{ "title": "Matteh Dan", "language": "he", "versionTitle": "merged", "versionSource": "https://www.sefaria.org/Matteh_Dan", "text": { "Title Page": [ "כוזרי שני", "חברו הרב הגדול החכם הכולל בחכמת הפילוסופיא ובשבע חכמות כמהור״ר דוד ניטו זצ״ל אב״ד ור״מ דק״ק לונדריש יוכיח ויורה בטענות שכליות ובראיות חזקות ובמופתים גדולים להכריח אמיתות תורה שבעל פה המקובלת מרז״ל חכמי המשנה והש״ס ע״ר הכוזרי הראשון, לפי שהרב ר׳ יהודה הלוי זצ״ל כל מגמתו בספר הכוזרי שלו הוא להוכיח אמיתות תורה שבכתב בפרט ועל תורה שבע״פ לא דיבר אלא דרך כלל. ובכן מניה ומני תתברר אמיתות שתיהן ויסתתמו טענות מכחישיהן, ועמד כנגד הפוקרים כגבור חיל היוצא למלחמה.", "כאשר העידו עליו גדולי המחברים ראשי תפארת ישראל:", "הלא המה", "א) הגאון רשכב״ה חכם צבי בתשובותיו סימן י״ח העיד עליו כי כל רז לא אניס לי׳ וקידש השם ברוח תבונתו:", "ב) הגאון המובהק ח״ק מו״ה חיים יוסף דוד אזולאי זצ״ל, בספרו שם הגדולים ח״ב מערכת מ״ם אות צ״ה ע״ש מה שהאריך להפליג בשבח הספר הנחמד הזה:", "ג) הגאון האמתי המפורסם מו״ר אריה ליב אב״ד דק״ק מיץ בעהמ״ח ספר שאגת אריה לא זז מחבבו עד שהוקם על מזבח הדפוס מחדש בעירו במיץ כמבואר הכל בספר שה״ג הנ״ל:", "ווארשא", "בדפוס והוצאת של האחים לעווין־עפשטיין רחוב גענשע 5 №" ], "Introduction": [ "לפנים בישראל כי מלך ה׳ צבאות בהר ציון וירושלים היתה תהלה בארץ יערה על נביאינו וחכמינו רוח ממרום. רוח חכמה ובינה. לבוא עד תכונת אמרת ה׳ צרופה לגלות מצפוניה לחפור מטמוניה ולמשול במכמניה לא יערכם זהב וזכוכית מרגניתא דלית בה טימי. וכל בית ישראל כולו עיניהם בנאמני ארץ סנהדרי גדולה עמודי הקבלה משען לחם ומשען מים להגיד להם פירוש תורה שבכתב אשר זולתו החקים והמשפטים והתורות כדברי הספר החתום ואין פותר אותם. ובימים ההם ובעת ההיא אין קטטה בבתי מדרשינו ואין מלחמה בישיבותינו ואין צוחה ברחובותינו רק אמת ומשפט שלום. כי חכמי ישראל הקדושים והנאמנים יעידון כולם כאחד לכל שואל על טמא טמא ועל טהור טהור. ויהי כן מיום השמיע ה׳ את הוד קולו על הר סיני בקולות וברקים וענן כבד ונשמע את קול ה׳ אומר אנכי ולא יהיה לך. עד אשר פרחה צרעת צדוק ובייחוס בימי בית שני תלמידים חולקים על רבם עבדים המתפרצים אשר פרקו מעליהם עול מלכות שמים תורה שבע״פ ופשתה הננע בקירות בית ישראל צרעת ממארת היא כי הטילו מום בקדושים שלומי אמוני ישראל חכמינו ז״ל. אז יחלק העם ישראל לאגודות אגודות. אז חרב פתחו רשעים לטבוח ישרי דרך. ואיש כי יכה כל נפש אדם צדיק וישר שפעת גמו״לים יכסוהו בקול רנה ותודה. אז יגורו מלחמות הפרושים נגד הצדוקים להקהל ולעמוד על נפשם ליום קרב ומלחמה כי אמרו שנאה תעורר מדנים ונסבו עלינו והכריתו את שמנו מן הארץ. ואף כי אחרי אשר הצדוקים מלאו כל ארץ ישראל חללים גברה יד הפרושים עליהם עכ״ז עדיין לחלוחית שלהם קיימת עד אשר גלה יקרנו ונוטל כבוד מבית חיינו אז ספו תמו גם הם מבלהות הפיזור והטלטול וימעטו וישוחו ורוח עברה ויבערם כמוץ יסוער מגורן ולא נודע מקומם איה:", "זאת נחמות עבדי ה׳ בגלותם המר והנמהר רב ועצום ממנו אשר כולם כאחד שומעים לקול מוריהם חכמי המשנה והש״ס עמודי הקבלה צנהרו׳ הזהב לוחות הברית כרובים סובבים בכנפי עדתם וקבלתם ותכונתם וזכותם על עם ה׳ למען לא ימעדו אשוריו ח״ו מעוצר רעה ויגון הצרות בתכנותם הטפות ותקיפות יום ביום די לא שלו. וירבו הימים ויהי כשבע מאות שנה אחר אשר הוסיף ה׳ שנית ידו לענות את שאר עמו בשנת ד׳ אלפים תק״ב קמו המורדים והפושעים ההוללים והנהלולים ענן ושאול בנו שתו בשמים פיהם, הפרו ברית עולם תורה שבע״פ אשר חכמים יגידו ויאמרו לא היו דברים מעולם כי הכל הבל ויטילו אורח סכלותם ורשעתם על פני כל הארץ ויפילו וידיחו אנשים רקים ופוחזים יושבי קרנות ׳חצבי דקיסמא כל מום בם. ולולי קמו עליהם הגאונים והרבנים המאורות הגדולים והריקו חרבותם על עצמותם להשמידם ולהכחידם מעל נחלת ישראל שרפו כל מו״עדי אל בארץ, ואף גם זאת בעונותינו שרבו יצאו ממנו מה שיצאו והצליח מעשה שטן אבדה האמונה ונכרתה מפי קצת מאנשי ישראל כי הנה אלה רשמים פרצו פרץ בעו״ה, וחכמי הדורות הבאים אחר הגאונים (לא) נתאפקו ליטול מקל להכות על קדקדם להחזיר להם תשובה יען העלו על לבם את מש״נה התורה הזאת אל תען כסיל כאולתו שבקיה לרויא דמנפשיה נפיל. ובין דא לדא רבו המחלוקת ויעצמו התלאות וידל ישראל מאוד נודד הוא ללחם איה ועל פת לחם יפ״סע גבר חכם בעוז בשוקים וברחובות לבקש טרף לביתו כי עוללים שאלו לחם פורש אין, ויצעק בקול גדול לאמר איה דגן ויין עגמה נפשי לאגורת כסף וככר לחם בקשתיו ולא מצאתיו ואין מנחם ואין מרחם לעני כי יעטוף ואין קומץ מלא קומצו מסלתו ומשמנו אל עני ונכה רוח החרד אל דבר ד׳׳ על כן תפוג תורה היתה כאלמנה מונחת בקרן זוית דורש אין לה. כי מי חכם ויבן אלה נבון וידעם ולא יאמר לנפשו למה נמות מזי רעב ולחומי רשף הלא טוב לנו ללכת אל עיר מושב הממלאים בתיהם כסף כי שם צוה ה׳ את הברכה ממגד תבואות שמש. ואם יד חרוצים העשיר ותצבר כסף כעפר והכסף יענה את הכל. הבה נתחכמה לו אולי יחנן ה׳ צבאות ונשבע לחם ונהיה טובים. ובכן חסדם יעזובו מקור מים חיים וילכו להבל כסף אש״ם וכסף חט״אות ולא שתו על לבם לאמר מה עשינו כי יש לכסף מו״צא לעומת שבא כן ילך. על זאת תאבל הארץ כל פנים קבצו פארור כי העו״שר יהולל חכם ואין רואה ואין יודע ואין מבין דברי אלהים חיים ה׳ צבאות אלהינו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה העניים והאביונים ובביתם אין לחם ואין שמלה. ונוסף על זה שבר על שבר כי קמו עמדו הרבות אנשים חטאים חכמים בעיניהם אשר לא ראו מאורות ההורה מימיהם וישימו כסלם בשכלם וקלשונם בלשונם ויאמרו שפתינו אתנו מי אדון לנו מה לנו עם מחלוקת תנאים ואמוראים ומה לנו עם הויות דרב ושמואל ואביי ורבא והלא זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל ברה כחמה מאירת עינים אין עיף ואין כושל בה כי ספר תורת האלהים מפורש בשום שכל והבין במקרא ולא ידעו ולא יבינו כי לולי קבלת חז״ל כשלנו בצהרים כנשף:", "ואם האמת אתם שאין לנו אלא מה שכתוב בתורה הלא הם יורני יאמרו לי למה דוד המלך החסיד והקדוש לפני ה׳ ישפוך שיחו לאמר. הורני ה׳ דרך חקיך. הבינני ואצרה תורתך. הבינני ואלמדה מצותיך. עבדך אני הבינני ואדעה עדותיך. וכי לא היה יודע לקרוא בתורה, והלא כל שבחומש תנוקות של בית רבן לומדין אותו אפילו בעל פה בד׳ וה׳ שנים. עוד כתיב שבעת ימים תאכל מצות. וכתיב ששת ימים תאכל מצות. היאך יתקיימו ב׳ כתובים הללו. וכן כתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי וכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם ולענין הספורים כתיב במעמד בין הבתרים ועבדום וענו אותם ת׳ שנה וכתיב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. כתיב ועשו להם ציצית. וכתיב גדילים תעשה לך, ולא ידענו לא אומר ולא צורת הציצית. כתיב אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, ואם הדבר כפשוטו לא היו רשאין לצאת מפתח ביתם בשבת. וכתיב וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת אם כן יצאו לטייל ומצאו אותו ועברו על מצות אל יצא איש ממקומו וגו׳ ואעפ״כ לא מצינו שנענשו. הן אלה אחת מני אלף ממה שכתוב בתורה שאי אפשר להבין בלי פירוש. ועל אלו וכיוצא בהן בקש דוד למדני חקיך. הבינני ואדעה עדותיך:", "ואם אמור יאמר המכחיש והן לו יהי כדבריך שקצת מצות צריכות ביאור ואפילו תימא כולן אחת לאחת. מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לקיים ולאשר שמה שפירשו חכמי המשנה והתלמוד הוא הוא מה שקבל משה מסיני, אף אני אשיב אמריו לו כי זהו מגמת ועיקר החיבור הזה ועל זה הענין דוקא יוסבו כל גלגלי מופתיו טענותיו וראיותיו ובכן לך קורא ובוא בחדריו ותראה כי שמה הרוח ללכת לא יסבו בלכתן. ואם עדיין ישוב ויאמר שגם כל מה שהורונו חז״ל הוא מקובל איכה יועם זהב הקבלה בלבול המחלוקות, תשובתו בצדו שאין מחלוקת נוגע בעיקר הדין אלא בפירושו. ועל פי שנים עדים יקום דבר הרמב״ם והראב״ד ז״ל. הראשון בהקדמת פירוש המשנה תראנו משם. והשני בהקדמת ספר הקבלה וז״ל:", "זה ס׳ הקבלה כתבנוהו. להודיע לתלמידים כי כל דברי רז״ל חכמי המשנה והגמרא כולם מקובלים חכם גדול וצדיק מפי חכם גדול וצדיק ראש ישיבה וסיעתו מפי ראש ישיבה וסיעתו מאנשי כנסת הגדולה שקבלו מהנביאים ז״ל ולעולם חכמי הגמרא וכל שכן חכמי המשנה אפילו דבר קטן לא אמרו מלבן חוץ מן התקנות שתקנו בהסכמת כולם כדי לעשות סיג לתורה. ואם לחשך אדם שיש בו ריח אפיקורסית לומר מפני שנחלקו בכמה מקומות לכך אני מסופק בדבריהם. אף אתה הקהה את שיניו והודיעהו שהוא ממרא עפ״י ב״ד ושלא נחלקו רז״ל לעולם בעיקר מצוה אלא בתולדותיה. ששמעו עיקרה מרבותיהם ולא שאלום על תולדותיה מפני שלא שמשו כל צרכן כיוצא בו לא נחלקו אם מדליקין נר בשבת אם לא. על מה נחלקו במה מדליקין ובמה אין מדליקין, ולא נחלקו אם חובה לקרות ק״ש ערבית ושחרית או לא ועל מה נחלקו מאימתי קורין את שמע בערבית ומאימתי קורין את שמע בשחרית וכן לכל דבריהם עכ״ל:", "ועתה שמענה ואתה דע לך שכל מה שאני כותב בספר אינו אלא פירוש הרמב״ם והראב״ד בענין הזה כי שני המאורות הגדולים האלה אשר לבן כפתחו של אולם די להם בראשי פרקים ולכן דבריהם מועטים וענייניהם מרובים אבל אני אהה לי כי בימים האלו ובזמן הזה אשר חטאתינו מנעו הטוב ממנו ״ואין טוב אלא תורה״ צריכין אנו לדברים ולעניינים מרובים ולביאור רחב וכולי האי ואולי יספיק לשום מחסום בפי הדוברים סרה על רז״ל עמודי האמת והקבלה ולכן אמרתי הנה באתי במגלת ספר להוכיח במישור בטענות שכליות בראיות אמתיות ובמופתים גדולים שרז״ל אמת ודבריהם אמת. ולפעמים הבאתי ראיות מפסוקים לפי פשטן להכריח למכחישים אל דרך האמונה והקבלה כמו שנאמר עת לעשות לה׳ הפרו תורתך אף שלא נעלם ממנו שחז״ל פירשום בענין אחר:", "וקראתי בשם הספר הזה בישראל מטה דן, כוזרי חלק שני. מטה דן כי הוא מטה עוז ודין להכות על קדקד הקראים תלמידי ענן ושאול לדון אותם במלקות ברצועת האמת והסברא, למען ידעו ויבינו כי שוא עמלו חכמיהם ומפרשיהם להבין דברי אלהים חיים מסברתם הרעועה בלי עזר וסיוע האמת המקובלת ממרע״ה ועד היום והיום והעתיד בכלל כי לח תשכח מפי זרענו:", "עוד קראתיו מטה דן לפי שתיבת ד״ן כוללת שמי וכינויי דוד ניטו:", "כוזרי חלק שני לפי שהרב ר׳ יהודה הלוי זצוק״ל כל מגמתו בספר הכוזרי שלו הוא להוכיח אמתת תורה שבכתב בפרט ועל תורה שבע״פ לא דיבר אלא דרך כלל. ובכן מיניה ומיני תתברר אמתת שתיהן ויסתתמו טענות מכחישיהן ואף כי הוא ז״ל מגדולי חכמי ספרד היה וכביר מצאה ידו בכל חכמות אלהיות ואנושיות ואנכי הדל באלפי. עם כל זה לא משכתי את ידי מהמלאכה הזאת מלאכת שמים כי בטחתי בסייעתא דרחמנא דליבא בעי ובעמודי האמת המקובלת שהם הרהיבוני לקנא קנאת ה׳ צבאות ותורתו הטהורה והתמימה וחכמי ישראל הקדושים והנאמנים להודיע ולהודע שכל מה שהורונו והודיעונו אינו אלא מה שלמדו מרבותם ורבותם מרבותם עד משה בסיני. חוץ מהסייגות והתקנות שלהם אשר הם עצמם ז״ל כתבו בכמה וכמה דוכתי הא דאורייתא והא דרבנן. מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא:", "ולפי שיש מחלוקת על מלך כוזר הראשון ועל מלכותו שזה אומר בכה וזה אומר בכה.", "יש אומרים שהרב המחבר המציא בדעתו מלך ומלכות אשר לא היה ולא נברא. וי״א שמעשה שהיה כך היה ככתוב בספר כדי שלא לאפושי במחלוקת על הכוזרי שלי אני מודיע נאמנה לכל קורא בספרי שלא נהיה כדברים האלה כי מלבי אני בודאם יען מימי לא ראיתי לא מלכות כוזר ולא מלך כוזרי אלא שדרכתי אחרי עקבות הרב ר׳ יהודה הלוי זצוק״ל לקיים מה שנאמר למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמור. וחברתי ספרי כספרו דרך שאלה ותשובה אף כי אני אני המדבר כי רב חיל הסגנון הזה לתקוע חוזק הטענות ותוקף הראיות וכח המופתים בלב הקורא יותר מאיזה דרך וסגנון אחר למען ידע כל שער עמי כי חכמת רז״ל היא חכמתנו ובינתנו וזולתה לא נדע מה נעשה בקיום התורה. וחלקתי הספר הזה לחמשה ויכוחים:", "הויכוח הראשון אני מוכיח מן המקרא. שהיתה לישראל תורה שבע״פ בימי הנביאים מחברי המקרא:", "בשני אודיע נאמנה שאי אפשר שחז״ל בדו מלבם פירוש התורה והמצות:", "בשלישי שמחלוקת חז״ל אינן על העיקרים המקובלים אלא על פירוש קצתם:", "ברביעי שהיו בקיאים בכל החכמות והיתרון הגדול שיש להם על הפלוסופים אפי׳ במחלוקות:", "בחמישי תגלה ותראה עוד אממתם מסוד העיבור. ואגב גררא אני משיב קושיות עצומות שמעוררים עלינו:", "והנני מפיל תחנתי לפני כל המרביצים תורה בכל נפוצות יהודה וישראל שקודם שישנו לתלמידים פירוש המשנה. או הגמרא שילמדו אותם שלשה ויכוחים הראשונים של ספר הזה ויפרשו אותם באר היטב כי לכן כתבתים בלשון צח ונקל. ובכן כשיכנסו בחדרי המשנה והגמרא לא יפוג לבם בראותם שקלא וטריא והויות דאביי ורבא כי מקדם קדמתה יכירו וידעו שאלו ואלו דברי אלהים חיים:", "ואל אלהים ה׳ בוחן לבות וכליות הוא יודע וישראל הוא ידע כי לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא עשיתי יען כל יודעי ומכירי לפנים מימי חרפי עד היום הזה אשר נזרקה בי שיבה יעידון יגידון כי מעולם לא גבה לבי ולא רמו עיני אלא לכבוד ה׳ ותורתו וחכמי ישראל. עלה בדעתי לחזק ולאמץ אמונת בני עמנו ברז״ל בטענות ובראיות שכליות המתיישבות על הלב למען יהיה תפוחי זהב במשכיות כסף:", "סוף דבר אני משתחוה בפישוט ידים ורגלים לפני האדון ה׳ אלהי ישראל ואתחנן אליו בכל לבבי ובכל נפשי יזכני ויחייני לעשות ספרים אחרים כאשר עם לבבי לכבודו ולכבוד תורתו הקדושה והתמימה עד אשר יקים את דברו אשר דבר עלינו ומלאה הארץ דעה את ה׳ בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב אכי״ר." ], "First Dialogue": [ [ "יוכיח שכל המצות והחקים שצוה הש״י לאבות העולם ולאבותינו בין מצות עשה בין לא תעשה היו בעל פה עד שנכתבו בתורתנו הקדושה.", "אמר הצעיר דוד בן המשכיל ונבון כה״ר פנחס ניטו זלח״ה שאול שאלו ממני אוהבי וריעי לכתוב בספר הטענות והתשובות שיש לי על המכחישים תורה שבעל פה המקובלת מחז״ל, ולהפיק רצונם אספתי מה שמצאתי כתוב על ענין זה מויכוחי החבר השני עם מלך כוזר בשנת הת״ע ומעשה שהיה כך היה:", "החכם הזה יצא מעיר מולדתו ויניז״ייא דרך אניה בלב ים ללכת למסעיו ארצה בני קדם ויהי ביום העשירי לצאתו ויהי סער גדול בים וישא את האניה ויוליך אותה במחוז ממחוזי מלכות הכוזר ויצא אל היבשה ויקבלו אותו העם בכבוד גדול ובחבה רבה ויוגד להמלך כי בא חכם מחכמי ישראל אל עירו וישלח ויקראהו ויבוא וישתחו למלך על אפיו ארצה ג׳ פעמים ויאמר יחי אדוני המלך לעולם והמלך קם מכסאו ויחבקהו בשמחה רבה ויאמר לו שלום בואך בוא ברוך ה׳ ברוך אתה לאל עליון וברוך אל עליון אשר בו בטח לבי ויענני משמי קדשו כי מן היום אשר בינת אדם לי בדמעתי ערשי אמסה ואשפוך את נפשי לפני ה׳ בצום ושק ואפר להתחנן לו ולבקש מלפניו על בני עמי כי יראתי כי אמרתי פן יהיו לשלל לקראים המבקשים את נפשותם להסיתם ולהדיח׳ מהסתפח בנחלת ה׳ תורה שבעל פה, ואף כי זה כשש מאות שנה האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו שלח מלאכו הרב הגדול ר׳ יהודה הלוי זצוק״ל אשר הציל את נפשותינו ממכשול העצבים כולם תוהו ומאז הוחל לקרוא בשם ה׳ במלכותי עד היום הזה לא נסוג אחור לבנו תהלות לאל יען הטעימנו והראנו בספרו החשוב והיקר אשר שמו כשמי כוזרי כי טוב ה׳ לכל אשר יקראוהו באמת ועל כן אמרו המושלים (דברי ר׳ יהודה הלוי כולם אמת) ועוד אמרו (השמר לך פן תעזוב את הלוי) הנה הוא זכרונו לברכה שם מגמת פני ויכוחיו עם מעלת הורי המלך יוסף זלה״ה רק על תורה שבכתב ועל תורה שבע״פ לא דיבר אלא מעט מזער לא כביר ודרך העברה על זה היה דוה לבי שהקראים הממאנים ומכחישים קבלת חז״ל אומרים לטוב רע שמים אור לחושך ומתוק למר ואמת לשקר עלה עשן באפי מרו ועצבו את רוחי כעסוני בהבליה׳ גם בלילה לא שכב לפי ונוסף יגון על מכאובי בראותי חכמי ארצי לפניהם כרחל לפני גוזזיה נאלמה כי אין לאל ידם לבלום עדים במתג ורסן התשובות בלתי בכתוב על פי התורה אשר יורוך והם ילעיגו להם יפטירו בשפה דברים אשר לא כן על קבלתנו. זאת היתה לי מפח נפש כי קנאת חז״ל אכלתני ותהי לחרפות לי ואומר מי יתן לי אבר כיונה אעופה נא ואסובבה בארבע כנפות הארץ ואבקשה חכם מחכמי ישראל שיורני מכח המקרא ומכח טענות שכליות אמתת קבלת תורה שבע״פ ואף כי הח״ר עמנואל אבוהב ז״ל חיבר ספר נחמד בל׳ ספרדי על זה הענין ויקרא שטמ נומוליג״יאה (ר״ל ויכוחי הדת) וכל דבריו אמת וצדק הנה עדיין איננו מספיק לצרכי כי שתי שאלות יש בדבר הגדול הזה (א) אם אפשר להבין תורה שבכתב בלתי תורה שבע״פ. (ב) אם פי׳ חז״ל הוא פי׳ התורה שקבל משה מסיני:", "והנה המכחישים מסכימים עמנו במקצת שתי השאלות וחולקים בקצת שהרי מודים שצריך קבלה לידע איזהו האבר הנימול כי לא פורש בתורה וכן לידע אם החדש האמור בתורה הוא של חמה או של לבנה אבל יכחשו בשיעור הסוכה ובחומר וצורת התפילין וכיוצא. וכן יודו במקצת השאלה השנית ויאמרו שאמת הורונו חז״ל באבר הנימול ובט״ל מלאכות שבת שהם מורים בהם כמונו אבל חולקים עמנו בפירושן ובפירוש כל המצות כמעט מחמת שהם מפרשים אותן כפי אומד דעתם ולא כפי קבלת חז״ל וכל א׳ וא׳ בונה במה לעצמו ואומר קבלו דעתי ובכן נעשו אגודות אגודות חבורות חבורות ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה׳ אלהינו אשר קדשנו במצותיו וצונו תורה אחת יהיה לכם, ולמען תדע כי לא מלבי דברתי אחוך שמע לי מה שמצאתי ראיתי בקונטרס שבא לידי משלהם מספר אחד ששם מחברו אליהו בן משה אשר הודה ולא בוש ששלשה מחלוקות היו ביניהם בזמנים שונים לענין מילה בשבת שבדורות הראשונים היו מלין בו לפי שהיו דורשים במובן וביום השמיני ימול אפילו בשבת (שבת פי״ט דף קל״ב) ויקם דור אחר אחריהם אשר חששו לחילול שבת וידחו אותם ליום ראשון. ובנים אשר יולדו להם דור שלישי סרו מהר מן הדרכים אשר למדום אבותם וחזרו וחששו לעיצומו של יום השמיני וכן גמרו לחזור ולמול ביום שבת כבראשונה אבל אחר שקיעת החמה דהיינו בין השמשות שהם קורין מגרש השבת מפני שאז לפי סברתם הוא שבת לענין היום ואינו שבת לענין חילול ולא יבינו שהם שני הפכים ואי אפשר שיהיו בנושא אחד:", "סוף דבר הקול נשמע שהקראים מכחישים רוב תורה שבע״ש והחכם הנ״ל בקש לסתור טענותיהם בהקש זה אשר למדתי מדבריו ז״ל.", "א״א להבין תורה שבכתב בלתי תורה שבע״פ ; חז״ל פירשו תורה שבכתב. אם כן פירושם הוא תורה שבע״פ האמתית:", "והנה יטעון המכחיש שאין התולדה נמשכת מהקדמה שהרי אעפ״י שהוא מודה במקצת החלק הראשון של ההקש ויסכים ויאמר אי אפשר להבין קצת תורה שבכתב בלתי תורה שבע״פ ויודה בכל חלק הב׳ ויסכים ויאמר עמנו שחז״ל פירשו תורה שבכתב עכ״ז ימהר יחיש וימאן ויכחיש בתולדה וידחה אותה בשתי ידים כי יאמר שמלבד קצת פרטים שהוא מודה בהן כגון מילה והחדש וכיוצא בהן כל השאר הוא פרי מחשבותם של רז״ל ושחכמינו וזקנינו המה רמונו (יסכר פי דוברי שקר) ולכן חובה עלינו להעמיד ולהחזיק החלק הא׳ בכל ולהורות שהתולדה היא אמתית ובכן אמתת קבלת חז״ל כארץ תוציא צמחה ויכירו וידעו כל יושבי תבל כי מה שהורונו ולמדונו בפירוש התורה הוא אשר דבר ה׳ אל משה עבדו בסיני. ולפי שעד עכשיו אין גם אחד מחכמי ישראל האחרונים שידבר מהענין הזה אלא מעט ודרך כלל מלאם לבם למכחישים להרחיב פה ולהאריך לשון נגד הראשונים לאמר רדפו ותפשום כי אין מציל אמנם ברוך ה׳ אשר לא השבית להם גואל היום ובוטח אני בחסדו. שתהיה להם למחסה ולמסתור מזרם מכחישיהם ולבי אומר לי כי לא לשטף מים רבים הובאתה הנה רק ה׳ אלהים שלחך למלאת מקום אשר הניחו לנו אבותינו ולמען יוסר הסיר הזה מארץ יהודה ומכרם ה׳ צבאות בית ישראל ועתה אהובי החבר התחזק והיה לבן חיל והרק חנית וסגור לקראת מכחישים אמתת חז״ל שלומי אמוני ישראל אזר נא כגבור חלציך אשאלך והודיעני הראיות שיש לך על תורה שבע״פ ומה ראית על ככה ומה הגיע אליך ואשיבה חורפי קדושים אשר בעדן גן אלהים המה דבר:" ], [ "אמר החבר אדוני המלך הטבת כל אשר דברת כי אין א׳ מחכמינו האחרונים שיוכיח העיקר הזה שהכל תלוי בו דהיינו שפירוש חז״ל על התורה והמצות היא תורה שבע״פ שקבל משה מסיני והטעם הוא לפי שכל עם בני ישראל סומכים על אמונת חז״ל הירושה להם מאבותיהם דור אחר דור מאמינים בני מאמינים ולכן לא שתו על לבם לאמר מה נשיב לקראים אשר פיהם דבר שוא נגד חז״ל ומזה יצא שרבו המתפרצים והמדברים סרה על קבלתם בימים האלו ובזמן הזה. ובכן צריכים אנו להודיע כי הם אמת ודבריהם אמת. וראשונה אוכיח שכל המצות שניתנו מאת ה׳ קודם תורת משה היו בעל פה. ואחר כך אוכיח שבימי הנביאים מחברי המקרא היה להם תורה שבע״פ ושאפי׳ במצות המפורשות בתורה יש מצות סתומות ואח״כ אברר ואצרף שפירוש תורה שבע״פ שמסרונו חז״ל היא היא אשר קבל משה מסיני. אך אשאל תחלה מאת אלהינו שנתן לנו תורת אמת יעזרני על דבר כבוד שמו וכבוד חכמים ינחלו ויגדיל תורה ויאדיר:", "להיות שמגמת השי״ת היתה לתת תורה לעמו ישראל שרובה בעל פה רצה להרגיל למין האנושי מתחלת היותו לקבל בעל פה המצות שצוהו למען לא יהיה לזרה לדור אחרון בנים יולדו עם בני ישראל לקבל רוב תורתם בעל פה ולכן המצוה הראשונה שצוה לאדה״ר (בראשית ב׳) שלא יאכל מעץ הדעת טוב ורע היתה בע״פ ולא בכתב שהרי לא נכתבה על ספר עד שמשה קבל תורה מסיני וכן מצות לא תרצח והראיה שהשי״ת העניש את קין על הרגו את אחיו את הבל והוא התודה והצדיק עליו את הדין באמרו (שם ד) גדול עוני מנשוא. ואם לא היה מותרה מתחלה היה יכול להתנצל ולומר שלא היה יודע שהרוצח מתחייב בנפשו. וכן ראית מדור המבול שהעניש אותם (שם ו׳) כי מלאה הארץ - חמס מפניהם וכי השחית כל בשר את דרכו וכיון שפלס ומאזני משפט לה׳ ודאי שלא היה מענישם אם לא שהתרה בהם תחלה וצום על איסור החמס והזנות שהרי השכל מלמד לאדם דעת שאין מלקין אלא אם כן מתרין. וכן צוה לנח שלא יאכל אבר מן החי שנאמר (שם י׳) אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו וחזר וצוהו על הרציחה שנאמר (שם) שופך דם האדם באדם דמו ישפך. (שם י״ב) נגע את פרעה נגעים גדולים. (שם כ׳) ועצר בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרי אשת אברהם מפני שרצו לשכב אצלה. להיות עמה והיא בעולת בעל. כל אלו הם מצות לא תעשה וכולן ניתנו בעל פה:", "ובמצות עשה מצינו שקין והבל ונח והאבות בנו מזבחות ויזבחו זבחים.", "השי״ת צוה לאאע״ה על המילה ואמר קודם הפיכת סדום ועמורה (שם י״ח) המכסה אני מאברהם אשר אני עושה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט והעיד עליו (שם כ״ו) וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי. יעקב צוה את ביתו ואת כל אשר עמו (שם ל״ה) הסירו את אלהי הנכר אשר בקרבכם והטהרו והחליפו שמלותיכם:", "ועתה אשאל מכל איש חכם לב אשר חנן לו האלהים שכל ובינה שיורני ויאמר לי מי עלה שמים וירד להגיד לקין ולהבל ולנח ולאבות שהקב״ה מתרצה ומתפייס בזבחי בני אדם שהרי השכל אינו מחייב זו אלא כדכתיב (תהלים נ׳) אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה ולמה נתקבל קרבנו של הבל ושל קין למה נפסל מה עשה ומה סימן נמסר להם לידע שזה נרצה וזה לא נרצה וכן אשאל מה הן הצדקה והמשפט והחוקים והתורות והמצות ששמר אברהם אבינו ושצוה את בניו לשמור שנראה שרבו כמו רבו מפשט הכתוב ולא ידענו אלא המילה. וכן איזה דבר רע או טומאה נמצאת בצורות של מתכות או של עץ ואבן שיטמאו את אשר ישנם תחת רשותו. ולמה יוצרכו ליטהר ולהחליף שמלותם. אלא ודאי שצריך להודות ולהאמין בהכרח שכל החקים והמשפטים שצוה השי״ת קודם מעמד הר סיני בין הגלוים לנו כגון אבר מן החי מילה גזל וכו׳. בין שאין גלוים לנו כגון מצותי חקתי ותורותי הנאמרים באברהם כולם היו בע״פ ולא בכתב. וצוה השי״ת כל הדברים האלה לאיזה איש או אנשים באיזה זמן ונעלם ממנו ואנחנו לא נדע:" ], [ "אמר הכוזרי יפה דנת אהובי החבר:" ], [ "אה״ח אוכיח ואערכה לעיני כל איש אשר רוח בו מן המקרא שבימי משה ושאר הנביאים היה להם תורה שבעל פה. שהרי ירמיהו מכריז בשערי ירושלים (סוף סימן ט) כה אמר ה׳ השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת. ולא מצינו מצוה זו בכל התורה כולה. א״כ צריך לומר שנשמרה בעל פה מימות מרע״ה עד שנכתבה ע״י ירמיהו:" ], [ "אה״כ כדברך כן הוא אבל עדיין יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר שירמיהו לא פירש שיעור המשא:" ], [ "אה״ח משם ראיה שהרי הוא מדבר עם מלכים ושרים שאין דרכן לישא משא כבד כסבלים ובעלי מלאכה וכיון שדיבר עם גדולים שאין דרכן לישא אלא משא קל כגון סודר או מפתח קטנה או אגרת ואסרן צריך לומר שאף משא קל נאסר:" ], [ "אה״כ יאמר המכחיש שזוהי השערה בעלמא ושירמיהו דיבר עם המלך לפי שיש בידו מקל ורצועה להלקות לעם. ולעולם דמשא כבד אסור אבל קל מותר:" ], [ "אה״ח איסור משא קל כמעט שמפורש בתורה שהרי דהע״ה אמר (תהלים ל״ג) בדבר ה, שמים נעשו וגו, ובכן כך היתה הבריאה. ביום הראשון אמר השי״ת (בראשית א׳) יהי אור ויהי אור. בב׳ יהי רקיע ויהי רקיע. בג׳ יקוו המים. בד׳ יהי מאורות. בה׳ ישרצו המים. בששי תוצא הארץ. נפש חיה בהמה ורמש. ויצר את האדם ויפח באפיו נשמת חיים. (שם ב׳) ויכולו השמים והארץ וכל צבאם וכתיב וישבות ביום השביעי. נמצא שבשבת לא שבת אלא ממאמר בעלמא שהוא דבר שאינו יכבול לגרום לו ליאות ויגיעה משני טעמים. חדא מפני שבו יתברך שהוא בלתי בעל תכלית לא יתכן ליאות ויגיעה. ב׳ שאפילו תימא ח״ו שהיה ראוי לכך אי אפשר שייעף וייגע על הוצאות שתי מלות בכל יום בלבד. נמצינו למדים שהקב״ה שבת ממה שלא היה יכול לייגעו מב׳ הטעמים ולכן האיש הישראלי אשר ישבות ממשא כבד בלבד לא ישבות כמו ששבת הקב״ה אבל כשישבות אף ממשא קל אזי באמת שומר שבת מחללו ומחזיק בבריתו יתברך:", "ושמע מיניה תרתי. חדא שאיסור הוצאה מרשות לרשות הוא מאת ה׳ מן השמים לפי עדות ירמיהו. ב׳ שאפילו משא קל ומועט נאסר וכיון שלא נכתבה מצוה זו בתורה אלא על ידי רמז במן שלא היה יורד בשבת כדי שלא יביאו מרשית הרבים לרשות היחיד צריך לומר שהיתה בע״פ מימות מרע״ה עד ירמיהו:" ], [ "אה״כ ודילמא לא כיון ירמיהו לכך:" ], [ "אה״ח התורה אסרה המלאכה בשבת בכמה מקומות ובשום מקום מאלה לא פירש לא גדרה ולא מהותה ואעפ״כ עינינו ראו ולא זר כתוב לומר שהמקושש נסקל על פי ה׳ ואם נשים דעתנו להבין כח שם מקושש נמצא שהוא נגזר משורש קשש ואחיו בן אמו קש ולפי פשט המעשה כינהו הכתוב בשם מקושש ולא קראו מלקט או כורת עצים לפי שזה אירע במדבר שכולו ארץ מלחה לא תזרע ולא תצמיח לא אילני מאכל ולא אילני סרק אלא קוצים ודרדרים שהם מאכל גמלים והם אמצעיים בין האילן והקש לכן קראם הכתוב בשני השמות יחד ואמר מקושש עצים. הרי לך שזו מלאכה קלה ואעפ״כ נסקל אדם בעבורה:" ], [ "אה״כ ראיתי דבריך טובים ונכוחים:" ], [ "אה״ח צוה השי״ת לאברהם אבינו ע״ה (בראשית י״ז) שימול בשר ערלתו הוא ובניו וילידי ביתו ומקנת כספו וכן צוה לעמו ישראל (ויקרא יב) וביום השמיני ימול בשר ערלתו. אבל לא פורש בתורה האבר הנימול לא לזה ולא לזה ולא נזכר בשום מקום במקרא. וכן צונו להקריב קרבן פסח בי״ד לחדש הראשון הוא חדש האביב וצונו ג״כ על השבתת שאר ועל אכילת מצה ז׳ ימים. צונו ג״כ לענות נפש בעשור לחדש השביעי ושלא לעשות בו מלאכה הרי ג׳ מצות חמורות ששלשתן ענשן כרת ועכ״ז לא פורש בתורה איזהו האבר הנימול ולא בפסח ויה״כ אם החודש צריך למנותו כפי מהלך החמה או הלבנה. ולכן אי אפשר לידע אם יש לנו לשמור חג הפסח ומועדי תשרי וניסן אם תשרי דחדשים או דתקופה. ואין ספק שישראל שמרו כל מועדי ה׳ בימי משה ויהושע והשופטים והנביאים ומלכים וצריך בהכרח שידעו פירוש המצות הללו בכל פרטיהן ודקדוקיהן וזה הפירוש אינו בכל תנ״ך אם כן בימי הצדיקים האלו היה להם תורה שבעל פה:" ], [ "אה״כ אפי׳ המכחיש בדברי רז״ל יודה בזה:" ], [ "אה״ח איסור קנין ומכירה בשבתות וי״ט לא נכתב בתורה ולא נכנס תחת סוג מלאכה שהרי לא מנהו חז״ל בט״ל מלאכות ואע״פ כן נתפשט איסורו בכל ישראל ואי נודע אם נאסר למשה מסיני או אם הוא תקנת חז״ל אבל מצינו בנחמיה שקבלו עליהם עולי הגולה (בנחמיה י״ו) באלה ובשבועה ללכת בתורת האלהים אשר נתנה ביד משה עבד האלהים ולשמור ולעשות את כל מצות ה׳ אדוננו ומשפטיו וחקיו. ואשר לא נתן בנותינו לעמי הארץ ואת בנותיהם לא נקח לבנינו. ועמי הארץ המביאים את המקחות וכל שבר ביום השבת למכור לא נקח מהם בשבת וביום קדש ונטוש את השנה השביעית ומשא כל יד הרי כאן ג׳ מצות ששתים מהם כתובות כתורה דהיינו לא תתחתן ושנת השמיטה. אבל איסור הקנין והמכירה ביום קדש לא נמצא בתורה לא בהדיא ולא ברמז ואעפ״כ הצדיקים האלו קראוהו מצות ה׳. ונחמיה כתב (שם י״ב) והצורים ישבו בה מביאים דאג וכל מכר ומוכרים בשבת לבני יהודה ובירושלים ואריבה את חורי יהודה ואומרה להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עושים מחללים את יום השבת. הרי ששמו הקנין והמכירה בין החיתון והשמטה שהן שתי מצות כתובות בתורה וכללו אותה עם שתיהן וקראום מצות ה׳ אדוננו. ועוד קרא העוברים מחללי שבת נמצא שזאת המצוה היא מאת הש״י ולא מצינו שנכתבה עד נחמיה א״כ היתה בע״פ:" ], [ "אה״כ ולמה לא הוכחת איסור קנין ומכירה מעמוס שצועק מרה על מפקיעי שערים שהיו אומרים (עמוס ח׳) מתי יעבור החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר:" ], [ "אה״ח מפני שיונתן בן עוזיאל ורש״י ורד״ק והרב דון יצחק אברבנאל מפרשים בשבת דקאמר עמוס אינו שבת בראשית אלא דשמטה דכתיב בה ושבתה הארץ שבת לה׳ ואיני רוצה להביא ראיה אלא מפסוקים שאין מחלוקת בפירושם:" ], [ "אה״כ יפה כיוונת במה שטענת:" ], [ "אה״ח סברת מכחישי חז״ל הוא שאין אנו צריכין קבלה אלא למיעוט מצות שהרי הרוב נתבארו בתורה כל הצריך ואני אוכיח שלא מבעיא המצות הסתומות אשר הזכרתי צריכות קבלה אלא אפי׳ המפורשות בתורה באופן שנראה שאין בהן כדי להוסיף או לגרוע יעלימו תחת כנפי דבריהם ענפים אשר לא היו עולים על דעתנו לולי שהוזכרו במקרא. ומזה יצא לנו מחלוקת גדולה בינינו ובין המכחישים שהם אמרו שאין אנו צריכין לתורה שבע״פ אלא למצות הסתומות בלבד. כגון מילה וחדש ופרי עץ הדר וכיוצא באלו. ואנו אומרים שכמעט כל התורה שבכתב צריכה לתורה שבע״פ ובלתה תהיה לנו כדברי הספר החתום. והנני מציג לפניך קצת מצות מפורשות וברורות אשר בכללן מצות אחרות שלא היה אפשר להשיגן בשום פנים אם לא שנכתבו במקרא:" ], [ "אה״כ אשמעה את אשר ישים ה׳ בפיך." ], [ "אה״ח כתוב הדר הוא (דברים ז׳) כי יביאך ה׳ אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונשל גוים רבים מפניך החתי והגרגשי והאמרי והכנעני והפריזי והחוי והיבוסי שבעה גוים רבים וגו׳ ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים וגו׳ הרי שאסר לנו החיתון בשבעה עממים בלבד ולא בשום אומה ולשון אחרת וזו היא מצוה ברורה ומפורשת אשר אין בה לא דבר סתום ולא מסופק אמנם כתוב על שלמה (מלכים א׳ י״א) והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה מואביות עמוניות ארומיות צדניות חתיות מן הגוים אשר אמר ה׳ אל בני ישראל לא תבואו בהם והם לא יבואו בכם אכן יטו את לבככם אחרי אלהיהם הרי שש אומות אבל אין ביניהן אלא שתים מז׳ עממין שהן צדניות וחתיות ואעפ״י כן אמר על כולן מן הגוים אשר אמר ה׳ לא תבואו בהם וגו׳. צריך לומר א״כ שאעפ״י שהכתוב לא אסר אלא שבעה עממין כוונתו גם כן על כל האומות שאינן ישראל דאי לא תימא הכי היה לו להזכיר צדניות וחתיות בלבד שהן משבעה עממין ולשתוק מהשאר. אלא ודאי כדאמרן. נמצא שיש בידנו מצוה מפורשת שנראה שעליה אין להוסיף. ועיניך רואות שכוללת ששים ושלש פעמים יותר ממה שאומרת דהיינו שאר ע׳ אומות." ], [ "אה״כ במחילה מכבודך העלית חרס בידך דלעולם אימא לך דשלמה עבר על כולן בלא יבא דהרי צדניות וחתיות הן בלא תתחתן ומצריות ואדומיות ומואבית ועמונית בלא יבא דהכתוב אמר אדומי ומצרי עד עולם א״כ שפיר אמר קרא דשלמה עבר בלא יבוא האי כדיניה והאי כדיניה. ואל תשיבני בדרש חז״ל שאמרו עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית משני טעמים. חדא שאתה אמרת שאי אתה רוצה להביא ראיה מדבריהם עד שתוכיח אמתת קבלתם. ב׳ שישיבו לך מטונך וכשם שחז״ל דרשו סמוכים ידרשו גם הם ויאמרו כתיב לא יבוא ממזר בקהל ה׳ וכתיב בתריה לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה׳ עד עולם ולא יבוא אדומי ומצרי עד דור שלישי מה ממזר אחד זכרים ואחד נקבות אסורים אף עמוני ומואבי וכו׳ א׳ זכרים וא׳ נקבות אסורים. והיינו דקאמר קיא על כולן מן הגוים אשר אמר ה׳ לא תבואו בהם. ועור למה התירו נקבות עמון ומואב ואסרו של מצרים ואדום מה נשתנו אלו מאלו:" ], [ "אה״ח כתיב (נחמיה י״ג) ביום ההוא נקרא בספר משה באזני העם ונמצא כתוב בו אשר לא יבוא עמוני ומואבי בקהל האלהים עד עולם כי לא קדמו וגו׳ ויהי כשמעם את התורה ויבדילו כל עם מישראל ואם איתא דכל שהוא בלא יבוא א׳ זכרים וא׳ נקבות במשמע צריך לומר שהבדילו הזכרים והנקבות:" ], [ "אה״כ ודילמא מעשה שהיה כך היה:" ], [ "אה״ח אי אפשר לומר כן דהרי כתוב בסוף הספר (שם) גם בימים ההם ראיתי את היהודים הושיבו נשים אשדודיות עמוניות מואביות ובניהם וגו׳ ולכם הנשמע לעשות את כל הרעה הגדולה הזאת למעול באלהינו להושיב נשים נכריות ואם איתא דבלאו דלא יבא עמוני ומואבי אף נקבות במשמע צריך לומר שכשהבדילו הזכרים הבדילו גם כן הנקבות ואם כן למאי הלכתא חזר והזכירן בכלל נשים נכריות. אלא ודאי שהאמת עם חז״ל שדרשו עמוני ולא עמונית ושכך היתה קבלה. ביד כל ישראל מימות מרע״ה ולא נכתב עד נחמיה אתו רבנן ואסמכוה אקרא והנשים עמוניות ומואביות נתגרשו משום נשים נכריות ולא משום לאו דלא יבא עמוני וגו׳ וכל נשים נכריות נכללו בלאו דלא תתחתן. הרי שאפילו המפורש שבתורה צריך קבלה:" ], [ "אה״כ אפשר לומר שבזמן אחד הבדילו הזכרים ועזבו הנקבות לזמן אחר. אבל לעולם שזכרים ונקבות של עמון ומואב הם בכלל לא יבוא:" ], [ "אה״ח אם כן איך נשא בועז את רות אעפ״י שנתגיירה והלא כתיב בעמון ומואב עד עולם, ואיך מלך רחבעם שהיה בן נעמה העמונית והא ק״ל בנך הבא מן השפחה ומן הכותית אינו קרוי בנך אלא בנה ונמצא לפי כלל זה שרחבעם לא היה בן שלמה:" ], [ "אה״כ זכית במה שהוכחת מרות אבל איני יודע איך שכחת והבאת ראיה מחז״ל קודם שהוכחת אמתת קבלתם כפי מה שעלה בדעתך לעשות:" ], [ "אה״ח הנני הולך להוכיח זה. אחר שעלה עזרא מבבל וגלותו עמו הוגד הוגד לו שהתערבו זרע הקודש בעמי הארצות וירע בעיניו מאד ויבך ויצום. ויען שכניה בן יחיאל ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונושיב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש מקוה לישראל על זאת ועתה נכרתה ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם ובעצת אדני והחרדים במצות אלהינו וכתורה יעשה הרי שכרתו ברית להוציא כל האמהות והבנים ואמרו וכתורה יעשה לומר שאין זו תקנת חז״ל או הסכמת בני אדם אלא גזרת הקב״ה לא נמצא כזה בכל הכתוב לגבי הבנים. אנא אדוני המלך אמור לי היכא רמיזא בתורה שהנושא נכרית והוליד ממנה בן אם על בנים רטשה:" ], [ "אה״כ אפשר שנרמז באיזה מקום אבל לא ראיתיו עד הנה ואם באולי ראיתי אינו בדעתי לעת עתה:" ], [ "אה״ח כתיב בעבד עברי (שמות כא) אם אדוניו יתן לו אשה וילדה לו בנים ובנות האשה וילדיה תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו. הרי שהבנים הנולדים משפחה ומנכרית אינם מתיחסים אל האב ישראל:" ], [ "אה״כ זהו דרש חז״ל (עיין בפ״ב דשבועות דף כ״ג) דילפי מדכתיב כי יסיר את בנך מאחרי ודרשו מדכתב בנך (רמב״ם פט׳״ו מהלכות איסורי ביאה דין ד׳) בנך הבא מן השפח׳ ומן הנכרית אינו קרוי בנך אלא בנה אבל הדרוש רחוק מהפשט כרחוק מזרח ממערב ודע לך כי ראיה כזאת לא ישיב את פני המכחישים ובכן תכין לך דרך אחרת לשום מחסום לפיהם:" ], [ "אה״ח ידעתי אדוני ידעתי כי לא נכון להשיב למכחישים בדרשות רז״ל אמנם כ״ע מודו דבשפחה משתעי קרא שנאמר האשה וילדיה תהיה לאדוניה, ובאיזו שפחה, אילימא עבריה והכתיב (דברים ט״ו) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובשנה השביעית תשלחנו חפשי מעמך. אלא ודאי בשפחה נכרית הכתוב מדבר:" ], [ "אה״כ ודילמא בעבריה וזאת דוקא אינה יוצאה בשש לפי שנישאת לעבד:" ], [ "אה״ח א״א לומר כן שהרי הכתוב אומר שצריך שייעד אותה לו או לבנו ואם לאו (שמות כ״א) לעם נכרי לא ימשול למכרה שארז״ל שאינו יכול למכרה לאיש אחר. ועוד דודאי פקודי ה׳ ישרים ואיך יעלה על הדעת שמי שנמכר בגנבתו יצא לחפשי בשש והאמה אשר אין לה עון אשר חטאה תשאר שפחה ואלמנות חיות כל ימיה. ועוד שהכתוב אומר (ויקרא כ״ה) כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד וכי הנשים לא יצאו ממצרים ואינן בכלל עבדי ה׳:" ], [ "אה״כ חס ושלום מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לדבר כן:" ], [ "אה״ח נמצא שבהכרח בשפחה נכרית משתעי קרא וכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה. א״כ בן ישראל הבא מן השפחה ומן הנכרית קרוי בנה ולא בנו ומכאן למד עזרא להוציא כל נשים והנולד מהם:" ], [ "אה״כ ודילמא דוקא בן שפחה דאית ביה תרתי לגריעותא הולך אחר הפגום אבל בן נכרית בת חורין דליכא בה אלא חדא, ולדה ישראל:" ], [ "אה״ח מה נפשך או בן נכרית בת חורין נכלל בשפחה או לא, אם תאמר שנכלל הרי אפילו במפורש בתורה יש סתום. וא״ת שלא נכלל צריך לומר שעזרא וסיעתו הוציאו בני הנכריות מקבלה שהיתה בידם שנכון לעשות כן. הרי מצות בעל פה שלא נכתבו בתורה אשר ברמז לפי דעתך, ועזרא ובני דורו אמרו וכתורה יעשה:" ], [ "אה״כ יישר. אבל שמעתי שהמכחישים אומרים שעבד עברי הכתוב בתורה אינו ישראל רק ממשפחת אברהם כגון בני ישמעאל ובני קטורה ובני עשו. ואם הדבר כן לריק יגעת:" ], [ "אה״ח הראב״ע הביא הסברא הזאת משמם בריש פ׳ משפטים וסתר דבריהם בטוב טעם ודעת ואמר ראי הכי יונה בן אמתי הנביא לא היה מישראל לפי שאמר למלחים עברי אנכי ובימי עלי אמרו הפלשתים איש אל רעהו (שמואל א ד) התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם, ואין ספק אפי׳ לקראים שהיו אומרים כן על בני ישראל. ובירמיה (ל״ד) כתיב לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו העברי והעבריה חפשים לבלתי עבד בם ביהודי אחיהו איש, הרי שפירש ביהודי אחיהו לומר שהיינו עברי והיינו יהודי ועוד כתיב (ויקרא כ״ה) וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך וגו׳ עד שנת היובל יעבוד עמך, ובעבד עברי כתיב שש שנים יעבוד, ואם עבד עברי הוא מבני ישמעאל וקטורה ואדום, נמצא שיפה כחו מהעבד הישראלי, שהרי העברי אינו עובד אלא שש שנים והישראלי אפשר שיעבוד מ״ט. ועוד שאמר הקב״ה (ויקרא כה) כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד, וכי בני ישמעאל ובני קטורה ואדום נשתעבדו במצרים ויצאו ממצרים אלא ודאי טענה זו אינה אלא פתיות וסכלות:" ], [ "אה״כ כן דברת, אמנם איני רוצה להטריחך יותר כי היום יצאת מן הים והיום באת לעיר ואתה עיף ויגע ובכן לך ותנוח במלון אשר הוכן לך עמי במחיצתי ושלחתי מחר ולקחתיך משם ואתה תאכל לחם על שולחני כל ימי היותך עמנו:" ], [ "אה״ח יחי אדוני המלך דוד לעולם מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי הצעיר בחכמי ישראל ישלם ה׳ פעלך ויוסף ימים על ימיך ושנים על שנותיך:" ], [ "אה״כ לך לשלום וה׳ יהיה עמך:" ] ], "Second Dialogue": [ [ "יוכיח שאי אפשר שחז״ל בדו מלבם פירוש התורה והמצות:", "ביום השני טרם הצהרים שלח המלך שרים רבים ונכבדים לקרוא לחבר אל המשתה אשר יעשה ביום ההוא לכל שריו ועבדיו. וילך החבר וישתחו למלך וישאל לו המלך לשלום ויצו וישימו לו ולחבר לבדם ולגדולים ושרים לבדם ויאכלו וישתו ויהללו את ה׳ ויהי אחרי הסעודה:", "אה״כ שמעתי שהמכחישים מתרעמים על חז״ל באמרם שבדו מלבם חקים ומצות אשר לא צוה ה׳ והעבירונו על (דברים ד) לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו וגו׳ וטוענין כך כתוב בתורה (שמות כ״ב) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, ומשמעות הכתוב הוא שלא לאכול בעל חי שנטרף מבעל חי דורס. אבל הם השוו דבר לדבר והעלו דלא מבעיא דטריפה כמשמעה אסורה אלא אפי׳ כל שיש לה מיני חלאים או מכות בין שבאו לה דרך מקרה כגון שנפלה ונשתברו צלעותיה או בוקא דאטמא דשף מדוכתיה ונתעכלו ניביה בין מחמת חולי בין מחמת מכה או נפילה ובכן עשו ממלת טרפה סוג וכללו בו ח׳ מינים שסימנם ד״ן חנ״ק נפ״ש ותחת הע׳ מינים ע׳ אישים שקראו אותם ע׳ טרפיות:", "צוה השי״ת שלא נעשה מלאכה בשבת (שם ל״א) כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת. ולא פירש לנו גדר המלאכה ולא המינים שתחת סוגה, אבל חז״ל חלקוה לט״ל מינים שקראום אבות מלאכות ושמו תחתיהם כמה וכמה אישים שקראום תולדות. ואין הפרש בין אב לתולדה אלא (רמב״ם פ״ז מה׳ שבת) שהעושה אבות מלאכות הרבה בשוגג חייב חטאת אחת לכל אב ואב. כגון אם עשה ח׳ או עשרה אבות מביא ח׳ או עשר חטאות. אבל אם עשה אב אחד בכל תולדותיו אפי׳ הן מאה אינו חייב אלא חטאת א׳. הרי שהציעו לנו ע׳ דרכים להפסיד ממוננו ודרכים אין מספר לאבד