title
stringlengths 1
146
| content
stringlengths 0
337k
| timestamp
timestamp[s] |
|---|---|---|
סוזן אטווד
|
סוזן ז'אן "סוזי" אטווד (באנגלית: Susanne Jean "Susie" Atwood; נולדה ב-5 ביוני 1953) היא שחיינית עבר אמריקאית, סגנית אלופה אולימפית (מינכן 1972) ושיאנית עולם (1968–1972) במשחה ל-200 מטר גב וזוכת מדליית ארד אולימפית (מינכן 1972) במשחה ל-100 מטר גב. שותפה בעבר לשלושה שיאי עולם במשחה שליחות 4x100 מטר מעורב.
ביוגרפיה
אטווד נולדה וגדלה בלונג ביץ', קליפורניה.
1968
באולימפיאדת מקסיקו סיטי היא סיימה במקום עשירי במשחה ל-200 מטר גב בתוצאה של 2:35.2 דקות.
1969
שיאנית עולם
באליפות ארצות הברית שנערכה לואיוויל, קנטקי ב-14 באוגוסט 1969 קבעה במשחה ל-200 מטר גב שיא עולם חדש של 2:21.5 דקות, שיפור לשיא של קארן מיור מדרום אפריקה (2:23.8 דקות). שיא זה החזיק 3 שנים ונשבר על ידי מליסה בלוטמארצות הברית (2:20.64 דקות).
1971
ב שנערכו בסנטיאגו דה קאלי, קולומביה היא זכתה ב-5 מדליות, 4 כסף ו-1 ארד. מדליות כסף במשחים ל-100 מטר גב, 200 מטר גב, 200 מטר מעורב אישי ובמשחה שליחות 4x100 מטר מוערב. מדליית ארד במשחה ל-400 מטר מעורב אישי.
1972
סגנית אלופה אולימפית
באולימפיאדת מינכן זכתה בשתי מדליות, כסף וארד. מדליית כסף במשחה ל-200 מטר גב בתוצאה של 2:20.38 דקות, אחרי מליסה בלוט שקבעה שיא עולם חדש של 2:19.19 דקות ולפני דונה גור מקנדה (2:23.22 דקות). מדליית ארד במשחה ל-100 מטר גב בתוצאה של 1:06.34 דקות, אחרי מליסה בלוט שקבעה שיא אולימפי חדש של 1:05.78 דקות ואנדריאה ג'רמטי מהונגריה (1:06.26 דקות).
1973
אלופת האוניברסיאדה
באוניברסיאדה שנערכה במוסקבה 1973 היא זכתה במדליית זהב במשחה ל-200 מטר מעורב אישי.
בשנת 1977 התמנתה למאמנת ראשית של השחייניות באוניברסיטת המדינה של אוהיו.
תארים והישגים
בשנת 1992 זכתה להיכנס להיכל התהילה הבינאלומי של השחייה
ראו גם
התפתחות שיא העולם במשחה ל-200 מטר גב
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שחייניות גב אמריקאיות
קטגוריה:שחייניות מעורב אישי
קטגוריה:שחייניות באולימפיאדת מינכן (1972)
קטגוריה:שיאניות עולם אמריקאיות: שחייה
קטגוריה:אלופות האוניברסיאדה: שחייניות
קטגוריה:אמריקאיות שנולדו ב-1953
| 2024-10-12T10:23:02
|
רתם איזק
|
רתם איזק (נולדה ב-31 בדצמבר 1985) היא עיתונאית ומרצה ישראלית, כתבת המוספים בידיעות אחרונות ובעלת טור קבוע במגזין טיים אאוט תל אביב.
ביוגרפיה
איזק נולדה וגדלה בזכרון יעקב ולה שני אחים. בעקבות שליחות של הוריה, התגוררה המשפחה במשך שנתיים בפינלנד. שירתה בצה"ל כקצינת יחסי ציבור והמשיכה לתפקיד מפקדת להקת חיל האוויר.
בעלת תואר שני במסלול לדוקטורט בלימודי מגדר בבית ברל.
הגישה פינה ברדיו בתוכנית של איריס קול.
בשנת 2015 השתתפה בתוכנית הריאליטי האח הגדול VIP עונה 2 בה סיימה במקום השמיני.
איזק עובדת במערכת ידיעות אחרונות בה היא מראיינת אישים מפורסמים למגזיני סוף השבוע "7 ימים" ו-"7 לילות".
עורכת את מדור האופנה והלייפסטייל במגזין טיים אאוט תל אביב בנושאי תרבות, יחסים, אוכל, אופנה וחברה.
בעלת הטור האישי "ערה" במגזין את העוסק בזוגיות ויחסי מין וכותבת טורים וכתבות בנושאי פמיניזם ושוויון נשים.
מלבד הכתיבה, היא מרצה בנושאי סוגיות מגדריות בתרבות העכשווית.
חיים אישיים
איזק נשואה ואם לשניים. גרה בתל אביב. מנהלת אורח-חיים צמחוני.
קישורים חיצוניים
רותם איזק במגזין את
רותם איזק במגזין Time Out ישראל
הערות שוליים
קטגוריה:עיתונאיות ישראליות
קטגוריה:סגל ידיעות אחרונות
קטגוריה:בוגרות המכללה האקדמית בית ברל
קטגוריה:ישראליות שנולדו ב-1985
| 2024-10-12T20:06:42
|
רותם איזק
|
הפניה רתם איזק
| 2024-10-12T08:52:23
|
הישאם עבד אל-ראזק
|
הפניה הישאם עבד א-ראזק
| 2024-10-12T08:59:54
|
כילדברט המאומץ
|
כילדברט השלישי המאומץ (בלטינית: Childebertus Adoptivus) היה מלך פרנקי במחצית השנייה של המאה ה-7.
כילדברט היה בנו של גרימואלד הזקן, המאיורדומוס (הממונה על הארמון) של המלך הפרנקי המרובינגי, ונכדו של פפין הזקן, אבי משפחת הפיפינידים. הוא אומץ על ידי המלך המרובינגי סיגברט השלישי והמלכה כימנכילד .
כאשר מת סיגברט השלישי בשנת 656, דאג גרימואלד לעשות טונזורה (תספורת של נזיר) לבנו הביולוגי של סיגברט, דגוברט השני, שלח אותו למנזר אירי ולאחר מכן הכריז על כילדברט כמלך אוסטרזיה.
גרימואלד, כילדברט ואנסגיזל (שנשא לאישה את בגה, בתו של פפין הזקן) נתפסו לבסוף והועברו לידי מלך נויסטריה, כלוביס השני, שהרג אותם. עם זאת, ישנם שני תיאורים שונים של מותו. או שכלוביס והמאיורדומוס שלו, ארכינואלד , תפסו אותו והוציאוהו להורג בשנת 657, או שכלותאר השלישי סיפח את אוסטרזיה בשנת 661, ובתוך כך הדיח את הטוען לכתר הצעיר והוציא להורג את שניהם בשנת 662.
המשפחה הופיעה שוב בפוליטיקה עם עליית בנו של אנסגיזל, פפין האמצעי.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:מלכים מהמאה ה-7
קטגוריה:מלכים פרנקים
קטגוריה:השושלת המרובינגית
קטגוריה:מלכי אוסטרזיה
קטגוריה:פיפינידים
קטגוריה:נפטרים ב-662
| 2024-10-19T21:56:42
|
גרימואלד הזקן
|
גרימואלד הראשון (Grimoald I, בלטינית: Grimoaldus; 616–657), המכונה הזקן (בצרפתית: Grimaud l'Ainé), היה המאיורדומוס (ראש הארמון) של אוסטרזיה משנת 643 ועד מותו.
ביוגרפיה
גרימואלד היה בנם של פפין הזקן מלנדן ואיטה ממץ.
עם מותו של פפין בשנת 640, הפך גרימואלד לראש ביתו (הפיפינידים), שהיה החזק ביותר באוסטרזיה. בזמן זה, רדולף, דוכס תורינגיה , מרד נגד סיגברט השלישי, מלך אוסטרזיה. גרימואלד השתתף במסע שנערך לאחר מכן נגד המרידה, אך המסע נכשל. למרות זאת, גרימואלד הצליח להציל את חיי המלך והפך לחברו הקרוב. לאחר מכן הוא הרחיק את יריבו, אוטו , והשתלט על המשרה שבה החזיק פעם אביו.
גרימואלד שכנע את סיגברט השלישי חסר הילדים לאמץ את בנו, כילדברט, בטבילתו. בסופו של דבר היה לסיגברט יורש, דגוברט השני, אך עם מותו של סיגברט בשנת 656, הגלה גרימואלד את דגוברט הצעיר לאירלנד והעלה את בנו על כס המלכות.
בסופו של דבר גרימואלד נתפס והוצא להורג על ידי מלך נויסטריה – או כלוביס השני או בנו ויורשו, כלותאר השלישי.
לקריאה נוספת
S.A. Bennett, "Grimoaldus (1)", A Dictionary of Christian Biography, Murray, 1877, p. 802
הערות שוליים
קטגוריה:פרנקים
קטגוריה:ילידי 616
קטגוריה:נפטרים ב-657
קטגוריה:פיפינידים
קטגוריה:מאיורדומי
| 2024-10-19T17:25:05
|
פאד קפאו
|
פאד קפאו או פאד קפראו (בתאית: ผัดกะเพรา, באנגלית: Phat kaphrao, מאויית גם Pad kaprow, Pad Kaprao, או Pad gaprao) היא מנה נפוצה במטבח התאילנדי. בתרגום מילולי משמעות השם במקור: מחבת בזיליקום תאילנדי (Ocimum tenuiflorum). פאד קפאו היא אחת ממנות הדגל של המטבח התאילנדי ובין המנות הנפוצות בתאילנד המנה הזו צברה קהל מעריצים בזכות המראה והטעם הייחודיים שלה.
היסטוריה
על פי הרישומים משנת 1687 של סימון דה לה לובר, מדינאי צרפתי שכיהן כדיפלומט בתאילנד (סיאם), עלי הצמח של הבזיליקום התאילנדי (באנגלית: holy basil) ידועים כסוג של ירק הנושא ארומה נעימה בשל קשריו לצמח הבזיליקום הקדוש. נהוג לחשוב כי החלבון המופק מצמח הבזיליקום התאילנדי הופקד ישירות בידי ברהמין, ששימש ככומר ובעל הכוח לאמת את מקור החומר. בטקסטים מאוחרים יותר צוין כי ירקות מסוימים יכולים להגיע במגוון צורות ולמגוון שימושים. בהתאם לגודל של עשבי התיבול חלקם משמשים לבישול וחלקם משמשים למטרות רפואיות.
לפי מקורות מסוימים פאד קפאו הוגש בתאילנד לראשונה בתקופת שלטונו של ראמה השביעי כאשר המהגרים הסינים הביאו עימם בזיליקום כדי למכור אותו בשווקים המקומיים בתאילנד. ככל הנראה המנה זכתה לפופולריות בסביבות 1957, לאחר שעברה התאמות מסוימות מהמטבח הסיני. בהכנת המנה הזו היה נהוג להקפיץ בטיגון-עירבוב פולי סויה שחורים עם שום ולאחר מכן להוסיף בשר טחון או בשר עוף ולתבל ברוטב דגים ורוטב סויה כהה. נהוג לחשוב שפאד קפאו הוא גרסה שונה למאכל המבוסס על בשר בקר מוקפץ עם עלי כמון. על פי ספר בישול תאילנדי בשם แม่ครัวเอก שראה אור בשנת 1998, יש להשרות תחילה בשר טחון באלכוהול, ולאחר מכן להשתמש ברוטב דגים וסוכר דקלים כתיבול היחיד להכנת המנה.
מרכיבים
ממוזער|250x250 פיקסלים| פאד קפאו עם ביצת עין, על מצע של אורז
פאד קפאו מבוסס על בשר טחון כמו בשר חזיר, עוף, בקר או פירות ים, המוקפצים עם בזיליקום תאילנדי ושום. את הבזיליקום התאילנדי אפשר למצוא בישראל גם בשם ריחן פרסי, הוא מאופיין בטעם אניס מיוחד ועדין. הוא לרוב יהיה מוגש עם אורז בתוספת של ביצת עין. התבלינים העיקריים הם רוטב סויה, רוטב דגים תאילנדי, רוטב צדפות (לא חובה), סוכר קנים וצ'ילי.
עם השנים נוצרו גרסאות שונות של המנה עם תוספות מסוגים שונים לטובת גיוון, בין היתר: ביצת מאה השנים, ירקות מקומיים תאילנדים כמו שעועית אספרגוס, תירס ננסי, בצל, גזר, פלפל בננה, פטריות, נצרי במבוק ונצרי קוקוס. עם זאת, הוספת ירקות שונים למנה יכולה להיתפס גם כמאמץ להוזיל את העלות הכוללת של המנה על ידי צמצום בכמויות הבשר, והגדלת שולי הרווח מצד המסעדות והמקומות המגישים אותה.
גרסאות נפוצות
פאד קפאו קאי - בזיליקום תאילנדי מוקפץ עם עוף
פאד קפאו מו – בזיליקום תאילנדי מוקפץ עם בשר חזיר
פאד קפאו מו סאפ – בזיליקום תאילנדי מוקפץ עם בשר חזיר טחון
פאד קפאו טאפ מו – בזיליקום תאילנדי מוקפץ עם כבד חזיר
פאד קפאו מו קרופ – בזיליקום תאילנדי מוקפץ עם בטן חזיר פריכה
פאד קפאו נואה– בזיליקום תאילנדי מוקפץ עם בשר בקר
פאד קפאו נואה סאפ – בזיליקום תאילנדי מוקפץ עם בשר בקר טחון
פאד קפאו לוקצ'ין – בזיליקום תאילנדי מוקפץ עם קציצות
פאד קפאו קונג - בזיליקום תאילנדי מוקפץ עם סרטנים
פופולאריות
בתאילנד
המנה פופלרית בתפריטים ברחבי תאילנד גם במסעדות וגם באוכל רחוב מאחר ולבזיליקום התאילנדי יש ריח חזק ומגרה. המנה גם לא יקרה במיוחד, קלה להכנה יחסית וניתנת לצריכה מהירה ולמרות זאת היא מספקת יתרונות תזונתיים רבים ונחשבת בריאה. מומלץ לאכול את המנה עם אורז בכמויות מתאימות, ולכלול מגוון ירקות מזינים נוספים כמו מלפפונים, שעועית מסוגים שונים ועלים ירוקים. פעולה זו תספק ערך תזונתי גדול יותר בתוספת ויטמינים, מינרלים וסיבים תזונתיים.
גם לאנשים עם רמות שומן גבוהות בדם בגדול אפשרי לאכול את המנה אם כי ייתכן שתידרש הפחתה בכמות פירות הים.
ביפן
לדברי שר המסחר, המטבח התאילנדי עלה לרשימת 15 אפשרויות המזון הבינלאומיות המובילות, עם דגש ספציפי על התאמות לצרכנים היפנים. אחת המנות המועדפות ביותר על יפנים להכנה בבית היא פאד קפאו, וכדי לחזק את ההיכרות עם המטבח התאילנדי, יש תוכניות שונות להגביר את זמינות המטבח התאילנדי ביפן דרך מסעדות וערוצים אחרים, כדי לחזק את התמיכה בתעשיית המזון התאילנדי. יש בשוק ביפן גם חומרי גלם וגם מוצרים מוכנים לאכילה המותאמים לתושבי יפן המחפשים חווית בישול ואכילה קלה ומהירה.
בטייוואן
בטייוואן פאד קפאו בדר כלל מבוסס על בשר חזיר ונקראת Dǎ pāo zhū. הבזיליקום התאילנדי נפוץ בדרום מזרח אסיה אך מאתגר לגידול באזורים אחרים באסיה לכן נעשה שם שימוש במרכיבים אחרים במידת הצורך. יש מתכון טייוואני נפוץ למנה המבוסס על בזיליקום תאילנדי ועגבניות. מבחינת טעמים הוא מנוגד בטעמיו לפאד קפאו התאילנדי המסורתי אך ניתן למצוא אותו במסעדות תאילנדיות רבות בטייוואן בעקבות הקושי להשיג כמויות רבות של בזיליקום תאילנדי. הצבעוניות של העגבניות בנוסף לטעם שלהן מאפשרת גם להשתמש בהן במנה כתחליף לצ'ילי במנה, מה שמביא גם לעידון טעמים והפחתה בחריפות בהתאמה לחיך הטייוואני.
ערכים תזונתיים
פאד קפאו מבוסס על מרכיבים מחמשת קבוצות המזון, המהוות את המקור העיקרי לתזונה של הגוף. יש בו 16.3 גרם חלבון ו 21.2 גרם שומן בממוצע שהם מתאימים להגדרות הצריכה היומית המומלצת. בנוסף, יש בו 74.3 גרם של פחמימות. הפרופיל התזונתי של המנה מספק חומרים מזינים ומינרלים הנחוצים לתפקוד גופני מיטבי ולאורח חיים בריא. אופן הכנת המנה על ידי הקפצה בטיגון-ערבוב של בזיליקום תאילנדי עם בשר ותבלינים שונים יוצר מנה עשירה בחלבונים ומינרלים. פלפל צ'ילי מכיל קפסאיצין, בעל תכונות אנטי אוקסידינטיות.
ראו גם
פאד תאי
קישורים חיצוניים
מתכון, מאקו
רותי קינן, קרוק מאדאם תאילנדי: פאד קפאו, ynet
הערות שוליים
קטגוריה:אוכל רחוב
קטגוריה:מאכלים לאומיים
קטגוריה:מזון מהיר
קטגוריה:בשר
קטגוריה:המטבח התאילנדי
| 2024-10-15T17:29:13
|
עידן קפיטליזם המעקב
|
עידן קפיטליזם המעקב: המאבק למען עתיד אנושי בגבול הכוח החדש (באנגלית: The Age of Surveillance Capitalism: The Fight for a Human Future at the New Frontier of Power) הוא ספר עיון משנת 2018 מאת שושנה זובוף, העוסק בהתפתחותן של חברות דיגיטליות, בהן גוגל ואמזון, וטוען שהמודלים העסקיים שלהן מייצגים מודל חדש של צבירה קפיטליסטית שהיא מכנה "קפיטליזם מעקב".
בעוד שהקפיטליזם התעשייתי ניצל את הטבע ושלט בו באופן שהיו לו השלכות הרסניות, קפיטליזם המעקב מנצל את הטבע האנושי ושולט בו כשנקודת הסיום של הפיתוח היא סדר טוטליטרי.
הנחת יסוד
זובוף קובעת שקפיטליזם מעקב "טוען באופן חד צדדי שהחוויה האנושית היא חומר גלם חופשי שזמין לתרגום לנתונים התנהגותיים [אשר] מוכרזים כעודף התנהגותי קנייני, מוזנים לתהליכי ייצור מתקדמים הידועים כ'אינטליגנציה של מכונה', ומיוצרים מהם מוצרי חיזוי הצופים מה תעשה עכשיו, בקרוב ומאוחר יותר." היא מצהירה שהמוצרים הקפיטליסטיים החדשים הללו "נסחרים בסוג חדש של שוק שאני מכנה שווקים עתידיים התנהגותיים". Naughton, John (January 20, 2019). "'The goal is to automate us': welcome to the age of surveillance capitalism". The Guardian. ISSN 0029-7712. Retrieved January 16, 2020.
בחברה קפיטליסטית, מידע, כגון לייקים ודיסלייקים של משתמש שנאסף בעת גישה לפלטפורמה מסוג פייסבוק, או מכל סוג אחר של חיישן המשמש כנקודת מגע אינטרנטית לזרם נתונים, הוא מידע שיכול לשמש אותה חברה לשפר את חוויית המשתמש. זאת עושה החיישן על ידי הזנת המשתמש במידע שנתונים שהתקבלו מפעילותו הקודמת מראים לחיישן שהמשתמש מתעניין בו. החיישן יכול להסיק דברים רבים על האדם, הרבה מעבר לתנאי השימוש. ניתן לעשות זאת בדרכים רבות באמצעות שימוש באלגוריתם המנתח מידע.
הסכנה של קפיטליזם מעקב היא שפלטפורמות וחברות טכנולוגיה טוענות לבעלות על מידע פרטי מכיוון שזה מידע חופשי וזמין. חברות אלה טוענות שהחוויה הפרטית היא 'חומר גלם' למפעלים לייצור נתונים. יש מעט מאוד פיקוח על ידי משתמשים או חוקים שחוקקו ממשלות. בגלל זה, הייתה תגובה נגד השימוש המסוים של חברות אלה במידע שנאסף. לדוגמה, גוגל, שנאמר כי היא "חלוצת קפיטליזם המעקב" הציגה פיצ'ר (Software feature) שהשתמש ב"מודלים מסחריים... שהתגלו על ידי אנשים בזמן ובמקום." משמעות הדבר היא שלא רק שפרסומות ממוקדות אליך באופן ספציפי דרך הטלפון שלך, אלא עובדות יד ביד עם הסביבה שלך וההרגלים שלך, כגון הצגת פרסומת של בר מקומי כשאתה מסתובב במרכז העיר בערב.
ניסיונות הפרסום והמיקוד הטכניים והספציפיים האלה יכולים להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות של האדם בפעילויות שהוא בוחר ובהחלטות פוליטיות.
לפיכך, לכאורה חברות אלו אינן תחת פיקוח, תוך כדי כך שיש להן הכוח להתבונן ולשלוט בחשיבה. זו אחת הסיבות לכך שחברות טכנולוגיה כמו גוגל נמצאות תחת ביקורת.
זובוף כותבת שהחופש המוקצה לחברות טכנולוגיה נובע מהרעיון ש"קפיטליזם מעקב אינו נוטש 'חוקים' קפיטליסטיים מבוססים כגון ייצור תחרותי, מקסום רווחים, פרודוקטיביות וצמיחה", Zuboff, Shoshana; Möllers, Norma; Murakami Wood, David; Lyon, David (March 31, 2019). "Surveillance Capitalism: An Interview with Shoshana Zuboff". Surveillance & Society. 17 (1/2): 257–266. doi:10.24908/ss.v17i1/2.13238. ISSN 1477-7487. שכן הם עקרונות של כל עסק בתחום. חברה קפיטליסטית צריכה לשאוף להצטיין כדי להיות תחרותית. זובוף טוענת כי "הצטברות לוגיקה חדשה... מציגה חוקי פעילות משל עצמה". זוהי תופעה חדשה בפעולות קפיטליסטיות שיש להטמיע בה מגבלות ספציפיות.
הפלטפורמות היו פולשניות מבחינת צבירת מידע, אך גם הובילו למה שנקרא כיום "כלכלת שיתוף", שבה מידע דיגיטלי יכול להתקבל על ידי אנשים שמבצעים קפיטליזם מעקב באמצעות אותן פלטפורמות עצמן. לפיכך, "יחידים יכולים להפיק תועלת רבה מהטרנספורמציה הזו מכיוון שהיא מעצימה אותם ומאפשרת להם להקים עסקים". עסקים קטנים ייהנו גם מכך שהם עשויים לצמוח מהר יותר מכפי שהיו צומחים לולא היו יודעים את הדרישות והרצונות של הצרכנים, אך יצטרכו לשלם לתאגידים עבור גישה לידע. כך קפיטליזם המעקב הוא כלי שימושי לעסקים, אך גם פוגע בפרטיות של משתמשים שאינם רוצים שהחוויה הפרטית שלהם תהיה בבעלות חברה.
ביקורת
פייננשל טיימס כינה את הספר "יצירת מופת של חשיבה ומחקר מקוריים". הניו יורקר קבע ש"עידן קפיטליזם המעקב" הוא אחד מספרי העיון המובילים לשנת 2019. נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה ציין שזה אחד הספרים האהובים עליו בשנת 2019. חוקר העיתונות אבי אשר-שפירא כינה אותו "מעניין", בהתחשב בכך שהספר מותח ביקורת נוקבת על הדלת המסתובבת של כוח אדם בין גוגל והממשל - כלומר, על כך שעובדים בגוגל עוברים לממשל, ולהפך, וכן ביקורת על כך שקמפיינים נשיאותיים משתמשים בנתוני מעקב כדי לטרגט מצביעים.
סם דיבלה (DiBella), שכתב עבור הבלוג של בית הספר לכלכלה של לונדון, מתח ביקורת על הספר, בתחושה שהגישה שלו יכולה "לעורר שיתוק ולא פרקטיקה בכל הנוגע לפעולה קולקטיבית שנדרשת כדי להתמודד עם מעקב תאגידי שיטתי".
הערות שוליים
קטגוריה:ספרי עיון אמריקאיים
קטגוריה:קפיטליזם
| 2024-10-13T06:41:26
|
גרימואלד הצעיר
|
גרימואלד השני (Grimoald II בצרפתית: Grimaud, גרימו; מת בשנת 714), המכונה הצעיר, היה המאיורדומוס (ראש הארמון) של נויסטריה משנת 695.
חייו
גרימואלד היה בנם השני של פפין האמצעי ופלקטרודיס . אביו הציב אותו במשרת המאיורדומוס בממלכת נויסטריה בזמן כלשהו לאחר שנת 700, כשהיה עדיין צעיר.
כאשר אחיו הבכור, דרוגו משמפאן, מת בשנת 708, קיבל גרימואלד את האחריות גם על צפון בורגונדיה.
גרימואלד התחתן עם תאודסינדה (או תאודלינדה) , בתו של רדבוד, מלך הפריזים , ונולדו לו שני בנים: תאודואלד וארנולד.
בעת שחזר מביקור בקברו של הקדוש למברט בלייז', נרצח גרימואלד בדרך לז'ופיל (Jupille) על ידי אדם בשם רנגאר (Rangar), שהיה מועסק על ידי חותנו.
בניו של גרימואלד ניהלו מאבק כדי להיות מוכרים כיורשיו האמיתיים של פפין, מאחר שגרימואלד מת לפני אביו, ואחיו למחצה של גרימואלד, קרל (מרטל), ירש את אדמותיו ומשרותיו של אביהם.
הערות שוליים
קטגוריה:נפטרים ב-714
קטגוריה:פרנקים
קטגוריה:פיפינידים
קטגוריה:מאיורדומי
| 2024-10-19T11:04:14
|
מרטין קוריק
|
מרטין קוריק (באנגלית: Martin Korik; 15 במאי 1928 – 21 ביוני 2015) היה אתלט יהודי-אמריקאי, אלוף המכביה השלישית (1950) בקפיצה במוט ובקרב 10. דורג שמיני בעולם בקפיצה במוט (1949).
ביוגרפיה
קוריק נולד בפילדלפיה. הוא למד באוניברסיטת טנסי וסיים את לימודיו בשנת 1950.
1949
בתחרות שנערכה בגיינסוויל, פלורידה ב-26 במרץ הוא קבע בקפיצה במוט שיא אישי חדש של 4.31 מטר ודורג בסוף השנה במקום שמיני בעולם.
1950
אלוף המכביה
בתחרויות האתלטיקה של המכביה השלישית שנערכו בסוף ספטמבר 1950 זכה קוריק בשתי מדליות זהב, בקפיצה במוט בתוצאה של 3.70 מטר, לפני צבי ינובר (3.42 מטר) ויצחק קלאוזנר (3.00 מטר), שניהם מישראל ובקרב 10 בתוצאה של 5281 נקודות, לפני האחים מישראל זאב כספי (4818 נקודות) ויצחק כספי (4406 נקודות). במהלך התחרות קרב 10 קבע בקפיצה במוט שיא מכביה חדש של 4.00 מטר.
משנת 1961 היה המוציא לאור של העיתון "Jewish Record", עיתון שבועי אשר שירת את הקהילה היהודית של אטלנטיק סיטי רבתי ודרום ניו ג'רזי, ממנו פרש בשנת 1996.
קישורים חיצוניים
מרטין קוריק, באתר Track and Field Statistics
Obituary for Martin Korik, באתר Roth-Goldsteins Memorial Chapel
הערות שוליים
קטגוריה:אתלטים יהודים אמריקאים
קטגוריה:מתחרים אמריקאים בקרב עשר
קטגוריה:קופצים במוט אמריקאים
קטגוריה:אלופי המכביה: אתלטים
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1928
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-2017
| 2024-10-12T16:27:42
|
גז קצפות
|
הפניהחמצן דו-חנקני
| 2024-10-12T11:39:03
|
דב בר פרידמן (צ'ורטקוב)
|
דב בר פרידמן (1882 – 11 בספטמבר 1936) היה אדמו"ר בדור השלישי לחסידות צ'ורטקוב.
ביוגרפיה
נולד בצ'ורטקוב בשנת 1882 (סיוון ה'תרמ"ב), לאדמו"ר ישראל מצ'ורטקוב ולשבע רוחמה, בתו של האדמו"ר הזקן מסדיגורה. אביו לקח את זלמן ברודר כמלמד לבנו, ובהמשך כיהן המלמד כמשמשו של תלמידו דב בר.
נשא את מרים, בת דודו האדמו"ר יצחק פרידמן מבויאן. החתונה התקיימה ב-26 במאי 1899 (י"ז בסיוון ה'תרנ"ט), בעיר בויאן. לאחר נישואיו התגורר בבויאן עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, אז עבר יחד עם חותנו ואביו לווינה. בתקופה זו התעשר והקים קרן גמ"ח לפליטי המלחמה. כמו כן, ניהל בית יתומים בווינה והיה יד ימינו של אביו בפעילות ציבורית.
לאחר הקמת תנועת אגודת ישראל הורה לו אביו לשמש כחבר בוועד הפועל העולמי בתנועה. היה מסור מאוד לפעילות התנועה וחסידי צ'ורטקוב היו מכנים אותו "המצפן האגודאי".
לאחר מות אביו ב-1 בדצמבר 1933 (י"ג בכסלו ה'תרצ"ד), הפצירו החסידים בבניו, נחום מרדכי ודוב בר, לכהן כאדמו"רים. הם סירבו, אך לבסוף ציוותה אמם על נחום מרדכי לשמש כאדמו"ר, והוא הסכים לכך בתנאי שאחיו דב בר יכהן יחד עימו. דב בער ניהל את החצר יחד עם אחיו בווינה, אך סירב לפתוח חצר משלו. כמו כן סירב להצעה לכהן באדמו"רות חסידות שטפנשט לאחר פטירת קרובו אברהם מתתיהו פרידמן ללא ילדים.
דב בער קיבל רק קוויטלאך שאחיו קרא, אך הסכים לקבל פדיון נפש ללא קוויטל, באומרו ש"כעת, כאשר אינני רבי, אוכל לברך אתכם, שכן אמרו חז"ל אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך".
דב בר מת בגיל צעיר לאחר מחלה קשה ב-11 בספטמבר 1936 (כ"ד באלול ה'תרצ"ו), ונקבר באוהל אביו בווינה. לפי צוואתו, לא נכתבו על מצבתו תארים כלשהם.
צאצאיו
בנו אברהם יעקב, מת בגיל 12.
בנו דוד משה (נולד בשנת ה'תרע"ד), שנמלט מווינה לאנגליה לאחר האנשלוס. לאחר השואה סירב לקבל על עצמו אדמו"רות למרות הפצרות החסידים ולאור העובדה כי לחסידות צ'ורטקוב כבר לא היה רבי מכהן. מת בכ"ז בשבט ה'תשמ"ח. שניים מבניו ממשיכים את שושלת צ'ורטקוב אם כי לא באדמו"רות רשמית: דוב בר פרידמן באנטוורפן והרב ישראל פרידמן במנצ'סטר.
בתו חנה פייגה.
לקריאה נוספת
חיים דוב שטרן, נר ישראל, חלק ו', בני ברק תשנ"ט, עמ' לז-מט
ישראל שפיגל, על הצדיקים ועל החסידים, ירושלים תש"ע, חלק א', עמ' 235–254
דוד משה שפיגל, דורש טוב מועדים, ירושלים תשכ"ד, עמ' קעא-קעד
ישראל שפיגל, בטאון מסילות, גיליון כ"ז, חשון תשנ"ז, עמ' 45–59
הערות שוליים
קטגוריה:חברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל
קטגוריה:אדמו"רי צ'ורטקוב
קטגוריה:ילידי 1882
קטגוריה:נפטרים ב-1936
| 2024-10-12T15:01:40
|
סאי (אי)
|
סאי הוא אי גדול בנהר הנילוס שבנוביה בין האשד השני לשלישי, במדינת סודאן. אורכו 12 קילומטרים ורוחבו 5.5 קילומטריט. סאי נכבש לסירוגין על ידי המצרים במהלך תקופת הממלכה החדשה. בתקופה המאקורית היא הייתה מרכזה של בישופות, בעוד שבמחצית השנייה של המאה ה-16 ייסדו העות'מאנים מבצר על האי.
על חלקו הצפון-מזרחי של האי בנויים מקדש ממלכת מצרים החדשה וטחנות רבות הקשורות לייצור זהב עתיק. בקרבת מקום ישנו מבצר של האימפריה העות'מאנית המורכבת מאבן חול שנחצבה לאורך גדות הנהר, וספוליה הנושאת את הכרטוש של אמנחותפ הרביעי, בין יתר שליטי השושלת ה-18. קברים עגולים רבים נמצאים בקרבת מקום.
ראו גם
השילד הערבו-נובי
אבן חול נובית
הערות שוליים
קישורים חיצוניים
The Island of Saï
Medieval Sai Project
קטגוריה:נוביה
קטגוריה:נילוס
קטגוריה:אפריקה: איים
| 2024-10-19T06:50:25
|
פראס בדחי
|
הפניה פראס אחמד בדחי
| 2024-10-12T12:28:25
|
גירוש הפולנים מפרוסיה
|
גירוש הפולנים מפרוסיה, הידוע גם בשם הגירוש הפרוסי (בפולנית: Rugi Pruskie; בגרמנית: Polenausweisungen), היה גירוש המוני של פולנים מפרוסיה בין 1885 ל-1890, שבמסגרתו יותר מ-30,000 פולנים (מהם כ-10,000 יהודים) שהיגרו לפרוסיה מהמחוזות הפולניים של האימפריה הרוסית ואוסטריה, גורשו חזרה לארצות מוצאם.
הציבור הפולני וכן הפרלמנט הגרמני הפדרלי, גינו את הגירוש ההמוני, והיה לו חלק בהחמרת יחסי גרמניה–רוסיה. ניתן לראות בו דוגמה מוקדמת לטיהור אתני.
רקע
חלוקת פולין
חלוקת פולין בסוף המאה ה-18, מחקה למעשה את פולין כמדינה עצמאית וחלקה את שטחיה בין פרוסיה, האימפריה הרוסית ואוסטריה. כך נוצרו למעשה מיעוטים פולנים גדולים בשטחיהן של שלוש המדינות. המחוזות המזרחיים של פרוסיה התבססו במידה רבה על אחוזות מנוריאליות של יונקרים גרמנים, שהעסיקו אלפי פולנים נודדים מהחלק הרוסי והאוסטרי של פולין המחולקת. כמו כן, התעשייה הצומחת בשלזיה עילית משכה עובדים מאזורים נחשלים כלכלית. אף על פי שמעולם לא נרשמה פעילות פוליטית אנטי-גרמנית בקרב המהגרים הפולנים, הגידול באוכלוסייה הפולנית הבהיל את החוגים הגרמניים הלאומניים, כולל קנצלר גרמניה אוטו פון ביסמרק.
ממוזער|ביסמרק והאפיפיור נאבקים זה בזה, קריקטורה משנת 1875
מלחמת התרבות – הקולטור-קאמפף
מלחמת תרבות היה הכינוי לסכסוך פוליטי בן שבע שנים (1871–1878) בין הכנסייה הקתולית בגרמניה לבין ממלכת פרוסיה, בראשות הקנצלר אוטו פון ביסמרק. הסכסוך נסוב על מידת מעורבותה של הכנסייה בממלכה הפרוסית. אלא שבהשוואה לסכסוכים אחרים של כנסייה ומדינה על תרבות פוליטית, סימן ההיכר שלו בפרוסיה היה עמדות אנטי-פולניות.
ביסמרק ראה בכנסייה הקתולית ישות נחשלת, אויבת הקדמה, וחממה לריאקציונרים. חלק גדול מהקתולים היו האזרחים הפולנים של פרוסיה, מיעוט בעל נטיות לאומניות ומסוכן, בעיני הקנצלר. המדיניות האנטי-קתולית של ביסמרק הופעלה ב-1870 בפרוסיה כאשר כמרים ובישופים נאסרו או הוגלו, מסדרי הנזירים הקתוליים הוצאו מחוץ לחוק ורוב המנזרים והכנסיות, נסגרו. גם מערכת החינוך הקתולית בוטלה. גורמים רבים התנגדו לצעדים אלה, גם מקרב תומכיו של ביסמרק, אך הוא המשיך בהם למרות הכל.
צו הגירוש משנת 1885 ויישומו
ממוזער| גירוש הפולנים, ציור של קונסטנטי גורסקי (1868–1934)ב-26 במרץ 1885, הורה משרד הפנים של פרוסיה לגרש מחוץ לפרוסיה את כל הפולנים והיהודים המחזיקים באזרחות רוסית. ביולי 1885 הורחב צו הגירוש כך שיכלול גם פולנים בעלי אזרחות אוסטרית. בנוסף, השלטונות היו מחויבים לדאוג לכך שבעתיד לא יתיישבו בתחומם "זרים בלתי רצויים".
הצו הוצא לפועל על כל האזרחים שאינם פרוסים ללא התחשבות בכך שחלקם ישבו בפרוסיה שנים רבות, חלקם אף שירתו קודם בצבא הפרוסי, והיו ביניהם קשישים, נשים, וילדים. המגורשים "הונעו בהמוניהם לעבר הגבול המזרחי כשהז'נדרמים מכים בהם בכתות הרובים". רובם הגדול של המגורשים, כמעט 26,000 בני אדם, נאלצו לעזוב את פרוסיה כבר בחודשים הראשונים לפרסום הצו, בעיקר פועלים ובעלי מלאכה שהועסקו שם. דווח על מקרי מוות, שכן הגירוש בוצע בחורף. הגירושים נמשכו בשנים שלאחר מכן, ועד 1890 עלה מספר המגורשים על 30,000, וגבול פרוסיה היה סגור בפני כל המהגרים ממוצא פולני.
השפעות על דעת הקהל
הגירוש עורר זעקה בקרב דעת הקהל של פולין, גרמניה ואירופה. אלפרד פון ולדרזה, שהסכים באופן עקרוני לנחיצות הגירוש, הודה ב"חומרתו המדהימה" (בגרמנית: unglaubliche Härte) במקרים בודדים. שווייניץ, שהיה באותה עת שגריר גרמניה ברוסיה, אמר: "כאשר יום אחד יתפטר הקנצלר הגדול, יתביישו בעצמם אנשים רבים ויבקרו את הנכונות שלהם לנהוג ברשעות ולהיכנע לרצונו האדיר. אני נדהם בראותי עד כמה הגירוש לא חכם ואכזרי".
חברי הפרלמנט הפולנים האתניים העלו את הנושא בפני הפרלמנט של האימפריה הגרמנית, בתמיכתם של מפלגת המרכז הגרמנית, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, והפרוגרסיבים הגרמנים. מנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, וילהלם ליבקנכט, קרא לקנצלר לחזור בו מהצעדים שעלולים לגרום לקשיים בזירה הבינלאומית ולגרור צעדי דיכוי כנגד גרמנים החיים מחוץ למדינה. אנספלד, שהיה פרוגרסיבי, הביא להחלטה שהאינטרס הלאומי לא מצדיק את הגירוש, מנוגד לשיקולים הומניטריים, ומהווה איום על רווחת אזרחי האימפריה. לודוויג וינדתורסט ממפלגת המרכז הגיש הצעה משלימה באותו עניין. ב-16 בינואר 1886, גינה הפרלמנט של האימפריה הגרמנית את הגירוש ברוב גדול של קולות. למרות זאת, ממשלת פרוסיה התעלמה מהחלטת הפרלמנט.
השפעה על יחסי גרמניה–רוסיה
היחסים הטובים בין גרמניה ורוסיה הידרדרו בשנות ה-80 של המאה ה-19 עקב מגמות לאומניות גוברת בפוליטיקה הרוסית. מיעוטים גרמנים באימפריה הרוסית, התמודדו עם רגשות שליליים הן בממשלה והן בקרב הציבור שתמך ברעיונות פאן-סלאביים. לאור זאת, המליץ שווייניץ, שגריר גרמניה ברוסיה, לביסמרק להימנע מגירוש נוסף, שרק יעורר את תומכי הפאן-סלאביות ויפעיל דיכוי נגד המתיישבים הגרמנים ברוסיה.
ואכן, הגירוש נתקל בחוסר הסכמה בחוגי הממשלה ברוסיה. ניקולאי גירס , שר החוץ של רוסיה, הצהיר כי ביסמרק במו ידיו הוא שגרם להחמרה בעוינות שכבר הייתה קיימת כלפי גרמנים ברוסיה, והפיץ את זרעי האנטגוניזם האתני. ביסמרק עצמו הביע בפני השגריר שווייניץ את אכזבתו, ואמר כי "הרוסים הראו פחות שביעות רצון מהגירוש ממה שציפיתי". זמן קצר לאחר מכן הטילה ממשלת רוסיה הגבלות חוקיות על רכישה וחכירה של קרקע על ידי גרמנים ברוסיה, ובכך הגבילה את תנועת הקולוניזציה הגרמנית בחלקה של פולין שבשליטת הרוסים.
ריכוך מדיניות הגירוש לאחר 1890
להפתעתו של ביסמרק, המפלגה השמרנית - במיוחד היונקרים ממעמד בעלי האדמות שלו במזרח פרוסיה - התייצבה לצד הקתולים. הם היו אמנם פרוטסטנטים ולא אהבו את האפיפיור, אבל הם פחדו מסחר חופשי שיעמיד אותם בתחרות עם ארצות הברית ויצואני תבואה אחרים. הצורך בכוח עבודה זול גבר בסופו של דבר, והממשלה הפרוסית רככה את מדיניות צמצום המיעוטים בשטחה. בשנת 1890 הוצא צו חדש שהתיר להעסיק פולנים בשטחי פרוסיה אך התנה זאת בכך שישהו במדינה רק עשרה חודשים בשנה, ויעזבו אותה בחודשי החורף (בין 20 בדצמבר ל-1 בפברואר של כל שנה). הצעד נועד לשמר את מעמדם של העובדים כעובדים עונתיים ולמנוע התאזרחות והתבססות שלהם במדינה. גם שיטה זו, של גירוש החורף השנתי, אף שתאמה את האידאולוגיה של ביסמרק, לא עלתה בקנה אחד עם צורכי התעשייה. כך, חרגו תעשיינים רבים מן הצו, וגם השלטונות הפרוסיים הפגינו סובלנות שקטה ואף פעלו להשעות את הצו זמנית. אף על פי כן, הורשו להיכנס לשטחי המדינה רק אנשים לא נשואים ולעיתים קרובות הם הופרדו מהאוכלוסייה המקומית.
הגירה פולנית לפרוסיה לפני מלחמת העולם הראשונה
החל משנת 1905 סוכנות ממשלתית למחצה בשם "המשרד הראשי של עובדי החווה" טפלה בעובדים שמוצאם מחוץ לגרמניה, והיוותה כר פורה לשחיתות והתעמרות. העובדים קיבלו שכר רעב, נוצלו, והיו למעשה חסרי זכויות. אף על פי כן, זרם המועמדים היה תמיד גדול, וערב מלחמת העולם הראשונה מספר העובדים המהגרים עלה על 500,000 איש, 80% מהם מהחלק העני של פולין שהיה תחת שלטון רוסיה.
בניגוד לכוונותיו המקוריות של ביסמרק, הגירוש תרם להידרדרות ביחסי גרמניה-רוסים ולשחיקת שיתוף הפעולה הארוך ביניהן. מדיניות החוץ של רוסיה השתנתה והובילה לבסוף ליצירת הברית הצרפתית-רוסית, אשר שהפכה במהרה להסכמה המשולשת בין בריטניה, צרפת ורוסיה, שנלחמו כנגד האימפריה הגרמנית במהלך מלחמת העולם הראשונה בשנים 1914–1918.
עד היום, ה"רוגי פרוסקי" או הגירוש ההמוני מפרוסיה, משמש בפולין כסמל לאומי לאי צדק משווע של פרוסיה, האימפריה הגרמנית ואוטו פון ביסמרק באופן אישי, כנגד הפולנים.
הערות שוליים
קטגוריה:פרוסיה: היסטוריה
קטגוריה:פולין: היסטוריה
קטגוריה:שנות ה-1880 ברוסיה
קטגוריה:גרמניה: אנטישמיות
קטגוריה:יחסי גרמניה–פולין
| 2024-10-15T04:27:05
|
אורח האבן (אופרה)
|
ממוזער|פרסום הבכורה של "אורח האבן" בתיאטרון מריאינסקי, מוסקבה
אורח האבן (ברוסית: Каменный гость) היא אופרה בשלוש מערכות מאת המלחין הרוסי אלכסנדר סרגייביץ' דרגומיז'סקי. הליברית עוקבת נאמנה, עם שינויים מזעריים, אחר הטקסט התיאטרלי של "אורח האבן", מיקרודרמה שהיא חלק מהטרגדיות הקטנות של אלכסנדר סרגייביץ' פושקין (1830).
הדמיון בינה לבין המחזה "דון ז'ואן" של מולייר, מרתק.
היסטוריה של הקומפוזיציה
דרגומיז'סקי החל להלחין האופרה בשנת 1863, אך בשל מחלת הלב שלו, היצירה התקדמה באיטיות. היצירה כמעט הושלמה כאשר המלחין מת בינואר 1869. בהתאם לבקשתו סיים את הלחן צזאר קואי ואת התזמור עשה ניקולאי רימסקי-קורסקוב. הצגת הבכורה של האופרה התקיימה בתיאטרון מרינסקי בסנט פטרסבורג ב-28 בפברואר 1872, (16 בפברואר מנין ישן) בניצוחו של אדוארד נפראבניק עם אוסיפ פטרוב. כמה שנים לאחר מכן תיקן רימסקי-קורסקוב את התזמור שלו, כתב מחדש כמה מהקטעים המקוריים של דרגומיז'סקי והוסיף הקדמה תזמורתית. גרסה זו, שהושלמה ב-1903 והוצגה לראשונה ב-1907 בתיאטרון הבולשוי במוסקבה, היא המועלית כיום. ליצירה זו הייתה השפעה רבה על ההתפתחויות הבאות של האופרה הרוסית, במיוחד על חברי קבוצת החמישה. היא נכתבה בסגנון חדשני לתקופתהː ללא אריות, כמעט ללא שירה קבוצתית, בנויה כולה על רציטטיבים מלודיים והכרזות המושמעות באומרC. A. Cui, Opere scelte – Leningrado, 1952 (in russo). מטרת הבחירה הזו הייתה לא רק ייצוג אמיתותה של הדרמהA. N. Serov, Opere scelte – Mosca 1950-1957 (in russo), אלא גם הייצוג האמנותי בעזרת מוזיקה של השפה האנושית על כל גווניה. מאוחר יותר רעיונות אלה התקבלו במיוחד על ידי מודסט מוסורגסקי, אשר התייחס לדרגומיז'סקי בהערכה רבה וראה בו אחד ממוריו. ניתן לראות את השפעתו בבוריס גודונוב ובמיוחד בחובנשצ'ינה.
באוסטריה עלתה הבכורה ב-1928 בפסטיבל זלצבורג, בהפקת תלמידי הקונסרבטוריון של לנינגרד. ב-1952 הוצגה באיטלקית, בפסטיבל Maggio Musicale Fiorentino. הבכורה של האופרה בארצות הברית ב-1986, בבצוע תיאטרון האופרה הקאמרי של ניו יורק בתיאטרון מרימאונט מנהטן בניו יורק עם רון ג'נטרי כדון חואן, רנדולף מסינג כדון קרלוס, סאלי סטיבנס כדונה אנה בניצוח ולדימיר קין.
עלילה
האופרה מתרחשת בספרד במאה ה-17.
מערכה א'
סצנה ראשונה דון חואן, שגורש ממדריד בשל הריגתו של אחד מיריביו, חזר לשם בחשאי עם משרתו הנאמן לפורלו ומסתתר בבית הקברות של מנזר ליד העיר. מנזיר הוא לומד שבבית הקברות מבקרת מדי יום דונה אנה, אלמנתו של מפקד שהרג בדו-קרב. לאחר שראה אותה הוא מחליט לפגוש אותה והולך לעיר.
