{
    "language": "he",
    "title": "Nineteen Letters",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001855369",
    "versionTitle": "Iggerot Tzfun, Vilna 1890",
    "status": "locked",
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "אגרות צפון",
    "categories": [
        "Jewish Thought",
        "Modern"
    ],
    "text": [
        [
            "רעי אהובי נפתלי! ",
            "כאשר שפרה לנו העת, זה לא כביר, אחרי הפרדנו שנים רבות, להשתעשע יחד שעה קלה, בעברך דרך עיר מושבי, לא פללת אז, נפתלי יקירי, כי נושא הענין, שעליו הטפנו מלים, יקח לבבי לארך ימים, וכי יהיה עוד כל מעיני בו גם עתה. — אתה, ידידי, מצאתנו, כי נהפכתי לאיש אחר בהשקפותי על הדת, וביותר בתהלוכותי והנהגתי בדרך אמונה, עד כי לא יכולת לשום מעצור לרוחך, השקט והדגול במדת הסבלנות, והשאלות: \"מאימתי\"? \"מדוע\"? התפרצו מלבך הסוער. — להשיב דבר, ערכתי אליך המון תלונות ודברי שטנה, נגד הדת והיהדות, כי למן העת הרחקתי נדוד מבית אבי ומארץ מולדתי, נפקחו עיני לראות נכוחה, בהתהלכי את אנשים מביני דבר ובקראי בספרי חכמה ודעת. ",
            "— את שפעת דברי אלה, שמעת במנוחת לבב, ורק באחרונה שאלתני: \"התאמין להכיר ולדעת היטב את עצם הדבר אשר חצי תלונתך נחתו בו\"? האם בעינים פקוחות ובקורת ישרה ונאמנה, היטבת לראות ולהבין, עד כי כה נתברר לך הדבר שהוא מקור חיינו, ולמצער, \"לא נוכל לעבור עליו בבלי משים, ולהרחיקהו בקלות דעת\"? די באר הוכחתני לדעת, כי המקורים ששאבתי מהם ידיעותי בעניני הדת המה, מצד אחד: ההרגל, החנוך וסדר למוד הפולנים בתורה ובתלמוד כטעם תפל, בבלי רגש ובלי שום שכל; ומצד השני: סופרים נוצרים ומתקנים (רעפארמאטארען) חדשים, — ועל כלם, החפץ והרצון להתאים את הגיוני הלב הפנימיים עם צרכי החיים החיצונים, ולהרחיב את חוג הענג והשעשועים, ככל אשר ידרוש הזמן והטעם החדש. ",
            "— במו פי הודיתי, כי כל אלה אמנם לא יספיקו דים לקנות מושג נאמן בדבר האמונה והדת, ובקשתיך להורות אותי דעה והשכל ולהבינני דבר לאשורו, והנה קול הרכב קורא: \"עלו המרכבה\"! ולפני הפרדך מעלי לא יכולת, ידידי, להגיד לי רק את המלה הקטנה: \"בכתובים\"! — אמנם, נפתלי יקירי, במבוכה הביאותני, מבלי אוכל עוד להשען על ידיעותי והשקפותי בעניני הדת שהיו לי עד כה; אבל עוד לא עקרת אותן משרש ולא בטלת טענותי ותנואותי, ומה גם כי לא הנחלת לי על מקומן דעות והשקפות אחרות טובות ונאמנות מאלה. — אי לזאת, נשען על טוב לבבך ורשיונך, ארחיב בנפשי עז לשנות. לפניך \"בכתובים\" המון טענותי ותלונותי, לא למען הצדיק בעיניך דרכי חיי והנהגתי, רק מלב טהור וחפצי הנאמן כי תורני דבר אמת לאשורו. - על כל דת, לפי דעתי, לקרב את האדם יותר אל תעודתו, והתעודה הזאת התוכל להיות  אחרת, אם לא \"אשר והשתלמות\"? ",
            "והנה אם נקח את פנות ההשקפה הזאת לקנה המדה בנוגע אל היהדות, לדאבון נפשנו תוצאות משפטנו רק זועה! אל איזה אשר תנהל ותביא היהדות את המחזיקים בבריתה? — מראש מקדם מנת גורלה רק עוני ועבדות; אין מודע ומכיר לישראל בלאומים, או לנבזה וחדל אישים יחשב בעיניהם; ובעוד אשר יתר העמים העפילו עלות על ראש הפסגה של מעשי אנוש ותחבולותיו (קולטור), מרום ההצלחה והאשר, הנה היהודים, על עמדם יעמדו תמיד, עניים וחסרי כל דבר, אשר יוכל להרים את האדם לרום המעלה, וישית לחייו לוית חן ויפי.",
            "— התורה בעצמה, תסגור עלינו את דרך ההנאה והתענוג, ותתיצב כצר נגד שמחות החיים! זה אלפים שנה הננו ככדור משחק בידי העמים האחרים, וגם בעת הנוכחית עודם מרחיקים אותנו מדרך ההצלחה והאשר. — וההשתלמות?, איזה שלמות בכשרון המעשה ובהשכלה? איזה גדולות עשתה היהדות בשדה המדעים והמצאות החכמה, וביחוד, איזה גדולות ונצורות עשתה היהדות, אם נציג אותה בשורה אחת עם המצריים, הצורים, היונים, הרומאים, האיטלקים, הצרפתים, הבריטאנים והאשכנזים? ",
            "ואף כי שדדנו מכל דבר הנוגע ללאומיותנו, בכל זאת כעם נחשבנו בעיניהם, וירתקו אותנו אל חבל מולדתנו שלשלת כל אסון ופגע, למען יוכלו לטפול עלינו עונות וחטאים חטאת לאומים! — והתורה?, הלא היא בראש, אשמה בכל אלה! ע\"י החקים המבדילים אותנו מכל העמים, למצער, תעורר חשד בלבות שכנינו ותפיח מדון ושנאה כבושה עלינו;— היא תכניע את רוחנו לשאת ולסבול במנוחה כל עמל ותלאה, ולכן היינו סחי ומאוס גם שחוק לרבים; היא תאסור עלינו ההתחרות ביצרי מעללי איש ומלאכת מחשבת;",
            "— ע\"י עיקרי האמונה והדת תמנע אותנו מהעמיק דבר בעיון ובחקירה חפשית; ומפני ההבדל אשר תבדילנו, לא נראה שכר טוב בעמלנו, ולא נשבע פרי הלולים מעץ הדעת, ועל שדה חכמת היהודים עלו כלו קמשונים, — וחכמת הדת בעצמה? היא תבלבל את המוח ותעורר את הרוח להעמיק חקר בדברים אשר אין להם שחר, ולמצוא חפץ בענינים קטני ערך, עד כי לא נוכל עוד להגות דעה בהגיון ישר; ונפלאת היא בעיני תמיד עליך, ידידי, עליך, אשר חוננת בטוב טעם ודעת, ולבך נמשך אחרי כל נועם ויפי, איש כמוך, אשר טעמת מצוף דבש הגיוני \"ווירגיל\", \"טאססא\" \"ושאקספער\", באת עד חקר מעלת רוח לייבניץ וקאנט והחלטות דעותיהם ביסוד מוסד, איככה תוכל אתה, למצוא חפץ בדברים הטפלים, אשר בכתבי הקדש וספרי התלמוד, אשר תוכן עניניהם לא יתאים עם השכל הישר והבריא.",
            "— ואיזה פעולה תפעל התורה על הלב והחיים? יראה ורעד כל היום בלב היהודי, פן לא מלא דבר שהוא מקטני ערך כדת התורה, עד כי הלב ימוג, ידל וייבש. היא תורה לנו לעבוד את ה' מיראה, ליחס כל דבר, אף הקטן שבקטנים בחיי אדמתנו, רק לה' לבדו; והחיים בעצמם, על פיה, המה חיי נזירים תמידיים, חיי תפלה ועבודת אלקים — וכבוד והדר ישוו להיהודי אשר ימוג אחור משאון התבל ודעת דרכיה לא יחפוץ, — אף כי היא תכלכלהו להם — והוא יבלה ימיו ושנותיו בצום ותפלה, וקריאת ספרים חסרי טעם ושום שכל.— שים נא לכך ידידי על הספר הנקוב בשמו \"אורח חיים\" אשר נתן לנו למורה דרך, המכלכל בקרבו כל חובות היהדות, ומה יורה לנו? רק הלכות תפלה, דברי הצומות והחגים?! האם נמצא בו אף מלה אחת על דבר החובות וצרכי החיים בפועל? — בימינו אלה כמעט נמנע הדבר למלאות את כל המצות והחוקים, אשר בלי תפונה חוקקו ונתנו בעד עת אחרת. מה כבדו ההבדלות וההגבלות על דרכינו ומסעינו, מה רבו אבני הנגף וצורי מכשל ע\"י הדת, בבואנו בקשרי המשא ומתן עם אינם יהודים, ומה עצמו המגיעות בגללה בכשרון המעשה!",
            "אמנם חלילה לך בתשובתך להזכיר לפני השתדלות העת החדשה, אשר תתחרה לתקן (רעפארמירען) ולהיטיב כל דבר ברוחה, ואשר תכרית מעט מעט כל סרח העודף, ותסיר כל דבר, אשר לא יתאים עם מושג תעודת האדם ועם דרישות הזמן.",
            "— האם לא תחשב זאת לצעד מחוץ ליהדות? ולמה לא נכונן אנחנו בעצמנו את המושגים האלה כסדר ומשטר, מהשען על הדברים הסותרים את עצמם, ואשר סוף סוף ישארו כגולמים, אשר כל איש הישר בעיניו יעשה בהם;",
            "אבל לזאת יחסרו לנו האחדות, בתי פקידות ואנשי שם שנסמוך עליהם, וההשתדלות הזאת השאר בין כה רק ברשות יחידים בודדים במועדם; — דעות מדעות שונות שוררות בין הרבנים והמטיפים; בעת אשר אחדים מהם מטעם ההשכלה סותרים את בנין האמונה והדת ועוקרים כמה חוקים משרשם, יחזיקו אחרים עד למאד במעוז הדת ויבצרו את הבנין הנוטה לנפול, עד כי נכונים המה להקבר תחת משואות מפלתו. בעיני ראיתי זה לא כביר רב אחד צעיר לימים, אשר גם על מסעיו, מיראה ופחד פן יתגאל במאכלים לא כשרים, הסתפק במזון דל ורזה; בכל פעם אשר בקרוהו, מצאו אותו יושב והוגה תמיד בספרי התלמוד הגדולים, הרב הזה יריד בשיחו, ונפשו תאבל על אחדים מבני עדתו, כי כה התמכרו לההשכלה החדשה, עד כי בימי מועד ושבת לא יסגרו את בתי מסחרם.— מה תהי אחריתנו נפתלי אהובי?. אנכי עומד על הפרק לקחת לי אשה; אך ה' יודע, אימה חשכה נופלת עלי, בחשבי, כי אולי יהיה מוטל עלי למלאות חובות אב לבנים. ",
            "— סלח לי, ידידי ואהובי, כי לא שמתי מעצור לרוחי ולבי ערום נגדך, להגיד לך את כל מערכי לבי, מבלי העלם דבר, אף כי ידעתי, כי עליך להוקיר ולכבד את הדברים אשר אשים בהם דופי, ומחויב הנך לכבדם מטעם משמרת כהונתך בתור רב בישראל; אולם לבי סמוך ובטוח על גודל אהבתנו משנות נעורינו, כי בכתבך אלי את תשובתך על מכתבי זה, תשכח את מצבך הנוכחי, כי את אשר יורה מצב כזה יודע אנכי די והותר.",
            "— חיה בטוב",
            "רעך",
            "בנימין"
        ],
        [
            "אל יחשוב לבך עלי, בנימין יקירי, בבואי להשיב לך מענה חיש מהר אחרי קבלי מכתבך, כי לא חקרתי ודרשתי היטב על אדות הענין הנכבד שעלי להשיב דבר. ",
            "— הלא ידעת, כי הענינים האלה עוד בימי נעורי לקחו לבבי וכל מעיני שמתי בהם; גדלתי בבית הורים נאורים מחזיקים במעוז דת קדשנו ועוד בשחר טל ילדותי הוד קול ספרי התנ\"ך ודבריהם, החוצבים להבות אש-דת, שמעה אזני ואקשיב רב קשב, והמה הוליכוני הביאוני, עת גמלו כשרונותי, ולבי ראה חכמה ודעת, אל חדרי התלמוד ונושאי כליו; הן ידעת גם ידעת, כי לא מסבות ומקרים חיצונים עוררוני לבחור במשרת הרבנות ולכהן בה, רק חפץ פנימי ומטרה בחיים.— ואי לזאת אתפלא ביותר עליך כי תפחד פן אעשה חונף חלילה בגלל המשרה אשר על שכמי, אפי חרה עליך ולא יכולתי סלוח לך, לולא היית ידידי ורעי, ולולא הייתי אוהבך הנאמן. אמנם זאת היא קללת הזמן הרובצת בעת הנוכחית על מפעלות בעלי-המשרה להפריע אותם מצאת לאור עולם. — הדבר שעליו להיות טובה כללית, נהיה רק קנין בעלי המצב והמשרה, וחדרי החיים הדרושים להיות מרוצים לכל, יאמרו עליהם שהמה ענין וחפץ מפלגת אנשים מיוחדים, ומלתם תמיד על לשונם: אמנם כן, זה הגבר, עליו לעשות ככה, עליו להטיף מלים בסגנון כזה, יען וביען כי כה ידרוש מצבו— ועל פת לחם יכונן הגיוני רוחו\". אהה לשפלות העת האבלה והבזויה! כי תשים משטרה לסדר היום, אשר איש באנשים יוכל למכור את בכורתו בעד נזיד עדשים, והלך נפשו בעד פתותי לחם, אף תסלח לכל פעולה, אף אם לא תאות לאדם המעלה, אם אך תחיה את בעליה לתת לו לחם, לחם לאכול! או אולי תשמח, ידידי בנימין, ואלפי אנשים שמחשבותיהם כמחשבותיך, בזאת, כי כל אלה מצאו עמדתם רק בקרב חוג מפלגת בעלי משרה, וכי יש תקוה — לא נפלאת היא ולא רחוקה — כי עוד מעט יגרשו גם משם, ותכנית החיים, שאדניה הטבעו על מוסדות \"האשר\" \"וההשתלמות\", המרחפת בין השמים והארץ, תוכל ותחל להשען רק על עצמה.",
            "— אבל סלח לי יקירי, כי היטב חרה לי על זה, גם חפץ אני לשכוח כי פיך הוא המדבר אלי דבר עצב מעלה אף — והנני לגשת לענות לך על מכתבך אלי, ולא נדרש לי, לבל יחרה אפך בי, להבטיחך עוד הפעם, כי לא אכריע את הכף במאומה מטעם מצבי והמשרה השומה עלי.— ",
            "אתה תמוד את היהדות לפי יסוד תעודת האדם, וזאת היא לדעתך \"אשר והשתלמות\". — אמנם גם ממני לא נבצרה השאלה: האם כה ברור הדבר, כי \"האשר וההשתלמות\" המה באמת תכלית תעודת האדם? אוכל לשאול: על איזה יסוד הטבעו אדני ההשקפה הזאת? אוכל לשאול: מה תשיב לקל הדעת, לבן בליעל, אשר השכרות, תענוג בן-רגע וספות הרוה את הצמאה, חשובים בעיניהם יותר מאשר הזמני והנצחי? אשאל: אם כל אחד לפי מעלת רוחו וחפצו יכונן את מדת אשרו? כי האשר הנתן לו, מוגבל במדה חיצונית, הלא יחדל מהיות אשר.",
            "— וההשתלמות? שלמות הרוח? רק מעט מן המעט ישיגו אותה, מעט מזער יוכלו להגיע אליה! את האמת בעצמה — אלפי חוקרים ישיגו ויכנו אותה באלפי מושגים שונים! וההתרשלות בה לחטא ועון יחשב, רק בעד נפש המתרשל, ועליו לתת דין וחשבון רק לעצמו לבד, כי למי זה עלי לתת דין וחשבון, אם יסוד הרחבת האשר וההשתלמות של אחרים, ידרש לי רק בתור אמצעי בעבור האשר וההשתלמות של עצמי ובשרי — ומזאת— הלא אוכל להשמיט ידי? ובאחרונה אשאל: איה ישאר מספר האמללים והבלתי מושלמים אשר מחוץ להיהדות המה? אך לא אחפוץ לשאול כזאת, נניח את קנה המדה על מקומו, ונכיר ראשונה היטב את הדבר שנחפוץ למוד: את היהדות לפי מנת-גורלה ותורתה, אולי בדרך הזה יצלח לנו לשנות את חקר לבבנו ודעותינו ע\"ד תעודת האדם; ואז אולי נוכל לקבל קנה מדה אחר, למוד בו את מציאות העמים ואת אשר עליהם להיות; אבל את ההכרה הזאת עלינו ללמוד מן המקור שהיהדות בעצמה פתחה לנו, וממקור מחצבתה נשאב ידיעות נאמנות ובטוחות, ממקור התורה, שארית מחמדינו ואשרנו בתבל, ממנו נלמוד לדעת גם את מנת גורלה, כי אמנם היהדות היא חזיון התולדה (געשיכטליכע ערשיינונג), וספר התורה הוא עמוד הזכרון האחד והיחיד שעליו חרותים דברי הימים אשר לעם ישרון בהליכות עולם וכתוב עמים במשך זמן רב, — ואיך? אם אצל ערישת העם הזה לבדו, אין זולתו, קולות בהדר נשמעו על דבר תעודת לאומיותו, שלמענה ואליה בא בתבל, להציב לו יד ושם בתולדות בני אדם, לדעת מהם את ערכו ומנת גורלו, האם לא נכרה אזן להקשיב רב קשב מה הוא לו, ולהוקיר את מנת גורלו זאת, ובלעדי זאת, היא המקור הנאמן האחד לתורה ולמצוה שבכתב ושבעל פה — לכן הבה נגש אל ספר התורה. — אבל בטרם נפתחהו נתבונן מראש איך נחפוץ לקרוא בו, לא לשם חקירות השפה והלשון (פהילאלאגישע) וחידות מני קדם (אנטיקווארישע), לא למען מצוא משען ומשענה להשערות (היפאטהעזען) ע\"ד תכונת הבריאה לפני המבול (אנטעדוליפיאנישע) ויצירת פני האדמה (געאגנאהטישע) ולא למען הוציא ממנה תעלומות חכמה למעלה מן הטבע והודות הבריאה — רק נקרא אותה כיהודים, הלא הוא, כספר הנתן לנו מאת ה', להכיר על ידו את עצמנו: \"מה אנו עלי אדמות, ומה לנו פה\", נקרא אותו לשם תורה ודעת דרכיה ומצותיה, מוסר ויראת שדי בעולם ה' וחובות האנושיות ומקור חיים בנפשנו פנימה — אמנם, חפצים אנחנו לדעת ולהכיר את היהדות, לכן עלינו לצייר בנפשנו, כי בה נהגה תמיד והיא כל מעינינו סלה, ונשאל: באיזה תכונה יהיו האנשים אשר יבינו חין ערך הספר הזה ויכירו אותו בתור מקור חיים וכללי הקיום הנתנים בהתגלות מאת ה', כמו כן עלינו להכיר ולהוקיר את ערך המצות בתור יהודים, הלא הוא, להבין היקף ותכן מעלתן על פי התורה הכתובה והמסורה; אבל את הכל מנקודת ההשקפה, כי מטרת כל אלה לעשותה לתורת חיים, ורק אז כאשר תכיר את היהדות מעצמות תכונתה, תכירנה היטב, כאשר היא בעצמה תורך לדעת, ואז רק אז, אם תמצא כי לא תחזיק מעמד ומצב וכי משחתה בה מום בה — אם תרצה, תוכל להשליך נעל עליה ולבטלה כחרש הנשבר. — גם עלינו לקרוא אותה בשפת עבר, והוא לפי רוח השפה הזאת. היא תציג לפנינו ענינים נעלים במלים מועטות, על ידי חין ערך שרשי מלותיה תצייר לפנינו במלה — את הענין, ובנשוא המאמר את הנושא. תתאים משפט עם משפט בהגיון נעלה, ובאופן בזה תעורר את הנפש כמו באותיות מחכימות (זימכאלשריפט) ותכשיר את בינת אדם, עד כי השאר תבין מאליה. — בעין פקוחה, באזן קשבת ובנפש מתרגשת ומתפעלת עלינו לקרוא את הכתוב בה; ולצייר ברעיוננו, כאלו לא ספר לנו ממנה מאומה, כאלו עלינו לברוא בריאה חדשה בהגיוני לבבנו, בשמענו את רעיוני המדבר אלינו, הלוך והגות בדבריו — ולולי זאת, נאבד את המובן והרעיון האצור בו. — כמו כן בהבנת המצות, אשר תכונן בעד הדברים הנודעים לנו, סדר ומשטר, או תצוה עלינו איזה פעולה לשום אות וזכרון. שם, עלינו לבקר ולדרוש אחרי יחס הדבר אל תעודתו, ופה — את הרעיון האצור בפעולה כזאת, בשימנו לב על הכונה ויחס ההתקשרות בין הדברים.— אנכי מראה לך בקצור את הדרך אשר הלכתי אני, ואתן לך בזה רק תוצאות (רעזולטאטע) וגם אלה לעת עתה רק בציורים כלליים, אחרי כן, אם תחפוץ, אבאר הכל בארוכה, בשטה נכונה ובחקירה נאמנה.",
            "— עתה הבה נקרא — אבל עליך לשכוח את האי-נעימות, אשר היה לך בגלל הקריאה והלמוד בה בילדותך. שכח נא את דברי התפל והשטנה נגד הכתבי קדש, אשר מאיזה צד, מצאו להם מסלות בלבך; הבה נקרא, כאלו עוד לא קראנו אותה מעודנו, וכאלו לא שמענו מעולם על אֹדותה מאומה. נעיר בנפשנו את שאלות החיים הכי נכבדות: \"מה היא התבל? ' בי, ומסביב לי? בי? מה אני? ומה אני לה? מה אני, ומה לי בתור איש ישראל\"?",
            "ברוח שואל כענין כזה, הבה נקרא, ואת התשובה נקשיב כיהודים מפי קדוש ישראל, אשר לו נגלו כל תעלומות, ולאלהים פתרונים. ",
            "היה בטוב.  "
        ],
        [
            "נתתי לך ארוכת זמן, עד כתבי לך המכתב הזה, למען תמצאנה שאלות החיים הנכבדות הערוכות בשולי המכתב העבר מסלות בלבבך, ואולי לקחת אתה לבדך בהגיגך בם, את ספר החיים בידך. — הבה נפתחנו ונקראנו יחד. אמנם, בנימין ידידי, הלא להכיר מה הוא ישראל חפצנו? ללמוד ולדעת את ערך השם הזה אשר בו נתימר מלדה ומבטן; מה אנו נושאי השם הזה, ומה לנו להיות על פיהו; אבל ישראל הוא חזיון התולדה (געשיכטליכע ערשיינונג) בכתוב עמים,— לכן תצא לנו השאלה: מה היא הוראת תולדות בני אדם (געשיכטע)? — אולם תולדות האדם, על איזה אופן שנסביר אותה, היא הדרך והמסלול אשר ממנה או על ידה נוציא לאור את תעודת האדם בכללות האנושית— ואם כן תצא לנו השאלה: מה הוא האדם ומה עליו להיות? אבל האדם איננו בודד במועדו, הוא יצור בין יתר היצורים, נפעל מהם ופועל עליהם ועל ידם, ואם כן: מה היא התבל? אבל ישראל, תולדות בני אדם, אנושית, תבל, הלא עלינו להשיג כי מיד ה' המה, כפעולה היוצאת מכונת האומן, ולמראה עינינו רק בהם התגלות ה'. — במסלה הזאת תוביל אותנו גם \"התורה\", היא תנהגנו אל הכרת ערך ישראל וחובותיו, ע\"י דעת ה', דעת התבל, דעת תעודת האדם ודעת תולדתו, נלכה נא בדרך התורה. — ",
            "כאשר נתבונן על פני השמים והארץ, התורה קוראת אלינו ואומרת: מן השמים לארץ ומהארץ עד לשמים, כל אשר תכיר ותדע בהיותך בתבל ארצה, בתחלת היותו: בראשית ברא אלקים! בראשיתו הי' ה' הפועל בתור בורא! - בהביטך השמימה ובראותך הליכות עולם למו בשלות השקט, סדר ומשטר, המכלכלים בקרבם את האור והחום וכל תנאי החיים אשר לארצנו, נושאי התבל ומלואה, הנך רואה אותם עם אלפי אלפים צבא הכוכבים עולמות אין מספר, או באור נוגה כדור השמש שואף זורח במרחב-יה, או עיניך תחזינה את הארץ, כדור סובב סובב במרוצה נפלאה אורח מסלולה ותקופתה על קצותיה; עם כל המון החליפות והתמורות החוזרות חלילה בהויה והפסד, פריחה ובליה, חיים ומות; וכי ההפסד, הבליה, המות וההשחתה המה פועלי התמורה של המציאות והתקומה לחיים חדשים; הנך רואה את הארץ עם אלפי אלפים מינים ממינים שונים, אבנים, צמחים, בעלי חיים, אשר את כלם תוציא לאור עולם, תכלכלם תנטלם ותנשאם ותאספם עוד הפעם אל חיקה; - בראותך את האור, את ציר השמים על הארץ, המעורר והמושך את הכל לחיים ויעתיקהו מן החיים והלאה; אשר על ידו נשקיף ונתבונן על כל המציאות כלה, וכל הנמצאים עוטי אור שונים ונפרדים למראה עינים בשלל צבעיהם; או את אויר הרקיע המקיף את מלוא רוחב כדור הארץ, אשר יקבל אל תוכו את קרן האור ויכונן אותה להשתמש בה לצרכי התבל; בו עבים יהלכו לשתות ולהשקות את האדמה, את עשב הארץ, את הבעלי חיים ואת האדם לשבור צמאם; — הנך רואה את הים הגדול אשר בזרועותיו ובשאון דכיו יחבק עפרות תבל; או מעיני מים, אשר יזלו ויזרמו מסעיפי סלעים ויהפכו לנחלים, לאגמים ונהרות; אם תשבע רצון ותשמח על פני האדמה, אשר רגליך עומדות הנה עליה בהשקט ובטחה, ותשאך ותסבול אותך וכל אשר לך; תשמח על נאות דשא, שדה וכר נרחב, עצי פרי ובעלי חיים שונים למיניהם, ואלה אשר ירמשו וירחשו במים ובאויר השמים, יפרו וירבו עמך על פני הארץ; עיניך הרואות את השמש את הירח, את הכוכבים, אשר ממעל לך: המה יקבעו לך את מועדי היום, החדש והשנה, ועל ידם בינה לעתים לקצוב לך עת לכל חפץ: עת להיות ער ועת לישן, עת לעלות ועת לרדת, עת לפרוח ועת לנבול על פני הארץ; ",
            "— \"אכן יש ה', אל שדי בורא הכל\", תקרא לך התורה, במאמר אדון עולם נברא הכל, מעשי ידיו שמים וארץ. לו האור האויר, הים והיבשה, לו הצמחים, הדגים העופות, התולעת והבהמה, פעולתו: השמש הירח והכוכבים; הוא אמר — ויהי! — אם תתבונן על כל אישי ופרטי יצורי התבל, משבולת הקש עד כדור השמש כל אחד לבדו מיועד לתעודה מיוחדת, כל אחד נעשה מחומר וצורה, ערוכה ושמורה לתכליתו ולמטרתו, והן הן גבורותיו וחכמתו לכונן וליעד כל דבר לפי תכונתו המיוחדת לו. היא קראה להאור: ;\"לממשלת היום!\" להחשך: \"לממשלת הלילה!\" לאויר הרקיע: \"הוה שמים על הארץ\" למקוה המים: \"ימים\" ליבשה: \"ארץ מחוללת כל!\" לצבא כוכבים: \"היו למעריכי העתים!\" היא יעדה ושקלה בפלס בעד תעודת כל יציר נברא, חומר, צורה, כח ומדה, היא אמרה: \"ויהי כן!\" וכן היה כמו שהוא,— קטן וגדול במציאותם במאמר ה', בדבר ה' נועדו, באצבע אלקים נוצרו. — כל הכחות אשר הנך רואה פועלים בכל אחד, וכל החקים אשר על פיהם יפעלו, כל אשר תחזה, על כל אשר תתפלא למראה עיניך; מהכח והחוק אשר על ידם תפול האבן למטה, אשר על ידם גרגיר הזרע יתפתח ויגדל, עד הכח והחוק אשר על פיהם הכוכבים ירוצו במסלותם בסדר ומשטר, ורוחך יתנשא על, הכל מה' המה — הוא השליט והמשביר לכל כח, ובכל חוק וחוק דבר ה' בכל ימשול. — ",
            "הביטה וראה המחנה הכבד של היצורים האלה, אשר כל אחד שונה ונבדל בצורתו, תכליתו ותעודתו, ובכל זאת מקושרים וצמודים יחד אל מערכת האחדות ושלום הכללי, כל אחד ואחד על מקומו ועתו יפעל על פי מדת החומרים הקצובה לו; אין גם אחד נצב כצר לרעהו, ונהפוך הוא, כל אחד ישא את הכל והכל ישא את האחד; ומי הוא זה אשר יעשה שלום בין החומרים והכחות המתנגדים זה לזה ויחברם וכוללם יחד? \"ויבדל אלהים בין האור ובין החשך!\" — הבורא היחיד הוא הוא המתוך העומד בין האור ובין החשך בין החיים ובין המות. וכמו אהבת ה' תתן ביד רחבה, חומר וכח לפעולה שלמה, כן תראה מדת צדקתו באצבע אלקים גבול; תכלית ומדה — \"עושה שלום\" שמו!— וכל אשר ברא, יצר ותקן, \"ויברך אלהים!\" בברכת הקיום וההתפתחות ברך את הכל;- לא לבד, כי על ידו נעשה הכל, כי גם כל דבר על ידו הוה ונמצא! — ברכתו, כל ציץ ופרח, ברכתו כל זרע וכל פרי, ברכתו העולל והיונק, אשר תחבקהו ללבך באהבה רבה — והוא, אשר ברא ויצר, ערך וברך אותם וינפש\". הוא טמיר ונעלם כמו הנפש בתוך הגויה, הוא אל מסתתר, כמו הנפש, בחביון בריאותו ופועל ומכלכל ומפתח הלאה והלאה עין לא ראתהו. — את פעולותיו הנך רואה, על יצוריו הנך משתומם, את חוקיו תחקור, בברכתו הנך שמח, אבל אותו — את הבורא, את היוצר, את המעריך, המברך את העולם— אותו לא תראה לעולם! לכן, בעת הנך רואה\" ומשתומם, צופה ומביט, שמח ומתענג — עליך לכרוע ברך ולהתפלל לאל היחיד והמיוחד, אשר ברא, יצר, ערך וברך, הבה גודל לו ותן כבוד לשמו, כי הוא כל יכול, כליל החכמה, אל צדיק ואב הרחמן.— ",