חיינו בחרפה. ומה תשיב על זה אהובי החבר:" ], [ "אה״ח אם הש״י צוה (דברים י״ז) כי יפלא ממך דבר וגו׳ וקמת ועלית וגו׳ על פי התורה אשר יורוך והאיש אשד יעשה בזדון וגו׳ ומת האיש ההוא. איך מלאם לבם לקראים לפצות פה ולצפצף נגד מצות ה׳ ברה כזאת:" ], [ "אה״כ מפני שאומרים שחז״ל עשו מהמפורש סתום ובלבלו הפסוקים הברורים כדי שיהיה מקום להם לפרש כפי רצונם כמו שעשו בתולדות המלאכות ובטרפיות וכמעט בשאר כל המצות:" ], [ "אה״ח מי שיש בידו כח לעשות נמוסים ודתות כגון המלך או השר או קבוץ טובי העם אם הוא צדיק וישר ודורש טוב לעמו לא ישים מגמת פני נימוסיו אלא להנאת עמו ולטובתו כדי לשמור גופם וממונם. ואם הוא להוט אחר הממון ישים עליו עול כבד למלאות אוצרותיו כסף וזהב ולא יכמרו רחמיו לשוד עניים ולאנקת אביונים. אך אם הוא בינוני במדות ישים עליו מס באופן שלא יעדיף המרבה והממעיט לא יחסיר אבל הוא לעולם בריוח נמצא שהא׳ יעשה טוב לעמו ולא לו. הב׳ לו ולא לעמו. הג׳ הרוב לו והמיעוט לעמו. אבל בל יראה ובל ימצא מלך או שר בעולם שיעשה דתות ונימוסים רעים לו ולעמו להפסיד ממונם ולאבד גופם בדרכים מדרכים שונים:" ], [ "אה״כ הכי נמי מסתברא כדאמרת:" ], [ "אה״ח אם חז״ל בדו מלבם והוסיפו מדעתם דיני התולדות והטרפות נמצא שעשו דתות וחקים רעים להם ורעים לעם. כי הנה אם יארע טרפות בבהמה או עוף של החכם יהיה אסורה לו כמו לעם הארץ. וכן אם יעבור על איזה מתולדות מלאכות בשוגג יביא חטאת במזיד חייב סקילה כי אין יתרון לחכם מן ההדיוט בדבר איסור, היאומן אם כן כי יסופר שחז״ל עשו דתות והמציאו נימוסים שאינם אלא אבות נזיקין להם ולכל ישראל הן בגוף הן בממון בלי שום הנאה ותועלת לא לחכם ולא לעם הארץ:" ], [ "אה״כ זה לא יעלה על לב איש:" ], [ "אה״ח הוספת מים הוסף קמח שהרי יש כמה מצות מלבד אלה שפירשום הם ז״ל ומפירושם יבוא נזק גדול למפרשים ולשומעים בקולם:" ], [ "אה״כ ספרה נא לי קצת מהנה:" ], [ "אה״ח כתוב בתורה (ויקרא י״ט כ״ז) לא תשחית את פאת זקניך. ומשמע מהכתוב שאין איסור אלא בפאה א׳ ולא נתפרש בתורה איזו היא הפאה.", "וכן לא נתפרש אם ההשחתה היא בכל מיני כלים או במקצת והם הקלו בכלים והחמירו בפאות שהרי (פ״ג דמכות דף כ׳ ע״א ודף כ״א רע״א רמב״ם פי״ב מהלכות ע״ז סי״ד סי׳ קפ״א) אמרו אין השחתה אלא בתער ובמספרים כעין תער מותר אעפ״י שמן הכתוב משמע איסור גילוח הפאה לגמרי בשום מין כלי או סם. ולענין הפאות אמרו שהן חמש. ובכן גזרו אומר שהמשחית זקנו בתער לוקה חמש:", "הכתוב אומר (שמות כ״ג ול״ד דברים י״ד) לא תבשל גדי בחלב אמו ואם הדברים כמשמען אין איסור אלא בגדי. ואינו אסור אלא בבישול. ודוקא בחלב אמו אבל לא בחלב אחרת שאינה אמו אפי׳ היא ממינו. והם (בפ״ח דחולין דף קי״ד ע״א. רמב״ם פ״ט מהלכות מ״א סי״ד הל׳ בשר בחלב סי׳ פ״ז) אמרו דלאו דוקא גדי אלא אפי פרה ורחל במשמע ולא שנא בחלב אמו ולא שנא בחלב אחרת אסור מן התורה וכן אמרו (שם דף קט״ו) דנאמר לא תבשל גדי ג׳ פעמים א׳ לאיסור בישול. אחד לאיסור אכילה. וא׳ לאיסור הנאה. הרי שהכתוב לא העניש אלא מלקות אחר והם חייבו ג׳. עוד (סי״דר הל׳ בשר בחלב סי׳ צ״ב סעי׳ ג׳) אמרו שבשר וחלב אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה דהיינו שאם נפל כזית חלב לחתיכה של בשר ואין באותה חתיכה ס׳ לבטל החרב חתיכה עצמה נעשית נבלה וצריך ס׳ כנגד החתיכה ואז אם מכירה משליכה והשאר מותרות (רמב״ם שם סי״ד סי׳ צ״ב) ואם לאו כל החתיכות אסורות אם ראויה להתכבד. הרי לך כמה וכמה חומרות שלא נרמזו בתורה והרי לך הפסד ממון גדול:", "כתיב (ויקרא י״ט י״ט) שדך לא תזרע כלאים סתם. אם כן לפי הפשט אם יש לו לאדם שדה אפי׳ יהיה עשרים מיל על עשרים מיל ואפי׳ ק׳ ואפי׳ אלף ואפי׳ רבוא ואפי׳ מלא כל הארץ אסור לזרוע בו יותר ממין א׳ אבל חז״ל אמרו (רמב״ם פ״ג מה׳ כלאים דין ס׳) שיעזוב בית רובע פנוי דהיינו עשר אמות וחומש מרובעות ואז יכול לזרוע בו ב׳ מינין לכתחלה ואם זרע בתוך שיעור זה אינו לוקה עד שיזרע ב׳ מינין בתוך ששה טפחים וזו חומרא גדולה. שהרי אם יהיה לו לאדם שדה וממנו פרנסתו ופרנסת ביתו בצמצום לחם לפי הטף מוכרח לעזוב עשר אמות וחומש מרובעות לא מקום זרע. היש גרמא בנזיקין גדול מזה ואפילו לא יהיו אלא ששה טפחים הוא נזק גדול לעני המדולדל הזה לפי שששה טפחים מרובעות הם ל״ו בשטח ולמה החמירו כל כך והלא בהבדל משהו סגי כדתנן (פ״ג דכלאים משנה ה׳) נוטע אדם קישות ודלעת לתוך גומא אחת וכו׳:", "צונו הש״י להניח תפילין ביד ובראש שנאמר (דברים ו׳) וקשרתם לאות על ידך וגו׳ ומפשט הכתוב נראה שלא הקפיד לא בחומר ולא בצורת התפילין ולא בצבען. אבל חז״ל הקפידו על שלשתן ושינו מקום הנחתן ופירשו (רמב״ם פ״ד מה׳ תפילין דין א׳) שעל ידכה היינו זרוע שמאל. ושבין עיניך אינו בין העינים ממש אלא כנגד בין העינים מהתחלת עיקרי השער במצח עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס שם. ועל החומר אמרו שיהיה עור הבתים מעור בהמה חיה ועוף הטהורים. ועל הצורה (שם פ״ג דין א׳) שיהיו הם ותפירתן מרובעים. שיהיה בשל ראש צורת שי״ן של ג׳ ראשין מימין ושל ד׳ משמאל שיכרוך הפרשיות במטלית. ושיכרוך שיער עליו. שיתפרם בגידין שיהיה להם מעברתה. שיהיו הרצועות שחורות. שיעשה קשר כצורת דלי״ת. ואם שינה באחד מאלו פסולין. כל זה קבלנו מחז״ל בלבד כמה וכמה דקדוקים וחילוקים וחומרות בכתיבתן ובסידורן אשר יארך סיפורם. וכל זה אינו נעשה אלא בהוצאה רבה ובאיבוד זמן רב ובטורח גדול. ואילו היו מניחין הדברים כפשוטן דהיינו לכתוב אלו הפרשיות על נייר או קלף ולקושרם בחוט ובמשיחה על היד ובין העינים החרשתי, אבל הם שמו על עצמם ועלינו כל הוצאות והטרחות והחומרות הללו בהפסד גדול ובלי תועלת והנאה לא להם ולא לנו.", "בחג הסוכות אמר הכתוב (ויקרא כג) ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו׳ ואפשר שהכוונה היא על רמון נאה או חבוש או תפוח או אשכול של ענבים, אבל הם ז״ל פירשו שהוא אתרוג דוקא ופסלו כל מה שאינו אתרוג ממש כפי הסימנים אשר מסרונו אע״פ שיהיה מאותו המין, וזה גורם הוצאה רבה ועגמת נפש גדולה ליושבי ארצות ואקלימים הקרים לפי שצריך שיביאו להם אתרוג מארץ מרחקים לחוג בו את חג הסכות בהוצאה רבה. ולא עליה תלונותי כי אין צבור עני. אלא שלפעמים יש להם ההוצאה אבל לא השבח של המצוה כגון כשלא הגיע לידם אלא בתוך ימי החג או אחריו. התאמין אדוני המלך שאנשים חכמים ונבונים בדו כל זה מלבם מבלתי טעם ויסוד אחר אלא להשתרר על הצבור:" ], [ "אה״כ קשיותיך הם עצומות וחזקות, אך מה יש לך להשיב עליהן:" ], [ "אה״ח שאלה אחת אני שואל מהמכחישים ואחר כך אחזיר להם תשובה:" ], [ "אה״כ שאל ואני אשיב בעדם עד מקום שיד תשובתיהם מגעת:" ], [ "אה״ח עשה כל אשר בלבבך. ועתה אשאל ממך אם הם מחזיקים חז״ל לצדיקים או לא:" ], [ "אה״כ אם היו מחזיקים אותם לצדיקים לא היו דוברים סרה עליהם:" ], [ "אה״ח ואם לא היו צדיקים איך מסרו נפשם למות על קידוש ה׳ כמו שעשה (פ״ט דברכות דף ס״א ע״ב) ר״ע שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל והיה מאריך באחד עד שיצאה נשמתו (הקדושה והטהורה) באחד. (פ״ק דע״ז דף ח׳ סע״ב) ור״י בן בבא שעשו את גופו ככברה על שסמך חמשה זקנים נגד גזרת המלכות. (שם דף י״ח סע״ב) ור׳ חנינא בן תרדיון שנשרף וס״ת עמו. (מס, שמחות רפ״ח) ורשב״ג ור׳ ישמעאל וכל שאר הרוגי מלכות. וכי אדם מוסר נפשו למיתה משונה על דת שאינו מאמין:" ], [ "אה״כ אפשר שלא מסרו נפשם אלא להגדיל שמם כדי שבני ישראל יחזיקום לקדושים ויהיה זכרונם לברכה:" ], [ "אה״ח ויש מי שיכול לטעון ברי שמסרו עצמם למיתה זו ולא על קדוש ה׳:" ], [ "אה״כ בודאי שלא יש מי שיוכל לטעון זה:" ], [ "אה״ח אמור לי עוד אדוני המלך מהו יותר קרוב אל הטבע ואל הסברא שאדם ימסור עצמו למיתה על קידוש שם ה׳ אלהי ישראל או על דבר כבוד שם עצמו אחר מיתתו שאין לו תועלת ולא הנאה. ובפרט כי יש בידו להציל את נפשו מלהט החרב או מלהבת האש בשני דברים בלבד. שהרי אם העשרה הרוגי מלכות היו ח״ו עושים רצון הרשעים היו נצולים בלי ספק וכדי גדולה וכבוד היה להם:" ], [ "אה״כ אין ספק שכל המוסרים נפשם למיתה ויש בידם להנצל בנקלה שמתים על קידוש ה׳:" ], [ "אה״ח א״כ העשרה הרוגי מלכות שהיו חכמים גדולים ותנאים היו צדיקים וחסידים קדושים ישרים ותמימים:" ], [ "אה״כ אפשר שהיו כך בשעת מיתתן אבל בחיים בדו מלבם דברים הרבה להתגאות על הצבור:" ], [ "אה״ח וכיון ששבו אל ה׳ בכל לבם ובכל נפשם בשעת מיתתן למה לא הודיעו לכל ישראל או לפחות ליושבים אצלם ובפרט להמון העם שכל מה שהורו להם היו מורשי לבבם ולא דבר ה׳ אשר דבר אל משה בסיני:" ], [ "אה״כ אפשר שלא היה להם פנאי או שלא נמצאו אצלן בני ישראל בשעת מיתתן או שאעפ״י שהודיעו להם. התלמידים העלימו הדבר מהמון העם כדי להתגאות ולהשתרר על הצבור:" ], [ "אה״ח נא אדוני המלך החכם שים עיניך ולבך אל כל מה שטענת לזכות המכחישים שאינן אלא טענות שמא. וכי בשביל טענות רעועות כאלו נבטל מצות לא תסור:" ], [ "אה״כ אם חז״ל היו מפרשים הפסוקים כפי פשוטן או קרוב לפשוטן. בודאי שלא היה נמצא פוצה פה ומצפצף נגדם, ואם באולי המצא ימצא היינו אומרים שתואנה הוא מבקש להעביר מעליו עול מלכות שמים דהיינו מחזיקין אותו למין ולאפיקורוס. אבל הם פירשו בהרבה מקומות דברים שהם ממש נגד הפשט. ואע״פ שתירצת קושיות הפאות ובשר בחלב וכלאים ותפלין (לעיל בסי׳ י׳) אביא אני דברים קשים להולמם ולהשיב עליהם, אמרו (פ״ב דסוטה דף י״ו) בשלשה מקומות הלכה עוקבת את המקרא. התורה אמרה בעפר (לענין כיסוי הדם ולא הכשיר דבר אחר) והלכה בכל דבר. המגדל צמחים כגון הגור והזרניך והסיר וחרסית ולבנה שכתשה). התורה אמרה ספר (לענין גט כריתות) והלכה בכל דבר (על עלה של זית על הנייר ועל הלוח), התורה אמרה בתער בנזיר (במדבר ו) תער לא יעבור על ראשו, והלכה בכל דבר (נזיר פ״ו משנה ג׳ דתנן נזיר שגילח בין בזוג בין בתער או מספסף כל שהוא חייב) הרי שחז״ל עצמם הודו שהלכה דהיינו הלכה למשה מסיני שקבלו עוקרת. את הכתוב מפשוטו, ומי הוא זה ואיזה הוא שיהיה מעצר לרוחו ולא יתריס נגדם לומר שגרעו והוסיפו בתורה כפי רצונם:" ], [ "אה״ח מה נפשך לומר בפירוש המקראות הללו:" ], [ "אה״כ להניחן כפשוטן. דהיינו שאין מכסין אלא בעפר דוקא ואין כותבין את הגט אלא בספר דוקא. והנזיר אינו עובר אלא כשיגלח בתער דוקא:" ], [ "אה״ח אם כן איש שהרג את האשה פטור:" ], [ "אה״כ מנא לך הא והיכא רמיזא:" ], [ "אה״ח שנאמר (שמות כ״א) מכה איש ומת מות יומת. הא מכה אשה ומתה פטור. (או נאמר שאשה שמכה איש או אשה תפטר):" ], [ "אה״כ אי אפשר לומר כן. שהרי כתיב בסוף פ׳ אמור (ויקרא כ״ד) ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת. ושם אדם כולל כל מין האנושי בין זכר בין נקבה וכתיב (שם) נפש תחת נפש סתם. דמשמע שההורג אחד משניהם חייב:" ], [ "אה״ח ואיך יאמרו כך. והלא הם בורחין מדברי חז״ל כברוח הצאן מן הארי והזאב והדוב. וזהו כלל חז״ל בהרבה מקומות. שאמרו דברי תורה סתומים במקום א׳ ומפורשים במקום אחר ובכן בכל מקום ילמד סתום מן המפורש:" ], [ "אה״כ המכחישים אינם בורחים מדברי חז״ל. אלא במה שאומרים נגד הפשט או נגד הסברא:" ], [ "אה״ח אם כן צריך על כרחם שלא בטובתם שיודו בפירוש חז״ל על שלשה מקראות הללו. שאינו לא נגד זה ולא נגד זה:" ], [ "אה״כ ואיך תוכיח זה מן הכתוב:" ], [ "אה״ח הרי הוא ברור כשמש שתחת סוג עפר נבלל כל מה שמצמיח. ונוסף לו כל מה שהתורה קראו עפר אעפ״י שאינו ראוי להצמיח, כגון אפר שהתורה קראו עפר שנא׳ (במדבר י״ט) ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת ואיירי באפר פרה אדומה. וכן מצינו בזהב שקראו הכתוב בשם עפר שנא׳ (איוב כ״ח) ועפרות זהב לו. הרי שהלכה אינה נגד הפשט ולא נגד הסברה. וכן בגט התורה אמרה וכתב לה ספר כריתות. ואפשר להבין שהקפידה על חומר הספר שיהיה הגט מעור דוקא. ובאה ההלכה ללמדנו שלא הקפידה אלא על הכתב ולא על הספר. דומיא דכתיב בכהן גדול (ויקרא כא) ומן המקדש לא יצא. שרוצה לומר שלא יצא אחר מטת אביו ואמו ללוותם. כדאיתא בריש פרק כהן גדול (דף י״ח):" ], [ "אה״כ ודילמא כונת הכתוב כפשוטו שלא יצא מן המקד׳ לעולם:" ], [ "אה״ח הכתוב אמר (ויקרא י״ט) ומקדשי תיראו שר״ל שינהגו בבהמ״ק כל הכבוד שיש כח ביד בנ״א לנהוג בבית המיוחד והמקודש לכבוד ה׳ אלהי ישראל לעבדו ולשרתו ולברך בשמו ואם יש שם דירה לכהן גדול היכן יפנה גופו והיכן יזדווג עם אשתו. הנראה בעיניך שזהו מוראו של כה״מ וזהו דרך כבוד כלפי מעלה:" ], [ "אה״כ זכורני (פ״ג דמעשר שני ה׳) שהיו בכ״ה לשכות בנויות בקדש ובחול. ואפשר שתהיה דירתו בלשכות של חול הסמוכות לקדש." ], [ "אה״ח ואם כן היאך אני מקיים ומן המקדש לא יצא:" ], [ "אה״כ הדין עמך. ברוך שבחר בחכמי ישראל ובמשנתם שכל דבריהם אמת וצדק. ועתה גמור מה שהתחלת:" ], [ "אה״ח כשם שמן המקדש לא יצא לאו דוקא. כך ספר דקאמר בגט לאו דוקא אלא כל דבר הראוי לכתיבה:" ], [ "אה״כ ומה תשיב על הנזיר:" ], [ "אה״ח כל דברי ההלכה מוכרחים:" ], [ "אה״כ מאיזה קרא תוכיח זה:" ], [ "אה״ח דכתיב (במדבר ו׳) גדל פרע שער ראשו. וא״כ כל מין השרת שיער אסור בין ביד בין בכלי בין בסם:" ], [ "אה״כ כמדומה לי שאין כח ביד שום אדם להכחיש דבריך. אבל אם פשט הכתוב מוכיח מה שאומרת ההלכה למה אמרו חז״ל שההלכה עוקבת את המקרא ונתנו מקום לבעל דין לחלוק והלא מקרא והלכה צדקו יחדיו:" ], [ "אה״ח מפני שלכאורה נראה שהתורה אומרת דוקא. וההלכה ריבתה מה שלא נכתב בתורת האלהים מפורש. אע״פ שכפי מה שהוכחתי נכלל או נרמז:" ], [ "אה״כ אוחילה לאלהי ישעי שעולתה תקפוץ פיה לקול דבריך. אמנם עדיין לבבם כים נגרש והשקט לא יוכל נגד חז״ל שנטעו דגל ממשלתם במה שאינו ראוי להם. שהנה אף שהכתוב אוסר שבדבר המסופק ילכו לב״ד הגדול היינו דוקא בדם ודין ונגע. וכמו שפירש דברי ריבות. אבל אין כונת השי״ת שהם יפרשו כל התורה אפילו היכא שאין שם ספק כמו שעשו. שהרי אין מצוה ואין פסוק ואין תיבה ולא אות ולא נקודה שלא דברו עליה וסמכו על מה דכתיב (דברים י״ז) לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ונוסף מזור על מזורם בראותם שפירשו אפי׳ אומרים לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין לא תסור. שר״ל שאפי׳ אומרים לך נגד מה שצוה הש״י שתשמע בקול דבריהם ולא בקול ה׳ ח״ו. ואיך לא ישאגו כאריות נגד החכמים:" ], [ "אה״ח לאט לי אדוני המלך לחז״ל. נבין בראשונה פשט הפסוקים האלו ואח״כ נשמע מה שפירשו חז״ל עליהם. ובין דא לדא הנה אני מודה בעת ובעונה הזאת (אבל לא אח״כ)שדוקא בדם ודין ונגע יהיה מה שיהיה נצטוינו לילך לב״ד הגדול ולשמוע בקול פסק דינו אבל צריך גם כן שהם יודו לי שהכתוב לא פירש אם התורה אשר יורונו בדבר המסופק תהיה מאת הקב״ה או מאת סברתם:" ], [ "אה״כ נראה לי שמוכרחים להודות בזה:" ], [ "אה״ח נמצא שכל מה שיאמרו לנו הסנהדרין בדבר המסופק. אעפ״י שהוא נגד סברתנו ואעפ״י שהוא מסברתם ולא נאמר למשה בסיני חייבים אנו להאמין שהוא רצון ה׳ והעובר על אותו הפסק חייב מיתה:" ], [ "אה״כ כדבריך כן הוא אבל מה יצא לנו מזה:" ], [ "אה״ח אמתת וצדקת וענות חז״ל:" ], [ "אה״כ ואיך תצדיק את דינם:" ], [ "אה״ח שהרי היו יכולין ליחס לעצמן כל מה שיחסו לתורה שבע״פ שקבל משה מסיני. ולומר שהם מפרשים כך. וכל המכחיש פירושם חייב מיתה שנאמר (דברים י״ז) והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת שם את ה׳ אלהיך או אל השופט ומת האיש ההוא:" ], [ "אה״כ אפשר שיחסו הכל לתורה שבע״פ כדי שהעם יחשבו שדבריהם הן דברי השי״ת ויראו:" ], [ "אה״ח הנה חזרנו אל האפשר ומה יש לי עוד להרבות דברים. אתה אדוני המלך שופט צדיק ישר ונאמן אם יבא לבית דינך ראובן ובידו שטר כתוב וחתום בשני עדים אשר בו מודה שמעון שחייב לו אלף זהובים. ויטעון שמעון דשמא השטר מזוייף בלי ראיה ובלי טענה אחרת. מי יצא משפטו מלפניך חייב:" ], [ "אה״כ אין ספק שראובן שטוען ברי על ידי השטר המקויים שבידו הוא הזכאי ושמעון שטוען טענה רעועה דהיינו שמא שטר מזוייף הוא. הוא החייב:" ], [ "אה״ח השטר המקויים הוא של חז״ל וחתום עליו לעד ה׳ אלהי ישראל אשר עשה את הים ואת היבשה. והחכמים הם הם הטוענים ברי. ואיך אפשר אם כן שאיתרע חזקתייהו בטענת שמא:" ], [ "אה״כ בצדק כל אמרי פיך:" ], [ "אה״ח מכאן ראיה לאמתתם וצדקתם וענותנותם. שהרי כבוד גדול יהיה להם אם פירשו התורה מסברת׳ וישמעו כל קהל ישראל ממה שאם יאמרו שקבלו הפירוש ממשה. ואף על פי כן הקדימו האמת והצדק והענוה לכבודה:" ], [ "אה״כ כך נראה לי מכח טענתך:" ], [ "אה״ח אל יאמר המלך כן אלא כך הוא. והראיה שהם ז״ל שמו מחיצה של ברזל מפסקת בין דבריהם ובין דברי הקבלה. שכל מה שהוא קבלה אמרו הלכה למשה מסיני. כי הא דאמרו (פ״ק דמ״ק דף ג׳) עשר נטיעות. ערבה. וניסוך המים. הל״מ: שי״ן וקשר של תפילין, ורצועות שחורות. ותפילין מרובעות הל״מ. ועל תקנותיהם אמרו שהם שלהם. וכן תמצא שאמרו בכמה מקומות. יהושע תקן כך וכך. שלמה תקן כך וכך. עזרא תקן כך וכך. וכן ר״ג. ריב״ז. רבינו הקדוש וכו׳. והתלמוד מלא על כל גדותיו לומר הא מדאורייתא הא מדרבנן, ופעמים הרבה אמרו מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. ואם היה עולה בדעתם לבקש גדולה לעצמם הלא טוב להם לומר שהכל מאתם:" ], [ "אה״כ ומה תשיב על מה שאמרו. אפי{לו} אומרים לך על ימין שהוא שמאל וכו׳ לא תסור:" ], [ "אה״ח הרב רבי אליהו מזרחי ז״ל בפירושו לרש״י על התורה פירש דברי רש״י שהן של ספרי כך אפילו תחשוב בלבך שהוא טועה בדין ואומר על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין. עשה כמצותו. ואל תאמר איך אוכל זה שהוא חלב גמור והוא אומר שהוא שומן. או איך אהרוג האיש הזכאי הזה שהוא אומר שהוא חייב, אלא תאמר כך צונו נותן התורה שנעשה ככל אשר יורנו השופט ההוא בפירוש התורה. כ״ש שאינו אומר רק על ימין ימין ועל שמאל שמאל. כי רוח הש״י ויתעלה על משרתי מקדשו תמיד. וישמרם מן הטעות ומן המכשול ולא יצא מפיהם כי אם האמת עכ״ד לענייננו ודבריו כדברי מלאך ה׳׳:" ], [ "אה״כ מדבריו משמע דס״ל שכל מה שאמרו חז״ל בפירוש התורה והמצוה הוא שלהם ולא קבלה ממשה מסיני:" ], [ "אה״ח חלילה לחכם גדול ורשום מחכמי ישראל להאמין ולומר כך. אלא שכתב כך בדרך סלקא דעתין. כלומר אעפ״י שיעלה בדעתך שאין כאן קבלה ושכל מה שהורונו הוא כפי שעלה בדעתם. חייב אתה להשתעבד לפסק דינם, וזה נכלל גם כן בפשט הכתוב כפי מה שהוכחתי (סימן ךב ךג וךד)" ], [ "אה״כ כך הוא כמו שהוכחת שם:" ], [ "אה״ח אני אבוא אחר הרב הנ״ל ז״ל ומלאתי את דבריו במשל. נא אדוני המלך הט אזנך ושמע דברי. אתה הוא מלך גדול ומדינות רבות תחת ממשלתך. ויהי היום שלחת אחד משריך אל מדינה אחת להיות ליושביה למנהיג ולראש ולשופט וצוית להם לשמוע בקולו וכל אשר ימרה את פיו יענש במאה שקל כסף לאוצרותיך והשר העביר קול בכל ערי מדינתו שבל יראה ובל ימצא ברשות שום אדם כלי ברזל שיש בו כדי להמית, ויבקש הדבר וימצא בבית ראובן סכין אחד ויאמר לו השר תן מאה כסף לאוצר המלך כאשר צוה. וימאן ראובן כי אמר המלך העביר קול כזה בכל שאר המלכות אבל לא אסר הסכינים וראיה לזה שאין בכל ערי המלוכה בית אשר אין שם סכין בלי פוצה פה ומצפצף. וכך הוא האמת אך השר לא שת לבו לטענותיו ויתנהו אל בית הסוהר עד שפרע הקנס על שהמרה את פיו ויבוא ראובן לפניך ויפול לפני רגליך ויבך ויתחנן לך להעביר את רעת השר ולצוות לו שישיב לו את הכסף אשר לקח ממנו בחזקה. אמור לי בבקשה ממך מי משניהם יצא חייב מבית דינך הצדק השר או ראובן:" ], [ "אה״כ ודאי שהדין עם השר וטענת ראובן אינה טענה כי אין לו לחפש אחר מה שצויתי בשאר המדינות אלא לשמוע בקול השר מבלתי נטות ימין ושמאל כי כן צויתי:" ], [ "אה״ח השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך. זהו ממש מה שצונו הש״י על פי התורה אשר יורוך וגו׳ אבל יש יתרון גדול ועצום לנמשל על המשל שהרי במשל הצעתי שראובן יודע בודאי שלא נאסרו הסכינים אלא במדינתו לבד וכך היא האמת אבל בנדון דידן מי יוכיח שמה שהורונו חז״ל אינו מה שקבל מרע״ה מסיני. כגון הם פירשו לנו שפרי עץ הדר האמור בתורה הוא אתרוג דוקא. היש אדם בעולם שיוכל לטעון או להוכיח באמת שאינו אתרוג אלא רמון תפוח אפרסק או פרי אחר:" ], [ "אה״כ מי הוא אשר דבר פי ה׳ אליו ויגידה:" ], [ "אה״ח ואם השר יאמר לעם שישמעו בקולו אפי׳ במה שהוא נגד מצותיך מה תאמר:" ], [ "אה״כ אומר שאחד מג׳ לא ימנע. או שהוא מורד במלכותו או שהוא מואס בחייו." ], [ "אה״ח ואם יטעון שאמר כך. כדי שלא יהיה לבם של אנשי המדינה נוקפם ליידע אם מצותיו הם כפי רצונך או אם בדה אותם מלבו. ולכן אמר להם בני עשו מצותי בלי פקפוק. שאף שנראה לכם שהן נגד מצות המלך לא יאשים המלך אתכם. ולא ימצא בכם עון אשר חטא. ואם באולי תעשו איזה דבר נגד מצותו, עלי קללתכם ואתי תלין משוגתי, ואני אחייב את ראשי למלך ואתם תהיו נקיים, שהרי צוה אתכם שבכל דבר המסופק תבואו אלי:" ], [ "אה״כ אם יהיה כדבר הזה אזי אומר שבחכמה עשה, ושהוא נאמן לעבודתי, יען בזה הכין לב העם לשמוע למצותי ולעשות רצוני בלי גמגום ופקפוק:" ], [ "אה״ח זהו עצמו מה שאמרו חז״ל כשאומרים אפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל וכו׳ לא תסור, שר״ל עשו מכל מקום מה שאנו מורים אתכם ואל תיראו שאפילו תימא שאנו מורים את אשר לא צוה ה׳ ח״ו. אתם תהיו נקיים ותקבלו שכר מאת ה׳ כאלו עשיתם מצותו, שהרי צוה אתכם לא תסור ואם אנחנו חייבים ואשמים דמנו בראשנו ורב טוב לבית ישראל:" ], [ "אה״כ ברוך ה׳ אלהי ישראל אשר הביאך הלום. כי שמחתני בתירוציך הטובים והאמיתיים וחזקת רפיון ידינו נגד המכחישים, אשר עד עתה אמרו ללשוננו נגביר ומכאן ואילך בע״ה ישימו יד על פה, אטנם עדיין יש מקום להם לחלוק ולומר כי ה, צוה לישראל שבדבר המסופק בדם ודין ונגע ילכו אל הסנהדרין ויעשו כפי הוראתם, כדכתיב (דברים י״ז) על פי התורה אשר יורוך. אבל אין כח ביד הסנהדרין לפצות פיהם במה שאינו א׳ משלש אלה:" ], [ "אה״ח הייתי יכול להשיב להם שתחלה יבארו לי מהו גדר דם ודין ונגע. ואח״כ הייתי משיבם אבל כדי שלא יאמרו שאני רוצה לבלבל הדברים מפני שאני מבולבל בדבר הזה ואין לי תירוץ מספיק. איני רוצה לחלוק עמהם בפירוש דם ודין ונגע. אבל אשאל מהם אם נפל מחלוקת בדבר שאינו אחד משלש אלה כגון אם החודש הכתוב בתורה הוא של חמה או של לבנה. אל מי נשלח ומי יבאר לנו. החייט הספר או הבנאי:" ], [ "אה״כ אין ספק שזהו דבר הנוגע לחכמים, וכן כל כיוצא בזה, לפי שעמי הארץ אינם יודעים כלום בכלל ובפרט בדבר חכמה:" ], [ "אה״ח אם כן מה למכחישים כי נזעקו על חז״ל. הרי מוכרח מדרך השכל שכל ספק שנולד בתורה החכמים יבארוהו:" ], [ "אה״כ יפה דנת יפה זכית לחז״ל, ואעפ״כ עדיין יאמרו שבדו כל אלו הדקדוקים כגון התולדות של שבת והשבעים טרפיות. ואע״פ שגורמים הפסד ממון והפסד נפשות יש בהם תועלת וכבוד גדול לחכמים, מפני שבזה מרחיבין ממשלתם ומטילין אימה יתירה על הציבור. ובכן יכבדום וינשאום כל ימי עולם:" ], [ "אה״ח הייתי יכול להשיב כמו שכבר השבתי (סי׳ ס׳) שהרי חזרנו אל השמא. אבל כדי שיכירו המנגדים כח טענותינו אשיב דרך פרט לטענה הרעועה הזאת. ואומר דאם כדבריהם כן הוא היו יכילין להקל הקנס בתולדות. שבמקום סקילה ילקו לעובר. ובטרפיות אם המצא תמצא סירכא המטרפת. ישליכו הריאה ויאכלו שאר הבהמה וכן בכל שאר הטרפיות ישליכו האבר הנטרף ויכשירו השאר. כמו שהורונו בענין (חולין רפ״ד דף ס״ח רע״א טי״ד ס׳ י״ג) עובר שהוציא ידו. והחזירה שאמרו שכל מה שיצא מהאבר לחוץ אסור. וכן (שם דף ע״ג טי״ד סי׳ ס״ב) באבר או בשר המדולדלין. שאמרו שהם אסורים והשאר מותר. ובכן ירחיבו גבול ממשלתם בלי הפסד נפשות ובהפסד ממון מועט:" ], [ "אה״כ כך היה טוב להם וטוב לעם:" ], [ "אה״ח ועוד שאם כוונת חז״ל היתה להטיל אימה יתירה על הצבור.", "למה בכמה וכמה ענינים פיחתו כבודם ומיעטו ממשלתם:" ], [ "אה״כ הודיענו מקומם איה:" ], [ "אה״ח בשור שהמית את האדם. דכתיב ביה (שמות כ״א) השור יסקל וגם בעליו יומת. ומשמע שימיתוהו ב״ד והם פירשו שמיתתו בידי שמים:" ], [ "אה״כ בתלתא הוי חזקה ולא בחד:" ], [ "אה״ח כתיב (ויקרא כ״ב) ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו ואחז״ל (סנהדרין פ״ט דפ״ג. פ״ק דחלה. ופ״ב דבכורים). דאיירי בזר שאכל בין תרומה טהורה בין טמאה שהוא במיתה וכן כהן טמא שאכל תרומה טהורה חייב מיתה. ושתי המיתות הללו בידי שמים. (הרמב״ם פ״ו מה׳ תרומות דין ו׳ סנהדרין שם דף פ״ג ופ״ד ורמב״ם שם דפ״ז). וה״ה בחלה ובבכורים (ועיין בהרמב״ם ה׳ סנהדרי{ן} פי״ט דין ב׳) שמנה י״ח שמיתתן בידי שמים וג׳ אחרים שהם בין הכל כ״א. ואם עלה בדעתן של חז״ל לדרוך על במתי עם ישראל. למה לא אמרו על אלו שמיתתן בידי אדם:" ], [ "אה״כ זהו טענה גדולה לזכות חז״ל. אבל שמעתי שיש מהמתנגדים אומרים שחז״ל אסרו הטרפיות משום סכנת נפשות. לפי שלא היו בקיאין במלאכת הרפואה אלא בידיעה גסה והיו חושבים שהאוכל מהטרפיות שאסרו יבוא לידי סכנה כי יקפץ עליו החולי עצמו שהיה בבעל חי.", "וא״כ אינם הלכה למשה מסיני:" ], [ "אה״ח אי אפשר מכמה טעמים ראשונה שזוהו טענת שמא כמו שטענתי ואטעון עוד כל היכא שקושיות המכחישים יהיו ממין זה. שניה דהניחא בחולי הריאה שאפשר שיקפצו על גוף האוכל אבל מה נאמר על בעל חי שיצאו מעיו לחוץ ונהפכו, האם חזי״ל חשבו שהאוכל מהם יהפכו מעיו ולזה אסרום, וכן אם נמצאו שתי מרות או שני כרסים, או שהיתה יתרת רגל. וכי חששו חז״ל שהאוכל מהיתרות האלו יולידו בגופו מרה שניה או כרס שני או רגל שלישי. אלא ודאי הנה אלה הרשעים הדוברים סרה על קבלת חז״ל בלי טענה אלא להתיר לעצמם כל תועבת ה׳ אשר שנא בפרהסיא ועוד שחז״ל בכל מילי דסכנתא אמרו חמירא סכנתא מאיסורא. ולכן (פ״ח דתרומה רמב״ם פי״א מה׳ רוצח) אסרו קצת משקין משום גילוי דשמא הנחש הטיל בהן ארס (תרומות שם ורמב״ם שם פי״ב) וכן אסרו כל בעל חי שנשכו נחש. וכן פרי מנוקר. ואם אסרו הטרפיות משום סכנת הלא טוב להם לפרסם טעם האיסור. שאז הצריקים ורשעים יבדילו עצמם מהם להציל ממות נפשם:" ], [ "אה״כ תאלמנה שפתי שקר הדוברות על חכמי ישראל עתק. כי אין מלה בלשונם להכחיש הדברים והאמת האלה. ומודה אני לפניך כי שש אנכי על אמרותיך כמוצא שלל רב. שהם הרהיבוני להאמין בדברי חז״ל בראיות שכליות מה שלא הייתי מאמין עד עתה אלא באמונה בלבד כנער קטן שיאמין מה שלא יבין:" ], [ "אה״ח ברוך ה׳ אלהי אבותינו אשר נתן כזאת בלב אדוני המלך הוא ישמרהו ויחייהו ואושר בארץ:" ], [ "אה״כ היש עוד אתך ראיות על אמתת חז״ל. נא בלשון בקשה אל תכחד ממני מאומה:" ], [ "אה״ח הרבה דינים מצינו בדברי חז״ל שנראה לכאורה שהם תקנום ואינם אלא מדאורייתא כגון ההוצאה מרשות לרשות שכבר הוכחתי מירמיה הנביא (ויכוח ראשון סי׳ ד׳) איסור משא קל מהקב״ה עצמו (שם ח׳) ומהמקושש (שס סי׳ י׳) איסור קנין ומכירה בשבתות וימים טובים מנחמיה. (שם סי׳ י״ד) שכשאמר הכתוב לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה׳, היינו עמוני ולא עמונית כמו שאחז״ל מנחמיה (שם מסי׳ כ׳ עד כ״ז). שבנך הבא מן השפחה ומן הנכרית אינו קרוי בנך אלא בנה מעזרא. (שם מסי׳ ס״ח עד צ״ח). ועכשיו אביא ראיה למה שאחז״ל (חולין פ״ד דף ע״א) שטומאה בלועה אינה מטמאה וז״ל מנין לטומאה בלועה שאינה מטמאה. שנאמר (ויקרא י״א) והאוכל מנבלתם יכבס בגדיו מי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה ואמר רחמנא טהור, פי׳ ראובן אכל כזית מן הנבילה או יותר בתחלת ליל יום ראשון. ושמעון אכל זה השיעור עצמו או יותר בסוף יום ראשון זמן מועט קודם שקיעת החמה שניהם טובלים יחד. ולערב טהורים נמצא אותו שאכל בתחלת הלילה שוהה כ׳׳ג שעות בטומאתו ואותו שאכל בסוף היום אינו שוהה אלא חצי שעה ואפשר שלא ישהה אלא רגע אם היה אפשר לצמצם ואין ספק שעדיין לא נתעכל׳ הנבילה ואעפ״כ טהור. נמצא שטומאה בלוע אינה מטמאה מראורייתא:" ], [ "אה״כ אין לערער על דין זה כי ברור הוא בשום שכל והבין במקרא אמנם לא תכחד ממני שיש פסוקים שפירשו אותם נגד הכתוב:" ], [ "אה״ח הוציאם אלי ואדעה אותם:" ], [ "אה״כ הכתוב אומר בפירוש (שמות כ״א) עין תחת עין שן תחת שן וגו׳. ועוד אמר (ויקרא כ״ד) כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו. ושם כתב ג״כ עין תחת עין. וחז״ל (ב״ק דף פ״ג רע״ב ודף פ״ד ע״א) פרשו שר״ל שנותן לו דמי עינו. ובשלמא בפרי עץ הדר שפירשו שהוא אתרוג דוקא יוכלו להתנצל ולומר כי אין ביד שום אדם ראיה שאינו אתרוג כמו שאמרת (סי׳ ע״ד) אבל בנדון הזה מה נדבר ומה נצטדק:" ], [ "אה״ח חלילה חלילה לחכמי ישראל הצדיקים והנאמנים לפרשן נגד כוונת הכתוב כי הם ז״ל לא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית כאשר תדע ותשכיל מתשובת שאלתך. וכן הוא לשון הפסוקים כמו שהצעת איש על מקומו. ומ״מ כל מה שאחז״ל אמת וצדק. ודבר ה׳ אשר דבר אל משה עבדו:" ], [ "אה״כ הורנו איזה הדרך ישכון כח טענתך:" ], [ "אה״ח כתיב סוף פ׳ מסעי (במדבר ל״ה) ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת. מכאן ראיה שאין רשות ביד ב״ד לפדות את הרוצח בדמים אלא אין לו תקנה אלא מיתה. אבל כל מזיק שאינו רוצח יכול לפדות עצמו בממון. הגע עצמך שראובן סימא עינו של שמעון או קטע את ידו וכו׳. אם שמעון מת מחמת המכה. אין לו תקנה לראובן אלא מיתה שנאמר ולא תקחו כופר לנפש רוצח וגו׳. ואפילו נתרצו יורשי הנרצח שנאמר כי מות יומת. אבל אם סימא עינו או קטע ידו וכו׳ ולא המיתו אזי יאמר הב״ד לשמעון הניזק מה הנאה יש לך שראובן יאבד את עינו כמוך. כיון שאי אפשר להשיב עינך. טוב ליקח ממון תמורתו והיה לך למשיב נפש. ואם לא ירצה יכריחו אותו הב״ד. וגזרת הכתוב לפי פשוטו היא כך. ולא תקחו כופר לנפש רוצח וגו׳. אבל למזיק שאינו רוצח קחו כופר:" ], [ "אה״כ זהו טעם נכון ומספיק ואמיתי. ואין מקום למכחישים לערער לפי שהיא גזירת הכתוב. אבל יש טעם אחר שנ״ל שיש להקשות עליו, והוא שאמרו (ב׳״ק דף פ״ד ע״א) אמר קרא נפש תחת נפש ולא נפש תחת עין. ואם המכה אסטניס ימות אס נסמא את עינו, וה״ל נפש תחת עין ולא עין תחת עין. שומו שמים על זאת. וכי כשהמכה נקר עינו של חבירו אמד אותו בתחלה אם ימות או לא בודאי שזהו טענה שאין הדעת סובלתה:" ], [ "אה״ח נפש הראיות הוא טוב סידורן. כאשר עיניך תחזינה בענין זה והנה לא אכחד ממך שקושיתך גדולה. אבל כשאציג לפניך הטענות כסדרן תאמר שכל דברי חז״ל מיוסדים על אדני האמת והצדק:" ], [ "אה״כ אין לי ספק בזה. ובכן עיני לדבריך תלויות:" ], [ "אה״ח כיון שהכתוב אומר שלא יקחו כופר לנפש רוצח. אבל יקחו אותו מהמזיק יתיישב היטב טעם עין תחת עין. ולא נפש תחת עין ונפרש כך. שהקב״ה צוה שיקחו כופר על עין או שן או יד או רגל כדי שלא יבוא המכה לידי סכנה אם הוא איסטניס וימות, ואם תאמר (ב״ק שם) והא הנלקה אומדין אותו, ואמרינן (מכות פ״ג דף כ״ב) שאם מת בפחות ממה שאמדוהו ששליח ב״ד פטור מפני שמכה ברשות. נימא הכי נמי בסימא עין חבירו שינקרו את עינו אחר שאמדוהו ואם ימות ימות, ויש לומר שיותר שכיחא שימות בנקירת עין או בחיתוך יד ורגל מבמלקות, ועוד שהכתוב אומר (שמות כ״א) חבורה תחת חבורה, וכתיב לעיל וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרוף ולא ימות וגו׳ רק שבתו יתן ורפא ירפא. ובודאי (רמב״ם פ״א מהל׳ חובל ומזיק דין ה׳) שאין מכת אבן בלא חבורה ואמר שישלם ממון שנאמר רק שבתו יתן. א״כ מה חבורה הנעשית כאן ממון, אף חבורה ועין ושן ויד ורגל הנאמרים להלן ממון:", "[עיין בסוף הספר עוד תי׳ נכון ומספיק בשם המפ׳ לכוזרי ראשון ויונעם לך]" ], [ "אה״כ מעולם לא חשבתי שיהיו בידינו ראיות כל כך אמיתיות וברורות וחזקות לאשר ולקיים דברי חז״ל:" ], [ "אה״ח יש לי עדיין להוסיף עליהן כהנה וכהנה:" ], [ "אה״כ כבר השבת לכל מה שהקשיתי בשם המכחישים בטוב טעם ודעת. ועתה הואל הבא עוד ראיות לזכות חז״ל:" ], [ "אה״ח דע אדוני המלך שאדרינוס הקיסר אשר כלנו ואשר דמה לנו הרס עד היסוד בה כרך גדול של ביתר בשנת נ״ב לחרבן בית שני (קדושין ס״ד ע״ב) ובאותו הפרק נהרג ר׳ עקיבא ובאותו היום שנהרג נולד רבי, וזה הקיסר צוה מיד בתחלת מלכותו שנהר פרת יהיה גבול ממשלת רומי לצד מזרח ולא יעבור משם והלאה. וכן קיימו וקבלו עליהם הקיסרים אשר מלכו אחריו עד כמה שנים אחר פטירת רבינו הקדוש:" ], [ "אה״כ ומאי נפקא לן מינה:" ], [ "אה״ח רב טוב לבית ישראל, יען וביען בספור הזה אשר אין מי שיכחיש אותו לא מישראל ולא מאו״ה, החזקתי תושבע״פ שהיא המשנה במסמרי הראיות, בל תמוט עולם ועד מלב בני ישראל מאמינים בני מאמינים:" ], [ "אה״כ איככה אוכל וראיתי חוזק טענתך ועוצם ראייתך כי סתומים וחתומים דבריך:" ], [ "אה״ח תהי נא אזנך קשבת, ארץ ישראל היא למערב פרת ובבל למזרחו. ולכן בתלמוד בבלי קורין לארץ ישראל מערבא סתם. ורבי היה נשיא בא״י. ומשם דהיינו מנהר פרת עד ספרד שהיא סוף המערב. היו כל המלכיות והמדינות תחת ממשלת רומי. נמצא שהיהודים היושבים מנהר פרת והלאה לצד מזרח לא היו משועבדים לא לקיסר רומי ולא לרבינו הקדוש. ובכן בכל מדי ופרס וכו׳ היה להם ריש גלותא שלא היה תחת נשיא ארץ ישראל. כדאיתא בגמרא במקומות הרבה:" ], [ "אה״כ ומה שמץ דבר נמצא בזה לאמתת תורה שבעל פה:" ], [ "אה״ח אם מה שכתב רבינו הקדוש במשנה לא היה מקורם ידוע ומפורסם ומקובל לכל ישראל. בודאי שיהיו בה דברים זרים וחדשים אשר לא שמעתם אוזן מעולם כגון בפרי עץ הדר שאפשר שיכוין הכתוב לרמון או אשכול של ענבים או תפוח וכו׳ כמו שהוכחתי (סי׳ י׳) ועור שברור הוא שכשאדם מדבר עם חברו באיזה ענין צריך שהשומע ידע שמות הדברים וגדרם ויבן אותם מקורם. ואם לאו צריך שהמדבר יפרש מהותם ואיכותם:" ], [ "אה״כ הרחב פיך במשל למה הדבר דומה, מפני היושבים סביבותינו כי לא כל הדעות שוין:" ], [ "אה״ח אם תאמר למי שאינו יודע חכמת הגעאוגר״אפיה שירושלים היא באורך ס״ו מעלות, ולונד״ריש ראש מלכות אינגלא״טירה קרוב לעשרים. ושלכן יזרח ויעריב בירושלים שלש שעות קודם לונדרי״ש, ישאל לך מה הן מעלות ומהו אורך, ולמה השמש יצא ויבא בירושלים קודם לונדרי״ש, ולמה שלש שעות ולא שתים ולא ארבע, ולכן צריך שתודיע לו גדר השמות ופרטיהם אחד לאחד ואם לאו לא יבין תוכן הדברים ויבוז לשכל מליך. אבל אם תאמר סתם ליודע חכמ׳ זו שירושלים היא מ״ו מעלות יותר מזרחית מלונדרי״ש. באזניו ישמע ולבבו יבין דבר מתיך דבר בלי שיצטרך לפירוש. כך רבינו הקדוש כתב בפרק לולב הגזול (משנה ג׳) ר׳ ישמעאל אומר שלשה הדסים ושתי ערבות לולב א׳ ואתרוג א׳. ואילו לא היה ידוע לכל ישראל שאתרוג הוא פרי עץ הדר האמור בתורה ה״ל לרבי לומר איזהו פרי עץ הדר זה אתרוג כמו שאומר (ב״מ איזהו נשך פ״ה משנה א׳) איזהו נשך המלוה סלע בה׳ דינרין. סאתיםחטין בג׳. שהוכרח לפרש כי לא פורש בתורה אלא ודאי כיון שהזכיר אתרוג סתם בלי פירוש נראה בבירור שכל בני ישראל הקרובים והרחוקים היו יודעים מהו:", "ועוד שאם רבי עם כל החכמים אשר תחת ממשלתו הסכימו מחדש שיהיה אתרוג מאיזה טעם הנעלם ממנו. איך לא קמו נגדם חכמי בבל כאריות שואגים אפשר שבל יראה ובל ימצא בין רבבות אלפי ישראל שהיו בבבל גם אחד הירא את דבר ה׳ שיקרא ויאמר מה המעשה הרע הזה אשר עשיתם והפכתם את דברי אלהים חיים ה׳ צבאות אלהינו. אשר אמר למשה בסיני שפרי עץ הדר הוא רמון או תפוח וכו׳ וכן היה להם לומר על כל מה שכתוב במשנה שלא נמצא כתוב בתורה. כגון (חולין פ״ג משנה א׳) ואלו טרפות בבהמה נקובת הושט ופסוקת הגרגרת ניקב קרום של מוח וכו׳. וכן בכמה וכמה מצות. אבל לא מבעיא שלא הטיחו דברים כלפי מעלתו. אלא אדרבא שבחו והודו לשמו ויכתבו את ספרו היקר על לוח לבם. ועל טוב יזכר שמו צדיק בכל הדורות כי כל דבריו אמת וצדק.", "ורב ושמואל תלמידיו הלכו לבבל ופירשו המשנה באין פוצה פה ומצפצף נגדם. ורבי יוחנן חיבר התלמוד ירושלמי בא״י קי־וב למאה שנה אחר חיבור המשנה. ורבינא ורב אשי בבבל חיברו תלמוד בבלי כמה וכמה שנים אחריה בזמן שלא היה ניכר לא זרע רבי ולא נשיאותו בא״י הרי לך שכל מה שכתוב במשנה נתקבל בכל ישראל לאמת ויציב בימי חייו ומה גם כי אחרי מותו שנים רבות:" ], [ "אה״כ ראיתי דבריך טובים ונכוחים אבל נראה לי שהדברים עתיקים. שכבר שמעתי פעם אחרת הטענה הזאת עצמה או קרוב לה:" ], [ "אה״ח כן דברת אדוני המלך ולכן אערוך לפניך כל הענין כי הוא ערב ומועיל דע כי אגוס״טינו חכם גדול מחכמי הנוצרים כתב (בספר ט״ו מעירו פי״ג) על המקרא וז״ל א״א להאמין שהיהודים זייפו בשום אופן הספרים הקדושים מפני שנראה בלתי אפשר שהסכימו כולם ברצון אחד לרע כיון שהם מפוזרים בכל רוחות העולם בלתי שימצא ביניהם קצת מהם שימאנו בעון הגדול הזה שהוא זיוף דברי הקדש עכ״ד. וזאת הטענה עצמה הבאתי לאשר ולקיים אמתת המשנה לפי שרבי היה אחר חרבן ביתר וכבר נגדעה קרן ישראל וידל ישראל מאד. ואם כן איך יקבלו עליהם כל כך חומרות ודקדוקין הגורמין איבוד ממון וזמן כגון הטרפיות וכהנה וכהנה רבות אם לא שיאמינו וידעו שהם מאת ה׳ מן השמים זה אי אפשר בשום פנים. כי האיך הכביד רבי עולו על ישראל והם בתכלית הדלות והעוני, ועכ״ז כולם קבלו דבריו בסבר פנים יפות ולא שמו על לב לא איבוד ממון ולא עמל ויגיעה לשמוע בקול דבריו. והנה אם הטענה הזאת היא חזקה להשיב תשובה למתגוללים עלינו על זיוף המקרא. למה לא תועיל גם כן לממאנים בדברי המשנה:" ], [ "אה״כ כל דבריך מיוסדים על אדני האמת והשכל ואין בהן נפתל ועקש:" ], [ "אה״ח כל מה שנכתב במשנה בלי מחלוקת (שנקרא סתם משנה), על הרוב הויא קבלה. אם לא שיחידאה היא ומה גם יש משניות בשם יחידים והלכה כמותן. משום שמה שאמר אותו יחיד הוא קבלה. והרי מוכח (סוף פ׳ מקום שנהגו) בהדיא גבי יששכר איש כפר ברקאי דקאמר רב אשי התם יששכר איש כפר ברקאי לא תנא מתניתין. דתנן ( כריתות כ״ח) רש״א כבשים קודמין לעזים בכל מקום. יכול מפני שהם מובחרין מהן ת״ל אם כבש מלמד ששניהם שקולים ע״כ. וכתב רש״י ז״ל. שרוב פעמים מקדים כבש וכאן הקדים שעירה לכבש לומר ששניהם שקולין עוד פרש״י שהמלך והמלכה שנפל המחלוקת ביניהם היו ממלכי בית חשמונאי. הגע עצמך שכהן גדול הזה היה בימי אנטיגנוס בן אריסתובלוס מלך האחרון לחשמונאי. שהיה לפי חשבון הצמח דוד בשנת ג׳ אלפים תשכ״ד ; הנה רבינו הקרוש לא נולד עד שנת התק״י. ואעפ״י שיש מחלוקת גדולה על השנים הללו איני רוצה להכניס ראשי בה. מפני שלכל הסברות אין ספק שעברו קרוב למאתים שנה בין מלך האחרון של בית חשמונאי ובין רבינו הקדוש. ואם כן איך היה אפשר שיששכר אכ״ב ידע המשנה שנכתבה מאתים שנה אחרי מותו, ומאי מקשה רב אשי לא תנא מתניתין. אלא ודאי צריך לומר על כרחך שכשאר״ש שכבש ועז שקולין. לא אמר מסברת עצמו אלא שכך קבל וכך היה שגור בפי חכמי ישראל הקדמונים בימי יששכר אכ״ב, ומשם ראיה לא מיבעיא לרוב משניות סתמיות. אלא אפילו לאותן שנזכרו בהן תנאים באין חולק עליהן. שכולם קבלה. לפי שרבינו הקדוש לא היה אלא מלקט ומסדר ופוסק מה ששמע ואסף מימי התנאים אשר היו לפניו עד האחרונים אשר הוא אחד מהם:" ], [ "אה״כ זוהי טענה עצומה להוכיח אמתת חז״ל לישרי לב. אבל אפשר שעדיין לא יכנע לבבם הערל של המכחישים ויאמרו שרב אשי הקשה נגד יששכר אכ״ב בסברת ר״ש כאילו היתה מקובלת בישראל מימי קדם קדמתה. אבל לעולם יאמרו שר״ש הבינה וגם חקרה:" ], [ "אה״ח הניחא בדינים שאי אפשר להוכיח בדרך מופת וראיה שהם מימות משה. אמנם מה יאמרו בדינים אשר בלי ספק היו נוהגים משנים קדמוניות. שחז״ל כתבום כאילו היו חדשים מקרוב באו:" ], [ "אה״כ משול משל להבין אמרי בינה:" ], [ "אה״ח אמר הקב״ה לאברהם (בראשית י״ז) המול לכם כל זכר ולא פירש מקום הצריך לימול. (ב״ר פ׳ מ״ו) ואר״ע ארבע ערלות הן. נאבדה ערלה באזן (ירמיה ו׳) הנה ערלה אזנם. נאמרה ערלה בפה (שמות ו׳) הן אני ערל שפתים. נאמרה ערלה בלב (ירמיה ט׳) כל בית ישראל ערלי לב. ונאמרה ערלה בגוף (בראשית י״ז) וערל זכר. ונאמר לו (שם) התהלך לפני והיה תמים. אם ימול מן האזן אינו תמים. מן הפה אינו תמים. מן הלב אינו תמים. ומהיכן ימול ויהיה תמים, הוי אומר זו ערלת הגוף. מקרא אמר וכו׳ מסתברא הדא מקרא וערל זכר (פי״ד דשבת דף ק״ח) וכי יש ערל נקבה. אלא ממקום שהוא ניכר אם זכר אם נקבה משם מוהלין אותו. ואם איתא דכל מה שנראה חדש בדברי חז״ל הוא חדש ממש, מוכרחים אנו לומר שלא נימול אדם מישראל לעולם עד שבא ר״ע ולמד דערלה דקאמר קרא היינו ערלת הגוף. ועדין לא פירש כל הצורך. עד שבא רבי תנחומא ולמד מן הכתוב ממקום שניכר אם זכר או נקבה משם מוהלק אותו. וכי תיטא הכי נמי. והא מצינו שנימול אברהם וישמעאל בנו וכל בני ביתו ויצחק בן שמנת ימים. ובקש השי״ת להרוג את משה מפני שאיחר מילת בני. ויהושע מל כמצות ה׳ את כל העם הילודים במדבר בדרך. וכי סלקא דעתך שמלו ולא היו יודעין מהיכן היה להם לימול, אלא ודאי צריך לומר שכשאמר השי״ת לאברהם אבינו שימול אמר לו גם כן מקום הנימול. ונודע בישראל מאבות אל בנים בלי הפסק. אלא שחז״ל אסמכוהו אקרא:" ], [ "אה״כ אין ספק שכך היה מעש׳ ואין מי שיכול להכחיש זה. ואפי׳ הקראי׳ מודים בו כמו שהודעתיך כבר (ויכוח א׳ ס״א):" ], [ "אה״ח גם לי לבב כמוך לידע שהקראים מודים בזה. אבל אני למד מכאן דבר גדול לזכות חז״ל:" ], [ "אה״כ הודיעני נא מה הוא:" ], [ "אה״ח הכל מודים שהשי״ת צוה לאאע״ה המילה בכל דקדוקיה. והחמירה בבני ישראל עד