סצנה שניה חברים ומחזרים התאספו בביתה של השחקנית לורה. שירה של לורה מכשף את האורחים. אבל אחד מהם, דון קרלוס, מתמלא בכעס לאחר שנודע שהמילים נכתבו על ידי אהובו בעבר דון חואן, שכן הוא עצמו הרג את אחיו! לורה רוצה לגרש אותו, אבל האורחים האחרים מצליחים לפייס אותם. לורה שרה שוב ואז האורחים עוזבים, אך האישה מחליטה לעצור את דון קרלוס הנסער, בו התאהבה. שיחתם נקטעת עם הגעתו של דון חואן. לורה מקבלת אותו בשמחה. הדו-קרב הוא בלתי נמנע ומתרחש מיד: דון חואן הורג את דון קרלוס.
מערכה ב'
לאחר שהרג את דון קרלוס, דון חואן מוצא מקלט שוב במנזר, שם הוא מתחפש כנזיר. דון חואן מצליח לפגוש את דונה אנה, תחת השם הבדוי של דון דייגו. האישה מקשיבה לו בסקרנות ובפחד, אך בסופו של דבר היא נכנעת ומזמינה אותו לביתה ליום המחרת. שיכור מההצלחה, דון חואן בחוצפה ויוהרה, מזמין את המפקד המנוח לפגישה. אימה מצמררת אוחזת בו ובלפורלו כשהם רואים את פסל הקומנדטור מרכין את ראשו בהנהון הסכמה.
מערכה ג'
בחדרה של דונה אנה. היא אינה אדישה לחיזוריו של דון חואן, אך האחרון פולט משפט על רצח בעלה. הוא לא רוצה לדבר על זה יותר, אבל בהתעקשותה של האישה הוא חושף בפניה את שמו האמיתי. הוא אינו מתחרט על הרצח ומוכן למות בידיה של דונה אנה, אך היא אינה חשה אליו שנאה ואכן מצהירה על אהבתה אליו. דון חואן זוכה לניצחון, אבל באותו רגע נשמעים צעדים כבדים: כאן מופיע פסלו של המפקד. דונה אנה מאבדת את ההכרה, והקומנדטור מושיט את ידו לדון חואן: הוא לוחץ אותה ושניהם צוללים לגיהנום.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אופרות ברוסית
קטגוריה:רוסיה: תרבות
| 2024-10-15T09:56:08
|
מערות בהאג'ה
|
מערות בהאג'ה (במראטהית: भाजे लेणी, באנגלית: Bhaja Caves) הן קבוצה של 22 מערות בודהיסטיות מהמאה ה-2 לפני הספירה הממוקמות ליד הכביש המהיר מומבאי - פונה ליד העיר פונה בהודו. המערות נמצאות בגובה 120 מטר מעל הכפר בהאג'ה, על נתיב סחר עתיק וחשוב העובר מהים הערבי מזרחה אל רמת דקאן (החלוקה בין צפון הודו לדרום הודו). הכתובות ומקדש המערה מוגנים כ, על ידי הסקר הארכאולוגי של הודו לפי הודעה מספר A-2407. המערות שייכות ל במאהאראשטרה. במערות יש מספר סטופות, אחד המאפיינים המשמעותיים שלהן. החציבה הבולטת ביותר היא של הצ'איטיה (או צ'איטיה-גריהא - מערה 12), דוגמה טובה להתפתחות המוקדמת של צורה זו מאדריכלות עץ, עם תקרת פרסת סוס מקומרת. לוויהארה שלו (מערה 13) יש מרפסת עמודים בחזית והיא מעוטרת בתבליטים ייחודיים. מערות אלו בולטות בסימנים שלהן למודעות לארכיטקטורת עץ. הגילופים מוכיחים שטאבלה - כלי הקשה - שימשה בהודו למשך לפחות 2,300 שנים, מה שמפריך את האמונה בת מאות שנים כי הטאבלה הוכנסה להודו על ידי זרים ממוצא טורקי-ערבי. הגילוף מציג אישה מנגנת בטאבלה ואישה נוספת, רוקדת.
המערות שוכנות כ-9 קילומטר מערבית למערות בדסה. מערות אחרות באזור הן מערות קרלה, ומערות נאשיק.
אדריכלות
ימין|ממוזער|250px|פסלים של בודהיסטוות השומרים על הכניסה למערה בודהיסטית 19 מהמאה ה-1 לפנה"ס במערות בהאג'ה.
מערות בהאג'ה חולקות עיצוב אדריכלי עם מערות קרלה. המונומנט המרשים ביותר היא המקדש הגדול צ'איטיה-גריהא — עם כניסה פתוחה עם קשתות פרסת סוס; על פי הסקר הארכאולוגי של הודו, הצ'איטיה-גריהא היא ההיבט הבולט ביותר של המערות, ואחת המוקדמות בסוג. בצ'איטיה יש תבליטים ייחודיים מהמיתולוגיה ההינדית. למערות אחרות יש ספינה ומעבר, עם אפסיס המכיל סטופה חצובה בשלמותה והמעבר מסתובב סביב האפסיס, ומהווה את שביל הפראדקשינה.
בצ'איטיה-גריהא יש כמה פסלים של הבודהה. כתובת במאגר המים מציגה את שמו של התורם, מהאראתי קוסיקיפוטה ויהנודאטה, מהמאה ה-2 לספירה. קורת עץ מתעדת שתי כתובות נוספות המתוארכות למאה ה-2 לפנה"ס, מה שמעיד שהמערות בנות לפחות 2,200 שנה. במערות התגלו שמונה כתובות, חלקן מפרטות את שמות התורמים.
הפסלים כוללים כיסוי ראש מפורט, זרים ותכשיטים; ייתכן שהם נצבעו במקור בצבעים עזים, אך כוסו מאוחר יותר בטיח. אופייני לבודהיזם המוקדם, בתחילה במערות היה סמלים שייצגו את הבודהה. לאחר שנת 4 לספירה, בודהה צויר גם בצורה פיזית.
ליד המערה האחרונה נמצא מפל שבעונת המונסון מזרים מים לבריכה קטנה בתחתיתו.
כלים מוזיקליים
שמאל|ממוזער|200px|גילוף אבן של אישה מנגנת בטאבלה במערות בהאג'ה
מערות אלו מספקות גם הוכחה חשובה לגבי ההיסטוריה של טאבלה, או פושקרה שנקראו אז; כלי הקשה הודי, שכן גילופים משנת 200 לפני הספירה מציגים אישה מנגנת בטאבלה ואחרת רוקדת.
סטופות
שמאל|ממוזער|200px|סטופות מחוץ למערה
חלק בולט במונומנט הוא קבוצה של 14 סטופות, חמש בתוך המערות ותשע מחוץ לחציבה לא מאורגנת. הסטופות הן שרידים של נזירים שחיו באזור, שמתו בבהאג'ה, ומציגות כתובת עם שמותיהם של שלושה נזירים, אמפיניקה, דהמג'ירי וסנג'דינה. באחת הסטופות ישנה הכתובת "סטאוויראנה בהאדאנטה", שפירושה "הכוהן המכובד". פרטי הסטופה מציגים את שמם של הנזירים והתארים שלהם. הסטופות גולפו בצורה מאוד מפורטת ובשתיים מהן יש קופסת שרידים בצדן העליון.
המערות
מערה 6 – זו ויהארה מרובעת לא סדירה באורך 4 מטר, יש שני תאים בכל צד ושלושה בצד האחורי. חלון הצ'איטיה מעוטר בכל פתחי התאים. אשת החורש, בודהי, העניקה את הוויהארה הזו במתנה כפי שמעיד שמה החקוק על פתח התא.
מערה 9 – מעקה מעוטר בתבניות, דמויות שבורות של חיות, מרפסת חזיתית. זה דומה למערה 8 במערות נאשיק.
מערה 12 – הצ'איטיה במערות בהאג'ה היא אולי אולם הצ'איטיה הקדום ביותר ששרד, שנבנה במאה השנייה לפני הספירה. הוא מורכב מאולם אפסידלי עם סטופה. העמודים משתפלים פנימה בחיקוי של עמודי עץ שהיו נחוצים מבחינה מבנית כדי לשמור על גג. התקרה היא קמרון חבית עם צלעות עץ עתיקות משובצות בהן. הקירות מלוטשים בסגנון האימפריה המאורית. למערה הייתה חזית עץ גדולה, שלא שרדה. חלון גדול בצורת פרסת סוס, חלון הצ'איטיה, הוצב מעל הפתח המקומר וכל אזור הפורטיקו נחצב כדי לחקות בניין רב-קומות עם מרפסות וחלונות וגברים ונשים מפוסלים שצופים בסצנה למטה. זה יצר מראה של אחוזה הודית עתיקה.
רוחבה של צ'איטיה היא 8.12 מטר ואורכה כ-18 מטר עם אפסיס חצי עגול מאחור, ובעל מעבר ברוחב מטר, מופרד מהספינה על ידי 27 עמודים מתומנים שגובהם כ-3.45 מטר. קוטר הסטופה הוא 3.3 מטר ברצפה. זה דומה למערות קונדנה. בעמוד יש 7 סמלים שונים של בודהה המוצגים בצורת פרחים, ניצנים, עלים, מניפה.
מערה 13 – המערה הרוסה. ייתכן שזה היה מבנה עץ בימי קדם. אורכו 9 מטר ועומקו 4.4 מטר. זה בדוגמת מעקה, עם כמה תאים מאחור ומערכת דלת בריח.
מערה 14 – מערה זו פונה לכיוון צד צפון ברוחב 2 מטר ועומק 7.7 מטר, עם 7 תאים. בתאים יש ספסלי אבן, חלונות מרובעים ומיטות אבן.
מערה 15 – למערה זו ניתן להגיע באמצעות גרם מדרגות מדרום למערה 14. זוהי ויהארה קטנה ברוחב 3.8 מטר ועומק של 10 מטר. יש בה שתי נישות חצי עגולות וספסל בצד ימין.
מערה 16 – בחזיתה זו יש 3 קשתות צ'איטיה ותבנית מעקה.
מערה 17 – זוהי ויהארה קטנה באורך 5.6 מטר ועומקה 3.8 מטר, עם 5 תאים, באחד מהתאים יש ספסל. יש בה שתי כתובות, אחת מהן פגומה. כתובת פתח התא מתארת את "מתנת התא מנדאסאווה, נאיה של בוגווטי." כתובת אחת נוספת מעל שתי מאגרי מים בשקע אחד מתארת "מתנה דתית של מאגר מים מאת וינהודטה, בנו של קוסיקי, לוחם גדול".
מערה 19 – זהו מנזר עם מרפסת. לדלת דמויות שומרים משני הצדדים. במערה הזו יש את סוריה (אל השמש) רוכב במרכבה ואינדרה (אל המלחמה) רוכב על פיל.
גלריה
לקריאה נוספת
Dehejia, V. (1997). Indian Art. Phaidon: London.
Michell, George, The Penguin Guide to the Monuments of India, Volume 1: Buddhist, Jain, Hindu, 1989, Penguin Books,
קישורים חיצוניים
Bhaja Caves
הערות שוליים
קטגוריה:מהאראשטרה
בהאג'ה
קטגוריה:הודו: מקדשים
| 2024-10-15T05:57:43
|
קורנו די באסטו (קלרינט האהבה)
|
הפניה קרן באסט
| 2024-10-12T14:26:49
|
קורנו די באסטו
|
הפניה קרן באסט
| 2024-10-12T14:27:21
|
קרן בסט
|
הפניה קרן באסט
| 2024-10-12T14:27:54
|
באסט הורן
|
הפניה קרן באסט
| 2024-10-12T14:28:23
|
בסט הורן
|
הפניה קרן באסט
| 2024-10-12T14:29:00
|
המוזיאון הלאומי הסודאני
|
הפניההמוזיאון הלאומי של סודאן
| 2024-10-12T14:51:52
|
שלמה מפרמישלאן
|
רבי שלמה מפרמישלאן (נפטר ב-3 באפריל 1868) היה דמות חסידית בולטת בארץ ישראל ב, שנודע בכינויו "רבי שלמק'ה". בן למשפחת אדמו"רי פרמישלאן, אחיו של רבי בערצ'י מנדבורנה, ובן אחיו של רבי מאיר'ל מפרמישלאן. עלה לארץ ישראל והתיישב תחילה בצפת ולאחר מכן בחברון, שם התפרסם כצדיק. בהמשך עבר לירושלים, שם מת ונקבר בהר הזיתים.
ביוגרפיה
שלמה נולד לרבי יצחק מקאליש בעיר קאלוש שבגליציה. היה תלמידו של האדמו"ר משה צבי מסאווראן. בימי נעוריו עלה לארץ ישראל, שם התיישב תחילה בצפת ולאחר מכן עבר לחברון. הוא נודע כמנהיג צדיק בעיר חברון ובירושלים. לאחר מותו הוצבה מצבה גדולה על קברו בהר הזיתים, בה תואר כ"קדוש ונורא".
שלמה זכה למעמד מכובד בקרב קהילות החסידים, ובמהלך שהותו בארץ יצא פעם אחת חזרה לגליציה כדי לפקוד את קברי אבותיו, כפי שתיאר במעשה ידוע בו הצליח לאתר את מקום קבורת אמו למרות תנאי השלג הכבדים.
בין תלמידיו נמנו רבי דוד צבי שלמה בידרמן ורבי יהושע צבי מיכל שפירא.
אגדות וסיפורים
רבי שלמק'ה התפרסם במעשיו ובאגדות שסופרו עליו. אחד הסיפורים המפורסמים מתאר איך במהלך סעודה שלישית, בעודו יושב עם תלמידיו בחושך בבית המדרש, הוא ציין שדווקא באותו הרגע הביאו את דודו רבי מאיר'ל מפרמישלאן לגן עדן. לאחר מספר ימים נודע כי באותה השבת נפטר רבי מאיר'ל מפרמישלאן.
בספרות החסידית מסופר סיפור נוסף על מות בנו היחיד של רבי שלמק'ה, אותו קיבל בצער גדול אך עם אמונה עמוקה. הוא התפלל שאשתו תמצא נחמה בשבתות, כאשר השבת מביאה עמה אור ושכחת כל צערי העולם הזה.
מורשת
רבי שלמק'ה נזכר במספר ספרי היסטוריה וחסידות, בהם כתביו של הרב משה מידנר, מחשובי חסידי סלונים בטבריה של המאה ה-20, המתארים את פועלו ואת דמותו הייחודית בתולדות החסידות בארץ ישראל.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:נפטרים ב-1868
קטגוריה:שושלת פרמישלאן
קטגוריה:משפחת לייפר
קטגוריה:אנשי עליות קדומות לארץ ישראל
| 2024-10-19T07:33:39
|
דרוגו משמפאן
|
דרוגו (Drogo; בערך 675 - 708) היה אציל פרנקי, והדוכס של שמפאן מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-7.
ביוגרפיה
דרוגו בנם הבכור של פפין האמצעי ופלקטרודיס . הוא נולד זמן קצר לאחר נישואי הוריו, שנערכו כנראה בשנת 675 או ממש לאחר מכן. בתחילת שנות ה-80 סידר פפין את נישואיו של דרוגו עם אנסטרודיס (או אדלטרודיס, Adaltrudis), בתו של וראטו , המאיורדומוס (ראש הארמון) בנויסטריה, ואשתו אנספלדיס (Ansfledis). הנישואים התקיימו לקראת סוף העשור או בתחילת שנות ה-90. לדרוגו ולאנסטרודיס היו ארבעה בנים: ארנולף , שירש את דרוגו כדוכס שמפאן; הוגו , שנכנס לכנסייה ונעשה ארכיבישוף; גוטפריד (Gotfrid); ופיפין.
נישואיהם של דרוגו ואנסטרודיס הגבירו את השפעתו של פפין בנויסטריה. נכסי המשפחה של וראטו היו ממוקמים בעיקר בסביבת רואן. דרוגו, לעומת זאת, התמנה לדוכס בשמפאן, אזור גבול בין נויסטריה ואוסטרזיה. כוחו בשמפאן הוגבר באמצעות שליטתו במנזר מונטייר-אן-דר ואולי במנזר האוטווילר .
"ספר ההיסטוריה של הפרנקים", שנכתב בנויסטריה בשנת 727, מציג את דרוגו האוסטרזי כאוהד את הנויסטרים בגלל קשרי הנישואים שלו. עם זאת, הוא פגע במנזר סן-דני, שתבע אותו בבית המשפט של המלך בסכסוך רכוש. המלך כילדברט השלישי פק לטובת סן-דני. דרוגו הפסיד גם בתביעה על הווילה של Noisy-sur-Oise עם מנזר טוסונוול (Tussonval) בשנת 697.
דרוגו מת לפני אביו, בשנת 707, על פי ה- Gesta abbatum Fontanellensium , או בשנת 708, על פי רוב האנלים. הוא נקבר בכנסיית ארנולף הקדוש במץ, שלה העניקו ארבעת בניו מענק אדמה לכבודו ביוני 715. האנלים המוקדמים של מץ מציינים שגרימואלד ירש את דרוגו בכל משרותיו, אך למעשה בנו ארנולף ירש אותו כדוכס. מותו של דרוגו נתפס על ידי הדורות הבאים כאירוע מרכזי בהיסטוריה של השושלת הקרולינגית. כמה מהאנלים הקיסריים שנכתבו בסוף המאה ה-8 מתחילים את דיווחיהם השנתיים בשנת 708. אלה כוללים את Annales Alamannici , Annales Nazariani והאנלים של לורש .
קטגוריה:פרנקים
קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-7
קטגוריה:נפטרים ב-708
קטגוריה:פיפינידים
| 2024-10-19T10:00:58
|
בית-הדין העליון (ממלכת ירושלים)
|
ממוזער|תיאור התכנסות בית-הדין העליון בעכו. בכינוס זה שנערך בשנת 1148 השתתפו גם לואי השביעי, מלך צרפת וקונראד השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, יחד עם מלך ירושלים בלדווין השלישי והאצולה של הממלכה
בית-הדין העליון (בצרפתית: Haute-Cour) הייתה אספת החצר הממלכתית של ממלכת ירושלים. בשעת התכנסות הייתה לעיתים מכונה 'הפרלמנט'. בית הדין העליון הורכב מכל הוואסלים של הממלכה, ללא קשר למעמדם, אולם ראשי המדברים והמכריעים בה ניתנה לידי האצולה הבכירה. תפקידו העיקרי של בית-הדין העליון בתחילת דרכו היה ענייני שיפוט של הווסאלים בעניינים בינם ובין עצמם ובינם לבין המלך. נוסף על כך היה אמון בית-הדין על חלוקת קרקעות, הענקת פיאודה, פיצולן או מכירתן, ענייני ירושה, נדוניה, אפוטרופסות וכדומה. כמו כן היה בית-הדין מייעץ למלך בענייני מלחמה ושלום, בקביעת מסעות מלחמה, בהוראות פינאנסיות וחקיקת חוקים.
עם מיסוד הממלכה היה מעמדו של בית-הדין העליון כגוף מייעץ בלבד, כאשר המילה הסופית שמורה למלך. בהדרגה נחלש מעמדו של המלך ובית-הדין העליון הפך לפוסק האחרון בהלכות מדינה ומדיניות, כאשר המלך במעמד 'ראשון בין שווים'. אולם לעיתים מלכים חזקים יכלו לעמוד בפני הלחץ הסנירויאלי. למשל בימיו של בלדווין השלישי עמדה על כנה זכותו של המלך להחרים פיאודה ללא הסכמת בית-הדין אולם בימיו של אמלריך ואחריו דבר זה כבר לא היה אפשרי. בית-הדין התכנס בארמון המלכותי של המלך בירושלים (שכיום לא נותר ממנו כמעט זכר). לאחר נפילת ירושלים לסלאח א-דין בשנת 1187 עבר בית-הדין העליון לבירה החדשה בעכו. לאחר שנת 1120 בית-הדין כלל גם מושבים עבור הבישופים החשובים של הממלכה, ולאחר מכן נוספו מושבים עבור ראשי המסדרים הצבאיים. תיאור מאלף ומקיף ביותר על פעילתו של בית-הדין העליון נמצא באסיזות של ירושלים, האוסף המשפטי הנרחב והמקיף ביותר מתקופת ימי הביניים. מקור חשוב נוסף לפעילתו של בית-הדין הוא הכרוניקאי ויליאם מצור וכך הוא כותב:
הערות שוליים
קטגוריה:ממלכת ירושלים
| 2024-10-13T10:23:02
|
יהושע צבי טבצ'ניק
|
יהושע צבי (גרישה) טבצ'ניק (תבורי) (24 באוגוסט 1896 – פברואר 1971) היה אדריכל ישראלי-אמריקאי שפעל בארץ ישראל ובארצות הברית. עבודתו הייתה משופעת במוטיבים מזרחיים ויהודיים. תבליטים של מנורת שבעת הקנים, עיטורים של מגן דוד וויטראז'ים של עיטורי דקלים, עצי תמר, רימונים ומעקות גג דמויי קרנות המזבח שהיו בבית המקדש בירושלים.
ביוגרפיה
טבצ'ניק נולד בעיירה דובובה במחוז אומן שבאוקראינה לרב קלמן טבצ'ניק, רב בעיר אודסה ולחוה בת הרב משה אהרון ברדיצבסקי ואחותו של הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי. עד גיל 12 למד בישיבה ואחר כך למד בבית ספר לאומנות באודסה במשך שלוש שנים ועוד שלוש שנות התמחות. ב-1912 הגיע לירושלים והשתלם בבצלאל, אדריכלות בסגנון עברי שיצר בוריס שץ. חזר לרוסיה ועבד כאדריכל עצמאי במהלך מלחמת העולם הראשונה.
בשנת 1919 עלה לארץ ישראל באוניה רוסלאן עם אשתו נדיה והם התגוררו בתל אביב. הוא החל לתכנן בתים בתל אביב, במושבות הדרום ובירושלים. ב-1921 תכנן את שכונת נורדיה ויעץ לוועד תושבי תל נורדוי.
בתל אביב נולדו שתי בנותיו תמרה ואסתר. טבצ'ניק בחר לבנות ולעטר את הבניינים שתכנן עם מוטיבים יהודים מובהקים כמו תמר, ולכן הוסיף לשם משפחתו הלועזי שם עברי תבורי. בשנת 1923 ניגש למכרז על תפקיד אדריכל העיר תל אביב אותו הפסיד ליהודה מגידוביץ.
במהלך בניית "בית דוד" ברחוב אלנבי 79, הסתכסך עם יהודה מגידוביץ', בשערורייה שלימים זכתה בכינוי "שביתת דוד", פועלי הבניין בתל אביב לא היססו במהלך השביתה אפילו לשגר אליו איומים אלימים, והוא חשש לחייו. בשנת 1925, פחות משש שנים לאחר עלייתו לארץ, עבר להתגורר בברוקלין, ניו יורק ושם המשיך בעבודתו כאדריכל. מבין הבתים שבנה שם ידוע מבנה בית כנסת שנבנה בסגנון עברי ויהודי, בסגנון שאפיין את הבתים שבנה בתל אביב.
קיים אוסף מאמרים, תרשימים ובעיות מתמטיות שכתב טבטצ'ניק בין השנים 1938 ל-1967. המסמכים נקראים "על המטאפיזיקה של המציאות והתיאוריה המאוחדת של היקום שלנו". התרשימים כוללים תרשימי יישור לאדריכלים ומהנדסים, משוואות למסלולים של כוכבים וכוכבי לכת, וזהויות של האלמנט הרביעי.
עבודות נבחרות
ישראל
בית היתומים דיסקין – שכונת גבעת שאול במערב ירושלים
בית סקופסקי – רחוב נחלת בנימין 5, תל אביב
בית הדקל (בית איסר כהן) – רחוב נחלת בנימין 8, תל אביב
בית לייטס-סורוקה – רחוב נחלת בנימין 10, תל אביב
בית ולודבסקי – רחוב קלישר 15, תל אביב
בית אלכסנדר פרומקין – רחוב נחלת בנימין, תל אביב
בית עו"ד אלחנן קרבסרסקי – רחוב אלנבי 73, תל אביב
בית שמואל דוד – רחוב אלנבי 79, תל אביב
הבית הירוק – רחוב יהודה הלוי 2, תל אביב
ניו יורק
The Allendale Co-op, at 34-24 82nd St. Jackson heights NY (1937)
The Saybrook at 85-10 34th Ave. Jackson heights NY
(1936-1937) Belvedere Apartments at 84-12 35th Ave. Jackson heights NY
Berkeley Hall at 77-12 35th Ave. Jackson heights NY
Berkeley Apartments at 35-25 77th Ave. Jackson heights NY
(1937) Fairway Hall at 76-09 34th Ave. Jackson heights NY
(1937) Griswold Hall at 86-10 34th Ave. Jackson heights NY
גלריה
ראו גם
הסגנון האקלקטי בארץ ישראל
קישורים חיצוניים
Joshua Zvi Tabatchnik, באתר Geni.com
רון פז, בלקוני פאב, נחלת בנימין 5: אלמנטים יהודיים וארץ-ישראליים-מזרחיים, באתר גלובס, 27 ביולי 2003
יהושע צבי טבצ'ניק, באתר שלט-ו-פדיה
Benjamin Waldman, The NYC that Never Was: The Moorish Revival Campus Yeshiva University Could Have Had, באתר Untapped New York
Dining for the Divine: The Tradition of the Chanuka Dinner in Building Yeshiva, Yeshiva University News Nov 17, 2010
Joshua Tabatchnik Scientific Papers, University of Tennessee Knoxville
History, Blog at WordPress.com
The New York Real Estate Brochure Collection, Columbia University Libraries
Jackson Heights - Historic District, New York City Landmarks Preservation Commission, October 19, 1993
הערות שוליים
קטגוריה:אדריכלים ישראלים
קטגוריה:עולי האונייה רוסלאן
| 2024-10-15T20:21:16
|
דרוגו משמפן
|
הפניה דרוגו משמפאן
| 2024-10-12T15:39:14
|
משווש
|
המֶשְׁוֶּשׁ (המקוצר לעיתים קרובות במצרית עתיקה בשם מא (Ma).) היה שבט לובי קדום, ממוצא בֶּרְבֵּרִי יחד עם קבוצות אחרות כמו ליבו ו-Tehenu/Tjemehu, וגם כמה מגויי הים.
רישומים מוקדמים של משווש מתוארכים לשושלת השמונה עשרה של מצרים מתקופת שלטונו של אמנחותפ השלישי (בערך 1390-1350 לפני הספירה). במהלך השושלות ה-19 וה-20 (בערך 1295–1075 לפני הספירה), היו בני המשווש בסכסוך כמעט תמידי עם המדינה המצרית. במהלך השושלת ה-21 המאוחרת, מספר הולך וגדל של לוביים בני המשווש החל להתיישב באזור הדלתא המערבית של מצרים. בסופו של דבר הם ישתלטו על המדינה במהלך השושלת ה-21 המאוחרת, תחילה תחת אוסורכון האב . לאחר תקופת ביניים של 38 שנים, שבמהלכן תפסו המלכים המצריים הילידים סיאמון ופסוסנס השני את כס המלוכה, שלטו המשווש במצרים לאורך כל השושלות ה-22 וה-23 תחת פרעונים רבים כמו שושנק הראשון, אוסורכון הראשון , אוסורכון השני , שושנק השלישי ואוסורכון השלישי .
מקורות לוביים
ממוזער|שמאל|160px|לובים קדומים, המשווש ממערב צפון-אפריקה.
העובדה שהמשוושים היו ממוצא לובי נאמר במפורש באילן היוחסין שבאסטלת פסנחור (מתוארכת לתקופת שלטונו של שושנק החמישי ), שם מצוינים שליטי המשווש הגדולים (כולל מלכי השושלת ה-22) צאצאיו של "בויוואווה הלובי". המוצא הלובי-ברברי של המשווש מצוין גם בשמותיהם האישיים (כגון אוסורכון, טקלוט, נמלוט, שושנק וכו') ובקומץ כותרים שאינם מצריים המשמשים אנשים אלו הקשורים לשפות הברבריות. לאחר שהמצרים, היוונים, הרומאים והביזנטים הזכירו שבטים שונים נוספים בלוב. שמות שבטים מאוחרים יותר שונים מהשמות המצריים, אך, כנראה, מספר שבטים נקראו במקורות המצריים וגם אלה המאוחרים יותר. שבט משווש מייצג הנחה זו. מספר חוקרים טוענים שהיה זה אותו שבט שנקרא מזייס (Mazyes) על ידי הקטאיוס ממילטוס ומקסייס (Maxyes) על ידי הרודוטוס, בעוד השבט נקרא Mazices and Mazax במקורות לטיניים.
היסטוריה
ממוזער|שמאל|160px|גוש גרניט המזכיר את המשווש (בשורה התחתונה, באמצע) בקרב אוכלוסיות זרות שנלכדו בתקופת שלטונו של רעמסס השני. המוזיאון הבריטי.
המשווש מוכרים בכתבים מצריים עתיקים כבר בשושלת ה-18, שם הם מוזכרים כמקור לבקר שסופק לארמון המלך אמנחותפ השלישי במלכתא . זה מצביע על כך שייתכן והיו יחסי מסחר בין המשווש למצרים באותה תקופה. לכל הפחות ניתן לומר שהמצרים הכירו את המשווש. במשך שאר תקופת השושלת ה-18, המידע על משווש או הלובים באופן כללי הוא מצומצם. עם זאת, יש ייצוגים של לובים (אולי משווש) מתקופת שלטונו של אחנתון, כולל פפירוס יוצא דופן המתאר קבוצת לובים ההורגים מצרי. עם זאת, הפפירוס מקוטע, ולכן לא ידוע מה היה ההקשר ההיסטורי. המשווש או מא היו פסטורליסטים של ציידים-נוודים, שחיו מהעיזים, הגמלים ושאר בעלי החיים שלהם תוך כדי ציד וליקוט בו-זמנית. חלב, בשר, עורות וצמר נאספו מהבהמות שלהם למאכל, לאוהלים ולבגדים.
המקורות המצריים העתיקים הראשונים תיארו את אנשי המשווש עם קעקועים ושיער ארוך בעל קווצות שיער ארוכים יותר בצדדים וחלק הקדמי המכסה את המצח. מאות שנים מאוחר יותר הם מופיעים עם שיער קצר יותר, בהשפעה מצרית, אך קלוע ועם חרוזים מופרדים בקפידה משני צידי רקותיהם ומעוטר באחת או שתי נוצות המחוברות לרצועות עור סביב עטרת הראש. הם עדיין השתמשו באותן גלימות כמו בעבר. מעטה דק של עור אנטילופות, צבוע ומודפס, חוצה את אחת מכתפיהם ויורד עד אמצע השוק כדי ליצור גלימה פתוחה על חלציים עם נדן פאלוס מעוטר, שהוא היוצא מן הכלל היחיד. התוספת החדשה של קילט מעל הברכיים וזנב חיה בנוסח המצרי של המלך נערמר ועיטור הפאלוס מעליו. גברים היו בעלי שיער פנים גזוז למעט בסנטרם והגברים המבוגרים שמרו על ציצי הסנטר הארוכים יותר שלהם קלועים. נשים לבשו את אותן גלימות כמו גברים, שיער קלוע ומעוטר ושני המינים ענדו תכשיטים כבדים. איורים מאוחרים יותר הראו שהם קיבלו ואימצו מספר טוניקות יווניות או מקדוניות. כלי הנשק כללו קשתות וחצים, גרזנים, חניתות ופגיונות.
ממוזער|שמאל|160px|פסל כורע של נסבדג'דט (V), "המפקד הגדול של המא" במנדס, בערך. 755-730 לפני הספירה. מוזיאון ברוקלין.
היחסים בין הלובים למצרים בתקופת ראמסייד היו בדרך כלל של עימות מתמיד. תבליטי קרב בכרנכ מתקופת שלטונו של סתי הראשון מתארים את המלך בלחימה עם המוני לוב; אולם הטקסט רק מתאר את הלובים כ-Tjehenu, אחד המונחים הגנריים ל"לוב" בשפה המצרית, ולא כינוי שבטי ספציפי. לאחר מכן, בתקופת שלטונו של רעמסס השני, בנו המצרים סדרה של מבצרי חוף המשתרעים מערבה לאזור מרסא מטרוח, כולל באל-עלמיין וזוואיאת אום אל-רחם. נוכחותם של מבצרים אלו מעידה על איום רציני מהגבול המערבי, ורעמסס אכן טען בכתבים רטוריים שונים שהפיל את הלובים. עם זאת, כמו סתי הראשון, הוא אינו מפרט אם משווש היו מעורבים או לאו.
בתקופת שלטונו של מרנפתח נראה שמערכת האזהרה המוקדמת מתקופת אביו הוזנחה, מכיוון שהתרחשה פלישה לובית בלתי צפויה לדלתת הנילוס ולנאות המדבר המערביים בשנה החמישית לתקופת שלטונו. בניגוד לקודמיו, מרנפתח מציין בהקלות הקרב שלו בכרנכ כי היה זה בעיקר שבט הליבו שהוביל את המאבק, אך היו מעורבים גם בעלי ברית כמו המשווש וגויי הים. ואכן, מרנפתח טוען כי "9,100 חרבות המשווש" נתפסו. (סכסוך זה מתואר גם באסטלת מרנפתח, הידועה גם בשם אסטלת ישראל או מצבת ישראל).
ממוזער|שמאל|160px|רעמסס השלישי מתקיף את המשווש.
כעשרים וחמש שנים מאוחר יותר, בתקופת שלטונו של רעמסס השלישי, הסכסוך ההולך וגובר בין המצרים והלובים הגיע לשיאו. הפעם, המשווש הוא זה שהניע את הסכסוך, אם כי שבטים אחרים בלוב ובני בריתם של גויי הים היו מעורבים בלחימה בשני מסעות עיקריים נגד המלך המצרי, בשנים 5 ו-11 לשלטונו של רעמסס השלישי. עם זאת, רעמסס טען לניצחון, ויישב את המשווש במחנות ריכוז צבאיים במצרים התיכונה כדי לכפות את הטמעתם בתרבות המצרית ולדחוף אותם לשירות צבאי עבור המדינה המצרית. לפי פפירוס האריס א, רעמסס "הושיב [אותם] במעוזי המלך המנצח, הם שומעים את שפת העם [המצרי], משרת את המלך, הוא גורם לשפתם להיעלם".
טקסט מתקופת הביניים השלישית מזכיר את קיומם של לפחות חמישה "מבצרים של המשווש" באזור הרקליאופוליס מגנה. אלה היו כנראה המבצרים שהקים רעמסס. במהלך השושלת ה-20, כתבים שונים על אוסטרקונים ופפירוסים מזכירים התקפות של בני שבט המשווש, דרומה עד תבאי, שם נאלצו פועלי דיר אל-מדינה לחפש הגנה בתוך מקדש המתים של מדינט האבו .
במהלך תקופת הביניים השלישית המאוחרת, הוקמו בדלתת הנילוס ארבעת המפקדות הגדולות של המשווש, כל אחת נשלטה על ידי "המפקד הגדול של המא", ומושבות השלטון שלהם היו בערים מנדס , סבניטוס , בוסיריס ופר-סופדו בהתאמה. מפקדות נמוכות-דרג אחרות, בראשות "המפקד של המא" פשוט, היו ממוקמים בסאיס ובפרבאיתוס .
ראו גם
פוט
הערות שוליים
מקורות
Bates, Oric. 1914. The Eastern Libyans: An Essay. Cass Library of African Studies 87. London: Frank Cass and Company Limited.
Dodson, Aidan Mark. 1995. "Rise & Fall of The House of Shoshenq: The Libyan Centuries of Egyptian History." KMT: A Modern Journal of Ancient Egypt 6 (3):52–67.
Gomaà, Farouk. 1974. Die libyschen Fürstentümer des Deltas von Tod Osorkons II. bis zur Wiedervereinigen Ägyptens durch Psametik I. Tübinger Atlas des Vorderen Orients (Reihe B [Geistewissenschaften]) 6. Wiesbaden: Dr. Ludwig Reichert Verlag.
Haring, Bernardus Johannes Jozef. 1992. "Libyans in the Late Twentieth Dynasty". In Village Voices: Proceedings of the Symposium 'Texts from Deir el-Medîna and Their Interpretation,' Leiden, May 31–June 1, 1991, edited by Robert * Johannes Demarée and Arno Egberts. Centre of Non-Western Studies Publications 13. Leiden: Centre of Non-Western Studies, Leiden University. 71–80.
Kitchen, Kenneth Anderson. [1996]. The Third Intermediate Period in Egypt (1100–650 BC). 3rd ed. Warminster: Aris & Phillips Limited.
Leahy, M. Anthony. 1985. "The Libyan Period in Egypt: An Essay in Interpretation." Libyan Studies 16:51–65.
———, ed. 1990. Libya and Egypt c1300–750 BC. London: School of Oriental and African Studies, Centre of Near and Middle Eastern Studies, and The Society for Libyan Studies.
Snape, Steven. 2003. "The Emergence of Libya on the Horizon of Egypt". In Mysterious Lands, edited by David B. O'Connor and Stephen G. J. Quirke. Encounters with Ancient Egypt 5. London: Institute of Archaeology, University College London and UCL Press. 93–106.
Wainwright, Geoffrey Avery. 1962. "The Meshwesh." Journal of Egyptian Archæology 48:89–99.
White, Donald. 1994. "Before the Greeks Came: A Survey of the Current Archaeological Evidence for the Pre-Greek Libyans." Libyan Studies 25 (Cyrenaican Archaeology: An International Colloquium):31–39, 43–44.
Yoyotte, Jean. 1961. "Les principautés du Delta au temps de l'anarchie libyenne (Études d'histoire politique)". In Mélanges Maspero. Volume 1: Orient ancien. Mémoires publiés par les membres de l'Institut français d'archéologie orientale du Caire 66/1 (fascicle 4). Cairo: Imprimerie de l'Institut français d'archéologie orientale du Caire. 121–181.
קישורים חיצוניים
לוּב באתר עלמפה.
קטגוריה:גויי הים
| 2024-10-19T06:49:29
|
ליבו
|
לִיבּוּ (במצרית עתיקה: rbw; מתועתק גם Rebu, Libo, Lebu, Lbou, Libou) היו שבט לובי קדום ממוצא בֶּרְבֵּרִי, שממנו נובע השם לוב.
היסטוריה
ממוזער|שמאל|220px|מימין לשמאל: מצרי, אשורי, נובי, וארבעה אנשי ליבו. מאת היינריך פון מינוטולי (1820).
מוצאם השבטי בלוב העתיקה מצוין לראשונה בכתבים בשפה המצרית מהממלכה החדשה, במיוחד מתקופת ראמסייד. האזכור המוקדם ביותר היא בכתובת רעמסס השני. בכתב המצרי לא היו "תנועות" ולכן השם "ליבו" כתוב כ-rbw בהירוגליפים מצריים. בכתובת כרנכ הגדולה , פרעה מרנפתח מתאר את הליבו כגברים בעלי גוון עור חיוור, מקועקעים ובעלי שיער ועיניים כהים.
פעולות האיבה בין מצרים ללוב פרצו בשנת המלוכה החמישית לשלטון רעמסס השלישי (1208 לפנה"ס), אך הקואליציה של הליבו וגויי הים בראשות ראש הליבו מריי הובסה. ליבו מופיע כשם אתני על אסטלת מרנפתח, הידועה גם בשם אסטלת ישראל.
רעמסס השלישי הביס את הלובים בשנה החמישית למלכותו, ושש שנים לאחר מכן הצטרפו הלובים למשווש ופלשו לדלתא המערבית והובסו פעם נוספת.
השם "ליבו" נלקח על ידי היוונים מקירנאיקה, שהתקיימו יחד איתם. מבחינה גאוגרפית, שמו של שבט זה אומץ על ידי היוונים עבור "סירנאיקה" וכן עבור צפון-מערב אפריקה בכלל.
בכתובות הנאו-פוניות , נכתב השם ליבו כ-Lby עבור שם העצם בזכר, ו-Lbt עבור שם העצם הנשי של לוב. השם שימש כביכול כשם אתני באותן כתובות.
השליטים הגדולים של הליבו
בדלתת הנילוס המערבי, זמן מה במהלך השושלת העשרים ושתיים של מצרים שגשגה ממלכה של הליבו בראשות "הראשים הגדולים של הליבו". השליטים האלה הקימו עד מהרה שושלת, ולעיתים קרובות היו להם "ראשי המא (שווש)" מקומיים ככפופים להם. השושלת הגיעה לשיאה עם מנהיגותו של תפנכת , שלמרות שהחזיק בתואר "הראש הגדול של הליבו" והן של "המפקד הגדול של המאה" בסאיס, היה ככל הנראה ממוצא אתני מצרי ולא ליבו או מא. מאוחר יותר, תפקכת תבע לעצמו אפילו את התארים הפרעונים, והקים את השושלת ה-24.
"הראשים הגדולים של הליבו" נהגו לתארך את האנדרטאות שלהם לאחר שנות מלכותו של פרעה בן זמננם של השושלת ה-22.
ראו גם
מצרים העתיקה
הערות שוליים
קישורים חיצוניים
לוּב באתר עלמפה.
קטגוריה:גויי הים
| 2024-10-18T07:24:13
|
האשמות ברצח עם בדונבאס
|
ממוזער|ילדים רוסים מניחים פרחים בטקס אזכרה לילדים שנרצחו לכאורה על ידי כוחות אוקראינים בדונבאס, מתוך אירוע ממלכתי במחוז קורסק, רוסיה, יולי 2023במהלך ההכנה לפלישתה הנרחבת לאוקראינה, האשימה רוסיה את אוקראינה בביצוע רצח עם של דוברי רוסית באזור דונבאס. נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, השתמש בטענת כזב זו כדי להצדיק את הפלישה לאוקראינה. אין ראיות התומכות בטענה, והיא נדחתה באופן נרחב על־ידי הקהילה הבינלאומית.
בעקבות הפלישה עתרה אוקראינה לבית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ) כדי לערער על ההאשמה הרוסית. בית הדין פסק כי לא קיימות ראיות התומכות בטענה והורה לרוסיה לעצור לאלתר את תוקפנותה. כך גם האיגוד הבינלאומי של חוקרי רצח עם דחה את ההאשמה של רוסיה. דוח של מרכז ראול ולנברג לזכויות אדם , המתבסס על חוות דעתם של מעל ל-30 חוקרי משפט ורצח עם בינלאומיים, הזהיר כי ההאשמות הרוסיות השקריות חושפות דווקא את כוונתה של רוסיה לבצע רצח עם באוקראינים.
המלחמה בדונבאס והאשמות ברצח עם
אוכלוסיות דוברות רוסית רבות התגוררו, באופן היסטורי, במזרח ובדרום אוקראינה, ומהוות רוב במחוזות דונצק ולוהנסק – המרכיבים יחדיו את אזור הדונבאס. עם זאת, אוכלוסיית המחוזות הייתה ברובה אוקראינית מבחינה אתנית, בעוד שהרוסים האתניים היו בה מיעוט. בעקבות אירועי היברומאידאן, במהלכתם נמלט לרוסיה הנשיא הפרו־רוסי ויקטור ינוקוביץ' והודח מתפקידו, הכריזו כוחות פרו־רוסים על עצמאות המחוזות דונצק ולוהנסק. התעמולה הרוסית הציגה את המרד כביטוי אותנטי לחוסר שביעות הרצון של תושבי האזור מהממשל הפרו־אירופי החדש. בפועל, ניצלה רוסיה את חוסר היציבות באוקראינה לפתיחה במלחמה היברידית המשלבת דיסאינפורמציה, לוחמים לא סדירים, חיילים רוסים סדירים ותמיכה צבאית בכוחות המורדים.
מספר ההרוגים במלחמה נאמד בכ-14,300 בני אדם. על פי נתוני משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם, 6,500 מהם היו כוחות רוסיים, 4,400 היו כוחות אוקראינים ו-3,404 היו אזרחים משני צדי קו החזית. הרוב המכריע של מקרי המוות האזרחיים חלו בשנה הראשונה. שיעור התמותה ירד בחדות עד לפלישה הרוסית ב-2022: בשנת 2019 תועדו 27 מקרי מוות אזרחיים הקשורים לסכסוך, ב-2020 תועדו 26 מקרים, ובשנת 2021 תועדו 25 מקרים, יותר ממחציתם ממוקשים ומנפל תחמושת.
מאז שנת 2014 האשימה ממשלת רוסיה את אוקראינה ברדיפת אוקראינים באזור דונבאס ובאיום עליהם באלימות או במוות. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין כינה את הרדיפה־לכאורה של דוברי הרוסית בדונבאס רצח עם.
ב-23 בפברואר 2022, יום לפני הפלישה הרוסית לאוקראינה, פנתה אוקראינה לקהילה הבינלאומית בעצרת הכללית של האומות המאוחדות בקריאה לעצור את התוקפנות הרוסית. הנציג הקבוע של רוסיה באו"ם, וסילי נבנזיה, אמר: "לאור רצח העם הבוטה והפרת זכותם לחיים, ארצנו לא יכולה להישאר אדישה לגורל 4 מיליון תושבי דונבאס".
תגובות
הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה (OSCE), שמשקיפיו עקבו אחר הסכסוך באוקראינה מ-2014 עד 31 במרץ 2022, הצהיר כי מעולם לא מצא ראיות התומכות בהאשמותיה של רוסיה.
ב-7 במרץ 2022 עתרה אוקראינה לבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), בטענה כי האשמותיה של רוסיה אינן נכונות ובכל מקרה לא יכולות לספק בסיס משפטי לפלישה. ב-16 במרץ קבע בית הדין כי לא מצא עדות לרצח עם והורה לרוסיה "להפסיק לאלתר את פעולותיה הצבאיות באוקראינה". עוד הוסיף בית הדין כי "לאוקראינה זכות סבירה שלא לאפשר פעולה צבאית של הפדרציה הרוסית למניעת רצח עם לכאורה באוקראינה".
האיגוד הבין-לאומי לחוקרי ג'נוסייד (IAGS) פרסמה הצהרה בפברואר 2022, בשמם של יותר מ-300 מומחי רצח עם, המגנה את "השימוש לרעה של רוסיה במונח רצח עם" כדי "להצדיק את תוקפנותה". לדברי מלאני אובריאן, נשיאת ה-IAGS: "אין שום הוכחה לכך שמתרחש רצח עם באוקראינה".
בפברואר 2022 דחה קנצלר גרמניה, אולף שולץ, את טענותיו "המגוחכות" של פוטין, וטען כי אין ראיות לרצח עם במזרח אוקראינה.
ראו גם
האשמות ברצח עם במלחמת אוקראינה-רוסיה
מלחמת רוסיה-אוקראינה
דיסאינפורמציה רוסית
הערות שוליים
קטגוריה:רצח עם
קטגוריה:פייק ניוז
קטגוריה:דיסאינפורמציה
| 2024-10-15T05:04:54
|
תיאודואלד
|
תיאודואלד (Theudoald, או תיאודאלד Theodald; בערך 708 – 741) היה המאיורדומוס (ראש הארמון) הפרנקי לזמן קצר בשנת 714, לאחר מותו של סבו, פפין האמצעי.
ביוגרפיה
תיאודואלד היה הבן החוקי, אך מאוחר יותר נטען שהוא לא חוקי, של גרימואלד הצעיר (בנם של פפין האמצעי ופלקטרודיס ) ותיאודסינדה מפריזיה (בתו של המלך רדבוד ). לפיכך, הוא היה נכדו של המלך הפריזי.
סבתו של תיאודואלד, פלקטרודיס, ניסתה לגרום לסבו, פפין, להכיר בו כיורש הלגיטימי של כל אדמות הפיפינים, במקום קרל מרטל.
לאחר מותו של פפין, בשנת 714, מונה תיאודואלד למאיורדומוס של הממלכה הפרנקית (כמסתבר, בגיל 6 בלבד).
אולם בשנת 715 הכתירה האצולה את רגנפריד למאיורדומוס של נויסטריה ואת קרל מרטל למאיורדומוס של אוסטרזיה.
רגנפריד הביס את תיאודואלד וכוחותיו בספטמבר 715 בקרב קומפיין ; תיאודואלד חזר לקלן. סבתו נכנעה בשמו בשנת 716 לכילפריך השני מנויסטריה ולרגנפריד.