            "הבו לה' בני אלים, ",
            "הבו לה' כבוד ועז! ",
            "הבו לה' כבוד שמו, ",
            "השתחוו לה' בהדרת קדש ",
            "קול ה' על המים, ",
            "אל הכבוד הרעים, ",
            "ה' על מים רבים. ",
            "קול ה' בכח, ",
            "קול ה' בהדר, ",
            "קול ה' שובר ארזים, ",
            "וישבר ה' את ארזי הלבנון, ",
            "וירקידם כמו עגל, ",
            "לבנון ושריון כמו בן ראמים. ",
            "קול ה' חוצב להבות אש, ",
            "קול ה' יחיל מדבר, ",
            "יחיל ה' מדבר קדש! ",
            "קול ה' יחולל אילות, ",
            "ויחשוף יערות, ",
            "ובהיכלו — ",
            "כלו אומר: \"כבוד!\" — ",
            "אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו, ",
            "שמעו שמוע ברגז קולו והגה מפיו ",
            "— יצא!",
            " תחת כל השמים ישרהו, ",
            "ואורו על כנפות הארץ. ",
            "אחריו ישאג קול — ",
            "ירעם בקול גאונו — ",
            "ולא יעקבם — כי ישמע קולו. ",
            "ירעם אל בקולו נפלאות — ",
            "עושה גדולות ולא נדע, ",
            "כי לשלג יאמר: \"הוא ארץ!\"",
            "וגשם מטר,",
            "וגשם מטרות עזו ",
            "ביד כל אדם יחתום, ",
            "לדעת כל אנשי מעשהו. — ",
            "ותבוא היה במו ארב — ",
            "ובמעונותיה תשכון; ",
            "מן החדר תבוא סופה, ",
            "וממזרים קרה, ",
            "מנשמת אל — יתן קרח,",
            "ורוחב מים — במוצק. ",
            "אף ברי יטריח עב,",
            "יפיץ ענן אורו, ",
            "והוא! מסבות מתהפך! ",
            "בתחבולותיו, לפעלם. ",
            "כל אשר יצום, על פני תבל ארצה, ",
            "אם לשבט, אם לארצו, אם לחסד ",
            "— ימצאהו!",
            "— לכן, הוא הוא הבורא! בורא הכל כאשר לכל. כל אשר הנך מכיר, רואה ויודע, המה יצוריו, התגלות ה' המיוחד! הכל ממנו והוא המושל בכל! הכל נעשה על ידו, על ידו הנם הוים, על ידו הגם פועלים! —  והתבל הזאת מה היא? על אדמת קדש תצעדנה רגלינו, בנימין יקירי, — בעולם ה' חיים אנחנו, — כל אשר מסביב לנו יציר שדי — ועבד ה'. כל כח: ציר עליון; כל חומר: מדה נתונה לו מה' לפעול ולעשות עליו, בתוכו ועל ידו, לפי חוקי ה'; — הכל עבדי ה'! כל אחד על מקומו, בזמנו, במדה ובקצב ובכחות ואמצעים הנתונים בידו למלא דבר ה', לשכלל את העולם בנין שלם, — עבדי ה' כלמו! ",
            "עוטה אור כשלמה,",
            "נוטה שמים כיריעה, ",
            "המקרה במים עליותיו,",
            "השם עבים רכובו, ",
            "המהלך על כנפי רוח, — ",
            "עושה מלאכיו רוחות, ",
            "משרתיו אש לוהט. ",
            "עבדים המה: הסער, הברק, הגשם, השלג, עבד ה': התולעת הזוחלת תחת רגליך, שבולת הקנה העומד. על יד הדרך, הרעם אשר ירעם בשמים בעזוז קולו, ורוח היום אשר ישב באפך למשיבת נפש — הכל עבדים המה! — ",
            "כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, ",
            "ושמה לא ישוב, כי אם הרוה את הארץ, ",
            "והולידה והצמיחה, ",
            "ונתן זרע לזורע",
            "ולחם לאכל; ",
            "כן יהיה דברי אשר יצא מפי, ",
            "לא ישוב אלי ריקם: ",
            "כי אם עשה את אשר חפצתי ",
            "והצליח אשר שלחתיו. ",
            "הכל עבדים סביב כס יה! הנך רואה אמרו חכמינו ז\"ל בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות, הלא במאמר אחד יכול ה' לברוא את הכל וכל נמצא לבדו, אך לו היתה כזאת, כי אז היינו חושבים כי הכל בכלל, וכל עצם לבדו במציאותו, בכחו ובפעולותיו תלוי ישר במאמר ה', כי הכל נשא מה' לבדו ולא אחד נושא ונשוא מזולתו,— אלא בעשרה מאמרות של התפתחות קרא ה' את הבריאה אל המציאות, הוא ברא את המון הכחות ויצו כי יחדרו איש ברעהו ויפעלו יחד לפי דברו ורצונו — ואז הבדילם ויפרידם ויקבע אותם כל אחד על משמרתו באופן כזה, כי כל אחד ישא את רעהו ואין גם אחד אשר יכלכל בקרבו מאז את תנאי המציאות והפעולה לו לבדו, רק עליו לקבלם מרעהו יציר כמוהו בעבור האציל עוד הפעם מכחו וחילו תנאי החיים והפעולה לעמיתו, למען כל אחד ואחד מהנמצאים במדת כחותיו, יביא תמיד אם רב או מעט תועלת הדרושה להחזיק את הכלל, וכאשר יאבד וישחית יציר נברא איזה דבר בבריאה, ישדד ויאבד כזה תנאי חיי-עצמותו (להפרע מהרשעים שמאבדים את העולם שנברא בעשרה מאמרות).— כן גם המים אחרי אשר ימלאו תעודתם לרדת עמוק בבטן האדמה ישובו על פיהו ויקוו לבדם בעבים ובים; כן גם האור אחרי אשר יחדור באדמה והוליד את הצמחים, תולדות האור, יתקשר אל השמש, הירח והנקבים, כן גם הזרע, אחרי אשר האדמה הולידה והצמיחה, נלקח ממנה ונתן לה בתבנית פרי, עושה פרי, למען גם האדמה מאז והלאה תאלץ לקחת, למען תת אחרי כן את יבולה — ואם כן קשר אהבה רבה יאחד ויחבר את כל היקום לקבלו לתת, אין נמצא אשר יהיה ויחיה רק למענו ולבדו, כלם כאחד יפעלו איש ברעהו על ידו ולמענו, הפרט בעד הכלל והכלל בעבור הפרט; אין גם אחד אשר יחזיק הכח והאמצעי רק לו לבדו, רק יקבלם למען תת; יתן ויקבל בנתינתו שלמות תעודת מציאותו. \"ה\" — הוא האהבה, אומרים חכמינו ז\"ל, אהבה נושאת ונשואה, היא תכנית הבריאה \"אהבה!\" יביע לך כל היקום, —  "
        ],
        [
            "האדום, — מה הוא האדם בעולם המלא כבוד ה'? בין המוני המונים יצורי שדי? בתוך מקהלת (קאהר) עבדי ה'? לו גם החרישה תורתנו ממנו, האם לא יגיד לך מראה פני הבריאה כלה, האם לא מבשרך תחזה, האם לא כל עצמותיך תאמרנה, כי גם האדם יציר שדי, עבד ה' הנהו!־ כל אברי וחלקי גופך יענו ויאמרו, כי מיד ה' נעשו, הוא כוננם אף יצרם, מידו הכה למו; - רוחך — עולם הכחות, הכל כאשר לכל יציר עליון, עצמותך — זיק אלוה, הבלתי נראה כמוהו, פועל ועושה בעולם הקטן, עולם ה', אשר לו הרוח, הגו והכח ולהשתמש בהם בתבל הארצי, לרכוש אותה לו בתור אמצעי לתועלתו, והוא בעצמו חלק אלוה ממעל. - הכר והוקיר את ערכך בתור יציר שדי, ובהתבוננך על מראה השמים והארץ, על מראה מקהלת עבדי ה' תקרא ברגשי קדש, כי שם תעודתך הנכבד הוא \"עבד ה'!\" אם הכל, כקטן כגדול, כח ה' שלוח ממעל, חמוש באמצעים הדרושים, במקום הראוי ובחוג קבוע לפעול ולעשות על פי חוקי ה', - לקחת רק למען תת — האם יוכל האדם לבדו להיות נבדל ויוצא מחוג החיים הזה? האם נולד האדם רק לקחת - להתענג או להתענות — מבלי לפעול? מבלי למלאות חלל איזה מקום? רק לבלוע אל קרבו ולהתם את הכל? הכל, התבל ועבדי ה' אשר בה, והאדם יעבוד רק את עצמו? את עצמו? לא! הכרת עצמותך תגיד לך, והתורה אומרת \"בצלם אלקים עשה את האדם!\" בצלם אלקים יהיה האדם! יותר מכלם ובעד כלם. רק על ידי מפעליך תכיר את ה' באהבה ובצדק; ורק לפעול בצדק ואהבה הנך קרוא הלום; לא רק להתענג ולסבול, — הכל, כל אשר לך: רוח, גוף, אנשים, נכסים, ברואים וכל כשרון וכל כח, המה האמצעים לפעול ולעבוד \"לעבדה ולשמרה!\" אך אהבה אך צדק! לא לך נתנה הארץ למנה, רק הנך נתון אל האדמה לעבדה ולהוקירה כאדמת קדש, תבל ה', וכל אחד מיצוריה כיציר שדי, כאחיך, לאהוב ולכבד אותו ולהביאו לתכליתו ומטרתו לפי רצון ה', — למטרה הזאת תשיג רוחך תמונת כל יציר נברא. מיתרי לבבך יתרגשו ויתפעלו בקרבך לקול זעקת שבר בין יצורי הבריאה ולקול מצהלות היצור בשמחתו; — לזאת, תשמח בציץ ופרח ותאבל עם שושנה נובלת. — תחת החוק הכללי, ועלת העלות אשר כל הכחות בלי הכרה ורצון מחויבים להכנע תחתיו, עליך להכנע גם אתה תחתיו, אך \"בדעת ובבחירה חפשית.\" — \"בדעת ובבחירה חפשית!\" זה הוא שם תעודת האדם הנכבדה, זה הוא יתרון האדם.— כל הכחות עומדים ומשרתים לפני כס יה מצב תעודתם ופניהם מכוסים, מבלי יראו ויבינו מטרת מלאכותם, אבל ירגישו ויחושו הכח והעצמה לפעול ולעבוד, אף יפעלו כפי תעודתם! ואתה בן־אדם! פניך גלויים במחצה, כמעט במחצה גלוי וידוע לך מצבך. אתה תוכל להשיג את עצמותך, כי הנך יציר שדי, תוכל להתקדש בתור עבד ה',— תוכל להשיג ולהבין את שליחותך, גם כרה לך אזן לשמוע ולהבין כל זאת;— הנך רואה את עצמך מוכתר ומוקף מעבדי ה' פועלים ועובדים, תרגיש ותחוש בקרבך הכח לפעול ולעשות, ואיככה לא תאבה לפצוח ברנה בקרב מקהלת עבדי ה' ולקרוא בכה: \"נעשה ונשמע!\" חפץ אני לפעול ולעשות, ובעשותי להבין ולהשכיל את רעיון המלאכות והתעודה!\" וכל אלה בדעת ובבחירה חפשית, לכן הנך העבד הראשון, הבכור במקהלת עבדי ה'!",
            "— לא זאת היא תעודתנו ותכלית כבודנו, בנימין אהובי, להעריך את עצמנו ע\"פ הדברים הנתנים לנו, לא לפי גודל אוצרותינו החיצוניים והפנימיים אשד נצבור, לא לפי רוב הטובה אשר אספנו בבתי אוסם החיצוניים או הפנימיים, נמוד את חיינו, רק לפי מכסת הפעולות היוצאות מאתנו, לפי ערך ורבות התכונה, אשר על ידי הרכוש שרכשנו בכחנו ונכסינו החיצונים והפנימים, מלאנו בזה רצון ה'. - וכל מתנת ה', כגדולה כקטנה להכין אותה ולהביאה לידי מעשה-אנוש לעבודת אלקים — על פיהם נמוד את עצמנו! ורק בתור השגת אמצעים אל פעולה תכליתית כזאת, ערך ההשתדלות לרכוש לנו הקנינים הפנימים והחיצונים. מכל כח הרוח היותר קל, מכל מיתר ועצב אשר ישרתו אותה עד כח ועוצם ידך אשר בו תשנה את הבריאה ותעבוד את התבל הארצי, וכל עצם הנכנס בחוג פעולותיך, כל אלה אמצעים שאולים לך, אשר באחרית הימים יהיו לעדים נאמנים בעדך או נגדך, אשר יעידו לפני כס־יה אם השתמשת בהם כראוי או התרפית בהם והבאת על ידם ברכה או קללה. — ובאופן כזה הלא ישנה מדה חיצונית לפעולת האדם, — והיא אם תתאים עם רצון ה'; — גם ישנה מדה פנימית לערך האדם, - לא כמות ושעור האמצעים השאולים לו, לא כמות ושעור הפעולה, רק מלאת רצון ה' לפי יחס האמצעים המחוננים לזה, ואם כן, אף אם כונתו רצויה בכ\"ז יחטא מטרתו בחיים, אם הפעולה בלתי רצויה; וגם עם פעולה קטנה נוכל לראות חיים מאושרים, אם האמצעים לא יספיקו לעשות גדולות מאלה, לכן גם \"האשר וההשתלמות\" המה רק שפע רב של קנינים חיצונים ופנימים אשר השמוש בהם לפי רצון ה', ואך אז יתנו גודל לאדם ורום כבודו. חכמינו ז\"ל אומרים: המלאך הממונה על ההריון יקח את טפת הזרע ויביאנה לפני הקב\"ה ושואל: טפה זו מה תהי עליה בחיים? החזק או הרפה? חכם או כסיל, עשיר או עני? אך אם צדיק או רשע, זאת לא ישאל, \"כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים\" חוץ ממלואי חובת האדם לאלקיו באמונה, בדברים הנתונים לו. ולמה לנו להעריך את חין ערך האדם על פי הקנינים, אשר כמעט אין היכולת בידו לרכוש אף במעט, הלא טוב יותר להעריכהו לפי המעלה אשר מסר לו ה' בידו בשלמות! ורק היא לבדה (יראת שמים) תוכל להיות גודל האדם בתכלית שלמותו. ",
            "תעודת האדם — במושג כזה, נקל לכל אחד להשיגה בכל עת ובכל זמן, בכל מדות הכחות והאמצעים ובכל המצבים. האיש אשר ימלא רצון ה', הכל יפה בעתו, עם מדת כחותיו והאמצעים הנתונים לו במצבו, ביצורים הנכנסים תחת חוג פעולותיו, לא עשה להם רעה, ורק התאמץ להביאם לתכליתם, הכל כאשר לכל כפי רצון ה', זה הגבר היה איש באנשים! הוא מלא בחיים חיתו את חוקי הצדק והאהבה פה בתבל! כל חייו, כל אשר לו, רעיוניו והרגשותיו, כל דבריו ופעולותיו, גם רכושו אשר רכש לו ותענוגיו אשר יתענג עליהם, כל אלה היו עבודת ה'! וחיים כאלה המה גבוהים ונעלים מעל כל שנוי ותמורה,",
            "ואם יהנה או יסבול, יתענג על רב טוב, או יציקהו המחסור, בכה יבכה דמעות יסורים של אהבה או של שמחה — אך האנושית בעצמותה תשאר בקרבו שלמה כמו כביכול ה' בלי שנוי, היא תביט בכל מתנה חדשה שתקבל או על נזק חדש שתסבול, כי כל אלה יקראוה מחדש לפתור את הלקח טוב בחיים. — ואם כן נכבד האדם גם בשכנו בבתי חומר עלי אדמות, ומציאותו בתבל מאד נעלה. — וכמו כל הבל - פה, שבולת ויתוש בן־יום, הקטן שבקטנים, לא נברא לחנם, יען כל בריה וגם הקלה שבקלות אשר כלא נחשבה בעינינו, היא גם היא חוליה אחת משלשלת הבריאה, אשר לא לתהו בראה ועל ידי מציאותה תתן עז ועצמה לחכמת ה' בבנין העולם השלם, כן כל הנאה, כל רעיון ופעולה הקל שבקלים, לא לחנם ולא לריק המה, והטובים שבהם יחשבו למעשה ועבודה אשר ימסרו ביד ה' לשכלל על ידם ולאחדם אל בנין העולם בכללותו, — מלאת רצון ה' בקנין והנאה, בנפש חפצה, ברעיון, בדבור ובפעולת — זאת היא תכנית היינו, — ועלינו לסור למשמעת הרצון הזה, כי רק זה הוא גודל האדם לבדו וערכו עליו, כי קול ה' המדבר ביתר היצורים או על ידם, ביחוסם אל האדם, קורא אליו, לקבל אותם ברצון חפשי להיות לו לכלי יוצר לפעולת חייו.— לך נא, בנימין אחי, ונסה את עצמך; נסה את עצמך במראה שבולת הדגן, בקול רעם בגלגל; ואם לא תבוש ולא תכלם, גם עם מרבית נכסיך הפנימים והחיצונים, אשר רכשת לך, נגד מעלת היצור גבוה ונשא מאד, כי במה נחשבת נגדם, ואם גם אז נפשך לא תעלה אבר עם כל כחותיך, עם כל חלקי המציאות שבך, להתרומם ולקנות לך דעת והכרה רמה כזאת; אז עליך להתאבל על תעתועי הזמן אשר הוליכוך שולל. - ",
            "ברכי נפשי את ה', ",
            "וכל קרבי את שם קדשו! ",
            "ברכי נפשי את ה', ",
            "ואל תשכחי כל גמוליו. ",
            "הסולח לכל עונכי, ",
            "הרופא לכל תחלואיכי, ",
            "הגואל משחת חייכי, ",
            "המעטרכי חסד ורחמים, ",
            "המשביע בטוב עדיך. ",
            "תתחדש כנשר נעוריכי.",
            "אנוש — כחציר ימיו, ",
            "כציץ השדה כן יציץ: ",
            "כי רוח עברה בו ואיננו, ",
            "ולא יכירנו עוד מקומו; ",
            "וחסד ה' מעולם ועד עולם, ",
            "על יראיו, וצדקתו לבני בנים; ",
            "לשומרי בריתו, ",
            "ולזוכרי פקודיו לעשותם. ",
            "ה' בשמים הכין כסאו, ",
            "ומלכותו בכל משלה. ",
            "ברכו יהוה מלאכיו ",
            "גברי כח עשי דברו",
            "לשמוע בקול דברו; ",
            "ברכו ה' כל צבאיו! ",
            "משרתיו עושי רצונו!",
            "ברכו ה' כל מעשיו! בכל מקומות ממשלתו.— ",
            "ברכי נפשי את ה'. — "
        ],
        [
            "אמנם, בנימין יקירי, כאשר הגיעני מכתבך היקר בנתי לרעך, גם אחרת לא חשב לבי עליך, כי מי הוא זה העלם המחונן בלב מתנה ובנפש מתפעלת, בהביטו על מראה פני השמים והארץ וכל צבאיהם, ובהעמיקו לחקור אף האחד מן היצורים, להבין ולהשכיל על דבר תעודתו ותכליתו, ולא ישליך מעליו אלילי כספו ואלילי זהבו, וביחוד את אלילת האלילים את \"ההנאה\" (גענוסס), ולא יעטה פניו בושה וכלמה על הבלי תעתועיו! אבל לא התרפות והתבודדות היא מטרת הכרה כזאת, ונהפוך הוא, ההכרה הנאמנה הזאת תביא לידי התאוששות והתעוררות לאחוז באלה; אבל עוד לא לשם תכלית, רק לשם אמצעי. כל אשר תוסיף ההשגחה לחננך במתנות ונכסים פנימיים וחיצוניים, לפיהם ידרוש ה' ממך למלאות את רצונו וחפצו, לפיהם יגדלו החובות המוטלים עליך. — הן צדקת בדבריך, אם רק נשים לב להתבונן על כשרונות האדם, נבין על פיהם, כי תעודתו היא \"לפעול ולעשות\". ואנכי אוכל להוסיף על השקפתך עוד גם זאת, אם נתבונן על ראש האדם הנשא קוממיות, למען יוכל להביט מסביב וממעל לו, על ידו המכוננה מפרקים ואברים, ערוכה בכל לעבודה ולמלאכה, על כח רוחו אשר לו הכשרון להכיר את הדברים ביחס אמצעים לפעולותיו. אך מהם ולמעלה — הדרך העולה אל הדעת, כבדה ומסוכנה, ורק מעטים העפילו עלות עליה; התפתחות כח השתכלות האדם בעצמו עודנה קשורה ואחוזה באמצעים המביאים לידי פעולה, להודיע לזולתו ע\"י הדבור; לעומת זה, הלב, מקור כל מעשה ופעולה, רק הוא לבדו יעצור כח לכבד, להכיר ולהקיף את כל היקום באהבה, רק הוא מסוגל הנהו לעלות מעלה מעלה באין מפריע.",
            " — גם בזאת צדקת, כי עפ\"י מושג כזה, התגלות רצון ה' דרושה ונחוצה במאד, התגלות (אפפענבארונג) חיצונית או פנימית או שתיהן כאחת.— הן ידעתי מראש, כי לא תוכל ידידי עדנה לצעוד כמוני וללכת אחרי בדרך התורה, אך לעת עתה קבל נא את הצעותי אלה רק בתור השערות (היפאטהעזען); נסה נא את האמת הפנימית היצוקה בהן, שים לבך להתבונן היטב על הרעיון היה ושאל: איך? אם זה הוא באמת תכן התורה? והניחה לי להוכיח לך בעוד חזון למועד, כי אמנם כן הוא, — אך הבה נלכה הלאה: בלכתנו כה באורח התורה, מצאנו בעבור האדם מצבו בכללות הבריאה: לא אלקים, ולא עבד יהיה האדם לתבל ארצו, רק אח, אח עובד עם כלם יחד, אך בכור הוא לפי תכן והיקף עבודתו; סוכן כל התבל הנהו, ועליו לכבד כל דבר ולפעול לתועלתו כפי רצון ה'. רק מה', אשר האציל עליו נוכחו נתנה לו גם הצדקה והזכות. לרכוש לו את תבל-הארצי, אך לפי המשפט- צדק הזה, עליו לשמור גם את החוב המוטל עליו, לקחת רק את המותר לו ולהשתמש בו רק לפי רצון הנותן; לכן \"טוב\" יחשב בעיניו רק זאת, אשר תתאים עם רצון ה' והתעודה אשר התוה לכל יציר נברא; \"ורע\" רק הדבר שהוא למורת רוחו, אבל לא \"טוב ורע\" המוצא חן בעיני האדם או אשר תקוץ נפשו בו, לא זה הוא \"הטוב\", אשר יתאים רק עם נטיותיו ותאוותיו, \"והרע\" אשר כמו זר נחשב לו, או לפי רצון עצמו, מבלי הבט על רצון ה' ומבלי שים לב, אם תתאים עם תכלית הדבר אם לא;",
            "כי לא התאוה ומלאת החשק וההנאה, לא השררה והבחירה בת שרירות הלב, הנן מטרת האדם בארץ; - רק כל דבר, גם תאוותיו גם צרכי גופו עליו להביא לידי כשרון תחת פקודת ה' ורצונו, ולהביט עליהם כעל אמצעים לתעודתו; — אכן עם בחירתו החפשית נתן למו, בתור אפשרות, יחד גם תעתועי \"היצר\",",
            "ועליו להכנע בבחירה חפשית, תחת החוק המרומם והנעלה, אשר כל היצורים יסורו למשמעתו בהכרח — כי ברצותו יוכל להנזר ממנו — ע\"י החלק הבהמי אשר בו וצרכי גופו, לבו נמשך בתשוקה \"להנאה ותענוג\", משוחד הנהו מתאוה וחמדה על ידי רגש הנועם, אשר אהבת ה' נתן לעזר לצרכי החיים, והוא יעמול להשיג את \"ההנאה\" לא לשם אמצעי לבד, רק בתור \"תכלית\" — ע\"י ממשלת הרוח מרחפת סכנת \"הגאוה\", יען כי בכחו להכיר את תכלית הדברים ולשנות אותם כחפצו ולמשול עליהם, ידמה בלבו, כי הוא אדונם, הוא השליט לבדו. את ה' ישכח, ישכח, כי כל דבר קנין ה', נועד לתעודה ותכלית, וממנו הם שאולים לו, ויתברך בלבבו כי רק לו המשפט להכניע אותם תחת רצון עצמו, חטאת ומרי!— אם כל התאמצותו והשתדלותו הנה רק תאוות בהמיות והרוח, חלק אלוה ממעל, כה ישפל, עד כי תחת היות מושל על בעלי החיים, יהיה עבד למו, לבקש רק את הדברים, אשר בעלי החיים ידרשו למלאות חשקם; — אז יעמוד לפנינו האדם בתכונת חיה טורפת ומסוכנת אין דומה לה, יען חמוש הנהו ברוח — והעולם איננו בטוח מפני שרירות לנו. ",
            "תורתנו לא תזכיר התגלות רצון ה' לבן אדם עבור האנושית בכללה, יען התגלות כזאת נתנה רק לעם מיוחד ותורת האדם נכללה בה מחדש.",
            "— מצוה אחת בשם \"מצות החנוך\" הופיעה, ועל ידה נלמוד לדעת מה הוא האדם וחנוכו עפ\"י ה', ובעת אשר נתן ה' לאדם את הארץ לנחלה וידבר תחת רגליו את \"ההנאה\", נאסרה עליו הנאה אחת, מבלי גלות הטעם והסבה לזה, רק יען כי כן הוא רצון ה', כי הלא על האדם להכנע תחתיו, ולחכמה תחשב לו למלאות רצון ה' רצון אלקיו, ואם נעשה ונשמע רק אז יען כי נבין את זאת, יען כי גם אנחנו בשכלנו נמצא אותו נכון וישר לפנינו, הזאת תקרא סור למשמעת ה'? הלא באופן הזה נסור למשמעת רצוננו לבד.— \"בקשת ההנאה\" מעוררת תאוה וחמדה; אמנם הלא נעים הוא \"מתוק\" הוא ותאוה לעינים, גאות הרוח תשלח את רסן התשוקה חפשי באמרה: \"הלא גם לנו רוח חכמה ודעת! וכבני אלים נוכל בעצמנו לדעת את הטוב ואת הרע! הלא אין נקל מזה? הלא כה \"מתוק\" הוא, האם לא \"טוב\" הוא?! הלא התבל ומלואה לנו היא!— \"טוב\" הוא לאדם \"המתוק\", ורע — רק את אשר ימר לו\"! אבל זאת היא אם כל חטאת! ה' יתגלה ויופיע בתור שופט צדק, אבל גם בתור אב רחמן ומחנך! שופט — האם לא לו היא התבל ומלואה? האם לא מידו, ורק מידו, לנו הכח והמשפט לרכוש ולהנות? ואם גם פעם אחת נשתמש עם הכח הזה שלא כדת, אם אך פעם נשלח ידנו אל הדבר הנאסר לנו, האם לא נאבד בזה הזכות להיות ולחיות בתבל? \"ביום אכלך ממנו מות תמות\" — הזהיר השופט צדק את האדם מראש, אך את העונש במלואו לא הביא ה' על האדם בעקב החטא, אשר על ידו ירד פלאים, רק חפץ לחנכו כאב רחמן; ",
            "הדרך המוביל אל ההנאה הכביד עליו (\"בזעת אפיך תאכל לחם\") לבל יוסיף לרוות את תאוותיו הבהמיות ולמען השפיל את גאותו; ולהשיב את האדם אל ה' בלבו ובפעולותיו, בדעתו כי גבול וקצב לכחו ויכלתו, וכי אחרת היא תעודתו, וגדלו ממעל להדברים, היכולים להיות נתונים לו או להלקח ממנו. — ככה מתחנך כל אחד מאתנו עוד גם עתה. על ידי מנת גורלנו, נלמוד לדעת, כי יחנכנו ה' כאב רחמן. תם וישר יבוא כל אחד מאתנו בעולם העובר, ראוי ומוכשר לעלות למדרגה גבוהה מעל גבוהה בגודל האדם; כי נולדת בשעה כזאת, במקום כזה ותחת מסבות כאלה וכאלה, מהורים ובחברת אחים כהמה, עם מדת כחות הרוח והגוף ואמצעים חיצוניים, כי תמצא לך מורים, מכירים ואוהבים כאלה, עליך לצייר ברעיונך דמיון נשגב, כי זה הוא גם לך \"העדן\" אשר שמך ה' בו. — אבל השמר לך, פן ירום לבבך ותשכח צור ילדך ותדבק באלה בתור טוב נצחי, אשר הנמו באמת רק אמצעים עוברים; ואם ככה עשית — צרות רבות ורעות ישיגוך בחייך, אשר הבאת לך לבדך, והנה תכרינה לך אזן לשמוע, כי הכל כאשר לכל: הורים, אחים ואחיות, אוהבים ומכירים, כסף ורכוש, גוף ורוח, נתנו לך רק מה' — שאתה ושלך שלו! — ועליך לשוות לנגד עיניך תמיד, כי כל הטוב הזה, המה אמצעים שאולים בידך למלאות רצון ה'. --- ",