היום הזה בלי הפסק באופן שאין בין בני ישראל מי שאינו יודע מה היא מילה ואיזה הוא האבר הנימול. ואעפ״כ ר׳ עקיבא ור׳ תנחומא דברו על נידון זה כאילו לא נודע מעולם וכאילו למדוהו הם מהפסוק בכח עיונם ובדקות פלפולם. ולפיכך כשם שבענין זה הודיעונו דבר ישן כאילו הוא חדש. כן שאר הלימודים הדומים לאלו היו מקובלים בכל ישראל. אעפ״י שנראה שהחכמים חידשום:" ], [ "אה״כ אין לערער על זאת הראיה רק היא יחידה וקיימא לן דבתלתא הויא חזקה:" ], [ "אה״ח רוב המשניות וברייתו׳ ומימרות התלמוד הן על זה הדרך תנינן (יומא רפ״ו דף ע״ג ע״ב) יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. ועוד (שם דף ע״ד) ת״ר תענו את נפשותיכם יכול ישב בחמה או בצנה כדי שיצטער. ת״ל וכל מלאכה לא תעשו וכו׳, איזהו עינוי שיש בו אבידת נפש, הוי אומר זה אכילה ושתיה. כפי מה שנראה מלשון המשנה והברייתא מעולם לא שמרו ישראל יה״כ כמצותו עד שבאו רבי ורבי חייא ופירשו להם אופן שמירתו. אמור לי אדוני המלך בעיני שכלך הברור הדברים והטענות האלה:" ], [ "אה״כ לא בודאי. ועתה נשאר עדיין אצלך משל אחר:" ], [ "אה״ח כתיב (דברים י״ב) רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר ולא פירש מה היא זביחה וכשבא רבי לפרש לנו דיני שחיטה לא התחיל בסדר הראוי. אלא (רפ״ק דחולין) הכל שוחטין ושחיטתן כשרה ועדיין לא פירש מהו שחיטה. ואיזהו הכלי הראוי לשחוט בו, ואיזהו המקום הראוי לשחוט. עד רפ״ב ושם כתב השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה. וכן לא יעשה כי היה לו להתחיל ולומר מקום השחיטה הוא בצואר בקנה ובושט וכו׳ ויותר קשה בגמרא דבעי התם (שם רפ״ב) מנין לשחיטה מן הצואר, שנאמר ושחט. ממקום ששח חטהו. ואם איתא שחז״ל חידשו מה שעלה במחשבתם. נמצא שלא נודעו בישראל דיני שחיטה עד שבאו מחברי המשנה והתלמוד ופירשום. וכי תימא הכי נמי, והאמר יחזקאל (סוף פ׳ ד׳) ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי ועד עתה. אם לא ידע הלכות שחיטה בודאי שאכל נבלה, אלא צריך לומר שישראל היו יודעין מה היא שחיטה וכל פרטי דיניה. ולכן לא דקדק רבינו הקדוש בשמירת הסדור לפי שמובטח לו שיהיו מבינין מה שרצוה לומר הכל שוחטין בתחלת פרק ראשון קודם שיקראו תחלת פרק שני אשר שם פירש שהשחיטה צריך שתהיה הסימנים:", "איתא במשנה (כתובות פ״ז דף ע״ב) ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית וכו׳. ואיזוהי דת יהודית יוצאה וראשה פרוע, ומקשינן (שם רע״א) ראשה פרוע דאורייתא הוא שנא׳ ופרע את ראש האשה ותנא דבי ר׳ ישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא תצאנה בפרועי ראש, ומתרץ וכו׳ ע״ש. והעולה משם הוא שמדאורייתא אסור לבת ישראל לצאת לשוק ושער ראשה גלוי. ואם כיסתהו במטפחת אינה עוברת על דת משה אבל עוברת על דת יהודית. דהיינו מנהג צניעות שנהגו בנות ישראל שלא לצאת לשוק או למבוי מפולש וראשן פרוע. (וכ״כ הרמב״ם בס׳ כ״ד מה׳ אישות דין י״א וי״ב. וסמ״ג בה׳ גירושין דף קכ״ח רע״ב. וטא״ה ה׳ אישות סי׳ קט״ו. וב״י שם. ובש״ע א״ה ה׳ כתובות סימן קט״ו) למדנו מכאן שמדאורייתא די שיהיה שערה מכוסה כדי לצאת לשוק או למבוי מפולש או לר״ה. ומדת יהודית לא די לה שתהא שערה מכוסה. שזה סגי לה בביתה. אבל לשוק צריך כיסוי אחר ע״ג כיסוי השער:" ], [ "אה״כ ודילמא דרך הסוטה לילך ופניה מכוסין מפני בושתה ולא בדת משה ויהודית:" ], [ "אה״ח חזרנו אל השמא. ועוד מי יודע יותר דיני ומנהני בנות ישראל שהיו בזמן שבית המקדש קיים. אנו שרחוקי׳ מהם מכמה וכמה מאות שנים. או התנאים האחרונים שהיו דור שני או שלישי להן:" ], [ "אה״כ אין ספק שהתנאים שהיו קרובים:" ], [ "אה״ח איככה אוכל לסבול א״כ שהאחרונים יחלוקו עם הראשונים וכי לא תהא ראיה גדולה משמיעה:" ], [ "אה״כ אין להשיב על דבריך:" ], [ "אה״ח כתוב בתורה ביו״ט של ר״ה (במדבר כ״ט) יום תרועה יהיה לכם. ואין אנו יודעים. אם תרועה שאמרה תורה היא בשופר או בחצוצרות. משום שמצינו תרועה ותקיעה בחצוצרות. דכתיב (שם י׳) והרעותם בחצוצרות וביום שמחתכם ובמועדיכם וגו׳ ותקעתם בחצוצרות והפעם הראשונה שנזכר שופר במשנה הוא באופן שנראה שהיה ידוע לכל ישראל. כדאיתא בפ״ג (משנה ב׳) דראש השנה וז״ל כל השופרות כשרין חוץ משל פרה ולמה לא כתב רבי בל׳ זה. תרועה הנאמרה בתורה בר״ה היינו בשופר דוקא, אלא ודאי כיון שלא כתב כך בלי ספק שהיה ידוע לכל ישראל הקרובים והרחוקים ולא היה דין מחודש מהחכמים:", "כתב רבי כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים (חולין פ״ח דף ק״ג) ור״ל שאסור לבשל בחלב לא מבעיא גדי בחלב אמו ככתוב בתורה אלא אפי׳ בחלב עצמו או בחלב אחרת אסור. ולא מבעיא גדי (שם דף קי״ג) אלא אפי׳ פרה ורחל במשמע (שם דף קט״ו) ולא מבעיא בבישול אלא אפי׳ באכילה ובהנאה אסור. היתכן שחידשו התנאים כל אלו הדינים מסברתם וכתבם רבי במשנה לכל ישראל כדבר הידוע כאילו נאמר פסח לא יחול אלא בט״ו ניסן. וצום כפור בי׳ תשרי וחג הסכות בט״ו בו. אם לא שהיה גלוי ומפורסם בכל ישראל שמה שכתב רבי היה אמת ויציב כמו שגלוי וידוע שהחגים הנ״ל חלין בימי החדשים הנ״ל:" ], [ "אה״כ כך הדין נותן ובאמת שאין פה לקראים להשיב ולא למכחישים מצח להרים ראש נגד המאמינים. אמנם עדיין יערערו ויאמרו שאם אמת היה הדבר הזה שכל דברי התנאים והאמוראים מקובלים. איך ולמה רב המחלוקת ביניהם במשנה ובתלמוד:" ], [ "אה״ח נא אדוני המלך חכה עד בא דברי כי בוא יבא לא יאחר על ענין זה מחר (בריש ויכוח ג׳) וכשאדבר מיתרון החכמים על הפילוסופים (בויכוח ד׳):" ], [ "אה״כ כן אעשה כאשר דברת. אבל בין כך ובין כך הבא חבילות חבילות של ראיות כי ברבות הראיות תתחזק ותתברר האמת:" ], [ "אה״ח הנה עד עתה כל מגמת דברי היתה להוכיח אמתת חז״ל. ודברתי שמץ דבר מצדקתם וענותנותם. ועכשיו עת רצון היא להוכיח שתים אלה בהם לחסום פי המשטינים:" ], [ "אה״כ כאשר יחלום הרעב והנה אוכל כן נפשי תערוג אליך לשמוע דבריך הנחמדים מזהב:" ], [ "אה״ח כל מלכי הגוים כולם ממנים שופטים ושוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע ושפטו בין איש ובין רעהו. אלו לדיני ממונות ואלו לדיני נפשות. ויש בין בתי דינים האלו מעלות מעלות כמו שהיו בינינו בית דין של שלשה לדיני ממונות. ושל כ״ג לד״מ ולד״נ שהם הקטנים ובית דין הגדול אשר אין למעלה ממנו הוא סנהדרין של ע״א. שעליו נאמר על פי התורה אשר יורוך. וכל אשר ימרה את פיו יומת, אבל יש עוד בא״ה דיינין ודיינין שוים בממשלתם מה שלא היה בינינו שכל ב״ד וב״ד היה יודע עד מקום שידו מגעת, ויצא להם מזה שפעמים יש בין ב״ד וב״ד קטטות על האיש הנידון שזה יאמר לי הוא ואתה באת בגבולי וזה ישיב אמריו לו אתה מסיג גבולי שזה האיש שלי הוא. וסוף דבר כל מגמתם להרחיב ממשלתם כל האפשר, וראיתי מזה המין של קטטות מעשים בכל יום בכרכים ועיירות גדולות אשר בם בתי דינין הרבה:" ], [ "אה״כ שמעתי אומרים שזה דרכם:" ], [ "אה״ח לפי מה שהגדתי שמעת שרבים מדייני א״ה עושין כל מאמצי כחם להרחיב גבול ממשלתם. אך חכמי ישראל אדרבא בלבב שלם ובנפש חפצה הם הסיגו לעצמם את גבולם. באופן שעונים בקול גדול ואומרים שהם הדיוטות והם שלוחי חכמי ארץ ישראל. מפני שדרשו. שאלהים דאמר קרא אינן אלא דיינים הסמוכים בא״י. ועוד דרשו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפניהם ולא לפני הדיוטות ואמרו (פרק מקום שנהגו דף נ״א) אנן כייפינן להו ר״ל אנן בני בבל משועבדים לחכמי א״י. ופירש״י דאינהו סמיכי ובני בבל לא סמיכי. ובהמגרש אמרו (פ״ט דגיטין דף פ״ח) אנן שליחותייהו קא עבדינן. מידי דהוה אהודאו׳ והלואו׳ אבל לא בגזלות וחבלות משום דהויא מילתא דלא שכיחא. וכתב רש״י ז״ל שליחותייהו של בני א״י עבדינן. הם נתנו לנו רשות. ובפ״ק (דף ט״ו ועיין בפ׳ החובל דף פ״ד) דב״ק איתא דאין מגבין דיני קנסות בבבל. ומזה המין היו הדיינין הנזכרין בסנהדרין (פ״א דף י״ז). דייני דסורא רב הונא ורב יצחק. דפומבדיתא רב פפא בר שמואל. דייני דנהרדעא רב אחא בר מניומי. ולא היו דנין דיני נפשות כלל ולא דיני קנסות. ואם כח ואמונת הקבלה לא היה מכריחם להשתעבד לחכמי א״י למה להם להסיר נזר הממשלה מעל ראשם ולתת לאחרים הודם:" ], [ "אה״כ זהו סימן מובהק בודאי שחכמי ישראל אמתיים וענוים. אבל עדיין אפשר לומר שחכמי בבל נשתעבדו לחכמי ארץ ישראל לפי שהיו גדולים מהם בחכמה ולכך היו קורין אותם בבלאי טפשאי. כדאשכחן בזבחים (פ״ו דף ס,) אהא דאמר אביי קדשים קלים נפסלים בפגימת המזבח. ואמר עלה ר׳ ירמיה (שם) בבלאי טפשאי אמטול דיתבי בארעא חשוכא אמרי שמעתא דמחשכא. לא שמיע להו הא דתניא בשעת סילוק מסעות קדשים נפסלים וכו׳. ובפסחים (פ״ב דף ל״ד) גבי הא דתנן שתילי תרומה שנטמאו ושתלן טהורים מלטמא ואסורין לאכול וכו׳ וא״ר ששת עלה מאי אסורין. אסורין לכהנים הואיל ואפסלו בהיסח הדעת. ואר״י בבלאי טפשאי משום דיתבי בארעא דחשוכא אמריתון שמעתא דמחשכא. לא שמיע לכו הא דארשב״ל וכו׳ אין זריעה להקדש ה״נ אין זריעה לתרומה (לטהרה דמעלה עשו רבנן בה). ובכמה דוכתי קרי להו הכי בבלאי טפשאי. הרי שאפשר שחכמי בבל היו מכירין יתרון חכמי א״י עליהם. ולכך היו משעבדים עצמם להם. ועוד ראיה שכיון שר׳ ירמיה חירף וגידף אותם ואת שכלם ואת ארץ מגוריהם. צריך להאמין שאמרו דבר שאין לו שחר:" ], [ "אה״ח חלילה לחכמים גדולים לומר דבר שאין לו שחר. וחירוף ר׳ ירמיה אינו אלא דרך שחוק וחיבה, דאלת״ה צריך לומר שר׳ ירמיה לא היה יודע התנאים הצריכים לאמורא. וראה והבן מקושיותיו שעל ההוא דזבחים אמר לא שמיע להו הא דתניא וכי׳. וזו אינה קישיא להוכיח ממנה שמי שאינו יודע הברייתא הזאת הוא טפש. שהרי כלל גדול הוא בגמרא לגבי אמוראים ברייתא לא שמיע ליה לפלוני. ואעפ״כ לא חיסר מכבודו כלום דאטו מאן דלא שמע האי ברייתא לאו גברא רבה הוא וחובת האמורא אינה אלא לידע המשנה. א״כ אחד משתים לא ימנע. או צ״ל שר׳ ירמיה לא היה יודע מה משפט האמורא וזה א״א לפי שהוא אחד מגדלי האמוראים שהרי רוב קשיותיו סלקי בתיקו או שהיה אוסר כך דרך חבה כמ״ש. ועל ההיא דשתילי תרומה דפסחים קל וחומר דאם האמורא אינו חייב לידע הברייתא אע״פ שדבריהם הן דברי תנא כ״ש דרשב״ל שהוא אמורא:" ], [ "אה״כ ודילמא ברייתא דסילוק מסעות היתה שגורה בפי הכל (הליכות עולם שער ב׳ דפ״ב ד״ה וראוי שתדע ודבור שאחריו) ולכך מקשה מינה ומקשה נמי מדרשב״ל משום דהלכה כמותו:" ], [ "אה״ח והן לו יהי כדבריך לא יאות לבבלים תאר הטפשות. כי הטפשות הוא חוסר שכל לא חוסר בקיאות:" ], [ "אה״כ מוכרחין אנו לומר שהם אמת ודבריהם אמת:" ], [ "אה״ח עוד יש לי להוסיף שבני בבל היו מחזיקין את עצמם ליותר חכמים מבני א״י כדאמרינן (כתובות פ״ז דף ע״ח) וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מיניהו דהיינו שחכמת בני א״י היתה להם מחמת צחות ודקות האויר כדאמרי׳ אוירא דא״י מחכים אבל לא מטבעם ומזגם. אמנם חכמת בני בבל היתה להם מטוב תכונתם ודקות שכלם ולכן כשהיו עולין לא״י היו חכמים יותר מהם לפי שהיו בידם שתים טוב תכונתם וטוב אויר א״י וביד בני א״י לא היתה אלא אחת דהיינו טוב מזג ארצם. והכי מוכח בהדיא מהודאת ר׳ יוחנן שהיה מא״י (ב״ק פ״י דף קי״ז) שאמר דילכון אמרי דילהון היא ופרש״י דילכון שלכם הייתי אומר תורה של בני א״י היא דילהון של בני בבל היא ועם כל הכבוד הזה היו קורין עצמם הדיוטות לגבי דידהו והיו משועבדים להם, היש ענוה גדולה מזו בעולם, ואם לא היו מאמינים שכך צוה ה׳ את משה לא היו פושטים לבוש מלכות מעליהם:" ], [ "אה״כ ברוכים הם לה׳ אשר בזה למדונו אמתת תורה שבע״פ ומדת הענוה המשובחת אמנם ראיתי דבר בחכמתם ולא ירדתי לסוף דעתם.", "והיינו שבשר בחלב נאסר בתורה בבישול בלבד כידוע. והם ז״ל אמרו שאסור ג״כ מדאורייתא באכילה ובהנאה ואני מאמין כל זה בלי ספק כאלו שמעתיו בסיני מפי הגבורה. אבל היה לי לזרה לראות מהיכן מביאין הראיות. שהרי איתא בפרק כל הבשר (דף קי״ד וקט״ו) א״ר אשי מנין לבשר בחלב שאסור באכילה שנאמר (דברים י״ד) ולא תאכל כל תועבה. כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל ולר״ל נפקא ליה מדכתיב גבי קרבן פסח (שמות י״ב) אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל. מה ת״ל מבושל לומר לך יש לך בישול אחר שהוא כזה ואיזה זה בשר בחלב, ור׳ נ״ל מדכתיב גבי דם (דברים י״ב) לא תאכלנו למען ייטב לך. ולתנא דבי ר׳ ישמעאל מדכתיב (שמות כ״ג) לא תבשל גדי ג״פ אחד לאיסור בישול וא׳ לאיסור אכילה וא׳ לאיסור הנאה, מריה דאברהם תלי תניא בדלא תניא מי שמע כזאת מי ראה כאלה, בשלמא לרב אשי שאמר כל שתעבתי לך לא תאכל ניחא. אבל לר״ל קשיא טובא מה לקרבן פסח עם בשר בחלב, ולר׳ נמי מה לדם עמהם, ומי הוא זה ואיזה הוא אשר נתן ה׳ לו לב לדעת ועינים לראות אשר יאמין שכוונת הפסוקים המדברים על הפסח ועל הדם היא לאסור בשר בחלב באכילה ובהנאה משום כפל לשון בשל מבושל או משום יתור לא תאכלנו ומה נדבר ומה נצטדק למכחישים אשר יאמרו ללשוננו נגביר נגד החכמים:" ], [ "אה״ח מי ששואל מנין לבשר בחלב שאסור באכילה ובהנאה מדאוריי׳ הוא מסופק על הראיה אבל לא על העיקר שעליו מבקש ראיה אדרבא הוא אצלו לודאי גמור:" ], [ "אה״כ לא יסתפק בזה אלא מי שלא ראה מאורות החכמה מימיו:" ], [ "אה״ח אתה רואה ג׳ חכמים חולקין על ראיית איסור בשר בחלב ואין גם אחד לא מהם ולא מאחרים שיחלוק על העיקר שהוא איסור בשר המבושל בחלב באכילה ובהנאה. א״כ העיקר הזה היה מקובל וידוע לכל ישראל מבלי חולק:" ], [ "אה״כ גם בזה אין שום ספק:" ], [ "אה״ח כיון שהעיקר הוא אמיתי מה איכפת לן אם הראיה אינה ברורה, וכי סלקא דעתך שאם לא נכתבו הפסוקים הללו באותן התיבות שמוציאין מהן הראיה יהא מותר לאכול בשר בחלב:" ], [ "אה״כ לא בודאי לפי שאם הייתי אומר כן הייתי סותר דברי עצמי. שהרי הודיתי שהוא עיקר מקובל ולא כתוב:" ], [ "אה״ח אם כן לא תלו החכמים החולקים בראיה תניא בדלא תניא. אלא העיקר מקובל והראיה אינה ראיה אלא אסמכתא בעלמא וזה מוכרח. דאלת״ה צריך לומר שרבי ור״ל לא הבינו פשט הפסוקים שהביאו לראיה או לאסמכתא:" ], [ "אה״כ יחולו ברכות על ראשך שככה השבעתני ממעדני שכלך:" ], [ "אה״ח כה משפט חז״ל לסמוך העיקר המקובל על איזה פסוק אעפ״י שהוא רחוק כמטחוי קשת מפשוטו כי זה אינו אלא לעורר הזכירה. ובכן ברמז בעלמא סגי כמו שעושין בני אדם שקושרין קשר בסודר לזכור איזה דבר. כגון מבושל דקרבן פסח לבישול בשר בחלב. והו״ל כאילו אמר קרא כשם שאי אתה יכול לאכול הפסח מבושל. כן אי אתה יכול לאכול בשר מבושל בחלב. וכן גבי דם שאמר ב״פ. לא תאכלנו א׳ לדם וא׳ לבשר בחלב. ובדבר הזה וכיוצא כל אחד ואחד בוחר בפסוק שנראה לו יותר נכון ושם אותו לסימן מיבהק. שא נא עיניך וראה אדוני המלך מ״ש בפ׳ אלו טרפות (דף ס׳) א״ר חנן בר אבא השסועה (דברים י״ד) זה בריה שיש לה ב׳ גבין וב׳ שדראית שאסורה. ואפילו תנוקית של בית רבן יודעין שהשסועה הוא שם התאר של הפרסה ור״ל שלא יאכלו ארנבת גמל או שפן אעפ״י שקצתן מפריסים פרסה שסועה. ואעפ״כ פירש רב חנן ששסועה היינו בריה שיש לה ב׳ גבין וכו׳. מה נאמר א״כ שרב חנן לא הבין פשט הפסוק, זה הבל ורעיון רוח אלא ודאי צריך לומר שרב חנן הבין הפסוק בפשוטו. והיה קבלה בידו הדין ההוא וסמכו על תיבת השסועה. וכן יש לנו לומר בכל כיוצא בזה. ובכן לא נשים תהלה בקדושי עליון.", "ונקיים את אשר צוה ה׳ על פי התורה אשר יורו:" ], [ "אה״כ הנה נא פנה היום לערוב. קומה אהובי החבר ולך לביתך וסעד לבך במנוחות שאננות ומחר תבוא אלי:" ], [ "אה״ח יברכך ה׳ אדוני המלך משמי קדשו." ] ], "Third Dialogue": [ [ "יוכיח שמחלוקות רז״ל אינן על העקרים המקובלים. אלא על פירוש קצתן:", "אה״כ ראיתי ונתון אל לבי שכל מה שאמרת לזכות חז״ל ואמתתם הוא אמת ויציב אמנם עדיין יש מקום למכחישים לרדות. שהרי יאמרו דאם איתא שכל דברי חז״ל הן קבלה איך ראינו אותם חולקין מן הקצה אל הקצה. זה מכשיר וזה פוסל. זה מטהר וזה מטמא. זה אוסר וזה מתיר, זה מחייב וזה פוטר. וסוף דבר זה אומר בכה וזה אומר בכה:" ], [ "אה״ח דע אדוני המלך שמעולם לא נפל מחלוקת בין חז״ל על העיקרים המקובלים אלא על פירוש קצתם. כגון תקיעות שופר בראש השנה נכתבה בתורה ברמז שנאמר (במדבר כט:א) יום תרועה יהיה לכם ונזכרה במשנה כדבר ידוע לכל ישראל כדאיתא (בפ״ג דר״ה משנה ב) כל השופרות כשרין חוץ משל פרה. ואע״ג דנאמרה תקיעה ותרועה בחצוצרות מעולם לא עלה על לב איש ישראל לומר שתרועה של ר״ה תעשה בחצוצרות או בכלי אחר שלא יהיה שופר. וכן בפ״ג דסוכה (משנה ג) מזכיר האתרוג כדבר ידוע אעפ״י שלא מצינו בתורה אלא פרי עץ הדר דתנן רבי ישמעאל אומר ג׳ הדסים ושתי ערבות. לולב א׳ ואתרוג א׳. ואין חולק על זה מפני שהוא עיקר מקובל בכל ישראל שפרי עץ הדר האמור בתורה הוא אתרוג. והמכחיש זה כאילו מכחיש בתורת משה וכן בשופר. אמנם המחלוקת היא על פירוש קצת העיקר. כגון רבי יוסי שמכשיר של פרה שסובר שגם הוא בכלל שופר והמחלוקת הזאת אינה נוגעת בעיקר בשום פנים. וכן בענף עץ עבות, כ״ע לא פליגי שהוא הדס מפני שזה עיקר מקובל אבל יחלקו אם צריך שיהיה א׳ שלם לפחות או לא איכפת לן אם אפילו שלשתן קטומים. וזו אינה מחלוקת בעיקר המקובל כלל. וכן במלאכות של שבת כ״ע לא פליגי שהן ט״ל מפני שזה קבלה. וכן בטרפיות וכן כמעט בכל הדינים שכולם עיקרים מקובלים ואין חולק עליהם. ולא מבעיא נמצא זה בתנאים אלא אפילו האמוראים יש להם קצת דברי קבלה שאין חולק עליהם כי הא דאיתא בפ׳ אלו טריפות (דף מו וריש דף מ״ז) כמה וכמה מימרות של רבא ואין חולק עליו וז״ל אמר רבא ריאה שיבשה מקצת׳ טרפה ואמר רבא הני תרתי בועי דסמיכי להדדי טרפה. ואמר רבא הני תרתי אוני דסריכן להדדי שלא כסדרן טרפה. ואמר רבא ה׳ אוני אית לה לריאה אפה כלפי גברא תלתא מימינא. ותרי משמאלא. אי חסיר אי יתיר אי חלוף טרפה. וכן בכל הדינים בין דיני ממונות בין דיני נפשות:" ], [ "אה״כ הוסף והבא עוד משל אחר:" ], [ "אה״ח נחלקו בפ׳ אלו טרפות (דף מ״ה ע״ב) על חוט השדרה שנפסק ברובו אם רובו היינו רוב עורו או רוב מוחו. הנך רואה בעיניך שחולקים על פירוש העיקיר לא על העיקר עצמו. ומה שמורה ביתר שאת ויתר עז שהעיקרים כולן קבלה ממשה בסיני הוא שהתנאים עצמם אינם חולקים בעיקרים אלא בפירושם ג״כ כמו שהוכחתי משופר והדס:" ], [ "אה״כ דכירנא כד הוינא טליא שמצאתי בהקדמת הרמב״ם ז״ל לספר היד החזקה שלו שכתב וז״ל (וכן כל אחד ואחד כותב לעצמו כפי כחו מביאור התורה ומהלכותי׳ כמו ששמע ומדברים שנתחדשו בכל דור ודור בדינים שלא למדום מפי השמועה אלא במדה מי״ג מדות והסכימו עליהם ב״ד הגדול וכן היה הדבר תמיד וכו׳) ואם משה קבל תורה מסיני עם כל פירושיה וכלליה ופרטיה ודקדוקיה. איך כתב הרמב״ם דברים שנתחדשו בכל דור ודור וכו׳ ומה צורך היה לחידוש:" ], [ "אה״ח כתיב בתורה (שמוח כג) ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה׳ אלהיך, וכתיב בהבאת הביכורים (דברים כ״ו) וענית ואמרת וגו׳ ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה׳. והנה אין ספק שהקב״ה הורה למשה בסיני כל הדינים העיקריים הנוגעים לביכורים.", "אבל הדינים שאינם עיקריים אעפ״י שנוגעים בהם עזבם לסנהדרין. ונכללו תחת כי יפלא. כגון הא דאיתא פ״ד דגיטין (השולח דף מ״ז ע״ב) המוכר שדהו לפירות דפליגי רבי יוחנן ור״ל רי״א מביא וקורא קנין פירות כקנין הגוף דמי. ר״ל אמר מביא ואינו קורא. קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. ופירש״י ז״ל לפירות שיאכל הלוקח פירות עד עשר שנים. ותחזור הקרקע לבעליה ובזמן דאין היובל נוהג קאמר דהיינו וכו׳ דאי בזמן שהיובל נוהג סתם מכירה לפירות היא שהרי סופו לחזור ביובל. כקנין הגוף דמי ויכול לומר אשר נתת לי. הגע עצמך שראובן מכר שדהו לפירות לעשר שנים לשמעון וירד שמעון לשדה וראה תאנה שבכרה אשכול שבכר רמון שבכר מה יעשה יקרא או לא יקרא:" ], [ "אה״כ יביא ויקרא יען אין נזק בקריאה:" ], [ "אה״ח אל יאמר המלך כן, שהרי יש כאן נזק גדול שצריך שיאמר הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה׳ ונמצא מעיד עדות שקר על עצמו שהרי אין לו קרקע וכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני:" ], [ "אה״כ טעיתי. אמנם כיון דמילתא דשכיחא היא שימכור אדם שדהו לפירותיו איך שכחו הדין עד שהוכרחו לחלק בו ריש לקיש ור׳ יוחנן:" ], [ "אה״ח דע אדוני המלך (הרמב״ם רפ״ב מה׳ בכורים) שהביכורים לא היו נוהגין אלא בפני הבית, ובית שני נחרב לפי חשבון הצמח דוד בשנת ג׳ אלפי׳ תתכ״ח ור״י ור״ל היו בג׳ אלפים תתק״ץ. הרי שעברו יותר מק״ס שנים אחר החרבן. נמצא שאינו דבר תימא ששכחו דין זה כיון שלא היה נוהג בימיהם. ובבואם לעיין בה׳ ביכורים נסתפקו מה יהיה משפט הלוקח שדה לפירותיו ובקשו לפסוק אותו בדרך סברא. ואין ספק אצלי שהיה פשוט בזמן שב״ה קיים מפני שהיה אז דבר מצוי בין לגבי מכירת שדה לפירותיו בין לגבי הביכורים:" ], [ "אה״כ שפתים ישק משיב דברים נכוחים:" ], [ "אה״ח בפ״ק דר״ה (דף ו׳ סע״ב) בעי רבי זירא יורש מהו בבל תאחר (על נדר אביו) כי תדור נדר אמר רחמנא והא לא נדר. או דילמא ובאת שמה והבאתם שמה והא מחייב, ת״ש דתני רבי חייא מעמך פרט ליורש. גם בזה נסתפק רבי זירא משום שהיה קרוב למאתים שנה אחר החרבן, ולא ידע איך היו נוהגין בנידון זה בזמן שב״ה קיים. והשיבו לו דיורש אינו עובר משום דכתיב מעמך וזה הספק עצמו נולד בימי רבי חייא. והוא התיר אותו בהבין במקרא, ובודאי שבזמן שב״ה קיים היו יודעין הדין לפי שהיו מוכרחים משום דמילתא דשכיחא היא שימות הנודר קודם שישלם נדרו. ויסתפק היורש אם הוא עובר בבל תאחר בעבור מורישו. ואלה וכיוצא הן הדינים שנתחדשו שאמר הרמב״ם אבל לא שחידשו דינים ממש. דהכתיב לא תוסיף עליו:" ], [ "אה״כ זהו פשט הרמב״ם לפי דעתי:" ], [ "אה״ח אעפ״י שהרמב״ם ז״ל כתב שנתחדשו דינים שלא למדום מפי השמועה באחת מי״ג מדות לא סלקא דעתך שכל מה שנלמד בי״ג מדות הוא מחודש. אדרבא רובא דרובא הוא ישן נושן לענין הדין אלא שהתנאים והאמוראים למדהו אותו הדין הידוע והנהוג מזמן מתן תורה במדה מן המדות. והילך המשל עצמו שהבאתי (ויכוח שני סי׳ קל״ד) על יום הכפורים שאי אפשר שמימות מרע״ה לא יודע לכל ישראל מהו עינוי נפש האמור בתורה ואעפ״כ אם תשים לבך אל דברי הברייתא תאמר שלא נודע מהו עד שבא תנא דברייתא ופירשו, וזה אי אפשר. צריך לומר אם כן שכשם שבעינוי יה״כ שהוא דבר קדמון כתבו התנא כאילו הוא חדש. כן רוב הנלמדים בי״ג מדות:", "ובפרק לולב הגזול (דף ל״ח רע״א) דרש רבי אבהו הדר אל תקרא הדר אלא הדר לשון דירה דבר שדר באילן משנה לשנה. וכי ס״ד שקודם דרשת רבי אבהו לא היו יודעין שפרי עץ הדר הוא אתרוג והא במשנה א״ר ישמעאל שהיה הרבה שנים קודם לו לולב א׳ ואתרוג א׳ ואין חולק עליו. אלא ודאי שלא נלמד מלשון הכתוב אלא כך היה מקובל בכל ישראל וקרא אסמכתא בעלמא. ודע אדוני ששמרו כל העיקרים הצריכים לכל הדינים בין בזמן שבה״מ קיים בין אחר החרבן:" ], [ "אה״כ כבר נתקררה דעתי במה שתירצת דברי הרמב״ם ז״ל אבל עדיין מערערים על חז״ל לומר שמחלקותם הם דקדוקים ודקדוקי דקדוקים עד אין מספר באופן שגורמים עמל ורעות רוח לקורא בהם וכל שכן למעיין:" ], [ "אה״ח אם יצא דבר מלכות מלפניך שכל איש ואיש יתן לך מעשר מכל מה שמרויח סתם. יתחלקו כל בני עמך לשתי כתות. האחת תחשוב שכונתך על מה שאדם מרויח בדרך משא ומתן אבל לא על תנובות השדה. והשניה תאמר שכונתך על הכל. ולהשקיט מחלקותם ילכו אל אנשים יודעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם להבין אמרי ספר והם יעיינו בדבריך פעמים רבות. וידקדקו בהם ברוב דקדוק ועיון ופלפול. ויתוכחו זה עם זה. זה יאמר בכה וזה יאמר בכה זה יביא ראיה לדבריו וזה יביא ראיה לדבריו. ובזה הדרך עצמו יתנהגו להבין דברי שטר או צואה כדי להבין כוונת הדברים. ואם על דברי בשר ודם מדקדקים ומפלפלין כל כך למה לא ידקדקו ויפלפלו ויעיינו יותר. ויותר בדברי ממההקב״ה שהם חיינו ואורך ימינו:" ], [ "אה״כ אין ספק שכך חובתנו וכך נאה לנו אבל מה נעשה שהרי המכחישים אומרים שכל הדקדוקים המציאום חז״ל,מעצמם מבלתי שיהיה להם שורש לא בכתוב ולא בשכל:" ], [ "אה״ח אני אוכיח בהפך אם יגזור ה׳:" ], [ "אה״כ השמיעני את קולך כי קולך ערב לי:" ], [ "אה״ח חייבין אנו לקרות קריאת שמע שחרית וערבית שנאמר (דברים ו׳) ודברת בם וגו׳ ובשכבך ובקומך. וכיון שהתורה הגבילה זמנה ממילא צריכין אנו לחפש מאימתי מתחילין ומסיימין השחר והערב. וצריך שנדע אם השחר מתחיל משיעלה עמוד השחר או מהנץ החמה. וכן אם הערב מתחיל אחר ביאת השמש או אחר צאת הכוכבים, ואם כן השאלה הזאת אינה מיותרת אלא צריכה ועקרית למצות ק״ש אדרבא בלעדה לא נדע מה נעשה:", "וכן בפאה הכתוב אומר (ויקרא כ״ג) לא תכלה פאת שדך בקצרך. ולא פירש גבול השדה וכיון שאמר שדך בלשון יחיד ברור הוא שכוונת הכתוב שיתנו פאה מכל שדה ושדה אפי׳ שיהיו לאיש אחד שדות הרבה. וא״כ צריכין אנו לידע במה יבחנו שדות של איש אחד זה מזה אף שיהיו תכופים. וזה מפורש ברפ״ב דפאה דתנן התם ואלו מפסיקין לפאה הנחל והשלולית וכו׳, ר״ל שאם יש בין שדה לשדה דבר מפסיק כגון נהר או אמת המים או דרך של ארבע אמות וכו׳ הרי אלו שתי שדות. ואע״פ שהם של בעל א׳ צריך ליתן ב׳ פאות. עוד אם יזרע אדם שדהו חציו חטים וחציו שעורים שהם ב׳ מינין צריכין אנו לידע אם נותן פאה א׳ או ב׳ לפי שאין אנו יודעין אם כשאמר פאת שדך מייחס שם שדה לקרקע או זרע ודברה תורה כלשון בני אדם שמחליפין פעמים רבות שם זרע בשדה. ושם שדה בזרע ונפקא מינה שאם כוונתו על הזרע אם זרע ב׳ מינין אעפ״י שזרעם בשדה אחד נותן שתי פאות. ואם שדה היינו כמשמעו אפי׳ זרע מאה מיני זרע בשדה אחד אינו נותן אלא פאה א׳ וכן קצר חציה בתחלה ואח״כ מכר חציה. על מי חובת פאה על הקוצר שהתחיל או הלוקח שגומר. אמור נא לי אדוני המלך הנמצא בזה דבר מיותר או דקדוק מיותר:" ], [ "אה״כ אין ספק שכל אלו דברים ראשיים ועקריים וא״א לקיים מצות ה, כהוגן בלתי ידיעתם אמנם יש מקום לשאול איך שמרו העיקרים ולא שמרו פירוש העקריים:" ], [ "אה״ח כדי להשיב לשאלה הזאת מוכרחני להציג לפניך מה היה משפט ישראל ומעשהו לענין תורה שבעל פה ולזה אערוך דברי הרמב״ם ז״ל פ״א מה׳ ממרים דין ג׳ שכתב וז״ל. דברי קבלה אין בהם מחלוקת לעולם. וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבינו. ודברים שלמדין מן הדין אם הסכימו עליהן ב״ד הגדול הרי הסכימו. ואם נחלקו בהן הולכין אחר הרוב ומוציאין הדין אחר הרבים וכו׳ וכו׳. ד כשהיה ב״ד הגדול קיים לא היתה מחלוקת בישראל אלא כל דין שנולד בו ספק לא׳ מישראל שואל לב״ד שבעירו אם ידעו אמרו לו, ואם לאו הרי השואל אותו ב״ד או עם שלוחיו עולין לירושלים ושואלין לב״ד שבהר הבית אם ידעו אמרו להן. ואם לאו הכל באין ללשכת הגזית לב״ד הגדול ושואלין. אם היה הדבר שנולד בו הספק לכל. ידוע אצל ב״ד הגדול בין מפי הקבלה בין מפי המדה שדנו בה אומרים מיד. אם לא היה הדבר ברור אצל ב״ד הגדול דנין בו בשעתן ונושאין ונותנין בדבר עד שיסכימו כולם או יעמדו למנין וילכו אחר הרוב ויאמרו לכל השואלים כך הלכה והולכין להן. משבטל ב״ד הגדול רבתה מחלוקת בישראל זה מטמא ונותן טעם לדבריו וזה מטהר ונותן טעם לדבריו. זה אוסר וזה מתיר: ה שני חכמים או שתי כתי דינין שנחלקו שלא בזמן הסנהדרין או עד שלא היה הדבר ברור להם בין בזמן א׳ בין בזה אחר זה אחד מטהר ואחר מטמא א׳ אוסר ואחד מתיר אם אינו יודע להיכן הדין נוטה, בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל ע״כ. [כל דברי דין ד׳ הם ברייתא בפ׳ אלו הנחנקין דף פ״ח רע״ב ובתוספתא פ״ב דחגיגה ופ״ז דסנהדרין] עוד יש לך לידע שכל מגמת החכמים והתלמידים היתה לשמור העיקרים ופירושם, אבל כיון שלא חובר ספר מתורה שבע״פ עד המשנה היה נקל לשכחם. ולכן היו עושים כל מאמצי כחם לזכור העיקרים שאם ח״ו ישתכחו תשתכח תורה מישראל ולא ימצאו כל אנשי חיל ידיהם. כי איך יודע שהכותב שתי אותיות בשבת חייב משום מלאכה וכן בטרפיות מי יאמר שכל מה שמנו חכמים בפ׳ אלו טרפות נכלל בתורה תחת סוג ובשר בשדה טרפ׳. אמנם בפירוש העיקרים אינו כן לפי שיכול החכם למצוא או בדרך סברא. או בכמה דרכים אחרים. ואעפ״כ היו כותבין בקונטריסים כל מה שלמדו או שמעו. וכל דבר מסופק יביאון אל ב״ד הגדול שמשם תצא תורה ובכן לא היתה בישראל מחלוקת וכל איש ואיש על מקומו יבא בשלום. וכן היה נוהג עם ה׳ כל הימים אשר עמד טעמו בו וריחו לא נמר ולפיכך לא מצינו מחלוקת כלל ועיקר בתנאים הקדמונים אלא (פ״ב דחגיגה דף י״ו) אם מוהר לסמוך על שלמי חגיגה ועולת ראייה ביו״ט והיינו דהכתוב אומר (ויקרא א׳) וסמך את ידו על ראש קרבנו. וק״ל שאסור להשתמש בבעלי חיים ביו״ט משום שבות דרבנן. והסומך סומך בכל כחו, ומ״ד שלא לסמוך ס״ל דלא אמרי׳ תיכף לסמיכה שחיטה. הילכך יסמוך מעי״ט. וזהו לבדה המחלוקת שנמצאת בין התנאים הקדטונים ז״ל ושמאי והלל נחלקו בג׳ דברים בלבד הנה הנם בריש פ״ק דעדיות. אבל משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקות בישראל ונעשית תורה כשתי תורות כדגרסינן בפ׳ הנחנקין (דף פ״ה ע״ב) ובתוספות שהבאתי לעיל:" ], [ "אה״כ ואיך היו נוהגין בסמיכה כל ימי משך המחלוקת שהיו חמשה בתי דינין זה אחר זה:" ], [ "אה״ח נראה לי שהיו סומכין בי״ט משום דסמיכה אליבא דכ״ע דאורייתא ולא פליגי אלא בתכיפה ועוד דאיסור סמיכה אינה אלא משום שבות. וק״ל דאין שבות במקדש (אבל קשה א״כ למה אמרו שלא לסמוך וצ״ע) (משנה פ״ט דמנחות דף צ״ג ע״ב הרמב״ם פ״ג מהלכות מעשה הקרבנות דין י״ב) ואפשר שמקצתן לא היו סומכין בי״ט מפני שסמיכה שירי מצוה ואינה מעכבת. ואם היא עצמה אינה מעכבת כ״ש אם אינה תכופה:" ], [ "אה״כ אם כל החולקים היו נשיאים ואבות ב״ד. למה נחלקו ה׳ דורות על דבר שהוא בכי יפלא ולא עמדו למנין ופסקו אם צריך תיכף לסמיכה שחיטה או לא. ובזה תתבטל המחלוקת:" ], [ "אה״ח אפשר שלא רצו לעמוד במנין על זה. מפני שכל א׳ היה מבקש להעמיד חבירו בסברתו במשך הזמן:" ], [ "אה״כ כל זמן שטענתי טענת שמא בשם המכחישים קמת כנגדם כאריה ישאג וביטלת טענותם באמרך ברי ושמא ברי עדיף ועכשיו שטענת שמא היא להנאתך ולטובתך החזקת בה, והלא לא נכון לעשות כן:" ], [ "אה״ח סתרתי טענותיהם מפני שהייתי טוען ברי והם היו רצים לסתור דברי בטענת שמא ואין ספק שאין כח ביד טוען שמא. לסתור ברי.", "אבל בסמיכה מודה אני לפניך שהכל שמא מפני שאין מי שיוכל לטעון ברי. ובכן אם באולי המצא ימצא מי שטוען ברי בראיות מספיקות אבטל דברי מפני דבריו:" ], [ "אה״כ דברי פי חכם חן. ועתה הודיעני למה התחילה המחלוקת מתלמידי שמאי והלל. ומהי שלא שמשו כל צרכן:" ], [ "אה״ח לא שמשו כל צרכן ר״ל שלא עמדו אצל רבותם הזמן הצריך לשמוע פירוש העיקרים ומזה נולדה המחלוקת ביניהם:" ], [ "אה״כ ולמה לא עמדו אצלם כל זמן המספיק:" ], [ "אה״ח מוכרח אני להגיד לך מעמד ומושב ישראל מימי שמאי והלל שהיו דור שביעי לתנאים עד רבינו הקדוש דרך כלל. דע אדוני המלך שהצדיקים האלה היו בזמן הורדוס המלך אשר הרג (ב״ב דף ג׳ יוסיפון בספרו לרומים) את כל חכמי ישראל חוץ מבבא בן בוטא מיראתו פן ימאנו במלכותו לפי שלא היה מזרע ישראל וכתיב (דברים י״ז) מקרב אחיך תשים עליך מלך ואע״ג שאחר כך השלים עמם ויכבדם וינשאם כל זמן שהיתה לו ישיבה בעולם. הנה אחר מיתתו רבו המלחמות ותכפו הצרות. כי אם מחוץ לא תשכל חרב שונאי ישראל. מחדרים אימת הצדוקים והפרושים זה על זה וכל דאלים גבר ומתנשא לאמר אני אמלוך. אחר כך קמו הפריצים על הצדיקים והחסידים והחכמים והשועים המבקשים לנפשם השקט שלוה ומרגיע. ויהרגו מהם כרצונם בהחבא והנשארים ברחו אחד הנה ואחד הנה כי ראו כי כלתה עליהם הרעה וישארו התלמידים בלי רב כצאן אשר אין להם רועה בתוך זמן למודם. ואיתא בר״ה (פ״ד דף ל״א סע״א) שעשר גליות גלתה סנהדרין ובשבת כתבו (פ״ק דף ט״ו סע״א) עד שלא חרב הבית מ׳ שנה לא דנו דיני נפשות. וכתב רש״י משום דנפישי רוצחים. אח״כ נחרב בית המקדש ותשקוט הארץ קצת שנים. עד אשר היחידים אשר במדינת ציר״יני ואשר במלכות מצרים קמו על הרומיים והיונים היושבים שם ויכו בהם מכת חרב והרג ואבדן וכמעט שנתנו הארצות ההם שממה מבלי יושב. והיהודים אשר באי ציפר״י הרגו בה מאתים אלף וישלח עליהם טראג״יאנו קיסר רומי חיל גדול ויהרוג מספר עצום ונורא של יהודים וזה נמצא ברמז בירושלמי דסוכה פ׳ החליל ובמדרש איכה בפסוק על אלה אני בוכיה. וכן על פסוק דוב אורב הוא לי אמרו דוב זה אספסי״אנוש ארי זה טרכי״נות. אבל צריך להגיה טראג״יאנו במקום טרכ״ינוס וימת טראג״יאנו וימלוך אחריו אדריאנוס קרובו. ויהי מקץ שנים למלכי ויצו ויבנו את ירושלים והיהודים נתנו יד ויקימו חומותיה ויציבו דלתותיה ויאחזו בתוכה. ויבואו הגוים גם כן לגור בה ויקימו אשרים והמנים ומזבחות לבעלים ויחר אף היהודים ויאמרו הייטב בעיני ה׳ שהרשעים המתועבים ישימו פסלם בעיר אשר בחר ה׳ ויטמאו את עיר הקדש. ועוד חרה אפם כי אחרי מלחמת טראגי״אנוס נאסר להם ללכת בתורת משה עבד ה׳. לכן קמו על הרשעים ויכו בהם מכה רבה כי בטחו בבן כוכבא. הנקרא אח״כ בן כוזיבא. וישמע אדריאנו״ס ויבא עליהם בחיל כבד מאוד בשנה העשירית למלכו. ויהרוס את העיר הגדולה ביתר בשנת נ״ב לחרבן הבית עם חמשים ערי מבצר ותתק״פה ערי הפרזי וימת עם רב מיש־אל. כדאיתא (דף נ״ז סע״א) בפ׳ הניזקין ואז נגדעה קרן ישראל עד יצמח קרן לדוד בב״א ונהרגו עשרה הרוגי מלכות באותו הפרק על קידוש השם כאשר הוכחתי (וכוח שני סימן י״ו) ואדריאנוס צוה שתבנה ותכונן עיר ירושלם בדור אחר ריב״ז ור״ג. והיינו שמצינו שבימי ר׳ יהושע בן חנניא שהיה א׳ מה׳ תלמידי ריב״ז כדאיתא בפ״ב דאבות (משנה ח׳) גזרה מלכות שיבנה בית המקדש כדאיתא בב״ר סדר תולדות יצחק (סוף פ׳ ס״ד) עמדו פפוס ולוליאנוס והושיבו שולחנות בדרכים להספיק מחיה ומזון וכסף וזהב לעולי הגולה. והלכו כותיים והלשינו למלך לאמר אם תבנה העיר הזאת לא יתנו עוד לך מס וימרדו בך. אמר הקיסר דבר המלך אין להשיב. אמרו לו צוה שיוסיפו או יגרעו מן המדה הראשונה כל שהוא והן בטלין מאליהן. וכן עשה. ויהי כשמוע בני ישראל את הדבר הרע הזה געו בבכיה בבקעת בית רמון. וייראו זקני הדור פן ימרדו במלכות. ויאמרו ילך ר׳ יהושע בן חנניא ויפייס את העם. הלך ואמר להם ארי טרף טרף ועמד עצם בגרונו ואמר כל מי שמוציאו אתן לו שכר גדול. בא קורא מצרי שח טומו ארוך והוציאו ואמר לארי תן לי שכרי. אמר לו הארי לך והתפאר שנכנסת בפי הארי בשלום ויצאת בשלום. כך דיינו שנכנסנו לאומה זו בשלום ויצאנו בשלום. וזה ר׳ יהושע בן חנניא תלמיד ריב״ז היה בנ״ב שנים שבין חרבן הבית לחרבן ביתר ואילו ציווי בנין ב״ה היה בזמן הקיסר יוליאן הנקרא מורד לפי שמרד באמונת המצרים וחזר והקים מצבות לאלילים. נמצא שבין בנין של ריב״ח לבנין הקיסר יוליאן יש יותר מר״ן שנים. א״כ צריך לומר דתרי בניני הוו. חד בימי טראג״אנו או אדריאנוס וחד בימי יוליאן ושל יוליאן לא נזכרה בספרנו אלא בדברי הימים של האפיפיורים בשנת שס״ו לחשבונם בימי דמס״ו אפיפיור ל״ח. כאשר כתב פלאטינ״א בעל ספר חיי אפיפיורים, הרי שמימות שמאי והלל ואילך היו בני ישראל הולכים ודלים. והוה על הוה תבוא לא שלונו ולא שקטנו ולא נחנו ויבא רוגז ב׳ חרבנות של ירושלים בראשונה. ושל ביתר באחרונה. וכל איש לדרכו פנה למלט את נפשו מקול תרועת מלחמה ומתוקף הצרות ורוע הגזרות ולפיכך לא היה להם פנאי לא ללמוד ־ ולא ללמד. ויהי כי באו לעיין בפירוש העיקרים זה אומר כך נראה לי. וזה אומר כך נראה לי. ואם באולי איזה תלמיד זריז וותיק כתב איזה פירוש ששמע נאבדו כתיבותיו וספר זכרונותיו בברחו כי די לו שתהיה לו נפשו לשלל. אלה הן תולדות המלחמות דרך טבע בלי תוספת ומגרעת. וא״כ אם בעיניך יפלא איך נשכח פירוש קצת עיקרים בעיני יפלא איך שמרו העיקרים עצמם:" ], [ "אה״כ הניחא בדינים הנוהגים בזמן שבה״מ קיים כגון קרבנות וביכורים. אבל מה תשיב על שכחת דברים הנוהגין בכל עת כגון קידוש והבדלה שמצינו ב״ש וב״ה חולקים בקידוש (ברכות פ״ח) אם מברכין על היום תחלה או על היין וכן בהבדלה אם צריך לסדר נר ובשמים ומזון והבדלה או נר מזון ובשמים והבדלה וכן אם אומרים שברא מאורי האש, או בורא מאורי האש. וכי לא ראו ולא שמעו איך היו מקדשים אבותם ורבותם בשבתות וי״ט היאומן כי יסופר ששכחו דברים כאלו שהם תמידיים:" ], [ "אה״ח אין מקום לקושייתך משום דקיימא לן סדר ברכות אין מעכבות. כדמוכח בפ״ק דברכות ודף י״ב רע״א והרמב״ם פ״ו טה׳ תמידין ומוספין) ומריש פ״ה דתמיד דאמר להם הממונה ברכו ברכה אחת. דהיינו אהבת עולם לבדה בלא יוצר אור. ולכן בראשונה כל א׳ וא׳ היה מקדים או מאחר הברכה שהיה רוצה. עד שבאו ב״ש וב״ה ועמדו למנין על סדר הברכות ונפסקה ההלכה. ואעפ״כ אם הקדים המאוחרת. או איחר המוקדמת יצא. וכן יש לומר בכל המחלוקות שתמצא מזה המין:" ], [ "אה״כ אם באולי עמדו הסנהדרין למנין ונשאר הדבר שקול איך היו נוהגין:" ], [ "אה״ח בדיני ממונות אוקי ממונא בחזקת מריה. בדיני נפשות פוטרין את הרוצח:" ], [ "אה״כ כיון שאין ב״ד שקול שהרי הסנהדרין הם ע״א. איך אפשר שישאר שום דבר בספק:" ], [ "אה״ח כגון של״ה אומרים זכאי ול״ה חייב ואחד אומר איני יודע:" ], [ "אה״כ לפי זה כך הוא התיקו שבגמרא:" ], [ "אה״ח כן אדוני. והכלל הוא תיקו דאורייתא לחומרא. דרבנן לקולא:" ], [ "אה״כ היש עוד עמך ראיות:" ], [ "אה״ח הרי מסרתי לך העיקרים הכללים להבין דברי חז״ל ויסוד עיקריהם וסבות מחלוקתם. והנה מצאת ראיות שאין שום מחלוקת נוגעת בעיקר אלא בענפים שניים ושלישים ואופן הנהגת הסנהדרין בספקות ובמה שאמרתי היה די והותר לצרף וללבן אמתתם וצדקתם עד יבוא משיח ה׳ בב״י אבל עכ״ז רוצה אני להביא ראיה אחרת אשר בה יתחזק ויתאמץ כל האמור:", "כתב הרמב״ם וז״ל (רפ״ב מה׳ ממרים) ב״ד הגדול שדרשו באחת מן המדות כפי מה שנראה בעיניהם שהדין כך ודנו דין ועמד אחריהם ב״ד אחר ונראה לו טעם אחר לסתור אותו הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו שנאמר אל השופט אשר יהיה ביטים ההם וכו׳ (וכתב עליו הכסף משנה) וא״ת אמאי לא פליגי אמוראי אתנאי דהא בכל דוכתי מקשינן לאמורא ממתני׳ או מברייתא וצ״ל אנא דאמרי כי האי תנא ואם לא יאמר כן קשיא ליה וכפי דברי רבינו הרשות נתונה להם לחלוק על דברי התנאים, ואפשר לומר שמיום חתימת המשנה קיימו וקבלו שדורות האחרונים לא יחלקו על הראשונים וכן עשו בחתימת הגמרא שמיום שנחתמה לא ניתן רשות לשום אדם לחלוק עליו:" ], [ "אה״כ איני רואה שום ראיה לאמתת חז״ל מדברי הרמב״ם:" ], [ "אה״ח הסכת ושמע ותראה טענה גדולה והיא הטענה עצמה שהבאתי על חכמי בבל ויכוח שני סי׳ ק״נ דהיינו שאין אדם בעולם שיסיר נזר הגדולה מעל ראשו ויתן לאחרים הודו. לפי דברי הרמב״ם היה כח ביד האמוראים לחלוק על התנאים. ואעפ״כ אינן חולקין עליהם ואחרי דבריהם לא ישנו. ואם באולי נראה שהאמורא חולק על התנא שואל הש״ס כמאן לפי שנראה בעיניו שא״א שהאמורא יחלוק על התנא ומשני כי האי תנא דתנן או דתניא. ושפיר מקשה הכסף משנה למה אינן חולקין. ותירץ דשמא קבלו עליהם כך מיום חתימת המשנה. ואני שואל מפני מה שמו על צואר עצמם העול הכבד הזה ולמה נשתעבדו לדברי התנאים כתלמידים לפני רבם:" ], [ "אה״כ דילמא מפני שהיו גדולים מהם בחכמה ובמנין. כדתנן בפ״ק דעדיות (משנה ה׳) אין ב״ד יכול לבטל דברי ב״ד חבירו אא״כ היה גדול ממנו בחכמה ובמנין:" ], [ "אה״ח היינו דוקא (הרמב״ם פ״ב מה׳ ממרים דין ב׳) בגזרה או תקנה שגזרו או תקנו ב״ד א׳ ופשט איסורו בכל ישראל ועמד ב״ד אחריו ורצה לעקרה:" ], [ "אה״כ א״כ למה נשתעבדו לדבריהם:" ], [ "אה״ח א״א לומר אלא לפי שהיו חושבים שכל דברי התנאים דברי קבלה. מפני שקבלו דורות הראשונים שלא היה בהם מחלוקת:" ], [ "אה״כ א״כ איך אמרו שאעפ״י שכתוב במשנה והלכה כדבריו (דפלוני) לא עבדינן כותיה עד שיפסקו כמותו האמוראים בגמרא:" ], [ "אה״ח מפני שאפי׳ הכי לא יצאו ממה שקבלו עליהם לפי שאם המשנה פסקה ההלכה ד״מ כר״א והגמרא כר׳ יהושע מה איכפת לן האי תנא והאי תנא:" ], [ "אה״כ והלא הוכרחו לעשות כן מפני שבדורות האחרונים תורה היתה מתמעטת והולכת לפי שהצרות דוחקות את השעה וכן הורו האחרונים עצמם בר״פ אלו מעברין (דף נ״ג רע״א) דא״ר יוחנן לבן של ראשונים כפתחו של אולם שרחבו עשרים אמה. ושל אחרונים כפתחו של היכל שרחבו עשר. ואנו כמלא נקב מחט סדקית. דהיינו מחט שתופרין בה סדקי בגדים שהוא דק ביותר. והוסיפו אביי ורבא ורב אשי למעט חכמת עצמן לגבי הראשונים בין בגמרא בין בסברא בין בזכירה. וא״כ יותר נכון לומר שלא חלקו האמוראים על התנאים מפני שהכירו שהיו גדולים מהם בכל הבחינות.", "ודלא כמו שכ׳ הכ״מ שקבלו על עצמם שלא לחלוק:" ], [ "אה״ח א״כ לפי דעתך כל מה שהדורות היו מופלגים מחכמי הקבלה. תורה היתה מתמעטת והולכת:" ], [ "אה״כ אין ספק ממה שהם העידו על עצמם:" ], [ "אה״ח והלא מצאנו ראינו שאביי עצמו (פ׳ מי שמתו דף כ׳ סע״ב ובפ׳ סדר תעניות אלו דף כ״ד סע״א) אמר שהוא ובני דורו שהיו בדור החמישי של האמוראים היו יותר חכמים מרב יהודה שהיה בדור השלישי שהרי בימי רב יהודה רוב למודם לא היה אלא בנזיקין. ובימי אביי היו לומדין כל השיתא סדרי. עוד רב יהודה כשהיה מעיין במסכת עוקצין היה אומר שהיה רואה בה קושיות עצומות ואביי היה קורא בה י״ג פנים, ועוד ק״ל הלכה כבתראי א״כ אינו כלל ודאי שהראשונים היו גדולים מהאחרונים כי לא כל הדורות ולא כל הדעות שוין:" ], [ "אה״כ כך