למרות שקרל מרטל הוכרז כיורשו של פפין מהרסטל, כאשר תפס את השלטון, הוא אפשר לאחיינו לחיות, במקום להרוג אותו, כפי שהיה נהוג לעיתים קרובות בימי הביניים.
תיאודואלד מת, כפי הנראה הרגו אותו, בסביבות שנת 741, לאחר מותו של קרל מרטל, דודו ומגנו.
קטגוריה:נפטרים ב-741
קטגוריה:ילידי 708
קטגוריה:פיפינידים
קטגוריה:פרנקים
קטגוריה:מאיורדומי
| 2024-10-20T12:02:29
|
מערות קונדנה
|
מערות קונדנה (במראטהית: कोंडाणा लेणी, באנגלית: Kondana Caves) שוכנות בכפר הקטן קונדהנה, 33 קילומטר צפונית ל ו-16 קילומטר צפונית-מערבית למערות קרלה במדינת מאהאראשטרה בהודו. בקבוצת מערות זו 16 מערות בודהיסטיות. המערות נחצבו במאה הראשונה לפני הספירה. הבנייה מתבססת על דפוס של מבנה עץ. אפשר להגיע למערה על ידי ירידה מהכפר רג'מאצ'י.
במערות התגלתה רק כתובת אחת בחזית הצ'איטיה, הנותנת מידע על התורמים.
תיאור
קבוצת המערות קונדנה שוכנת כ-14 קילומטרים מתחנת הרכבת קארג'ט, ובבסיס מבצר הגבעה הישן של . הקבוצה התפרסמה לראשונה במאה ה-19 על ידי וישנו ססטרי. המערות נחצבו בפניו של מתלול תלול, והן חבויות על ידי היער העבות שלפניהן. מים מטפטפים על פני הסלע שמעליהן בחלק ניכר אפילו מהעונה היבשה, ופגמו בהן מאוד. עד כדי כך שעכשיו קשה לקבוע אם הן או מערות בהאג'ה הן המוקדמות ביותר. הן חייבות להיות כמעט, אם לא לגמרי בנות אותה תקופה, ומכיוון שבוודאי ארך זמן רב לחצוב אותן, התאריכים שלהן עשויים לחפוף במידה מסוימת. הוויהארה בקונדנה בהחלט נראית מודרנית יותר, בעוד שהצ'איטיה, שדומה מאוד בתוכנית ובממדים לזו שבבהאג'ה, הרוסה כל כך עד שאי אפשר להחליט כעת מי הושלמה לראשונה.
מערה מספר 1: צ'איטיה
ימין|ממוזער|250px|סטופה
שמאל|ממוזער|250px|הצ'איטיה
ימין|ממוזער|250px|פרט מחזית הצ'איטיה
שמאל|ממוזער|250px|שריד של פסל ראש, עם כיתוב.
המערות פונות לצפון-מערב, והראשונה לדרום-מערב היא מערת צ'איטיה בעלת ממדים ניכרים מאוד, במרחק של 20 מטר מקו העמודים הקדמיים ועד לקצה האפסיס, רוחב 8.12 מטר וגובה 8.6 עד לחוד של התקרה הקשתית. הספינה מול הסטופה באורך של 15 מטר וברוחב של 4.5 מטר, והסטופה בקוטר של 2.9 מטר, עם כותרת בגובה יותר מהרגיל, כשהצוואר המייצג את תיבת השרידים הוא, כמו במערות בהאג'ה, בגובה כפול מהרגיל, ומייצג שתי תיבות, אחת מעל השנייה, מגולפת בצדדים עם דוגמת המעקה הבודהיסטית. הרצועות שכיסו זאת נרקבו, וכך גם כל החלק התחתון של הסטופה.
גם הבסיסים עם החלקים התחתונים של כל שלושים העמודים שהקיפו את הספינה, וכן הבסיס של אחד משני העמודים האסימטריים שקישטו פעם את החזית נרקבו, וניתן כעת לברר את מיקומם רק של רובם. בין שני העמודים האחרונים הללו מילא מסך עץ או חזית במקור את הפתח לגובה של כ-3 או 4 מטר, בו היו הפתחים המובילים אל הפנים והוא היה מקובע לעמודים, כפי שנראה היה במקרה של כל העמודים במערות המוקדמות. למערת הצ'איטיה במערות בהאג'ה ולמערה בקונדנה היו חזיתות דומות שנבנו בעץ. המערות בבדסה ובקרלה הן כנראה מהמוקדמות ביותר, שבהן המסכים הללו נחצבו בסלע במקום מהחומר המתכלה יותר.
עם זאת, נותרו עדיין שרידים של שבעה עמודים בצד שמאל של המערה, ושישה בדרום, הנגרפים פנימה, כמו גם אלה בבהאג'ה ובבדסה, הוכחה למועד מוקדם של העבודה; אלה שמאחורי הסטופה ושישה ליד החזית בצד ימין נעלמו לחלוטין. בחלק העליון של עמוד אחד משמאל יש סמל או מכשיר המזכירים במידת מה סטופה, עם חופה גסה מעליו. לתקרה המקושתת היו קורות עץ כמו במערות קרלה ובמקומות אחרים, אבל הן נעלמו, והשרידים היחידים של עבודת העץ הם חלק מהמסך הסריג בקשת הקדמית. לחזית יש דמיון רב לזו שבמערות בהאג'ה. בצד שמאל יש שבר של פיסול בחלק בעל תבליט של ראשה של דמות בודדת בגודל ערך פי שניים מהגודל טבעי. תווי הגוף נהרסו, אבל הפרטים של כיסוי הראש מראים את תשומת הלב הקפדנית ביותר לגימור הפרטים. מעל הכתף השמאלית כתובת בשורה אחת בכתב בראהמי שבה נכתב: "נעשה על ידי בלאקנה, האישון של קנהא (קרישנה)".
מעל ראש זה, בגובה המעיין של הקשת הגדולה בחזית, חגורת פיסול בולטת רחבה: החלק התחתון שלה מגולף בדוגמת המעקה; החלק המרכזי מחולק לשבעה תאים, מלאים לסירוגין, שלושה עם תבנית סריג וחמישה עם דמויות אדם, זכר אחד בראשון, זכר ונקבה בכל אחד מהשלישי והחמישי, וזכר עם קשת ושתי נקבות בשביעית. מעל אלה רצועה עם ייצוגי הקצוות של קורות או סורגים היוצאים דרכה, ולאחר מכן ארבעה רצועות, כל אחת מבצבצת מעל זו שמתחתיה, והחצי העליון של האחרונה משונן. חגורת הגילוף המקבילה בצד ימין של החזית ניזוקה מאוד מנפילה של הסלע בקצה ליד הקשת.
מערה מספר 2: ויהארה
ימין|ממוזער|250px|המרפסת של הוויהארה
שמאל|ממוזער|250px|פנים הוויהארה
מעט לצפון-מזרח נמצאת מערה מספר 2, ויהארה, שחזית המרפסת שלה נהרסה לחלוטין מלבד הקצה השמאלי. מרפסת זו הייתה ברוחב של 1.7 מטרים ואורך 5.4 מטר, עם המספר הייחודי של חמישה עמודים מתומנים ושני עמודי קצה. בקצה מרפסת זו יש שקע מוגבה, ומתחת לקשת צ'איטיה נמצאת סטופה קטנה בחצי תבליט, ככל הנראה מושא הפולחן היחיד כאשר מערות אלו נחפרו. בפנים, האולם הוא ברוחב 7 מטר, בעומק של 8.8 מטר, ובגובה 2.5 מטר, עם 15 עמודים מסודרים במרחק של כמטר זה מזה ומהקירות הצדדיים והאחוריים, אך אין אף אחד מהם בחזית. החלקים העליונים של העמודים הללו הם מרובעים, אך במרחק של כ-45 סנטימטרים מהחלק העליון הם מתומנים: הבסיסים של כולם נעלמו, אבל נראה שגם הם היו מרובעים.
התקרה מעוצבת כחיקוי של מבנה אולם מעץ עם קורות בעומק של 48 סנטימטרים ובעובי של 20 סנטימטרים, במרחק של מטר זו מזו, עוברות דרך כותרות העמודים, והרווחים ביניהן מחולקים על ידי קורות מזויפות קטנות יותר, ברוחב של 12 סנטימטר ובעומק של 5 סנטימטרים. יש שלושה פתחים רחבים לתוך האולם, אף על פי שרוב הקיר הקדמי פרוץ, ומכל צד שישה תאים בסך הכל, כל אחד עם מיטת הנזיר בתוכה, והתא הראשון בכל צד עם שניים. מעל הדלתות של 14 מהתאים הללו מגולפות קשתות צ'איטיה או פרסה, המחוברות בנדבך מיתר בולט בגובה 15 עד 17 סנטימטרים ומגולפות בדוגמת מעקה.
מערה מספר 3
מערה מספר 3 היא ויהארה פשוטה עם תשעה תאים, רובה הרוסה, בייחוד בחזית, אבל היו לה כנראה שלושה פתחים.
מערה מספר 4
מערה מספר 4 כוללת שורה של תשעה תאים בחלק האחורי של מה שנראה כעת כמו חלל טבעי מתחת לצוק. מעבר להם יש מכל, עכשיו מלא בבוץ, אחר כך שני תאים מתחת למדף עמוק של סלע התלוי מעל, ולבסוף, בור מים קטן.
לקריאה נוספת
James Fergusson and James Burgess: The Cave temples of India. London 1880, Page 220
קישורים חיצוניים
Kondana Caves
קטגוריה:מהאראשטרה
קונדנה
קטגוריה:הודו: מקדשים
| 2024-10-12T16:16:48
|
שרון לויני
|
שָׁרוֹן לָוִינְי (באנגלית: Sharon Lavigne; נולדה במאי 1950) היא פעילת צדק סביבתי אמריקאית מלואיזיאנה, המתמקדת במאבק במפעלים פטרוכימיים באזור המכונה "סמטת הסרטן" . היא זכתה במספר פרסים על פעילותה, כולל מדליית לאטארה לשנת 2022 - הכבוד הגבוה ביותר עבור קתולים אמריקאים, ופרס גולדמן לפעילות סביבתית לשנת 2021.
פעילות
לויני נולדה וגדלה במחוז סנט ג'יימס, לואיזיאנה, הנמצא בלב אזור "סמטת הסרטן", אזור שבו יש ריכוז גבוה של מפעלים פטרוכימיים וכתוצאה מכך גם רמות גבוהות של זיהום אוויר ומחלות סרטן בקרב האוכלוסייה המקומית. לויני העידה בפני הקונגרס האמריקאי והקימה ארגון המבוסס על אמונה דתית בשם "RISE St. James", שמטרתו למנוע את התרחבות והחמרת זיהום האוויר הנובע ממפעלי הפטרוכימיה באזור.
בנוסף לפעילותה במסגרת RISE St. James, לויני היא שותפה בקואליציה נגד סמטת המוות (Coalition Against Death Alley), ארגון אזורי למען צדק סביבתי. כמו כן, היא תובעת בתיק "White Hat v. Landry", תביעה משפטית בתחום הצדק הסביבתי המתמקדת בשינויים בחוקי הנפט והגז של לואיזיאנה.
אחד מתחומי הפעילות המרכזיים של לויני הוא הגנה על המורשת התרבותית של הקהילה האפרו-אמריקאית באזור. בשנת 2019 היא הובילה את המאבק הקהילתי נגד הקמת מפעל של חברת Formosa Plastics, שהיה עלול לפגוע בקבר עבדים היסטורי באזור. בדצמבר 2020, נעצר תהליך הקמת המפעל בצו בית משפט, לאחר שהוגשה תביעה סביבתית בטענה שהמפעל עלול לגרום לזיהום אוויר החורג מהתקנים הפדרליים.
לפני כן, הצליחה לויני לעצור פרויקטים דומים של חברות כימיה אחרות, כגון Wanhua Chemical Group ו-South Louisiana Methanol. בשנת 2021, זכתה לויני בפרס גולדמן לפעילות סביבתית, ובשנת 2022 הוענקה לה מדליית לאטארה מאוניברסיטת נוטרדאם. בשנת 2024 נכללה ברשימת טיים 100 של מגזין טיים.
חיים אישיים
לויני פרשה מעבודתה כמורה לחינוך מיוחד. אביה היה חקלאי קני סוכר באזור, ואמה עבדה כמנהלת משק בית. משפחתה השתתפה בפעילויות למען זכויות האזרח במהלך התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח של ארצות הברית. לויני היא קתולית ומשתייכת לקהילת הכנסייה הקתולית סנט ג'יימס במחוז סנט ג'יימס, לואיזיאנה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:פעילות איכות הסביבה אמריקאיות
קטגוריה:פעילי איכות הסביבה אמריקאים
קטגוריה:נוצרים רומים-קתולים אמריקאים
קטגוריה:אפרו-אמריקאים
קטגוריה:אפרו-אמריקאיות
קטגוריה:לואיזיאנה: אישים
קטגוריה:זוכי פרס גולדמן לפעילות סביבתית
קטגוריה:אמריקאים שהופיעו ברשימת טיים 100
קטגוריה:אמריקאיות שנולדו ב-1950
| 2024-10-15T04:30:03
|
ג'ון דייוויד קולס
|
ג'ון דייוויד קולס (באנגלית: John David Coles) הוא במאי ומפיק קולנוע וטלוויזיה אמריקאי.
בשנת 2015 הועמד לפרס אמי עבור עבודתו כבמאי ב"בית הקלפים".
שנותיו הראשונות
בגיל 17 צילם את סרטו הראשון באורך מלא, גרסה חדשה ל-Casablanca (1942). בזמן לימודיו בממכללת אמהרסט ביים קולס סרט תיעודי על מוסד הלימודים, ששודר ב-PBS. זמן קצר לאחר מכן ביים סרטים קצרים עבור Saturday Night Live של NBC ופרסומות שיווקיות ל-AT&T ופפסי קולה.
קריירה
בשנים 1983–1984 מונה כעורך של הסרטים "ראסטי ג'יימס" ו-"מועדון הכותנה". פריצתו לסצנה הקולנועית כבמאי הגיעה ב-1989, אז עלה Signs of Life לאקרנים. הוא זכה על כך בפרס המבקרים הבין־לאומי בפסטיבל הסרטים האמריקאי בדוביל שבצרפת. לאחר מכן ביים את Rising Son (1990) ו-Darrow (1991).
בשנות ה-90 החל לביים סדרות טלוויזיה: William Tell (1987), I’ll Fly Away (1991) ו-Going to Extremes (1992). מאז ביים עשרות סדרות נוספות, דוגמת "הומלנד" (2015), "תחנת ברלין" (2016) ו"נובמבר 1963" (2016). קולס קיבל קרדיטים נוספים בהפקתם של "בייטס מוטל" (2014), Damages (2007), "צדק פרטי" (2011), "סקס והעיר הגדולה" (1999–2002) ו"הבית הלבן" (2002–2003). הוא היה המפיק הראשי של הסדרות "אלמנטרי" (2013), "חוק וסדר: כוונה פלילית" (2012) ו"ניו אמסטדרם" (2018).
בשנת 2015 הועמד לפרס אמי עבור עבודתו כבמאי ב"בית הקלפים".
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:במאי טלוויזיה אמריקאים
קטגוריה:אמריקאים שנולדו במאה ה-20
| 2024-10-12T17:01:54
|
Pink Friday 2 World Tour
|
Pink Friday 2 World Tour (הידוע גם כ-Gag City World Tour) הוא סיבוב ההופעות הסולו הרביעי והחמישי הכולל של הראפרית הטרינידדית ניקי מינאז', לתמיכה באלבום האולפן החמישי שלה Pink Friday 2 (2023). המורכב מ-79 הופעות על פני שלוש יבשות, זה היה סיבוב ההופעות הנרחב ביותר בקריירה של מינאז'. זה התחיל ב-1 במרץ 2024 באוקלנד, קליפורניה, והסתיים ב-11 באוקטובר 2024 באלמונט, ניו יורק. זה היה סיבוב ההופעות הראשון שלה מזה למעלה מחמש שנים, לאחר סיבוב ההופעות של The Nicki Wrld Tour (2019). יתר על כן, זה היה סיבוב ההופעות הראשון שלה מזה למעלה מתשע שנים בצפון אמריקה, כשהקודם שלה היה The Pinkprint Tour (2015). מוניקה שימשה כמופע חימום בלג הראשון בצפון אמריקה של הסיור בעוד טייגה, ביה ו-Skillibeng שימשו בשלב השני.
סבב ההופעות זכה לרווח של למעלה מ-81.7 מיליון דולר בהתבסס על 45 ההופעות הראשונות, The Pink Friday 2 World Tour הוא סיבוב ההופעות הרווחי ביותר בכל הזמנים על ידי ראפרית הנשית ושל הקריירה של מינאז', והסיבוב השישי עם הרווחים ביותר של ראפרית.
רקע והכרזה
ב-29 ביוני 2023, הכריזה מינאז' על צאת אלבום האולפן החמישי שלה Pink Friday 2. שהיה אמור לצאת במקור ב-20 באוקטובר 2023, אך בסופו של דבר נדחה ל-17 בנובמבר. בהודעתה חשפה מינאז' כי מסע הופעות התומך באלבום יתחיל "בסביבות הרבעון הראשון של 2024". במהלך שידור חי באינסטגרם ב-11 באוקטובר, היא הצהירה ש"הגישה" וה"תחושה" של הסיור יהיו "שונות מאוד". היא אמרה: "זה יהיה סיור הרגשה שונה מאוד, גם אם היית בכל סיור ניקי מינאז' שהיה קיים אי פעם". בסוף אוקטובר, היא הודיעה שהוצאת האלבום נדחתה בסופו של דבר ל-8 בדצמבר 2023; ושפרטי סיבוב ההופעות ייחשפו ב-17 בנובמבר - תאריך ההשקה של האלבום שהוחזר בעבר.
ב-17 בנובמבר, הכריזה מינאז' על תאריכי סיבוב ההופעות the Pink Friday 2 Tour ופרסמה חלק מהלג ראשון של 40 ערים בארצות הברית, קנדה ואירופה שהסיור יבקר בהן ב-2024. האתר הרשמי שלה וב-Laylo, פלטפורמה מקוונת של מעורבות מעריצים, הפך זמין למעריצים להירשם למכירת הכרטיסים המוקדמת. האתר של מינאז' קרס לזמן קצר, דקות לאחר הודעתה. היא הצהירה כי "בערך [שלושים אלף] [משתמשים]" היו בתור הווירטואלי של דף ההרשמה. אלק אלין, מנכ"ל Laylo, חשף באמצעות המדיה החברתית שלו כי היא "גררה את התנועה הגדולה ביותר באתר שראינו אי פעם בבת אחת" ו"מאות אלפי מעריצים" נרשמו בתוך השעה הראשונה של ההכרזה. מינאז' חשפה שתאריכים, מקומות ומכירת הכרטיסים לסיבוב ההופעות יוכרזו בדצמבר.
ב-7 בדצמבר, חשפה מינאז' את תאריכי סיבוב ההופעות באירופה באמצעות חשבון הטוויטר שלה, שהחל במאי 2024 במנצ'סטר. המכירה המוקדמת לתאריכים האירופיים החלו אך ורק למעריצים שנרשמו, ב-8 בדצמבר 2023. הכרטיסים יצאו למכירה ציבורית כללית ב-15 בדצמבר 2023. ב-11 בדצמבר, נחשפו התאריכים בארצות הברית ובקנדה. הלג של צפון אמריקה כולל את ההופעות המרכזיות בפסטיבלים Rolling Loud California ו-Dreamville במרץ ואפריל 2024. מחזיקי כרטיס סיטיגרופ קיבלו גישה מוקדמת למכירה ב-12 בדצמבר, ולאחר מכן נערכה מכירה מוקדמת של לייב ניישן אנטרטיינמנט שהתקיימה ב-14 בדצמבר. ב-14 בדצמבר נוספו עוד תאריכים בבוסטון, שיקגו, אמסטרדם ומנצ'סטר עקב ביקוש רב.* המכירה הפומבית ללג בצפון אמריקה החלה ב-15 בדצמבר דרך האתר של מינאז' וטיקטמאסטר. תאריך שני של פריז נוסף ב-18 בדצמבר; הוא יצא למכירה ביום שאחרי. 13 הופעות נוספות הוכרזו ב-16 בינואר 2024.
מכירה מוקדמת של סיטיגרופ לתאריכים בצפון אמריקה ומכירה מוקדמת של אתר אינטרנט לתאריכים באירופה נערכו ב-16 וב-17 בינואר, לפני המכירה הכללית ב-19 בינואר. בשבועות שלאחר מכן, מינאז' הוכרזה ככותרת ראשית בתשעה פסטיבלים ברחבי אירופה וצפון אפריקה. תשעת ההופעות נוספו כתאריכים לחלק באירופה ובצפון אפריקה. ב-8 בפברואר 2024, מוניקה הודיעה בתוכנית של ג'ניפר הדסון שהיא תשמש כמופע החימום בחלק הצפון אמריקאי של סיבוב ההופעות. ב-26 בפברואר הוכרז תאריך בדבלין. מכירת הכרטיסים למופע הוצעה דרך האתר של מינאז' ב-1 במרץ 2024. ב-24 במאי 2024, מינאז' הכריזה על לג שני בארצות הברית, כולל 22 תאריכים נוספים במדינה, החל מספטמבר. למעריצים ניתנה גישה להירשם למכירת הכרטיסים המוקדמת, שהתקיימה ב-30 במאי, לפני המכירה הכללית ביום שאחרי. ב-25 במאי, מינאז' נעצרה באמסטרדם בחשד להחזקת מריחואנה כשעמדה לעלות על מטוס להופעתה במנצ'סטר. המעצר באמסטרדם והמעצר הקצר הביאו לכך שהקונצרט של סיבוב ההופעות בזירת Co-op Live של מנצ'סטר נדחה ל-3 ביוני. ב-31 במאי, מארגן הקונצרטים והאמרגן ההולנדי מוג'ו הודיע כי המופע השני של סיבוב ההופעות באמסטרדם - שתוכנן ל-2 ביוני - בוטל "בשל אירועי [השבוע הקודם]".
ב-7 ביולי, שעות לפני משבצת פסטיבל הסאגה שלה בבוקרשט, הודיעה מינאז' על ביטולה לאחר ש"צוות האבטחה שלה הומלץ לה [לא לנסוע לעיר] בשל חששות בטיחות בנוגע להפגנות באזור". החלטתה לבטל את ההופעה זכתה לתהודה רבה ברשתות החברתיות, מכיוון שלא נקבעה מחאה לאותו יום. במקום זאת, מחאה של רואי חשבון נגד המדיניות הפיסקלית של הממשלה הייתה אמורה להתקיים למחרת, לאחר עזיבתה את הארץ. מינאז' ספגה ביקורת גם מהסיבה שגינתה את מזרח אירופה כמקום מסוכן.
ב-16 באוגוסט, מינאז' הכריזה על הראפרים טייגה, ביה ו-Skillibeng כמופעי החימום שלה לשלב השני של סיבוב ההופעות בארצות הברית, עם כותרת המשנה "Gag City Reloaded". הלג הכיל רשימת שירים מעודכנת ותלבושות חדשות. מינאז' גם ביצעה לראשונה מוזיקה מתוך אלבום האולפן השישי שלה Pink Friday 3, שתוכנן במקור כגרסת דלוקס של Pink Friday 2, גם הוא תחת כותרת המשנה Gag City Reloaded, במהלך הטרק.
רשימת שירים
רשימה זו מייצגת את ההופעה באוקלנד, ב-1 במרץ 2024. היא אינה מייצגת את כל ההופעות למשך סיבוב ההופעות.
"I'm the Best"
"Barbie Dangerous"
"FTCU"
"Beep Beep"
"Hard White"
"Press Play"
"Win Again"
"We Go Up"
"Big Difference"
"Pink Birthday"
"Feeling Myself"
"Favorite"
"Cowgirl"
"RNB"
"High School"
"Needle"(מכיל אלמנטים של "Hold You")
"Ganja Burn"
"Chun-Li"
"Red Ruby da Sleeze"
"Forward From Trini" / "Black Barbies"
"Barbie World"
"Roman's Revenge"
"Monster"
"Are You Gone Already"
"Fallin 4 U"
"Right Thru Me"
"Save Me"
"Here I Am"
"Let Me Calm Down"
"Nicki Hendrix"
"Super Freaky Girl"
"Anaconda"
"Pink Friday Girls"
"Super Bass"
"The Night Is Still Young"
"Moment 4 Life"
"Starships"
"Everybody"
הערות
במהלך המופעים בפרדייס, סיאטל ופיניקס, התארח טייגה.
במהלך ההופעה בניוארק, פאביו פוריין הצטרף למינאז' על הבמה כדי לבצע את "We Go Up".
במהלך ההופעות בניו יורק, וושינגטון די.סי ויוסטון, 50 סנט הצטרף למינאז' על הבמה כדי לבצע את "Beep Beep".
במהלך שתי ההופעות בבוסטון, ביה הצטרפה למינאז' על הבמה כדי לבצע את "Whole Lotta Money".
במהלך ההופעה השנייה בבוסטון, ג'יי טי מהצמד סיטי גירלז, ביה, אקבר וי, קייטי גוד בנדז ומאליבו מיטץ' הצטרפו למינאז' על הבמה כדי לבצע את "Super Freaky Girl".
במהלך ההופעה בדטרויט, ביג שון הצטרף למינאז' על הבמה כדי לבצע את "Dance (A$$)". סאדה בייבי הצטרף למינאז' על הבמה כדי לבצע את "Whole Lotta Choppas".
במהלך שתי ההופעות בשיקגו, G Herbo הצטרף למינאז' על הבמה כדי לבצע את "Chi-raq". ג'רמי הצטרף למינאז' על הבמה כדי לבצע את "Favorite" ו-"Want Some More". ירמיהו ביצע את "Birthday Sex".
במהלך ההופעה השנייה בטורונטו, דרייק הצטרף למינאז' על הבמה כדי לבצע את "Needle". דרייק ביצע את "Rich Baby Daddy".
במהלך ההופעה השנייה בברוקלין, סינדי לאופר הצטרפה למינאז' על הבמה כדי לבצע את "Pink Friday Girls". קאי סנאט הצטרף למינאז' על הבמה במהלך "Everybody".
במהלך ההופעה ביוסטון, 50 סנט, קירקו באנגז, טי וויין וקלאבגוזילה היו מבצעים אורחים.
במהלך ההופעה בלונדון, גיגס, סטיילו ג'י וביני מאן היו מבצעים אורחים.
במהלך ההופעה הראשונה במנצ'סטר, אפרו בי וסנטרל סי היו מבצעים אורחים.
במהלך המופע בשטוקהולם, 1.Cuz היה מופע אורח.
במהלך ההופעה באלמונט, התאריך האחרון של סיבוב ההופעות, 50 סנט, סקסי רד, Skillibeng, Skeng ויאנג אם. איי. היו מבצעים אורחים; רד ביצעה את "Bow Bow Bow (F My Baby Dad)" ואת שיתוף הפעולה שלה עם למינאז', "Pound Town 2".
תאריכי הופעות
הופעות שבוטלו
+רשימת ההופעות שבוטלו המציגה תאריך, עיר, מדינה, אזור וסיבה תאריך עיר מדינה אזור סיבה 2 ביוני 2024 אמסטרדם הולנד זיגו דום נעצרה על ידי משטרה צבאית באמסטרדם 4 ביוני 2024 קלן גרמניה ארנה לנקסס 7 ביולי 2024 בוקרשט רומניה שדה התעופה הבינלאומי אאורל ולאיקו מחאה בבוקרשט
קישורים חיצוניים
ביאורים
הערות שוליים
קטגוריה:סיבובי הופעות מ-2024
קטגוריה:סיבובי הופעות של ניקי מינאז'
קטגוריה:סיבובי הופעות באירופה
קטגוריה:סיבובי הופעות באמריקה הצפונית
קטגוריה:סיבובי הופעות בארצות הברית
קטגוריה:סיבובי הופעות בבלגיה
קטגוריה:סיבובי הופעות בגרמניה
קטגוריה:סיבובי הופעות בהולנד
קטגוריה:סיבובי הופעות בממלכה המאוחדת
קטגוריה:סיבובי הופעות בצרפת
קטגוריה:סיבובי הופעות בקנדה
| 2024-10-13T18:22:30
|
וואנג צ'ואנפו
|
וואנג צ'ואנפו (בסינית: 王传福; נולד ב-8 באפריל 1966) הוא כימאי, יזם מיליארדר סיני, ומייסד, יו"ר ומנכ"ל חברת BYD, שהיא אחת מהחברות המובילות בעולם בתחום ייצור סוללות, כלי רכב החשמליים וטכנולוגיות אנרגיה ירוקה.
ביוגרפיה
ילדות וחינוך
וואנג נולד במחוז ווּוֵי שבפרובינציית אנחווי בסין למשפחה של חקלאים עניים. במהלך לימודיו בתיכון, איבד את שני הוריו, ומאז נאלץ להסתמך על אחיו ואחותו הבוגרים שדאגו לו במהלך שנותיו כנער.
לאחר שסיים את לימודיו בתיכון, וואנג למד כימיה פיזיקלית של מתכות באוניברסיטת התעשייה של דרום-מרכז סין (כיום האוניברסיטה הדרום-מרכזית), שם סיים את לימודיו בשנת 1987. בהמשך השלים תואר שני במכון המחקר הכללי למתכות לא-ברזליות בבייג'ינג (כיום קבוצת GRINM) בשנת 1990.
קריירה
לאחר לימודיו, וואנג עבד מספר שנים כחוקר בחסות הממשלה בתחום המתכות הלא-ברזליות. בשנת 1995, בגיל 29, החליט לעזוב את המגזר הציבורי ולהקים את חברת BYD יחד עם בן דודו, לו שיאנגיאנג, באזור שנג'ן שבסין.
חברת BYD החלה כיצרנית סוללות למכשירים ניידים, והפכה במהרה ליצרנית הגדולה בעולם של סוללות לטלפונים ניידים. ההצלחה המרשימה של החברה הביאה לעלייה חדה בשווי השוק שלה. בשנת 2008, רכשה חברת ברקשייר האת'וויי של וורן באפט 225 מיליון מניות חדשות של BYD, מה שהוביל לעלייה פי חמישה בשווי החברה. בשנת 2009, וואנג הוכתר כאיש העשיר ביותר בסין עם הון מוערך של 5.1 מיליארד דולר לפי דו"ח הורון.
עד שנת 2021, בעקבות עלייה חדה בשווי מניות BYD, עושרו של וואנג גדל ל-23.5 מיליארד דולר, מה שהפך אותו לאדם ה-14 בעושרו בסין על פי מגזין פורבס.
פעילות פוליטית
וואנג חבר במפלגה הקומוניסטית של סין.
חיים אישיים
וואנג נשוי ומתגורר בשנג'ן.
הערות שוליים
קטגוריה:כימאים
קטגוריה:יזמים
קטגוריה:אנשי עסקים סינים
קטגוריה:מיליארדרים סינים
קטגוריה:סינים שהופיעו ברשימת טיים 100
קטגוריה:סינים שנולדו ב-1966
| 2024-10-19T07:00:03
|
אן לואיס המילטון
|
אן לואיס המילטון (באנגלית: Ann Lewis Hamilton) היא מפיקת קולנוע וטלוויזיה ותסריטאית אמריקאית. היא הפיקה וכתבה את "שלושים ומשהו", ואף הועמדה ב-1991 לשני פרסי אמי על עבודתה בסדרה. לאחר מכן המשיכה לעבוד ב"שולחן לחמישה" וב"מגרש ביתי". כמו כן, הייתה המפיקה-שותפה בעונה הראשונה של "האנטומיה של גריי".
קרדיטים
Saved (מפיקה ראשית – 12 פרקים)
"שלושים ומשהו"
"החצי האפל"
"פרובידנס" (מפיקה ראשית)
"מגרש ביתי" (מפיקה ראשית)
C-16: FBI (מפיקה שותפה)
"שולחן לחמישה" (מפיקה שותפה – 22 פרקים)
"הייבן"
"האנטומיה של גריי"
LA Firefighters
The Equalizer
Hard Copy
פרסים ומועמדויות
שנהארגוןקטגוריהתוצאהעבודה 2006 פרס WGA סדרת הדרמה הטובה ביותר "האנטומיה של גריי" הסדרה החדשה הטובה ביותר 1991 פרס אמי סדרת הדרמה הטובה ביותר "שלושים ומשהו" כתיבה יוצאת דופן לסדרת דרמה "שלושים ומשהו": פרק "מבט שני" פרס הומניטאס קטגוריית 60 דקות "שלושים ומשהו": פרק "מבט שני"
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מפיקות טלוויזיה אמריקאיות
קטגוריה:תסריטאיות אמריקאיות
קטגוריה:אמריקאיות שנולדו במאה ה-20
| 2024-10-12T19:12:40
|
אלברט בראון
|
מייג'ור גנרל אלברט איגר בראון (באנגלית: Albert Eger Brown; 13 ביוני 1889 – 12 באוקטובר 1984) היה קצין מעוטר בשירות צבא ארצות הברית. אחרי שסיים את הכשרתו בהאקדמיה הצבאית של ארצות הברית, שירת הן במשלחת פנצ'ו וייה והן בשתי מלחמות העולם. בראון ידוע בעיקר כמפקד דיוויזיית הרגלים ה-7 במהלך הקרב על האיים האלאוטיים.
אחרי המלחמה, בראון שימש כיושב ראש הנציבות האמריקאית-סובייטית המשותפת בקוריאה. בתפקידו זה, עיקר עיסוקו היה בניהול דרום קוריאה ובמשא ומתן עם ברית המועצות. בראון סיים את הקריירה שלו ב-1949 כגנרל.
ראשית הקריירה
ממוזער|אלברט בראון בווסט פוינט, 1912
אלברט איגר בראון נולד ב-13 ביוני 1889 בצ'ארלסטון שבקרוליינה הדרומית, והיה בנם של סמואל קלוד בראון ופני מאי הרץ. אביו, בן למשפחת מהגרים סקוטים, היה בעלים שותף ומנכ"ל חברת הכרייה בולטון, שעסקה בכריית פוספט.
בצעירותו, השלים אלברט לימודים בבית ספר פרטי וציבורי בצ'ארלסטון וסיים את הלימודים בתיכון צ'ארלסטון ב-1907. לאחר מכן החל ללמוד בקולג' צ'ארלסטון, אבל עזב שנה אחר כך, כשקיבל שיבוץ לאקדמיה הצבאית של ארצות הברית, שם היה פעיל בפוטבול ובקליעה וקיבל את הכינוי "ברפי".
בראון השלים את ההכשרה במקום ה-78 בכיתה של 95 חניכים ב-12 ביוני 1912 עם תואר במדעים ושובץ כלוטננט שני בזרוע הרגלים. בראון הוצב לאחר מכן לרגימנט הרגלים ה-4 בפורט קרוק שבנברסקה וליווה את מערב הגדוד לגלווסטון שבטקסס, בינואר 1913 כחלק ממלחמת הגבול המקסיקני בפנצ'ו וייה.
בראון שירת בגלווסטון עד אפריל 1914, אז שט עם הרגימנט שלו לוראקרוס שבמקסיקו כחיל מצב במקום אחרי פלישת ארצות הברית. הוא קודם ללוטננט ראשון, ביולי 1916 וקיבל את הפיקוד על מחלקת רגלים ברגימנט הרגלים ה-4.
אחרי כניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה באפריל 1917, קודם בראון לדרגת קפטן ב-15 במאי ונקרא לגטיסבורג שבפנסילבניה, שם הצטרף לרגימנט הרגלים ה-59 שזה עתה הוקם. הוא מונה לשליש הגדוד. הוא נותר בתפקידו זה עד נובמבר, אז נשלח לקמפ גרין שבקרוליינה הצפונית, אז מונה לשליש הבריגדה ה-8 תחת הדיוויזיה ה-4, בפיקודו של בריגדיר גנרל סמואל מילר.
בראון קודם לדרגה זמנית של מייג'ור ונשלח לצרפת ביוני 1918. הוא השתתף בקרב השני על המארן, ולאחר מכן מונה לשליש הדיוויזיה ה-92 והבריגדה ה-183. הוא לקח חלק בקרבות בהרי הווז', יער ארגון ומארבאך, ואחרי שביתת הנשק עם גרמניה ב-11 בנובמבר 1918, הוא צורף למפקדת הדיוויזיה ה-92 בפיקודו של בריגדיר גנרל ג'יימס ארווין.
בין המלחמות
בראון חזר עם הדיוויזיה לארצות הברית בפברואר 1919 ושירת לתקופת קצרות בקמפ אפטון שבניו יורק וקמפ מייד שבמרילנד, לפני שמונה לבוחן במחוז ה-8 של קורפוס האימונים של כוחות המילואים, באפריל 1919. בנוסף, הוא הוחזר לדרגת קפטן.
בראון המשיך בדרגה זו למשך ארבע השנים הבאות, עד שהועלה לדרגת מייג'ור באפריל 1923, כשמונה לפרופסור למדעי הצבא והטקטיקה באוניברסיטת דקוטה הצפונית. בראון שובץ לאחר מכן לבית הספר לרגלים בצבא שבפורט בנינג, ג'ורג'יה בספטמבר אותה שנה והשלים קורס קציני רגלים ביוני 1924.
הוא עבר הכשרה נוספת זמן קצר לאחר מכן, כשנשלח כסטודנט בית הספר לפיקוד צבאי בפורט ליוונוורף שבקנזס. בראון סיים את ההכשרה ביוני 1925 ושירת בפורט בנג'מין האריסון שבאינדיאנה בטרם נשלח להוואי כחלק מהמחלקה הצבאית שבמקום, בפיקודו של מייג'ור גנרל אדוארד מן לואיס.
בראון שב ליבשת ביוני 1929 ונרשם למכללת המלחמה של צבא ארצות הברית בוושינגטון די. סי. לאחר שנה השלים את לימודיו. לאחר מכן נרשם למכללת המלחמה של הצי שברוד איילנד ביולי 1930, והשלים גם שם את לימודיו ביוני 1931.
לאחר מכן, נקרא שוב לוושינגטון והצטרף לצוות למחלקת המלחמה הכללית, שם שירת תחת דאגלס מקארתור, עד אוקטובר 1935. בתפקיד זה, קודם לדרגת לוטננט קולונל באוגוסט 1935.
בשיבוץ הבא שלו חזר לפורט בנינג, שם הצטרף לחבר הרגלים, שם פיקד על פיתוח כלי נשק וציוד. לאחר מכן שימש כמפקד הגדוד הראשון שברגימנט הרגלים ה-29 בין ספטמבר 1938 למאי 1939, אז עבר לפקד על הגדוד הראשון ברגימנט הרגלים ה-38. בתפקיד זה השתתף בהדגמת טכניקות לחימה חדשות עבור פרחי קצונה בפורט בנינג.
בראון שב לוושינגטון באפריל 1940 ומונה לעוזר לקצין התקציבים והתכנון. אחרי קידומו לקולונל בפברואר 1941, מונה לקצין התקציבים והתכנון. בתפקיד זה היה אחראי על הכנת בקשות תקציבים שהוגשו לקונגרס וקודם לדרגה זמנית של בריגדיר גנרל באוגוסט 1941.
מלחמת העולם השנייה
אחרי המתקפה היפנית על פרל הארבור וכניסת ארצות הברית למלחמה בדצמבר 1941, בראון מונה לעוזר מפקד דיוויזיית הרגלים ה-7, בפיקודו של מייג'ור גנרל צ'ארלס ווייט. בראון לקח חלק באימונים האמפיביים של בנהר סלינס, ואחרי קידום זמני לדרגת מייג'ור גנרל, החליף את ווייט בפיקוד על הדיוויזיה במאי 1942.
בראון שירת במשך כמה חודשים באימונים בקמפ סנט לואיס שבקליפורניה, וכן השתתף באימון במדבר מוהאבי, ובהמשך שוב באימונים האמפיביים תחת מייג'ור גנרל הולנד סמית' מהמארינס.
הקרב על האיים האלאוטיים
שמאל|ממוזער|בראון בעת הפלישה לאי אטו
אחרי נחיתת היפנים באיים אטו וקיסקה שבאיים האלאוטיים, בראון מונה למפקד כוח המשימה לשחרור אטו, ותחת פיקודו היו 16 אלף חיילים. תוכניתו של בראון הייתה להתקדם במקביל מצפון ומזרח האי, וכך לדחוק את היפנים לצפון מזרח האי.
התקדמות הכוח הייתה איטית בשל ירי מקלעים וצלפים יפנים, ובראון ביקש סיוע בהפצצות מהים ותגבורת. האדמירל תומאס קינקייד, מפקד הכוח באוקיינוס השקט, חשש מהצוללות היפניות שתקפו את כלי השיט שלו מספר ימים לפני כן. בראון הוסיף לבקש סיוע בכוחות הנדסה וציוד לסלילת כבישים, אולם קינקייד היה מהוסס לגבי הבקשה, בשל היעדר פריצת דרך ואבידות כבדות, השתכנע שבראון נבלם.
קינקייד התייעץ בסוגיה עם הגנרלים ג'ון דוויט וסיימון בוליבר באקנר, אשר המליצו על החלפתו של בראון. את בראון החליף מייג'ור גנרל יוג'ין לנדרום, ובראון חזר לארצות הברית לשיבוץ מחדש.
שירות בארצות הברית
עם הגעתו לארצות הברית, קיבל בראון תפקיד עורפי כמפקד בסיס האימונים של צבא ארצות הברית בקמפ וילר שבג'ורג'יה. נדמה היה שבראון יישאר בתפקיד מעין זה עד סוף המלחמה, אבל הוא קיבל הזדמנות נוספת כשהוצע לו להצטרף למערכה באירופה.
החזית באירופה
בדצמבר 1944 הצטרף בראון למפקדת המבצעים של החזית באירופה (E.T.Oׂ), שם הצטרף למפקדת דיוויזיית הרגלים ה-35 תחת מייג'ור גנרל פול באד, ושירת בבלגיה לתקופה קצרה. לאחר מכן מונה למפקד פיקוד תגבורות כוחות היבשה, והיה אחראי מתוקף תפקידו על האספקה לכל היחידות בחזית אירופה שהיו תחת המפקדה, עד תחילת אפריל 1945, אז הוצב כמפקד דיוויזיית הרגלים ה-5, אחרי שהמפקד הקודם, סטפורד לירוי אירווין, קודם למפקד הקורפוס ה-12.
בראון הוביל את הדיוויזיה בטיהור כיס הרוהר ולאחר מכן גרם לנסיגת הגרמנים מבוואריה תחתית, אוסטריה ולבסוף חצה את גבול צ'כוסלובקיה ב-1 במאי. הדיוויזיה בפיקודו השתתפה בלחימה נגד הכוחות הגרמניים הנסוגים עד שהגיעה לקו וולארי ווימפרק. כשהוצבו בצ'כוסלובקיה אחרי כניעת גרמניה הנאצית, מצאו החיילים קברים שלא היו חפורים עמוק, ובהם היו גופות יהודים שנרצחו במהלך מסעות המוות, ואחרי שהורעבו למוות בידי האס אס.
בראון הורה לאזרחים גרמנים מהעיירה הסמוכה להגיע ולקבור את הנרצחים מחדש בבית הקברות של וולארי. בנוסף, הוא חייב אותם לעבור ליד הגופות. על שירותו בגרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה, בראון קיבל את עיטור לגיון ההצטיינות וכוכב הארד. כמו כן הוא קיבל את לגיון הכבוד וצלב המלחמה מצרפת; צלב המלחמה מצ'כוסלובקיה ואת מסדר הכוכב האדום מברית המועצות.
אחרי מלחמת העולם השנייה
בראון המשיך לשמש למספר שבועות כמפקד בכיבוש בוואריה תחתית, שם הוטל על כוחותיו לדאוג ליישוב מחדש של העקורים, אספקת מזון, טיפול רפואי ושמירה על הסדר הציבורי. בסוף יוני החלה הדיוויזיה ה-5 בחזרה ההדרגתית לארצות הברית, לשם שבה בסוף יולי. הדיוויזיה הוצבה בפורט קמפבל שבקנטקי, שם פיקח בראון על הכנת הדיוויזיה למעבר לחזית האוקיינוס השקט.
כניעת יפן ב-15 באוגוסט שינתה את התוכניות, ובראון היה אחראי לשחרור המדורג של חייליו עד יוני 1946, אז הוצב מחדש באוקיינוס השקט למשימה הבאה. בראון קיבל את הפיקוד על הדיוויזיה ה-6 בקוריאה, ששלטה בחלקו הדרומי של חצי האי והמשיכה להיות אחראית עד ספטמבר, כשמונה ליושב ראש הנציבות המשותפת של ארצות הברית וברית המועצות. משימתו העיקרית שם הייתה לנהל את המשא ומתן עם הסובייטים בפיקודו של טרנטי שטיקוב ולנהל את דרום קוריאה.
בראון נשאר בתפקיד זה עד דצמבר, כשמונה לסגן מפקד צבא ארצות הברית בקוריאה תחת פיקודו של גנרל ג'ון הודג'. הוא שימש גם כגנרל זמני בין פברואר לאפריל 1947 במהלך היעדרו של הודג' ולאחר מכן שב לתפקיד כסגנו. בראון שירת בקוריאה עד מרץ 1948 ועל כך קיבל את לגיון הכבוד השני שלו. בהענקת המדליה נכתב:
לאחר חזרתו לארצות הברית במרץ 1948, בראון מונה לגנרל בפיקוד של צבא ארצות הברית במחוז הצפון, והמטה שלו היה בונקובר שבמדינת וושינגטון. במהלך תקופה זו, דרש בראון לחקור מחדש את סוגיית שירותו באי אטו ואת סיום תפקידו שם, ואחרי שורה ארוכה של שימועים נקבע ב-1949 כי בראון התנהל כראוי בתפקידו זה.
בראון פרש מהצבא ב-30 ביוני 1949, אחרי 37 שנות שירות פעיל, והתיישב באשוויל שבקרוליינה הצפונית. מאוחר יותר, הוא ואשתו עברו להתגורר בנאשוויל שבטנסי, שם נפטר ב-12 באוקטובר 1984. הוא נקבר בטקס צבאי בבית הקברות של ארלינגטון לצד אשתו ג'ס סוול וויבר בראון, ובנו, אלברט בראון ג'וניור, שנהרג בתאונת דרכים ב-1940, זמן קצר אחרי שסיים את ההכשרה בווסט פוינט.
קישורים חיצונים
הערות שוליים
קטגוריה:גנרלים בצבא ארצות הברית
קטגוריה:גנרלים אמריקאים במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1889
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1984
| 2024-10-15T04:35:43
|
מיכל עוזיהו
|
מיכל עוזיהו (באנגלית: Michal Uziyahu; נולדה ב-4 ביולי 1977), היא ראשת המועצה האזורית אשכול המיועדת. כניסתה לתפקיד תתקיים בתאריך 19 בנובמבר 2024, לאחר הכרזת שר הפנים.
ביוגרפיה
חיים מוקדמים
מיכל עוזיהו נולדה ב-4 ביולי 1977, במושב אוגדה בחבל ימית שבצפון סיני, ללאה, אשת חינוך ולאמנון עוזיהו, חקלאי. למיכל יש שני אחים ואחות הצעירה ממנה. משפחת עוזיהו (לבית נקיבלי), כמו משפחת זינאתי, היא נצר לקהילת יהודי פקיעין, שמימי בית המקדש השני לא גלו ולא ירדו מארץ ישראל. בשנת 1982 במסגרת הסכם השלום בין מדינת ישראל ומצרים משפחת עוזיהו פונתה מסיני והייתה ממקימי מושב עין הבשור שבמועצה האזורית אשכול. לאחר סיום חוק לימודיה ושירותה בצה"ל כמ"כית בנים בחטיבת הנח"ל, בין השנים 1999–2005 היא למדה וסיימה את לימודיה לתואר בוגר במחלקה לניהול מלונאות ותיירות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בנוסף, השלימה גם לימודי מנהל עסקים לתואר מוסמך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
פעילות ציבורית
תוך כדי לימודיה, בין השנים 2003–2005, הקימה וניהלה את המערך התיירותי הראשון בנגב המערבי, בשיתוף פעולה בין מספר מועצות אזוריות (אשכול, שער הנגב, מרחבים וחוף אשקלון). בין השנים 2005–2011 הייתה בתפקיד מנהלת פיתוח התיירות בנגב ברשות לפיתוח הנגב. מ-2011 ועד 2015 הייתה השליחה הישראלית והמקשרת בפדרציה היהודית של מדינת קולרדו, ארצות הברית (Jewish Federation of Colorado) מטעם הסוכנות היהודית. לאחר שחזרה מהשליחות בארצות הברית, מילאה בין השנים 2015–2023 מספר תפקידים ציבוריים במועצה האזורית אשכול. במועצה היא הקימה את המרכז הקהילתי ואת מערך גיוס הכספים מחוץ לארץ ובנוסף מלאה תפקיד בחברה למתנ"סים. בחודש מאי 2023 לאחר שהעמידה עצמה לבחירות לראשות המועצה האזורית אשכול, התפטרה מעבודתה במועצה ועבדה בארגון הפילנטופים היהודיים הבינלאומי JNF USA.