            "אבל החופש יעמוד לשטן נגד פעולת \"החנוך; בעבודה תמצא הגאוה קן לה \"ושלי\" יקרא האדם להאדמה אשר יזבול, יחרוש ויזרע אותה: בזעת אפו (קין); הדאגה היתרה בצרכי; הגויה, אשר תקח לה את רובי עתותי החיים, היא תרים לכל לראש את הנפש הבהמית באדם האדם יראה בעצמו רק את התשוקה הבהמית לבדה, וישתמש עם רוחו בתור אמצעי להשביע ולרוות את כל חפציה בו. — האנושית באדם תרד ותפול (בדמיון הנפלים)! הדבר אשר היה יכול להעלות עוד הפעם את בן האדם אל מעלתו, הלא הוא דעת אלקים, כי הוא אדון יחיד ומיוחד ואב, וכל הנמצאים המה ברואים ועבדי ה', ומזה להתבונן על עצמו כי גם הוא עבד ובן, ההכרה הזאת זה כבר הועמה בלבב האדם, יען וביען האדם, כאשר יחדול מחשוב עצמו לעמוד חזק בתבל ארצו ולסוכנה, כל עוד, אשר מגמתו להשתמש עם הכל ונגד הכל רק למלאות רצון עצמו ולבלי למלאות רצון ה' ויחדל מהיות עוד עבד ה', או אז, במהרה יחל להביט על כל אחד מהיצורים והכחות המקיפים אותו כי לא עבדי ה' המה עוד, רק דברים עצמים וכחות נכנעים תחת האדם וסרים למשמעתו למלאות רק שפקו ולהגדיל רכושו והנאתו, באמרו, כי רק כחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה. הוא לא ישים עין עוד על חוק ה' הכללי, אשר אותו יעבדו כל היצורים, ולנגד עיניו כשכר נבלים יתפוצץ העולם לאלילים רבים, לפי מכסת הכחות הפועלים אשר יראה; לפי דעתו, לא תזרח לו השמש, לא ירעם בגלגל, לא יאיר לו הברק, לא תכסה האדמה מכסה דשא, לא יסער לו הסער, לא ידבקו ויתחברו יחד כהות הנמצאים ולא יולידו בדמותם, בגלל כי מוכרחים לעשות כזאת - רק יען כי כה יחפצו! — יען כי מלבו כליל חלף החוק ואיננו, — והוא, בהיות אדיר חפצו והשתדלותו רק לרכוש ולהנות, יתהפך מן הוא והלאה לעבד הנמצאים, אשר מידם יקבל את ברכת הקנין וההנאה, יכרע ברך אל היצורים (אנוש), המשפיעים לו אך הטוב בעיניו, עד כי בדעתו את עוז ותעצומות חשקו ונטיות לבבו יכבד גם אותם כבני אלים, — ויען כי בהשקפתו זאת יתבונן על כל היצורים מסביב לו, כי אינם עוד עבדים לתכלית חוק כללי בתבל, רק לכחות העומדים ברשות עצמם, אשר מידם לו השלטון, הקנין וההנאה; הוא מצא לו עד מהרה כי בקשות השלטון וההנאה אינן עוד נטיות בהמיות העומדות מתחת למדרגת האדם, רק אלקיות הנה, בתור תכלית האדם ומטרתו בחיים. — לו נחם על הרעה, לו שב אל על, כי אז דעת ה' היחיד יכול להרימהו שנית אל מעלת האדם ושלמות תעודתו, אך רוב האלילים הביאו את האדם לידי אבדן מציאותו, ויכרו קבר לאנושיותו, מבלי יוסיף קום עוד. הדור ההוא היה דור, אשר משחתו בו מום בו לא ירצה עוד, כליון חרוץ היה חלקו בחיים להשמידו מתחת שמי ה'. אך ראש בית אב אחד, אשר התהלך את האלהים האל היחיד, למד גם פעל צדק ויכניע בקרבו את התכונה הבהמית וימשול עליה; הוא מצא חן בעיני ה', הוא ומשפחתו נצלו, למען הקים מחדש זרע להאדם והאנושית בכללה. — נח. — "
        ],
        [
            "הדור החדש, אשר עליו היה להכיר ולדעת ולהתבונן בחרדת קדש, כי ה' הוא אדון שופט ומושיע, שכח עוד מעט את הלמוד הזה. — על האדמה אשר נתנה לו למנה מחדש, חפץ האדם להתנשא בגאותו עוד הפעם לאדון ומושל עליה. בכחו אשר הכניע בו את הטבע, האמין כי גם מבלעדי ה' יוכל לכונן את קיומו; — מני אז תחל תולדות בני אדם (געשיכטע). ה' לא רצה עוד להכות את כל חי ולמחות את האדם מעל פני האדמה, רק לגדלו ולחנכו ללמד את כל משפחות האדם דעת אלקים ודעת עצמו, ע\"י הנסיון (ערפאהרונג). - אל מדרגת משחתי הדור הרע, אשר בגללו הביא ה' מבול על הארץ, לא יגיעו עוד לעולם כל משפחות האדם יחד, יען ה' גזר אומר כי בני האדם יהיו מפוזרים ומפורדים בתבל, ורק לאט יתפשט האדם על פני הארץ ולא יהיה משפחה אחת, רק משפחות האדמה, כי אז בהשחת האחת בקצה הארץ האחד, לא תגע במהרה לרעה ברעותה הטובה ממנה בקצהו השני, ולא תשחית את כללות האדם. — מפוזר ומפורד יהיה, למען יחדש האדם כנשר נעוריו ע\"י עצמו, ושבט האנשים אשר נחלש ממרוצתו אחרי דמיוני ותעתועי האדם והנהו בכל רע, יפנה מקום לשבט החזק ממנו ואשר כחו חדש עמדו.",
            "— מפוזר ומפורד יהיה, ובכל מקום יפנה לבו לכונן שמה הלך נפשו, למען יבחנו כשרונות רוח האדם בכל האופנים לכונן מצבו מול פני הטבע. לזאת התחדשו פני האדמה אחרי הכליון החרוץ ונערכו אל תכנית חנוך כזה (ערצי־הונגספלאן); שונה היא תכונת הארץ לפי האקלימים וחלקי האדמה בריחי ארץ, ימים ונהרות, הרים ובקעות, מדבר וערבה, עד כי בכל מקום, אשר ידמה האדם, כי שמה הנהו האדון, הנה חלקת האדמה הזאת היא תאלפהו דעת ותעריך לו דרכי חייו למלאות ידו בעבודה ולעשות כל דבר לפי האקלים ותכונת המקום, והוא יפעל וישנה גם את תכונת האדם הפנימית, את גויתו, את השקפותיו, הלך נפשו ונטיותיו, ורק על ידו לכונן את שפתו עפ\"י ידיעותיו ונסיונותיו הרבים, עד כי תכונת המקום תמשול בו. — ע\"י הנסיון יתחנך להבין את ערך עצמו וערך דעת את ה'. ילמוד, כי ה', הוא אל יחיד, מושל בכל, על הטבע ועל חיי האדם. ילמוד, כי תעודת האדם גבוה ונשאה מלרכוש ולהנות.",
            " — מני אז עם ועם יתיצבו ויופיעו על פני במת התולדה, כל אחד ואחד מהם יביא עמו כח ותכונה חדשה מרוח האדם, ואת שניהם יאמן וינסה לכבוש לו \"רכוש והנאה\" במלחמתו עם הטבע, ועם כחו ורוחו יחד יתאמץ, כי כל אשר כבש והתנחל לו, יקום בידו לנחלת עולמים. — אך יד גבוהה ונשאה, יד ה', אשר היא בכל משלה ותנהל מערכת פעולת האדם, תפיל למשואות ותפר את מחשבתם אשר יזמו לבנות לעולם מגדלים בשמים ורוח עברה בהם ואינם, — ולעיניהם יראה נפלאות, כי יוציא ויפתח מהדבר הקטן שבקטנים, לעיני האדם המשתאה, גדולות ונצורות, ואם דור אחד יעפיל לעלות אל מרום הפסגה של הקנין וההנאה וכמו רמים יבנה גדולתו, הנה מפני הגדולה הזאת בעצמה ועל ידה, ירד פלאים ויכחד מהעולם, ויפנה הדרך לדור חדש להביא גם אותו לידי נסיון. — על פי הנהגת ה' תוצאות כל אלה הנסיונות תביאנה את הדור יבוא לידי הכרה נאמנה;— ואחרי אשר בחנו את כל אלה, וכל עם ועם על ידי עליתו וירידתו כתב בספר תולדות בני אדם, כי \"הבל\" הוא גודל האדם, וכי גוי ואדם יחד יתמו לריק כחם לכונן אשרם לנצח על ידי הרכוש והגדולה — כאשר יפלו תחתיהם מגדלי החמס, הקנין והנאה, אשר יזמו לעשות;— וכי רק זה יעמוד לעד, את אשר בנו האנשים בכחם לאלוה, בנין עולם בצדק ואהבה — וממעל לחרבות חמס-אדם ודמיון כוזב, לחשוב כי כל הברואים ובאחרונה גם האדם יוכל לשבת על כסא מלכות הנוסד על חיי האדם להיות כאלקים, דור אחרון על עפר יקום, אשר ילמוד לדעת כי מהבל המה גם יחד, והאלילים כליל יחלפו — וישא עיניו למרום אל. האל היחיד ומיוחד — הרגש והתשוקה הנעלה לגודל האדם האמתי יתעורר עוד הפעם, להשיג גם את הקנין גם את ההנאה רק בתור אמצעי — מין האדם המפוזר ומפרד יתאחד עוד הפעם להיות תמים יחד, והנסיון והרגש הנעלה הזה יחדרו בכל אפסי ארץ, ועל משואות הזמן העבר, מין האנושי יתבשל כל צרכו להיות ראוי ומוכשר אל השאלה כהוגן, מבלי ישאל עוד: מה לנו לעשות למען נהיה מאושרים? רק לשאול: בעוד אנחנו מאושרים, בעוד יש לנו כל, בעוד שפע הברכה בידינו הוא, מה לנו לעשות עם הברכה הזאת? ואז —",
            "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, ",
            "ונשא מגבעות, ונהרו אליו כל הגוים, ",
            "והלכו עמים רבים ואמרו:",
            "לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלהי יעקב,",
            "ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו;",
            "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.",
            "ושפט בין הגוים, והוכיח לעמים רבים,",
            "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות,",
            "לא ישא גוי אל גוי חרב,",
            "ולא ילמדו עוד מלחמה,",
            "בית יעקב! לכו ונלכה באור ה'!— ",
            "כי נטשתה עמך, בית יעקב —",
            "כי מלאו מקדם, ועוננים בפלשתים,",
            "ובילדי נכרים ישפיקו.",
            "ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאוצרותיו;",
            "ותמלא ארצו סוסים ואין קצה למרכבותיו;",
            "ותמלא ארצו אלילים, ",
            "למעשה ידיו ישתחוו, לאשר עשו אצבעותיו. ",
            "וישח אדם — וישפל איש; ואל תשא להם! ",
            "בוא בצור, והטמן בעפר, — ",
            "מפני פחד ה' ומהדר גאנו.",
            "עיני גבהות אדם שפל, ",
            "ושח רום אנשים,",
            "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא.",
            "כי יום לה' צבאות,",
            "על כל גאה ורם, ועל כל נשא ",
            "— ושפל!",
            "ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים ",
            "ועל כל אלוני הבשן;",
            "ועל כל ההרים הרמים, ועל כל הגבעות הנשאות, ",
            "ועל כל מגדל גבה, ועל כל חומה בצורה, ",
            "ועל כל אניות תרשיש, ועל כל שכיות החמדה; — ",
            "ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים, ",
            "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא; — ",
            "והאלילים כליל יחלוף. ",
            "ובאו במערות צורים ובמחלות עפר ' ",
            "מפני פחד ה' ומהדר גאונו, — ",
            "בקומו לערץ הארץ. ",
            "ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו",
            " ואת אלילי זהבו,",
            "אשר עשו לו, להשתחות לחפר פרות ולעטלפים;",
            "לבוא בנקרות הצורים ובסעפי הסלעים,",
            "מפני פחד ה' ומהדר גאונו,",
            "בקומו לערץ הארץ. ",
            "- וכאשר השלמת לקרוא בעלי הספר מתולדות בני אדם והתבוננת בהם די בינה לעתים, אז קרא בקול עם דברי הקהלת: ",
            "הבל הבלים! הכל הבל! מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש?! ",
            "דור הולך, ודור בא, והארץ לעולם עומדת; — ",
            "וזרח השמש, — ובא השמש, — ואל מקומו שואף זורח הוא שם; ",
            "הולך אל דרום — וסובב אל צפון, — ",
            "סובב סובב הולך הרוח, — ועל סביבותיו שב הרוח, ",
            "כל הנחלים הולכים אל הים, והים איננו מלא ;אל מקום, שהנחלים הולכים,",
            " שם הם שבים ללכת.",
            "",
            "לא תשבע עין לראות, ולא תמלא אזן משמע;",
            "מה שהיה — הוא שיהיה; ומה שנעשה — הוא: שיעשה; —",
            "ואין כל חדש תחת השמש.",
            "יש דבר שיאמר: \"ראה זה חדש הוא!\" כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו.",
            "אין זכרון לראשונים,",
            "וגם לאחרונים שיהיו לא יהיה להם זכרון",
            "עם שיהיו לאחרונה. —",
            "ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמים, ",
            "הוא ענין רע — נתן אלקים לבני האדם",
            "לענות בו.",
            "ראיתי את כל המעשים, שנעשו תחת השמש,",
            "והנה הכל הבל ורעות רוח!",
            "מעות! — לא יוכל לתקן. — ",
            "וחסרון! — לא יוכל להמנות. —",
            "סוף דבר, הכל נשמע,",
            "את האלקים ירא,",
            "ואת מצותיו שמור",
            "כי \"זה כל האדם\". —",
            "ה'! מעון אתה! היית לנו ",
            "בדור ודור;— ",
            "בטרם הרים ילדו, ותחולל ארץ ותבל! ",
            "ומעולם עד עולם — ! ",
            "אתה אל",
            "תשב אנוש עד דכא — ",
            "ותאמר: — \"שובו בני אדם\"! ",
            "כי אלף שנים, בעיניך,",
            "כיום אתמול, כי יעבור, ",
            "ואשמורה בלילה. — ",
            "זרמתם, ",
            "— שנה יהיו; ",
            "— בבקר כחציר יחלוף, ",
            "בבקר יציץ וחלף, — ",
            "לערב — ימולל — ויבש. — ",
            "אלהים! יחננו ויברכנו,",
            "יאר פניו אתנו סלה! ",
            "דעת בארץ דרכך,",
            "בכל גוים ישועתך, ",
            "יודוך עמים, אלהים,",
            "יודוך עמים כלם, ",
            "ישמחו וירננו לאמים, ",
            "כי תשפוט עמים מישור ולאמים,",
            "בארץ תנחם סלה, — ",
            "יודוך עמים, אלקים,",
            "יודוך עמים כלם. ",
            "ארץ נתנה יבולה,",
            "יברכנו אלהים, אלהינו; ",
            "יברכנו אלהים, וייראו אותו ",
            "כל אפסי ארץ.",
            "נאם דוד בן ישי ",
            "ונאם הגבר, הקם על, ",
            "משיח, אלהי יעקב;",
            "נעים זמרות ישראל ",
            "רוח ה' דבר בי, ",
            "ומלתו, על לשוני, ",
            "אמר אלהי ישראל, ",
            "לי דבר צור ישראל: ",
            "מושל באדם צדיק, ",
            "מושל יראת אלהים. ",
            "וכאור בקר ",
            "יזרח שמש, ",
            "בקר לא עבות, ",
            "מנגה ממטר,",
            "דשא מארץ\". — ",
            "כי לא כן ביתי עם אל; ",
            "כי ברית עולם שם לי, ",
            "ערוכה בכל ושמורה, ",
            "כי כל ישעי",
            "וכל חפץ, ",
            "כי לא יצמיח ",
            "\"ובליעל\"",
            "כקוץ מונד כלהם, ",
            "כי לא ביד יקחו. ",
            "ואיש יגע בהם, ",
            "ימלא בחל ועץ חנית;",
            "ובאש,— שרף ישרפו,",
            "— בשבת"
        ],
        [
            "מתחלת הכתוב חזון הנביא ישעיהו, אשר הבאתי במכתבי העבר, הראית לדעת את המצב הנאמן הנועד לעם ישראל בהתפתחות העמים, גם לא שגית, בנימין אהובי. ",
            "— בעוד אשר מין האנושי נמסר אל החנוך על ידי הנסיון, להכיר וללמוד ולדעת את ה' ואת עצמותו ע\"י מנת גורלו, הואיל ה' להוציא לפועל ולכונן את מטרת החנוך הזאת ע\"י יסוד מוסד מיוחד לתכליתו. אחרי אשר הסירו את ה' מהסתפח בנחלת החיים והטבע, וימצאו את מקור החיים רק בקנין ומטרתו \"בהנאה\", בחשבם כי החיים המה תוצאות-רבוי תאוות האדם ונטיותיו, והטבע היא תוצאת אלילים רבים, אז יופיע בעולם גוי אחד בקרב לאומים, אשר ע\"י מנת גורלו וחייו הוכיח לעיני כל, כי ה' היחיד הוא מקור החיים האחד, וכי מלאת רצונו היא תכלית החיים האחת, אין זולתה. וגלוי הרצון הזה התחדש בקרב העם ההוא, להיות לו למרכז האחדות. לזאת נדרש היה עם בזה, אשר דל חלקו בחיים וחסר הקנינים, אשר יתר האנשים העפילו על ידם עלות מעלה בגודל עוזם וחוסן תפארתם בחיים. למראית עין ראינו את העם הזה כאלו כלה ונפסד חלילה בין לאומים רבים גדולים ועצומים ממנו, ורק נשא מה' אלקיו לבדו, ובנצחונותיו על כל הקמים עליו התגלה ה' בלי אמצעי בתור: בורא, שופט ואדון, בטבע ובתולדות בני אדם,",
            "ומצד השני, הואיל ה' בהתגלותו, כי העם הזה יקבל בתולדת עממותו שנית מידו כל האמצעים הדרושים לקיום האדם וגויי הארץ, ואת אלה, להחזיק רק בתור אמצעים אל תעודתו האחת: \"למלאות רצון ה'\". את הרצון הזה גלה להם, אל מלוא הרצון הזה יהיו נקשרים האשר והאסון שלהם הנחשבים בעיני העמים לאשר או אסון, ואם כן על ידי מנת גורל העם הזה ומפעליו יתודעו בלי אמצעי: ידיעת ה' והכרת תעודת האדם, תחת אשר בדרך אחרת ורק על ידי ממוצע של הנסיון בתולדות בני האדם, יודע כל אלה למין האנושי;",
            " \"ה' בורא כל היצורים, מחוקק, שופט, תוכן עלילות, מכלכל חיים, אב, כל הנבראים בניו, עבדיו, גם האדם בן ועבד לו, ומידו הכל לו, והכל כאשר לכל נועדו רק למלאות רצונו, זאת לבד די לשכלל את החיים,",
            "והשאר יתן ה' בתור אמצעי למלאות את התעודה הזאת\" ",
            "— לכן הוא עם אשר \"ה\" הוא \"אלהים\" לו, הלא הוא: את ה' הקורא \"באהבה\" לכל מין האנושי לעבודתו, את ה' המחנך את מין האנושי בכל חליפות הזמנים והעתים. יכיר וידע כי ה' הוא \"אלהיו\" לבדו, כי הוא לבדו מיסד, מנהל ומניע את רעיוניו, רגשותיו, דבריו ופעולותיו, כי אך מידו הכל לו, אליו ועם כלם יחד יתרומם על.",
            " על ידי העם הזה הושתה אבן הפנה לבנין האנושי מחדש, בו נוסדה הכרת ה' ותעודת האדם, וע\"י מנת גורלו וקיומו התגלה ה' להיות לאות ולמופת לאזהרה ולחנוך. ",
            "אך בעבור זה עליו להיות נבדל ונפרד מכלם לבל יתערב בגוים ובמעלליהם, למען לא יאבד יתרו בו ולבל יכלה כמוהם באלילי הרכוש וההנאה, עד כי באחרית הימים ע\"י למוד הנסיון ועם־המופת הזה, כל משפחות האדמה שכם אחד תפנינה יחד אל ה' המיוחד. — בתור מקור חייהם ותקומתם",
            "ואז יהיה ה' אהד ושמו אחד, אז — מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים",
            "ה' מסעי בא וזרח משעיר למו, ",
            "הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש, ",
            "מימינו — אש דת למו. ",
            "אף חובב עמים, ",
            "כל קדושיו בידך; ",
            "והם תכו לרגלך, ",
            "ישא מדברותיך; ",
            "תורה צוה לנו משה, ",
            "מורשה קהלת יעקב."
        ],
        [
            "אל התכלית הנעלה הזאת בתחלת התולדה, נבחר איש אחד לאב העם הזה — אברהם, גם בחייו הפרטים היה הוא חותם תכנית העם, אשר מחלציו יצא והקורות אותו. — ה' המיוחד, אשר בין המון תעתועי האלילים של הקנין וההנאה הכירו לדעת, אל שדי זה, קרא את אב המון גוים אליו, — ולמען אהבתו, עזב אברהם את ארצו, את מולדתו, משפחתו, בית אביו וכל דבר היקר ואהוב בעיני האדם — וילך אחריו. ממנו קבל את התעודה, להיות אב לעם אשר עליו נאמר: \"ונברכו בו כל גויי הארץ וגו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט\"; בדרכו זה הלך אברהם ויוציא לפועל את אהבתו לה' המיוחד באהבתו לבניו, להאנשים כאחים לו, ויכלכל ויציל ויורה, בכל מקום אשר היה לאל ידו, ויתפלל בעדם אל ה', שופט כל הארץ. — והוא, אל שדי, אשר למענו עזב אברהם את הכל והלך אחריו אל ארץ נכריה, הוא היה למגן ומחסה בעדו על כל מסעיו, ויברכהו, כי כל הטוב והברכה יקבל רק מידו, למען השתמש במו רק לאשר העולם. ",
            "אל \"האהבה\" הזאת גלותה גם \"האמונה\", הבטחון הזה כסלע איתן לא ימוט לעולם ואשר בו צדיק ונשגב באמונתו יחיה, כי כל אשר נשמה באפו נשא מאת ה', ויחזיק בתומתו למלאות חוקיו ומשפטיו, אם גם בחיי אדמות לא יראה שכר טוב בעמלו, גם \"יראה\" יראת ה', אשר בגללה, בכל רגע נכון הוא להשיב בלי כל תלונה לאל עליון את היקר לו בתבל, בדעתו כי אך מידו הוא לו. — הדעת וההכרה ותעודת החיים הזאת הנחיל ליצחק בגו וליעקב נכדו, האחד הצטין בבחינת \"יראה\" (עקדה) והשני בבחינת \"אמונה\" — (אכן יש ה'). ",
            "ויתהלכו מגוי אל גוי מממלכה אל עם אחר  לא הניח אדם לעשקם ויוכח עליהם מלכים:  \"אל תגעו במשיחי! ולנביאי אל תרעו —.\"  ",
            "כה נגלה ה' \"באל שדי' אל האבות בחייהם הפרטיים, ע\"י ההשגחה הנסתרת, עד כי גדלו ויהיו למשפחת שבעים נפש. הם היו ראש פנת עם ישראל, אבל מזרע קדש אלה יתגדל ויתחנך העם הזה להיות מוכשר לתעודתו הנעלה לימים יוצרו. ונהפך הוא מכל העמים האחרים, כי עליו היה להתעתד אל לאומיותו ע\"י החנוך בבית הספר של עמל ותלאה, עליו היה להתנצל בתחלה מעליו את כל הקנינים החיצונים אשר יעשו לאומים ללאומים, אשר יעשו את בן האדם לאיש באנשים; עד כי יאבד את הכל גם את החופש, רק עליו לשמור את המדות הטובות ומצות ה' ולבטוח בו, — ואז, לקבל מיד ה' כל דבר מחדש. ",
            "- מצרים, אשר עמד אז על דום מעלת השלמות של מעשי אנוש ותחבולותיו וישמח אלי גיל על רום עוזו והדר כבודו, מצרים, אשר חשב אדמתו ונהרותיו לאלהיו, הארץ הזאת היתה לו כור עוני לצרפו ולחנכו אל תעודתו בימים יוצרו. — בגלל גמול והכרת טובה אשר נעשה לארץ הזאת על ידם נקראו שמה, בתור אורחים נאחזו בארץ. אבל ארץ מצרים אשר נתנה כבוד אלקים רק לרכוש וקנין, היא לא ידעה את ה', לא הכירה לדעת, כי המין האנושי כלם בני אל חי, בגאותם וגאונם בזו לזכות אורח ומשפט האדם ויכניעו את ישראל לעבדים. - ישראל, אשר פרו ורבו ויגדלו במאד, ירד פלאים, ולעומתם המצרים גברו גם עתקו חיל ויתגאו על הודם וכבודם וילעגו למסת נקיים, אז, הופיע ה' אלקי ישראל ",
            "\"הנה ה' רכב על עב קל וגו' ",
            "ונעו אלילי מצרים מפניו\". — ",
            "הוא נגלה כבורא יחיד ומיוחד, כאדון הטבע, אף כי כבר כבשוה ידי אדם, כאלהים בחיי העמים, כאל פודה ומציל ושופט רמים. כבוד מצרים השפיל עד עפר ויחתו מפני רום כבוד עם, אשד ה' אלהיו עמו, ה' אלהי ישראל דבר, בריחי מצרים נגדעו - ויוציא את עמו בכושרות. מיד ה' קבל את החופש, את הלאומית, ולתכלית כל זאת, התגלות רצונו בעד חיי האדם — את \"התורה\". על ידי הכור עוני במצרים ועל ידי החנוך במדבר, השתלמה בקרב רוח העם הזה \"האמונה\" הנאמנה, להשליך יהבם על ה', אל כל אשר יפנו, על פיו יסעו ועל פיו יחנו. ",
            "\"במדבר\" קבל את התורה, ועל ידה, בלי ארץ, בלי אחוזת נחלה — במדבר וישימון נהיה לעם. - \"גוי\" אשר נשמתו היא \"התורה\"; על ידה הנהו \"ממלכת כהנים\", כמו \"הכהן\" בין העם, כן הוא \"עם\" בין המין האנושי, אשר תורת אלהיו עמו ושומר הוא מצותיו. \"גוי קדוש\" מבלי התערב בגוים וללמוד מעשיהם, לשמור בחייו קדושת האנושית. \"התורה\", מלאת רצון ה', היתה לו אחוזת נחלה ומטרה בחיים - לכן לאומיותו איננה נקשרה בדבר העובר והחלוף, איננה עומדת ביחס ותנאי עם כל הדברים המקריים; רק נצח, תעמוד לעד כרוח ודבר ה'. ",
            "— אבל גם בתור \"עם\" עליו לבוא ולהתיצב בין העמים, בתכונת \"עם\" יראה ללאומים, כי ה' הוא הטוב ומטיב, מקור כל הברכות; כי אם נקדש נפשנו למלאות רצונו, נקבל מיד ה' בתור אמצעים גם את שפע הברכה החשובה והיקרה בעיני האדם, כי כל זאת תספיק לכונן את החיים על מוסדות נאמנים. לכן נתנה לעם הזה ארץ ירושת נחלה גם סדר ומשטר במדינה, אבל לא לשם תכלית ומטרה רק בתור אמצעי ויכולת למלאות את התורה, ולכן התנאי האחד להצלחת ישראל בארץ אחוזתו היתה רק \"שמירת התורה\". עליו להיות שונה ונבדל מיתר העמים גם בעתותי האשר וההצלחה, למען לא ילמוד מהם לחשוב תועה, כי הצלהתו היא מטרת חייו, ולבל יכלה ויאבד כמוהם בא לקיות הקנין וההנאה. ",
            "— מה נהדר מראה עם כזה, בהגיעו אל רום מעלת תעודתו! ה' המיוחד, רק הוא לבדו אדונו ואביו; ובני העם כלם כאחד אחים המה בני אל חי, ולמלאות רצון ה' בצדק ואהבה, היא לבדה גדולתו, ובעקב הפעולה הזאת יקבלו בתור אמצעי מידו את שפע ברכתו. ",
            "מה טובו אהליך יעקב ",
            "משכנותיך ישראל! ",
            "כנחלים נטיו, ",
            "כגנות עלי נהר, ",
            "כאהלים, נטע ה', ",
            "כארזים עלי־מים; ",