הדין נותן. אבל לא תכחד ממני שקשיא דידיה אדידיה לאביי, שהרי בברכות הגדיל עצמו על רב יהודה שהיה קדמון ממנו. ובעירובין השפיל עצמו עד עפר לגבי הראשונים:" ], [ "אה״ח אעפ״כ לא קשיא. לפי שיש לומר שמה שהשפיל עצמו הוא מה שהיה באמת, ומה שהגדיל עצמו הוא על דרך המשל הידוע שננס רוכב על ענק רואה יותר ממה שרואה הענק אעפ״י שהננס הוא כנמלה לגבי הענק. והיינו טעמא נמי דהלכה כבתראי:" ], [ "אה״כ זהו תשובה הגונה לפי העקרים שהצעת אבל קשה לי במאוד מאוד להאמין שכל עוד שהעולם מתיישן והולך דעתן של בני אדם ג״כ מתמעט והולך, וזהו דבר שאין הדעת סובלתו והנסיון מכחישו שהרי עינינו הרואות שבחכמי א״ה טובה צפורנן של אחרונים מכרסן של ראשונים:" ], [ "אה״ח מיעוט הלב שאמרו על עצמם האחרונים אינו ממיעוט השכל אלא מרוב הצרות והגזירות והטרדות אבל המקובלים יפרשו להיפך ואין לי עסק עכשיו בנסתרות:" ], [ "אה״כ נכנסו דבריך באזני, כי דברי טעם הן. אמנם אם לא יאמינו לך המכחישים ולא ישמעו לקול טענותיך מה תאמר נפשך, האם תשיב ידך מבלע פסילי סבלותם:" ], [ "אה״ח בכל זאת לא שב אפי ועוד ידי נטויה עליהם בטענה אשר לא יוכלו להמלט ממנה:" ], [ "אה״כ הודיעני נא את דרכיך:" ], [ "אה״ח אומר אני שבהכרח חייבים הם לשמוע בקול דברי חז״ל ובכן אני שואל מאתם אם א׳ מהם מצא עוגה בפסח ספק חמץ ס׳ מצה. וכן חתיכה ספק שומן ס׳ חלב אם יאכלנה או לא:" ], [ "אה״כ מסתברא שלא יאכל אחת מהן משום דאיכא ספק כרת:" ], [ "אה״ח ואם אדם נמצא בדד בין נכרים או במדבר והוא מסופק אם יום פלוני יום הכפורים. מה יעשה יאכל ויעשה מלאכה ביום שיש לו בו ספק אי לא:" ], [ "אה״כ אם בעל נפש הוא יערה למות נפשו ולא יאכל ולא יעשה מלאכה משום ספק כרת:" ], [ "אה״ח א״כ לפי דבריך אפי׳ המכחיש בדברי חז״ל יעשה כך:" ], [ "אה״כ נראה לי שכך ראוי לו לעשות:" ], [ "אה״ח א״כ על כרחן הם מאמינים מה שאמרו חז״ל בכמה דוכתי ספיקא דאורייתא לחומרא:" ], [ "אה״כ כותיך ולא מטעמיך, אינהו נמי אית להו האי כללא אבל לא מפני שחז״ל אמרוהו אלא מפני שהסברא נותנת שראוי לילך בספק לחומרא:" ], [ "אה״ח מאחר שמודים בכלל לא איכפת לי אם מודים בו מפני חז״ל אז שיקול הדעת:" ], [ "אה״כ ומה לזה עם עניננו:" ], [ "אה״ח הכתוב אומר (דברים י״ז) והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת שם את ה׳ אלהיך או אל השופט ומת האיש ההוא. נמצא שהעובר על דברי חכמים חייב מיתה כמגלה עריות. כשופך דמים, כעובד עבודה זרה. וכמחלל שכת. והנה הש״י צונו שלא נעשה מלאכה ביום שבת קדש ולא פירש לנו מה היא מלאכה. ובאו חז״ל ופירשו שתחת סוג מלאכה נכללו האבות והתולדות ושחייבין סקילה על התולדה לבדה כמו שחייבין על האב לבדו. ואין הפרש ביניהם אלא לענין שוגג כמו שפירשתי (ויכוח ב׳ סימן א׳) ובודאי שהמכחיש אינו יכול לטעון ברי שחז״ל בדו מלבם התולדות אלא טוען שמא דהוה ליה ספק. והספק הזה הוא דאורייתא. ועתה אשאל מאת המכחיש כיון שחמץ בפסח. וחלב. ואכילה ומלאכה ביה״כ הם במיתה והעובר על דברי חכמים ג״כ הוא במיתה. למה בחמץ. וחלב. ויה״כ אזיל לחומרא. ובספק של חכמים אזיל לקולא:" ], [ "אה״כ הניחא אי סבירא להו ספקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא. אבל אי סברי שהתורה לא דברה בספקות יאמרו שילכו בספק לקולא. ואז לא הקשית כלום, ואל תקניטני לומר שכבר הודיתי שלא אמרתי אלא באומד הדעת מה שראוי לעשות. לא שאני יודע בבירור מה שיעשו אם יבוא לידם אחד מהספקות האלו:" ], [ "אה״ח כתיב (ויקרא ה׳) ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה׳ אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל תמים מן הצאן וגו׳. הרי שהכתוב מעיד עליו שלא ידע. ובכן ק״ו הוא דהשתא ומה מי שנתכוון לאכול שומן ועלה בידו חלב כתיב ביה ואשם ונשא עונו. מי שהוא מסופק אם מה שיש לפניו הוא שומן או חלב ואכלו לא כל שבן שחטא, א״כ ספיקא דאורייתא לחומרא. מדאורייתא. והדרא קושיא לדוכתיה שאם בספק חמץ או חלב או יה״כ כל אוכליו יאשמו אפילו לדידהו, למה לא יהי כך. בעובר על דברי חז״ל. ועוד כתיב בנזיר וכי ימות מת עליו בפתע פתאום וגו׳ וכפר עליו מאשר חטא על הנפש:" ], [ "אה״כ זהו ק״ו שאין עליו תשובה: ואתי כרש״י ותוספות והרשב״א והרא״ה והר״ן דסברי שהוא מדאורייתא:" ], [ "אה״ח מובטח אני שאין להם להשיב על המקרא הזה לפי שאם יאמרו שאינם יודעים שתולדות מלאכות אסורות גם אנחנו נאמר שאינם יכולין להוכיח שמותרות וכיון שכן נמצאו נכשלין בספיקא דאורייתא ומכח הספק הוא לחומרא. ויש להם ליזהר בהן כמונו:" ], [ "אה״כ ישיבו שהדין עמך במי שלבו נוקפו אבל כיון שאין לבם נוקפם לא הוי ספק לגבי דידהו:" ], [ "אה״ח אינו תלוי במה שלבם נוקפם אלא בדבר עצמו אם יש בו צד ספק או לא:" ], [ "אה״כ איכה נדע אם יש בו צד ספק שהרי בתולדת אנו אומרים שודאי אסורות. והם אומרים שודאי מותרות:" ], [ "אה״ח הסברא תוכיח בראיות עצומות:" ], [ "אה״כ כיצד תמצא ראיה לדבריך:" ], [ "אה״ח אם נמצא דבר שאינו לא מלאכה ולא תולדה ולדידהו נמי אסור:" ], [ "אה״כ אם נמצא כזה הדין עמך:" ], [ "אה״ח הרי הקנין והמכיר׳ שאינן לא זה ולא זה ואעפ״כ הם נוהגין בהן איסור כמונו:" ], [ "אה״כ ואיך תוכיח מאלו לתולדות:" ], [ "אה״ח מק״ו דהשתא ומה קנין ומכירה שאינן לא תולדה ולא מלאכה נאסרו עפ״י ה׳ ככתוב בנחמיה (עיין ויכוח א׳ סי׳ י״ד) תולדה שכל א׳ וא׳ היא מעין מלאכתה לא כ״ש, ונוסף על זה שאין א׳ בבל רבבות אלפי ישראל שלא יאמין בלי פקפוק. וערעור שהתולדות אסורות כמלאכות עצמן והסכמה כללית כזאת ראויה לשים ספק בלב האריה. אלא שהם הולכים אחרי שרירות לבם ואינם רוצים להעמיק הדברים לידע האמת על בוריו:" ], [ "אה״כ ברוך אתה לה׳ אשר פתחת מוסרי הסכלות מעל צוארי והארת עיני ועיני בני עמי באור אמת תורה שבע״פ. אל אלהי הרוחות ישביע בצחצחות נפשך ויעניקך מטובו הגדול בעולם הזה ובעולם הבא:" ], [ "אה״ח ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם ועד העולם אשר זיכני לצרף וללבן אמתת תורתו הקדושה והטהורה ולהניח עצבון נפשך היקרה ונפש בני עמך הישרים והתמימים. הוא ברחמיו יתן את אויביך הקמים עליך נגפים לפניך וידבר עמים תחתיך ותנשא מלכותך:" ], [ "אה״כ הנה הוכחת נאמנה בטוב טעם ודעת אמתת חז״ל ובכן אחרי הדברים והאמת האלה המתיישבים על לב כל בעל שכל וסברא אין מענה בפי המכחישים להטיח דברים כלפי מעלת חז״ל. אך עדיין ימצאו מקום לערער על המצות שאנו קורין מצות דרבנן ולכן ספרה נא לי כמה הן ועל איזו מהן מברכין:" ], [ "אה״ח מספרן עשר ואלו הן. מגילה. חנוכה. נר שבת וי״ט. הלל עירובין. נטילת ידים, יו״ט שני של גליות שבעת ימי המשתה. שבעת ימי אבילות. וד׳ תעניות. וכולן טעונות ברכה חוץ מאבילות וד׳ תעניות:" ], [ "אה״כ והא באבלות איכא דיין האמת ובד׳ תעניות ש״ץ קובע ברכה לעצמו בין גואל לרופא:" ], [ "אה״ח דיין האמת היא ברכת ההודאה. ועננו היא תפלה:" ], [ "אה״כ ניחא באלו, אבל מה תאמר כשאנו מברכין וצונו על מקרא מגילה. לגמור את ההלל. להדליק נר של חנוכה. וה׳ לא צוה, ואל תשיבנו מה שתירצו (פ׳ מי שמתו דף י״ט) והיכן צונו, מלא תסור, דזה שייך דוקא בפירוש המצות כגון לומר שפרי עץ הדר הוא אתרוג ולא דבר אחר. אבל לא שחז״ל יחדשו דין ויקראוהו מצוה ויכריחונו לומר וצונו משום לאו דלא תסור:" ], [ "אה״ח דע אדוני המלך כי לא מלבם תקנו חז״ל לומר וצונו במצות דרבנן. אלא בדבר ה׳ ובמצותו. ולא עוד אלא בכל מה שתקנו וגזרו שתו לבם להתנהג כתורה וכמצוה. והיינו דקאמרי בכמה דוכתי כל מה דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון:" ], [ "אה״כ הבא ראיה לדבריך והפטר:" ], [ "אה״ח בשני פנים יודה וישבח האדם לשי״ת על הטובות שעשה עמו. או ע״י קרבן או ע״י דברים. נח נתן הוראה להקב״ה כשיצא מן התיבה ע״י קרבן שנא׳ (בראשית ח׳) ויבן נח מזבח לה׳ ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח. אברהם כשא״ל הש״י (שם י״ב) לזרעך אתן את הארץ הזאת כתיב ויבן שם מזבח לה׳ הנראה אליו. ביעקב כתיב (שם ל״ג) ויבא יעקב שלם, וא׳ ויצב שם מזבח. ובפירוש אמר לו הש״י קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך. והוא אמר לבניו (שם ל״ה) ונקומה ונעלה בית אל ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי. הרי כאן בפירוש שהקרבנות היו לתת שבח והודאה לש״י. מצינו ג״כ הודאה בדברים שמלכי צדק אמר (שם י״ד) וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידיך. כשכרה יצחק הבאר הג׳ קרא שמה רחובות (שם כ״ו) ויאמר כי עתה הרחיב ה׳ לנו ופרינו בארץ. לאה כשילדה את יהודה אמרה (שמות כ״ט) הפעם אודה את ה׳. ביציאת מצרים (שם ט״ו) אז ישיר משה ובני ישראל. יתרו אמר (שם י״ח) ברוך ה׳ אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה. דוד ריוהו לה׳ ב״ה בשירות ותשבחות כנראה בספר תהלים. והוא הורנו במזמור ק״ז (הרואה דף נ״ד) שארבעה צריכין להודות. יורדי הים. הולכי מדברות. ומי שהיה חולה ונתרפא. וחבוש בבית האסורים. ומה לי חבוש. ומה לי מפרש בים. ומה לי מי שניצל מאויביו המבקשים את נפשו. ומה לי יחיד ומה לי רבים. ועל הכל הקב״ה רוצה ומצוה שינתן לו שבח והודאה על הטובות שעושה שנאמר (שמות י״ג) והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים וכתיב (דברים ט׳) ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך וכתיב (ויקרא כ״ג) בסוכות תשבו שבעת ימים וגו׳ למען ידעו דורתיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל וכו׳. מכל הפסוקים והמעשים והמצות הללו נראה בבירור שהש״י רוצה ומצוה שנשבח לשמו הגדול על כל הנסים והנפלאות והטובות והחסדים שעשה עמנו. ובכן חייבים אנו להללו בחגים ובמועדים, והיה לנו לתת בפינו שיר חדש תהלה לאלהינו. אמנם כיון שיש לנו שירות ותשבחות דהע״ה שאמרן ברוח הקודש הלא טוב לנו להלל ולשבח להקב״ה בשירים שערבו לפניו ית׳. בין מצד השירים עצמן בין מצד המשורר. ובכן אנו גומרין את ההלל במועדי ה׳ ומברכין וצונו לפי שאע״פ שלא צונו שנאמר אלה הדברים בדוקא. צונו דרך כלל שנודה ונשבח לשמו הגדול והקדוש. וחכמי וגדולי ישראל בחרו להם. שירי דוד מהטעם שאמרתי. וכיון שמצות הש״י שישבחו ויודו לשמו שפיר שייך למימר בהלל וצונו משום יודו לה׳ חסדו וגו׳ אף על פי שאנו קורין ההלל מצוה דרבנן. וכן יש לומר וצונו על מקרא מגילה בלי פקפוק משום דכיון דקריאתה היינו הלילא דהיינו זכרון הנס שעשה עמנו להצילנו מיד המן. אעפ״י שלא צונו בפרט שנקרא מגלת אסתר. צונו דרך כלל כמו שהוכחתי משום יודו לה׳ חסדו. וכן יכולין אנו לומר וצונו בנר של חנוכה כיון שהיא לזכרון נס של פך השמן הטהור שלא היה בו שמן אלא ליום א׳ והדליקו בו ח׳ ימים. וכן בנר של שבת וי״ט דבשבת כתיב (ישעי׳ כ״א) וקראת לשבת עונג ואין עונג לישב בחשך כעוללים לא ראו אור. ובי״ט נאמר (דברים י״ו) ושמחת בחגך ואין שמחה בלא אור. נמצא שאע״פ שלא נצטוינו בהדיא להדליק נר של שבת וי״ט כיון שנצטוינו על עונג שבת ועל שמחת י״ט ממילא נצטוינו על כל דבר המענג והמשמח ואין עונג ואין שמחה כאור. [מה ששייך לי״ט שני של גליות הלא הוא מתורץ (בויכוח חמישי) ] בארבע תעניות ליכא קושיא ראשונה שעננו ליכא בה וצינו ואינה אלא בקשה ותפלה. ועוד שהשי״ת הסכים על ידם שנאמר (זכרי׳ ח׳) כה אמר ה׳ צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים. בז׳ ימי אבלות ליכא וצונו וכן בחופה ליכא אלא וצונו על העריות. וכן כתובה. ושאר ברכות הן ברכות השבח:" ], [ "אה״כ איתא בפ״ב דעירובין (דף כ״א סע״ב) ששלמה תיקן עירובין ונטילת ידים. ובשלמא על נטילת ידים בין לתפלה בין לאכילה בין אחר פנות הגוף ניחא. וכל בעל שכל יודה לחז״ל במה שאמרו והתקדשתם וגו׳ שצריך שגוף כל בן ישראל יהיה נקי להזכיר שמו יתברך הגדול והקדוש, ושפיר שייך בה וצונו. אבל על העירוב בין של שבת בין של תבשילין ירחיבו פה יאריכו לשון ויאמרו שחז״ל תלו עצמן באילן גדול שלא יהיה פתחון פה למכחישים ואעפ״כ ישאלו איך נברך וצונו וה׳ לא צוה:" ], [ "אה״ח והן לו יהיה כדברי המכחישים שזמן הרבה אחר שלמה נתקן העירוב אוכיח ואערכה לפניהם שבדין ומשפט יכולין אנו לומר וצונו שהרי כתוב (במדבר ל׳) איש כי ידור נדר לה׳ או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה הגע עצמך שאיש ישראל נדר לתת סך קצוב לצדקה או להתענות ביום פלוני. או כיוצא בזה. היה יכול לומר וצונו אחר שקיים נדרו. ואם ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת והיכן צונו, אף אתה תשיב אמריו לו מלא יחל דברו. והנה כל בני ישראל קבלו על נפשם ועל זרעם מימי שלמה המלך ע״ה או מימי איזה סנהדרין אחריו שלא לצאת בשבת חוץ לעיר אלא אלפים אמה לכל רוח ואם יצטרך אדם לילך לאיזו סבה עד ארבעת אלפים אמה יערב, דהיינו שילך מע״ש קרוב לסוף אלפים אמה ויניח שם מזון ב׳ סעודות לרוח שרוצה לילך בו. (א״ח ה׳ עירובי תחומין סי׳ ת״ח סעיף א) וזהו לומר אני שמתי עירובי לסוף אלפים אמה והוי כאלו שם הוא מקום שביתתי ומשם ואילך יש לי רשות לילך אלפים אמה. ונקרא עירוב לפי שהוא מערב האלפים אמה שהיו לו לרוח מזרח ד״מ עם האלפים שהיו לו לצד מערב וכיון שקבלנו עלינו שלא לילך בשבת יותר מאלפים אמה אלא ע״י עירוב לכבוד שבת. נמצא שזו מצוה עלינו וכשעירבנו קיימנו לא יחל דברו הילכך שייך שפיר לומר וצונו. וא״ת ולמה כל אחד וא׳ אינו מברך כשמקיים נדרו, י״ל לפי שאין מתקנין ברכה לדבר שאפשר שלא יארע. שהרי אפשר שלא ידור לעולם:" ], [ "אה״כ דבריך רצוים ומתקבלים אל הסברא. ואני רואה דהיינו טעמא שאומרים וצונו בין על עירובי תחומין בין על עירובי חצרות ושתופי מבואות דכל מגמת רז״ל לא היתה אלא להגדיל כבוד שבת ולהציל נפשות עם ישראל אשר לא תמותנה. אך מה נאמר על עירובי תבשילין אשר לא נמצא רמז מהם בתורה:" ], [ "אה״ח לא אדוני כי י״א שהוא מדאורייתא מדכ׳ (שמות י״ו) והכינו את אשר יביאו. אבל אפי׳ תימא שהוא מדרבנן שייך ביה וצונו. והטעם הוא שהכ׳ או׳ (שמות י״ב) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. ובודאי שזהו דוקא לצורך י״ט אבל שלא לצו־ך י״ט ליכא מאן דפליג דאסור. דחול מכין לשבת וחול מכין לי״ט וי״ט נמי מכין לשבת. אבל חז״ל אסרו בלא עירוב שמא יבשלו מי״ט לחול. ועכשיו ישאו ק״ו בעצמם ויאמרו. ומה מי״ט לשבת אין מבשלין. מי״ט לחול לא כ״ש, והעירוב הוא לומר כבר התחלתי לבשל ביום חול לשבת בזה העירוב. ואז אעפ״י שמבשל לכתחלה בי״ט שהוא ע״ש לשבת הוי כמי שגומר לבשל התבשיל שהתחיל מעי״ט. וזה נתקן לכבוד י״ט המקודש כדי שלא יזלזלו בו. וכל ישראל קבלו עליהם שלא לבשל בלי עירוב, נמצא העובר על זה עובר על לא יחל דברו, ובכן שייך לומר וצונו:" ], [ "אה״כ א״כ אין אנו צריכין לדרשת לא תסור:" ], [ "אה״ח דרשת לא תסור היא דרך כלל. אבל אני פירשתי דרך פרט. מפני שאני יודע שהמכחישים מערערין מאד על מצות דרבנן כשיש בהן וצונו:" ], [ "אה״כ האם היה כח ורשות ביד הראשונים להכריח לדורות הבאים לקבל עליהם החומרות שנתרצו הם בהנה:" ], [ "אה״ח אין ספק בזה שיש לאל ידם:" ], [ "אה״כ מהיכן תוכיח זה מן המקרא:" ], [ "אה״ח משה רבינו אמר (דברים כ״ט) ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה׳ אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום. הרי שיש כח ביד דורות הראשונים לשעבד לאחרונים:" ], [ "אה״כ אין משם ראיה. לפי שמה שעשה משה מפי הגבורה עשה:" ], [ "אה״ח והלא במעשה הגבעונים שלא מפי הגבורה נהיתה השבועה שנאמר (יהושע ט׳) ואת פי ה׳ לא שאלו. ואעפ״כ נענשו האחרונים על שעברו על שבועת הראשונים שנאמר (שמואל ב׳ כ״א) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה ויבקש דוד את פני ה׳ ויאמר ה׳ אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים. ולשכך חמת ה׳ הוצרכו להמית שבעה יוצאי ירך שאול. הרי שהקב״ה נקם נקמת הגבעונים מאת שאול ומה גם אחרי מותו על מה שקבלו ת׳ שנים לפניו:" ], [ "אה״כ איכא למיפרך מה לשאול שכן עבר על שבועה שקבלו עליהם כל ישראל. ואם תקח כל ישראל בכלל היינו ישראל שבימי יהושע היינו ישראל שבימי שאול, והיינו ישראל שבימינו. ואיכא חילול ה׳ גדול לעיני הגבעונים לעבור על שבועת יהושע אעפ״י שלא יהיו חייבין בה אלא בדורו בלבד תאמר במקום דליכא חילול ה׳ ולא שבועה אלא קבלה בעלמא. דודאי אין הראשונים מחייבין את האחרונים:" ], [ "אה״ח והרי ימי הפורים שלא היתה שם שבועה אלא קבלה בעלמא. ואעפ״כ הראשונים חייבו את האחרונים שנאמר (אסתר ט׳) קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עושים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור וגו׳ וכתיב לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם וגו׳ וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם, והנה ארבע צומות לא נצטוו מהשי״ת אלא ישראל קבלום עליהם והקב״ה רצה בהם, כדכתיב (זכריה ט׳) כה אמר ה׳ צבאות צום הרביעי וצום החמישי וגו׳ יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים. הרי מהפורים והצומות שיש כח ביד דורות הראשונים להכריח לאחרונים שיקבלו גזרתם או הסכמתם:" ], [ "אה״כ אחרי הטענות האלה אין להרהר על מה שתקנו לומר וצונו, על מצות דרבנן:" ], [ "אה״ח הגידה לי אם יש עוד הערות וקשיות למכחישים נגד חז״ל:" ], [ "אה״כ הטה אזניך ושמע, אני מאמין באמונה שלמה שמצות שופר נאמרה למשה בסיני ונרמזה בתורה במה דכתיב (במדבר כ״ט) יום תרועה יהיה לכם, אמנם מזה הטעם עצמו איני רואה התנצלות לחז״ל במה שאסרו לתקוע כשחל בשבת. וכן ליטול לולב בי״ט א׳ של חג הסוכות. כיון שלפי דבריהם יום א׳ במדינה בלבד הוא מדאורייתא ושאר כל הימים מתקנת ר״י ב״ז. כדתנן (פ״ד דר״ה משנה ג׳ ופ״ג דסוכה משנה י״ב) בראשונה היה הלולב ניטל במקדש ז׳ (דדרשינן לפני ה׳ אלהיכם שבעת ימים). ובמדינה יום א׳ (ולא בגבולין ז׳ ימים, וירושלים יש לה דין גבולין לענין זה) משחרב ב״ה התקין ריב״ז שיהא לולב ניטל במדינה ז׳ זכר למקדש, איך בטלו א״כ מצוה דאורייתא בגבולין כשחל ר״ה וסוכות בשבת:" ], [ "אה״ח מהטעם עצמו שביטלו צום יום הכיפורים לחולה שצריך לאכול:" ], [ "אה״כ מי יאמין לשמועתך, מה לר״ה וסוכות עם יוה״כ:" ], [ "אה״ח כולי עלמא לא פליגי דחולה שצריך לאכול מאכילין אותו ביה״כ מפני שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש. וכן מי שמתו לו שני אחים מחמת מילה אין מלין אותו ואע״ג דיה״כ ומילה בכרת, ואעפ״י שלא מצינו בתורה שיפטור לחולה מעינוי יה״כ ולא למי שמתו אחיו מחמת מילה מלמול. אלא שדרשוהו חז״ל מוחי בהם, לא יראה ולא ימצא עכ״ז איש אשר רוח בו שיכחיש זה והנה גלוי וידוע לכל יודע ספר כמה וכמה רבבות אלפי ישראל היו בזמן בית שני. ואחר חרבנו כמה מאות שנים בארץ ובח״ל אשר לא יאומן כי יסופר. שהרי אמרו בפ׳ תמיד נשחט (דף ס״ד ע״ב) פעם א׳ בקש אגריפס המלך ליתן עיניו באוכלוסי ישראל א״ל לכ״ג תן עיניך בפסחים. נטל כוליא מכל א׳ וא׳ ונמצאו ס׳ רבוא כוליות כפלים כיוצאי מצרים. חוץ מטמא ושהיה בדרך רחוקה. ואין לך כל פסח ופסח שלא נמנו עליו יותר מעשר׳ בני אדם ע״כ. ולפי חשבון זה הם י״ב פעמי׳ עשר מאה אלף דהיינו בלע״ז י״ב מיליאונ״ש וזהו יכול ואפשר. אבל מ״ש בס׳ הניזקין (דף נ״ז) ס׳ יבוא עיירות היו לו לינאי המלך וכל א׳ וא׳ היו בה כיוצאי מצרים. חוץ מג׳ שהיו בהן כפלים כיוצאי מצרים. גוזמא. כי הא דאמרו ברפ״ב דתמיד דברו חכמים ל׳ הבאי דאלת״ה ס׳ רבוא עירות כל אחד מחזקת ס׳ רבוא בני אדם בקושי תחזיק אותן א״י ולא תשאר פרסה של קרקע לחרוש ולזרוע. אלא ודאי גוזמא. וכן הא דאמרו שם (שם ע״ב) שאדריאנוס הרג באלכסנדריא ס׳ רבוא על ס׳ רבוא כיוצאי מצרים גוזמא. אבל אין ספק שיהודה וישראל רבים כחול שעל שפת הים. והנה אציגה נא לפניך דברי אגריפס המלך אל הקיסר קא״יו. והיינו שהרשע הזה עלה בדעתו שישתחוו לו כל מלכים וכל גוים יעבדוהו כאלוה, ולכן צוה שישימו צלם דמות תבניתו בכל בתי תפלות של אומות העולם. ובכל בתי כנסיות של כל ישראל הנפוצים בארבע כנפות הארץ ובבית המקדש. ואגריפס המלך כתב לו אגרת תחנוני׳ להשיב את מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים. ואלה קצת דבריה לענינינו:", "לזכות העיר הקדושה אשר היא מולדתי הנני יכול להגיד אל מעלתך שהיא מטרפולין לא לבד אל מדינה א׳ של יהודים. אלא למדינות רבות לסבת התושבים אשר יצאו ממנה להאחז בתוכן. אם קרובות לה כמדינות השכנות מצרים אדום וסורי״א החלק ממנה הנקרא ציילי ושאר תחומיה, או המדינות הרחוקות, פאנפיליא״ה ציליציא״ה ורבים מחלקי האסיא״ה עד ביטיניא״ה וגבולות פונט״י וכן באיגרופ״א הטיסליא״ה הבואיציא״ה המוקרוני״א איטו״ליאה אטיק״א חור״ינטו ומבחר ערי הפול״וופניסו, ולא מדינות היבשה לבדן מלאו יהודים. כי גם האיים הראשיים ניגרופ״ונסי צופ״ר וקאנ״דיאה, ואניח מהזכיר הנמצאים מעבר לנהר פרת אשר הם מחלקים מעטים שהם בבל ויתר מחוזים, הנה כל עיר מבחר וכל חלקה טובה יהודים ישכנו בה עכ״ד:", "ואחד מחכמי הנוצרים הפרייז על המדה. שכתב שהיו בארץ ישראל בזמן בית שני ששים ושש פעמים עשר מאה אלף דהיינו ס״ו מיליאוני״ש ור״ם אלף. וכתב כך מפני שמצא ביוסיפון לרומיים שבכפר א׳ בגליל היו ט״ו אלף נפשות. ומדמה שזה הסך עצמו היה בכל כפר וכפר. ולכל עיר מוקפת חומה נותן נ׳ אלף. ולכל שבט ושבט ס׳ עיירות, מוקפות חומה שהם חמשה מילא״וניש ותק״ך אלף נפשות ואם תרבה אותם במספר י״ב יעל לסך הנ״ל של ס״ו מיליא״וניש ור״ם אלף:", "וזה דבר שאין לו שחר כי בבית שני לא היו אלא ב׳ שבטים וחצי וכהנים ולוים. ואם היו שם קצת משאר שבטים היו בטלים במיעוטן. ועוד שלא כל המקומות שוין. שאפילו תימא שבכפר א׳ היו ט״ו אלף אינו מוכרח גם כן שבשאר כפרים ועיירות של המדינה יהיה יישוב לערך אותו הכפר.", "ואפילו תימא שמדינת גליל תהיה מיושבת הרבה לא מפני זה תהיה מדינת יהודה כל כך מיושבת כמוה. ויהי מה כולי עלמא לא פליגי שמספר עם בני ישראל היו רב ועצום דבר שלא ישוער ולא יסופר בין בארץ בין בח״ל, ורובא דרובא היו בהכרח בעלי סחורה ומלאכה כדרך כל הארץ. לפי שבהכרח היו ביניהם אכרים וכורמים חרשי ברזל ועצים בנאי׳ חייטים ספרים וכובסים וכו׳ והכי איתא בשלהי ר״ה דרבן גמליאל פוטר עם שבשדות מתפלות ר״ה וי״ה מפני שש״ץ שבעיר מוציאן ידי חובתן. וכן אעפ״י שאמרו עם שאחורי הכהנים אינן בכלל הברכה. עם שבשדות הוא בכלל הברכה, נמצא שרוב עם בני ישראל היו עמי הארץ. ומיעוטא דמיעוטא היו חכמים, וכיון שרובא היו ע״ה ממילא לא היו בקיאין בדקדוקי מצות. ולכן כשחל ר״ה וסוכות בשבת ילך אצל בקי עם השופר או עם הלולב כדי שיתקע או יברך לו או כדי ללמוד נטילתו או ברכתו ויוליכנו ד׳ אמות בר״ה ויבא לידי איסור סקילה. ואף אם יתרו בו לא ישמע לקול מוריו כי יאמר שאינו רוצה לבטל המצוה:" ], [ "אה״כ ולמה לא יטה אזנו למלמדיו. אטו ברשיעי עסקינן:" ], [ "אה״ח ח״ו אלא בחסיד שוטה. והילך מעשה שהיה. (פ׳ זה בורר דף כ״ו) הנהו קבוראי דקבור נפשא ביו״ט ראשון של עצרת. שמתינהו רב פפא ופסלינהו לעדות. ואכשרינהו רב הונא בריה דרב יהושע. א״ל רב פפא והא רשעים נינהו, סברי מצוה קעבדי. והא קא משמתינן להו. סברי כפרה קעבדי לן רבנן. וכתב רש״י ז״ל ופסלינהו לעדות. דמשום שכר ממון עוברים על דת וה״ל כרשע דחמס והא משמתינן להו. על הראשונה וחוזרין ושונין בעבירה. סברי הא דשמתינן משום כפרה היא על שעברנו ולא משום שנהדר בן אלא מותר לחלל יו״ט משום המצוה ונשב בנידוי משום כפרה. (והכי פסק בטח״ט ה׳ עדות סי׳ ל״ד) וברפ״ב דדמאי גרסינן הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח לעשרן ושואלו בשבת יאכל על פיו דאימת שבת עליו שמתירא לשקר בשבת יותר מבחול. והוא לשון הירושלמי שם. הרי כמה סברות מוטעיות ומזוייפות היו בלב המון העם. והנה בחיינו ובימינו מעשים בכל יום מכמה וכמה שעושין מן העיקר טפל. ומן הטפל עיקר. ומחמירין בקל. ומקילין בחמור לפי שיש בכל מקום ובכל זמן עמי הארץ שאין תירוץ לקושיותיהם. ולא ישמעו לקול מלחשים. וכגון אלו יהיו לולב ושופר בר״ה והיו עוברין על איסור סקילה היש פקוח נפש גדול מזה:" ], [ "אה״כ וכי מפני הסכלים והטפשים נבטל מצות שופר ולולב מישראל:" ], [ "אה״ח לא היה אפשר באופן אחר:" ], [ "אה״כ צריך שתתן טעם לדבריך:" ], [ "אה״ח הטעם הוא מפני שאין בכל העולם מי שיודע אימתי ראש השנה. אלא ירושלים ותחומה. ואין מי שיודע אימתי חג הסוכות אלא המקומות שהם קרובים מהלך עשרה ימים לירושלים. הלכך אם ב״ד היו מתירין ליטול שופר ולולב לרחוקים בשבת שהוא להם שלשים לאלול. או בט״ו שלהם שהוא לירושלים י״ד. אפשר שלא קדשוהו ב״ד בירושלים ונמצא הנוטל בו שופר ומוליכו ד׳ אמות בר״ה עושה שתים רעות שתוקע שופר בשבת ביום שאינו ר״ה בלי תועלת ומטלטל מר״הי לרה״ר בלי ריח מצווה וכן בלולב. א״כ לא היו יכולין להתיר שופר ולולב לרחוקים. (ר״פ לולב וערבה ובירושלמי רפ״ד דר״ה) ובויקרא רבה (סוף פרשה כ״ט) בפירוש ארשב״י ידחה במקדש שהן יודעין זמנו של חודש ואל ידחה בגבולין שאין יודעין זמנו של חדש. דארשב״י (דברים כ״ט) יום תרועה יהיה לכם ועשיתם אשה. מקום שהקרבנות קרבין:" ], [ "אה״כ הדין עמך. ואני רואה עומק חכמת חז״ל בזה ובכן יסכר פי דוברי שקר שמערערים עליהם ואומרים למה אסרו לנו שופר ולולב בשבת. אבל עדיין יש לי קושיא עצומה עליך שהרי עדיין לא יצאת ידי חובתך. כי אין להשוות בשום פנים חולה בי״ה עם עם הארץ בר״ה וסוכות. מפני שהחולה צריך שיהיה בו סכנה. ושיחוש שיסתכן יותר או שימות. ובהאי איתחזק בה ריעותא. שהרי הוא חולה בפועל. וקרוב לודאי הוא שיבא לידי סכנה עצומה מחמת הצום. אבל בעם הארץ אינו כך לפי שאפשר שיבא לידי איסור סקילה. ואפשר שלא יבוא. שהרי אפשר שישאל לחכם ויודיע לו שאין לתקוע ולא ליטול לולב בשבת. או אפשר שימצא שבנו הקרוב אל ביתו בקי וילמדנו ולא יבוא לידי מכשול. ואם כן אין מקום למה שאמרת שכשם שעוברין על עונש כרת משום פקוח נפש במילה וביום הכפורים. כך מבטלין מצות עשה של שופר ולולב משום פיקוח נפש דעם הארץ:" ], [ "אה״ח והרי ערל שמתו אחיו מחמת מילה דלא איתחזק ביה ריעותא אלא מחמת אחיו שהן גופין מחולקין. ואעפ״כ פטור מן המילה שהיא בכרת. הכא נמי נפטרינהו ממצות עשה שהוא דבר שוללי ולא מעשיי. דהיינו שאינו עושה מה שצוה ה׳ אבל אינו עושה נגד מקצתו כחולה האוכל בי״ה:" ], [ "אה״כ שפיר קאמרת דאיכא לדמויי עם הארץ לערל שמתו אחיו מחמת מילה. אבל. לעולם אימא לך דליכא לדמויינהו לחולה דהתם איתחזק ריעותא בחולי. הכא מי איתחזק ריעותא בהוצאה מרשות לרשות:" ], [ "אה״ח אפילו הכי איכא לדמויינהו לחולה דמה לי איתחזק ריעותא בגוף. מה לי איתחזק ריעותא בשכל ומה לי סכנה הבאה מחמת חסרון הבריאות. ומה לי הבאה מחמת חסרון הדעת, כיון שזו וזו מביאין לידי מיתה ועוד מה לנו להתגולל ולהתנפל ולהקשות על חז״ל למה תקנו כך ולא תקנו כך. והלא לא יקשה כך אלא טפש וסכל שהרי הוללות וסכלות הוא שהאחרונים יוכיחו לראשונים על מה שתקנו בימיה׳ לבני דורם הנודעים להם ואינן נודעין לנו:" ], [ "אה״כ אודך ביושר לבב שחרפה היא לאחרונים לערער על הראשונים במה שמצאו ראוי לתקן להנהגת בני דורם. אבל לא תכחד ממני שבהשתנות מצב העם צריך שתשתנה ההנהגה. ובנידון כזה ודאי שתקנות הראשונים לא יאותו לאחרונים:" ], [ "אה״ח בצדק כל אמרי פיך:" ], [ "אה״כ אם כן כשלא היינו בקיאין בקביעא דירחא נכון וישר שבני ח״ל יעשו שני ימים מספק. אבל השתא דבקיאינן בקביעא דירחא מאי איכא למימר:" ], [ "אה״ח אני אשיבך מלין באורך כשנדבר על ענין העיבור שלא לחלק העניינים, וכאן אומר לך בקיצור שג׳ טעמים בדבר. חדא מה שמתרץ הגמרא על השאלה הזאת בעינה. בפ״ק דביצה (דף ד׳ סע״א) הזהרו במנהג אבותיכם שבידיכם זמנין דגזרה מלכות גזירה (שלא יתעסקו בתורה וישתכח סוד העיבור מכם ותעבדו נמי חד יומא) ואתי לקלקול. (לעשות חסר מלא ומלא חסר ותאכלו חמץ בפסח). ב׳ שאם מלך המושל בא״י קודם ביאת משיחנו ועודנו בגלות יתן רשות לישראל לשבת על אדמתם ולמנות עליהם סנהדרין יחזור העיבור ליושנו ויהיו מקדשין על פי הראיה כימי קדם קדמתה ואז לא היינו חוגגין לעולם יחד ביום א׳ אלא לפעמים. ג׳ משום שכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. וכיון שכל ישראל הרחוקים מא״י קבלו עליהם לעשות שני ימים להסתלק מן הספק. צריך שיסכימו כולם ג״כ לבטל תקנה זו. וזה אי אפשר דרך טבע מפני שאנו מפוזרים ומפורדים בין כל אומות העולם אחת הנה ואחת הנה ויש כמה וכמה מבני ישראל במדינות רחוקות אשר אין אנו יודעים זה מזה ולא יש דרך הכרה ביניהם ובינינו בשום פנים כגון במלכיות פרס והודו וכוש. ובמלכות גי״נה וטארטא״ריאה כפי מה שמצאתי ראיתי בספרי המלאים והמהלכים:" ], [ "אה״כ ה׳ אלהים יתן לי לשון למודים להודיע לכל יושבי חלד תמימות ואמונת וחכמת חז״ל, ברוך חונן הדעת ליראיו וברוכים הם לה׳ אשר. בצדקתם וביושר לבבם עשו סמוכות לתורה והורו לעם בני ישראל דרך ישר לא יכשלו בה:" ], [ "אה״ח אילו המכחישים היו מתבוננים בפשט תורה שבכתב היו מודים ממילא לכל מה שאמרת. אמנם הם עשו כל מאמצי כחם להתרחק מקבלת חז״ל מבלי שיפתחו עיניהם לראות שנצלו במי המבוכה וטבעו במצולות הקושיות והמחלוקת ואין מושיע:" ], [ "אה״כ כן דברת. אך אף שבבר העבדתיך בפשע מאוד בשאלות. והוגעתיך בהערות לא אחדל מלהוסיף ולשאול כי תורה היא וללמוד אני צריך:" ], [ "אה״ח שאל אדוני כי שומע עבדך:" ], [ "אה״כ חז״ל החמירו בעון רבית ואמרו (משנה ס״פ איזהו נשך דף ע״ה רע״ב) שה׳ לאוין נאמרו בו. ושעוברין עליהן המלוה והלוה והערב והעדים כ״א לפי מה שעסק בו. (שם דף ע״א רע״א) ושכל המלוה בריבית נכסיו מתמוטטין וכאלו כפר באלהי ישראל. ואעפ״כ התירו קצת דברים אשר כל איש שוגה ופתי יכיר בנקלה שהם רבית כגון משכנתא דסורא. (הרמב״ם פ״ו מה׳ מלוה ולוה, י״ד קע״ב א׳) דהיינו שראובן משכן בית לשמעון בק׳ סלעים ע״מ שידור בה שמעון עשרים שנה. וכתב שמעון לראובן במשלם שנין אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף אעפ״י ששכירות הבית שוה י׳ סלעים לשנה עושין אותו היתר גמור. זהו א׳ מדרכי המשכנתא. שומו שמים על זאת. והלא זהו רבית גלויה ומפורסמת, שהרי לסוף כ׳ שנה באו ליד שמעון מאתים סלעים ק׳ קרן וק׳ ריוח, ואיך התירו חז״ל דבר זה. והנה כל העם צועק במרה לאמר אין זה כי אם הערמת חכמים ליקח רבית באופן נסתר ונעלם שאל יקרא שמו עליו. אבל אין בידם להסתירו דסוף סוף שמעון הלוה ק׳ ונטל מאתים. והק׳ העודפים על הק׳ שהלוהו כולן רבית ואגר נטר וה״ה במשכנתא דנכייתא. וכן מה שאמרו (י״ד סי׳ קס״ז) מלוה אדם לחבירו מאה על תנאי שיתעסק בהן לריוח המלוה עד שיהיו מאתים. ויהיו באחריות המלוה עד אותו זמן. וכשיהיו מאתים יחזרו למלוה. ומשם ואילך יהיה כל הריוח ללוה. ובלבד שיתן לו שכר עמלו עד שיהיו מאתים ואם התנה עמו מתחלה אפי׳ כל שהוא בשכר עמלו סגי. והלא מי שיש לו עינים לראות. בעיניו יראה ולבבו יבין שכל הריוח שנותן הלוה למלוה הוא רבית אף כי בשינוי השם. וכן מה שנותן המלוה ללוה שכר טרחו אינו אלא כסות עינים. שאלו היה נותן לו שכר הראוי לטרחו החרשתי. אבל אם התנה עמו מתחלה יכול לתת לו שוה פרוטה על טורח ששוה ק׳ זהובים. וכן לא יעשה:" ], [ "אה״ח אילו אלו המעשים שקורין הערמות היו סותרים לחכמים בלבד. ולא לכל ישראל בכלל. או אם החכמים לבדם היו עשירים ושאר כל אדם עניים גם אני הייתי מטה אזני לדברי המלינים. והיינו יכולים לחוש לשמא המציאו הדינים בדרך זו להנאתם ולטובתם. אבל אינו כן כי אדרבא כפי מנהנו של עולם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר ואפי׳ תימא שיהיו כולם או רובם עשירים לא הועילו כלום לעצמם בסדרם הדין כך. כי תורה אחת ומשפט א׳ לחכם ולהדיוט. אבל המון העם שאינו יודע בטיב חילוקי הדינים אם רואין ת״ח שמרויח באופן שאמרתי דרך משכנתא או עיסקא ישאגו ככפירים נגדו ויאמרו עליו שהוא בעל רבית ואינן אלא דברי טפשות שאם ישאל לחכם. יורהו שמה שהוא עושה הוא היתר גמור ושהוא יכול לעשות כמותו אם ירצה כאשר הוריתי פעמים רבות לאנשי מעשה אשר שאלוני כדת מה לעשות באיזה עסקים הבאין לאדם שלא ליכשל בעון רבית:" ], [ "אה״כ זה דרכם כסל למו:" ], [ "אה״ח היש רשות ביד כל אדם למכור או להשכיר ביתו או שדהו בזול:" ], [ "אה״כ ומי יאמר לך מה תעשה:" ], [ "אה״ח ראובן רצה והשכיר ביתו לשמעון בעשר סלעים לשנה. אעפ״י ששכירותה שוה עשרים, הנמצא בזה שום צד איסור:" ], [ "אה״כ לא. מפני שזהו אשר דברתי שרשאי כל אדם לעשות בשלו מה שירצה:" ], [ "אה״ח צריך לדעת שכל זמן המשכנתא הבית או השדה הן באחריות המלוה. ולכן הותרה ג״כ משכנתא בנכייתא אפי׳ אינו מנכה אלא דבר מועט לשנה משני הטעמים. דהיינו שאם ישרף הבית או ישטוף הנהר את השדה המלוה איבד מעותיו נמצא שהוא קרוב לשכר ולהפסד וה״ל לוה משכיר ביתו או שדהו בזול דמותר כמ״ש דאלת״ה לא שבקת חיי לכל בריה שהרי דרך משא ומתן בכך:" ], [ "אה״כ מה יש לך לומר על הנותן לחבירו מנה עד שיהיו מאתים:" ], [ "אה״ח בנידון הזה אין שום צד קושיא. חדא שעד שלא יהיו מאתים המעות הן באחריות המלוה. ב׳ שהרי משלם לו שכר טרחו כפועל בעלמא. אבל אם התנה עמו מתחלה בכל שהו סגי. דה״ל כמי שנתרצה לעבוד לחברו בפחות:" ], [ "אה״כ משול משל מהמקרא להשקיט לב המון העם שאינו יורד לעמקן של דברים:" ], [ "אה״ח כתוב במעשה פילגש בגבעה (שופטים כ״א) ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימין לאשה וכתיב אחרי השלום וישב בנימין בעת ההוא ויתנו להם נשים אשר היו מנשי יבש גלעד ולא מצאו להם כן וכתיב ויצוו את בני בנימין לאמר לכו וארבתם בכרמים וראיתם והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחולו׳ ויצאתם מן הכרמים וחטפת׳ לכם איש אשתו מבנות שילו וגו׳ והיה כי יבואו אבותם או אחיהם לריב אלינו ואמרנו אליהם חנונו אותם כי לא לקחנו איש אשתו במלחמה כי לא אתם נתתם להם כעת תאשמו ויעשו כן בני בנימין וגו׳. והבנת הפסוק כך הוא לפי מה שפירש רד״ק ז״ל לכו וחטפתם הנשים ואם יבואו אבותם או אחיהם לריב אלינו (אמרו זקני העדה) מפני שהסכמנו בחטיפתן נאמר להם חנונו אותם עזבו בעבורנו את בנותיכם בידם שהרי עיניכם הרואות שאין זה מנהגו של עולם שהאיש יקח ויחטוף אשה במלחמה לישא אותה אלא שזהו הכרח הבא עלינו שישובח ולא יגונה לפי שאינו מן הראוי שימחה שבט מישראל ואין לכם לחוש שמא עברתם על השבועה כי לא אתם נתתם להם בנותיכם לומר שכעת תאשמו, אלא הם חטפו אותן. הרי שעשו חילוק בחרם ואמרו אנחנו נשבענו שלא לתת להם נשים. אבל לא נשבענו שנעכב אותם מלחטוף. ולכאורה זו נראית הערמה ואעפ״כ לא מצינו שהש״ית נתרעם ולא הוכיחם על זה. אף אתה אמור למכחיש שכשם שהק״בה הסכים על החילוק שעשו בפילגש בגבעה בין נתינה לחטיפה שזו אסורה וזו מותרת. כך בענין הרבית בדרך זו אסר. ובדרך זו התיר:" ], [ "אה״כ מאן מוכח שבדרך זו רבית ובדרך זו אינו רבית:" ], [ "אה״ח חכמינו זכרונם לברכה:" ], [ "אה״כ הניחא לן שאנו מאמינים בדבריהם. אבל איך תשיב למכחישים להכריח להם שמ״ש חז״ל בענין רבית הוא קבלה ולא כפי אומר דעתם:" ], [ "אה״ח נראה לי שהיה די והותר במ״ש (לעיל סימן קל״ו) אך למען לא יתפאר המכחיש עלי לאמר ידי הושיעה לי אמשול לו משל אחר.", "ראובן הפיל תחנתו לפני שמעון שילוה לו אלף סלעים לזמן מה. והבטיח לו לפרעו בסוף זמנו באמת ובתמים. א״ל שמעון איני מכיר אותך כי לא ראיתיך מימי ולקחתי את ממוני אשר אספתי בזיעת אפי לבני ולבנותי ונתתי לאיש אשר לא ידעתיו ולא ראיתיו עד הנה. השיב לו ראובן רוב גדולי העיר מכירין אותי ויודעין שאני אדם כשר ונושא ונותן באמונה. א״ל שמעון יבואו ויעידו לפני טובי העיר שכינים דבריך ואני אעשה בקשתך. באו והעידו לפני שמעון כדבריו והוא הלוה לו מיד אלף סלעים. ובהגיע תור הפרעון פרע לשמעון כאשר דבר וכן עשה פעמים שלש. היצטרך שמעון לשאול לטובי העיר כפעם בפעם שמלוהו שהוא נאמן:" ], [ "אה״כ לא. מפני שכיון שהוחזק לאדם כשר לפעם א׳ הוחזק כשר לעולם. עד שיעשה איזה דבר אשר עליו איתרע חזקתיה:" ], [ "אה״ח והלא כבר הוכחתי (בויכוח שני סי׳ ו׳) שאי אפשר שחז״ל עשו חקים ודתות רעים להם ולעם וכל דברי ויכוח שני אינן אלא להורות שהם נאמנים ותמימים וכיון שהוחזקו לכך אין למכחיש להכריחני להביא ראיה על כל דין ודין שפירושם אמת. שהרי די במה שאנו רואים שלא חשו לפיקוח נפשם בתולדות שבת ולא להפסד ממון בטריפות. ובכן צריכין אנו להאמין מה שיאמרו בכל מכל כל. כי אין לאיש נחמד ויקר מגופו וממונו. וכתיב (איוב ב׳) וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו. וארז״ל (בפ׳ הרואה דף סא ע״ב) יש אדם שממונו חביב עליו מגופו:" ], [ "אה״כ באמת שזוהי טענה שאין עליה תשובה:" ], [ "אה״ח זאת ועוד אחרת יש אשר לא יוכלו המכחישים להמלט ממנה. והיינו שצריך שיודו בעל כרחן שהרבית הוא תחת סוג כי יפלא כי לא פורש בתורה. אלא נאמ׳ סתם (ויק׳ כ״ה) את כספך לא תתן לו בנשך וגו׳. וכן ככמה מקומות (סי׳ י״ח) ויחזקאל ג״כ דיבר ממנו והוא ג״כ לא פירשו א״כ לפי מה שהוכחתי (בויכוח שני סי׳ נ״ב והבאים אחריו) מוכרחים אנו מגזרת הכתוב להאמין פירוש חז״ל. ואין לשום אדם פה להשיב ולא מצח להרים ראש נגדם:" ], [ "אה״כ הנה אנחנו אומרים יום ויום די לא שלו ברייתא דרבי ישמעאל אומר בי״ג מדות התורה נדרשת. והנה הקראים מלעיגים עלינו באמרם שהמדות הללו המציאום חז״ל כדי לפרש התורה כפי רצונם ואין לחכמי מלכותי מה להשיב. לכן אחלי יכונו לפניך שתודיעני פירושן ותוכיח למכחישים שהן מיוסדות על אדני האמת המקובלת והסברא:" ], [ "אה״ח אין לחוש לערעור כשיש אויבים כדאיתא בפ׳ ואלו מגלחין (דף י״ח ע״ב) אויבים הוא דאסקיה לקלא. ולכן אדוני המלך אל תשים לב לדבריהם כי הבל המה כאשר אראך בע״ה:" ], [ "אה״כ יודע אני כי אין ממש בהם. אבל צר לי שאין לי להשיב:" ], [ "אה״ח אל תירא מפניהם כי עמנו אל. ובכן שמענה ואתה דע לך שרוב מה שלמדו חז״ל מי״ג מדות מקובל מסיני:" ], [ "אה״כ והלא אמרו התורה נדרשת ומשמע שבי״ג מדות הללו המציאו כמה דינים לא שערום ראשונים, כאשר ראיתי בספרא וספרי ומכילתא וש״ס ירושלמי ובבלי. ועוד למה אמרת רוב ולא אמרת כל:" ], [ "אה״ח כך נראה לכאורה אבל אינו כן בשום פנים אלא הדינים היו מקובלים ונוהגין בכל ישראל וחז״ל למדו אותם הדינים הידועים והנוהגין מק״ו. מג״ש. או מבנין אב וכו׳ והטעם שלא אמרתי כל לפי שאפשר שלמדו פירוש איזה עיקר שנשכח בא׳ מי״ג מדות:" ], [ "אה״כ כל זה חרוט על לוח לבי בעט ברזל בצפורן שמיר אבל איך אעשה להשקיט סערת גלי ים המכחישים:" ], [ "אה״ח עתה תראה כי ביד חזקה אשפיל שאון גליהם וכלה גרש אגרש אותם מפניך:" ], [ "אה״כ עשה והצלח וה׳ יהיה בעזרך:" ], [ "אה״ח אציגה נא לפניך פירוש הי״ג מדות. ותדע ותשכיל בבהירות שכלך אם הן כפי הסברא. ואתחיל מן:", "המדה הראשונה, קל וחומר, במדה הזאת נלמוד מקל לחמור ומחמור לקל וילפי לה ממרים דכתיב (במדבר י״ב) ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף. ואם בשביל אביה תכלם שבעת ימים שהוא כאין נגד השכינה כ״ש בשביל השכינה. הרי שלמדנו מאביה שהוא קל לשכינה שהוא דבר חמור, והי״ל לומר ק״ו לשכינה ארבעה עשר יום. אלא שיש לנו כלל הממעט כח הק״ו. והיינו דאמרינן דיו לבא מן הדין להיות כנדון:" ], [ "אה״כ הק״ו הוא ויכוח שכלי ודמיון וערך בין דבר לדבר שכל בעל שכל יקיש כך וכן עושין בעלי מלאכת ההגיון. אבל הדין מחליש כחו שהרי בק״ו של מרים בודאי שתשב מחוץ למחנה כל ימי חייה ויותר אם היה אפשר. כי כשם שאין ערך ודמיון בין האב לשכינה במהותם. כך אינו דין שיהיה ערך ודמיון ביניהם לענין העונש:" ], [ "אה״ח לפי דעתך היה צריך שמרים תשב מחוץ למחנה עד יום מותה מפני שחטאה להקב״ה שהוא בלתי בעל תכלית:" ], [ "אה״כ כך אמיתי. וכך נראה לי:" ], [ "אה״ח ישתבח ויתעלה שם יוצר הכל לעולם ועד שנתרצה בחסדו הגדול להדמות לאב בנידון זה. ואגב אורחיה למדנו לומר דיו. שהרי מרים לא נסגר׳ אלא ז׳ ימים. ומכאן אנו למדים לומר דיו בכל ק״ו שיבוא לידינו:" ], [ "אה״כ נצחתני בחוזק טענתך אהובי:" ], [ "אה״ח המדה השנית היא גזרה שוה פי׳ כשיש בתורה שתי תיבות אחת מפורשת ואחת סתומה אנו למדין לסתומה מהמפורשת כגון (ויקרא י״א) ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה. וכתיב (שם) ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא (סנהד׳ דכ״ט) מה להלן עשה בתה כבת בנה ובת בתה אף כאן עשה בתו כבת בנו ובת בתו וכו׳. ולמדו זה מדכתיב הכא והתם הנה:" ], [ "אה״כ איני מכחיש הדין אבל איני מבין אופן למודו. וכי משום דנאמר כאן הנה. ונאמר להלן הנה. ניתן שם חומרות האמורות כאן:" ], [ "אה״ח מה נפשך לומר בנידון הזה:" ], [ "אה״כ כמו שאמרו פעמים רבות בגמרא. כוותיך ולא מטעמיך דהיינו שהדין אמת. אבל לא מכח ראייתם מפני שאין לה רמז בפסוק:" ], [ "אה״ח וכי סלקא דעתך שרז״ל לא היו מבינים פשט הכתוב:" ], [ "אה״כ ח״ו. למי שאומר או סובר זה:" ], [ "אה״ח א״כ מה הועילו להוציא הכתוב מפשוטו ללמוד זה הדין. שהרי אין בג״ש לא חכמה ולא פלפול ולא יצא להם ממנו גדולה וכבוד. אלא ודאי צריך לומר בהכרח שנמסרה למשה מסיני כמ״ש אין אדם דן ל׳ש מעצמו אא׳׳כ קבלה מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני:" ], [ "אה״כ רואה אני את דבריך:" ], [ "אה״ח המדה השלישית בנין אב וכתוב א׳ דהיינו שהכתוב פי׳ במקום א׳ דבר אחד אנו מייחסין אותו דבר לכל הדומה לו