הבחירות לרשות המועצה האזורית אשכול בצל מלחמת חרבות ברזל
עוזיהו הגישה ב-2 באפריל 2023 את מועמדותה לראשות המועצה האזורית אשכול לקראת הבחירות לרשויות המקומיות, לצד שלושה מועמדים נוספים: ראש המועצה המכהן גדי ירקוני, תמר קדם סימן טוב (שנרצחה עם משפחתה ב-7 באוקטובר 2023 בביתה יחד עם כל משפחתה, בטבח ניר עוז) ודודי אלון. הבחירות נועדו להיערך ב-31 באוקטובר 2023, ט"ז בחשוון ה'תשפ"ד אך בשל פרוץ מלחמת חרבות ברזל נדחו הבחירות פעמיים והתקיימו לבסוף ב-27 בפברואר 2024. כמו כן הוחלט כי ברשויות בעוטף עזה ובגבול הצפון שתושביהן פונו מבתיהם בעקבות המלחמה, הבחירות תתקיימנה ב-19 בנובמבר 2024, י"ח בחשוון ה'תשפ"ה, למעט ברשויות שאפשר להסתפק בהן בהכרזה בשל מיעוט מועמדים.
לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בעוטף עזה ב-19 בנובמבר 2024, קבע שר הפנים שעל המועמדים להגיש בשנית טפסי מועמדות, בין המועדים 22 בספטמבר 2024 ועד 10 באוקטובר 2024. ב-9 באוקטובר 2024, יום לפני המועד הסופי, עוזיהו הגישה בשנית את טפסי המועמדות לראשות המועצה האזורית אשכול. במועד הסופי להגשת המועמדויות, התברר כי מיכל המועמדת היחידה שהגישה את טפסי המועמדות בשנית. כתוצאה מכך, לא יתקיימו בחירות לראשות המועצה האזורית אשכול ובתאריך 19 בנובמבר 2024 יכריז שר הפנים על מיכל עוזיהו-פלג כראשת המועצה האזורית אשכול. תגובתה לבחירתה האוטומטית הייתה:
עוזיהו-פלג תהיה האישה השנייה בתפקיד זה, לאחר 71 שנה מאז תום כהונתה של הדסה ברגמן תירוש ב-1953, והנציגה הראשונה של מגזר המושבים בראשות המועצה.
חיים אישיים
בשנת 2003 נישאה לד"ר אמיר פלג, בן קיבוץ גבולות, היסטוריון של תקופת השואה ומדינת ישראל, הוא ההיסטוריון הראשי בישראל של "ועידת התביעות" כנגד הגרמנים וחבר במועצת יד ושם. לזוג שלושה ילדים והם מתגוררים בהרחבה של מושב עין הבשור.
קישורים חיצוניים
powerful-women
IDF hero and October 7 survivor guests
מתווים את הדרך מתוך האתר של המועצה האזורית אשכול
אודות מיכל עוזיהו
מיכל עוזיהו מתארת את המועצה האזורית אשכול לפני ואחרי היום 7 באוקטובר 2023
פייסבוק-2 של מיכל עוזיהו
הערות שוליים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
קטגוריה:ראשי המועצה האזורית אשכול
קטגוריה:ראשי רשויות מקומיות במלחמת חרבות ברזל
קטגוריה:ראשי מועצות אזוריות בישראל
קטגוריה:עין הבשור: אישים
קטגוריה:חבל ימית: אישים
קטגוריה:נשות המושב
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1977
| 2024-10-19T11:44:16
|
דיאנה סלזאר מנדס
|
דיאנה סלזאר מנדס (בספרדית: Diana Salazar Méndez; נולדה ב-5 ביוני 1981) היא משפטנית ועורכת דין אקוודורית, המשמשת כיום כתובעת הכללית של אקוודור. סלזאר נחשבת לדמות מובילה במאבק הלאומי של אקוודור נגד "נרקופוליטיקה" ופשיעה מאורגנת.
ביוגרפיה והשכלה
מנדס נולדה וגדלה בעיר איבארה שבאקוודור. בגיל 16 עברה עם משפחתה לבירה קיטו. היא גדלה תחת טיפולה של אמה, אוליביה מנדס, פסיכולוגית חינוכית, יחד עם שלושה אחים נוספים. סלזאר היא ממוצא אפרו-אקוודורי.
סלזאר סיימה תואר במדעי המדינה והחברה מאוניברסיטה המרכזית של אקוודור. בנוסף, היא מחזיקה בתואר שני במשפט פרוצדורלי עם התמחות במשפט פלילי מהאוניברסיטה הטכנולוגית אינדו-אמריקה.
קריירה
סלזאר החלה את דרכה המשפטית בשנת 2001, בגיל 20, כאשר החלה לעבוד במשרד התביעה של מחוז פיצ'ינצ'ה כעוזרת תובעת, תוך כדי לימודיה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה המרכזית. בשנת 2006 קודמה לתפקיד מזכירה במשרד, וב-2011 מונתה לתובעת בדרום קיטו.
כחלק מתפקידה כתובעת, סלזאר חקרה את פרשת השחיתות בפיפ"א 2015, בה נעצר נשיא התאחדות הכדורגל של אקוודור, לואיס צ'יריבוגה. בהמשך, היא כיהנה כראש היחידה לניתוח פיננסי וכלכלי, והובילה חקירות בתחום השחיתות, כולל חקירה נגד סגן הנשיא לשעבר חורחה גלאס במבצע שטיפת רכב.
ב-1 באפריל 2019, מונתה סלזאר לתובעת הכללית של אקוודור על ידי המועצה הזמנית להשתתפות אזרחית ובקרת החברה, והייתה לאישה השחורה הראשונה המכהנת בתפקיד זה.
מאבק בפשיעה מאורגנת
בדצמבר 2023, סלזאר הובילה את מבצע "מטסטזיס" שחשף פשע מאורגן וסחר בסמים. במסגרת המבצע נעצרו נשיא מערכת המשפט של אקוודור ובכירים נוספים. בעקבות המבצע, נעצרו 30 איש ונערכו 75 פשיטות. סלזאר נחשבת לדמות המרכזית במאבק נגד שיתוף פעולה בין פוליטיקאים ושופטים לבין כנופיות סמים באקוודור, מאבק המכונה "נרקופוליטיקה". באותו זמן, אירעו מספר אירועים חמורים, כולל השתלטות חמושה על תחנת טלוויזיה לאומית והיעלמותו של אחד מהפושעים הידועים במדינה, חוסה אדולפו מסיאס ויאמאר, מבית הכלא.
ב-2024, מגזין טיים כלל את סלזאר ברשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם, תוך ציון תרומתה הרבה במאבק בפשיעה באקוודור.
חייה האישיים
סלזאר נשואה ואם לשני ילדים. במאי 2024 הודיעה שהיא בהריון עם ילדה השני, וביקשה כי יופסקו הניסיונות להדיחה מתפקידה על מנת לאפשר לה לעבור את הריונה בשקט. מועצת המנהל של הפרלמנט קיבלה את בקשתה והקפיאה את ההליך עד פברואר 2025.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:משפטניות
קטגוריה:עורכות דין
קטגוריה:אישים שהופיעו ברשימת טיים 100
קטגוריה:נשים אקוודוריות
קטגוריה:ילידות 1981
| 2024-10-15T04:36:12
|
יצחק מנוריץ'
|
ממוזער|הקריקטורה
יצחק מנוריץ' (באנגלית: Isaac of Norwich; נולד בשם יצחק בן אליאב) היה איש כספים וסוחר יהודי-אנגלי שפעל במהלך המאה ה-12 וה-13. היה מבין היהודים הרבים שנכלאו בידי ג'ון, מלך אנגליה בשנת 1210. מאחר שסירב לשלם את הכופר לשחרורו הורה המלך לעקור שן אחת מפיו בכל יום עד שישלם. לאחר שאיבד שבע שיניים הסכים יצחק לשלם את הכופר.
קריקטורה אנטישמית שלו בראש מסמך המתעד מיסים ששילמו יהודי נוריץ' בשנת 1233 מהווה את אחת הקריקטורות האנטישמיות הראשונות בעולם. בקריקטורה מוצג יצחק כאנטיכריסט בעל שלושה פרצופים. לצידו מוצגים שני יהודים נוספים תחת השם אביגיל ומשה. מוטיב האף היהודי בולט באיור. השטן, או שד כלשהו, מצביע עליהם בהזדהות.
קישורים חיצוניים
הקריקטורה, באתר הארכיונים הלאומיים של הממלכה המאוחדת
הערות שוליים
קטגוריה:יהודים אנגלים
קטגוריה:אנטישמיות בממלכה המאוחדת: אישים
| 2024-10-12T17:41:31
|
מרטין לי (זמר)
|
מרטין ברנס (באנגלית: Martin Barnes; 26 בנובמבר 1946 – 29 בספטמבר 2024), שהיה ידוע כמרטין לי (Martin Lee) היה זמר-יוצר אנגלי וחבר הלהקת הפופ Brotherhood of Man. לי זכה, יחד עם הלהקה, באירוויזיון 1976, עם השיר "Save Your Kisses for Me".
בנוסף להיותו גיטריסט הלהקה, לי שימש גם כסולן הראשי של הלהקה. הוא נישא לחברת ההרכב, באוגוסט 1979, והיה נשוי לה עד למותו בספטמבר 2024. בנוסף, יש ללי בת אחת מנישואיו הקודמים, שנולדה ב-1973.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:משתתפי אירוויזיון 1976
קטגוריה:בריטים שנולדו ב-1946
קטגוריה:בריטים שנפטרו ב-2024
| 2024-10-19T09:31:29
|
ויליאם רוטו
|
ויליאם קיפצ'ירצ'יר סמואי אראפ רוטו (נולד ב-21 בדצמבר 1966) הוא פוליטיקאי קנייתי המשמש כנשיאה החמישי של קניה מאז 13 בספטמבר 2022. רוטו כיהן בעבר כסגן נשיא קניה הראשון שנבחר בבחירות ישירות, בין השנים 2013 ל-2022, וכן כיהן בתפקידים נוספים בממשלה, בהם שר הפנים, שר החקלאות והשר להשכלה גבוהה.
ביוגרפיה והשכלה
ראשית חייו והשכלה
רוטו נולד בכפר סמבוט שבמחוז אוסין גישו בקניה לקלנג'ין. הוא החל את לימודיו בבית הספר היסודי קמאגוט ולאחר מכן למד בבית הספר קארוטט. לאחר סיום לימודי היסוד, המשיך לתיכון וורנג ומשם לתיכון קפסאבט במחוז נאנדי, שם השלים את לימודיו התיכוניים. לאחר מכן, נרשם רוטו ללימודי תואר ראשון בבוטניקה וזואולוגיה באוניברסיטת ניירובי, אותם סיים בשנת 1990.
בהמשך, סיים תואר שני באקולוגיה צמחית מאוניברסיטת ניירובי, ולאחר מספר עיכובים השלים תואר שלישי באוניברסיטה באותו תחום, אותו קיבל ב-21 בדצמבר 2018. רוטו פרסם מספר מאמרים אקדמיים, ביניהם מאמר על המגוון המינים בצמחי ביצות בפארק הלאומי של ניירובי.
פעילות דתית
בזמן לימודיו באוניברסיטה, היה רוטו חבר פעיל באיגוד הנוצרים באוניברסיטה, ושימש כיו"ר מקהלת האוניברסיטה. במהלך הפעילות הכנסייתית, הוא פגש את נשיא קניה דאז, דניאל אראפ מוי, שהכניס אותו לעולם הפוליטיקה.
קריירה פוליטית
YK'92
רוטו החל את הקריירה הפוליטית שלו ב-1992, כשהיה גזבר קבוצת הקמפיין YK'92, שפעלה לקידום בחירתו מחדש של הנשיא דניאל אראפ מוי. הוא למד רבות על פוליטיקה קנייתית במהלך תקופה זו, ובמהלכה אף צבר הון משמעותי.
חבר פרלמנט
ב-1997, רוטו נבחר כחבר פרלמנט מטעם מחוז אלדורט נורת' באופן מפתיע, כשניצח את המועמד המועדף על הנשיא מוי. בשנת 2002 מונה לשר הפנים בממשלתו של מוי, אך תפקיד זה נמשך רק חודשים ספורים. לאחר תבוסת מפלגת KANU בבחירות, הוא שמר על מושבו בפרלמנט ונבחר למזכיר הכללי של המפלגה ב-2005.
סגן נשיא קניה
רוטו הצטרף לקואליציית המפלגות שהפכה ל"תנועת התפוז הדמוקרטית" (ODM) והיה אחד ממנהיגי המפלגה. בשנת 2013 הוא הצטרף לאוהורו קניאטה כמועמד לתפקיד סגן הנשיא מטעם "הברית הרפובליקנית המאוחדת". הם ניצחו בבחירות, ורוטו הפך לסגן הנשיא הראשון שנבחר בבחירות ישירות בקניה. הוא נבחר מחדש לתפקיד זה ב-2017.
ב-2022 רוטו התמודד לנשיאות מטעם מפלגת "הברית הדמוקרטית המאוחדת" (UDA) וניצח בבחירות, כשהוא זוכה ב-50.49% מהקולות. יריבו, ראילה אודינגה, ערער על התוצאות בבית המשפט העליון, אך בית המשפט פסק לטובת רוטו ואישר את ניצחונו.
נשיאות
רוטו הושבע לנשיאה החמישי של קניה ב-13 בספטמבר 2022 בטקס שנערך באצטדיון הבינלאומי מוי בקסרני, בהשתתפותם של למעלה מ-20 ראשי מדינות וממשלות. לאחר כניסתו לתפקיד, הוא הבטיח לפעול להילחם בשינויי האקלים ולסיים את השימוש בדלקים מאובנים בייצור חשמל בקניה עד שנת 2030.
במהלך כהונתו, יצא רוטו לנסיעות דיפלומטיות שונות, והדגיש את הצורך בהשקעות באפריקה. כמו כן, ממשלתו השיקה תוכנית הלוואות לאזרחים תחת השם "קרן ההאסלר". בשנת 2024, רוטו חתם על הסכם עם גרמניה לפתיחת שוק העבודה הגרמני למאות אלפי עובדים מקניה.
מחלוקות
רוטו היה מעורב במספר שערוריות, בהן האשמות בגזילת אדמות ציבוריות והשתלטות בלתי חוקית על נכסים. כמו כן, שמו נקשר להתנקשות ביזם ג'ייקוב ג'ומה, אולם הוא הכחיש את כל ההאשמות הללו.
חיים אישיים
רוטו נשוי לרייצ'ל צ'בט מאז 1991, ולהם שישה ילדים. רוטו הוא נוצרי אוונגליסטי וחבר בכנסיית Africa Inland Church.A. Chekwech, William Ruto, the self-made kingmaker, monitor.co.ug, Uganda, March 12, 2013
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:נשיאי קניה
קטגוריה:קנייתים שהופיעו ברשימת טיים 100
קטגוריה:אנשים המבוקשים או שנשפטו בית הדין הפלילי הבין-לאומי
קטגוריה:קנייתים שנולדו ב-1966
| 2024-10-19T14:28:05
|
לשכת העיתונות והמידע הפדרלית (גרמניה)
|
לשכת העיתונות והמידע הפדרלית (בגרמנית: Presse- und Informationsamt der Bundesregierung) הוא הגוף הממשלתי המרכזי בגרמניה, העוסק בהפצת מידע לציבור ובקשר עם התקשורת. הגוף הוקם במטרה לתאם את פעילות התקשורת של הממשלה הפדרלית ולספק מידע מדויק ומעודכן לתקשורת ולציבור הרחב על פעילויות הממשלה והמדינה. הוא פועל כגוף המרכזי להנגשת מידע לתקשורת, והוא מהווה חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה התקשורתית של ממשלת גרמניה.
היסטוריה
לשכת העיתונות והמידע הוקמה בשנת 1953, לאחר מלחמת העולם השנייה, כחלק מהמאמץ לשקם את מערכת התקשורת הממשלתית בגרמניה ולספק מידע אמין ומדויק לציבור בשיקום המדינה לאחר שנים של דיכוי. תפקידו הראשון היה להבטיח שיתוף פעולה הדוק בין הממשלה והתקשורת כדי להבטיח שהמדינה תוכל להציג את פעולותיה בצורה ברורה לציבור הגרמני ולעולם הרחב. במהלך שנות ה-60 וה-70, עם התחזקותה של הדמוקרטיה הפדרלית בגרמניה, לשכת העיתונות והמידע המשיכה למלא תפקיד חשוב בהנחיית התקשורת הממשלתית. זאת הייתה תקופה של עלייה במודעות הציבורית ובדרישה לשקיפות, במיוחד לאחר תקופות של דיכוי פוליטי תחת השלטון הנאצי. בעקבות זאת, הלשכה נדרשה להיענות לאתגרים חדשים של קשר עם הציבור תוך שמירה על מסר אחיד וברור.
החל משנות ה-90, הלשכה העמיקה את מאמציה כדי לנהל את הדימוי של גרמניה בעולם ובמיוחד בנושאים של פוליטיקה בינלאומית ויחסים דיפלומטיים. היא עסקה בהנגשת מידע על גרמניה ברחבי העולם, הן לגבי ההיסטוריה של המדינה והן בנוגע למדיניות הפנים והחוץ שלה. הלשכה הרחיבה את פעילותה לאתרי אינטרנט ופרסומים במגוון שפות זרות, מתוך מטרה להציג את גרמניה כמדינה פתוחה ומודרנית בפני הקהל העולמי. עם תחילת המאה ה-21 וההתפתחות המהירה של אמצעי תקשורת דיגיטליים, גיבשה הלשכה מערכות חדשות של הפצת מידע, כמו אתרי אינטרנט מקומיים ובינלאומיים, בלוגים ממשלתיים ופעילות רבה במדיה החברתית. גוף זה המשיך להיות המרכזי של ממשלת גרמניה שמפקח על הפצת הודעות לעיתונות, פרסומים רשמיים, ועמדות הממשלה בנוגע לאירועים פוליטיים, חברתיים וכלכליים במדינה ובעולם.
תפקידים
תפקידי לשכת העיתונות והמידע הפדרלית:
הפצת הודעות רשמיות לעיתונות, המעדכנות את הציבור והעיתונות על החלטות ממשלתיות, חוקים חדשים, פעילויות הממשלה, ביקורים רמי דרג ועוד.
יוזמת ומבצעת תוכניות תקשורת, שמסייעות בהבהרת מדיניות הממשלה לציבור, באמצעות אמצעי תקשורת מגוונים, כגון סרטונים, קמפיינים פרסומיים ופרסומים דיגיטליים.
אחראית תיאום עם התקשורת הבינלאומית, במטרה לשמור על תדמיתה של גרמניה בעולם ולקדם את יחסיה הדיפלומטיים עם מדינות אחרות. זה כולל אתרי אינטרנט בשפות זרות, תרגום חומרים ופרסום מידע על גרמניה ברחבי העולם.
עוקבת אחרי השפעת ההודעות לעיתונות והקמפיינים הציבוריים, על מנת להעריך את השפעתם על הציבור ולקבוע אם יש צורך בשינויים או עדכונים בהודעות ובתכנים.
מבנה
לשכת העיתונות והמידע הפדרלית כפופה ישירות למשרד הקנצלר של גרמניה (Bundeskanzleramt), ומנוהלת על ידי מנהל כללי, הנקרא "ראש לשכת העיתונות והמידע". הצוות בלשכה מורכב ממומחים לתקשורת, עיתונאים, דוברים ופקידים ציבוריים, העוסקים במילוי מטרות הגוף בצורה מקצועית וממוקדת.
לשכת העיתונות והמידע מחולקת למספר יחידות ארגוניות
היחידה המדינית: אחראית על פרסום מידע הנוגע למדיניות החוץ של גרמניה ויחסיה עם מדינות אחרות.
היחידה הפוליטית: אחראית על פרסום מידע בנוגע לפעולות ומדיניות הפנים של הממשלה.
המחלקה להנגשת מידע ציבורי: אחראית על עיבוד והפצת מידע לציבור דרך ערוצים שונים, כגון אתרי אינטרנט, מדיה חברתית, פרסומות ועוד.
בנוסף, קיימים משרדים אזוריים של לשכת העיתונות והמידע המיועדים לתיאום הפעולות המקומיות במדינות הפדרליות השונות של גרמניה.
ראו גם
לשכת העיתונות הממשלתית
מערך ההסברה הלאומי
משרד דובר הבית הלבן
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ממשלת גרמניה
קטגוריה:גרמניה: תקשורת
| 2024-10-13T19:26:53
|
טופאן אל-אקצא
|
הפניה מתקפת הפתע על ישראל (2023)
| 2024-10-12T18:02:04
|
ג'ולי סוויט
|
ג'ולי טרזה סוויט (באנגלית: Julie Terese Sweet, נולדה בשנת 1966 או 1967) היא מנהלת עסקית ועורכת דין אמריקאית, המשמשת כיו"ר ומנכ"לית של חברת אקסנצ'ר, חברה בינלאומית לשירותים מקצועיים. סוויט זכתה להכרה נרחבת כאחת הנשים החזקות ביותר בעולם התאגידי בארצות הברית, בזכות מאמציה לקידום שוויון מגדרי ושיפור גיוון והכללה במקום העבודה.
ביוגרפיה והשכלה
סוויט גדלה בטוסטין, קליפורניה, והייתה פעילה מצטיינת בנאום ודיבייט בתיכון טוסטין. היא למדה תואר ראשון במכללת קלרמונט מק'קנה ותואר שני במשפטים מבית הספר למשפטים באוניברסיטת קולומביה.
קריירה
קרוואת', סוויין ומור
לפני שהצטרפה לאקסנצ'ר, עבדה סוויט כעורכת דין במשרד עורכי הדין המוביל קרוואת', סוויין ומור במשך 17 שנים, מהן 10 שנים כשותפה. היא הייתה האישה התשיעית בלבד שהגיעה למעמד שותפה במשרד, והתמקדה בעסקאות מימון, מיזוגים ורכישות, וייעוץ משפטי כללי.
אקסנצ'ר
בשנת 2010, הצטרפה סוויט לאקסנצ'ר בתפקיד היועצת המשפטית הראשית של החברה. בשנת 2015, מונתה למנכ"לית הפעילות העסקית של אקסנצ'ר בצפון אמריקה, השוק הגדול ביותר של החברה. במהלך כהונתה בחברה, היא הייתה חלק מהוועדה הגלובלית לניהול החברה, ופיתחה יחד עם המנכ"ל דאז, פייר ננטרם, את אסטרטגיית המיזוגים והרכישות של החברה.
בספטמבר 2019, מונתה סוויט למנכ"לית אקסנצ'ר, והייתה האישה הראשונה בתפקיד זה. באותה תקופה, היא הייתה אחת מ-27 נשים שהובילו חברות ב-S&P 500, והאישה ה-15 שמכהנת כמנכ"לית באחת מחברות ה-Fortune Global 500. בשנת 2021, קיבלה על עצמה גם את תפקיד היו"ר של החברה.
קידום גיוון והכללה
במסגרת תפקידה כמנכ"לית, סוויט פעלה רבות למען קידום גיוון והכללה במקום העבודה, עם דגש על שוויון מגדרי. היא הובילה את אקסנצ'ר לשאוף לייצוג שווה בין גברים ונשים עד שנת 2025. נכון לשנת 2019, 42% מעובדי אקסנצ'ר היו נשים. בנוסף, היא תמכה בהכשרות מקצועיות ובהתמודדות עם הפערים במיומנויות בשוק העבודה האמריקאי.
סוויט פועלת גם בתחום הטכנולוגיה וקראה להכפלת מספר עובדי אקסנצ'ר בעלי מיומנויות בתחום הבינה המלאכותית והנתונים. בשנת 2024, הכריזה על פתיחת עשרה מרכזי חדשנות בתחום הבינה המלאכותית ברחבי העולם.
פעילויות נוספות
מלבד תפקידה באקסנצ'ר, סוויט חברה במספר מועצות ודירקטוריונים, בהם מועצת הנאמנים של הפורום הכלכלי העולמי, קרן Marriott לאנשים עם מוגבלויות, המרכז ללימודים אסטרטגיים ובין-לאומיים והוועדה הטכנולוגית של Business Roundtable.
חיים אישיים
ג'ולי סוויט נשואה לצ'אד קרייטון סוויט, שהיה יו"ר הקמפיין הנשיאותי של טד קרוז ב-2016. לזוג שתי בנות והם מתגוררים בבת'סדה, מרילנד.
הכרה ופרסים
סוויט הוכרה כאחת הנשים החזקות ביותר בעולם התאגידי בארצות הברית. בשנת 2020, דורגה במקום הראשון ברשימת "הנשים החזקות ביותר" של מגזין פורצ'ן, והמשיכה להיות מדורגת בין המקומות הראשונים גם בשנים הבאות. בשנת 2023, דורגה במקום ה-11 ברשימת "100 הנשים החזקות בעולם" של מגזין פורבס. בשנת 2024, קיבלה את פרס "האומץ נגד שנאה" מהליגה נגד ההשמצה. באותה השנה נכללב ברשימת טיים 100 של מגזין טיים.
הערות שוליים
קישורים חיצוניים
קטגוריה:מנכ"ליות אמריקאיות
קטגוריה:מנכ"לים אמריקאים
קטגוריה:מנהלות אמריקאיות
קטגוריה:מנהלים אמריקאים
קטגוריה:יועצים
קטגוריה:בוגרות בית הספר למשפטים באוניברסיטת קולומביה
קטגוריה:בוגרי בית הספר למשפטים באוניברסיטת קולומביה
קטגוריה:מרילנד: אישים
קטגוריה:קליפורניה: אישים
קטגוריה:אמריקאים שהופיעו ברשימת טיים 100
| 2024-10-19T14:31:13
|
הלית לוי
|
הלית לוי (נולדה ב-1977) היא במאית ועורכת ישראלית.
קורות חיים
נודלה וגדלה בבת גלים לאב ימאי ולאם בעלת חנות מוזיקה. בגיל חמש עשרה הייתה ממקימי עיתון הנוער "תדר" שיצא תחת כלבו. בתחילת שנות העשרים לחייה עברה לתל אביב. בילדותה עברה תקיפה מינית מתמשכת, עליה דיווחה למשטרה בבגרותה.
משנת 2009 עובדת כרכזת נוער בבית השנטי.
קולנוע
ב-2013 ביימה את הסרט הקצר "בינו לבינה". ב-2017 ביימה את הסרט "שמנה". סרט זה הוקרן בפסטיבל חיפה והשתתף בפסטיבלים ברחבי העולם. הסרט שודר בערוץ 8 ובכאן 11.
טלוויזיה
ב-2002 החלה לעבוד בעורכת במדור התחקירים של ערוץ עשר. ב-2008 ערכה את הישרדות – איי הפנינה. ב-2010 הייתה מיוצרי TLV - עושים את תל אביב והייתה מעורכות התוכנית.
ב-2014 שימשה כעורכת משחקי השף. באותה השנה החלה לערוך את הכוכב הבא, ובהמשך עברה לבימוי התוכנית. ב-2015 יצרה וביימה את "זוגות", ששודרה בערוץ 8 ובהמשך גם בקשת. באותה השנה ביימה את העונה השלישית של בית ספר למוסיקה ושימשה כעורכת של "משפחה בהופעה" ו"ארבע חתונות". ב-2018 יצרה וביימה את סדרת הדוקו "דור ה-WIFI" ששודרה ברשת. ב-2019 ביימה את סדרת הדוקו "טיול שורשים" בכאן 11. ב-2020 יצרה את הסדרה "הפוליטיקה של האוכל" ששודרה בערוץ 8. בין 2021–2023 ערכה וביימה את בואו לאכול איתי. ב-2024 שימשה כעורכת הראשית של הישרדות – באש ובמים.
חיים אישיים
מתגוררת בתל אביב עם בת זוגה, חן אריאלי.
הערות שוליים
קטגוריה:במאיות ישראליות
קטגוריה:עורכות ישראליות
קטגוריה:במאים להט"בים
קטגוריה:ישראליות שנולדו ב-1977
| 2024-10-12T19:28:25
|
לוב העתיקה
|
ממוזער|שמאל|300px|מפת העולם על פי הרודוטוס.
בתקופת הברזל והעת העתיקה הקלאסית, לוב (מיוונית Λιβύη: Libyē, שהגיעה מבֶּרְבֶּרְית: לִיבּוּ) מתייחסת לאפריקה ממערב לנהר הנילוס של ימינו. גאוגרפים יוונים ורומיים הציבו את קו ההפרדה בין לוב ואפריקה לאסיה על הנילוס. לעומת זאת, אזורי אפריקה שמדרום לסהרה היו ידועים בשם אתיופיה.
באופן ממוקד יותר, השם לוב יכול היה להתייחס גם למדינה הגובלת ממערב למצרים, דהיינו מרמריקה (לוב הנחותה) וקירנאיקה (לוב הנַעֲלֶה). הים הלובי או ים לוב (Mare Libycum) היה החלק של הים התיכון מדרום לכרתים, בין קירנה לאלכסנדריה.
בתקופה ההלניסטית, הברברים הילידים היו ידועים לעולם היווני-רומי באופן קולקטיבי בתור לובים, כינוי יווני לתושבי המגרב. הברברים אכלסו את צפון אפריקה במשך אלפי שנים לצד המצרים. אומת מצרים מכילה את נווה מדבר סיווה, הגובלת בלוב במדבר המערבי . שפת סיווי , והשפה הברברית, עדיין מדוברת באזור על ידי כ-21,000 איש. שכניהם המצריים הקדומים התייחסו לשבטים הלובים השונים בשם טמהו, טהנו ומשווש.
שם
השם מבוסס על השם האתני ליבו (ביוונית עתיקה: Λίβυες Líbyes, בלטינית: Libyes). השם לוב (בשימוש מאז 1934 עבור המדינה המודרנית שנודעה בעבר כטריפוליטניה וברקה) היה הכינוי הלטיני לאזור המגרב, מיוונית עתיקה (ביוונית אטית: Λιβύη Libúē, יוונית דורית: Λιβύᾱ Libúā). ביוון הקלאסית, למונח היה משמעות רחבה יותר, והקיף את היבשת שלאחר מכן (המאה השנייה לפני הספירה) נודעה כאפריקה , אשר בעת העתיקה, הניחו שהיא מהווה שליש ממסת היבשה בעולם, אירופה ואסיה הרכיבו יחד את שני שלישים אחרים.
ממוזער|שמאל|220px|אריחי קרמיקה מצריים עתיקים של השושלת ה-20 או השושלת הלובית.
הליבו מאומתים מאז תקופת הברונזה המאוחרת כמאכלסים את האזור (מצרית: R'bw, פונית: 𐤋𐤁𐤉 lby). האזכור המתועד העתיק ביותר לליבו מתוארך לתקופת רעמסס השני וליורשו מרנפתח, פרעונים מהשושלת התשע עשרה של מצרים, במהלך המאה ה-13 לפני הספירה. LBW מופיע כשם אתני באסטלת מרנפתח לציון הלובים.
מנלאוס הגיע לשם בדרכו הביתה מטרויה. הייתה זו ארץ של עושר נפלא, שבה לכבשים יש קרניים ברגע שהם נולדים, שבה יש בשר טלה שלוש פעמים בשנה ולעולם לא חסר לרועה צאן חלב, בשר או גבינה.
הומרוס מזכיר את לוב, באודיסאה (IX.95; XXIII.311). הומרוס השתמש בשם במובן גאוגרפי, בעוד הוא כינה את תושביו "אוכלי הלוטוס". אחרי הומרוס, אייסכילוס, פינדארוס וסופרים יוונים עתיקים אחרים השתמשו בשם. הרודוטוס (1.46) השתמש ב-Λιβύη Libúē לציון יבשת אפריקה. ה-Líbues היו הצפון-אפריקאים בהירי העור, בעוד אלו שמדרום למצרים (ואֱלֶפַנְטִינֵה על הנילוס) היו ידועים לו כ"איתיופיים". הייתה זו גם הבנתם של גאוגרפים יוונים מאוחרים יותר כמו דיודורוס סיקולוס, סטראבון ... וכו', וסופרים אחרים.
כאשר היוונים הקדמונים התיישבו למעשה בלוב, השם הישן שנלקח מהמצרים יושם על ידי היוונים מקירנאיקה, שאולי התקיימו יחד עם הליבו. מאוחר יותר הופיע השם בשפה העברית, שנכתב בתנ"ך בשם לֻבִים (ספר דָּנִיֵּאל, פרק י"א, פסוק מ"ג) ולוּבִים, המציין גם את האוכלוסייה האתנית ואת הטריטוריה הגאוגרפית. בכתובות הנאו-פוניות, נכתב כ-Lby עבור שם העצם בזכר, ו-Lbt עבור שם העצם הנשי של לוב.
הלטינית אימצה את השם מיוונית ומהשפות הפוניות. הרומאים הכירו אותם לפני הקולוניזציה שלהם בצפון אפריקה בשל התפקיד הלובי במלחמות הפוניות נגד הרומאים. הרומאים השתמשו בשם Líbues, אבל רק כשהתייחסו לברקה ולמדבר הלובי של מצרים. שאר השטחים הלובים נקראו "אפריקה", שהיו פרובינקיות רומיות.
ספרות ערבית קלאסית משתמשת בשם לוב כ"לוביה" (Lubya), המציינת טריטוריה ספקולטיבית ממערב למצרים. ערבית מודרנית משתמשת במילה לוב (Libya). הלואטה, שבט אבן בטוטה כפי שכינו אותו הערבים, היה שבט ברברי ששכן בעיקר בקירנאיקה. אולם ייתכן ששבט זה נע בין האוקיינוס האטלנטי ללוב המודרנית, והוא כונה על ידי קוריפיוס כ-Laguatan; הוא קישר אותם עם המאורי . מדינות המוקדימה של אבן ח'לדון טוענות ששבט ה"לווה" היה אב קדמון של שבט זה. הוא כותב שהברברים מוסיפים "ה" ו"ת" לשם לצורות הרבים. לאחר מכן, הוא הפך ל"הלוות" (Lwat).
לעומת זאת, הערבים אימצו את השם כצורת יחיד, והוסיפו "ה" לצורת הרבים בערבית. אבן ח'לדון חולק על אבן חזם, שטען, בעיקר על סמך מקורות ברבריים, שהלוות'ה (Lwatah), בנוסף לסדרתא והמזטה, היו מהקיבטים (המצרים). לטענת אבן ח'לדון, טענה זו אינה נכונה משום שאבן חזם לא קרא את ספרי החכמים הברברים.
אוריק בייטס, היסטוריון, סבור שהשם ליבו או LBW נגזר מהשם לוות'ה (Luwatah). יתר על כן, בייטס ראה את כל השבטים הלובים כציוויליזציה אחת ומאוחדת תחת שליטה מרכזית של הליבו ומשווש.
היסטוריה
ממוזער|שמאל|220px|האתר הארכאולוגי של סבראטה, לוב.
בהשוואה להיסטוריה של מצרים, היסטוריונים יודעים מעט על ההיסטוריה של לוב, שכן יש מעט רישומים כתובים ששרדו. מידע על לוב העתיקה מגיע מעדויות ארכאולוגיות וממקורות היסטוריים שנכתבו על ידי סופרים מצריים, כמו גם היוונים, הרומאים והביזנטים הקדמונים, ומאוחר יותר מערביי ימי הביניים.
מאז התקופה הנאוליתית, האקלים של צפון אפריקה הפך יבש יותר ויותר. עדויות למדבור של האזור מסופקת על ידי שרידים מגאליתיים, המופיעים במגוון גדול של צורות ובמספרים עצומים בשממות צחיחות ובלתי ניתנות למגורים כיום: דולמנים ומעגלים הדומים לסטונהנג', גלעד, תאים תת-קרקעיים שנחפרו בסלע, תלי קבורה שעליהן לוחות ענקיים ותלוליות דמויות פירמידה. הבולטים ביותר הם הטריליתונים, חלקם עדיין עומדים, חלקם נפולים, המצויים מבודדים או בשורות, ומורכבים משני ניצבים מרובעים הניצבים על כן משותף התומכים קורה רוחבית גדולה. בעמק טרגורט, קאופר אומר: "היו במקור לא פחות משמונה עשרה או עשרים טריליתונים מגאליתיים, בשורה, כל אחד עם המזבח המסיבי שלו מוצב לפניו".
בימי קדם, הפיניקים/קרתגים, האימפריה האשורית החדשה, האימפריה הפרסית האחמנית (ראה לוב (סטרפיה) ), האימפריה המקדונית של אלכסנדר מוקדון ויורשיו התלמיים ממצרים שלטו בחלקים שונים של לוב. עם הכיבוש הרומי, כל אזור לוב של היום הפך לחלק מהאימפריה הרומית. לאחר נפילת האימפריה, שלטו ונדלים ונציגים מקומיים של האימפריה הביזנטית בכל לוב או בחלקה. לטריטוריה של לוב המודרנית היו היסטוריות נפרדות עד לתקופת הרומאים, כמו טריפולי וקירנאיקה.
קירנאיקה, לעומת זאת, הייתה יוונית לפני שהייתה רומית. היא הייתה ידועה גם בשם פנטפוליס, "חמש הערים" הן קירנה (ליד הכפר שחט) עם הנמל שלה אפולוניה (מרסה סוסה), ארסינואה (טוקרה), ברניס (בנגזי) וברקה (מרג'). מהמושבות העתיקות והמפורסמות מבין המושבות היווניות, מישור החוף הפורה קיבל את השם קירנאיקה.
חמש הערים הללו היו ידועות גם בתור הפנטפוליס המערבי; אין להתבלבל עם הפנטפוליס של התקופה הרומית בחוף המערבי האיטלקי הנוכחי.
גאוגרפיה
הגבולות המדויקים של לוב העתיקה כולה אינם ידועים, אך ככל הנראה היא היוותה את האזורים המערביים של מצרים העתיקה, והייתה ידועה בשם "Tjehenu" בפי המצרים.
מקורות מאוחרים יותר
אחרי המצרים, היוונים; הרומאים; והביזנטים מוזכרים שבטים שונים אחרים בלוב. שמות השבטים המאוחרים יותר שונים מהשמות המצריים, אך כנראה, מספר שבטים שנקראו באותם שמות הן במקורות המצריים והן במקורות המאוחרים יותר. שבט משווש שתועד על ידי המצרים הקדמונים מייצג הנחה זו. יתרה מכך, חוקרים מאמינים שזה היה אותו שבט שנקרא Mazyes על ידי הקטאיוס ו-Maxyes על ידי הרודוטוס, בעוד שהוא נקרא "Mazaces" ו-"Mazax" במקורות לטיניים. כל השמות האלה דומים לשם המשמש את הברברים לעצמם, כמו אימאזיג'ן (Imazighen).
מקורות מהתקופה המאוחרת מספקים תיאורים מפורטים יותר של לוב ותושביה. ההיסטוריון הקדום הרודוטוס מתאר את לוב ואת הלובים בספרו הרביעי, הידוע בשם הספר הלובי. סופרים כמו פליניוס הזקן, דיודורוס סיקולוס ופרוקופיוס תרמו גם הם למה שהוא כיום חומר מקור ראשוני על לוב העתיקה והלובים.
אבן ח'לדון, שהקדיש את עיקר ספרו "כיתאב אליבר", המכונה "תולדות הברברים", לא השתמש בשמות לוב ולובים, אלא השתמש בשמות ערביים: המגרב הישן, (אל- מגריב אל-קדים), והברברים (אל-ברבר או אל-ברברה).
הערות שוליים
קישורים חיצוניים
What Happened to the Ancient Libyans?, Chasing Sources across the Sahara from Herodotus to Ibn Khaldun by Richard L. Smith.
Bunson, Margaret. "Libya." Encyclopedia of Ancient Egypt. New York: Facts on File, Inc., 1991
Who Lived in Africa before the Roman Conquest?
קטגוריה:טריטוריות היסטוריות
| 2024-10-19T06:46:51
|
הנוקמים: יום הדין
|
הפניה היקום הקולנועי של מארוול#הנוקמים: יום הדין (2026)
| 2024-10-12T18:22:03
|
RPG (שפת תכנות)
|
RPG (ראשי תיבות של Report Program Generator) היא שפת תכנות עילית ליישומים עסקיים, שהוצגה בשנת 1959 למחשב IBM 1401. היא ידועה בעיקר כשפת התכנות העיקרית של קו מוצרי מחשבי הביניים של IBM, בהם מחשב System/3 וממשיכיו. השפה הציגה מספר מושגים ייחודיים, כגון מחזור התוכנית ותחביר מכוון העמודות. הגרסה העדכנית ביותר של השפה היא RPG IV, הכוללת מספר תכונות מודרניזציה, כולל תחביר בצורה חופשית.
פלטפורמות
שפת RPG נוצרה על ידי חברת IBM למחשבי IBM 1401, ובהמשך הותאמה למחשבי IBM 7070 ו-IBM System/360. גרסה מתקדמת, RPG II, שימשה את מחשבי הביניים של IBM, הסדרות System/3, System/32, System/34, System/38, System/36 ו-AS/400. השפה שימשה גם במחשבי VAX ובמחשבים של יצרנים נוספים.
היסטוריה
עם פיתוחה של השפה בשנת 1959, השם Report Program Generator תיאר את מטרתה: הפקת דוחות מקובצי נתונים. אתר FOLDOC מייחס לעובד IBM וילף היי {Wilf Hey) את פיתוח RPG. שפת FARGO הייתה קודמתה של RPG במחשבי IBM 1401. שתי השפות נועדו להקל על המעבר מציוד לעיבוד נתונים של IBM למחשביה החדשים. מפעילי ציוד לעיבוד נתונים היו רגילים לחווט לוחות בקרה כדי ליישם פעולות קלט, פלט, בקרה ומנייה בשלבים שנקראו מחזור מכונה; FARGO ו-RPG חיקו את הרעיון של מחזור המכונה עם מחזור התוכנית. RPG הייתה עדיפה על פני FARGO והחליפה במהירות את FARGO כתוכנית המועדפת של מחולל דוחות.
IBM הטמיעה מאוחר יותר את RPG, אך לא את FARGO, במחשבי IBM 7070.
השפות החלופיות הזמינות בדרך כלל באותה תקופה היו שפת סף, COBOL או FORTRAN. שפת סף ו-COBOL היו נפוצים יותר במחשבי מיינפריים System/360 דגמי 30 ומעלה, ו-RPG הייתה נפוצה יותר במחשבי System/360 דגם 20.
RPG II
RPG II הוצגה בערך בשנת 1969, עם סדרת המחשבים System/3. מאוחר יותר הוא שימש ב-System/32, System/34 ו-System/36, עם גרסה משופרת של השפה. RPG II הייתה זמינה גם עבור מערכות גדולות יותר, כולל מחשבי IBM System/370 המריצים את מערכת ההפעלה DOS/VSE (לאחר מכן VSE/SP, VSE/ESA ו-z/VSE). חברת ICL יצרה גם גרסה למערכת ההפעלה VME/K שלה.
בימים הראשונים של RPG, הכוח העיקרי שלו היה מחזור התוכנית. מתכנת כתב קוד כדי לעבד רשומה בודדת, ומחזור התוכנית ביצע קוד זה על כל רשומה של קובץ הקלט, וידאג לזרימת הבקרה. באותו זמן כל רשומה (כרטיס מנוקב בודד) הושוותה לכל שורה בתוכנית, שתפעל לפי הרשומה, או לא, בהתבסס על האם בשורה הזו היה "מחוון" מופעל או "כבוי". האינדיקטור כלל קבוצה של משתנים לוגיים שמספרם 01-99 למטרות מוגדרות על ידי המשתמש, או קבוצות קטנות אחרות המבוססות על פונקציות עיבוד רשומות, שדות או דוחות. הקונספט של שבירות רמות והתאמת רשומות ייחודי לשפת RPG II, והוא פותח במקור מתוך מחשבה על קוראי כרטיסים מנוקבים. תוכניות RPG שנכתבו כדי לנצל את מחזור התוכנית יכולות לייצר דוחות מורכבים עם הרבה פחות שורות קוד מחשב מאשר תוכניות שנכתבו ב-COBOL ובשפות אחרות לעיבוד נתונים.
חלק התוכנית File Specifications פירט את כל הקבצים הנכתבים, נקראים או מתעדכנים, ואחריהם בא הפרק Data Definition Specifications, המכיל רכיבי תוכנית כגון מבני נתונים ומערכים, בדומה למקטע "Working Storage" של תוכנית COBOL. לאחר מכן, הפרק Calculation Specifications הכיל את הוראות עיבוד. בפרק Output Specifications ניתן להשתמש כדי לקבוע את הפריסה של קבצים או דוחות אחרים. לחלופין, קבצים, מבני נתונים ודוחות מסוימים יכולים להיות מוגדרים חיצונית, ובעיקר מבטל את הצורך לספק מפרטי קלט ופלט.
ההוראות בשפה
בפרק החישוב של התוכנית ניתן לתת את ההוראות הבאות (קוד ההוראה נכתב בטורים 28–32):
קוד ההוראה משמעות ADD Add SUB Subtract MULT Multiply DIV Divide Z-ADD Zero and Add Z-SUB Zero and Subtract MVR Move Remainder
MOVE Move MOVEL Move Left
MHLZO Move High to Low Zone MLHZO Move Low to High Zone MLLZO Move Low to Low Zone MHHZO Move High to High Zone
BITON Bit On BITOF Bit Off TESTB Test Bit
GOTO Go To TAG Tag (destination of a GOTO) EXSR Execute Subroutine BEGSR Begin Subroutine ENDSR End Subroutine
SETON Set On SETOF Set Off
EXCPT Exception
EXIT Exit RLABL Redefine Label ULABL User Label
CALL1 Call PARM1 Parameter
CHAIN Chain READ Read READE Read Equal READP Read Previous REDPE Read Previous Equal SETLL Set Lower Limits
SET Set TIME Time of day (000000-235959) DSPLY Display SORTA Sort Array XFOOT Crossfoot MOVEA Move Array LOKUP Lookup (find in array)
דוגמה
לתוכנית מבנה קבוע. הטור השמאלי ביותר (טור 6) מציין את חלק התוכנית שבו עוסקת השורה, לפי המפתח הבא:
F - File specifications: הגדרת הקבצים המעובדים
I - Input specifications: תיאור רשומות הקלט
C - Calculation specifications: הגדרת החישוב המבוצע
O - Output specifications: הגדרת הפלט
F***************************************************************
F* THIS PROGRAM READS THE CONTENTS OF AN INVOICE HEADER FILE
F* AND PRINTS THE INVOICES PROCESSED FOR THE DATE SET IN THE
F* LOCAL DATA AREA. THERE ARE LEVEL BREAKS AND TOTALS FOR
F* EACH STORE.
F***************************************************************
F*
FINVHDR IP F 62 DISK
FPRINTER O F 132 OF PRINTER
IINVHDR NS 01 1NC
I 1 3 STORE L1
I 4 13 INVNO
I 14 20 CUSTNO
I 21 45 STNAM
I 46 53 INVDAT
I 54 622TOTINV
I UDS
I 1 8 RPTDAT
C 01 INVDAT COMP RPTDAT 11
C 01 11 ADD TOTINV L1TOT 92
C 01 11 ADD TOTINV LRTOT 92
OPRINTER H 101 1P
O OR OF
O PAGE Z 106
O 102 'PAGE'
O 59 'VERY BIG'
O 72 'STORES, INC.'