            "יזל מים מדליו, ",
            "וזרעו במים רבים. ",
            "וירם מאגג מלכו, ",
            "ותנשא מלכותו, — — —. ",
            "לא הביט און ביעקב, ",
            "ולא ראה עמל בישראל; ",
            "ה' אלקיו עמו, ",
            "ותרועת מלך בו; ",
            "אל מוציאם ממצרים, ",
            "כתועפות ראם לו! ",
            "כי לא נחש ביעקב, ",
            "ולא קסם בישראל. — ",
            "כעת — יאמר  ",
            "מה פעל אל. — ליעקב ולישראל"
        ],
        [
            "תכנית הרעיון הזה, למלאות את תעודתו בעתותי האשר וההצלחה ארכה רק זמן מצער. הרועה הנאמן לעדתו, משה רבנו, אדון הנביאים, נבא גם הגיד לעמו, את אשר יקרהו בימים יוצרו, כי על אדמת ה' ישכחו את צור מחוללם, וכי ע\"י הבלי הגוים ושפע הברכה, לבם יהיה נפתה ללכת אחרי תעתועי הקנין וההנאה ויאחזו בם וישכחו את תעודתם הרוממה; — ותבוא ותגיע העת אשר הנביא התאונן מרה: \"מספר עריך היו אלהיך יהודה!\" לכן נלקחו ממנו בחזקת היד שפע הברכה, ההון והנחלה, גם חלקת האדמה אשר היתה למו לאבן נגף ויגרשו מארץ אחוזתם, ארץ האשר וההצלחה, יען רם לבבם ויתרחקו מתעודתם; בגולה הלכו ולא הצילו מכל חמודותיהם שהיו להם, רק את רוח אפם, חלקם בחיים הלא היא \"התורה\" ולא היה להם מאז שום דבר אשר יאחדם ויקשרם יחד רק \"ה' אלהיו ותעודתו\" אשר ישארו לעולמי עד, יען כי \"רוח\" המה. — תעודת ישראל אחרי חרבן ארצו וחיי המדינה לא אבדה את כחה ועזה, יען וביען כי הקנינים ההם היו רק אמצעים להתעודה הזאת, ונהפוך הוא, החרבן בעצמו והגלגל אשר הפך עליהם ה', הוא יסוד מוסד לבנין מנת גורלו להתגלות ה' והאנושית. ובגלות יחל באופן אחר למלאות את חובות התעודה הזאת.— אין חטא ועון אשר עשה ישראל בהיותו בחיי ממשלתו על אדמתו ואשם בם, אשר לא עשו כמוהו עמים אחדים במקומות מושבותם, בכל זאת אם ה' סבל והעלים עין מסוררים, חרה אפו רק בישראל ליסרהו קשה, יען לישראל אין כל תעודה אחרת רק להיות תם וישר ולהשתמר מכל התעתועים האלה, הלא \"ה' הוא אלהיו!\" — לכן מפלת ישראל זאת תכלכל בקרבה לקח טוב, כמו גדולת אשרו והצלחתו. בגלותו נפתח לפניו כר נרחב חדש לתעודתו ושמו הטוב, לכן בטרם צעדה רגלם בגולה להיות נודדים בין עמים רבים ובזמנים שונים נקבצו עוד הפעם על זמן קצר בבית אביהם, עוד הפעם על אדמת נחלתם על זמן מצער, למען יקשרו נפשם ביותר אל אחוזת נחלתם הרוחנית, זאת התורה מורשה קהלת יעקב, אשר מאז והלאה רק היא לבדה תשא גם תסבול אותם. ואז, בטרם עזב ישראל אדמתו וממשלתו, השאיר ענף אשר התרחק ממנו, למען יפעל בעד יושבי תבל השקועים ביון מצולת החטאת, עבודת אלילים רבים, חמם אדם והשחתת המדות, המורידים לארץ את הין ערך האדם ורום גדולתו, כי ילמדו לדעת, להכיר את האל האחד והאחות בין בני אדם גם יתרון האדם על הבעלי חיים, ויטיף מוסר להבדל מעל אלהיות הקנין וההנאה, אף לא יאחזו בהם לשם אמצעים לעבודת ה' - ובדורות הבאים פנה דרך להתקרב אל מטרת תולדות בני אדם — וישראל נפוץ ברחבי תבל בין עמים רבים ואקלימים שונים, למען ימלא באמונה בגולה את תעודתו הרוממה, ",
            "\"עוד הפעם במדבר\"! קול הנביא קורא: ",
            "קול קורא במדבר! פנו דרך ה'! ",
            "ישרו בערבה מסלה לאלהינו! ",
            "כל גיא ינשא, וכל הר וגבעה ישפלו, ",
            "והיה העקב למישור והרכסים לבקעה, ",
            "ונגלה כבוד ה', ",
            "וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר. ",
            "ויותר מבימי אשרו והצלחתו מלא את תפקידו בימי עניו ומרודו, בחיותו בגולה.— על ידי הגלות המר ייטיב בתחלה את עצמו —, הלא בעיניו ראה, כי נשבר כל גאון עזו, צבי תפארתו והדרו, אשר המה הועילו להותו ואחריהם נפתה לבו לכבדם כבני אלים וללכת אחרי התהו, ואיככה יכול עוד מני אז לחשוב את הקנין וההנאה ושכיות החמדה, כי אלהים חיים המה? — בלי ממשלה, בלי גאון, בלי יקר וחמדה, בלי מעשה אנוש ותחבולותיו, האמונה באל יחיד היתה שבטו ומשענתו סלה, והיא נטלה ונשאה אותו. והרוח ומלאת חוקי התורה תורת חיים, אוצר כל סגולה, שהיא נשארה לו לפליטה, נשאו אותו על אברתם לשמרו מכל רע, צרה וצוקה, לחץ, עמל ותלאה, אשר סבל משאון לאומים בשלהם רסן דמיונם חפשי. — ",
            "מדינות וממלכות מסביב לו, אשר בכחן וגבורתן ושיא תפארתן עשו להן שם בעולם נשמדו מתחת שמי ה' — וישראל עם קטן ודל בלי גאון וגובה נשאר חי וקים בתבל ארצה ע\"י אמונתו בה' ותורתו, ויחי עוד לנצח, ואיככה לא יכבד את אלהיו אלהי ישראל, הבורא היחיד, מושל בלאומים, ואת תורתו שהיא תעודת קיומו, נצחו ותוחלתו? ",
            "גם הוכיח לדעת כי הנסיון ע\"י הגלות והחנוך הזה לא היה לריק. — אלפי פעמים בכח וקסם דמיון תועה ומקסם שוא, הפותח שער לכל תאוה וחמדת החיים, נפתה לישראל הדרך לשפע הצלחת תבל ארצה, אם רק באומר אחד יתכחש בצור ישועתו ויסיר לבו מאל היחיד ומאחרי תורתו; אבל בכל עת תמיד השליך ארצה את המפתח, הפותח שער בנקל להשיג למכביר הקנינים אשר בעפר יסודם, — ויט שכמו לסבול צרות רבות ורעות, ויבז בלבו את הרכוש וההנאה אשר יתור לב האדם ויזנה אחריהם, ויקדש לה' כל כחו וחילו, גם הצלחתו המעטה, את כל קניניו והנפשות היקרות לו בחיים, אשה ובנים, הורים, אחים ואחיות וכל שמחות החיים, גם את נפשו נתן כפר דתו ואמונתו; — הוא כתב בדמי לבבו על כל עלה. מתולדות בני אדם את התורה הזאת: כי יאהב ויכבד רק האל האחד ומיוחד, כי יכיר וידע ערך האדם וגדלו, כי נעלים המה מהרכוש ומהנאה! הוא חתם בדם ברית, את אמונתו בה' ותורתו, גם ביסורים קשים ומרים ממות. כל קורות גלותו הנם מזבח, אשר הקריב עליו כל משכיות לבב אנוש וכל חמדת עין, אשר יזנו אחריהם המון אדם רב. הוא הקריב את כל אשר לו, בעד דת אלהים ותורתו ובין כל העמים וכל משפחות האדמה באפסי ארץ הקימו מזבחות כאלה להעלות עליהם זבחי רצון בדם ואש ותמרות עשן. — ומכל אלה האם לא ילמדו לדעת את ה', המכלכלם, המנטלם והמנשאם בצרות תכופות כאלה? — האם לא ילמדו באמונה כזאת את תעודת האדם? — ",
            "ואם גם יחדלו מזבחות כאלה להעלות עשן, אם גם נדחי ישראל ינוחו מעט מעמלם ומרגזם והעמים ילקחום לחסות בצלם, ויתנו להם זכות אזרח, לפתח בשובה ונחת את גדל חיי ישראל, אם ישראל ימלא אחרי דברי החוזה, בדבר חובתו לארץ מולדתו, ובכל מדינה ומדינה ידרשו את שלום הארץ והעיר אשר נאחזו בה,",
            " ובקרב אנשי תבל המבקשים להם רק רכוש וההנאה, ישראל יבלה ימיו בשלות השקט בצדק ומשפט ואהבת אדם, ואם גם מצב האדם ירד פלאים ללכת ארחות עקלקלות, לבקש להם רק תאות לבב וחמדת עין, בני ובנות ישראל ינובבו במדות טובות ומוסר השכל, תום ויושר. אם כל בתי אבות יחדלו מלטעת נטעי נעמנים זרע קדש, בני אל חי, בכל בית אב לישראל יבנה היכל ליראת שדי, אהבת ה' ובטחון בו. אם בכל מקום אהבת הבצע, ההנאה ואהבת עצמו תמצאנה קן למו, להיות מסבות להניע את פעולות האדם ותק עלילותיו, אך בכל יהודי, בחייו השאננים, נראה משל נאמן ולקח טוב, בצדק ואהבה, — אם היהודים בגלותם, יתיצבו לפנינו בשלות השקט בתור \"כהני ה'\" במקדש האנושית הטהורה. אהובי בנימין! מי יתן והיינו את אשר עלינו להיות!! אם חיינו יהיו דמות ותכנית תורתנו, מה רב כחנו לפעול ישועות בעד התכלית הכללית לחנוך האנושית!! בהשקט, אבל גבוה ונשא מאד מפעולתנו בעד התעודה הזאת ע\"י צרות ותלאות הגלות, נוכל לפעול אז ביתר עז להכרת התגלות ה' והאנושית!—",
            " בשנות ראינו רעה עמל ותלאה ולעג השאננים, לא היתה לאל ידנו להשיג זאת בעצם שלמותה, אך אם העתים אשר ישתנו לטוב תקראנה לנו, כי כל יהודי וכל יהודית על ידי חייהם הפרטיים והשאננים יהיו כהנים וכהנות במקדש ה' והאנושית הטהורה, אם עתידים אנחנו לתעודת רעיון נעלה ולקח טוב כזה, האם נוכל עוד, בנימין יקירי! להתאונן על מנת גורלנו?! — ",
            "הברו נשאי כלי ה'!  ",
            "כי לא בחפזון תצאו ",
            "ובמנוסה לא תלכון, ",
            "כי הילך לפניכם ה' ",
            "ומאספכם אלהי ישראל",
            "הנה, — ישכיל עבדי",
            "ירום ונשא וגבה מאד, ",
            "כאשר שממו עליך רבים:",
            "\"כן משחת מאיש ",
            "מראהו ותאיו מבני אדם\" ",
            "כן יזה גוים רבים, ",
            "עליו יקפצו מלכים פיהם, ",
            "כי אשר לא ספר להם ראו, ",
            "ואשר לא שמעו התבוננו. ",
            "מי האמין לשמעתנו!",
            "וזרוע ה', על מי נגלתה! ",
            "ויעל כיונק לפניו,",
            "וכשרש מארץ ציה, ",
            "לא תאר לו ולא הדר, ונראהו,",
            "ולא מראה, ונחמדהו; ",
            "נבזה וחדל אישים,",
            "איש מכאבות, וידוע חלי; — ",
            "וכמסתר פנים ממנו",
            "נבזה ולא חשבנהו, ",
            "אפן חלינו הוא נשא,",
            "ומכאבינו סבלם; ",
            "ואנחנו — חשבנהו נגוע,",
            "מכה אלהים ומענה! ",
            "והוא — מחלל מפשעינו,",
            "מדכא מעונותינו ",
            "מוסר שלומנו עליו ",
            "ובחברתו נרפא לנו, ",
            "כלנו כצאן תעינו,",
            "איש לדרכו פנינו;— ",
            "וה' הפגיע בו ",
            "את עון כלנו. ",
            "גש, והוא נענה ",
            "— ולא יפתח פיו, ",
            "כשה לטבח יוכל ",
            "נאלמה, — וכרחל לפני גזזיה ",
            "ולא יפתח פיו! ",
            "מעצר וממשפט לקח —",
            "ואת־דורו מי ישוחח! ",
            "כי נגזר מארץ חיים —",
            "מפשע עמי נגע למו, ",
            "ויתן את רשעים קברו ",
            "ואת עשיר במתיו, ",
            "על לא חמס עשה ",
            "ולא מרמה בפיו, ",
            "וה' חפץ דכאו החלי, ",
            "אם תשים אשם נפשו, ",
            "יראה זרע — יאריך ימים ",
            "וחפץ ה' בידו יצלח. ",
            "מעמל נפשו יראת,",
            "ישבע; ",
            "בדעתו יצדיק צדיק, ",
            "עבדי לרבים ועונותם הוא יסבול. ",
            "לכן אחלק לו ברבים,",
            "ואת עצומים יחלק שלל",
            "תחת אשר הערה למות נפשו ",
            "— ואת פשעים נמנה, ",
            "והוא חטא — רבים נשא ",
            "— ולפשעים יפגיע\". ",
            "רני עקרה לא ילדה,",
            "פצחי רנה וצהלי ",
            "לא חלה; ",
            "כי רבים בני שוממה ",
            "מבני בעולה, אמר ה'. ",
            "הרחיבי מקום אהלך,",
            "ויריעות משכנותיך — יטו ",
            "— אל תחשכי! ",
            "האריכי מיתריך ויתדתיך חזקי! ",
            "כי ימין ושמאול תפרצי ",
            "— וזרעך גוים יירש ",
            "וערים נשמות יושיבו. ",
            "אל תיראי כי לא תבושי! ",
            "ואל תכלמי כי לא תחפירי! ",
            "כי בשת עלומיך תשכחי,",
            "וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד. ",
            "כי בעליך עשיך, ה' צבאות שמו, ",
            "וגאלך קדוש ישראל, אלהי כל הארץ יקרא. ",
            "כי כאשה עזובה ועצובת רוח, קראך ה'. ",
            "ואשת נעורים כי תמאס אמר אלהיך. ",
            "ברגע קטן עזבתיך,",
            "וברחמים גדולים אקבצך. ",
            "כשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך",
            "ובחסד עולם רחמתיך, ",
            "אמר גאלך ה'. ",
            "כי מי נח זאת לי,",
            "אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ, ",
            "כן נשבעתי, ",
            "מקצף עליך ומנער בך. ",
            "כי ההרים ימושו,",
            "והגבעות תמוטינה",
            "וחסדי מאתך לא ימוש ",
            "וברית שלומי לא תמוט ",
            "— אמר מרחמך ה'. ",
            "עניה, סערה, לא נחמה! ",
            "הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ",
            "ויסדתיך בספירים. ",
            "ושמתי כדכד שמשתיך,",
            "ושעריך לאבני אקדח, ",
            "וכל גבולך לאבני חפץ ",
            "וכל בניך למודי ה',",
            "ורב שלום בניך.— ",
            "בצדקה תכונני, ",
            "רחקי מעשק כי לא תיראי,",
            "וממחתה כי לא תקרב אליך ",
            "גור יגור אפס מאותי ",
            "מי גר אתך עליך יפול? ",
            "הן אנכי בראתי חרש,",
            "נפח באש פחם",
            "ומוציא כלי למעשהו, ",
            "ואנכי בראתי",
            " משחית להבל!",
            "כל כלי יוצר עליך, לא יצלח. ",
            "וכל לשון, תקום אתך — למשפט — תרשיעי. ",
            "את נחלת עבדי ה'",
            "וצדקתם מאתי נאם ה'. ",
            "הוי כל צמא לכו למים ,לכו שברו ואכלו;",
            "ואשר אין לו כסף, ",
            "לכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר ",
            "יין וחלב! ",
            "למה תשקלו כסף בלוא לחם",
            "ויגיעכם בלוא לשבעה? ",
            "שמעו שמוע אלי ואכלו טוב, ",
            "ותתענג בדשן נפשכם. ",
            "הטו אזנכם ולכו אלי; שמעו ותהי נפשכם. ",
            "ואכרתה לכם ברית עולם,",
            "חסדי דוד הנאמנים; ",
            "הן עד לאומים נתתיו, ",
            "נגיד ומצוה לאמים. — ",
            "הן גוי, לא תדע, תקרא,",
            "וגוי לא ידעוך, אליך ירוצו, ",
            "למען ה' אלהיך, ולקדוש ישראל, כי פארך. ",
            "\"דרשו ה' בהמצאו, ",
            "קראהו בהיותו קרוב ",
            "\"יעזב רשע דרכו,",
            "ואיש און מחשבתיו, ",
            "\"וישב אל ה' ",
            "וירחמהו; ",
            "ואל אלהינו כי ירבה לסלוח\" — ",
            "\"כי לא מחשבותי מחשבותיכם,",
            "ולא דרכיכם דרכי נאם ה', ",
            "\"כי גבהו שמים מארץ,",
            "כן גבהו דרכי מדרכיכם",
            "ומחשבותי ממחשבותיכם. ",
            "כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים",
            "ושמה לא ישוב, ",
            "כי אם הרוה את הארץ והולידה ",
            "והצמיחה ",
            "ונתן זרע לזרע ולחם לאכול, כן יהיה ",
            "דברי אשר יצא מפי ",
            "לא ישוב אלי ריקם, ",
            "כי אם עשה את אשר חפצתי ",
            "והצליח אשר שלחתיו, ",
            "כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון. ",
            "ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה ",
            "וכל עצי השדה ימחאו כף, ",
            "תחת הנעצוץ יעלה ברוש, ",
            "תחת הסרפד יעלה הדס ",
            "והיה לה' לשם, ",
            "לאות עולם לא יכרת. — ",
            "כה אמר ה': שמרו משפט! ",
            "ועשו צדקה! קרובה ישועתי לבוא ",
            "וצדקתי להגלות ",
            "אשרי אנוש יעשה זאת ",
            "ובן אדם יחזיק בה, ",
            "ג) שומר שבת מחללו",
            "ושמר ידו מעשות כל רע. ",
            "ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' ",
            "אמר: \"הבדל יבדילני ה' מעל עמו\"! ",
            "ד) ואל יאמר הסריס \"הן אני עץ יבש!\"",
            "כי כה אמר ה' לסריסים, אשר ישמרו את שבתותי ",
            "ובחרו באשר חפצתי ",
            "ומחזיקים בבריתי, ",
            "ונתתי להם בביתי ובחומתי ",
            "יד ושם, טוב מבנים ומבנות, ",
            "שם עולם אתן לו אשר לא יכרת. ",
            "ובני הנכר הנלוים על ה', ",
            "לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות ",
            "לו לעבדים, ",
            "כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי, ",
            "הביאותים אל הר קדשי, ",
            "ושמחתים בבית תפלתי, ",
            "עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, ",
            "כי ביתי — בית תפלה יקרא לכל העמים. —"
        ],
        [
            "ערבה לנפשי, כי בדברי המעטים צלחה בידי לעשות שלום בינך— ובין מנת גורל עמך; אמנם הנך שמח בזה, מבלי הבט על עניו, — הנך שמח בעצם עניו ודלותו. — אכן יש שכר לפעולת חליפות אגרותינו, בנימין אהובי! אולם כאשר תגביה רוחך על מרום רעיון תעודתך, ומשמה תביט על התורה, שעלינו למצוא בה, כי תכלכל בקרבה תכנית הרעיון הזה בפועל, והנה מתלאה! חיל ורעדה יאחזוך בחשבך, כי זה הוא רצון ה'; אינך רואה גם את המפעל שלמענו נקראת; אך תפלה, צקון לחש וחיי התבוננות על כל מצעדי רגליך; ונוסף לזה מצות וחובות כאלה אשר אין בהם כל רוח ונגד השכל הישר הנמו! ואיך? אהובי, אם הלחץ והדחק מרבה להכיל בשנות מאות רבות והמון התלאות לא הועילו באחרונה רק להציל חיצוניות התורה, אבל הרוח לא מצא מקום עמדתו? אם ישראל נגרש מהחיים וזר ומוזר היה לתבל, השקפותיו על החיים והתבל כלא היו, ובעת האחרונה לא הביא עוד דבר נכבד בהבנת מושג התורה — ויחשוב עצמו למאושר בזה, כי הציל רק חיצוניותה? אם רוח תועה אחז בחוקי החיים ויהפכם לחנוטי מצרים, ומפחד פן תביא תעופת הרוח איזה שגיאות, גרש את הרוח המרחף על החוקים, כאשר ישב איש את העיט מעל פגרים מתים הנאהבים והנעימים לו? אם שנות מאות של צרה וצוקה עני ולחץ, לא נתנו מקום לפעול ולעשות, רק קראוהו לשאת ולסבול, ולמצוא התרוממות הנפש בתפלה, ונוחם — בהתבוננות בחיים, עד כי נאלצו לבוא לידי תכונה כזאת? אם נוסף לזה מערכה בלתי מובנה, אשר על פיה ישפל הרוח, ועוד יתגשם על ידה, וכל הנקרא בשם פעולות האדם חיצוניות ופנימיות תשיג בתור מוכניות (מעכאנישעס) תנועות חומריות (דינאמישעס) לבנין עולם בסודות נעלמים, מבלי הבין כי עליהן להיות נסיונות חנוך הרוח ומולידי החיים — ולפעמים השפלו להיות בתור קמיעות ולחשים. - ואתה, בנימין, תשיג ממנה יהדות בלתי מובנה ובמושגים זרים ורק שברי ידיעות? ",
            "— אבל התאושש ידידי, שכח את אשר ידעת מזה ושמע כמו לא הקשיבה אזנך מזאת מעולם, ואז מלבד כי שלום תעשה לך עם התורה הזאת, עוד תראה ונהרת להשכיל אף לדבוק בה באהבה בלב ונפש, וכל חייך יהיו תכנית התורה הזאת. ",
            "— אנכי נותן לך בזה רק יסודות והשקפות כלליות מחלקי הלמודים השונים, כמעט רק את השמות לבדם ומושגיהם, ויתר הדברים בארוכה והמוסדות הנאמנים לזה, אבאר לך אל נכון בימים הבאים. קרא לך אותם הפעם רק בתור השערות (היפאטעזען) אבל באמת לא השערות תקרא בהם,",
            "— כל השקפה היא לי תוצאת הגיון ולמוד רב במשך כמה שנים בתנ\"ך, ש\"ס ומדרש, על כל פרט ועל כל צעד יש סעד וסמך לזה בגמרא. אם נבין רק דבר לאשורו ועל כל צעד נשאל: מה שמעתי בזה? מה היא מושג הדבר? מה היא תעודתו? איזה פעולה לשם אות נערכה? מה וא מושג הרעיון הפשוט ביחס ובכונה? עם ההבדלה בזהירות רבה בין דאוריתא ובין דרבנן; להבין את הראשון מעצם הדבר, והשני מטבע ההלכה המביאה לידי מעשה, וביחוד לתת לב על המקורים המיוחדים אשר מטעמם ונמוקם לא נתנו להכתב רק דברים המיוחדים ובעד חלק שמוש המעשה, אך כללות הדבר נמסרה להרוח בתור תורה שבעל פה או להבין דבר מתוך דבר.— — — ",
            "אחרי כל אלה מה תשאל נפשך למצוא בתורה, בלי ספק \"התגלות\" איך למלאות רצון ה' עם כל הקנינים הנתונים לך למנה, ונגד כל אלה אשר מסביב לך; או באומר אחר, איך תפעול במדת הצדק והאהבה עם כלם, ונגד כלם; התבונן היטב על כל אלה, ",
            "וצרף אל זה את המושג מה הוא \"ישראל\", אשר לא לבד כי תעודתו להוציא הרעיון הזה לפעולה בחיים, כי עליו גם לשמור את הרעיון (אידעע) הזה בלבו ולשנן אותו בפיו ובשפתיו, לחנך בזה את עצמו ואת אחרים, ובאחרונה תשים לבך להתבונן על כל דבר הנובע ממקור חיי המדינה שלו בימי קדם, אשר אלה כמובן, בהיותם רחוקים מארצם לא נדרש למלאותם — ויצא לך מזה תוכן התורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. — ",
            "— א) תורות הידיעות אשר נתגלו על ידי פרסום התולדה, על דבר מציאת ה', העולם, האדם, ולאומיות ישראל ותוצאותיהם, לא להכיר אותם בתור משפטי האמונה והמדע, רק כעיקרי החיים המקוימים ומאושרים ע\"י הרוח והלב. ",
            "— ב) משפטים — אמרי צדק נגד עצמים הדומים לך, על פי היסוד של חוק השווי אליך והוא, הצדק נגד האנשים. ",
            "— ג) חוקים — חוקי הצדק נגד עצמים הנכנעים תחתיך על פי היסוד, כי קנין ה' המה, הלא הוא: חוקי הצדק נגד האדמה, הצמחים, ובעלי החיים, ושלשתם יחד הבאים בגבול עצמותך, נגד קניניך, גופך, תכונתך, נפשך ורוחך.",
            "— ד) מצות — מצות האהבה לכל היקום מבלי יחס אותם אל קנין עצמותך, רק מטעם פקודת ה' ומושג תעודתך, תעודת איש ישראל.",
            "— ה) עדות— עמודי זכרון של אמתיות מקוימות בעד האדם וישראל המתוארים בעדות הדבור ואותות הפעולות בעד כל אחד ע\"ד ישראל ומחוצה לו.",
            "— ו) עבודה — לקדש ולנשא את החיים הפנימיים, למען מלאות תעודתו בחיים החיצוניים, על ידי טהרת הרעיון באותות הפעולות והדבור; ",
            "— ולכן לאלה היסודות הראשיים: צדקה, אהבה גם חנוך. ",
            "א) צדקה, לכבד כל עצם בתור יציר ה', כל קנין כתעודה אלהית, כל סדר בתור חוק ה', ועל פיהם למלאות כל דבר הנדרש להם.",
            "— ב) אהבה - היא דורשת להתבונן על כל יצור כעל ילד ה' כאח לך ולפעול עליו ועל כחותיו, להביא אותו לתכונתו היעודה מאת ה', מבלי אהבה עצמית, ולמען תהיה בזה תם וישר כרצון ה', ולמלאות פקודתו.",
            "— ג) החנוך — לחנך את עצמו ואת אחרים לפעולות כאלה, להכיר ולהוקיר את האמתיות, למען תהיינה ליסודות החיים לדבר בם בעד עצמו ובעד אחרים ולשוב ולדבוק בהם, אם הרחקנו אותן ממנו ע\"י החיים.",
            " - נעבר נא על פני כל אחד מאלה עם יסוד הרעיון המוסד למו, ונשקיף עליהם בלב מבין. — "
        ],
        [