כגון כתיב בחג הפסח (שמות י״ב) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. זהו בנין אב לכל הי״ט הדומין לפסח דהיינו שבועות ראש השנה וסכות. לומר שהוא הדין שמותר לבשל בהם. וכן אמרינן דכל מקום שנאמר דמיהם בם היינו סקילה. ובנין אב שלו (ויקרא כ׳) ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו באבן ירגמו אותם דמיהם בם:" ], [ "אה״כ זהו לימוד נאה מאד ומתיישב אל הסברא:" ], [ "אה״ח מבנין אב ושני כתובים. כגון במומי כהנים כתיב (ויקרא כ״א) או גבן או דק ולא הזכיר יבלת והזכירה במומי קרבנות. ואחז״ל בכל מקום שמזכיר מום סתם אתה נותן עליו מומי אדם ומומי בהמה:" ], [ "אה״כ גם זה לימוד מתקבל לפי שכיון שנאמר מום באדם ובבהמה כל מין מום פוסל בשניהם אע״פ שאינו מפורש בו:" ], [ "אה״ח המדה הרביעית היא. כלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט. כגון (ויקרא א׳) מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם. בהמה כלל לפי שהחיה בכלל בהמה שנאמר (דברים י״ד) זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים וגו׳ איל וצבי ויחמור וגו׳ מן הבקר ומן הצאן פרט שממעט חיה ואין בכלל אלא מה שבפרט. א״כ בהמה דוקא לאפוקי חיה:", "המדה החמישית פרט וכלל כגון (דברים כ״ב) לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים וגו׳ השב תשיבם לאחיך. וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך וגו׳. שור ושה חמור ושלמה פרט. אבדה כלל דרבי כל מילי:", "המדה הששית כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט. כגון (שמות כ״ב) כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וגונב מבית האיש וגו׳. אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלהים (וישבע) אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה, על כל דבר פשע כלל. על שור על חמור על שה על שלמה פרט. על כל אבדה כלל. מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון. אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון:", "המדה השביעית מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל כגון (במדבר ד׳) פקוד כל בכור זכר לבני ישראל מבן חדש ומעלה וגו, בכור כלל. זכר פרט. אלו נאמר בכור ולא נאמר זכר הייתי אומר אפי׳ נקבה בכורה במשמע. בא הפרט זכר ומיעט נקבות. ואם נאמר זכר ולא נאמר בכור הייתי אומר כל זכר אפילו שאינו בכור לכך נאמר. בכור זכר. בכור הוא כלל הצריך לזכר שהוא פרט:", "המדה השמינית וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. כגון (ויקרא כ׳) איש איש מבית ישראל. אשר יתן מזרעו למולך מות יומת עם הארץ ירגמוהו באבן. מולך בכלל עו״ג היה. ולמה יצא. להקיש אליה ולומר מה מולך בסקילה אף כל ע״ג בסקילה:", "המדה התשיעית כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טוען אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר כגון (שמות כ״א) מכה, איש ומת מות יומת. שומע אני בין שוגג בין מזיד תלמוד לומר (דברים י״ט) וזה דבר הרוצח אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת. דבר שהיה בכלל היינו רוצח שהיה בכלל מכה איש. ויצא לטעון טוען אחר שהוא כענינו דהיינו רציחה. יצא להקל על הרוצח שוגג בערי מקלט:", "המדה העשירית כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טוען אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר כגון כתיב (דברים ט״ו) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובשנה השביעית תשלחנו חפשי מעמך. הקיש עברי לעבריה מה עברי יוצא בשש אף עבריה כן אבל מצינו דאמר הכתוב במקום אחר. (שמות כ״א) כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובזכר משתעי קרא. ובנקבה כתיב (שם) וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים ואיכא בינייהו טובא דעבד יצא בשש. אבל אמה יכולה לצאת קודם שש במיתת האדון ובסימנין נמצא שהאמה יצאה מכלל ועבדך שש שנים להקל לפי שיכולה לצאת קודם שש במיתת האדון ובסימנין מה שא״כ בעבד. ולהחמיר לפי שאם האדון או בנו ייעדנה אינה יכולה למאן וצריך שתנשא:", "המדה האחת עשרה כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש כגון (ויקרא כב) וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש. וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו. יליד ביתו כלל ובין בתולות ובין נשואות במשמע. ויצא לידון בדבר חדש דכתיב (ויקרא כב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל. אי אתה יכול להחזירה לכלל דהיינו להיתר הראשון אעפ״י שמת בעלה עד שיחזירנה הכתוב בפירוש והרי החזיר׳ דכתיב (שם) ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וגו׳ מלחם אביה תאכל:", "המדה השתים עשרה. דבר הלמד מענינו. ודבר הלמד מסופו. כגון (שמות י״ז) אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. שהכונה לומר שאל יצאו ללקוט המן לפי שזה הציווי בא עליו לא שלא ילכו לטייל בשבת או שלא יזוזו ממקומם. וכן מה שנא׳ בכ״ג (ויקרא כ״א) ומן המקדש לא יצא היינו ליטמא למת. ודבר הלמד מסופו. כגון (שם י״ח) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה. שומע אני כל קרובות במשמע. ת״ל (שם) ערות אחותך וגו׳ ערות בת בנך וגו׳ אלו אסורות והשאר מותרות:", "המדה השלש עשרה. שני כתובים המכחישים זה את זה. עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם. כגון נאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ דמשמע שמים תחלה. ונאמר (בראשית ב׳) ביום עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים. דמשמע ארץ תחלה. בא הכתוב השלישי והכריע שנ׳ (ישעיה מ״א) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני עליהם יעמדו יחדיו:" ], [ "אה״כ עתה ידעתי כי אי אפשר להבין התורה בשלמות בלי י״ג מדות הללו וידעתי ג״כ שנכונה דברת במה שאמרת שלא כל מה שנראה לנו שחידשוהו חכמים הוא חדש ממש. לפי שיש כמה וכמה דינים הנלמדים בי״ג מדות שצריך בהכרח שיהיו נוהגין בישראל מיד אחר מתן תורה:" ], [ "אה״ח כך הוא באמת אדוני המלך. ואילו היה לי פנאי הייתי מאריך ומביא עוד חבילות חבילות של ראיות. אבל בטחתי בזכות שכלך ובדקות עיונך כי רב הוא ואם דברי מעטים אתה תוסיף עליהם כהמה וכהמה:" ], [ "אה״כ ראה ראיתי שאילולא הי״ג מדות אבדה תקותנו מלהבין התורה והמצות ולא יהיו בידינו אלא הלכות רופפות. כי הא דמומי אדם ומום בהמה אם לא שע״י כלל בנין אב ושני כתובים פרשוה חכמי׳. שכיון שנ׳ מום סתם בזה ובזה צריך ליתן את של זה בזה היינו פוסחים על שתי הסעיפים בלתי שנדע אם יבלת הנאמרה בבהמה ישנה ג׳׳כ באדם או לא:" ], [ "אה״ח עליך נאמר (משלי ט׳) תן לחכם ויחכם עוד:" ], [ "אה״כ ולא עוד אלא שהפירוש הוא מתיישב על הלב ואין בו שמץ דרש אלא פירוש הדברים כפשוטן:" ], [ "אה״ח ומה תאמר על כלל ופרט. פרט וכלל. ועל כל שאר המדות:" ], [ "אה״כ כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת ולכן חמסי על אנשים אשר רוח בם המלעיגים על דברי חז״ל. שאילו היו שוקלים דבריהם במאזני השכל ימצאו שהם אמת וצדקו יחדיו, אבל אינם רוצים להעמיק בם ולא לחקור טעמיהם. ולכן בבלי דעת מלין יכבירו על שלומי אמוני ישראל רבותינו שומרי תורה שבע״פ שניתנה למשה בסיני ואילו ילכו אל חכם חרשי׳ ונבון לחש ויערכו לפניו ספקותיהם היה מטעים להם דבריהם ויכירו וידעו שאינן אלא תורת ה׳ תמימה משיבת נפש שאפי׳ שיחתן צריכה תלמוד:" ], [ "אה״ח ברוך ה׳ אלהי ישראל אשר הנחנו בדרך אמת:" ], [ "אה״כ אמן ואמן. והנה פתחתיך היום מן האזקים אשר אסרתיך באורך דבורי ועתה לך לשלום לביתך כי נטו צללי ערב וה׳ ישמור צאתך ובואך:" ], [ "אה״ח כן יעשה ה׳ הנותן ליעף כח:" ] ], "Fourth Dialogue": [ [ "יוכיח שחז״ל בקיאים בכל החכמו׳ והיתרון הגדול שיש להם על הפילוסופים אפי׳ במחלוקת", "אה״כ אמש זמותי נתקו ומורשי לבבי נדדו שנתי מעיני כי השקט לא יכולתי מרוח סועה מסער המחלוקות. יען שמעה אזני ותבן לה שיש בינינו שתי כתות מנגדות זו לזו על דבר החכמות שקורין חצוניות. זאת אומרת שאאע״ה היה בקי בהן בכלליהן ובפרטיהן ובכל חילוקיהן. ושהוא לימדן בארץ כשדים ובמצרים ומשם נתפשטו בכל העולם וזאת אומרת שלא באלה חלק יעקב כי הבל המה מחשבות אדם ותחבולותיו. ולפי דעתי זאת היא הסברא הנבחרת כי הנני רואה מ״ש בס׳ הכוזרי הח״ד יהודה הלוי זצוק״ל (בויכוח א׳ סי׳ ע״ו). וז״ל על הפילוסופים. אמר הכוזרי. אני רואה שהתעונו בשמות האלה ושמונו משתפים עם הבורא באמרם הטבע חכם פועל ואפשר בורא על טעם דבריהם. והחבר הודה לדבריו ואמר כן הוא. ובפרק חלק (דף ק׳ רע״א) אר״ע אף הקורא בספרי׳ החצונים אין לו חלק לעה״ב. ואמרי׳ שם בגמרא בספרי מינין רב יוסף אמר אפי׳ בספר בן סירא אסור למקרי ופירש״י ז״ל (ספרי מינין. צדוקים. בן סירא שיש בו דברי הבאי ובא עליה לידי ביטול) והרב ר״ע מברטנורה פירש (ספרים חצונים כגון ספרי ארס״טו היוני וחביריו ובכלל זה הקורא בס׳ דברי הימים של עו״ג ובשירים של עגבים ודברי חשק שאין בהם חכמה ולא תועלת אלא איבוד זמן בלבד) עכ״ד. ובסוף מס׳ סוטה אמרו ארור אדם שילמד את בנו חכמת יונית. וכן סמוך לסוף פרק מרובה (דף ס״ד ע״ב) ובמנוחת ר״פ ר׳ ישמעאל:", "והרב הגדול הרשב״א ז״ל עם ל״ה חכמים גזרו חרם בברצ״ילינא על הלומד ומלמד ספרי היונים אשר חיברו בחכמת הטבע וחכמת האלהות בין בלשונם בין שהועתקו ללשון אחר ככתוב בשו״ת שלו (תט״ו תי״ו תי״ז). הרי לך בגזרת עירין ובמאמר קדישין ראשונים ואחרונים שאסור ללמוד וללמד חכמת יונית. ומה שצוה ר״א בשעת פטירתו לתלמידיו (תפלת השחר דף כ״ח ע״ב) מנעו בניכם מן ההגיון יש מפרשים דהיינו לוגי״קא ולפ״ז אין ספק שלא ידעו החכמות ולא הכירום ולא העלו את שמותן על שפתיהם. ואני מבקש ממך מה השנאה הזאת ומה שמץ דבר רע נמצא בהן נגד תורתנו הקדושה והתמימה:" ], [ "אה״ח אני אשיבך מלין על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. דע אדוני המלך כי חלילה חלילה לחכמי ישראל לברוח ולהבריח את עם ישראל מהחכמות הצריכות לישוב העולם. שהם ז״ל לא אסרו אלא ספרים המביאים לידי מינות או זנות או בטל׳ המביאה לידי שעמום. אדרבא החכמות מצור ישראל נוקרו וממי יהודה יצאו כאשר אוכיח בע״ה:", "שהרי מסי׳ ל״ח של איוב עד סי׳ מ״ב השי״ת מתפאר ומתנשא בבריותיו ושואל לאיוב על הארץ (שם ל״ח) הגד אם ידעת כולה. ומראה לו גודל חכמתו ועצום יכולתו בשומו לים חקו. ודבר על האור ועל הטל ועל המטר על העבים ועל הככבים על החיו׳ ועל העופות ועל הבהמות וזהו עצמו נושא הפילוסו״פיא וכתוב הדר הוא על שלמה המלך (מלכים א׳ ה׳) וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים. ור״ל שהודיע טבעם ומזגם וסגולתם ורפואתם. ומי יתן והיו בידינו ספריו שנאבדו מרוב גליותינו וטלטולינו ובכן לא היינו צריכים להספיק בילדי נכרים וכיון שחכמת אלהי׳ בקרבו והכתוב משבחו שדיבר מחכמת הטבע צריך לומר בהכרח שכל מה שדבר הי׳ אמת וצדק דאי לא תימא הכי הכי יעלה על דעתך שהכתוב ישעה על דברי שקר וחלומות והבלים ומשבחו עליהם ח״ו. אלא ודאי שלא דבר בהשערה בעלמא כדרך הפילוסופים אלא במופת חותך באופן שלא יהי׳ מי שיוכל להכחיש דבריו:", "ועל הקורא בספרי׳ החצונים שפירש הרב ברטנורה ז׳״ל שהם ספרי ארס״טו וחבריו. בקשתי לו חבר ולא מצאתי. שהרי רש״י ז״ל לא פירש אלא ספרי מינין. ועל מ״ש ארור שילמד את בנו חכמת יונית. היינו שהיו מדברי׳ ברמיזות כמו שפירשו רש״י והרב ברטנורה שם: ועל החרם שהטילו הרשב״א והחכמים הבאים על החתום יש לך לדעת שגזרו שלא ללמד וללמוד לפחות מבן כ״ה שנה. ושאלות וקללות החרם לא ימשכו אלא חמשים שנה ובסופם יהיו שביתין שביקין לא שרירין ולא קיימין. ואם דעת הרשב״א וסיעתו היתה שספרים החצונים היו ספרי ארס״טו כדפי׳ הרב ברטנורה לא היה מגביל זמן לאיסורם ולא לשנות המלמדים והתלמידים. דה״ל מבטל תקנת ר״ע ובית דינו. וק״ל דאין בית דין יכול לבטל דברי ב״ד חבידו אא״כ היה גדול ממנו בחכמה ובמנין ובודאי שלא עלה מעולם על דעת הרשב״א וסיעת מרחמוהי לבטל דברי הקדוש רבי עקיבא ובית דינו כי רב הוא ומגדולי התנאים:", "זאת ועוד כי זהו דעת המקובלים. שהרי הח״ר אברהם כהן איר״ירה אשר יצק מים ע״י כמהור״ר ישראל סרוג שהיה מתלמידיו של האר״י זל״הה הכתוב בפתח ספרו שער השמים אשר חבר בלשון ספרדי והועתק לל״הק מהחכם השלם כמוה״רר יצחק אבוהב זל״הה ריש מתא וריש מתיבתא בק״ק אמשטרדם יע״א) מילא ספרו הנ״ל על כל גדותיו מראיות וסברות הפילוסופים חדשים וגם ישנים. ואלה שמותם על סדר האלפא ביתא. אביס״ינא, אביר״ואיש. אמו״ניאו. אריסטו״טלוס דיאוני״סיאו אריאופא״גיטא. טומ״אש די אק״וינו. יאמ״בליקו. מאג״ינו. מרס״יליאו פיצ״ינו. סיר״יאנו, סקאלי״גירו, פאט״ריציו פור״פיריאו, פי״קו מיראנד״ולאנו, פלו״טינו. פלט״ון, פרוק״לו, קאר״דאנו, קלא״ויו, ואין פרק ואין דף ואין עמוד אשר לא ישא את שמותם על שפתיו. והוא ז״ל כתב במאמר ב׳ סוף פ״ו וז״ל. תביט ותראה כי הרב רמ״ק ישתמש מהטענות הפילוסופיות לקיים ולהעמיד האמת המקובלת. כאשר אנכי עושה עם מאמרי פל״טון והנמשכים אחריו במה שיאמת האמת המקובלת, ע״כ:", "וזהו ג״כ סברת הרמב״ם ז״ל שכתב בפי׳ המשנה, (פ׳ שואל אדם משנה א׳) דאסור לקרות בשבת אפילו בדברי חכמות. הא בחול מותר והביאו מוהרי״ק (ה׳ שבת סי׳ ס״ז י״ז) בב״י ובש״ע:", "הנה הנם גדולי וגאוני עולם שלא הבינו ספרים החצונים כר״ע מברטנורה. אלא שכונת ר׳ עקיבא היתה לאיסור ספר מינות והבאי וזנות ובספרי מינות נמי לא אמרו אלא לע״ה. אבל לחכמים מותר כל מה שצריך משום ודע מה שתשיב לאפיקורוס:" ], [ "אה״כ הדרי בי מקמייתא, והנה אנכי עמך. אך מה תשיבני על דברי המלך הכוזרי והחבר הראשון. שמדבריהם משמע שנוסדו יחד על הפילוסופיא והפילוסופים:" ], [ "אה״ח כל איש אשר הוא בעל חכמה אחת וידבר ממנה עד מקום שידו מגעת אחר אשר דרש וחקר תוכן עניניה עיקריה וגדריה. תנאיה וחילוקיה כלליה ופרטיה כאשר הם, לפי שכלו יהולל מכל שומעיו. אמנם אם עובר תחומי החכמה ההיא הנודעת לו. ונכנס בגבול חכמה אחרת אשר אין לו בה חלק ונחלה. ימשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה ויהיה שחוק לכל יודעיו ושומעיו. זהו שאירע לפילוסוף הטבעי של הכוזרי מפני שרצה ליכנס בתחום הפילוסוף האלקי. שמגמת הפילוסוף הטבעי (הוא הבריה), ומגמת האלהי הוא הבורא (והבריה הוא טבע פרטי מוטבע ומתפעל). אמנם הבורא ישתבח ויתעלה שמו הוא (הטבע המטביע הכללי) הפועל בחכמתו ויכלתו בלתי בעל תכלית. וכששואלין לפילוסיף הטבעי מה הוא בריה. יוכל לומר זה או זה כפי מה שהשיג בדעתו ובחקירתו. אבל כששואלים ממנו מי ברא החומר והצורה ומי יצרם ומי הכינם וכח מי ינידם יען אשר לא ראה מאורי החכמה האלהית ולא נגלו לו עיקרי תורתנו הקדושה והתמימה. יחוג וינוע כאניה סוערת בלב ים המבוכ׳ ויחתור במשוטות שכלו הקצר להמלט אל מחוז יתארה במחוגת השערתו המעוותת. ויעשה כתבנית מלך יושב על כסא הממשלה ובכן לנוס מפחת הסכלות ילכד בפח המינות רחמנא ליצלן. אבל האלהי יאמר ויכריז שהסבה הראשונה ה׳ אלהינו ה׳ אחד יתברך ויתעלה שמו הוא לבדו הבורא הוא היוצר ואין אדר זולתו כדכתיב (דברים ד׳) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד וכתיב [שם] אתה הראת לדעת כי ה׳ הוא האלהים אין עוד מלבדו. וכשידע האלהי זה העיקר ישמח לבו ויגל כבודו וישקטו רעיוניו וינוחו סעיפיו כי כבר הגיע אל עילת כל העילות וסיבת כל הסבות אלהי עולם ה׳ ברוך הוא וברוך שמו וברוך זכרו לעולמי עד. כל זה נעלם מהפילוסוף הטבעי ולכן כשרצה לדבר מהבורא המציא דברים אשר לא כן. רוח יזרע וסופתה יקצור והיה למשל ולשנינה למלך ולחכם. ואלו היה מדבר מהבריה בלבד אפשר שיאמינו דבריו או לא. אבל בודאי שלא היו מלעיגים עליו אף שתהיה חכמתו לעיניהם כבלי מדע:" ], [ "אה״כ אודה ולא אבוש שתעיתי במה שחשבתי שחז״ל היו מואסים כל החכמות שקורין חצוניות:" ], [ "אה״ח ולמה אדוני המלך חשבת כזאת על עם ה׳ הנקרא מאת אלהיו חכם ונבון. אדרבא אוכיח לעיני כל חי בראיות ברורות שאין מי שיוכל לערער ולפקפק עליהן שמקור החכמות מאתנו יצא ושתורתנו הקדושה כוללת את כולן:" ], [ "אה״כ כך שמעתי מפי רבים של בני עמנו:" ], [ "אה״ח כך מרגלא בפומיה של המון העם וכך הוא באמת ועתה הסכת ושמע ואשמיעך קשט דברי אמת. וראשונה אוכיח לתורה שבכתב ואח״כ לתורה שבעל פה:", "כשהחכמות חדשות מקרוב באו. לאיברופ׳ כבר היו לעולמים לאומתנו כאשר תראה מהמליצה (אשר היא מצודים וחרמים לחפוש לב האדם ולהכריחהו למה שירצה המליץ). וזה יעשה בדרכים שונים בצורות הלציות ראשונה בהעתיק דבר מטבעו למה שאינו טבעו. וזאת הצורה תמצא בשירת הים שנא׳ בה (שמות ט״ו) תבלעמו ארץ. הרי שמייחס לה פה לאכול וגרון לבלוע. וכן (דברים ל״ב) האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי עשה לשמים ולארץ כאילו היה להם אזנים. ב׳ שמזכיר החלק בעד הכל כגון (שמות טו) סוס ורוכבו רמה בים. שכוונתו לומר כל הסוסים וכל הרוכבים. או הכל בעד החלק. וכגון (שם י״ד) וינער ה׳ את מצרים בתוך הים. ובודאי שנשארו במצרים טף ונשים וחולים וזקנים. ג׳ צורת הגוזמא כגון (מלכים א׳) ותבקע הארץ בקולם (ישעי׳ א׳) שמעו דבר ה׳ קציני סדום, שלרוב רשעתם מדמה אותם לסדום ועמורה. ד׳ צורת השם כגון (שמות ט״ו) אמר אויב ארדוף אשיג שרומז על המצריים. וכן בישעיה אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו (ישעיה ה׳) והנביא עצמו פירשו במ״ש (שם) כי כרם ה׳ צבאות בית ישראל. ה׳ אריכות ההלצה וכפל הענין במלות שונות כגון (שם) אין עיף ואין כושל בו לא ינום ולא יישן ולא נפתח אזור חלציו ולא נתק שרוך נעליו. אשר חציו שנונים וכל קשתותיו דרוכות וגו׳. הלא ידעת אם לא שמעת שהיונים מתפארים שאפל״טון ואריסט״וטילוס והמליץ דימוס״טינוש היו אבות המליצה ביון. וכן הרומיים משתבחים ביוני״ס הקיסר בציצ״ירון קואינט״יליאנו ואורט״ינסיו ואחרים. והנה היונים המליצים הנ״ל היו בתחלת בית שני והרומיים קרוב לק״ך שנה קודם חרבנו. והנך רואה שהמליצה שנראית חדשה ליונים כבר נודעה למרע״ה ולעם בני ישראל אלף שנים קודם היונים. וקרוב לאלף ושלש מאות קודם הרומיים בכל כלליה ופרטיה. הלא נראית חוזק ותוקף המליצה בישראל משירת הים ושירת האזינו. משירת דבורה וברק. משירת דוד ותהלותיו. משירת חזקיהו בחלותו ויחי מחליו. משירת יונה ממעי הדגה. מצוף דבש אמרי נועם הנביא ישעיהו. וקצת מקומות של ירמיהו. ורוב תרי עשר. מה מתוק מדבש נחמתם, ומה עז מגערת תוכחתם. ומה צח מצחות לשונם:" ], [ "אה״כ יברכך האל משמי עלי׳ כי שמחתני בעוצ׳ טענותיך ובאמתת ראיותיך:" ], [ "אה״ח אם לא הייתי ירא מהאריכות הייתי מוצא ופורט כל כללי המליצה במקרא. אמנם מפיל אני תחנתי לפניך שתסתפק באלה יען מהאמור תבין לשאינו אמור:" ], [ "אה״כ אל תטריח עצמך עוד במליצה כי די והותר מה שהבאת. אמנם הואל ושא דגל ראיותיך על חכמות אחרות:" ], [ "אה״ח הגיאוג״ראפיאה (ר״ל ציור הארץ) נודעת לאבותינו מימי קדם שהרי בס׳ במדבר (סי׳ ל״ד) צייר מרע״ה כל ארץ ישראל בכלל עם תחומיה וגבולותיה לארבע רוחות העולם ועדין לא באו לארץ. וביהושע מתחלת סי׳ י״ג עד רוב שאר ספרו מצינו ארץ ישראל נחלקת לחלקים ולחלקי חלקים של מדינות כרכים ועיירות וכפרים הרים וגבעות וימים ונהרות ומעינות:", "ותחתיה תעמוד חכמת הגיאומ״יטריאה (ר״ל מדת הארץ) בהכרח מפני שאם נפל בדרך משל קרקע למשפחת החנוכי למטה ראובן של ד׳ מילין מרובע בערבה ונפל חבל למשפחת הפלואי שהיא שוה במספר נוחלין. הר שיש בריבוע ראשו ארבע מילין ג״כ בודאי שחלק פלוא מרובה מחלק חנוך מפני שבמשור לא יהי׳ אלא (ששה) אחד של ארבע מילין אבל בהר אם יהי׳ מתמר ועולה בכל צדדיו מעט מעט ועל ראשו מישור רבוע של ארבע מילין נמצא שיש לפלוא כל שיפוע ההר לארבע רוחות העולם יותר ממה שראוי לו ונמצא חנוך מפסיד. צריך א״כ שע״י חכמת הגיאומ״יטריאה יהיה המישור לעקוב והרכסים לבקעה להשוות החלקים כפי מספר הנוחלי׳ והנה ביון החכמה הזאת לא נכתבה בטילוא״ה על ספר עד שקם אייק״לידיש בימי פל״טון הנ״ל:", "עוד צריך שידעו סגולות וחילוקי האדמה כי יש קרקע יפה לחטים. ויש יפה לגפנים. ויש יפה לזתים ומהיכן למדו כל זה והם היו במדבר שמם מ׳ שנה שכולו חול. אלא ודאי צריך לומר שידעו כל החכמות הללו ואחרות הנמשכות מהן ומה תאמר מהמלאכות אשר רובן יצאו מחלצי הלימודיות. שא עיניך וראה מה שכתוב בספר התורה על בצלאל ואהליאב. ועל בית המקדש של שלמה על תפארת בנינו ועל מדת כליו:" ], [ "אה״כ למה תדבר עוד דבריך אין ראיה מהחכמות הללו לחכמת ישראל. כי מה שכתבו משה ויהושע מן הארץ היה ע״פ ה׳ וכן על המשכן כתוב בפירוש (שמות כ״ה) וראה ועשה כתכניתם אשר אתה מראה בהר. ועל בנין בית המקדש דוד עצמו אמר (ד״ה א׳ כ״ח) הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל כל מלאכת התבנית. ואם חילוק א״י וצורת המשכן והמקדש וכליהם היו ע״פ ה׳ אין לנו לפאר עצמנו במה שאינו שלנו:" ], [ "אה״ח א״כ אין לשבח חכמת שלמה משום שנא׳ (מלכים א׳ ה׳) וה׳ נתן חכמה לשלמה וא״ת הכי נמי אשאלך והודיעני למה משבחו הכתוב במעשה שתים נשים זונות. ולמה מפארו (שם ד׳) ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם וגו׳ ויחכם מכל אדם. ולמה כתב על מלכת שבא ותרא את חכמת שלמה ולא הי׳ בה עוד רוח. וכי סלקא דעתך שהדין נותן שנשבח הפילוסופיא שאפשר שכל חכמתם אינה אלא שקר וכזב והבל וריק. ולא נשבח נביאי ומלכי ישראל שהיו למודי ה׳:" ], [ "אה״כ בי אדני אל נא תשת עלי חטאת אשר נואלתי ואשר חטאתי:" ], [ "אה״ח וסר עונך וחטאתך תכופר. כי כוונתך לשמים לייחס החכמה והמדע לה׳ לבדו:" ], [ "אה״כ ירדת לעומק דעתי. ועתה נא בלשון בקשה אל תבהל ברוחך להביא עוד ראיו׳ שכל החכמות נכללו בתורה שכיון שכ״ע מודו שהקב״ה נתן תורה לישראל ושהוא ישתבח ויתעלה שמו החכמה עצמה. נמצא שאתה מטריח עצמך ללא צורך כי הכל יודוך יאמרו לך שהדין עמך ובכן טוב להביא ראיות על חכמת חז״ל יען יש מבזין דבריהם ומלעיגים עליה׳ ויחפאו דברים אשר לא כן על קבלתם ועל חכמתם:" ], [ "אה״ח יהי כדבריך. גלוי וידוע לכל יודעי דעת ומביני מדע שהחכמות והמלאכות עלו לרום גבהן בדור הזה באיבר״ופה במצות מלכיה ושריה שכל א׳ וא׳ מבקש ומשתדל שיהיו במלכותו ובממשלתו חכמים רבים ונכבדים שיחפשו במצפוני ובחדרי הטבע ויחפרוהו ממטמוני קרבו לגלות אוצרותיו. ובין המבקשים והמחפשים האלו הנה הנם יודעי מלאכת הניתוח אשר השיגו בה סודות הרבה לא שערום ראשונים והעמידו המלאכה הזאת על תלה בין בגידים. בין בעורקים השוכבים. בין בדופקים. בין במימיים. ובין בעצבים. ברוב עיונם ובשקידותם והתמדתם ודקות שכלם. לפי שמגמתם היא הרפואה אינם דורשים וחוקרים אלא מה שצריך לה. וכשרואין חוטין דקין שקורין שעריים (קאפיל״אריש בלע״ז) מפני שדומין לחוט השערה מרוב דקותם. מושכין את ידיהם מהם כי באמת לא יש בהם אלא טורח גדול ועצום בלי שום תועלת למבוקשם, אבל חכמי ישראל שמגמתם הרחקת האיסור נכנסו יותר ויותר לפני ולפנים בהיכל המלאכה הזאת וגילו לנו חוטים שעריים אין מספר קצתן אסורים משום דם קצתן משום חלב וקצתן משו׳ גיד הנש׳. (עי״ד ה׳ קל״ב ס״ד י״א) שהרי אמרו על חוטין שבטחול. כיצד משרש אחריה׳ בתחלה נוטל את ראש הגיד שבתוך הטחול ומושך אותו ונמשכין עמו ג׳ חוטין שבתוכו ויזהר שלא יפסוק שום חוט מהם. ואם נפסק ישרש אחריו ויעלנו. (שם סעיף י״ג) חוטין שבעוקץ אסורין והן חמשה. ג׳ מימין וב׳ משמאל. הג׳ מימין כל א׳ מתפצל לשנים שנים והב׳ שבשמאל כל א׳ מהם מתפצל לג׳ ג׳, וראשו האחד מחובר לשדרה וראשי הפיצולין נדבקין תחת החזה בראש הצלעות ואותן ראשי הפיצולין מצויין בחצי הבהמה שלפנים וצריך ליזהר לחטט אחריהן. כל אלו אסורין משום חלב. ואלו אסורין משום דם (שם סי׳ ס״ה סעיף א׳) חוטין שביד ושבכתף וחוט הארוך שאצל החזה מבפנים ושבלחיים התחתון שבצד הלשון מכאן ומכאן ובלשון ובצואר וחוטי הלב וחוטי העוקץ וחוטי הדקין שהם בתוך שומן הדקין כמו בית עכביש מסובכין זה בזה וקרום שעל המוח שבקדקד וכו׳ וקרום שעל ביצי זכר לאחר שלשים יום ללידתו. וגיד הנשה שני גידין הן א׳ פנימי סמוך לעצם וא׳ חיצון סמוך לבשר ושניהם אסורין בין בירך של ימין בין בשל שמאל ושניהם אסורין וצריך לחטט אחריהן וקנוקנות שבשניהם אסורים מדבריהם. הרי שהיו בקיאין בכל חילוקי מלאכת הניתוח בכל עיון ופרטות והיו מכירין בה כל הדקות הצריך בה למגמתם דהיינו הרחקת האיסור:" ], [ "אה״כ יש לי עליך שתי קושיות עצומות. א׳ דכולה בחדא מחתא מחתית להו דאורייתא ודרבנן. ב׳ שהמנתחים האחרונים כבר השיגו כל מה שידעו חז״ל בניתוח. ואם כן היכן הוא יתרון חז״ל על המנתחים:" ], [ "אה״ח אין כאן מקום לקושיתך שכל מגמת ראיותי אינן אלא להוכיח שחז״ל היו בקיאין וזריזין במלאכת הניתוח כיון שהיו מנקרין חוטים דקין ורבים האסורים משום חלב ומשום דם ומשום גיד. הלכך מה לי אם אסורין מדאורייתא או מדרבנן. ולמה לי לחלק בין הא להא כיון שלא יצא מהחילוק שום תועלת לענינינו. ואף שהייתי מודה שהאחרונים השיגו בדורות האלו מה שהשיגו חז״ל. הנה יש לחכמינו יתרון קדימת אלף ות״ק שנה בודאי שידעו מה שלא ידעו האחרונים עד עכשיו:" ], [ "אה״כ נצחתני בתירוצך אמנם גם אני לא אחשוך פי ואומרה אליך שהיה לך לייחס איסורם אל קבלת משה מסיני זה יותר משלש אלפים שנה:" ], [ "אה״ח אם הייתי מדבר עם מאמיני הקבלה כמוך הייתי מייחס איסורם אל סיני. אבל אני מדבר עם המכחישים ולכן לא טענתי אלא טענת אלף ות״ק שנה לפי שהוא זמן המשנה בקירוב יען לא יוכלו להכחיש שכל אלו הדינים לא נכתבו במשנה ובתלמוד:" ], [ "אה״כ באיזה זמן נאסרו קצת דברי׳ אשר נאמר עליהם ישראל קדושים הם ונהגו בהן איסור:" ], [ "אה״ח אל אלהים ה׳ הוא יודע. אמנם ישראל לא ידע כי לא נמצא כתוב בספר:" ], [ "אה״כ ולמה לא העלום בספר הזכרונות:" ], [ "אה״ח ברעה אשר מצא את בני עמנו כששכחו פירוש קצת עיקרי הדינים שכחו ג״כ מי הם החכמים שגזרו זה או זה. אבל בודאי שהדברים עתיקים. וסימן לדבר שהתלמוד מלא על כל גדותיו מתנאים ואמוראים שחולקים אם דבר זה הוא מדאורייתא או מדרבנן כידוע אפילו למתחיל בתלמוד:" ], [ "אה״כ זהו סימן מובהק שצדקת במה שטענת שהדברים משנים קדמוניות:" ], [ "אה״ח במספר איברי האדם יש קצת הפרש בין חז״ל והמנתחים. וכן במספר העצמו׳. אבל אין לחוש להפריש המנין יען איש לדרכו פנו בלי שיכחישו זה את זה כאשר יורה בנקלה הבקי בהלכות טומאת מת ובמלאכת הניתוח והיינו לפי שמגמת המתנחים היא לידע איברי האדם לענין רפואה ומגמת חז״ל היא לענין טומאת מת. ולכן גדר האבר לפי עיקריהם הוא כשהוא שלם עם בשר וגידין ועצמות ואז מטמא במגע ובמשא ובאהל כמת שלם. ולכן גזרו אומר (אהלות סוף פ״א) שרמ״ח איברים יש באדם ל׳ בפיסת הרגל ששה בכל אצבע. ודע שאעפ״י שחז״ל מונין ששה בכל אצבע בין באצבעות הידים בין באצבעות הרגלים, ולכן נמצאו שלשים בפיסת היד ושלשים בפיסת הרגל לפי מנינם כדאיתא שם במשנה. ולפי הרופאים אינם אלא ט״ו באצבעות היד וי״ד באצבעות הרגלים לא פליגי אהדדי. כי מה שראו אלו ראו אלו. אלא שחז״ל מתחילין מניינן מפרק הזרוע. ובכן כ{ל}לו במנינם כף היד ועצמותיה ומצאו מספר שלשים. אבל הרופאים אינן מונין אלא העצמות שבאצבעות דוקא ועצמות של פיסת היד והרגל מונין אותן לבד. ויהי׳ כלל גדול זה בידך שלא תקשה מאלו לאלו. וכל א׳ על מקומו יבא בשלום:" ], [ "אה״כ בצדק ובמשפט כל בני ישראל מתאבקים בעפר רגלי חז״ל. ומאמינים שדבריה׳ דברי אלהים חיים כי לפי מה שהוכחת בניתוח. אין מי שיוכל לערער על אמתתו:" ], [ "אה״ח במעשה הקרבנות יש להסתכל בחכמתם כי מלבד שינוי ורוב העבודות וההקטרו׳ היה להם לבקר כל בהמה לראות אם היתה ראויה למזבח לפי שיש ע״ג מומין שבא׳ מהם נפסלת. ויש ביניהם שצריך נגר ובר נגר להכירם ככתוב (בה׳ איסורי מזבח פ״כ) בהרמב״ם:" ], [ "אה״כ אין ספק שידם בכל החכמות ושעסקו מחשבותיהם בהנה אבל קשה לי איך היה להם זמן להיות שלמים בכל החכמות עם חכמת התורה כי חיי האדם קצרים ומלאכת עיון כל החכמות מרובה כי רבות הנה:" ], [ "אה״ח אין צריך שיהיו לימודיים. ולא מנתחים. ולא תוכנים. ולא רופאים. אלא די שידעו מהחכמות הללו בשלימות כל מה שצריך להבנת תורתנו הקדושה. ועוד שבחכמים עצמם היו בעלי חכמות. כי הא דאמרו ביומא (פ׳ הוציאו לו דף מ״ט) על רבי חנינא שבקי ברפואות היה והוא היה אומר (שם ופ״ק דחולין דף ז׳) מעולם לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחייה. ובפ׳ השוכר את הפועלים (דף פ״ה) אמרו על שמואל ירחינאה שהיה רופא והוא שמואל חבירו של רב. ועל שהיה בקי בסוד העיבור קרו ליה ירחינאה. ובפ׳ המקבל שדה מחבירו (דף קי״ג ע״ב). אמר שמואל כל מידי ידענא אסוותייהו לבר מהני תלת וכו׳. והיה תוכן גדול כדמעיד הוא על עצמו בפ׳ הרואה (דף נ״ח סע״ב) נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא שהיה ארץ מגוריו. ובפ״ק דר״ה (דף כ׳ רע״א) אמר שמואל יכילנא לתקוני לכולה גולה. ופירש״י ז״ל בלא ראיית עדים כי בקי אני במולד הלבנה והילוכה וסדר המזלות. ובב״מ (דף ק״ז סע״ב פ׳ המקבל שדה מחבירו א״ל רב יהודה לרב אדא משוחאה לא תזלזל במישחתא. ופיר״שי משוחאה מודד קרקעות בשכר היה לקונים ולמוכרים ולאחין ולשותפין הבאין לחלוק. הרי שקצת מחכמי ישראל היו חכמים בחצוניות והשאר היו יודעין מהן כל הצריך להבנת פירוש התורה:" ], [ "אה״ח רצוני לדעת דרך פרט קצת מסברותיהם בחכמת הטבע לראות מה בפיהם גם הם:" ], [ "אה״ח אתה ידעת אדוני המלך שכל מה שהגיע לידנו מכתבי חז״ל אינם אלא משנה תלמוד ירושלמי ובבלי ספרא ספרי מכילתא וכו׳ וכולם מגמתם להורות לנו תורה שבע״פ ופירושה. ובכן לא נמצא בהם משאר החכמות אלא מעט מזער מפוזר ומפורד או מפני שצריכין להן לפרש קצת דינים שאי אפשר להבינם על בוריין בלתי הקדמות. כגון בקידוש החדש ובתקופות השנה שצריך לידע הקדמות התכונה כדי להבין דברי חז״ל וכן בכלאים וסוכה ועירובין צריך ג״כ שהמעין יהי׳ בקי בקצ׳ הקדמות למודיות ואם לאו לריק ייגע ולא יעלה בידו מאומה. ולכן כיון שלא נמצא בכתביהם אלא ראשי דברים ורוב הפעמים בלי הקדמות אי אפשר לירד לסוף דעתם בכל מכל כל ולידע מה היתה סברתם כי לא היתה מגמתם ללמד את עם ישראל לא פילוסופיא לא לימודיות לא תשבורת וכו׳ אלא פירוש תורת ה׳ תמימה. ואעפ״כ המעט שמצאתי הוא מיטב הסברות הגוברות היום בין בעלי חכמות חצוניות:" ], [ "אה״כ אם תעשה לי הדבר הזה בתוך קהל אהללך:" ], [ "אה״ח איתא בב״מ (הפועלים פ״ו דף פ״ח סע״ב) שמואל ירחינאה אסייה דרבי הוה חלש רבי בעיניה א״ל אימלי לך סמא (בתוך העין) א״ל לא יכילנא. אשטר לך משטר. (אמשח ע״ג העין) לא יכילנא. הוה מותיב ליה בגובתא (קנה חלול) תותי בי סדייה (תחת מראשותיו) ואיתסי. (ונרפא. כי כח חוקק הסם בוקע והולך דרך עצם גלגלתו ומוחו עד עיניו):", "דע אדני המלך שבכל מורכב נמצא בו שני מיני גופים. המין הא׳ הוא של גופים קטנים כבדים ונחים אשר לא יזוזו ממקומם לעולם אלא בכח גדול וביד חזקה. המין השני הוא של גופים קטנים גם כן הנסגרים במורכב קלים נעים ונדים ממקום למקום במורכב עצמו ואם לא היו אסורים בכבלי הגופים הכבדים כל זמן שימצאו פתח פתוח היו יוצאין מבית האסורים והולכין ופורחין באויר ובזה נתפרדה חבילה. אבל לא כל המורכבין שוין כי יש מורכב שרוב תכונתו מבנין הכבד. ויש שרובו מבנין הקל ויש ששוה בזה ובזה:", "עוד צריך לידע שלא כל הכבדים שוין ולא כל הקלים שוין. לפי שימצא בין שני כבדים הא׳ כבד מחבירו. כגון המים והאויר ששניהם כבדים אבל אין ספק שהאויר אינו כל כך כבד כמים וכן בין הקלים יש גם כן מורכב שהוא קל מחברו. וכיון שכן נמצא שלא כל הקלים יתנועעו במרחק שוה כי אין ספק שאם הגוף שהוא קל מאד יגיע עד ריחוק ד׳ אמות ד״מ חוץ למורכבו שיצא ממנו. הגוף שאינו כל כך קל לא ילך אלא אמה א׳ או שתים או ג׳ כפי רוב או מיעוט קלותו. ולפי זה נוכל לומר שיש מורכב שכחו מגיע עד אמה א׳. ויש עד שתים ויש עד שלש ויש עד ארבע:" ], [ "אה״כ עד עכשיו חדתה חידה ועתה משול משל:" ], [ "אה״ח צייר בדעתך האח לפניך מבוערת בתוך חדר גדול של מאה אמה מרובעות. ועשרים אנשים. קצתן אצל האש וקצתן רחוקים ממנו י׳ אמות וקצתן עשרים וכו׳ וקצתן פ׳ וקצתן ק׳. הנה הסמוכים לאש יגיע להם חום גדול. והרחוקים עשר אמות יגיע חום להם אבל לא כל כך גדול כל עוד שמתרחקין יתמעט החום באופן שכשיגיעו לשמונים אמה לא יגיע להם שום חום כאילו לא היה אש בחדר. צייר עכשיו שיש שם עגולה ומרכזה הוא האש והעיגול רחוק ממנו לכל צד פ׳ אמה. ונמצא שהיושבים משמונים אמה ולפנים כלפי האח יגיע להם חום גדול או קטן כפי ריחוקם או קרבתם. אבל ליושבים חוץ משמנים אמה אפי׳ כמלא נימא לא יגיע להם שום חום וכ״ש ליושבים בתשעי׳ וכ״ש במאה. זה העיגול אשר עדיו יגיע כח או מעשה האש ולא יעבור. קראו הפילוסופים גלגל היכולת. או גלגל הכח. או גלגל המעשה. והיינו הך. ועתה המשל שהצעתי באש תייחס אותו לאיזה גוף שיהיה. כשם שהאש מפזר כחו בשמנים אמה ולא יותר. כך כל גוף וגוף יש לו גלגל יכולתו כפי חלק היכולת שיש בגופו. ולכן תראה שהישן תחת צל קצת אילנות ימות מפני שארס האילן מתפשט על הארץ שתחתיו אעפ״י שרחוקה ממנו כמה וכמה. וזה ג״כ נקרא גלגל היכולת של אותו אילן וכן הארץ עצמה יש לה גלגל היכולת אשר עדיו מגיעי׳ האדים והקיטורים העולים ממנה ומהם מתהוי׳ הענני׳ הברקים הרעמי׳ והרוחות והמטר והקשת והשלג והאש הפורח באויר בימי הקיץ שפעמים נרא׳ כמין קורה. או כמין גדי דולג. או ככוכב רץ והולך. וגובה גלגל הזה הממעיט לא יחסיר משלש פרסאות. והמרבה לא יעדיף מחמשים מילין:" ], [ "אה״כ אני רואה שהפילוסופי׳ האחרונים יש להם סברות טובות מהראשונים. ולכן ערב בפי דבורך זה כדבש למתוק. אבל עדין לא ידעתי מה לכל מה שאמרת עם רפואת שמואל לרבינו הקדוש:" ], [ "אה״ח הא בהא תליא. כי הנה כיון שראה שמואל שרבי לא היה יכול לסבול התרופ׳ לא בתוך העין ולא על גבי העין. שם אותה תחת מראשותיו לפי שידע שעל ידי חום גוף רבי יתחמם הסם שתחת ראשו והגופים הקלים יתירו עצמם ממאסר דכבדים ויצאו דרך הנקבים הדקים שבהם שקורין פור״וס. ויכנסו בנקבי עור הראש ועצם הגולגולת ומשם למוח (כדפירש מרנא ורבנא מאור עינינו ועטרת ראשנו רש״י ז״ל. אשר כל ראתה עין חכמתו) ומשם ע״י גידי העין לעינים. הרי ששמואל ידע שגלגל היכולת של הסם היה יכול לעבור עובי הכר והכסת ועורות הראש ועצם הגולגולת והמוח עד הגיעו לעינים א״ב היה פילוסוף גדול ומאז היה יודע הפילוסופי׳ החדשה. אשר מתפארים בה האחרונים:" ], [ "אה״כ באמת הורית חכמת שמואל בטבע וברפואה:" ], [ "אה״ח עוד יש אצלי ראיה אחרת גדולה וטובה ממנה:" ], [ "אה״כ חושה ודבר ותהי אזני קשבת אל אמריך כי נעמו:" ], [ "אה״ח גרסינן (דף ק״ז רע״ב) בב״מ אמר רב צ״ט בעין רעה וא׳ בדרך ארץ. ושמואל אמר הכל ברוח. ופירש״י ז״ל (הכל ברוח כל החלאים ותוצאות מיתה על נשיבת הרוח באין הכל לפי השעה והאדם. יש לך אדם שרוח פלוני קשה לו ובשעה פלונית). וצריך לידע שהאויר שלנו מלא אדים וקיטורים העולים מן הארץ בלי הפסק. וכשם שהמים כדי שיהיו טובים צריך שיהיו נגרים ומתנועעים. ואם לאו המים רעים והארץ משכלת לפי שעל ידי חוסר התנועה מתעפשים ונפסדים והשותה מהם נולדים בו חלאים רעים ורבים מינים ממינים שונים. כן האויר כשיהיה נח ולא יזוז ממקומו מתעפש ונפסד והורג נפשות הרבה יותר מן המים ובזמן קצר מהם לפי שאין אדם שותה מים תמיד כל היום וכל הלילה. אבל האויר אדם שואב אותו תמיד בין ביום בין בלילה בין ער בין ישן. ובכן אם הוא טוב וזך מזקק הדם מחלאתו ומוליד רוחות הרבה ואם בהפך האויר מלא מותרות ועיפוש מפני שאינו מתנועע ממקומו ומוליד כמה מיני חלאים כידוע לרופאים. צריך א״כ שרוח יעבור בו ויטהרהו כדי שיתנועע ממקום למקום אבל לא כל מיני רוחות שוין לטובה או לרעה. כי אם הרוח עובר על ארץ אשר בה מיני מחצבים טובים או רעים או מים מעופשים הוא מביא עמו מאלו האדים או גופים רעים או טובים כפי מצב הארץ אשר הוא עובר עליה. וזה הרוח אעפ״י שהוא טוב לא יהי׳ שוה לכל אדם כי יש איש אשר יועיל לו ויש אשר יזיקנו לפי מזגו ותכונתו. וכזה ראיתי בעיר המהוללה ליור״ני אשר בשנת תמ״ד בימי העומר רעשה הארץ ג׳ פעמים ובראשית חדש אב נראה השמש כמה ימים כאילו היה לוקה ומיד אחר התענית התחילו להתגלות בעיר חלאים רעים ויהרג ויעצמו מידי יום ביומו עד אשר רב הפגר בכל מקום ואין בית אשר אין שם מת ויש בית אשר לא נשאר שם משתין בקיד. וביום ראשון של ר״ה תמ״ה נראו כל הדגים אשר ביאורים הסובבים בעיר מתים ויודע נאמנ׳ כי כל הרע הזה נולד מהרעש הקודם שעל ידו נפתחו נקבי הארץ. ויעלו אידים וקיטורים ממעיה ויושבים העיר היו שואבין האויר ההוא הארסיי בפיהם ובנחיריה׳ בפת בנם וביין משתיהם על כן באה אליהם הצרה הזאת ומהרשעים הגיעו מספר המתים ביום א׳ לע״ג. וממנו זכורני שהגיעו לי״א ע״כ קראתי שם השנה ההוא תי״ו של ד״ם ובימי׳ ההם גם אני נהייתי ונחלתי ימים ברוך הגומל לחייבים טובות לא בצדקתי וביושר לבבי אלא מפני שרחמיו על כל מעשיו. א״כ יפה אמר שמואל הכל ברוח. ונפקא מניה שמלבד שתורת אלהיו בקרבו לפי שהי׳ כמעט תנא. גם כן היה פילוסוף ורופא גדול:" ], [ "אה״כ בודאי שמי שבקי בחכמות יודה בחכמת שמואל ואחלי יכונו לפניך שתביא עוד ראיה אחרת מזה המין:" ], [ "אה״ח נחלקו רב ולוי (כיצד צולין דע״ו רע״ב) אי ריחא מילתא היא או לא:" ], [ "אה״כ אם אמת שכל המורכבים מתהוים מגופים מתנועעים אין ספק שריחא מילתא היא לפי שהוא קיבוץ גופים הקלים היוצאים מכבלי אויביהם הכבדים:" ], [ "אה״ח עליך אדוני המלך נאמר ישמע חכם ויוסף לקח. כי הנה לא שמעת אלא ממני היום חכמת הטבע של האחרונים. ולא אמרתי לך ממנה אלא כטפה מן הים והי׳ די והותר לך כדי להקשות כאילו נולדת וגדלת ונושנת בה. ועתה הסכת ושמע אדוני. הנה אריס״טו הורה שחום האש אינו עצם ממש אלא מקרה היוצא ממנו לפי שהוא אינו עצם אלא מקרה החונה בעצם. אבל האחרונים הורו שהוא עצם וגוף אלא שאינו נראה לעינים:" ], [ "אה״כ אין דעתי נוטה לדעתם כי מאן מוכח שהחום עצם וגוף כיון שאינו נראה:" ], [ "אה״ח לאט לי אדוני המלך. אמור נא לי הראית מימיך ביום הקיץ הנורא כחום היום להבת אש או נחלת אש באויר:" ], [ "אה״כ מימי לא ראיתי ולא שמעתי כזה:" ], [ "אה״ח הראית מימיך אדם מדליק ע״י זכוכית גבנוני׳ קשות בן או מטלית או עץ או כל דבר הראוי לישרף ואפי׳ בימי החורף:" ], [ "אה״כ כזה ראיתי ועשיתי כמה פעמים:" ], [ "אה״ח מבטן מי יצא אותו האש ומי ילדו:" ], [ "אה״כ מורה אני שהדין עמך כי כבר ידעתי היכן נוטה מגמת קושיתך. ואעפ״כ דבר עוד דבריך ואל תדום:" ], [ "אה״ח שתי פעולות יש באש. האחת היא האור הב׳ החמימות. הגע עצמך שלחמימות צריך דרך משל עשרה ניצוצות של אש. ולאור עשרים. ניצוצי השמש בקיץ הם מפוזרים ומפורדים בכל האויר באופן שמולידין פעולת החימום אבל לא פעולת האור מפני שלא נאספו יחד כל שעור הניצוצות הצריך להוליד אש. אבל הזכוכית גבנוני, מקבץ ומאסף כל השיעור הצריך להדליק ולהראות האש החוצה. (כאשר תראה בארוכה בסי׳ קפ״ח) נמצא שכשם שאין אור בלא אש. כך אינו חום בלא אש. אלא שאש האור נראה לעין. ואש החום בלתי נראה. עוד יש לדעת שכל מה שאמרתי באש יתייחס ג״כ לריח לפי שריח הצלי דרך משל הן גופים קטנים היוצאים מהבשר ע״י האש ומתפשטים במקום מוגבל ולא יראו החוצה. וזה לא נעלם מרב ולוי בעלי המחלוקו׳ אלא שלמ״ד ריחא מילתא היא אם הריח יצא מדבר איסור כגון נבלה וכיוצא אסור לאכול המאכל שבלע מאותו הריח לפי שאין ריח בלי גוף וממשות. והוה ליה כאילו אוכל ממשו של איסור אף שאין בו מלקות לפי שאין בו שיעור. ולמ״ד ריחא לאו מילת׳ היא יודה שאין ריח בלי גוף אלא כיון שהגוף הוא בלתי נראה הוה ליה כאילו לא היה ולפיכך אין כאן צד איסור כשהוא בדיעבד (י״ד סי׳ ק״ח סעיף א׳):" ], [ "אה״כ הניחא למ״ד ריחא לאו מלתא היא משום שאעפ״י שהריח היא ממשו של איסור כיון שאינו בעין ה״ל כאילו אינו. אלא למ״ד ריחא מילתא היא ולפי פירושך היינו ממשו של איסור. למה אינו לוקה האוכל מאכל שיש בו ריח נבלה:" ], [ "אה״ח מפני שאי אפשר שבריח יהי׳ בו שיעור כדי ללקות שהרי אמרו הפילוסופים ששיעור בשר כגרגיר חרדל יוציא עשן ממנו כמה וכמה אלפים פעמים כשיעור הגרגיר. ושיעור נבלה להתחייב מלקות הוא כזית:" ], [ "אה״כ אני רואה לפי דבריך שהיו בקיאים בחכמת הטבע. ועתה הודיעני עד היכן ידם תקיפה בלימודיות:" ], [ "אה״ח כל מה שצריך להבנת קצת הלכות קדוש החדש וכלאים ועירובין וסוכה שא״א להבינה בהחלט בלתי כללי זאת החכמה אשר ביתה נכון עליהם:" ], [ "אה״כ אם היו יודעין הכללים בלי מופת אין משם ראיה לחכמת׳ לפי שכן יודעין הבנאים והנגרים ומודדי האדמה:" ], [ "אה״ח חס ושלום התחשוב שאנשים אשר רוח בם ירוו צמאת שכלם בכללי׳ בלי מופת כדרך טפשים ובעלי מלאכה:" ], [ "אה״כ כבר אמרתי לך פעמים רבות שאני מקשה מה שיוכלו להקשות המכחישים כדי שתצטרף ותתלבן אמתת חז״ל. ועוד אני שואל ממך שתוכיח הכללי׳ במופתי חכמת ההנדסה. לפי שדעתי להעלות׳ על ספר לתועלת התלמידים:" ], [ "אה״ח הנני לעשות ככל אשר צויתני. כי כן עלה במחשבתי לפרש כללי ההנדסה של פ״ק סוכה (דף י״ח ע״ב) שנמצאו בגמ׳ וברש״י ובתוספות בדרך קצרה וקלה אפי׳ למי שלא נכנס בחדרי החכמה המפוארה הזאת", "כללי ההנדסה שהביאו התוספות ז״ל בפ״ק דסוכה דף ח״ רע״ו: כמה מרובע יתר על העיגול רביע.", "