O UDATE Y 17
O 8 'RUN DATE'
O H 1 1P
O OR OF
O 73 'DAILY SALES BY STORE'
O H 2 1P
O OR OF
O RPTDAT 83
O 63 'FOR DATE:'
O H 1 1P
O OR OF
O 6 'STORE'
O 18 'INVOICE'
O 28 'CUSTOMER'
O 58 'CUSTOMER'
O 78 'INVOICE'
O H 2 1P
O OR OF
O 6 'NUMBER'
O 18 'NUMBER'
O 28 'NUMBER'
O 58 'NAME'
O 78 'TOTAL'
O D 0 L1
O STORE 6
O D 1 01 11
O INVNO 18
O CUSTNO 28
O STNAM 58
O TOTINV1B 78
O T 1 L1
O 45 'STORE TOTAL...'
O L1TOT 1B 78
O T 1 LR
O 45 'GRAND TOTAL...'
O LRTOT 1 78
RPG III
RPG III נוצרה עבור System/38 ויורשו AS/400. גרסה זו חרגה באופן משמעותי מהשפה המקורית, וסיפקה מבנים מוּבנים מודרניים כמו בלוקי IF-ENDIF, לולאות DO ושגרות. RPG III הייתה זמינה גם עבור מערכות גדולות יותר, כולל IBM System/370 במערכת ההפעלה OS/VS1. זה היה זמין גם מחברת Unisys עבור מערכת ההפעלה VS/9 הפועלת על מיינפריים UNIVAC 90.
DE/RPG
DE/RPG או Data Entry RPG הייתה זמינה על סדרת IBM 5280 של תחנות עבודה להזנת נתונים בתחילת שנות ה-80. היא הייתה דומה ל-RPG III אבל ללא חלק Data Descriptions חיצוניים (DDS) לתיאור קבצים, כמו ב-System/38 וממשיכיו. במקום זאת, חלק זה היה צריך להיכלל במקור ה-RPG עצמו.
RPG/400
RPG/400 הייתה למעשה RPG III שפועלת על AS/400. יבמ שינתה את שם המהדר RPG ל"RPG/400" אך בזמן הצגתו הוא היה זהה למהדר RPG III ב-System/38. כמעט כל מוצרי IBM System/38 מותגו מחדש כ-xxx/400 והמהדר RPG לא היה יוצא דופן. תוכנית RPG III עברה הידור עם מהדר RPG/400 ללא שום דבר חדש לשפת RPG III, עד ש-IBM החלה לפתח קודי פעולה חדשים, כגון SCAN, CAT ו-XLATE לאחר מספר שנים של זמינות AS/400. שיפורים אלה ל-RPG III לא היו זמינים בגרסת System/38 של RPG III.
RPG IV ו-ILE RPG
RPG IV, שנודעה גם בשם ILE RPG, פורסמה בשנת 1995 כחלק מגרסה V3R2 של מערכת ההפעלה OS/400 (הקרויה כיום IBM i). שפת RPG IV הציעה מגוון גדול יותר של הוראות במסגרת Extended Factor-2 Calculation Specification שלה, ובהמשך החיים, פרק Calculation Specifications בפורמט החופשי ותחביר פרוצדורלי. RPG IV במסגרת Integrated Language Environment מכונה ILE RPG, ומדריכים למשתמש מסבירים את הניואנסים של שניהם. RPG IV ו-ILE RPG נתמכים על ידי IBM בפלטפורמת IBM i הנוכחית.
בשנת 2001, עם גרסה V5R1 של OS/400, שפת RPG IV הציעה חופש גדול יותר לחישובים מאשר Extended Factor-2 Calculation Specification: עורך מקור בעל יכולת טקסט חופשית, כחלופה למקור התלוי בעמודות המקורי. החישוב "" לא חייב שקוד הפעולה ייכתב בעמודה מסוימת; קוד הפעולה הוא אופציונלי עבור פעולות EVAL ו-CALLP; והתחביר בדרך כלל דומה יותר לזה של שפות תכנות למטרות כלליות. עד נובמבר 2013, הפורמט החופשי חל אך ורק על מפרטי החישוב. עם השדרוג של IBM i V7R1 TR7 לשפה, הוראות "" ו-"" אינן נחוצות יותר, והשפה סוף סוף שברה את הקשרים לכרטיסים מנוקבים.
IBM Rational Developer for i (RDi), סביבת פיתוח משולבת מבוססת Eclipse מומלצת על ידי IBM למפתחי RPG.
IBM ממשיכה לשפר את שפת RPG. נוספו עוד פונקציות מובנות (BIF). נוספה יכולת לקשר אל אובייקטי Java, וממשקי תכנות יישומים של IBM; ניתן להשתמש בשפה לכתיבת תוכניות CGI בעזרת ערכת הכלים Cgidev2 Web של יבמ, ארגז הכלים של RPG וחבילות מסחריות אחרות המותאמות לאינטרנט. אפילו עם השינויים, השפה שומרת על מידה רבה של תאימות לאחור, כך שתוכנית RPG שנכתבה לפני 37 שנים יכולה לרוץ היום עם מעט או ללא שינויים.
SQL פרקומפיילר מאפשר למפתחי RPG לכלול הוראות SQL מוטמעות סטנדרטיות ישירות בתוכנית. בעת הידור, ה-SQL פרקומפיילר הופך הוראות SQL לוראות RPG המתקשרות לתוכניות מנהל מסד הנתונים שמיישמות בסופו של דבר את בקשת השאילתה.
שפת RPG IV מבוססת על ערכת התווים EBCDIC, אך תומכת גם ב-UTF-8 וב-UTF-16 וערכות תווים רבות אחרות.
בשנת 2010 השיקה IBM את RPG Open Access, הידועה גם בשם Rational Open Access: RPG Edition. זה מאפשר להגדיר ממשקי קלט/פלט חדשים על ידי מתכנת - מה שמאפשר לקרוא ולכתוב נתונים למקורות ש-RPG אינו מספק להם תמיכה מובנית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שפות תכנות
קטגוריה:תוכנות מבית IBM
| 2024-10-15T06:05:54
|
אירגון נשים מזימבבואה מתעוררות (WOZA)
|
ממוזער| צעיף עם סמל WOZA, מתנה למזכירת המדינה של ארצות הברית קונדוליסה רייס מג'ני ויליאמס.
נשים מזימבבואה מתעוררות או (WOZA) (באנגלית:Women of Zimbabwe Arise או WOZA), היא תנועה אזרחית בזימבבואה, שהוקמה בשנת 2003 על ידי ג'ני ויליאמס,18-year-old activist found; 82 in custody released כדי לספק לנשים, מכל תחומי החיים, קול מאוחד לדבר על נושאים המשפיעים על חיי היום-יום שלהן, להעצים מנהיגות נשית שתוביל מעורבות קהילתית, עם לחץ על פתרונות למשבר הנוכחי, תעודד נשים לעמוד על זכויותיהן וחירויותיהן והקמת שדולה שתתמוך בנושאים המשפיעים עליהן ועל משפחותיהן.
WOZA נתמך על ידי אמנסטי אינטרנשיונל.
אֶטִימוֹלוֹגִיָה
WOZA, ראשי התיבות של Women of Zimbabwe Arise, הוא מילה בשפת הנדבלה המקומית שמשמעותה "בוא קדימה".
פרסים
בשנת 2008, הוענק ל-WOZA פרס אמנסטי אינטרנשיונל (פרס זכויות אדם) לשנת 2008 על ידי הסניף הגרמני של אמנסטי אינטרנשיונל. הארגון הוקם על ידי שילה דוב, מהלנגו מגודונגה וג'ני ויליאמס.
ב-23 בנובמבר 2009, מהלנגו מגודונגה וג'ני ויליאמס קיבלו את פרס רוברט פ. קנדי לזכויות האדם. הפרס הוענק על ידי נשיא ארצות הברית ברק אובמה במילים: "בדוגמה שלהן, ויליאמס ומגודונגה הראו לנשות WOZA ולתושבי זימבבואה שהם יכולים לערער את כוחם של המדכאים שלהם, בכוח שלהם - שהם יכולים לחבל בכוחו של דיקטטור. האומץ שלהן נתן השראה לאחרים". RFK Center בדבריה, בזמן שקיבלה את הפרס ציטטה מגודונגה את רוברט פ. קנדי, ואמרה: "העתיד אינו מתנה: הוא הישג. כל דור עוזר ליצור את העתיד שלו". RFK Center. בשנת 2012, ג'ני ויליאמס מ-WOZA זכתה בפרס ג'ינטה סאגאן מאמנסטי אינטרנשיונל ארצות הברית כאחת ממייסדות הארגון.Finetta Saga Award winners, AmnestyUSA, Retrieved 9 May 2016.
המשך הדיכוי של המשטרה
ג'ני ויליאמס, מהלנגו מגודונגה וחברים אחרים ב-WOZA נעצרו מספר פעמים בשנים 2008 עד 2011. ב-12 בפברואר 2011, למעלה מאלף גברים ונשים הצטרפו להפגנת יום האהבה של WOZA. בשבועות שלאחר מכן, כמה מחברי WOZA נעצרו ועונו על פי הדיווחים בבולאוואיו. ב-WOZA מציינים כי שוטרים פנו לעורך הדין של WOZA כדי לדרוש מוויליאמס וממגודונגה להתייצב בתחנת המשטרה מסיבות שלא נמסרו. שתי הנשים נכלאו RFK Center ושוחררו בערבות, מאוחר יותר מהאסירות האחרות שנלקחו לאחר אותה מחאה. אמנסטי אינטרנשיונל הביעה דאגה לביטחונם של חברי הקבוצה וכינתה את WOZA ב-2011 "מקרה בעדיפות".
MOZA
באוגוסט 2006, באספה הלאומית של WOZA, הוחלט להקים את ארגון "אנשי זימבבואה מתעוררים" (MOZA). גברים, בעיקר צעירים, הצטרפו למאבק הלא אלים למען זימבבואה טובה יותר. WOZA webpage
קישורים חיצוניים
האתר הרשמי
ראיון עם ג'ני ויליאמס, נובמבר 2008
זימבבואה: 100 WOZA ו-MOZA נעצרו בבולוואיו, מ־AllAfrica.com, דרך דרום-מערב רדיו אפריקה, 14 בפברואר 2009
הערות שוליים
קטגוריה:זוכי פרס זכויות האדם ע״ש רוברט קנדי
קטגוריה:זימבבואה: פוליטיקה
קטגוריה:ארגוני זכויות האדם
| 2024-10-15T21:12:35
|
שתיאל אברמוב
|
שתיאל סמיונוביץ' אברמוב (ברוסית Шетие́ль Семёнович Абра́мов; 11 בנובמבר 1918 – 14 במאי 2004) היה קצין יהודי סובייטי אשר השתתף במלחמת העולם השנייה וזכה לאות גיבור ברית המועצות על חלקו בקרב פוזנן.
קורות חיים
נולד בעיר דרבנט, במשפחה של יהודי ההרים. למד בבית ספר תיכון בעיר מחצ'קלה. בהמשך למד גאולוגיה בעיר גרוזני. בימים הראשונים של פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות - עזב את הלימודים והתנדב לצבא האדום. בדצמבר 1941 סיים קורס קצינים מזורז
במאי 1942 מונה למפקד מחלקה ביחידת חיל רגלים שלחמה במסגרת החזית הדרום-מערבית. בסוף מאי נפצע קשה באחד הקרבות ופונה לבית חולים בעיר נובוצ'רקסק. לאחר שהחלים מפציעתו נשלח לסטלינגרד, שם לחם כמפקד מחלקת סיור. בנובמבר 1942 נפצע קשה ופונה לבית חולים בעיר קאזן. החלים מפצעיו בפברואר 1943 ומונה למפקד פלוגה בדיביזיית חי"ר מס' 82. השתתף בקרבות לשחרור דונבאס, שחרור אודסה. בספטמבר 1944 הועברה יחידתו אל החזית הבלארוסית הראשונה. אברמוב נטל חלק בצליחת נהר הויסלה, בקרבות לשחרור וורשה ולודז'. ב־19 בפברואר 1945 גדוד בפיקודו של שתיאל אברמוב היה הראשון שפרץ לתוך מבצר פוזנן, כבש את עמדות השליטה ואיפשר השתלטות מהירה של כוחות הצבא האדום על המבצר. על מעשה זה, ב-31 במאי 1945 הוענק לו אות גיבור ברית המועצות. בהמשך השתתף אברמוב בכיבוש ברלין. את המלחמה סיים בדרגת מיור (רב-סרן).
לאחר המלחמה רצה אברמוב להמשיך בשירות קבע ואף החל ללמוד באקדמיה צבאית במוסקבה. אך בתחילת 1946 נפצע כשה בתאונה במהלך תרגיל צבאי ונאלץ להשתחרר מן השירות. הוא חזר לעיר גרוזני והמשיך בלימודי גאולוגיה. בשנת 1949 סיים תואר שני ונשאר כחוקר במוסד האקדמי, בו למד. בהמשך סיים לימודי דוקטורט, היה מרצה ודיקן הפקולטה. בשנת 1992 פרש לגמלאות. בשנת 1993 עבר עם אשתו למוסקבה, שם התגוררו ילדיו. נפטר במוסקבה בשנת 2004.
על בית, בו גדל בעיר דרבנט ועל בית הספר, בו למד במחצ'קלה, הוצבו לוחות לזכרו.
קישורים חיצוניים
ביוגרפיה של שתיאל אברמוב באתר "גיבורי המדינה"
ביוגרפיה באתר המוקדש ליהודים, לוחמי הצבא האדום במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:יהודים מעוטרי גיבור ברית המועצות
קטגוריה:מקבלי עיטור לנין
קטגוריה:מקבלי עיטור הדגל האדום
קטגוריה:מקבלי עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה
קטגוריה:מקבלי עיטור הכוכב האדום
קטגוריה:יהודים אנשי הצבא האדום במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:אנשי הצבא האדום בקרב סטלינגרד
קטגוריה:יהודי ההרים
קטגוריה:סובייטים שנולדו ב-1918
קטגוריה:רוסים שנפטרו ב-2004
| 2024-10-15T04:50:43
|
סקוט ברזיל
|
סקוט ברזיל (באנגלית: Scott Brazil; 12 במאי 1955 – 17 באפריל 2006) היה מפיק קולנוע וטלוויזיה ובמאי אמריקאי.
שנותיו הראשונות
ברזיל נולד במחוז סקרמנטו שבקליפורניה. את רוב ילדותו בילה בשכונת סאות' לנד פארק הילס. בעל תואר ראשון במדעים מטעם אוניברסיטת דרום קליפורניה.
קריירה
בין השנים 1979–1981 היה מפיק שותף של The White Shadow. לאחר מכן החל ברזיל לעבוד כמפיק שותף על יצירת סדרת טלוויזיה חדשה בשם Hill Street Blues. בשנת 1983 קודם למפיק אחראי של הסדרה, תפקיד אותו מילא עד 1986. הוא זכה פעמיים ברציפות בפרס אמי ל"סדרת הדרמה הטובה ביותר" (1983 ו-1984), ובפרס גלובוס הזהב על עבודתו ב"בלוז לכחולי המדים".
בשנת 2002 ביים 11 פרקים בסדרה "המגן", יותר מכל אחד אחר במצבת הבמאים. ב-2003 הועמד עם שאר מפיקי הסדרה לפרס גלובוס הזהב עבור "סדרת הדרמה הטובה ביותר". בשנת 2005 ביים ברזיל פרק אחד בעונה הראשונה של "האנטומיה של גריי". במרוצת השנים עבד ברזיל בכמה הפקות שונות של סדרות טלוויזיה, כמו "ג'אג", "ניפ/טאק", "CSI: מיאמי" ו"באפי ציידת הערפדים".
ברזיל היה חבר בגילדת הבמאים של אמריקה ובאקדמיה לאמנויות ולמדעי הטלוויזיה.
מוות
ב-17 באפריל 2006 נפטר ברזיל בגיל 50, עקב כשל נשימתי שנגרם כתוצאה מטרשת אמיוטרופית צידית ומחלת ליים. הוא הותיר אחריו את אשתו מארי ואת שני ילדיהם המשותפים. הפרק האחרון של The Kill Point והפרק הראשון של העונה השישית של "המגן" הוקדשו לזכרו. מהדורת ה-DVD של העונה החמישית של "המגן" מכילה סרטון מחווה בן 25 דקות בו סופדים לו צוות ההפקה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:במאי טלוויזיה אמריקאים
קטגוריה:מפיקי טלוויזיה אמריקאים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת דרום קליפורניה
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1955
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-2006
| 2024-10-12T19:37:19
|
Jazz Tour
|
Jazz Tour היה סיבוב ההופעות השמיני של להקת הרוק הבריטית קווין, אשר החל במרכז הכנסים של דאלאס, דאלאס, ארצות הברית ב-28 באוקטובר 1978 והסתיים באצטדיון לודוויגס פארק, סארבריקן, גרמניה המערבית ב-18 באוגוסט 1979. סיבוב זה נועד לתמוך באלבום האולפן השביעי שהוציאה לאור, Jazz.
רשימת שירים
רשימת שירים זו מייצגת את הופעת הלהקה במרכז הכנסים של דאלאס, דאלאס, ארצות הברית ב-28 באוקטובר 1978, וזו אינה מייצגת בהכרח הופעות אחרות שהתקיימו במסגרת סיבוב זה.
"We Will Rock You" (גרסה מהירה)
"Let Me Entertain You"
"If You Can't Beat Them"
"Somebody to Love"
"Death on Two Legs (Dedicated to…)"
"Killer Queen"
"Bicycle Race"
"I'm in Love with My Car"
"Get Down, Make Love"
"You're My Best Friend"
"Now I'm Here"
"Spread Your Wings"
"Dreamer's Ball"
"Love of My Life"
"'39"
"It's Late"
"Brighton Rock"
"Fat Bottomed Girls"
"Sheer Heart Attack"
"Keep Yourself Alive"
"Bohemian Rhapsody"
הדרן 1
"Tie Your Mother Down"
הדרן 2
"We Will Rock You"
"We Are the Champions"
"God Save the Queen"
הופעות
#תאריךעירמדינהמתחםנוכחותהכנסותלג 1 – אמריקה הצפונית1.28 באוקטובר 1978דאלאסארצות הבריתמרכז הכנסים של דאלאס - -2.29 באוקטובר 1978ממפיסהקולוסיאום האמצע דרומי9,245 / 9,24573,401$3.31 באוקטובר 1978ניו אורלינסהאולם העירוני של ניו אורלינס8,000 / 8,00068,000$4.3 בנובמבר 1978הוליוודספורטטוריום הוליווד - -5.4 בנובמבר 1978לייקלנדהמרכז האזרחי של לייקלנד6.6 בנובמבר 1978לנדוברמרכז הבירה7.7 בנובמבר 1978ניו הייבןהקולוסיאום של ניו הייבן10,567 / 10,56784,927$8.9 בנובמבר 1978דטרויטאולם קובו22,650 / 22,650227,833$9.10 בנובמבר 197810.11 בנובמבר 1978קלמזואצטדיון ווינגס - -11.13 בנובמבר 1978בוסטוןבוסטון גארדן12.14 בנובמבר 1978פרובידנסהמרכז האזרחי של פרובידנס13.16 בנובמבר 1978ניו יורקמדיסון סקוור גארדן14.17 בנובמבר 197815.19 בנובמבר 1978יוניונדיילהקולוסיאום של נסאו16.20 בנובמבר 1978פילדלפיהספקטרום14,700115,100$17.22 בנובמבר 1978נאשווילהאולם העירוני של נאשוויל9,19368,774$18.23 בנובמבר 1978סנט לואיסצ'קרדום11,42294,342$19.25 בנובמבר 1978ריצ'פילדהקולוסיאום של ריצ'פילד - -20.26 בנובמבר 1978סינסינטיקולוסיאום ריברפרונט21.28 בנובמבר 1978באפלואולם הזיכרון של באפלו22.30 בנובמבר 1978אוטווהקנדההמרכז האזרחי של אוטווה23.1 בדצמבר 1978מונטריאולמונטריאול פורום24.3 בדצמבר 1978טורונטומייפל ליף גארדנס25.4 בדצמבר 197826.6 בדצמבר 1978מדיסוןארצות הבריתהקולוסיאום של מחוז דיין7,54461,667$27.7 בדצמבר 1978שיקגואצטדיון שיקגו - -28.8 בדצמבר 1978קנזס סיטיזירת קמפר13,687107,540$29.12 בדצמבר 1978סיאטלהקולוסיאום האזרחי של סיאטל11,01483,406$30.13 בדצמבר 1978פורטלנדקולוסיאום הזיכרון10,33383,291$31.14 בדצמבר 1978ונקוברקנדהקולוסיאום פאסיפיק15,428123,425$32.16 בדצמבר 1978אוקלנדארצות הבריתזירת הקולוסיאום של מחוז אוקלנד-אלמדה12,285 / 12,28596,317$33.18 בדצמבר 1978אינגלוודהפורום - -34.19 בדצמבר 197835.20 בדצמבר 1978לג 2 – אירופה36.17 בינואר 1979המבורגגרמניה המערביתאולם ארנסט מרק - -37.18 בינואר 1979קילאולם הים הבלטי38.20 בינואר 1979ברמןבית עיריית ברמן39.21 בינואר 1979דורטמונדווסטפאלנהלן40.23 בינואר 1979הנוברארמון הספורט של יריד הסחר41.24 בינואר 1979ברלין המערביתאולם גרמניה42.26 בינואר 1979בריסלבלגיההיער הלאומי43.27 בינואר 197944.29 בינואר 1979רוטרדםהולנדאהוי רוטרדם45.30 בינואר 197946.1 בפברואר 1979קלןגרמניה המערביתאולם הספורט של קלן47.2 בפברואר 1979פרנקפורטפסטאלה פרנקפורט48.4 בפברואר 1979ציריךשווייץהאצטדיון המקורה49.6 בפברואר 1979זאגרביוגוסלביהבית הספורט50.7 בפברואר 1979ליובליאנהטיבולי הול51.10 בפברואר 1979מינכןגרמניה המערביתרודי סדלמאייר האלי52.11 בפברואר 197953.13 בפברואר 1979בולינגןאולם הספורט של בולינגן54.15 בפברואר 1979זארבריקןאולם זארלנד55.17 בפברואר 1979ליוןצרפתארמון הספורט גרלנד56.19 בפברואר 1979ברצלונהספרדארמון הספורט של ברצלונה57.20 בפברואר 197958.22 בפברואר 1979מדרידפלאסיו דה דפורטס דה לה קומונידד דה מדריד59.23 בפברואר 197960.25 בפברואר 1979פואטייהצרפתזירת פואטייה61.27 בפברואר 1979פריזביתן פריז62.28 בפברואר 197963.1 במרץ 1979לג 3 – אסיה64.13 באפריל 1979טוקיויפןניפון בודוקאן - -65.14 באפריל 197966.19 באפריל 1979אוסקהאולם הפסטיבלים של אוסקה67.20 באפריל 197968.21 באפריל 1979קנאזווהאולם הדרכת האתיקה המעשית של קוסייקאי69.23 באפריל 1979טוקיוניפון בודוקאן70.24 באפריל 197971.25 באפריל 197972.27 באפריל 1979קובההגימנסיה המרכזית של העיר קובה73.28 באפריל 1979נגויהפורטמסה נאגויה74.30 באפריל 1979פוקואוקההגימנסיה לזכר ארמון פוקואוקה75.1 במאי 197976.2 במאי 1979ימאגוצ'יאיגוד האתלטיקה של מחוז יאמאגוצ'י77.5 במאי 1979סאפורוזירת הקרח מאקומנאי78.6 במאי 1979לג 4 – אירופה79.18 באוגוסט 1979סארבריקןגרמניה המערביתאצטדיון לודוויגס פארק - -סה"כ (14 הופעות)156,0681,288,023$
שירים מתוך סיבוב ההופעות
שירי קווין
+אלבוםשירפעמיםQueen (1973)"Keep Yourself Alive"79Queen II (1974)"Father to Son"2"The March of the Black Queen"1Sheer Heart Attack (1974)"Brighton Rock"79"Killer Queen"79"Now I'm Here"79"Stone Cold Crazy"1A Night at the Opera (1975)"Death on Two Legs (Dedicated to...)"79"I'm in Love with My Car"79"You're My Best Friend"79"'39"78"Love of My Life"78"Bohemian Rhapsody"79A Day at the Races (1976)"Tie Your Mother Down"79"Somebody to Love"79"Teo Torriatte (Let Us Cling Together)"12News of the World (1977)"We Will Rock You"158"We Are the Champions"79"Sheer Heart Attack"79"Spread Your Wings"68"Get Down, Make Love"79"It's Late"77Jazz (1978)"Mustapha"6"Fat Bottomed Girls"63"Bicycle Race"78"If You Can't Beat Them"48"Let Me Entertain You"76"Dead on Time"2"Dreamer's Ball"78"Fun It"53"Don't Stop Me Now"42
שירים נוספים
אמןאלבוםשירפעמיםאלביס פרסליJailhouse Rock (1957)"Jailhouse Rock"8פגי ליBig $pender (1966)"Big Spender"3צ'אק ברי -"Johnny B. Goode"1 -"God Save the Queen"74"Sakura Sakura"1
קטעי כלי
אמןכליפעמיםבריאן מייגיטרה1רוג'ר טיילורתופים1
משתתפים
פרדי מרקיורי - זמרה, פסנתר, תוף מרים
בריאן מיי - גיטרה, זמר רקע, פסנתר ("Teo Torriatte (Let Us Cling Together)")
רוג'ר טיילור - תופים, טימפני, קולות רקע, זמרה ("I'm in Love with My Car")
ג'ון דיקון - בס, קולות רקע, משולש
הוצאות לאור
Live Killers (1979)
"Love of My Life (Live at Festhalle Frankfurt, 2 Feb '79)" (1979)
"We Will Rock You (Fast)" (1979)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:סיבובי הופעות מ-1978
קטגוריה:סיבובי הופעות מ-1979
קטגוריה:סיבובי הופעות של קווין
קטגוריה:סיבובי הופעות באירופה
קטגוריה:סיבובי הופעות באמריקה הצפונית
קטגוריה:סיבובי הופעות באסיה
קטגוריה:סיבובי הופעות בארצות הברית
קטגוריה:סיבובי הופעות בבלגיה
קטגוריה:סיבובי הופעות בגרמניה המערבית
קטגוריה:סיבובי הופעות בהולנד
קטגוריה:סיבובי הופעות ביוגוסלביה
קטגוריה:סיבובי הופעות ביפן
קטגוריה:סיבובי הופעות בספרד
קטגוריה:סיבובי הופעות בצרפת
קטגוריה:סיבובי הופעות בקנדה
קטגוריה:סיבובי הופעות בשווייץ
| 2024-10-18T18:39:41
|
ספוג מלמין
|
ממוזער|ספוג מלמין של חברת "Mr. Clean"
ספוג מלמין הוא חומר ספוגי מוקצף המיוצר מתרכובת של מלמין ופורמלין. זהו החומר ממנו עשוי ספוג הניקוי אשר מוכר בישראל כ"ספוג הפלא", אשר משמש לניקוי באמצעות ליטוש עדין. החומר משמש גם לצורך בידוד תרמי ובידוד אקוסטי.
שימושים
בתחילת המאה ה-21 התגלה כי קצף המלמין יעיל במיוחד בהסרת לכלוך, משום שמבנה הקצף הפתוח שלו גורם לשיוף עדין של החומר אותו מנקים, אשר מוריד את השכבה העליונה ומשאיר שכבה חדשה ונקייה. שפשוף ספוג מלמין לח יעיל בהורדת כתמים שקשה להסירם באמצעת שפשוף בספוג רגיל, כגון כתמים של עפרונות צבעוניים, טושים ושומן מקירות צבועים, משטחי פלסטיק ומשטחי עץ. בדומה למחק, הספוג נשחק במהלך השימוש ועלול להשאיר אחריו שאריות עדינות שניתן להסיר בשטיפה. שפשוף של הספוג על משטחים עדינים או משטחים עם ציפוי מגן (כגון לכה) עלול להוריד את שכבת הציפוי ולפגוע במוצר.
בנוסף, בזכות משקלו הנמוך והצפיפות הגבוהה שלו קצף המלמין משמש גם כמבודד תרמי לציפוי צינורות, וכן כמבודד אקוסטי עבור אולפנים, אולמות עוד.
השפעות סביבתיות ובטיחות
ספוגי מלמין תורמים באופן משמעותי לזיהום מיקרופלסטיק. מחקר שפורסם בשנת 2024 מצא כי ספוגי מלמין משחררים מדי חודש ברחבי העולם מעל טריליון סיבי מיקרופלסטיק כתוצאה משפשוף שלהם. החלקיקים שיוצר הספוג זעירים מכדי להיות מסוננים על ידי מערכות סינון וטיהור השפכים וכך הם עלולים לזהם את מערכות המים ולהגיע בהמשך לתוך המזון שצורכים בני אדם. בשל יכולת השיוף שלו, במגע חזק מדי עם העור הספוג עלול לגורם לגירוי או פציעה, במיוחד אצל ילדים או בעלי עור רגיש.
ראו גם
ספוג
נייר זכוכית
קישורים חיצוניים
עובדות לא חשובות: ספוג הפלא פוסט באתר פייסבוק
הערות שוליים
קטגוריה:כלי ניקוי
| 2024-10-12T19:39:03
|
סוזי בום
|
ליאור ישראלוב, הידוע בתור סוזי בום, הוא מאפר ואמן דראג ישראלי.
קורות חיים
נולד למשפחה דתית ממוצא בוכרי בדרום תל אביב, הצעיר מתוך ארבעה ילדים. אחותו הינה אריזונה חן, הטרנסג'נדרית הראשונה שהתחתנה בישראל, שבעבר הופיעה בדראג (כ"סוזי בום" אף היא) וחשפה את ישראלוב לתחום. בגיל שבע עשרה החל להתעסק באמנות הדראג, לאחר שהתחפש לאישה בפורים.
עד הגיוס למד בישיבה בתל אביב, ובהמשך במכינה קדם צבאית בראש פינה. באותה תקופה החל להופיע בדראג. התגייס לחיל המודיעין כמתרגם. לאחר הצבא למד תואר ראשון בספרות ערבית ותואר שני בתקשורת ומדע המדינה. לאחר הלימודים החל לעבוד בתור מורה לערבית. עם זאת, לאחר תקופה קצרה כמורה עבר ללמודי משחק ביורם לוינשטיין.
ישראלוב מופיע בדראג בפני עסקים פרטיים, מסיבות רווקות ואירועים נוספים. בנוסף, שיתף פעולה עם מלכות ישראליות כמו קיי לונג וגלינה פור דה ברה, לצד מלכות בינלאומיות כמו שאנג'לה ואליסה אדוורדס. בנוסף, מופיע במופע סולו שהוא שילוב של הרצאה על סיפור חייו ומופע דראג, בשם "מאחורי הדראג", איתו הופיע בחיפה, הוד השרון וערים נוספות. ב-2021 הופיע בדראג בדובאי, הישראלי הראשון לעשות זאת. בשנת 2022, אורגנה הפגנה כנגד הופעתו מחוץ למתחם בו הופיע במסגרת אירועי הגאווה של הטכניון. ההפגנה אורגנה על ידי ארגון "בוחרים במשפחה", שאף ניסה לבטל את האירוע.
בנוסף להופעות, תחת הדמות של סוזי בום לישראלוב יש גם חברת קוסמטיקה בשם "סוזי בום קוסמטיקס" ומרצ'נדייז. לצד זאת, מנהל ערוץ יוטיוב שלו יותר מעשרת אלפים עוקבים, ונחשב לערוץ היוטיוב הגדול ביותר בישראל שעוסק בדראג. בנוסף, מציע שירות מייקאובר במסגרתו מאפר ומלביש אנשים כמלכות דראג.
בשנת 2018 השתתף בתוכנית "Upload" של כאן 11, שבוימה על ידי ברק הימן. מחומרי הצילום של הסדרה גם הופק סרט קצר, "בתוך העיניים שלכם". הסרט הופיע בפסטיבלי קולנוע באוסטרליה, ארצות הברית, פולין, הודו וישראל. השתתף בעונה השנייה של גוט טאלנט ישראל ועבר את האודישן, אך לא העפיל לחצי הגמר. בשנת 2022 הופיע בקליפ בשורות טובות.
מתגורר בתל אביב. אב לילד.
הערות שוליים
קטגוריה:דראג קווינס
קטגוריה:דראג בישראל
קטגוריה:תל אביב-יפו: אישים
| 2024-10-20T12:22:12
|
ספוג הפלא
|
הפניה ספוג מלמין
| 2024-10-12T19:44:15
|
גשר אוסטרליץ
|
גשר אוסטרליץ (בצרפתית: Pont d'Austerlitz) הוא גשר קשתות שנבנה מעל נהר הסן עבור מכוניות, הולכי רגל ורוכבי אופניים. הגשר נחנך ב-1807 והורחב פעמיים, במהלך המאה ה-19, כדי להתמודד עם הגידול בנפח התעבורה. הגשר מחבר בין ז'רדן דה פלאנט והרובע החמישי של פריז בגדה השמאלית של הסן לבין הרובע האחד עשר והרובע השנים עשר של פריז.
ההיסטוריה של הגשר
בתחילת המאה ה-17 החלה הקמת פארק ז'רדן דה פלאנט על שפת גדתו השמאלית של נהר הסן ב. עם השנים הפך הפארק למקום פופולרי וב-1801 הורה נפוליאון להקים גשר בין הגן לבין השכונות בגדה הימנית של הסן ( הרובע האחד עשר והרובע השנים עשר של פריז).
ב-1802 החלה בניית הגשר הראשון בתכנונם של המהנדסים ג'וזף מארי סטניסלב בסקי-בופרה וקורניי למנדה . בסקי-בופרה תכנן גשר מברזל יצוק בעל חמש קשתות הנתמכות על ידי ארבע עמודי תמך בנהר ותמיכות על הגדות כשאורך כל קשת 32 מטר. אורכו הכולל של הגשר 174 מטר ורוחבו היה 13 מטר. בניית הגשר נמשכה עד 1807. עד 1848 היה המעבר על הגשר כרוך בתשלום אגרה.
ב-1854 נערך בגשר סקר בטיחות שמצא סדקים בקורות הברזל היצוק שנגרמו כתוצאה מהרעידות שגרמו המכוניות הכבדות לגשר ולכן נקבע שהוא מסוכן לעוברים עליו. בעקבות ממצאים אלו הוזמנו המהנדסים אלכסנדר מיכאל (Alexandre Michal ) וז'ול סוורין (Jules Savarin) לתכנן גשר חלופי. בניית הגשר החדש הושלמה ב-1855 כשכולו נבנה מאבן. התכנון החדש של הגשר שמר על העיצוב המקורי שכלל ארבעה עמודים וחמש קשתות אבל חומר הבניה השתנה וכן הוגדל רוחבו ל-18 מטר. כמו כן נחקקו על קירותיו שמות גיבורי קרב אוסטרליץ.
ב-1885 נערך שיפוץ נוסף בגשר על ידי ז'אן-מארי-ג'ורג' שוקה (Jean-Marie-Georges Choquet) ורוחבו הוגדל ל-30 מטר כדי להתמודד עם התגברות תנועת המכוניות עליו. הרחבה זו חייבה את הרחבת הקשתות ועמודי התמיכה, מלאכה שנעשתה תוך מאמץ לשמר את הסגנון המקורי של הגשר. במסגרת פרויקט זה הוחלפו מעקות הברזל במעקות אבן.
ב-24 באוגוסט 1944 עברו על גשר זה המשוריינים של דיוויזיית השריון השנייה של צרפת, בפיקודו של גנרל פיליפ לקלרק, בדרכם לכיבוש בית העירייה, במסגרת שחרור פריז.
מקור השם
הגשר מנציח את ניצחונם המכריע של נפוליאון בונפרטה וצבא צרפת על כוחות הברית הרוסית-אוסטרית בקרב אוסטרליץ שנערך בדצמבר 1805 לייד אוסטרליץ שבשטחה של .
ברחובות והכיכרות בקרבת הגשר הונצחו, בנוסף, מספר קצינים צרפתים שנהרגו בקרב זה.
ב-1814, בעקבות מפלת נפוליאון ב קרב על פריז וכיבוש פריז על ידי הקואליציה האנטי-צרפתית השישית שונה שם הגשר ל"גשר גני המלך" (Pont du Jardin-du-Roi) כדי לא לעורר את חמתם של הרוסים והפרוסים שהובסו בקרב אוסטרליץ.
שם הגשר המקורי הוחזר ב-1930.
מדידת מפלס המים
לאורך השנים נרשמו מספר מקרים שנהר הסן עלה על גדותיו וגרם לשיטפונות בפריז, אירועים שהביאו את עיריית פריז להחלטה להתקין מכשירי מדידת מפלס במספר גשרים לאורך הנהר. ב-1868 הותקן מכשיר כזה בגשר אוסטרליץ וב-1873 הפך מפלס הנהר שנמדד בגשר זה למדד הרשמי של השירות ההידרולוגי של פריז.
מפלס הייחוס של הנהר נקבע על 25.9 מטר כשבמפלס מעל 29.2 מטר מתחילה העירייה לסגור רחובות לאורך הנהר ובמפלס מעל 30.2 מטר חל איסור שייט בסן. מפלס הגבוה מ-32 מטר ושיטפונות כבדים נרשמו בשנים 1910, 1955, 1958 ו-1982 כשהשיא (34.9 מטר) תועד ב-1958.
גלריה
ביאורים
לקריאה נוספת
Félix Lazare et Louis Lazare, Dictionnaire administratif et historique des rues de Paris et de ses monuments, Paris, Maisonneuve & Larose, 1994, 796 p. ( et 2-7068-1098-X).
Jacques Hillairet, Dictionnaire historique des rues de Paris, Paris, Les Éditions de minuit, 1972, 1985, 1991, 1997, etc. (1re éd. 1960), 1 476 p., 2 vol. [détail des éditions] (, OCLC 466966117), t. 1, p. 120.
קישורים חיצוניים
גשר אוסטרליץ, באתר structurae.net
גשר אוסטרליץ, באתר lerendezvousdumathurin.com, 28 בנובמבר 2014
גשר אוסטרליץ, באתר paris1900.lartnouveau.com
גשר אוסטרליץ, באתר parisjetaime.com
גשר אוסטרליץ, באתר afgc.asso.fr
הערות שוליים
אוסטרליץ
קטגוריה:הרובע החמישי של פריז
קטגוריה:הרובע האחד עשר של פריז
קטגוריה:הרובע השנים-עשר של פריז
קטגוריה:פריז: מבנים היסטוריים
2024 10
| 2024-10-19T06:40:34
|
ארתור סוול
|
ארתור סוול (באנגלית: Arthur Sewall; 25 בנובמבר 1835 – 5 בספטמבר 1900) היה בונה ספינות אמריקאי ממיין, הידוע בעיקר בתור המועמד הדמוקרטי לסגן נשיא ארצות הברית בבחירות 1896, חברו למועמדותו של ויליאם ג'נינגס ברייאן. מ-1888 עד 1896, הוא כיהן כחבר בוועדה הלאומית הדמוקרטית והתמודד ללא הצלחה על מושב הסנאט של מיין נגד יוג'ין הייל. התפקידים הבחירה היחידים שסיוול החזיק היו כחבר מועצה ויועץ משפטי בעיר באת', מיין.
ביוגרפיה
ב-25 בנובמבר 1835, ארתור סוול נולד לוויליאם ורייצ'ל סוול בבאת', מיין. בשנת 1892 השיק סוול את ה-Roanoke, שהייתה בזמנו ספינת העץ הגדולה בעולם.
לאחר מות אביו, הוא ואחיו הובילו את עסקי בניית הספינות המצליחים והעשירים שלהם, והוא השתלט על שליטה מוחלטת בעקבות מות אחיו ב-1879. הוא כיהן כנשיא מסילת הברזל המרכזית של מיין מ-1884 עד 1893 וכן כיהן כנשיא הבנק הלאומי של באת'.
הוא השתתף בכל ועידה לאומית דמוקרטית בין 1872 ל-1900, למעט 1876, אם כי היה מעריץ עז של המועמד של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות באותה שנה, סמואל טילדן, ומאז ואילך האמין שהבחירות נגנבו מטילדן בבחירות 1876. הוא הובס גם במרוץ לסנאט האמריקאי ב-1893.
ביוני 1895, הוא יצא בתמיכה בכסף חופשי, והוא קיבל את המקום השלישי בהצבעה הראשונה לסגן הנשיא בוועידה הלאומית הדמוקרטית של 1896 מאחורי הנציג ג'וזף סיבלי והמוציא לאור ג'ון ר. מקלין ולאחר שהפסיד בתחילה צירים ב-1896 בהצבעה השנייה התאושש והשיג את הרוב בהצבעה החמישית לפני שהוצעה בקול קורא. על פי ההערכות, בחירתו הייתה מאמץ לזכות בקולות בקרב חברי המפלגה השמרנים וניו אינגלנד, שהפריעו להם ההיבטים הפופוליסטים של ויליאם ג'נינגס ברייאן. הוא היה בעד מכסים גבוהים וכמעט אימפריאליסטי במדיניות החוץ, ולכן הוא וברייאן הסכימו במידה רבה רק בשאלה המוניטרית. ארתור סוול היה גם אחד הפוליטיקאים הבודדים שהיה חסיד של Swedenborgiansm, דת המבוססת על כתביו של התאולוג השוודי עמנואל סוודנבורג. יריבו העיקרי של סגן הנשיא, גארט א. הובארט (רפובליקני), היה גם בנקאי ותעשיין מזרחי ששימש בוועד הלאומי של מפלגתו. סוול היה חברו למועמדותו של ברייאן בפעם הראשונה מבין שלוש הפעמים של בריאן כמועמד הדמוקרטי לנשיאות.
ב-5 בספטמבר 1900, סוול מת בסמול פוינט, מיין, מאפופלקס. הוא קבור בבית הקברות אוק גרוב בבאת', מיין. בזמן מותו, הוא היה שווה 5,000,000 דולר (167,350,000 דולר ב-2022 דולר).
מורשת
נכדו של סוול, סאמנר סוול, כיהן כמושל מיין בין השנים 1941 עד 1945, כרפובליקני.
ב-2008, ה-St. Louis Post-Dispatch התייחס לסוול במאמר שביקר את בחירתו של הסנאטור ג'ון מקיין במושלת שרה פיילין כסגנית הנשיא שלו בבחירות לנשיאות 2008, ואמר כי הוא בחר ב"חבר המתמודד הכי פחות כשיר מאז בונה הספינות השוודיבורגי ארתור סוול רץ בתור מספר 2 של ויליאם ג'נינגס ברייאן ב-1896". St. Louis Post-Dispatch article: "Obama gets newspapers' support"
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מועמדים לסגנות נשיאות ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1835
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1900
| 2024-10-12T20:39:02
|
אבראהים יזדי
|
אברהים יזדי (בפרסית: ابراهیم یزدی; 26 בספטמבר 1931 - 27 באוגוסט 2017) היה דוקטור בביוכימיה רוקח, פוליטיקאי, ודיפלומט איראני שכיהן כסגן ראש הממשלה ושר החוץ הראשון של איראן, בממשלה הזמנית של מהדי בזרגאן, עד להתפטרותו, בנובמבר 1979, במחאה על משבר בני הערובה באיראן.
יזדי היה ליברל אסלאמי ותומך ברפורמות דמוקרטיות באיראן. בין השנים 1995–2017 הוא עמד בראש תנועת החירות של איראן.
רקע והשכלה
יזדי נולד בקזווין, באזור הצפון-מזרחי של איראן, למשפחה אמידה. למד רוקחות באוניברסיטת טהראן וסיים שם תואר שני בפילוסופיה.
לאחר ההפיכה הצבאית שהדיחה את ממשלתו של מוחמד מוסאדק, ב-19 באוגוסט 1953, הצטרף יזדי ל והיה פעיל בה עד 1960.
בשנת 1961 הוא נסע לארצות הברית והמשיך את לימודיו במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) ובתוך כך המשיך שם את מעורבותו בפעילות פוליטית נגד השאה פהלווי.
הוא היה בין מייסדי תנועת החירות של איראן (SAMA) ברחבי העולם. בשנת 1966 הוא הקים את מטה התנועה בביירות.
בשנת 1967החל יזדי ללמוד ב שביוסטון וב-1971 קיבל שם תואר דוקטור בביוכימיה. עם סיום לימודיו, הוא קיבל אזרחות אמריקאית, אזרחות שנשללה ממנו בשנת 1979.
ב-1975 נשפט יזדי, שלא בפניו, בבית משפט צבאי איראני ונידון ל-10 שנות מאסר ולכן נשאר בארצות הברית.
קריירה והמשך פעילות פוליטית
ימין|ממוזער| יזדי בצילום קבוצתי של הממשלה הזמנית
ב-1978, כשאייתוללה ח'ומייני עבר לפריז, יזדי נסע לשם והחל לשמש כאחד היועצים לאיתוללה והדובר שלו. הוא ייצג את הצד הליברלי, המתון והחוקתי של המהפכה. יחד עמו היו עוד "מהפכנים", בעלי השכלה מערבית, מהפלגים האסלאמיים הפונדמנטליסטיים ועד פעילי שמאל ליברליים. יזדי סבר באותה תקופה שלאחר המהפכה, ח'ומייני יסתפק בתפקיד "מדריך רוחני" ויישב בעיר קום.
במסיבת עיתונאים שערך ח'ומייני בטהראן, ב-3 בפברואר 1979, היה זה יזדי שתרגם את דבריו לאנגלית. בהמשך, ח'ומייני מינה את יזדי לתפקיד סגן ראש הממשלה ושר החוץ בממשלה הזמנית של מהדי בזרגאן, עד להתפטרותו, בנובמבר 1979, במחאה על משבר בני הערובה באיראן.
באותה תקופה פעל יזדי, במקביל, במספר מישורים, כמו:
משפט הגנרלים
קישור=Ebrahim_Yazdi_and_Mehdi_Rahimi.jpg|ממוזער|יזדי לצדו של גנרל רחימי בעת המשפט
בתאריך 15 בפברואר 1979 השתתף יזדי ב"משפטי הבזק" של ארבעה גנרלים מתקופת השאה: ראש הסאוואכ - גנרל , מפקד משטרת טהראן - גנרל , המפקד הצבאי של אזור אספהאן - גנרל ומפקד חיל האוויר - הגנרל . כל הארבעה נשפטו בבית ספר בטהראן, באותו יום ולאחר מכן הוצאו להורג במקום. לדברי עיתונאי איראני שנכח במקום והקליט (אודיו) את המשפטים, יזדי ניהל את המשפט, או פיקח עליו ומכל מקום נטל בו חלק פעיל. עם זאת, חלק מהנוכחים ויזדי ביניהם לא הסכימו עם ביצוע גזר הדין. יזדי חזר על אי הסכמתו לביצוע גזר הדין גם בפני בני שיחו, דיפלומטים האמריקאים.
הקמת משמרות המהפכה
יזדי היה מבין מקימי משמרות המהפכה האסלאמית, במטרה ליצור סדר בקרב המיליציה המהפכנית שהלכה והתפשטה ובמקביל, לוודא שאין בכוונת הצבא לחתור לחזרה לימי המלוכה.
פעילות דיפלומטית
יזדי פעל להכרה בינלאומית בממשלה החדשה. באביב 1979 הוא נפגש עם מזכיר המדינה האמריקני סיירוס ואנס במושב האו"ם בניו יורק.
ימין|ממוזער| יזדי ופידל קסטרובספטמבר 1980 מכן הוא ייצג את איראן בפסגת המדינות הבלתי מזדהות, שם התקבל בחום על ידי פידל קסטרו.
יום ירושלים
באוגוסט 1979 הציע יזדי לח'ומייני לחגוג את "יום ירושלים". ח'ומייני אימץ את הרעיון והודיע על כך בנאום פומבי באוגוסט 1979, על רקע העמקת המתיחות בין ישראל ללבנון. שמו של מר יזדי לא הוזכר בנאום.
הסכסוך עם הממסד הדתי
ב-2 בפברואר 1979, יום לאחר הגעתו של ח'ומייני לאיראן, פרצו כמה קבוצות של איראנים למתחמי שגרירויות זרות בטהראן ובכלל אלו של ארצות הברית, בריטניה ויוגוסלביה. הקבוצות הזדהו כמהפכנים שמאלנים והדבר נתפס בעיני שיזדי היה חבר בה, ככוונה ליצור כאוס ולמנוע הכרה בינלאומית במשטר החדש. בשגרירות האמריקאית, התוקפים הצליחו להיכנס לבניין השגרירות ולקחו בשבי אנשים, כולל שגריר ארצות הברית, . בהנחיית ח'ומייני ומועצת ההפיכה האסלאמית, יזדי יצא לשגרירויות ופתר את המשבר. כל ה"פולשים" עזבו את השגרירויות והשבויים שוחררו.
