title
stringlengths 1
146
| content
stringlengths 0
337k
| timestamp
timestamp[s] |
|---|---|---|
התפלגות שולית
|
בתורת ההסתברות ובסטטיסטיקה, ההתפלגות השולית של תת-קבוצה של קבוצת של משתנים מקריים היא התפלגות ההסתברות של המשתנים הכלולים בתת-הקבוצה. ההתפלגות השולית מאפיינת את ההסתברות לכל ערך של המשתנים בתת-הקבוצה ללא התייחסות לערכים של המשתנים האחרים.
משתנים שוליים הם אותם משתנים בתת-הקבוצה. כאשר דנים בהתפלגויות בדידות שניתנות להצגה כטבלה, ניתן לחשב את ערכי ההתפלגות השולית על ידי סיכום ערכים בטבלה לאורך שורות או עמודות, וכתיבת הסכום בשולי הטבלה. זהו המקור לשם התפלגות שולית.
במחקרים תיאורטיים או ניתוח מידע, כוללים קבוצה רחבה יותר של משתנים מקריים, אך תשומת הלב מוגבלת לעיתים קרובות למספר קטן של משתנים אלה. ביישומים רבים, ניתוח עשוי להתחיל עם אוסף נתון של משתנים מקריים, ואז תחילה להרחיב את קבוצת המשתנים על ידי הגדרה של משתנים חדשים חדשים (כגון סכום המשתנים המקריים המקוריים) ולבסוף לצמצם את המספר על ידי ההתמקדות בהתפלגות השולית של תת-הקבוצה. ניתן לבצע מספר ניתוחים שונים, כאשר כל אחד מתייחס לתת-קבוצת שונה של משתנים כהתפלגות השולית.
הגדרה
פונקציית הסתברות שולית - משתנים מקריים בדידים
תהי פונקציית התפלגות משותפת של שני משתנים מקריים בדידים, ו- . ההתפלגות השולית של המשתנה , היא התפלגות ההסתברות של המשתנה המקרי כאשר מסכמים עבור כל ערך של את כל ערכי התפלגות ההסתברות המשותפת של כל הערכים של :
ניתן באותו אופן לקבל את , ההתפלגות השולית של .
ניתן לכתוב את ההסתברות השולית גם כתוחלת של ההסתברויות המותנות, למשל:
דוגמה
הטבלה להלן מתארת ההתפלגות המשותפת של שני משתנים מקריים בדידים ו- , שאינם בלתי תלויים. ערכי הסתברויות השוליות של ו- מופיעות בשול התחתון ובשול השמאלי בהתאמה.
x1 x2 x3 x4 ↓ pY(y)
|- align="center"
| y1|| || || ||
| bgcolor="#E8E8E8" |
|- align="center"
| y2|| || || ||
| bgcolor="#E8E8E8" |
|- align="center"
| y3|| || || ||
| bgcolor="#E8E8E8" |
|- align="center "
| pX(x) ←
הקשר לאי תלות של משתנים מקריים
ההתפלגות המשותפת של שני משתנים מקריים בלתי תלויים היא המכפלה של ההתפלגויות השוליות שלהן, כלומר לכל ו .
פונקציית הסתברות שולית - משתנים מקריים רציפים
עבור שני משתנים מקריים רציפים X ו- Y עם פונקצית התפלגות משותפת , פונקציית צפיפות ההסתברות השולית של המשתנה המקרי X מתקבלת על ידי אינטגרציה של על פני Y. באותו אופן מתקבלת ההתפלגות השולית של המשתנה המקרי Y. כלומר
כאשר , ו הם התומכים של X ו- Y בהתאמה.
פונקציית התפלגות מצטברת שולית
ניתן למצוא את פונקציית ההתפלגות המצטברת השולית מפונקציית ההתפלגות המצטברת המשותפת. נזכור כי ההתפלגות המצטברת מקיימת:
עבור משתנים מקריים בדידים
עבור משתנים מקריים רציפים
אם X ו- Y מקבלים ערכים בתחומים [ a, b ] ו [ c, d ] בהתאמה ו . אם d הוא , הביטוי להתפלגות המצטברת הופך לגבול . כך גם עבור .
משתנים מרובים
ממוזער|300x300 פיקסלים| דגימות רבות מהתפלגות נורמלית דו משתנית. ההתפלגויות השוליות מוצגות באדום וכחול. ההתפלגות השולית של X משוערכת על ידי יצירת היסטוגרמה של קואורדינטות X ללא התחשבות בקואורדינטות Y.
ההכללה למקרה של התפלגויות משותפות של משתנים מרובים היא טבעית. אם X1, X2 ,..., Xn הם משתנים מקריים בדידים, אזי פונקציית ההסתברות השולית שלהם תהיה אם X1, X2 ,..., Xn הם משתנים מקריים רציפים, אזי פונקציית צפיפות ההסתברות השולית של המשתנה Xi תתקבל על ידי אינטגרציה על כל המשתנים האחרים
ראה גם
התפלגות הסתברות משותפת
התפלגות מותנית
ביבליוגרפיה
הערות שוליים
קטגוריה:תורת ההסתברות
קטגוריה:תורת ההתפלגויות
| 2024-10-20T08:18:07 |
תאודברט השני
|
הפניה תיאודברט השני
| 2024-10-16T16:19:56 |
לותר הראשון
|
הפניה לותאר הראשון
| 2024-10-16T16:22:30 |
ג'יימס מקדואל
|
ג'יימס מקדואל (באנגלית: James McDowell; ) היה פוליטיקאי אמריקאי מווירג'יניה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של וירג'יניה בשנים 1831–1835 וב-1838, כמושל וירג'יניה ה-29 בשנים 1843–1845 וכחבר בית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1846–1851.
ראשית חייו
ג'יימס מקדואל נולד במחוז רוקברידג' שבווירג'יניה. הוא למד בבית ספר בגרינוויל שבווירג'יניה, בבית ספר פרטי בבראונסבורג, בקולג' וושינטון (כיום אוניברסיטת וושינגטון ולי) בלקסינגטון, וירג'יניה, ובקולג' ייל. ב-1817 הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת פרינסטון ולמד משפטים. הוא התקבל ללשכת עורכי הדין, אך לא עסק במקצוע.
קריירה
בשנים 1831–1835 ושוב ב-1838 היה מקדואל חבר בית הנבחרים של וירג'יניה. ב-1843 נבחר כמושל וירג'יניה. ב-1846 הוא נבחר מטעם המפלגה הדמוקרטית לבית הנבחרים של ארצות הברית כדי לאייש את מושבו של ויליאם טיילור שנפטר. הוא נבחר בהמשך לבית הנבחרים בזכות עצמו, וכיהן בו בסך הכול ממרץ 1846 ועד מרץ 1851.
מותו
ג'יימס מקדואל נפטר באחוזתו, "קול אלטו" , שליד לקסינגטון, וירג'יניה, ב-24 באוגוסט 1851. הוא נטמן בבית הקברות אוק גרוב שבעיר.
מקדואל היה גיסו של הסנאטור תומאס הארט בנטון ממיזורי. על שמו של מקדואל נקרא ב-1858 מחוז מקדואל בווירג'יניה, שכיום נמצא בתחומי וירג'יניה המערבית.
קישורים חיצוניים
ג'יימס מקדואל באתר אגודת המושלים הלאומית
מסמכי ג'יימס מקדואל בספריית וירג'יניה
ג'יימס מקדואל באתר The Political Graveyard
קטגוריה:מושלי וירג'יניה
קטגוריה:מושלי מדינות ארצות הברית מהמפלגה הדמוקרטית
קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מווירג'יניה
קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית
קטגוריה:חברי האספה הכללית של וירג'יניה
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת וושינגטון ולי
קטגוריה:בוגרות אוניברסיטת ייל
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת פרינסטון
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1795
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1851
| 2024-10-17T15:50:18 |
ויליאם סמית' (מושל וירג'יניה)
|
ויליאם סמית' (באנגלית: William Smith; ) היה עורך דין, איש צבא ופוליטיקאי אמריקאי מווירג'יניה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כחבר הסנאט של מדינתו בשנים 1836–1840, כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1841–1843 ובשנים 1853–1861, כמושל וירג'יניה ה-30 וה-35 בשנים 1846–1848 ובשנים 1864–1865, וכחבר בית הנבחרים של וירג'יניה בשנים 1876–1877.
ראשית חייו
ויליאם "בילי" סמית' נולד במרנגו שבמחוז ריצ'מונד (כיום בתחומי מחוז קינג) שבווירג'יניה, כבנם של מרי ווה סמית' ושל דודנה ובעלה קיילב סמית'. סבו מצד אמו, שגם הוא נקרא ויליאם סמית', שירת במיליציה המקומית ונפצע במלחמת הלורד דנמור . סבו מצד אביו, תומאס סמית', לחם במלחמת העצמאות של ארצות הברית. דודו, קולונל אוסטין סמית', שירת במלחמת 1812, ולאחר מכן ייצג את מחוז קינג במשך כמה מושבים של בית הנבחרים של וירג'יניה. אביה של משפחת אימו היגר לפני 1663, ואבי המשפחה המשותף, קצין בצי המלכותי, סר סידני סמית', היגר בערך ב-1720. לסמית' היו שישה או שבעה אחים ואחיות, כולל הכומר תומאס סמית', שכיהן בסמית'פילד שבווירג'יניה ובהמשך בפרקרסבורג שבמערב וירג'יניה, וג'יימס סמית'. בילי סמית' למד בבית ספר פרטי בווירג'יניה ובאקדמיית פליינפילד בקונטיקט, ולאחר מכן שב לווירג'יניה כדי ללמוד משפטים בקריאה עצמית.
משפחתו
ב-1820 נשא סמית' לאישה את אליזבת הנסבורו בל. לשניים נולדו 11 ילדים, שחלקם נפטרו בינקותם או בבחרותם. בנם ויליאם הנרי טבע בים, ובנם האחר, ג'יימס קיילב סמית' התקבל ללשכת עורכי הדין בקליפורניה, אך מת בניקרגואה. בניהם אוסטין סמית', תומאס ג'. סמית' ופרדריק ווה סמית', התגייסו לצבא הקונפדרציה. כל אחד מהם, בזמנים שונים, לחם תחת פיקודו של אביו. לאחר המלחמה, נשא קולונל תומאס סמית' לאישה את בתו של שופט מווירג'יניה, היה לתובע פדרלי בטריטוריית ניו מקסיקו ושופט בבית המשפט העלין של הטריטוריה, לפני ששב לווירג'יניה. אחיו, קפטן פרדריק סמית' עבר לדרום אפריקה. אחיינו, קיילב סמית' (בנו של הכומר תומאס סמית') התפטר מצבא ארצות הברית כדי ללחום בשורות צבא הקונפדרציה, ונפצע בקרב בול ראן הראשון. גיסו של ויליאם סמית', פיטר הנסבורו בל, היה איש המהפכה הטקסנית שלחם במלחמת ארצות הברית–מקסיקו, וכיהן כמושל טקסס השלישי בשנים 1849–1853. דודנו, ויליאם ווה סמית', לחם גם הוא בשורות צבא הקונפדרציה, ולאחר מכן היה לנשיא קולג' רנדולף מייקון , וייסד את קולג' רנדולף, קולג' לנשים ליד לינצ'בורג.
קריירה
ב-1818 התקבל סמית' ללשכת עורכי הדין והחל לעסוק במקצוע בעיירה קלפפר. כעשור לאחר מכן, ב-1827 הוא הקים קו כרכרות דואר ונוסעים שפעל ברחבי וירג'יניה, וב-1831 הרחיב אותו לקרוליינה הצפונית, לקרוליינה הדרומית ולג'ורג'יה. כאשר קיבל חוזה מממשל הנשיא אנדרו ג'קסון להעברת דואר בין וושינגטון די. סי. לבין מילדג'וויל , ג'ורג'יה (אז בירת המדינה), הרחיב סמית' את השירות במספר רב של שלוחות, ובכך השיג תשלומים נוספים. במהלך חקירה של מחלקת הדואר של ארצות הברית, תעריפי היתר של סמית' זכו לפרסום על ידי הסנאטור בנג'מין ו. לי. בשל כך הוא נודע בכינוי "אקסטרה בילי" (Extra Billy), הן בצפון והן בדרום ארצות הברית.
כאיש המפלגה הדמוקרטית שגילה עניין בפוליטיקה, ניצח סמית' בבחירות לסנאט של וירג'יניה מטעם מחוז הבחירה שכלל את מחוזות קלפפר, מדיסון, אורנג', ראפאבאנוק וגרין, וכיהן בו בשנים 1836–1841. במהלך תקופת כהונתו השנייה בסנאט הוא התפטר, לאחר שהתמודד על מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית מול לין בנקס, ונבחר וכיהן בתפקיד בשנים 1841–1843, אך בבחירות של 1842 לא עלה בידו להיבחר לתקופת כהונה נוספת. לאחר מכן הוא עבר למחוז פאוקוויר.
ב-1845 נבחר סמית' כמושל וירג'יניה, וכיהן בתפקיד בשנים 1846–1849, במהלך מלחמת ארצות הברית-מקסיקו. באותה תקופה הוא ניסה להיבחר לסנאט של ארצות הברית, אך לא עלה בידו להיבחר על ידי בית המחוקקים של המדינה שאז בחר את הסנאטורים. עם תום תקופת כהונתו כמושל עקב הגבלת כהונה, עבר סמית' באפריל 1849 לקליפורניה לאחר הבהלה לזהב, ושם הוא היה ב-1850 נשיא הוועידה הדמוקרטית המדינתית הראשונה. עד מהרה שב סמית' לווירג'יניה, ובדצמבר 1852 נבחר שוב לבית הנבחרים של ארצות הברית, וכיהן בו במשך ארבע תקופות כהונה ממרץ 1853 ועד מרץ 1861. אף על פי שב-1862 נבחר סמית' לקונגרס של מדינות הקונפדרציה, הוא התפטר לטובת שירות צבאי. ב-1863 הוא נבחר שוב, הפעם בבחירות כלליות באזור שנשלט על ידי הקונפדרציה, וכיהן עד תום מלחמת האזרחים האמריקאית.
מלחמת האזרחים
כאשר פרשה וירג'יניה מהאיחוד, דחה סמית' הצעה לקבל מינוי כבריגדיר גנרל בצבא הקונפדרציה, והודה שהוא "בור מוחלט בתרגילים צבאיים ובטקטיקות". שבועות ספורים לאחר פרוץ המלחמה, הוא נכח בתקיפת הפרשים של צבא האיחוד בקרב בית המשפט של פיירפקס ביוני 1861. הוא לקח פיקוד על כוחות של הקונפדרציה לאחר מות מפקדם ג'ון קווינסי מאר ונהנה מההתנסות. הוא ביקש להיות מוצב בתפקיד וקיבל דרגה של קולונל של רגימנט הרגלים ה-49 של וירג'יניה, שלושה ימים לפני קרב בול ראן הראשון, שם הרגימנט שלו והוא תפקדו היטב.
סמית' שירת בקונגרס של הקונפדרציה ב-1862, אך שב לרגימנט ה-49 עם פרוץ מערכת חצי האי. ב הוא נפצע, והרגימנט שלו קיבל ציון לשבח. במהלך קרבות שבעת הימים, הועסק הרגימנט שלו בחלק מהמשימות, והוא והמפקדה שלו תוארו שוב כבעלי "קרירות אופיינית" ו"תעוזה". הוא נודע כמי שהפגין זלזול כלפי בוגרי וסט פוינט, וכלפי הטקטיקות הפורמליות שלהם, והמליץ לאנשיו לפעול על פי היגיון בריא במקום לעשות שימוש בהכשרתם הצבאית. הוא בלט במדי הקרב הבלתי שמרניים שלבש.
בקרב אנטיאטם, פיקד סמית' באופן זמני על בריגדה מהדיוויזיה של מייג'ור גנרל . הוא נפצע שלוש פעמים, אך המשיך לפקד, ומייג'ור גנרל ג'. א. ב. סטיוארט כתב שהוא היה "אמיץ באופן בולט ובעל שליטה עצמית". עם תום הקרב היה צורך לשאת אותו אל מחוץ לשדה המערכה. כהוקרה לפעילותו, הוא קודם ב-31 בינואר 1863 לדרגת בריגדיר גנרל. בקרב צ'נסלורוויל הוא פיקד על בריגדה, אך לא בלט בהצטיינותו.
בעת בה פרצה , לא היו הממונים על סמית' מרוצים מתפקודו. ועדיין, הייתה דרושה להם תמיכה מסוימת, שכן הוא היה מושל לשעבר, ונבחר אז לתקופת כהונה נוספת כמושל. מייג'ור גנרל ארלי הנחה את בריגדיר גנרל ג'ון בראון גורדון לשמור על מגע קרוב עם סמית', ופיקד למעשה על שתי הבריגדות שלהם. במהלך קרב גטיסברג סירב סמית' לרדוף אחר הגיס ה-11 של צבא האיחוד, שכן הוא היה מודאג מכך שכוחות האיחוד התקרבו לאגפו השמאלי, וזו הייתה הסיבה המשמעותית שכוחות הקונפדרציה לא הצליחו לתקוף ולכבוש את גבעת בית הקברות ב-1 ביולי 1863. בגבעת קלפ ב-3 ביולי היה סמית' הגנרל המבוגר ביותר בשדה המערכה, והוא נלחם, ללא הצלחה מול גנרל צבא האיחוד המבוגר ביותר, בריגדיר גנרל ג'ורג' ס. גרין . הוא היה הקצין היחידי שלא הוזכר בדוח הרשמי של ארלי, ובשל כך הוא החליט ב-10 ביולי להתפטר. אף על פי כן, הוא קיבל קידום של כבוד לדרגת מייג'ור גנרל, וב-12 באוגוסט קיבל תפקיד של מפקח כללי בו הוא היה אחראי על גיוס הכוחות בווירג'יניה.
לאחר המלחמה
עוד לפני פרוץ מערכת גטיסברג נבחר סמית' לתקופת כהונה שנייה כמושל וירג'יניה, תפקיד בו הוא כיהן מ-1 בינואר 1864 ועד לתום המלחמה. הוא היה בין ראשוני מושלי מדינות הדרום שטענו שהיה צורך לגייס שחורים כדי לתגבר את כוחות הקונפדרציה. מעת לעת הוא שב לשדה המערכה כדי לפקד על כוחות בהגנת ריצ'מונד. ב-9 במאי 1865 הוא הודח מתפקידו ונאסר, אך ב-8 ביוני קיבל חנינה.
סמית' שב לאחוזתו "מונטה רוזה" (מאוחר יותר שונה שמה ל"נפטון לודג'"), שליד וורנטון, שם הוא עסק בחקלאות. בגיל שמונים הוא נבחר לבית הנבחרים של וירג'יניה, וכיהן בו בשנים 1877–1879.
ויליאם סמית' נפטר בוורנטון ב-18 במאי 1887, בגיל 90. הוא נטמן בבית הקברות הוליווד שבריצ'מונד.
קישורים חיצוניים
ויליאם סמית' באתר אגודת המושלים הלאומית
מסמכי ויליאם סמית' (1848-1846) בספריית וירג'יניה
מסמכי ויליאם סמית' (1865-1864) בספריית וירג'יניה
ויליאם סמית' באתר The Political Graveyard
קטגוריה:מושלי וירג'יניה
קטגוריה:מושלי מדינות ארצות הברית מהמפלגה הדמוקרטית
קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מווירג'יניה
קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית
קטגוריה:חברי האספה הכללית של וירג'יניה
קטגוריה:אנשי צבא הקונפדרציה
קטגוריה:עורכי דין אמריקאים במאה ה-19
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1797
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1887
| 2024-10-17T14:37:14 |
מצפה הכוכבים האסטרונומי זיג'ין שאן
|
הפניה מצפה הכוכבים הר סגול
| 2024-10-16T18:27:37 |
שוד דרכים
|
ממוזער|"שודדי דרכים איטלקים מופתעים מאנשי משטרת הוותיקן", ציור של הוראס ורנה מ-1831
שוד דרכים הוא אורח חיים של כנופיות הנוהגות לשדוד ולבזוז עוברי אורח.
דוגמאות היסטוריות של כנופיות המבצעות שוד דרכים היו קיימות במדינות רבות, בהן צרפת, יוון והבלקן, הודו, איטליה, מקסיקו, ספרד ואזורים מסוימים בארצות הברית.
לעיתים מתוארים שודדי דרכים באור חיובי, למשל בבלדות על רובין הוד, באופרת הקבצנים, או בשירים שנכתבו על שודדי דרכים שפעלו בדרום איטליה נגד בית סבויה, לאחר איחוד איטליה. דמותו של ג'ון פלסטף, המופיעה במחזות שייקספיר, מבוססת על שוד דרכים. בין הספרים שנכתבו על שודדי דרכים נמנים הלב של מידלות'יאן ורוניה בת השודד.
הגורמים העיקריים לתופעת שוד דרכים הם שחיתות פוליטית ופני השטח. בין הדוגמאות לשטחים שהקלו על שוד דרכים נמנים יערות אנגליה, חורש המאקי בקורסיקה והמרחב העורפי באוסטרליה.
דוגמאות היסטוריות
איטליה
שודדי דרכים מתוארים בכתבים מיוון העתיקה ורומא העתיקה.
שוד דרכים היה נפוץ באיטליה לאורך ההיסטוריה. מכיוון שהיא הייתה מחולקת לממלכות קטנות, היה קל לכנופיה לנוע ממחוז למחוז בלי להיתפס. באחד משיריו של טורקוואטו טאסו הוא מתאר כיצד נתפס על ידי שודד דרכים, אך הוא נתן לו לעבור ללא פגע מתוך כבוד למשוררים ולשירה.
אנגליה
שוד דרכים היה נפוץ מאד באנגליה מתקופת הרסטורציה האנגלית (1660) ועד מותה של המלכה אן (1714). חלק מהשודדים היו חיילים שערקו ממלחמת האזרחים האנגלית. שוד הדרכים התאפשר בגלל היעדר משילות והיעדר כוח משטרה. משטרת אנגליה הייתה קטנה, לא יעילה ומושחתת. על פי עדויות רבות, חלק מהשוטרים עסקו בעצמם בשוד דרכים, ואחרים שיתפו פעולה עם השודדים תמורת שוחד או סייעו בהלבנת כספים.
מקרי השוד נמשכו מהמאה ה-17 עד סוף המאה ה-19. בין המקרים הידועים נמנו שוד הוראס וולפול, שנורה ונפצע בהייד פארק בשנת 1749, ושוד הלורד פרדריק נורת' בשנת 1774, שפורסם בפירוט רב בעיתוני התקופה.
בשנת 1677 תועד לראשונה הביטוי "" ("עצור ותן לי את כספך!") שבו נהגו להשתמש בזמן שוד. בשנת 1781 תועד הביטוי "" ("הכסף שלך או החיים שלך!") שנעשה בו שימוש גם כיום.
בתקופת ויליאם השלישי, מלך אנגליה, פעלו במשך שנים רבות כנופיות של שודדי דרכים, בעיקר באזור יער אפינג. חלק מהשודדים שנתפסו הוצאו להורג בטייברן. כחלק מהמאבק בתופעה החליט המלך ויליאם השלישי בשנת 1690 להציב 300 פנסי רחוב בעלי מנורות שמן לאורך הדרך המובילה מארמון סנט ג'יימס לארמון קנזינגטון, שכונתה בפי העם "הדרך הרקובה" ("Rotten Row"), שיבוש של השם הרשמי "Route du Roi" ("דרך המלך", בצרפתית). זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של אנגליה שבה הוצבו פנסי רחוב לתאורת לילה.
ארצות הברית
בתקופת המערב הפרוע פעלו בארצות הברית כנופיות של שודדי דרכים.
בזמן השפל הגדול בשנות ה-30 של המאה ה-20 שבו לפעול כנופיות דומות, בהן כנופיית אמא בארקר.
מקסיקו
שודד הדרכים המקסיקני חואן קורטינה נודע בפעילותו בטקסס בתקופה שלפני מלחמת האזרחים האמריקאית.
ספרד
שוד דרכים היה נפוץ בספרד, מרכס סיירה מורנה עד אנדלוסיה. על השודדים נכתבו בלדות ושירי עם רבים. חלקם מתוארים בספר דון קישוט.
צרפת
בתקופת שארל השביעי, מלך צרפת, פעלו כנופיות בשם Ecorcheurs ולאחר מכן Routiers.
בשנים שקדמו למהפכה הצרפתית פעלו שודדי דרכים שהבריחו מלח. כנופיות אלה נהנו ממידה רבה של אהדה ציבורית, והוזהרו או הוסתרו על ידי התושבים.
בקורסיקה פעלו שודדי דרכים במשך שנים רבות בחסות חורש המאקי. חלק מהכנופיות פעיל שם גם כיום.
מדינות נוספות
שוד דרכים הייתה תופעה ידועה עד תחילת המאה ה-20 גם במדינות נוספות, בהן אוסטרליה, הודו, הונגריה, יוון וסלובניה.
בארץ ישראל התפרסם אבו ג'ילדה, שודד דרכים שפעל בתחילת המאה ה-20.
ראו גם
שוד ימי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שוד
קטגוריה:פשעים כלכליים
| 2024-10-19T04:54:12 |
Landslide
|
"Landslide" (בעברית: "מפולת אדמה") הוא שיר של להקת הרוק הבריטית-אמריקאית פליטווד מק, שנכתב ובוצע על ידי סטיבי ניקס. השיר הופיע לראשונה באלבום Fleetwood Mac (1975), ונכלל במספר אלבומי אוסף של הלהקה לאורך השנים. גרסה חיה יצאה לאור כסינגל 23 שנים מאוחר יותר באלבום ההופעה The Dance (1997). השיר הגיע בשיא למקום ה-51 במצעד בילבורד הוט 100 בארצות הברית ולמקום ה-10 במצעד המצעד השירים העכשוויים למבוגרים. "Landslide" קיבל עיטור זהב באוקטובר 2009 עבור מכירות של למעלה מ-500,000 עותקים בארצות הברית, ולפי הערכות הוא מכר למעלה מ-2,000,000 עותקים עד שנת 2017.
בשנת 2021, השיר הגיע למקום ה-163 ברשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים של מגזין רולינג סטון.
רקע
ניקס כתבה את השיר לפני הצטרפותה ללהקה יחד עם בקינגהאם, בן זוגה, ובזמן שהיא תמכה כלכלית בשניהם ולא ידעה אם תמשיך בקריירה המוזיקלית עמו. בזמן ביקור באספן, קולורדו, ניקס השקיפה על הרי הרוקי וחשבה על המפולת המטאפורית שהיא הרגישה שנפלה על חייה באותה העת, מה שהביא אותה לכתוב את השיר.
השיר בוצע על ידי הלהקה כמעט בכל סיבוב הופעות מאז צאתו. בהופעותיה הנפרדות ביצעה אותו ניקס בכל פעם, ולאחר מותה של כריסטין מקווי נהגה להקדיש לה את השיר. The Past Tour Pages , The Fleetwood Mac Legacy
גרסה חיה של השיר יצאה כחלק מהאלבום The Dance; היא הגיעה בשיא למקום ה-51 בבילבורד הוט 100, וזו הייתה הפעם ה-24 ששיר של הלהקה נכנס למצעד. "Landslide" הגיע גם ל-30 הראשונים במצעד השירים העכשוויים למבוגרים בארצות הברית ובקנדה. הקלטות חיות אחרות של "Landslide" נכנסו למספר אלבומי אוסף ואלבומי הופעה של הלהקה ובעיקר של ניקס.
קבלה וביקורת
בביקורת מזמן צאת האלבום, מגזין רולינג סטון כתב שניקס נשמעה "אבודה ולא במקום" ב-"Landslide" ושהקול שלה נשמע "לא בוגר ומתון". ביקורות רטרוספקטיביות היו חיוביות יותר, והגרדיאן ו-Paste דירגו את "Landslide" בין היצירות הטובות ביותר של הלהקה.
מבצעים
סטיבי ניקס – שירה
לינדזי בקינגהאם – גיטרות
מיקומי שיא
נתוני מכירות
גרסאות כיסוי
השיר זכה לגרסאות כיסוי רבות, וביניהן:
אנוהני, שהקליטה את השיר לאלבום המחווה Just Tell Me That You Want Me: A Tribute to Fleetwood Mac.
הארי סטיילס, שביצע את השיר יחד עם ניקס.
לוסי לולס, בחיקוי של סטיבי ניקס, במהלך פרק של סאטרדיי נייט לייב.
בריטני סנואו וסקוט מסקודי בסרט X (2022).
גווינת' פלטרו, נאיה ריברה והת'ר מוריס ביצעו את השיר בפרק מהעונה השנייה של סדרת הטלוויזיה גליי.
להקת הצ'יקס ביצעה את השיר ב-2002. הביצוע שלהן הגיע לטופ 10 במצעד בילבורד הוט 100.
להקת הסמאשינג פאמפקינס ביצעה גרסה אקוסטית של השיר, שהפכה לאחד מהלהיטים הגדולים שלה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שירי 1975
קטגוריה:סינגלים מ-1994
קטגוריה:סינגלים מ-2002
קטגוריה:שירי פליטווד מק
קטגוריה:שירי הצ'יקס
קטגוריה:שירים באנגלית
קטגוריה:בלדות משנות ה-1970
קטגוריה:בלדות פולק
קטגוריה:בלדות רוק
קטגוריה:סינגלים בהוצאת רפרייז רקורדס
| 2024-10-19T08:49:37 |
תיאודריך השני
|
שמאל|ממוזער| הממלכה הפרנקית כפי שהייתה לאחר הסכם אנדלוט בשנת 587. את הממלכה הבורגונדית של גונתרם (ורוד) ירש תחילה כילדברט השני ולאחר תיאודריך השני.
תיאודריך השני (Theuderic II או Theuderich, Theoderic, Theodoric; בצרפתית: Thierry; 587–613) היה מלך פרנקי מרובינגי של בורגונדיה (595–613) ואוסטרזיה (612–613).
תיאודריך היה בנו השני של המלך כילדברט השני.
אמו הייתה המלכה פאילובה (Faileuba), אשתו החוקית של כילדברט.
עם מות אביו בשנת 595, קיבל תיאודריך את ממלכת בורגונדיה של גונתרם, עם בירתה באורליאן, ואילו אחיו הבכור, תיאודברט השני, קיבל את ממלכת אביהם אוסטרזיה, ובירתה במץ. הוא גם קיבל את הריבונות על הערים (civitates) טולוז, אז'ן, נאנט, אנז'ה, סאנט , אנגולם, פריגו, בלואה, שארטר ולה מאן. בתקופת הקטינות שלו, ומאוחר יותר, הוא שלט בהדרכתה של סבתו ברונהילדה, שסולקה מאוסטרזיה על ידי אחיו תיאודברט השני.
בשנת 596, כלותאר השני, מלך נויסטריה, ופרדגונד, אמו של כלותאר, תפסו את פריז, שהייתה אמורה להיות בשליטה משותפת. פרדגונד, אז העוצרת של בנה, שלחה כוח ללאפו וצבאותיהם של תיאודברט ותיאודריך הובסו.
בשנת 599 אולצה ברונהילדה על ידי תיאודברט לצאת מאוסטרזיה והיא נמצאה משוטטת ליד ארסיס בשמפאן על ידי איכר, שהביא אותה לתיאודריך. תיאודריך קיבל אותה בברכה ונפל בקלות תחת השפעתה, שנטתה למלחמה נקמנית בתיאודברט באותה תקופה. עד מהרה היו תיאודריך ואחיו במלחמה. הוא הביס את תיאודברט בסנס, אבל המלחמה חסרת המנוחה מצד בן דודם כלותאר הניעה אותם לחבור נגדו. הם חידשו את הקרב נגד נויסטריה, ובשנת 600, הביסו את כלותאר בדורמלס (ליד מונטרו ) על נהר האורוון . האדמה בין נהר הסן ונהר האואז חולקה בין תיאודריך לתיאודברט, כאשר תיאודריך קיבל את השטח שבין הסן לנהר הלואר כולל ספר הברטאן. הם גם פעלו יחד בגסקוניה, שם הכניעו את האוכלוסייה המקומית והציבו את גניאליס (Genialis) כדוכס.
עם זאת, בשלב זה, שני האחים החלו להלחם זה נגד זה, ותיאודריך הביס את תיאודברט באטאמפ . בשנת 604 פלש כלותאר לממלכתו של תיאודריך, שעמדה גם מול בנו של כלותאר, מרובך, והמאיורדומוס שלו (הממונה על הארמון של נויסטריה), לנדריק . תיאודריך פגש אותם באטמפ על הלואט (Louet), אבל תיאודברט סירב להושיט לו עזרה. תיאודריך ניצח, אבל המאיורדומוס שלו, ברתואלד , נהרג. המאיורדומוס הבא, פרוטדיוס , תומך של ברונהילדה, עודד מלחמה עם אוסטרזיה, אך האצילים התנקשו בו והקרב לא יצא לפועל, הסכם שנכפה על ידי אנשיו של תיאודריך. בשנת 610, הוא איבד את אלזס, הסנטואה, התורגאו ושמפאן לאחיו, ואנשיו ממזרח להרי היורה הובסו על ידי האלמאנים. עם זאת, הוא הביס את תיאודברט בטול (בערך 611) ואחר כך בטולביאק ב-612. הוא לכד את תיאודברט הנמלט בקרב בטולביאק ומסר אותו – לאחר שלקח את האביזרים המלכותיים שלו – לסבתו ברונהילדה, ששלחה אותו למנזר. ברונהילדה ככל הנראה רצחה את תיאודברט (יחד עם בנו מרובך) כדי לאפשר לתיאודריך לעלות על שני כסי המלוכה באין מפריע. תיאודריך מת מדיזנטריה בבירתו האוסטרזית מץ בסוף שנת 613, בזמן שהכין מסע מלחמה נגד אויבו הוותיק, כלותאר, אשר בהתבסס על הסכם עם תיאודריך במהלך מלחמת האחים האחרונה, השתלט מחדש על דוכסות דנטלין .
משפחתו
תיאודריך התחתן עם ארמנברגה , בתו של מלך ספרד הוויזיגותי, ויטריק , בשאלון בשנת 606, אולם בשנת 607 הוא שלח אותה לביתה בבושת פנים, וברית מרובעת של כלותאר, תיאודברט, ויטריק והמלך הלומברדי אגילולף זממה נגדו, אבל זה הסתיים בלא כלום. בכך ששלל מעצמו את ההזדמנות להביא צאצאים לגיטימיים, ירש אותו בנו סיגברט השני תחת העוצרות של ברונהילדה.
לתיאודריך היו ארבעה בנים מפילגשים ששמותיהן לא ידועים:
סיגברט השני (601–613), שירש אותו בשתי ממלכותיו
כילדברט (נולד ב-602, תאריך הפטירה לא ידוע)
קורבוס (603–613)
מרובך (נולד ב-604, תאריך הפטירה לא ידוע), בן הסנדקאות של כלותאר השני
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:השושלת המרובינגית
קטגוריה:מלכים פרנקים
קטגוריה:מלכי אוסטרזיה
קטגוריה:מלכי בורגונדיה
קטגוריה:מלכים מהמאה ה-6
קטגוריה:מלכים מהמאה ה-7
קטגוריה:ילידי 587
קטגוריה:נפטרים ב-613
| 2024-10-19T06:31:11 |
ההפיכה הצבאית בליטא (1926)
|
במהלך ההפיכה הצבאית בליטא שהתרחשה ב-17 בדצמבר 1926, הוחלפה הממשלה הנבחרת של המדינה במשטר לאומני בהנהגתו של אנטאנס סמטונה. ההפיכה בוצעה ברובה על ידי הצבא, וחלקו של סמטונה במהלך שנוי במחלוקת. ההפיכה הביאה לעלייתה של מפלגת האיחוד הלאומי הליטאי, שהייתה השמרנית ביותר באותה עת, לשלטון. ערב ההפיכה, היו במפלגה חברים כ-2,000 חברים והיא זכתה בשלושה מושבים בלבד בסיימאס. גם המפלגה הנוצרית-דמוקרטית תמכה בצבא באותה עת והניחה את היסודות החוקתיים להפיכה, אך לא הרוויחה ממנה גידול בכוחה, ונסוגה ממנה במאי 1927. אחרי שהצבא העביר את השלטון לממשלה האזרחית, הוא חדל מלשחק תפקיד בפוליטיקה.
רקע
ליטא צורפה לאימפריה הרוסית ב-1795, אחרי חלוקת פולין. היא נכבשה על ידי גרמניה במלחמת העולם הראשונה, והכריזה על עצמאות ב-16 בפברואר 1918. בשנתיים אחר כך התנהלו מלחמות העצמאות של ליטא, מה שדחה את ההכרה הבינלאומית ואת הקמת המוסדות הפוליטיים. הצבא החדש נלחם בבולשביקים, בצבא המתנדבים המערב-רוסי ובפולין. באוקטובר 1920 סיפחה פולין את וילנה וסביבתה, בירתה ההיסטורית של ליטא. המהלך הזה יצר מתיחות בין שתי המדינות בתקופה שבין מלחמות העולם. קובנה, העיר השנייה בגודלה במדינה, נבחרה לעיר הבירה הזמנית.
האספה המכוננת של ליטא נבחרה באפריל 1920 ואימצה חוקה באוגוסט 1922. הבחירות הראשונות לסיימאס התקיימו באוקטובר אותה שנה. הוויכוח העיקרי על החוקה היה מעמדה של הנשיאות. לבסוף, עיקר הסמכויות של הממשלה נטו לכיוון בית המחוקקים. נקבע גם שתקופת הכהונה בסיימאס תהיה שלוש שנים כל אחת. כל סיימאס נבחר בחר נשיא למדינה, והוא היה מוסמך למנות ראש ממשלה. כהונת הנשיא הוגבלה לשתי תקופות כהונה רצופות. השיטה הפרלמנטרית הוכחה כלא יציבה; 11 קבינטים הוקמו בין נובמבר 1918 לדצמבר 1926.
השחקנים הפוליטיים המרכזיים בזמן ההפיכה היו פעילים גם במאבק על עצמאות המדינה. אנטאנס סמטונה היה הנשיא הראשון של ליטא בין אפריל 1919 ליוני 1920; לאחר מכן הוא עזב את החיים הפוליטיים, אם כי הוא הוסיף לפרסם ביקורות, בגינן נכנס למאסר קצר ב-1923. אוגוסטינס וולדמרס ייצג את ליטא בחוזה ברסט-ליטובסק ב-1918 ולאחר מכן כיהן כראש הממשלה, שר ההגנה ושר החוץ. הוא התפטר מהממשלה ב-1920, אך הוא המשיך לפרסם ביקורות בגינן גם הוא נכנס למאסר קצר. קאזיס גריניוס כיהן בנציבות הפיצויים בתקופה אחרי מלחמת העולם הראשונה, ושימש כראש הקבינט השישי ובסיימאס הראשון והשני. מיקולס סלז'ביצ'יוס כיהן כראש הממשלה בין 1918–1919, פיקח על הקמת הכוחות המזוינים של ליטא ב-1920, והיה חבר בסיימאס השני בין 1922 ל-1926.
הבחירות לסיימאס 1926
בין 8 ל-10 במאי 1926 נערכו הבחירות לסיימאס השלישי. לראשונה מאז 1920, הגוש בהנהגת המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הליטאית, שתמכה בנוצרות הקתולית ובכמורה, לא זכה ברוב. הציבור הביע חוסר אמון במפלגות האלה, שמספר נבחרים מטעמן הסתבכו בשערוריות פיננסיות. כך לדוגמה, נתפס חוזס פוריקיס שהשתמש בדרכון דיפלומטי שלו כדי לנסוע למוסקבה ולסחור בקוקאין ובסכרין, אליזיג'וס דרוגליס ופטרס חוזיקס רכשו שומן חזיר באיכות נמוכה מגרמניה, במקום מחקלאים מקומיים, ושר האוצר, ויאטוש פטרוליס העביר כמות גדולה של כספים מקופת המדינה לחשבונו האישי. בנוסף, האסטרטגיה שהציעה המפלגה להתמודדות עם הקשיים הכלכליים נתפסה לא יעילה.
מתח נוסף עלה ב-1925 אחרי שהוותיקן הכיר בסיפוח הפולני בווילנה, חרף בקשת ליטא להעביר את השליטה בעיר לרומא. באופן מסורתי, מדיניות הוותיקן הייתה לא לקבוע הסדרים מסוג זה, ורבים מהליטאים התנגדו להחלטה בתוקף. החלטת האפיפיור פגעה קשות במפלגה הנוצרית-דמוקרטית שתמכה בנוצרות הקתולית, היחסים עם הכס הקדוש נותקו ולא השתפרו כשהאפיפיור פיוס האחד עשר הקים וארגן מחדש באופן חד צדדי את מחוזות הכנסייה בליטא ללא התחשבות בדרישות הליטאיות.
איגוד האיכרים העממי והסוציאל-דמוקרטים הקימו קואליציה שמאלית שהתנגדה לשלטון המפלגה הנוצרית-דמוקרטית. אולם הקואליציה עדיין לא הגיעה לרוב הדרוש, והחלה להוסיף את נציגי המיעוטים - גרמנים, פולנים ויהודים. ב-7 ביוני, קאזיס גריניוס נבחר לנשיא השלישי של ליטא ומיקולס סלז'ביצ'יוס התמנה לראש הממשלה. שניהם היו חברי איגוד האיכרים העממי.
הסיבות להפיכה
מספר גורמים תרמו להפלתה של ממשלת סלז'ביצ'יוס:
חשש מהקומוניזם: עליית הקומוניזם בברית המועצות עוררה חששות בליטא, במיוחד בקרב קבוצות שמרניות ולאומניות. חתימת הממשלה על הסכם אי-התקפה סובייטי-ליטאי בספטמבר 1926, יחד עם הסובלנות הנתפסת כלפי פעילויות קומוניסטיות בתוך ליטא, הגבירו עוד יותר את החששות הללו.
חוסר יציבות פוליטית: השינויים התכופים בממשלה וחוסר היכולת של מפלגה אחת להשיג רוב יצרו אווירה של חוסר יציבות. חוסר יציבות זה נוצל על ידי האופוזיציה, שביקשה לתאר את הממשלה כחלשה ולא יעילה.
אי שקט חברתי: מדיניות הממשלה, במיוחד זו הקשורה לחינוך ודת, הרחיקה מגזרים מסוימים בחברה. ההחלטה לאפשר פתיחת בתי ספר פולניים, בעוד שבתי ספר ליטאים נסגרים באזור וילנה, גרמה לזעם בציבור. באופן דומה, קיצוצי התקציב המוצעים לכמורה ולבתי ספר קתוליים הכעיסו את הדמוקרטים הנוצרים.
אי שביעות רצון בצבא: הרפורמות הצבאיות של הממשלה, שכללו פיטורים של קצינים שמרנים רבים, יצרו חוסר שביעות רצון בתוך הצבא. חוסר שביעות רצון זה הוחמר עוד יותר מהתפיסה שהממשלה הזניחה את ההגנה הלאומית לטובת פיוס עם ברית המועצות.
הכנות להפיכה
קיים ויכוח אקדמי לגבי שאלת מעורבותו של אנטאנס סמטונה בתכנון ההפיכה. ב-1931 כתב אוגוסטינס וולדמרס שבעקבות ההפיכה יצא לגלות, כי סמטונה תכנן את המהלך מאז 1925. ההיסטוריון זנונס בוטקוס טען שהרעיון הועלה כבר ב-1923. עם זאת, מסגרת הזמן בה התרחש המהלך שנויה במחלוקת, שכן הצבא נמנע מפעולה עד דצמבר 1926. מזכירו של סמטונה סבר שהוא ידע על ההפיכה, אך לא ארגן אותה או נתן השראה למהלך. לפני ההפיכה, סמטונה היה העורך של העיתון Lietuvis (הליטאי). השינוי בהתנהלותו בנובמבר 1926 צוטט כראיה לכך שלא ידע על המהלך עד אז. לפני ה-25 בנובמבר מתח העיתון ביקורת על הממשלה ועל הנוצרים-דמוקרטים, אך באותו יום העלה מאמרים על מחאת הסטודנטים ומאמר שכותרתו "איום הבולשביזם על ליטא". המאמר טען כי הקומוניסטים מהווים איום אמיתי וכי הממשלה הנוכחית לא מסוגלת להתמודד איתם. לאחר מכן, הפסיק העיתון לבקר את המפלגה הנוצרית-דמוקרטית.
ב-20 בספטמבר, חמישה קצינים הקימו ועדה לארגון ההפיכה, וכחודש לאחר מכן הוקמה קבוצה נוספת, ושתי הקבוצות תיאמו את פעולותיהן. ב-12 בדצמבר, הצבא כבר הכין תוכניות מפורטות, סייר באזורי הפעולה המתוכננת, והודיע למנהיגי המפלגה. השמועות על התוכנית הגיעו לידי הסוציאל-דמוקרטים, אך הם לא נקטו בפעולה. זמן קצר לפני ההפיכה הופצו ידיעות שקריות על תנועת כוחות פולין באזור וילנה; מטרת הידיעות הייתה לגרום לחיילים שהיו עשויים להתנגד להפיכה לעזוב את קובנה.
ההפיכה
בשעות הערב המאוחרות של ה-16 בדצמבר, הודיע הקונסול הסובייטי לסלז'ביצ'יוס על היתכנות הפיכה בהמשך הלילה, אך ראש הממשלה התעלם מהאזהרה. ההפיכה החלה בלילה. יום הולדתו ה-60 של הנשיא גריניוס נחגג בקובנה, בהשתתפות פקידים רבים. תקציב 1927, שכלל קיצוץ בתקציב הצבא והכנסייה, טרם אושר. במהלך הלילה כבשו כוחות הצבא משרדים מרכזיים ועצרו פקידים. קולונל קאז'ס סקירפא שיזם את הרפורמה בצבא, ניסה לגייס כוחות נגדה, אך עד מהרה נעצר. הסיימאס פוזר והנשיא הושם במעצר בית. קולונל פלצ'יביצ'יוס שוחרר מהכלא אחרי שנכלא ל-20 יום בגין קרב אגרוף עם קצין אחר, ומונה לדיקטטור במדינה. בהמשך היום, הוא ביקש מסמטונה להתמנות לנשיא כדי לנרמל את המצב. הצבא יצר את הרושם שהוא יזם את ההפיכה וסמטונה לא ידע על קיומה, ושהוא הצטרף כדי "להושיע את האומה". ראש הממשלה התפטר, וגריניוס מינה את אוגוסטינס וולדמרס לראש הממשלה החדש.