", "אין להוכיח דבר זה מהא דטבלא מרובעת של ג׳ על ג׳ חוט של י״ב יסוב אותה.", "

", "וטבלה עגולה של ג׳", "

", "חוט של תשע אמות יסוב אותה דכל שיש בהיקפו ג׳ טפחים יש בו רוחב טפח כדאמרן בשמעתין. דאין מביאין ראיה מחוט ההיקף הגדול רביע אצל", "רחוב המקום. דאטו טבלא עגולה של ד׳ על ד׳ אמות", "

", "ס״ד שאינה מחזקת אלא כטבלא של ג׳ על ג׳ מרובעים לפי שהחוט המקיפו מדתו שוה והלא כשתחלק טבלא של ג׳ על ג׳ מרובע על ג׳ רצועות לאורך וג׳ רצועות לרוחב לא תמצא בה כי אם ט׳ אמה על אמה. וטבלא עגולה של ד׳ על ד׳", "

", "על כרחך יש בה י״ב רצועות של אמה על אמה.", "

", "שהרי אם ריבוע של ד׳ על ד׳ כשנחלק לד׳ רצועות של רוחב אמה לארכו וכן לרחבו תמצא בו ט״ז רצועות של אמה על אמה ומרובע אין יתר על העיגול אלא רביע. נמצאת אתה אומר שהעגולה היא י״ב אמה על אמה. אלא ודאי אין ראיה מחוט של היקף כלל. ועוד תדע דרצועות של ה׳ אמות אורך על רוחב אמה חוט של י״ב אמות מקיפה וכשתבוא לחלקה לרצועה של אמה על אמה אין בה אלא ה׳ אמות. והיינו טעמא לפי שכשאתה מניח חוט בריבוע הולך ומיצר לזוויות וכשאתה מניחו בעיגול מרחיב והולך. ואם באנו לכוין החשבון דמרובע יתר על העיגול נוכל להוכיח בענין זה. שתעשה נקודה של משהו ותקיפנה בחוטין הרבה סביבה סיבוב אחר סיבוב סיבוב עד שירחיבו ויגדל הרוחב בעיגול טפח על טפח ואחר כך תחתוך החוטין מן הנקודה ולמטה דהיינו מחצי רוחב העיגול ולמטה ואחר שיחתכו יתפשטו כל החוטין מימין ומשמאל ונמצא כל חוט הולך ומאריך מחבירו משהו מכאן ומשהו מכאן עד שאתה מגיע לחוט העליון שארכו ג׳ טפחים שהוא חוט החיצון שהוא מסבב על טפח.", "

", "דכל שיש ברחבו טפח יש בהקפו ג׳ טפחים. נמצאו החוטין הללו סדורין בענין זה כמין רצועה רחבה באמצע חצי טפח דהיינו כנגד הנקודה ומכאן ומכאן כלה והולכת וצרה עד משהו.", "

", "ואם באת לחזור ולחלוק אותה באמצע דהיינו כנגד הנקודה. תמצא ב׳ רצועות שכל א׳ ארכה טפח ומחצה ומצד א׳ רחבה חצי טפח ומצד א׳ כלה עד משהו. ואתה צרף אלו שתי רצועות ושים הארוך כנגד הקצר תמצא רצועה ארכה טפח ומחצה על רוחב חצי טפח.", "

", "תחלוק אותה לג׳ רצועות תמצא בה ג׳ רצועות מחצי טפח על חצי טפח. ואילו רצועה מרובעת של טפח כשתחלקנה שתי וערב תמצא בה ד׳ רצועות של חצי טפח על חצי טפח. הרי לך מרובע יתר על העיגול רביע:", "דיבור שני דף ח׳ סע״א", "כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא. אין החשבון מכוון ולא דק דאיכא טפי פורתא. שאם תעש׳ ריבוע של עשר על עשר ותחלוק אותו שתי וערב נמצא בתוכו ד׳ ריבועים של ה׳ על ה׳ חזור וחלוק אותן ריבועים לאלכסונים ההולכים לצד אמצע של ריבוע גדול תמצא בריבוע הפנימי ג׳ אמה שהרי הוא חציו של חיצון שהרי חלקת הריבועים של ה׳ על ה׳ כל אחד לאלכסונו ואם לא היה אלא לפי חשבון אמתא ותרי חומשי דהיינו ז׳ על ז׳ נמצא דאין בו חציו של חיצון. דריבוע של ז׳ על ז׳ אין בו אלא מ״ט רצועות של אמה על אמה וראוי להיות חמשים דהא היא חציו של עשר על עשר דעולה לק׳ רצועות של אמה על אמה:", "

", "דיבור ג׳ דף ח׳ רע״ב", "ריבועא דנפיק מגו עיגולא פלגא. בקונטרס כשאתה מרבע בתוך העיגול אתה נוטל ממנו חצי השיעור הנשאר בו דהיינו תלתא דכולה. הילכך לט״ז ריבוע צריך העיגול המקיפו סביב להיות כ״ד ודבר תימא. הוא זה מה ענין זה אצל זה. אלא יש לפרש ריבועא דנפיק מגו עיגולא פלגא מרחבו של עיגול מחזיק רוחב הריבוע נמצאו זויות של ריבוע המגיעים עד העגול כפליים על רוחב הריבוע דקא סבר כל אמתא בריבועא תרי אמות באלכסונה. ותימא האיך טעי במדה ר׳ יוחנן ודייני דקיסרי מאחר שלא מדדו הדבר היאך עשו כלל על דבר שאינו. ויש לומר דקבלה בידם לשון זה של ריבועא מיגו עיגולא פלגא והוא אמת לענין המקום ולא לענין אורך החוט המקיף והרוחב דמקום הריבוע שבתוך העיגול מתמעט חצי של ריבוע ההוא תלתא דכוליה עיגול תדע שאם תעשה ריבוע של עשר על עשר ותחלקנו שתי וערב ותחזור ותעשה ריבוע בפנים לאלכסונם של רבועים קטנים כענין שפירשתי לעיל נמצא ריבוע פנימי חציו של חיצון ואם תעשה עיגול של עשר על עשר בתוך ריבוע החיצון יהא העיגול בין שני הריבועי׳ וזה הוכחנו שמרובע יתר על העיגול רביע. א״כ העיגול יתר על הרביע הפנימי חציו של פנימי דהיינו תלתא דעיגולא ורביע של ריבוע החיצון", "

", "וקצת תימא דלא נקט ריבועא דנפיק מגו עיגולא דהיינו תלתא מכל העיגול כי היכי דנקט עיגולא דנפיק מגו ריבועא ריבעא דהיינו ריבעא מכל הריבוע לכך יש לפרש דהנך תרי מילי קיימי דאיירי כעין שפרשתי שעוש׳ עיגול בתוך אותה ריבוע ואתא למימר שנתמעט העיגול רבוע של ריבוע החיצון. וריבוע פנימי נתמעט מריבוע חיצון פלגא ורביע ופלגא קיימי אריבוע חיצון. וא״ת והלא ריבוע של ז׳ על ז׳ אם תעשה בו עיגול של ז׳ על ז׳ אמות ותחזור ותעשה בתוך העיגול ריבוע שאלכסונו ז׳ כמדת העיגול הוה ליה ריבוע פנימי ה׳ על ה׳ לפי חשבון של אמתא ותרי חומשי באלכסונא. ומשכחת לה בריבוע פנימי יתר מחציו של חיצון דיש בפנימי כ״ה רצועות שלאמה, ובחיצון לא משכחת אלא מ״ט, וי״ל שזה תלוי במה שהוכחנו דחשבון של אמתא ותרי חומשי איננו מכוון דאיכא טפי וא״כ אין בריבוע הפנימי ה׳ על ה׳ שאם היה בו ה׳ על ה׳ היה אלכסונו עולה טפי משבעה:", "(כלל א) כל שיש בהקפו ג׳ טפחים יש בו רוחב טפח.", "זה למדו מים של שלמה דכתיב ביה (מלכים א׳ ז׳) עשר באמה משפתו אל שפתו עגול סביב וקו שלשים באמה יסוב אותו סביב:", "הלימודים כתבו שיש מעט יותר באלכסון העיגול משליש העיגול אבל חז״ל לא חששו לו מפני מיעוט שיעור משום דלחומרא לא דקו כדאמרינן בגמרא:", "(כלל ב). צורה א׳ המרובע יתר על העיגול רביע:", "(כלל ג). צורה יב כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא:", "(כלל ד). צורה יא עיגולא דנפיק מגו ריבוע ריבעא:", "(כלל ה). צורה יא אם תצייר מרובע בתוך עיגול ותצייר מרובע סביב לעיגול. שטחו של מרובע הפנימי יהיה חציו של שטח מריבוע חיצון:" ], [ "אה״כ צריך שתפרש כל העיקרים האלו ואם לאו יהיו כדברי הספר החתום:" ], [ "אה״ח כן אעשה כאשר דברת:" ], [ "אה״כ הרחב פיך בפירוש עיקרי׳ האלו ויערב שיח שפתותיך לפני כי בקי אני בחכמה המפוארה הזאת כל מה שצריך לאיש מלחמה ולשר צבא בגדוד:" ], [ "אה״ח בכלל הב׳ הורונו חז״ל צורה א׳ (המרובע יתר על העיגול רביע) היינו בהקף ובשטח. וזה ברור מדברי רש״י ז״ל ואוכיח כך:", "אלכסון העיגול שוה לצלעות המרובע. העיגול מחזיק אלכסונו ג׳ פעמים. במרובע יש ד׳ צלעות ששוים לד׳ אלכסוני העיגול. א״כ המרובע יתר על העיגול (שבתוכו) (בין בהקף בין בשטח):", "חכמי התוספות ז״ל הזהירונו שלא ללמוד מהעיקר לעלמא לומר ד״מ צורה פלונית היא גדולה או קטנה מפלונית בהקף א״כ היא גדולה או קטנה ממנה בשטח ג״כ. שזה הכלל הוא דוקא בעיגול שבתוך המרובע אבל לא בעיגול ומרובע דעלמא נפרדים זה מזה. ומוכיחין זה בג׳ ראיות.", "ראיה א׳ לפי שמרובע שצלעו ג׳ (זרתות ד״מ) יש לו י״ב של הקף ואעפ״כ אינו מחזיק בשטחו אלא ט׳. עיגול שאלכסונו ג׳ הקפו ט׳ ושטחו ט׳ כמרובע שהקפו י״ב. א״כ אין ללמוד מן ההקף לשטח ולא איפכא:", "ראיה ב׳ עוד תשוב תראה שמרובע שצלעו ג, לא יחזיק אלא ט׳ של שטח אעפ״י שהקפו י״ב ועיגול שאלכסונו ד׳ יש בו י״ב של שטח וי״ב של הקף (צורה ב׳. ג׳ ד׳) נמצא שאעפ״י ששוין בהקפן אינה שוה בשטחן. א״כ אין ראיה מהקף לשטח:", "ועוד (צורה ו) דרצועה של חמש אמות אורך על רוחב אמה יש לה י״ב של הקף ושטחה אינו אלא חמש. משום שהעיגול יש לו ריוח גדול מהמרובע והרבוע לפי שאינו הולך ומיצר לזויות כהם:", "(מוסף א) התוס׳ ז״ל הוכיחו שאין ראיה מההקף לשטח ולא משטח להקף. לא ממרובע לעיגול ולא מעיגול למרובע שהן מין בשאינו מינו.", "ואני מוסיף על דבריהם ז״ל דאפי׳ מין במינו אין למדין:", "כלל מהצורות של קוים ישרים השוות בהקפן אותן שצלעותיהן וזויותיהן שוים (דהיינו שרחבן כארכן) שטחן גדול מאותן ששוות בזויות בלבד. (דהיינו שארכן גדול מרחבן):" ], [ "אה״כ אני מבין העיקר הזה לפי שאני בקי בחכמה הזאת כמו שאמרתי לך. אבל דע שלא יובנו דבריך ממי שאינו בקי אם לא תפרש אותם:" ], [ "אה״ח דע שכל צורה מרובעת דהיינו שרחבה כארכה או שתתקרב יותר לצורה מרובעת בצורתה. שטחה גדול מצורה שארכה יותר מרחבה אעפ״י שהקפן שווה:", "ראייה ג צייר מרובע שהקפו כ״ד ושטחו ל״ו", "

", "וצייר רבוע (היינו שארכו יתר על רחבו) שהקפו ג״כ כ״ד כמרובע.", "

", "תמצא שאינו מחזיק בשטחו אלא כ״ז וכדי שהרבוע יחזיק ל״ו כמרובע צריך שיהיה ארכו שתים עשרה ורחבו שלש וקו שלשים. הרי לך שאין ראיה מההקף לשטח אפי׳ מין במינו:" ], [ "אה״כ הואל ובאר הכלל השלישי:" ], [ "אה״ח היינו (כל אמתא ברבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא), ר״ל שאם תצייר מרובע דרך משל שצלעו עשר. יהיה באלכסונו ארבע עשרה:", "

" ], [ "אה״כ זכורני שיש לימודים גדולים בכלל הזה:" ], [ "אה״ח מן העיקר הזה אנו למדין לידע שיעור אלכסון המרובע ולא זו בלבד אלא גם אלכסון הרביע. ועוד לידע האלכסון ע״י הצלעות והצלעות ע״י האלכסון:", "לידע צלעות המרובע ע״י ידיעת אלכסונו:", "(משל) יש לך מרובע שאלכסונו י״ד זרתות. לידע שיעור צלעו. הרבה הי״ד זרתות לחמשה שהן חמשיות ויהיו שבעים. חלק השבעים לשבעה ותמצא שישנו בע׳ עשרה פעמים. ובכן תאמר שמרובע שאלכסונו י״ד. צלעו הוא עשרה:", "לידע האלכסון ע״י צלע המרובע תוסיף לכל זרת תרת של הצלע ב׳ חמישיות ותחבר הכל יחד ותמצא ג״כ שבעים חמשיות שהן י״ד זרתות והיינו אורך אלכסון מרובע שצלעו עשרה:", "לידע האלכסון של הריבוע ע״י צלעיו:", "(משל א׳) ריבוע שארכו עשרה ורחבו ה׳ אם תרצה לידע שיעור אלכסונו תרבה ארכו בארכו.", "

", "ותאמר עשר פעמים עשר הן מאה. אח״כ תרבה רחבו ברחבו ותאמר ה׳ פעמים ה׳ הן כ״ה. חבר אלו הכ״ה עם הק׳ והרי לך קכ״ה. בקש שורש המרובע של קכ״ה ותמצא שהוא י״א. וזהו אורך אלכסון של הריבוע. (ויש דרך ג״ב ללמוד באלכסון הריבוע לצלעיו) ואעפ״י שנשארו קצת שיעורים קטנים הנם בטלין במיעוטן וקטנותן. מזה העיקר עצמו יצא מה שהורונו חז״ל כל אמתא בריבועא וכו׳:", "משל ב׳ מרובע שכל א׳ מצלעותיו עשר כמה יהיה אלכסונו. תרבה ארכו בארכו ותמצא מאה ותרבה רחבו ברחבו שהן ק׳ ג״כ והרי לך מאתים. קח שורש מרובע שלהם שהוא י״ד והיא אורך אלכסונו של מרובע של עשר על עשר ואעפ״י שי״ד הן שורש מרובע של קצ״ו ולא של מאתים אין אנו חוששין לד׳ העודפים:", "(מוסף ב) מהו שרש מרובע ומספר מרובע.", "שרש מרובע הוא מספר הנולד מריבוי שני מספרים שוים בשיעור ובמין.", "כגון ה׳ וחמשה אם יתרבו זה בזה יולידו כ״ה. זה המספר כ״ה נקרא מספר רבוע והחמשה שורש מרובע. וכן אם תרבה עשר בעשר שיולידו ק׳. העשרה הם שרש מרובע והק׳ הוא המספר המרובע:", "(מוסף ג) כדי לידע שטח המרובע תרבה צלעו בצלעו והמספר הנולד היינו שטחו:", "משל ג׳ המרובע שכל אחד מצלעיו הוא עשר תרבה צלעו בצלעו ותאמר עשר פעמים עשר הרי ק׳. וק׳ הן שטח המרובע:", "כדי לידע שטח הריבוע דרך משל שארכו עשר ורחבו חמש תרבה ארכו ברחבו ותאמר ה׳ פעמים עשר הרי חמשים דהיינו שטחו של ריבוע:" ], [ "אה״כ נראה לי שעדין יש לך להרחיב ביאור בכלל השלישי הזה:" ], [ "אה״ח כתבו התוספות שמה שאמרו חז״ל כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא לאו דוקא:" ], [ "אה״כ עדיין צריכין אנו למודעי:" ], [ "אה״ח כבר מבואר ועומד במה שאמרתי בסי׳ ע״ד בסוף דבור המתחיל ריבוע שארכו י׳ וכו׳ וכן במשל שתחתיו שאין אנו חוששין לד׳ העודפים בקכ״ה של ריבוע. (צורה י״ד ט״ו) ובמאתים של מרובע דלחומרא לא דק" ], [ "אה״כ עליך להביא ראיה שהריבוע הפנימי הוא חציו של חיצון (צורה י׳):" ], [ "אה״ח זהו נקל להוכיח שהרי נחלק המרובע החיצון לד׳ מרובעים קטנים. ואח״כ נחלק כל מרובע ומרובע קטן לשני משולשים שכל א׳ מהם חציו של מרובע קטן נמצא שארבעה משולשים של מרובע הפנימי שוים בשטחן לארבעה משולשין החיצונים. א״כ מרובע הפנימי הוא חציו של מרובע החיצון בשטח:" ], [ "אה״כ לאפוקי מאי קאמרת מלת בשטח:" ], [ "אה״ח לאפוקי הקף דלא. משום שהקיפו של פנימי מחזיק רוב הקף מרובע החיצון שהרי הקף החיצון הוא מ׳ והפנימי הוא כ״ח כאשר אוכיח בע״ה בסי׳ צ׳:" ], [ "אה״כ כל זה מפורש באר היטב. ועתה הואל ופרש הכלל הרביעי:" ], [ "אה״ח הכלל הד׳ (עיגולא מגו ריבועא ריבעא). היינו הכלל הב׳ צורה א׳ המרובע יתר על העיגול רביע וכבר נתבאר בסי׳ ס״ח:" ], [ "אה״כ פרש לנו העיקר החמישי:" ], [ "אה״ח ריבועא דנפיק מגו עיגולא (יש בו) פלגא של שטח של מרובע החיצון המקיף את העיגול. פירוש צייר מרובע של עשר על עשר. ובתוך המרובע עיגול, ובתוך העיגול מרובע יהיה המרובע הפנימי חציו של החיצון בשטח, ושטחו של עיגול יהיה עודף על המרובע הפנימי חציו של פנימי דהיינו שלישו של עיגול שהוא רביע של מרובע החיצון:" ], [ "אה״כ עד עכשיו חדתה חידה ועתה הואל ומשול משל:" ], [ "אה״ח אני אפרש באופן שאפילו נער קטן יבין. הנה הצעתי שהמרובע החיצון הוא עשר על עשר. א״כ שטחו הוא ק׳ כמו שהוכחתי (סי׳ ע״ד מוסף ג׳) העיגול שבתוכו שטחו ע״ה. המרובע הפנימי שבתוך העיגול שטחו חמשים כאשר הוכחתי (בסי׳ פ׳) והרי לך פתרון החידה שהרי כיון שהפנימי שטחו חמשים והעיגול שטחו ע״ה נמצא שהעיגול יש לו כ״ה יותר ממרובע הפנימי דהוה ליה שליש העיגול של פנימי שהוא רביע מרובע החיצון ששטחו מאה:" ], [ "אה״כ עדיין יש לך להוכיח שני דברים. חדא שהעיגול מחזיק ע״ה. ב׳ הערך שיש בהקף בין מרובע למרובע ובין שניהם לעיגול:" ], [ "(מוסף ג) אה״ח כבר הוריתיך את הדרך הישרה לידע שטח המרובע שרחבו כארכו והריבוע שארכו יתר על רחבו [סי׳ ע״ד מוסף ג] ועתה הנני הולך להודיעך שטח העיגול. אמנם קודם זה צריך לראות הערך שיש בהקף צורת י״א בין המרובעים ובין שניהם לעיגול ואומר שהמרובע החיצון הקפו מ׳ מפני שהוא י׳ על י׳. הפנימי הקפו כ״ח ז׳ לכל צלע מפני שצלעותיו הם אלכסוני׳ מרובעים של ה׳ על ה׳ כמ״ש (סי׳ פ׳) עתה אבוא אל העיגול אשר הקפו ל׳:", "אלכסון העיגול שוה לצלע המרובע החיצון אשר כפי מה שהצעתי מחזיק עשר זרתות. העיגול מחזיק האלכסון של עצמו שלש פעמים. א״כ הקף העיגול שבין שני המרובעים הוא שלשים זרתות:" ], [ "אה״כ זהו ראיה שאין להרהר עליה. ועתה עליך המלאכה לגמור ולהורות ששטח העיגול הוא ע״ה כמו שאמרת:" ], [ "אה״ח קח חצי אלכסונו של העיגול שהוא חמש. ותרבה אותו בחצי הקפו שהוא ט״ו. ויעלו לע״ה שהם שטח העיגול:" ], [ "אה״כ צריך שתחזיק דבריך במופת הנדסיי." ], [ "אח״ח חצי אלכסון העיגול הוא חמש וחצי הקף העיגול הוא חמש וחצי הקף העיגול ט״ו והרי לך חצי ריבוע שארכו ט״ו ורחבו חמש. חבר אותו עם חצי האלכסון וחצי בהקף הנשארים. והנה לך ריבוע שלם. ותוציא כאשר הראית (סי׳ ע״ד מוסף ג׳) ותמצא שהוא ע״ה:" ], [ "אה״כ כל מה שפירשת עד הנה בגמרא ברש״י ובתוס׳ הם כללי ההנדסה ישרים ואמתיים ונראה מהם שהיו בקיאים בה כל הצריך להבנת תורתנו הקדושה כמו שאמרת בתחלה." ], [ "אה״ח מה שהבאתי אינו אלא אחת מני אלף ממה שהי׳ לי להביא בדיני כלאים ועירובין ומדות בית המקדש. אלא שאיני מלקט אלא שנים שלשה גרגרים בראש אמיר להורות למכחישים רוב בקיאותם וידיעתם בחכמה הזאת. אשר תורת משה היא פאר ונזר החכמות האנושיות מפני שהיא מיוסדת על אדני הנסיון ולא על ההשערה או סברא בלבד. והנה עד עתה לא הודעתי מה שהיו בקיאין בה אלא במה שצריך להבנת התורה אבל עכשיו אביא ג״כ כללים שהיו יודעים ממנה לאהבת וחשק הידיעה:", "איתא בירושלמי מסכתא סוטה (פ״ה הלכה ה׳) שהמלכות שם מס כבד על ריש גלותא דהיינו שיתן לו חדר מרובע של מ׳ על מ׳ אמה מלא חטים.", "