            "תורות — להוקיר ולכבד את האמתיות הבאות ע\"י התגלות בפרסום התולדה ליסודות החיים; כי ה' הוא אלהיך, הלא הוא, המכונן את רעיוניך, רגשותיך, מדברותיך ופעולותיך — הוא המפלס מעגל חייך. אחדותו תוקיר ותכבד, כמו תקראך להשכיל ולהבין כל אפני חייך, ולאחד כל כחותיך ואמצעיך ומסבות חייך, ליחס אותם אל האל היחיד והמיוחד לדעת כי מידו ועל ידו המה לך ותחת השגחתו. להכיר ולהוקיר את פעולות העבודה אשר לכל יציר נברא — ולהכיר גם את עצמך כי גם אתה הנך עבד פועל כמוהם ועמהם יחד. ולזאת גלה לך רצונו לכל עת תמיד. להוציא ממנת גורלך את תורת החנוך. ע\"י ההכרות האלה, ללמוד יראת ה' מגדלו, אהבתו — מטובו והבטחון בה'—מאמיתתו. ",
            "להסיר מלבך כל רעיון שוא ותפל, ולטהר את מחשבותיך מכל דבר אשר ישפיל את ערכך וקדושת תעודתך. הסר ממך גאון וגובה, ואהבת התענוגים. להשתתף בצער ובשמחת כל היצורים; — ולהתהלך אתם באהבה בהיותם בנים למקום, בני אלהיך. אין דבר זולת שמוש ושנון המאמרים אשר יורו ויראו לנו האמתיות מפעולות התגלות השם; רק בתור יסודות כאלה נחזיק את מצותיו, בתור מושג, בתור התגלות ולא בתור פקודה; מי האיש החפץ אמת יקחנה לו!— — ",
            "משפטים — אבל כל אלה יש להם ערכם עליך, אם תחיה באמת על פי מושגיך אלה, בעולם ה', בכחות ה' ובתכונת איש ישראל. חובתך הראשונה: \"הצדק!\" כי תכבד כל יצור מסביב לך ובך, בתור יציר ה' אלהיך, תביט על כל אשר לו, כי מתנת ה' המה לו או כל אשר רכש לו עפ\"י מדת הצדק מה', להניח זאת בידו ולתת לו כל דבר, אשר הצדק אתו לקרוא אותו בשם \"שלו\" — אל תביא קללה בעולם! ראשית חובתך, לחשוב כל אדם כי הוא דומה לך ולכבד את עצמותו הנסתרת בגופו ובחייו. —  בגופו המתפשט ע\"י מעשה אנוש ותחבולותיו — בקנינו. בזכיותיו, כי קניניך יעברו ברשותו. ושלו תהיינה פעולות כחותיך. במדה ובמנין ובמשורה. — למלאות את החסרון באשר הזיק לו בגופו או בממונו. לכבדו בהיות לו הזכות על האמת. — על החופש, שמחת החיים ומנוחת הנפש. על הכבוד ועל השלום. לעולם אל תוציא לך תועלת ממום ורפיון גופו, רוחו ולבו. לעולם אל תשתמש להרע עם השלטון והמשפט אשר יש לך עליו. ",
            "והחוקים: כמו עם האדם כן תתנהג עם כל יצור ממך ולמטה; מהאדמה אשר תשא הכל, עד הצמחים ומפלגת הבעלי חיים. גופך וכחות נפשך \"האני\" שלך, אשר יותר מכלם תכנה בשם \"שלי\" — הלא הוא, לפעול נגדם במדת הצדק כמו נגד האדם. — המשפט היוצא שם ממושג השווי של העצמים הדומים לך, יצא לנו פה ממושג קנין ה', ה', אשר הוא למגן ומחשה בעד כל הנכנעים תחתך מיצר לבבך. — חובות המשפטים מובנים וברורים לך יותר, יען עפ\"י הרוב עליך רק להכיר את עצמותך, למען תרגיש אל נכון את רגשות אחיך האדם, גבר עמיתך, לוא יכולת לחוש ולהרגיש ככה בדברים הנוגעים לכל יצור אחר, לוא הכרת ככה את גופך ורוחך ותנאי הפעולה אשר יפעלו יחד; כי אז גם החוקים היו ברורים ומובנים לך כהמשפטים, המה ידרשו ממך: כבוד היצורים בהיותם קנין ה', אל תשחית דבר מהם! אל תרע ואל תצר למו! אל תעש בם כלה! השתמש בכל דבר בהשכל ודעת. כבד את קיום המינים בהיותם סדר ה', אל תערבם כלאים. כבד את הברואים בהיותם עבדים במערכת הבריאה. כבד רגשות ונטיות הבעלי חיים. כבד גוף האדם גם בצאת נפשו. כבד גופך. והחזקתו בהיותו חומר, ציר וכלי יוצר לרוחך. להגביל ולהכניע גם נטיות לבבך ופעולותיך הארציות תחת חוק ה', למען גם הנה תהיינה קדושות רק על טהרת האנושיות בבנין תכלית האדם הקדושה, — ואל תשפל למדרגת בהמה. כבד רוחך חלק אלקי במזון וכלכלת גופו שהנהו כלי למעשהו, וכי תביא אל תוכו רק מזון כזה, אשר לא ישביתהו מטהרו, למען יוכל להיות ציר אמונים בעד העולם אל הרוח ובעד הרוח אל העולם, ולא יבוא לידי התרפות או מלחמת החושים. לכן עליך לכסות ולהכשיר את חלק הבהמי שלך, לבלי תפריז להעריך את ערכו ולכבדו, עד כי כל צדדי ההתנגדות יבואו בך אל עמק השוה, וגם התשוקה הבהמית תתהפך לתשוקת אדם המעלה בטוב טעם ודעת. ובאחרונה כבד נפשך בדבורך ומוצא שפתיך. — "
        ],
        [
            "מצות — אבל החלק השני ושלמות החיים היא האהבה! לא די לך, כי לא תביא קללה לעצמך ומסביב לך, רק תתאמץ ללכת בדרכי ה' הפועל הכל באהבה, והיה ברכה לך ולאשר מסביב לך; לך לעצמך, — למען תוכל היות גם לזולתך; בראשונה תתאמץ בכל הכחות והאמצעים, לעשות חיל ותרכוש לך בשפע רב כל טוב ויקר, ואז תמסור עצמך כליל אל העולם מסביב לך בשלמות עבודת אלהים לברכה. — פעולת הברכה תחל בך: כבוד הורים שהמה לך שלוחי עליון, האנושית וישראל; המה יכניסו אותך בבריתם. כבוד החכמה, הזקנה והמישרים, להיות לך למורה דרך ולנס, בכל אשר תמצא אותם בשלמות פעולתם בתכונת האדם. להשכיל עצמך ולראות אור בחכמת החיים אשר בתורה. להתרחק מחבר רע ולהתחבר לטוב למען היות טוב כמוהו. ",
            "; — בהשתלמות פנימית תמידית, להתרומם אל על ולשוב אל ה' ולתעודתך. ; — להפוך את האדמה וכל אשר עליה למושב האדם ולאחוזת נחלתו, לצרף אל רכוש קניניך הפנימים גם קנינים חיצוניים לאמצעים בעד תעודת ברכתך ולכונן לך מצב איתן: בית, היכל־החנוך לצאצאי האדם להיות איש־ ישראל. : — במובן כזה להביא לך נות ביתך, את האשה, אשר תקח לך לכונן בית נאמן כזה. ; — ומני אז תחל חובתך בברכת פעולת אהבה שהיא הראשונה והשלמה: מבלתי: יכולת בן אדם במדרגתו לבד להיות הכל. תקריב את כל עצמותך בגלל בנים, למען יהיו המה, את שלא תוכל אתה להיות, ואתה תאריך את חייך רק בהם, — לחנך את הבנים להיות איש ישראל.",
            " ; — אבל גם מחוץ לגבול ביתך עליך לצאת לישע גבר עמיתך, בכל חלק מכחותיך ובכל מקום אשר תוכל להציל חיי האדם, רכושו ואשרו. ; — לחסות את הבע\"ח ולבלי לצערם. ; — לעזור בכח וברכוש להוציא לפועל פעולות אדם. ; — או, ברכושך בכח גויתך, ברוחך ודבורך בכל עת תמיד, לתמוך דלים, להלביש ערומים, להשביע רעבים, לנחם אבלים, לרפא חולים, להיות מחסה לאביונים, לתת עצה לאובד עצות, להורות דעת ללא למוד, לעשות שלום בין המריבים, להביא ברכה בכל אופן ובכל מקום אשר תוכל.",
            "ולא לבד, כי תמלא בעצמך חובות כאלה אשר לאל ידך לעשות לבדך רק בפרטים אחדים, כי גם תחזיק את המקורים, אשר משם עליך ועל כל בני דורך ובני הדורות הבאים, לשאוב אור וכח לפעולה כזאת הלא הוא \"חזוק התורה\".",
            "— כי תלוה אל הכלל אשר רק על ידו תוכל לפעול בכמות מרובה ולעולמי עד, מצד אחד בעד העדה. — ומצד השני, בעד המדינה אשר תקביל אותך להחסות בצלה. - וכן בכל חייך, בכל מקום ובכל אופן, אשר תוכל בחוג קטן וגדול קדוש ה' תהיה מטרתך, עליך להיות עד נאמן ועמוד זכרון בעד ממשלת ה' ותעודת האדם; למען יראו בזה אחיך בני ברית ושאינם בני ברית את האור כי טוב ללכת לנוגה זרחך, ילמדו לדעת את האל המיוחד ולקבל עליהם עול מלכותו, לכבדו ולאהבהו בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאדם ולחיות חיי צדק ואהבה כפי רצונו; ואם כן אתה בחוג הקטן אשר לך בחייך הפרטיים תהיה, את שהיא תעודת עמך בהיקף כללי.  "
        ],
        [
            "עדות. אבל לפעולה כזאת בצדק ואהבה הכרת יסודות אמתיות החיים בפעם אחת איננה מספקת, תעודתך בתור איש ישראל ונושא דגל התורה על דבר האלהים והאדם בעד האנושית, לא נמלאה עדנה במבנה חייך לבד על יסודי האמתיות ההם; בגלל המטרה האחת והשניה עליך לחרות עמוק עמוק בלבבך כמה פעמים את עיקרי הרעיונות ותוצאותיהם על ידי הדבור ואותות המעשה ועל ידם תחזיק במעוזם בעדך ובעד אחרים. זה הוא מושג העדות. — האמת אשר עליה להוליד את החיים דרושה להיות מלומדה ושנונה ובאופן בולט, ככל אשר תהי יד היכולת להציגה בחיים לפני הרוח והנפש, לכן יתר שאת לכוננה בעדות המעשה ע\"י אותות ופעולות. באופן כזה הרעיון העיקרי: ה' הוא הבורא ואדון כל; הכל קנין ה', האדם הנהו הסוכן עליהם לפי רצון ה' וישראל הוא נושא התורה לתעודת האדם הזאת, על ידי העדות: שבת, חדש, ערלה, חלה, בכור, וביחס אל אדמת ישראל: יובל, שמטה, חלה, תרומה ובכורים.",
            "ה' הוא הבורא והמכלכל את גוף ורוח האומה בקרב ישראל — על ידי פסח, שבועות, סכות ושמיני־עצרת; — ובגולה, גם על ידי חנכה ופורים; — ההכרה, כי הגוף יקבל ערכו רק על ידי הרוח והחופש על ידי החוק על ידי \"ספירה\". לשים לבעל הסבות ומטרת הגלות, עם האזהרה לבלי הכשל בעון גלות ע\"י \"התעניות\"; לקדש גם את הגוף והזהירות לבלי השקע בתאוות הבהמיות: על ידי \"המילה\"; לשעבד כחות הרוח הלב והגוף אל עבודת האל המיוחד: על ידי \"תפלין\"; — לשוות לנגד עינינו תמיד את האל היחיד הטמיר ונעלם והתגלותו בימי קדם; לצייר ברעיונינו את הגבול אשר גבלו עלינו בעד השכל הנקנה ע\"י החושים להגן בעדנו לבל נתור אחרי לבבנו ואחרי עינינו, על ידי \"ציצית\"; קדש את ביתך להיכל ה', וחייך בו לעבודת אלהים על ידי \"מזוזה\"; — הכרת מצב \"יעקב אבינו\" בתעודת שם \"ישראל\" הלא הוא: עיני ורפיון בכח ועוצם ידו העצמי, למען היות מוכשר אל תעודת ישראל הרוחנית הבאה בהתגלות ה', על ידי \"מצה וגיד הנשה\";",
            "להשמר מאלקיות הקנין ובכל זאת לבלי התרחק ממנו ולהשתמש בו בהשכל ודעת: ע\"י לולב וסוכה וביחס אל ארץ ישראל, על ידי \"מעשרות\"; — ובאחרונה, בחינת החיים על פי הרעיון: אלהים ומלך שופט ואב; והידיעה וההכרה, כי נאבד זכות המציאות והחיים, אם לא נמלא את תעודת חיינו במלואה, גם לפנות אל על בתשובה שלמה להיטיב דרכנו לימים הבאים: על ידי ר\"ח ר\"ה שופר ויום הכפורים א). כל אלה יחד יביעו רעיונות, אבל נשתמר לבלי לפוצץ את הרעיון במלה; רק לאחדם כמו הרעיון בעצמו, שעליו להוליד החלטת הדעת, לכן רשומו יהיה נכר בנפש ג\"כ באחדות ע\"י פעולה לשם אות, על ידי זה גם מאמר המכלכל איזה רעיון, האוצר בקרבו החלטה מתפעלת מאחדות כללית אפשר הוא להשמע ביותר, גם מובן הנהו בנקל אף מחוץ להיהדות.— כל פעולה ומעשה פרטי בחלק הנקרא בשם עדות: כתב, מלה ודבור; זכרון הוא לנפש או מאמר במחשבה תחלה ע\"י שפת הפעולה הנכבדה הזאת, עד הדבר היותר קטן שנהיה שחוק לרבים: את שלא נאכל ביצה שנולדה ביו\"ט ושבת, כל אלה מאמר העדות, והזהירות היתרה בדברים הנראים כי קטנים המה, לא יחשבו לדברים טפלים, חסרי טעם ומעוררים צחוק גם בעיני אלה אשר לצון חמדו להם, בלתי גרועה מהזהירות היתרה לברוא לנו ניב שפתים ברור מללו ולהדר אחרי כתב טוב ויפה.—קח לך למשל בראש וראשון את יום השבת עם \"המלאכות האסורות בו\".",
            "היום, אשר בפעם הראשונה, כאשר נשלמה בריאת הארץ ונתנה לממשלת האדם, היום ההוא, יהיה לו לזכרון עולם, כי הכל כאשר לכל מסביב לו, לה' הם, קנין הבורא, וכי רק מיד ה' נתן לאדם הכח והצדק למשול בהם, וכי חלילה לו להתגאות על כח הממשלה הזאת, בעוד עליו לדעת, כי הכל קנין ה', וכי הוא רק סוכן התבל כפי רצון ה' אדון העולם.— ולמען יכונן ויצייר כמו חי את הרעיון הזה, על האדם לעצור ביום ההוא את כח ממשלתו על היצורים, אל ישלה ידו בשום דבר, לפרוש את ממשלתו, ממשלת האדם, עליו, והוא: אל ישתמש בו להפכו בכחו ועצם ידו לתכלית הדרושה לחפץ האדם, ואם כן, עליו להשיב לה' את התבל \"השאולה\" לו מידו, למען ידע ויכיר תמיד, כי התבל רק \"שאולה\" היא לו, לכן המלאכות האסורות לו לעשות ביום השבת הנה ביחוד \"מלאכת מחשבת\" והיא, מלאכה אשר תעשה בדעת, בכונה ובאמצעים הדרושים, וגודל הפעולה הנאותה לו, פעולה מביאה לידי תוצאה, מלאכה המוציאה דבר לפועל, ברעיון בכונה, ברוח ובכה האדם. אבל לא כן המלאכות הנקובות בשמות \"מקלקל\" \"מתעסק\" \"שאינו מתכוין\" \"שאינה צריכה לגופה\" \"כלאחר יד\" ובתוך \"השעור\". — האינך רואה, כי בכל רגע אשר תשמור ידך מעשות מלאכה ביום השבת, תוכיח לדעת בהודאה גלויה, כי תאמין בה', בבורא היחיד ואדון העולם ותזכור בזה כי תעודתך להיות \"עבד ה'?\"— האינך רואה כי גם מלאכה קלה ובלתי מיגעת ביום השבת היא כפירה בה', באדון עולם ובורא התבל ותעפיל לעלות ולשבת על כס-יה, וכי זאת היא כפירה והכחשה בכל התעודה אשר לאיש ישראל? האינך רואה כי יום השבת מהחל ועד כלה הוא \"אות\", \"זכרון\" \"ברית?\" כי הוא קדש לה' לקדש את ששת ימי המעשה הבאים? ולא מנוחה מעמל ימי השבוע העבר!",
            "— וכן הוא בכלל ובפרט כל הדברים הבאים תחת גדר \"העדות\" רק עלינו להבדיל כראוי בין דאוריתא ובין דרבנן. —  "
        ],
        [
            "הנה נשאר לנו החלק האחרון \"עבודה\" להתבונן עליו.",
            "— בצאתנו מהחיים הפועלים, העבודה הזאת לנו לשוב ולהשיג את אמתיות החיים, עת נפסדו ונאבדו מאתנו ע\"י דמיון כוזב, תעתועים, מלחמת היצר, חמדה ותשוקות החיים. — \"עבודה שבלב\", מלאת רצון ה' בפנימיות נפשנו, הלא היא, לרומם את הנפש ולצרפה; \"תפלה\", השגת משפט צדק על דבר הכרת \"־האני\" שלנו בכללותה, ביחס אל ה', העולם",
            "והאנושית. — לפנים על ידי עבודת הקרבנות לשם אות, אשר בציורם ובעבודתם אינם רק בבחינת אות. — המקדש, משכן העדות, מרכז ישראל וקדושת החיים הוא יצייר לנו: התורה מה' א), ולמען נמלא אותה נתן ה' לנו גוף ורוח ב). — קרבנות — הרחקת התשוקה וההנאה ג) עזיבת האהבה העצמית ד) קדושת החיים ה) קדושת הרוח ו) תקרובת כל עצמותנו לה' במלאנו את מצות התורה ז) — הלא המה היסודות הפשוטים לההחלטה בעד ההשתדלות א) לקדש את עצמנו לה' על ידי התורה ח) ב) השבת האבדה של טהרת החיים על ידי הרחקת ההנאה ואהבת עצמו, הלא היא התשובה אל התורה ט); ג) וד) הכרת ה' כי הוא המושך איזה חסד רב ערך בחיים או המכלכל את שלום החיים לארך ימים, והרחקת כל רעיון אהבת עצמו ואהבת ההנאה בזה, רק קדושת כל הקנינים ומתנות ה', למלאות על ידם רצון ה' בתורה י). אל כל אלה פעולות האותות נצטוינו לצרף גם שיח שפתינו (עיין רמב\"ם הלכות תמידים פרק ו'). — המקדש חרב, אך שיח שפתינו נשאר לנו, ועוד ביתר שאת מפעולות האותות שעליו למלאות החסרון. — (ונשלמה פרים שפתינו). תכלית התפלה = \"התפלל\" השתפכות הנפש, הארת השכל, התרוממות פנימית להכרת האמת, לא התרגשות והתלהבות כצל עוברת, רגשי הדמיון ושפיכת דמעות עד למכביר, רק טהרת הרעיון והלב:",
            "החיים ישדדו מאתנו המשפט הנאמן על דבר ה', העולם, האדם וישראל ונפשנו בחוג מצבנו.— ובצאתך משאון החיים, כאשר יתרומם רוחך אל על אל ה' ע\"י התפלה, תשיג את כל אלה עוד הפעם. — למטרה הזאת: \"תהלות\", התבוננות על מפעלות ה' בטבע, בתבל האנושית ובישראל. \"תפלות\", התבוננות ערך עצמנו והכרתו ע\"י המושגים האלה ; \"תודות ובקשות\", לדעת ולהכיר כי כל זמן העתיד הוא ביד ה' וכל העבר מידו הוא לנו; ולשוב בתשובה שלמה על כל חטא ועון; \"תחנות\" התרוממות הנפש ועזיבת החיים הלא טהורים, להיטיב דרכנו. - ולכל אלה, בתור המקור הנאמן למושג החיים וכל חכמתם היא: \"קריאת התורה\". — וכציץ, פרי ותכלית כל זאת, ואשר ילוו אל החיים הנה \"הברכות\" \"החלטת הדעת\" להוציא לפועל יכל הדרוש לרצון ה' בחיים על ידי פעולה ומעשה.— שים לבך על הרעיונות הקצרים האלה והתבונן מנקודת ההשקפה הזאת את תפלותינו וכל עבודת אלהינו, אולי תחרוץ משפט ישר וטוב מאשר היה לך.",
            "- את בתי התפלות שלנו נקרא בלשון אשכנז בשם \"שולען\" (בתי ספר) ובאמת עליהם להיות בתי ־ספר בעד אנשים מגודלים אשר הליכות עולם למו בחיים.",
            "— ואם כן, בנימין ידידי, תורה כזאת אשר תקראנו להכרת ה' בתבל ובאנושית, למלאות את רצונו בתור תעודתנו, אשר תראה לנו, כי ה'- הוא אבי כל הנמצאים, אבי כל האנשים ובכל נמצא ובכל אדם תראנו כי הוא אחינו, תורה כזאת, אשר תעש את כל חיינו לעבודת אלהים על ידי פעולות הצדק והאהבה לכל היקום, ולקבוע את אמתיות החיים האלה בעבורנו ובעד אחרים.— האם תורה כזאת תוכל להיות תורה אשר תכהה את הרוח והלב ואשר תפריע שמחת החיים, ותעש את האדם לנזיר בעולם? — האם יוכל העסק בתורה הזאת, אם נהנה בה באמת ובתבונה, להעכיר את הרוח ולהמיתו ולהביא עצב בלב?",
            "או האם לא דמיון תהו ומקסם כזב לחשוב כזאת. אמת הוא הדבר, אמת לאמתה, את שישיר לנו נעים זמרות ישראל: השמים מספרים, כבוד אל; ומעשה ידיו, מגיד הרקיע: יום ליום יביע; אומר; ולילה ללילה יחוה דעת; אין אומר, ואין דברים, בלי, נשמע קולם. בכל הארץ יצא קום, ובקצה תבל מליהם; לשמש שם אהל בהם, והוא כחתן יצא מחפתו, ישיש כגבור לרוץ אורח, מקצה השמים מוצאו, ותקופתו על קצותם, ואין נסתר מחמתו; - תורת ה' תמימה, משיבת נפש; עדות ה' נאמנה, מחכימת פתי; פקודי ה' ישרים, משמחי לב; מצות ה' ברה, מאירת עינים; יראת ה' טהורה, עומדת לעד; משפטי ה' אמת, צדקו יחדו; הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונפת צופים, \"גם עבדך נזהר בהם!\" — בשמרם עקב רב!——.  "
        ],
        [
            "אתה, בנימין יקירי, לקחת לך לפתגם חייך והליכות עולמך את הכתוב הדר מנעים זמרות ישראל: \"גם עבדך וגו'\", גם נדרת בלבך, לבל תשקוט ולבל תנוח עד אשר תקנה לך השלמות והזהר הזה; גמרת אומר לבל תכונן לך בית נכון, בטרם תרכוש לך, עם שפע הצלחתך בקנינים החיצוניים, גם את הקנינים הפנימיים ממקור התורה, למען תשתמש בהם בהשכל ודעת לפי רצון ה', ותעצור כח על ידם לכונן את ביתך, להיות נוח שאנן ברוח התורה, בעד איש-ישראל.",
            "— אות ומופת לי, כי לא כליתי לריק דברי בכתובים.",
            "— בוא נא אלי, ידידי, כאשר גמרת בדעתך, למען אוכל פה אל פה, להשלים לך את הגיוני רוחי ואת מערכי לבבי ביסוד מוסד עד תומם, אשר עד כה הכרת לדעת רק בהבנה שטחית ובראשי מלים. אבל אל תחשוב ידידי, כי עיניך הרואות אז את מורך, תחזינה בו איש הבלתי עלול למשגה (אונפעהלבאר); בתום לבבי אראך את הענינים שנעלמו גם ממני וחשכת הספק יעיב את שכלי ואקראך, כי בכח בינתך בעצמך תוסיף לחקור אותם י — כמו כן הסר מעלי העמל והיגיעה לסתור את כל דברי מכתבך הראשון אחד אחד; הן אתה לבדך בחנתו ומצאת עליו תשובה כהלכה, אף ישמח לבי מאד כי כה עשית; בכל זאת התשובה על המכתב ההוא ערוכה ושמורה אתי בתור הצעה (ענטוואורף) גם אשוה אותה לנגד עיניך באופן כזה, רק להשוותה ולהתאימה עם רעיוני לבבך, לכן אל תקוה ממני לקבל בזה, רק שברי רעיונות. מטבע הענין, עליך היה למצוא אז, כי היהדות שלך מתנגדת אל מושגך ע\"ד תעודת האדם, אשר מושג כזה באמת לא תכיר היהדות לטוב ונגד פעולות המושג הזה השפלות: \"בקשת ההנאה ואלקיות הקנינים\" מלחמה לה מדור דור,",
            "פעולות כאלה אשר אנשי המעלה יבקשו להכשיר ולעדן את טבען, אבל לא יסירון מכל וכל, המושג ההוא נמצא לך בהשקפתך על התבל מבלי שים לב על ה' הפועל ובהתבוננך על ה' מבלי שים לב על התבל שברא לכבודו ולעבודתו. — היהדות תדע ותכיר מעלה אחרת גבוהה ונשאה מזה, ואת המעלה הרמה הזאת תכונן לה לשם אמצעי לתכליתה הגבוה מעל גבוה. האסון הלאומי יתבאר לך מצד אחד, כי הוא בסבת תעתועים לאומיים, תעתועים כאלה אשר על ידם ישראל לא נופל הוא בשום אופן מיתר העמים; כי עם ישראל לא חטא עוד חטא כזה אשר לאומים אחרים לא חטאו גם המה כמוהו, אבל הדבר אשר בעם הזה לבד נדרש היה להביא חרבן אשר המדיני החיצון תיכף בעקב התעתועים האלה. זה הדבר בעצמו הנהו חלק מתכנית (פלאן) תעודתו הנעלה.",
            "[\"וה' - הפגיע בו את עון כלנו\"]. ",
            "מצד השני נוכחת ידידי עתה לדעת כי השלילה והשדוד מעם ישראל גדולתו החיצונה היתה בכונה ותכלית מאת ה', אשר מראש לא בסתר גלה לעמו חלקו בחיים ומנת גורלו; וכל זאת לא תפריע את תעודתו ולא תשפיל את גדולתו, יען יכיר לו גדולה אחרת, אשר גם בהיותו בגולה נפתח לפניו כר נרחב למלאות כל הנדרש לכבוד שם תעודתו. — ",
            "והתורה הזאת, ההיא תתיצב כצר ותעצור בעדנו לבלי נשמח בשמחות החיים, אף תאסור עלינו כל הנאה שבעולם? — צא ולמד בתורה הזאת וראה, איזה הנאה טבעית תאסור עלינו, ואם שואלת היא מאתנו להמית בקרבנו כל נטיה טבעית ותשוקה רצויה?",
            "האם לא תעדן ולא תכשיר כל הגאה טבעית ותקדש כל זאת להשתמש בה בהשכל ודעת למטרה היעודה מאדון עולם?",
            "הצדק הוא חותם תכנית התורה, וההנאה ומלאת החשק לא היו מעולם לפי רוחה תכלית ומטרה, ולכן נכנעות הנה תחת חוק גבוה, ומפני זה בחכמת ה' ולפי מטרת חכמתו זאת נתנו להן גבול וקצב, — אך אמצעי הן, ובתור אמצעי תכנעינה תחת חוק גבוה ותקדשנה לשם מטרתן להיות קדושות וטהורות באנושיות, כמו כל אחד ממלואי חובות האדם לתכלית תעודתם,",
            "- מלחמה להתורה רק נגד אלקיות הקנין והנאה, בחשבנו אותם כי תכלית חיינו הם, — אבל להגיע אליהם ולהשתמש בהם בתור אמצעי ובגבול אשר גבלה אותם חכמת ה', לא לבד כי תרשה לנו את ההתחרות להשגתם ושמושנו בהם, כי עוד על פיה, כל אלה חוב קדוש כיתר החובות שעלינו למלאות בתעודת האדם; גם לחטא ועון יחשב לסגף עצמנו בלי כל מטרה ולחסר מנפשנו ההנאות המותרות.— ואיככה יוכל היות אחרת! ה' שם בקרבנו הכנה לזה, ואיככה ע\"י החוק ירדוף אותה אח\"כ באף להכחידה כלה!! עבודת אלהים היותר נעלה על פי התורה הזאת היא: \"לחדות בשמחה את פני ה'\" חדות החיים הבאה לנו מהידיעה הברורה: לחיות, לחשוב, להרגיש, לדבר ולפעול, להגות ולסבול תחת עין ה' והשגחתו! ובמלאנו אותת כדת, עצב ושמחה יחד נשתוו! — הכל לקח טוב; ותכלית החיים הנצחית האחת: לפתור אותו ברוח צהלה ושמחה!!—",
            "והעם הזה האם לא פעל מאומה לבנין עולם הגדול של האנושית? לא אחפוץ לשאול אותך: מי הוא העם מכל העמים אשר הניח את אבן הפנה לזה בהכרה ובדעת עצמו? לא אשאל, האם לא כמעט כלם, רק עמלו בזה, ואבני הבנין היו ביד ה'; לא אשאל, הבכל אלה הביאו ברכה לעולם? - אכן את זאת אשאל: האם ישראל אשר בהכרה נאמנה ובתקרובות חייו ועצמותו, עומד ומציל את הסגולה האחת והיחידה ממשברי גלי הזמנים והתמורות ואשר מתחת למדרגתה יכניע את המדעים, תקון עולם הטבע, חרושת המעשה וההמצאות להיות בתור אמצעים, האם לא נוכל לחשוב כי הוא המכין באמת אבני הבנין לתועלת ולישועת העולם? האם ישנו גודל אנושית גבוה ונשא מזה, להיות נושא דגל התורה, דעת את ה' ותעודת האדם, ולהורות ע\"י מנת גורלו וחלקו בחיים, כי ישנו עוד גבוה ונשא מקנין והגאה, ממדעים ותקון הטבע, בעוד כל אלה ישרתו לו רק בתור אמצעים?! — ",
            "והתורה הזאת האם היא תבדילנו מיתר העמים? אמנם כן! כי לולא זה ישראל זה כבר לא היה עוד ישראל בקוראי שמו. הבט נא וראה, מה כבד הוא הדבר להחזיק ולכלכל את טהרת היהדות בקרב ישראל גם בהיות ישראל עם נבדל. אבל האם ההבדלה הזאת היא מפני שנאה? מגאוה? האם ה' איננו אלהי כל בשר, האם לא אל אחד בראנו? משגה איום ונורא!",