סמטונה וולדמרס, שניהם מייצגים את האיחוד הלאומי הליטאי, הזמינו את המפלגה הנוצרית-דמוקרטית לחבור אליהם לממשלה ולהחזיר את הלגיטימציה החוקתית. המפלגה הסכימה באי רצון, מחשש לפגיעה ביוקרתה. בעתיד הקרוב הם היו יכולים להתמודד בבחירות ולנצח בהיעדר קשר להפיכה, ובהתאם לכך נתנו לחברי האיחוד הלאומי הליטאי לקבל את התיקים הבכירים.
בתחילה סירב גריניוס להתפטר, אך בהמשך שוכנע שהפלישה הפולנית מתקרבת וסמטונה נשבע לקיים את החוקה. ב-19 בדצמבר נפגשו חברי הסיימאס (ללא הסוציאל-דמוקרטים ואיגוד האיכרים) ובחרו יושב ראש חדש, שכיהן גם כראש המדינה לכמה שעות עד שסמטונה נבחר לנשיאות. עוד אושר הקבינט בראשות וולדמרס.
אחרית דבר
הצבא טען שפעולותיו מנעו הפיכה בולשביקית קרובה, שתוכננה לכאורה ל-20 בדצמבר. הוכרז משטר צבאי. כ-350 קומוניסטים נעצרו, וארבעה מנהיגים (קרוליס פוז'לה, יואוזאס גרייפנברגריס, קאזיס גידריס ורפולאס צ'רנס) הוצאו להורג ב-27 בדצמבר. זו הייתה מכה קשה למפלגה הקומוניסטית של ליטא והיא הייתה לא פעילה למשך זמן מה.
לא נמצאו ראיות ממשיות לכך שהקומוניסטים תכננו הפיכות כלשהן. מפלגות וארגונים פוליטיים אחרים לא נפגעו, ולפי הצבא, לא היו נפגעים הקשורים להפיכה, מלבד ארבעת המוצאים להורג. עם זאת, מקורות אחרים מציינים את קפטן וינסאס יונשקאס, שלכאורה נורה על ידי שומרי ארמון הנשיאות, שמת יום לאחר מכן בבית חולים.
ההכרה הבינלאומית בממשלה החדשה הגיעה מהר. מעצמות המערב לא היו מרוצות מהסיימאס השלישי, שאשרר את הסכם אי-התוקפנות עם ברית המועצות בספטמבר. הן חיפשו שינוי בסדרי העדיפויות של מדיניות החוץ הליטאית. לכן לא היה מפתיע שהבריטים, ב"דיילי טלגרף", הצרפתים, ב"לה מטן", וארצות הברית, ב"ניו יורק טיימס" כתבו שההפיכה צפויה לצמצם את היחסים הידידותיים עם ברית המועצות ולנרמל את היחסים עם פולין; בפרסומים הצניעו את האופי האנטי-דמוקרטי והלא חוקתי של ההפיכה. העיתונות המערבית דיווחה על החדשות בשוויון נפש, או העריכה אותן כהתפתחות חיובית במאבק הליטאי נגד הבולשביזם. דעת הקהל הדיפלומטית הבינלאומית סברה שמנהיג סמכותי חזק יספק יציבות פנימית, ושאפילו בשנים הראשונות של הרפובליקה ליטא לא הייתה דמוקרטית באמת, שכן חירויות חיוניות רבות צומצמו תחת משטר צבאי.
הדמוקרטים הנוצרים, מתוך אמונה שההפיכה הייתה רק צעד זמני, דרשו שייערכו בחירות חדשות לסיימאס, אך סמטונה דחה זאת. הוא ניבא שמפלגתו לא תהיה פופולרית ושהוא לא ייבחר מחדש לנשיא. בינתיים, הלאומנים דנו בשינויים חוקתיים כדי להגדיל את סמכויות הרשות המבצעת ולצמצם את סמכויות הסיימאס. באפריל, קבוצה באיגוד האיכרים העממי הליטאי ניסתה לארגן הפיכה "להגנת החוקה", אך התוכניות התגלו והמורדים נעצרו. בין העצורים היה חבר הסיימאס, יואוזאס פייאוג'יס. ב-12 באפריל 1927, הסיימאס מחה על מעצר זה כהפרה של חסינות פרלמנטרית על ידי הגשת הצעת אי-אמון בממשלת וולדמרס. סמטונה, תוך שימוש בזכותו החוקתית לעשות זאת, פיזר את הסיימאס. עם זאת, החוקה הופרה כאשר לא נערכו בחירות חדשות תוך חודשיים. באפריל, עיתונים דמוקרטיים נוצריים, שקראו לבחירות חדשות, צונזרו. ב-2 במאי 1927, הדמוקרטים הנוצרים פרשו מהממשלה, מתוך מחשבה שהלאומנים הפועלים לבדם לא יוכלו לקיים אותה. כתוצאה מכך, האיחוד הלאומי הליטאי גבר על יריבו הגדול והמשפיע בהרבה ותפס שליטה מוחלטת במדינה.
ההפיכה של 1926 הייתה אירוע מרכזי בליטא של בין המלחמות; הדיקטטורה נמשכה 14 שנים. ב-1935, ממשלת סמטונה הוציאה אל מחוץ לחוק את כל המפלגות הפוליטיות האחרות. ההפיכה המשיכה להיות נושא קשה עבור הליטאים, שכן ברית המועצות תיארה לאחר מכן את כיבושה של ליטא כ"שחרור מהפשיזם".
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:הפיכות צבאיות
קטגוריה:ליטא: היסטוריה
| 2024-10-17T09:40:38 |
הוראותיו של אמנמחת
|
ממוזער|שמאל|220px|לוח הוראות עם קטע היראטי מההוראות של אמנמחת. השושלת ה-18, שלטונו של אמנחותפ הראשון, 1514-1493 לפני הספירה בקירוב. בטקסט נכתב: "היו על המשמר כנגד כל הכפופים לכם... אל תסמכו על אח, אל תכירו חבר, אל תתייחסו למקורבים".
הוראותיו של אמנמחת (המכונה "הדרכת המלך אמנמחת הראשון לבנו ססוסתריס") הוא שיר מצרי עתיק קצר בסוגת סבייט, שנכתב במהלך תקופת הממלכה התיכונה המוקדמת. השיר לובש צורה של מונולוג דרמטי עז שנמסר על ידי רוח הרפאים של פרעה השושלת השתים עשרה שנרצח, אמנמחת הראשון, לבנו סנוסרת הראשון. הוא מתאר את הקונספירציה שהרגה את אמנמחת, ומצווה על בנו לא לבטוח באיש. השיר מהווה מעין אפולוגטיקה על מעשי מלכותו של המלך הזקן. ומסתיים בקריאה לסנוסרת לעלות על כס המלכות ולשלוט בתבונה במקומו של אמנמחת.
מחבר
ייתכן שההוראות נכתבו בפקודתו של סנוסרת כדי להספיד את אביו ולהעניק לגיטימציה לתביעתו לכס המלכות. כמה מאות שנים מאוחר יותר, בפפירוס צ'סטר ביטי ה-IV מתקופת הממלכה החדשה, יוחס מחבר השיר ל"ראשון הסופרים" חטי.
המקור העיקרי של מסמך זה מגיע מפפירוס מילינגן אשר הועתק על ידי א.פיירון בשנת 1843. נכון לימינו אבד המקור. לוחות עץ עם חלקים מההוראות המתוארכים לשושלת השמונה עשרה ולממלכה החדשה שברי פפירוס ואוסטרקון שרדו.
תוכן
ההנחיות נפתחות בזיהוי המחבר כ"המלך המנוח של מצרים העליונה והתחתונה, סהטפיבר, בנו של רע אמנמחת" וטוענות שהן עצת אמנמחת לבנו כיצד לשמור על מלכותו ושגשוגו. לאחר מכן המלך מזהיר את בנו לא לבטוח באיש, שכן גם אלה שעזר להם סירבו לתמוך ומסביר שהוא נרצח על ידי השומר שלו בזמן שהיה במיטה. הוא מתאר בקצרה את הוראותיו למצרים; הצלחותיו הצבאיות והישגי הבנייה שלו נתונים. ההנחיות נסגרות בברכות לבנו, סנוסרת, ועצות כיצד עליו לשלוט.
השפעה
כתב יד זה הוא אחד ההתייחסויות המוקדמות ביותר ל"אסייתים". פרעונים מאוחרים יותר העתיקו חלקים מכתבים ישנים יותר כדי לתת לגיטימציה למעשיהם. פרעה פ-ענח'י של השושלת ה-25 העתיק כמעט מילה במילה קטעים מהוראות אמנמחת. השיר עדיין נקרא במאה החמישית לפני הספירה, כ-1,500 שנה לאחר כתיבתו.
ביבליוגרפיה
Translation in R. B. Parkinson, The Tale of Sinuhe and Other Ancient Egyptian Poems. Oxford World's Classics, 1999.
Stephen Quirke: Egyptian Literature 1800BC: Questions and Readings, London 2004, 127-129 (translation and transcription)
Miriam Lichtheim: Ancient Egyptian Literature, Vol. I, 1980 University of California Press, pp. 135–138
Adolf Erman, The Ancient Egyptians: A Sourcebook of Their Writings, Harper & Row 1966
Leonard H. Lesko, Pharaoh's Workers: The Villagers of Deir El Medina, Cornell University Press 1994,
James P. Allen, Middle Egyptian: An Introduction to the Language and Culture of Hieroglyphs, Cambridge University Press 2000,
Wolfgang Kosack: Berliner Hefte zur ägyptischen Literatur 1 - 12: Teil I. 1 - 6/ Teil II. 7 - 12 (2 Bände). Paralleltexte in Hieroglyphen mit Einführungen und Übersetzung. Heft 9: Die Lehre des Königs Amenemhet I. an seinen Sohn. Verlag Christoph Brunner, Basel 2015. .
הערות שוליים
קישורים חיצוניים
Translation
קטגוריה:ספרות מצרים העתיקה
| 2024-10-19T06:41:54 |
תאודריך השני
|
הפניה תיאודריך השני
| 2024-10-16T20:19:07 |
מוחמד רזא פלאחזאדה
|
הפניה מוחמד רזא פלאח זאדה
| 2024-10-16T21:11:42 |
Cobalt WASD
|
"Cobalt WASD" הוא משחק וידאו שפותח על ידי Oxeye Game Studio ופורסם על ידי Mojang Studios. הוא יצא לאור ב-30 בנובמבר 2017 עבור Microsoft Windows.
משחקיות
השחקן משחק בתור "מטאלפיס" או "פרובוט". המטאפייסים מנסים להגן על אתרי הפצצות, בעוד שהפרוטובוטים מנסים לתקוף ולהטמין פצצה. כשהפרוטובוטים מטמינים את הפצצה, המטאפייסים חייבים לנסות לנטרל את הפצצה לפני שהיא תתפוצץ. הפרובוטים מנצחים כשהם הורגים את כל המטאפייסים, המטאפייסים מנצחים כשהם מנטרלים את הפצצה. בסוף כל סיבוב, שחקנים יכולים לבחור לקנות שריון, כלי נשק או כלי רכב. בעוד שהמשחק מתמקד בעיקר במצב משחק מרובה משתתפים מקוון, יש מצב שבו השחקן יכול לשחק נגד בוטים לא מקוונים.
פיתוח
המשחק הוא ספין אוף של המשחק Cobalt. המפתחים שמו לב כי המשחק המקורי מורכב מדי עבור חלק מהשחקנים ונקודת המחיר הגבוהה שלו הרתיעה חלק מהשחקנים, אז הם רצו ליצור משחק אחר לגמרי. הם החליטו ליצור ספין-אוף של Cobalt, תוך התמקדות במצב משחק אחד בלבד.
ביקורת
Eurogamer טען כי המשחק הוא . PC Games N כינו את המשק .
הערות שוליים
קטגוריה:משחקי Windows
קטגוריה:משחקי וידאו שפותחו בשוודיה
קטגוריה:משחקי וידאו מרובי משתתפים
קטגוריה:משחקי macOS
קטגוריה:משחקי לינוקס
קטגוריה:משחקי אינדי
קטגוריה:משחקי פעולה ממוחשבים
קטגוריה:משחקי וידאו משנת 2017
קטגוריה:ציטוט מקור בשפה זרה (איטלקית)
| 2024-10-16T21:38:51 |
תנועת נשים, חיים, חירות
|
תנועת נשים, חיים, חירות באיראן היא תנועת מחאה שהתחילה בספטמבר 2022 אחרי מותה של מהסא אמיני, אישה איראנית צעירה שנעצרה על ידי משטרת המוסר האיסלמית כיוון שלא חבשה חיג'אב כראוי. התנועה דורשת את סופם של החוקים המחייבים חבישת חיג'אב באיראן המהווים לטענת התנועה כאפליה ודיכוי נגד הנשים האיראניות.
נשים וגברים יצאו לרחובות בכל רחבי איראן, בזעם על הסממנים החולים של החברה שמסתמנים בעקבות מותה של אמיני- שעבוד הנשים, דיכוי מיעוטים, שוביניזם דתי, אלימות משטרתית ושחיתות משלתית. אנשים התחילו להפעיל קבוצות מקומיות עצמאיות, באופן בולט הקבוצה "ברית שכונת הצעירים של איראן" ו"הקובנט" ועוד קבוצות נוספות שנקראו לפעולה. בהתאחדות הקבוצות, הסלוגן החל להדהד מעיר לעיר, בכורדית, פרסית, אזרית ובלוצ'ית : "אישה, חיים, חירות".
התנועה נתקלה בדיכוי אלים מהמשטר האיראני, שהרג מאות מוחאים ועצר עוד אלפי מוחים. התנועה קיבלה תמיכה בינלאומית והכרה, וקיבלה פרסים מבית החירות ופרס שחרוב לחירות המחשבה ב-2023.
הסיסמה "אישה, חיים, חירות" נלקח בהשראה מתנועות נשים כורדיות, שנלחמו על זכויות נשים ואוטונומיה כבר עשורים רבים. הסלוגן מביע את הרעיון שזכויות נשים חשובות לחיים וחירות, ושנשים הן שצריכות לבחור בחופשיות את מה שהן לובשות, איך שהן חיות ואיך שהן משתתפות בחברה.
שם
תנועת נשים, חיים, חופש הוא סלוגן מחאתי שטוען שזכויות נשים הם המרכז של החיים ושל החירות. הסלוגן ידוע ביותר בשפה האנגלית בגלל השימוש בו כקונטקסט לאיראן ולמחאות של מהסא אמיני. התהוות הסלוגן הזה בא מתנועות כורדיות שפועלות לזכויות נשים.
היסטוריה
מהסא אמיני, הייתה בת 22 בזמן שהוחזקה ונהרגה על ידי משטרת המוסר של איראן לכאורה כי לבשה את צעיף הראש שחייבות נשים לחבוש ברפיון. נשים וילדות שחיות תחת השלטון של הרפובליקה האיסלאמית, תמיד חיו במבנה של שיטות שנועדו לדכות אותן. תנועת נשים, חיים, חירות הוא קמפיין שמחפש להרחיב את הכלים המוסריים, הפוליטיים והחוקיים שקיימים לגיוס פעולה בינלאומית נגד שלטונות שמדכאים נשים ולסיים אותם בסופו של דבר.
בספטמבר 2022, מוחאים באיראן ומחוצה לה אימצו את הסלוגן לאחר מותה של מהסא אמיני תוך השגחה על לבוש "בלתי הולם". מותה של אמיני, אישה סונית צעירה מהמיעוט הכורדי באיראן, היה השקפה של הסמכותנות חסרת הרחמים שהולכת ומחריפה של השלטון האיראני בזמן של חוסר יציבות כלכלי.
תוצאות
התנועה יצרה התנגדות בלתי הפיכה בקרב הדור הצעיר באיראן, שמאמין ששינוי זכויות הנשים היא אבן דרך משמעותית לשינוי עתידם וסמל להתנגדות ההשפעה המושחתת של התנהלות הממשלה ביצירת עוני, חוסר ביטחון ואבטלה. במאי 28, 2024 העיר לוס אנג'לס הכריזה שכל 16 בספטמבר בכל שנה יקרא "יום מהסא" והצביעו בנוסף שיהיה צומת בשכונת ווסטווד שיקרא על שם התנועה. אנשים מכל העולם מתאספים על מנת ליצור מודעות למה שהמשטר האיראני עושה ולפעולות שגרמו לטרגדיה הזו. הייתה אספה בגרמניה שבה השתתפו מעל ל־100,000 אנשים, בנוסף לעוד אספות שהיו בוושינגטון ובלוס אנג'לס.
סטטוס
תנועת נשים, חיים, חופש עדיין פעילה מאוקטובר 2023, למרות הדיכוי של הגורמים המוסמכים באיראן.
לאחר שהרפובליקה האיסלמית צנזרה את הרשתות החברתיות של ה "קובנט" ו "ברית השכנים הצעירים", מנהיגות התנועה הפכה לקואליציה של מנהיגי אופיזציה, יחד עם נסיך הכתר של איראן רזה פהלווי. הם הפיצו את המסרים שלהם בעיקר דרך ערוצי טלוויזיה כמו ה־BBC. למרות המאמצים שלהם, התנועה לבסוף קרסה.
פרסים
בשנת 2023, שרווין האג'יפור זכה בפרס מריט חברתי על שיר המחאה הטוב ביותר בעקבות שירתו את השיר בראיי, במהלך תנועת של משהא. האישה הראשונה גברת ג'יל ביידן הציגה את הפרס בטקס פרסי הגראמי ב־2023. הפרס הזה מוצג באופן שנתי, בשמו של הזמר האקטיביסט הארי בלפונטה.
אחד ממייפי הכוח מאחוריי הגשת השיר של שרווין היה קאתי אמירי-יונסי ומאוחר יותר, בשיתופו של טיילור הנסן הם עשו יחד פרויקט שנקרא "The Voices Project". קאתי וטיילור הצליחו לגייס 16,000 אנשים שישירו את הפזמון של הבראיי כתמיכה בתנועה.
התנועה קיבלה פרס מבית החירות ופרס סחרוב לחופש המחשבה, שניהם באוקטובר 2023.
סיסמאות
מוות לחימנאי
מוות לרפובליקה האיסלמית
מוות עם דיקטטור
הצטרפו אל המהפכה עם או בלי חיג'אב
ראו גם
ההפגנות באיראן (2022–2023)
קישורים חיצוניים
מועצת העיר לוס אנג'לס אישרה פה אחד את ההצעה לשינוי שם הכיכר כדי לכבד את מהסה אמיני
מה השתנה עבור נשים באיראן שנה לאחר מותו של מחסה אמיני
קטגוריה:איראן: מעמד האישה
קטגוריה:נשים באיראן
קטגוריה:זוכי פרס סחרוב
| 2024-10-20T03:29:39 |
הפקה משותפת
|
הפניה קופרודוקציה
| 2024-10-17T03:52:00 |
חליל יוסף חרב
|
הפניה ח'ליל יוסף חרב
| 2024-10-17T05:53:16 |
מערכת ההתרעה האחרונה לפגיעה ארצית של אסטרואיד
|
מערכת ההתרעה האחרונה לפגיעה ארצית של אסטרואיד (באנגלית: Asteroid Terrestrial-impact Last Alert System או בקיצור ATLAS) היא מערכת סקירה אסטרונומית רובוטית למתן התרעה מוקדמת, המותאמת לזיהוי גופים קרובי ארץ קטנים יותר, מספר שבועות עד ימים לפני שהם פוגעים בכדור הארץ.
המערכת פותחה ומופעלת על ידי המכון לאסטרונומיה של אוניברסיטת הוואי וממומנת על ידי נאס"א. המערכת כוללת כיום ארבעה טלסקופים באורך 0.5 מטר. שניים ממוקמים במרחק של 160 קילומטרים זה מזה באיי הוואי, במצפה הכוכבים הליאקלה (ATLAS-HKO, קוד מצפה T05) ובמאונה לואה (ATLAS-MLO, קוד מצפה T08), אחד ממוקם במצפה סאתרלנד (ATLAS–SAAO, קוד מצפה הכוכבים). M22) בדרום אפריקה, ואחד נמצא במצפה הכוכבים El Sauce בריו הורטאדו (צ'ילה) (קוד תצפית W68).
בשנת 2015 החלה מערכת ATLAS את תצפיותיה עם טלסקופ אחד בהליאקלה (Haleakala), ובשנת 2017 הפכה למערכת פעילה בעלת שני טלסקופים בהוואי. לאחר שהושג מימון נוסף של נאס"א לפרויקט, נבנו והופעלו שני טלסקופים נוספים בחצי הכדור הדרומי, והפכו לפעילים בתחילת 2022. כל טלסקופ סוקר רבע מסך השמים הנצפים ארבע פעמים בכל לילה בהיר, והתוספת של שני הטלסקופים הדרומיים שיפרה פי ארבע את הכיסוי של מערכת ATLAS לשמים הנצפים.
ראו גם
אפופיס (אסטרואיד)
פגיעת המטאור ברוסיה (2013)
הסטת אסטרואידים
קרן B612
קישורים חיצוניים
ATLAS: The Asteroid Terrestrial-impact Last Alert System
Planetary Defense Conference 2017, (starts at 1h 10m 29s) on YouTube, Japan, 15 May 2017
הערות שוליים
קטגוריה:טלסקופים אופטיים
| 2024-10-19T06:20:41 |
מעשה בחמישה בלונים (סרט)
|
מעשה בחמישה בלונים הוא סרט ילדים, המבוסס על שלושה ספרים מאת הסופרת מרים רות. הסרט הופץ על ידי קלסיקלטת בקלטות וידאו ב-1993. בינואר 2003 יצא הסרט ב-DVD.
תקציר העלילה
ירון לונדון מספר את שלושת סיפורי הילדות הקלאסיים מאת מרים רות: "מעשה בחמישה בלונים", "הבית של יעל" ו"תירס חם". הסרט מלווה גם בשירי ילדים שנכתבו על ידי רחל שיין ארגמן בוצעו על ידי נורית גלרון.
הסיפורים בסרט
מעשה בחמישה בלונים
הבית של יעל
תירס חם
השירים בסרט
הבלון מבולבלון
ב-ב-בלון
בתוך הבית הקסום
הלכתי
קטגוריה:סרטים בעברית
קטגוריה:סרטי ילדים ישראליים
קטגוריה:קלטות ילדים ישראליות
קטגוריה:סרטים ישראליים מבוססי ספרים
קטגוריה:קלסיקלטת: קלטות
| 2024-10-17T06:57:49 |
דאיו אוקניי
|
דאיו אוקניי (באנגלית: Oladayo A. Okeniyi (הגייה: /ˈ d aɪ oʊ oʊ ˈ k ɛ n i iː /; נולד ב-14 ביוני 1988) הוא שחקן ניגרי-אמריקאי, הידוע ממשחקו בסרטים משחקי הרעב ושליחות קטלנית: ג'נסיס.
ביוגרפיה
דאיו נולד בג'וס וגדל בלאגוס, ויש לו ארבעה אחים. אביו הוא קצין מכס בדימוס מאוגבומושו, אויו, מדינת ניגריה, ואמו היא מורה לספרות מקניה. בשנת 2003, הוא עבר עם משפחתו לאינדיאנה, ארצות הברית, מניגריה ולאחר מכן עבר לקליפורניה. הוא סיים תואר ראשון בתקשורת חזותית באוניברסיטת אנדרסון (אינדיאנה) בשנת 2009.
לפני שלוהק לסרט משחקי הרעב, אוקניי עבד בתיאטרון מקומי ושיחק בסרטים קצרים. בשנת 2014 שיחק בסרט הדרמה אהבה אינסופית. שנה לאחר מכן שיחק בסרט המדע בדיוני שליחות קטלנית: ג'נסיס בשנת 2016 החל לשחק בתפקיד ראשי בסדרת הטלוויזיה "גוונים של כחול". בשנת 2022 הופיע בסרט Fresh, שהוקרן בפסטיבל סאנדנס.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שחקני קולנוע וטלוויזיה אמריקאים
קטגוריה:מהגרים מניגריה לארצות הברית
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטאות ומכללות באינדיאנה
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1988
| 2024-10-18T06:18:07 |
חוקת ספרד
|
חוקת ספרד (בספרדית: Constitución Española) היא מסמך חוקתי המרכזי של ממלכת ספרד. היא מהווה את הבסיס המשפטי להכרה בזכויות האדם, מבנה השלטון, וכוחות הרשויות השונות במדינה. החוקה הספרדית של 1978 היא חוקת המדינה של ספרד, שנכנסה לתוקף ב-29 בדצמבר 1978, לאחר תהליך של מעבר לדמוקרטיה שהחל בעקבות מותו של פרנסיסקו פרנקו, שליט הדיקטטורה הספרדית. החוקה הייתה צעד משמעותי בהקשר של תהליך הדמוקרטיזציה של ספרד, והיא נחשבת לאבן יסוד של המערכת הפוליטית והמשטרתית במדינה. החוקה נחשבת לאחת החוקות המוצלחות של מדינות המעבר לדמוקרטיה, והיא נתפסת כמודל במדינות אחרות שהיו נתונות לדיקטטורה והתמודדו עם המעבר לדמוקרטיה.
היסטוריה
לאחר מותו של פרנקו ב-1975, ספרד הייתה במעבר משמעותי מהדיקטטורה למשטר דמוקרטי. החוקה של 1978 נוצרה בתגובה לצורך בהסדרה חוקתית שתחזיר את ספרד אל המשפחת האומות הדמוקרטיות ותסדיר את מערכת השלטון במדינה. היא נכתבה על ידי אספה מכוננת, שכללה נציגים מכלל המפלגות הספרדיות, כולל נציגים מהשמאל ומהימין.
הדיקטטורה של פרנסיסקו פרנקו (1939–1975)
ספרד הייתה תחת שלטון דיקטטורי במשך ארבעה עשורים, מאז סיום מלחמת האזרחים הספרדית (1936–1939), שבה ניצח פרנסיסקו פרנקו, שהפך לשליט האבסולוטי של ספרד. תחת שלטונו, ספרד הייתה מדינה אוטוריטרית ומבודדת, שבה הוצא דיכוי של חופש הביטוי, זכויות פוליטיות, דתיות, ותרבותיות. פרנקו שלט באמצעות "המדינה הלאומית" (El Estado Nacional), תוך שמירה על דיכוי פוליטי של כל המפגינים, קבוצות פוליטיות אלטרנטיביות ותרבויות מיעוטים כמו הקטלונים והבסקיים.
עם מותו של פרנקו ב-20 בנובמבר 1975, נוצרו שאלות קיומיות לגבי עתיד ספרד – האם המדינה תישאר תחת שלטון אוטוריטרי או שהיא תעבור לדמוקרטיה.
המעבר לדמוקרטיה – תהליך טרנסיציה (1975–1978)
לאחר מותו של פרנקו, ספרד עברה תהליך הדרגתי של פתיחה פוליטית ושינוי במוסדות המדינה, שנקרא "הטרנסיציה" (Transición). המהלך היה מרשים בכך שהוא התנהל בשלבים של דיאלוג ופשרה בין הכוחות השונים בחברה הספרדית: מצד אחד השלטון של פרנקו, ומצד שני הכוחות הדמוקרטיים והחוקתיים.
השלב הראשון: מינוי חואן קרלוס הראשון למלך (1975)
השלב המרכזי במעבר לדמוקרטיה החל עם מינויו של חואן קרלוס הראשון למלך ספרד ב-22 בנובמבר 1975, מיד לאחר מותו של פרנקו. המלך החדש בחר לעודד תהליך של פתיחות דמוקרטית, בניגוד לרצונו של המשטר הפרנקיסטי לשמור על שליטה נמשכת.
המהלך המרכזי של המלך היה מינוי אדולפו סוארס לראש ממשלת ספרד ב-1976. סוארס היה איש של הממסד הפרנקיסטי, אך היה בעד הרפורמה והמעבר לדמוקרטיה. הוא יזם את פתיחת המערכת הפוליטית, חקיקת חוקים המאפשרים חופש פוליטי, והחלה פעילות המפלגות שאסור היה להן לפעול תחת שלטון פרנקו.
השלב השני: חקיקת החוקים הבסיסיים של המעבר לדמוקרטיה
ב-1977 חוקקה ספרד את "החוקים הבסיסיים של המעבר", שבמסגרתם תוקנו מערכת הבחירות, הוקם פרלמנט דו-ביתי, והוקמה מערכת פוליטית דמוקרטית.
חוק האמנציפציה (1976) – שלב ראשון במעבר לדמוקרטיה, אשר שחרר את המדינה מהכבלים של המשטר הפרנקיסטי.
חוק ההסכמה (1977) – חוק זה היה צעד חשוב לקראת השגת הסכמה כללית בין כל הכוחות הפוליטיים, כולל השמאל והימין. החוק לא רק שביטל את המגבלות על חופש הביטוי והאסיפה, אלא גם סיפק את הבסיס ליצירת חוקה חדשה.
השלב השלישי: כתיבת החוקה (1978)
לאחר המעבר לחוקות זמניות שהסדירו את המערכת הפוליטית, בשלה העת להקים חוקה חדשה שתהווה את הבסיס החוקי לדמוקרטיה הספרדית. ב-1977 נבחרה אספה מכוננת (Cortes Generales) על מנת לנסח חוקה חדשה. האספה כללה נציגים ממגוון המפלגות הספרדיות, מהימין והשמאל, וכן מהמיעוטים האתניים כמו הקטלונים והבסקיים.
החוקה נכתבה בשיתוף פעולה עם כל הקבוצות הפוליטיות, מתוך מטרה ליצור מסמך שיבטיח יציבות פוליטית ויביא לפשרה בין המגוון הפוליטי והחברתי של ספרד. החוקה החדשה ניסתה לאזן בין המוסדות הפוליטיים השונים, להכיר בזכויות האדם ולהגביר את האוטונומיה של הקהילות האזוריות.
3. אימוץ החוקה – 1978
לאחר תהליך ארוך של דיונים, הוסכם על נוסח החוקה הסופי, והיא אושרה ב-6 בדצמבר 1978 במשאל עם, שהתקיים בקרב כל אזרחי ספרד. התוצאה הייתה מרשימה: כ-88% מהבוחרים אישרו את החוקה. החוקה נחתמה רשמית ב-29 בדצמבר 1978, והיא נכנסה לתוקף מיד לאחר מכן.
עקרונות החוקה
החוקה הספרדית של 1978 מבוססת על עקרונות דמוקרטיים עקרוניים, וכוללת את הסעיפים המרכזיים הבאים:
הכרה בזכויות האדם והחירויות הבסיסיות – החוקה מבססת את הזכויות הפוליטיות, האזרחיות והחברתיות של כל אזרחי ספרד. סעיף 10 בחוקה מציין כי זכויות אלו הן בלתי ניתנות להפקעה, ויש להן עדיפות גבוהה על פני כל חקיקה אחרת.
המשטר הדמוקרטי – ספרד מוגדרת כמדינה דמוקרטית בה אזרחיה בוחרים את נציגיהם באופן חופשי ופתוח. עקרון הבחירות החופשיות והסודיות מהווה את יסוד המערכת הדמוקרטית.
המלוכה החוקתית – ספרד הוגדרה כ"מלוכה חוקתית", כלומר, יש למלך סמכויות מוגבלות מאוד. המלך הוא הסמל של האחדות הלאומית, אך למעשה סמכויותיו מוגבלות מאוד והוא משמש בעיקר כדמות סמלית. תפקידו של המלך כולל את מינוי ראש הממשלה, אך המינוי כפוף להסכמת הפרלמנט.
הפרדת רשויות – החוקה מבטיחה הפרדה בין שלוש הרשויות: הרשות המחוקקת (הפרלמנט), הרשות המבצעת (הסגל הממשלתי), והרשות השופטת (בתי המשפט). כל רשות פועלת באופן עצמאי אך יש ביניהן מנגנוני איזון ובלימה.
המערכת הפדרלית – ספרד היא מדינה המאופיינת במבנה אוטונומי. יש בה 17 קהילות אוטונומיות (מכונה גם "המשטר האוטונומי") שעבורן החוקה מבטיחה אוטונומיה רחבה, כולל סמכויות בעניינים כמו חינוך, בריאות, תרבות, תחבורה ומיסוי. כל קהילה אוטונומית יכולה להקים מוסדות חקיקה וממשל משלה.
הזכות להכרה במיעוטים וקהילות – ספרד מכירה במגוון הקבוצות האתניות והתרבותיות שבה, כולל ההכרה בזכויות הלשוניות של האוכלוסיות הקטלונית, הבסקית והגליציאנית.
מבנה החוקה
החוקה הספרדית מורכבת מ-169 סעיפים, המחולקים ל-10 פרקים עיקריים. כל פרק מתמקד בנושא עקרוני בתחום השלטון, זכויות האדם, המוסדות הפוליטיים, והמבנה הפדרלי של ספרד.
פרק 1 – עקרונות יסוד (סעיפים 1–9)
פרק זה עוסק בעיקר בהגדרת המדינה כמדינה דמוקרטית, המבוססת על שלטון החוק, זכויות האדם והכבוד לכל פרט. כמה עקרונות חשובים בפרק זה:
סעיף 1 קובע כי ספרד היא מדינה דמוקרטית, שבה כיבוד זכויות האדם, חירות פוליטית ושלטון החוק הם עקרונות יסוד.
סעיף 2 מגדיר את "האחדות הלאומית" של ספרד, אך גם את הזכות של העמים הספרדיים (כגון הקטלונים, הבסקיים והגליסיאנים) להכיר בזכויותיהם לאוטונומיה.
סעיף 3 מכיר בשפות המקומיות במדינה (קטלאנית, בסקית וגליסיאנית) לצד הספרדית, ומעניק להם זכות שווה בשימוש במוסדות המדינה.
סעיף 9 מתאר את עקרון החוקיות של פעולתה של המדינה, שבו כל פעולה של השלטון חייבת להתבצע לפי החוקה והחוקים הקיימים.
פרק 2 – המלך (סעיפים 56–65)
הפרק הזה מגדיר את המוסד המלוכני והסמכויות המוגבלות של המלך. ספרד הוגדרה כמלוכה חוקתית, והמלך משמש בעיקר כדמות סמלית. התפקידים הפוליטיים העיקריים של המלך כוללים:
מינוי ראש הממשלה והאישור על המינויים השונים (בהתאם להמלצה של הפרלמנט).
שמירה על האחדות הלאומית.
ביצוע חובות טקסיות כמו פתיחת הפרלמנט.
סמכויותיו מוגבלות מאוד, ובפועל כל הפעולות נעשות על ידי הממשלה.
סעיף 59 מבהיר את הירושה המלוכנית והסדרי המינוי של יורש העצר.
פרק 3 – זכויות וחובות יסוד של האזרחים (סעיפים 10–55)
הפרק החשוב ביותר בחוקה מבחינת זכויות האדם והחירויות האזרחיות, והעוסק בזכויות האדם הבסיסיות של כל אזרחי ספרד. המוקדים העיקריים בפרק זה:
זכויות פרטיות: הזכות לחיים פרטיים, לחופש הביטוי, להבעת דעה, לחופש ההתאגדות, לחופש הדת, ולעבוד.
הזכות להשכלה: כל אזרח יש לו זכות לחינוך חינם בחינוך היסודי, וכן זכות למערכת בריאות ציבורית.
הזכות לשוויון: אין אפליה על בסיס גזע, מגדר, דת, נטייה מינית, וכו'.
הזכות למשפט הוגן: כל אדם זכאי למשפט הוגן, לחסינות משפטית, ולזכות להגנה משפטית במערכת המשפט.
פרק 4 – הרשות המחוקקת (הפרלמנט) (סעיפים 66–96)
פרק זה עוסק במבנה של הרשות המחוקקת (הקורטס) של ספרד:
הקורטס כוללים שני בתים:
הקונגרס של הדיפוטדוס (האספה הנמוכה) – 350 חברי פרלמנט הנבחרים בבחירות ישירות.
הסנאט – 264 חברים, מהם חלקם נבחרים ישירות וחלקם ממונים על ידי הקהילות האוטונומיות.
החוקה קובעת את אופי העבודה של הפרלמנט, תהליך חקיקת החוקים, ואחריותו לאשר את התקציב של המדינה, להצביע על אמון או אי אמון בממשלה, ולפקח על פעולתה.
פרק 5 – הרשות המבצעת (הממשלה) (סעיפים 97–107)
פרק זה עוסק במבנה ובסמכויות של הממשלה וראש הממשלה:
ראש הממשלה, הממונה על ידי המלך, הוא האחראי לניהול המדיניות הכללית של המדינה.
הממשלה מורכבת משרי הממשלה, שהיא האחראית להוציא לפועל את המדיניות ולהפעיל את תקציב המדינה.
הפרלמנט יכול להצביע אי אמון בממשלה, ולדרוש את התפטרותה.
פרק 6 – הרשות השופטת (סעיפים 117–127)
הפרק מתאר את מערכת המשפט של ספרד:
העצמאות השיפוטית – בתי המשפט בספרד פועלים באופן עצמאי ואינם יכולים להיות כפופים לשום סמכות פוליטית או אחרת.
החוקה מספקת את הרקע לארגון בתי המשפט, כולל את בית המשפט העליון והדין החוקתי.
ישנה מערכת של פיקוח שיפוטי על חוקים שנוגדים את החוקה, ומערכת של חוות דעת חוקתיות שיכולה לאתגר חוקים או פעולות של המדינה.
פרק 7 – הכלכלה והפיננסים (סעיפים 128–136)
הפרק עוסק בניהול הכלכלה והפיננסים של ספרד:
הגדרת שיטות ניהול המשאבים הפיננסיים של המדינה.
החוקה קובעת את עקרונות השוויון במיסוי והדרישה לכך שההוצאה הממשלתית תהיה תחת פיקוח פרלמנטרי.
פרק 8 – הצבא וההגנה (סעיפים 137–158)
הפרק עוסק בכוחות הביטחון והצבא:
הכוחות המזוינים של ספרד נמצאים תחת סמכותו של ראש הממשלה.
הצבא נדרש לשמור על הסדר הציבורי וההגנה על המדינה, אולם הוא מנוגד לעקרונות הדמוקרטיה ובסיסו החוקי והמשטרי מצוי תחת פיקוח של השלטון האזרחי.
פרק 9 – אוטונומיה קהילתית (סעיפים 143–158)
הפרק מתאר את המבנה האוטונומי של ספרד, כולל חלוקה לקהילות אוטונומיות:
ספרד מורכבת מ-17 קהילות אוטונומיות, כל אחת מהן נהניתה מזכויות נרחבות בתחומים כמו חינוך, בריאות, תחבורה ועוד.
החוקה מסדירה את אופן הצמיחה של קהילות אוטונומיות והסמכויות שהן מקבלות.
פרק 10 – תיקונים לחוקה (סעיפים 166–169)
פרק זה מתאר את התהליך של תיקון החוקה:
תהליך תיקון: על מנת לשנות את החוקה, יש צורך ברוב קואליציוני בפרלמנט, ובמקרים מסוימים דרוש משאל עם.
תיקון החוקה דורש רוב מיוחד, אך התהליך לא נועד להקל או להחמיר את המוסדות השלטוניים במדינה.
תיקונים לחוקה
החוקה הספרדית עברה מספר תיקונים חשובים. כל תיקון נבע מצורך לעדכן את המערכת הפוליטית והחוקית של המדינה ולמנוע התנגשויות עם המציאות החברתית והפוליטית המשתנה.
תיקון החוקה ב-1992 (תיקון בנוגע לאיחוד האירופי)
החוקה הספרדית שונתה ב-1992 כדי לאפשר את השתתפות ספרד במוסדות האיחוד האירופי, שהיו אמורים להוביל לאינטגרציה פוליטית וכלכלית רבה יותר בין מדינות אירופה.
החוק שנוסף: נוספה סעיף 93 לחוקה, שניתן לפיו לשנות חלק מהחוקים או הכוחות של המדינה אם יש צורך להסתגל להסכמים של האיחוד האירופי. כלומר, החוקה הפכה ליותר גמישה בנוגע לחוקי האיחוד האירופי ולהשתלבות של ספרד במוסדותיו.
תיקון זה אפשר את האימוץ של חוקים שנגעו לאתגרים כלכליים, מדיניים וצבאיים בסביבה האירופית, ויצר את המסגרת החוקית להעמקת השתתפות ספרד במוסדות האירופיים.
תיקון החוקה ב-2011 (הגבלת הגירעון התקציבי)
אחד התיקונים המשמעותיים ביותר לחוקה הספרדית היה ב-2011, כאשר נוספה דרישה חוקית לשמור על איזון תקציבי.
התיקון ביקש להבטיח את היציבות הפיננסית של ספרד ולהגביל את אפשרויות המדינה להגדיל את החובות הלאומיים. נוספה דרישה לחוק יסוד המתיר גירעון תקציבי רק במקרה של חריגות בעיתות חירום.
תיקון זה שינה את סעיף 135 של החוקה, ומטרתו הייתה להתאים את ספרד לסטנדרטים הפיננסיים של האיחוד האירופי ולהגביל את ההוצאות הציבוריות.
תיקון החוקה ב-2020 (חוקי הבחירות)
ב-2020, תיקון נוסף לחוקה שיפר את מבנה הבחירות במדינה. תיקון זה נגע בעיקר לארגון של הבחירות המקומיות והגדרת סמכויות של המפלגות והגופים האזוריים בהן.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ספרד: חוק ומשפט
קטגוריה:חוקות
| 2024-10-17T16:18:53 |
סינדרלה (סרט, 1997)
|
סינדרלה (באנגלית: Cinderella) הוא סרט טלוויזיה אמריקאי, מסוגת פנטזיה מוזיקלית, אשר הופק על ידי Walt Disney Television בשיתוף BrownHouse Productions ו-Storyline Entertainment. הסרט הוא ההפקה המחודשת השנייה למחזמר "סינדרלה" מאת רוג'רס והמרשטיין, אשר מבוסס על מעשייה בעלת אותו שם. הסרט בוים על ידי רוברט איזקוב ונכתב על ידי רוברט ל. פרידמן. בסרט מככב אנסמבל מגוון לא-מסורתי הכולל את ברנדי נורווד, ויטני יוסטון, פאולו מונטלבן, ג'ייסון אלכסנדר, ויקטור גרבר, וופי גולדברג, ברנדט פיטרס, ויאן קוקס ונטלי דסל.
הסרט שודר לראשונה ב-2 בנובמבר 1997 ברשת ABC, במסגרת העונה ה-42 של התוכנית "עולמו המופלא של דיסני", שהוא זכה ל-60 מיליון צופים. ההפקה קיבלה ביקורות מעורבות מהמבקרים, אשר שיבחו את התלבושות, התפאורה וצוות שחקני המשנה, אך גם התייחסו בשלילה כלפיי הגישה הפמיניסטית לדמותה של סינדרלה, ובפרט לגבי ההופעה של נורווד ויוסטון. הסרט היה מועמד למספר פרסים בתעשייה, ביניהם שבעה פרס אמי לבידור בפריים טיים.
לציון 25 שנה לסרט, שודר ב-23 באוגוסט 2022 ברשת ABC הספיישל "סינדרלה: האיחוד – מהדורה מיוחדת של 20/20" ("Cinderella: The Reunion, A Special Edition of 20/20"). למחרת הספיישל עלה לשירות הסטרימינג דיסני+, בין היתר בישראל, כאשר יחד איתו עלה גם הסרט, שזוהי הפעם הראשונה שהסרט מופץ באופן רשמי בארץ. במדינות אחרות בעלות השירות הסרט היה זמין החל מ-12 בפברואר 2021.
בשנת 2024 יצא הסרט "היורשים: עלייתה של רד", בו נורווד ומונטלבן גילמו בהתאמה על סמך התפקיד שלהם בהפקה זו את הגרסאות של סינדרלה והנסיך מקסים מהסרט המונפש של אולפני ההנפשה של וולט דיסני "סינדרלה" משנת 1950.
עלילה
סינדרלה, יתומה מגיל צעיר, מוסחת בזמן שהיא ממתינה לאמה החורגת ושתי אחיותיה החורגות בשוק, שם היא פוגשת בחור צעיר ומקסים. למרות שחששה להציג את עצמה בפניו, השניים נקשרים כשהבינה ששניהם אינם מרוצים מחייהם. לאחר שננזפה על כך שדיברה עם זר, סינדרלה חוזרת לעזרת משפחתה החורגת לפני שהצליחה להבין שהאיש הצעיר הוא הנסיך כריסטופר. הוא חוזר לארמון, שם הוא נתפס וננזף על ידי עוזרו ליונל על שביקר פעם נוספת בממלכה כשהוא מחופש לפשוט עם, ונודע שהוריו, המלכה קונסטנטינה והמלך מקסימיליאן, מתכננים לארח נשף על מנת למצוא לבנם כלה מתאימה, רעיון שהוא מוחה עליו בתוקף כי הוא מעדיף להתחתן מאהבה. לפי הצעתו של ליונל, קונסטנטינה ומקסימיליאן מתפשרים שאם כריסטופר לא יצליח בבחירת כלה בנשף, מותר לו למצוא אחת בתנאים שלו.
בחזרה לביתם, סינדרלה רוצה להשתתף בנשף בעצמה, אבל אמה החורגת מגחכת על הרעיון, מייעצת לה שנסיך לעולם לא יתעניין בה ולהישאר אסירת תודה על חייה הנוכחיים. משפחתה החורגת של סינדרלה, שנחושה אך ורק לחזק את העושר והמעמד החברתי שלה על ידי נישואים לנסיך, יוצאת לנשף ומשאירה את סינדרלה לבד בבית. זמן מה לאחר מכן מבקרת את סינדרלה הפיה הסנדקית, שמעודדת אותה ללכת לנשף; היא הופכת באורח קסם דלעת לכרכרה, חולדות לשוטרים ועגלון, עכברים לסוסים, ואת הסמרטוטים שלה לשמלה יפהפה, עם זוג נעלי זכוכית. סינדרלה יוצאת לנשף, בידיעה שהקסם יימשך רק עד חצות.