ב-4 בנובמבר 1979, השתלטה על שגרירות ארצות הברית, קבוצת "". גם הפעם ח'ומייני הטיל על יזדי להגיע לשגרירות, לפתור את המשבר ולגרש את ה"פולשים". זמן קצר לאחר מכן הוא גילה שח'ומייני, בהופעה בטלוויזיה הממלכתית,, שינה את דעתו ואישר בגלוי את ההשתלטות על השגרירות. בתגובה, ראש הממשלה הזמנית וכל השרים, כולל יזדי, התפטרו והצהירו שההשתלטות "מנוגדת לאינטרס הלאומי של איראן".
פעילות פוליטית לאחר התפטרות הממשלה
לאחר שהתפטרו מהממשלה, יזדי וחבריו בתנועת החירות של איראן התמודדו בבחירות לאספה המייעצת האסלאמית הראשונה שלאחר המהפכה. מבין המתמודדים נבחרו מהדי בזרגאן, יזדי וארבעה חברים נוספים בתנועת החירות. כולם כיהנו בפרלמנט מ-1980 עד 1984.
לאחר הפלישה העיראקית לאיראן בספטמבר 1980, יזדי תמך באופן מלא במאמץ המלחמתי האיראני נגד הפלישה, אך ב-1982, לאחר הניצחון האיראני בח'ורמשהאר הוא התנגד להמשך המלחמה, שנמשכה שש שנים נוספות. בשנים אלו פרסמו יזדי וחבריו בתנועת החירות הצהרות וכן מכתבים פתוחים לאיתוללה ח'ומייני. ככל הנראה, בתגובה לכך הוצת ביתו של יזדי בטהרן ב-1985 וכמה מחברי תנועת החירות נאסרו.
בבחירות שלאחר מכן באיראן לנשיאות, לפרלמנט ולמועצות העיר, יזדי וחברים אחרים בתנועת החירות הגישו מועמדות אך נאסר עליהם להתמודד על ידי מועצת שומרי החוקה, בשל התנגדותם למדיניות הממשלה.
מנהיג תנועת החירות של איראן
לאחר מותו של בזרגן, בינואר 1995, יזדי נבחר למנהיג התנועה וכיהן בתפקיד זה עד למותו.
בחירות וניסיונות להיבחר
שנהבחירה לתפקידתוצאה1980חבר פרלמנטנבחר1989נשיא איראןמועמדותו נפסלה1993נשיא איראןמועמדותו נפסלה1997נשיא איראןמועמדותו נפסלה2005נשיא איראןמועמדותו נפסלה
מעצרים
יזדי נעצר בדצמבר 1997 בגין "חילול קדושות דת" ושוחרר בערבות כעבור מספר ימים. לאחר שחרורו, נאסר עליו לעזוב את איראן במשך שנים רבות ומעת לעת הוא זומן לחקירות, עם עורכת הדין שלו, זוכת פרס נובל שירין עבאדי.
ב-17 ביוני 2009, במהלך המחאה לאחר הבחירות לנשיאות איראן 2009, נעצר יזדי בעת שעבר בדיקות בבית החולים בטהרן כעבור חמישה ימים שוחרר חזרה לבית החולים לצורך הליך רפואי.Daily Show interview with Yazdi's son, 22 June 2009
ב-28 בדצמבר 2009, נעצר יזדי לאחר שחידש את פעילות המחאה שלו נגד המשטר.
יחד עם נוספים, יזדי נעצר ב-1 באוקטובר 2010 באספהאן בגין השתתפות ב"תפילת יום שישי בלתי חוקית". העצורים שוחררו תוך כמה ימים ואילו יזדי נשאר ב"מעצר זמני", תחילה בכלא אווין ולאחר מכן במתקן "מאובטח", בשליטת כוחות הביטחון של איראן ושוחרר באפריל 2011.
מותו
ממוזער| אברהים יזדי בחג נורוז, 2017
ב-27 באוגוסט 2017, בגיל 85, מת יזדי מסרטן הלבלב, באיזמיר, טורקיה, שם היה בטיפול. ארצות הברית דחתה בקשה שהוגשה בשמו, לקבל אשרה לטיפול רפואי. גופתו הועברה לאיראן והוא נקבר ב.
קישורים חיצוניים
דיווח עיתונאי (מ-2021) על ארבעת הגנרלים האיראניים שהוצאו להורג (תמונות קשות לצפייה)
ראו גם
הערות שוליים
קטגוריה:שרי החוץ של איראן
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת טהראן
קטגוריה:איראנים שנולדו ב-1931
קטגוריה:איראנים שנפטרו ב-2017
| 2024-10-20T10:28:21
|
כריסטה ורנוף
|
כריסטה ורנוף (באנגלית: Krista Vernoff; נולדה ב-24 באוקטובר 1971) היא תסריטאית, מפיקת קולנוע וטלוויזיה ובמאית אמריקאית. עבדה בשנים 2007–2011 ו-2017–2023 כמפיקה הראשית בתוכנית "האנטומיה של גריי" ובין השנים 2019–2023 מונתה לאותו תפקיד בסדרת הבת שלה, "תחנה 19". בנוסף, שימשה כמפיקה הראשית של "חסרי בושה" וכמפיקה-תסריטאית של "מכושפות".
במרוצת השנים הועמדה ורנוף לשלושה פרסי אמי על עבודתה ב"אנטומיה של גריי": פעמיים כמפיקה ופעם אחת כתסריטאית עבור הפרק "תאונת רכבת". The AV Club כי מדובר בפרק הטוב ביותר בכל הסדרה.
בשנת 2017 גייסה שונדה ריימס את ורנוף, כדי לחזור ל"אנטומיה של גריי" בתור מפיקת על לעונה ה-14 של הסדרה. בשנת 2019 מונתה למפיקת על של "תחנה 19". באותה שנה חתמה על חוזה ענק עם ABC, המאפשר לה להפיק יצירות חדשות תחת חברתה הפרטית, טריפ דה לייט פרודקשיינס.
ביוגרפיה
בשנת 1989 סיימה ורנוף את לימודיה בתיכון טרוי שבניו יורק. באחד הפרקים בעונה השביעית של "האנטומיה של גריי" הזכירה אותו. היא למדה גם באוניברסיטת בוסטון. ורנוף שאפה להיות וטרינרית, אך מאז התאהבה באמנות הבמה. רק בשנות ה-20 לחייה החלה לכתוב תסריטים עבור סדרות.
קריירה
טלוויזיה
בגיל 28 התראיינה לראשונה עבור עבודת תסריטאות בטלוויזיה. לימים סיפרה כי בראיון נקט המפיק בגישה שוביניסטית כלפיה, ואמרה שהוא טען כי מישהו (גבר) סייע לה בכתיבה.
בשנים 2000–2004 הייתה התסריטאית של התוכנית "מכושפות". בעקבות איוש מוצלח של התפקיד החלה להפיק את התוכנית Wonderfalls, ששודרה ברשת הטלוויזיה פוקס. הפרק ה-14 בעונה העשירית של "חוק וסדר" נכתב על ידי ורנוף. כמו כן, הייתה שותפה לכתיבת פרקי הקרובאובר של "מרפאה פרטית". בשנת 2012 הייתה המפיקה השותפה ב"חסרי בושה".
האנטומיה של גריי
ורנוף ידועה בעיקר בתקופתה כחברה בצוות הכתיבה של הסדרה "האנטומיה של גריי". היא הייתה המפיקה הראשית שלה, וגם כתבה במספר פרקים, כמו "תאונת רכבת", שהועמד לפרס אמי עבור "התסריט הטוב ביותר.
ורנוף אחראית על הכנסת המילה "Seriously" ("ברצינות") במרבית הדיאלוגים בסדרה. שונדה ריימס, היוצרת, לימים סיפרה כי ורנוף השתמשה במילה זו לעיתים קרובות, וכי ניתן לפרש אותה כסרקסטית ואינטימית בו-זמנית.
כשהתראיינה להסכת בנושא הסדרה באייטונס סיפרה ורנוף כי הפרקים "שישה ימים חלק 1 ו-2" הוקדשו לאביה, שנפטר כמו אביו של ד"ר ג'ורג' או'מאלי. במאי 2007 נודע כי ורנוף תהפוך למפיקת העל ולתסריטאית הראשית של הסדרה. בשנת 2011 עזבה את תפקידה. ב-28 באפריל 2017 הודיעה על חזרתה. ב-25 בינואר 2023 הכריזה על פרישתה השנייה מצוות ההפקה של "האנטומיה של גריי".
חיים אישיים
ורנוף היא יהודייה. אביה, בוב ורן, נפטר ב-2001. יש לה בת בשם קוזט, שנקראה על שם אחת הדמויות ב"עלובי החיים". יש לה גם בן מאומץ ושני בנים חורגים, בנימין ואדריאן.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:תסריטאיות יהודיות אמריקאיות
קטגוריה:מפיקות טלוויזיה יהודיות אמריקאיות
קטגוריה:אמריקאיות שנולדו ב-1971
| 2024-10-16T08:23:46
|
אליהו אטון
|
הפניה אלי אטון
| 2024-10-12T21:13:59
|
היסטוריה גאולוגית של החמצן
|
שמאל|ממוזער|420x420 פיקסלים| הצטברות O2 באטמוספירת כדור הארץ. קו אדום וירוק מייצגים את טווח ההערכות והזמן נמדד במיליארדי שנים (Ga – gigaannus).שלב 1 (3.85–2.45 Ga): כמעט ללא O2 באטמוספירה.שלב 2 (2.45-1.85 Ga): O2 מיוצר, אך נספג באוקיינוסים ובסלע בקרקעית הים.שלב 3 (1.85-0.85 Ga): O2 מתחיל לצאת בגז מהאוקיינוסים, אך נספג על ידי משטחי יבשה והיווצרות שכבת אוזון.שלבים 4 ו-5 (0.85 Ga–הווה): משקעי O2 מתמלאים, הגז מצטבר.
חמצן הוא היסוד הנפוץ ביותר בקרום כדור הארץ, אך בשל תגובתיותו הגבוהה הוא קיים בעיקר בצורות תרכובות (תחמוצת) כגון מים, פחמן דו-חמצני, תחמוצות ברזל וסיליקטים. לפני שהתפתחה הפוטוסינתזה, באטמוספירת כדור הארץ לא היה חמצן יסודי דיאטומי חופשי (O2). כמויות קטנות של חמצן שוחררו בתהליכים גאולוגיים וביולוגיים, אך לא הצטברו באטמוספירה המצטמצמת עקב תגובות עם גזים מפחיתים שהיו אז בשפע כמו מתאן אטמוספירי ומימן גופרי וחומרים מפחיתים על פני השטח ובהם ברזל.
חמצן החל להצטבר באטמוספירה לפני 1.85 מיליארד שנים בקירוב במהלך הגבול בין הניאוארכאיקון–פלאופרוטרוזואיקון. בקצבים הנוכחיים של הייצור הראשוני, ריכוז החמצן של היום יכול להיות מיוצר על ידי אורגניזמים פוטוסינתטיים במשך 2,000 שנה. בהיעדר צמחים, קצב ייצור החמצן על ידי פוטוסינתזה היה איטי יותר בפרקמבריון, וריכוזי ה-O2 שהושגו היו פחות מ-10% מאלה של היום וכנראה השתנו מאוד.
לעלייה בריכוזי החמצן היו השפעות נרחבות על החיים. העלייה בריכוז החמצן גרמה להכחדה המונית של חיידקים אנאירוביים וסללה את הדרך לחיים רב-תאיים.
לפני אסון החמצן
אורגניזמים פרוקריוטיים עושי פוטוסינתזה שייצרו O2 כתוצר לוואי חיו הרבה לפני ההצטברות הראשונה של חמצן חופשי באטמוספירה, אולי כבר לפני 3.5 מיליארד שנים. ציאנובקטריות החמצן שנוצרו היו מסולקות במהירות מהאוקיינוסים על ידי בליה של מינרלים, בעיקר ברזל. החלודה הובילה לשקיעת תחמוצת הברזל המחומצנת על קרקעית האוקיינוס, ויצרה רצועות ברזל. כך, האוקיינוסים החלידו והפכו לאדומים. חמצן החל להישאר באטמוספירה בכמויות קטנות רק כ-50 מיליון שנה לפני תחילת אסון החמצן.
השפעות על החיים
לתנודות מוקדמות בריכוז החמצן הייתה השפעה ישירה מועטה על החיים. הכחדות המוניות לא נצפו עד תחילת תקופת הקמבריון, לפני 538.8 מיליון שנים. נוכחותו של סיפקה לחיים הזדמנויות חדשות. חילוף חומרים אירובי יעיל יותר ממסלולים אנאירוביים, והנוכחות של חמצן יצרה אפשרויות חדשות לחיים. מאז תחילת הקמבריון, ריכוזי החמצן באטמוספירה נעו בין 15% ל-35% מנפח האטמוספירה. פחם מאובן בן 430 מיליון שנה שהופק בשריפות בר מראה שרמות החמצן האטמוספיריות בתור הסילור היו שוות לרמות של היום, ואולי גבוהות יותר.Earliest record of wildfires provides insights into Earth's past vegetation and oxygen levels המקסימום של 35% הושג לקראת סוף תקופת הקרבון (לפני כ-300 מיליון שנים), פסגה שאולי תרמה לגודלם של פרוקי רגליים, כולל חרקים, רב רגליים ועקרבים. פעילויות אנושיות, כגון שריפת דלקים מאובנים, משפיעות על ריכוזי פחמן דו-חמצני, השפעתם על ריכוז החמצן הגדול בהרבה היא פחות משמעותית.
לאסון החמצן הייתה ההשפעה הגדולה הראשונה על מהלך האבולוציה. עקב הצטברות מהירה של חמצן באטמוספירה, הביוספרה המיקרוביאלית האנאירובית ברובה שהתקיימה בתקופת עידן הארכאיקון נהרסה, ורק החיים האירובים שהיו להם יכולות נוגדות חמצון, היכולת לנטרל חמצן, זכו לשגשג בשטח הפתוח. כך התפתחה סימביוזה של אורגניזמים אנאירוביים ואירוביים, שהשלימו זה את זה מבחינה מטבולית, אנדוסימביוזה ואבולוציה של אוקריוטים במהלך עידן הפרוטרוזואיקון, שהסתמכו על נשימה אירובית כדי לשרוד. לאחר שתקופת הקרחון היורוני (Huronian glaciation) תמה, כדור הארץ נכנס לתקופה ארוכה של יציבות גאולוגית ואקלימית הידועה בשם המיליארד המשעמם. עם זאת, בתקופה הארוכה הזו החמצן היה מועט, האוקיינוס והאטמוספירה היו סולפידיים באופן משמעותי, והאבולוציה אז הייתה כנראה איטית ושמרנית למדי.
המיליארד המשעמם הסתיים במהלך התקופה הנאופרוטרוזואיקונית עם עלייה משמעותית בפעילות הפוטוסינתטית, מה שגרם לרמות החמצן לעלות פי 10 עד פי 20 לכעשירית מהרמה של זמננו. עלייה זו בריכוז החמצן, המכונה אירוע החמצון של הניאופרוטרוזואיקון או "אירוע החמצן הגדול השני", נגרמה ככל הנראה על ידי התפתחות קיבוע החנקן בציאנובקטריה ועלייתם של פוטו-אוטוטרופים איקריוטיים (אצות ירוקות ואדומות), ולעיתים קרובות מצוטטת כתורם אפשרי להתפצלויות אבולוציוניות מאוחרות יותר בקנה מידה גדול, כגון פיצוץ אבלון (Avalon) והפיצוץ הקמבריוני, שכלל הגדלה בממדי גופם של אורגניזמים רב-תאייםPayne, J. L.; McClain, C. R.; Boyer, A. G; Brown, J. H.; Finnegan, S.; et al. (2011). "The evolutionary consequences of oxygenic photosynthesis: a body size perspective". Photosynth. Res. 1007: 37-57. DOI 10.1007/s11120-010-9593-1 והפך אותם לחזקים וניידים יותר. השינויים האקלימיים הקשורים לעלייה בשיעור החמצן יצרו גם מחזורים של אירועי קרחון והכחדה, שכל אחד מהם יצר הפרעות שהאיצו את התחלופה האקולוגית. בתקופות הסילור והדבון התפשטו ביבשה צמחים מוקדמים שהתפתחו מאצות ירוקות במים מתוקים וכך גדל ריכוז החמצן באטמוספירה, מה שהוביל לשיא ההיסטורי בתור הקרבון.
הנתונים מראים עלייה בנפח הביולוגי זמן קצר לאחר אירועי חמצון ביותר מפי 100 ומתאם מתון בין חמצן אטמוספירי לגודל הגוף המרבי בהמשך התיעוד הגאולוגי. שיא הגודל של פרוקי רגליים רבים בתקופת הקרבון, כאשר ריכוז החמצן באטמוספירה הגיע ל-35%, יוחס לתפקיד המגביל של הדיפוזיה במטבוליזם של אורגניזמים אלה. הלדיין ציין שהשפעה זו חלה רק על חרקים. עם זאת, הבסיס הביולוגי למתאם זה אינו מוצק, וראיות מראות שריכוז החמצן אינו מגביל את הגודל אצל חרקים מודרניים. אילוצים אקולוגיים יכולים להסביר טוב יותר את הגודל הקטן של שפיריות שלאחר הקרבון – למשל, הופעתם של מתחרים מעופפים כמו פטרוזאורים, ציפורים ועטלפים.
עליית ריכוזי החמצן צוינה כאחד מכמה מניעים של גיוון אבולוציוני, אם כי הטיעונים הפיזיולוגיים לכך מוטלים בספק, ולא ברור אם יש קשר עקבי בין ריכוזי החמצן וקצב האבולוציה. הקשר המפורסם ביותר בין חמצן לאבולוציה חל בסוף הקרחונים האחרונים של כדור הארץ ככדור שלג, תקופה שבה חיים רב-תאיים מורכבים נמצאו לראשונה בתיעוד המאובנים. בריכוזי חמצן נמוכים ולפני התפתחות קיבוע החנקן, תרכובות חנקן זמינות מבחינה ביולוגית היו באספקה מוגבלת ו"משברי חנקן" תקופתיים עלולים היו להפוך את האוקיינוס לבלתי מסביר פנים לחיים.
ריכוזים משמעותיים של חמצן היו רק אחד מהתנאים המוקדמים לאבולוציה של חיים מורכבים. מודלים המבוססים על עקרונות אחידים (כלומר, אקסטרפולציה של דינמיקת האוקיינוסים של ימינו לזמן עתיק) מצביעים על כך שריכוז כזה הושג רק מיד לפני שבעלי חיים הופיעו לראשונה בתיעוד המאובנים.
יתר על כן, תנאים אוקייניים אנוקסיים (דלי חמצן ומרובי סולפיד) או "בלתי מסבירי פנים" מבחינה כימית, הדומים לאלו האמורים לעכב חיים מקרוסקופיים (גדולים יותר מחד תאיים) התרחשו במרווחים בקמבריון הקדום ובקרטיקון המאוחר - ללא השפעה ניכרת על צורות החיים בזמנים אלו. ממצא זה עשוי להצביע על כך שהחתימות הגיאוכימיות שנמצאו במשקעי האוקיינוסים משקפות את האטמוספירה בצורה שונה לפני הקמבריון – אולי כתוצאה מהאופן השונה של מחזוריות תזונה (Nutrient cycle) בהיעדר אוכלי פלנקטון (Planktivore). פירוש הדבר הוא שהחתימות הגיאוכימיות בעתות אלה לא משקפות את שיעור החמצן הממשי בעתות אלה.
הערות שוליים
קטגוריה:חמצן
קטגוריה:גאולוגיה
קטגוריה:ביוכימיה
| 2024-10-14T09:30:25
|
היסטוריה גיאולוגית של החמצן
|
הפניה היסטוריה גאולוגית של החמצן
| 2024-10-12T21:19:05
|
פריאמוואדה נטרג'אן
|
פריאמוואדה (פריה) נטרג'אן (נולדה ב-1969) היא אסטרופיזיקאית תאורטית ופרופסור במחלקות לאסטרונומיה ולפיזיקה באוניברסיטת ייל. היא ידועה בעבודתה בתחום מיפוי החומר האפל והאנרגיה האפלה, בפרט בניתוחי עידוש כבידתי ובפיתוח מודלים המתארים את ההיסטוריה של היווצרות חורים שחורים על-מסיביים והצטברות חומר סביבם. נטרג'אן היא מחברת הספר Mapping the Heavens: The Radical Scientific Ideas That Reveal the Cosmos.
ביוגרפיה
נטרג'אן נולדה בקוימבטור, טאמיל נאדו שבהודו להורים אקדמאיים. היא אחת משלושה ילדים וגדלה בעיר דלהי. את לימודיה התיכוניים עשתה בבית ספר ציבורי בדלהי, R.K. Puram.
יש לה תואר ראשון בפיזיקה ובמתמטיקה מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. היא גם השתתפה בתוכניות מדע, טכנולוגיה וחברה (STS), ובתוכנית למדיניות טכנולוגיה וציבור ב-MIT בשנים 1991–1993. היא השלימה את עבודת הדוקטורט שלה באסטרופיזיקה תאורטית במכון לאסטרונומיה באוניברסיטת קיימברידג', אנגליה, בשנת 1998. במהלך לימודיה הייתה חברה בטריניטי קולג' והחזיקה במלגת מחקר Title A מ-1997 עד 2003. לפני הצטרפותה לייל, הייתה עמיתת מחקר במכון הקנדי לאסטרופיזיקה תאורטית בטורונטו, קנדה.
נטרג'אן פועלת במספר תחומי מחקר משמעותיים באסטרופיזיקה תאורטית, ובהם עידוש כבידתי, צבירי גלקסיות, פיזיקת הצטברות, היווצרות גלקסיות ודלקת קוואזרים, חורים שחורים בינאריים והתפרצות גמא.
פרסים והוקרה
2008: מלגת Emeline Conland Bigelow, מכון רדקליף, אוניברסיטת הרווארד.
2009: מלגת גוגנהיים; זכתה בפרס "פני העתיד" מטעם קרן הודו מעבר לים.
2010: עמיתת החברה המלכותית לאסטרונומיה והחברה הפיזיקלית האמריקאית.
2023: נבחרה לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.
2024: עמיתת האגודה האסטרונומית האמריקאית; נבחרה לאחד ממאה האנשים המשפיעים ביותר של המגזין "Time".
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אסטרופיזיקאיות
קטגוריה:בוגרי טריניטי קולג' (קיימברידג')
קטגוריה:סגל אוניברסיטת ייל
קטגוריה:עמיתי החברה המלכותית לאסטרונומיה
קטגוריה:חברות האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
קטגוריה:חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
קטגוריה:מהגרות מהודו לארצות הברית
קטגוריה:הודים שהופיעו ברשימת טיים 100
קטגוריה:הודים
קטגוריה:ילידות 1969
| 2024-10-13T03:13:27
|
שון פיין
|
שון פיין (באנגלית: Shawn Fain; נולד ב-30 באוקטובר 1968) הוא מנהיג איגוד מקצועי אמריקאי, המכהן מאז מרץ 2023 כנשיא איגוד עובדי הרכב. פיין, שהיה בעבר חשמלאי במפעל חלקי רכב של חברת סטלנטיס בקוקומו, אינדיאנה, הוא חבר באיגוד מזה 29 שנים ומשתייך לסיעת הרפורמה "לאחד את כל העובדים לדמוקרטיה" (UAWD). הוא הנשיא הראשון שנבחר ישירות על ידי חברי האיגוד, והיה דמות מרכזית בשביתת איגוד עובדי הרכב של שנת 2023.
ביוגרפיה
פיין נולד וגדל בקוקומו, אינדיאנה, נכד לשני גמלאי איגוד עובדי הרכב מחברת ג'נרל מוטורס. סבו החל את עבודתו בחברת קרייזלר בשנת 1937, השנה שבה הצטרפו עובדי קרייזלר לאיגוד לאחר שביתת ישיבה. אביו היה ראש משטרת קוקומו. פיין הוא בוגר בית הספר התיכון טיילור.
באפריל 2023, זמן קצר לאחר שנבחר לנשיא איגוד עובדי הרכב, פיין הכריז על כך שלאיגוד "נמאס מהמצב הקיים". במהלך משא ומתן על חוזים, דרש העלאת שכר מיידית של 20% לעובדים, ולאחר מכן העלאות הדרגתיות שיגיעו ל-46%. לטענתו, העלאות אלה נדרשות כדי להדביק את קצב העלאות השכר של מנכ"לים בתעשיית הרכב בעשורים האחרונים. בנוסף, הוא קרא לביטול מדרגות השכר השונות והטבות ולחזור להטבות שנלקחו מהעובדים במהלך המשבר הכלכלי של 2007–2008, כולל החזרת התאמות יוקר המחיה ופנסיות מכובדות. עמדתו הנחושה במשא ומתן הייתה גורם מרכזי בהחלטת האיגוד להכריז על שביתה ב-15 בספטמבר 2023. הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות האיגוד שהוכרזה שביתה בו זמנית נגד כל שלוש יצרניות הרכב הגדולות בארצות הברית.
פיין זכה לתשומת לב רבה בשל סגנונו הלא שגרתי בארגון העובדים. הוא משתמש תכופות בפלטפורמות מדיה חברתית כדי לתקשר עם חברי האיגוד, כולל סרטונים בסגנון דוקומנטרי קצר. במהלך המשא ומתן, הופיע בשידורים חיים בפייסבוק, שם ציטט פסוקים מהתנ"ך ומלקולם אקס, ושילב את מסריו עם גישה ישירה ועימותית. לדוגמה, באוגוסט 2023, הוא תועד משליך לפח הצעה של חברת סטלנטיס ואומר כי "מקומה - בפח". סגנון משא ומתן זה זכה לשבחים מצד אנליסטים, שטענו כי מדובר במשא ומתן מודרני ואסטרטגי.
בסיום שביתת עובדי הרכב ב-2023, התחייב פיין להרחיב את מאמצי האיגוד לארגון חברות רכב נוספות. הוא הצהיר כי "כאשר נחזור לשולחן המשא ומתן ב-2028, זה לא יהיה רק עם שלוש הגדולות, אלא עם חמש הגדולות או שש הגדולות". בדצמבר 2023, הודיע איגוד עובדי הרכב על התחלת מאמצי האיגוד במפעל פולקסווגן בצ'טנוגה, טנסי, כאשר למעלה מ-1,000 עובדים חתמו על כרטיסי הצטרפות לאיגוד.
ב-19 באוגוסט 2024, פיין נאם בוועידה הדמוקרטית הלאומית הלאומית והביע תמיכה בעובדים ובזכויותיהם. בנוסף, הצהרותיו הביקורתיות נגד מעמד המיליארדרים זכו לחשיפה נרחבת, ובפרופיל שפורסם עליו ב"ניו יורק טיימס" באוקטובר 2023 צוטט אומר: "לדעתי, למיליארדרים אין זכות קיום".
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אינדיאנה: אישים
קטגוריה:אמריקאים שהופיעו ברשימת טיים 100
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1969
| 2024-10-16T03:10:00
|
אייג'ה וילסון
|
אייג'ה ריאד וילסון (באנגלית: A'ja Riyadh Wilson; נולדה ב-8 באוגוסט 1996) היא כדורסלנית אמריקאית המשחקת בקבוצת לאס וגאס אייסז מליגת ה-WNBA. וילסון נחשבת לאחת השחקניות הבולטות בליגת ה-WNBA, ונבחרה שלוש פעמים ל-MVP של הליגה (2020, 2022, 2024), זכתה בשתי אליפויות (2022, 2023), והייתה שותפה לנבחרת ארצות הברית שזכתה במדליות זהב בטורניר הכדורסל האולימפי בטוקיו 2020 ופריז 2024.
ביוגרפיה
וילסון נולדה בקולומביה, קרוליינה הדרומית, להורים רוסקו ואווה וילסון. אביה שיחק כדורסל מקצועי באירופה, והיא קיבלה את שמה מהמוזיקה האהובה על אביה - השיר "Aja" של להקת סטילי דן. אייג'ה למדה והצטיינה בלימודיה ובכדורסל בתיכון בדרום קרוליינה, שם הובילה את קבוצתה לאליפות המדינה והפכה לשחקנית הכדורסל התיכונית המובילה בארצות הברית בשנת 2014.
וילסון שיחקה בקבוצת הכדורסל של אוניברסיטת קרוליינה הדרומית (2014–2018) תחת המאמן דון סטיילי. היא הובילה את הקבוצה לאליפות ה-NCAA בשנת 2017 ונבחרה לשחקנית המצטיינת של הטורניר. במהלך הקריירה שלה במכללה זכתה שלוש פעמים בתואר שחקנית השנה של ה-SEC, ובשנת 2018 קטפה את כל תוארי השחקנית המצטיינת הלאומיים, כולל גביע וייד, פרס נייסמית', ופרס ה-AP לשחקנית השנה.
קריירה מקצועית
ב-2018 נבחרה וילסון במקום הראשון בדראפט ה-WNBA על ידי קבוצת לאס וגאס אייסז, ובמשחק הבכורה שלה בליגה היא קלעה 14 נקודות בנוסף ל-10 ריבאונדים. וילסון המשיכה להצטיין בעונה הראשונה שלה, וזכתה בתואר רוקית השנה של ה-WNBA. בעונות הבאות היא הובילה את האייסז לגמרים ולשתי אליפויות רצופות (2022, 2023), תוך כדי זכייה בפרסים אישיים רבים כמו MVP של הליגה ו-MVP של סדרת הגמר בשנת 2023.
בשנת 2024, וילסון שברה את שיא הנקודות לעונה בליגה והייתה לשחקנית הראשונה בהיסטוריה של ה-WNBA שהשיגה 1,000 נקודות בעונה אחת.
וילסון זכתה במדליית זהב אולימפית באולימפיאדת טוקיו 2020 והמשיכה להוביל את נבחרת ארצות הברית לזכייה נוספת במדליית זהב בפריז 2024, שם גם נבחרה ל-MVP של הטורניר.
עיסוקים נוספים
וילסון היא סופרת שהספר שלה, "Dear Black Girls", הפך לרב-מכר של הניו יורק טיימס. היא גם פעילה חברתית והקימה את "קרן אייג'ה וילסון" למניעת בריונות וקידום חינוך על דיסלקסיה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:כדורסלניות אמריקאיות
קטגוריה:מחברות ספרי עיון אמריקאיות
קטגוריה:מגישות פודקאסטים אמריקאיות
קטגוריה:אלופות אולימפיות אמריקאיות: כדורסל
קטגוריה:אלופות אולימפיות אמריקאיות באולימפיאדת טוקיו (2020): כדורסל
קטגוריה:אמריקאים שהופיעו ברשימת טיים 100
קטגוריה:אמריקאיות שנולדו ב-1996
| 2024-10-13T10:15:12
|
דרנל מרטין
|
דרנל מרטין (באנגלית: Darnell Martin; נולד ב-7 בינואר 1964) היא במאית טלוויזיה וקולנוע, תסריטאית ומפיקה אמריקאית.
שנותיה הראשונות
מרטין נולדה בברונקס שבניו יורק, בתם של מרילין, רקדנית ממוצא אירי-אמריקאי, ועורך דין אפרו-אמריקאי. לאחר סיום לימודיה התיכוניים נרשמה למכללת שרה לורנס ואחר-כך המשיכה את לימודיה בבית הספר לקולנוע של אוניברסיטת ניו יורק. במהלך לימודיה פיתחה עניין מעמיק בקולנוע.
במהלך לימודיה ובעקבותיהם עבדה מרטין במשרות מגוונות הקשורות לעולם הקולנוע. היא החלה את דרכה במעבדות קולנוע, בבתי השכרת מצלמות ובברים. במקביל יצרה קליפים וסרטים קצרים, שהעמיקו את ניסיונה בעולם הוויזואלי והיצירתי. בתקופה זו היא כתבה גם את הטיוטה הראשונה ל-I Like It Like That.
קריירה
ממוזער| סופיה זונדרוואן ומרטין בפסטיבל הסרטים טרייבקה, 2010.
בשנת 1992 ביימה מרטין את הסרט הקצר הראשון שלה, "חשוד", שעסק בהתייחסות המערכתית לצעירים שחורים כאל פושעים פוטנציאליים. הסרט זכה לשבחים במסגרת "תצוגת הקולנוע הצעיר השחור" של התיאטרון הציבורי בניו יורק, והציג את כשרונה הייחודי לגעת בנושאים חברתיים טעונים. לאחר הצלחת הסרט עבדה כעוזרת צלם בסרט התיעודי של הבמאי ג'ונתן דמי, "בן דוד בובי", שהתמקד בחייו של רוברט קאסל, כומר אפיסקופלי הפועל בשכונת הארלם.
בשנת 1994 ביימה מרטין עבור סרטי קולומביה את I Like It Like That, דרמה קומית המתארת את חייה של אישה צעירה הנאבקת לשמור על אהבתה, לייצב את משפחתה, לבסס את ערכה העצמי ולשמור על שפיותה. הסרט זכה להערכה רבה מצד המבקרים, אך לא הצליח להכניס רווח רב. בשנת 2001 ביימה את הסרט Prison Song, שעסק באתגרים הרגשיים והחברתיים של אנשים בתוך מערכת הכליאה.
בשנת 2011 ביימה את סרט הטלוויזיה The Lost Valentine בכיכובם של ג'ניפר לאב יואיט, בטי וייט ושון פריס. הוא בוסס על רומן מאת ג'יימס מייקל פראט, שנקרא "האהבה האחרונה". בדצמבר באותה השנה הועמדה וייט לפרס גילדת שחקני המסך עבור "השחקנית הטובה ביותר בסרט טלוויזיה או במיני-סדרה".
מאז ביימה מרטין פרקים של סדרות טלוויזיה כמו "חוק וסדר", "האנטומיה של גריי" ו"המתים המהלכים". בשנת 2008 כתבה וביימה את הסרט "קאדילק רקורדס", דרמה מוזיקלית המבוססת על פועלו של לאונרד צ'ס ועל הזמרים שהקליטו בחברת צ'ס רקורדס בתקופת ראשית ה-R&B והרוקנ'רול. בסרט כיכבה ביונסה, שגילמה את דמותה של אטה ג'יימס.
בשנת 2012 ביימה את סרט הטלוויזיה Firelight. בשנת 2016 ביימה את הפרק "Go Getters" בסדרה "המתים המהלכים" במהלך העונה השביעית. בשנת 2020, ביימה פרק בסדרה "ציפור אלוהים שבשמים". בשנת 2021 ביימה מרטין פרק בסדרה "ניו אמסטרדם".
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:תסריטאיות אמריקאיות
קטגוריה:בוגרי בית הספר לאמנויות על שם טיש באוניברסיטת ניו יורק
קטגוריה:במאיות טלוויזיה אמריקאיות
קטגוריה:במאיות קולנוע אמריקאיות
קטגוריה:אמריקאיות ממוצא אירי
קטגוריה:במאי וידאו קליפים אמריקאים
קטגוריה:אמריקאיות שנולדו ב-1964
| 2024-10-12T23:08:57
|
דונה לאנגלי
|
דונה לאנגלי-שמשירי, (באנגלית: Donna Langley-Shamshiri; נולדה ב-1968), היא מנהלת קולנוע בריטית, המשמשת כיושבת ראש של אולפני יוניברסל ושל קבוצת הבידור המוסרט של יוניברסל. בשנת 2023 הוגדר תפקידה מחדש והיא מונתה לקצינת התוכן הראשית של יוניברסל, עם אחריות לא רק על סרטי הקולנוע אלא גם על אסטרטגיית הטלוויזיה והסטרימינג של החברה.
קריירה
לאנגלי החלה את דרכה המקצועית כמפיקה באולפני ניו ליין סינמה. בשנת 2001 הצטרפה ליוניברסל בתור סגנית נשיא בכירה להפקות. במהלך השנים, פיקחה לאנגלי על כמה מהזיכיונות המצליחים ביותר של יוניברסל, ביניהם "מהיר ועצבני", "גנוב על הירח", ו"ג'ייסון בורן". היא ידועה בזכות טיפוח קשרים חזקים עם במאים ותסריטאים.
אחד ההישגים הבולטים שלה היה תמיכה בסרט הבכורה של הבמאי ג'ורדן פיל, "תברח", כמו גם בסרטיו הבאים "אנחנו" ו-"אין מצב". לאנגלי גם נחשבת כאחראית על גיוס הבמאי כריסטופר נולאן ליוניברסל, לאחר שעזב את האחים וורנר, כאשר סרטו "אופנהיימר" הפך לאחת ההצלחות הגדולות של יוניברסל בשנת 2023. באותה שנה, לאנגלי פיקחה גם על סרטים מצליחים כמו "מייגן", "חומר דוב" ו"האחים סופר מריו - הסרט".
במסגרת תפקידה, לאנגלי אחראית גם על מחלקות נוספות ביוניברסל, כגון חטיבת הקולנוע הגלובלית Focus Features, וכן על אולפני ההנפשה אילומיניישן הפקות ודרימוורקס הנפשה, שנרכשו על ידי יוניברסל בשנת 2016.
לאורך הקריירה שלה, לאנגלי הייתה תומכת נלהבת ביצירת הזדמנויות חונכות לנשים בתעשייה. היא סייעה בהשקת תוכנית החונכות לנשים בקולנוע של הוליווד ריפורטר, ומשמשת כשגרירה וחברת מועצת המנהלים של ארגון Vital Voices, הפועל לקידום מנהיגות נשית ברחבי העולם.
לאנגלי הוכתרה כגבירה מפקדת במסדר האימפריה הבריטית בשנת 2020, כהוקרה על תרומתה לתעשיית הקולנוע והבידור. בנוסף, בשנת 2023 דורגה לאנגלי במקום ה-57 ברשימת הנשים החזקות בעולם של מגזין פורבס.
חיים אישיים
לאנגלי נולדה בלונדון אך אומצה וגדלה באי וייט. כיום היא מתגוררת בלוס אנג'לס עם בעלה ושני ילדיהם.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:דירקטורים בריטים
קטגוריה:נשות עסקים בריטיות
קטגוריה:אנשי עסקים בריטים
קטגוריה:מהגרים מבריטניה לארצות הברית
קטגוריה:אולפני יוניברסל
קטגוריה:סגל NBC
קטגוריה:גבירות מפקדות במסדר האימפריה הבריטית
קטגוריה:בריטים שהופיעו ברשימת טיים 100
קטגוריה:בריטיות שנולדו ב-1968
| 2024-10-12T22:54:30
|
קצוהיקו היאשי
|
קצוהיקו היאשי (ביפנית: 林 克彥, נולד ב-1972) הוא גנטיקאי יפני וחוקר תאי גזע המתמחה ברבייה וביולוגיה של תאי גזע. הוא ידוע במיוחד בזכות הישגיו במחקר רבייה חד-מינית של עכברים זכרים, הישג שהוביל להכללתו ברשימת "עשרת המדענים המובילים של Nature" לשנת 2022. עבודתו כוללת חקר המנגנונים ליצירת תאי מין המאפשרים העברת מידע גנטי לדורות הבאים, וזיהוי גורמים מולקולריים וסביבתיים השולטים בתהליך התמיינות תאי ביצית.
השכלה וקריירה אקדמית
היאשי סיים את לימודיו באוניברסיטת מייג'י בשנת 1994 עם תואר ראשון בחקלאות. בשנת 2004 קיבל דוקטורט במדעים מאוניברסיטת מדעי החיים של טוקיו, שם גם עבד כעוזר מחקר במחלקה לביולוגיה מולקולרית במכון למדעי החיים. לאחר מכן, היאשי המשיך בעבודתו כחוקר במרכז הרפואי למחקר אמהות וילדים באוסקה, שם התמקצע בחקר אתיולוגיה ופתוגנזה.
לאחר סיום הדוקטורט שלו, הצטרף היאשי כמועמד למחקר פוסט-דוקטורט ב-"Gurdon Institute" שבאוניברסיטת קיימברידג'. עם שובו ליפן, החל ללמד ולהדריך במחלקה למיקרומורפולוגיה באוניברסיטת קיוטו, תחילה כמרצה ולאחר מכן כפרופסור חבר. בשנת 2014, הוא מונה לפרופסור בבית הספר למדעי הרפואה באוניברסיטת קיושו, שם עמד בראש המחלקה לתאי גזע גנטיים. מאז 2021, משמש היאשי כפרופסור באוניברסיטת אוסקה.
תחומי מחקר
מחקרו של קצוהיקו היאשי עוסק בעיקר בתאי גזע ובביולוגיה של רבייה. הוא מתמקד בתהליכי יצירת תאי מין ובמנגנונים המבקרים את התמיינות תאי ביצית, ובפרט באילו הקשורים לתאי גזע פלוריפוטנטיים. באמצעות שחזור תהליכי התמיינות אלו בתאי גזע, היאשי הצליח לזהות מולקולות וגורמים סביבתיים המובילים להיווצרות תאי ביצית. מחקריו תורמים להבנה של מנגנוני בקרת איכות המידע הגנטי בתהליך זה ולזיהוי מחלות הנגרמות מהפרעות בתהליך זה.
פריצת הדרך המשמעותית ביותר של היאשי התרחשה כאשר הצליח לשכפל תהליך רבייה חד-מיני בעכברים זכרים, הישג יוצא דופן שהביא אותו להכרה עולמית ולהכללתו ברשימת "עשרת המדענים המובילים" של מגזין Nature לשנת 2022.
הכרה והישגים
הוא נכלל ברשימת טיים 100 לשנת 2024.
הערות שוליים
קטגוריה:מדענים יפנים
קטגוריה:ביולוגים יפנים
קטגוריה:תא גזע
קטגוריה:יפנים שהופיעו ברשימת טיים 100
קטגוריה:יפנים שנולדו ב-1972
| 2024-10-12T23:10:24
|
קיפ קויניג
|
קיפ קויניג (באנגלית: Kip Koenig; נולד ב-31 באוקטובר 1978) הוא תסריטאי ומפיק קולנוע וטלוויזיה אמריקאי. עבודתו הידועה ביותר היא במסגרת הדרמה הרפואית "האנטומיה של גריי", שבה שימש כמפיק אחראי וכמפיק שותף, וכתב שלושה פרקים מתוך הסדרה.
בנוסף לכך, עבד במספר סדרות אחרות, כמו Still Life, Septuplets ו-The American Embassy, עבורן שימש כמפיק ראשי וכתסריטאי. בתחום הקולנוע, קויניג כתב והפיק את הסרט הקומי "עולם קטן שלי" (1996), שזכה להצלחה בשנות ה-90, וכן כתב פרק בודד בסדרת הטלוויזיה Wasteland.
בשנת 1998 ביים את הסרט How to Make the Cruelest Month.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:תסריטאי טלוויזיה אמריקאים
קטגוריה:מפיקי טלוויזיה אמריקאים
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1978
| 2024-10-13T03:54:43
|
מפיק קולנוע וטלוויזיה
|
הפניה מפיק (קולנוע וטלוויזיה)
| 2024-10-12T23:31:10
|
מפיקת קולנוע וטלוויזיה
|
הפניה מפיק (קולנוע וטלוויזיה)
| 2024-10-12T23:31:32
|
שרה פיה אנדרסון
|
שרה פיה אנדרסון (באנגלית: Sarah Pia Anderson; נולדה ב-19 ביולי 1952) היא במאית טלוויזיה ותיאטרון אנגלייה. כמו כן, היא מרצה ופרופסורית לקולנוע ולמדיה דיגיטלית באוניברסיטת קליפורניה בדייוויס.Sarah Pia Anderson Biography (1952), Film ReferenceUC Davis News & Information: Sarah Pia Anderson במהלך הקריירה שלה בתיאטרון עבדה אנדרסון עם התיאטרון המלכותי הלאומי על "רוסמרהולם", עם הלהקה השייקספירית המלכותית בהפקה "מרי וליזי", ובתיאטרון אבי על "Carthaginians".
בטלוויזיה הייתה חלק מצוות ההפקה והבימוי של עשרות סרטי קולנוע ותוכניות טלוויזיה, דוגמת "חשוד ראשי 4: מעגלים פנימיים" (1995), בכיכובה של הלן מירן. החל משנות ה-90 עובדת בעיקר בארצות הברית. בין הסדרות שביימה ניתן למנות את "ER", "בנות גילמור", "מתים במשרה חלקית", "האנטומיה של גריי", ו"ורוניקה מארס". בשנת 2011 ביימה את פרק הפתיחה של "סקוט וביילי" בהפקת חברת RED Production עבור ITV1. עבודותיה האחרונות כוללות פרקי פתיחה של הסדרות "תחנת ברלין" ו"החיים עצמם".
פילמוגרפיה נבחרת כבמאית – סדרות טלוויזיה
ילדות טובות
להתעורר
סקוט וביילי
מתים במשרה חלקית
אהבה גדולה
בטי המכוערת
ורוניקה מארס (פרק: שובו של קיין)
האנטומיה של גריי
אד
אלי מקביל
מלאך אפל
בנות גילמור
ER
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:סגל אוניברסיטת קליפורניה בדייוויס
קטגוריה:במאיות בריטיות
קטגוריה:במאיות אמריקאיות
קטגוריה:בריטיות שנולדו ב-1952
קטגוריה:אמריקאיות שנולדו ב-1952
| 2024-10-13T06:25:49
|
צרבין
|
הפניה סרובין
| 2024-10-13T05:43:23
|
ג'יימס או'גורמן
|
ג'יימס אלויסיוס או'גורמן (באנגלית: James Aloysius O'Gorman; 5 במאי 1860 – 17 במאי 1943) היה עורך דין, שופט ופוליטיקאי אמריקאי מניו ניו יורק. דמוקרט, הוא התבלט ביותר בכהונתו כסנאטור ארצות הברית מ-31 במרץ 1911 עד 3 במרץ 1917.
יליד מנהטן, ניו יורק, או'גורמן התחנך בבתי הספר בעיר וקיבל תואר ראשון מבית הספר למשפטים באוניברסיטת ניו יורק בשנת 1882. הוא התקבל ללשכה והחל לעסוק בכך בניו יורק. הוא גם הפך מעורב בפוליטיקה כדמוקרטי, כולל תפקידי מנהיגות בארגון טמאני הול. הוא שירת ב-Tamny's Grand Sachem מ-1902 עד 1906.
בשנת 1892, או'גורמן נבחר לשופט של בית המשפט האזרחי ה-11 של העיר ניו יורק. הוא כיהן בין השנים 1893 ל-1900, כאשר התפטר על מנת לתפוס את כסאו כשופט של המחוז הראשון של בית המשפט העליון בניו יורק, אליו נבחר ב-1899. הוא המשיך לכהן בבית המשפט העליון עד שהתפטר על מנת לתפוס את כסאו בסנאט האמריקני.
ב-1911, או'גורמן הוצע כבחירת פשרה לסנאטור האמריקאי לאחר שהדמוקרטים בבית המחוקקים של מדינת ניו יורק לא הצליחו להסכים על מועמד. הוא נבחר וכיהן קדנציה אחת, 1911 עד 1917. לאחר שעזב את הסנאט, או'גורמן חידש את עריכת הדין בעיר ניו יורק.
או'גורמן מת בביתו במנהטן ב-17 במאי 1943. הוא נקבר בבית הקברות קלווארי בקווינס.
ביוגרפיה
ראשית חייו
ג'יימס אלוסיוס או'גורמן נולד במנהטן, ניו יורק ב-5 במאי 1860, והיה בנם של תומאס ואלן או'גורמן. הוא התחנך בבתי הספר של מנהטן ולמד בסיטי קולג' של ניו יורק. לאחר מכן החל ללמוד בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ניו יורק. בזמן לימודי המשפטים, או'גורמן למד גם סטנוגרפיה ועבד כסטנוגרף במשרד עורכי הדין של מריט א. סוייר, שופט לשעבר. או'גורמן סיים את לימודיו במאי 1882 עם תואר ראשון. הוא התקבל ללשכת עורכי הדין מאוחר יותר באותו חודש והקים משרד בעיר ניו יורק.