            "הן לישראל אין כל תעודה אחרת, רק להכיר ולדעת את אלהיו, את ה' היחיד הקורא לכל אדם להכירו ולעבדו ע\"י הנסיון והחנוך, ולהפיץ את הידיעה המאד נעלה הזאת ע\"י מנת גורלו וחייו! — הלא השם \"סגולה\" בהוראתה לא תביע אומר, כי ה' איננו אלהי עם אחר, רק כי ישראל איננו עם אלהים אחרים, כי לא יכיר עליו כל נמצא אחר בעולם לאלהות! האם לא ימצא ישראל תכליתו ותעודתו באחות האנושית הכללית? האם לא נשפוך שית בכל יום בתפלותינו, כי יגיענו ה' לתכלית הנעלה הזאת? — בבנין עולם רם ונשא נעבוד כלנו, כל העמים שהיו ושהנם עתה, בארבע כנפות הארץ: מזרח וים תימן וצפון. — כל אחד בהופיעו ובהעלמו מעל פני במת התולדה, ככל דבר אשר ירכוש לו ובכל אשר יאבד, במעשי צדקותיו ובחטאתיו, בחכמתו ובהבלי תעתועיו, בעליתו ובירידתו ובסכום המציאות אשר ינחיל לנחלה לדורות הבאים.",
            "— הכל חומר ולבנים לבנין האנושית, כלם כאחד עולים במעלות אל ה' אחד ג)!",
            "בגלל הדבר הזה היו והיו חסידי אומות העולם אשר היו לאות ולמופת בצדקתם בלי תועלת עצמם ובכבוד האדם האמתי. לזאת יפעלו הנאורים מכל העמים אשר באומר ובפועל העלו את אחיהם למעלת הכרת האל היחיד, ולשום כבוד לצדק ומשפט ולרומם את מותר האדם על הבהמה, לזאת העלו היונים את רוח האדם בכשרון המעשה, הנעשה בטהרה, באמתיות, הנמצאות בחכמתם, האירו הנפשות; לאחדות העמים הונפה חרב הרומאים; בשלום ובמישור פעל למענהו מסחר האירופיים, לאחד לאומים ולהתחבר כאחים גם יחד, ולזאת גם ישראל יפתור את מתנת חלקו כפי תעודתו. ",
            "הבאמת יכנע וישפל הרוח ע\"י מסירת נפש אשר תדרוש מאתנו התורה? — אמנם, הגידה לי את מי תכבד ביותר, ומי הוא החזק באמת? אם היהודי השפל והנבזה, אשר גם בעפר שפלותו כחו חדש עמו ורוחו לא יעזבהו; על מתנגדו ירחם, את חרפת מחרפיו יקבל באהבה, בחשבו כי בזה ינסה אותו ה', וכי הוא זר, חלק ממנת גורל עמו; — או את הבליעל, אשר בגודל גאותו יכניע את החלש ויתאמר כי צדקה נפשו בהשליכו נעל על דל ובלעגו על מסת נקיים, ורשע מכתיר את הצדיק יתברך בלבבו, כי זה כבודו ורום תפארתו? — ",
            "גם חלילה לך לאמר: כי התורה הזאת: תורת אלהים, תורת העולם ותורת האנושית תפריע את ההשכלה! מלאכת מחשבת, מעשה אנוש לעשות לו פסל ותמונה? אמנם כן! למן העת אשר בני אדם שכחו את אדון העולם היחיד והמיוחד, ויעבדו וישתחוו להנבראים, עבדי ה', ויחשבום לאלילים, ויתנו כבוד אלהים גם לנטיותיהם הבהמיות, בהרגישם כחן וממשלתן עליהם ויכבדו. אותן בפסילי אבן, מני אז כל פסל ותמונת אליל מזכרת דראון עולם להאנושית, אשר ירדה פלאים מגדולתה, אמנם כן! למן העת ההיא הרחיקה היהדות ממנה מעשי חרשים כלם, יען האמת יקרה לה מחרישת מלאכת מחשבת כזאת! לכן חרש אמן מישראל המלא רוח דעת ותבונה, לא ערב לבו לקהת מחוגה, חרט וששר לעשות ולתאר ולצייר פסל ותמונה אשר הוליד אותם כח הדמיון הלא טהור, ואשר על ידם יעוררו בקרב האדם את נטיותיו הבהמיות, לכלכלן ולהחזיקן. או האם המדות הדגולות וטהרת האנושית כקליפות השום וכלא תחשבנה בעינינו, האם לא נוכל לנהל את פעולתנו רק על פיהן? ",
            "עיקרים? עיקרי אמונה? תרי\"ג מצות תכיר היהדות, לא חוקי אמונה: — האמתיות אשר היהדות תשים לה ליסוד מוסד תגלה ותודיע בתור אמת לאמתה, גם תביע אומר לאשר יכרה אזן להקשיב דבר אמת, — וע\"י תעודותיה תפתח כר נרחב להעמיק ולחדור בהכרת כל נמצא, עם היחס והאחדות של כל יצור נברא: עולם, אדם, אנושית בהתפתחות תולדות בני אדם ובכונת ה' על ידה, ועבור הכל לקנות מושג נאמן ע\"י התבוננות, נסיון ותורה, ובכל דבר נקח לנו את התורה ליסוד מוסד (פאקטום) והוכחה, כי לא זאת היא חקירה אמתית לכונן תבל בעינים ובאזנים סגורות מבלי דעת אותה ורק בציור השכל העיוני הפנימי. החקירה האמתית תקח לה את הטבע, את האדם, את התולדה למעשים שהם (פאקטא) ותחקור בהם עד אשר תוציא לה מהם הכרה נכונה, והיהדות תצרף להם את התורה שהיא ג\"כ יסוד מוסד (פאקטום) כמו השמיים והארץ; אבל היא לא תחשוב כל חקירת השכל והתבונה, כל עוד לא תמנן תכליתה ומטרתה אל חיי עבודה ופעולה; היא תראה לנו את גבול כח מושגנו ותזהיר אותנו להשתמר מחקירה בלי יסוד ובסיס, אשר בעצמה לא תדע כי אזלת כהה, חקירה הנראית, כמו תעצור כה לכונן מעלת רוחה על איזה יסוד, אבל סופה מקסם כזב, כי מבלי דעת את הגבול אשר הוצב לה, עליה לשום אל השכל הנובע ממקור החושים פניה, למצוא בו מנוחה ומרגוע אמת הדבר, כי רוח הזמן החדש נהיה לרוח בוחן ובודק; אבל השקפה היה על התבל ומלואה חסרה לו; המה לא ילמדו בעד החיים, עבור ידיעת התבל והכרת חובות האדם; החקירה נהיתה לתכלית ולא לאמצעי; את עצם הענין של החקירה ישוו לנגד עיניהם רק מתי מספר; אמנם יחקרו את תורת היהדות, אך שכחו לקנות להם את מושג היהדות ממקור \"התנ\"ך\". אך לא זאת היא דרך היהדות הטהורה; נגד החקירה הזאת התקוממו תמיד חכמינו ז\"ל; נגד זה יש לנו מופתים מחכמי קדם, אשר הם למדו תנ\"ך וש\"ס מנקודת ההשקפה האחת של תעודתם בעד החיים: \"ללמוד וללמד, לשמור ולעשות\"! וכל דבר אשר חקרו עפ\"י החוק השקיפו עליו מראש כמו חי, או לקחו את ההשקפה הזאת מהמדע. — אין מדע בעולם כמוה אשר יוכל יותר ממנה לפתח את הרוח ב־השקפה מקפת וכללית וביסוד מוסד, — כי התורה אשר תשים: את היראה, האהבה והאמונה לאבני היסוד לא תוכל להעכיר את הלב, ובקנותנו לנו מושג נאמן ממנה ותך שרשיה ברוחנו, אזי מלאת התורה הוא תוצאות חיים מבפנים החוצה ואיננה עוד ננס השכל העיוני, ונהפוך הוא, היא רק היא תקרא להתפתחות חפשית ולשמש בכל הכחות; — את זאת הוכחת לדעת גם אתה, כי אמת נכון הדבר.— ",
            "טעות כפולה ומכופלת ע\"ד מושג השם \"חסיד\". חסיד הוא האיש, אשר יכונן ארחות חייו באהבה, אשר לא יתגאל בתאוות הבהמיות וכל אשר לו יקריב בעד התבל — והכל רק בעבור יוכל לחיות ולפעול באהבה בעד התבל; הוא לא ירחיק עצמו ממנה, רק יחיה ביחוד בקרב התבל עמה ובעדה. — \"חסיד\" בעד עצמו כלא הוא,— והכל הנהו רק בעד התבל אשר ימשכנה חסד. — לכן דוד המלך, אשר חי מנעוריו בעד עמו ובלי הרף פעל ועשה רק בעד תועלתו החיצונית והפנימית, ולעומת זה להיטיב לו בעד הרעה אשר גמל לו שאול ובכלל כל הנוגע לטובת מנת גורלו הפקיד ביד ה': הוא נקרא בשם \"חסיד\"; הלא ידעת מאמר האבות: \"שלך שלך שלי שלך חסיד\"? אבל חיים נבדלים מהעולם, חיי התבוננות, חיים של פרישות יתרה, תפלה וצום אינם חיים ברוח היהדות; \"תורה ועבודה\" רק הנה הדרך המביאה לידי מעשה! \"תלמוד גדול שמביא לידי מעשה\"! אמרו חז\"ל, וציץ ופרי כל תפלותינו הנה \"הברכות\", החלטת הדעת וההשתדלות לפעול בחיים כפי רצון ה', זאת לבד היא בכל עת ובכל מקום התכלית. ",
            "— אבל איך באו השגגות והתעתועים האלה בשדה החכמה והמדע והשקפה על החיים, על זאת נדבר אולי בעת אחרת",
            "אבל ההכבדות למלאות את מצות התורה בימינו אלה, ההגבלות על מסעינו ובהתהלכנו עם אינם יהודים, בכשרון המעשה? נניח לעת עתה, כי בצדק יתלוננו בני הזמן על ההכבדות וסבל החוקים. אך הכה נתבונן על משאלות החיים כמו שהם ועל היהדות במושג הנאמן של תעודתה ואת אשר עלינו לשאת ולסבול בכל המסבות העתים והזמנים, ואת היהדות בתור חוקי החיים של חובות האדם ונשאל: האם כובד איזה חוב למלאותו יוכל לבטל את החוב בעצמו? האם לא הכבדות תגדיל בעינינו את ערך מלוא חוב כזה?",
            "אך אם נתבונן היטב על ההכבדות האלה, אם לא כצל תחלפנה ברוח היהדות, נפן נא בראשונה אל טענתך האחרונה: \"עבודה ומלאכה\". ",
            "בן זמננו! אתה לא תוכל למלאות את התורה, יען כי תדרוש ממך לשבות \"חלק השביעי\" מעתותיך עלי אדמות ולחדול בה מעבודה ומלאכה, אשר אמנם בזה תראה לדעת, כי רק מה' לבדו לך הכח והצדק לרכוש לך דבר מה בעולמו, מידו לך זאת הברכה, ועל ידי זה תקדש ותשפר את מעשיך למשול ולהשתמש בהם בתור סוכן על קנין ה', רק כפי רוחו וחפצו; הלא זה החלק השביעי מזמנך יביא את הרוח והקדושה ליתר הששה החלקים מעתות חייך — יען ידרוש ממך החלק השביעי למנוע ידך מעבודה ומלאכה בעד החיים, רק להתבונן בחלק חייך זה ע\"ד תעודת ישראל ולפתור את שאלת קיומו הרוחני, לבחון אם מלאת חובותיך בחיים ולשוב ולהתרומם אליה;",
            "— — בן זמננו! האם לא תבוש ולא תכלם על תלונה כזאת? אמנם! אם תחשוב עצמך, כי נולדת רק לרכוש ולהנות; אם לפי גודל או מעוט קניניך והנאתך יערך ערכך עליך; אם הכל לך לתכלית נחשבה ולא לאמצעי, אז צדקת, אמנם כן, אם תחשוב בעבודתך ומלאכתך להוסיף חיל ולרכוש רב יותר ממעשה האכר אשר יפזר ויפקיד הזרע בחיק האדמה, למען קרני השמש וגשם נדבות, ברכת ה', יגדל, להציץ ציץ ופרי, אם תחשוב כי כחך ועוצם ידך עשו לך החיל הזה, ורק המה יבנו את בנין אשרך למעלה ראש ולא ה' — וכי אתה — רק אתה לבדך! ומפני ההתחרות וההשתדלות יסוגו אחור כל החובות האחרים; — אמנם אז —! ",
            "אבל ברוח היהדות! אם רק תשיג ותבין אל נכון את ערך קדושת יום השבת, אם רק תראה ותשכיל את אשר לפניך ותבין היטב, כי היום ההוא הוא יסוד מוסד לתעודתך, ובשמירת יום השבת כדת ברוח נכון הנך נועד להיות עד אמונים: כי אכן יש ה', אל יחיד ומיוחד, והאדם נקרא רק לעבודתו! ואחרי כל אלה, אם תתבונן היטב על מחשבת און ופגול -לחלל את השבת בעבור עבודה ומלאכה\"! \"לכלכל את נפשי, להגדיל ולהרחיב את ברכת ביתי ולהכין לי את האמצעים למלאות את חובותי נגד ה' — הלא בזה אומר: כי אין ה', אשר לו התבל ומלואה, אראה בזה, כי לא מיד ה' נתנו החיים וברכת החיים, אומר: כי הקנין וההנאה תעודתי, ותכליתי רק מלאת רצוני!— ולמען כלכלת גוי כופר הנני בה' ובתעודת האדם!!\" - אמנם, את כל זאת תביע, אם תחלל את השבת מפני עבודה ומלאכה; האם לא ההתבוננות האחת הזאת תוריד את ידך אשר הרימותה לעבוד עבודה בשבת? — אבל אם רק פעם אחת תתבונן ותשקיף על חייך ברוח השבת — אם רק פעם אחת תביט על עצמך כי הנך עומד תחת השגחת ה', כאשר יורך יום השבת, אם אך פעם תתבונן, כי הנך יצור חי בעולם המלא מפה אל פה כבוד ה' ובחיים נהוגים רק מידו, אז תרגיש בעצמך, כי הנך בן ועבד ה', — תרגיש, כי כל מציאותך וחייך תלויים בפי האב היחיד ואדון העולם, כל נשמת אפך נדבתו, כל כח — מתנתו, כל מפעל ומעשה בחייך — השגחתו; ואם תשכיל נפשך באופן כזה בברכות ה' הגדולות והקטנות, כי הנך עבד ה' וכל חייך מלואי התעודה הזאת! התשים לבך עוד לתלונתך? אתה תראה, כי בקשת הרכוש והקנין חוב הוא ככל שאר חובותיך, גם לא תעריך את ערכם לפי היקף הקנין שרכשת, רק לפי מלאת רצון ה' בעת תרכוש לך כל זה, ואז עליך לפי רצון ה' להשתמש בו ולהיות סוכן עליו! תראה, כי ששת ימים יתנו לך את האמצעים החיצונים לתעודתך, ויום השביעי — את קדושת תעודתך, תעצומות רוחך, כי כל פעל פעלת ושמושך בו, עליך לעשות ברוח ה'; אתה תראה, כי ה' הוא לבדו הנותן לך כח לעבוד, וישלח ברכה במעשה ידך. תראה, כי לא קצרה יד ה' לתת לך \"מן\" באהלך לכלכלך בששת הימים, עד כי לא תרעב ביום השביעי, — אתה תראה, כי לא כעבור זה, יען יכולת להוציא מפיך תלונה כזאת, עליך לחדול מהיות יהודי, רק יען כי חדלת מהיות יהודי, תוכל לשאת על שפתיך תלונה כזאת. — אבל המשא ומתן עם אינם יהודים! היהודי כה נכר ונבדל, עד כי מיד יכירוהו, כי יהודי הנהו\". בן זמננו! מי יאמר לך כי תתכחש, כי הנך יהודי? היה יהודי! היה יהודי נאמן, התאמץ למלאות תעודת רעיון יהודי נאמן במלוא התורה הנוסדה על צדק ואהבה, למען יכבדוך בעבור זה יען כי יהודי. הנך מבלי הגיד לך: \"אף כי\" הנך יהודי! דע את עצמך בתור איש יהודי וחפץ את המושג הזה על ידי דבריך וביותר על ידי תהלוכות חייך בקרב אחיך האינם יהודים; — ואז רק אז לא תתאונן עוד במאומה על היהדות שלך, אשר לא תוכל להתנכר. — אבל מעלת הרעות והאחוה לא תוכל להשיג לך — אם לא למצער— אם לא תוכל לאכול אתם כמשתה יחד ולשתות מיין מסכו לך?\" עוד הפעם אומר לך: היה פועל צדק ואהבה, כאשר תורך התורה — היה צדיק במעשיך, נאמן בדבורך, שמור אהבה בלבך נגד אחיך האינם יהודים, כאשר תורך התורה; — פרוס לרעבים מהם את לחמך, הלבש את ערומיהם, השיבה נפש חוליהם, נחם אבליהם, עוץ נא עצה לאובדי עצות, היה עוזר בצר להם בעצה ובמפעל, שפך עליהם נדבת רוחך, נדבת רוח ישראל, ואז האם לא יכבדוך ולא יאהבוך? ואם לא תגיע אז אל מעלת הרעות והתקשרות כפי אשר תוכל שאת בחייך? ",
            "— אבל יותר מזה! להיות חבר משפחה? האם אינך רואה, כי עד המדרגה ההיא לא תגיע ולא תוכל לבוא, לא מאיבה, רק מטעם תעודתך להיות איש ישראל! אתה לא תקצוף על החוק אשר תאסור עליך ההתחתנות עם אינם יהודים, יען כי עליך לחנך את בניך, פרי אהבת ה', רק על פי תורתנו ותרחיק אותם מהתורה, אם לא יהיה להם אב ישראל או אם ישראלית; — ואתה האם לא תחזיק טובה ותודה להחוק, אשר יחפוץ לשמור, כי בני ישראל לא יתאוו תאוה לקחת נשים מבנות אינם יהודים ובני אינם יהודים לא יתאוו לקחת להם לנשים מבנות ישראל?! —— ",
            "שים לבך על מטרת חייך, התבונן על חוב היהדות וחיש תחלופנה כל ההכבדות אשר החלו להרגיש בימינו אלה, יען וביען כי רופפה רוח היהדות, ואשר אחדות מהנה באמת הכבידו אכפן על בני ישראל, יען, כי בני ישראל לא יכירו עוד את עצמם, יען כי בני ישראל לא ידעו עוד להוקיר את עצמם, ויען כי אחדים מבני ישראל ידרשו ויחפצו לפרוק מעליהם עול התורה והמצוה. —  "
        ],
        [
            "הנך שואל אותי ידידי, להגיד לך חות דעתי והשקפתי ע\"ד השאלה, אשר מצאה מסלות בלבות בני הדוד, הלא היא שאלת \"שווי הזכיות\" (עמאנציפאציאן); אם אחשוב אותה ברוח היהדות לדבר אפשרי ולחוב מוטל עלינו להתאמץ להגיע עדיו, ואם כדאי והגון הוא לנו. — אחרי המושגים החדשים על דבר היהדות אשר קנית לך, בנימין יקירי, נבוך הנך בזה. ספק עלה בלבך, אם ההתחרות וההשתדלות להשיג את שווי הזכיות מתאימות הנה יחד עם רוח היהדות, בחשבך, כי אם תאחז בארץ לא לך וכאזרח תחשב בה, יוכל היות, כי תתרחק ממנת גורל ישראל, אם כדאי והגון — בעוד יוכל היות, כי בנקל ע\"י ההתקרבות הגדולה ע\"י זכות אזרח תתרופף התכונה העצמית של עם ישראל. אמנם כבד אכבדך על דאגתך זאת, פן יצא נזק ללאומיות ישראל, והנני להגיד לך חות דעתי: אם הוא ברוח היהדות?",
            "— כאשר ישראל בגולה הלך ויבוא לגור בקרב העמים גלה ה' לו את תעודת חובתו שמה ע\"י ירמיהו הנביא:",
            "\"בנו בתים ושבו, ונטעו גנות ואכלו את פרין; קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים ותלדנה בנים ובנות ורבו שם ואל תמעטו; ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה', כי בשלומה יהיה לכם שלום\". —]",
            "הרדיפה וההגבלה בדרך החיים אינן בעצם תנאי הגלות, ונהפוך הוא, חוב מוטל עלינו לפי היכולת, להאחז במדינה אשר תקבל אותנו לגור בה; להשתדל להוציא לפועל את מטרת המדינה ותועלתה, ובדרשנו את טובת עצמנו, עלינו לדרוש גם את שלומה וטובתה. ",
            "ההתנחלות בכל מקום שהוא במדינות ובארצות אפשרית היא, כי לא תזיק לרוח היהדות; יען וביען כי ההעמדה ברשות עצמו בנוגע אל ממשלתו המדינית, עת ישב ישראל על אדמתו, לא היתה גם אז עצם ותכלית ללאומיות ישראל, ורק בתור אמצעי להוציא לפועל את תעודתו הרוחנית,",
            "מעולם לא היו ארץ ואדמה קשר ואחדות לאומיתו, רק ההתאחדות הכללית של התורה, ומפני זה נשארה האחדות הזאת בתומה גם בהיות ישראל רחוק מארצו.— אי לזאת האחדות הנאמנה תשאר שרירה וקימה גם בכל תפוצות ישראל ובהאחזם שמה. את האחדות הזאת עלינו לקרוא בשפת עבר \"עם\" \"גוי\", לא כמובן השם \"פאלק\" בלשון אשכנז (אשר במובנו כי אין \"פאלק\" בלא ארץ וממלכה) עד אשר תבוא העת המאושרה־ שבה ירחם ה' את עמו, וגם במצבם החיצון יושיבם על אדמתם בתור \"עם\" והתורה תהיה להם ליסוד מוסד לכונן על פיה את אחדותם המדינית להיות לנס ולהתגלות שם ה' ותעודת האדם.",
            "— \"עתיד לבוא\" שהוא תכלית הגלות, ואשר מובטחים אנחנו כי כן יקום וכן יהי, אבל לא נוכל בפועל ידים להביא את העת הדגולה הזאת, רק נקוה ונחכה לה; ואשר אליה נתגדלונתחנך, וכי אז באשר מצבנו ניטיב לדגול בשם ובתעודת \"ישראל\" ביותר מבפעם הראשונה; \"עתיד לבוא\", אשר ילך שלובי יד עם ההתרוממות הכללית של האנושית לחיות באחוה תחת השגחת ה' היחיד והמיוחד,",
            "ומפני כי לאומיות ישראל נוסדה על תקוה רוחנית בטהרה, לכן מוכשר הנהו להדבק בנקל בכל מקום בלב שלם אל ארץ מושבו, רק נבדלו אולי בזה, בעוד אם אחרים אולי יחשבו את הקנינים אשר תעודת המדינה היא להבטיחם ברשות בעליהם, את הקנין וההנאה, לרם ונעלה במאד, הנה בני ישראל יחשבו אותם רק לאמצעים למלאות על ידם את תעודת האדם.",
            "— שוה נא אך פעם ברעיונך תמונת עם ישראל המתגורר בין העמים ומתענג על רוב שלום חפש ודרור, אף מתאמץ הנהו להגיע לרעיון תעודתו. — מה נהדר הוא מראה עם כזה! כל בן ישראל עומד לנס בתור כהן צדק פועל צדק ואהבה - מפיץ הנהו בין העמים לא דת ישראל — כי זאת אסורה לו — רק מרחיב הוא אנושית טהורה ונקיה ביניהם. — הוא יכול להיות מגיע ומסבב את פעולות חנוך האנושית, יכול היה להיות מטה עוז ומאיר נתיב בימי הבינים כאלה, ימי אפלה כחשכת מצרים, לולי חטאת ישראל ותעתועי העמים, לולי עוממו אלה את תעודת הגלות הזאת במושגה הנאמנה; אם בקרב מין אנושי אז, אשר כל מגמתו היתה להגדיל ולהרחיב ממשלתו בחמס, ולתת לקנין והנאה כבוד אלהים והאנושית התמכרה לפעמים גם אל דמיון כוזב, לוא היו אז אנשים כאלה במנוחה שאננה וגלוי לכל הראו לדעת, כי המה ישקיפו על הקנין והנאה, כי רק אמצעים המה, ויפעלו אך טוב, צדק ואהבה לכל העולם, ורוחם הנעלה המלא אור תורה, אמת וחכמה הנחיל מושגים נאמנים באנושית מלאים דעה והשכל, ובפעולתם שמו אותותיהם אותות בעדם ובעד אחרים לזכר עולם!",
            "— אך, כפי הנראה, רק ע\"י קושי השעבוד ומצב הגלות המר יכול היה ישראל להגיע ולהתחנך אל מעלת המצב הטוב והנעים הזה",
            "— אם נתבונן על הגלות במובן הנאמן הזה כנדרש, אם בעתותי הצרות, יקימו וקבלו, כי ה' ותורתו זאת היא תעודתם האחת בחיים, ושפע ההצלחה החיצונה חשבו בתור אמצעי וגם בימי צרה וצוקה עבדו את ה' באמת ואמונה, אז, — כמנקודת המצב התמידית של העמים, כמו מנקודת המצב של היהדות — אז!, אולי גמול ומוכשר נהיה לבית ספר הנסיון של האשר וההצלחה היותר גבוה בגולה.— לכן שאלת \"שווי הזכיות\" תחדל מהיות עוד שאלה, כי כשם שנצטוינו לרכוש לנו האמצעים החיצונים בתור תנאי הקיום והחיים, כן בטח חוב הוא על כל אחד, לבלי הרחיק מעליו את הנועם החן והחסד ורבוי האמצעים האלה בהיות לאל ידו להשיגם בנקל בדרך הצדק והאשר; יען לפי רבות מכסת האמצעים, כן תרבה האפשרית להרחיב ולהגדיל מלואי תעודתו בכמות מרובה; אף חובת הכלל הוא בטח, בעת נשקפה לו היכולת, לרכוש כל אלה בדרך ישרה. — אכן אם דרושה היא לחפצנו?",
            "— במו פי אברך את שווי הזכיות (עמאנציפאציאן). — בראותי את הלחץ והדחק, אשר יציקו לישראל מרבה להכיל ומעתיקים את ישראל מגבול החיים והלאה, את רוחו ידכאו, לבל יוכל להגביה מעלה בכמה מעלות טובות, יגבילו את חופש ההתפתחות של תכונת רוחו העדינה, ומפני החזקת קיום עצמותם, נאלצו אחדים מבני ישראל לעשות מעשים כאלה, אשר יהודים נאמנים ברוח היהדות לא יעשו כזאת אף בהיותם אנוסים מפני הכרח, ואלה האנשים המעטים יבאישו את ריח ישראל ושם כבודו, אך לא יוכלו לעמוד בנסיון, ויעשו מעשים אשר לא יעשו. — הנני מברך את שווי הזכיות — בראותי, כי בעת הנוכחית אשר עוד לא יעמוד נגדה לשטן כל יסוד רוחני אף בדמיון יסודו כמו מלפנים, ורק תאות הבצע והקנין ולב רע המשפילים כבוד האדם, רק המה עוד יתקוממו נגדה, וכי אמנם בשווי הזכיות נראה יקרת הצדק, משפט כל אדם להיות נחשב לאיש בין אנשים ושלטון ההשקפה, כי התבל לה' היא וכי כל אשר ישא עליו צלם אלהים הנהו בן אל חי ועליו להיות כאח לכל האדם אשר בארץ — וכי משפט צדק הזה, והמחשבה הטובה הזאת, ידרשו בלי אונס, רק בכח אמיתתם הפנימית לבד, להביא קרבן על מזבחם את התאוות הנמבזות של הבצע והאהבה העצמותית — בשמחה אחדה את פני המקום ההוא, אשר שמה יביאו קרבנות כאלה. אשורנו כברק השחר של התעוררות האנשים להחזיק במעוז האנושית - היא המדרגה הראשונה המובילה אל הכרת ה', כי הוא אדון כל ואב, וכי כל האנשים בני אל חי, ואם כן אחים המה, והארץ נתנה מה' לכל האנשים ביחד להיות סוכנים עליה כרצון ה' — אבל בעד ישראל — אברך את שווי הזכיות רק באופן כזה, אם בראש וראשון יתעורר בקרב ישראל בעת ההיא הרוח הנאמן ההוא, אשר מבלי התלות בשווי הזכיות או אי-שווי הזכיות, לפעול ולעבוד אך טוב למען הגיע לתעודת ישראל הנכונה, לנטוע ברוחם את תכונת רוח ישראל הנעלה ולכונן וליכוד את החיים רק בכח רוח כזה. — אברך את העמאנציפאציאן רק אז, אם ישראל יקבל את שווי הזכיות לא בתור תכלית תעודתו, רק לפרק ולנסיון חדש לתעודתו, נסיון כבד יותר מימי עוני ושנות ראה רעה — אך נפשי עלי תאבל — אם ישראל לא יכיר את עצמו היטב, אם נסע יתרו בו ורוחו אבד חין ערכו, עד כי יצהיל לעומת שווי הזכיות ויחשבם, כי המה סוף וקץ גלותו ולתכלית גבוה מעל גבוה במנת גורלו ותולדתו, כהרחבת החיים ודרך סלולה להשגת הקנין והנאה שיכבדו אותם בתור בני אלים, בעוד לא יבין את רוח התורה ומטרתה, מבלי הוציא לו מהגלות לקח טוב, נפשי עלי תאבל, אם ישראל כה התנכר בדעת עצמותו, עד כי נכון הוא בעד הגעתו אל שווי הזכיות ועמו אל החפש מכל צרה, עוני ולחץ חטאת לאומים, לרכוש לו ביחוד כל קנין והנאה, עד כי לא ייקר לו כל מחיר, ונכון הוא לנתח כל נתח טוב מהתורה ולתת כפרם את נפש חיינו. — עלינו להיות יהודים במלוא מובן המלה, ורוח התורה תמלא לבנו להכירה כמקור חיינו;!— אז גם רוח היהדות תקבל באהבה את פני שווי הזכיות, בחשבו אותו לדרך ישרה וסלולה למלאות על פיה חובתו ותעודתו השומות עליו, להוציא לפועל את תכנית החיים בעצם תומם. — "
        ],
        [
            "צדקת בדבריך, כל שאלת שווי הזכיות (עמאנציפאציאן) בהיותה נוגעת כיותר למנת גורלנו החיצונה לכן היא תקח עמדתה ביהדות בתור ענין העומד מתחת למדרגתה. — העמים בזמן מוקדם או מאוחר יחרצו משפטם ויחליטו כדת מה לעשות בדבר השאלה: בין צדק ובין עול בין אנושית ואי-אנושית, — וכי ההתעוררות הראשונה אל הדעת וההכרה הנאמנה, כי ישנה לאדם תעודה גבוהה ונשאה \"מהקנין וההנאה\"; הגלוי דעת הראשון של ההכרה החיה והקימה ההיא, כי ה' הוא אדון ואב, והארץ מידו נתנה להאדם כאדמת קדש לכל האנשים, למען יכשירו ויפתחו על ידה את תעודת האדם — הגלוי דעת הזה ימצא קן לו בכל מקום בשווי הזכיות של עשוקי משפט ויתראה פעלו והדרו גם על שווי זכיות היהודים.",