בנשף, כריסטופר מתעייף מכל הנשים שהוא פוגש, כולל האחיות החורגות של סינדרלה, עד שלפתע סינדרלה מגיעה. הזוג מתחיל מיד לרקוד לצערה של המשפחה החורגת של סינדרלה, שלא יכולה שלא להרגיש שהנסיכה הלא מזוהה מוכרת. סינדרלה מתביישת ורוצה לעזוב כשהמלך והמלכה שואלים אותה על הרקע שלה, אבל הפיה הסנדקית מעודדת אותה להישאר. השעון מצלצל בחצות כשסינדרלה והנסיך חולקים את הנשיקה הראשונה שלהם, לכן סינדרלה בורחת בזמן שהקסם נעלם ומשאירה אחריה נעל זכוכית אחת. בברכת הוריו, כריסטופר מצהיר שהוא יתחתן עם מי שתתאים לה הנעל, גם אם זה אומר שכל עלמה בממלכה תמדוד אותה.
כאשר משפחתה החורגת של סינדרלה חוזרת הביתה, היא מתחילה לחלוק סיפורים מעוטרים מהערב שלהם. סינדרלה מסבירה שהיא יכולה רק לדמיין איך זה בטח היה, שלבסוף האם החורגת מזהה שסינדרלה היא הנסיכה המסתורית שרקדה עם הנסיך. עם עידוד אחרון מהפיה הסנדקית, סינדרלה מחליטה לבסוף שהיא תברח מהבית.
כשהנסיך וליונל מגיעים לביתה של סינדרלה, האם החורגת נועלת את סינדרלה במטבח בתקווה להסתיר אותה. המשפחה החורגת של סינדרלה - כולל האם החורגת ושתי האחיות החורגות - מנסה למדוד את הנעל עם מעט הצלחה. ליונל דורש לפתוח את המטבח ולחפש אם נמצאת עוד משהי בבית, והנסיך מגלה את סינדרלה בחצר כשהיא עומדת לברוח. כאשר כריסטופר מזהה את סינדרלה מהשוק, הוא מנסה לשים את הנעל על רגלה, וזה מתאים בצורה מושלמת. בסופו של דבר, סינדרלה והנסיך מתחתנים בטקס מפואר, בעוד שערי הארמון נסגרים על משפחתה החורגת, ומאלצים אותם לצפות מבחוץ.
צוות השחקנים והדמויות
ברנדי נורווד בתור סינדרלה, נערה יתומה מגיל צעירה שחייה עם משפחתה החורגת אליה היא מתייחסת כמשרתת.
ויטני יוסטון בתור הפיה הסנדקית, פיה שעוזרת לסינדרלה באמצעות קסם ללכת לנשף.
פאולו מונטלבן בתור הנסיך כריסטופר, נסיך שמעוניין להתחתן מאהבת אמת.
ג'ייסון אלכסנדר בתור ליונל, עוזרו של הנסיך כריסטופר.
ויקטור גרבר בתור המלך מקסימיליאן, אביו של הנסיך כריסטופר.
וופי גולדברג בתור המלכה קונסטנטינה, אימו של הנסיך כריסטופר.
ברנדט פיטרס בתור אמא החורגת של סינדרלה.
ויאן קוקס בתור קליופה, אחותה החורגת של סינדרלה.
נטלי דסל בתור מינרווה, אחותה החורגת של סינדרלה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:סרטים מבוססי סינדרלה
קטגוריה:סרטים מבוססי מחזות זמר
קטגוריה:דיסני: סרטים
קטגוריה:סרטי טלוויזיה אמריקאיים
קטגוריה:סרטים אמריקאיים משנת 1997
קטגוריה:סרטי פנטזיה אמריקאיים
קטגוריה:סרטים מוזיקליים אמריקאיים
קטגוריה:סרטים באנגלית
| 2024-10-19T08:55:11 |
האיכר צח הלשון
|
האיכר צח הלשון (במצרית עתיקה: Sekhti-nefer-medu) הוא סיפור מצרי קדום שחובר בסביבות 1850 לפני הספירה בתקופת הממלכה התיכונה במצרים. זהו אחד הסיפורים המצריים הארוכים ביותר ששרדו בשלמותם. המעשייה עוסקת באיכר, ח'ון-אנופ (Khun-Anup), שנתקל ברכושו של המושל הגבוה, האציל רנסי בן מרו, המוגן על ידי הוסל הקשוח שלו, נמטינאח'ת (Nemtynakht). הוא נכתב בתקופת השושלת התשיעית או העשירית סביב הרקליאופוליס. סיפור זה מתואר כהגות מפורטת על הקשר - או ניתוק - של סדר אתי ודיבור מעודן, כפי שהועברו לכתיבה מעודנת.
תקציר הסיפור
הסיפור מתחיל בהצגת דמותו של איכר עני, ח'ון-אנופ (Khun-Anup), הנוסע לשוק עם חמוריו העמוסים לעייפה בסחורה להחלפה תמורת אספקה למשפחתו. בזמן שח'ון-אנופ בדרכו, נמטינאח'ת (Nemtynakht), וסל של המושל הגבוה רנסי, מבחין באיכר המתקרב לאדמותיו ורוקם מזימה לגניבת החמורים והאספקה של ח'ון-אנופ. נמטינאח'ת מרמה את האיכר על ידי הנחת בד על השביל הציבורי הצר, שבו צד אחד גובל בנהר וצד שני גובל בשדות הפרטיים של נמטינאח'ת. הנחת הבד על השביל מאלצת לנקוט באחת מ-3 האפשרויות: לרמוס את הבד, להיכנס למים או לקחת את חמוריו דרך שדותיו של נמטינאח'ת כדי להמשיך במסעו. ח'ון-אנופ פונה עם חמוריו לשדות של נמטינאח'ת ואחד מחמוריו של ח'ון-אנופ אוכל מהשעורה ולמעשה נופל בפח שטמן לו הוסל. נמטינאח'ת משתמש באת שאירע כהצדקה לקחת את החמורים והסחורות של ח'ון-אנופ. כאשר ח'ון-אנופ מתלונן על כך שהעונש אינו הוגן, נמטינאח'ת מכה אותו. ח'ון-אנופ זועק לצדק, ונמטינאח'ת מאיים על האיכר במוות אם יעז להתלונן. ח'ון-אנופ אינו מקבל את העוול הזה וממשיך לפנות לנמטינאח'ת במשך עשרה ימים.
משלא קיבל צדק מנמטינאח'ת, מחפש ח'ון-אנופ את המושל הגבוה, האציל רנסי בן מרו, ומציג את טענותיו. רנסי מביא את עניינו של האיכר אל השופטים, אשר פוסלים את התיק כסתם עניין של איכר המסוכסך עם בעל קרקע, אך רנסי אינו מעביר מידע זה לאיכר. רנסי מביא את סיפורו של האיכר שנעשה לו עוול בפני פרעה, נבכאורע (שמאמינים כי הוא נבכאורע חֶטי), ומספר לו באיזו אלגנטיות מדבר האיכר. מסוקרן מהדיווח של איכר המדבר באלגנטיות כה רבה, מורה פרעה לרנסי לא להיענות להפצרותיו של האיכר, כדי שהאיכר ימשיך לנאום את נאומיו המהודרים ויוכלו להיכתב לפרעה. פרעה מצווה על רנסי להאכיל את האיכר ואת משפחתו בזמן שהאיכר ממשיך לטעון בעניינו, ובנוסף מורה לרנסי לא ליידע את האיכר שהוא מספק את המזון.
במשך תשעה ימים החמיא ח'ון-אנופ למושל הגבוה רנסי והתחנן לצדק. לאחר תשעה ימים של נאומים, ח'ון-אנופ איים בהתאבדות. לאחר שחש שמתעלמים ממנו, העליב ח'ון-אנופ את רנסי ונענש במכה. לאחר נאום אחרון, עזב האיכר המיואש, אך רנסי שלח לבקשו והורה לו לחזור. במקום להיענש על חוצפתו, ניתן צדק לאיכר. לאחר שקרא רנסי את נאומו האחרון של ח'ון-אנופ, התרשם וציווה להחזיר את החמורים ואת הסחורה לח'ון-אנופ ולפצותו בכל רכושו של נמטינאח'ת, מה שהפך את נמטינאח'ת לעני כמו ח'ון-אנופ.
דמויות
ח'ון-אנופ
האיכר העני, ח'ון-אנופ, חי עם אשתו, מארי (Marye), וילדיהם בנווה מדבר סביב דלתת הנילוס במצרים.
רנסי בן מרו
האציל רנסי בן מרו הוא המושל הגבוה של פרעה נבכאורע. האיכר ח'ון-אנופ פונה לרנסי כאשר אינו זוכה לצדק מנמטינאח'ת.
נמטינאח'ת
וסל תאב בצע למושל הגבוה רנסי, נמטינאח'ת מבחין בחמורים עמוסי האספקה של האיכר ח'ון-אנופ וטומן פח שיספק לו סיבה לקחת את החמורים והסחורות של ח'ון-אנופ.
נבכאורע
הוא הוד מלכותו של המלך הכפול נבכאורע, הצדק. "הצדק" הוא כינוי סטנדרטי של המנוח. נבכאורע הוא פרעה מהשושלת התשיעית או העשירית של הרקלאופוליס, בערך. 2050 לפני הספירה, בתקופת הביניים הראשונה.
נושא
מאעת
מאעת הוא החוק המצרי העתיק המבוסס על רעיון ההרמוניה והאיזון ומאפשר להיררכיה החברתית להיות רווחת בחיי היומיום של האזרח. נושא זה נוכח לאורך כל הסיפור, במיוחד בנאומיו של ח'ון-אנופ על משמעות הצדק למצבו.
המאעת מודגם גם בבתי המשפט של הסיפור משום שהצדק וההיררכיה החברתית תלויה לחלוטין בשופט ובאופן שבו הוא מפרש את המאעת ביחס למשפטים.
היסטוריה טקסטואלית
מקור
אמנם קיים נרטיב מגובש במקצת לאיכר צח הלשון, אך למיטב הידיעה הנוכחית, נרטיב לכל הסיפור אינו קיים. הסיפור הוא אוסף של ארבעה כתבי יד לא שלמים שיש בהם סתירה מסוימת בקטעים חופפים. נראה ששמות האנשים והמקומות שונים בין ארבעת החלקים השונים. למרות זאת, יש הבנה שכולן גרסאות של אותו סיפור. כמו רוב הסיפורים, משתמע שאנשים שונים סיפרו את הסיפור בדרכים שונות - מה שהוביל למספר אי-התאמות בגרסאות הכתובות.
מחבר
המידע הנוגע למחבר (או מחברי) הטקסט הוא זעיר. ההנחה היא שהכותבים היו גברים, אך ייתכן שאפילו מידע זה אינו נכון. הנושאים והנקודות האינטלקטואליות בסיפור מבהירים שהמחבר - אם זה היה אדם אחד - היה חלק מהמעמד המשכיל. הוא או היא היו יודעי קרוא וכתוב מספיק כדי להעלות את הסיפור בהירוגליפים. הסיפור כנראה לא סופר במקור בצורה של שירה, אבל תורגם מאוחר יותר.
תקופת זמן
בעוד שסיפורו של האיכר צח הלשון התרחש בתקופת השושלת התשיעית או העשירית, מקובל שהשיר עצמו נכתב במהלך תקופת הממלכה התיכונה, בערך באותה תקופה עם "סיפורו של שאנהת", בתקופתה הקלאסית של מצרים. פרק זמן זה ייצר כמה מיצירות הספרות והאמנות הגדולות ביותר והיה גם אחד הטקסטים הראשונים שהתמקדו בחייהם של אנשים שאינם המלכים או האלים. הסיפור שיקף את האידיאלים של מצרים באותה תקופה בקרב פשוטי העם.
האיכר צח הלשון היה אחד הטקסטים הבודדים שהדגישו כמה מהמושגים של החוק המצרי במהלך שושלות הממלכה התיכונה.
השפעה על האמנות והספרות
סיפור "האיכר צח הלשון" מציע לקורא המודרני הצצה כיצד ניתן היה להשיג צדק לפשע בתרבות המצרית העתיקה. למרות שזה טבעי להניח שאשמה עשויה להיקבע על פי ההיררכיה של הזמן, האיכר צח הלשון מראה לנו שאדם יכול לומר את דעתו ולגרום לשינוי פסק הדין שהוטל עליו. נושא הצדק המופיע בצורה כה בולטת ב"איכר צח הלשון" עשוי היה להיות כמבשר לנושאים של צדק ביצירות מאוחרות יותר.
האיכר צח הלשון עובד לסרט קצר עטור פרסים באותו שם, בבימויו של הבמאי המצרי שאדי עבדל סלאם ב-1969.
הערות שוליים
קישורים חיצוניים
In hieroglyphs (includes literal translations by various contributors)
Older translation
Papyrus with the tale at Google Arts & Culture
Excerpts from The Tale of the Eloquent Peasant (.pdf)
ערך זה נוגע לפריט המוצג במוזיאון הבריטי. הפריט מקוטלג כ-EA 10274.
קטגוריה:ספרות מצרים העתיקה
| 2024-10-20T03:40:01 |
האישה (סרט, 1959)
|
האישה (בצרפתית: La Femme et le Pantin) הוא סרט דרמה משנת 1959 עם בריז'יט בארדו בתפקיד ראשי, בבימוי הבמאי הצרפתי . הסרט הוא עיבוד קולנועי חמישי של הרומן "האישה והבובה" שכתב פייר לואי ב-1898. "הבובה" היא הסיטואציה שבה הציבה גיבורת העלילה את הגבר שחשק בה.
ב וב הוקרן סרט זה בשם "אישה שטן".
עלילת הסרט
פתיח הסרט עוסק בפסטיבל אפריל בסביליה, שבה חיה בדוחק אווה (בריז'יט בארדו) עם אביה סטניסלס מרצ'נד (ז'אק מוקלר), סופר צרפתי גולה המתקן כיסאות למחייתו, ועם מנואלה (לילה קדרובה), בת זוגו ורקדנית לשעבר.
בפסטיבל נתקלת אווה בדון מטאו דיאז (אנטוניו וילאר הפורטוגזי), לוחם שוורים עשיר, המתנשק מאחורי ביתן עם אחת מנערותיו. אווה מצטרפת לריקודים בביתן, ומטאו שם עליה עין. הוא נכנס לבר יצאניות לאחר שראה אותה נכנסת אליו, משוחח איתה, ונותן לה מצית זהב כדי שתסכים לצאת איתו לארוחה. הוא מודיע בטלפון לאשתו מריה תרזה (אספנטיה קורטז), המשותקת ברגל אחת, שייעדר. אווה נעלמת, והמלצר אומר לו שלא ראה אותה קודם, שאיננה מקצועית משום ששילמה עבור המשקה שלה, ומחזיר לו את המצית.
מטאו מאתר את כתובתה, מגיע אליה, משוחח עם אביה ואיתה, ושולח לה שמלה לטקס שוורים באחוזתו. כשנערכת המסיבה באחוזה, נכנסת מריה, רואה את אווה יושבת לשולחן בגו זקוף עם אביה, שואלת את מטאו אם היא הקורבן החדש שלו, ואווה עונה שהיא בספק, משום שזה אינו תלוי בו. מריה רואה את אווה קמה, מצטרפת לרקדני הפלמנקו על הבמה, רוקדת במקצועיות, ואומרת למטאו שאינו מספיק חזק בשבילה.
בלילה מתגנב מטאו לחדר אווה באחוזתו, ומתנשק איתה במיטתה, אבל היא מחליקה בידה מנורה על השידה, ומפילה אותה על הרצפה. אביה נזעק לחדר בלי שהוא רואה את מטאו בחושך, ואחרי שהוא הולך, היא מסלקת את מטאו מחדרה, כשהיא אומרת לו שיגיע מחר לאסוף אותה מבית הספר לריקודים, שבו למדה שלוש שנים. מטאו מגיע לבית הספר, אך אווה איננה שם, אלא נמצאת במסעדה שאליה הזמין אותה אלברט, מדריך תיירים צרפתי העובד בסביליה ומכיר אותה מילדות, כדי להציע לה נישואים בנוכחות אביה, אבל אווה שומעת מצרפתי בשם ברתיאר האשמות על אביה כסופר, שתמך בנאצים במלחמת העולם השנייה, ופורצת תגרה בין ברתיאר ובין מרצ'נד. אחרי התגרה מעמיד אלברט תנאי לאווה: נישואיה עימו, או שהוא חוזר ברכבת לפריז, ומציג בפניה את הכרטיס.
אחרי התגרה אווה איננה רוצה יותר לגור עם אביה, ורצה לאלברט בתחנת הרכבת עם מזוודה פשוטה בידה, אך הרכבת יוצאת מהתחנה. היא הולכת עם המזוודה לארבדג'יאן (דריו מורנו), בעל מועדון לילה, שלפני כן סירב לשכור אותה משום שאלברט אמר לו שהיא בתולה. היא מתרועעת עם אחד הרקדנים הצעירים לעיני דון מטאו, ומבעירה את חמתו. מטאו מאבד את מריה ויורד מנכסיו, כשהוא הולך שוב ושוב למועדון שבו רוקדת אווה. כשהוא נעשה חסר כל, היא נעתרת לו, בנימוק שהם דומים עכשיו, ורק היא נותרה לו.
גרסאות נוספות
בסרט "האישה", שם הגיבורה הוא אווה, אבל ברוב הגרסאות האחרות של הסרט, שמה הוא קונצ'יטה, כמו בספר שכתב לואי.
ב-1977 הוקרן הסרט הצרפתי "תשוקה אפלה" בבימוי לואיס בוניואל, עם קרול בוקה (הדמות החיובית) ואנחלה מולינה (הדמות השלילית), שגילמו שתיהן את קונצ'יטה. ב"תשוקה אפלה" יש סצינות זהות לסרט "האישה", כמו אהבת קונצ'יטה לריקודים, מגוריה בסביליה, מופע חשפנות של קונצ'יטה (בגילום מולינה) בפני תיירים בקומה העליונה במועדון בסביליה, טענת מולינה בפני מתאו שהתיירים לא נגעו בה ושאין מיטות בחדר ההופעה, אחרי שגירש את התיירים, והתרועעות קונצ'יטה (בוקה ומולינה) עם בחור צעיר עד להתייחדותה עימו.
ב"תשוקה אפלה", בשונה מ"האישה", מקיימת מולינה יחסי מין עם הבחור לעיני מתאו. לאחר מכן טענה מולינה בפני מתאו שהיחסים היו מבוימים, ושהיא עדיין בתולה.
מתאו נפרד ממולינה ועזב את סביליה, אבל בוקה הגיעה לרציף הרכבת מסביליה למדריד. מתאו שפך עליה דלי מים מהרכבת, ובוקה עלתה לרכבת. כשסיים מתאו את סיפורו בפני נוסעי התא, שהיו פסיכולוג, משפטן ואם לילדה, נכנסה מולינה לתא ושפכה עליו חזרה דלי מים.
ב"תשוקה אפלה" אין התייחסות ל בסביליה, שבה רכובות נשים מאחורי גברים על סוסים. לדברי בארדו, הצילומים בפריה התישו אותה מהחום.
ב"תשוקה אפלה" אומרת מולינה למתאו אחרי הסצנה שהדגימה מולו עם הבחור: "אף מילה. הגיטרה היא שלי. אני מנגנת בה עם מי שמתחשק לי". בסרט "האישה" אומר ארבדג'יאן למטאו, אחרי שהגיע לחדרה של אווה במועדון, שבו היה גם הרקדן הצעיר: "אתה צריך ללמוד לנגן בגיטרה שלה". לאחר מכן פרצה קטטה במועדון על אווה, שהמעורבים בה היו מטאו ומלחים, ומטאו נעצר על ידי המשטרה.
בשני הסרטים חזרו אווה אל מטאו, וקונצ'יטה אל מתאו, אחרי שנטשו אותן בזעם. ב"תשוקה אפלה" חזרו מתאו וקונצ'יטה אחרי סצינות דליי המים. בסרט "האישה" חזרה אווה אל מטאו כשיצא מתחנת המשטרה, לאחר שחיכתה שלוש שעות מחוץ לתחנה עם כיסוי בד שחור על ראשה ועל כתפיה.
לצד שתי גרסאות אלו, יצאו שש גרסאות נוספות של הסרט:
1920 – "האישה והבובה", סרט אילם עם ג'ראלדין פאראר.
1929 – "האישה והבובה", סרט אילם עם .
1935 – "השטן הוא אישה" עם מרלן דיטריך.
1946 – "הבובה של הגברת", גרסה מצרית עם תחיה כאריוכא, שהיה סרטה הראשון. הסרט הזניק את קריירת כאריוכה. היא השתתפה ב-120 סרטים, ושיחקה גם בתיאטרון ובסדרות טלוויזיה.
1990 – "האישה והבובה" בגרסה ספרדית עם , כשהעלילה היא בברצלונה.
2007 – "האישה והבובה" עם מליסה דג'אוזי.
קישורים חיצוניים
טריילר הסרט, אתר IMDb
הערות שוליים
קטגוריה:סרטי 1959
קטגוריה:סרטים בצרפתית
קטגוריה:סרטי דרמה צרפתיים
| 2024-10-20T12:08:32 |
חבורת פאולי
|
בפיזיקה ומתמטיקה, חבורת פאולי , הקרויה על שם המתמטיקאי וולפגנג פאולי, המוגדרת על קיוביט בודד היא חבורת מטריצות 2X2 המורכבת מ־16 אלמנטים הכוללים את מטריצת היחידה ומטריצות פאולי השונות:
וכן ממכפוליתהן ב ו , הקבוצה מוגדרת מתמטית כך:
.
חבורת פאולי המוגדרת על n קיוביטים מוגדרת בעזרת מכפלה טנזורית במרחב הילברט:חבורת המנרמלים של חבורת פאולי היא חבורת קליפורד והיא מוגדרת כחבורת המכפלות של חבורת פאולי לעצמה.
החבורה ושערי פאולי בכלל משמעותית ביותר במחשוב קוונטי וכוללת את שערי הבסיס החיוניים ליצירת מחשוב קוונטי יעיל ומודרני.
קישורים חיצוניים
Tolar, J. “On Clifford Groups in Quantum Computing.” Journal of Physics Conference Series, vol. 1071, 1 Aug. 2018, pp. 012022–012022, arxiv.org/abs/1810.10259, https://doi.org/10.1088/1742-6596/1071/1/012022. Accessed 17 Oct. 2024.
Gottesman, Daniel. “The Heisenberg Representation of Quantum Computers.” ArXiv (Cornell University), 1 Jan. 1998, https://doi.org/10.48550/arxiv.quant-ph/9807006.
קטגוריה:חישוב קוונטי
| 2024-10-20T03:40:52 |
אריה קופלמן
|
אריה ל. קופלמן (באנגלית: Arie L. Kopelman; 23 בספטמבר 1938 – 7 באוקטובר 2024) היה איש עסקים ופילנתרופ יהודי-אמריקאי. הוא כיהן כנשיא ומנהל התפעול הראשי של שאנל מ-1986 עד פרישתו ב-2004. לאחר פרישתו הוא נשאר בשאנל כסגן יו"ר הדירקטוריון עד 2008.
ממוזער|דיוקן של קופלמן ואשתו קוקו, שצייר קרל לגרפלד במלאת 10 שנים לעבודתם המשותפת, 1996
ביוגרפיה
קופלמן נולד ב-23 בספטמבר 1938 בברוקליין, מסצ'וסטס, להורים יהודים, פרנק ורות קופלמן. פרנק קופלמן, בוגר בית הספר למשפטים בהרווארד, עסק במשפטים, היה פרופסור באוניברסיטת בוסטון והיה השופט הצעיר ביותר שמונה בתולדות המדינה כשמונה לשופט בבוסטון. אחיו התאום של אריה קופלמן, דייוויד קופלמן, הלך בדרכו של אביהם, למד בהרווארד לתואר בוגר במשפטים, והיה גם הוא שופט.
לאחר שאריה למד בבית הספר הלטיני של בוסטון ובית הספר וויליסטון נורת'המפטון, סיים קופלמן את לימודי תואר בוגר באוניברסיטת ג'ונס הופקינס ובהמשך השלים תואר מוסמך במנהל עסקים מבית הספר לעסקים של אוניברסיטת קולומביה. העבודה הראשונה שלו אחרי בית הספר לעסקים הייתה עבודה בתוכנית ההכשרה של פרוקטר אנד גמבל, במטה שלהם בסינסינטי, אוהיו. לאחר שלוש שנים בחברה, הוא הפך למנהל תיקי לקוחות בחברת הפרסום Doyle Dane Bernbach (שנקראת גם DDB Worldwide), בחברה, במהלך 20 השנים הבאות הוא עלה בסולם הדרגות והגיע לתפקיד סגן יו"ר ולאחר מכן לתפקיד מנכ"ל החברה. במהלך כהונתו ב-DDB העולמית, קופלמן עבד עם הלקוחות JB Liquors, Heinz Ketchup ו-Chanel, שהיו מהלקוחות הגדולים שלו.
בשנת 1985, הבעלים של חברת שאנל הצרפתית, אלן ורטהיימר וז'ראר ורטהיימר, שכרו את קופלמן לתפקיד נשיא ומנהל התפעול של שאנל בע"מ לעבודה במטה שלהם בניו יורק. בשלב זה, לקופלמן כבר היו יחסי עבודה של 14 שנים עם שאנל, במסגרת עבודתו בחברת הפרסום DDB, שם הוא יצר קמפיינים פרסומיים עבור המותג שאנל. במהלך 19 השנים הבאות בשאנל, קופלמן הגדיל את המותג והרחיב את עסקי הליבה הקמעונאיים, הבשמים, הקוסמטיקה, טיפוח העור, המשקפיים והאביזרים, והפך את שאנל לחברה המכניסה והמרוויחה מיליארדי דולרים. בתחילת הקריירה של קופלמן בשאנל, למותג היו שני מותגי בוטיק עצמאיים וההכנסות השנתיות של שאנל עמדו על 357 מיליון דולר. עד לפרישתו, היו לשאנל 17 מותגי בוטיק בארצות הברית ובשנת 2014, שאנל דיווחה על מכירות שנתיות בהיקף של 7 מיליארד דולר.
במהלך כהונתו כנשיא, החברה יצרה ושיווקה את הבשמים Coco, Coco Mademoiselle, Chance, Allure, Allure for Men, Cristalle, Egoiste ו-Egoiste Platinum. הבושם קוקו מדמואזל מדורג לרוב בין הבשמים הנמכרים ביותר בעולם. קופלמן היה אחראי על אסטרטגיית המותג שאנל מספר 5. קופלמן ניסח את הסכם התמיכה הרב-פלטפורמות של שאנל מס. 5, לחמש שנים עם ניקול קידמן בתור הפנים של הבושם, שבעבורו יצר הבמאי באז לורמן עם ניקול פרסומות בטלוויזיה.
חיים אישיים ומותו
קופלמן היה נשוי לקורין "קוקו" פרנקו. קוקו, שאביה היה איש עסקים ממוצא יווני ואמה צרפתייה, הייתה בת למשפחה יהודית ספרדית.
לזוג קופלמן נולדו שני ילדים, סופרת רבי המכר עבור הניו יורק טיימס והשחקנית יוצרת התוכנית Odd Mom Out, ג'יל קרגמן (נשואה לאיש העסקים האמריקאי הארי קרגמן). ויועץ האמנות והשחקן ויל קופלמן, הנשוי לעורכת מגזין האפנה ווג, אלכסנדרה מיכלר. בעבר הוא היה נשוי לשחקנית דרו ברימור. לאריה קופלמן ופרנקו יש שישה נכדים. הם גרו באפר איסט סייד של מנהטן בניו יורק ובנוסף היה להם בית בננטקט.
אריה קופלמן נפטר מסרטן הלבלב, ב-7 באוקטובר 2024, בגיל 86.
פילנתרופיה ופרסים
קופלמן היה חבר במספר ארגוני צדקה אזרחיים בניו יורק ובארצות הברית. בינואר 1989, קופלמן מונה על ידי הנשיא רונלד רייגן למועצת מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה.
קופלמן היה חתן פרס היכל התהילה של "קרן הבישום" (FiFi) בשנת 2005, וזכה בשלושה פרסי "מועצת מעצבי האופנה של אמריקה" (CFDA). בשנת 2000, הוענק לו פרס "Living Landmark" על ידי ארגון New York Landmarks Conservancy.
מ-1994 עד 2017, קופלמן כיהן בתפקיד יו"ר "תערוכת העתיקות החורפית בעיר ניו יורק". הוא זכה להערכה על כך שהצליח לשנות את פני התערוכה באמצעות הוספת הנהגה חדשה ותשתיות, והכנסת סוחרים חדשים לשורותיה.
בנוסף, קופלמן כיהן במועצת המפקחים של בית הספר לעסקים באוניברסיטת קולומביה, וכן במועצת המנהלים של בית הספר סנט ברנרד לבנים בעיר ניו יורק, האגודה לאמנות העירונית, ובית ההתיישבות של איסט סייד (East Side Settlement House). הוא היה נשיא מועצת המנהלים של אגודת ההיסטוריה של ננטקט. כמו גם היה חבר בדירקטוריון המייסד של המחוז ההיסטורי של אפר איסט סייד, כיהן במועצת המנהלים של פרסי חברת היינץ ובמועצת המנהלים של בית הספר האמריקאי לבלט בעיר ניו יורק. קוקו, אשתו של קופלמן למדה בבית הספר בילדותה ויש שם סטודיו על שם קופלמן.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת ג'ונס הופקינס
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת קולומביה
קטגוריה:נפטרים מסרטן הלבלב
קטגוריה:ניו יורק: אישים
קטגוריה:אנשי עסקים אמריקאים
קטגוריה:אנשי עסקים יהודים אמריקאים
קטגוריה:עשירים מופלגים יהודים אמריקאים
קטגוריה:עשירים מופלגים אמריקאים
קטגוריה:נדבנים יהודים אמריקאים
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1938
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-2024
| 2024-10-19T15:32:43 |
קהילת יהודי כאשאן
|
קהילת יהודי כאשאן היא קהילה יהודית שהתקיימה בעיר כאשאן באירן עד לאמצע המאה ה-20.
העיר כאשאן היא עיר עתיקה במרכז איראן הממוקמת בצומת דרכים מסחריות חשובות. בעבר הייתה התחנה הראשונה בדרך השיירות שחצתה את מדבר המלח הגדול דאשת-א-כאויר (בלועזית: Dasht-e Kavir , בפרסית: دشت كوير) ואת מדבר לוט (בלועזית: Dasht-e Lut , בפרסית: دشت لوت) וחיברה בין העיר קום לעיר כרמאן. משנת 1938, עוברת דרכה מסילת הרכבת הטרנס-אירנית המחברת בין הים הכספי למפרץ הפרסי.
הקהילה היהודית
לא קיים תיעוד היסטורי המעיד על ראשית ההתיישבות היהודית בעיר, אך התפתחותו של ניב כאשאני יהודי, השונה מניבים שהתפתחו במרכזים יהודיים אחרים באזור, כגון המדאנית יהודית שדובר בהמדאן ואספהאנית יהודית, שדובר באספהאן הוא הוכחה לקיום רצוף של קהילה יהודית גדולה ומבוססת במקום.
קיים דמיון מסוים בין נוסח התפילה הכאשאני לנוסח התפילה של יהודי ספרד ויש רואים בכך הוכחה שהקהילה היהודית בכאשאן קלטה במאה ה-15 חלק ממגורשי ספרד.
מספרו של באבאי בן לוטף, "כתאב אנוסי" אנו למדים שבאמצע המאה ה-17 חיו בעיר 7,000 יהודים. מספרו של באבאי בן פרהאד, "מאורעות כאשאן", אנו למדים שבעיר כאשאן פעלו באמצע המאה ה-18 שלושה עשר בתי כנסת.
על פי פרסומי ארגון כל ישראל חברים, בשנת 1906 חיו בכאשאן 2,000 יהודים ב-130 בתים. על פי העיתון Ālam-e Yahud, בשנת 1943 התגוררו בכאשאן 1,380 יהודים. לאחר הקמת מדינת ישראל עזבו רוב היהודים את העיר כאשאן.
כלכלה
כאשאן היא אחד המרכזים העתיקים והחשובים לייצור קרמיקה ושטיחים באיראן.
יהודי כאשאן מילאו תפקיד מרכזי בתעשיית המשי. הם עסקו במסחר, בצביעה, באריגת שטיחים, בדי קטיפה, ובדי משי וברקמה. הנשים היהודיות החזיקו במונופול על מיון חוטי המשי, עבודה שהן ביצעו בבתיהן. הגברים עסקו בסחר במשי גולמי מתוצרת מקומית ובטוויית חוטי המשי. אחרים רכשו משי גולמי, פיקחו על ייצור הסחורות ומכרו את התוצר המוגמר מחוץ לכאשאן.
יהודי כאשאן היו ידועים כאורגי שטיחים מוכשרים במיוחד. השטיחים שנארגו בסדנאות שלהם שילבו בין עיצובים איראניים מסורתיים, מוטיבים שפותחו בתקופת השושלת הקאג'ארית (1794 – 1925) ומקורות תנ"כיים, תלמודיים ועממיים יהודיים, דוגמת משה מציג את לוחות הברית, עקדת יצחק, הסמלים של שבטי ישראל. מחקר על השטיחים היהודיים שנארגו בכאשאן פורסם על ידי חוקר השטיחים אנטון פלטון בספרו "שטיחים יהודיים".
חינוך
פרט לרבנים ורופאים, הציבור הכללי לא זכה ללמוד פרסית או ערבית בגלל אכיפה קפדנית של חוקי הטומאה. ההחינוך היהודי הוגבל ללימוד עברית ופרסית יהודית בבית הכנסת. בית הספר היהודי הראשון הוקם בכאשאן בשנת 1910 על ידי נדבן בשם יקותיאל, לאחר שזקני העדה התנגדו להקמת בית ספר של ארגון כל ישראל חברים. מאוחר יותר, הוקם בית ספר לבנות של ארגון כל ישראל חברים. ילדות ונרעות קיבלו בדרך כלל חינוך ביתי שהתמקד במלאכות הקשורות בתעשיית המשי.
המרת דת
התאסלמות
ספרו של באבאי בן לוטף, "כתאב אנוסי", וספרו של נכדו באבאי בן פרהאד, "מאורעות כאשאן", מתארים שתי תקופות בהן יהודי כאשאן נאלצו להתאסלם בלחץ השילטון.
באבאי בן לוטף מספר בספרו כיצד בין השנים 1657 ל- 1662 , בתקופת שלטונו של השאה עבאס השני (1642 – 1667), יהודי איראן וביניהם 7,000 יהודי כאשאן נאלצו להתאסלם. כל גבר שהתאסלם קיבל תומאן זהב, אשה או ילד קיבלו פחות.
לאחר שכל יהודי כאשאן נרשמו כ"מוסלמים חדשים", נסגרו כל בתי הכנסת והיהודים נאלצו לבקר במסגדים ולהקפיד על התנהגות לפי דיני האסלאם והם קיבלו מתנות חג בכסף, במזון ובביגוד. היהודים המומרים התחלקו לשלוש קבוצות: הזקנים, ששמרו על יהדותם בסתר, קבוצה ששמרה על יחסים טובים עם המוסלמים וגם עם היהודים והצעירים שהמצב החדש לא הפריע להם.
בשנת 1662, בהתערבותו של מולא מוחסן פאיז כאשאני, מיסטיקן, משורר, פילוסוף ומוחדית' מוסלמי תריסרי שיעי ולאחר תשלום 60 תומאן בעבור חמש השנים שחלפו ועוד 60 תומאן תשלום מראש בעבור חמש השנים שלאחר-מכן הותר ליהודים לחזור ליהדות.
אירוע התאסלמות שני מובא בספרו של באבאי בן פרהאד "מעוראות כאשאן".
לא כל האירועים המובאים בספר זה מדויקים או מגובים על ידי תיעוד היסטורי, יחד עם זאת התמונה המצטיירת מהמסופר היא שיהודי כאשאן סבלו מפגיעה קשה ברכוש ובנפש כתוצאה מהמלחמה בין השאה אשרף הותכ לבין השאה תהמאספ השני, בעת כיבוש איראן על ידי האפגנים.
מצבם של יהודי כאשאן תחת שלטונה של השושלת ההתוכית היה טוב יותר ממצבם של המוסלמים השיעים. מצבם הורע באופן משמעותי עם כיבוש האזור על ידי כוחותיו של השאה תהמאספ השני בפיקודו של תהמאספ קולי חאן, לימים נאדיר שאה. החיילים שפלשו לאזור בזזו את בתי היהודים ואף רצחו אותם. לאחר ניסיונות רבים לקנות שקט באמצעות תשלום סכומי כסף גבוהים, נשיא הקהילה היהודית ,דוד, החליט שהדרך היחידה להציל את חייהם של היהודים היא להתאסלם. תחילה התאסלמו הגברים ורק זמן מה לאחר מכן, הנשים. שבעה חודשים לאחר שכל יהודי כאשאן התאסלמו, הצליחו שליחי הקהילה היהודית לשכנע את תהמאספ קולי חאן לאפשר להם לחזור ליהדות תמורת תשלום כבד.
הצטרפות לדת הבהאית
הערות שוליים
קטגוריה:יהדות איראן ופרס
| 2024-10-20T08:59:14 |
אנסגיסל
|
הפניה אנסגיזל
| 2024-10-17T10:31:11 |
הארי ורקסמן
|
הארי מ. ורקסמן ג'וניור (באנגלית: ; נולד ב-27 במרץ 1961) הוא תסריטאי ומפיק טלוויזיה אמריקאי.
ביוגרפיה
ורקסמן נולד בפיטסבורג שבפנסילבניה, וגדל בפאלם ספרינגס, קליפורניה. הוא בילה את שבע השנים הראשונות לחייו בין פיטסבורג, פאלם ספרינגס וסקוטלנד. בשלב מאוחר יותר החל ללמוד בבית הספר סנט ג'ורג' בניופורט שברוד איילנד, ולאחר מכן המשיך ללימודים באוניברסיטת נורת'ווסטרן, שם קיבל תואר ראשון במדעי המדינה והיסטוריה. מאוחר יותר עבר ללמוד תואר שני בהיסטוריה כנסייתית-אנגלית של המאה ה-17 במכללת ניו באוקספורד שבאנגליה.
לאחר שחזר לארצות הברית שינה ורקסמן את תחום עיסוקו והחל לעבוד ב-Winner/Wagner & Associates, שהתמקדו בניהול משברים תקשורתיים. בנוסף, עבד גם עם Winner Wagner & Mandabach במהלך הקמפיין המוצלח ב-1992 להכרה ביום מרטין לותר קינג כחג רשמי במדינת אריזונה. במסגרת זו, הוא פיתח ערכות הדרכה לרמקולים ואימן דוברים לצורך קידום המטרות הפוליטיות של הקמפיין.
במהלך תקופה זו כתב גם למגזינים ופרסומים שונים, ביניהם The LA Reader, Sci Fi Universe Magazine, Eon Magazine,
Universal's 13th Street, ו-The Star Trek Fact Files. בנוסף, הוא עבד כחוקר בקרן שואה של אוניברסיטת דרום קליפורניה - המכון להיסטוריה חזותית וחינוך לפני שהפך לתסריטאי בתעשיית הטלוויזיה.
ורקסמן עבד למעלה מ-25 שנה כתסריטאי ומפיק בטלוויזיה. בין הסדרות בהן עבד נמנים "ארץ: הקונפליקט האחרון", "פארסקייפ", "האנטומיה של גריי", "בטי" ו"קאסל". במרוצת השנים הועמד לשני פרסי אמי, פרס גלובוס הזהב, פרס סאטורן, פרס בחירת הקהל ושלושה פרסי גילדת הכותבים של אמריקה.
כיום מתגורר בסנטה פה שבניו מקסיקו עם אשתו אמנדה קוק ורקסמן.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת נורת'ווסטרן
קטגוריה:תסריטאי טלוויזיה אמריקאים
קטגוריה:מפיקי טלוויזיה אמריקאים
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1961
| 2024-10-18T07:03:39 |
ג'ורג' פסטל
|
ג'ורג' פסטל (באנגלית: George Pastell; 13 במרץ 1923 – 4 באפריל 1976) היה שחקן קפריסאי ששיחק במגוון סרטי קולנוע ותוכניות טלוויזיה בריטיים.
הוא למד ב והחל את דרכו בקולנוע ב-1949, כאשר שיחק בסרט "". בהמשך הופיע בסרטים "עד ראייה", "מרוסיה באהבה", "שליחות סודית בליסבון". כמו כן הופיע בתוכנית הטלוויזיה "דוקטור הו".
פסטל היה חבר בגילדת שחקני המסך. הוא נפטר מהתקף לב בגיל 53.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שחקנים בסרטי ג'יימס בונד
קטגוריה:ילידי 1923
קטגוריה:נפטרים ב-1976
| 2024-10-17T11:25:15 |
פשיטות צה"ל במצרים בשנות ה-60
|
פשיטות צה"ל במצרים בשנות ה-60 היו סדרה של פשיטות משולבות שביצעו חיל האוויר הישראלי וסיירת מטכ"ל בעומק מצרים לאיסוף מודיעין.
רקע
ב-18 בפברואר 1960 הפתיעה מצרים את ישראל כאשר העבירה לסיני דיוויזיית שריון ושלוש חטיבות חי"ר. רק כעבור ארבעה ימים למדה ישראל על הפעולה המצרית משירותי מודיעין זרים. באותה עת כבר הגיע הכוח הקדמי של אוגדת השריון המצרית לאזור ג'בל ליבני. בתגובה, העלתה ישראל כוננות ותגברה כוחותיה בגבול מצרים.
האירוע עורר בישראל ויכוחים וביקורת חריפה ביחס ליעילותה ולתפקודה של ההתרעה המודיעינית. היה ברור כי היה על המודיעין לדעת על המהלך המצרי זמן רב בטרם נרשמה תזוזת כוחות בצד המצרי. הנושא הסתיים ברפורמה משמעותית בנוהלי ההתרעה שהיו נהוגים במודיעין (בין היתר, החלו להפעיל את סיירת מטכ"ל לצורך זה).
ראש אמ"ן מאיר עמית הצליח לשכנע את ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול בחשיבות המבצעים ולהקצות לפרויקט תקציב יוצא דופן אז של שני מיליון דולרים. היחידה הטכנולוגית של אמ"ן נזקקה לסכום זה על מנת לפתח את המערכות בהן נעשה שימוש במבצעים חלוץ, שרקרק ודומיהם.
הפשיטות
בלילה שבין ה-10 ל-11 באוגוסט 1963 הוטס מסוק סיקורסקי S-58 של טייסת 124 שנשא ציוד מיוחד למצרים, המסוק טס בגובה נמוך (20 מטר מהקרקע) כדי לחמוק ממערכות המכ"ם המצריות. כשהגיע ליעד הנחית כוח של סיירת מטכ"ל בפיקודו של אהוד ברק, לאחר שהכוח השלים את משימתו הוחזר לחפ"ק שהוקם סמוך לגבול אותו חצה ב-02:53 בלילה. המבצע הוכיח את ההתכנות להנחית כוח וציוד מבצעי הרחק בעומק שטח האויב ולהחזירו בשלום, בפועל מעבר לטיסה והנחתה בשטח – לא בוצעה ככל הנראה על ידי אנשי סיירת מטכ"ל פעילות מבצעית של ממש. המבצע זכה לשם מבצע חלוץ בשל שהיה החלוץ בסדרה של מבצעים דומים שבאו בעקבותיו.
בלילה שבין ה-4 ל-5 במרץ 1964 נערך מבצע דומה בו הוטס מסוק סיקורסקי S-58 של טייסת 124 שנשא ציוד מיוחד למצרים, המסוק חצה את הגבול ב-16:52 אחר"צ וכשהגיע סמוך ליעד הנחית כוח של 5 לוחמי סיירת מטכ"ל שהורידו את הציוד המיוחד, המשקל הרב של הציוד הקשה על התקדמות הכוח ולכן ננשא על עגלה בעלת שני גלגלים, המבצע ארך לפחות 7 שעות בהן עבדו הלוחמים, בגלל היקף העבודה אהוד ברק שפיקד גם על מבצע זה הורה על הסרת האבטחה של הלוחמים וצירף את שני הלוחמים שאבטחו על הכוח לעבודה, לאחר שהכוח השלים את משימתו נלקח בחזרה לישראל וחצה את הגבול ב-05:35 בבוקר. במהלך המבצע התעכב כוח הסיירת מסיבה לא ידועה וכתוצאה מכך התעכב גם הפינוי, באותו הלילה ערפל כבד שירד צמצם את שדה הראייה ופגע ביכולות ההתמצאות של צוות המסוק מה שכמעט גרם להתרסקות שלו. מטרת המבצע הייתה למנוע תקלות מהסוג שאירעו בפרשת רותם, המבצע נקרא מצבע שרקרק.
בלילה שבין ה-1 ל-2 בדצמבר 1965 נערך מבצע בסדר גודל נרחב ממבצעים קודמים בו הוטסו שלושה מסוקי סיקורסקי S-58 של טייסת 124 למצרים, כשהגיעו ליעד הנחיתו כוח שכלל מעל ל-10 לוחמי סיירת מטכ"ל ולפנות בוקר פונו הלוחמים בחזרה לחפ"ק שהוקם סמוך לניצנה בו ישב המטכ"ל ועכב אחרי המבצע, עד עתה לא ידוע הרבה על המבצע אך ידוע כי היה המבצע הגדול ביותר בסדרת המבצעים הן בכמות המסוקים והן בכמות החיילים, בנוסף לכך מבצע זה היה המבצע הראשון של צה"ל בו מבנה של שלישיית מסוקים טס למשימה מבצעית. המבצע נקרא מבצע כחל.
בלילה שבין ה-20 ל-21 בפברואר 1967, חצי שנה לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, נערך המבצע האחרון בסדרת המבצעים בו הוטס מסוק סופר פרלון של טייסת 114 למצרים שם הנחית כוח של סיירת מטכ"ל שביצעה משימה מודיעינית. המבצע נקרא מבצע ירגזי. בנוסף לארבעת מבצעים אלו אירעו שני מבצעים נוספים - מבצע שלדג ומבצע נקר, שני מבצעים אלו היו בעל אופי דומה ובסדר גודל קטן.