בנוסף לעיסוק בעריכת דין, או'גורמן היה מעורב בפוליטיקה בגיל צעיר. בגיל 21 הוא נבחר ליושב ראש הוועדה הדמוקרטית של מחוז הבחירות שלו, שהייתה מיושרת עם ארגון טמאני הול. זמן קצר לאחר מכן, הוא הפך לחבר במועדון הדמוקרטי של ניו יורק. ככל שהקריירה שלו התקדמה, או'גורמן המשיך לעלות בדרגות המנהיגות של טמאני הול. ב-1886, הוא היה פעיל בקמפיין הלא מוצלח לראשות העיר של מועמד מפלגת הלייבור המאוחדת, הנרי ג'ורג', ובשנת 1887 הוא התמודד ללא הצלחה לשופט בית המשפט המחוזי כמועמד של הלייבור המאוחד, אך מאוחר יותר הוא חזר למעמד הדמוקרטי הקבוע.
תחילת הקריירה
או'גורמן עסק בעריכת דין ממשרד בפינת רחוב פולטון וברודוויי, והוא פיתח מוניטין של ייצוג יעיל במשפטים אזרחיים. הוא גם המשיך בפעילותו הפוליטית, השתתף בכנסים מקומיים ומדינתיים רבים כציר. הוא היה ציר לוועידה הלאומית הדמוקרטית של 1896, ולאחר מכן תמך במועמדות של ויליאם ג'נינגס ברייאן וארתור סוול בבחירות הכלליות.
בשנת 1892, או'גורמן נבחר לשופט של בית המשפט האזרחי ה-11 של ניו יורק, והוא כיהן מ-1893 עד 1900. בשנת 1899, הוא היה המועמד המצליח הדמוקרטי לאחד משני מושבים כשופט של בית המשפט העליון בניו יורק במחוז הראשון. הוא נבחר, וכיהן משנת 1900 ועד להתפטרותו ב-1911.
בשנת 1902, או'גורמן נבחר לגראנד סחם, מנהיג טמאני הול, במקומו של תומאס ל. פיטנר. הוא כיהן עד 1906, והוחלף על ידי ויליאם בורק קוקרן.
סאנטור אמריקאי
בשנת 1911 נבחר או'גורמן לסנאט של ארצות הברית. באותה תקופה, הסנאטורים נבחרו על ידי בתי המחוקקים של המדינה, והדמוקרטים שלטו בשני הבתים של בית המחוקקים של מדינת ניו יורק, כלומר כנראה ייבחר דמוקרט לרשת את הנשיא המכהן הרפובליקני, צ'ונסי מ. דפיו. בתחילת התחרות בינואר 1911, הרפובליקנים הציבו מחדש את דיפו כמעט פה אחד.
הדמוקרטים הציגו את ויליאם פ. שיהאן, שכיהן כסגן מושל מ-1892 עד 1894 וזוכה לתמיכת טמאני הול. בתגובה, סיעה של 19 מחוקקים המתנגדים לטמאני אורגנה על ידי סנאטור המדינה פרנקלין ד. רוזוולט. סיעה זו ("המורדים") התחייבה שלא לתמוך בשיהן, והייתה מספיק גדולה כדי למנוע ממנו להשיג רוב בבחירות לחקיקה. ההצבעה התקיימה לאורך כל ינואר, פברואר ומרץ, כאשר תמיכתו של שיהאן נעה בין 63 ל-86 קולות, הרבה פחות מ-101 הדרושים כדי לנצח. המבוי הסתום נשבר כאשר צ'ארלס פרנסיס מרפי, ה"בוס" של טמאני הול, הציע את או'גורמן כפשרה. המורדים הסכימו, ואו'גורמן נבחר בהצבעה ה-64, וקיבל 112 קולות מול 80 לדפיו.
או'גורמן כיהן בקדנציה אחת, מ-31 במרץ 1911, עד 3 במרץ 1917, ולא הועמד לבחירה מחדש ב-1916. החליף אותו הרפובליקני ויליאם מ. קלדר, שניצח את הדמוקרטי ויליאם פ. מקומבס בבחירות הכלליות בנובמבר 1916.
במהלך כהונתו בסנאט, או'גורמן היה יושב ראש הוועדה לתעלות בין-אוקיאניות. בנוסף, כיהן בתקופות שונות בוועדות לענייני חוץ, הגירה, שיפוט, תעשייה, לענייני ים וחוקים.
אחרית חייו
לאחר שעזב את הסנאט, חידש או'גורמן את העיסוק בעריכת דין כשותף במשרד או'גורמן, באטל וונדיב. הוא נקרא לעיתים קרובות על ידי בית המשפט העליון בניו יורק לשמש כשופט בתיקים אזרחיים, שכללו את המחלוקת של אמצע שנות ה-20 בין יורשי ג'יי גולד.
או'גורמן היה דירקטור של New York Title and Mortgage Company ושל American Trust Company. בנוסף, הוא שימש כנאמן של אוניברסיטת ניו יורק ושל המכללה של ניו רושל.
או'גורמן מת בביתו במנהטן, ניו יורק ב-17 במאי 1943. הוא נקבר בבית הקברות קלווארי, קווינס, ניו יורק.
משפחתו
בשנת 1884, או'גורמן התחתן עם אן מ. לסלי (1862–1943). הם היו הורים לעשרה ילדים, שמונה מהם חיו עד לבגרות:
מרי או'גורמן מאלון (1884–1961), אשתו של דאדלי פילד מאלון.
אלן או'גורמן דאפי (1886–1975), נאמנה ותיקה של ברנרד קולג' ונשיאת מועדון אוניברסיטת הנשים של ניו יורק.
אדית פטרישיה או'גורמן מקדונלד (1887–1910), שנישאה לעורך הדין ג'יימס א. מקדונלד בספטמבר 1910, ומתה בנובמבר שלאחר מכן.
דולוריטה או'גורמן מאהר (1889–1981), אשתו של איש העסקים ג'ון א. מאהר, שאביו היה אדוארד א. מאהר.
אליס או'גורמן (1891–1965)
אן אלוזיה או'גורמן ווייט (1892–1961), אשתו של מנהל חברת העצים פול מ. ווייט.
אגנס קתרין או'גורמן שנלי (1895–1974), אשתו של האדריכל ג'וזף סנפורד שנלי.
ג'יימס אלויסיוס או'גורמן (1898–1946), עורך דין בעיר ניו יורק שמת לאחר שנפגע על ידי מונית.
ריצ'רד או'גורמן (1899–1899)
רוברט אמט או'גורמן (1900–1906)
קישורים חיצוניים
קטגוריה:בוגרי הסיטי קולג' של ניו יורק
קטגוריה:חברי הסנאט של ארצות הברית ממדינת ניו יורק
קטגוריה:סנאטורים חברי המפלגה הדמוקרטית
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1860
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1943
| 2024-10-13T08:20:40
|
מרכז ההתנגדות של השן
|
מרכז ההתנגדות של השן הוא מושג מתחום יישור השיניים (אורתודונטיה) המתייחס לנקודה בתוך שורש השן, שהיא שוות ערך מבחינה פיזיקאלית, למרכז המסה של גוף חופשי. נקודה זו מאפשרת ביצוע אנליזות פיזיקאליות, הקשורות בין היתר להגדרת תנועות השיניים ביחס לווקטורים שמופעלים עליהן, כאשר השן, בהיותה במקומה בלסת, אינה גוף חופשי אלא גוף מרוסן.
ההסבר הפיזיקאלי
הפער במיקום מרכז המסה של שן, אילו הייתה גוף חופשי, שנעקרה מקשת השיניים, לבין מיקום מרכז ההתנגדות של אותה השן בפה, הוא מספר מילימטרים, כאשר מרכז ההתנגדות של השן נמצא בשורש, ומרכז המסה של אותה שן נמצא בערך, באזור המפגש של כותרת השן והשורש שלה. ניתן לומר, שהריסון עצמו ככוח, הסיט את נקודת מרכז המסה של השן לכיוון השורש במספר מילימטרים בודדים. הפעלת וקטור שאינו עובר דרך מרכז ההתנגדות של השן, או הפעלת זוגי (שני כוחות זהים, בכיוונים מנוגדים, מקבילים זה לזה כך שלא יבטלו האחד את השני) על השן, שלא משנה היכן הוא יופעל, יגרום לסיבוב השן סביב מרכז ההתנגדות שלה. האפשרות להפעלת וקטור בודד שיעבור דרך מרכז ההתנגדות של השן, לטובת העתקה (טרנסלציה), אינה יכולה להתקיים, מאחר שמיקומה המדויק של מרכז ההתנגדות של השן, כנקודה במרחב השן מתעתע ועל פי דרושיות הפיזיקה אינו ידוע במדויק. לפיכך ניתן לומר שעל שן אפשר להפעיל שני וקטורים בלבד, הטיה וזוגי, ששניהם גורמים לאותה תוצאה בדיוק, רוטציה (תנועה סיבובית) של השן סביב מרכז ההתנגדות שלה.
הראשון שהגדיר את הנקודה ונתן לה את שמה – מרכז ההתנגדות של השן - היה אורתודנט אמריקאי, ד"ר גילברט ד. פיש ב-1917. על פי הגדרתו, "מרכז ההתנגדות של השן נמצא בנקודה בשורש השן, שממוקמת באזור שבין קצה השורש (אפקס), לשולי החניכיים, שכאשר יופעל כוח על קו שעובר דרך נקודה זו, לא תיווצר, לא הטיה, ולא רוטציה (סיבוב) של השן ביחס לציר האורך שלה". עצם ההגדרה מוכיחה שלא מדובר איפוא בהגדרה פיזיקאלית טהורה שבה כל הנתונים ידועים, ומיקום הנקודה חד ערכי, אלא בהגדרת מיקום נקודה משוער, במרחב מסוים בשן, וכל זאת עקב היות השן מרוסנת על ידי רקמות חיות.
המשמעות האורתודונטית
לעומת גוף חופשי, שבו מרכז המסה, כל עוד הגוף לא עבר שינוי מהותי, מהווה נקודה קבועה וברורה במרחב המסה, אזי מיקומו של מרכז ההתנגדות של השן כגוף מרוסן, מתעתע. הסיבה לכך נובעת שאמצעי הריסון של השן, שהם העצם האלבאולרית, והליגמנט הפריודונטאלי, הינם גופים חיים, שמשנים כל העת את תכונותיהן הפיזיקאליות, ובכך, משנים גם את עוצמת האחיזה של השן במקומה. שינוי התכונות הפיזיקאליות, כמו צמיגות הליגמנט פריודנטלי וחוזק העצם האלבאולרית, כרקמות מרסנות, בולט במיוחד בעת טיפול יישור-שינים, שבו, עקב הפעלת הכוחות על השיניים, השיחלוף הביולוגי של הרקמות הללו משנה את תכונותיהן הפיזיקאליות כל העת. הריסון בעזרת שתי הרקמות הללו, נקרא הריסון הטבעי (הביולוגי) של השיניים. מאחר שמיקום מרכז ההתנגדות של השן תלוי ברקמות חיות ופעילות, (ויטאליות ואקטיביות) עם השנים, בעקבות תהליכים נורמליים (של התבגרות והזדקנות), או פתולוגיים (מחלות החניכיים וומחלות העצם האלבאולרית למשל) שמתחוללים סביב השיניים, כמו נסיגת חניכיים, ספיגת עצם אלבאולארית, וכדומה, מיקום מרכז ההתנגדות של השן, נע לכיוון קצה השורש (האפקס) של השן.
שינויים נוספים במיקום מרכז ההתנגדות של השן, מתחוללים, גם כאשר משנים את מהותה של השן כגוף מרוסן טבעית בלבד. למשל, שחזור חלק מהשן באמצעות סתימת אמלגם דנטלי או סתימה מחומר מורכב, או הכתרת השן באמצעות חומר מתכתי למשל, כל אלו משנים את מיקום מרכז ההתנגדות של השן, שנע מהמקום המשוער שבו הוא נמצא למקום אחר, בטווח מרחק קטן יחסית בשורש עצמו. כל עוד השן חופשיה, ולא מוסיפים לריסונה שום רכיב חיצוני, התנודתיות, של מיקום מרכז ההתנגדות של השן בשורש, שתלויה רק במטבוליזם של הרקמות המרסנות, היא מזערית. אולם כאשר מדביקים לשן את המיכשור הקבוע ליישור שיניים, כמו סמכי מתכת או סמכי חרסינה, שאליהם מצרפים קשתות אורתודונטיות מתכתיות, שמחברות יחדיו את כל קשת השיניים, או את חלקה, ושתפקידם העיקרי הוא להניע את השיניים ממקום למקום, על מנת לשפר את מראה ואת תפקוד קשתות השיניים, קרי, לבצע טיפול יישור שיניים, מגדילים בצורה ניכרת את רמת הריסון של השיניים. כל הגדלה של מידת ריסון שן או שיניים, משנה, בהכרח, את מיקום מרכז ההתנגדות של השיניים בהתאם: הגדלת הריסון מעבירה את מרכז ההתנגדות של השן לכיוון הכותרת ואפילו לכותרת עצמה. מיקום מרכז ההתנגדות החדש תלוי בתכונות הפיזיקאליות של קשתות המתכת, (לדוגמה: החומרים ממנה היא עשויה, כמו פלדת אל-חלד או ניקל-טיטניום למשל, וכן גודל החתך שלהן שמתחזק ככל שממדי החתך גדולים יותר). מנגד, שחרור הריסון, למשל על ידי הוצאת הקשת המתכתית מהסמכים או ניתוק הסמכים מהשיניים, 'מחזירים' את מרכז ההתנגדות של השן למקומה הבסיסי שבשורש.
עוצמת הריסון של המיכשור הקבוע (הריסון המלאכותי) שמניעה את מרכז ההתנגדות של השן ממיקומו בשורש למרכז הסמך למשל, משנה כמובן את המערכת הפיזיקאלית שמורכבת על השן, בכך שהיא מאפשרת לשן, שכאשר מופעל עליה למשל וקטור להטיה או זוגי, להסתובב סביב מרכז ההתנגדות במקומו החדש שנמצא כבר על כותרת השן. כאשר מפעילים וקטור להטיה, במצב שבו רק הריסון הטבעי פועל, ומרכז ההתנגדות ממוקם בשורש, במחצית אורך חותכת או ניב לערך, אזי הווקטור יגרום לרוטציית השן סביב מרכז ההתנגדות שלה, כך שקצה הכותרת מחד והאפקס מנגד, ינועו במידה שווה בכיוונים מנוגדים. תנועת הטיה זו משנה את שיפוע השן. אולם כאשר מרכז ההתנגדות של השן נמצא בסמך עצמו שמודבק לכותרת, אזי וקטור הטיה או הזוגי שיפעלו על השן, יגרמו לרוטציה של השן סביב ציר הסיבוב שיימצא במרכז הסמך, כאשר קצה השורש (אפקס) נע פי כמה מאשר קצה הכותרת, בכיוון הפוך. תנועה זו, בכל הממדים, שמשנה גם היא את שיפוע השן, אך ציר הסיבוב שלה נמצא בכותרת, במרכז הסמך ולא במרכז השן. שינוי השיפוע של השן בצורה זו נקרא באורתודנטיה טורק. שילוב התנועות, אחת אחרי השנייה, רוטציה סביב נקודת מרכז ההתנגדות בעת מיקומה בשורש, ולאחריה רוטציה כאשר מרכז ההתנגדות עובר למרכז הסמך, וחוזר חלילה, מייצר את תנועת ההעתקה, טרנסלציה, האורתודונטית. שילוב שתי התנועות הללו נקראת "הליכה" (Walking), שחשיבותה באורתודנטיה לא תסולא בפז. נחזור ונדגיש, שתנועת ה'הליכה' יכולה להיווצר אך ורק בעת טיפול באמצעות מיכשור קבוע שיכול לשנות את מיקום מרכז ההתנגדות. שום מיכשור נייד, בשום מצב, אינו יכול לבצע תנועה שכזו.
המושגים הקשורים לריסון הביולוגי ולריסון המלאכותי, והמידע על תכונותיהם הקשור לטיפול יישור שינים, כמו האפשרות להניע את מרכז ההתנגדות של השן מהשורש לכותרת ולהפך, ושהשליטה על מיקומו של מרכז ההתנגדות מאפשרת להניע את השיניים, לבד או בשילוב עם תנועות אחרות, לכל הכיוונים בכל התנועות האפשריות 'פותחו' על ידי ד"ר נפתלי ברזניאק, מומחה ליישור שיניים ב-2024.
קטגוריה:רפואת שיניים
קטגוריה:שיניים: אנטומיה
| 2024-10-20T06:21:11
|
בובי האקט
|
רוברט ויליאם "בובי" האקט ג'וניור (באנגלית: .Robert William "Bobby" Hackett, Jr; נולד ב-15 באוגוסט 1959) הוא שחיין אמריקאי בעבר. הוא סגן אלוף אולימפי (מונטריאול 1976), זוכה מדליית ארד באליפות העולם (ברלין 1978) ואלוף המשחקים הפאן אמריקאיים (מקסיקו סיטי 1975) במשחה ל-1500 מטר חופשי, שיאן עולם בעבר (1976–1979) במשחה ל-800 מטר חופשי ואלוף עולם (ברלין 1978) ושותף לשיא עולם (1978–1983) במשחה שליחים 4x200 מטר חופשי.
ביוגרפיה
האקט נולד ביונקרס, מדינת ניו יורק.
1975
ב שנערכו במקסיקו סיטי הוא זכה בשתי מדליות, זהב וכסף. מדליית זהב במשחה ל-1500 מטר חופשי (15:53.10 דקות) ומדליית כסף במשחה ל-400 מטר חופשי (4:03.38 דקות).
1976
שיאן עולם
במבחנים האמריקאים לאולימפיאדת מונטריאול שנערכו בלונג ביץ', קליפורניה ב-21 ביוני הוא קבע במשחה ל-800 מטר חופשי שיא עולם חדש של 8:01.54 דקות, שיפור לשיא בן שלושת החודשים וחצי של סטיבן הולנד מאוסטרליה (8:02.91 דקות), שיא זה החזיק מעמד כשנתיים ו-9 חודשים ונשבר על ידי ולדימיר סלניקוב מברית המועצות (7:56.49 דקות).
סגן אלוף אולימפי
במשחקים האולימפיים עצמם הוא זכה במדליית כסף במשחה ל-1500 מטר חופשי בשיא אישי חדש של 15:03.91 דקות (שיא ארצות הברית לגיל 16 הנוכחי, אחד משיאי הגילאים הכי ותיקים בארצות הברית), אחרי בן ארצו בריאן גודל שקבע שיא עולם חדש של 15:02.40 דקות ולפני סטיבן הולנד (15:04.66 דקות). שלושת המנצחים קבעו תוצאה טובה יותר משיא העולם של בריאן גודל (15:06.66 דקות).
1978
אלוף עולם
באליפות העולם שנערכה במערב ברלין בשנת 1978 הוא זכה בשתי מדליות, זהב וארד. מדליית זהב במשחה שליחים 4x200 מטר חופשי ביחד עם ברוס פורניס, בילי פורסטר וראודי גיינס בשיא עולם חדש של 7:20.82 דקות, לפני ברית המועצות (7:28.41 דקות) ומערב גרמניה (7:33.29 דקות) ומדליית ארד במשחה ל-1500 מטר חופשי בתוצאה של 15:23.38 דקות, אחרי ולדימיר סלניקוב שקבע שיא אליפות חדש של 15:03.99 דקות ובורוט פטריץ' מיוגוסלביה (15:20.77 דקות).
1979
בשנת 1979 במשחקים הפאן אמריקאים שנערכו בסן חואן, פוארטו ריקו הוא זכה במדליית ארד במשחה ל-1500 מטר חופשי (15:46.83 דקות).
לאחר שפרש משחייה תחרותית החל משנת 2012 הוא מתגורר ועובד באזור המטרו של ניו יורק, ליד המקום שבו גדל. הוא מתפרנס מנדל"ן ומתנדב באימון ילדים בשחייה. בשנת 1986 קיבל תואר שני במנהל עסקים מבית הספר לעסקים של הרווארד. וכיום הוא מאמן שחייה במשרה חלקית באוניברסיטת אמורי.
ראו גם
התפתחות שיא העולם במשחה ל-800 מטר חופשי
קישורים חיצוניים
קטגוריה:שחייני חופשי
קטגוריה:אלופי עולם בשחייה
קטגוריה:שחיינים באולימפיאדת מונטריאול (1976)
קטגוריה:שיאני עולם אמריקאים: שחייה
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1959
| 2024-10-14T13:58:02
|
יהושע ליב לוינסון
|
הפניה יהושע לייב לוינסון
| 2024-10-13T07:25:45
|
יהושע לוינסון
|
הפניה יהושע לייב לוינסון
| 2024-10-13T07:27:17
|
אליעזר פופקו
|
רבי אליעזר פופקו (18 במרץ 1886 – 23 בספטמבר 1961) רבה הראשי של קהילת יהודי וועליזש ברוסיה, ורב קהילת עץ חיים בפילדלפיה.
חייו
אליעזר נולד בראדין, ליטא, לחיים יהושע השל ולבלומה לבית אברמוביץ. בצעירותו למד בישיבת טלז. בשנת תרס"ז נישא לפעשה חיה, בתו של רבי , רבה של קנא שליד וילנה ולאחר מכן של סרטוב .
הוא נסמך לרבנות בשנת 1908, וכיהן במשך עשרים וארבע שנים כרבה הראשי של קהילת יהודי וליז' שברוסיה. במשך שנות פעילותו כרב ברוסיה, נשפט הרב פופקו פעמיים בשנות השלושים של המאה ה-20, בעקבות טענה כי הוא מיפר את מדיניות הדת של ברית המועצות ונידון לשנתיים בכלא בסיביר. בפועל הוא ריצה רק חלק מהעונש, שכן אנשי הרבנות של ארצות הברית הצליחו להוציאו לחופשי.
בשנת 1931, היגר הרב פופקו לארצות הברית, שם שימש כרב בקהילות בהאוורהיל, מסצ'וסטס ופרובידנס, רוד איילנד .
בהמשך בשנת 1942 מונה לרב קהילת עץ חיים בפילדלפיה . כן שימש כנשיא כבוד וחבר בוועד המנהל של אגודת הרבנים של ארצות הברית וקנדה.
ארבעת בניו הגדולים נשלחו ללמוד בישיבת ישראל מאיר כגן (חפץ חיים) בראדין. בניו מילאו תפקידים רבניים בעולם היהודי.
הרב פופקו נפטר בעת שאושפז במרכז הרפואי אלברט איינשטיין בפילדלפיה ב-23 בספטמבר 1961.
אשתו פעשה חיה, נפטרה ב-1976 בגיל 87.
משפחתו
בנו, הרב ברוך אהרן פופקו, היה רב בפיטסבורג, פנסילבניה, ונשיא המזרחי בארצות הברית, ומחברם של מאמרים, ספרים ואנתולוגיות רבות.
בנו הרב חיים יצחק פופקו, שימש רב בברוקלין וסגן נשיא אגודת הרבנים, וממנהיגי אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה.
חתנו הוא הרב מרדכי סאוויצקי, "העילוי מלידא", שהיה רב אב"ד בוסטון, חיבר עשרים ושתיים חיבורים על התלמוד.
בנו, רבי ראובן פופקו פרסם ספר בשם תורת ראובן בפילדלפיה בשנת 1940, ובו הסכמה חמה מאת רבי איסר זלמן מלצר. נפטר צעיר לימים.
בתו, ריסיה (שושנה) נפטרה ב-2009, נישאה לרב גדליה דב שוורץ
בנו, הרב אברהם אריה פופקו רב קהילה בפילדלפיה.
בנו, הרב מרדכי פופקו שימש אף הוא כרב קהילה בפילדלפיה.
בנו, הרב שלמה פופקו רב בקולומבוס שבאוהיו, בג'קסונוויל שבפלורידה ובקהילת "חובבי תורה" בקראון הייטס, ניו יורק.
קישורים חיצוניים
ספר שנתון יהודי אמריקאי 1963
הערות שוליים
| 2024-10-13T11:56:39
|
זיגמונט
|
קטגוריה:שמות פרטיים פולניים
| 2024-10-13T07:50:34
|
The Chain
|
"The Chain" (בעברית: "השרשרת") הוא שיר של להקת הרוק הבריטית-אמריקאית פליטווד מק שיצא באלבומם Rumours משנת 1977. זהו השיר היחיד מהאלבום שכל חמשת חברי הלהקה באותה תקופה (סטיבי ניקס, לינדזי בקינגהאם, כריסטין מקווי, ג'ון מקווי ומיק פליטווד) כתבו יחד.
"The Chain" הפך למרכיב עיקרי בהופעות החיות של הלהקה, ובדרך כלל גם פתח אותן. השיר הוצג כרצועת הפתיחה באלבום החי The Dance משנת 1997, וכן באלבום הלהיטים של הלהקה. השיר זכה להצלחה מיוחדת בבריטניה, שם מקטע אינסטרומנטלי מהשיר שימש כנעימת הנושא בסיקור פורמולה 1 של הערוצים BBC וערוץ 4.
רקע
כל חמשת חברי הלהקה בעת כתיבת האלבום Rumours זכו בקרדיט על השיר; הקטע האחרון של "The Chain" (שמתחיל בסולו גיטרת בס) נוצר על ידי ג'ון מקווי ומיק פליטווד. חלקים אחרים עובדו מתוך שיר של כריסטין מקווי שנקרא "Keep Me There". לינדזי בקינגהאם עיבד את השיר והכניס מקטע שנעשה בו שימוש גם בדואט עם סטיבי ניקס שנקרא "Lola (My Love)". ניקס כתבה את המילים בנפרד וחשבה שהם יתאימו למנגינה. המילים מדברות על התפרקות מערכת היחסים של ניקס ובקינגהאם – כמו רבים מהשירים ב-Rumors.
יציאה לאור וביקורת
Rumours זכה לשבחים בביקורת עם יציאתו לאור. בזמן העבודה על האלבום בקינגהאם וניקס סיימו את מערכת היחסים ארוכת השנים שלהם, נישואיהם של ג'ון וכריסטין מקווי התפרקו, וכך גם של פליטווד ואשתו; רבים ציינו את "The Chain" כביטוי מוחצן של הקרע הפנימי ששרר בלהקה באותה העת. הגרדיאן ו-Paste דירגו את השיר מספר 10 ומקום 1, בהתאמה, ברשימת 30 השירים הגדולים ביותר של פליטווד מק.
בשנת 1997, פליטווד מק הוציאו אלבום הופעה חיה בשם The Dance, שהיה מעין איחוד של חברי הלהקה מתקופת Rumours. הביצוע של "The Chain", שפתח את ההופעה והאלבום, הגיע למקום ה-30 במצעד בילבורד מיינסטרים רוק. גרסת האולפן הופיעה במצעדים בשנת 2009, שם הגיעה למקום ה-94 בבריטניה. שנתיים לאחר מכן, השיר הגיע לשיא במקום ה-81. באוקטובר 2023, השיר זכה לעיטור פלטינה מרובעת מידי איגוד תעשיית ההקלטות הבריטי (BPI) עבור יותר מ-2,400,000 השמעות ומכירות.
מופיעים
לינדזי בקינגהאם – גיטרות חשמליות, דוברו, זמר מוביל
סטיבי ניקס – זמרת מובילה והרמוניות
כריסטין מקווי – הרמוניום, אורגן האמונד, הרמוניות
ג'ון מקווי – גיטרה בס
מיק פליטווד – תופים, תוף מרים
מיקומי שיא
שימוש במדיה
סיקור תחרות הפורמולה 1 של BBC השתמש בנעימת הבס בסוף השיר כנעימת נושא מ-1978 עד 1996 ושוב מ-2009 עד 2015, ובכך הפך השיר למוכר ביותר בבריטניה.
השיר הושמע והשפיע רבות על הסרט של אולפני מארוול משנת 2017, שומרי הגלקסיה: חלק 2. "The Chain" שימש גם כשיר הסיום לפרק מהעונה הראשונה של הסדרה הדגל שלנו אומר מוות, והופיע באופן בולט בסרט אני, טוניה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שירי 1977
קטגוריה:סינגלים מ-1997
קטגוריה:סינגלים מ-2004
קטגוריה:שירי פליטווד מק
קטגוריה:שירים באנגלית
קטגוריה:שירים על כאב לב
קטגוריה:סינגלים בהוצאת וורנר רקורדס
קטגוריה:סינגלים בהוצאת מאבריק רקורדס
קטגוריה:סינגלים בהוצאת BMG רייטס מנג'מנט
| 2024-10-17T12:10:00
|
הסנאט של אוהיו
|
הסנאט של אוהיו (באנגלית: Ohio Senate) הוא הבית העליון של האספה הכללית של אוהיו. לצד בית הנבחרים של אוהיו, מהווה הסנאט את הרשות המחוקקת במדינה.
הסנאט המדינתי מתכנס בבית המדינה של אוהיו השוכן בקולומבוס, בירת המדינה. בשנת 1803 התקיימה הישיבה הראשונה של הסנאט. הסנאטורים נבחרים לכהונה בת ארבע שנים ומחלוקים לקבוצות הנבחרות כל אחת בשנתיים אחרות (בדומה לסנאט של ארצות הברית), כך שמחצית מהמושבים בסנאט עומדים לבחירה מחדש בכל מערכת בחירות. נשיא הסנאט של אוהיו מנהל את הפרלמנט בעת התכנסות המליאה ואחראי על סדר היום השוטף.
מאז 1984 שולטת המפלגה הרפובליקנית בסנאט של אוהיו ונהנית בה מדריסת רגל רחבה. על הסנאטורים ישנה הגבלת כהונה לשתי קדנציות בלבד, דהיינו שמונה שנים סך הכול. כל סנאטור מייצג כ-349 אלף מתושבי אוהיו, וכל מחוז בחירה כולל שלוש מחוזות מקבילים לאלה של בית הנבחרים המדינתי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
אוהיו
קטגוריה:אוהיו
| 2024-10-14T17:02:53
|
Love Island
|
הפניה אי האהבה (זיכיון)
| 2024-10-13T10:32:27
|
גדוד הנדסה 8173
|
הפניהגדודי חיל ההנדסה הקרבית#גדוד הנדסה 8173
| 2024-10-13T10:41:55
|
Whiplash (שיר)
|
"Whiplash" הוא שיר של להקת הת'ראש מטאל האמריקאית מטאליקה, אשר מהווה לסינגל הבכורה שלה והראשון מתוך אלבום הבכורה שהוציאה לאור בשנת 1983, Kill 'Em All. בצדו השני של הסינגל נכללות שתי רצועות ("Seek & Destroy" ו-"Phantom Lord") שהוקלטו באולפן, ואליהן התווספו בעריכה קולות רקע של קהל.
בשנת 2004 הקליטה להקת ההבי מטאל האמריקאית מוטורהד גרסת כיסוי לשיר שהופיע באלבום גרסאות הכיסוי Metallic Attack: The Ultimate Tribute. גרסה זו זכתה בפרס גראמי לביצוע המטאל הטוב ביותר לשנת 2005.
רשימת השמעה
גרסת תקליט
גרסאות קסטה ותקליטור
משתתפים
ג'יימס הטפילד - זמרה, גיטרת קצב
קירק האמט - גיטרה מובילה
לארס אולריך - תופים
קליף ברטון - בס
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שירי 1983
קטגוריה:סינגלי בכורה מ-1984
קטגוריה:שירי מטאליקה
קטגוריה:שירים באנגלית
| 2024-10-19T09:34:03
|
מספר על-סופי
|
הפניה מספר טרנספיניטי
| 2024-10-13T11:24:46
|
כוורת - המופע האחרון
|
הפניה כוורת – המופע האחרון
| 2024-10-13T11:28:44
|
ביבליוגרפיה של סטיבן קינג
|
הסופר האמריקאי סטיבן קינג, אשר כותב בעיקר ספרי אימה, מותחנים, וספרי מדע בדיוני, פרסם נכון ל-2024, 65 רומנים, כולל שבעה שפורסמו בשם העט "ריצ'רד בכמן", מעל ל-200 סיפורים קצרים שפורסמו ב-12 אנתולוגיות, חמישה ספרי עיון, ו-19 תסריטים. יצירותיו זכו לאורך השנים לפופולריות עצומה, ומעל ל-400 מיליון עותקים של יצירותיו נמכרו לאורך השנים ברחבי העולם. רבים מיצירותיו גם עובדו לסרטי קולנוע, סדרות טלוויזיה וחוברות קומיקס.
חלק ניכר מיצירותיו של קינג מתרחשות במדינת מיין בה קינג מתגורר.
מעל ל-60 מספריו של סטיבן קינג נכללו לאורך השנים ברשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס, ורבים מהם הגיעו למקום הראשון ברשימה.
רומנים
שנהשם הספרהוצאהISBNמספר העמודיםבגרסה האנגליתהערות1974קאריDoubleday1991975חלקת סיילם439מועמדות לפרס הפנטזיה העולמי, 19761977הניצוץ447מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן הפנטזיה הטוב ביותר, 1978RageSignet Books211הרומן הראשון של קינג שפורסם תחת שם העט הבדוי ריצ'רד בכמן1978העמדהDoubleday823מועמדות לפרס הפנטזיה העולמי, 1979
מועמדות לפרס לוקוס, 19791979The Long WalkSignet Books384פורסם תחת שם העט הבדוי ריצ'רד בכמןשטח מתViking Press428מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן הפנטזיה הטוב ביותר, 19801980אש זרה426מועמדות לפרס הפנטזיה הבריטית, 1981
מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן המדע הבדיוני הטוב ביותר, 19811981RoadworkSignet Books274פורסם תחת שם העט הבדוי ריצ'רד בכמןקוג'וViking Press319זכה בפרס הפנטזיה הבריטית, 1982
מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן הפנטזיה הטוב ביותר, 19821982הנרדףSignet Books219פורסם תחת שם העט הבדוי ריצ'רד בכמןהמגדל האפל: האקדוחןGrant2241983כריסטיןViking526מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן הפנטזיה הטוב ביותר, 1984בית כברות לחיות שעשועיםDoubleday374מועמדות לפרס הפנטזיה העולמי, 1984
מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן הפנטזיה הטוב ביותר, 1984מחזור אנשי הזאבLand of Enchantment127הספר אוייר על ידי ברני רייטסון1984הקמיעViking646הספר נכתב בשיתוף פעולה עם פיטר שטראוב.
מועמדות לפרס הפנטזיה העולמי, 1985
מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן הפנטזיה הטוב ביותר, 1985עיני הדרקוןPhiltrum Press (1984)
Viking (1987)326פורסם לראשונה במהדורה מוגבלת ב-1984. הספר פורסם לבסוף ב-1987רזהNAL309פורסם תחת שם העט הבדוי ריצ'רד בכמן1986זהViking1138זכה בפרס הפנטזיה הבריטית, 1987
מועמדות לפרס הפנטזיה העולמי, 1987
מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן הפנטזיה הטוב ביותר, 19871987המגדל האפל 2: שליפת השלושהGrant400מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן הפנטזיה הטוב ביותר, 1988מיזריViking310זכה בפרס בראם סטוקר, 1988
מועמדות בפרס הפנטזיה העולמי, 1988טומינוקרסPutnam558מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן המדע הבדיוני הטוב ביותר, 19881989החצי האפלViking431מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן האימה הטוב ביותר, 19901990The Stand: The Complete and Uncut EditionDoubleday1152מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן האימה/הפנטזיה הטוב ביותר, 19911991המגדל האפל 3: ארצות השממהGrant512מועמדות לפרס בראם סטוקר, 1992
מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן האימה/הפנטזיה הטוב ביותר, 1992דברים שצריךViking690מועמדות לפרס בראם סטוקר, 1992
מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן האימה/הפנטזיה הטוב ביותר, 19921992המשחקים של ג'רלד352דולורס קלייבורן305מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן האימה/הפנטזיה הטוב ביותר, 19931994נדודי שינה787מועמדות לפרס בראם סטוקר, 1995
מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן הפנטזיה/האימה הטוב ביותר, 19951995רוז מאדר420מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן האימה/הפנטזיה הטוב ביותר, 19951996גרין מיילSignet Books400זכה בפרס בראם סטוקר, 1997
מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן האימה/הפנטזיה האפלה הטוב ביותר, 1997דספריישן (עיר ושמה ייאוש)Viking704זכה בפרס לוקוס בקטגוריית רומן האימה/הפנטזיה האפלה הטוב ביותר, 1997המשליטיםDutton480פורסם תחת שם העט הבדוי ריצ'רד בכמן1997המגדל האפל 4: המכשף והבדולחGrant787מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן הפנטזיה הטוב ביותר, 1998
מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית ספר האמנות הטוב ביותר, 19981998שק של עצמותScribner529זכה בפרס בראם סטוקר, 1999
זכה בפרס הפנטזיה הבריטית, 1999
זכה בפרס לוקוס בקטגוריית רומן האימה/הפנטזיה האפלה הטוב ביותר, 19991999הילדה שאהבה את טום גורדון2242001לוכד החלומות620בית שחורRandom House625ספר המשך ל"הקמיע".
הספר נכתב בשיתוף פעולה עם פיטר שטראוב.
מועמדות לפרס בראם סטוקר, 2002
מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן הפנטזיה הטוב ביותר, 20022002מתוך הביואיקScribner368מועמדות לפרס בראם סטוקר, 20032003המגדל האפל 5: זאבי הקאלהGrant714מועמדות לפרס בראם סטוקר, 2004
מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן הפנטזיה הטוב ביותר, 20042004המגדל האפל 6: שירתה של סוזנה432מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן הפנטזיה הטוב ביותר, 2005המגדל האפל 7: המגדל האפל845זכה בפרס הפנטזיה הבריטית, 2005
מועמדות לפרס בראם סטוקר, 20052005קולרדו קידHard Case Crime1842006סלולריScribner351סיפורה של ליסי528זכה בפרס בראם סטוקר, 2007
מועמדות לפרס הפנטזיה העולמי, 2007
מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן הפנטזיה הטוב ביותר, 20072007Blaze304פורסם תחת שם העט הבדוי ריצ'רד בכמן2008דומא קי607זכה בפרס בראם סטוקר, 20092009מתחת לכיפה השקופה1074מועמדות לפרס הפנטזיה הבריטית, 2010
מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן המדע הבדיוני הטוב ביותר, 2010201122/11/63849מועמדות לפרס הפנטזיה הבריטית, 2012
מועמדות לפרס הפנטזיה העולמי, 2012
מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן המדע הבדיוני הטוב ביותר, 20122012המגדל האפל 8: הרוח בחור המנעולGrant336הספר השמיני בסדרת "המגדל האפל"2013יריד השעשועיםHard Case Crime288מועמדות לפרס אדגר בקטגוריית הספר המקורי הטוב ביותר בכריכה רכה, 2014
מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן הפנטזיה הטוב ביותר, 2014דוקטור סליפScribner531ספר המשך ל"הניצוץ"
זכה בפרס בראם סטוקר, 2014
מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן הפנטזיה הטוב ביותר, 20142014מר מרצדס436הרומן הראשון בטרילוגיית ביל הודג'ס
זכה בפרס אדגר בקטגוריית הרומן הטוב ביותר, 2015התעוררות המתים403מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן הפנטזיה הטוב ביותר, 20152015כל המוצא זוכה434הרומן השני בטרילוגיית ביל הודג'ס2016סוף המשמרת432הרומן השלישי בטרילוגיית ביל הודג'ס2017קופסת הכפתור של ונדיCemetery Dance Publications175נכתב בשיתוף פעולה עם ריצ'רד צ'יזמריפהפיות נמותScribner702נכתב בשיתוף פעולה אוון קינג
מועמדות לפרס בראם סטוקר, 20182018זר576מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן האימה הטוב ביותר, 2019Elevation1442019המכון576מועמדות לפרס הפנטזיה הבריטית, 2020
מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית רומן האימה הטוב ביותר, 20202021בהמשךHard Case Crime256בילי סאמרסScribner5282022Gwendy's Final TaskCemetery Dance Publications412הרומן השלישי בסדרה. הספר השני שנכתב בשיתוף פעולה עם ריצ'רד צ'יזמרסיפור אגדהScribner5992023HollyScribner449
אנתולוגיות
שנהשם האנתולוגיההוצאותISBNמספר העמודיםבגרסה האנגליתהערות1978משמרת לילהDoubleday336מועמדות בפרס הפנטזיה העולמי, 1979
מועמדות לפרס לוקוס לאנתולוגיה הטובה ביותר, 19791982עונות מתחלפותViking Press527מועמדות בפרס הפנטזיה העולמי, 1983
מועמדות לפרס לוקוס לאנתולוגיה הטובה ביותר, 19831985צוות שלדיPutnam512זכה בפרס לוקוס לאנתולוגיה הטובה ביותר, 1986
מועמדות בפרס הפנטזיה העולמי, 19861990ארבע אחרי חצותViking Press763זכה בפרס בראם סטוקר, 1991;
מועמדות לפרס הפנטזיה הבריטית, 1991
מועמדות לפרס לוקוס לאנתולוגיה הטובה ביותר, 19911993סיוטים וחזיונות816מועמדות לפרס בראם סטוקר, 1994
מועמדות לפרס לוקוס לאנתולוגיה הטובה ביותר, 19941999לבבות באטלנטיסScribner528מועמדות לפרס בראם סטוקר, 2000
מועמדות לפרס הפנטזיה הבריטי, 2000
מועמדות לפרס הפנטזיה העולמי, 2000
מועמדות לפרס לוקוס לאנתולוגיה הטובה ביותר, 20002002הכל סופי464מועמדות לפרס בראם סטוקר, 2003
מועמדות לפרס הפנטזיה הבריטי, 2003
מועמדות לפרס לוקוס לאנתולוגיה הטובה ביותר, 20032008מייד אחרי השקיעה386זכה בפרס בראם סטוקר, 2009
מועמדות לפרס הפנטזיה הבריטית, 2009
מועמדות לפרס שירלי ג'קסון, 20092010אפלה מוחלטת, אין כוכבים368זכה בפרס בראם סטוקר, 2011
זכה בפרס הפנטזיה הבריטית, 20112015בזאר לחלומות רעים495זכה בפרס שירלי ג'קסון, 20162020אם זה מדמם448מועמדות לפרס לוקוס בקטגוריית האנתולוגיה הטובה ביותר, 20212024You Like It Darker502
ספרי עיון
שנהשם הספרהוצאהISBNמספר עמודיםעמודים1981Danse MacabreEverest House400זכה בפרס הוגו בקטגוריית ספר העיון הטוב ביותר
זכה בפרס לוקוס בקטגוריית ספר העיון הטוב ביותר, 19821988Nightmares in the SkyViking Studio Books128אוייר על ידי ריצ'רד "f-stop Fitzgerald" מיניסאלי2000On Writing: A Memoir of the CraftScribner228זכה בפרס בראם סטוקר בקטגוריית ספר העיון הטוב ביותר, 2001
זכה בפרס לוקוס בקטגוריית ספר העיון הטוב ביותר, 2001Secret Windows: Essays and Fiction on the Craft of WritingBOMC4332004FaithfulScribner432נכתב בשיתוף פעולה עם סטיוארט אונאן
תסריטים
שנהשם התסריטהערות1982Creepshowסרט אנתולוגיה מהסוגות קומדיה ואימה שמבוסס על תסריט מאת סטיבן קינג.1985Cat's Eyeסרט אנתולוגיה מסוגת האימה המבוסס על הסיפורים הקצרים של קינג "" ו-"The Ledge".Silver Bulletסרט אימה המבוסס על הנובלה של קינג "Cycle of the Werewolf".1986מקסימום אוברדרייבסרט אימה-מדע בדיוני-פעולה-אסונות שנכתב ובוים על ידי סטיבן קינג. הסרט מבוסס על סיפור קצר של קינג בשם "Trucks".1987הפרק "Sorry, Right Number"פרק בסדרת האימה "Tales from the Darkside" שהתבסס על תסריט מקורי מאת סטיבן קינג.1989Pet Semataryסרט אימה המבוסס על רומן באותו השם מאת סטיבן קינג.1991Golden Yearsסדרת טלוויזיה מקורית בת 7 פרקים מהסוגות מותחן-מדע בדיוני שהתבססה על תסריטים שנכתבו על ידי סטיבן קינג בשיתוף פעולה עם ג'וזף אנדרסון.1992Sleepwalkersסרט אימה המבוסס על תסריט מקורי מאת סטיבן קינג.1994העמדהמיני-סדרה המבוססת על רומן באותו השם מאת סטיבן קינג.1996Michael Jackson's Ghostsסרט מוזיקלי קצר בכיכובו של מייקל ג'קסון אשר התבסס על תסריט שנכתב על ידי סטיבן קינג ומיק גאריס והתבסס על קונספט מקורי מאת על ידי גאריס, ג'קסון וקינג.1997The Shiningמיני-סדרה בת שלושה פרקים מסוגת האימה שהתבססה על רומן באותו השם מאת סטיבן קינג.1998הפרק "Chinga"פרק בסדרת הטלוויזיה "תיקים באפלה" שהתבסס על תסריט אותו סטיבן קינג כתב יחד עם יוצר הסדרה כריס קרטר.1999Storm of the Centuryמיני-סדרה מקורית בת שלושה פרקים מסוגת האימה עבורה סטיבן קינג כתב את התסריטים.2002Rose Redמיני-סדרה מקורית בת שלושה פרקים מסוגת האימה עבורה סטיבן קינג כתב את התסריטים.2004Kingdom Hospitalסדרת טלוויזיה בת 13 פרקים מסוגת האימה עם תסריטים שנכתבו על ידי סטיבן קינג. הסדרה הייתה מבוססת על המיני סדרה "הממלכה" מאת של לארס פון טרייר.2006Desperationסרט טלוויזיה מסוגת האימה המבוסס על רומן באותו השם מאת סטיבן קינג.2014הפרק "Heads Will Roll"פרק בסדרת המדע בדיוני-מסתורין-דרמה "בתוך הבועה" המבוסס על רומן באותו השם מאת סטיבן קינג.A Good Marriageסרט מותחן פסיכולוגי המבוסס על נובלה באותו השם מאת סטיבן קינג.2016Cellסרט מהסוגות אימה ומדע בדיוני המבוסס על רומן באותו השם מאת סטיבן קינג שנכתב בשיתוף פעולה עם אדם אלקה.2021הפרק "The Circle Closes"פרק במיני-סדרה "העמדה" המבוסס על רומן באותו השם מאת סטיבן קינג.סיפורה של ליסימיני-סדרת אימה אמריקאית המבוססת על רומן באותו השם מאת סטיבן קינג.
יצירות נוספות
שנהשם היצירההוצאהISBNהערות1982CreepshowPlumeרומן גרפי עם איורים מאת ברני רייטסון.1985The Bachman BooksNALאוסף רומנים קצרים מאת סטיבן קינג אשר פורסמו במקור תחת שם העט הבדוי ריצ'רד בכמן בין השנים 1977 עד 1982. הספר נכלל ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס כאשר פורסם ב-1985. הרומן "Rage" הוסר בהמשך מהמהדורות המאוחרות יותר של הספר.1988Bare Bones – Conversations on TerrorMcGraw-Hillאוסף ראיונות1994Mid-life Confidential: The Rock Bottom Remainders Tour America with Three Chords and an AttitudeViking Pressחיבורים שנכתבו על ידי חברי ארגון הצדקה "The Rock Bottom Remainders" אשר כלל גם את קינג1997Six StoriesPhiltrum Pressאוסף של סיפורים קצרים אשר יצא לשווקים בהוצאה מוגבלת (1100 עותקים) אשר הכילו כולם את חתימתו של קינג.1999Blood and SmokeSimon & Schusterספר שמע אשר מכיל שלושה סיפורים מקורייםStorm of the CenturyPocket Booksתסריט מקורי אותו קינג יצר עבור מיני-סדרה באותו השם. התסריט פורסם כספר בפברואר 1999 לפני מועד השידור הראשוני של סדרת הטלוויזיה אשר הופקה על בסיס התסריט.2000The PlantPhiltrum Pressרומן לא גמור שפורסם במקור בשנים 1982–1985 באופן פרטי, ובשנת 2000 כספר אלקטרוני2009Stephen King Goes to the MoviesPocket Booksמכיל חמישה סיפורים קצרים2010Blockade BillySimon & Schusterמכיל את הסיפור הקצר "Blockade Billy" ואת הסיפור הקצר "Morality"הכרך הראשון של ערפד אמריקאיVertigoרומן גרפי שנכתב בשיתוף פעולה עם סקוט סניידר ומכיל איורים מאת רפאל אלבקרקי.
