניה בה קיימת פעילות חריגה של הגרעינים הבזליים (הבסיס) במוח הגדול, הגרעינים אשר אחראים על ויסות התנועות הרצוניות ושליטה בתנועות. סיבה נוספת אפשרית היא בתאי עצב הפנים הפועלים ללא שליחת אותות מהמוח.
הבלפרוספזם אינו נחשב כהפרעה גנטית אבל אם מקור המחלה הוא גנטי, הוא ילווה בדיסטוניה כללית של קבוצת שרירים נוספת בגוף.
טיפול
הפחתת מתח וחרדה.
משקפיים עם עדשות כהות החוסמות או מסננות אורכי גל של אור כחול. (משקפיים FL-41)
הזרקת רעלן הבוטולינום (בוטוקס) כל 3–4 חודשים להרפיית השרירים ונטרול פעולת המצמוץ הלא רצונית.
ניתוח במקרים חמורים ובמקרים שלא חלה הטבה עם טיפולי הבוטולינום.
ראו גם
עפעף
טיפולי בוטוקס
ניתוח עפעפיים
הערות שוליים
קטגוריה:מחלות
קטגוריה:רפואה
קטגוריה:רפואת עיניים
קטגוריה:הפרעות של העפעפיים, מערכת הדמע וארובת העין
| 2024-10-19T20:16:20
|
ניו ביט
|
ניו ביט (באנגלית: New beat) הוא ז'אנר מוזיקלי בלגי של אסיד האוס, Hi-NRG, מוזיקת הגל החדש, EBM ומוזיקת היפ הופ.Simon Reynolds: Generation Ecstasy: Into the World of Techno and Rave Culture. Routledge 1999, , p. 124.Timor Kaul: Electronic Body Music. In: Thomas Hecken, Marcus S. Kleiner: Handbook Popculture. J.B. Metzler Verlag 2017, , pp. 102–103. הז'אנר, שהתפתח באמצע עד סוף שנות ה-1980 בבלגיה, היה פופולרי בעיקר במערב אירופה של סוף שנות ה-1980.
ז'אנר זה השפיע על ז'אנרים אחרים בעיקר על תתי-ז'אנרים אירופאיים של מוזיקת דאנס אלקטרונית, בין היתר הארד ביט,Nikki van Lierop: Hard Beat 1st Compilation., 1989."Hard Beat is the perfect link between Electronic Body Music and New Beat." הארדקור טכנו בלגי , הארדקור טכנו וגאבר .
הערות שוליים
קטגוריה:שנות ה-1980 במוזיקה
קטגוריה:מוזיקה אלקטרונית
| 2024-10-16T16:00:00
|
הפגנת חיבה פומבית
|
ממוזער| זוג מתחבק בחוף רחצה בארצות הברית
הפגנת חיבה פומבית היא פעולה פיזית אינטימית של הבעת חיבה המבוצעת במקום ציבורי או במקום בו אנשים אחרים עשויים להיות עדים לכך. מקרים של הפגנת חיבה פומבית יכולים לכלול צורות שונות של מגע, חיבוק, החזקת ידיים, נשיקות או ביטויים אחרים של חיבה רומנטית או מינית.
הקבלה והסובלנות של החברה כלפי מקרים של הפגנת חיבה פומבית יכולים להשתנות באופן מהותי ממדינה למדינה בהתאם לנורמות התרבותיות והערכים החברתיים. במדינות מערביות רבות, למשל ארצות הברית, קנדה ומדינות רבות באירופה, מקרים של הפגנת חיבה פומבית כמו החזקת ידיים במקום ציבורי או נשיקות קלות במקום ציבורי לרוב מקובלים, ובמיוחד במיקומים כמו פארקים, מסעדות או באירועים חברתיים.
בחברות שמרניות או מסורתיות יותר, כמו מדינות רבות באסיה, באזור המזרח התיכון ובאפריקה, ישנה הקפדה רבה יותר על צניעות, ומקרים של הפגנת חיבה פומבית עלולים להיחשב בלתי מקובלים. במדינות כמו ערב הסעודית, הודו ואינדונזיה, נשיקות או חיבוקים באזורים ציבוריים עלולים להיחשב לא הולמים, או אפילו פוגעניים מבחינה מוסרית, ובמקרים מסוימים האנשים שנתפסים עשויים להידרש לשלם קנס, להיכנס למעצר או לקבל עונשים אחרים. בדובאי ישנם חוקים נוקשים נגד מקרים של הפגנת חיבה פומבית, ולאורך השנים היו תיירים שביקרו בדובאי וקיבלו עונשי מאסר משום שהתנשקו בפומבי. לדוגמה, בשנת 2009 זוג בריטי שנתפס מתנשק בפומבי בדובאי נאלץ לרצות על כך עונש מאסר של שלושה חודשים ולאחר מכן הם גורשו מהמדינה. זוג הודי לא נשוי שביקר במדינה נידונו לשנת מאסר על חיבוק ונשיקה במונית, לאחר שנהג המונית הסיע את בני הזוג ישירות לתחנת משטרה ודיווח על כך לרשויות האכיפה.