שמות המבצעים
מלבד מבצע חלוץ, כל מבצעי סדרת הפשיטות קרויים אחר משפחות עופות שונות - שרקרקיים, כחליים, שלדגיים, נקרים וירגזיים.
עיטורים וצל"שים
לאחר כל מבצע הוענקו למשתתפיו עיטורי המופת או את צל"ש הרמטכ"ל שחלקם הומרו לעיטורי מופת על ידי הוועדה הצה"לית.
הערות שוליים
קטגוריה:פשיטות צה"ל במצרים
קטגוריה:פעולות סיירת מטכ"ל
קטגוריה:יחסים צבאיים ישראל–מצרים
קטגוריה:חיל האוויר הישראלי: קרבות ומבצעים
| 2024-10-18T11:32:18 |
פטריק ג'ונסון (שחקן)
|
פטריק ג'ונסון (באנגלית: Patrick Johnson נולד; 19 בפברואר 1993) הוא שחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי.
ביוגרפיה
ג'ונסון נולד באורלנדו, פלורידה, הוא החמישי מבין שישה ילדים. הוא מתגורר בנאשוויל, טנסי. הוא ושלושה מאחיו הוחתמו על ידי סוכן בנאשוויל. תוך שלושה שבועות לאחר החתימה על חוזה הוא נבחן לשחק בפרסומת והתקבל. Profile, nbcumv.com; accessed June 30, 2015.
קריירה
בשנת 2011 שיחק בסרט הטלוויזיה "ילדות רעות 2". באותה שנה החל לשחק בתפקיד חוזר בסדרת הטלוויזיה "קשיחות הכרחית".
בשנת 2014 שיחק בסרט אהבה אינסופית. בסרט מככבים אלכס פטיפר וריס וייקפילד. באותה שנה שיחק בסרט חבלה.
בשנת 2015 שיחק בסרט "בחזרה לאתמול".
פילמוגרפיה
קולנוע
שנהכותרתתפקידהערות2007Masterדארןסרט קצר2009Digital Diary: Robbyרוביסרט קצר2011Giggityסיימוןסרט קצר2011Parallaxחוטףסרט קצר2014אהבה אינסופיתכריס בטרפילד2014חבלהגיי'קוב וארטון2015בחזרה לאתמולטוד2016Maximum Rideפאנג2016Bus Driverפול2017County Lineנאט2017Baker's Manדאג2017All Saintsהאב ג'פרס2022County Line: No Fearנאט
טלוויזיה
שנה כותרת תפקיד הערות 2010Christmas Cupid בראד סרט טלוויזיה 2011ילדות רעות 2 ניק "ביג זי" צימר סרט טלוויזיה 2011–2013קשיחות הכרחית ריי סנטינו ג'וניור. 25 פרקים 2013 מהפכה בס בצעירותופרק אחד 2015Meet My Valentine הנסון קרטר סרט טלוויזיה 2015 אקסטנט לוקאס 5 פרקים 2015Finding Carter נדפרק אחד 2016 הבת המושלמת הנסון קרטר סרט טלוויזיה 2018 ילדותימפעיל בובה 2 פרקים 2019Scream: Resurrection אייברי קולינספרק אחד
פרסים ומועמדויות
שנה פרסקטגוריהעבודהתוצאההערות2013 פרס אמן צעיר ההופעה הטובה ביותר בסדרת טלוויזיה - שחקן צעיר מובילקשיחות הכרחית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שחקני קולנוע וטלוויזיה אמריקאים
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1993
| 2024-10-20T09:41:52 |
מי מפחד מהזאב הרע? (שיר)
|
הפניה Who's Afraid of the Big Bad Wolf?
| 2024-10-17T12:09:33 |
Maggie's Farm
|
"Maggie's Farm" הוא שיר שנכתב על ידי בוב דילן, הוקלט ב-15 בינואר 1965 ויצא באלבום Bringing It All Back Home ב-22 במרץ של אותה שנה. כמו שירים רבים אחרים של דילן בשנים 1965–1966, "Maggie's Farm" מבוסס על בלוז חשמלי. השיר יצא לאור כסינגל בבריטניה ב-4 ביוני 1965 והגיע למקום ה-22. דילן נזקק רק לטייק אחד כדי להקליט את השיר, כפי שניתן לשמוע במהדורת האספנים בת 18 הדיסקים של The Bootleg Series Vol. 12: The Cutting Edge 1965–1966, הכוללת כל טייק חלופי שהוקלט במהלך הסשנים של דילן בשנים 1965–1966, אך רק גרסה אחת של "Maggie's Farm".
מילים
מילות השיר עוקבות אחר מבנה בלוז פשוט, כאשר שורת הפתיחה של כל בית ("I ain't gonna work...") מושרת פעמיים, ואז חוזרת בסוף הבית. השורות השלישית עד החמישית של כל בית מרחיבות ומסבירות את הרגש המובע בשורות הפתיחה/סיום של הבית.
פסטיבל הפולק של ניופורט 1965
"Maggie's Farm" ידוע בכך שהוא עמד במרכז הלהט שאפף את דילן אחרי הסט החשמלי שלו בפסטיבל הפולק של ניופורט ב-1965; הביצוע ל-"Maggie's Farm", שהיה מהיר ואגרסיבי הרבה יותר מאשר בהקלטה של Bringing It All Back Home ובהשתתפות גיטרה חשמלית מובילה של מייק בלומפילד, הוא שעורר את המחלוקת הגדולה ביותר. מנהל ההפקה של הפסטיבל, ג'ו בויד, טען כי "התו הראשון של 'Maggie's Farm' היה הדבר החזק ביותר שמישהו שמע אי פעם". עדיין לא ידוע מה בדיוק היה המקור הגדול ביותר למחלוקת, עם דיווחים שונים על האירוע. אף על פי שהמעבר של דילן מפולק אקוסטי לרוק חשמלי היה שנוי מאוד במחלוקת, דיווחים רבים טוענים שהבעיה נבעה בעיקר מסאונד גרוע. פיט סיגר, שמצוטט לעיתים קרובות כאחד המתנגדים העיקריים לדילן בניופורט 1965, טען ב-2005:יש דיווחים על כך שאני מתנגד להופעה החשמלית שלו בפסטיבל ניופורט פולק 65', אבל זה לא נכון. הייתי ה-MC (ראש הטקס) באותו לילה. הוא שר את 'Maggie's Farm' ואי אפשר היה להבין מילה כי המיקרופון עיוות את קולו. רצתי לשולחן המיקס ואמרתי, 'תקנו את הסאונד, זה נורא!'. הבחור אמר 'לא, זה מה שהצעירים רוצים'. וכן אמרתי שאם היה לי גרזן הייתי חותך את הכבל! אבל רציתי לשמוע את המילים. לא הפריע לי שהוא עבר לחשמלי.לזמר אריק פון שמידט היה זיכרון דומה מהאירוע: "מי ששלט במיקרופונים פישל בזה. אי אפשר היה לשמוע את דילן. זה נראה כאילו הוא שר עם הווליום כבוי".
כמו כן, אל קופר, נגן העוגב של דילן בקונצרט, טוען:הסיבה שהם שרקו בוז היא כי הוא ניגן רק 15 דקות וכל השאר ניגנו 45 דקות עד שעה, והוא היה הכותר של הפסטיבל. [...] העובדה שהוא ניגן חשמלי... אני לא יודע. להקת פול באטרפילד בלוז (שניגנה קודם לכן) ניגנה חשמלי והקהל לא נראה זועם מדי.עם זאת, סגנון המוזיקה מופיע במידה רבה בכמה תיאורים, כמו זה של מייסד אלקטרה רקורדס, ג'ק הולצמן: "מאחורי הקלעים, אלן לומקס שאג שזה פסטיבל פולק, פשוט לא היו לך כלים מוגברים".
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שירי 1965
קטגוריה:סינגלים מ-1965
קטגוריה:שירי בוב דילן
קטגוריה:שירים באנגלית
קטגוריה:שירים נגד קפיטליזם
קטגוריה:סינגלים בהוצאת קולומביה רקורדס
| 2024-10-19T08:53:04 |
Tomb of the Mask
|
Tomb of the Mask (בתרגום חופשי לעברית: קבר המסכה) הוא משחק חשיבה ממוחשב משנת 2016, אשר פותח על ידי Happymagenta ופורסם על ידי Playgendary. המשחק שוחרר ב-9 בפברואר 2016 עבור iOS, ב-18 ביוני 2018 עבור אנדרואיד וב-27 באוקטובר 2021 עבור Nintendo Switch.
המשחק הוא פאזל בסגנון ארקייד, אשר מחולק לרמות.
משחקיות
ממוזער| מצב ה"ארקייד" במשחק
Tomb of the Mask הוא משחק ריצה אינסופית בסגנון פק-מן. השחקן מעביר את הדמות במבוך על ידי החלקה על המסך לארבעת הכיוונים. הדמות לא יכולה לשנות כיוון עד שהיא נעצרת על ידי קיר או מכשול.
כמו בפק-מן, הדמות צוברת נקודות על איסוף נקודות ומטבעות בדרכה.
השחקן עשוי גם לאסוף "פאוור-אפים" המעניקים "הטבות" זמניות, כמו מגנט שמושך מטבעות לדמות, והקפאה שמגבשת אויבים במקום. השחקן יכול להשתמש במטבעות שנאספו כדי לקנות הטבות קבועות ולהגדיל את עוצמת הכוח.
מאז עדכון 1.2 בסוף 2016, התווסף "מצב הבמה" (Stage mode). ההבדל בין מצב "ארקייד" למצב הזה, הוא שבניגוד לרמת "ארקייד" אינסופית, זהו שלב בו השחקן חייב להשלים את השלב, בדומה ל-Super Mario Bros.
שחרור
Tomb of the Mask שוחרר עבור iOS ב-9 בפברואר 2016, עבור Android ב-19 ביוני 2018, ועבור Nintendo Switch ב-27 באוקטובר 2021.
ביקורת
ג'ון ריסינגר מהאתר "Tom's Guide" דירג את המשחק ברשימת 25 משחקי האייפון המובילים שלהם. אלי הודאפ מ-"TouchArcade" דירג את המשחק ברשימת 100 המשחקים הטובים ביותר לנייד של 2016. קרייג גרנל מ-"Stuff.tv" דירג את המשחק כ"אפליקצית השבוע".
השחקנים העריכו את הקצב האסתטי והמהיר של המשחק. אליאס ג'אדג' מ-"Pocket Gamer" השווה את מכניקת המשחק עם Pac-Man ואת הסגנון הוויזואלי שלו עם Downwell Jim Squires. כתב מ-"Gamezebo" טען כי המשחק נגיש למרות הקצב המהיר שלו.
ראו גם
Temple Run
Subway Surfers
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:משחקי חשיבה ממוחשבים
קטגוריה:משחקי נינטנדו סוויץ'
קטגוריה:משחקי iOS
קטגוריה:משחקי אינדי
קטגוריה:משחקי ריצה אינסופית
קטגוריה:משחקי וידאו משנת 2016
קטגוריה:משחקי אנדרואיד
| 2024-10-20T03:43:13 |
חוקת מקסיקו
|
חוקת מקסיקו (בספרדית: Constitución Política de los Estados Unidos Mexicanos) היא מסמך יסוד בעל משמעות רבה למערכת המשפטית והפוליטית של מקסיקו. החוקה של מקסיקו, הידועה כחוקת 1917, היא אחת מהחוקות הראשונות בעולם שהכילו עקרונות סוציאליים, ותיארה את זכויות האדם במובן רחב יותר. היא נחקקה על רקע המהפכה המקסיקנית, שבמהלכה פעלו מגוון קבוצות שמרדו במשטר הפיאודלי ובמוסדות הממשלתיים של התקופה הקולוניאלית והפוסט-קולוניאלית.
היסטוריה
החוקה המקסיקנית היא מסמך יסוד בעל משמעות רבה למערכת המשפטית והפוליטית של מקסיקו. החוקה של מקסיקו, הידועה כחוקת 1917, היא אחת מהחוקות הראשונות בעולם שהכילו עקרונות סוציאליים, ותיארה את זכויות האדם במובן רחב יותר. היא נחקקה על רקע המהפכה המקסיקנית, שבמהלכה פעלו מגוון קבוצות שמרדו במשטר הפיאודלי ובמוסדות הממשלתיים של התקופה הקולוניאלית והפוסט-קולוניאלית.
החוקה הראשונה של מקסיקו (1824)
החוקה הראשונה של מקסיקו נחקקה ב-1824, לאחר קבלת עצמאות מקסיקו מספרד ב-1821. החוקה הזו הייתה חוקה פדרלית, שהתבססה על עקרונות הרפובליקה האמריקאית ודגלה בהקמת מערכת פדרלית של ממשל. היא הקימה את הרפובליקה המקסיקנית ואימצה את רעיונות הדמוקרטיה הליברלית, אך לא הצליחה להבטיח יציבות פוליטית לאור המשברים הפוליטיים והצבאיים של המאה ה-19.
החוקה של 1857
החוקה של 1857, שהתקבלה לאחר המהפכה הרפורמיסטית, הייתה ניסיון נוסף לארגן את מבנה השלטון במדינה. החוקה הזו כללה עקרונות ליברליים ויותר חופשיים, עם דגש על זכויות פרטיות וזכויות האדם, אך היא לא הצליחה להבטיח יציבות פוליטית, ובסופו של דבר הייתה עילה למלחמת האזרחים המקסיקנית (המלחמה בין ליברלים לשמרנים).
החוקה של 1917
החוקה הנוכחית של מקסיקו היא חוקת 1917, שנחקקה ב-5 בפברואר 1917, במהלך המהפכה המקסיקנית. החוקה הזו היוותה סיום לתהליך ארוך של מאבקים פוליטיים, כלכליים וחברתיים, והיא כללה חידוש מהותי במבנה השלטוני של המדינה, לצד הכנסת עקרונות סוציאליים וחקיקתיים ששימשו מודל למדינות אחרות.
המהפכה המקסיקנית, שהחלה ב-1910, הייתה מאבק רחב שהחל כמרד נגד הדיקטטורה של פורפיריו דיאס, וכולל מאבקים בין פועלים, איכרים, וצבא. החוקה החדשה שימשה גם כתגובה לבעיות החברתיות והכלכליות של מקסיקו, ושילבה עקרונות של זכויות עובדים, חינוך, שוויון מגדרי ועוד.
מבנה החוקה
החוקה המקסיקנית של 1917 מורכבת מ-9 פרקים עיקריים ו-2 סדרי מעבר. להלן פירוט קצר על כל אחד מהם:
הפרק הראשון – הגדרה כללית של המדינה המקסיקנית, עקרונות הרפובליקה, והזכויות הבסיסיות של אזרחי המדינה, כולל הזכות לחיים, לחופש ולביטחון.
הפרק השני – מדבר על מערכת המדינה הפדרלית ומבנה הפדרציה.
הפרק השלישי – מתאר את המבנה החינוכי במדינה ומחייב את המדינה לספק חינוך חינם ובלתי-מפלה לכל אזרח.
הפרק הרביעי – זכויות האדם, חירויות האזרח ועניינים סוציאליים כמו בריאות, עבודה, ושוויון.
הפרק החמישי – חוקים כלכליים, כולל בעלות על קרקעות, סדרי המיסים וההשקעות.
הפרק השישי – הסדרת תהליך הבחירות והתפקידים השונים של המוסדות השלטוניים.
הפרק השביעי – זכות העבודה, כולל חוקים לפיתוח תנאי עבודה הוגנים ושכר מינימום.
הפרק השמיני – סנקציות עבור פעולות פליליות, וההגנה על המדינה.
הפרק התשיעי – זכויות האזרח בקשר עם חופש ההתאגדות וההפגנות.
פרק ראשון זכויות האדם והאחריות החברתית
פרק זה הוא לב החוקה המקסיקנית, ומסדיר את זכויות האדם והחובות החברתיות. הסעיפים בפרק זה מהווים את הבסיס לזכויות האזרח במקסיקו.
סעיף 1: הסעיף הראשון קובע כי כל אדם במקסיקו נהנה משוויון בפני החוק, ללא הבחנה על בסיס גזע, מגדר, מוצא אתני, דת, או כל אפליה אחרת. החוקה המקסיקנית מבטיחה את זכויות האדם בכל תחום, ולא משנה אם האדם הוא אזרח מקסיקני או זר.
סעיף 2: הסעיף השני קובע את הכבוד לקבוצות אתניות, ומגן על זכויותיהם של ילידים ומיעוטים במקסיקו, ומבקש להבטיח להם זכויות תרבותיות, חינוכיות, וכלכליות.
סעיף 3: קובע את זכות לכל אזרח במקסיקו לחינוך, שמטרתו להקנות ערכים של כבוד, סולידריות ושוויון. החוקה דורשת שמערכת החינוך תיתן דגש על חינוך אזרחי ודמוקרטי.
סעיפים 4–29: סעיפים אלו עוסקים בזכויות האדם השונות, כולל זכות החיים, זכות לחופש דת, חופש ביטוי, חופש ההתאגדות, הזכות לבחירות חופשיות, זכויות עובדים, וזכויות בסיסיות נוספות.
פרק שני: ארגון המדינה
פרק זה מתאר את מבנה המדינה ומסביר את כללי האזרחות, הארגון הפדרלי, ותחום השיפוט של המוסדות השלטוניים.
סעיף 30: הסעיף מתאר את המאפיינים של אזרחי מקסיקו. כל אדם שנולד במקסיקו או שיש לו הורים מקסיקניים נחשב לאזרח מקסיקני. גם אדם שמקבל את האזרחות במקסיקו יכול להיות אזרח.
סעיף 39: הסעיף הזה מציין שהריבונות נמצאת בידי העם, וזהו עקרון מרכזי בדמוקרטיה המקסיקנית. העם יכול לשנות את השלטון באמצעות פרוצדורות דמוקרטיות, כגון בחירות חופשיות.
סעיף 40: החוקה המקסיקנית מבטיחה את הפדרליזם במדינה, כלומר, שמדינות מקסיקו (המכונות "המדינות הפדרליות") שומרות על זכויות שיפוטיות ומנהליות עצמאיות, אך הן כפופות לחוקי המדינה הפדרלית.
סעיף 41: הסעיף קובע את כללי הבחירות והמשטר הדמוקרטי במדינה. כל בחירות במקסיקו חייבות להתנהל על פי עקרונות של חופש, שוויון, סודיות והוגנות.
הרשות המחוקקת
הכולל את סעיפים 50–79. הפרק הזה עוסק במבנה ובסמכויות של הרשות המחוקקת, שהיא הקונגרס של מקסיקו (Congreso de la Unión). זהו גוף דו-בתי: הקמרה דה דיפוטדוס (הבית התחתון) והסנאט (הבית העליון).
החוקה המקסיקנית קובעת כי הרשות המחוקקת תהיה דו-ביתית, כלומר תכלול שני בתי מחוקקים: הבית התחתון והבית העליון. הקונגרס של מקסיקו אחראי בעיקר לחקיקה, פיקוח על פעולתה של הרשות המבצעת, ולאישור מדיניות מסוימת כמו תקציב המדינה.
הבית התחתון – הקמרה דה דיפוטדוס (Cámara de Diputados)
הרכב: הבית התחתון כולל 500 חברים (הדיפוטדוס), שמחולקים לשניים:
300 חברים נבחרים על פי רוב אזורי, כלומר כל מחוז במדינה בוחר את נציגו.
200 חברים נוספים נבחרים באמצעות ייצוג יחסית (Proporcional Representation), כלומר באופן שיבטיח ייצוג למפלגות השונות במדינה בהתאם לפופולריותן.
תפקידים:
חקיקת חוקים, כולל חוקים שמפנים את התקציב הציבורי.
ניהול דיונים על סוגיות כלכליות, חברתיות ופוליטיות.
פיקוח על פעולתה של הרשות המבצעת באמצעות חקיקה ופיקוח שוטף.
אישור מועמדים לתפקידים בכירים (כגון שרים ושופטים).
בחירות: חברי הקמרה דה דיפוטדוס נבחרים אחת ל-3 שנים.
הבית העליון – הסנאט (Senado)
הרכב: הסנאט מורכב מ-128 חברים:
64 חברים נבחרים על פי רוב אזורי, כלומר כל מדינה מקסיקנית בוחרת שני נציגים.
32 חברים נבחרים בשיטת ייצוג יחסית.
32 חברים נוספים נבחרים דרך מערכת שהיא סינתזה של ייצוג אזורי ויחסי.
תפקידים:
אישור חוקים שמועברים מהקמרה דה דיפוטדוס.
פיקוח על פעולתה של הרשות המבצעת, כולל מינוי בכירים, כולל שופטים לבית המשפט העליון.
הסנאט מאשר הסכמים בין-לאומיים והסכמים מדיניים.
שמירה על זכויות האדם והסביבה.
זכויות של המיעוטים והקהילות המקומיות.
בחירות: הסנאט בוחר לתקופה של 6 שנים.
הרשות המבצעת
סעיפים 80–93 מגדירים את תפקידי הרשות המבצעת, שנשלטת על ידי הנשיא של מקסיקו. הרשות המבצעת היא הרשות שמבצעת את החוקים, מנהלת את המדיניות הכלכלית, החברתית והחוקית של המדינה, וממונה על ניהול השלטון. הנשיא הוא ראש המדינה וראש הממשלה, ומבצע את פעולתו על פי החוקה והמוסדות השלטוניים של המדינה.
הנשיא – תפקידים וסמכויות
התפקיד החשוב ביותר במערכת הפוליטית של מקסיקו.
נבחר לתקופה של 6 שנים (ללא אפשרות להיבחר מחדש) ומחזיק בסמכויות נרחבות.
אחראי לקבוע את מדיניות החוץ של המדינה, לקבוע את מדיניות הכלכלה ולהוביל את מאבקי המדינה בתחום החברתי.
כל חוק שנחקק על ידי הקונגרס עובר לאישור הנשיא. הנשיא יכול להטיל וטו על חוקים מסוימים.
המפקד העליון של הכוחות המזוינים וממנה את הגנרלים.
קובע את התקציב השנתי של המדינה, ומחליט כיצד לחלק את התקציבים השונים בין הגורמים הציבוריים.
מייצג את המדינה בזירה הבין-לאומית ומקיים קשרים דיפלומטיים עם מדינות אחרות.
ממנה את הפקידים של משרדי הממשלה, כולל משרדי הכלכלה, החינוך, הביטחון, הבריאות, ועוד.
ממנה את השרים בממשלה, אשר מפקחים על המשרדים השונים ומיישמים את מדיניות הנשיא.
הרשות השופטת
הרשות השופטת של מקסיקו, כפי שהיא מוצגת בחוקה המקסיקנית של 1917, ממלאת תפקיד מרכזי בשמירה על שלטון החוק, זכויות האדם, והאיזון הדמוקרטי במדינה. החוקה המקסיקנית מעניקה לרשות השופטת את הסמכות לפסוק ולפרש חוקים, להבטיח את יישומם הנכון, ולפקח על פעולתה של הרשות המבצעת. זהו גוף נפרד לחלוטין מהרשויות המחוקקת והמנהלית, עם מנגנון של איזונים ובלמים שנועד למנוע את ריכוז הכוח בידיים אחת.
עקרונות מרכזיים על הרשות השופטת לפי החוקה המקסיקנית
עצמאות הרשות השופטת
החוקה המקסיקנית קובעת את העצמאות של הרשות השופטת, שהיא אחד העקרונות המרכזיים במערכת השלטון במקסיקו. בתי המשפט אינם כפופים להוראות הרשות המבצעת או המחוקקת, והם פועלים אך ורק על פי החוק והחוקה.
סעיף 94 של החוקה קובע כי בית המשפט העליון של מקסיקו יהיה הגוף השיפוטי העליון במדינה, והוא יהיה אחראי להבטיח שהחוקים במדינה עומדים בקנה אחד עם החוקה.
הרשות השופטת ממונה על ידי שופטים עצמאיים, שאינם כפופים למערכת פוליטית או כלכלית חיצונית, וזהו עקרון חיוני לשמירה על זכויות האדם וההגנה על זכויות המיעוט במדינה.
ההרכב של מערכת השפיטה
החוקה המקסיקנית מגדירה את הרכב המערכת המשפטית, ומייחסת לתפקידים השונים שופטים ותפקידים נלווים במערכת המשפט.
בית המשפט העליון של מקסיקו (Suprema Corte de Justicia de la Nación)
הרכב: בית המשפט העליון כולל 11 שופטים (אשר נקראים גם "Ministros"), שנבחרים על ידי הנשיאה ומאושרים על ידי הקונגרס. השופטים בבית המשפט העליון ממונים לתקופה של 15 שנה.
תפקידים:
בית המשפט העליון פוסק בסוגיות משפטיות רחבות וחשובות, כמו פסילת חוקים שנחשבים לנוגדים לחוקה.
הוא פוסק גם בסוגיות של זכויות אדם, במיוחד כאשר מדובר בפגיעות חמורות בזכויות בסיסיות של אזרחי המדינה.
בית המשפט העליון אחראי להכריע במחלוקות בין הרשויות השונות (למשל, בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת).
הוא יכול להפעיל ביקורת שיפוטית על החלטות שנעשות על ידי מוסדות ציבוריים, כדי לוודא שהן לא חורגות מהמגבלות החוקתיות.
פסקי-דין בעלי משמעות חוקתית: כשמדובר בנושאים הקשורים לחוקה, בית המשפט העליון מקבל את ההכרעה הסופית.
מערכת בתי המשפט הפדרליים
בנוסף לבית המשפט העליון, מערכת בתי המשפט הפדרליים כוללת גם בתי משפט לערעורים, בתי משפט אזוריים ובתי משפט לעניינים מסוימים (כגון דיני עבודה, דיני משפחה, דיני זכויות אדם, דיני פלילים ועוד).
כל מדינה פדרלית במקסיקו אחראית להקים מערכת משפטית עצמאית שלה, אך היא כפופה לפסיקות של בית המשפט העליון במקרה של סכסוכים משפטיים בין המדינה הפדרלית למדינה מקומית.
בתי המשפט הפדרליים אחראים לפסוק בתיקים הקשורים לחוקי פדרציה, כמו כל הנוגע לחוקה או לחוקים פדרליים.
תפקידים ותחום סמכויות של הרשות השופטת
הרשות השופטת במקסיקו ממלאת מספר תפקידים חשובים, שמחייבים אותה לשמור על המשטר הדמוקרטי, את זכויות האזרח ואת החוק:
הגנה על החוקה וזכויות האדם
בית המשפט העליון הוא הגוף שצריך לשמור על החוקתיות של כל פעולת ממשלה או חוק שמועבר בקונגרס. אם בית המשפט העליון מוצא כי חוק כלשהו סותר את החוקה, הוא רשאי לפסול אותו.
הגנה על זכויות פרט: מערכת המשפט אחראית לפסול פעולות שמפגעות בזכויות אדם, ומפנה את תשומת הלב לפגיעות בזכויות פרט כמו חופש הביטוי, זכות להליך הוגן, ועוד.
הפעולה האקטיבית של בתי המשפט: כל אדם יכול לפנות לבית המשפט על מנת להילחם בהפרת זכויותיו, וגם אם לא הייתה פעולה ישירה של הרשויות נגדם, עדיין ניתן לפנות לבית המשפט כדי להפעיל אקטיביזם שיפוטי.
ביקורת שיפוטית (Judicial Review)
כל חוק שנחקק על ידי הקונגרס יכול להיבדק על ידי בית המשפט העליון אם ישנה פניה אליו.
הביקורת השיפוטית מתבצעת כאשר בית המשפט שוקל אם חוקים ופעולות רשויות עונים לעקרונות החוקתיים של המדינה.
בית המשפט העליון יכול לבטל חוקים, צווים או החלטות אם יש בהם פגם חוקתי, תהליך הנקרא הפסקת חוק (Judicial Nullification).
פסקי-דין על דיני זכויות האדם
ישנם בתי משפט מיוחדים שמטפלים בזכויות האדם, במיוחד בתחום של אפליה, זכויות עובדים, בריאות, חינוך וצרכים חברתיים.
הרשות השופטת פועלת לאכוף את החוקה המקסיקנית המגינה על זכויות האזרח באופן ישיר.
תהליך מינוי השופטים
שופטי בית המשפט העליון של מקסיקו לא נבחרים בבחירות ישירות על ידי הציבור, אלא ממונים על ידי הנשיאה של מקסיקו. לאחר מכן, המינוי עובר את אישור הקונגרס, כך שיש פיקוח ציבורי על המינוי. עם זאת, מינוי זה אינו כפוף להשפעות פוליטיות ישירות. שופט בבית המשפט העליון נכנס לתפקידו כאשר הוא נבחר לתקופה של 15 שנה, ובמהלך תקופה זו הוא לא יכול להיות מנותק על ידי גורמים פוליטיים. הצעד הזה מיועד לשמור על עצמאותו של השופט ולהימנע מהשפעות פוליטיות.
היבטים של אקטיביזם שיפוטי
החוקה המקסיקנית מאפשרת אקטיביזם שיפוטי, כלומר שבית המשפט העליון יכול להפעיל יוזמה לפסול חוקים שנראים בעיניו כלא חוקתיים, גם אם לא הייתה פנייה ישירה מבעלי עניין.
ההליך של תובענות חוקתיות (Amparo)
החוקה המקסיקנית כוללת מנגנון ייחודי שנקרא הגנה חוקתית (Amparo), שמאפשר לאזרח או לארגון לפנות לבית המשפט במקרים של פגיעות בזכויותיהם החוקתיות.
כל אזרח יכול להגיש תובענה חוקתית (Amparo) אם הוא מאמין כי פגיעה בזכויותיו נעשתה על ידי פעולה של הרשות המבצעת או המחוקקת.
מדובר באחד הכלים החשובים ביותר להבטחת זכויות האדם במדינה.
פרק שלישי: מערכת החינוך
סעיפים 3–6: הפרק השלישי עוסק בהיבטים של מערכת החינוך במדינה, מחייב את המדינה לספק חינוך חינם ובלתי-מפלה לכל האזרחים, ומסביר את התחייבויות המדינה כלפי החינוך.
סעיף 3: הסעיף קובע כי החינוך במדינה חייב להיות חינם ובלתי-מפלה, וזאת במסגרת התחייבות של המדינה לספק לכל אזרח הזדמנות שווה בחינוך. החוקה מציינת כי החינוך לא יהיה כפוף לאינטרסים דתיים, אלא יישען על עקרונות מדעיים, הומניסטיים ודמוקרטיים.
המדינה אחראית למערכת החינוך היסודית, שהוראותיה כוללות לא רק לימודים אקדמיים אלא גם חינוך לערכים של סולידריות, כבוד וחופש.
החוקה מספקת את עקרונות החינוך הממלכתי. החינוך יתנהל בשני שלבים עיקריים: החינוך היסודי (שהוא חובה) והחינוך העל-יסודי (שאותו המדינה מחייבת להנגיש).
סעיף 4: החוקה גם מקנה זכות לחינוך אוניברסלי, אך בו זמנית מבטיחה כי המדינה תנקוט במדיניות לתמיכה במוסדות חינוך ציבוריים, ובשימור חופש הפעולה של מוסדות פרטיים בתנאים מסוימים.
סעיף 5: החוק מדגיש את חשיבות ההתפתחות החינוכית של הילד, ומבקש את ההשקעה בהוראת כישורים המקדמים חינוך אזרחי, תוך שמירה על סדר חברתי וזכויות פרט.
פרק רביעי: זכויות האדם, חירויות האזרח ועניינים סוציאליים
סעיפים 4–29: הפרק הזה עוסק בזכויות הבסיסיות של האזרח, חירויותיו, וזכויותיו החברתיות, כולל בריאות, עבודה, ושוויון.
סעיף 4: קובע את זכות האדם לחיים. זכות זו נשמעת כבסיס לכל שאר הזכויות, ולפיה אין פוגע בזכות זו של אדם אלא על פי הליך משפטי מוסדר.
סעיף 5: חופש הדת – כל אזרח במקסיקו זכאי לבחור את דתו ללא כפייה, והחוקה מבטיחה חופש דת מוחלט, ובכך מפרידה את המדינה מהכנסייה.
סעיף 6: החוקה מבטיחה את חופש הביטוי. אזרחי מקסיקו יכולים לבטא את דעתם באופן חופשי, תחת הגבלות מועטות המתקיימות על פי הליך משפטי בלבד.
סעיפים 7–8: חופש ההתאגדות וההפגנות – האזרחים יכולים להתאגד ולהפגין באופן חופשי, ובכך מבטיחה החוקה את המולדת לדמוקרטיה פעילה ולזכויות פרטיות של יחידים.
סעיפים 9–10: חלק מהזכויות החברתיות שמוענקות לאזרחי מקסיקו כוללות את הזכות לבריאות הציבור. החוקה מציינת כי המדינה אחראית להבטיח את הבריאות לכלל האזרחים, באמצעות מערכת שירותי בריאות ציבוריים. סעיף זה נחשב לאחד הבסיסים לזכויות הסוציאליות במקסיקו.
פרק חמישי: חוקים כלכליים, בעלות על קרקעות, סדרי המיסים וההשקעות
סעיפים 27–28: הפרק הזה עוסק בעניינים כלכליים ומסדיר את השימוש במשאבים כלכליים, בעלות על קרקעות, וסדרי המיסים במקסיקו. החוקה מקנה לאזרחים את הזכות לבעלות על קרקעות, אך במקביל מסדירה את השימוש בהן על מנת לשמור על הפיתוח הכלכלי של המדינה.
סעיף 27: הסעיף קובע את בעלות המדינה על קרקעות. כל קרקע שנמצאת במקסיקו, אם המדינה רואה צורך בכך, יכולה להיבלע תחת בעלות המדינה. החוקה מציינת גם את המגבלות על בעלי הקרקעות, ובמיוחד את הצורך באחראיות על קרקע כמשאב.
רפורמה אגררית: קובע את הרפורמות לחלק את הקרקעות במקסיקו באופן הוגן לכלל האזרחים.
הסעיף מבטיח את הזכות לרכוש קרקע ולשמור עליה, אך יש סמכויות מדינה לחלק מחדש את הקרקעות למי שאין להם.
סעיף 28: הסעיף מקנה את הזכות להפעיל מדיניות כלכלית שכוללת את המיסים וההשקעות הציבוריות במדינה. החוקה מסדירה את אופן גביית המיסים, תוך שמירה על השוויון וההוגנות במערכת הפיננסית.
פרק שישי: הסדרת תהליך הבחירות והתפקידים השונים של המוסדות השלטוניים
סעיפים 41–50: הפרק הזה עוסק בתהליך הבחירות, ובמערכת הדמוקרטית במדינה. החוקה קובעת את עקרונות היסוד של תהליך הבחירות, המוסדות האחראים לביצוען, והתפקידים של מוסדות השלטון השונים במערכת הפוליטית.
סעיף 41: הסעיף מבטיח את הזכות לבחור ולהיבחר לכל אזרח. כל האזרחים, מעל גיל 18, זכאים להצביע בבחירות. הבחירות חייבות להתנהל על פי עקרונות של חופש, שוויון, סודיות והוגנות.
סעיף 42: הסעיף מתאר את תפקידים של המוסדות השלטוניים כמו הוועדה לבחירות והוועדה לבחירות ממלכתיות, אשר אחראיות על ניהול הבחירות ועל שמירה על שוויון וזכויות הבחירות.
סעיפים 43–50: סעיפים הללו מתארים את תהליך הבחירות לפרלמנט, הוועדה לאישור תוצאות הבחירות, ועוד את המבנה החוקתי של מערכת הבחירות הפדרלית.
פרק שביעי: זכות העבודה
סעיפים 123–128: הפרק הזה עוסק בזכויות העובדים, כולל תנאי עבודה, שכר מינימום, והגנה על עובדים.
סעיף 123: הסעיף עוסק בזכויות העבודה ומבצע הגנה על זכויות עובדים, כולל תנאי עבודה, שעות עבודה, תקנים לשכר, וביטחון תעסוקתי. החוקה קובעת שזכות השכר מינימום היא זכויות בסיסיות של כל עובד.
סעיפים 124–128: החוקה מקנה גם זכויות של עובדים בתנאים קשים או עבודה מסוכנת, וכן מבטיחה תנאים טובים יותר לאנשים עם מוגבלויות. החוקה גם קובעת את המוסדות האחראים לאכיפת זכויות העובדים והגנה עליהם.
פרק שמיני: סנקציות פליליות והגנה על המדינה
סעיפים 132–134: הפרק הזה עוסק בעונשים והגנות פליליות במדינה, כולל סנקציות עבור פעולות פליליות שמזיקות לביטחון המדינה.
סעיף 132: הסעיף קובע את עונשי המאסר ופעולות הענישה עבור פגיעות בביטחון המדינה, פשעי טרור, ופעולות פליליות המערערות את סדרי המדינה.
פרק תשיעי: חופש ההתאגדות וההפגנות
סעיפים 139–141: החוקה המקסיקנית מסדירה את חופש ההתאגדות, ההפגנות וההפגנות כחלק מהזכות לחופש ביטוי במדינה.
סעיף 139: החוקה מבטיחה לכל אזרח את הזכות להתאגד ולהפגין בתנאי שמדובר במחאה או פעילות אזרחית חוקית.
תיקונים לחוקה
החוקה המקסיקנית עודכנה מספר פעמים מאז 1917, כשהתיקונים השונים נועדו לעדכן אותה ולהתאים אותה לאתגרים עכשוויים. כל תיקון לחוקה חייב לעבור את אישור הקונגרס, ואם מדובר בשינוי משמעותי, הוא יכול להיות מלווה במשאל עם. התיקונים היותר חשובים היו:
המהפכה הסוציאלית – במהלך המאה ה-20, הוספו מספר תיקונים שהבטיחו זכויות עובדים, חינוך ושירותי בריאות. תיקונים אלו היוו חלק בלתי נפרד מהמהפכה המקסיקנית.
הזכות להצביע – תיקון ב-1953 איפשר לנשים להצביע בבחירות הכלליות.
שינויים בשלטון המקומי – תיקונים במערכת הבחירות הובילו לשינויים בממשלת המחוזות (המדינות הפדרליות) ובסדרי השלטון המקומי.
תיקונים כלכליים – תיקונים בתחום הכלכלה, כמו חוקים שנועדו לשפר את התחרות בשוק, נוצרו בשנות ה-90 (בתקופת הנשיאות של קרלוס סלינאס דה גורטארי) בעקבות השפעת מדיניות נאו-ליברלית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מקסיקו: חוק ומשפט
קטגוריה:חוקות
| 2024-10-17T16:31:10 |
מחלוקת בין אדם לבה שלו
|
ממוזער|שמאל|500px|תמונות ממוזגות המתארות עותק של הפפירוס המצרי העתיק "המחלוקת בין אדם לבה שלו", כתוב בטקסט היראטי. חשבו שנקבע לממלכה התיכונה, כנראה השושלת השתים עשרה.
מחלוקת בין אדם לבה שלו או שיחת האדם העייף מהחיים עם נפשו הוא טקסט מצרי עתיק המתוארך לתקופת הממלכה התיכונה. הטקסט נחשב כשייך לסוגת סבייט, סוג של ספרות חוכמה מצרית. הטקסט לובש מתאר דיאלוג בין אדם הנאבק להשלים עם קשיי החיים לבין נשמתו.
העותק המקורי של הטקסט מורכב מ-155 עמודות של כתיבה היראטית מימין לשמאל של פפירוס ברלין 3024. כתב היד המקורי נמצא מקוטע ותחילת הטקסט חסר בו. ב-2017 פורסמו קטעים נוספים, שכללו את תחילת הטקסט שהייתה חסרה קודם לכן. בשל אופיה הפילוסופי, זכתה היצירה לתשומת לב אקדמאית משמעותית והיא נחשבת לאחת היצירות החשובות ביותר של הספרות המצרית העתיקה.
נשמת הבה
ממוזער|שמאל|220px|תיאור אמנותי סטנדרטי של תפיסת הנשמה המצרית העתיקה.
המושג המצרי הקדום של הנשמה כלל תשעה חלקים נפרדים. בין אלה ניתן למצוא את הבה, שמקובל לתרגמו כ"נשמה". נשמת הבה נחשבה כמייצגת הנפש או האישיות של האדם, זו שממשיכה להתקיים לאחר המוות ובעלת היכולת לעבור בין המישור הפיזי והרוחני. נשמת הבה מתוארת באופן מסורתי באמנות מצרית עתיקה כחסידה בעלת מקור אוכף עם ראש של אדם.
תקציר
כתב היד המקורי נפתח בהצגת איש מקונן שהבה שלו לא מציית לו. האיש מצהיר כי הוא חפץ להגיע למערב (כלומר, לעולם הבא ) ונוזף בבה שלו על כך ש"[מונעת ממנו] מוות לפני ש[הוא] יבוא אליו". האיש מציין את האפשרויות של מה טומן בחובו המוות ומשוכנע בערך של שיטות קבורה על פני חיי אדם. הוא ממשיך ומבטיח קבורה שופעת ושגשוג לנשמתו במותו בניסיון לשכנע אותה לצעוד לקראת המוות. תגובת הבה לאיש מזכירה לאדם את העצבות שמביא המוות ושכל הגברים, עשירים או עניים, חולקים לבסוף את אותו גורל שכן מורשתם תיעלם מהעולם הזה ללא קשר לשיטות הלוויה שלהם. הבה דוחקת באדם לשכוח את מחשבותיו על התמותה וליהנות מהחיים. האיש, שלא משתכנע, מצטט את הרוע והמצוקה של העולם ואת ההבטחות לחיים שלאחר המוות בהתאם לאמונות הדתיות המצריות הקדומות. הטקסט מסתיים בכך שבה האדם מעודדת את הגבר להמשיך במנהגיו הדתיים בתקווה לחיים שלאחר המוות, אך להמשיך את חייו ולא לייחל לסיומם בטרם עת.
חשיבות
העבודה סקרנה אנשי אקדמיה על מקומה כאחת היצירות הפילוסופיות המוקדמות המשמעותיות והמופנמות ביותר. עם זאת, הטקסט עצמו תורגם בדרכים רבות ושונות, מה שהוביל להתנגשות תיאוריות אקדמיות בנושאי הטקסט ומשמעותיו.
התרגום המסורתי ביותר של היצירה והפרשנות המקובלת ביותר הוא שהטקסט הוא פרשנות להתאבדות ולפולחן הקבורה המצרית, שכן האדם כמה להבטחות של חיים שלאחר המוות לנוכח סבלו הארצי. בפירוש זה, הבה שלו מנסה להניא את האיש מלקחת את חייו ולשכנע אותו בערך החיים במישור התמותה.
תרגומים ועבודות מדעיות עדכניות יותר ערערו על הרמיזה של התאבדות בטקסט. פרשנויות מודרניות רבות רואות במקום זאת את העבודה כמאבק פסיכולוגי של אדם להשלים עם הצער שהחיים מביאים ולקבל את טובתם המולדת.
חלק מהחוקרים מאמינים שהסערה הפסיכולוגית של האדם בטקסט זה היא מטפורה למצב הפוליטי הלא יציב - הטקסט נכתב במהלך תקופת שלטונה של השושלת השתים עשרה במצרים ובעקבות המהפך של תקופת הביניים הראשונה הלא יציבה.
תיאוריה אקדמית נפוצה הייתה שהדיאלוג המרכיב את הטקסט התקיים בפני קהל. לאחרונה, עם גילוי חתיכות פפירוס חדשות, תיאוריה זו אומתה כאשר הסעיף הראשוני מזכיר את נוכחותה של אישה בשם אנקת, אם כי תפקידה ביצירה נותר מעורפל במקצת.
מתכונת
בתרגומה של מרים ליכטהיים מוצג הטקסט כתערובת של סגנונות: פרוזה, דיבור במבנה סימטרי ושירה לירית.
היסטוריה
עותק הפפירוס המקורי נקנה על ידי האגיפטולוג הגרמני קארל ריכרד לפסיוס במצרים בשנת 1843 והוא נמצא כעת ב- Ägyptisches Museum und Papyrussammlung השייך למוזיאוני המדינה של ברלין.
המהדורה הראשונה פורסמה במהלך 1859, ולאחר מכן תורגמה רבות, ולעיתים עם פרשנות שונה.
בכתב יד הפפירוס המקורי, זה שחסר את חלקה הראשוני של העבודה, החל המונולוג של האיש מהאמצע. בשנת 2017 זוהה פפירוס מיורקה II כשייך לפפירוס ברלין 3024. תוספת חדשה זו לטקסט היא הקדמה של הדמויות בגוף שלישי, שהיה נפוץ לספרות של אותה תקופה. ההקדמה מזהה את הדובר העיקרי של הטקסט כ"האיש החולה" ואישה בשם אנקת, שנחשבת כעת לקהל עבור הוויכוח שבא לאחר מכן.
הערות שוליים
ביבליוגרפיה
Allen, James P. (2011). The Debate between a Man and His Soul: A Masterpiece of Ancient Egyptian Literature. Leiden, The Netherlands: Brill.
M. Lichtheim, Ancient Egyptian Literature, vol.1, University of California Press 1973
James B. Pritchard ed., Ancient Near Eastern Texts Relating to the Old Testament, Princeton University Press 1950
קטגוריה:התאבדות בתרבות ובאמנות
קטגוריה:ספרות מצרים העתיקה
| 2024-10-20T04:23:25 |
המוזיאון האקטיבי בדרום וסטפליה
|
הפניה המוזיאון האקטיבי בדרום וסטפאליה
| 2024-10-17T13:08:46 |
נקרולוגיה
|
הפניה נקרולוג
| 2024-10-17T13:23:04 |
מדיולאנום פורום
|
הפניה פורום די מילאנו
| 2024-10-17T13:40:15 |
עירום ומפוחד
|
"עירום ומפוחד" (באנגלית: Naked and Afraid) היא סדרת ריאליטי אמריקאית המשודרת בערוץ דיסקברי החל מ-2013. כל פרק מתאר את התמודדותם של שניים או יותר משתתפים, גברים ונשים הנפגשים לראשונה עירומים ומקבלים את המשימה לשרוד בטבע פראי במשך 21 יום עם אמצעים מינימליים.