            "— אבל כמו כל דבר הנוגע למנת גורלנו החיצונה בכלל, היא רק מתנה נתונה לנו, אשר אמנם מצדנו להתאמץ כי נשיגנה, אך כשהוא לעצמו לא יקטין ולא יגדיל את ערכנו.",
            "— מטרה אחרת לפנינו אשר בידינו להשיגה תמיד — והיא להכשיר את עצמנו להוציא לפועל את \"היהדות\" על ידי יהודים.",
            " וזאת תנהג אותנו אל השאלה אשר בשם \"תקונים בדת\" (רעפארם) תכנה. ",
            "אמנם כן, ידידי בנימין, אנחנו לא הגענו עדנה על המדרגה שעלינו לעלות; שוה נא לנגד עיניך רק פעם אחת את תמונת החיים מטעם התורה, שעלינו למלאות אחריה גם על פי הציורים הכלליים והמעטים, אשר העברתי לפניך במכתבי והציגה אותה מול פני החיים שלנו בפועל בפרט ובכלל; הנך מוצא עוד את המרחק הרב אשר עלינו ללכת בדרך החיים בטרם נעפיל לעלות על מרום הפסגה, ולזאת דרושים באמת תקונים (רעפארמען) לעבוד ולפעול בכל כחנו ובכל כשרונותינו בכל טוב ומועיל לעלות ולהגיע עד רום המעלה! ",
            "— תקונים — אך מטרתם לא תוכל להיות אחרת, רק להוציא לפועל את היהדות בימינו אלה על ידי יהודים — להוציא לפועל את הרעיון הנצחי בתוך ועל ידי מסבות הזמן; חנוך והרמת הזמן אל התורה, אבל לא לתקן את התורה לפי רוח הזמן, הלא הוא להסיר את ראש ההר ולהורידו אל בקעת חיינו, הגבוה, השפלה!! — לנו היהודים דרושים התקונים על ידי יהדות מובנה ומושגה ברוח ומוצאה לפועל בכל כחנו; אבל לא לתקן את התקון הכללי הנתן לנו מה' בהתגלות בעד כל הזמנים, לשנות את צורתה לפי צרכי בני זמננו, ישעם וחפצם בחיים, על היהדות להעלות אותנו אליה מעלה - ואנחנו? - האם אנחנו נמשוך אותה למטה — אלינו?! ",
            "הביטה נא וראה את תהפוכות הזמן, אי-הכרה והכרת שוא ביהדות; נוסף לזה ההתחרות מן החוץ אשר, פרצה גם באהלינו אל \"ההנאה\" לעשותה בתור תכלית החיים!",
            "— אי דעת! איה עתה היהודי היודע ומכיר את עצמותו, המכיר היטב את תכן וחין ערך מנת גורלו — תכן וערך שם תעודתו? אים המה בני ישראל אשר מיתרי לבביהם ינעימו בקול היוצא מכנור דוד מלך ישראל ודברי חוזי יה, ורוח נאור ואדיר — יהיה חלקם בחיים. — אך אחריש מדבר הרוח. — לוא ידעו רק כללי חובות הישראלי? — הכרת שוא בראש וראשונה! ואת שידעו דבר מה בחיצוניותו, מה מעטה היא הכרתם, בפנימיות הדבר, מצד אחד, יודעים המה את חובות \"העדות\" אך לפעמים ישיגו אותם רק בתור \"מצות אנשים מלומדה\" או כמו קמיעות ולחשים, להרחיק את הרעות הגופניות ולבנות עולמות עפ\"י סודות נעלמים! מצד אחר, יחשבו את חובות הצדק והאהבה, כי הנם נטפלים אל היהדות ומקומם לא בתוך היהדות!",
            "שקיפו על חוקי היהדות שטעמם ונמוקם בלתי נודע להם, כי המה רק נגעי בני אדם, חובות היהדות, אשר מלחמה להם עם צרכי החושים, הקבה ונטית הלב, עם בקשת התענוגים ונעימות החיים; — ואיככה לא ינוצחו במלחמה כזאת, בעוד רק הרוח יעצור כח לגבר חילים ולנצח את התשוקות השפלות האלה — והרוח איננו! ההכרה הפנימית להשיג את היהדות על פי מנת גורלה ותורתה ולפיהן גם האהבה אליהן, תחסר — שקול הדעת נגד תאוות פנימיות וחיצוניות ולסור למשמעת רוחנו הפנימי הוא מטרתנו ואשרנו. — שוה נא את זאת עם השתדלות התקונים אשר בימינו אלה! אל תקצוף ואל תפגע אדם! כבד את כלם!- יען, כלם כאחד ירגישו את המחסור האחד, הכל יחפצו את הטוב כפי אשר יבינו אותו; הכל יחשבו להגדיל את אשר אחיהם. — ואם לא יכירו את הטוב באמת, אם בחפצם לבקש את האמת תעו מני דרך על פי רוב, לא הם אשמים בזה, — כל זמן העכר אתם יחד ישא את עונם, לכן, — כבד את כונתם הרצויה, אך עליך להתאבל, גם בכה תבכה, כאשר תביא בכור המבחן את ההשתדלות הזאת. — הזה הוא התקון הדרוש לנו, לקחת את נקודת ההשקפה מחוץ להיהדות במושגים לקוחים ממקום אחר, ע\"ד תעודת האדם או שווי הזכיות, ולפיהם יכרתו מהיהדות כל חלקה טובה ויכאיבוה? הזה הוא התקון נבחרהו, לעמוד בתוך יהדות, בתוך יהדות בלתי מובנה ומושגה ולהעמיד על הנס רק חזיון אחד חיצוני מחלק היהדות שלא יבינוהו את \"עבודת האלהים\" ויערכוה לפי צרכי הזמן והטעם החדש? להסיר מהדת את הבלתי מובן להם, ולאחוז בחזקה גם כן בדבר בלתי מובן, אשר כמעט אין לו יסוד ברוח היהדות?! — והנה על דבר בתי הספר! הלא הם מחזיקי הברכה והתקוה לימים הבאים! המה נוסדו רק בתור בתי ספר לפי רוח הזמן, למצוא על ידם לימים יבואו:",
            " משען לחם במלאכת יד, במסחר, בחרושת המעשה ובמדעים. ובני הנעורים, אמנם יחנכו ויפתחו בהם את שכלם, אבל גם בזה יאמנו את כח הזכרון יותר מכח התבונה והעיון! — אבל להשכיל ולהיטיב את הלב, ללמד! את היהדות ולכונן שמה את רוח היהדות, למען יחדור אחרי בן גם בחיים ובהליכות עולם, — ולברוא אנשים אשר יכירו את עצמם, כי חיים המה בעולם ה', בכחות נתונים להם מה', למלאות רצונו, אשר ישמחו על התעודה הזאת, ובאהבה רבה יהיו חבוקים ודבוקים בשם \"יהודי\", השם הקורא אותם לחיים כאלה, להחזיק במעוז התורה בכל עת ובכל זמן, לשאת ולסבול כל אשר יעבור עליהם; — ונוסף לזה להכיר את התבל, להכיר ולדעת את עצמם, לדעת את התולדה, להשיג את צרכי ההוה והכרה העצמית, כי המה אבני הבנין של העתיד, כל אלה מהם והלאה! קח נא אחד מספרי למוד הדת בידך — ותראה בו יסודות החיים לקוחים מחוץ ליהדות, ועמהם שלשה עשר עקרים, אשר עליהם אולי נבנה היהדות, אבל לא על ידם לבד תתקים היהדות, — ציוניים אחדים ממושגי המוסר אשר בעשרת הדברות, — חוקים ועדות לא נזכרו שמה מאומה, או רק בדרך אגב, או בתור הוספה, כמו המנהגים הקבועים להדרת קדש, ומסודרים המה ברב או במעט בתור ציורים ערוכים בשאלה ותשובה (קאטעכיזמוס) ולקוחים ממקום אחר ולתכליות אחרות. — מצד השני, ילמדו רק פירוש ובאור המלות בתורה מבלי כל כונה, וגם זו לטובה! ואיך למלאות החובות ע\"י ספרים המזכירים אותם בקצור בעד המעשה, אבל בלי מושג ובלי רוח, או ברוח המצות אשר לא יחזיק מעמד ולא יוכל להלוה אל חיי המעשה. — אי שמים! מאין יצאו לנו יהודים?! יהודים ברוח חי וקים מלא הכרת ה' ותעודתם, נאזרים בכח ללחום נגד תאוות בשר וכל משגה, נגד הכבדות הזמן ותעתועיו? הביטה נא וראה; — אך למה אתאר לפניך את דמות העצב והתוגה בשלמותה! טוב לנו יותר לשמוח כי עוד נערי אצילי בני ישראל אינם נופלים ברוחם ובישרת לבבם מאחרים, — אף כי רחוקים המה מחובות היהדות; נשמח על ההתעוררות, אשר באה בדבר בנין היהדות, ואם גם לפעמים יחפצו להסיע אבנים מקרב הבנין או להטיח אותן תפל; — בכל זאת ההתעוררות בעצמה ערובה נאמנה לעת אחרת טובה ממנה, ולכן ננסה נא לתת ציורים אחדים מהמון המסבות אשר תוכלנה להביא לידי מצב כזה, ונבקש את האמצעים לתקונים באלה הנאמנים באמת. — "
        ],
        [
            "כל עצמות ישראל מיוסדה על התורה; היא הבסיס שלו ותכליתו ולשד החיים בעורקיו וגידיו. אם היא בריאה ושלמה, לא יוכל ישראל להחלות; אך אם נחלתה היא, לא יוכל ישראל לשוב ולהרפא, לכן אין כל פרעות בישראל אשר מקורם איננו בחטא השגת התורה ובמובנה שלא לשמה — או למצער החטא גרם לאריכת זמן הפרעות. — חכמינו ז\"ל אשר העמיקו לחקור דבר, זה כבר מצאו את הסבה הראשונה לחורבן הבית הראשון בזה: \"שלא ברכו בתורה תחלה\". וכונתם היא, כי למדו תורה, אבל בבלי החלטה למלאות אחריה, מבלי עשות אותה לתורת חיים ובעד החיים; — החיים נעתקו מהלמוד והמדע; לכן גם המדע לא יכול עוד לחדור בחיים להאיר ולחמם את הלבבות באמת,",
            "— ואם תבקש את מקור המחלה בימינו אלה, — תמצא גם כן בזה. — בתחלה היה חלק המדע של ישראל כלול רק בעיקרי הדת של \"התורה שבכתב\", אבל חלק המעשה, איך להוציא כל אלה לפועל ועל כולם הרוח שהוא מקור החיים, עליו היה למצוא לו מעמד ומצב רק בפה ממלל: בתורה שבעל פה. — צוק העתים והזמנים והגלות הביאו סכנת האבדון להמדע והלמוד; — אז כתבו בספר את \"המשנה\" והניחו לה רוח מקום להתגדר בו, בדבור שבעל פה. — צוק העתים והזמנים דרשו עוד יותר, ובכתובים השאירו לזכרון בספר גם את רוח \"המשנה\", אבל רק את חלק ההלכות הנקוב בשם \"גמרא\"; ואת רוח הגמרא החזיקו בתורה שבעל פה.— צוק העתים והזמנים דרשו עוד יותר, ויכתבו את רוח כתבי הקדש והגמרא בחלק \"האגדות\", אבל הליטו את הרעיונות במעטה הסוד וההעלם, למען יעמדו העיון והחקירה לפענח נעלמות לעזר אל הרוח הבא במסורת החכמים.",
            "— בשתי ישיבות מצאו התורה והרוח קן למו; — אבל עוד מעט, על ידי תעתועים ומסבות שונות ירדו פלאים ויפלו למשואות; — התורה הלכה בגולה, — אותיות הכתב וחלק המעשה החיצון נצולו, — הרוח האצור באותות המעשה ואותיות הכתב — הרוח הזה, — ברח בהחבא. — ומאותיות הכתב ואותות המעשה המכוסים בעלטה עם הדברים האחדים אשר נצלו, עלינו למצוא ולגלות את הרוח האצור בהם; — ובדבר הזה יתנוססו אחדים מחכמינו ז\"ל במעלות רוחם, אבל לא כלם באו להשגת \"הרוח\",",
            "— בבתי ספר אשר לאינם יהודים התחנכו בני הנעורים וישתלמו ברוחם, אשר משכה אותם אחרי הפלוסופיא לפי נטית שכלם. המה שאבו להם \"חכמת-יון\" מבארות \"ערב\". המה למדו בתור התעודה היותר נעלה השתלמות עצמותם בהכרת האמת. רוחם המתעורר חש בנפשו התנגדות אל היהדות, אשר בה לא למדו ולא הכירו לדעת את מעלת רוחה; השקפתם על החיים היתה צוררת אל השקפת החיים, אשר בראש וראשון נוסדה על מעשה ופעולה, וכי הדעת בעצמה תחשב רק לאמצעי לפעולה כזאת. — והנה בעת ההיא הופיע איש דגול ונעלה בעל רוח כביר, אשר התחנך ביהדות בלתי מובנה לאשורה ובחכמת ערב גם יחד, — הוא התאמץ בינו לבין עצמו לעשות פשרה בין הקצוות המתנגדות, ואופן הפשרה אשר עשה, הודיע בשער בת רבים, ויהי מורה ומנהל לאלה אשר היו \"נבוכים\" העומדים גם כן במלחמת הדעות; ",
            "— האיש הדגול והרם הזה, אשר נודה לו, רק לו, על מפעלו הכביר להחזיק בטוב טעם ודעת ולכלכל את היהדות הנוסדה על חלק המעשה עד ימינו אלה, ע\"י הפשרה וההשואה אשר עשה רק מצד אחר, לא בתור בורא שטה, אשר על ידה היהדות תבנה ותכונן על עצמותה, — באופן ההשואה הוליד גם טוב וגם רע. — הלך נפשו ורוחו הנעלה כוננו ביחוד אל חכמת יון וערב, וכן היתה גם השגתו על דבר החיים. — הוא חדר מן החוץ אל היהדות ויביא עמו השקפות כאלה, אשר מצא אותן נכונות ממקום אחר, ובאלה עשה את ההשואה. — לפי דעתו גם כן ההשתלמות על ידי הכרת האמת היא התכלית הגבוהה מעל גבוה, וחלק המעשה עומד מתחת למדרגתה; דעת ה' היא תכלית ולא אמצעי, לכן יצא מזה העסק בשכל העיוני והחקירה על דבר מציאות ה', ויקשור את היהדות אל תוצאות החקירה העיונית בתור עיקרי הדעת, הדת והאמונה. המצות, לפי דעתו, הנה בתור מנהלים, אבל מנהלים נחוצים אל הדעת ולהגן מכל משגה, והחלק מהם רק לעצור בעד תעתועי עבודת האלילים, אשר בעתם ובזמנם נתעו בשוא אחריהם. בעיניו, המשפטים המה כללי החכמה וכן גם המצות; על חוקים יחשוב, כי המה כללי הבריאות, מעוררי רגש ומחסה בעד תעתועי דמיון הזמן. \"עדות\", מהן הכנות למדעים שכליים ולתכליות אחרות; אך הכל לא נוסדו בעצם הדברים הנצבים לעד, הכל לא ביחס עולמי אל \"האני\" ואיננו נובע ממקור תעודתו הנצחית, הכל לא בתור נצחיות הרעיון על ידי האות — ולזה אין דבר אשר יהיה יסוד מוסד לכללות המצות.",
            "והרב המורה הגדול, המעריך והמסדר בשטה שלמה את \"הלכות התלמוד\" החליט בחלק האחרון מספר הפלוסופיא שלו השקפות על דבר המצות, כי הנן הרוח החיה אשר בקרבן, אשר הרוב מהן, אם נקח אותן בתור תוצאות בחלק המעשה, ירפה כחן ולא תחזקנה מעמד ולא תפיצינה המאור שבהן, עד כי לא תוכלנה להיות מאירי נתיב במעשה, בחיים ובדעת. — ההשקפות האלה נשארו לנחלה עד ימינו אלה ביחוד בעד המבקשים את טעמי המצות, אבל בבואם לצרף את כל אלה לחלק המעשה לא יתקשרו יחד ויכלו באפס רוח, — גם בוז יבוזו להן. — הנך רואה, כי תחת לראות את עצמם בקרב היהדות פנימה ולשאול את נפשם: \"אחרי אשר היהדות תדרוש מאתנו חובות כאלה, איזה השקפה נמצאה בהם על דבר תעודת האדם? — ותחת להשיג ולהבין את דרישות המצות בכללותן ממקורי התנ\"ך והש\"ס ולשאול את עצמם: מה יוכלו באמת להיות מושג ורעיון החובות האלה? — היתה להם נקודת המצב מחוץ להיהדות וימשכו אותה אליהם, וידמו בראש וראשון, כי קנו להם השקפות נאמנות מה הנה המצות, מבלי שים לב על חזיון המצות הנאמן לפי כללות מחלקותיהן. — מה היו תוצאות הדברים? — כאשר חדרו השקפות כאלה בחיים, הביאו מערכת חזיונות כאלה הבאים בטבע הענין, כי האנשים אשר האמינו כי הנם בעלי דעת, חשבו את המצוה שהיא בעיניהם בתור מנהל, כי לא נדרשה למו עוד, וביותר היה להם למותר דעת והכרת המצות, אשר לפי דעתם אין כל רוח בהן; לכן אנשי שם אשר העמיקו להשיג ולהבין את היהדות, נהפכו לאויבים לרוח הפלוסופיא הזאת; אחריהם באו אלה, אשר נהיו לאויבי הרוח בכלל ושונאי הפלוסופיא בפרט, — וישתמשו במקומות בלתי מובנים להם, להגן על שטתם זאת, להרחיק כל השגה רוחנית מעל התלמוד ולא הבדילו בזה בין השאלה: \"מה נאמר בזה?\" לבין השאלה: \"מדוע נאמרה כזאת\"? וגם את חלק \"העדות\" הוציאו מכלל \"הרוח\", אשר באמת כל עצמותן נוסדה רק להיות מולידי הרוח, כמו כן באחרונה, על פי מאמר אחד שלא הבינו כהוגן (סנהדרין כ\"ד א' תוספות בד\"ה בלולה) אסרו גם את למוד התנ\"ך; משגה כזה, אשר בתור נבואת חכמים הזהירו ממנו (מס' סופרים פ' ט\"ו הל\"ט) עד כי מפני הצרות והרדיפות שהנה שדדו ביחוד את ההשקפות החיות על התבל ועל החיים, ותוצאות ההלכות של התלמוד לא עצרו כח בעד פעולות החיים, לכן הרוח, אשר חפץ להיות עומד ופועל ברשות עצמו, תעה מני דרך למצוא לו עסק בפלפולי וחדודי השכל, רק מעטים עמדו במשך כל הזמן ההיא בחקירות הרוח על טהרת היהדות ויבנו אותה ברוח נשענה על עצמותה.  בין אלה יתנוססו לתפארה כאבני נזר מחבר ספר \"הכוזרי\" והרמב\"ן. בארץ אשכנז ביחוד, אשר בעתים לרעה והצרות התכופות, הגרוש ורדיפות הכניעו גם בלעדי זה את הרוח לבל יתנשא על, שלט שמה מצב יהדות בלתי מובנה לאשורה. אך ההשקפה הכוללת והעיקרית הלא היא: ה' הוא אל יחיד ומיוחד והתורה רצונו ומלאת אותה ביראת ה', באהבת ה' ובטחון בה', נשארה בכל מקום בעצם תקפה וגבורתה, — ולמענה הקריבו בשמחה את חייהם, עם כל הקנינים והנכסים ושמחות החיים גם יחד. — והנה בא לסדר היום מערכה כזאת, אשר איש כמוני הבלתי בא עד חקר תכונתה, לא ארחיב בנפשי עוז לשפוט על אודותה, ואת אשר אאמין להבין בה, היא כלי מחזיק ברכה בעד רוח התנ\"ך והש\"ס; אבל לדאבון לבבנו גם אותה לא היטיבו להבין. והדבר אשר הנהו באמת תנועה עולמית והתפתחות, נהיתה למכונה נצבה וקימה בלי נוע, ואת שהנהו חזון ומושג פנימי, השיגו והבינו כמו עולמות חיצוניים בדמיון וחלום. — המערכה הזאת הופיעה בעולם, והרוח פנה לו אם אל החדודים והפלפולים החיצוניים של התלמוד או נטה אחרי הלב הרגש במערכה השניה, - היהדות הנוסדה על חלק המעשה, אשר לוא השיגו אותה בעצם טהרתה, כי אז אולי יכול הרוח לחדור בה עוד הפעם; — אך יען לא הבינו אותה כהוגן, נהיתה רק מכונה לחזיוני הדמיון, פעולה או מחסה בעד עולמות ושברי עולמות בחכמת אצילות אלהות;",
            "בין כה וכה בא בידי העם חלק אחד מספר אחד אשר בראש וראשון חבר ונועד בתור \"משנה הלמוד\" (רעפעטיציאן) רק בעד הלומדים לשנות על ידו את התוצאות האחרונות מהתלמוד, תוצאות ההלכות רק בחלק המעשה; וביחוד תוצאה הוא מספר הדמב\"ם הערוך בשטה נכונה, רק בסדר אחר ואשר הוא באמת המחזיק הנאמן את היהדות המעשית בעתותי הגלות הארוך והמר. אבל לדאבון לבבנו, רק החלק האחד מהספר הגדול הזה בא בידי העם, רק זה המכלכל בקרבו את חלק \"העדות והעבודה\" עבודת אלהים והלכות החגים, ושאר חובות הישראלי באו ביתר חלקי הספר ויקבעו אותו לתכליתו לתועלת הלומדים ולא בעד העם. — ולכן לאט לאט באה ההשקפה הלא טהורה, כי עצמות היהדות איננה רק \"תפלה ולחוג את החגים\".— אבל את החיים לא הכירו.",
            "— והנה אם תקבץ יחד את פעולות ההשקפות השונות האלה, תוכל להביא בלבך ציור נאמן מדבר היהדות לפני ערך שמונים שנה, וגם תוצאות כל אלה אחרי כן. — כי הנה בעת הוקל מעט כובד העול מן החוץ והרוח התנועעה חפשי מעט, הופיע עוד הפעם איש רם ונעלה אשר שמו כבוד לשמו ואשר על ידו התנהלה התפתחות היהדות עד ימינו אלה. — האיש הזה אשר קנה לו השתלמות רוחו ג\"כ לא מעצם היהדות, אשר בעצמו היה גדל דעה במערכת הפלוסופיא וחכמה אשר למעלה מן הטבע (מעטהאפיזיק) גם חכמת היופי (אסטהעטיק) קנו כליותיו ולבו, התאמץ לבאר את התנ\"ך רק ביופי וצחות הלשון; לא בנה את היהדות בתור דעת הנוסדה על עצמותה, רק שם כל מעינו ללחום נגד אי-דעת מדינית ופתויי נוצרים אדוקים ולעמוד כסלע איתן באמונתו ודתו, ובהיותו בעצמו יהודי נאמן לדתו בחלק המעשה, הראה לאחיו ולתבל: כי היכולת ביד ישראלי להיות יהודי תמים נאמן לדתו וממלא חובותיו ולהיות \"בכל זאת\" בעל שם נכבד \"פלאטא האשכנזי\"",
            "המלות \"בכל זאת\" פעלו את פעולתן. — תלמידיו הסתפקו לבאר את התנ\"ך רק בחלק \"שמוש הלשון\" לבד, ללמוד היטב בספר המורה, ובכל זאת לכונן ולהרחיב את למודי חכמת אדם בתבל ארצה, אבל היהדות, \"תנ\"ך\" \"וש\"ס\" נשארו כשדה לא עבד בם, גם הלמוד בעצמו של התנ\"ך בשקידה בהם לא יכול לנהל אל תכלית כזאת — יען לא עשו זאת בתור למוד בעבור הרגש והמושג, רק כחזיון יפה בעד כח הדמיון, ואם כן, ע\"י עזיבת למוד התלמוד עם היהדות המעשית, אשר לא הבינו אותה לאשורה, כל אלה הביאו אל השקפות כאלה ששכחון וחזרו ויסדון בחופש וגלוי לכל ומובילות אל תוצאות של בטול היהדות. — אם השקפת החיים מאז נאמנה היא, כי תעודת האדם היותר גבוהה היא בהכרת האמת, ומי יכול להטיל ספק בדבר, בעוד כזאת החליט הרמב\"ם! — ראשית כל דבר, לפי דעתם, ההשקפות ההן על דבר חוקי ומצות התורה נאמנות, — ומי זה יכול להטיל ספק בדבר, בעוד הרמב\"ם, אשר מי כמוהו יודע התלמוד לאשורו, גם היה יהודי נאמן בברית מעשה המצות הוא יסדן ויכוננן; — הלא אמתיות הנה; — לכן יצא לפי דעתם, כי הכרכים הגדולים של התלמוד לא יכלכלו בתוכם רק חדודים ופלפולים ללא הועיל; לכן בעיניהם נחשב החלק המעשה של היהדות רק לסבל ולחץ מבלי כל רוח; ומי לא יסכים לזה!",
            "ואם כן למשל, מובן \"המלאכות האסורות\" ביום השבת, — ומי יכול להטיל ספק בזה, הלא שני המאורות בשמותם \"משה\" הבינו ככה, וגם יום הראשון של האזרחים יורה על זה, כי שביתת השבת אין דבר, רק מנוחה להחליף כח אחרי עמל ימי המעשה, שביתת הגוף למען יוכל גם הרוח פעם אחת לפעול את פעולתו; ומי לא יראה אחרי כל אלה, כי רק ענינים קלי ערך והררים התלוים בשערה נמלאה מסכת גדולה בחקירות, איזה הנה מלאכות האסורות ביום השבת; — ומה מוזר הדבר, לפי דעתם, כי כתיבת \"שתי אותיות\" אשר אולי גם הרוח יקח חלקו בפעולה כזאת — ולחשוב זאת לעון פלילי וחיוב מיתה; אבל לעומת זה, איזה מלאכות ויגיעות הגוף גדולות וכבדות מאלו, גם קלקול איזה דבר, חשבו לעון קל מזה, אף זו לעגם, כי חז\"ל אמרו על התרנגולת להמליט ביציה! — ובמקצע אחר, למשל, חשבו את הקרבן, כי אולי הוא בתור הקרבת קנינו להראות בזה, כי כל אלה מיד ה' נתן למו, וביחוד בחלק פרטי העבודה חשבו, כי הוא רק \"זה לעומת זה\", נגד מנהגי קרבנות האלילים אשר הביאו בני הדור; — ואם כן הלא אולת היא לכתוב שלש או ארבע מסכתות המלאות חקירות על דבר סדר ההקרבה הזאת: איזה חלקים, ממי ומתי? האם לא תראו, כי כל אלה מעשי הכומרים ממיתי הרוח?! לכן - אבל, הלא יכלו לשאול את עצמם רק פעם אחת את השאלה הזאת: האם משה בן מימון (הרמב\"ם) או משה בן מנחם (הרמבמ\"ן) הנם באמת משה בן עמרם?! האם לא נמצא בעצם הסתירה בין ההשקפה ובין המצוה בפועל ההוכחה, כי ההשקפה הזאת איננה האמתית, כי איננה נוסדה על המושג הכללי של המצוה, רק חלום הוא, שיח ושיג הבא מן החוץ?",
            "האם לא יאמר ע\"ז גם \"המורה\" בעצמו, כי בדבר המשפט אשר חרץ על המצות, לקח לו את התורה שבכתב לנקודת המצב, נקודת המצב, אשר ביחס אל חלק המעשה הגיד בעצמו, כי לא נכונה היא",
            "— ואם כן נקודת מצב כזה בדמיון יסודו? האם לא יגיד הוא בעצמו, כי במשפטו על המצות לא שם לבו אל תעודת חלקיהן, אשר רק בהקבצן יחד יכוננו את המושג הכללי של המצוה וכי הנה עיקרי ויסודי התורה שבעל פה? — (מורה נבוכים ג' כ\"ו, מ\"א) בכל מצוה ומצוה יש רעיון, וביחוד באלה, אשר נועדו בעד החנוך עלינו לבוא עד חקר מעלת רוחם; הלא המה הנקראים בשמות \"עדות\" \"זכרון\" \"אות\" ואיך? אם ננסה לעשות כזאת, אם נשיג אותן פעם אחת, על פי הרעיון האצור בעדות, בזכרון ובאות? — אבל לזה לא הגיעו, גם רבים לא חפצו להגיע לזה, יען מארצות המערב פרץ רוח כזאת אשר שחק גם לעג לכל קדש וישמח אלי גיל כי יוכל להשליך שקוצים עליו, ואל הרוח הרע הזה נלותה ההתאמצות לרדוף אחרי תאוות החושים, תענוגות בני אדם, וישמחו כי בנקל יסירו מעליהם את עול ההגבלות אשר גבלו להם להיות חפשים לנפשם, וכן הציתו את חומת הדת עד כי נפלה תחתיה. ",
            "והנה עתה אחרי אשר החלק האחד מהרוח הזה כבר עבר ובטל; עתה אחרי אשר שתי מפלגות, האחת לעומת השנית קמו גם נצבו בימינו אלה: — האחת תקים ותקבל עליה כירושת נחלה את היהדות הבלתי מובנה להם בתור \"מצות אנשים מלומדה\" ומבלי כל רוח בקרבה ישאוה בידיהם כגולמים קדושים, מיראתם פן יעירו ויעוררו את הרוח; — המפלגה השנית, אשר איזה מהם אולי יבקשו בחשק לבב את טובת היהודים, אבל את היהדות יחשבו כחזיון בלי רוח וכדבר טוב ויפה רק בעתו ובזמנו, אבל עתה אין כל חפץ בו — המה יבקשו את הרוח, ולא ימצאוה ועם מיטב כונתם להיטיב ולהועיל ליהודים, הנם בסכנה גדולה, בדרכם אשר בחרו להם ובמעשיהם הבלתי רצוים לכרות את המיתר (נערף) האחרון בקרבה — מאי-דעת! ועתה, — בעוד יתקרבו אלה הקצוות באלפי תכונות, ואשר מזה נוכח לדעת ביותר כי המשגה עם שניהם, — עתה? איזה דרך המוביל אל \"האשר\"? היספיק לתשועת ישראל אם נכונן על יסוד פרוד הדעות הזה את בתי הספר ואם נתקן (רעפארמירען) את עבודת האלהים? הרוח שהוא יסוד החיים הפנימים יחסר לנו, — ואת הרוח הזה לא תבראו בשום אופן על ידי הברק אשר תמרטו בו את היהדות מעבר החיצון. — ",