התיאור של מערכות יחסים רומנטיות ואינטימיות בסרטים, בטלוויזיה ובמדיה חברתית השפיע רבות לאורך השנים על השינוי ביחס של הציבור במדינות רבות ברחבי העולם כלפי מקרים של הפגנת חיבה פומבית, ובמיוחד בקרב הדורות הצעירים, וסייע בנרמול מקרים של הפגנות חיבה פומבית בתרבויות מסוימות בהן בעבר הדבר נחשב לטאבו.
גלריית תמונות
ראו גם
קשרים בין-אישיים
זוגיות
נורמה
אהבה אפלטונית
יחסי מין בפומבי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:הספרה הציבורית
קטגוריה:נשיקות
קטגוריה:זוגיות
| 2024-10-19T06:34:19
|
תיאודברט השני
|
תיאודברט השני (Theudebert II; 585 בערך – 612) היה מלך אוסטרזיה בשנים 595–612.
תיאודברט היה בנו ויורשו של המלך הפרנקי כילדברט השני.
הוא היה בנה של אחד מפלגשיו של אביו.
תיאודברט קיבל לידיו את ממלכת אוסטרזיה, ובנוסף לה את הערים (civitates) פואטייה, טור, לה פווי-אן-ולה, בורדו, שאטודון , כמו גם את חבל שמפאן, חבל אוברן, , ואלמאניה שמעבר להרי היורה.
במהלך שנותיו המוקדמות, שלטה סבתו ברונהילדה עבורו ועבור אחיו תיאודריך השני, שקיבל את ממלכת בורגונדיה . לאחר ששני האחים הגיעו לבגרות, הם היו לעיתים קרובות במלחמה, כאשר ברונהילדה מצדדת בתיאודריך. בשנת 599, הביס תיאודריך את תיאודברט בסנס, אבל אז שני האחים התחברו נגד בן דודם כלותאר השני והביסו אותו בדורמלס (ליד מונטרו ), ובכך הניחו את ידיהם על חלק גדול של נויסטריה (600–604). אולם בשלב זה החלו שני האחים להילחם זה בזה; תיאודריך ניצח את תיאודברט באטאמפ . בשנת 605 סירב תיאודברט לסייע לאחיו כאשר כלותאר השני פלש אל ממלכתו. בשנת 610, לקח תיאודברט בכוח את אלזס מאחיו ותיאודריך שוב נלחם בו.
תיאודברט הובס באופן מכריע על ידי תיאודריך בטול ובזולפיך בשנת 612. תיאודברט נכלא במנזר בהוראת סבתו, והומת יחד עם בנו מרובך.
הוא היה נשוי לביליכילדיס . ייתכן שבתו אמה התחתנה עם Eadbald מקנט .
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:נפטרים ב-612
קטגוריה:ילידי 586
קטגוריה:השושלת המרובינגית
קטגוריה:מלכים פרנקים
קטגוריה:מלכים מהמאה ה-6
קטגוריה:מלכים מהמאה ה-7
קטגוריה:מלכי אוסטרזיה
| 2024-10-19T06:31:09
|
יורוביט
|
יורוביט (באנגלית: Eurobeat) הוא תת-ז'אנר מוזיקלי של מוזיקת דאנס שמקורה באירופה של שנות ה-1980. לז'אנר עצמו יש שני גרסאות, האחת גרסה בריטית של דאנס-פופ איטלקי בהשפעת יורודיסקוAng, Ien & Morley, David (2005). "Cultural Studies: Volume 3, Issue 2". Routledge. pgs. 171, 173, 170. . "Eurorecords had to have immediate cross-national appeal, musical simplicity was of the essence- a bouncy beat, just one chorus hook, elementary lyrics. The fun of these records was entirely a matter of sound quality, but once a record was a hit it took on a kind of sleazy, nostalgic charm of its own. It was precisely the brazen utility of these records, in short, that gave them gay disco consumer appeal too.[...] Eurodisco also had an obvious element of camp -British club audiences took delight in the very gap between the grand gestures of Eurosingers and the vacuity of their songs.", והשנייה היא גרסה המובססת על איטלו דיסקו בהשפעת Hi-NRG.
על אף הפופולרית שלו בסוף המאה ה-20, ז'אנר זה לעיתים שווק בארצות הברית ובדרום-מזרח אסיה כ-Hi-NRG.
בין המוזיקאים הידועים שהשתמשו בז'אנר זה ניתן לציין את סטוק אייטקן ווטרמן, בננהרמה, Dead or Alive , ג'ייסון דונובן, סוניה, קיילי מינוג, סברינה סלרנו , ספאניה , בלטימורה ופט שופ בויז.
הערות שוליים
קטגוריה:שנות ה-1980 במוזיקה
קטגוריה:שנות ה-1990 במוזיקה
קטגוריה:שנות ה-2000 במוזיקה
קטגוריה:Hi-NRG
| 2024-10-19T09:02:15
|
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.