במהלך העריכה מטשטשים את אבריהם המוצנעים של המשתתפים, כך שאינם נראים לצופים בסדרה.
הסדרה משודרת בישראל, במגבלת גיל 14, עם תרגום כתוביות בעברית. (בארצות הברית במגבלת גיל 12).
עלילה
כל פרק מתאר את ההתמודדות של זוג משתתפים שאינם מכירים זה את זה, החל מהירידה מכלי הרכב שהוביל אותם לנקודת המפגש ועד לחילוץ מהשטח.
כל משתתף רשאי להביא עמו פריט אחד שיסייע לו לשרוד בטבע, כמו: גרזן, מצ'טה, מצת, קשת וחצים, חבל ובנוסף השניים מקבלים מההפקה: תיק ובו חבוי משדר אלחוטי, שרשרת לצוואר עם חרוז שבו נמצא מיקרופון (המקושר עם המשדר שבתיק), אמצעים לתיעוד וידאו, מפה מצוירת של השטח עם ציון אזורי סכנה, כמו: נחשים וחיות טרף וכן סיר להרתחת מים. לעיתים ההפקה מספקת למשתתפים אמצעים הנראים לה חיוניים ביותר כמו: כילה.
העלילה כוללת היכרות בסיסית עם כל אחד מהמשתתפים וציון כישורי ההישרדות שלו ולאחר מכן עוקבת אחרי השניים החל מהמפגש וההיכרות ביניהם, קבלת האמצעים, בניית המחסה, התמודדות עם אספקה עצמית של מים ומזון, הגנה מפני טורפים ואיתני הטבע ולבסוף מסע הצעידה שמביא אותם לנקודת החילוץ והוצאתם מהשטח בכלי תחבורה שמתאים לסביבה, כמו: רכב, כלי שיט, או מסוק.
תשלום למתמודדים
עד העונה החמישית בשנת 2014 המתמודדים לא קיבלו כל פרס או תשלום, למעט כיסוי הוצאות הטיסה והלינה לפני הצילום ואחריו. החל מעונה זו, כל מתמשתתף שעמד באתגר קיבל מענק של 5,000 דולר.
ההפקה
צוות הבסיס
בסיס הבית של ההפקה הוא בארצות הברית והוא אחראי על הליהוק (בחירת המשתתפים), מציאת המיקום של כל פרק, קשר עם הרשויות הרלוונטיות וכן משמש "בסיס אם" למקרה צורך בחילוצים מורכבים שאינם ביכולת של "צוות השטח".
מיקום העלילות
כל פרק מתרחש באזורי טבע פראי, בארצות הברית (לואיזיאנה, פלורידה ואלסקה) או במדינות אחרות, כמו: פנמה, ניקרגואה, מלזיה, טנזניה, מוזמביק, נמיביה, הודו, הפליפינים ועוד.
צוות השטח
צוות השטח כולל את המפיקים, מתאמים עם הרשויות שבהן מתרחש העלילה, צלמים, אנשי רפואה ואנשי מנהלה. הצוות שוהה במחנה שנבנה לא הרחק מהמשתתפים, אך אין ביניהם כל קשר, למעט חריג או בעיה רפואית דחופה.
במקרים חריגים ביותר, צוות ההפקה מתערב במהלך העלילה (כמו: דוב תוקף), או מפסיק אותה לחלוטין (כמו: מזג אוויר קיצוני).
צילום
צוות צילום מלווה את המשתתפים לאורך שעות היום, אך נאסר עליו להיות בקשר עם המשתתפים או להתערב במהלך העניינים. צוות הצילום לא נוכח בשעות הלילה.
בעריכת הפרק העורכים משלבים את הקטעים שצולמו על ידי הצלמים ההפקה, עם צילומים של המשתתפים עצמם (במיוחד בלילה).
"דירוג הישרדות פרימיטיבית"
בתחילת כל פרק, הצופה נחשף לציון "דירוג הישרדות פרימיטיבית" של כל אחד מהמשתתפים PSR (Primitive Survival Rating). הציון ניתן על ידי ההפקה בהתבסס על נתוני כושר ומיומנויות הקשורות להישרדות, ניסיון בתחום וחוזק נפשי.
בסוף כל פרק, לאור יכולותיו וביצועיו של כל משתתף בהישרדות ההפקה מעדכנת את הציון האישי וכן את פער המשקל בין תחילת העלילה לסופה.
ביקורות
לאחר ה"בכורה" של עונת 2015, כתב בריאן מוילן (Brian Moylan) מאמר בהגרדיאן שכותרתו: "עירום ומפוחד היא "תוכנית הריאליטי" הטובה ביותר בטלוויזיה". במהלך הכתבה הוא ציין "העירום שלו הוא קצת גימיק, אבל אין בו אופי מיני בכלל, במיוחד ברגע שאתה רואה איך חוסר בגדים גורם לאנשים האלה לסבול עוד יותר".
בביקורת על הבכורה ב-2013, כתב בריאן לורי (Brian Lowry) מ-Variety שהתוכנית "טיפוסית לז'אנר, אך עדיין מצחיקה, ולו רק מפני שהתוכנית לוקחת את עצמה ברצינות". דייוויד הינקלי (David Hinckley) מהניו יורק דיילי ניוז, העניק לתוכנית: 3 מתוך 5 כוכבים.
מייק הייל (Mike Hale) מ"ניו יורק טיימס" הביע ספקות אם הסכנות הכרוכות בסיטואציות שעמן מתמודדים הזוגות בכל פרק היו אותנטיות (ציין שראה שהזוג בהקרנת הבכורה של הסדרה נראה נקי ומגולח יותר מאשר הוא היה מצפה לאחר שבועיים).
סדרות שהסתעפו מ"עירום ומפוחד"
"עירום ומפוחד XL": החלה בשנת 2015, בערוץ דיסקברי. האותיות XL מרמזות על גידול בממד הזמן של האתגר: 40 יום (XL בספרות רומיות). בחלק מהפרקים השתתפו באתגר יותר משני משתתפים.
"עירום ומפוחד: האחרון שנותר": משתתפים ששרדו בעונות הקודמות של "עירום ומפוחד" מתחרים על פרס כספי של 100,000 דולר, באתגר שאורכו 45 יום, בן מספר שלבים וכדי לזכות בפרס "כל האמצעים כשרים" (כמו: הטעייה, התנהגות שאינה חברית, העתקה, גניבה).
גרסאות בינלאומיות
צרפת: Retour à l'instinct primaire (2018).
ברזיל: Largados e Pelados Brasil (2021).
ספרד: Aventura en pelotas (2024).
ראו גם
עמוד הסדרה, באתר ערוץ דיסקברי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:עירום בטלוויזיה
קטגוריה:תוכניות טלוויזיה שמתרחשות באירופה
קטגוריה:תוכניות טלוויזיה שמתרחשות באסיה
קטגוריה:תוכניות טלוויזיה אמריקאיות
קטגוריה:תוכניות טלוויזיה באנגלית
| 2024-10-19T12:25:10 |
קודי לי
|
קודי טהיון לי (באנגלית: Kodi Taehyun Lee; נולד ב-7 ביולי 1996) הוא זמר-יוצר ופסנתרן אמריקאי. בגיל 22 התפרסם כשניצח בעונה ה-14 של America's Got Talent.
ראשית חייו
לי נולד לאב קוריאני ולאם אינדונזית-אמריקאית עם היפופלזיה של עצב הראייה, דבר שגרם לו לעיוורון. בנוסף, הוא אובחן עם אוטיזם ועם מחלת אדיסון בגיל צעיר.
לי נחשב לסוואט מוזיקלי, אדם הסובל מהפרעת התפתחות אך מציג יכולות וכישרונות יוצאי דופן.
America's Got Talent
העונה הארבע עשר
ב-28 במאי 2019, לי השתתף באודישן לעונה ה-14 של America's Got Talent. הוא ביצע את "A Song for You" של ליאון ראסל. לי קיבל מחיאות כפיים סוערות מכל ארבעת השופטים ומהקהל. בסוף האודישן שלו, גבריאל יוניון לחצה על זמזם הזהב, ושלחה אותו ישר לשלב ההופעות החיות של התוכנית.
ברבע הגמר ביצע את "Bridge over Troubled Water" של סיימון וגרפונקל, ועלה לחצי הגמר.
בחצי הגמר ביצע את "You Are the Reason" של קאלום סקוט. במהלך הכרזת התוצאות, הוא הוכרז כאחד מעשרת הפיינליסטים לעונה.
בגמר הוא ביצע את "Lost Without You" של פרייה רידינגס.
בגמר ששודר ב-18 בספטמבר 2019, ביצע שוב את "You Are the Reason" עם האורחת המיוחדת ליאונה לואיס. בסוף התוכנית הוכרז לי כמנצח העונה ה-14, לאחר שקיבל את מירב ההצבעות מהקהל. הוא האוטיסט הראשון שזכה בתוכנית.
אחרי העונה הארבע עשר
ביולי 2022, סיימון קאוול, אחד משופטי התוכנית, דירג את 15 רגעי זמזם הזהב האהובים עליו בתולדות התוכנית, והציב את לי במקום השלישי.
באוגוסט 2022, לי ביצע דואט של "Don't Stop Believin'" עם טדי סווימס יחד עם הגיטריסט ניל שון, מייסד להקת Journey, במהלך פרק בתוכנית America's Got Talent.
בינואר 2023, לי וקולין היי הוציאו את השיר "Hello World". השיר זכה לביקורות נלהבות. השיר הוא המקורי השני של לי, לפניו הראשון שלו, "Miracle".
בשנת 2023, לי השתתף בתוכנית America's Got Talent: All-Stars, בה משתתפים מנצחי America's Got Talent. הוא קיבל יותר קולות מאשר זוכה העונה ה-15 ברנדון ליק והקומיקאי ג'וש בלו, מה שאפשר לו לעלות לגמר התוכנית לפניהם. בגמר הוא סיים מחוץ לחמישייה הראשונה.
בשנת 2024, לי השתתף ב-America's Got Talent: Fantasy League. בתחילה היה בקבוצתו של השופט סיימון קאוול. עם זאת, במהלך פרק חצי הגמר, לי קיבל את זמזם הזהב של השופט האווי מנדל, מה שגרם לו לעבור לקבוצה של מנדל ושלח אותו ישירות לגמר. למרות זאת, הוא לא סיים בחמישייה הראשונה של התחרות.
מאז 3 בינואר 2024, לי עומד בראש המופע של America's Got Talent: Superstars Live בתיאטרון לוקסור שבלאס וגאס. ההופעתו האחרונה הייתה ב-11 במאי 2024.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:עיוורים אמריקאים
קטגוריה:מוזיקאים עיוורים
קטגוריה:ילידי 1996
| 2024-10-18T05:11:42 |
דב ברל אייזנברג ואליהו קראוזה
|
דב ברל אייזנברג ואליהו קראוזה (אייזנברג: 24 בפברואר 1921 – 28 ביוני 1944; קראוזה: דצמבר 1920 – 17 במאי 1944) היו חיילים ארץ ישראלים בצבא הבריטי, ממתנדבי היישוב היהודי בארץ ישראל. הם נפלו בשבי גרמניה במהלך המערכה על יוון בשנת 1941. ב-1944, בעת ששהו במחנה שבויים במזרחה של גרמניה, ניסו להימלט מן השבי, אך נתפסו ובעקבות זאת נרצחו. לשניהם ניתן ציון לשבח על פעולתם.
ביוגרפיות
אייזנברג וקראוזה נולדו בפולין, היו חברים בבית"ר. הם עלו יחד לארץ ישראל ב-1939 באונייה פאריטה ונותרו חברים. בארץ הצטרפו לאצ"ל.
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייסו אייזנברג וקראוזה לצבא הבריטי והוצבו בחיל החפרים.
באביב 1941 נשלחו יחידותיהם של השניים עם יחידות אחרות של הצבא הבריטי להשתתף במערכה על יוון. באפריל היו הן בין היחידות שנכנעו לגרמנים. אייזנברג וקראוזה נלקחו לשבי הגרמני והועברו למחנה שבויים במזרחה של גרמניה.
לאחר שלוש שנים בשבי, באביב 1944, נמצאו אייזנברג וקראוזה במחנה שבויים בבויטן (Beuten) שבשלזיה, חלק ממחנה סטלאג 8-ב', והועבדו במכרה פחם סמוך. הם החליטו לנסות להימלט. ב-17 במאי, בדרך מהמחנה למכרה, הסתלקו ומצאו להם מקום מסתור, שממנו קיוו להמשיך בבריחה לעת לילה, אך הגרמנים חיפשו אחריהם ואיתרו אותם.
החוקר יואב גלבר מציין כי הבריחה התרחשה בתקופה של בריחות רבות ממחנות השבויים בשלזיה, בעיקר של שבויים רוסים, כנראה בעקבות הידיעות על התקדמות הצבא האדום ממזרח. אנשי המשמר הגרמנים הפכו עצבנים וחשדנים, החמירו את אמצעי הביטחון ומיהרו ללחוץ על ההדק בכל פעם שסברו ששבוי מנסה לברוח. בדרך חזרה למחנה, ציווה קצין או חייל גרמני על אייזנברג וקראוזה לבוא אתו, כביכול כדי לחפש שבוי שלישי שנמלט. בעת שצעדו לפניו ירה בהם הגרמני באקדח. קראוזה נהרג במקום. אייזנברג נפצע. הוא ביקש מהגרמנים להעבירו לבית חולים אך הם סירבו. בהמשך הוא הועבר לבית חולים, אך ב-28 ביוני מת מפצעיו.
כשנה לאחר נפילתם העניק הצבא הבריטי לשני הנופלים ציון לשבח על ניסיון הבריחה שלהם מן השבי.
אייזנברג וקראוזה הועברו לאחר המלחמה לקבורה בבית הקברות הצבאי הבריטי בקרקוב.
שמותיהם של אייזנברג וקראוזה הונצחו על גבי אנדרטת מתנדבי היישוב במלחמת העולם השנייה בהר הרצל שבירושלים.
קישורים חיצוניים
דב-ברל אייזנברג, באתר יזכור
אליהו קראוזה, באתר יזכור
דב ברל אייזנברג, באתר ועדת חבר העמים לקברי מלחמה
אליהו קראוזה, באתר ועדת חבר העמים לקברי מלחמה
דב ברל אייזנברג, באתר מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה
אליהו קראוזה, באתר מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה
דב ברל אייזנברג ואליהו קראוזה, בבלוג "סיפורי ארץ-ישראל - מצבות מדברות 1950 – 1850".
הערות שוליים
קטגוריה:מתנדבי היישוב שנשבו במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:חללי מלחמת העולם השנייה
קטגוריה:שבי בידי גרמניה במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:ארץ-ישראלים שנולדו ב-1920
קטגוריה:ארץ-ישראלים שנולדו ב-1921
קטגוריה:ארץ-ישראלים שנפטרו ב-1944
| 2024-10-20T03:51:07 |
אצטדיון דרייב פינק
|
הפניה אצטדיון צ'ייס
| 2024-10-17T15:25:05 |
כילפריך מאקוויטניה
|
כילפריך (לעיתים: כילדריך – Childeric בכרוניקות של התקופה; המאה ה-7) היה לזמן קצר המלך הפרנקי של אקוויטניה בשנת 632, בהיותו תינוק, ומת באותה השנה.
הוא היה בנו של המלך המרובינגי של אקוויטניה, כריברט השני, והוא נהרג זמן קצר לאחר אביו באותה השנה, בהוראת דודו, המלך דגוברט הראשון, אחיו למחצה של כריברט.
קטגוריה:השושלת המרובינגית
קטגוריה:מלכים פרנקים
קטגוריה:מלכים מהמאה ה-7
קטגוריה:נפטרים ב-632
| 2024-10-19T06:19:45 |
מוחמד סנוואר
|
הפניה מוחמד סינוואר
| 2024-10-17T15:29:24 |
ג'וזף ג'ונסון (מושל וירג'יניה)
|
ג'וזף אליס ג'ונסון (באנגלית: Joseph Ellis Johnson; ) היה חוואי, איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי מווירג'יניה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של וירג'יניה בשתי תקופות כהונה בלתי רצופות בשנים 1815–1822 ובתקופת כהונה שלישית בשנים 1847–1848, כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית בארבע בלתי רצופות תקופות כהונה בשנים 1823–1847, וכמושל וירג'יניה ה-32 בשנים 1852–1856, הראשון מבין מושלי המדינה שנבחר בבחירות כלליות והיחידי שהגיע מחלקה המערבי של המדינה ומאזור הרי האפלצ'ים. במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית הוא אהד את הקונפדרציה, אך בשנותיו האחרונות שב לאזור שהיה לווירג'יניה המערבית.
ראשית חייו
ג'וזף ג'ונסון נולד במחוז אורנג' שבמדינת ניו יורק. ב-1791, כשהיה בן שש, עבר עם אימו האלמנה, אביגיל רייט ג'ונסון ועם ארבעת אחיו ואחיותיו לבלווידר שבניו ג'רזי, ולאחר מכן לוויניצ'סטר שבקצה הצפוני של וירג'יניה, ככל הנראה לאחר שעברו בסאפוק שבדרום-מזרח המדינה. ב-1801 עברה המשפחה מערבה יותר אל מעבר להרי האפלצ'ים, אל ברידג'פורט, באזור שהיה למחוז הריסון, ועוד בתקופת חייו של ג'ונסון, חלק מווירג'יניה המערבית.
עד מהרה החל ג'ונסון בן ה-16 לעבוד אצל אפרים סמית', חוואי מקומי שסבל מבעיות בריאותיות, וניהל את אדמותיו. שלוש שנים לאחר מכן, במאי 1804 הוא נשא לאישה את אחת מבנותיו של מעסיקו, שרה סמית'. לכל הפחות חמישה מילדיהם נפטרו לפני גיל 11, אך בנם, ד"ר בנג'מין פרנקלין ג'ונסון, ובתם קתרין סלינה מינור, הגיעו לבגרות, נישאו ועברו לאוהיו ולמרילנד, בהתאמה.
עד 1807, בנוסף לעיסוקו בחקלאות, כבר בנה ג'ונסון מנסרה שנבנתה בערך ב-1803 על גדות נהר סימפסון, שאותה הוא רכש מחמותו האלמנה ומילדיה. ב-1811 הזמין ממשל מחוז הריסון את בנייתו של גשר במרחק של כמה מאות מטרים במעלה הנהר, שהיה הגשר הראשון שנבנה במחוז מחוץ לקלארקסברג. שלא כמו רבים מאנשי וירג'יניה שחיו מעבר לאפלצ'ים, היו בבעלותו של ג'ונסון עבדים.
ג'ונסון החל להיות פעיל בפוליטיקה המקומית כחבר המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית שהייתה מזוהה עם הנשיא תומאס ג'פרסון. ב-1811 הוא נבחר כשוטר המקומי , והקים את אחת מבין שתיים או שלוש הפלוגות של "הרובאים של הריסון" שלחמו במלחמת 1812. ב-1814 הובילו ג'ונסון, שכבר החזיק בדרגת קפטן, וקפטן ג'ון מקוורטר את רובאיהם לנורפוק, שם הוא ואנשיו סייעו לשמור על הסדר עד תום המלחמה ב-1815, בעוד שאנשיו של מקוורטר פנו מערבה בפיקודו של הגנרל והנשיא לעתיד ויליאם הנרי הריסון כדי להילחם באוהיו. אנשיו של ג'ונסון הוצבו בתחילה במסגרת הרגימנט השישי של המיליציה של וירג'יניה, ולאחר מכן במסגרת הרגימנט הרביעי.
מחוקק בווירג'יניה
לאחר שובו של ג'ונסון למחוז הריסון, הוא נבחר כנציג המחוז בבית הנבחרים של וירג'יניה במקומו של ג'ון פרונטי, שהחזיק בתפקיד במשך 22 שנה. אחד מצעדיו הראשונים של ג'ונסון כמחוקק הייתה הגשת הצעת חוק להקמתה של העיירה ברידג'פורט על 15 אקרים מאדמתו. חוק זה עבר בינואר 1816, וג'ונסון היה לאחד משבעת חברי המועצה הראשונים של העיירה. ג'ונסון כיהן בבית הנבחרים עד 1816, ולאחר מכן בשנים 1818–1822. בברידג'פורט הוא בנה את ביתו, בית המושל ג'וזף ג'ונסון .
חבר הקונגרס
בעידודו של השופט ג'ון ג. ג'קסון , התמודד ג'ונסון בבחירות מול הנואם וחבר בית הנבחרים של ארצות הברית פיליפ דודרידג' וניצח אותו בבחירות. הוא כיהן בתחילה בקונגרס בשנים 1823–1827, כשבשנתיים האחרונות מתוכן הוא היה יושב ראש הוועדה להוצאות על בנייני ציבור. בבחירות של 1826 הוא נוצח על ידי דודרידג' ובארבע השנים הבאות לא כיהן בבית הנבחרים, אך כאשר נפטר דודרידג', מילא ג'ונסון את מקומו לזמן קצר בראשית 1833. בבחירות של 1832 הוא לא התמודד. במהלך תקופה זו סלל ותחזק הקונגרס את הדרך הלאומית מערבה מקמברלנד, מרילנד. ג'ונסון היה חבר בוועדה לענייני דרך זו. אחת משאלות המפתח שנדונו בוועדה זו הייתה מיקום המעבר של הדרך את נהר אוהיו. אף על פי שהעיר וילינג נבחרה כנקודת החציה, החזיקו אחרים בדעה שהמעבר צריך להיות בעיר פרקרסבורג, בעקבות מה שבעתיד יהיה כביש האגרה הצפון-מערבי (כיום כביש 50) דרך רומני וקלארקסבורג אל פרקרסבורג. חלק מהפשרה שאפשרה את הנתיב דרך וילינג הייתה סלילתו של הכביש בין וילינג לבין רומני.
ב-1834 התמודד ג'ונסון שוב לבית הנבחרים מטעם סיעת הג'קסונים, נבחר וכיהן שנתיים, ולאחר מכן נבחר למשך ארבע השנים הבאות מטעם המפלגה הדמוקרטית. הוא כיהן הפעם בבית הנבחרים בשנים 1835–1841. בשנים אלו הוא היה יושב ראש ועדת הוצאות בית הנבחרים. ב-1840 הוא לא התמודד על כהונה נוספת, אך היה נציג לוועידה הארצית של הדמוקרטים ב-1844. באותה שנה הוא נבחר לתקופת כהונה רביעית בבית הנבחרים וכיהן בשנים 1845–1847, אז היה יושב ראש ועדת התביעות. ב-1846 הוא החליט שוב שלא להתמודד על תקופת כהונה נוספת. בשנים 1847–1848 הוא שב לכהן בבית הנבחרים של וירג'יניה, ובמקביל המשיך לעסוק בחקלאות ולנהל את עסקיו. בוועידת החוקה של וירג'יניה של 1850 הוא היה אחד מארבעת הנציגים של המחוזות שממערב לאפלצ'ים. כמבוגר ביותר מבין צירי הוועידה, הוא היה יושב ראש וועדת זכויות ההצבעה, שם הוא נאבק לטובת האינטרסים של האזור שלו, במיוחד בנוגע לזכות בחירה כללית לגברים לבנים, והתנגד לתשלום מס הגולגולת כתנאי לקבלת זכות הצבעה.
מושל וירג'יניה
ב-1851, זמן קצר לפני שחוקת וירג'יניה החדשה קבעה שהמושל ייבחר בבחירות כלליות, בחרה האספה הכללית של וירג'יניה בג'ונסון כמושל וירג'יניה. הוא כיהן מתוקף בחירה זו תקופה קצרה, ובספטמבר אותה שנה הוא היה למועמד המפלגה הדמוקרטית לבחירות הכלליות הראשונות בהם נבחר המושל על ידי כלל הציבור ולא על ידי בית המחוקקים. בדצמבר נערכו הבחירות, וג'ונסון ניצח בהן את מועמד המפלגה הוויגית, גם הוא ממערב המדינה, ג'ורג' ו. סאמרס , בין השאר בשל העובדה שסאמרס תמך באגודה האמריקנית להתיישבות, וכך נחשב למי שטיפל ביד קלה מדי בסוגיית העבדות.
כמי שהיה מושל וירג'יניה היחידי שהגיע מחלקה המערבי, החל ג'ונסון את כהונתו על פי החוקה החדשה ב-1 בינואר 1852. הוא כיהן במשך ארבע שנים, כאשר היה מנוע עקב הגבלת כהונה להיבחר לתקופת כהונה נוספת, שבסיומן הוא שב לביתו שבברידג'פורט. במהלך תקופת כהונתו כמושל נפטרה רעייתו ונקברה בברידג'פורט. כמושל, העניק ג'ונסון חנינה (מכירה אל מחוץ לגבולות המדינה) לשלושה עבדים שהורשעו במעשי רצח באזור ריצ'מונד שזכו לפרסום רב. אחת מהן, שפחה בשם פיליס, הורשעה ברצח ילד בוכה שהיה תחת השגחתה באמצעות מתן מורפין. ג'ורדן האטשר הרג משגיח לבן במפעל טבק בריצ'מונד שהלקה אותו. שפחה צעירה בשם לוסי ניסתה להסתיר הריון ובלעה לאודנום וקמפור בעת שילדה בשטח ציבורי, ומאוחר יותר נמצאה גוויית התינוק.
מלחמת האזרחים
בבחירות לנשיאות של 1860 היה ג'ונסון חבר בחבר האלקטורים, ובאופן אישי הוא התנגד לפרישת מדינות הדרום. עם זאת, במהלך משבר הפרישה של וירג'יניה ב-1861, הוא הצטרף לאלו שקראו לפרישת מדינות הדרום, והיה לאלקטור שהצביע בעד בחירתו של ג'פרסון דייוויס כנשיא הקונפדרציה. ב-22 באפריל אותה שנה קיימו תומכי האיחוד אספה רבת משתתפים בקלארקסבורג, בה שמעו את נאומו של ג'ון ס. קרלייל , וב-3 במאי התכנסה אספה נוספת בה נאם פרנסיס הריסון פיירפונט. עם זאת, ג'ונסון התנגד לכך, וישב בראש אספה אחרת שהתקיימה ב-26 באפריל שבה נכחו אנשי "זכויות הדרום".
כאשר נכבשה ברידג'פורט על ידי צבא האיחוד, העביר ג'ונסון את משק ביתו מזרחה אל מעבר להרי האפלצ'ים אל העיר סטאונטון, שם הוא נשאר עד סוף המלחמה. בתקופה זו נוצרה באזור זה מדינת וירג'יניה המערבית, בין השאר עקב מאמציהם של קרלייל ושל פיירפונט.
מותו
ב-1866 שב ג'ונסון לברידג'פורט. הוא הצטרף לכנסייה הבפטיסטית סימפסון קריק המקומית, שבה נטמנה 13 שנים קודם לכן רעייתו.
ג'וזף ג'ונסון נפטר בביתו בברידג'פורט ב-27 בפברואר 1877. הוא נטמן בבית הקברות של כנסיית אולד בריק לצד רעייתו וילדיו. ב-1887 יצר בית המחוקקים של וירג'יניה המערבית את ברידג'פורט כעיר באופן רשמי. ב-1941 אוחד בית הקברות עם בית הקברות השכן של הבונים החופשיים והפך לבית הקברות של ברידג'פורט. כמה אתרים בעיר מנציחים את שמו של ג'ונסון, כולל שדרה, בית ספר יסודי, וביתו , שב-1987 הוסף אל המרשם הלאומי של מקומות היסטוריים.
קישורים חיצוניים
ג'וזף ג'ונסון באתר אגודת המושלים הלאומית
מסמכי ג'וזף ג'ונסון בספריית וירג'יניה
ג'וזף ג'ונסון באנציקלופדיה של וירג'ינה המערבית]
ג'וזף ג'ונסון באתר The Political Graveyard
הערות שוליים
קטגוריה:מושלי וירג'יניה
קטגוריה:מושלי מדינות ארצות הברית מהמפלגה הדמוקרטית
קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מווירג'יניה
קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית
קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית
קטגוריה:חברי האספה הכללית של וירג'יניה
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1785
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1877
| 2024-10-18T06:58:26 |
מרטין בסוויק
|
מרטין בסוויק (באנגלית: Martine Beswick; נולדה ב-26 בספטמבר 1941) היא שחקנית בריטית ילידת ג'מייקה. היא כיכבה בשני סרטים מסדרת סרטי ג'יימס בונד: "מרוסיה באהבה" ו"כדור הרעם".
נוסף על כך, בסוויק שיחקה בעוד מגוון סרטים, ביניהם: "מיליון שנה לפני הספירה", "ד"ר ג'קיל והאחות הייד" ו"מלווין והווארד".
על תפקידה בסרט "מרוסיה באהבה" (לצד עליזה גור) אמרה בסוויק:
"הייתי בחורה מאוד נחמדה אבל עליזה הייתה פרה. היו לנו התנגשויות נוראיות ונגעלתי ממנה. היה בי הרבה כעס כך שסצנת [הקרב] הייתה דרך מושלמת לפרוק את זה. עשינו חזרות על הקרב במשך שלושה שבועות, אבל כשהוא צולם עליזה באמת נלחמה. כולם עודדו אותי להשיב מלחמה."
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שחקנים בסרטי ג'יימס בונד
קטגוריה:בריטים שנולדו ב-1941
קטגוריה:בריטיות שנולדו ב-1941
| 2024-10-18T07:00:37 |
חוקת ממלכת ספרד
|
הפניה חוקת ספרד
| 2024-10-17T16:18:53 |
כריסטינה יאנג
|
ד"ר (, ו-PhD) כריסטינה יאנג (באנגלית: Cristina Yang) היא דמות בדיונית מהדרמה הרפואית האמריקאית "האנטומיה של גריי", ששודרה במשך 21 עונות ב-ABC. הדמות נוצרה על ידי מפיקת הסדרה, שונדה ריימס, ומגולמת על ידי השחקנית סנדרה או. יאנג התחילה כסטאז'רית לכירורגיה כללית בבית החולים סיאטל גרייס, ולאחר מכן קודמה למתמחה בקרדיולוגיה. מערכת היחסים עם הקולגות שלה, מרידת' גריי (אלן פומפאו), איזי סטיבנס (קתרין הייגל), אלכס קרב (ג'סטיין צ'יימברס) וג'ורג' או'מאלי (טי אר נייט), מלוות אותה לאורך עונותיה הראשונות של הסדרה.
יאנג התארסה לפרסטון ברק (איזאיה וושינגטון), ראש האגף הקרדיולוגי של בית החולים, אולם הקשר בניהם הסתיים ביום חתונתם. כסטודנטית לרפואה, הייתה בזוגיות עם המנתח הנודע קולין מארלו (רוג'ר ריס). לבסוף נישאה לראש יחידת הטראומה אואן האנט (קווין מק'קיד).
תחילה נבחנה או במקור לתפקיד של מירנדה ביילי, אך לבסוף הוא הוענק לצ'נדרה וילסון. משחקה של או בתפקיד יאנג זכה להערכה ביקורתית גדולה ולשבחים רבים. מארק פריגרד מ-Boston Herald תיאר את החברות בין יאנג לגריי כ"כגרעין של "האנטומיה של גריי"". כישוריה המשחק שלה זיכו את או בפרסים רבים, ביניהם פרס גלובוס הזהב ופרס גילדת שחקני המסך בשנת 2006. בנוסף, היא הייתה מועמדת חמש פעמים ברציפות לפרס אמי לשחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרת דרמה בין השנים 2005–2009.
יאנג תוארה על ידי רשת ABC כתחרותית, שאפתנית ובעלת אינטליגנציה גבוהה, כאשר חסרונה העיקרי היה גישתה האגרסיבית וחסרת הטאקט. במאי 2012 דווח באתר E! Online כי או חתמה על חוזה לשנתיים נוספות בסדרה, יחד עם שאר חברי הצוות. עם זאת, היא עזבה את הסדרה לאחר העונה העשירית, ודמותה הוסרה לאלתר מתוך העלילה הראשית. עזיבתה של יאנג סימנה רגע משמעותי בסדרה, שכן היא הייתה אחת מהדמויות המרכזיות מאז תחילתה. עזיבתה, שהייתה מעורבבת ברגשות רבים מצד דמויות העלילה האחרות, נכתבה באופן ששמר על האופי השאפתני והמחויבות המקצועית של הדמות. למעשה, היא סיימה את תפקידה כשעברה לציריך שבשווייץ כראש מכון מחקר לניתוחי לב-חזה.
קורות חייה
ממוזער|250px|ימין|יאנג מסייעת לניתוח קרדיולוגי ונויורוליגי בהנהגת פרסטון ברק (ימין) ודרק שפרד (מרכז). סטאז'רית נוספת בתמונה היא איזי סטיבנס (מאחורי יאנג).
יאנג הוצגה כבוגרת אוניברסיטת סטנפורד וסטאז'רית כירורגית עם מרידת' גריי (אלן פומפאו), איזי סטיבנס (קתרין הייגל), אלכס קרב (ג'סטיין צ'יימברס) וג'ורג' או'מאלי (טי אר נייט). מנהלת הצוערות של סיאטל גרייס הייתה מירנדה ביילי (צ'נדרה וילסון). כמתמחה תחרותית, אגנוסטית ממוצא קוריאני-אמריקאי, שאפה להפוך לרופאה לאחר תאונת דרכים במעורבתה, שגבתה את חיי אביה. היא אובחנה כדיסלקטית, וגדלה בבוורלי הילס שבקליפורניה על ידי אימה ואביה החורג היהודים. ליאנג תואר ראשון בביוכימיה ממכללת סמית', דוקטורט מאוניברסיטת סטנפורד ודוקטורט בפילוסופיה מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי. היא נוהגת לפעול מתוך פרגמטיזם רגשי, ולעיתים רבות השאפתנות והתחרותיות שלה גרמו לרבים לראות אותה כ"רובוט חסר רגשות". היא יוצרת חיבור מיידי עם גריי, עוד ביומן הראשון כסטאז'ריות. עד מהרה הופכות השתיים לחברות הכי טובות אחת השנייה, כאשר הן מכונות באופן הדדי כ"איש שלי".
במהלך תקופת הסטאז' שלה הייתה ליאנג מערכת יחסים רומנית בלתי יציבה עם פרסטון ברק (איזאיה וושינגטון), ראש המחלקה לניתוחי קרדיולוגיה. באחד הפרקים הרתה ממנו באופן פתאומי. היא קבעה תור להפלה מלאכותית מבלי ליידע את בן-זוגה על ההריון עצמו, בשל התנהגותו הקרה שהפגין כלפיה. אולם לפני מועד התור התגלה כי יאנג סובלת מהיריון חוץ-רחמי. היא הובהלה לחדר הניתוח, בו התמוטטה כתוצאה משבר בחצוצרה. ברק גילה על כך, ולאחר ההפלה חזרו לאהוב. לאחר שנפצע בתקרית ירי בבית החולים נזקק לניתוח. ברק פיתח רעד בידו, ונזקק לשיקום ארוך. יאנג סייעה לו להסתיר את מצבו, כדי שיוכל לחזור לנתח, וביצעה את ניתוחיו במקומו. תחילה הכחישה את מעורבותה בסיפור, אולם לבסוף התוודתה בפני ריצ'רד ובר (ג'יימס פיקנס), ראש המחלקה הכירורגית על מעשיה. פעילותיהם של ברק ויאנג סיכלו את הסיכויים שלו להתמנות לתפקידו של ובר, שראה בדבר כבגידה חמורה. ברק הציע לה נישואין, והיא הסכימה לאחר שמונה ימי לבטים. ביום החתונה נתקפה בחרדה פתאומית, ואיחרה לצעידתה על שביל החופה. רגע לפני יציאתה לשביל פתח ברק את דלת חדר הכלה, ונפרד ממנה, בנימוק שהוא אינו בטוח אם היא מוכנה להתחייב לו לתמיד. מאז נעלם מבית החולים, ולא נראה שוב בסדרה עד העונה העשירית. גריי ויאנג יצאו יחד לירח דבש בהוואי, וכשחזרו גילו להפתעתן כי ברק עבר לבית חולים אחר.
ברק הוחלף על ידי אריקה האן (ברוק סמית'), שהפגינה חוסר חיבה ליאנג, בשל נטייתה לקיים יחסים רומנטיים עם הממונים עליה, כמו ברק וכמו המרצה שלה בסטנפורד, קולין מארלו (רוג'ר ריס). היא אף ממאנת לצרף אותה ללוח הניתוחים שלה. עם הזמן מסייעת קלי טורס (שרה רמירז) ליאנג לזכות באמונה של האן. לטענתה של האן, יאנג מזכירה לה את עצמה בצעירותה, ולכן היא ממשיכה למנוע ממנה להשתתף איתה בניתוחי לב-חזה. לבסוף מחליטה לעזוב את בית החולים, שנותר ללא ראש למחלקה הקרדיולוגית. יאנג מביעה חשש לקריירה שלה, במיוחד כשתוכנית הצוערות של סיאטל גרייס יורדת למקום ה-12 במדד האיכות הארצי. במקביל נודע כי ברק זכה בפרס הרפר-אייברי, עיטור ידוע-שם לרפואה בסדרה. יאנג נעלבה קשות ממנו על כך שלא הזכיר אותה בנאומו, גם לאחר שסייעה לו רבות עם הרעד בידו. בשיחה עם ובר התגלה כי היא הרגישה הרוסה נפשית, וששהותה בבית החולים מקבילה לנוכחות רוח רפאים בבית קברות.
בעונה הרביעית קודמה למתמחה בניתוחי לב-חזה. יאנג נועדת עם אואן האנט (קווין מק'קיד), מנתח טראומה צבאי. הוא טיפל בה לאחר שנדקרה בבטנה מנטיף קרח נופל. השניים מתאהבים ומתנשקים. בהמשך השתחרר האנט משירותו הצבאי, ומונה למנהל יחידת הטראומה בסיאטל גרייס. הקשר בניהם מתפתח במהרה, בייחוד לאחר שתמכה נפשית בחברתה גריי, על-אף חוסר הסכמתה עמה, בדבר יחסיה עם דרק שפרד (פטריק דמפסי). האנט, שסובל מ-הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) מאז שירותו בעיראק, מתנהגת באופן בלתי צפוי, ואף חונק את יאנג בשנת מחשש שמדובר במחבל. היא מנסה להוות עבורו מפלט רגשי, אך ניסיונותיה הנשנים העלו חרס והם נפרדו.
כיוון שלא דיווחה על חוסר המקצועיות שהופגן על ידי הסטאז'רים החדשים, איבדה יאנג את הזכות להיות המתמחה הראשונה לבצע ניתוח לבדה, גם לאחר שנבחרה על ידי המנתחים הבכירים פה אחד. היא הורשתה לקבוע במקומה מתמחה אחר שיבצע את התהליך, ובעקבות סכסוך עם גריי בחרה בקרב. בסופו של דבר, היא וגריי מיישרות את ההדורים בניהן. כשסטיבנס מגלה כי היא חולה בסרטן מסכן חיים מחליטה לספר ליאנג, בשל יכולותיה להפריד בין חייה האישיים למקצועיים. היא גיבשה תוכנית טיפולית שהצילה את חייה של סטיבנס, והכריחה אותה לספר לחבריה. בד בבד התחיל האנט להיפגש עם פסיכולוג, ויאנג הביעה בפניו את אהבתה אליו. הם החליטו לחזור למערכת היחסים הרומנטית, תוך משנה זהירות בהתאם להתקדמות הטיפולית של האנט.
ממוזער|250px|יאנג וג'קסון אייברי מנתחים את דרק שפרד בניתוח חירום לאחר שנפגע בחזהו. המתנקש נכנס לחדר הניתוח ומורה להם להפסיק את הניתוח. סצנה זו הפכה לאחת המוכרות בסדרה עצמה.
לאחר שיאנג הביעה תסכול עמוק על היעדר ראש למחלקה הקרדיולוגית החליט האנט להזמין את אחת הקולגות שלו מהצבא, טדי אלטמן (קים רייבר), לאייש את התפקיד. הוא תיאר זאת כ"מתנה" עבור יאנג. היא לא התרשמה מיכולותיה של אלטמן כמנתחת, כיוון שלא הייתה ידועה לציבור ולא פרסמה מאמרים אקדמאים. לבסוף הצליחה אלטמן לזכות בחיבתה של יאנג דרך השקפות העולם שלה וטוב לבה. עם זאת, נוצר בניהן מתח עקב אהבתן המשותפת להאנט. יאנג הייתה מוכנה לזנוח את מערכת היחסים שלה אתו לטובת המשך כהונתה של אלטמן כמורתה המקצועית. העניינים המקצועיים הסתדרו במשך הזמן, אך האנט ויאנג החליטו להיפרד שוב. במהלך מתקפת הירי בבית החולים נאלצה יאנג לנתח את שפרד, בעלה של גריי, תחת איומי אקדח. הניתוח עבר בהצלחה, והמתנקש שנכנס לבית החולים התאבד. לאחר מכן נישאה להאנט, מתוך חוויה משותפת של טראומה.
ממוזער|ימין|250px|יאנג ואואן האנט בטקס חתונתם.
יאנג התמודדה עם PTSD חמור עקב המצב, והתקשתה לתפקד בעבודתה כראוי. היא החליטה לפרוש מתוכנית ההתמחות, ולעבוד כברמנית במועדון הלילה הסמוך. במהלך תקופה זו ערכה טקס חנוכת בית משותף בו שפרד ייעץ לה, ושכנע אותה לחזור לעסוק ברפואה ובהצלת חיים. היא נכנסה להריון מהאנט, וכמו בפעם הקודמת החליטה לעבור הפלה מלאכותית. על-אף שבחר ללוות אותה בתהליך, האנט כעס מאוד על החלטתה. לאחר מכן ביצעה יאנג ניתוח על הנרי ברטון, בעלה של אלטמן, מבלי לדעת את זהותו. הניתוח נכשל, והוא נפטר על שולחן הניתוחים. כשגילתה על זהותו הרגישה אשמה גדולה על כך. אלטמן סלחה לה, והבהירה כי היא עשתה כל מה שביכולתה להציל אותו. תחת הדרכתה למדה יאנג לחמול, לפתח סבלנות גבוהה למטופלים ואת יסודות הבסיס של ניתוחי קרדיולוגיה. לפני עזיבתה הורתה אלטמן ליאנג לבחור כמה ניתוחים מסובכים שטרם ביצעה, כדי שיוכלו לעשות אותם יחד.
עניין ההפלה העיב רבות על מערכת היחסים של יאנג והאנט, והם אף שכרו מטפל זוגי, שייעץ להם כיצד לאחות את הקרע. עם זאת, האנט קיים סטוץ עם חברתה של מטופלת בבית החולים. יאנג גילתה על כך, ונפרדה ממנו. כשתקופת ההתמחות התקרבה לסיומה התכוננו יאנג ושאר המתמחים לבחינות הסופיות ולמשרות העתידיות שלהם. היא התפייסה עם האנט, והודיעה לו כי היא עוברת למאיו קליניק במיניסוטה. יאנג, גריי, שפרד, מארק סלואן, לקסי גריי ואריזונה רובינס נקלעו לתאונת מטוס בדרכם לניתוח הפרדת תאומים סיאמיים באיידהו. היא עברה התקף פסיכוטי זמני, שהוביל להתפרצויות אלימות ורגשיות. לבסוף עזבה יאנג למיניסוטה כמתוכנן, והתקשתה להסתגל לתצורת העבודה של עמיתיה החדשים. במהלך שהותה שם התיידדה עם המנתח הוותיק קרייג תומאס. במקביל התאהבה בראש המחלקה, דארן פרקר, שהתנגד לשיטות המסורתיות של תומאס. לאחר שהאחרון מבניהם נפטר מהתקף לב חזרה יאנג לסיאטל.
לאחר שהוחזרה לעבודתה המקורית ביקש האנט ממנה גט. היא רצתה להתפייס אתו, אך ניסיונותיה העלו חרס. לבסוף הסכימה, והשניים התגרשו. מאוחר יותר גילתה כי הסיבה העיקרית לגירושין הייתה חשש מניגוד אינטרסים בתביעה הייצוגית שהוגשה על ידי מעורבי תאונת המטוס נגד בית החולים בניהולו. האנט סיפר לה כי הוא "הרגיש אחראי" לאסון, והיה מודאג מאוד מהאפשרות שנספתה יחד עם לקסי וסלואן בתאונה. על-אף הגירושין, קיימו השניים בניהם יחסי מין כמה פעמים. התובעים זכו ב-15 מיליון דולר עבור כל אחד, דבר שהוביל את בית החולים לפשיטת רגל. כדי למנוע את סגירתו החליטו להעניק לבית החולים את כל כספי התביעה, וקרן הרפר-אייברי הסכימה לתרום את שאר הסכום. כל אחד מהתובעים קיבל מושב בחבר הדירקטוריון של סיאטל גרייס. אחר-כך החליטה יאנג להיפרד מהאנט, בשל אהבתה ומסירותה למקצוע והרצון השונה של שניהם בנוגע לגידול משפחה עתידית.
לאחר הפרידה מהאנט המשיכה האנט במסלולה, והתמנתה לראש המחלקה קרדיולוגית בפועל. בשיחה עם חברתה גריי טענה מולה כי בחירתה להקים משפחה ולהביא שני ילדים לעולם פגעה בשיקולה המקצועי וניסיונה, זאת אף שתמכה תחילה בה. הדבר עורר מתח בניהן, וגריי ניסתה להדביק את הפער המקצועי שלה ביחס למתחמים האחרים באמצעות ניסוי קליני בכירורגיה כללית. אולם במקביל הנהיגה יאנג ניסוי קליני משלה בתחום הקרדיולוגיה, שהאפיל עוד על מערכת היחסים שלהן. ד"ר שיין רוס, סטאז'ר בשנה השנייה, עמד לצידה של יאנג כנגד גריי. השניים פיתחו מערכת יחסים רומנטית קצרה, במקביל להיותה של יאנג המנטורית המקצועית שלו. ניסויה של יאנג הצליח, והיא הועמדה לפרס הרפר-אייברי על הצלחתה להדפיס במדפסת תלת ממד לב מלאכותי להשתלה. היא וגריי השלימו לאחר שיחה ארוכה.