            "רק דרך אחת תוכל להובילנו אל \"האשר\" \"במקום הרשע שמה יהיה המשפט\" והדרך האחת היא — לשכוח את ההשקפות והשגיונות אשר הנחלנו לנו על דבר היהדות; נקח לנו את מקורי היהדות \"תנ\"ך\" \"ש\"ס\" \"ומדרש\", נקרא אותם למען השתמש בהם בחיים, נלמדם, נשיגם נבינם; מהם נקח לנו השקפת היהדות על דבר ה', התבל \"האנושית\" וישראל, לפי מנת גורלו ותורתו ואת היהדות על ידי השגה והכרה עצמותית ולהעלות אותה אל גרם מעלת דעת החיים. — נחל עם \"התנ\"ך\"! עם ידיעת השפה בתחלה, מרוח השפה נכיר את רוח המדבר; — אחרי כן נקרא את התנ\"ך לא בעד חקירות השפה, הידות מני קדם או למודי הטעם הטוב והשעשועים; רק נלמוד אותם ונהגה בם, לבנות על ידם ולכונן ידיעה שלמה; — ברוח וברעיון \"דוד המלך\" נשקיף על הטבע, באזן ישעיהו הנביא נקשיב את תולדות בני אדם, ואז בעין פקוחה, באזן קשבת נקנה לנו הלמודים האלה על דבר האלהים, התבל, האדם ישראל ותורה. ממקור התנ\"ך להבין ולדעת במושג נאמן — ואז — ברוח ומושג כזה נלמוד \"ש\"ס\" ולהבין כי הרוח הזה ימלא את כל ההלכות, אך כידיעה קדומה כי כל אלה לקוחים מספרי \"התנ\"ך\", ובהגדות לא נראה רק אמרות הרוח הזה העטופות בתמונות ובציורים מכוסים, ואז מבלי הבט את אשר יחשוב האחד או השני את למודך זה, מבלי הבט, אם לא תוכל ברוחך הפשוט, להתנוצץ כגדולי המפלפלים, אשר לא באמת ובחיים יסודם; מבלי הבט, אם לא תוכל לחדור בתוך המערכות שהנה להיהדות רק ידיעות עוזרות לחקירה עצמותית, מבלי הבט, אם לא תוכלו לנחול כבוד מדומה; למדו היטב לאור באור האמת, להחם את הלבבות ולעלות במעלת החיים, — וכאשר תגיעו אל המעלה הזאת אז תשיגו ותבינו את מנת ישראל ותורתו ואת החיים בתור חותם תכנית תורה כזאת המלא רוח על כל גדותיה! רוח אחד בכל! מבנין הלשון והשפה עד בנין פעולות החיים — רוח אחד — שפע רוח אלהי ממעל! — זאת היא הפעולה הנאמנה בעד תלמידי חכמים! אבל תוצאות דעת מאת בחיים, אם נטעינה על ידי בתי ספר! בתי ספר בעד יהודים! לחנך את ילדי בני ישראל להיות יהודים, בני ובנות היהדות, כפי אשר למדתם להשיג אותה, לכבדה ולאהבה בחיי חייכם; — שפת \"התנ\"ך\" כמו שפת ארץ מולדתכם להכיר אותן לאשורן, ללמדן להגות בשתי השפות גם יחד, לאמן את לבם אל הרגש ואת רוחם לחשוב ולהתבונן, לתת להם כתבי הקדש לתורת החיים ולהכשיר אותם, כי יקשיבו דבריהם ויקימו ויקבלו אותם לשמור ולעשות,",
            "— לפקוח את עינם, להביט על התבל ומלואה מסביב למו כי היא תבל ה', ואת עצמם בתור עבדי ה'! לכרות למו אזן לשמוע בתולדה, כי היא תורת החנוך של כל האנשים לעבודת אלהים כזאת, — ולהורות אותם אז מהתורה והש\"ס למען יקחו את התוצאות מהם לכונן את החיים ע\"י עבודת אלהים הרוחנית הזאת ולהשיג ולכבד ולאהוב אותם, עד כי ישמחו על שם \"יהודי\" ועל החיים הנוסדים על שם כזה, מבלי הבט על הלעג והמחסור אשר יסבלו על ידו. — גם ילמדו בבית ספר החיים כזה למודים כאלה, אשר בקרב הימים יהיו משען לחמם, כמו לפנים, אשר כל אלה היו רק אמצעים בעד החיים ולא התכלית; — ללמדם, כי ערך החיים איננו לא לפי המצב, העושר, הזוהר החיצון, רק לפי ערכם הפנימי לשם תעודתם להיות עובדי אלהים; ולא להכניע את חובות שם תעודתם תחת דרישות התשוקה, החמדה, התאוה והשעשועים, אך נהפוך הוא; — ואז — עד אשר בתי בני ישראל יבנו מבני ובנות ישראל כאלה, — לבקש ולהפציר בבתי הוריהם לבל יפריעו את פעולות בתי הספר, לבל יקטפו ולבל ימיתו בקרת רוח או ברוח בער את הנטיעים הרכים ברוח בניהם, — להפיח גם כן רוח נדיבה בלב ההורים ובמקום אשר נמנע הוא לפעול השגת נאמנה — למצער להשתדל כי יוקירו ויכבדו הדבר, — האם על ידי זה לא ישתנה ישראל לטוב?— — ",
            "אחרת תהיה בישראל; את זאת יוכיח לנו זמננו באותות ובמופתים. — אל תביט כה בעצבון רוח ידידי ורעי; — הן אמנם הזמן יפיל אימתה ופחד כהפחד של שעת חבלי לדה. אבל הפחד הזה בבית אשה יולדת טוב משלות השקט, אבל בלי שמחה ובלי תקוה, בבית אשה עקרה. — ולוא גם יארך זמן חבלי לדה בדורנו ובדור בנינו ואולי גם בתקופת חיי נכדינו; הלא דור רביעי ישמח על הולד יולד לנו, אשר יראה אור וחיים נאמנים. שם הילד הזה \"יהדות מכרת את עצמותה!\"",
            "הזמן ישא בקרבו ערובה בטוחה בעד זה, הלא היא ההשתדלות: לחשוב מחשבות, להשיג ולקלוט ברוח את הדבר שעלינו לכבד. הבה! אם יכיר אז הרוח את השתדלותו, כי היא בלי יסוד ובלי תכלית, אם יכיר, כי שוא מעשהו לכבד ולהוקיר עד למותר את משאלות לבב בן רגע, אם יקנה לו הידיעה, כי עליו לבנות את החיים רק במושג האמת הפנימית; — אז יתעורר אל השאלה: מה אני בתור איש יהודי? מה היא יהדות? ופתרון השאלה הזאת לא יקחו למו עוד מכסא ההוראה ומספרי החכמים האינם יהודים, אשר לא ידעו ולא יכירו את היהדות בעצם תכונתה, אשר יאמינו, כי בזה אשר יקטינו ויכניעו את חלק התורה ברוח, יבנו את תורת עצמם על משואות מפלתה; גם לא מספרי מתקני הדת (רעפארמער) בעד פניות צדדיות בזמננו זה, ולא מספרי חכמי היהודים אשר בחרו ליהדות מעמד ומצב מחוץ ליהדות; רק ילכו אל מקור היהדות, אל ספרי \"התנ\"ך והש\"ס\" — וההשתדלות הזאת האחת: \"מושג החיים ממקור היהדות\" ולהשיג את היהדות לחנוך החיים, ובהמציאנו את ההשתדלות הזאת לפועל — תנהל אותנו אל המטרה, להראות את האמת ואשר יסוד למו בחיים כי אמת וחיים המה, לפי הכלל העתיק יומין, אבל לדאבון לבבנו כבר נשכח \"ללמוד וללמד לשמור ולעשות\"! — ",
            "ואתם המחזיקים עוד בברית היהדות והחפצים ביקרה אשר הנחלתם לכם כל דבר מההרגל ואשר על ידי ההרגל תחשבו להנחילה ג\"כ לבניכם אחריכם, מי יתן ותפקחנה עיניכם ותכירו לדעת, כי רק על ידי הרוח תוכלו להנחילה, וכי עליכם למצער להושיט לבניכם ולבנותיכם את הספרים, ספר התורה, הנביאים והכתובים, עד כי הרוח האצור בהם יהיה להם מאיר נתיב ומטה עוז בחיים; — ואתם נדיבי עם אנשי לב בין אלה אשר ידמו לפעול בעד אשר היהדות, מי יתן ותשימו לב לדעת, כי לא זאת היא לחיים תוצאות לעזור, כי יסירו מיד ורגל רק את הכבלים ולשום לוית חן בבגדי תפארה לפאר את מראיהם בחוץ, מי יתן ותעצרו את ידכם אשר הנפתם להרוס ולנתוץ, ותבחנו מראש, אם לא יכלכל הבנין הזה בתוכו קדושה, נצח, חיים ואמת, כי יען הבנין הזה אשר מאבק שנות מאות לא נכר מראהו הנאמן, עוד תחשבו כי אין שוה רק להניף עליו גרזן: מי יתן ותפנו מבטיכם אליו עוד הפעם ותבחנו את הדבר אשר הפכתם לו עורף,— האם אשם הוא הדבר, האם מפני זה יבולע לו, יען וביען כי נושאי דגלו בהיותם מכוסים באבק שדי המערכה, ללחום נגד עוני וצרה, אם אך כמכסה אבק, יכלו להצילו, האם נחפוץ בעת אשר בחסדי הזמן נתנה לנו התעודה לנקות מעלינו את האבק, לבלי להוקיר ולכבד את העמל והתלאה והמלחמה לפנים — עד כי כלא יחשב לנו הטורח לטהר את הסגולה בעדנו, ולבחון אותה לדעת על מה זה ועל מה זה לחמו אלה בעדה; — להחזיק בה ביותר רק במראה החיצון המכוסה באבק, אשר מפני כי מכוסה הוא באבק להשליכהו כלה,— להשליך את הסגולה ככלי אין חפץ בו, אשר למענה הקריבו אבותינו חיים, רכוש, חופש ושמחת החיים?? — אם — אך, בנימין אהובי, הנני שוכח, כי רק השמים ישמעו את משאלות לבבי אלה, כי רק, הגליון הזה יראה אותן ואזניך תשמענה את קולן, — שוכח אני כי כותב אני רק אליך. — אמנם אור, אמת וחיים יצאו מזמן הנסיון הזה; על זאת תוכל לסמוך ידידי היקר, ואז, גם אתה כבד תכבד באופן אחר, את הדבר אשר בעת אחרת התאוננתי גם אני עמך, הלא הוא על המצב של הענינים הרוחניים בעמנו, אשר למראה עין אין כל עצה ותוחלת לה בלי בתי פקידות, בלי איש רם המעלה עמוד התוך (אויטאריטעט) שנוכל לסמוך עליו, וכי הכל רק השתדלות יחידים, עד כי בהתאמצות התקונים בעבודת אלהים, שנראתה כציר אשר עליו ינועו, נהפכה לשלל צבעים, עד כי היהודי הנוסע במחוזות אשכנז מצא אותה בכל עדה ועדה בתכונה אחרת מרעותה; האם אינך רואה גם בזה את הטוב האצור בו? ברור לי הדבר, כי אין איש מהחיים אתנו כלנו היום אשר ישיג את היהדות בטהרתה ובאמתתה; — הביטה נא וראה את שנוי ההשקפות אשר לכל אחד, הבאות בטבע הענין, בעוד כל רב יחפוץ לסלול לו דרך, באין בית ספר אשר יחונך על פיה לזה; זכר נא ביחוד, כי חיים אנחנו בזמן \"חבלי לדה\"; ואם כן רק לאסון יחשב אם יופיע עתה גאון הדור ליסד איזה דבר ליסוד מוסד; יען באופן כזה חבלי היולדה יארכו עדי עד! אף אם יבחרו אנשים לזה, אם מצד אחד, יפריזו על המדה, ואם בלולים יחד, הלא יכבדו ויעריצו לעולמים רק חצי דבר ויעצרו בעד זרם ההתפתחות, אשר רק הוא בהגיעו לתכליתו יביא לנו מים חיים; אבל אם ישאר הדבר כאשר הנהו עתה, את אשר יוליד הזמן אותו ימחה ויניח מקום לבנין רם ונשא אשר נחכה לו. — בחשבי לדעת, לוא בזמן שאחרי הרמב\"ם לא נדרש היתה שמירה מעולה, להחזיק את היהדות בחלק המעשה, להפריע השתדלות של התנגדות הקצוות, כי אז זה כבר לפני שנות מאות, על ידי הקלקולים באו לידי הבנה והבחנה, ואנחנו כבר היינו עתה את אשר נוכל להיות רק אחרי שנות מאות אחרינו; לכן אברך את זאת, כי מאזני המשקל עתה תלוים עוד חפשי ורק יד ה' תחזיקם, ורק השתדלות הרוח תוכל להביא את שווי המשקל בהם ואין כל שלטון ותקיפות, אשר יוכלו להכריע ולהפריע את תנועתם; — לוא נפריע את התנועה, כי אז נכדינו יעמדו במצב שנעמוד אנחנו! — האם נפחד בעדם כי לא יוכלו עמוד בפני הזמן המפיל אימתה ופחד?!",
            "— יתנועעו מאזני המשקל! כל אשר יוסיפו להיות תלוים בחופש וכל אשר יוכלו לשקול בדיוק רב באחרונה אמת וחיים, מחויב להיות, כי עתה ביותר תעלינה ותרדנה כפות המאזנים. — ואם באחרית הימים תחדולנה כפות המאזנים להתנועע עוד, ובאור נוגה יופיע הרוח בישראל, אשר ישיג את עצמותו, מנת גורלו ותורתו, וקרנים מידו לו לחדור אברי גופו ויוציא לפועל חיים כאלה, — ואז כאשר ישלים גם הענף מעץ ישראל את מלאכותו ובמלחמתו יפעל תכונה אחרת בחוג האחים האינם יהודים, ושם יכוננו מבטם חפשי אל האל היחיד והידיעה וההכרה מעצמת כח המוסר והמדות שתגברנה חילים על כל המפריעים אשר קמו גם נצבו להחשיך ולהעביר את מבטם ולרופף את כחם, ואז,— גם ספר התולדה עם סוף למודו יחדור בכל הרוחות— — — — הבה נשיג ונבין את זמננו, בנימין יקירי; — וכל אחד בכח הרוח הנתן לו יסלול לו דרך המוביל אל המטרה בחוג גדול או קטן, — ואם גם אלפי אנשים יתיאשו מדבר החיים והאור, אם גם אלפי אחינו יבדלו ממנת גורל ושם ישראל, אשר זה כבר התנצלו מחיים כאלה; — דבר האמת לא יספור את מספר נושאיו, — וגם אם אחרון על עפר יקום, — יהודי אחד וספר התורה בידו, — תורת ישראל בלבו ואור ישראל ברוחו, גם זה האחד דינו; — תקות ישראל לא תאבד לעולם; כאשר ישראל גזר לבושת ויאבד דרך תעודתו, חפץ ה' האל המיוחד למסור את מנת גורל ישראל ותורתו אל משה עבדו, וגם אלינו קורא חוזה יה אם נירא ואם נחת: ",
            "הביטו אל צור חצבתם ",
            "ואל מקבת בור נקרתם! ",
            "הביטו אל אברהם אביכם, ",
            "ואל שרה תחוללכם ",
            "כי אחד קראתיו ",
            "ואברכהו - וארבהו! ",
            "חיה בטוב, בנימין אהובי, התחנך להיות במעלת איש כזה, חיה בטוב. "
        ],
        [
            "נצחת, בנימין אהובי.— ביום אשר תקדש לך את אשת בריתך לבנות לכם יחד בית בישראל, — אושיט לך מנחתי, מנחה מזכרת אהבה, את אשר שאלה נפשך ממני; את אשר זה כמה ורבות פעמים בקשתני למלאות את זאת. חפץ אנכי, כאשר יחנני ה' ברוח וחיים, להקריב על מזבח עמי מנחתי הדלה, כאשר תהיה לאל ידי.— לא יען וביען, כי תקוה רמה ומאד נעלה משחקת לפני, כאשר הואלת לקדם בתרועת שמחה פני החלטתי זאת; לא יען וביען, כי אתה ידידי החזקת כה באמונת לבב לקשט ואמת את האוצר הטמון בלבי זה כבר, אשר הצעתי לפניך בכתובים ופה אל פה, חושב אני — כי כלם יכירו את זאת בתור דבר אמת לאמתו, — ובכלל לדמות, כי כל זה הנהו קשט דבר אמת כספיר לטהר. — הן ידעתי היטב את קוצר דעתי ואת הזמן אשר אני חי בו, עד כי אין דבר, אשר ימשכני אחריו ללכת בדרך אשר סלותי לי— בכל זאת בעת כזאת, שבה גדולים חקרי לב, אחשוב לחובה לכל אחד לגלות את הדבר הנחשב בעינינו לאמת וברור להודיע את זאת בתום לבב בפומבי — ואם יצלח לי רק זאת, להראות ולהוכיח, כי לא חקרו עוד היטב את הדבר מצדי צדדים, כי אולי ישנה עוד דרך אחרת, אשר נוכל על ידה לבוא לידי תוצאות אחרות, השקפה כזאת, אשר על ידה יתראה לעינינו כל דבר באופן אחר מאשר הסכינו להביט עליו עד כה; ואם גם יצלח לי רק לעצור ולהפריע את היד הנטויה להרוס ולבנות, עד אשר יבחנו, יצרפו וילבנו את הדבר היטב, ואם גם יצלח לי להגיע אל המטרה אשר תארתי לך פעם במכתבי, להועיל רק בזה, כי איש אחר גדל דעה ממני ובעל שכל כביר ונאור נאזר בכח ורוח, רב יותר ממני, ילך בדרך הסלולה הזאת, וייסד את בנין היהדות לתלפיות על מוסדות נאמנים חיים וקימים; — עד כי הנסיונות למבחן הדלים שלי כלא יחשבו — אף — ישכחם ויסירם מלב;",
            "— ידידי! גם אז שכר רב לפעולתי. — גם בזאת לא תשגה, בחשבך כי מרך לבבי עצרני עד כה, כי הרעיון הזה בעצמו בטח זה כביר מלא משכיות לבבי, — כי אמנם כן הוא, אשר זה כבר התעורר בקרבי הרעיון הזה, — תוכל להוכיח לך המגלה הלוטה בזה עלים למבחן על דבר ישראל וחובותיו, או ביחוד על דבר חובותיו לבד, כי על דבר ישראל יש אתי רק בתור הצעה — וברוח — אבל ירא וחרד הייתי— והנני גם עתה; לא לנפשי, רק למען הדבר, אשר אנסה לעמוד על ימינו. — ",
            "בעת אשר הקצות עומדים במערכה איש מול רעהו, והאמת נעדרת, על האיש הבלתי מתיחס אל אחת המפלגות עליו לשוות לנגד עיניו רק את הדבר בעצמו, ורק לעמוד בעדו לעבדו ולשמרו, — אם הוא איננו המורה האלהי, אשר ישיג את האמת האלהית בעצם טהרה, ויוכל להראות אותה ברור כשמש באור נוגה ה', עד כי כל רוחות בני אדם שכם אחד יכירו ויכבדו אותה, — הוא לא יוכל לחשוב בשום אופן לקבל הסכמה כללית.",
            "את זאת ידעתי ואדע גם עתה; ידעתי ובידיעה הקדומה הזאת לקחתי את עטי, לרשום את הנסיונות האלה למבחן, לא למען ארכוש לי כבוד ותהלה אעשה זאת, כי אז נאמן היה המשפט אשר יחרץ ההמון על ספרי: \"זה לא יכיר היטב את התבל ואת אשר הזמן דורש ממנו!\" לא השתדלות כזאת חפצי ורצוני, אבל קול פנימי, אשר אחרי אלפי בחינות ישיב אמרים לי תמיד: \"ישנו בהשקפתך איזה דבר אמת, אשר תחשוב על אדותו, כי באחרונה ינצח ויצא לאור; הדרך אשר סלות לך, אם אולי הנהו עוד משעול צר, אבל הלא דרך הוא המוביל למחוז חפצנו! ואם אולי ברבות הימים יצעד עליה איש נעלה ממך בכשרונותיו, דבר האמת יגבר חילים; רק הקול הזה ינהני על דרכי, אם כן איפוא ידידי, אם אך גרעין אמת, האם לא בנפשי הוא ואם גם אלפי פעמים אקריבה, האם איננה שוה לעשות כזאת?— הדאגה הזאת לא הביאה מרך בלבי, — אך דאגות אחרות — אולי ארע חלילה תחת להיטיב? את הדרך לבנין היהדות בתור מדע סלותי לי לבדי בקרב לבבי. רק בחצי הדרך הקצר והנקל ביותר נלוה עמדי אחד מידידי ורעי לחבר לי; ורק כוכב אחד הגיה ממעל לי בתחלה לנחני הדרך ואנכי עמלתי, עד הגיעי עד המקום שמצאתני אתה. אבל מי לידי יתקע, כי על הדרך הזה המלא קמשונים, אשר על כל צעד היה עלי להסיר קוצים וחרולים, ואשר בכחותי המגבלים עלי לבדי היה ללחום נגד \"העבר וההוה\" ולעבוד לאט לאט גלמוד, אם לא באתי באלפי מעקשים ואולי השגתי אלפי שגיאות בתור אמתיות? האם יוכל הבנין הנבנה כמו חי במערבי לבבי, ואשר כלתה נפשי להציגהו לפני אחי, האם יכול להיות חפשי משגיאות? ואם הנסיון הזה לא יצלח לי? — האם אלה החפצים, כי הענין, אשר נפשי קשורה בו, ימחה מספר החיים, לא ישתמשו עם הנסיונות, אשר לא צלחו בידי, לכבות עמהם את גחלת היהדות האחרונה ויאמרו:— \"הביטו נא וראו האיש הזה הביא עמו נסיונות חדשים למבחן ולא צלחו במאומה!!??\" אנכי לא נבראתי להיות סופר מהיר, בכל ימי חיי רבות חשבתי מאשר דברתי, ורבות דברתי מאשר כתבתי, האם אעצור כח לכתוב בעד האמת בסגנון צח כזה, אשר ימשוך אחריו את הרוחות ויקנה לבבות?? — נאלץ אנכי, בעוד עלי לקחת דברים עם בני זמננו, לדבר עמהם בלשון ובכתב אשכנז, — וכאשר ידעתי נאמנה כי היהדות, אם נשיג אותה בעצם אמתתה ונציע אותה לרבים באמת, תקשור את כל היקום באהבה וצדק, כן ידעתי גם ידעתי כי ההתחרות להרע תשתמש בפרטים אחדים בלי יחס וקשר, מכלי השיג אותם על פי מעלת רוחם ובלי התבונן עליהם, כי המה חלק מכללות הבנין, להיות להם לחצים שנונים ובלי מפץ להציק ולהכאיב לבבות נחשלים, — האם יהיה גורל עלים למבחן שלי טוב מאלה? האם אלה הרוחות, אשר גאותם לא תכנע, הנפגעים בכבודם — אף כי לא אשם אני בזה ",
            "— להראות עלי, כי אנכי הסבותי בכל אלה? ועוד דאגות רבות כאלה! והנה שומע אנכי אותך שואל: איזה מענה מצאת, אחרי אשר גמרת אומר לעשות כן? יען וביען, כי אנכי לבדי העפלתי עלות על מרום פסגה בזאת, חפץ אנכי, בעוד עיני רואות לפני כר נרחב, לקרוא גם לרעי, לרדת ולשוב ולעלות עוד הפעם אתם יחד. חפץ אנכי להושיט להם רק את זאת, את אשר יש בידי עד עתה לתת להם לא בתור דבר שלם בתכלית השלמות, כי אם באמת בתור \"עלים למבחן\", ואיזה נזק יסובב להדבר בעיני החכמים אם תלמיד שלא שמש כל צרכו אולי חלם חלומות בהקיץ? אך יעבור עלי מה! אנכי רואה ילד בלבת אש; והאנשים מסביב עומדים באימה ופחד משתאים מחרישים, או יבקשו רק להציל את הבנין. אנכי רואה את הילד - אקפוץ אל תוך הלהבה. - האם עלי לשאול את האיש העומד אצלי, אם גם הוא רואה את הילד; האם עלי לשום לב, אם במרוצתי אגוף ואמחוץ איזה איש מהעומדים שמה, האם אשאל, אולי על ידי התפרצי להציל את הילד אאחר את המועד להציל את הבנין; או על ידי שטף מרוצתי אשיב רוח להגדיל המדורה? — \"אך אם אחרת לראות, ובטרם תבוא שמה יפול הבנין על הילד ויהיה למאכלת אש ",
            "— ואם אקבר אנכי, אתו יחד, תחת משואות מפלתו;— הלא עשיתי את חובתי. —  ",
            "אמנם, בנימין אהובי, הדרך הבטוח יכול היות רק דרך הטבע, לעבוד בראש עבור המדע ואת אשר נוכחנו לדעת אחרי מלחמת הרוחות, כי אמת נכון הדבר ויעמוד בנסיון, נקחהו ונביאהו אל החיים בהשקט ובטחה. הדרך הזאת אמנם היתה היותר שלוה והיותר בטוחה;",
            "— אך אחרת דורש הזמן הנוכחי.— בימי הרמבמ\"ן, בעת אשר החלה התעוררות הרוחות החדשה והחיים עמדו אז עוד על עמדם, אז יכלו לכונן את היהדות בתור מדע אשר יביא בחיים השקטים האלה אור וחום של הרוח, ותכונה אחרת עמדה כעת לנגדנו.— אך לא כן עתה. — בחיים באו השקפות כאלה, אשר מוצאן לא ממקור היהדות הנאמנה, אף תעבודנה בשנאה כבושה להאבידה ולהשמידה. לכן עלינו להתקומם נגדן בחיים בלי אמצעי, למען ישיג האיש, אשר יחזיק עוד במושג היהדות סעד וסמך לדבר אשר יחזיק במעוזו; ואחרי אשר ישליך מעליו את היהדות יחרד וינסה ראשונה את הדבר, אשר יאמר להשליך ארצה, והשולח יד, אולי בכונה רצויה, לעקור או לבנות מחדש, יסוג אחור וישכיל בינה לדעת את פנימיות הדבר, אשר יעקור או את אשר יחשוב לנטוע על מקומו. — אז, בעוד קרואים אנחנו לעבוד ישר בחיים, החובה על בעלי החכמה לכונן את היהדות בדעת ובתור. דעת, — זה הוא הדרך אשר חפץ אני ללכת בו, לו יתן ה' רוח, חיים ושלום, וכה אעשה: בחלק הראשון אנסה לדבר מהשקפות היהדות על ה', התבל, אדם, ישראל ותורה; בחלק השני: לבאר את המצות אשר עלינו למלאותן, אף כי התרחקנו מעל אדמתנו; בכל מקום אצין בראש את המקומות בתורה; ואז ארשום את ההשקפות, אשר הנחלתי לי בתור תוצאות הלמוד של כמה שנים; ולהיות תמימות וקשורות יחד עם חלק המעשה, תוצאות מהארבעה \"שלחן ערוך\". והכל ערוך ומסודר ישר בעד החיים ולהראות את היסודות בחכמת היהדות עוד חזון למועד בימים הבאים; כאשר יהיה בידך החלק השני יחד עם החלק הזה, אשר אתך עתה, ולזאת שטח אני, כי ההתעוררות הראשונה לחבר את העלים למבחן נמצאה לי, יען וביען ראיתי, כי נחוץ לי לתת למורי בתי הספר, העומדים תחת השגחתי, ספר כזה אשר המה בעצמם יקראו בו לקנות להם המושג הנאמן להיות יהודים נאמנים, בטרם יחנכו את תלמידיהם הצעירים אל היהדות, ובאשר חברתים בעד חוג יותר נרחב, לכן נשארו לי עתה נערי ונערות ישראל, הוגי דעות, לקוראים והוגים בדברי. — ",
            "את החלק השני הזה חושב אני להוציאו לאור — ברצות ה' — ראשונה. — אמנם צדקת בחות דעתך ע\"ד תכנית מלאכתי, כי על הכללות ששפט הקדימה לפני הפרטים, וככה הוא באמת תכנית חבורי בעצם וראשונה, ובכל זאת אדפיס את הנוגע להפרטים ראשונה. — אמנם ידעתי כי בזה אקנה לי מתנגדים ואולי עוד יותר, יען, להבין את היסודות נקל יותר, בטרם יתבוננו היטב על התוצאות שלהם, בהקיפן בטבע הענין, ובכל זאת לא אוכל לעשות אחרת",
            "— את המשגה העיקרי שלנו והקרוב אלינו ביותר הכרתי לדעת, כי יסודתו בהשקפות לא נאמנות ומושגי שוא על דבר היקף ותכן המצות תכנן ומובנן. — בפרטים האלה בחובות הבלתי מובנים תתנכר עצמות ישראל, ובגללם יתיצבו כצר להלחם נגדה ולבטלה מעיקרה ונקודת המצב הזה הוא המקום, אשר ישטוף שם הזרם במורד. — ולכן עלינו להתקומם נגדו ולעצרהו פה בתחלה. אם נוכחנו לדעת ראשונה: מה היא היהדות בכל פרטי פרטיה, אז יפנה המבט אל על וביחס והתקשרות יתאמץ לפתור לו השאלה: איזה מעמד ומצב תקח לה היהדות הערוכה באופן בזה, בתור דבר שלם בשורת יתר החזיונות; איזה באנושיות, אשר נשיג אותה מהיהדות בתבל, ומושג חזיון התבל מה', והכרת ידיעת ה' על ידה. לוא יצא לאור החלק הראשון בתחלה, כי אז הביטו על הדבר שהטפתי מלים אדות ישראל, כעל חלום בהקיץ, כעל יציר, יסודתו כדמיון, אשר איננו נמצא בפועל, — אך למען תת להקוראים את הנחוץ מכללות הענין להבנת הפרטים, אקדים להביא ראשי דברים כאלה, אשר נסיתי לתאר בתחלת חליפות אגרותינו, גם בכל מצוה ומצוה בפרט העירותי את הקורא לשים לב ולהתבונן על נקודת המצב, אשר ממנה נשיג את כללות העני.",
            "דיינו! ואולי עד למותר הטפתי מלים על החלטת דעתי, אשר הנך מתאמץ. כה בחום לבבך להיות למשען לה. מי יתן, כאשר יצו ה' את ברכתו, כי תזכור בשמחה, כי בעת, אשר היה לך לפנות מבטי עיניך על התקוות היפות הנשקפות לך לבדך והנוגעות לחייך הפרטיים, נשאת עינך ולבך באהבה רבה אל הכלל. — יתן ה' והיום אשר בו תקבל את הטורים האלה, יכונן לך מעמד ומצב איתן ועתיד צח ובהיר רב פעלים יופיע לך. האשה אשר תקרא אותה היום בשם \"מקודשת\" תקדש ותשפר את חלקך בחיים. — ביתך אשר תבנו לכם יחד, יהיה טהור וקדוש וכבוד ה' יחופף עליו, כמו החופה הנהדרה לזכרון לפני ה', אשר תחופף על שניכם יחד, \"וכוס החיים\" אשר תריקו יחד, יהיה מלא תמיד עסיס במדה כזאת, למען לא תתיאשו לעולם,— גם במרירות במדה ממוצעת, למען לא ירום לבבכם ולא תתגאו לעולם. קבלו מיד ה' את שפע הברכה רק בתור \"אמצעי\", למען תחיו חיי צדק ואהבה. — שלום לך, בנימין אהובי, חיה בטוב. ",
            "אוהבך נפתלי ",
            "",
            "",
            "תם ונשלם שבח לאל בורא עולם"
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Letter",
        "Paragraph"
    ]
}