", "וא״ל רב הונא שיבקש מהמלך שיתן החטים בב׳ פעמי׳ חדר של כ׳ על כ׳ בכל פעם ובכן ירויח החצי. והטעם הוא שאם תעשה מרובע של מ׳ על מ׳ יחזיק ד״מ אלף ות״ר כורים של חטים. קח קו של כ׳ ועשה ממנו מרובע תמצא שאינו מחזיק אלא רבוע של מרובע הגדול וכשתעשה אחר כמוהו לא יחזיקו בין שניהם אלא חציו של מרובע הגדול דהיינו ת״ת כורים מפני שהמרובע הגדול ארכו מ׳ ורחבו מ׳ וכשתחבר שני מרובעים הקטנים יחד יולידו ריבוע שארכו מ׳ ורחבו כ׳ והכלל היוצא מזה הוא:", "אם תוציא ממרובע חצי רחבו וישאר ריבוע אין בריבוע אלא חצי שטחו של מרובע:" ], [ "אה״כ זהו דבר שלא יפול בו ספק:" ], [ "אה״ח איתא בעירובין (פ״ד דף מ״ג ע״ב) שפופרת היה לו לר״ג שהי׳ מביט וצופה בה אלפים אמה ביבשה וכנגדם אלפים בים. הרוצה לידע כמה עומקו של גיא מביא שפופרת ומביט בה וידע כמה עומקו של גיא. ופירש״י ז״ל שפופרת קנה חלול וכשהוא ארוך אין צופין בו למרחוק וכשהוא קצר צופין בו יותר והיתה שפופרת של ר״ג מתוקנת למדת צפיות אלפים אמה או בים או ביבשה. ומביט בה ביבשה וימדוד כמה אמות הוא יכול לצפות בה, ואח״כ ילך על שפת הגיא ויצפה בה לעומקו ויתרחק לאחריו עד שיבחין שבמקום שכלה עומקו של גיא שם כלה צפיות השפופרת שאם יתרחק עוד מעט לא יראה את קרקעות הגיא וידע שעומקו של גיא והרחקתו שנתרחק משפתו הוי כמדת צפיית השפופרת:" ], [ "אה״כ שמעתי אומרים שהקדמונים היו משתמשין בשפופרת הזאת לראות איזה מגדל או ארמון או מבצר בעיון דק. כדי שלא יתערב הראות במוחשים אחרים חוץ מהמבוקש. ועוד היום הרוצה להסתכל איזה ציור בדקדוק לוקח טבלא שבה נקב קטן ורואה הציור על ידי הנקב באופן שנראה לו בולט אעפ״י שאינו אלא שטחו. אבל שמעתי ולא ידעתי שתשמש למדוד המרחקים:" ], [ "אה״ח נראה לי שאינה דרך רחוקה מאד מהכלים שמשתמשים בהם היום מההנדסים למדוד המרחקים. שאעפ״י שהם כלים מכלים שונים. העיקר והיסוד שלהם הוא המשולח. ושפופרת של ר״ג גם הוא ממנו. שהרי האדם עם הקרקע מציירין זויות נצבת. ומהעין שמביט בקצה יוצא קו א׳ המצייר צלע הגדול של המשולש. ואפשר שהיה שם איזה תנאי אחר שלא נכתב בספר, ומ״מ בודאי שזהו כלי ההנדסה:" ], [ "אה״כ כך נראה לי גם כן:" ], [ "אה״ח עוד אמרו שם הרוצה לידע כמה גבהו של דקל מודד קומתו וצלו וצל קומתו וידע כמה גבהו של דקל פי׳ ימדוד קומתו וצלו של אדם ואח״כ ימדוד צלו של דקל ומה שצלו של אדם הוא פחות או יותר מקומתו ידון לקומתו של דקל. כגון אם האדם גבוה ג׳ אמות וצלו אינו אלא שתים כשימדוד צל הדקל ידע שהדקל הוא שליש גדול מצלו:", "כלל אם תמדוד הצל ג׳ שעות אחר זריחת השמש דהיינו שכבר עלה מ״ה מעלות או ג׳ שעות אחר הצהרים תמצא הצל שוה לגוף המיצל:" ], [ "אה״כ ראיתי שהדין עמך ודלא כמו שהייתי חושב עד עכשיו שחז״ל היו מואסין בחכמות חצוניות:" ], [ "אה״ח ולמה היה להם למאוס בחכמות כשאין בהם דבר נגד הש״י ותורתו:" ], [ "האה״כ אפשר לומר שמאסו אותן מפני הפילוסופים שלא ידעו את ה׳ ולא עבדוהו:" ], [ "אה״ח הניחא בדברים הנוגעים לש״י דהיינו הבורא אבל במה שנוגע לבריה מה איכפת לן שיאמרו מה שירצו כל זמן שאינן אומרים דבר לא נגד תורה שבכתב ולא נגד תורה שבע״פ משום דהוי ליה כמתרפא מן העכו״ם שהחולה שואל ממנו מה שצריך לרפואת חליו. אבל לא ישאל לו ידיעת ה׳ ואופן עבודתו כי לא נסה באלה:" ], [ "אה״כ זהו דרך ישר אשר לא יכשל בה הירא את דבר ה׳:" ], [ "אה״ח יש מהפילוסופים סוברים שהככבים חיים ובעלי שכל ובינה כמונו (וזהו סברת הרמב״ם ז״ל שכתב ה׳ יסודי תורה פ״ג כל הככבים והגלגלים כולן בעלי נפש ידיעה והשכל הם והם חיים ועומדים ומכירין את מי שאמר והיה העולם כל א׳ וא׳ לפי גדלו ולפי מעלתו משבחים ומפארים ליוצרם כמו המלאכים), ויש אחרים והם הרוב שסוברים להפך שהם גופים מתים כארץ וכים וכו׳. אמור נא לי אדוני המלך אם יש שני בני ישראל א׳ מאמין שהככבים חיים. ואחד שהם מתים. מי משניהם מין או אפיקורוס:" ], [ "אה״כ אם א׳ משתי הסברות הית׳ נגד עיקרי תורתנו הקדושה אזי הייתי קורא למחזיק בה מין או אפיקורס. אמנם כיון שאין בה דבר נגד תורת ה׳ למה אכנה שם רע לחברי חנם:" ], [ "אה״ח מיום ברוא אלהים אדם ועד קרוב לזמננו כל יושבי תבל ושוכני ארץ האמינו שששה ככבי לכת הם גופים חשוכים שמקבלים האור מהשמש שהוא א׳ מהם והגדול שבהם ועתה האחרונים המציאו שהם ארצות. ושהארץ אשר אנו יושבים בה היא אחת מהן מפני שסוברים שהשמש באמצע בלי תנועה כמלך במסבו והששה מקיפים סביבו ושיש שם הרים וגבעות ובקעות וימים ונהרות וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו. ויש בני אדם ושאר בעלי חיים ושהאדמה תעבד ויזרעו ויקצרו ויאכלו וישתו ויולידו וימותו כמונו. ואם אדם ימאן בסברא הקודמת ויאמין בזאת תחזיקהו למין או אפיקורוס:" ], [ "אה״כ חלילה לי מעשות זאת:" ], [ "אה״ח למה, והלא כל דברי הפילוסופים מינות ואפיקורסות:" ], [ "אה״כ דבריך סותרין זה את זה שהרי הכרחת שספרי׳ חיצונים שאסרו חז״ל אינן ספרי הפילוסופים ועוד הראיתני שהמקובלים מביאין סיוע לדבריהם מהפילוסופים. (סימן א׳ ב׳):" ], [ "אה״ח לא הדרי בי מקמייתא. אלא שאמרתי כך לראות מה בפיך גם אתה. אבל באמת יפת דנת לפי שאינו נגד תורת מרע״ה שיאמין האיש הישראלי שהככבים הם עולמות מיושבים:" ], [ "אה״כ כך הוא אבל זה הבל ורעיון רוח, כי מי עלה שמים וירד לידע ולהודיע לבני אדם כדברים האלה:" ], [ "אה״ח דע אדוני המלך שמלכותך רחוק מאד ממדינת איברופ״ה אשר היא אם ואוצר החכמות ואילו שמעת טענות חכמיה אפשר שתחזיק כסברתם ואם תרצה לשמוע אערוך לפניך טענת סברא זו ואולי תיטב בעיניך:" ], [ "אה״כ הבינני ואשמעה דבריך:" ], [ "אה״ח היכן הוא מושב המוח:" ], [ "אה״כ ולמה תשאלני זה. והלא אפילו נער בן יומו יודע שמושבו בראש שהוא המדור העליון כי שם ביתו:" ], [ "אה״ח והריאה והלב איה מקום דירתם:" ], [ "אה״כ גם זה ידוע לכל שמושבם בחזה דהיינו במדור האמצע:" ], [ "אה״ח והכבד והטחול וקרבים ובני מעים היכן הם:" ], [ "אה״כ במדור התחתון של הגוף:" ], [ "אה״ח ומי מפריד בין אלו לאלו:" ], [ "אה״כ חצר או טרפש הכבד הוא מפריד בין מדור האמצעי אשר בו כלי הנשימה. ובין מדור התחתון אשר בו כלי המזון והעיכול:" ], [ "אה״ח הרואה אתה שהם נתונים כסדר הזה בגופך ובגופי ובגופי כל הנצבים עלינו ובגופי כל בני אדם:" ], [ "אה״כ כך הוא בודאי בלי ספק:" ], [ "אה״ח ודילמא יש אדם שמוחו בחזה. וכבדו בראש. ולבו בכרס:" ], [ "אה״כ א״א לומר כן. שהרי בעלי מלאכת הניתוח מנתחים בכל יום נבילות בני אדם ורואין שכולם יצירתם אחת ושוין בצורת והנחת איברים הפנימיים כשם ששוין בצורת והנחת החיצונים:" ], [ "אה״ח הארץ אשר אנחנו יושבים עליה היא כוכב. ובה ימים ונהרות והרים ובקעות ובעלי חיים מדברים ושאינם מדברים וד׳ תקופות השנה. למה לא ימצא כזה בשאר כוכבי לכת שהם כוכבים כמוה:" ], [ "אה״כ מעולם לא חשבתי שטענת התוכנים האחרונים הן מיוסדות על עמודי הסברא:" ], [ "אה״ח ודאי שמתקבלות אל הסברא אבל אין אנו יכולים להחזיק במונח הזה במה שהוא מבטל תנועת השמש דביהושע כתיב (שם ז׳) שמש בגבעון דום וכתיב ויעמוד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כיום תמים. הרי שסובב והולך כשאר כוכבי לכת. ואעפ״י שבעלי הסברא הזאת נתחבטו לתרץ הקושיא לריק יגעו כי אין תשובתם מספקת לכן נטשתיה וגרשתיה מהסתפח בנחלת ה׳:" ], [ "אה״כ אנא הודיעני תוכן תשובתם:" ], [ "אה״ח אמרו שהנביא אמר שמש בגבעון דום מפני המון העם דס״ל שהשמש מהלך ואינו יודע תנועת הארץ:" ], [ "אה״כ אין ממש בתשובה זו ובכן הנה אנכי עמך שהמונח הזה פגול הוא לא ירצה במה שאומר שהשמש קבוע בלי תנועה. אבל תאבה נפשי לדעת התאמין במה שאמרו שהכוכבים הם עולמות מיושבים:" ], [ "אה״ח דעתי נוחה בזה מאד. כי אני שותה בצמא את דברי חז״ל שלמדונו. ר׳ מאיר אגוז מצא תוכו אכל קליפתו זרק. וכן ראוי לנו לעשות בסברות חכמי האומות שכל מה שהיא מנגד לתורתנו הקדושה והתמימה. בין שבכתב בין שבעל פה לבל להאמין אבל מה שאינו נגד דבריה ולא נגד פירושה הרשות ביד כל ישראל להאמין או למאן בו לפי שכלו. ובכן כיון שאין שטן ואין פגע רע להאמין שכל הכוכבים בין המהלכים בין הקבועים בגלגל השמיני הם עולמות אשר בהם מכל בעלי חיים בצדקתה החזקתי ולא ארפה. ואפשר שלזה כיונו רז״ל כשכתבו בסוף מסכת עוקצין עתיד הקב״ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש״י עולמות:" ], [ "אה״כ אין מדברי חז״ל ראיה מספקת כי שמא כונתם על עולמות רוחניים:" ], [ "אה״ח לכן טענתי בלשון שמא ולא בלשון ברי:" ], [ "אה״כ כך מוטל על איש הירא את דבר ה׳ כמוך:" ], [ "אה״ח זכיתי ימים מקדם אשר ראיתי בימי חרפי בס׳ המליץ דברים נוטים אל הסברא הזאת:" ], [ "אה״כ יבוא נא דבר החכם וכבדנוך:" ], [ "אה״ח נשא משלו על הגרמים השמיימים ויאמר. ואף גם זאת ביכולת הטביעם בוראם בגזרתו היקרה נתנם בחילוף מצבים ומהלכים הפכיים מחייבי פעלים בשכלים בהנחת גופים שובתים מתים ונתינת הכנות לקבל צורות להשיב מתלבש המתבייש ממערומיו. לא שלכך נוצרו לעבוד יצורים אובדים שהמה נכבדים מהם וגבוהים עליהם. חלילה ליוצרם להכניע היקר לזולל והעומד לאובד. ולא יחשב פועל חכם שיכין כלים עשרת אלפים ככר כסף לעשות מחט ברזל אחד. אבל בראש בתבונה בתכונה לא ידעה בלתו אשר דרך סבובם ולכתם לעשותם מלאכתם. הוכן להם מן הטוב שיעור רחב ידים כיד אלהיהם הטובה אשר כן יסד וישבעו ויותירו כדבר ה׳ יוקח להם מיטב השפע ראשונה לתתם יושבים ראשונה במלכות כל המלאכה נמבזה ונמס השליכו ארצה. ותבל ובניה תחיה בנותר:" ], [ "אה״כ החכם המליץ הזה אינו אומר כלום לעניננו:" ], [ "אה״ח אדרבא דבריו הם העיקר שהכל תלוי בו מפני שאין השכל סובל שהבורא יתברך ויתעלה שמו ברא ויצא גופים גדולים ויקרים מהארץ אלף אלפי אלפים פעמים להאיר לדרים עליה בלבד. ובפרט מספר עצום ונורא של כוכבים התלויים בגלגל השמיני אשר אין להם יחס ולא שפע בארץ אלא להורות לבני אדם עוצם יכלתו וחכמתו יתברך. א״כ צריך לומר שנבראו לאיזה ענין אחר ג״כ והוא לא העלהו על ספר כי בימיו זה קרוב לארבע מאות שנה היו כל באי עולם מאמינים בדברי ארסט״ו כאלו רוח ה׳ דבר בו. אבל קרוב לימים האלו ולזמן הזה כק״ן שנה קמו עליו אנשים חכמים ונבונים ויאמרו מה נשתנה הפילוסוף הזה מכל הפילוסופים. ולמה נאמין בדבריו אשר ממקבת שכלו חוצבו. וכי לו לבדו נתכנו עלילות ה׳ הלא גם לנו לבב כמוהו לרדת לעומק חכמת הטבע נחפשה דרכיו ונחקורה אם כנים דבריו או אם אסף רוח בחפניו. ויבדקו ספריו בדרישות וחקירות וימצאו בהם כמה וכמה ענינים שהן נגד החוש וימרדו בו ויאמרו אין לנו חלק בארסט״ו ולא נחלה בחכמתו. שאינה אלא ריבוי דברים ומיעוט ענינים ויעמדו וימציאו חכמה חדשה קרובה אל השכל ומכוונת אל החוש כל מה שאפשר ובה סותרים דברי אריסט״ו ודברי התוכנים הראשונים. ובפרט סברת האומרים שצורות הגלגל השמיני משפיעים ע״י אורם אל כל יושבי תבל. והעלו שכוכבי הגלגל ההוא וכסיליהם כל אחד מהם הוא שמש המאיר ומחמם לעולם שתחתיו אשר אינו נראה לנו מרוב ריחוקו ממנו ושהאויר המועט היוצא לנו מהם אינו לא לעזר ולא להועיל לארץ הלזו אשר אנו יושבים בה. ואפשר שהחכם המליץ לא ידע מזה מאומה ולכן לא העלהו על ספר. אבל בודאי שהוא חושב שיש להם איזה תועלת גדול אשר נעלם ממנו:" ], [ "אה״כ לפי דעתי זוהי סברא נכונה ומתקבלת אל השכל:" ], [ "אה״ח הנה אריסט״ו וסיעתו חושבי׳ שהכוכבים הזנביי׳ נעשי׳ ונוצרי׳ מקיטורים חמים יבשים ושמנים אשר מתלהבים מנצוצי השמש המביט בהם או מלהבות האש היורדים מיסודו העומד תחת גלגל הירח וזה נעשה בחלק היותר גבוה מהאויר אשר הכוכב תלוי ועומד כל זמן שעולה לו מזון מהארץ וכשהקיטורים הולכים ומתמעטים מתנונה והולך עד כלותו והיה לאין:", "אמנם רוח אחרת היתה עם האחרונים שהם חושבים שגלגל השמיני כולו אויר זך ודק ובהיר וספיריי ושם תלוים כל הכוכבים בין שגלוים לנו ובין שאינן גלוים לנו. והכוכב הזנביי נברא עם שאר הבריות בששת ימי בראשית. אך יש לו גלגל פרטי אשר בו מתעלה בגובה רומו ומתעלם ממנו ואינו נראה אלא לסוף שנים אשר עדין לא נודעו מספרם ובהגיע תור זמנו יורד והולך אל שפל רומו ומתקרב אל הארץ באופן שיראה וימצא מכל יושבי חלד ומביאין ראיה לסברתם זאת ממה שהתוכנים מדדו בכליהם ומצאו שלפעמים הוא גבוה מהלבנה ופעמים מהחמה. ועתה הגע עצמך שיש בין בני עמנו שני אנשים אחד חושב שהכוכב הזנביי נעשה מקיטור הארץ כארס״טו. והאחר שהוא כוכב נברא מאת השי״ת כשברא את העולם. מי משניהם תחזק למין:" ], [ "אה״כ אין זו שאלת איש נבון וחכם כמוך. יען שחובת כל איש אשר בשם ישראל יכונה להאמין שהקב״ה ברא הכל מהאין המוחלט והגמור ביכולתו הבלתי בעל תכלית ודוקא בתחלת הבריאה כגון שמים וארץ ואור וכו׳ אבל אח״כ ואפילו בששת ימי בראשית אעפ״י שנאמר בהם ברא היינו יש מיש שנ׳ (בראשית א׳) ויברא אלהים את האדם בצלמו וכתיב (שם) וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה. ואחז״ל שהבהמה נבראת מן היבשה ולפיכך הכשרה בשני סימנין. עופות מן הרקק ולפיכך הכשרן בסי׳ א׳. דגים מן המים לפיכך הכשרן בלא כלום. וכל אלו נבראו בששת ימי בראשית ואמרו שהיו יש מיש. ועכשיו כל מגמת הפילוסופים אינה אלא לבקש ולידע מאיזה חומר לקח הקב״ה לעשות ד״מ ברקים ורעמים ומטר ושלג וברד וכו׳ וכיון שכן למה אקרא בשם מין למי שיאמין שהקב״ה משתמש ממין חומר זה או ממין חומר אחר או אם הכוכב הזנבי נעשה מקיטור הארץ או נברא עם יתר הכוכבים:" ], [ "אה״ח ברוך ה׳ אלהי ישראל אשר הוסיף על טכסיסי המלכות אשר חנן לך הוד וטכסיסי חכמה כי כל דבריך אינן אלא בשכל ובינה עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע. ודע כי השאלות שהקדמתי אינן אלא להוכיח מה שהוכחת ולאמת מה שטענת אבל אתה אדוני המלך החכם בדקות עיונך ובבהירות וזכות שכלך. עוד אני מדבר ואתה תשמע ועליך נאמר (משלי א׳) ישמע חכם ויוסף לקח:" ], [ "אה״כ לזכות שכלך וליושר סברתך נאוה תהלה. והנה כבר למדתנו רבינו איך ראוי להתנהג לאיש אשר תורת אלהיו בקרבו בסברת הפילוסופים למען לא ימעדו אשוריו (סי׳ ק״ט) באמונת תורתנו הקדושה. אמנם אשאלך והודיעני מה יתרון לחכמי ישראל על פילוסופים כיון שהללו חכמים והללו חכמים מה נשתנו אלו מאלו:" ], [ "אה״ח יש יתרון לחז״ל על הפילוסופים כיתרון האור מן החשך:" ], [ "אה״כ ובמה יודע אפוא היתרון הזה:" ], [ "אה״ח אלולי יראתי להיות עליך למשא הייתי מאריך בענין הזה למען יודע כי נכוחה דברתי:" ], [ "אה״כ הארך כל הצריך או כל מה שתרצה כי אמרי נועם דבריך מתוקים מצוף דבש:" ], [ "אה״ח אמצא חן בעיניך אדוני כי נחמתני. ובכן אומר ראשונה דרך כלל. כי מגמת הפילוסוף לידע האמת והשקר והטוב והרע. וזוהי עצמה מגמת החכם הישראלי:" ], [ "אה״כ אשוב ואשאל מה נשתנו אלו מאלו:" ], [ "אה״ח אתה תראה, כונת הפילוסוף לידע האמת והשקר כדי לידבק אל האמת ולברוח מן השקר. וכן כונתו לידע הטוב והרע כדי לבחור בטוב ומאוס ברע. וכן חכמי ישראל הקדושים כונתם ומגמתם זה וזה. אמנם האמת המבוקשת מחכמינו היא אמת זכה וברורה אמרת ה׳ צרופ׳ אשר אין בה חשש שקר וכן הטוב המבוקש הוא טוב אשר לא נמצא בו לא עירוב ולא שמץ רע. כדכתיב (תהלים לד) סור מרע ועשה טוב. וכתיב (דברים ל׳) ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. כלומר אם תבחר בחיים דע שתחיה. ואם תבחר בטוב לא יקרך רע משום שהבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים. וכשישמור מצות ה׳ וחקיו ומשפטיו מובטח לו שהשיג כל מה שהיה לו להשיג וידע בודאי שהוא בן העולם הבא. אבל הפילוסוף אפשר שיכלו בהבל ימיו ושנותיו בבהלה ויעלה חרס בידו שאין בו מועיל. כי מי עלה שמים וירד להודיע דרך משל אם הכוכבים הם ארצות מיושבות מבני אדם ושאר בעלי חיים ואם יש בהם צמחים וימים ונהרות ובקעות. או מי בא עד נבכי ים וירד לעמקי תהום לידע מה בחשוכא:" ], [ "אה״כ דברי פי חכם חן:" ], [ "אה״ח הן אמת שכוונתם לבחור בטוב ולמאוס ברע. אבל תעו מדרך הטוב ונטו ממנו כי לא הכירוהו לפי שחשבו שהטוב הוא הטוב המדותיי והמציאו להם מדות כפי אשר בדעתם ויקראו להן מדות טובות ולמחזיק בהן קראו איש טוב וגברא רבה כגון הם אמרו שאחת מהמדות הטובות היא מאוס בעושר ובחור בעוני ולכן מפארים ומשבחים לדיאוג״יניש צינ״יקו אשר בית דירתו היתה חמת גדולה שכיסויה בא׳ מראשיה להגן עליו מקור החורף ומחום הקיץ כדי שלא יזיקוהו והי׳ שואל צדקה לעוברים ולשבים. והי׳ לו קערה לשתות בה ולפי שפעם אחד ראה איש מלקק בידו אל פיו השליך הקערה. פילוסוף אחד הי׳ עני מדולדל והמלך נתן לו כסף וזהב הרבה להצילו ממצוקות העוני וישכם בבקר ויקח בידו את הכסף ויבוא לפני המלך ויאמר לו הנה לך כספך אשר נתת לי קח לך כי אינני חפץ בו. ויתמה המלך ויאמר לו מה זאת עשית לי למה בעטת במנחתי אשר נתתי לך. וישב הפילוסוף את המלך דבר לאמר אדוני מיום היותי על האדמה עד היום הזה ישבתי במנוחות שאננות ובמשכנות מבטחים כי מעולם לא הייתי להוט אחר הממון ולעולם נסתפקתי בהכרחי והיה די לי והותר וכל תאותי היתה בחכמת הטבע לדרוש ולחקור עניניו ומעשיו כי רבו. אמנם אתמול אחר אשר לקחתי את פרשת הכסף סעיפי עצבוני וילכו אחרי ההבל ויהבלו לחשוב מה אעשה מהכסף אם אקנה ממנו סחורה להשתכר או אם טוב לי להפקידו ביד אדם נאמן או אקנה ממנו קרקע ויהי טרף בביתי. ותדד שנתי מעיני ולבבי כים נגרש כי סבבוהו גלי המחשבות ועכרוהו המון הטרדות ותתפעם רוחי פוסח על שתי הסעיפים ולכן לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי ובכן הכסף נתון לך ואני בעניותי החזקתי ולא ארפה ובאמת שאין אלו אלא דברי כסיל ופתי ובער שהרי שלמה המלך אשר עליו נאמר (מלכים א׳ ד׳) ויחכם מכל האדם וכל דבריו ברוח הקודש. שאל מאת הש״י (משלי ל) רש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי. וזהו באמת ובתמי׳ שאלת חכם שאם אין לו מה יאכל צריך שכל היום ירדוף אחר מזונותיו ולא ישאר לו אפי׳ מלא שעה לפנות מחשבתו לעיון ואז תורה מה תהא עלי׳. והקב״ה הבטיחנו (ויקרא כ״ז) אם בחקותי תלכו וגו׳ ונתנה הארץ יבולה וגו׳ ובקללות הגזים ולא תתן ארצכם את יבולה. נמצא שהקב״ה מעניש ע״י העניות ומי הוא זה ערב את לבו לומר שהעניות מדה טובה ושלכן ראוי לרדוף אחרי׳ והלא אינו אלא עונש וצריך לברוח ממנה כברוח מן החרב מן הרעב ומן הדבר. אלא ודאי שאין ממש בדבריו הללו. והפילוסופים אינם יודעים להבחין בין טוב לרע שהרי אמר הש״י (דברים ל) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע. ופירש מהו חיים וטוב (שם) לאהבה את ה׳ אלהיך ללכת בדרכיו ולשמור מצותיו וחקותיו ומשפטיו וחיית ורבית וברכך ה׳ אלהיך וגו׳ ואם יפנה לבבך ולא תשמע וגו׳ הגדתי לכם היום כי אבוד תאבדון לא תאריכן ימים על האדמה וגו׳. לפי זה גדר הטוב הוא עבוד אלהים וגדר הרע הוא סור מרע:" ], [ "אה״כ ואם אדם מוסר נפשו למות על קידוש ה׳ בחצי ימיו היכן טובתו של זה והיכן אריכות ימיו של זה:" ], [ "אה״ח אשריו ואשרי חלקו בסודו תבא נפשי ובקהלו יחד כבודי. וכי יש טוב גדול או יש שמחה גדולה מזו למות על קדושת שם הש״י:" ], [ "אה״כ והלא קצת פילוסופים מתו מיתה משונה בלב שמח ונפש חפצה ומה יתרון לזה מזה." ], [ "אה״ח אמת ויציב שקצת פילוסופים מכת השטו״איקוש מתו בלב שמח כגון א׳ מהם שדכו במדוכה במצות המלך והוא היה אומר. אתם דכין בשר וגידין ועצמות אבל אי אתם יכולין לדוך הנפש וזהו כדי שיאמרו שהיתה לו נפש רחבה ושהי׳ סובל המיתה בלי עצבון הנראה בעיניך שזה הפילוסוף שמת כך. הוא בן העולם הבא:" ], [ "אה״כ ח״ו כיון שלא ידע את ה׳ ולא עבדו:" ], [ "אה״ח בוא וראה מה נשתנה הקדוש המוסר נפשו על קידוש ה׳ כי הוא מבזה חיי העה״ז לעבוד את ה׳ בכל נפשו אעפ״י שנוטל את נפשו ממנו ואעפ״י שסובל יסורין קשים במיתתו הוא סובל בשמחה ובטוב לבב כמו שעשו רבי עקיבא ור׳ חנינא בן תרדיון וכמו שעשו אבותינו ועושים עד היום אחינו בשרנו בספרד ובפורט״וגאל כי יודע כי מלבד שנמחלו לו כל עונותיו תשאר נפשו מקודשת מחשמלים ואראלים ותתענג לעד ולעולמי עולמים בתכלית הטוב והשמחה אשר עליו נאמר (תהלים ל״א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך הלזה תקרא רע ומות או טוב וחיים:" ], [ "אה״כ רואה אני את דבריך שאין לקרוא רע לרע עובר אשר אחריו טוב נצחי. ובכן אין לשוות הפילוסוף עם הקדוש הזה שעליו נכון לומר (שם קכ״ו) הזורעים בדמעה ברנה יקצורו:" ], [ "אה״ח כיון שהפילוסוף אינו יודע להבחין בין טוב לרע ממילא לא ידע למאוס ברע ולבחור בטוב:" ], [ "אה״כ צריך לומר כן כהכרח. אמנם במה שהוא אמת ושקר חייבים אנו להודות שהמה חכמים מחוכמים שהרי גילו מסתורי ומצפוני הטבע באופן שאין דבר נעלם מהם ואין נסתר מנגד עינם שהם מדברים על השמים וארץ וכל צבאם על הים ועל כל אשר בו. על הבהמות ועל החיות על העופות ועל הדגים ועל כל אשר תרמוש האדמה. על העבים על הקולות ועל הברקים ועל המטר ועל השלג על הברד ועל האויר ועל החושך על היום ועל הלילה על הרעמים ועל הרוחות וסוף דבר על כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו:" ], [ "אה״ח ודאי שדברו על כל מה שאמרת אבל מי יבטיח לנו שהטיבו את אשר דברו:" ], [ "אה״כ לפי שאין מכחיש דבריהם:" ], [ "אה״ח והלא אמרתי לך (סי׳ קמ״ה) שהיו׳ קמו האחרונים נגד ארס״טו ומאנו בדברו:" ], [ "אה״כ מהו זה וכי יש מחלוקת בין הפילוסופים:" ], [ "אה״ח יש ויש באופן שאין שנים מסכימין על דעת אחת:" ], [ "אה״כ הודיעני נא את דרכם:" ], [ "אה״ח הנני הנני להפיק רצונך. ואתחיל בענין הברקים והרעמים ואודיעך בתחלה דרך כלל סברות קצת פילוסופים ואח״כ אחוה דעי אף אני וקח לך את אשר תיטב בעיניך כי אתה תבחר ולא אני:" ], [ "אה״כ שמחני באמרתך ואל תבישני משברי:" ], [ "אה״ח סברת ארס״טו היא שחומר הברקים הם קיטורים חמים ושמנים העולים מן הארץ וסבת התלהבותם היא מהירות תנועתם בענן אשר לוחץ וסובב אותם מכל הצדדין באופן שהם סגורים בתוכו ורצים ושבים למצוא מנוס לנפשם מלחץ אויב לפי שהם חמים ויבשים והענן קר ולח וכשמתלהב קורע הענן לשנים ויוצא ואז יראה הברק וישמע הרעם:" ], [ "אה״כ נראה לי שדברי אר״סטו הם נכוחים למבין:" ], [ "אה״ח סברת קארט״יסיו פילוסוף גדול. הוא שחומר הברק הם קיטורים של גפרית ומלח הנקרא ניט״רו העולים מן הארץ והנה העננים העשוים כמין דפין או קליפות זו על גב זו פעמים סמוכים זה לזה ופעמים רחוקים זה מזה כי עינינו הרואות שיש גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם והם תלוים באויר מפני ששטחם דק וקל מאד ממנה ולכן הוא סובלם וכן אם נשב בהם הרוח יטלטלם מעבר אל עבר וישאם על כתפו זמן גדול כאשר תראה בנוצה של עוף שהיא פורחת באויר כל זמן שמשיב הרוח וכשיעמוד תפול בקרקע מפני שהיא כבדה מהאויר והנה אם הענן העליון נתעבה ע״י החום דהיינו שהחום חיבר חלקי הענן זה בזה באופן שנתמעט שטחו ונתרבה כובדו ונעשה כבד מהאויר הסובלו עד עכשיו על כנפיו. צריך בהכרח שיפול על הענן שתחתיו אשר יש בו מהקיטורים הגפריים ואז נלחצים ונכבשים מלמעלה ולמטה בין שני העננים ובכן מתלהבים ומבקשים מפלט לנפשם וכיון שהענן העליון אינו כבד בכל מקום בשוה לפי שבאמצע הוא כבד יותר מבקצוות. ובכן בנפלם על חברתם נשארו ביניהם סדקים אשר בהם יוצא האש אבל לפי שהם צרים מאד ואין בהם רוחב למדת האש הוא יוצא בכח גדול וביד חזקה ופותח אותו לפנות מקום לעצמו כפי צרכו ובזה היתה המיה גדולה. וזהו הרעם:" ], [ "אה״כ קשה לי בסברא הזאת נפילת העבים שאין דעתי נוחה בה וכל השאר הוא כמעט של ארסט״ו:" ], [ "אה״ח יש אומרים שהקיטורים מתלהבי׳ בענן מעצמם ואפילו בלי תנועה כמו שנראה לעין באי שיצילי״אה בהר איטנ״א הנקרא מונגיביל״ו וכן סמוך לעיר נאפולי״ש בהר ביסוביא״ו הנקרא מונט״י די שומ״ה וכן באמירק״א במדינת ניקאראגו״אה וכן בהר היקנ״א אשר באי איסלנד״א שכל אלו מקיאין אש הנולד בתוכם מעירוב המחצבי׳ אשר בקרבם של גפרית וזפת ומלח ונפט ניטר״ו ודברים אחרים אשר בהתערבם יחד ידליקו את עצמם ע״י הרתיחה הנולדת בם. ואם ההדלק׳ נעשתה במקום רחב אין שטן ואין פגע רע כי האש אינו מזיק ואינו יוצא לחוץ ואם באולי יראה החוצה לא יגרום שום נזק כי אין מי שיעכבהו לילך אל מקום אשר יהי שמה הרוח ללכת. אמנם אם השער יהיה סגור ולא ימצא מקום לצאת אזי מרגיז ארץ ממקומה ומרעיש המחוז הסמוך לו בקול גדול ובהמיה גדולה באופן שאמיץ לבו בגבורי׳ ערום ינוס ביום ההוא להציל נפשו מני שחת כי ייראו פן יעשו בתיהם קבריה׳ כאשר אירע לעיר קטניא״ה במלכות שיציליא״ה בשנת ה׳ אלפים תכ״ט הוא אלף תרס״ט ולעיר סיראקוס״א שם בשנת ה׳ אלפים תנ״ג היא אלף תרצ״ג לחשבונם אשר נהרסו עד היסוד בהן ונשארו תל עולם שממה ובימים ההם ובעת ההיא היתה עת צרה וצוקה ליושבי האי כי מתו בה יותר משלש מאות אלף נפשות. וזה עצמו יארע בברקים וברעמים כי יתלהבו מעצמם כשחומרם ראוי לדלק ויגרמו רעם גדול לפעמים אף בלי לוחץ ולוחם אלא בהתחמם כל מין ומין זה בזה שהרי הקימיקו״ס עושים מן הזהב עפר אחד שמשימין על כף של נחושת או של כסף או של ברזל ומחממין אותו מעט ומשמיע רעם גדול בקני השרפה הנישאים בעגלה וחוזק כחו כלפי מטה כי יקוב כף הברזל ויעשה בה חור גדול. וכן יש עפר אחר אשר הוא ג״כ מרעים ונעשה מג׳ חלקים של ניטר״ו וב׳ של מלח של אבן שנמצא בחביות של יין שקורין טארטאר״ו וחלק א׳ של גפרית. ולכן כשימצא חומר הדומה לזה בענין ויהיה שם מעט חום יוליד ברקים ורעמים בלי ספק:" ], [ "אה״כ גם זו סברא נכונה מאד ועתה השמיעני מה שהמצית בעיונך על ענין זה:" ], [ "אה״ח אתה צויתני להודיעך כיצד המצאתי סבת הדלקת הברקים וקול הרעמים ובכן מוכרחני להתחיל מראשית הענין:", "הנסיון מוכיח שהזכוכית שצורתו גבנונית יולדו ממנו ב׳ דברים בהכרח. חדא שיגדיל כלי המוחש וגוף הנרא׳. ונ״מ שכל בתי עינים שמגדילין האותיות צורתן גבנונית. ב׳ שאם תשים הזכוכית הזה נגד השמש באופן שיעברו ניצוציו בגובה גבנוניתו ותשים תחת מקום כלות הניצוצי׳ מטלית או נייר או דבר הראוי לישרף יתלהב מעצמו ותאכלהו אש לא נופח וכל שהגבנונית יהיה יותר גבוה ישרוף ממקום קרוב בנחיצה רבה. וכן יעשה המראו׳ החלולי׳ שמולידי׳ אש במהירות גדולה. אמנם הזכוכית שצורתו קערורית לא יוליד אש בשום אופן ולא יגדיל המוחשים הנראים אדרבא יקטין אותם:" ], [ "אה״כ כל זה ודאי וברור ובחון:" ], [ "אה״ח הנסיון מוכיח ג״כ שהעבי׳ מציירין לנו לפעמים גוף השמש גדול ממה שנראה לנו כשהאויר זך וצח ולפעמים מציירין אותו קטן מטה שנראה בצחות האויר כאשר ראיתי פעמים רבות בעיר הגדולה לונדריש ברוב הימים בזמן החורף, ונ״מ שני דברים. חדא שהעבי׳ בהירי׳ כזכוכית. ב׳ שיש מהם שצורתם גבנונית ויש שצורתם ג״כ קערורית ויהי ג״כ בהכרח עב שהוא חלל כלפי מעלה וגבנוני או חלק כלפי מטה או להיפך וסוף דבר כל הצורות השייכות בזכוכית שייכות ג״כ בעבים. וכיון שיש בענן הסגולה הראשונה של הזכוכית שצורתו גבנונית כמו שהוכחתי (סי׳ קפ״ב) למה לא תמצא בו ג״כ הסגולה השנית דהיינו לשרוף באש כל דבר הראוי לישרף כגון גפרית ומלח וכו׳:" ], [ "אה״כ ודאי שאם תמצא בו הסגולה הראשונה תמצא בו השנית ג״כ כי היא תולדות הראשונה:" ], [ "אה״ח גלוי ומפורסם לכל שיש עננים סדורים זה על גב זה כמין דפין של עץ כמ״ש (סי׳ קע״ט) פעמים סמוכים זה לזה ופעמים רחוקים זה מזה. שהרי עינינו הראות שיתפזר ויתפרד הענן התחתון ויראה עוד ענן אחר גבוה ממנו, נשים א״כ שיש ענן התחתון הטומן בחיקו דבר הראוי לשריפה כגון גפרית וזפת ומלח וניט״רו ודברים אחרים כיוצא העולים מקיטור הארץ. ונשי׳ ג״כ שהענן העליון צורתו גבנונית וניצוצי השמש העוברים דרך חום גבנוניתו מכים בענן התחתון במקום שיש שם הדברים הנפשרים אין ספק שיולידו אש בענן התחתון שהרי אין מי שיעכב על ידם:" ], [ "אה״כ בודאי אמנם דבריך סותרים זה את זה. שהרי בראשונה אמרת שהמראות החלולים מולידים אש במהרה אח״כ אמרת שהזכוכית שצורתו קערורית אינו מוליד אש לחלוטין:" ], [ "אה״ח כך אמרתי. ואעפ״כ אין דברי האחרונים סותרים את הראשונים כי הזכוכית החלול שאינו מוליד אש הוא חלול משני שטחיו ומפריד ניצוצי השמש זה מזה אחר שיצאו מתוכו לאויר אמנם המראה החלול הוא חלול מתוכו וצורתו גבנונית מאחריו לפי שהיא חלק עיגול ובכן מקבץ כל נצוצי השמש בתוך חיקו והם מתערבים ונכפלים ומסתרגים ומתחברים יחד כמעשה שבכה זה נכנס בתוך גבולו של זה באופן שידליק אש אוכלת בנחיצה רבה וישרוף ויתיך העופרת והבדיל בזמן קצר דהיינו בחלק מי״ב בשעה. ויותר שחלק עיגול המראה הוא קטן ימהר יחישה מעשהו:" ], [ "אה״כ נצחתני בתשובתך היקרה והנעימה:" ], [ "אה״ח אם צורת הענן תהיה חלולה מבפנים כלפי מעלה וגבנונית כלפי מטה ויהי בתוכה קיטורים הראויים לידלק יולידו ברקים ורעמים גם כן אעפ״י שלא יהיה על הענן החלול אלא אויר זך בלי עננים:" ], [ "אה״כ זהו סברא נכונה וקלה להבין מכל הסברות שהצעת. אבל יש לי עליה קושיא גדולה:" ], [ "אה״ח דבר אדוני כי שומע עבדך:" ], [ "אה״כ לפי מה שהצעת לא יהיו ברקים ורעמים בלילה מפני שאז השמש הולך תחת האופק וכי תימא הכי נמי והלא הנסיון מעיד להפך:" ], [ "אה״ח אין דעתי לסתור סברות הקודמות ולחלוק עליהן אלא להודיע שאפשר שיתלהבו הקיטורים מסבה אחרת ג״כ. ועל הדלקת הברקים והשמעת הרעמים בלילה אומר. שיש ענן גבוה ויש ענן שפל. והגבוה יעלה עד יותר מחמשים מילין ובכן כל זמן שהענן רואה את השמש אעפ״י שאינו נראה לנו מפני שהוא תחת האופק דהיינו בתחלת הלילה ובסופה. יוכל להוליד ברקים ורעמים. כי היושב במקום גבוה יראה השמש בתחלת היום ובסופו קודם מאחר היושב במקום נמוך. כי הא דאחז״ל אר״י (פ׳ כל כתבי דף י״ח ע״ב) יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוציאי שבת בצפורי. והיינו טעמא משום דטבריא היתה בעמק והיה השמש ממהר לשקוע קודם צפורי ובכן היו מקדימין בהכנסת שבת ובצפורי היו מאחרין בהכנסתו לפי שהשמש מאחר לשקוע יותר מבטבריא מפני שצפורי יושבת על ראש ההר (פ״ב דכתובות דף ק״ג סע״ב) ולפיכך מידלי ובסיס אוירא אבל במוצאי שבת היו ממהרין ליכנס בחול בטבריא ומאחרין בצפורי. וכיון שהענן גבוה ויכול לראות השמש בתחלת ובסוף הלילה יוכל להדליק הקיטורים כמו שאמרתי מזהב המרעים ומההרים המקיאים אש. ועוד יש קיטורים המתלהבים באויר שנראים כעין כוכבים הרצים ממקום למקום כעין קורות כעין עיזים דולגות שאם יפלו בענן ידליקוהו:" ], [ "אה״כ הסברות הראשונות מקובלות אצלי יותר מסברתך:" ], [ "אה״ח הודיעני נא היתרון שיש לסברתם על סברתי:" ], [ "אה״כ לפי שלדידהו סבת הברקים והרעמים אחת היא בין ביום ובין בלילה. אבל לדידך שתים הנה אחת ביום ואחת בלילה:" ], [ "אה״ח היש כח ביד שום אדם להכחיש מה שנראה לעין:" ], [ "אה״כ בודאי שאי אפשר להכחיש מה שנראה לעין:" ], [ "אה״ח והלא אתה רואה שהענן והזכוכית שצורתן גבנונית מדליקין המוחשים ומדליקי׳ אש וכן המראה והענן שצורתן חלול. וא״כ מה איכפת לי אם אינו מדליק בלילה. וכי תאמר על הזכוכית שצורתו גבנונית ועל המראה חלול שאינו מדליק ביום מפני שאינו יכול להדליק בלילה מחמת העלם השמש:" ], [ "אה״כ עתה ידעתי כי סברתך נכונה מאד וקושיתי אינה קושיא:" ], [ "אה״ח ה׳ יאריך ימיך על ממלכתך כי שבע מדות שמנו רז״ל בחכם כולם איתנהו בך בתכלית השלמות:" ], [ "אה״כ ואם המצא ימצא פילוסוף אחר שימצא סבה אחרת להולדת הברקים ויהיה מתקבלת יותר מסברתך מה תעשה:" ], [ "אה״ח אבטל סברתי מיד מפני סברתו:" ], [ "אה״כ נמצא שכל דברי הפילוסופים אינן אלא השערות בעלמא:" ], [ "אה״ח כדבריך אדוני המלך כן הוא. כי אם תשאל לעשרה פילוסופים טעם דבר אחד כל אחד מהם ימציא לך טענות וראיות כל כך מתקבלות ומתקרבות אל הסברא שאם תרצה אח״כ לבחור באחת מהנה אינך יודע להבחין איזו תיטב בעיניך:" ], [ "אה״כ הבא ראיה למען יבחנו דבריך האמת אתך. כי בדבר חבכה אין להאמין אפילו לגדול שבחכמים בלתי שיתן טעם לדבריו:" ], [ "אה״ח ארס״טו והנלוים אליו חושבים שהכל נעשה מחומר וצורה והעדר. כגון העץ קודם שנשרף היה עץ. ואחר שנשרף פשט צורת העץ ולבש צורת האפר. הרי חומר וצורה והעדר. החומר הוא הנושא דהיינו דבר הראוי לקבל צורות רבות. שהרי בתחלה היה עץ ואחר שנשרף נעשה אפר נמצא שלקח צורה חדשה. וההעדר נמצא בו גם כן בהולדו שהרי ממה שלא היה אפר נעשה אפר. זוהי סברתו דרך כלל. אמנם גאשי״נדו פילוסוף גדול אשר מת בן ס״ו שנים בשנת אלף תרנ״ה לחשבונם היא ה׳ אלפים תט״ו לחשבוננו גזר אומר שהחומר הוא גופים קטנים בתכלית הקטנות באופן שאינן ראויי׳ ליחלק מרוב קטנם כי אין בגוף הקטן הזה שום חלל ומאלו הגופנים נוצרים ונעשים כל המורכבים. ויש להשתכל בהם הצירה ד״מ אם הם חדים או כדים. והמצב. והסדר. והגודל. והתנועה. וכן כפי הכנת צורתם ומצבם וסדרם וגדלם ותנועת׳ אשר יכין להם הבורא יתברך ויתעלה שמו מתהוה ונוצר מהם המורכב אעפ״י שחומר אחד לכולם. כאשר עינינו רואות בברזל ד״מ אשר ממנו נעשה חרבות ורמחים סכינים מסמרים ומחטים יורות ומנעולים ומפתחות וקני השרפה וכלים מכלים שונים אין מספר. וכל הכלים האלו נוצרים ונעשים מחומר אחד לפעולות ומלאכות רבות כפי ההכנה והצורה שיתן האומן לכלי. כן ה׳ אלהינו ברא חומר א׳ מאין וממנו יוצר כל המורכבים באופן שכשיגביל אותו בסדר א׳ יהיה אילן. ובסדר אחר זהב. ובסדר אחר כסף. וכן לכל בריה ובריה על זה הדרך:" ], [ "אה״כ ומהיכן באות הצורות למורכבי׳ לפי סברת ארסט״ו:" ], [ "אה״ח מוצאות מכח החומר ע״י המקרי׳ המכינים אותו לקבל הצור׳. כגון העץ קודם שיקבל צורת האש נכנס בו החום שהוא המקרה ויכינהו לקבל צורת האש העתידה לצאת ואח״כ מקבל צורת האש המוצאת מכח החומר:" ], [ "אה״כ הנה גאשינד״י הורה מהות החומר לעין וממילא מהות המורכבי׳. אבל במונח ארסט״ו לא ידענו עד עתה חומר המורכבים אלא דרך כלל:" ], [ "אה״ח חומרם לפי דעתו הם הארבע׳ יסודו׳. אש ואויר ומים וארץ. ויקרא המורכב על שם היסוד הגובר בו או על שם איכיותיו כגון הדגים שגובר בהם הליחות והקור שהם איכיות המים נאמר בהם שחומרם מימיי ומזגם קר ולח. ובגפרית נאמר שטבעו חם ויבש כאש. וכן נאמר על כל המורכבים כנקלה כנכבד:" ], [ "אה״כ היש עוד דעות וכתות:" ], [ "אה״ח יש ויש כהנה וכהנה. אבל איני משמיעך אלא הגדולות שבהן אשר יצא טבען בעולם והן עוד שתים. הראשונה היא של פילוסוף אחד בצרפת הנקרא קראטיסי״ו או די״ש קארטיס אשר היתה לו ישיבה א׳ בעולם עם גאשינד״ו הנ״ל. וזה האיש קארטיסי״ו מת בן נ״ד שנה בשנת אלף תר״ן לחשבונם היא ה׳ אלפים ת״י לחשבוננו:", "וסברתו היא שהקב״ה ברא בתחלה החומר הראשון יש מאין. ואח״כ חילקו לג׳ יסודות. היסוד הראשון חומרו דק בתכלית הדקות ומתנועע בנחיצה רבה ואין לו צורה מוגבלת אלא מקבלת כל הצורו׳ שבגופים אשר נכנס בהם כמים שאם תשימם בכלי עגול תהיה צורתן עגולה במשולש משולשת. ובמרובע מרובעת, ומזה היסוד יצר הקב״ה השמש והכוכבים הקבועים ברקיע והאש. והיסוד השני הוא מכדורי׳ דקים עד מאד אבל לא כל כך כיסוד הא׳ והוא הנקרא איטי״ר וממנו עשה השמים וזה ג״כ לוקח צורות הגופים שנכנס בהם היסוד הג׳ שהוא החלק העב הוא מצוייר מצורות הרבה כגון משולש. מרובע וכו׳. וממנו ברא הארץ. המים. והאויר וכל המורכבים. והוא מסכים עם גאשי״נדו שהמורכבים משתנים מחמת צורתם מצבם וסדרם וגודלם ותנועת׳ אבל חולק עליו במה שאמר שהעולם קצתו מלא גופים וקצתו חלל מפני התנועה הצריכה לבריות כי אם אדם ילך ד״מ ממזרח למערב צריך שבהליכתו ידחה האויר שכנגד גופו כלפי מערב. ואם יש חלל ומקום פנוי לקבל בו האויר הנדחה אזי יגיע האדם למחוז חפצו. אך אם אין ריקות בעולם האויר יתריס נגדו ויעכב אותו מלכת למסעיו, אלה דברי גאשי״נדו. אבל קארטי״סיו תפש לו בזה דרך אחרת ואמר שאין ריקות בעולם אלא הכל מלא והכל גוף וטוען כך. גוף הוא כל שיש לו אורך ורוחב ועומק בחלל ימצאו שלשתם. א״כ היינו חלל היינו גוף, וא״כ אין ריקות בעולם. ועוד יש מחלוקות גדולות ביניהם שאיני זוכרן כי איני מביא אלא ראשי פרקים הצריכים לכונתי דהיינו להוכיח היתרון הגדול שיש לחז״ל על הפילוסופים:" ], [ "אה״ח מה שאמר קארט״סיו שהיינו חלל היינו גוף אינו נראה מקובל אלא הסברא:" ], [ "אה״ח אל תטריח עצמך אדוני המלך להקשות נגד שום אחת מאלה הסברות לפי שהם בעצמם ערכו מלחמה אלו נגד אלו כאשר תשמע אחר שאגיד לך סברת הכת הרביעית הנקראת קימי״קוס האומרים שהתחלות ועיקרי המורכבים נודעים וניכרים על ידי האש. שהרי אם תקח איזה מורכב כגון יין ותשים אותו באנטיכי על האש תמצא בו חמשה דברים שהם יסודות דהיינו גפרית. רוח או כסף חי שקורין מירק״ורי. מלח. מים. ואדמה. ונחלקים לפועלים ופעולים. שנים האחרונים פעולים. והשלשה הראשונים פועלים. אך יש הפרש בין מורכב למורכב במה שבאחד יגברו המים על הארץ ובאחד הרוח, ובאחד הגפרית. ובא׳ המלח. ועוד יש כמה וכמה עירובין אין מספר שאם יעלה על דעתך שיהיו בו ד״מ ג׳ חלקים מלח. וב׳ חלקים של גפרית. וחצי של רוח. ואחר שיהיו בו ג׳ חלקים של גפרית וא׳ וחצי של מלח ואחד של רוח בודאי שישתנה מהאחר וכן תצייר בשכלך תגבורת וחלישות הגופים והשתנותם כפי שיעור העירוב וכפי היסוד הגובר בו החזק הוא הרפה. וכשם שבכ״ב אותיות בלבד נעשים כמה אלף אלפים תיבות מתיבות שונות בכל לשונות העולם. וכשם שבז׳ קולות הניגון בלבד נעשים כל הניגונים שבעול׳ בין לבכות בין לשחוק כן בה׳ יסודות האלו נעשים ונוצרים כל המורכבים. הרי לך ארבע סברות הגוברות היום בעולם. ועתה אדוני המלך תפול נא תחנתי לפניך ואל תשב את פני אמור נא לי איזו יכשר הזו או זו או אם כולן כאחת טובות:" ], [ "אה״כ מי האיש החכם אשר לא שמע אלא ראשי דברים בקיצור מופלג אשר ימצא לבו לבחור בטוב ולמאוס ברע מבלתי שמוע טענות הבעלי דינין:" ], [ "אה״ח אבל אתה אדוני המלך חכם כמלאך האלהים ונקל זאת בעיניך להבחין בעומק שכלך בין האמת והשקר:" ], [ "אה״כ לעשות רצונך החבר חפצתי ולא מלבי כי היה צריך פנאי גדול ושקידה רבה לשמוע טענות הבעלי דינין. ולדמותן זו לזו ולשקול אותן במאזני הסברא והנסיון אז יוכל החכם לפסוק בלי גמגום ופקפוק ולומר הלכה כפלוני. אבל כיון שאתה מכריחני אגיד לך את הרשום על לוח לבי באמת ובתמים. והיינו שכל הסברות וההשערות הללו הן אפשריות ומתקבלות אל הלב. כי מה שאמר אר״סטו שיש חומר אחד המקבל כל הצורות הוא דבר הנראה לעין שהרי אין ספק שהעץ אחר שנשרף נעשה אפר. ואם תשים האפר במים רותחי׳ ותסננם תמצא מלח. הרי שהעץ פשט צורתו ולבש את צורת האש. ואח״כ צורת מלח. א״כ יש דבר א׳ שאינו משתנה וראוי לקבל כל הצורות. ובכן אין בסברתו דבר מנגד אל השכל אלא הכל מתקבל ומתיישב על הלב וזה ברור:", "וסברות גאשינד״ו ג״כ נכונה במה שאמר כי בהשתנות מצב וסדר וגודל ותנועות הגופים הקטנים שהם חומר כל המורכבים תשתנה צורתם. ומשל הברזל המשתנה לחרבות ומחטים ומפתחות הוא יפה ואמיתי. אמנם יתכן יותר במשל הקמח שנעשה ממנו עיסה וממנו נעשה לחם שצורתו עגול, מרובע. כעין פרחים. וכעין צורות בני אדם וחיות ועופות:", "ועל קארטי״סיו נ״ל שסברתו אמתית ורצויה. לפי שצריך להודות לדבריו במה שאמר שיש הפרש גדול בין השמש והכוכבים לאויר הנקרא (איט״יר) ולשאר בריות העולם השפל הזה אשר חומרם עב וחשוך. ובכן היא הנותנת שחומר העליונים חוץ מהירח ושאר כוכבי לכת חוץ מהשמש חומרם זך ונקי מחומרנו. וסוף דבר מי יוכל להתריס נגד הקימ״יקוס אשר מראין לעין החמשה יסודות בכל מורכב ומורכב:" ], [ "אה״ח הוא אשר דברתי (בסימן ר״ז) שאם תשמע טענות עשרה פילוסופים על ענין אחד אעפ״י שהן רחוקות זו מזו או סותרות זו את זו כולן מתישבות על הלב:" ], [ "אה״כ א״כ כולם חכמים כולם נבונים:" ], [ "אה״ח איני מכחיש זה. אמנם אפשר שהרו והולידו מלבם דברי שקר בכל מכל כל:" ], [ "אה״כ אפשר ואפשר. אבל עם כל זה המתחכמים מחוכמים:" ], [ "אה״ח מעולם לא עלה בדעתי לומר שאינן חכמים. אמנם צריך בהכרח לומר שתקנת׳ קלקלתם. לפי שאתה רואה שכל טענותיהם וראיותיהם מתקבצות אל השכל אעפ״י שסותרות זו את זו. וזהו מופת חותך שאין בפיהם נכונה לפי שהאמת היא נקודה וכל שחוץ ממנה שקר. והנה הצעתי לפניך ד׳ סברות ואם יש אמת ביניהן אלא אחת. ואפשר ג״כ שבל תראה ובל תמצא. ותהיינה כולן הבל וריק:" ], [ "אה״כ לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי:" ], [ "אה״ח הן העידו על עצמן והודאת בעל דין כמאה עדים דמי. שהרי הפילוסופי׳ בתוחלת דבריה׳ מודים ואומרי׳ שאע״פ שלא נודעו אלא קצת מחלקי המורכב החיצוניים כגון שהוא גוף. שנוצר מחלקים משתנים. ואחרים כאלה אעפ״י שלא נודעו כל חלקיו וכל איכיותיו ותנאיו עם כל זה די במיעוט עיקרים האלה לדבר עליהם בלשון חכמה. ובכן גזרו אומר שכל ענין שנודעים בו קצת עיקרים בלבד ומוציאין מהם תולדות. ההוא יקרא חכמה. ולמייסד העיקרים ומוציא התולדות חכם יקרא. וכן אמרו התוכנים בראשית ספריהם שכל העיגולים בין שמרכזם מרכז הארץ בין יוצאי מרכז הכל פרי מחשבותם. וכן אמרו בפירוש שאעפ״י שהם כותבים בספריהם