יאנג נחשבה למועמדת החזקה ביותר על פי ההימורים, אך לבסוף לא זכתה בפרס היוקרתי. הסיבה לכך היא ניגוד אינטרסים מצד קרן הרפר-אייברי מול העובדים של סיאטל גרייס (ששונה לשם בית החולים לזכר גריי-סלואן), אותו מימנה לאחר פשיטת הרגל. בהמשך הוזמנה יאנג על ידי ברק לנאום על ניסויה במכון מחקר בציריך שבשווייץ. הוא הציע לה את משרתו, כדי שיוכל להקדיש יותר זמן לגידול משפחתו עם אשתו הנוכחית. היא הסכימה להצעה, והתחילה לראיין מועמדים שיחליפו אותה בתפקידה בגריי-סלואן. לבסוף נבחרה מגי פירס לכהן כראש המחלה הקרדיולוגית החדשה. בנוסף, העבירה יאנג את מניותיה בבית החולים לקרב, והמליצה עליו כמחליף למושבה בחבר הדירקטריון.
ממוזער|250px|יאנג נפרדת מחברתה מרידת' גריי רגע לפני מעברה לציריך שבשווייץ.
בסיום העונה העשירית נפרדה יאנג מחבריה לעבודה, בניהם האנט, שפרד וגריי, עמם פיתחה במרוצת השנים קשר עמוק. היא וגריי אף רוקדות יחד בפעם האחרונה כדי לפרוק מתחים נפשיים. יאנג עזבה לציריך עם רוס, כדי שיוכל להמשיך ללמוד תחתיה. לאחר עזיבתה מזכירות הדמויות האחרות אותה מדי פעם, ואף מתוארת שיחה טלפונית עמה, על-אף שקולה לא נשמע. הופעתה האחרונה הייתה בהלווייתו של שפרד, בו נראתה יושבת לצד גריי ומנחמת אותה.
בעונה 16 כתבה יאנג לגריי בהודעת טקסט כי היא שלחה עבורה "מתנה". גריי תרה אחר המתנה לאורך כל הפרק, ולבסוף מגלה כי מדובר בראש מחלקת ניתוחי הילדים חדש, קורמק הייז (ריצ'רד פלוד). בהמשך מתאהבת גריי בו.
פיתוח
יצירה
ממוזער|150px|ימין|סנדרה או, השחקנית שגילמה את דמותה של יאנג.
שונדה ריימס, יוצרת הסדרה "האנטומיה של גריי", חשפה כי דמותה של יאנג הושפעה בחלקה מאישיותה שלה. בראיון עם אופרה וינפרי הסבירה: . הדבר משקף את השילוב הרגשי המורכב שיש בדמותה של יאנג, שאפשר לצופים לאהוב אותה.
סנדרה או, שגילמה את יאנג, נבחנה במקור לתפקידה של מירנדה ביילי. אולם לבסוף תפקיד זה אויש על ידי צ'נדרה וילסון, ולימים סיפרה או כי ההחלטה הזו הפכה את הסדרה לטובה הרבה יותר. כשדנה על דמותה של יאנג בסדרה סיפרה ריימס כי או הביעה את האנרגיה הדרושה לתפקיד כבר מהרגע הראשון. – אמרה.
תחילה דמיינה ריימס את יאנג כ"בלונדינית קטנה, נמוכה ומלאת שמחת חיים". או הודתה לה על הפתיחות שלה בנוגע למוצאה האסייתי, וטענה כי היא התקבלה לתפקיד רק בזכות העובדה שאישה אפרו-אמריקאית עמדה בראש צוות ההפקה. בשנת 2009 הסבירה או מדוע החליטה להיבחן לסדרה:
החוזה המקורי של או והפקת הסדרה הסתיים לאחר העונה השמינית. אולם במאי 2012 דווח באתר E! Online כי או חתמה על חוזה לשנתיים נוספות בסדרה, יחד עם שאר חברי הצוות. עם זאת, היא עזבה את הסדרה לאחר העונה העשירית, ודמותה הוסרה לאלתר מתוך העלילה הראשית.
ניתוח אופי
ממוזער|שמאל|200px|אואן האנט, בגילומו של קווין מק'קין, התאהב ביאנג ונישא לה.
רשת הטלוויזיה האמריקאית ABC אפיינה את יאנג כ"תחרותית, שאפתנית ואינטלגנטית". חסרונותיה העיקריים היו "שתלטניות יתרה, אגרסיביות וחוסר טאקט". או הסבירה את גישתה לדמות באומרה: . או הדגישה את הנחישות והדבקות הנדרשים להצטיינות בתחום הכירורגיה התובעני, במיוחד, לטענתה, עבור נשים. פיקנס, שגילם את דמותו של ובר הוסיף: .
אחד הקשרים המרכזיים של יאנג בעלילה היה עם ברק. ריימס כינתה את הצמד הבדיוני "ברקטינה", ואמרה כי הפרק האחרון של העונה השנייה, "לאבד את דתי", הוא האהוב עליה ביותר, בשל התפתחות הקשר הרומנטי בין יאנג לברק. ריימס ציינה כי: .
החברות בין יאנג לגריי הייתה אחד המאפיינים המרכזיים של הסדרה, ולעיתים תוארה כ"יחס אחיות". יאנג כינתה את גריי תכופות כ"אדם שלה", מעין סמל לקשר העמוק בין השתיים. הן כונו "האחיות המעוותות" בשל ההומור השחור שחלקו יחד. בסיום העונה השלישית, לאחר עזיבתו של ברק מחתונתו עם יאנג, יצאו השתיים ל"ירח דבש" משותף.
קבלה
ביקורות
פרסים ומועמדויות
מחקרים אקדמיים
הערות שוליים
| 2024-10-19T22:48:26 |
הארטסטון (משחק מחשב)
|
הפניה הארטסטון (משחק וידאו)
| 2024-10-17T16:21:35 |
הריגת יחיא סינוואר
|
250px|ממוזער|250px|שמאל|סינוואר, פצוע אנוש כשפניו מכוסות בכאפייה, דקות לפני מותו
הריגת יחיא סינוואר, מנהיג ארגון הטרור חמאס, אירעה ב-16 באוקטובר 2024, במהלך מלחמת חרבות ברזל המתמשכת. סינוואר נהרג במסגרת קרב רפיח במחנה תל א-סולטאן כאשר כוח מחטיבת ביסלמ"ח שהוצב בשטח זיהה תנועה של שלושה מחבלים חמושים, ירה לעברם והרגם. זהותו של סינואר אושרה בהמשך באמצעות בדיקת DNA.
סינוואר, אשר היה אחד מהאנשים המבוקשים ביותר בישראל, יזם והוביל את מתקפת הפתע על ישראל ב-7 באוקטובר 2023, וכמו גם ניהל את הלחימה של חמאס ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל ואת המשך שיגורי הרקטות מרצועת עזה לישראל.
רקע
ב-2011 שוחרר סינוואר במסגרת עסקת שליט, לאחר כ-22 שנים בכלא ישראלי. בשנת 2015 הוכרז סינוואר כמחבל עולמי על ידי הקבינט של ארצות הברית.
יחיא סינוואר כיהן כמנהיג חמאס ברצועת עזה מאז פברואר 2017. מנהיגותו התאפיינה בחיזוק צבאי של הארגון ושיתוף פעולה עם איראן וחזבאללה. לצד מוחמד דף היה האדריכל העיקרי של מתקפת הפתע על ישראל והטבח ב-7 באוקטובר 2023, שבתגובה להם יצאה ישראל למלחמת חרבות ברזל. במסגרת הלחימה ברצועת עזה במלחמה זו ניהלה ישראל מצוד אחרי סינוואר שירד למחתרת והסתתר במנהרות תת-קרקעיות שהוכנו בעוד מועד לשהייה ארוכה.
במהלך הלחימה צה"ל הרג בסיכולים ממוקדים את רוב הנהגת חמאס ושדרת הפיקוד הבכירה שלו, לרבות מוחמד דף ומרואן עיסא, ראשי הזרוע הצבאית של חמאס – גדודי עז א-דין אל-קסאם. ב-31 ביולי 2024 נהרג באיראן אסמאעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס, וסינוואר מונה כמחליפו.
לאחר הריגתו התפרסם שסינוואר שהה באותה המנהרה בה נרצחו ששת החטופים בסוף אוגוסט 2024.
ההיתקלות וההריגה
ממוזער|יחיא סינוואר רעול פנים, כפי שצולם על ידי רחפן של צה"ל
ב-16 באוקטובר 2024, בשעה 15:00, זיהה מזל"ט שהפעילו כוחות מגדוד 450 של חטיבת ביסלמ"ח תנועת חוליה של דמויות חשודות בין מבנים. הם ביצעו ירי לעברם והחולייה התפצלה. הכוחות הרגו את שני המחבלים והשלישי, סינוואר, ברח למבנה. כוחות צה"ל לא ידעו את זהות המחבלים במהלך המבצע ולא צפו את נוכחותו של סינוואר באזור.
סינוואר נכנס לתוך מבנה והסתתר בו. טנק מרכבה סימן 4 של חטיבה 460 ירה מספר פגזים לעבר המבנה. לאחר הירי נשלח רחפן עם מצלמה לסרוק את המבנה ואיתר מחבל רעול-פנים פצוע, שישב על כורסה, שבדיעבד התברר כסינוואר. סינוואר השליך מקל על הרחפן ולא פגע בו. וידאו של אותם רגעים ממצלמת הרחפן שודר בהמשך בערוצי הטלוויזיה. לאחר שהרחפן ניתק מגע, ביצע הטנק ירי פגז נוסף על הבית ולוחמי החי"ר שיגרו רקטת מטאדור לעבר המבנה, שקרס בחלקו. במקביל ביצעו הכוחות ירי מקלעים. היו שטענו שסינוואר נהרג מירי משולב זה בקריסת המבנה, אך מאוחר יותר ד"ר חן קוגל מנהל המכון לרפואה משפטית שניתח אותו אמר "מה שהרג אותו בסוף זה קליע שחדר לראש וגרם לנזק חמור במוח".
לאחר מכן סרקו הלוחמים את הריסות המבנה. הם זיהו את אחת מגופות המחבלים כדומה ליחיא סינוואר, הגופה הועברה לישראל לצורך זיהוי תחת שם הקוד "מבצע הקפה ראשונה". על גופתו נמצאו אפוד מגן, אקדח, 40,000 ש"ח ומסמכי זיהוי של איש אונר"א בשם האני זרוב מוחסן.
אימות זהותו
ממוזער|הרמטכ"ל הרצי הלוי מבקר במוקד הריגתו של סינוואר
החוקרים שחקרו את סינוואר בעת שהיה עצור בישראל וכן רופא שיניים הוזעקו לזיהוי הגופה. נערכו גם בדיקות DNA וטביעות אצבע לצורך זיהוי פורמלי, שכן צה"ל מחזיק בתיעוד ביומטרי של סינוואר מתקופתו בכלא. תמונות לא מאומתות שהופצו ברשתות החברתיות הראו לכאורה שהגופה היא של סינוואר.
בעקבות זאת, גורמים ישראליים הודיעו לקבינט המדיני-ביטחוני על מותו ככל הנראה של סינוואר. ב-17 באוקטובר 2024 דיווח צה"ל על "סבירות גבוהה" שסינואר נהרג ברפיח. בערב אושר רשמית שסינוואר נהרג, אחרי שגופתו זוהתה על ידי מעבדת זיהוי פלילי של משטרת ישראל. ב-18 באוקטובר אישר חמאס את מותו של יחיא סינוואר.
תגובות
: ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו פרסם הצהרה בעקבות הריגתו של מנהיג חמאס יחיא סינוואר, ואמר כי "מי שביצע את הטבח הנורא ביותר בתולדות עמנו מאז השואה, רב המרצחים שרצח אלפי ישראלים וחטף מאות מאזרחינו, חוסל על-ידי חיילינו הגיבורים. למשפחות החטופים היקרות אני אומר: זהו רגע חשוב במלחמה. אנחנו נמשיך בכל הכוח עד להשבתם הביתה של כל יקיריכן, שהם יקירינו. זוהי מחויבות עליונה שלנו ושלי". בנוסף פנה לתושבי עזה בהצהרה "לכל מי שמחזיק בחטופינו, מי שיניח את נשקו וישיב את חטופינו – נאפשר לו לצאת ולחיות. ובאותה מידה, מי שיפגע בחטופינו – דמו בראשו. נבוא איתו חשבון".
בירכה את ישראל על הריגת סינוואר והשוותה את הריגתו להריגת אוסאמה בן לאדן. נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן אמר שמותו הוא "יום טוב לישראל, ארצות הברית והעולם". מחלקת המדינה של ארצות הברית אמרה שמותו הסיר מכשול גדול להשגת עסקה לשחרור החטופים, ושתנצל את ההזדמנות לקדם עסקה וסיום המלחמה. גם צרפת וקנדה בירכו על מותו של סינוואר וציינו שמדובר בטרוריסט אכזרי שאחראי לטבח 7 באוקטובר.
: מזכ"ל נאט"ו, מארק רוטה, אמר כי סינוואר "ידוע לכל בתור האדריכל של מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר 2023. גיניתי אותו. כל בעלות בריתנו גינו אותו. כל נפש הגיונית בעולם גינתה אותו. אם הוא אכן מת, אני אישית לא אתגעגע אליו".
: נשיא צרפת עמנואל מקרון בירך על הרג סינוואר באומרו "יחיא סינוואר היה האחראי העיקרי לטרור ה-7 באוקטובר. היום, ליבי עם הקורבנות, כולל 48 מבני עמנו. צרפת דורשת לשחרר את כל החטופים שנותרו בידי חמאס".
: שרת החוץ אנאלנה ברבוק בירכה על הרג סינוואר באומרה כי "סינוואר היה רוצח ברוטלי וטרוריסט, שרצה להשמיד את ישראל ואת אנשיה. כמתכנן פעולות הטרור ב-7 באוקטובר, הביא (סינוואר) מוות לאלפי אנשים וסבל בל-יתואר לאזור כולו. על חמאס לשחרר את כל החטופים ולהניח את נשקו, הסבל של האזרחים בעזה חייב להסתיים".
: סגן דובר מזכ"ל האו"ם פרחאן האק אמר כי מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש מקווה שחיסולו של מנהיג חמאס יחיא סינוואר "יוביל כעת להפסקת אש מיידית, לשחרור מיידי וללא תנאי של כל החטופים ולהעברת סיוע הומניטרי בלתי מוגבל לעזה".
: העיתונות באיראן כינתה את סינוואר "שהיד" ובירכה על כך שהקריב את חייו במאבק נגד ישראל. שגרירות איראן באו"ם הכריזה כי מותו של סינוואר "יחזק את רוח ההתנגדות".
ראו גם
מבצע חנית נפטון – הריגתו של אוסאמה בן לאדן בידי ארצות הברית
מבצע קיילה מולר – הריגתו של אבו בכר אל-בגדאדי בידי ארצות הברית
מבצע סדר חדש – הריגתו של חסן נסראללה בידי ישראל
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:2024 בישראל
קטגוריה:דפים עם נקודות ציון חסרות בוויקינתונים
קטגוריה:מיתות מצולמות
קטגוריה:פעילי חמאס שנהרגו ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל
קטגוריה:רפיח
| 2024-10-20T12:13:40 |
כלותאר השלישי
|
כלותאר השלישי (Chlothar III; 652–673) היה מלך הפרנקים מהשושלת המרובינגית, ששלט בנויסטריה ובבורגונדיה משנת 657 ועד מותו, וגם שלט לזמן קצר באוסטרזיה.
הוא היה בנו הבכור של המלך כלוביס השני, ושל מלכתו בלתילד וירש את אביו תחת עוצרותה של אמו. על פי החיבור הכמעט בן הזמן, "חיי אליגיוס" מאת איש החצר אודוין הבישוף של רואן (Rouen), רק חודש לפני כן ניבא אליגיוס את מותו של כלוביס, את נפילתה של בלתילד, ואת שלטונו הקצר של כלותאר.
מעט דברים ידועים על תקופת מלכותו של כלותאר. "תולדות הלומברדים" (Historia Langobardorum) מדווח כי בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-7 פלש צבא פרנקי לפרובאנס ולאחר מכן לאיטליה. כוח זה עלה על מחנהו של המלך הלומברדי גרימואלד הראשון מבנוונטו , בריוולי ליד אסטה. גרימואלד העמיד פנים שהוא בורח. הפרנקים בזזו את המחנה וחגגו. ואז, אחרי חצות, גרימואלד תקף והדף אותם בחזרה לנויסטריה.
החיבור "חיי אליגיוס" מציין כי לאחר מותו של אליגיוס בשנת 661, מגפה צמצמה את אוכלוסיית ערי פרנקיה.
במהלך תקופת העוצרות, האוסטרזים ביקשו מלך משלהם, ובשנת 662 שלח חצרו של כלותאר בן נוסף של כלוביס השני, כילדריך השני, למלוך שם.
עוד בתקופת שלטונו, מת המאיורדומוס (הממונה על הארמון) ארכינואלד ומועצה של פרנקים בחרה באברוין במקומו.
הסמכות המנהלית המוקדמת של אברוין הייתה משמעותית: בדה ונרביליס מספר כיצד בשנת 668, תיאודור מקנטרברי, שמונה זה עתה, יכול היה לנסוע דרך הממלכות הפרנקיות מרומא רק באישורו של המאיורדומוס.
ייתכן שכלותאר היה פעיל יותר פוליטית לאחר תקופה זו, מכיוון שהגיע לגיל הבגרות בשנת 669. הכרוניקה הקרובה ביותר לזמנו, "ספר ההיסטוריה של הפרנקים" משנת 727, מספרת רק שהוא שלט במשך ארבע שנים (כנראה התייחסות לשנים הפעילות שלו 669–673) ואז מת. בהערה כרונולוגית בלוח פסחא ויקטוריאני משנת 673, אושר כי הוא עדיין בשנה ה-16 לשלטונו. אחיו תיאודריך השלישי ירש אותו כמלך מאוחר יותר באותה שנה.
בשנת 675 הכתיר אברוין , המאיורדומוס לשעבר באוסטרזיה, את המלך כלוביס השלישי. אברוין ובעלי בריתו טענו שכלוביס היה בנו של כלותאר. אולם החיבור בן הזמן "הסבל של לאודגר", שהוא המקור היחיד בו נזכר שלטונו של כלוביס זה, טוען שזהו שקר. עם זאת, אין בכך שום דבר בלתי סביר, שכן כלותאר היה כבן 23 במותו, וגם שמו של כלוביס אינו יוצא דופן, שכן בנים בכורים בשושלת המרובינגית נקראו לעיתים קרובות על שם סביהם, ואביו של כלותאר היה כלוביס השני.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:נפטרים ב-673
קטגוריה:ילידי 652
קטגוריה:מלכים פרנקים
קטגוריה:השושלת המרובינגית
קטגוריה:מלכים מהמאה ה-7
קטגוריה:מלכי אוסטרזיה
קטגוריה:מלכי בורגונדיה
קטגוריה:מלכי נויסטריה
| 2024-10-20T03:52:44 |
אילנה שירזי
|
אילנה שירזי היא תקליטנית, מפיקה ופעילה למען הקהילה הגאה בישראל. הראשונה בישראל שהפיקה מסיבות לנשים להט"ביות, פעילות שבזכותה נחשבת לפורצת דרך בחיי הלילה של תל אביב. לאורך שנות פעילותה הפיקה מאות אירועים בארץ ובעולם, כשבחלקם נכחו אלפי משתתפים. אחת מארבעים הלהט"בים המשפיעים בהיסטוריה של הקהילה הגאה בישראל (2015).
קורות חיים
נולדה וגדלה בתל אביב להורים יוצאי עיראק. אחיה נהרג כשהייתה בת עשר בעת שירותו הצבאי ואביה נפטר תקופה קצרה לאחר מכן מתסמונת הלב השבור.
התחילה להפיק מסיבות לנשים להט"ביות ב-1991, כשהפיקה במועדון הפינגווין את ליין ה-"Sisters" שהיה לנשים בלבד ואת ליין ה-"Brothers" המעורב מגדרית. לאחר מכן הפיקה באלנבי 58 את ליין ה-"Playroom" ביחד עם שמעון שירזי ועופר ניסים. בהמשך הצטרפה לצוות ההפקה דגנית ברוכי, שהייתה שותפתה המרכזית בשנים לאחר מכן. מסיבות אלו נחשבו לאפשרות הבילוי הבלעדית שיועדה במיוחד לנשים להט"ביות בישראל, עד לפתיחת מועדון ה"מינרווה". לאורך השנים שירזי הפיקה מאות מסיבות ואירועים לנשים גאות.
באחת המסיבות נערכו חתונות חד מיניות לארבע זוגות נשים. בספטמבר 2001 הפיקה מסיבת נשים באי לסבוס, יוון כמחאה על האיסור הישראלי על נישואים חד מיניים. לאורך השנים הפיקה מסיבות לגיוס כספים לארגוני קהילת הלהט"ב ופסטיבלים בלסבוס, אמסטרדם ואילת. ב-2009 הפסיקה להפיק מסיבות לנשים בלבד.
ב-2009 השתתפה בסרט הזמן הוורוד. ב-2015 הוגדרה כאחת מארבעים הלהט"בים המשפיעים בהיסטוריית הקהילה הגאה בישראל מטעם ועדה של האגודה למען הלהט"ב, A wider bridge ומאקו.
הייתה ממארגנות מחאת האימוץ בשנת 2017.
פרסים והוקרה
בשנת 2016 קיבלה את אות "יקירת הנשים בקהילה הגאה".
בשנת 2022 קיבלה פרס מפעל חיים למען קהילת הלהט"ב בפסטיבל ויגסטוק.
חיים אישיים
מתגוררת בתל אביב.
קישורים חיצוניים
שלומי לאופר ואמירה נירנפלד, איפה היינו בלי גילה גמליאל ואסי עזר?, nrg מעריב 8 ביוני 2005
אבנר שפירא, מסיבה הומו-לסבית בת"א, בארת הארץ, 16 באוקטובר 2007
הילה רגב, עמוק באמבטיה - הצלם שי גבריאלי אסף 50 נשים חזקות בתחומי התרבות והכניס אותן לאמבטיה. היום עולה תערוכה עם צילומיו, באתר את, 12 בדצמבר 2014
הערות שוליים
קטגוריה:להט"ביות ישראליות
קטגוריה:פעילים למען זכויות להט"ב בישראל
קטגוריה:תקליטניות ישראליות
קטגוריה:מפיקות ישראליות
קטגוריה:תל אביב-יפו: אישים
| 2024-10-20T09:30:35 |
דיסקו האוס
|
הפניה פרנץ' האוס
| 2024-10-17T16:53:31 |
עומר עציון
|
עומר עציון (נולד ב-2 במאי 1977) הוא שחקן, תסריטאי, ומדבב ישראלי.
ביוגרפיה
עציון נולד בירושלים, בן לאדריכל נוף שעבד במשרד לאיכות הסביבה ולצלמת עיתונות מצליחה. כשהיה בן 6 המשפחה סיימה לבנות בית בן שלושה מפלסים עם גינה בבית שמש ועברה לשם. עציון הוא בוגר בית הספר לאמנויות הבמה בית צבי, 2002. הוא בוגר בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, לימודי תסריטאות, 2014.
פילמוגרפיה
טלוויזיה
שנהפרויקטתפקידהערות2006החיים זה לא הכלתפקיד אורח2008המקוםשוטר200823FMתפקיד אורח2016קינגיםפריינטה2016זה המצבדמויות שונות2018טלוויזיה מהעתידדמויות שונות2018מדינת הגמדיםדמויות שונות2019בצפררז / קרן / גדעוןשודרה בערוץ ניקלודיאון; מבוססת על סדרת הטלוויזיה "בצפר"2019צומת מילרעומרתפקיד אורח2019כדבראאיתי2019בת אל הבתולהדודו שרביט2019זאת וזאתידמויות שונות2020נורמליתומר2021קופה ראשיתעודדתפקיד אורח2021אבא מטפלתחוויאר בעלולותפקיד אורח2021זאת שליאריקתפקיד אורח2021ערוץ אפס2021מה שבעמאמן כושרתפקיד אורח2021הד קולךעוזי2022בלאדי מוריגור2023סקיימורה לספורטתפקיד אורח2023יניבלאון2024מועדון הסטנד-אפ2024הטבחאפי2024האחיין שלי בנץתומי חזות
קולנוע
250px|ממוזער|שמאל|פיני טבגר ועומר עציון ב"יותר איטי מלב", סרטם של ינאי גוז ויוני זיכהולץ, 2012
שנהפרויקטתפקידהערות2007התנתקות2012יותר איטי מלבדורון2013לוויה בצהרייםמפקד2013הצגה יומיתבן-זוגה של נעמה 32015הקפותדוד2017בית בגלילדיירת חדשה2019אול איןצוּפי קירשהיימר2023לרוץ על החולשגיא
כמדבב
שנהפרויקטתפקידהערות2006סיירת קרפדנועז2018גן חיותדמויות שונות2019שתים עשרה לנצחדמויות שונות
כתסריטאי
שנהפרויקט2016קינגים2017טלוויזיה מהעתיד
תיאטרון
בתיאטרון בית ליסין: "המוגבלים", "הר לא זז", ו"ההצגה חייבת להיגמר".
בתיאטרון הקאמרי: "שעונים" (ההצגה הופיע ברחבי העולם ובפסטיבלים שונים).
בתיאטרון הספרייה: "מלקולם הקטן", "קלף חזק", "הבלון האדום", "שרון סמו הרוצח", "הסוחר מוונציה", ו"עקומים".
בתיאטרון תמונע: "אני ונפשי", ו"נס ציונה".
בתיאטרון צוותא: "מלך ישראל".
בתיאטרון הסמטה: "מי גיבור?!".
בתיאטרון הקיבוץ: "האוצר שבהר".
בתיאטרון מופע: "אחד מהחברה".
בתיאטרון קרוב: "ההיסטוריה של הקומוניזם כפי שסופרה לחולי נפש", ו"אדיפוס בקולונוס".
בתיאטרון העברי: "חנה סנש, גטו".
בפסטיבל תיאטרון קצר: "ארוחה אחרונה, לוטו", ו"מחזה ליום המשפחה".
בתיאטרון המסחרי: "אלאדין".
הגדוד העברי: "הכול בדולר" (מופע בידור).
פרסים ומועמדויות
שנהפרסקטגוריהפרויקטמועמדות2022האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיהפרס שחקן המשנה הטוב ביותר בסדרת דרמה קומיתבלאדי מוריזכייה
חיים אישיים
עציון גרוש ואב לאחת.
קישורים חיצוניים
עומר עציון, באתר בית ליסין
הערות שוליים
קטגוריה:שחקני קולנוע וטלוויזיה ישראלים
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1977
| 2024-10-20T04:10:11 |
פסק דין ארצות הברית נגד שיפ
|
ארצות הברית נגד שיפ, 203 US 563 (1906) (יחד עם החלטות 214 US 386 (1909), ו-215 US 580 (1909)) היו פסיקות של בית המשפט העליון של ארצות הברית ביחס לשריף ג'וזף פ. שיפ וחמישה אחרים מצ'טנוגה, טנסי, לאחר ש"למעשה סייעו" ללינץ' באד ג'ונסון . הם הואשמו בזילות בית המשפט ונידונו למאסר. משפט זה הוא המשפט הפלילי היחיד בהיסטוריה שבוצע בבית המשפט העליון של ארצות הברית.
רקע
אד ג'ונסון, גבר שחור, הורשע במחוז המילטון , באונס של אישה לבנה ב-11 בפברואר 1906, ונידון למוות. ב-3 במרץ 1906, עורך דינו של ג'ונסון, נואה וולטר פרדן , הגיש הביאס קורפוס לבית המשפט בטענה כי זכויותיו החוקתיות הופרו. באופן ספציפי, פרדן טען כי כל השחורים הודחו באופן שיטתי הן מחבר המושבעים הגדול, בהתחשב בכתב האישום המקורי נגדו, והן מחבר המושבעים הקטן שבחנו את המקרה שלו. עוד הוא טען כי נשללה ממנו באופן מהותי את הזכות להתייעץ , שכן עורך דינו באותה עת היה מאוים מדי מכדי להגיש בקשות לשינוי מקומו של המשפט, המשך או חידוש המשפט. פרדן טען כי ג'ונסון יישפט למוות ללא הליך הוגן.
עתירתו של פארדן נדחתה תחילה ב-10 במרץ 1906, וג'ונסון הובא למעצר אצל שריף מחוז המילטון, ג'וזף פ. שיפ, תוך התניה שלג'ונסון יינתנו 10 ימים להגיש ערעורים נוספים.Chattanooga Times Article on Shipp Case ערעורו לבית המשפט העליון התקבל על ידי השופט הרלן ב-17 במרץ ולאחר מכן על ידי בית המשפט כולו ב-19 במרץ. עם זאת, על אף שקיבלו הודעה על פסק הדין במברק באותו תאריך והתיק והפסיקה קיבלו סיקור מלא על ידי עיתוני הערב של צ'טנוגה באותו יום, שיפ והסוהר הראשי שלו בכל זאת אפשרו להמון להיכנס לכלא מחוז המילטון ולעשות לינץ' לג'ונסון על הגשר ברחוב וולנוט בעיר.
בשל זאת, מחלקת המשפטים של ארצות הברית העמידה לדין את שיפ על מעשיו. כנאשמים נכללו הסוהר הראשי של בית הסוהר וחברי הלינץ' שניתן היה לזהותם באופן סביר. כאשר התיק הגיע לבית המשפט העליון, הממשלה יוצגה הן על ידי פרקליט המדינה של ארצות הברית הנרי מ. הויט והן על ידי התובע הכללי של ארצות הברית ויליאם מודי. פרקליטיו של שיפ טענו כי בית המשפט העליון אינו מוסמך לדון בתיק, שכן כעת הוא היה צד לתיק בכך שהיה מעורב בתביעה כתובע ולא כבית משפט.
הדיון והשפעתו על התיק
בית המשפט העליון החליט שהפעולה מהווה זילות בית המשפט בכך שהשריף שיפ, עם ידיעתו המלאה של פסיקת בית המשפט, בחר להתעלם מחובותיו להגן על אסיר שנמצא תחת טיפולו. בהחלטה שנכתבה על ידי השופט הולמס, בית המשפט קבע כי אין זה צד בשום מובן שייצור ניגוד עניינים, שכן חברי בית המשפט לא הושפעו ממעשיו של שיפ בשום אופן בנפשם (מעשיו של שיפ לא היו מושפעים מאיום על השופטים באופן אישי, אלא על פסיקתם ועל סמכות בית המשפט) ולכן הם לא היו "בעלי עניין" בשום מובן שישפיע על כשירותם בתיק. התביעה של שיפ הורשה להמשיך.
התיק נחשב כתיק הפלילי היחיד של בית המשפט העליון בכל תולדותיו. ההשפעה העיקרית של המקרה הייתה חזרה על העיקרון שלפיו בית המשפט העליון תמיד יוכל להתערב בתיקי הון מדינה, גם אם הייתה שאלה של פגיעה בזכות החוקתית להליך הוגן.
תשעה גברים נשפטו: השריף ג'וזף פ. שיפ, הסגנים מתיו גאלווי וג'רמיה גיבסון, וניק נולאן, וויליאם מייז, הנרי פדג'ט, אלף הנדמן, בארט ג'סטיס ולותר וויליאמס. כולם הואשמו בחלקם בלינץ'. במאי 1909, נמצאו שיפ, וויליאמס, נולאן, גיבסון, פאדג'ט ומייס אשמים. גאלווי, הנדמן וג'סטיס זוכו. כלל המורשעים הגישו עתירות לדיון חוזר שנדחה. ב-15 בנובמבר 1909 גזר בית המשפט העליון את העונשים. שיפ, וויליאמס ונולאן נידונו כל אחד ל-90 ימי מאסר, בעוד גיבסון, פדג'ט ומייס נידונו כל אחד ל-60 ימי מאסר. במילותיו של בית המשפט, "שיפ לא רק הקל על עבודת ההמון, אלא למעשה סייע ותמך בה".Curridan, p. 286, 333, 335 עם זאת, כששיפ שוחרר הוא עדיין נשבע כי חף מפשע והתקבל בחזרה כגיבור. שני עורכי הדין השחורים של ג'ונסון נאלצו לעזוב את טנסי לאחר שאוימו.
הנצחה
94 שנים לאחר ביצוע הלינץ', בפברואר 2000, ביטל השופט הפלילי במחוז המילטון, דאג מאייר, את הרשעתו של ג'ונסון לאחר ששמע טיעונים לפיהם ג'ונסון לא קיבל משפט הוגן בשל שחבריו של חבר המושבעים היו כולם לבנים, וכן סירובו של השופט להעביר את המשפט מצ'טנוגה. ב-15 באפריל 2016, האספה הכללית של טנסי קיבלה החלטה, המשבחת את גבורתה של ההגנה המשפטית של ג'ונסון ואת ההתערבות הפדרלית של הנשיא תאודור רוזוולט, מחלקת המשפטים ובית המשפט העליון, ומתנצלת על מעשיו של שיפ ועל ההמון שביצע את הלינץ'.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:בית המשפט העליון של ארצות הברית: פסקי דין
קטגוריה:1906 בארצות הברית
| 2024-10-20T03:54:35 |
יורוהאוס
|
יורוהאוס (באנגלית: Eurohouse) הוא תת-ז'אנר מוזיקלי של מוזיקת דאנס, מוזיקת האוס, טכנו, יורוביט, יורודיסקו, רגאיי פיוז'ן ומוזיקת טראנס, שנוצר באירופה של תחילת שנות ה-1980. הז'אנר היה פופולרי בסוף שנות ה-1980 עד לאמצע שנות ה-2000.
הז'אנר, שצמח בסוף שנות ה-1980, התפתח במקביל ליורודאנס לאורך שנות ה-1990, שכן מוזיקאים רבים מהעשור השתמשו בשני הז'אנרים לסירוגין.Euro House, Rate Your Music בשנות ה-2000, הפופולריות של הז'אנר ירדה לאחר הופעתו של הז'אנר יורוטראנס
כמו כן, במהלך שנות ה-1990, יצירות יורודאנס נקראו יצירות יורוהאוס מחוץ לאירופה, אם כי יורוהאוס יותר קשור למוזיקת האוס וגראז' האוס, מאשר ל-Hi-NRG.Eurodance Style Overview, Discogs
אפיון
רוב מוזיקת היורוהאוס מאופיינת בהשפעה חזקה של מוזיקת דאנס-פופ מבוססת האוס (קצב של 4/4, ארבעה על הרצפה ) בשילוב אלמנטים מוזיקליים מטכנו, יורוביט, יורודיסקו, רגאיי פיוז'ן וטראנס. מאחר שז'אנר זה מבוסס על מוזיקת האוס, הטמפו שלו נע ב-120–135 פעימות לדקה, מעט נמוך לעומת היורודאנס. כמו כן, ליצירות מז'אנר זה אין את הריפים האנרגטיים של יצירות יורודאנס.
כמו כן, יצירות יורוהאוס מלוות בדרך כלל בשירת סולו של פופ/R&B, והליריקה, שבדרך כלל נכתבת באנגלית, מתעסקת לעיתים קרובות באהבה, ריקודים ומסיבות.
הערות שוליים
קטגוריה:שנות ה-1980 במוזיקה
קטגוריה:שנות ה-1990 במוזיקה
קטגוריה:שנות ה-2000 במוזיקה
| 2024-10-18T07:39:46 |
MLK
|
הפניה מרטין לותר קינג
| 2024-10-17T18:44:15 |
כלותר השני
|
הפניה כלותאר השני
| 2024-10-17T18:55:38 |
Rhiannon
|
"Rhiannon" (יצא לאור כסינגל בשם "Rhiannon (Will You Ever Win)"; בעברית: "ריאנון") הוא שיר שנכתב על ידי סטיבי ניקס והוקלט במקור על ידי להקת הרוק הבריטית-אמריקאית פליטווד מק. השיר יצא לאור באלבום Fleetwood Mac מ-1975 וכסינגל שנה לאחר מכן. בשיא הגיע השיר למקום ה-11 במצעד בילבורד הוט 100Rock Movers & Shakers by Dafydd Rees & Luke Crampton, 1991 Billboard Books. ולמקום ה-46 במצעד הסינגלים הבריטי. The Great Rock Discography.
"Rhiannon" הגיע למקום ה-488 ברשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים של מגזין רולינג סטון, ולמקום השישי ברשימת 50 השירים הטובים ביותר של הלהקה.
כשניקס ביצעה את השיר בהופעות, היא נהגה להציג אותו כ"שיר על מכשפה וולשית זקנה", ובשנים 1975–1982 הביצועים החיים של השיר היו שונים מאוד מהגרסה המוקלטת. מיק פליטווד, חבר הלהקה, ציין שהביצוע של ניקס באותם ימים לשיר הזה "היה כמו גירוש שדים".
רקע
ניקס גילה את דמותה של ריאנון בתחילת שנות ה-70 דרך רומן בשם "Triad" מאת מרי ברטל לידר. הרומן עוסק באישה בשם בראנוון אשר מוחזקת בידי מכשפה בשם ריאנון. הרומן מושפע מהספר מבינוגיון מהמיתולוגיה הוולשית, אך מובדל ממנו והדמויות בו אמנם נושאות שמות זהים לדמויות ממבינוגיון, אך הן שונות מהן.
בניגוד לשירים האחרים ב-Fleetwood Mac, להקלטת השיר "Rhiannon" נדרשו חזרות רבות. הגרסה שמופיעה באלבום מורכבת מהחלקים הטובים ביותר מהחזרות השונות, שנחתכו וחוברו יחד.
לאחר כתיבת השיר, ניקס התוודעה לדמותה של ריאנון במבינוגיון, והבינה שמילות השיר מתאימות גם לדמותה. מעריצה שלחה לה מספר ספרים, וניקס התאהבה בספר על ריאנון מהמבינוגיון ורכשה את הזכויות לו.
בשנת 2020, ניקס ציינה שהיא מתכננת להפוך את סיפורה של ריאנון למיני-סדרה, ושהיא ייעדה לה עשרה שירים שטרם יצאו לאור.
"Rhiannon" בוצע לראשונה בהופעה חיה של האלבום Buckingham Nicks של ניקס ובן זוגה לשעבר, לינדזי בקינגהאם, לפני שהצטרפו ללהקה.
גם בהופעה הראשונה של הצמד עם הלהקה, לפני שהאלבום Fleetwood Mac יצא, השיר בוצע. הקלטה של השיר מהופעה ב-1980 הופיעה באלבום ההופעה הראשון של הלהקה, Live. השיר בוצע בכל סיבוב הופעות של הלהקה מאז צאתו עד שנת 1982, חוץ מכשניקס לא יכלה להופיע. לאחר עזיבתה של ניקס את הלהקה ב-1991, השיר לא בוצע ומחליפתה סירבה לבצעו כמו גם השיר Dreams.
כשניקס חזרה לפליטווד מק ב-1997, השיר חזר להופיע בהופעות של הלהקה. גרסה חיה שלו נכללה באלבום ההופעה The Dance מאותה שנה. "Rhiannon" נכלל מאז בכל סיבוב הופעות של הלהקה.
קבלה וביקורת
מגזין בילבורד תיאר את "Rhiannon" כ"שיר רודף" עם "מנגינה מדבקת". מגזין רקורד וורלד אמר כי "הקול של סטיבי ניקס מעורר קסם שקשה להתעלם ממנו בשיר המדהים הזה". ג'ייסון אליאס מ-AllMusic טען שהשירה והמילים "נוגעים ללב". הגרדיאן ומגזין Paste דירגו את השיר במקום השביעי והשישי, בהתאמה, ברשימת 30 השירים הגדולים ביותר של פליטווד מק.
מבצעים
סטיבי ניקס – שירה מובילה
לינדזי בקינגהאם – גיטרה, קולות רקע
קריסטין מקווי – קלידים, קולות רקע
ג'ון מקווי – גיטרה בס
מיק פליטווד – תופים
מיקומי שיא
נתוני מכירות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שירי 1975
קטגוריה:סינגלים מ-1976
קטגוריה:שירי פליטווד מק
קטגוריה:שירים באנגלית
קטגוריה:שירים על מכשפות
קטגוריה:סינגלים בהוצאת רפרייז רקורדס
| 2024-10-19T08:54:51 |
סבייט
|
סבייט (במצרית sbꜣyt, קופטית: ⲥⲃⲱ "הוראה, הדרכה") הוא המונח המצרי הקדום לסוגה של ספרות פרעונית. sbꜣyt פירושו המילולי "הוראות" או "הדרכות" ומתייחס לתורות אתיות כתובות באופן רשמי המתמקדות ב"דרך לחיים אמיתיים". סבייט נחשב לצורה מצרית של ספרות חוכמה.
דוגמאות
בהספד של סופרים מתים, שנכתב בתקופת השושלת העשרים של הממלכה החדשה, הבית בשיר מפרט את שמותיהם של סופרים המפורסמים ביצירותיהם הגדולות, שרובם מחברי סבייט ידועים מתקופת הממלכה התיכונה:
יש פה מישהו כמו הורדדף?
האם יש עוד כמו אמחותפ?
אין משפחה שנולדה עבורנו כמו נפרטי,
וחתי מנהיגם.
הרשו לי להזכיר לכם את שמו של פתחמדג'הוטי
ח'ע־ח'פר־רע־סנב.
האם יש עוד כמו פתחהוטפ?
גם קארס?
ניתן להעיד על כל אחד מהמחברים הללו (פרט לאמחותפ, שאף אחת מיצירותיו לא שרדה) כולל פתחמדג'הוטי (Ptahemdjehuty), כמחברים של יצירות שונות מתקופת הממלכה התיכונה. נטען כי רבים מהסבייט הקדומים נכתבו באלף השלישי לפני הספירה, בתקופת הממלכה הקדומה, אך כיום מוסכם על כך שהם למעשה נוצרו מאוחר יותר, החל מתקופת הממלכה התיכונה (בערך 1991–1786 לפני הספירה). ייחוס פיקטיבי זה למחברים של עבר רחוק יותר נועד אולי להעניק לכתבים סמכות רבה יותר.
ככל הנראה הסבייט הידוע ביותר הוא זה שנטען כי נכתב על ידי פתחהוטפ , הווזיר של פרעה השושלת החמישית צ'ד כא רע , ששלט בין השנים 2356–2388 לפני הספירה. הסבייט של פתחהוטפ, נקרא לעיתים קרובות "פתגמי פתחהוטפ" או "היגדים לשיח טוב" (Maxims of Good Discourse) (האחרון הוא ביטוי המשמש כתיאור עצמי בסבייט עצמו). ההוראה מופיעה על פפירוס פרייס מהשושלת השתים עשרה יחד עם סיום הוראותיו של קגמני . סבייט ידוע אחר יוחס לאתיקאי השושלת הרביעית בשם הורדדף. רק חלקים בודדים שרדו מהוראתו .
שני סבייט מיוחסים לשליטים מצריים עצמם. הראשון שבהם נקרא "הוראה למלך מריקרה" , שחי בתקופת הביניים הראשונה הבעייתית (2150–2040 לפני הספירה). נטען כי המסמך נכתב על ידי אביו של מריקארה, המלך הקודם. עם זאת, מכיוון שמריקארה ואביו היו מלכים של התקופות הלא יציבות של השושלות התשיעית עד העשירית, כמעט שום דבר אחר לא ידוע עליהם, וסביר למדי שהטקסט נכתב בתקופה מאוחרת יותר.
ההוראה המלכותית האחרת היא הוראותיו של אמנמחת. סבייט זה נכתב לכאורה על ידי אמנמחת הראשון, מייסד השושלת השתים עשרה, ששלט בין השנים 1991–1962 לפני הספירה, אך כנראה חובר לאחר מותו. יש להזכיר שאמנמחת הראשון היה הפרעה הראשון ששלט לאחר תקופת הביניים הראשונה, ולפיכך הוראותיו קשורות בניסיונו לגבש את הכוח המאופיין בנבואת נפרטי , כפי שנרמז בהספד. לפיכך, שני השבטים המלכותיים קשורים ישירות לתקופת הביניים ותוצאותיה.
למרות שאינה מיוחסת לפרעה, פקודות הנאמנות מדגישה את המעלות של שמירה על צייתנות מכבדת לשליט מצרים.
סבייט הייתה סוגה שנמשכה זמן רב, עם יצירות חדשות שהופיעו ללא הרף גם בתקופת האימפריה הרומית. מספר תורות בודדות, כגון הוראתיו של אמנמחת הראשון (נכתבה בערך 1950 לפנה"ס) הועתקו והועברו ללא הרף במשך למעלה מ-1,500 שנה.
רוב הסבייט נשמר על מגילות פפירוס והן העתקות של יצירות קודמות. ארבע דוגמאות חשובות של סבייט נשמרו בפפירוס פרייס (Prisse), שתי מגילות פפירוס במוזיאון הבריטי, פפירוס אינסינגר ולוח קרנרבון 1 בקהיר. לסוגה זו יש הרבה מן המשותף לספרות מרחבית בתרבויות אחרות, והיא ניתנת להשוואה למשל לספר משלי בברית הישנה שהיה קשור בחלקו למשלי אמנ-אמ-אפה.
הערות שוליים
ביבליוגרפיה
Bruneer, H. Die Weisheitbuecher der Aegypter, Artemis, 1991.
Lichtheim, Miriam. ”Ancient Egyptian Literature, Volume II: The New Kingdom”, University of California Press, 1976,
Shaw, Ian. Ancient Egypt, Oxford University Press, 2004.
Lichtheim, Miriam, Ancient Egyptian Literature, Volume I, 1973
Adolf Erman, Hermann Grapow, Wörterbuch der ägyptischen Sprache, Berlin 1963
Parkinson, R.B. (2002). Poetry and Culture in Middle Kingdom Egypt: A Dark Side to Perfection. London: Continuum. .
Simpson, William Kelly. (1972). The Literature of Ancient Egypt: An Anthology of Stories, Instructions, and Poetry. Edited by William Kelly Simpson. Translations by R.O. Faulkner, Edward F. Wente, Jr., and William Kelly Simpson. New Haven and London: Yale University Press. .