זכה בפרס אייזנר בקטגוריית "הסדרה החדשה הטובה ביותר", 20112013Ghost Brothers of Darkland CountyHear Musicלברית של מחזמרGunsPhiltrum Pressחיבור אותו כתב סטיבן קינג בעקבות הטבח בבית הספר היסודי סנדי הוק ב-2012 אשר עסק בנושא ההחרפה במקרי האלימות באמצעות כלי ירי בארצות הברית2016Six Scary StoriesCemetery Dance Publicationsאנתולוגיה של סיפורים שנבחרו שנבחרו על ידי סטיבן קינג מבין סיפורים שונים שהוגשו לתחרות בה הוא היה שופט ואשר נערכה בחסות הגארדיאן ו-Hodder & Stoughton.2016צ'רלי הצ'ו-צ'וSimon & Schusterספר ילדים מסוגת האימה אשר פורסם תחת שם העט הבדוי בריל אוונס. הספר מכיל איורים מאת נד דמרוןHearts in SuspensionUniversity of Maine Pressאוסף מאמרים מאת סטיבן קינג שנכתבו בשיתוף פעולה עם סופרים נוספים2018Flight or FrightCemetery Dance Publicationsאנתולוגיה שנערכה על ידי סטיבן קינג ובוו וינסנט אשר כוללת סיפורים שנכתבו על ידי קינג, בוו וינסנט וג'ו היל.2024TrappedCemetery Dance Publicationsספרון בן 40 עמודים שפורסם לראשונה ביוני 2024. הספרון מכיל תוכן הקשור לסרט הקצר עטור הפרסים משנת 2019 בעל אותו השם אשר מבוסס על סיפור מאת סטיבן קינג וריצ'רד צ'יזמר. הספרון כולל בין היתר את התסריט המלא שכתב צ'יזמר, 18 תמונות מאחורי הקלעים מהסרט, ומבחר כרזות חלופיות של הסרט.
הספרון היה זמין במהדורה מוגבלת שפורסמה על ידי Cemetery Dance Publications ללקוחות שביצעו הזמנה מראש לרומן הבא של צ'יזמר, Memorials, אשר אמור לצאת לשווקים ב-22 באוקטובר 2024.
הערות שוליים
*
קטגוריה:רשימות ביבליוגרפיות
| 2024-10-20T06:52:57
|
יחיא פרחאן
|
יחיא עדוואן פרחאן (נולד בשם עדוואן פרחאן ב-1976) הוא עבריין ערבי-ישראלי ורוצח סדרתי האחראי למספר עבירות, כשהבולטת ביותר היא רצח דנה בנט. פרחאן הודה במספר מעשי שוד, אונס וארבעה מקרי רצח, הורשע בשלושה מעשי רצח ואונס אחד, וקיבל שלושה מאסרי עולם רצופים. לאחר ערעור, הוא זוכה מהרצח האחרון בו הואשם, אך הרשעותיו האחרות לא בוטלו.
ביוגרפיה
עדוואן פרחאן נולד למשפחה ערבית מוסלמית בכפר הבדואי הקטן ואדי אל-חמאם. הוא הצעיר מבין 13 ילדים. אביו, יחיא, היה חלק מהפלמ"ח ולחם לצד היהודים במלחמת העצמאות, אך נפטר כשבנו היה בן 5 בלבד. אמו התקשתה לגדל את פרחאן, שהפך עד מהרה לכבשה השחורה של המשפחה. שנים לאחר מכן נפטרה גם אמו. ב-2007, למורת רוחה של המשפחה, שינה את שמו ליחיא, כדי לכבד את אביו.
כבוגר, יחיא פרחאן הפך לעבריין האחראי למגוון פשעים אך בכל זאת הצליח להתחתן עם אישה בשם זרייה, ממנה נולדו לו ארבעה ילדים, שאחת מהם סבלה ממחלת כליות. הוא בילה איתם זמן מועט עקב מאסר בבתי כלא שונים. כשהיה גבר בן 26 אנס נערה בת 13 מטבריה (המזוהה בשם י'). פרחאן התעלל בילדה ובמשפחתה, הכה את המתבגרת בשתי הזדמנויות שונות ואילץ אותה להתאסלם. לנערה נולד תינוק, אך מכיוון שלא היה ברור מי האב, נשלח הילד למשפחת אומנה.
פשעים
פרחאן נכנס לעולם הפשע לראשונה בגיל 16, אך נעצר ונכלא לראשונה ב-1998, בגיל 22. מאז היו לו הרשעות רבות, והוא ריצה מאסר בבתי הכלא שיטה, אשמורת, צלמון ואשל. לטענת שוטרים ממחוז הצפון, בשלב מסוים הוא היה מודיע, אך הקשר עמו הופסק לאחר שמידע שלו התברר כלא אמין.
עבירות שאינן רצח
ינואר 1999: אונס ועבירות מין אחרות. נידון לארבע שנות מאסר, ושוחרר בספטמבר 2002.
2004: ניסה להרעיל את אחת מאחיותיו.
תחילת 2004: החזקת נשק. נידון לשנה ושמונה חודשי מאסר, בתוספת 20 חודשי מאסר על תנאי. שוחרר בשנת 2006.
ספטמבר 2005: פרחאן אנס זונה בטבריה. הוא עלה לדירתה, התפשט, איים עליה בסכין, ואנס אותה מספר פעמים. כשסיים, הוא גרר אותה למכוניתו שם חיכתה חברתו, אך היא הצליחה להימלט מאחיזתו.
2006: שבועיים לאחר השחרור, פרחאן נעצר שוב בשל ביצוע פשעים כמו פריצה, גניבת רכב, זיוף, הונאה, לשון הרע בנסיבות מחמירות ושני מעשי שוד. בשוד הראשון הוא גנב דלק מתחנת דלק, דקר את בעל התחנה, ואיים לשרוף את רכבו אם ידבר על כך. בשנייה הוא שדד תושב טבריה תוך שהוא מאיים עליו במברג.
הוא אנס תיירת מאוסטרליה. הוצא צו איסור פרסום על התיק.
רצח ראשון
על פי הודאותיו, פרחאן ביצע את הרצח הראשון שלו ב-1994, בגיל 18. הוא הרג חבר ליד גשר אריק ברמת הגולן. לא ניתן היה לאמת את הודאתו, והוא לא הועמד לדין על הרצח הזה.
רצח סילביה מולארובה
תיירת ומתנדבת בת 27 מצ'כיה, סילביה מולארובה בילתה את רוב זמנה בפאב ליד דוגית. פרחאן הבחין באישה השיכורה מנסה לתפוס טרמפ במרץ 2003, הוא וחברתו הסיעו את מולארובה לנחל צלמון. הוא החזיק אותה בשיער וחנק את מולארובה למוות בכבל דק. לאחר מכן, הוא הכניס את ראשה לנחל, וכשגופה הפסיק לנוע לחלוטין, הוא הכריח את חברתו לקשור אבנים לגופה, כדי שלא תצוף.
רצח דנה בנט
ב-26 במאי 2003, פרחאן וחברתו הבחינו בדנה בנט יוצאת ממונית שירות תוך כדי נסיעה ברכבו. השניים שכנעו את בנט להיכנס לרכבם, ולאחר שנכנסה, החל פרחאן לנסוע לעבר שדה במגדל. כשהם הגיעו, הוא הכה את בנט המבוהלת בפניה, קרע את החולצה שלה, הוריד לה את החזייה וחנק אותה בה. החברה, י', צפתה בכל האירוע ובהמשך סייעה בשריפת הגופה ובהסתרת השרידים.
רצח אהרון שמחוב
ביולי 2004, בהיותו בבית מעצר בטבריה, התפתחה קטטה בין האסירים. לאחר ארוחת הבוקר למחרת, פרחאן הלך בעקבות אהרון שמחוב, אחד האסירים המעורבים במאבק ששיתף פעולה עם הרשויות, אל אזור המקלחת. כשהרעש הוסווה ידי המים הזורמים, פרחאן המשיך להכות את שמחוב, וחנק אותו בחוט שנלקח ממכנסיו של הקורבן. לאחר מכן תלה את הגופה מראש המקלחת, בניסיון לדמות התאבדות.
משפט וגזר דין
לאחר גילוי גופתה של בנט ב-2009, נחקרה י' על המקרה, והודתה כי פרחאן הרג את הילדה. בתקופה זו הוא נכלא בבאר שבע בגין שוד וגניבה והמתין למשפט בגין אחד ממקרי האונס. בחקירה הודה פרחאן בפשעיו ובשאר מעשי הרצח, תוך שהוא מרמז שי' סייעה לו בשניים מהם. אשמתו הוכחה, שכן הוא הצליח לשחזר את זירת הפשע של בנט במדויק.
במשפט הוא חזר בו מהודאותיו, והאשים את הרשויות במניעת גישה לעורכי הדין שלו, לתרופות ולשינה. הוא גם טען כי הרוצח האמיתי מסתובב חופשי וכי גם רומן זדורוב, שנחשד ברצח אישה, חף מפשע. למרות טענותיו, יחיא פרחאן נידון לשלושה מאסרי עולם רצופים, פלוס 12 שנים בגין האונס בטבריה.
ב-2 בספטמבר 2013 אושר ערעור של פרחאן המזכה אותו ממותו של שמחוב, מאחר שלא היו מספיק ראיות להוכחת אשמתו. עם זאת, השופטים אישרו את שאר ההרשעות ושלחו את פרחאן למרכז לבריאות הנפש שער מנשה.
ראו גם
ערביי ישראל
הערות שוליים
קטגוריה:מורשעים ברצח בישראל
קטגוריה:רוצחים סדרתיים ישראלים
קטגוריה:מורשעים באונס בישראל
קטגוריה:בדואים ישראלים
קטגוריה:ערבים ישראלים
קטגוריה:ואדי אל-חמאם
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1976
| 2024-10-17T07:10:59
|
יחיא עדוואן פרחאן
|
הפניה יחיא פרחאן
| 2024-10-13T11:51:12
|
הגביע האנדורי
|
הגביע האנדורי (בספרדית: Copa Constitució, נקרא גם: Copa Constitució Valira Seguretat עקב סיבות מסחריות) הוא טורניר בשיטת "נוקאאוט" המתקיים מדי שנה, והוא נחשב לתחרות השנייה בחשיבותה בכדורגל האנדורי, אחרי ליגת העל האנדורית. התחרות המאורגנת על ידי התאחדות הכדורגל האנדורית, החלה בשנת 1991, והחל מעונת 1994/1995 הוא אושר על ידי אופ"א, מאז הוסדר ענף הכדורגל במדינה בצורה מקצוענית יותר.
משחקי הגמר
קבוצה המסומנת בכתב מודגש זכתה גם באליפות ליגת העל האנדורית באותה העונה והשלימה דאבל מקומי.
עונהזוכהתוצאהסגניתאצטדיון1991סנטה קולומהתחרות לא רשמית1992תחרות לא התקיימה1993תחרות לא התקיימה1994פרינסיפאטתחרות לא רשמית1995פרינסיפאטלא ידועלא ידועלא ידוע1996פרינסיפאט2–0סנטה קולומהלא ידוע1997פרינסיפאט7–0סנט ז'וליהלא ידוע1998פרינסיפאט4–3סנטה קולומהלא ידוע1999פרינסיפאט3–1סנטה קולומהלא ידוע2000קוסטלאסיו אספורטיבה6–0אנקאםלא ידוע2001סנטה קולומה2–0סנט ז'וליהלא ידוע2002לוסיטאנוס2–0אינטר אסקלדסלא ידוע2003סנטה קולומה5–3סנט ז'וליהלא ידוע2004סנטה קולומה1–0סנט ז'וליהלא ידוע2005סנטה קולומה2–1סנט ז'וליהלא ידוע2006סנטה קולומה1–1ה (5–3 פ)ריינג'רסהאצטדיון העירוני, אנדורה לה ולה2007סנטה קולומה2–2ה (4–2 פ)סנט ז'וליההאצטדיון העירוני, אנדורה לה ולה2008סנט ז'וליה6–1לוסיטאנוסהאצטדיון העירוני, אנדורה לה ולה2009סנטה קולומה6–1לוסיטאנוסמגרש הספורט אקסיובל, אקסיובל2010סנט ז'וליה1–0יו.אי. סנטה קולומהמגרש הספורט אקסיובל, אקסיובל2011סנט ז'וליה3–1יו.אי. סנטה קולומהמגרש הספורט אקסיובל, אקסיובל2012סנטה קולומה1–0לוסיטאנוסמגרש הספורט אקסיובל, אקסיובל2013יו.אי. סנטה קולומה2–2 (3–2ה)סנט ז'וליהמגרש הספורט אקסיובל, אקסיובל2014סנט ז'וליה2–1לוסיטאנוסהאצטדיון העירוני, אנדורה לה ולה2015סנט ז'וליה1–1ה (5–4 פ)סנטה קולומההאצטדיון העירוני, אנדורה לה ולה2016יו.אי. סנטה קולומה3–0אנגורדניהאצטדיון העירוני, אנדורה לה ולה2017יו.אי. סנטה קולומה1–0סנטה קולומההאצטדיון הלאומי, אנדורה לה ולה2018סנטה קולומה2–1סנט ז'וליההאצטדיון הלאומי, אנדורה לה ולה2019אנגורדני2–0סנטה קולומההאצטדיון הלאומי, אנדורה לה ולה2020אינטר אסקלדס2–0סנטה קולומההאצטדיון הלאומי, אנדורה לה ולה2021סנט ז'וליה2–1אתלטיק ד'אסקלדסהאצטדיון הלאומי, אנדורה לה ולה2022אתלטיק ד'אסקלדס4–1אקסטרמניההאצטדיון הלאומי, אנדורה לה ולה2023אינטר אסקלדס2–1סנטה קולומההאצטדיון הלאומי, אנדורה לה ולה2024יו.אי. סנטה קולומה0–0 (1–0ה)פאס דה לה קאסההאצטדיון הלאומי, אנדורה לה ולה
תוצאות לפי קבוצה
קבוצהמספר זכיותמספר סגנויותעונות זכייהעונות סגנות1סנטה קולומה982001, 2003, 2004, 2005, 2006, 2007, 2009, 2012, 20181996, 1998, 1999, 2015, 2017, 2019, 2020, 20232סנט ז'וליה682008, 2010, 2011, 2014, 2015, 20211997, 2001, 2003, 2004, 2005, 2007, 2013, 20183פרינסיפאט5–1995, 1996, 1997, 1998, 1999–4יו.אי. סנטה קולומה422013, 2016, 2017, 20242010, 20115אינטר אסקלדס212020, 202320026לוסיטאנוס1420022008, 2009, 2012, 20147אנגורדני11201920168אתלטיק ד'אסקלדס11202220219קוסטלאסיו אספורטיבה1 –2000–10אנקאם–1–200011ריינג'רס –1 –200612אקסטרמניה –1 –202213פאס דה לה קאסה– 1–2024
קישורים חיצוניים
מחזיקות הגביע של אנדורה לאורך השנים, באתר RSSSF – Rec.Sport.Soccer Statistics Foundation
הערות שוליים
קטגוריה:אנדורה: כדורגל
אנדורה
| 2024-10-14T14:24:50
|
לירון אטיה
|
לירון אטיה (נולד בשנת 1983) הוא זמר, מוזיקאי ופזמונאי ישראלי, סולן להקת הפיל הכחול. אטיה נחשב לדמות מעוררת השראה בשל יצירתו המוזיקלית הייחודית ומאבקו האישי לאחר תאונת סקי שעבר בשנת 2005, בה נותר משותק בפלג גופו התחתון. מאז, מתנייד אטיה בכיסא גלגלים, אך המשיך ליצור ולהופיע.
התאונה הובילה לשינוי משמעותי בחייו, אך הוא לא נתן לה להפריע ליצירתו. מאז הוא משמש כסמל לנחישות והתמודדות עם משברים. התאונה אף נתנה השראה לשירים רבים שכתב, שבהם הוא משלב תכנים אישיים ואוניברסליים.
ביוגרפיה וקריירה מוזיקלית
לירון אטיה הוא הסולן והמייסד של להקת "הפיל הכחול", אחת מהלהקות המובילות בז'אנר הרוק האלטרנטיבי בישראל. הלהקה זכתה לפופולריות בזכות שילוב סגנונות מוזיקליים מגוונים ושירים עם עומק רגשי ונושאים חברתיים. אטיה כותב ומלחין את רוב שירי הלהקה, בהם עוסק בנושאים כמו אהבה, חופש, כאב אישי והתמודדות עם אתגרים.
לאחר התאונה בשנת 2005 הפך המאבק הפיזי והרגשי לחלק בלתי נפרד מהיצירה המוזיקלית של אטיה, והשירים שהוא כותב מאז מבטאים תכנים עמוקים יותר של תקווה, כוח והתמודדות עם החיים במצב חדש. בשנת 2021 שב להופיע לאחר הפסקה של תשע שנים, כשחזרתו לבמה לוותה בהתאמות מיוחדות להנגשת המופע עבורו.
התאונה והשיקום
במהלך חופשת סקי בחרמון בשנת 2005, אטיה עבר תאונה קשה שהובילה לשיתוק בפלג גופו התחתון.
הוא אושפז בשיקום במחלקה לשיקום שדרה בבית לוינשטיין כעשרה חודשים, ושם סביב מיטת חוליו נולדה הלהקה הפיל הכחול שמשמעות השם הוא ה Blue Pill, הכדור הכחול אותו היה לירון נוהג לקחת במהלך האשפוז לשיכוך הכאבים.
חבריו מספרים:"מתוך הכאב צמחה המוזיקה… המון חברים הגיעו לשם… היינו יושבים בגינה של בית לוינשטיין, מזמינים פיצות ומנגנים. בחודשים האחרונים התמקמנו על המדשאה, לירון שכב על המיטה, כי עדיין לא היה יכול לשבת על כיסא גלגלים. כשלא היה יכול לכתוב בעצמו, הוא הכתיב לנו אקורדים ומילים לשירים."
מאבק למען הנגשה
לאחר הפציעה, אטיה הפך לדמות מרכזית במאבק להנגשת המרחב הציבורי עבור אנשים עם מוגבלויות. הוא יזם את פרויקט "תו נגיש פה", המיועד לסמן מקומות נגישים לאנשים עם מוגבלויות, בדגש על הופעות ומקומות תרבותיים. המיזם זכה לתמיכה מאמנים בולטים כמו אסף אמדורסקי וקובי אפללו. בנוסף, קיבל אות הוקרה מעיריית ירושלים על פועלו בתחום זה.
חיים אישיים
לירון אטיה נמצא בזוגיות עם השחקנית והדוגמנית שרה דיין.
בשנת 2021 העלה לירון קליפ ביתי שלו עם בת זוגו, ובו גרסת כיסוי לשיר של אלביס פרסלי, "אני לא יכול שלא להתאהב" (Can't Help Falling In Love) שהפך ויראלי. באותו הערב הקליפ כבר שודר בתוכניות טלוויזיה כמו "הצינור" ברשת 13 ו"שש" עם עודד בן־עמי בקשת 12.
פרסים והוקרה
אטיה זכה להוקרות על פועלו למען הנגשה והעלאת מודעות לנושאים של אנשים עם מוגבלויות, בין היתר כאות הוקרה מעיריית ירושלים.
ועדת הפרס נימקה את הסיבות למתן האות: “פעילותו המבורכת והמשמעותית של אטיה לקידום עצמאות, שוויון ושותפות מלאה של אנשים עם מוגבלות בחברה, בין היתר ביוזמות להנגשת מרחבים שעד היום היו מדירים, כגון הנגשת בתי עלמין, ולהבדיל, הופעות תרבות והגברת נוכחות תקשורתית”.
החזרת כתב היד לחיים
בשנת 2023 יצר המעצב אלרון בוקאי פונט חדש המבוסס על כתב ידו של אטיה מתקופת לימודיו בתיכון, שנעלם בעקבות תאונת הסקי. הפונט, שנקרא "פיל כחול", זמין לשימוש חופשי והוא מאפשר ללירון להתחבר מחדש ליצירה בכתב.הגופן "פיל כחול", באתר "הפונטון"
ראו גם
הפיל הכחול
קישורים חיצוניים
הגופן "פיל כחול", באתר "הפונטון"
הערות שוליים
קטגוריה:זמרים ישראלים
קטגוריה:פזמונאים ישראלים
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1983
| 2024-10-13T22:01:34
|
ריטרגטינג
|
הפניה מיקוד מחדש
| 2024-10-13T12:23:42
|
חיות כיס
|
הפניה יונקי כיס
| 2024-10-13T12:25:10
|
סדרת סמסונג גלקסי נוט
|
סדרת סמסונג גלקסי נוט (באנגלית: Samsung Galaxy Note Series) הייתה סדרת דגל שהופסקה של טלפונים חכמים, פאבלטים וטאבלטים שפותחה ושווקה על ידי סמסונג אלקטרוניקה.
הסדרה הייתה ממוקדת בעיקר לאינטראקציה עם המכשיר בעזרת עט מגע; כל הדגמים בסדרה הגיעו עם עט מגע דיגיטלי המכונה "S Pen" ושולבו עם משטח רישום דיגיטלי רגיש ללחץ של חברת וואקום מתחת למסך. כמו כן, הם כללו תוכנות המותאמות לשימוש בעט כמו רישום הערות, אפליקציות שרטוט וציור, הערות קופצות ומסכי ריבוי-משימות מפוצלים. הסדרה שימשה סדרת דגל הממוקמת מעל סדרת גלקסי S והייתה חלק רחב יותר מסדרת הסמסונג גלקסי של מכשירים ממוחשבים מבוססי אנדרואיד.
סדרת גלקסי נוט זכורה לטובה כשנחשבה לאחת הדוגמאות המוצלחות הראשונות מבחינה מסחרית של "פאבלטים" - סדרת טלפונים חכמים עם מסכים גדולים שנועדו לשלב את הפונקציונליות של טאבלט וטלפון, ועזרה להאיץ את המגמה של טלפונים חכמים גדולים להפוך לנורמה באמצע שנות ה-2010. מהוצאת המכשיר הראשון בסדרה ב-2011 ועד אוקטובר 2013 סמסונג מכרה למעלה מ-50 מיליון מכשירים.
באוגוסט 2016, סמסונג עלתה לכותרות עקב דיווחים על מקרי התלקחויות ופיצוצים של מכשירי גלקסי נוט 7 שהושקו בתחילת החודש. לאחר ניסיון החברה להרגיע את הציבור שמדובר בטווח מצומצם של מכשירים, החלו להגיע דיווחים נוספים גם בספטמבר. באוקטובר 2016 רשות שדות התעופה הפדרלית של ארצות הברית אף יצאה בהוראת חירום שאין לעלות לטיסות עם המכשיר, ואחריה רשויות נוספות בעולם, כולל בישראל.
סמסונג הספיקה להתאושש מהר מהמקרה עד השקת הדגם היורש באוגוסט 2017, גלקסי נוט 8, שגרף הצלחה רבה לצד הגלקסי S8 שהושק במרץ באותה שנה.
באוגוסט 2021, ראש מערך התקשורת הסלולרית של סמסונג TM Roh (רו טאי-מון), אישר את השמועות על הגעת הסדרה לסיומה כאשר הצהיר כי לא ייחשף מכשיר נוט חדש באירוע ההשקה של 2021, והסיבה העיקרית לכך היא הרחבת ייצור סדרת המתקפלים של סמסונג. "במקום לחשוף הפעם גלקסי נוט חדש, נרחיב את תכונות הנוט האהובות למכשירי גלקסי נוספים" הוסיף.
החל משנת 2022, סמסונג חזרה לייצר את הגלקסי נוט ושילבה אותו תחת מיתוג חדש בתוך סדרת הגלקסי S שלה, בשם "אולטרה", כאשר הוא מגיע עם מקום ייעודי לעט ותמיכה מלאה, לאחר שגלקסי S21 אולטרה כלל תמיכה בו אך נמכר ללא העט.
באוגוסט 2024 נפוצה שמועה על שינוי נוסף של סמסונג. על פי הדלפות, החברה תחליף את מיתוג ה"אולטרה" בתוך סדרת ה-S מהמכשיר הקרוב, שייקרא "Galaxy S25 Note" (גלקסי S25 נוט), כנראה על מנת לעניין קהל חדש אך עדיין לכלול אזכור לסדרת הנוט אותה סמסונג מיזגה לסדרת ה-S ב-2021.
טלפונים חכמים
מכשיר השקה מפרט סמסונג גלקסי נוט 11 בספטמבר 2011 מעבד כפול ליבה בתדר עבודה של 1.4 ג'יגה הרץ.
אחסון פנימי בנפח 16 ג'יגה בייט, שניתן להרחבה באמצעות כרטיס microSD עד ל-32 ג'יגה בייט נוספים.
זיכרון RAM בנפח 1 ג'יגה בייט.
מערכת הפעלה אנדרואיד 2.3 (ג'ינג'רברד).
המסך בגודל 5.3 אינץ' מסוג Super AMOLED HD וברזולוציית 800×1280 פיקסלים.
מופעל על ידי סוללת Li-ion בקיבולת של 2500 מיליאמפר-שעה.
בעל מצלמה אחת אחורית (8 מגה-פיקסל) ומצלמה אחת קדמית (2 מגה-פיקסל).
עד ל-15 באוגוסט 2012, נמכרו 10 מיליון יחידות ברחבי העולם.סמסונג גלקסי נוט II 26 בספטמבר 2012 מעבד ארבע ליבות בתדר עבודה של 1.6 ג'יגה הרץ.
אחסון פנימי בנפח 16, 32 או 64 ג'יגה בייט, שניתן להרחבה באמצעות כרטיס microSD עד ל-64 ג'יגה בייט נוספים.
זיכרון RAM בנפח 2 ג'יגה בייט.
מערכת הפעלה אנדרואיד 4.1.1.
המסך בגודל 5.55 אינץ' מסוג Super AMOLED HD וברזולוציית 720×1280 פיקסלים.
מופעל על ידי סוללת Li-ion בקיבולת של 3100 מיליאמפר-שעה.
בעל מצלמה אחת אחורית (8 מגה-פיקסל) ומצלמה אחת קדמית (1.9 מגה-פיקסל).
עד ל-25 בנובמבר 2012, נמכרו 5 מיליון יחידות ברחבי העולם.סמסונג גלקסי נוט 3 4 בספטמבר 2013 מעבד ארבע ליבות בתדר עבודה של 2.3 ג'יגה הרץ (בגרסת ה-LTE).
אחסון פנימי בנפח 32 או 64 ג'יגה בייט, שניתן להרחבה באמצעות כרטיס microSD עד ל-64 ג'יגה בייט נוספים.
זיכרון RAM בנפח 3 ג'יגה בייט.
מערכת הפעלה אנדרואיד 4.3.
המסך בגודל 5.7 אינץ' מסוג Super AMOLED HD וברזולוציית 1080×1920 פיקסלים.
מופעל על ידי סוללת Li-ion בקיבולת של 3200 מיליאמפר-שעה.
בעל מצלמה אחת אחורית (13 מגה-פיקסל) ומצלמה אחת קדמית (2 מגה-פיקסל).
תוך 60 יום בלבד מהשקתו, נמכרו 10 מיליון יחידות ברחבי העולם.סמסונג גלקסי נוט 4 3 בספטמבר 2014 שתי גרסאות: גרסה עם מעבד סנאפדרגון ארבע ליבות בתדר עבודה של 2.7 ג'יגה הרץ או גרסה עם מעבד אקסינוס שמונה ליבות (4 במהירות 1.9 ג'יגה הרץ, ן-4 במהירות 1.3 ג'יגה הרץ).
אחסון פנימי בנפח 16 או 32 ג'יגה בייט, שניתן להרחבה באמצעות כרטיס microSD עד ל-128 ג'יגה בייט נוספים.
זיכרון RAM בנפח 3 ג'יגה בייט.
מערכת הפעלה אנדרואיד 4.4.4.
המסך בגודל 5.7 אינץ' מסוג Super AMOLED QHD וברזולוציית 1440×2560 פיקסלים.
מופעל על ידי סוללת Li-ion בקיבולת של 3220 מיליאמפר-שעה.
בעל מצלמה אחת אחורית (16 מגה-פיקסל) ומצלמה אחת קדמית (3.7 מגה-פיקסל).
בחודש הראשון להשקתו, נמכרו 4.5 מיליון יחידות ברחבי העולם.סמסונג גלקסי נוט אדג' 3 בספטמבר 2014 שתי גרסאות: גרסה עם מעבד סנאפדרגון ארבע ליבות בתדר עבודה של 2.7 ג'יגה הרץ או גרסה עם מעבד אקסינוס שמונה ליבות (4 במהירות 1.9 ג'יגה הרץ, ן-4 במהירות 1.3 ג'יגה הרץ).
אחסון פנימי בנפח 32 או 64 ג'יגה בייט, שניתן להרחבה באמצעות כרטיס microSD עד ל-128 ג'יגה בייט נוספים.
זיכרון RAM בנפח 3 ג'יגה בייט.
מערכת הפעלה אנדרואיד 4.4.4.
המסך בגודל 5.6 אינץ' מסוג Super AMOLED QHD וברזולוציית 1600×2560 פיקסלים.
מופעל על ידי סוללת Li-ion בקיבולת של 3000 מיליאמפר-שעה.
בעל מצלמה אחת אחורית (16 מגה-פיקסל) ומצלמה אחת קדמית (3.7 מגה-פיקסל).
עד ל-4 בפברואר 2015, נמכרו 630 אלף יחידות ברחבי העולם.סמסונג גלקסי נוט 5 13 באוגוסט 2015 מעבד אקסינוס שמונה ליבות (4 במהירות 2.1 ג'יגה הרץ, ן-4 במהירות 1.5 ג'יגה הרץ).
אחסון פנימי בנפח 16 או 32 ג'יגה בייט, שניתן להרחבה באמצעות כרטיס microSD עד ל-128 ג'יגה בייט נוספים.
זיכרון RAM בנפח 4 ג'יגה בייט.
מערכת הפעלה אנדרואיד 5.1.1.
המסך בגודל 5.7 אינץ' מסוג Super AMOLED QHD וברזולוציית 1440×2560 פיקסלים.
מופעל על ידי סוללת Li-ion בקיבולת של 3020 מיליאמפר-שעה.
בעל מצלמה אחת אחורית (16 מגה-פיקסל) ומצלמה אחת קדמית (5 מגה-פיקסל).
ביום הראשון להשקתו, נמכרו 75 אלף יחידות ברחבי העולם.סמסונג גלקסי נוט 7 2 באוגוסט 2016 סמסונג מדלגת על גלקסי נוט 6 כדי להתאים את מספר הדגם לזה של סדרת ה-S באותה שנה.
שתי גרסאות: גרסה עם מעבד סנאפדרגון 820 ארבע ליבות (2 במהירות 2.2 ג'יגה הרץ ו-2 במהירות 1.6 ג'יגה הרץ) או מעבד אקסינוס 8890 שמונה ליבות (4 במהירות 2.3 ג'יגה הרץ, ן-4 במהירות 1.6 ג'יגה הרץ).
אחסון פנימי בנפח 64 ג'יגה בייט, שניתן להרחבה באמצעות כרטיס microSD עד ל-256 ג'יגה בייט נוספים.
זיכרון RAM בנפח 4 ג'יגה בייט.
מערכת הפעלה אנדרואיד 6.0.1.
המסך בגודל 5.7 אינץ' מסוג Super AMOLED QHD וברזולוציית 1440×2560 פיקסלים.
מופעל על ידי סוללת Li-ion בקיבולת של 3500 מיליאמפר-שעה.
בעל מצלמה אחת אחורית (12 מגה-פיקסל) ומצלמה אחת קדמית (5 מגה-פיקסל).
בספטמבר 2016 סמסונג הודיעה על הפסקת הייצור עקב דיווחים על התלקחויות המכשיר והכריזה על ריקול על כ-2.5 מיליון מכשירים שהספיקו להימכר.
ביולי 2017 סמסונג השיקה את הגלקסי נוט FE (גרסת המעריצים) עם אנדרואיד 7 ונפח סוללה קטן יותר של 3200 מיליאמפר-שעה, שהיווה תיקון לגלקסי נוט 7.סמסונג גלקסי נוט 8 4 באוגוסט 2017 שתי גרסאות: גרסה עם מעבד סנאפדרגון 835 שמונה ליבות במהירות של 2.5 ג'יגה הרץ או מעבד אקסינוס 8895 שמונה ליבות (4 במהירות 2.3 ג'יגה הרץ, ן-4 במהירות 1.7 ג'יגה הרץ).
אחסון פנימי בנפח 64, 128 או 256 ג'יגה בייט, שניתן להרחבה באמצעות כרטיס microSD עד ל-256 ג'יגה בייט נוספים.
זיכרון RAM בנפח 6 ג'יגה בייט.
מערכת הפעלה אנדרואיד 7.1.1.
המסך בגודל 6.3 אינץ' מסוג Super AMOLED QHD וברזולוציית 1440×2960 פיקסלים.
מופעל על ידי סוללת Li-ion בקיבולת של 3300 מיליאמפר-שעה.
בעל שתי מצלמות אחוריות (12 מגה-פיקסל כל אחת) ומצלמה אחת קדמית (8 מגה-פיקסל).
לאחר 48 יום מההשקה דווח על מיליון יחידות שנמכרו רק בדרום קוריאה. הדגם גרף הצלחה רבה והיווה התאוששות למשבר ההתלקחויות של הגלקסי נוט 7 ב-2016.סמסונג גלקסי נוט 9 9 באוגוסט 2018 שתי גרסאות: גרסה עם מעבד סנאפדרגון 845 שמונה ליבות (4 במהירות 2.8 ג'יגה הרץ ו-4 במהירות 1.8 ג'יגה הרץ) או מעבד אקסינוס 9810 שמונה ליבות (4 במהירות 2.9 ג'יגה הרץ, ן-4 במהירות 1.9 ג'יגה הרץ).
אחסון פנימי בנפח 128 או 512 ג'יגה בייט, שניתן להרחבה באמצעות כרטיס microSD עד ל-512 ג'יגה בייט נוספים.
זיכרון RAM בנפח 6 או 8 ג'יגה בייט.
מערכת הפעלה אנדרואיד 8.1.
המסך בגודל 6.4 אינץ' מסוג Super AMOLED QHD וברזולוציית 1440×2960 פיקסלים.
מופעל על ידי סוללת Li-ion בקיבולת של 4000 מיליאמפר-שעה.
בעל שתי מצלמות אחוריות (12 מגה-פיקסל כל אחת) ומצלמה אחת קדמית (8 מגה-פיקסל).
לאחר 54 יום מההשקה דווח על מיליון יחידות שנמכרו רק בדרום קוריאה, קצב רק מעט איטי יותר מקודמו, גלקסי נוט 8.סמסונג גלקסי נוט 10 7 באוגוסט 2019גלקסי נוט 10 נחשב לסדרה, כאשר הפעם סמסונג בחרה להוציא 5 דגמים שונים: גלקסי נוט 10, נוט 10 פלוס, נוט 10 (5G), נוט 10 פלוס (5G) ונוט 10 לייט (מאוחר יותר באותה שנה).
גלקסי נוט 10 (כולל 5G)
שתי גרסאות: גרסה עם מעבד סנאפדרגון 855 שמונה ליבות (1 במהירות 2.8 ג'יגה הרץ, 3 במהירות 2.4 ג'יגה הרץ ו-4 במהירות 1.8 ג'יגה הרץ) או מעבד אקסינוס 9825 שמונה ליבות (2 במהירות 2.7 ג'יגה הרץ, 2 במהירות 2.4 ג'יגה הרץ ן-4 במהירות 1.9 ג'יגה הרץ).
אחסון פנימי בנפח 256 ג'יגה בייט שלא ניתן להרחבה.
זיכרון RAM בנפח 8 או 12 ג'יגה בייט.
מערכת הפעלה אנדרואיד 9 "פאי" עם ממשק משתמש One UI 1.5.
המסך בגודל 6.3 אינץ' מסוג Dynamic AMOLED וברזולוציית 1080×2280 פיקסלים.
מופעל על ידי סוללת Li-ion בקיבולת של 3500 מיליאמפר-שעה.
בעל שלוש מצלמות אחוריות (מצלמה עיקרית 16 מגה פיקסל ושתי מצלמות 12 מגה-פיקסל כל אחת) ומצלמה אחת קדמית (10 מגה-פיקסל).
גלקסי נוט 10 פלוס (כולל 5G)
שתי גרסאות: גרסה עם מעבד סנאפדרגון 855 שמונה ליבות או מעבד אקסינוס 9825 שמונה ליבות, כמו בנוט 10.
אחסון פנימי בנפח 256 או 512 ג'יגה בייט שניתן להרחבה באמצעות כרטיס microSD עד ל-1 טרה בייט נוספים.
זיכרון RAM בנפח 12 ג'יגה בייט.
מערכת הפעלה אנדרואיד 9 "פאי" עם ממשק משתמש One UI 1.5 בדומה לנוט 10.
המסך בגודל 6.8 אינץ' מסוג Dynamic AMOLED וברזולוציית 1440×3040 פיקסלים.
מופעל על ידי סוללת Li-ion בקיבולת של 4300 מיליאמפר-שעה.
בעל שלוש מצלמות אחוריות (מצלמה עיקרית 16 מגה פיקסל ושתי מצלמות 12 מגה-פיקסל כל אחת) ומצלמה אחת קדמית (10 מגה-פיקסל) בדומה לנוט 10.
גלקסי נוט 10 לייט
מעבד אקסינוס 9810 שמונה ליבות (4 במהירות 2.9 ג'יגה הרץ ו-4 במהירות 1.9 ג'יגה הרץ)
אחסון פנימי בנפח 128 ג'יגה בייט שניתן להרחבה באמצעות כרטיס microSD עד ל-1 טרה בייט נוספים.
זיכרון RAM בנפח 6 או 8 ג'יגה בייט.
מערכת הפעלה אנדרואיד 10 "פאי" עם ממשק משתמש One UI 2.0.
המסך בגודל 6.7 אינץ' מסוג Super AMOLED וברזולוציית 1080×2400 פיקסלים.
מופעל על ידי סוללת Li-ion בקיבולת של 4500 מיליאמפר-שעה.
בעל שלוש מצלמות אחוריות (שלוש מצלמות 12 מגה-פיקסל כל אחת) ומצלמה אחת קדמית (32 מגה-פיקסל).
לאחר 25 יום מההשקה דווח על מיליון יחידות שנמכרו רק בדרום קוריאה, שיא מכירות היסטורי חדש.סמסונג גלקסי נוט 20 5 באוגוסט 2020 שתי גרסאות: גרסה עם מעבד סנאפדרגון 865+ שמונה ליבות (1 במהירות 3.1 ג'יגה הרץ, 3 במהירות 2.4 ג'יגה הרץ ו-4 במהירות 1.8 ג'יגה הרץ) או מעבד אקסינוס 990 שמונה ליבות (2 במהירות 2.7 ג'יגה הרץ, 2 במהירות 2.5 ג'יגה הרץ, ן-4 במהירות 2 ג'יגה הרץ).
אחסון פנימי בנפח 128, 256 או 512 ג'יגה בייט, שניתן להרחבה בגרסת האולטרה בלבד באמצעות כרטיס microSD עד ל-1 טרה בייט נוספים.
זיכרון RAM בנפח 8 או 12 ג'יגה בייט.
מערכת הפעלה אנדרואיד 10 "פאי" עם ממשק משתמש One UI 2.5.
המסך בגודל 6.7 אינץ' מסוג Super AMOLED QHD וברזולוציית 1080×2400 פיקסלים לגרסת הנוט 20, ו-6.9 אינץ' מסוג Dynamic AMOLED QHD וברזולוציית 1440×3088 פיקסלים לגרסת הנוט 20 אולטרה.
מופעל על ידי סוללת Li-ion בקיבולת של 4300 מיליאמפר-שעה לנוט 20, ו-4500 מיליאמפר שעה לנוט 20 אולטרה.
הנוט 20 בעל שלוש מצלמות אחוריות (מצלמה עיקרית 64 מגה פיקסל ושתי מצלמות 12 מגה-פיקסל כל אחת) ומצלמה אחת קדמית (10 מגה-פיקסל). הנוט 20 אולטרה מחזיק במערך דומה אך המצלמה העיקרית שלו היא של 108 מגה פיקסל.
עד הפסקת הייצור שלו בתחילת 2022 דווח על 3.2 מיליון יחידות שנמכרו ברחבי העולם, מספר שהיה נמוך משמעותית מהערכות החברה ולבסוף היווה סיבה עיקרית לסגירת הסדרה באופן סופי.
טאבלטים
מכשיר השקה מפרט סמסונג גלקסי נוט 10.1 6 באוגוסט 2012 מעבד Exynos 4412 ארבע ליבות במהירות 1.4 ג'יגה הרץ.
אחסון פנימי בנפח 16, 32 או 64 ג'יגה בייט, שניתן להרחבה באמצעות כרטיס microSD עד ל-64 ג'יגה בייט נוספים.
זיכרון RAM בנפח 2 ג'יגה בייט.
מערכת הפעלה אנדרואיד 4.0.3.
המסך בגודל 10.1 אינץ' מסוג TFT LCD וברזולוציית 800×1280 פיקסלים.
מופעל על ידי סוללת Li-ion בקיבולת של 7000 מיליאמפר-שעה.
בעל מצלמה אחת אחורית (5 מגה-פיקסל) ומצלמה אחת קדמית (1.9 מגה-פיקסל).
נמכר בגרסת WiFi וגרסת 3G ו-WiFi. סמסונג גלקסי נוט 8.0 5 באפריל 2013 מעבד Exynos 4412 שמונה ליבות במהירות 1.6 ג'יגה הרץ.
אחסון פנימי בנפח 16 או 32 ג'יגה בייט, שניתן להרחבה באמצעות כרטיס microSD עד ל-64 ג'יגה בייט נוספים.
זיכרון RAM בנפח 2 ג'יגה בייט.
מערכת הפעלה אנדרואיד 4.1.2.
המסך בגודל 8 אינץ' מסוג TFT LCD וברזולוציית 800×1280 פיקסלים.
מופעל על ידי סוללת Li-ion בקיבולת של 4600 מיליאמפר-שעה.
בעל מצלמה אחת אחורית (5 מגה-פיקסל) ומצלמה אחת קדמית (1.3 מגה-פיקסל).
נמכר בגרסאות WiFi, משולב 3G ו-WiFi ומשולב 4G ו-WiFi. סמסונג גלקסי נוט 10.1 (2014) 10 באוקטובר 2013 מעבד סנאפדרגון 800 ארבע ליבות במהירות 2.3 ג'יגה הרץ בגרסת ה-4G LTE, ומעבד Exynos 5420 שמונה ליבות במהירות 1.9 ג'יגה הרץ בשאר הגרסאות.
אחסון פנימי בנפח 16, 32 או 64 ג'יגה בייט, שניתן להרחבה באמצעות כרטיס microSD עד ל-64 ג'יגה בייט נוספים.
זיכרון RAM בנפח 3 ג'יגה בייט.
מערכת הפעלה אנדרואיד 4.3.
המסך בגודל 10.1 אינץ' מסוג TFT LCD וברזולוציית 1600×2560 פיקסלים.
מופעל על ידי סוללת Li-ion בקיבולת של 8220 מיליאמפר-שעה.
בעל מצלמה אחת אחורית (8 מגה-פיקסל) ומצלמה אחת קדמית (2 מגה-פיקסל).
נמכר בגרסאות WiFi, משולב 3G ו-WiFi ומשולב 4G ו-WiFi. סמסונג גלקסי נוט פרו 12.2 9 בפברואר 2014 מעבד סנאפדרגון 800 ארבע ליבות במהירות 2.3 ג'יגה הרץ בגרסת ה-4G LTE, ומעבד Exynos 5420 שמונה ליבות במהירויות 1.3 ו-1.9 ג'יגה הרץ בשאר הגרסאות.
אחסון פנימי בנפח 32 או 64 ג'יגה בייט, שניתן להרחבה באמצעות כרטיס microSD עד ל-128 ג'יגה בייט נוספים.
זיכרון RAM בנפח 3 ג'יגה בייט.
מערכת הפעלה אנדרואיד 4.4.2 (קיטקט).
המסך בגודל 10.1 אינץ' מסוג TFT LCD וברזולוציית 1600×2560 פיקסלים.
מופעל על ידי סוללת Li-ion בקיבולת של 9500 מיליאמפר-שעה.
בעל מצלמה אחת אחורית (8 מגה-פיקסל) ומצלמה אחת קדמית (2 מגה-פיקסל).
נמכר בגרסאות WiFi, משולב 3G ו-WiFi ומשולב 4G ו-WiFi.
המכשיר מהווה את הטאבלט האחרון בסדרה, כאשר סמסונג מיקדה מאז ואילך את מאמציה לסדרת הגלקסי טאב.
ראו גם
סמסונג גלקסי
סדרת סמסונג גלקסי S
סדרת סמסונג גלקסי A
סדרת סמסונג גלקסי J
סדרת סמסונג גלקסי Z
סדרת סמסונג גלקסי M
סדרת סמסונג גלקסי F
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:טלפונים חכמים מסדרת סמסונג גלקסי
קטגוריה:סמסונג גלקסי
| 2024-10-20T09:26:58
|
דניאלה פלג
|
דניאלה פלג (נולדה ב-21 באוקטובר 2004) היא גולשת רוח ישראלית, סגנית אלופת העולם (2022) ואלופת אירופה (2024) בדגם iQFOiL.
ביוגרפיה
פלג גדלה במושב בית חנניה והחלה להתאמן בגלישת רוח כשהייתה בת תשע ומשתייכת למועדון השייט הפועל שדות-ים. היא למדה בבית הספר התיכון חוף הכרמל (מעגן מיכאל) ושירתה בצה"ל בבסיס עתלית במעמד של ספורטאי מצטיין.
קריירה
פלג החלה להתאמן בגלישת רוח בגיל תשע ובצעירותה זכתה במספר תחרויות בין-לאומיות; ב-2017, כשהייתה בת 12, זכתה באליפות אירופה עד גיל 15 בדגם טכנו 293, כשבין היתר גברה על שרון קנטור שסיימה במקום השלישי. כעבור שנה היא זכתה במדליית כסף באליפות העולם עד גיל 17 כשסיימה לפני קנטור ואחרי נעמה גרינברג הישראליות. ב-2020, בגיל 15, החלה פלג להתחרות בדגם ה-iQFoil וסיימה במקום הרביעי באליפות אירופה, ראשונה מבין המתחרות עד גיל 19.
באליפות העולם לשנת 2022 אשר נערכה בברסט שבצרפת, זכתה פלג במדליית הכסף. בתום 15 שיוטי המוקדמות דורגה פלג במקום השביעי הכללי אשר העלה אותה לשלב רבע הגמר. ברבע הגמר היא סיימה במקום השני ועלתה לחצי הגמר שם סיימה ראשונה ועלתה לגמר. בשיוט הגמר היא חצתה את קו הסיום במקום השני אחרי מרתה מאגטי (איטליה) ולפני מאיה מוריס (ישראל). הייתה זו המדליה הראשונה של פלג בתחרות בוגרים.
באוקטובר 2024, באליפות אירופה בגלישת רוח בדגם iQFoil אשר נערכה בקליארי שבאיטליה, זכתה פלג במדליית הזהב. בתום 13 שיוטי המוקדמות היא סיימה במקום השלישי הכללי אשר העלה אותה אוטומטית לשלב חצי הגמר, בו היא ניצחה כאשר סיימה ראשונה. בשיוט הגמר חצתה פלג את המצוף הראשון במקום השני אחרי השייטת הנורווגית, אך מיד לאחר מכן בחרה נתיב גלישה אחר משאר השייטות ולקחה את ההובלה. היא עברה את שלושת המצופים הבאים ראשונה וחצתה ראשונה את קו הסיום לפני מאיה גיסלר (נורווגיה) ואנסטסיה ואלקביץ' (פולין).
קישורים חיצוניים
פרופיל, באתר איגוד השיט הבין-לאומי
הערות שוליים
קטגוריה:גולשות רוח ישראליות
קטגוריה:נשים שייטות ישראליות
קטגוריה:אלופי אירופה בספורט
קטגוריה:ישראליות שנולדו ב-2004
| 2024-10-14T18:51:04
|
שליט"א
|
הפניה ברכת החיים
| 2024-10-13T13:31:03
|
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.