קישורים חיצוניים
The Maxims of Good Discourse or the Wisdom of Ptahhotep
The Loyalist Instruction From The Sehetepibre Stele
קטגוריה:ספרות מצרים העתיקה
| 2024-10-19T06:50:29 |
חוקת פורטוגל
|
חוקת פורטוגל (בפורטוגלית: Constituição portuguesa de 1976), הידועה גם כ"חוקת הרפובליקה הפורטוגלית", היא המסמך המשפטי העליון של פורטוגל, שמפרט את המבנה החוקתי של המדינה ואת הזכויות והחובות של האזרחים והמוסדות הציבוריים. החוקה הפורטוגלית הנוכחית אושרה ב-2 באפריל 1976, לאחר מהפכת הציפורנים של 1974, שבסיסה היה סיום הדיקטטורה הפאשיסטית במדינה.
היסטוריה
ההיסטוריה החקיקתית של פורטוגל קשורה בקשרים הדוקים להתפתחויות פוליטיות וחברתיות גדולות במדינה, במיוחד לאור המעבר משלטון דיקטטורי לדמוקרטיה לאחר מהפכת הציפורנים של 1974. להלן סקירה של ההתפתחויות העיקריות:
דיקטטורה הפאשיסטית (1933–1974)
לפני 1974, פורטוגל הייתה תחת שלטון דיקטטורי שנשלט על ידי משטר "המדינה החדשה" (Estado Novo), בראשות אנטוניו די אוליביירה סאלזאר, שהחל בשנות ה-30 של המאה ה-20. בתקופה זו, החוקה הפורטוגלית לא שימשה כאמצעי להבטחת זכויות הדמוקרטיה, אלא שימשה ככלי להעצמת שלטון הדיקטטורה.
החוקה שהייתה בתוקף בתקופה זו, החוקה של 1933, הייתה חוקה שמרנית מאוד, שהגבילה את זכויות האדם והפרדת הרשויות. היישום שלה היה מינימלי מאוד בהתחשב בכך שהכוח האמיתי היה בידו של הדיקטטור ושל המוסדות הממשלתיים שהיו תחת שליטתו.
החוקה של 1933 לא היוותה בסיס לדמוקרטיה או לשלטון החוק. למעשה, החוקה שימשה כבסיס לתהליך ריכוזי של שלטון לא דמוקרטי, שבו הגבלות חמורות הושמו על חופש הביטוי, חופש ההתאגדות וזכויות פוליטיות נוספות.
מהפכת הציפורנים (1974) והמעבר לדמוקרטיה
ב-25 באפריל 1974, פורטוגל עברה שינוי היסטורי דרמטי במעבר משלטון דיקטטורי לדמוקרטיה, בעקבות מהפכת הציפורנים. המהפכה התבצעה על ידי קבוצה של קצינים במלחמה שנקראה "החזית לשחרור פורטוגל" (Movimento das Forças Armadas, MFA), ללא אלימות או שפיכות דמים.
לאחר המהפכה, פורטוגל הייתה נתונה למעבר מיידי לדמוקרטיה, וכל הגורמים הציבוריים והמשפטיים השתנו. החוקה הישנה בוטלה, והחלה עבודה על ניסוח חוקה חדשה שתשקף את עקרונות הדמוקרטיה, זכויות האדם והשלטון החוק.
החוקה הפורטוגלית של 1976
החוקה הפורטוגלית הנוכחית אושרה ב-2 באפריל 1976, והייתה חלק מהתהליך של יצירת מדינה דמוקרטית חדשה. החוקה נכתבה בנסיבות של שינוי פוליטי דרמטי, והיא שואפת לבסס את פורטוגל כמדינה דמוקרטית, חופשית, עם שלטון חוק, שוויון זכויות ואכיפת זכויות האדם.
עקרונות יסוד
החוקה הפורטוגלית מבוססת על כמה עקרונות יסוד:
רפובליקה דמוקרטית: החוקה קובעת כי פורטוגל היא רפובליקה דמוקרטית, המבוססת על שלטון החוק, זכויות האדם והחירויות האזרחיות.
שלטון החוק: החוקה מבטיחה שכל הפעולות של השלטון יהיו במסגרת החוק, ומבוססות על זכויות האדם. כל פעולה בלתי חוקית מצד המדינה נחשבת לפגועה בזכויות האזרח.
הזכות לשוויון: כל אזרחי פורטוגל שווים בפני החוק, והם זכאים לאותן זכויות פוליטיות, אזרחיות, כלכליות, חברתיות ותרבותיות.
הפרדת רשויות: החוקה הפורטוגלית מקפידה על עקרון הפרדת הרשויות בין הרשות המחוקקת (האספה הלאומית), הרשות המבצעת (הנשיא והממשלה) והרשות השופטת (בתי המשפט).
זכויות האדם והחירות: החוקה מייחסת חשיבות רבה להגנה על זכויות האדם. כל אדם זכאי להגנה על חירותו, רכושו, פרטיותו וזכויותיו הבסיסיות.
מבנה החוקה
החוקה הפורטוגלית של 1976 (החוקה הנוכחית) מסודרת במספר פרקים, שכל אחד מהם עוסק בהיבט מסוים של מערכת השלטון, הזכויות והחובות של האזרחים והמסגרת המשפטית במדינה. להלן פירוט על כל פרק ופרק בחוקה, כולל סעיפים עיקריים:
חלק ראשון: עקרונות יסוד (Preliminary Title)
החלק הזה מפרט את עקרונות היסוד של המדינה, שמובילים את כל ההסדרים החוקתיים. הוא כולל את עקרונות הדמוקרטיה, זכויות האדם, השוויון, והצדק החברתי.
סעיף 1 – רפובליקה דמוקרטית: פורטוגל היא רפובליקה דמוקרטית, מבוססת על עקרונות של חירות, צדק ושוויון.
סעיף 2 – חוקת המדינה: פורטוגל היא מדינה דמוקרטית, סוציאליסטית, הממוקמת במערב אירופה.
סעיף 3 – ריבונות המדינה: פורטוגל מבססת את ריבונותה על זכויות האזרחים וההכרה בזכויות האדם.
חלק שני: זכויות, חירויות והערובות החברתיות (Fundamental Rights)
חלק זה מפרט את הזכויות הבסיסיות של אזרחי פורטוגל, כולל זכויות פוליטיות, אזרחיות, חברתיות וכלכליות.
סעיף 12 – זכות לחירות: לכל אדם יש זכות לחירות אישית ולהגנה על פרטיותו.
סעיף 13 – זכות לשוויון: כל האזרחים שווים בפני החוק, ללא אפליה.
סעיף 15 – חופש הביטוי: לכל אדם יש זכות לבטא את דעותיו ולפני ציבור. כל אדם זכאי לביקורת והבעת דעות בכל תחום.
סעיף 21 – זכות לאספה והתאגדות: לכל אדם יש זכות להתאגד ולהפגין באופן שקט.
סעיף 22 – חופש הדת: לכל אדם יש זכות לבחור את דתו ולבצע את פולחניו הדתיים מבלי הפרעה.
סעיף 25 – זכות להליך הוגן: כל אדם זכאי להליך משפטי הוגן, ובזמן ההליך יש להניח לו את הזכות להגן על עצמו.
חלק שלישי: המבנה השלטוני (Organization of the State)
חלק זה מתאר את המבנה השלטוני של פורטוגל, כולל את הרשויות השונות – הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת.
האספה הלאומית (Parliament)
סעיף 101 – האספה הלאומית: האספה הלאומית מורכבת מ-230 חברים הנבחרים בבחירות כל ארבע שנים.
סעיף 103 – תפקידי האספה: האספה מחוקקת חוקים, מאשרת תקציב, ומבקרת את פעולתה של הממשלה.
הנשיא (President of the Republic)
סעיף 118 – הנשיא של הרפובליקה: הנשיא הוא ראש המדינה, ונבחר בבחירות ישירות לכהונה של חמש שנים (ניתן להיבחר מחדש). הנשיא ממלא תפקידים סמליים ופונקציות מסוימות בהליך הממשלתי.
סעיף 129 – סמכויות הנשיא: הנשיא יכול להטיל וטו על חוקים ולזמן בחירות. כמו כן, הוא יכול למנות את ראש הממשלה.
הממשלה (Government)
סעיף 131 – המרכז של הרשות המבצעת: הממשלה בראשות ראש הממשלה מנהלת את המדינה, מבצעת את המדיניות ומבצעת את החוקים שהתקבלו על ידי האספה.
סעיף 135 – תפקידים ותחומי פעולה של הממשלה: הממשלה אחראית על ניהול האוצר, החינוך, הבריאות, הביטחון והמערכת הכלכלית.
הרשות השופטת (Judiciary)
סעיף 202 – בתי המשפט: פורטוגל כוללת מערכת שיפוטית עצמאית, שכוללת בתי משפט רגילים ובתי משפט מנהליים. הרשות השופטת אחראית על אכיפת החוק וההגנה על זכויות האזרח.
חלק רביעי: הזכות למשטר חברתי וכלכלי (Social and Economic Order)
חלק זה עוסק בניהול הכלכלה והחברה, כולל זכויות עובדים, רווחה חברתית והגנה על הסביבה.
סעיף 60 – זכויות עובדים: העובדים זכאים להגנה על זכויותיהם הכלכליות והחברתיות, לרבות הזכות למינימום שכר, עבודה בשעות סבירות וזכות להתאגד.
סעיף 63 – רווחה חברתית: פורטוגל מתחייבת להבטיח שירותי בריאות חינם, חינוך ציבורי ומערכת רווחה למי שזקוק לכך.
סעיף 74 – הגנה על הסביבה: החוקה מתייחסת לניהול בר קיימא של המשאבים הטבעיים, ולשמירה על הסביבה למען הדורות הבאים.
חלק חמישי: שינויים בחוקה (Amendments to the Constitution)
חלק זה עוסק בהליך השינוי והעדכון של החוקה.
סעיף 288 – הצעת תיקונים לחוקה: תיקון לחוקה יכול להיות מוצע על ידי הנשיא, האספה הלאומית, או רוב של חברי פרלמנט. על מנת לאשר תיקון, יש צורך ברוב של שני שלישים מהאספה הלאומית.
תיקונים לחוקה
לאורך השנים מאז חקיקת החוקה הפורטוגלית ב-1976, נעשו מספר תיקונים ושינויים, במיוחד לאחר הצטרפות פורטוגל לאיחוד האירופי ב-1986, וכן בעקבות שינויים פוליטיים וכלכליים במדינה.
תיקונים עיקריים
תיקונים בשנות ה-80 וה-90 – תוקנו סעיפים מסוימים שנגעו למערכת הכלכלית וליחסים עם מוסדות בינלאומיים. תיקונים אלה היו בעיקרם קשורים להתאמת החוקה לעקרונות השוק האירופי ולדרישות האיחוד האירופי.
תיקונים ב-2001 – בוצע תיקון משמעותי לחוקה, שכלל שינויים בנוגע לפדרציה המשפטית ובנוגע למעמד של המוסדות הפוליטיים במדינה.
תיקונים ב-2004 – תיקונים שנגעו בתהליך השיפוטי ובסדרי הבחירות, במטרה להתאים את החוקה לדרישות המדיניות ולמנוע עיכובים מיותרים במערכת המשפטית.
תיקונים ב-2010 – בעקבות המשבר הכלכלי הגלובלי וכניסת פורטוגל לתוכנית חילוץ מהאיחוד האירופי, בוצעו תיקונים שמטרתם להתאים את החוקה לסדר הכלכלי החדש ולדרישות האיחוד האירופי.
הערות שוליים
קטגוריה:פורטוגל: פוליטיקה
קטגוריה:חוקות
| 2024-10-18T20:05:34 |
ספר אורות
|
הפניה אורות (ספר)
| 2024-10-17T19:40:48 |
הוועדה הלאומית של ג'אמו וקשמיר
|
הוועדה הלאומית של ג'אמו וקשמיר (בקשמירית: جۆم تہٕ کٔشیٖر قومی کانفرٛنٕس) היא מפלגה פוליטית הפעילה בג'אמו וקשמיר. המפלגה הוקמה ב־1932, והייתה בשלטון בחבל במשך פרקי זמן ממושכים.
היסטוריה
באוקטובר 1932 הוקמה הוועדה המוסלמית של כלל ג'אמו וקשמיר בידי שייח' עבדאללה. המפלגה שינתה את שמה ב־11 ביוני 1939 לוועדה הלאומית של ג'אמו וקשמיר. פלג שפרש מהמפלגה בין 1940–1941 הקים מחדש את הוועדה המוסלמית, שהזדהתה עם הליגה המוסלמית ועתידה לתמוך באיחוד החבל עם פקיסטן ופעילה כמפלגה באזאד קשמיר. הוועדה הלאומית החלה להזדהות עם הקונגרס הלאומי ההודי.
ב־1944 פרסמה המפלגה את מצע קשמיר החדשה, שקרא לארגון מחדש כלכלי ומעמדי בחבל.
ב־1951 הכריז שייח' עבדאללה על קיום בחירות לאספה מחוקקת לחבל, בת 75 מושבים, 45 מקשמיר ולדאק ו־30 מג'אמו. בפועל לא התקיימו בחירות, מאחר ש־43 ממועמדי הוועדה הלאומית בקשמיר הוכרזו כזוכים ללא מתחרים ושני המועמדים העצמאיים הנותרים נכנעו ללחצים ופרשו מהתמודדות. בג'אמו החרימה מפלגת האופוזיציה העיקרית, ההינודואית שחתרה לאחדות מלאה עם הודו, את הבחירות לאחר שמועמדותם של 13 ממועמדיה נפסלה.
באוגוסט 1953, לאחר כמה ממנהיגי המפלגה הביעו התנגדות פומבית לשייח' עבדאללה ולהאשימו אותו בעריצות, פוזרה ממשלתו ו מונה לראש ממשלת המדינה בעוד שייח' עבדאללה נעצר ויצא מפעילות פוליטית.
המפלגה התאחדה ביוני 1965 עם הקונגרס הלאומי ההודי, אך פלג פורש התמודד בשמה בבחירות ב־1967.
בנומבר 1974 הגיע שייח' עבדאללה להסכם עם ראש ממשלת הודו ומנהיגת מפלגת הקונגרס אינדירה גנדי, שהביא למינויו בפברואר 1975 לראש השרים של המדינה בתמיכת הקונגרס. שייח' עבדאללה נמנע מלחבור לקונגרס שאיפשר את שובו לשלטון, ותחת זאת הקים מחדש באוקטובר 1975 את הוועדה הלאומית. הוועדה הוקמה למעשה על ידי שינוי שמה של שהקים שייח' עבדאללה ב־1955 בתביעה למשאל עם על מעמדו של חבל קשמיר.
בחירות ל ב־1977 זכתה מפלגתו של שייח' עבדאללה לרוב באספה.
לאחר מות שייח' עבדאללה ב־1982, היה בנו פארוק לראש המפלגה ולראש השרים מטעמה בג'אמו וקשמיר. פארוק הוביל את המפלגה לניצחון בבחירות ב־1983, אך ביולי 1984 הודח פארוק מראשות הממשלה בידי מושל המדינה לאחר שהקונגרס הלאומי ההודי וקבוצת פורשים משכו את התמיכה בו. ממשלה חילופית הוקמה בראשות גיסו , אך זו פוזרה במרץ 1986. בנובמבר 1986 שבה הוועדה הלאומית בראשות פארוק לשלטון, בקואליציה עם הקונגרס הלאומי ההודי.
בבחירות בחבל במרץ 1987 התמודדה המפלגה קואליציה עם הקונגרס הלאומי ההודי. למרות זאת, כוחה באחוזים ירד משמעותית לטובת . המפלגה הקימה ממשלה, אך זו פוזרה ב־1990 והוחלפה בשלטון הנשיא עקב מצב הלא יציב בחבל. רק ב־1996 התקיימו בחירות נוספות בחבל, בהן זכתה הוועדה הלאומית ל־57 מתוך 87 מושבים באפסה מחוקקת.
ב־1998 הודיעה המפלגה על תמיכתה מבחוץ בממשלת אטאל ביהארי ואג'פאיי ממפלגת העם ההודית, וב־1999 הצטרפה ל, קואליציית המפלגות שבהובלתה. הצעד היה שנוי במחלוקת בתוך המפלגה, ונציג המפלגה בלוק סבהה הצביע נגד הממשלה בהצעת אי-אמון שהביאה להפלת הממשלה. למרות זאת, לאחר הבחירות ללוק סבהה ב־1999 המשיכה המפלגה לתמוך בברית הדמוקרטית הלאומית, ועומר עבדאללה, בנו של פארוק ונכדו של שייח' עבדאללה, היה לשר בממשלת ואג'פאיי השלישית.
בבחירות לאספה המחוקקת של ג'אמו וקשמיר ב־2002 נחלה המפלגה תבוסה, כאשר קואליצייה של ההפלגה העממית הדמוקרטית והקונגרס זכו ברוב, וזמן מה לאחר מכן פרשה מהברית הדמוקרטית הלאומית. בראש מערכת הבחירות עמד עומר עבדאללה, שמונה גם לנשיא המפלגה במקום אביו.
לאחר הבחירות ב־2008 שבה המפלגה לשלטון בראשות עומר, הפעם בקואליציה עם הקונגרס. במקביל, בבחירות ללוק סבהה ב־2009 נבחר פארוק עבדאללה ללוק סבהה וכיהן כשר בממשלת מאנמוהאן סינג. בבחירות ב־2014 הפסידה המפלגה לקואליציה של המפלגה העממית הדמוקרטית ומפלגת העם ההודית.
ב־2019 אישר הפרלמנט ההודי אישר את חלוקת החבל והפיכת ג'אמו וקשמיר לטריטוריית איחוד, תחת שליטה של ממשלת הודו. האספה המחוקקת של המדינה פוזרה ולא נערכו בחירות עד אוקטובר 2024. בבחירות אלו זכתה המפלגה ב־42 מושבים, והשבה לשלטון בחבל.
תוצאות בחירות
+ בחירות להאספה המחוקקת של ג'אמו וקשמיר שנה מושבים קולות אחוז1951 19571962486,06066.96%1967137,17917.16%1972(לא התמודדה) 1977 807,166 46.22% 1983 1,039,06447.29% 1987 857,830 32.98%1996863,61234.78%2002749,82528.24%2008201410,00,69320.77%20241,336,14723.43%
+ בחירות ללוק סבהה שנה מושבים קולות אחוז1967210,0200.14%1971לא השתתפה1977483,1920.26%1980493,1430.25%19841,010,2430.43%198971,1940.02%1991לא נערכו בג'אמו וקשמיר1996לא השתתפה1998784,6690.21%1999454,4810.12%2004493,0670.13%2009498,3740.12%2014396,7130.07%2019280,3560.05%20241,139,0840.17%
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:הודו: מפלגות
קטגוריה:ג'אמו וקשמיר
| 2024-10-20T04:06:17 |
הוועדה הלאומית של ג'מו וקשמיר
|
הפניה הוועדה הלאומית של ג'אמו וקשמיר
| 2024-10-17T19:47:33 |
טסלה רובוטקסי
|
הפניהטסלה סייברקאב
| 2024-10-17T20:05:07 |
JKNC
|
הפניה הוועדה הלאומית של ג'אמו וקשמיר
| 2024-10-17T20:08:19 |
תוכנית כיבוש הגליל
|
הפניה תוכנית חזבאללה לכיבוש הגליל
| 2024-10-17T20:34:01 |
AGT
|
הפניה America's Got Talent
| 2024-10-17T20:53:24 |
קבר המסכה
|
הפניה Tomb of the Mask
| 2024-10-17T21:13:36 |
טומב אוף דה מאסק
|
הפניה Tomb of the Mask
| 2024-10-17T21:14:03 |
סיעתא דשמיא
|
הפניה בסיעתא דשמיא
| 2024-10-17T21:15:20 |
האליפות הבינלאומית של AEW
|
האליפות הבינלאומית של AEW פרטים ארגון מפעיל AEW תאריך יצירה 8 ביוני 2022 האלוף הנוכחי קונוסקה טאקשטה תאריך זכייה 12 באוקטובר 2024 שמות קודמים האליפות האול-אטלנטית של AEW(2022–2023)
האליפות הבינלאומית של AEW (2023–היום)
האליפות האמריקאית של AEW (2024; לא רשמי) סטטיסטיקות האלוף הראשון פאק הכי הרבה זכיות 2 זכיות:
אורנג' קאסידי
וויל אוספריי האלוף לזמןהארוך ביותר אורנג' קאסידי (326 ימים) האלוף לזמןהקצר ביותר ג'ון מוקסלי (17 ימים) האלוףהמבוגר ביותר רודריק סטרונג (40 שנים, 221 ימים) האלוףהצעיר ביותר MJF (28 שנים, 124 ימים) האלוףהכבד ביותר קונוסקה טאקשטה (105 ק"ג) האלוףהקל ביותר אורנג' קאסידי (73 ק"ג)
האליפות הבינלאומית של AEW (באנגלית: AEW International Championship) היא תואר אליפות השייך לארגון ההיאבקות All Elite Wrestling (AEW). אליפות זו מהווה אליפות משנית עבור מתאבקי הארגון, ובניגוד לחגורות אליפות אחרות בארגון, אשר מוגנות באופן בלעדי בתוכניות AEW, האליפות הבינלאומית יכולה להיות מוגנת בארגוני היאבקות אחרים באופן גלובאלי. האלוף הנוכחי הוא קונוסקה טאקשטה.
אליפות זו הוכרזה לראשונה ב-8 ביוני 2022 והוכרה תחילה בשם האליפות האול-אטלנטית של AEW. האליפות נוצרה על מנת לייצג את אוהדי AEW מסביב לעולם מבלי התמקדות באוקיינוס האטלנטי או במדינות המקיפות אותו. האלוף הראשון היה פאק. מאז יצירת האליפות, היא הוגנה בארגוני היאבקות שונים כמו Revolution Pro Wrestling (RevPRO) הבריטי, Over the Top Wrestling (OTT) האירי, New Japan Pro-Wrestling (NJPW) היפני ו-Consejo Mundial de Lucha Libre (CMLL) המקסיקני, אף על פי שרוב ההגנות על חגורת האליפות התקיימו ב-AEW. ב-15 במרץ 2023, חגורת האליפות עברה מיתוג מחדש ושמה שונה לאליפות הבינלאומית של AEW. במהלך תקופת כהונתו של MJF כאלוף מיולי עד אוגוסט 2024, הוא מיתג מחדש את האליפות ושינה את שמה באופן בלתי רשמי לאליפות האמריקאית של AEW.
היסטוריה
שמאל|200px|ממוזער|פאק הוא האלוף הראשון אשר זכה בחגורת האליפות שהוכרה תחילה בשם האליפות האול-אטלנטית של AEW
האליפות נחשפה על ידי ארגון ההיאבקות האמריקאי All Elite Wrestling (AEW) ב-8 ביוני 2022 בפרק של התוכנית Dynamite. היא הוצגה לראשונה בשם האליפות האול-אטלנטית של AEW ונוצרה כאליפות המשנית עבור מתאבקי הארגון. למרות שמה המקורי והמיקוד שלה סביב האוקיינוס האטלנטי, החברה הודיעה שהאליפות תייצג את אוהדי הארגון מכל העולם אשר צופים במופעים ביותר מ-130 מדינות.
האלוף הראשון הוכתר לאחר קיום קרב מרובע באירוע Forbidden Door ב-26 ביוני אשר הופק בשותפות עם ארגון ההיאבקות היפני New Japan Pro-Wrestling (NJPW). על מנת לקבוע מי המשתתפים שיהיו בקרב המרובע, שישה קרבות העפלה נקבעו. שלושה מהם כללו מתאבקים מ-AEW, כששלושתם העפילו לקרב המרובע. שלושת קרבות העפלה האחרים כללו ארבעה מתאבקים מ-NJPW שהתמודדו ביניהם בטורניר פנימי והמנצח בו העפיל לקרב המרובע. בצד של AEW, קלארק קונורס, פאק, מירו ומלאקאי בלאק ניצחו את באדי מת'יוס, אית'ן פייג' ופנטה אוסקורו, בהתאמה. מנגד, בצד של NJPW, טומוהירו אישי העפיל לקרב המרובע, אך ספג פציעה בברכו השמאלית ונאלץ להיות מוחלף על ידי סגן זוכה הטורניר, קלארק קונורס. באירוע Forbidden Door, פאק הפך לאלוף הראשון בתולדות הארגון לאחר שהכניע לניצחון את קונורס.
במהלך אחד מהראיונות שבהם השתתף נשיא AEW, טוני חאן, הוא הודיע שהאליפות תוגן באופן שונה משאר חגורות האליפות של הארגון. הוא אמר שהמחזיק בחגורת האליפות יגן על תוארו באופן בינלאומי ובארגוני היאבקות שונים מסביב לעולם, בנוסף ל-AEW. הצהרה זו של חאן הגיעה לאחר שפאק הגן על חגורת האליפות בארגון ההיאבקות הבריטי Revolution Pro Wrestling (RevPRO), קרב ששודר לאחר מכן בפרק של התוכנית Dark בערוץ היוטיוב של AEW ב-12 ביולי. פאק הגן בנוסף על תוארו בארגון ההיאבקות האירי Over the Top Wrestling (OTT) ב-22 ביולי. במהלך תקופת כהונתו הראשונה של אורנג' קאסידי באפריל 2023, הוא הגן על התואר באירוע של ארגון ההיאבקות היפני NJPW, בעוד שבתקופת כהונתו השנייה בפברואר 2024, הוא הגן על חגורת האליפות ב-RevPRO. לאחר ש-MJF זכה באליפות ביולי 2024, הוא הגן על האליפות הבינלאומית בארגון ההיאבקות המקסיקני Consejo Mundial de Lucha Libre (CMLL) ב-2 באוגוסט, בנוסף להגנה נוספת בארגון הבריטי ב-11 באוגוסט. לאחר שקונוסקה טאקשטה זכה באליפות ב-12 באוקטובר 2024, נקבע שהוא יגן על התואר בארגון ההיאבקות הקנדי Maple Leaf Pro Wrestling (MLP) שמונה ימים לאחר מכן ב-20 באוקטובר.
ב-8 במרץ 2023 בפרק של התוכנית Dynamite, טוני חאן הודיע שהגנתו על התואר של אורנג' קאסידי באותו הערב תהיה האחרונה של חגורת האליפות תחת השם האליפות האול-אטלנטית של AEW. שבוע לאחר מכן, כחלק מחגיגות יציאת הסרט שהאזאם! 2: זעם האלים לאקרנים באדיבות האחים וורנר, שמה של חגורת האליפות שונה לאליפות הבינלאומית של AEW עקב שותפות השידור של AEW עם האחים וורנר. באותה התקופה, הארגון חשב להפוך את זה לאליפות חדשה, כאשר קאסידי יוכר כאלוף האול-אטלנטי האחרון והאלוף הבינלאומי הראשון, לעומת זאת, היסטוריית האליפות הוצגה כאחת בעלת תקופת כהונה רציפה של קאסידי מאותה הנקודה שבה הוא ניצח את פאק.
במהלך פרק הספיישל Blood & Guts של התוכנית השבועית Dynamite, שהתקיים ב-24 ביולי 2024, האלוף המכהן, MJF, שזכה בתואר מידי וויל אוספריי שבוע קודם לכן בפרק הספיישל Dynamite 250, מיתג מחדש באופן בלתי רשמי את חגורת האליפות והציג אותה כ"אליפות האמריקאית של AEW". הוא הציג בנוסף עיצוב חדש משלו לחגורת האליפות. לאחר שאוספריי השיב אליו את התואר באירוע All In בלונדון חודש לאחר מכן ב-25 באוגוסט, שמה של האליפות חזר להיות האליפות הבינלאומית.
עיצוב האליפות
רון אדוארדסון מחברת Red Leather Belts עיצב את הגרסה הרגילה לחגורת האליפות, כשבמעלה הפלטה האמצעית יש את הלוגו של AEW, בעוד שהפלטה האמצעית מסמלת את הגלובוס בנוסף לייצוג של שש מדינות: מקסיקו, סין, הממלכה המאוחדת, ארצות הברית, קנדה ויפן. במקור, הכיתוב מעל הגלובוס היה "אול-אטלנטית", אך הוא שונה ל"בינלאומית" במהלך המיתוג מחדש ב-15 במרץ 2023. הכיתוב מתחת לגלובוס הוא "אלוף". מצדדיו של הגלובוס יש אריות.
תקופות כהונה
רשימת האליפויות
שםשניםהאליפות האול-אטלנטית של AEW8 ביוני 2022 – 15 במרץ 2023האליפות הבינלאומית של AEW15 במרץ 2023 – היוםהאליפות האמריקאית של AEW24 ביולי 2024 – 25 באוגוסט 2024(שם בלתי רשמי אשר שומש במהלך תקופת הכהונה של MJF כאלוף)
רשימת האלופים
#מתאבקשינוי אליפותסטטיסטיקת כהונההערותתאריךאירועמיקוםמספר כהונהימים כאלוף1 פאק 26 ביוני 2022 Forbidden Door שיקגו, אילינוי 1 108 ניצח את קלארק קונורס, מלאקאי בלאק ומירו בקרב גמר טורניר מרובע והפך לאלוף הראשון בתולדות הארגון.2 אורנג' קאסידי 12 באוקטובר 2022 Dynamite טורונטו, אונטריו, קנדה 1 326 שמה של חגורת האליפות שונה לאליפות הבינלאומית של AEW ב-15 במרץ 2023.3 ג'ון מוקסלי 3 בספטמבר 2023 All Out שיקגו, אילינוי 1 17 4 ריי פיניקס 20 בספטמבר 2023 :DynamiteGrand Slam פלאשינג, קווינס, ניו יורק 1 20 5 אורנג' קאסידי 10 באוקטובר 2023 :DynamiteTitle Tuesday אינדפנדנס, מיזורי 2 145 6 רודריק סטרונג 3 במרץ 2024 Revolution גרינסבורו, צפון קרוליינה 1 84 7 וויל אוספריי 26 במאי 2024 Double or Nothing פרדייז, נבדה 1 52 8 MJF 17 ביולי 2024 :Dynamite250 ליטל רוק הצפוני, ארקנסו 1 39 במהלך תקופת כהונתו, MJF מיתג מחדש את האליפות ושינה את שמה באופן בלתי רשמי לאליפות האמריקאית של AEW.9 וויל אוספריי 25 באוגוסט 2024 All In לונדון, אנגליה 2 48 MJF פדה את אסימון פוקר הקזינו שלו.10 קונוסקה טאקשטה 12 באוקטובר 2024 WrestleDream טקומה, וושינגטון 1 +הקרב היה קרב משולש אשר כלל בנוסף את ריקושט.
זכיות משולבות
קונוסקה טאקשטהאלוף מכהן
דירוג מתאבק מספר החזקות בתואר מספר ימים משולביםבהחזקת התואר1 אורנג' קאסידי 2 4712 פאק 1 1083 וויל אוספריי 2 1004 רודריק סטרונג 1 845 MJF 1 396 ריי פיניקס 1 207 ג'ון מוקסלי 1 178 קונוסקה טאקשטה 1 +
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אליפויות ה-AEW
| 2024-10-18T09:16:35 |
סגנון לואי השלושה עשר
|
שמאל|ממוזער| ארמון לוקסמבורג בפריז
סגנון לואי השלושה עשר (בצרפתית: Louis Treize) היה סגנון באמנות החזותית והדקורטיבית ובאדריכלות הצרפתית, שהייתה פופולרית בתקופת שלטונו של המלך לואי ה-13 (1610 - 1643). היה זה סגנון מעבר מסוף הרנסאנס והמנייריזם אל עבר הבארוק המוקדם. מי שהשפיעה רבות על הסגנון הייתה אמו מארי דה מדיצ'י שייבאה מאיטליה מולדתה את האמנות האיטלקית.
ציור
הציור בסגנון לואי ה-13 הושפע מהצפון, הבארוק הפלמי וההולנדי, ומדרום, המנייריזם האיטלקי והבארוק המוקדם. מלבד השפעות אלו בולטת הנטייה הקלאסיציסטית אצל אמני התקופה. בין הציירים הצרפתים ששילבו גינונים איטלקיים עם חיבה לציורי ז'אנר היו ז'ורז' דה לה טור, סימון וואה והאחים לה נאין.
ממוזער|"תצוגה בבית המקדש", סימון וואה, 1641, הלובר פריז
מי שנחשב במידה רבה כמייבא הבארוק האיטלקי לצרפת הוא סימון וואה אשר בשנת 1629 הוזמן על ידי המלך לבוא לפריז ולתרום מכישרונותיו. הזמנה זו יחד עם פועלה של מארי דה מדיצ'י היו הצעדים הראשונים בתהליך רב השנים שהעביר את הדומיננטיות בעולם האמנות מאיטליה לצרפת. "לא עוד בארוק איטלקי, אמרו מעתה ציור צרפתי עכשווי" אמר וואה. ביצירותיו של וואה בפריז ניכרים השפעות הרנסאנס שקיבל ממוריו מהאסכולה הוונציאנית לצד התפתחות הבארוק והחידושים של פריז. וואה היה למורו של אסטאש לה סואר שהיה ממסיידי האקדמיה המלכותית לציור ופיסול בפריז.
בשנת 1640 הוזמן גם ניקולא פוסן לפריז על ידי הקרדינל רישלייה השר הראשון של המלך. פוסן צייר מספר ציורים בפריז אך עזב אותה במהרה בשל יחסיו הטעונים עם שאר אמני העיר. פוסן היה ממובילי הזרם הקלאסיציסטי בתוך הבארוק. הוא וחסידיו אחראים במידה רבה להתפשטות הזרם באמנות הצרפתית, מה שבא לידי ביטוי ביתר שאת בסגנון לואי הארבעה עשר.
אדריכלות
אדריכלות לואי ה-13 בדומה לאמנות הושפעה מסגנונות איטלקיים, הקלאסיים והרנסאנס. האדריכל הצרפתי הגדול ביותר של התקופה, סלומון דה ברוס, תכנן את ארמון לוקסמבורג עבור מארי דה מדיצ'י. דה ברוס הטמיע רעיונות של קלאסיציזם באדריכלות, מגמה שהתפתחה והתחזקה על ידי ז'אק למרסייה ופרנסואה מנסאר ועוד. לצד אלו החלו להופיע תופעות ראשונות של הבארוק הצרפתי, מגמה שהתחזקה והגיעה לשיאה בתקופת לואי ה-14. מרבית מפעלי הבנייה המלכותיים נעשו על ידי אם המלך דה מדיצ'י והקרדינל רישלייה, שקידמו את הסגנון האיטלקי.
סגנון נוסף היה נופץ באדריכלות התקופה, סגנון צרפתי טיפוסי הנקרא בריק-אט-פייר, שבו הקירות עשויים מלבנים אדומות כשפינות הבניין וסביב הפתחים אבנים לבנות. בדרך כלל הגגות נצבע בצבעים כהים על מנת להדגיש את הצבעוניות של הבניין. סגנון זה נעלם תוך שלטונו של לואי ה-13.
ריהוט
ארמונות המלוכה התהדרו ברהיטים מעוצבים בעלי השפעה מתרבויות שונות, העשויים מעצים אלון ואגוז משולבים שיש והובנה. הרהיטים היו מקושטים בכבדות אך עדיין פחות מהרהיטים בימי לואי ה-14 וה-15, עבודת העץ והגילופים הקלו במקצת על הכבדות של הקישוטים.
הכיסאות בסגנון לואי ה-13 התאפיינו ברגליים מסתלסלות, רגליים עם בליטות חרוזים או רגליים מתעוותות - רגלי עצם הכבשה, הנקראים כך בשל הדמיון ביניהם. בין הרגליים הופיעה לעיתים קרובות תמיכה צולבת בצורת X או תמיכה ישרה בין כל שני זוגות רגליים. הכיסאות היו בעלי משענת גב גבוהה וישרה או בתצורה נמוכה ורחב לעיתים ללא משענת כלל.
ראו גם
סגנון לואי הארבעה עשר
סגנון לואי החמישה עשר
סגנון לואי השישה עשר
הערות שוליים
ביבליוגרפיה
Olivier Collin du Boccage, Reconnaître et choisir ses meubles, Hachette, 2005
Émile Bayard: Art de reconnaître les styles. Le style Louis XIII. Garnier frères, Paris 1914
Jean-François Barrielle: Le Style Louis XIII. Flammarion, Paris 1989,
קטגוריה:לואי השלושה עשר, מלך צרפת
קטגוריה:עיצוב
קטגוריה:סגנונות באדריכלות
| 2024-10-18T07:07:14 |
Pictionary
|
הפניה תן קו
| 2024-10-17T21:54:17 |
ז'וסלן השלישי, רוזן אדסה
|
הפניה ז'וסלין השלישי, רוזן אדסה
| 2024-10-17T22:54:58 |
מתן לקס
|
מתן לקס (נולד ב-14 במאי 1993) הוא שחקן וסטנדאפיסט ישראלי.
ביוגרפיה
לקס נולד ברעננה. אמו של לקס היא בעלת חנות בגדים ותיקה ברעננה לגברים במידות גדולות שנקראת big jack במרכז אליאב ולקס מדגמן לה מכיתה ד'. לקס הוא בן דודו של השחקן אשר לקס. בגיל 15 החליט לקס לעזוב את בית הוריו במושב קדימה שבשרון ולעבור להתגורר בשכונת קריית שרת ברעננה יחד עם סבתו ודוד שלו. למד במגמת תיאטרון בתיכון אביב שבעירו. לקס שירת שנתיים בתיאטרון צה"ל, לאחר מכן התפנה תקן לסטנדאפיסט הצבאי הראשון בצה"ל והוא אייש אותו, במהלך השירות הופעות בכל רחבי הארץ, כמו כן השתתף בטקסים ואירועים רשמיים של צה"ל. לקס התקבל לתפקיד קטן בסרטו המוערך של שמוליק מעוז "פוקסטרוט", אבל נבצר ממנו להשתתף בגלל לימודיו בבית צבי. לקס הוא בוגר בית הספר ללימודי משחק "מוב", מסלול 3 שנים, קרן ידובסקי, למד קורס משחק מול מצלמה גלית רוזנשטיין, ופסיכודרמה והגשת טקסט, ששי סמוכה, וגם משחק מול מצלמה עם מיקי יוסף, ואימפרוביציה, אמנון וולף ואייל נחמיאס, תנועה, עמרי רוזנצוויג, הגשת שירים, אוהד חיטמן, פיתוח קול, חובי סטאר, חוג דרמה עם נועה ברנר ועמית סיון. לקס מלמד נוער משחק מול מצלמה בסטודיו למשחק של גלית רוזנשטיין.
קריירה
בשנת 2013 השתתף בתוכנית "תצחיק אותי“ששודרה בערוץ 24, לקס הגיע לשלב הגמר וזכה בפרס קומיקאי השנה בתוכנית.
בשנת 2014 התארח בעונה הרביעית של הסדרה הקומית של ערוץ 2 "רמזור" בתפקיד מאור.
בשנת 2016 הופיע בסדרת הטלוויזיה הקומית של Yes "האחיות המוצלחות שלי" גילם את אור. באותה השנה התארח בעונה הראשונה של הסדרה הקומית של ערוץ 2 "צומת מילר" גילם את מושיק.
בשנת 2017 גילם את דמותו של אושר הגדול בסדרת הטלוויזיה "הרוסים". באותה השנה גם כיכב בתפקיד ראשי בסרט "ג'סטה" גילם את דמותו של יואב "פיתה".
בשנת 2018 שיחק בתפקיד ראשי בסרט הדרמה "הסוסיתא של הרצל" גילם את אוהד מלכה. באותה השנה גם השתתף בסרט הדרמה "אין בתולות בקריות" בתפקיד זינגר. בנוסף באותה השנה שב לגלם את דמותו של יואב "פיתה" בסרט "עד הקצה - ג'סטה 2". כמו כן באותה השנה השתתף בתוכנית "טין ניק סטנדאפ שואו" ששודרה ב־TeenNick.
בשנת 2019 כיכב בסדרת הטלוויזיה הקומית "בצפר" ששודרה ב־TeenNick גילם את מיילי. באותה השנה גם הופיע בסדרת דרמת הפשע של Yes "המדובב" בתפקיד מאור אלימלך הצעיר.
בשנת 2021 הופיע בסרט "אל תחכי לי".
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שחקני קולנוע וטלוויזיה ישראלים
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1993
| 2024-10-19T20:26:33 |
Tormentum – Dark Sorrow
|
Tormentum – Dark Sorrow הוא משחק הרפתקאות גרפי מסוג הצבע והקלק שפותח ופורסם על ידי חברת פיתוח משחקי הווידאו הפולנית OhNoo Studio. המשחק יצא במקור לשווקים ב-4 במרץ 2015 עבור הפלטפורמות Microsoft Windows ו-OS X. באפריל 2016 המשחק יצא גם לאנדרואיד ו-iOS.
משחקיות
בתחילת המשחק דמות השחקן מתעוררת בתוך כלוב. הוא אינו זוכר מי הוא או כיצד הוא הגיע לאותו המקום. הגיבור מצליח להשתחרר בהמשך מהכלוב ויוצא למסע ברחבי עולם האפל בו הוא חייב לפתור חידות שונות. עולם המשחק מלא ביצורים גרוטסקיים וסביבות מסתוריות. השחקן צריך לקיים לאורך המשחקים אינטראקציות עם דמויות שונות, לאסוף פריטים שונים, ולפתור חידות שונות על מנת להתקדם במשחק.
פיתוח
המשחק פותח על ידי חברת פיתוח משחקי הווידאו הפולנית OhNoo Studio, שמנתה שלושה מפתחים בלבד, והוא נוצר בזכות גיוס כספים באתר מימון ההמונים Indiegogo.
המראה האפל של עולם המשחק שאב השראה רבה מיצירותיהם של הציירים ה. ר. גיגר וזדזיסלב בקסין.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:משחקי Windows
קטגוריה:משחקי הרפתקאות גרפיים מסוג הצבע והקלק
קטגוריה:משחקי macOS
קטגוריה:משחקי iOS
קטגוריה:משחקי וידאו משנת 2015
קטגוריה:משחקי אנדרואיד
קטגוריה:משחקי וידאו שנוצרו באמצעות פלטפורמות מימון המונים
קטגוריה:משחקי וידאו שפותחו בפולין
| 2024-10-18T06:45:48 |
המחאה בנקאית
|
שיק בנקאי (באנגלית: Bank Cheque) הוא המחאה המונפקת על ידי בנק, ולא על ידי אדם פרטי או ישות משפטית אחרת. זהו אמצעי תשלום בטוח יותר משיקים רגילים, כיוון שהבנק מתחייב לשלם את הסכום הנקוב בשיק במלואו, ללא תלות במצב החשבון של הלקוח שהזמין את השיק. המחאה בנקאית נחשבת לבטוחה מבחינה פיננסית כי הכסף נלקח מחשבון הלקוח כבר בעת הנפקתו, ולא ביום ההפקדה כמו בשיק רגיל, ולכן הבנק יכול להבטיח את התשלום למוטב.
שיק רגיל מייצג הוראה להעביר סכום כסף מחשבון המושך לחשבון המוטב. כאשר המוטב מפקיד את השיק לחשבונו, השיק מאומת במסלקה ולאחר מכן מתבצעת העברת הכספים מתבצעת. לכל אדם, או חברה, המפעילים חשבון עו"ש יש סמכות למשוך שיקים כנגד הכספים המאוחסנים בחשבון זה, אלא אם הוגבלו על ידי הבנק. עם זאת, אי אפשר לחזות מתי יופקד השיק לאחר משיכתו. מכיוון שהכספים המיוצגים על ידי שיק אינם מועברים עד להפקדת השיק וסליקתו, ייתכן שבחשבון המושך לא יהיו מספיק כספים כדי לכבד את השיק כאשר ההעברה תתרחש לבסוף. השיק הלא מכובד או ה'מוחזר' הזה הוא כעת חסר ערך והמוטב לא מקבל כסף, וזו הסיבה ששיקים בטוחים פחות ממזומן.
לעומת זאת, כאשר אדם מבקש שיק בנקאי, סכום השיק, בתוספת כל עמלות והחיובים הרלוונטיים, מחויב מיד מחשבונו. יש בנקים המאפשרים רכישה של שיק בנקאי בעבור מי שאינו לקוח הבנק, או שאינו בעל חשבון בנק כלל. אז, אותו אדם יידרש לשלם עבור השיק במזומן, בכפוף לחוק החלת איסור הלבנת הון, ולמדיניות ההנפקה של הבנק. מכיוון שכספי השיק הבנקאי חויבו מראש, הם כבר הוכחו כזמינים. המשמעות היא שהסכום יתכבד, אלא אם השיק מזויף, גנוב, מבוטל או שהבנק שהנפיק אותה פשט את הרגל לפני שההמחאה הופקדה וסולקה. ישנו סייג בכך שהפרוטוקולים של הבנק עשויים להכריז על המחאה כישנה מידי מכדי שתהיה תקפה. במדינת ישראל, תוקפו של שיק בנקאי הוא 7 שנים. כמו סוגים אחרים של שיקים, גם המחאה בנקאית נדרש לסלק, ולכן יחלפו מספר ימים עד שהכספים יזוכו באופן מוחלט בחשבון המוטב.
במדינות שונות קיים "שיק קופאי", מוצר הדומה לשיק בנקאי אך לא זהה. שיק קופאי נמשך ישירות על ידי הבנק המנפיק אותו, חתום על ידי נושא משרה או עובד בבנק מטעם הבנק כמושך, ומהווה התחייבות ישירה של אותו בנק.
בישראל
בפקודת השטרות, המחאה בנקאית מוגדרת בסעיף 83 (ב) כך: ”מימשך בנקאי“... פירושו מימשך בר־פרעון עם דרישה, משוך על ידי בנק או מטעמו על עצמו, בין שפרעונו במשרדו הראשי ובין במשרד אחר שלו".
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:בנקאות
קטגוריה:דיני שטרות
קטגוריה:מסמכים משפטיים
קטגוריה:אמצעי תשלום
קטגוריה:דואר
| 2024-10-18T01:29:35 |
שיק בנקאי
|
הפניה המחאה בנקאית
| 2024-10-19T07:53:10 |
נהר אבראהים
|
הפניה אבראהים (נהר)
| 2024-10-18T00:50:54 |
צ'ק בנקאי
|
הפניה המחאה בנקאית
| 2024-10-18T01:12:54 |
ציור ז'אנר
|
ממוזער|279x279 פיקסלים| גברת כותבת מכתב עם המשרתת שלה מאת יאן ורמיר 1670/71)
ציור ז'אנר הוא ציור המתאר היבטים של חיי היומיום על ידי הצגת אנשים רגילים העוסקים בפעילויות משותפות,Art & Architecture Thesaurus, s.v. "genre" . Accessed 30 April 2022. בניגוד לציורים המתארים אירועים היסטוריים, דיוקנאות, ציור טבע דומם או ציור נוף.
אחת ההגדרות הנפוצות של סצנת ז'אנר היא שהיא מציגה דמויות שלא ניתן להצמיד אליהן זהות לא בנפרד או ביחד. לעיתים יצירה תיחשב כיצירת ז'אנר גם אם האמן השתמש באדם ידוע - בן משפחתו, למשל - כמודל. במקרה זה יהיה הדבר תלוי בשאלה אם היצירה נועדה על ידי האמן להיתפס כדיוקן, מה שלא תמיד ניתן לענות עליה בצורה אובייקטיבית.
התיאורים יכולים להיות מציאותיים, מדומיינים או עברו רומנטיזציה על ידי האמן. בגלל הנושא המוכר והסנטימנטלי שלהם, ציורי ז'אנר היו פופולריים בקרב הבורגנות, או מעמד הביניים .
נושאי ז'אנר מופיעים במסורות רבות של האמנות. עיטורים מצוירים בקברים מצריים עתיקים מתארים לעיתים נשפים, בילויים וסצנות של עבודות חקלאיות.
פליניוס הזקן מזכיר בכתביו צייר לוחות הלניסטי בשם פייריקוס. המצייר נושאים "נמוכים" כאלו המתאימים לציורי קיר פרובינציאליים בפומפיי: "מספרות, דוכני סנדלרים, עכוזים, מאכלים ונושאים דומים".Book XXXV.112 of Natural History. כתבי יד מעוטרים מימי הביניים מתארים לעיתים קרובות סצנות יומיומיות של חיי האיכרים.
שמאל|ממוזער|280x280 פיקסלים| ריקוד איכרים מאת פיטר ברויגל האב, c. 1568
עד המאה ה-19
עד המאה ה-18 ארצות השפלה שלטו בתחום ציורי הז'אנר, השיא היה במאה ה-17 עת הבארוק הפלמי ותור הזהב ההולנדי יצרו מומחים רבים לסצנות הז'אנר.
במחצית הראשונה של המאה ה-16 צייר הרנסאנס הפלמי יאן סנדרס ואן המסן צייר סצנות ז'אנר חדשניות בקנה מידה גדול, לעיתים שילב בהם נושא מוסרי או סצנה דתית ברקע. היה זה חלק מדפוס של "היפוך מנייריסטי " אשר התפשט אצל ציירי אנטוורפן, הטמעת נושאים "נמוכים" על רקע סצנה דתית.
במחצית השנייה של המאה ה-16, פיטר ארטסן ויואכים ביוקלר מאנטוורפן ציירו עבודות המציגות בחזית טבחים או מוכרי שוק בתוך שפע של ירקות, פירות ובשר, עם סצנות דתיות קטנות בחללים ברקע. בערך באותו זמן, פיטר ברויגל האב הפך את האיכרים ואת עבודתם, אותה תיאר בצורה טבעית ביותר, לנושא של רבים מציוריו.
ממוזער|270x270 פיקסלים| המשפחה המאושרת מאת יאן סטין, 1668
במהלך המאה ה-17 ציירים רבים מארצות השפלה התמחו בנושאי הז'אנר, ביניהם ניתן למנות את אדריאן ואיזק ואן אוסטה, יאן סטיין, אדריאן ברואר, דייוויד טנירס הבן, יוס ואן קרייסבק, גיליס ואן טילבורג, אלברט קאופ, וילם ואן הרפ, דייוויד ריקאארט השלישי, יאקוב יורדאנס, פיטר דה הוך והבולט מכולם יאן ורמיר. קנה המידה הקטן בדרך כלל של ציורים אלו התאים להצגתם בבתים של רוכשים מהמעמד הבינוני.
ימין|ממוזער|275x275 פיקסלים| המעשנים מאת אדריאן ברואר, 1636
ה'ריאליזם' לכאורה של האמנות ההולנדית והפלמית מהמאה ה-17 נותן לצופה את הרושם הראשוני שהאמן מתכוון אך ורק לתאר סצנות של חיים משותפים בצורה מציאותית. אולם מתחת לייצוג הריאליסטי מסתתרות לעיתים קרובות משמעויות נוספות, מוסריות או סמליות.
לדוגמה, "מוכר העופות" של חבריאל מטסו משנת 1662 מציג מוכר עופות זקן מושיט לאישה צעירה תרנגול חי שראשו מופנה כלפי מעלה. התנוחה המרומזת של ראש התרנגול והעובדה שהמילה ההולנדית ל'ציפורים' (vogelen) הייתה גם כינוי גס לקיום יחסי מין, הצביעו על כך שהאמן כלל בציור שלו גם משמעות חריפה. אדריאן ברואר צייר מספר ציורי ז'אנר העוסקים בחמשת החושים או שבעת החטאים הקטלניים. דוגמה לכך היא ציור הז'אנר הקבוצתי שלו "המעשנים" המתאר את חוש הטעם.Ingrid A. Cartwright, Hoe schilder hoe wilder: Dissolute Self-Por traiture in Seventeenth-Century Dutch and Flemish Art, Advisors: Wheelock, Arthur, PhD, 2007 Dissertation, University of Maryland University of Maryland (College Park, Md.), p. 8 אמנים אחרים כללו משמעויות מוסריות בסצנות הז'אנר שלהם. "המשפחה המאושרת" של יאן סטין שצויר ב-1668 מתאר ערב משפחתי עליז עם ראש המשפחה השיכור כלוט, שר בכל כוחו בגיבוי האם והסבתא, הבית כולו מבולגן והילדים מצטרפים לשירה עם כלי נגינה. מוסר ההשכל של התמונה מובהר בפתק התלוי על מדף האח ובו כתוב "So de ouden songen, so pijpen de jongen", כלומר ילדים ילמדו את התנהגותם מהוריהם.H. Perry Chapman, Wouter Th. Kloek & Arthur K. Wheelock, Jr. (1996) Jan Steen. Schilder en verteller, p. 172 גם ג'ייקוב ג'ורדנס צייר סדרה של ציורים על אותו נושא כ-30 שנה קודם לכן.Jan Steen, As the Old Sing, So the Young Pipe at the Mauritshuis
ממוזער|260x260 פיקסלים| הנאות האהבה מאת אנטואן וואטו, 1718/19
אחד הנושאים החוזרים בציור הז'אנר הפלמי וההולנדי הוא זה של החברה העליזה . עבודות אלה מציגות בדרך כלל קבוצת דמויות במסיבה או משתה, לפעמים בליווי של מוזיקה, לעיתים בבית או סתם שותים בטברנה.יש אומרים כי ציורים אלו מונים כשני שלישים מציורי הז'אנר.
סוגים נפוצים אחרים של סצינות מתארים שווקים או ירידים, חגיגות כפריות ("קרמסה") או חיילים במחנה ובביתני השמירה שלהם.
הצייר ההולנדי פיטר ואן לאר הגיע ב-1625 לרומא שם החל לצייר ציורי ז'אנר המשלבים סצנות מחיי העיירה קמפניה הרומית. הוא גם הצטרף לארגון של ציירים פלמים והולנדים ברומא המכונה בנטפוכלס (בהולנדית 'ציפורי נוצה'). ואן לאר קיבל את הכינוי "איל במבוקצ'יו", שפירושו בובה מכוערת או מריונטה. קבוצה ציירים פלמים והולנדים ומאוחר יותר גם איטלקים, שציירו סצנות ז'אנר של הכפר הרומי בהשראת יצירותיו של ואן לאר, כונו לאחר מכן בשם הבמבוצ'אנטי. הקבוצה הראשונית כללה את אנדריס ויאן בוט, קארל דוז'רדין, יאן מיל ויוהנס לינגלבאך. גם סבסטיאן בורדון היה קשור לקבוצה זו במהלך הקריירה המוקדמת שלו.Brigstocke, Hugh. "Bourdon, Sébastien", Grove Art Online. Oxford University Press, accessed 30 April 2022 חברי במבוצ'אנטי נוספים כוללים את מיכאל סוורטץ, תומאס ויז'ק, דירק הלמברקר, יאן אסלין, אנטון גובאו, ווילם רויטר. Slive, Seymour (1995). "Italianate and Classical Painting". Pelican History of Art, Dutch Painting 1600–1800. Penguin Books Ltd. pp. 225–245 יצירותיהם יהוו השראה לאמנים המקומיים מיכלאנג'לו צ'רקואוצי, ג'אקומו צ'רוטי, אנטוניו צ'יפונדי וג'וזפה קרספי בין רבים אחרים.
ימין|ממוזער|310x310 פיקסלים| גברים רוחצים מאת מיכיל סוורץ, 1655
התרבות הצרפתית של המאה ה-18 הביעה עניין מוגבר בתיאור חיי היומיום. ז'אן-בטיסט גרוז (1725–1805) ואחרים ציירו קבוצות מפורטות וסנטימנטליות למדי או דיוקנאות בודדים של איכרים.
ההתפתחויות באמנות ההולנדית התקבלו בספרד באמצעות נוכחותם של אמנים פלמים שעבדו על פרויקטים בספרד וכן דרך ריבונות ספרד על הולנד הספרדית. במאה ה-17, סצנות ז'אנר פיקרסקי רבות של חיי הרחוב וכן סצנות המטבח הידועות כבודגון צוירו על ידי אמנים ספרדים כמו דייגו ולאסקאס (1599–1660) ואסטבן מוריו (1617–82). יותר ממאה שנה מאוחר יותר, האמן פרנסיסקו דה גויה (1746–1828) השתמש בסצנות ז'אנר בציור ובהדפסים כמדיום לפרשנות אפלה על מצב האדם. ביו השנים 1080 עד 1823 לערך עסק גויה רבות בנושאי ז'אנר ברישומים ובציורים.Francisco Goya at the National Gallery of Art
המאה ה-19 ואילך
ממוזער|300x300 פיקסלים|אנשי הסירות על הוולגה מאת איליה רפין, c. 1870 -1873
עם דעיכת הציור הדתי וההיסטורי במאה ה-19, אמנים מצאו יותר ויותר עניין בנושאים ובחיים סביבם. ריאליסטים כמו גוסטב קורבה (1819–77) הכעיסו רבים על ידי הצגת סצנות יומיומיות בבדים גדולים בקנה מידה השמור באופן מסורתי לנושאים "חשובים". כך הם טשטשו את הגבול שמייחד את ציור הז'אנר כקטגוריה נמוכה בהיררכיית הציורים.
אך למרות העיסוק הכאילו בסצנת ז'אנר, ציורים ריאליסטיים בקנה מידה כזה, והאופן החדש בו הדמויות מוצגות בו - אנשים בעבודה מתישה תחת מאמץ רב, לדוגמה (אנשי הסירות על הוולגה, איליה רפין, 1873) לא ייקרא בדרך כלל "ציורי ז'אנר". אלא ציור ריאליסטי.
ציורי ההיסטוריה עברו מתיאור בלעדי של אירועים בעלי חשיבות ציבורית רבה לתיאור סצנות ז'אנר בזמנים היסטוריים, הן הרגעים הפרטיים של דמויות גדולות והן חיי היומיום של אנשים רגילים. מגמה זו, שבאה לידי ביטוי כבר ב-1817 כאשר אנגר צייר את אנרי הרביעי משחק עם ילדיו, הגיעה לשיאה על ידי ז'אן-לאון ז'רום (1824-1904) וז'אן-לואי-ארנסט מסונייה (1815-91).
ימין|ממוזער|276x276 פיקסלים| האיש על הכיסא מאת אנרי דה בריקלייר, 1845
ויליאם פאוול פרית' (1819–1909) היה צייר הז'אנר האנגלי המפורסם ביותר של התקופה הוויקטוריאנית. פרית' צייר סצנות גדולות וצפופות במיוחד כחלק ממגמה שכיחה של הגדלת ציורי הז'אנר, בגולם ובמורכבות.
ציירי ז'אנר אנגליים נוספים מהמאה ה-19 כוללים את אוגוסטוס אג, פרדריק הארדי, ג'ורג' אלגר היקס, ויליאם הולמן האנט וג'ון אוורט מיליי. בסקוטלנד גם היו שני ציירי ז'אנר משפיעים, דייוויד אלן (1744–96) וסר דייוויד וילקי (1785–1841).
ברוסיה, ציירים ריאליסטים מפורסמים כמו ואסילי פרוב ואיליה רפין ייצרו גם ציורי ז'אנר.
בגרמניה התמחה קרל שפיצווג (1808–1885) בסצנות ז'אנר הומוריסטיות עדינות, ובאיטליה צייר ג'רולמו אינדונו (1825–1890) סצנות מחיי הצבא. לאחר מכן, האימפרסיוניסטים, כמו עוד אמנים מהמאה ה-20 כמו פייר בונאר, יצחק הולץ, אדוארד הופר ודייוויד פארק ציירו סצנות מחיי היומיום.
חשוב לציין כי בהקשר של אמנות מודרנית המונח "ציור ז'אנר" נקשר בעיקר לציור בעל אופי אנקדוטלי או סנטימנטלי במיוחד, שצויר בטכניקה ריאליסטית מסורתית.
ממוזער|290x290 פיקסלים| סוחרי פרוות בירידה למיזורי מאת ג'ורג' כלב בינגהאם, 1845
בבלגיה, הלאומיות של המדינה החדשה שנולדה ב-1830 הולידה ציורי היסטוריה המפארים את עברה של האומה וגם ציורי הז'אנר חוזרים למודלים של המאה ה-17. דוגמאות לאמנים שפועלים בסגנון רטרו זה כוללים את פרדיננד דה בריקלייר, וילם ליניג האב והנדריק לייס. בהשפעת תנועות אמנותיות זרות, כגון הריאליזם, הצליחו אמנים בלגים במחצית השנייה של המאה ה-19 להתנתק מהמסורות הישנות וליצור פורמט חדש לציורי הז'אנר שלהם. דוגמה לכך היא אנרי דה בריקלייר שהשתמש באור ובצבע כדי להחדיר רוח מודרניסטית לסצינות הז'אנר האינטימיות שלו. Jan Dirk Baetens, Review of: 'Henri De Braekeleer: 1840–1888' (2019) in Oud Holland, April 2020
צייר הז'אנר האמיתי הראשון בארצות הברית היה המהגר הגרמני ג'ון לואיס קרימל. הוא הושפע, לפחות בהתחלה, מאמנים אנגלים כמו ויליאם הוגארת' וציירים סקוטים כמו דייוויד וילקי והפיק סצנות תוססות ועדינות מהחיים בפילדלפיה בין השנים 1812 עד 1821.Anneliese Harding, British and Scottish Models for the American Genre Paintings of John Lewis Krimmel, Winterthur Portfolio, Volume 38, Number 4 Winter 2003 ציירי ז'אנר בולטים נוספים מהמאה ה-19 בארצות הברית כוללים את ג'ורג' כלב בינגהאם, ויליאם סידני מאונט ואיסטמן ג'ונסון. הארי רוזלנד התמקד בסצנות של אפרו-אמריקאים עניים בדרום של אחרי מלחמת האזרחים, ג'ון רוג'רס (1829–1904) היה פסל שעבודות הז'אנר הקטנות שלו, שיוצרו בסיטונאות בטיח יצוק, היו פופולריות מאוד באמריקה.Harry Roseland at Encore Editions העבודות של הצייר האמריקאי ארני בארנס (1938–2009) ושל המאייר נורמן רוקוול (1894–1978) מייצגות סכנון מודרני יותר של ציור ז'אנר.American Scenes of Everyday Life, 1840–1910 at the Metropoliton Museum
ז'אנר במסורות אסייתיות
הדפסי אוקיו-אה יפניים עשירים בתיאורים של אנשים בפנאי ובעבודה, וכך גם ציורים קוריאניים, במיוחד אלה שנוצרו במאה ה-18. ציירים קוריאנים בולטים כוללים את קים הונגדו, Sin Yun-bok, ו־Deuk-sin. יצרני הדפסים יפניים בולטים כוללים קצושיקה הוקוסאי, טושוסאי שארקו, הירושיגה וקיטגאווה אוטאמרו .
ציורי ז'אנר פלמיים
ציורי ז'אנר הולנדיים מהמאה ה-17
לקריאה נוספת
Buijsen, Edwin. "From 'Peasant Stories' to 'Urbane or Elegant Modern': A Birds-Eye View of Genre Painting in the Mauritshuis", In Van S Genre Paintings in the Mauritshuis, pp. 10–25
Van Suchtelen, Ariadne and Quentin Buvelot. Genre Paintings in the Mauritshuis. Zwolle: Waanders Publishers 2016.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:ציור
| 2024-10-18T05:34:31 |
אייב ספרסטיין
|
הפניה אייב ספרסטין
| 2024-10-18T02:57:25 |
טרנספורמציה גאומטרית
|
הפניה העתקה גאומטרית
| 2024-10-18T03:43:21 |
מרחב L2
|
הפניה מרחב_Lp#במקרה_p=2
| 2024-10-18T04:18:38 |
משפחת דמידוב
|
שמאל|ממוזער|200px|סמל משפחתי
משפחת דמידוב (ברוסית: Демидовы) הייתה משפחת אנשי מסחר, תעשייה ובעלי אדמות רוסית שפעלה שהתפתה בתקופת פיוטר הגדול.
אביו של ניקיטה דמידוב שהיה מייסד השושלת הגיע לאזור טולה ואחד מכפרי הסביבה. הוא עסק בפחחות.
בהתאם למסורת, ניקיטה דמידוב הציח לייצר רובה שהיה באיכות טובה וזול בהרבה מהרובאים שהצבא הרוסי היה רוכש באירופה. בשת 1702 הוא קיבל לבעלותו מפעל לייצור נשק. בשנים 1716-1725 הוא הקים עוד 5 מפעלים. דמידוב היה בין העוזרים המשמעותיים של פיוטר הגדול בבניית סנקט פטרבורג ותרם לנושא כספים רבים.
בנו אקינפי המשיך בהתרחבות של עסקי המשפחה וקיבל תואר אצולה.
בנו של אקינפי גריגורי התעניין במדעים. הוא הקים גן בוטני מדעי הראשון בתחומי האימפריה הרוסית.לאחר שריפה בבניין הסיפרייה של האקדמיה למדעים וקלט בביתו אוסף הספרים ואוספים אחרים של האקדמיה. בשנת 1755 הוא הצליח לשכנע את השלטונות לחלק את הירושה של אביו כל הילדים יצאו לדרך נפרדת.
ניקולאי דמידוב (1773-1828) שירת בצבא. בשנת 1815 הוא עבר לפירנצה והקים בו גלריה לאמנות.
פבל דמידוב (1728-1821) סיים לימודים באוניברסיטת גטינגן. הוא היה אספן שביחד עם הספרייה נתרמה לאוניברסיטת מוסקבה.
פבל דמידוב (1798-1841) היה מושל קורסק הוא ידוע כמייסד פרס דמידוב.
אנטולי דמידוב (1812-1870) רוב חייו התגורר מחוץ לרוסיה. הוא היה נשוי לאחייניתה של נפולאון. הוא רכש נסיכות סן-דונטו בטוסקנה ורכש והרחיב וילה די פראטולינו. צאצאיו מתגוריים באירופה.
מורשת
בעיר ברנאול ובירוסלבל הוקמו פסלים לשכר פעילות במשפחה.
בסנקט פטרבורג הוקם "גשר דמידוב".
על פעילות של חברי המשפחה לקידום פירנצה הם הוזכרו בחזית של קתדרלת סנטה מריה דל פיורה.
בשנת 1983 צולם סרט קולנוע על פעילות המשפחה. סופר יבגני פיודורוב כתב ספר ב-3 כרכים על פעילותם.
קישורים חיצוניים
תיאור פעילות המשפחה
היסטוריה משפחתית
קטגוריה:בתי אצולה רוסיים
| 2024-10-18T04:37:02 |
שטור
|
קטגוריה:שמות משפחה
| 2024-10-18T05:20:53 |
ספר האגור
|
הפניה ספר אגור
| 2024-10-18T05:22:34 |
גשר בסאנו דל גרפה
|
הפניה גשר בסאנו דל גראפה
| 2024-10-18T05:25:44 |
ארצות הברית נגד שיפ
|
הפניה פסק דין ארצות הברית נגד שיפ
| 2024-10-18T05:32:11 |
התאוריה הנייטרלית של אבולוציה מולקולרית
|
התאוריה הנייטרלית של אבולוציה מולקולרית היא תאוריה מדעית הגורסת כי רוב השינויים האבולוציוניים מתרחשים ברמה המולקולרית, ורוב השונות הגנטית בתוך המינים ובין המינים נובעת מסחף גנטי אקראי של אללים מוטנטים שהם נייטרליים באופן סלקטיבי. התיאוריה חלה רק על אבולוציה ברמה המולקולרית, והיא תואמת לאבולוציה פנוטיפית המכוונת על ידי הברירה הטבעית כפי שנקבע על ידי צ'ארלס דרווין. התאוריה הנייטרלית פותחה על ידי הביולוג היפני מוטואו קימורה ב-1968. בתחילה היא שנויה במחלוקת אבל כיום היא מקובלת על רוב הביולוגים ומשמשת בסיס לנושא של שעונים מולקולרים.
מוטציה נייטרלית היא כזו שאינה משפיעה על יכולתו של האורגניזם לשרוד ולהתרבות. מכיוון שכך היא אינה מושפעת מכוחות הברירה הטבעית אלה מסחף גנטי אקראי. הדבר כולל פסוודגנים – גנים שבעברו של האורגניזם היה להם תפקיד משמעותי אבל בהווה שלו הם אינם משועתקים או מתורגמים לחלבונים. עם זאת הם מועברים מדור לדור כחלק מהגנום. גנים אלה הם שימושיים לצורך שעונים מולקולרים שכן אין הם משחקים תפקיד אבולציוני – ולכן אינם מושפעים מהברירה הטבעית. חלק גדול מהגנים הם נייטרלים – בבני אדם מוערך כי הדבר נוגע לכ-95% מהגנום – הוא אינו משנה את תפקוד האורגניזם ומתאים לשימוש בשעונים מולקולרים. מחלקה נוספת של מוטציות נייטלריות יכולה להתרחש גם בתוך הגנים הלא נייטרלים ונוגעת ל"קוד מנוון" – קוד גנטי ששתי גרסאות שונות שלו מתרגמות לאותו חומצה אמינית – לדוגמה CUC ו-CUG מתרגמות לחומצה אמינית לאוצין. פרוש הדבר שאותו חלבון ייווצר משתי גרסאות של קוד גנטי. ומכן שאין השפעה על הפנוטיפ אך יש השפעה על הגנוטיפ. גנים פעילים שכן משפיעים על הפנוטיפ (התפתחות איברים, אברונים, תהליכים ביולוגיים, התנהגות וכו') מושפעים מברירה טבעית – מוטציות אקראיות שיש בהם יושפעו מהברירה הטבעית ולכן מוטציות מזיקות בגנים אלה מנופות במהירות. לעומתן, מוטציות נייטרליות אינן מושפעות מהברירה הטבעית ולכן נשארות בגנום, דבר זה פותח פתח להתשמש בסוגים אלה של קודים גנטיים כדי להעריך את קצב של שעונים מולקולרים. חלק מן המוטציות עוברות קיבוע גנטי – כלומר הן מגיעות לשכיחות של 100% או קרוב לכך והופכות להיות הנורמה. כאשר מוטציות גנטיות נייטרליות מתקבעות הן עושות זאת בצורה מקרית לגמרי, בשונה מהברירה הטבעית. הזמן הגאולוגי ארוך מספיק כדי לקבע חלק מהמוטציות הנייטרליות. דבר זה מהווה בסיס לחישוב של שעון מולקולרי ספציפי. הקצב שונה מגן לגן אבל הוא אופייני לגנים מסוימים. בדומה לשעון רדיומטרי שיש בו מגוון גדול של קצבי שינוי, גם בקצב השינוי של הגנים הקצבים שונים מאוד – בקצב השתנות של גנים המכתיבים היסטון הקצב הממוצע הוא מוטציה אחת במיליארד שנים, ואילו אצל גנים לפיברינופפטיד הקצב מהיר פי 1,000 – מוטציה פעם במיליון שננים. ביולוגים משווים בין גנים מקובעים נייטרלים של שני בעלי חיים הקיימים בזמננו כדי לנסות להעריך כמה זמן עבר מאז היה להם אב קדמון משותף.
התיאוריה הוצגה על ידי הביולוג היפני מוטואו קימורה בשנת 1968, ובאופן עצמאי על ידי שני ביולוגים אמריקאים ג'ק לסטר קינג ותומס יוז ג'וקס בשנת 1969. היא תוארה בפירוט על ידי קימורה במונוגרפיה שלו מ-1983 The Neutral Theory of Molecular Evolution . ההצעה של התיאוריה הנייטרלית גררה מחלוקת נרחבת "נייטרליסטי-סלקציוניסטי" על הפרשנות של דפוסים של סטייה מולקולרית ופולימורפיזם של גנים, שהגיעה לשיאה בשנות ה-70 וה-80.
הערות שוליים
קטגוריה:תאוריות ביולוגיות
קטגוריה:אבולוציה
| 2024-10-19T14:09:17 |
שתיים הוצאה לאור
|
שתיים היא הוצאת ספרים ישראלית שנוסדה בשנת 2021 על ידי הסופרות הישראליות מירי רוזובסקי ואורנה לנדאו. שתיהן סופרות שספריהן יצאו בהוצאת כנרת-זמורה-ביתן, עורכות ומלמדות כתיבה בבית הספר לכתיבה "המגירה" של הוצאת כנרת.
ההוצאה מוקדשת לספרות מקור עם דגש על ספרי ביכורים. ההוצאה נבנתה במודל אחר מהמקובל בשוק הוצאות הספרים: הסופרים משלמים על כל שירותי ההוצאה והזכויות על הספרים נותרות בידי הסופרים, כך שכל ההכנסות עוברות ישירות אליהם. במכירות שמתבצעות בחנות הספרים המקוונת של ההוצאה, מחצית מההכנסות עוברות לסופרים.
בשנת 2024, פרשה לנדאו מההוצאה בעקבות מחלוקות עם רוזובסקי, והקימה הוצאה חדשה בשם "התחנה".
ספרים שיצאו בהוצאת שתיים
הביתה הלוך חזור - אילה דקל (2021)
נמר בירושלים - אורן ולדמן (2021)
עד שהגשם יחזור - סלעית שחף פולג (2021)
תיק אודסקי - נילי אסיא (2022)
כתב כמויות - ורד גלאון (2022)
טסקה - אילנה רודשבסקי (2022) - זוכה פרס ספיר לספרות ביכורים לשנת 2023
חרשתא - יהודית קגן (2024)
אם נהיה - עטר מאור (2024)
רסיסי לילה - אילה דקל (2024)
כוכב ים - רינה גרינולד (2024)
קישורים חיצוניים
אתר שתיים הוצאה לאור
הערות שוליים
2024 10
קטגוריה:הוצאות ספרים בישראל
| 2024-10-20T10:06:33 |
שוויגר
|
שווייגר הוא שם משפחה ממקור גרמני (Schweiger או Schwaiger).
קטגוריה:שמות משפחה אשכנזיים
קטגוריה:שמות משפחה גרמניים
| 2024-10-19T07:03:06 |
התחנה האחרונה
|
התחנה האחרונה (באנגלית: The Last Station) הוא סרט ביוגרפי, קופרודוקציה ברטניה, רוסית וגרמנית משנת 2009 בכתיבה ובימוי של מייקל הופמן, עם כריסטופר פלאמר, הלן מירן וג'יימס מק'אבוי בתפקידים הראשיים.
התסריט מבוסס על הרומן ההיסטורי "התחנה האחרונה" של ג'יי פאריני משנת 1990 והוא מתאר את החודשים האחרונים של לב טולסטוי בשנת 1910.
הלן מירן וכריסטופר פלאמר היו מועמדים לפרס השחקנית והשחקן הטובים ביותר בטקס פרסי אוסקר ה-82. פלאמר היה מועמד לפרס גלובוס הזהב לשחקן המשנה הטוב ביותר - סרט קולנוע. מירן זכתה גם בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הסרטים ברומא ובפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה.
תקציר העלילה
מוסקבה 1910, ולדימיר צ'רטקוב (פול ג'יאמטי) מנהל מרכז תנועת טולסטוי , מזמן אליו את ולנטין בולגקוב (ג'יימס מק'אבוי) וממנה אותו למזכירו האישי של לב טולסטוי. הוא גם מצייד אותו ביומן ומבקש ממנו לכתוב שם מדי יום וכן להודיע עם מי נפגש טולסטוי.
בולגקוב מגיע ברכבת ליסנאיה פוליאנה ונפגש שם עם מנהל החווה (פטריק קנדי), עם טולסטוי (כריסטופר פלאמר), עם אשתו סופיה טולסטוי (הלן מירן) ובתו אלכסנדרה (סאשה) (אן מארי דאף) ועם הסטודנטית היפה והצעירה מאשה (קרי קונדון) (דמות פיקטיבית).
בולגקוב מנהל מערכת יחסים אינטימיים עם מאשה אבל לבסוף היא חוזרת למוסקבה.
סופיה נמצאת במאבק ממושך ועקשני עם טולסטוי בגלל רצונו לשנות את צוואתו ולהעביר את זכויות היוצרים של ספריו לרשות הציבור במקום למשפחתו. צ'רטקוב לוחץ על טולסטוי לעשות כן וכאשר צ'רטקוב משתחרר ממאסר הוא מגיע ליסנאיה פוליאנה ובנוכחותו משנה טולסטוי את הצוואה.
כאשר סופיה מגלה זאת היא פורצת בריב קולני עם טולסטוי שבסופו הוא מחליט לעזוב את ביתו ביחד עם רופא ד"ר דושאן (ג'ון סשנס). הוא כבר במצב רפואי לא טוב ומתחיל לקדוח מחום. הרכבת נעצרת בתחנת אוסטפובו וטולסטוי מוכנס לאחד החדרים. בולגקוב מזעיק את סופיה שלאחר עזיבתו של טולסטוי ניסתה להתאבד בטביעה. היא מגיעה לתחנה שמסביבה עיתונאים ואנשי תקשורת רבים ונפרדת מטולסטוי הגוסס בתחנה האחרונה של חייו.
לבסוף נכתב כי ב-1914 שינתה המועצה המדינית את הצוואה והעבירה את הזכויות לסופיה טולסטוי.
צוות השחקנים
שם השחקן/ית שם הדמות הערותכריסטופר פלאמרלב טולסטויהלן מירןסופיה טולסטויג'יימס מק'אבויולנטין בולגקובמזכירו של טולסטויפול ג'יאמטיולדימיר צ'רטקובג'ון סשנסד"ר דושאןרופאו של טולסטויפטריק קנדיסרגינקומנהל חוות טולסטויקרי קונדוןמאשהאן מארי דאףסאשה טולסטויבתו של טולסטוי
קישורים חיצוניים
קדימון לתחנה האחרונה, באתר יוטיוב
סוניה טולסטוי מתעמתת עם טולסטוי וצ'רטקוב, באתר יוטיוב
כריסטופר פלאמר והלן מירן על הסרט, באתר יוטיוב
התחנה האחרונה, באתר אידיבי
קטגוריה:סרטי 2009
קטגוריה:סרטים בריטיים
קטגוריה:סרטים באנגלית
קטגוריה:סרטים מבוססי ספרים
קטגוריה:סרטים ביוגרפיים
| 2024-10-19T08:55:26 |
סם הו פאי
|
סם הו פאי (בסינית: 岑浩輝; באנגלית: Sam Hou Fai) הוא שופט ופוליטיקאי במקאו והמכהן בתפקיד . בעבר כיהן כנשיא הראשון של , בית המשפט העליון במקאו, סין.
רקע והשכלה
סם נולד במאי 1962 בסין וגדל ב. בשנת 1978 הוא החל ללמוד באוניברסיטה ובשנת 1981 קיבל תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת פקין ולאחר שעבד בעריכת דין בסין, בשנת 1986 הוא עבר למקאו. הוא השלים את לימודיו בשפה, תרבות ומשפט פורטוגלי באוניברסיטת קוימברה, בפורטוגל, למד משפטים באוניברסיטת מקאו, וכן עבר קורסים להכשרה מתקדמת הראשונים לשופטים ותובעים ציבוריים. סם נחשב, לצד עוד אישים בכירים ילידי סין, כמו: (המכהן כשר הביטחון במקאו) ו (המכהן כשר המשפטים והמנהל במקאו) לאחד מהאישים שנבחרו על ידי הממשל בבייג'ינג לכהן בצוות הממשל העתידי של מקאו.
קריירה משפטית
בשנת 1995 הצטרף סם למשרד התביעה הכללית של מקאו, ב-1997 מונה לשופט בבית משפט השלום ולחבר ב"מועצת המשפט" של מקאו.
ב-20 בדצמבר 1999, הוא מונה לנשיא בית המשפט לערעורים סופיים במקאו ובנוסף כיהן בתפקידי נשיא "מועצת המשפט", חבר הוועדה העצמאית להמלצת שופטים וכן יושב ראש של כבוד, ב"האגודה לקידום חוק יסוד מקאו".
קריירה פוליטית
ב-26 באוגוסט 2024, , ראש הרשות המבצעת של מקאו הודיע על התפטרותו של סאם מתפקידיו השיפוטיים ועל כוונתו להתמודד בבחירות לתפקיד ראש הרשות המבצעת. סם הודיע על כך באופן רשמי ב-28 באוגוסט 2024.
עוד בטרם המועד האחרון להגשת המועמדויות, סם הבטיח את תמיכתם של 386 מתוך 400 החברים בוועדת הבחירות (96.5%) ובכך הפך למועמד היחיד. בבחירות שנערכו ב-13 באוקטובר הוא קיבל 394 מתוך 400 קולות (98.5%), על אף שאין לו כל רקע ניהולי או עסקי.
דעותיו
מדיניות כלכלית
סם הזהיר מפני התפקיד הדומיננטי שמרכזי ההימורים ממלאים בכלכלת מקאו, ואמר כי "למשך תקופה, תעשיית התיירות וההימורים התפתחה בצורה לא מסודרת והתרחבה בפראות". לדבריו, הצמיחה של בתי הקזינו מצמצמת משאבים, כמו כוח אדם ומקטינה את אפשרויות הקריירה לצעירים, ולכן קרא לגיוון מקורות תעסוקה שאינם קשורים להימורים. הוא הבטיח לתמוך בפיתוח ארוך טווח של עסקים מקומיים, והדגיש כי זוהי "היא המדיניות החשובה ביותר לפיתוח העתידי של מקאו".
הערות שוליים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת פקין
קטגוריה:מקאו
קטגוריה:ילידי 1962
| 2024-10-18T08:22:14 |
גור מורד
|
גור מורד (נולד ב-13 בדצמבר 1989) הוא שחקן, מדבב, ומוזיקאי ישראלי.
ביוגרפיה
מורד נולד בתל אביב-יפו, ולמד ברימון בית ספר למוסיקה.
כשחקן
בשנים 1999–2001 השתתף בפסטיגלים.
בשנת 2001 השתתף בסרט הטלוויזיה "ורק אני לא" ששודר בערוץ הילדים שיחק בתפקיד שי.
בשנת 2002 הופיע בתוכנית "בראבו" ששודרה בערוץ הילדים.
שיחק בסרט "מול כולם".
בשנים 2004–2005 השתתף בעונה הראשונה של סדרת הנוער "ראש גדול" ששודרה בערוץ הילדים בחברת הכבלים של yes גילם את דמותו של אורי גברון.
השתתף בהצגות "מאמא מיה" (2004), ו"יוסף וכתונת הפסים המשגעת".
ב-2018 יצר, השתתף, ועיבד מוזיקלית קליפ מחווה לערוץ הילדים שהיה גם מוקדש לזכרו של עמוס שוב שהנחה בערוץ.
כמדבב
2000 "סיפורי דרקונים" דיבב את מקס.
2001 "פלינט בלש הזמן" דיבב את פלינט ראש סלע.
2001 "המופע של לולו" דיבב את וילי.
2001 "ברבי במפצח האגוזים" דיבב את ילד זנגביל.
2002 "ברבי הנסיכה רפונזל" דיבב את טומי.
2002 "קיוביקס" דיבב את צ'יפ.
2003 "מתחת לאף" דיבב ילדים / קריינות.
2003 "סיפורי סומסום".
2003 "בייבלייד" דיבב את מקס טייט.
2007 "אנריקו מספריקו".
כמוזיקאי
2014 – "המחזמר אלדורדו" – עיבוד והפקה מוזיקלית/ זמר ליווי.
2015 "אור של כוכבים" – עיבודים והפקה מוזיקלית.
2015 "הדינוזאורים – מסע בממלכת היורה" – עוזר עיבודים.
2015 "לא כולל שירות" – עיבוד והפקה מוזיקלית/זמר ליווי.
2017 "משפחת קדמוני בממלכת הדינוזאורים" – עיבודים והפקה מוזיקלית.
2018 "רוי בוי והאי הנעלם" – הפקה מוזיקלית.
"חנן הגנן" – עיבוד והפקה מוזיקלית.
"גבעת האיריסים השחורים" – עיבודים והפקה מוזיקלית.
2021 "הלל" – עיבודים והפקה מוזיקלית.
ב-2008 ביים, כתב, וערך את הסרט "אבות" הסרט זכה בפרס הסרט הזר הטוב ביותר בפסטיבל סרטי הסטודנטים בהוליווד לשנת 2008.
קישורים חיצוניים
גור מורד, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
הערות שוליים
קטגוריה:שחקני קולנוע וטלוויזיה ישראלים
קטגוריה:בוגרי רימון בית ספר למוסיקה
קטגוריה:מדבבים ישראלים
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1989
| 2024-10-19T16:21:51 |
ראש הרשות המבצעת של מקאו
|
ראש הרשות המבצעת של מקאו (בסינית: 澳門特別行政區行政長官; באנגלית: chief executive of the Macao Special Administrative Region) הוא ראש הממשלה של מקאו, אזור מינהלי מיוחד בסין. התפקיד החליף את משרדו של שהייתה בעבר מחוז, מעבר לים, של פורטוגל.
ראש הרשות הנוכחי הוא סם הו פאי שנבחר לכהונה ב-13 באוקטובר 2024.
תפקידי ראש הרשות המבצעת
על פי החוק של מקאו תפקידיו הם:
להנהיג את ממשלת האזור;
להיות אחראי על יישום חוק זה וחוקים אחרים אשר בהתאם לחוק זה, חלים באזור המנהלי המיוחד של מקאו;
לחתום על חוקים שהתקבלו על ידי המועצה המחוקקת ולהכריז עליהם; לחתום על תקציבים שהתקבלו על ידי המועצה המחוקקת ולדווח על התקציבים והחשבונות הסופיים, ל"ממשלת העם המרכזית" לצורך רישום;
להחליט על מדיניות ממשלתית ולהוציא צווים מנהלתיים;
לגבש תקנות מנהליות ולהכריז על יישומן;
למנות ולדווח לממשלת העם המרכזית על איוש התפקידים הבכירים הבאים: מזכירי המחלקות, הנציב למאבק בשחיתות, מבקר המדינה, המנהלים הבכירים של המשטרה והמכס, וכן להמליץ בפני ממשלת העם המרכזית על פיטוריהם של הפקידים המוזכרים לעיל;
למנות חלק מחברי המועצה המחוקקת;
למנות או לפטר חברים במועצה המבצעת;
למנות או לפטר נשיאים ושופטים של בתי המשפט בכל הרמות וכן תובעים, בהתאם להליכים משפטיים;
להמליץ ולדווח לממשלת העם המרכזית על מינוי תובע כללי ולהמליץ על פיטוריו בהתאם להליכים משפטיים;
למנות או לפטר בעלי תפקידים ציבוריים בהתאם להליכים משפטיים;
ליישם את ההנחיות שהוציאה ממשלת העם המרכזית בנוגע לעניינים הרלוונטיים המוגדרים בחוק זה;
לנהל, בשם ממשלת האזור המנהלי המיוחד של מקאו, יחסי חוץ ועניינים אחרים, כפי שהוסמכו על ידי הרשויות המרכזיות;
לאשר את הגשת ההצעות הנוגעות להכנסות או להוצאות למועצה המחוקקת;
להחליט, לאור שיקולי ביטחון ואינטרסים חיוניים, האם פקידי ממשלה או אנשי צוות אחרים האחראים על ענייני ממשל צריכים להעיד או להציג ראיות בפני המועצה המחוקקת או ועדותיה;
להעניק מדליות ותוארי כבוד של האזור המנהלי המיוחד של מקאו בהתאם לחוק;
להעניק חנינה למורשעים בעבירות פליליות או להמיר את עונשם בהתאם לחוק;
לטפל בעתירות ובתלונות.
היסטוריה
על משרת "ראש הרשות המבצעת של מקאו" הוכרז במושב הראשון של הקונגרס העממי הלאומי ה-8 של הרפובליקה העממית של סין ב-31 במרץ 1993 ונכנס לתוקף ב-20 בדצמבר 1999.
בחירות למשרה
ראש הרשות המבצעת נבחר בבחירות או באמצעות "התייעצויות מקומיות". המינוי לתפקיד חייב להיות על ידי ממשלת סין. השיטה לבחירת ראש הרשות המבצעת מפורטת בנספח א' לחוק הבסיסי: "שיטה לבחירת ראש הרשות המבצעת של האזור המנהלי המיוחד מקאו".
כל מועמד לתפקיד נדרש לעמוד בדרישות הבאות:
אזרח סיני;
הגיע לגיל 40;
תושב קבע של מקאו, לפחות 20 שנה רצופות;
רשום כבוחר ומופיע במרשם הבוחרים.
תקופת כהונה ודרישות התפקיד
תקופת הכהונה של ראש הרשות המבצעת תהיה חמש שנים והוא רשאי לכהן לא יותר משתי תקופות כהונה רצופות.
למכהן בתפקיד לא תהיה זכות מגורים בכל מדינה זרה.
המכהן בתפקיד לא יעסוק בכל פעילות לרווח אישי. עם כניסתו לתפקיד, המכהן יצהיר על נכסיו בפני נשיא בית המשפט העליון של האזור המנהלי המיוחד מקאו. ההצהרה תירשם.
היסטוריה
על משרת "ראש הרשות המבצעת של מקאו" הוכרז במושב הראשון של הקונגרס העממי הלאומי ה-8 של הרפובליקה העממית של סין ב-31 במרץ 1993 ונכנס לתוקף ב-20 בדצמבר 1999.
רשימת ראשי הרשות המבצעת
מס'שםתחילת הכהונהסיום הכהונהמשך הכהונההערות120 בדצמבר 199919 בדצמבר 200910 שנים220 בדצמבר 200919 בדצמבר 200911 שנים320 בדצמבר 200913 באוקטובר 20244 שנים ו-304 ימים4סם הו פאי13 באוקטובר 2024מכהן
הערות שוליים
קטגוריה:מנהיגות
| 2024-10-18T21:03:03 |
כתב יד מקראי
|
ממוזער|שמאל|265px|דף מקודקס חלב, דברים.
כתב יד מקראי הוא כל עותק בכתב יד של חלק מהטקסט של התנ"ך. כתבי יד תנ"כיים משתנים בגודלם ממגילות זעירות המכילות פסוקים בודדים מכתבי הקודש היהודיים (ראה תפילין) ועד קודקסים רב-לשוניים (ספרים רב-לשוניים) המכילים גם את התנ"ך העברי וגם את הברית החדשה, כמו גם יצירות חוץ-קנוניות.
לימוד כתבי יד מקראיים חשוב מכיוון שעותקים בכתב יד של ספרים יכולים להכיל שגיאות. ביקורת טקסטואלית מנסה לשחזר את הטקסט המקורי של ספרים, במיוחד אלה שפורסמו לפני המצאת הדפוס.
כתבי יד של התנ"ך
קודקס חלב (בסביבות 920 לספירה) וקודקס לנינגרד (בסביבות 1008 לספירה) היו פעם כתבי היד העתיקים ביותר הידועים של התנ"ך העברי. בשנת 1947, מציאת מגילות ים המלח בקומראן דחק את היסטוריית כתבי היד של התנ"ך אלף שנים אחורה מקודסים כאלה. לפני גילוי זה, כתבי היד הקדומים ביותר של הברית הישנה היו ביוונית, בכתבי יד כמו קודקס ותיקנוס וקודקס סינאיטיקוס. מתוך כ-800 כתבי היד שנמצאו בקומראן, 220 הם מהתנ"ך. כל ספר התנ"ך מיוצג חוץ ממגילת אסתר; עם זאת, רובם מקוטעים. יש לציין כי ישנן שתי מגילות של ספר ישעיהו, אחת מלאה (1QIsa), ואחת שלמה בסביבות 75% (1QIsb). כתבי יד אלו מתוארכים בדרך כלל בין 150 לפני הספירה עד 70 לספירה.
ראו גם
תיארוך ספרי התנ"ך
ביקורת המקרא
קישורים חיצוניים
Center for the Study of New Testament Manuscripts
Michael D. Marlowe's Bible Research site
Micheal W. Palmer's Greek-Language.com Manuscripts page
TextCrit.com: Eusebian Canon in Codex A
Fragment of Psalms at the Heidelberger Papyrus-Sammlung
Herbermann, Charles, ed. (1913). "Manuscripts of the Bible" . Catholic Encyclopedia. New York: Robert Appleton Company.
Contantinus Siamakis, Oldest Manuscript of the Bible
ביבליוגרפיה
Bruce, F. F. (1964). "The Last Thirty Years". In Frederic G. Kenyon (ed.). Story of the Bible. Retrieved 19 June 2007.
הערות שוליים
קטגוריה:חקר המקרא
קטגוריה:תרגומי המקרא
| 2024-10-18T19:45:20 |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.