שיש בגלגלים מעגלים וגבוה רום ושפל רום ושלכן הקיץ ארוך מהחורף ח׳ ימים לפי שהשמש הולך אז ברום גלגלו ושהחורף קצר לפי שהולך בשפל רומו. הכל אינן אלא המצאות בעלמא להבין את מעשה ה׳ כי נורא הוא. וכן כל א׳ וא׳ בורר לו דרך נקיה וקלה לפי עיונו ולפי ענינו. ונוסף לזה שזה בונה וזה סותר. זה מנגד לזה. וזה מנגד לזה. וסוף דבר הכל ספק ושמא והשערה וסברא. ועל כיוצא בזה אחז״ל עלובה עיסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה:" ], [ "אה״כ הודיעני נא הקושיות שמקשין אלו מאלו:" ], [ "אה״ח אם באתי להגידן ולספרן יכלה הזמן והמה לא יכלו. הילכך אחוך אחת לכל סברא וממנה בעומק השכלתך תדין על השאר:" ], [ "אה״כ כל אשר בלבבך עשה:" ], [ "אה״ח ארס״טו אמר שהצורה נולדה מהמקרים המכינים החומר לקבלה. כגון העץ. קודם שיקבל צורת האש נכנס בו החום שהוא מקרה ומתרבה עד שלבסוף מוציא אש מכח החומר. ולפי זה (אמרו המקשים) אין הפרש בין הצורה שהיא עצם למקרה שהוא החום אלא בפחות ויותר וזה לא יתכן. ועוד שהוא אומר שהצורה נולדה מהחומר ואם כן הצורה אינו עיקר. ולא ראשית המורכבים:" ], [ "אה״כ אני למדתי חכמת אר״סטו בימי חרפי אבל ברוב הימים כמעט ששכחתיה בעסקי מלכותי שרבו כמו רבו. אמנם עדין נ״ל שיש תשובה לקושיא הזאת:" ], [ "אה״ח יש ויש אמנם אין לי להאריך בזה כי כל מגמתי אינו אלא להורות יתרון חז״ל על הפילוסופים. ולזה די לי להגיד ראשי פרקים של הפילוסופים. ואח״כ ארחיב פה כשאבוא אל חז״ל:" ], [ "אה״כ אין נכון לקצר במקום שראוי להאריך שכיון שאתה רוצה שאדון בין בעלי דינין אין לך להגיד טענות האחד ולסתום טענות האחר. ואם ככה תעשה תעבור משום פתח פיך לאלם:" ], [ "אה״ח אין דעתי לטעון טענות שני הבעלי דינין באמת ובתמים. אבל אני מקצר ועולה מפני שיש לי טענה אחת גדולה נגד הפילוסופים הקדמונים אשר לא ידעו את ה׳ המקרקרת יסודותיהם והורסת אשיותיהם וע״כ יוכרחו להודות שעם כל שכלם ופלפולם הם בפני חז״ל כיתוש בפני הפיל. ואז תשא עיניך השמימה ותאמר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו:" ], [ "אה״כ כלו עיני מיחל לטענה הזאת אך איני רוצה להכריחך. ואם תרצה תחישנה ואם לאו בעתה:" ], [ "אה״ח שלמה אמר (משלי ט״ו כ״ג) ודבר בעתו מה טוב. אמנם בין כך ובין כך אגיד לך מה שמקשים נגד גאשי״נדו. והיינו שלפי סברתו יש מהגופים הדקים עשויים כמין ווין ויש כמין משולש. ויש מששה ומשמנ׳ צלעות. ובכן שואלין ממנו מי הוא זה ואיזה הוא אשר ראה את הגופים האלו בצורתם ותכונתם:", "ונגד קארט״יסיו אומרים שאינו אמת שכל הנמדד לאורך ולעומק ולרוחב הוא גוף אלא שצריך ג״כ שיהיה עצם מתפשט באופן שבמילואו יעכב גוף אחר מליכנס במקומו כל זמן שהוא ממלא אותו:", "ונגד הקימי״קוס אומרים שמה שמוציאין ע״י האש מן המורכבים אינו אלא עיקרים שניים המתהוים מהראשונים ולא ראשונים כמו שכתבו הם:" ], [ "אה״כ כל אלו הקושיות נוחות ליתרץ:" ], [ "אה״ח לא נעלם ממני. אבל אין כונתי אלא להודיעך שבין כל כתות הפילוסופים אין גם אחת שתסכים עם חברתה בעיקרים. בתנאים. ובהקדמות. אדרבא נלחמים אלה נוכח אלה מערכה מול מערכה. ואחר העמל והטורח זה פניו לצפון וזה פניו לדרום. וסוף דבר אם יש בכח דעת האדם להסכים עם האמת לא יסכים אלא אחר אחד מהם. ואפשר ג״כ ששום א׳ מהם לא דבר נכונה ויבלו כולם ימיהם לריק ושנותם להבל כי מי הוא מהם אשר ערב את לבו לאמר קבלו דעתי. והלא הם עצמם הודו ואמרו כי כל חכמתם אינה אלא השערה וסברא כמו שאמרתי (סי׳ רכ״ז) ואם יעמדו על תלם להחזיק בסברתם ולומר כי אמת יהגה חכם. יאמרו להם מי עמד בסוד ה׳ והלא יתוש קדמך במעשה בראשית ואדם אין עד יום הששי והש״י אמר לאיוב (ל״ח ד׳) איפה היית ביסדי ארץ. ומי הוא אשר דבר פי ה׳ אליו ויגיד לו לאמר החומר הראשון בראתיו מאין ויצרתיו גם עשיתיו כמין עיסה גדולה וממנו לקחתי ונתתי לו צורת שמים ושמש וירח וכוכבים ואויר ומים וארץ ואילנות וצמחים ודגים ובהמות וחיות ועופות ואדם. או בראתיו כמין גופים קטנים וצורות מצורות שונות. ויצרתי מורכבים ממורכבים שונים בסידור המצב והצורה והגודל והתנועה בדרכים שונים. וכן תאמר על כל סברות שאר הפילוסופים הבונים בדעתם עולמות ומחריבין את הנמצאים בדעות אחרים. ואעפ״י שלכל א׳ וא׳ יש ידים מוכיחות (סי׳ ר״ך) צללו במים שאין להם סוף דהיינו חכמת ויכולת הבורא יתברך ויתעלה שמו והעלו חרס בידם:" ], [ "אה״כ אין ספק שחכמת ויכולת הש״י הן בלתי תכלית אבל לא העלים מעיני בני אדם קצת מניצוצי חכמתו ויכלתו. שהרי כמה וכמה דברים אמרו שמסכימים עם הנסיון:" ], [ "אה״ח כך הוא בקצת חכמת הלמודיות. שרובן נראין לעין אף כי יש בהן דברים קשים אשר א״א לשום אדם לעמוד על ענינם ולהסכימם יחד. כגון אלכסון העיגול שאין אדם יכול להשוותו אל עיגולו וכן אלכסון המרובע שא״א להשוותו עם צלעו אבל בכל שאר החכמות אין רואה ואין יודע כי אם בהשערה וסברא ושמא:" ], [ "אה״כ ואיך תאמר כן והלא כמה וכמה דברים נמצאו מהפילוסופים האחרונים לא שערום הראשונים. כגון קנה זכוכית שקורא ברומ״יטרו שמשימים בו כסף חי הנקרא מירקו״ריא ובו יודע אם יהיה מטר או לא. וכן קנה זכוכית אחר שנקראו טרימו״מיטירו אשר משימין בו משקה הנקרא רוח יין ובו יודע אם גובר הקור או החום. וכן על ידי שמשימין זכוכית שצורתו גבנונית בחלק נקוב וסגור ועוברים בו נצוצי השמש רואין בחדר חשוך כל מי שעובר בשוק עם צבע בגדיו אלא שראשו למטה ורגליו למעלה. ומשם ידעו שסברת האומר שהמוחש רץ אל החוש היא אמיתית כאפלט״ון ולא שמהחוש הולך למוחש כמו שכתב ארס״טו. וכמה המצאות אחרות אשר ספרו לי יפות ומועילות:" ], [ "אה״ח אני אגיד לך טובות ומועילות מאלה. הם המציאו קני ההבטה שמגדילים המוחשים ומקרבין אותם אל העין ואע״פ שיהיו רחוקים כמה מילין. ומין אחר מקני ההבטה המגלים את המוחש שאינו נראה לעין מרוב קטנותו. במין הראשון מצאו ארבעה כוכבים המקיפים את כוכב צדק וחמשה את כוכב שבתאי וכמה וכמה חידושים אחרים בשמש ובירח. ובמין השני גילוי שקנה הריאה מתחלק בתוכה לכמה ענפים ואלה לענפים אחרים ושיש בהן כמין אבעבועות קטנות שע״י הנשימה שואבות האויר ודומות לאשכול ענבים. וגילו ג״כ הקפת הדם כמו שכתבו האחרונים וכמה וכמה חדושים אחרים אין מספר. הם המציאו זכוכית שע״י צורת גבנוניתו אם יושם לפני השמש מתוך הנחשת והברזל וכל מיני מתכות בעגלה ובזמן קרוב יותר מן האש. הם המציאו ע״י הקימ״קא תרופות חדשות קלות וטובות מתרופות הקדמונים באופן שמה שהיו עושים הקדמונים בלוג א׳ של משקה להריק הגוף עושין האחרונים ברביעית הלוג ערב מועיל ומתוק ולא מר ורע כבראשונה:" ], [ "אה״כ א״כ אתה מודה לדברי שהמה חכמים מחוכמים:" ], [ "אה״ח מעולם לא עלתה בדעתי ולא יצא מפי שאינם חכמים גדולים אלא שחז״ל חכמים מהם בלי ערך לפי שחכמת הפילוסופים אפשר שלא תקום ולא תהיה אלא במקצת תלמודיות:" ], [ "אה״כ עדין לא שמעתי ממך כיצד יש לאל ידך להכחיש התועלות שהגדתי ושהגדת:" ], [ "אה״ח איני מכחישן אלא אני מייחס אותן אל הלמודיות:" ], [ "אה״כ וכי מפני יחוסן אל הלמודיות יקלו בעיניך:" ], [ "אה״ח לא אדוני אינן קלות בעיני. אבל לא יאות כל כך גדולה וכבוד לממציאים אותן מפני שרובן נמצאו דדך מקרה. כגון קנה ההבטה שהוא דבר נפלא נמצא כך. אדם אחד לקח שתי חתיכות של קרח בידו והיה משים דרך שחוק זו לפני זו וזו לפני זו ומביט במוחשים שכננדו וראה שהיו נראים יותר קרובים ויותר גדולים וחזר והביט וקרב והרחיק החתיכות בכמה פנים עד שראה פעמים שלש ומאה שכך היה מעשת וכתב על זה לאחיו שהיה פילוסוף גדול ויש אומרים שהיה קארט״סיו הנ״ל ובחן וניסה גם הוא בשתי זכוכית ואחר עיון גדול ושקידה רבה המציא קנה ההבטה. וכן הם אמרו שפיטא״גורש המציא מלאכת הניגון על ידי שראה חרשי ברזל מכין אותו בקורנס על הסדן ושמע קול הקורנסים שהיו מולידין מין ניגון ושקל הקורנסים וראה שזה כבד מזה ובכן עיין ופלפל בהפרש המשקל והקול עד שהמציא הניגון:" ], [ "אה״כ והכתיב ביובל בן למך (בראשית ד׳) הוא היה אבי כל תופש כנור ועגב:" ], [ "אה״ח ועוד שדוד שהיה כמה מאות שנים לפני פיטא״גורש היה מנגן ומשורר גדול כנראה בתהלים:" ], [ "אה״כ אתה מחזיק קושיתי ביתר שאת:" ], [ "אה״ח פיטא״גורש חי בע׳ שנה של גלות בבל ואין ראיה מהיונים להמצאת החכמות והמלאכות כי מה שהיו חדש להם כבר היה משנים קדמוניות ישן בכל האס״יאה כי שם נברא אד״הר ומשם התחיל הישוב ומיושביה למדו כל הגלילות היושבות למערבה החכמות והמלאכות כנראה מהאותיות של היונים שחצי שמותן הן עברית וצורתן הן של אותיות של עבר הנהר מהופכות:" ], [ "אה״כ לפי דעתך א״כ כל החכמות והמלאכות הנודעות בעולם נודעו דרך מקרה ולא דרך עיון:" ], [ "אה״ח מדברי חכמי ישראל וחכמי או״ה למדתי זה. שהרי חז״ל אמרו (עירובין פ״י דף ק׳ סע״ב) א״ר יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה וכו׳. ופירש״י מחתול שאינו מטיל רעי בפני אדם ומכסה צואתו. וגזל מנמלה דכתיב אגרה בקיץ לחמה ואין אחת גוזלת מאכל חברתה. ועריו׳ מיונה שאי׳ נזקקת אלא לבת זוגה, וברפואה ג״כ עיקרי ויסודות תרופותיה למדנו מבהמות חיות ועופות באופן שיתכן לומר מלפנו מבהמות ארץ וכן כתב פליני״או בס׳ ח׳ שלו פרק כ״ו וכ״ז שהאיפופוטמו״ס דהיינו סוס מיימי כשיראה לו שהוא שמן מאד יוצא אל היבשה ומבקש קנה או קוץ חד מאד ובו מקיז דם לעצמו בירך דהיינו שיושב על הקוץ עד שיקוב העורק ואחר שיצא כל דם הצריך מרפא המכה בטיט, הצבי כשהצייד נעץ לו חץ בגוף אוכל העשב הנקרא דוקט״אם והחץ נופל. ואם נשכו מין עכביש ארסיי הנקרא פאלאנ״גי מרפא עצמו באכילת סרטנים. והצפור דרור הורה לבני אדם שהקיליד״וניא מין עשב הוא טוב לעינים מפני שבו מרפא בניו כשיש להם חולי עינים. וכהנה רבות עמו הנם כתובים שם:" ], [ "אה״כ הניחא בחכמות ומלאכות שהזכרת אבל מה תאמר בשאר החכמו׳ שאין ללמוד מהב״ח שאינם מדברי׳ כגון חכמת האשטר״ונמיאה. מי מהב״ח לימד לאנשים שהשמש מהלך או שהארץ מהלכת:" ], [ "אה״ח כבר אמרתי לך אדוני המלך שכל הדבר התלוי בנסיון נקל ליגלות ולהודע במעט עיון ושקידה ובפרט כשיש לו קצת יחס עם הלמודיות ואעפ״כ יהיו עדין פנים לכאן ולכאן באופן שלא ימצא בין שתי הכתות מוכיח שיוכל לומר בהחלט כך הוא ולא באופן אחר והרי לך משל. הנה אנחנו רואים שהשמש מתנועע והארץ עומדת על עמדה בלי תנועה וזו היתה סברת טולומ״יאו ואחרים אבל למאן דסבירא להו שהשמש יושב במרכז כוכבי לכת בלי תנועה יאמרו שאין מהראייה ראיה לתנועת השמש. שהרי ההולך בספינה נראה לו שהוא עומד והארץ מהלכת ואינו כן כך אנחנו יושבי הארץ מהלכים והשמש עומד ונראה לנו שהשמש מהלך והארץ עומדת:" ], [ "אה״כ וכי אפשר שיהיה כך:" ], [ "אה״ח אי אפשר להאמין כך מפני שהוא נגד מה שסופר ביהושע (שם י׳) ויעמוד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים. כמו שהוכחתי (סי׳ קל״ב) אבל אפילו תימא שהיה בידנו להאמין מזה מה שלבנו חפץ הנה נצב לעומתנו ספק גדול ועצום אשר בשבילו השכל פוסח על שתי הסעיפים מבלתי שיוכל לפנות על ימין או על שמאל:" ], [ "אה״כ ימהר יחישה דברך להוציא נפשי ממסגר המבוכה:" ], [ "אה״ח כשם שהיושב ביבשה רואה את היבשה עומדת ואת הספינה מהלכת במים ורואה האמת. אפשר גם כן שנראה את הארץ עומדת ואת השמש מהלך ונראה מה שהוא באמת." ], [ "אה״כ אפשר ואפשר. והנני רואה שכלי פוסח על שתי הסעיפים כמו שאמרת כי אין לו דרך לנטות לסברא זו או לזו:" ], [ "אה״ח בישוב הארץ שגו ברואה שהרי חדשים גם ישנים שבהם כולם כאחד ענו ואמרו שכל חגורה השורפת לא תקבל בחיקה בעלי חיים מרוב חומה ושריפתה כי השמש מכה בניצוץ ישר על הגליל ההוא ועל כן יקד יקוד כיקוד אש ואם היו שם בעלי חיים ישרפו כקדוח אש המסים ובכן היו מקשים ואומרים שבכל כדור הארץ לא יהיה יישוב אלא בחגורה הממוזגת לצד צפון:" ], [ "אה״כ חמסי עליך שכבר אמרתי לך פעמים רבות שתדבר עם מי שאינו יודע עיקרי החכמה למען יבינו הכל העיקרים על בוריין:" ], [ "אה״ח עלי אדוני המלך העון והנני נחמתי לאמר מה עשיתי ובכן אתחיל הענין מתחלתו. הארץ נחלקת לה׳ חלקים ממזרח למערב שקורין זונ״אש בלשון יון דהיינו חגורו׳ בלשוננו הקדוש. האמצעי׳ נקראת זו״נא טור״ידא דהיינו חגור׳ הנשרפ׳ שהיא ממש באמצע הכדור ושתי חגורו׳ הממוזגו׳ לצידיה אחת לפאת צפון ואחת לפאת דרום. הרי שלש. ושתים אחרות שהן הקרות סמוכות לאלו אחת נוגעת בקוטב הצפוני ממש. ואחת נוגעת בקוטב הדרומי ממש ודרך השמש הוא בחגורה השורפ׳ ואינה נוטה ממנה לעולם אלא שקו משוה היום שהוא באמצעה מחלקת אותה לשנים. החלק הא׳ לצד צפון והב׳ לצד דרום. ובתקופת ניסן השמש יושב בקו משוה היום ומשם הולך ועובר אל חלק האפודה השורפת אשר לצד צפון ומתקרב כל מה שאפשר אל החגורה הממוזגת הצפונית אשר תחתיה כל האיבר״ופא. וחלק גדול מהאס״יאה. וקצת מהאפרי״קה ומהים הדרומי וכו׳. ואז גורם ליושביה הקיץ וימים ארוכים ולילות קצרו׳. ובתקופ׳ תמוז הולך ומתקרב אל קו משוה היום עד הגיעו שם בתקופת תשרי ומשם הולך ומתרחק ממנו עד תגיע בתקופת טבת אל סוף חגורה השורפת לצד דרום ואז הוא חורף לנו וקיץ ליושביה בצד דרום. דהיינו קצה האפרי״קא שקורין קא״וו די בוא״ינא שפירא״נצא. מלכות מונומו״טאפא שם באפריק״א. חלק גדול מהיבשת הדרומית שהוא נגד מיצר מאגאליא״ניש. וקצת מלכות ברא״זיל וג״ילי וכו׳.", "ומאז ולהלאה חוזר ומתקרב אלינו עד תקופת ניסן כמ״ש:", "וצריך לידע שרוחב אפודה השורפת הוא של מ״ז מעלות דהיינו ממשוה היום לצד צפון כ״ג וחצי. וממשוה היום לצד דרום כ״ג וחצי. ואם תעשה מהמעלות מילין ותתן לכל מעלה ששים מילין איטלקיים תמצא רוחב השורפת של אלפים ותת״ך מילין איטלקים. ורוחב כל א׳ מחגורות הממוזגות אלפים תק״ף. ורוח כל חגורה מהקרות אלפים ות״תך. ומכל זה אינו מיושב לפי סברת הקדמונים אלא אלפים תק״ף ברוחב וכל האורך ממזרח למערב. אבל בכל שאר החגורות אין בהן יישוב לא באפודה השורפת מפני רוב חומה כמ״ש ולא בחגורות הקרות מפני רוב קרירותן ולא בממוזגת לצד דרום מפני שאד״הר וכל שאר הבריות נבראו בחגורה הממוזגת שלנו וכדי לילך לחגורה הממוזגת שלצד דרום היה צריך לעבור בחגורה השורפת וזה אי אפשר. א״כ גמרו אומר שאין יישוב בעולם אלא ברוחב אלפים תק״ף מילין. והנביא מכריז (ישעיה מ״ה) כי כה אמר ה׳ בורא השמים הוא האלהים יוצר הארץ ועושה הוא כוננה לא תהו בראה לשבת יצרה. שר״ל שרצון הש״י הוא שהארץ תתישב והם אומרים שאי אפשר אלא באחד מחמשת חלקיה. ואילו לא היו יודעין בחכמת הגלגלים ונימוסיהם ולא היו כותבין שתחת קו משוה היום הלילות והימים שוין לעולם החרשתי כי אמרתי לא ידעו מה הוא. אבל הם הודיעונו זה יותר מאלף שנים קודם שנתגלו הגלילות שבחגורה השורפת ואעפ״כ לא עלה בדעתם לומר שהיו הב״ח יכולין לחיות שם לפי שאע״פ שהשמש מכה בקו ישר על ראשי האנשים ההם כיון שהיום והלילה שוין בכל ימות השנה אפשר שקרירות וליחות הלילה ימזוג רוב חום היום. ועוד שבחצי הלילה השמש הולך תחת כפות רגליהם ולזה יש להם קור גדול באופן שצריך שיבעירו אש בכל מושבותיהם. משא״כ ליושבי אפודות ממוזגות שבלילה אינה מתרחק מהם כל כך כידוע לחכמי התכונה:" ], [ "אה״כ עוד יש לך להוסיף שיש להם חורף וקיץ לא לענין קור וחום כי החום גובר כל השנה אלא לענין היובש והמטר באופן שבחלק החגורה השורפת שהיא לצד צפון כשהשמש מכה על ראשם בקו ישר אזי ממטיר ה׳ אלהים על הארץ זרם מים כבירים שוטפים שמלחלחין ומרטיבין האויר ויש מקומות שיהי׳ מטר ט׳ חדשים רצופים:" ], [ "אה״ח זהו אחד ממעשי ה׳ כי נורא הוא. ואין להאשים הפילוסופים על שלא ידעו כלום מזה התיקון כי כולם נולדו בחגורה הממוזגת אשר בה היובש גובר בקיץ מה שאין כן בשורפת שברוב מחוזיה כשהשמש מכה על ראשם אזי מתחילין גבורות גשמים. וכיון שלא ראו ולא שמעו כזה מימיהם היאך היו יכולים להגיע בהשערתם אל חכמת ויכולת השגחת ה׳ אלהינו ית׳ ויתעלה שמו:" ], [ "אה״כ עתה ידעתי כי אתה מבקש האמת והיושר יען אתה מליץ בעדם במה שלא הי׳ אפשר לידע לא להם ולא לשום אדם:" ], [ "אה״ח אבל אני מאשים אותם מצד אחר. לפי שהם יודעי׳ שבמקומות החמים הטל יורד בשפע יותר מבמקומות הקרים וזה נראה באיקלימים החמים מהחגורה הממוזגת וביותר ויותר בחגורה השורפת במלכות פי״רו. אשר במישור סמוך לים לא יהיה מטר לעולם ולא נהרות המשקים כנילוס. ואעפ״כ יש שם יישוב גדול וכל מה שצריך למזון האדמה והבהמה. וזה לא כיוונו הפילוסופים בהשערתם נגד דבר הנביא שאמר ע״פ ה׳ לא תהו בראה לשבת יצרה ונגד הנסיון שמוכיח שכל גליל חגורה השורפת ארץ שמנה וטובה ויושביה חיים בה חיים טובים ארוכים ומתוקים כי אין שם מחסור כל דבר. ויש שם פירות נחמדים וערבים יותר מבשאר העולם. ממינים אשר לא נמצאים בחגורה הזאת. ולמען תהיה ראוי׳ ליישוב חלק לה חכמת הש״י היום והלילה לשני חלקים שוים ליושבים תחת משוה היום בכל השנה לפי שהשמש עובר ראשם שני פעמים בשנה בתקופת תשרי ובתקופת ניסן ובשתי קצוות רוחב החגורה אשר בקצה העומד לצד צפון שנקרא הפוך הקיץ. עובר השמש על ראש יושביה בתקופת תמוז בלבד. ובשל צד דרום שנקרא הפוך החורף בתקופת טבת בלבד. באופן שליושבים תחת משוה היום שעות היום י״ב לעולם. אבל ליושבי הקצוות יהי׳ יומם ארוך י״ג שעות ומעט יותר. ובאריכות הלילות האויר מתקרר מאד וגורם שבבקר תהיה שכבת הטל בשפע. וזהו ג״כ לעזר ולהועיל. עוד מחצי הלילה עד חצי היום הקב״ה משיב רוח יבשה ומשם עד חצי הלילה רוח ים, עוד יש בגלילות ההנה הרים גבוהים יותר ממה שיש בשאר החגורות. אשר שם גשמים ושלגים כל השנה באופן שהמקומות הסמוכים להם בבקעה אינם מגדלין צמחים מרוב הקור. וזה ג״כ מרטיב ומלחלח האויר מאד מאד. והפילוסופים עם כל עומק שכלם וחריפותם לא שתו לבם לתקונים האלה וגזרו אומר בהחלט שהארץ שתחת חגורה השורפת לאש תהיה לאכלה ולכן לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם ותהי להפך:" ], [ "אה״כ הנה כבר הוכחת עד היכן ידם של פילוסופים מגעת ובודאי שאפילו הם בעצמם יודו לדבריך כי כנים הם ולכן בא הקץ להודיעני היתרון שיש לחז״ל עליהם:" ], [ "אה״ח הנה הוכחתי מהפילוסופים עצמם שהם חלוקים בעיקריהם. בהקדמותיהם. ובתולדותיהם. והוכחתי ג״כ שכל העיקרים וההקדמו׳ והתולדות שלהם אינה אלא פרי סברותם והשערותם. ובכן אין עיקר ואין מאמר ואין הצעה באין מחלוקת וצוחה. לפי שאם יאמר פילוסוף אחד ד״מ שא׳ מהגופי׳ הקטנים שהם יסודות המורכבים יכול ליחלק לאין תכלית יקום אחר ויתריס כננדו לאמר אי הכי היינו גרגיר חרדל היינו מלא כל הארץ כיון שזה וזה יכולין ליחלק לעולם אלא ודאי צריך לומר שיחלק עד גבול מה ולא יותר מרוב קטנותו. והנה קמה כל המשפחה האחרת על זאת ואמרה דזה א״א משום דאי הכי יצא יש מאין אחר הבריאה שהרי אם יחלק עץ א׳ לחלקים כל כך קטנים שלא נשאר בו עוד מה לחלק נמצא שמאין נעשה עץ. וזה לא היה אלא בראשית ברוא אלהים את השמים ואת הארץ. וכן בכל עיקר ובכל ההקדמה ובכל תולדה זה אומר בכה וזה אומר בכה והשלישי אומר לא כדברי זה ולא כדברי זה. והרביעי יתפאר עליהם לאמר אני עמדתי בסוד הבורא והוא גם הוא לא יצא מתהום ההשערה ויחתרו כולם להשיג אל מחוז האמת ולא יכולו:" ], [ "אה״כ וכי לא יש מחלוקת בין חכמי ישראל. והלא המשניות והברייתות והתלמוד מלאים על כל גדותיהם ממחלוקות וסברות רחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב:" ], [ "אה״ח כבר שאלת ממני השאלה הזאת עצמה. (ויכוח ג׳ סי׳ א׳) ואז השיבותיך כפי הענין וגם פה לא אחדל מלהוסיף לקח למען יבחנו דברי חז״ל ויודע כי האמת אתם:" ], [ "אה״כ אמת טענת. אך לא הבאת שם אלא שנים שלשה גרגרים וזה מעט קט לדבר גדול כזה:" ], [ "אה״ח לכן עתה באתי להוסיף על הראשונים לרוות צמאת אוהבי האמת ובשם ה׳ אשר הנחני בדרך אמת אתחיל ואומר. הפילוסופים אינם מסכימי׳ בעיקרי הפילוסופיא ולא בהצעותיה הקדמותיה ותולדותיה כמו שהוכחתי. ואפילו שהיו מסכימין כולם על דעת אחת לא מפני זה היו יוצאים מתחום ההשערה ונכנסין לגבול האמת יען וביען לא היו יכולים לידע אם פיהם דבר שוא עד יערה עליהם רוח ממרום ויגיד להם היתכנו דבריהם כמו שאירע לשלמה המלך (מלכים א׳ ד׳) אשר רוח ה׳ העיד עליז וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים. (עיין סי׳ ב׳) וזה לא אירע לפילוסופים ולא יארע לעולם. אמנם חז״ל לא מבעיא מסכימים על העיקרים הראשונים דהיינו הכתובים בפירוש במקרא. כגון שמירת שבת וחגיגת הרגל וצום יום הקדוש והקרבת הקרבנות ואיסור עריות ורבית וכיוצא אלף אף עיקרים השניים דהיינו תורה שבע״פ אין חולק עליהם ואין מכחיש אותם. כגון ט״ל מלאכות שבת. ומ׳ סאה של מקוה. ושופר של ר״ה ואתרוג של סוכות. ושיעור הסכה שבעה טפחים על ז׳ טפחים וכיוצא בהן. אלו והדומים לאלו אני קורא עיקרים שניים. וכשם שכל בני ישראל מאמינים ומסכימים יחד בעיקרים הראשונים שהם המצות הכתובות בתורה. כן כולנו אנחנו מסכימים ומאמינים בעיקרים השניים האלו שהם תורה שבע״פ שקבל משה רבינו מסיני מפי הגבורה. ואם יש איזה מחלוקת בין רבותינו אינו בשום א׳ מהעיקרים האלו שזה לא עלה על לב איש ישראל מעולם. והמכחיש או משום ספק בא׳ מהם יבדל מקהל הגולה ובשם קראי יזכר לגנאי. אבל יחלקו על פירוש קצתם כמו שהוכחתי (ויכוח ג׳ סי׳ ב׳) ועתה אוכיח שלא נחלקו על פירוש כולם כי יש כמה וכמה פירושי עיקרים שאין מחלוקת עליהם והם יקרים ונחמדים כעיקרים עצמם והרי לך כמה וכמה משלים. הנה חז״ל מנו ט״ל מלאכות שהן הזורע החורש הקוצר וכו׳ הראית חכם חולק על א׳ מאבות מלאכות האלו כגון אם זורע אב מלאכה ומוציאו מכללם ומשים אחר תחתיו להשלים מנין ט״ל. או שמעת מי שאמר שהם שלשים ושמונה או ארבעים:" ], [ "אה״כ לא שמעתי כזה מיום היותי על האדמה עד היום הזה:" ], [ "אה״ח אף בפירוש העיקרים השניים יש פירושים הרבה שאני קורא אותם עיקרים שלישים. כגון פירוש המוציא מרשות לרשות שהוא א׳ מאבות מלאכות כולל כל דבר הראוי להוציא וזכרו קצת מהם בפ׳ כלל גדול בלי חולק וכן בפ׳ המוציא. ואם יש איזה מחלוקת הוא בשיעור הדבר המוציא. ויש הפרש מועט בין המחמיר והמיקל כאשר תראה שהגבילו שיעור התבן והעצה. דהיינו תבן של קטניות. עמיר דהיינו קשין של שבלין (פ״ו דשבת משנה ד׳) עשבים. עלי שום. ועלי בצלים לחים ויבשים. אוכלין כגרוגרת חייב ומצטרפין זה עם זה חוץ מקליפיהן וכו׳. הרי ח׳ שיעורים למאכל אדם ולמאכל בהמה. ואין חולק אלא באחרון דהיינו בקליפין. ולא בכולן אלא בקליפן עדשים לא הנושרין כשעושה מהם גורן אלא בפנימיות מפני שמתבשלות עמהן ולכן ס״ל שמצטרפין לשיעור גרוגרת. ובהמוציא פ״ח הגבילו שיעור הוצאה ליין חלב דבש שמן ומים וכל שאר משקין. ושיעור מים סרוחין שהן ראויים לגבל בהן את הטיט ולא חילק תנא קמא בין מוציא למצניע אלא נתן שיעור א׳ לשניהם ור״ש פליג עליה דס״ל דשיעורין קטנים של ת״ק אינן אלא למצניע אבל המוציא צריך שיעור של רביעית דהיינו שיעור ביצה וחצי שהוא שיעור גדול משל הנא קמא. והנה נראה בהדיא שכשקבלו ההוצאה קבלו ג״כ שיעור הוצאת כל דבר ודבר. אלא שר״ש שכח שאותו השיעור שוה למוציא ולמצניע. הרי שיש עיקרים שלישיים שאין חולק עליהם לפי שנתקבלו עם השניים ולא נשכחו:" ], [ "אה״כ הנה שמח לבי ותעלוזנה כליותי בשמעי דבריך היקרים והנעימים וראיותיך החזקות האמיתיות והמספיקות. והנני רואה שהוכחת נאמנה הסכמת חז״ל בעיקרים הראשונים והשניים ובמקצת השלישיים שלא נשכחו. ובודאי שזהו יתרון גדול לחז״ל על הפילוסופים. אמנם עדין לבי נוקפי על פסק ההלכה במחלוקות כי שמא לא הסכימה דעתם לדעת המקום:" ], [ "אה״ח אין ספק שפסק ההלכה כשיש מחלוקת תלוי בכל מכל כל בהשערה וסברא ושיקול הדעת. ובזה שוין החכמים לפילוסופים:" ], [ "אה״כ א״כ יאמר הפילוסוף לחכם גם אתה חלית כמוני אלינו נמשלת כיון שכל אפין שוין:" ], [ "אה״ח ואיך יאמר כן. והנה אעפ״כ יש יתרון לחכם על הפילוסוף אפילו בשיקול הדעת כיתרון האור מן החשך:" ], [ "אה״כ הודיעני איה מקום כבודו של היתרון הזה:" ], [ "אה״ח כתוב בתורה כי יפלא ממך דבר למשפט וגו׳ ע״פ התורה אשר יורוך. הרי שהש״י כתב בספר מיום שנתנה תורה שהוא מסכים בדבר מסופק לפסק הלכה של השופט אשר יהיה בימים ההם:" ], [ "אה״כ משול משל ברור ומובן לכל ועשית עמדי חסד ואמת כי זהו עיקר גדול שכל אמונת ישראל בחכמינו ז״ל תלוי בו:" ], [ "אה״ח הנה הבאתי מחלוקת שיעור הוצאת המשקים בין תנא קמא ור׳ שמעון וראינו שר׳ שמעון מחמיר במצניע ומקיל במוציא ולת״ק שניהן שוין לחומרא. הנה פסק הדין הוא לחומרא כת״ק הגע עצמך שקודם שהיו מחלוקות בישראל היו נוהגין לקולא כר״ש ואחר המחלוקות נפסק הדין לחומרא כת״ק אל תאמר בלבבך הב״ד שפסק לחומרא טעו או הב״ד שפסקו לקולא. אלא לשניהם הסכימה דעת המקום ברוך הוא לכל אחד בזמנו:" ], [ "אה״כ זהו דבר שאין הדעת סובלתו:" ], [ "אה״ח אדוני המלך זהו דבר ה׳ אשר דבר אל משה עבדו שהרי כתיב אל השופט אשר יהיה בימים ההם וגו׳ ע״פ התורה אשר יורוך. א״כ יפה דנתי יפה זכיתי לחז״ל ואין להרהר אחר דברי כי דבר ה׳ הוא ומי יאמר לו מה תעשה:" ], [ "אה״כ יאמרו דדילמא כיון שידעו שבידם לפרש התורה כפי דעתם פירשוה כפי מה שרצו ופסקו הדין כאשר יעלה על המזלג ולא כפי הטעם והסברא:" ], [ "אה״ח כבר השיבותיך שברי ושמא ברי עדיף (ויכוח ב׳ סי׳ כ״ו וסי׳ ס׳). ושאפילו תימא שהם התעו אותנו ח״ו הם ישאו את עונם ואנחנו נקיים. (שם סי׳ פ׳) אבל שואל אני מהמכחישים אם אפשר שבין ע״א אנשים של כמה וכמה דורות לא ימצא גם אחד ירא אלהים וסר מרע שישים מכשול עונם נגד פניהם:" ], [ "אה״כ מודה אני באמת ואמונה שאין לפקפק על דברי חז״ל. ברוך אלהינו שנתן לנו תורת אמת וברוך הוא שבחר בחכמי ישראל ובמשנתם. וברוך אתה לה׳ שהוכחת אמתת קבלתם ותורתם והורית לי ולעמי הדרך הטוב והישר. למען נשמור חוקי ה׳ ומצותיו בעולם הזה ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לחיי העולם הבא:" ], [ "אה״ח כבר מחיתי כעב כל קושיות המכחישים דברי חז״ל וקעקעתי ביצתן באופן שלא יהיה להם נגדם צד ערעור ותלונה. ועתה אם נשארו עוד עוללות קושיות והערות הגידה נא לי כי הנני מוכן בעזר האל להרסן ולקרקרן ער היסוד עד אשר לא אשאיר להן שורש וענף:" ], [ "אה״כ זה היום עשה ה׳ נגילה ונשמחה בו בדברי חז״ל כי הנה כבר יצאת ידי חובתך בענין הדינים. אבל מה תאמר על מדרשי האגדה אשר נמצא בהם דברים מבהילים ותמוהים לא יכילם השכל ולא יסבלם הסברא ופירושי פסוקים ופרשיות רחוקים מפשוטם כמסוף העולם ועד סופו:" ], [ "אה״ח כלל זה יהא מסור בידך מחז״ל שאין מקרא יוצא מידי פשוטו כראשכחן בפ׳ במה אשה (דף ס״ג רע״א) גבי לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת וכו׳ ר׳ אליעזר אומר תכשיטין הן לו ואמרו התם מאי טעמא דר״א דכתיב חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. א״ל רב כהנא למר בריה דרבינא האי בדברי תורה כתיב א״ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו: (ופרש״י בד״ת כתיב הוי זהיר לחזור על משנתך שתהא מזומנת לך בשעת הדין להביא ראיה כחרב על ירך גבור לנצח במלחמה והוא הודך והדרך):" ], [ "אה״כ נעזוב הכתובים לאחרונה כי שוקד אני על מעשה הובא בפ׳ הזהב (דף נ״ט על פ״ה דכלים משנה י׳) תנורו של עכנאי שחתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא שר״א מטהר וחכמים מטמאין ואמרי התם השיב ר״א כל תשובות שבעולם ולא קבלו ממנו אמר אם הלכה כמותי וכו׳ חזר ואמר אם הל׳ כמותי מן השמים יוכיחו יצתה בת קול ואמרה מה לכם אצל ר״א שהלכה כמותו בכל מקום. עמד ר׳ יהושע על רגליו ואמר לא בשמים היא וכו׳ אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בתורה בהר סיני אחר רבים להטות ע״כ. ואיני שואל אם המעשה הזה נכתב דרך רמז ויש בו סוד. או אם מעשה שהיה כך היה כפשוטו כי לכל הפנים קשה לי מאד איך נכתב בספר התלמוד. הנראה בעיניך שהוא דרך כבוד להטיח דברים כלפי מעלה ולהשיב כך לבת קול היורדת מן השמים:" ], [ "אה״ח (דברים כ״ח ב׳) כתיב אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו לדבר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא. וכתי׳ (שם י״ג ה׳) אחרי ה׳ אלהיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמרו וגו׳. הרי שהנביא שמסיר את העם מלשמור המצות חייב מיתה. ואם הבת קול היתה מכרזת לפסוק הדין נגד מצות ה׳ אחרי רבים להטות למה ישמעו בקולה:" ], [ "אה״כ ודילמא שכשם שמותר לנביא לעבור או להעביר על ד״ת לפי שעה כאשר ראינו באליהו שהקריב בהר הכרמל בשעת איסור הבמות. וכתיב (דברים י״ב י״ג) השמר לך פן תעלה עולתיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר ה׳ באחד שבטיך שם תעלה עולתיך. כך מותר לעבור על איזו מצוה על פי בת קול. ועוד שראינו שאחר שיצתה בת קול ואמרה הלכה כבית הלל עשו כדבריהם:" ], [ "אה״ח שאני ב״ק דבית הלל שאמר׳ שהלכה כב״ה שהיו רוב דהיינו אחרי רבים להטות:" ], [ "אה״כ הניחא מבת קול דב״ה. אבל מה תאמר בבת קול דר״א שנראה חוצפא כלפי שמיא להשיב כר׳ יהושע:" ], [ "אה״ח הלא ידעת אם לא שמעת שנמצא בספרים הקדמונים שאלכסנדרוס מוקדון כשהיה מדבר עם חיילותיו לחזקם ולאמצם למלחמה. היה לו מין שופר או חצוצרה וע״י הי׳ מדבר ונשמע קולו בכל מחנהו שהי׳ י״ב מיל על י״ב מיל ואם באולי יפלא בעיניך ותאמר שאי אתה מאמין בזה מפני ריחוק זמן הסיפור וחשד המספרים שהם יונים אשר לא ידברו כי אם שקר וכזב לך לך אל מדינת האיבר״ופא ותראה מין חצוצרה שקורין אותה בל׳ לאטין (עוב״א לוקו״טוריא) דהיינו חצוצרה מדברת ונשמע קולה ברחוק שני מילין ויותר ומשתמשין בה האניות בלב ים לדבר זה עם זה בריחוק מקום. ושר אחד היה מביט בקנה ההבטה מארמונו רחוק שני מילין וירא והנה רועה בשדה סמוך ליער עם צאנו ויצו השר לאיש העומד אצלו לאמר קח חצוצרה המדברת ואמור לרועה שישמור את צאנו כי יבא זאב או דוב ונשא שה מהעדר. ויעש כן וישמע הרועה ויפן כה וכה וירא כי אין איש ותמונה איננו רואה זולתי קול וישתומם ויבהל כי חשב שקל מן שמיא נפל או שהשטן או רוח רעה היה מבקש להטעותו כדי להאבידו וזה ידע השר מהרועה עצמו אשר שלח לקרוא לו לראות מה יחשוב על הקול. והשר היה איש חסד ויחמול עליו ויגלה לו הסוד כי ראהו נבהל ונרתע ויירא לנפשו פן יקראנו אסון. ויתן לו ארוחה ומשאת וישלחהו. עוד מעשה במלך גדול שהיה משועמם ובער ולא היו לו בנים. וירא משנהו שהיה פתי מאמין לכל דבר ויקח קנה של נחשת חלול וילך על הנג במקום אשר עשן הכבשן של הבית עולה. ויקרא אל המלך בשמו בקול גדול מבחל ומפחד ויאמר לו פלוני פלוני ה׳ אלהים שלחני להודיעך שאי אתה ראוי למלכות לפי שאינך יודע לרעות את צאנו ואם לא תוריד הנזר מעל ראשך דע כי כלתה עליך הרעה וסופך יורש גיהגם. ויהי כשמוע המלך ותפעם רוחו ורעדה אחזתהו פלצו׳ בעתתו וישלח ויקרא את המשנה ויאמר לו שמעתי בת קול מן השמים וכזאת וכזאת דברה אלי. ויאמר לו המשנה אל תשים את לבך לדבר הזה כי שמא הדמיון הטעך כי אתה ישר ותמים. ולעולם לבך נוקפך פן לא יצאת ידי חובתך וחייבת את הזכאי וזכית את החייב. ורעיונך על משכבך סליקו. או שמא השטן מקנא בחסידותך וצדקתך ומבקש להטעות אותך כדי שתפול במכמרתו ובכן אני מפיל תחנתי לפניך שמע בקולי איעצך הכבד ושב בביתך אל תשנה דבר בין בהנהגת עצמך בין בהנהגת המדינה עד בוא הלילה ושב כל היום בתפלה ובתחנונים לאל כדי שיהי׳ עמך. ובקש ממנו שאם זה מעשה שטן יגער בו ויבריחנו מעליך. ואם דמיון או מחשבה היא יבטלנה. ואם רצון ח׳ הוא ישנה הקול פעמים שלש וישים בלבך מה שנכון לעבודתו יתברך ומה שראוי לך להנחילך העה״ב. והמלך קבל עצתו ויהי בחצי הלילה והקול נשמע בית המלך כאשר בראשונה. ויהי באשמורת הבוקר וימהר המשנה לבוא לפני המלך ויספר לו המלך את אשר שמע ויאמר לו המשנה על השנות הקול פעמים אפשר שתהי׳ מצות אלהים כי מעשה שטן לא היה יכול להצליח לפני ישרותך וטוב מעשיך. ועתה הואל וחכה עד בוא הלילה ואם תשמע את הקול מדבר אליך פעם שלישית אז תדע כי דבר ה׳ צבאות הוא ויהי בלילה ויבוא הקול ויקרא כבראשונה. אז אמר המלך דבר ה׳ הוא. והמשנה בערמתו הסיתהו והדיחהו וחזקהו ואמצהו בכל כחו. ובין דא לדא נתן מתנות בסתר לכל שרי המלך כדי שיהיו אוהביו ויבחרו בו כשהמלך יעזוב כסא המלכות והמלך שלח ויקבוץ את כל שריו ועבדיו ויספר אליהם את דברי הקול אשר שמע ויאמר בהיות שהקב״ה שלח אלי לאמר שאיני הגון למלכות ושאם אחזיק במלכותי אין ישועתה לי באלהים נפשי בחלה בנזר ושבט המלכות והנם בידכם עשו בהם כטוב בעיניכם ותנם לאדם אחר ראוי והגון ממני ויפצרו בו (אף כי מן השפה ולחוץ) וימאן ויעזוב את כסא המלוכה וילך אל ארץ ציה ושממה וישב שם בדד עד יום מותו ויקומו השרים ויבחרו במשנה ויקימוהו עליהם למלך. וזה המעשה אירע זה יותר מעט מארבע מאות שנה לפי מה שקראתי בדברי הימים של המלכים. הנה לא נעלמו ממך אדוני המלך מחשבות אדם ותחבולותיו ואם ר׳ יהושע הי׳ משגיח בדברי הבת קול אפשר שיקום איש בליעל ורע מעללים ויעשה תחבולה כשר או כמשנה וישמיע קול כאלו יורד מן השמים שיאמר דברים אשר לא כן על ה׳ ועל תורתו ויתקבצו אליו אנשים רקים ופוחזים ויפרקו מעליהם עול מלכות שמים ולכן החריס כנגדה ויאמר לה לא בשמים היא ובכן אין כאן הטחת דברים כלפי מעלה אדרבה מה שעשה ר׳ יהושע יפה עשה ואילו שמע בקולה הי׳ גורם מכשול גדול לדורו ולבאים אחריו:" ], [ "אה״כ את אשר הקלתי החמרת:" ], [ "אה״ח מוכרחני לעשות כך. לפי שעיקר מעיקרי תורתנו הקדושה הוא להאמין (דברים ל״ד) שלא קם נביא עוד בישראל כמשה. וכתב הרב בעל העיקרים במתק לשונו שהטעם לפי (מאמר ג׳ פרק ב׳) שאילו לא יהיה כך ימשך שאפשר שאם המצא ימצא שאיזה נביא אחר משה יאמר איזה דבר שנראה שמכחיש דבריו. כגון משה רבינו אמר לא יראני אדם וחי. וישעיה אמר ואראה את ה׳ היינו עוזבין דברי משה ונמשכין אחר ישעיה. וכן אם היה בא נביא אחר ישעיה ומכחיש דבריו היינו עוזבין את ישעיה ונמשכין אחר האחר. וכן היינו הולכין ונעתקין מנביא לנביא. ומחוזה לחוזה. ומעט מעט תפול ח״ו התורה בכללה. אם כן כלל גדול הוא בתורה ויסוד חזק בל ימוט מלבבנו עולם ועד שלא יפול מדבר ה׳ אשר צוה אל משה ארצה ואפילו כמלא נקודה ואם באולי נמצא בנביא דבר או דברים שנראה שסותרים דבריו של משה רבינו נפרשם באופן שיסכימו עמהם אף שנצרך להוציאם מפשוטם. כי מי לנו גדול ממשה. ועוד שהקב״ה ירד על הר סיני ללמד לעמו תורה ומצות בקולות וברקים וענן כבד וקול שופר חזק מאוד ונשמע את קול ה׳ אומר אנכי ולא יהיה לך וגו׳, ובכן נתקעה בלבנו אמתת תורת ה׳ ואמתת נבואת משת רבינו רבן של כל הנביאים. כי בעינינו ראינו ובאזנינו שמענו מה שלא נראה ולא נשמע מעולם. והרואים והשומעים לא היו אנשים מעט כגון משפחה או אנשי כפר א׳ או עיר א׳. אלא כל ישראל אנשים ונשים וטף בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים שהיו עולין אז קרוב למספר ד׳ אלף אלפים דהיינו ד׳ מיליא״וניש. לפי שהכתוב מעיד שיוצאי מצרים היו (שמות ל״ב י״ז) שש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף. ואם תחשוב לכל א׳ מהרגלים חמשה כמנהגו של עולם שהן נשים וקטנים יעלה למספר הנ״ל בקירוב. וכיון שאנו עדים נאמנים על נבואת משה רבינו ע״ה וראינו בעינינו שהוא נאמן בבית ה׳ כל התורה שקבלנו על ידו בין בכתב בין בע״פ ה״ל כאילו שמענוה בסיני מפי הקב״ה כאנכי ולא יהיה לך שמפי הגבורה שמענום ולכן לבטל אות או נקודה מתורתנו לא די לנו שיבוא אדם אחר אפי׳ שיהיה גדול בחכמה בצדק בחסידות ובנביאות ובנסים ובנפלאות ולא בת קול ולא מלאך ולא כל מלאכי השרת. אלא יבוא הקב״ה בכבודו ובעצמו ויראה כבראשונה בקולות וברקים וכו׳ ויאמר בפיו שהוא מבטל אות או נקודה ואז נדע כי דבר הוא, וכשלא יהיה באופן זה נערה לבז מאודנו ולמות ולייסורין נפשנו ונפש נשינו וטפנו ועוללנו בשמחת לבב כהולך בחליל. אבל דבר כזה לא אירע ולא יארע מעולם כי לא יחליף האל ולא ימיר דתו לעולמים ודהע״ה אמר (תחלים י״ט) יראת ה׳ טהורה עומדת לעד ומלאכי אחרון שבנביאים צוה לנו (שם ג׳) זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים אלו הן עיקרי תורת משה שכל ישראל מחזיק בם ובם הי׳ מחזיק ר׳ יהושע ולכן לבש בגדי קנאת ה׳ צבאות ותורתו הקדושה והשיב לא בשמים היא אין אנו משגיחין בבת קול. ואל תקניטני להקשות האל יעות משפט. ואיך אפשר שח״ו יטעה את ר״י וחבריו. שהרי תשובתך בצדך שלא עשה אלא לנסותם ולזה כיונו חז״ל באמרם קב״ה חייך ואמר נצחוני בני. הנראה בעיניך אחר הטענות האלה שר״י הטיח דברים כלפי מעלה או שדיבר כקדוש וכמלאך ה׳:" ], [ "אה״כ הריני מבקש מחילה מכבודו ומתאבק בעפר רגלי חכמתו וקנאתו ברוך הוא לה׳ אשר לא עזב חסדו ואמתו את החיים אשר המה חיים עדנה ולדורות הבאים. אשרי ואשרי חלקו כי בחכמתו ובדקות חריפותו הודיענו עיקר מעיקרי תורתנו הקדושה שכולה תלוי בו:" ], [ "אה״ח היא שעמדה לאבותינו ולנו ותעמוד לבנינו עד עולם וזכות הגייתה יגן עלינו בגלותנו:" ], [ "אה״כ אין ספק שהתורה היא כתריס בפני הפורענות ומגינא ומצלא אותנו מכל צרותנו. ואילו יפורשו כך כל המדרשים והאגדות. המכחישים ישימו מחסום לפיהם אבל יש קצת מהם שאין דרך לנטות בפירושם ימין ושמאל ואיני יורד לסוף דעתם למה כתבום שהרי נתנו יד למכחישי׳ להתגולל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אותנו למשל ולשנינה שאומרים שאין ממש בדברי חז״ל ובכן מבזים אותם ומלעיגים בם כאילו יצאו מפי טפשים ובוערים או עוללים ויונקים. אנא אהובי החבר תן לי כלל בזה למען ידעו כי לא אבדה עצה מבני ישראל ולא נסרחה חכמתם:" ], [ "אה״ח תמהני שיש חושבים כזאת על חכמי ישראל הנאמנים והקדושים ואשאל מהם למה הטריחו עצמם לפרש דברי המשוררים יונים ורומים עובדי כו״מ אשר לא ידעו את ה׳ ולא עבדוהו, ורוב שירתם אינם אלא עגבים וזנונים שזנו אלהיהם. ואם באולי יש בהם קצת חכמה ומליצה הנה יצא מיעוט שכרם ברוב הפסדם. ודברי התנאים והאמוראים לא מיבעיא אינם מבארים אותם אלא דוברים עליהם עתק בגאוה ובוז. והנה לא היה ראוי להם לעשות כך. שהרי גוף השר מכבדין אותה ומשתחוין לה כאילו עוד בחיים חייתו והנהו תפוש זהב וכסף אף שכל רוח אין בקרבו. נניח שישראל בזמן הזה נבלת ישראל הקדום למה לא ינהגו בו כבוד לפחות כמו שנוהגין בגוף של השר זאת ועוד כי לא יבשו עצמותינו ולא נאבדה תקותנו. מפני שאעפ״י שהורקנו מכלי אל כלי והושלכנו מדחי אל דחי הנה אנחנו סבלנו עול הגלות בסבלנות גדול שהרי עינינו הרואות שבעבודתנו לא עזבנו אלהינו. וכ״ש בימי התנאים והאמוראים שעדין לא נגדעה בכל מכל כל קרן אומתנו כי עדין לחלוחית של סנהדרין קיימת ועדין לא הסתיר פניו ממנו. ומה גם עתה שאנו בתכלית השפלות והפיזור אנו רואים את פני ה׳ מציץ מן חרכי שמים להשגיח עלינו בטובו ובחסדו הגדול כי עם כמה הרפתקי דעדו עלן נתקיים בנו (ירמיה מ״ו) אך אותך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט וזהו תקו׳ ודאית לנו שחפץ בנו ה׳ לקדש את שמו הגדול על ידינו כמו שהבטיחנו ביד עבדיו הנביאים. ועוד שלא נסתר מנגד עינם שדרך כל חכמים הקדמונים בין מישראל בין מא״ה היה לכתוב ספריהם בדרך משלים וחידות. (כגון פיטאגו״רש שכתב בספריו אל תאכל פול. לא תשים באצבעך טבעת של זהב) ורבות כאלה. ואמרו מפרשיו שהן הידות אשר תחתיהן יעמדו כל סודות מעלת המדות. וכן כתבו על איזו״סו. ולמה לא שתו זאת על לבם והנה הנם רואים בענין הדינים שאין שכל כשכל חז״ל. ואין חריפות כחריפותם, ואין הבנה כהבנתם:" ], [ "אה״כ עונותינו הטו אלה וחטאתינו מנעו הטוב ממנו. ה׳ יסיר את לב האבן מבשרנו. ובין כך ובין כך תן לי הכלל ששאלתי ממך:" ], [ "אה״ח אביא בראשונה שני מאמרים ואח״כ אורה לך הכללים שמצאתי על זה הענין. איתא בתענית (פ״ק דף ה׳ סע״ב) א״ר יוחנן יעקב אבינו לא מת א״ל רב נחמן וכי בכדי ספדו ספדניא וחנטו חנטיא וקברו קבריא א״ל מקרא אני דורש שנאמר (ירמיה מ״ו כ״ז) אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים. מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. והנה נחלקו המפרשים על פירוש זה המאמר. הנשר הגדול רש״י והרב ר׳ ישעיה פינטו מבינין אותו כפשוטו ממש ועל מה שהקשה בכדי ספדו וכו׳ אמרו שכונת ר׳ יוחנן לומר שנראה להם שמת אבל באמת לא מת. והרשב״א ומהרש״א פירשו שכונתו לומר שמת אלא שמה שאמרו לא מת משום שלא היתה פסולת בזרעו וכו׳. ולפי דעתי אמר בעל המאמר יעקב אבינו לא מת ושמע השומע והבין דלא מת דקאמר היינו לא מת ממש. ולכן הקשה לו וכי בכדי ספדו וחנטו וקברו דהא כתיב (בראשית כ׳ א׳) ויפול יוסף על פני אביו ויבך עליו וכתיב (שם ג׳) ויחנטו הרופאים את ישראל וכתיב ויקברו אותו במערת שדה המכפלה ואין עושין כה לחי והשיב לו ר׳ יוחנן מקרא אני דורש. כלומר בודאי שמת אלא שאני דורש המקרא הזה בלבד שמבטיח לו הגאולה כאילו היה מתהלך בארצות החיים וכאילו לא היה פסוק אחר שמעיד שמת. ומפשט הפסוק הזה בלי זכרון אחרים נראה שהוא בחיים כזרעו. זהו הבנת המאמר לפי הפשט. (תו גטין פ״ק דף ז׳ ע״א) איתא א״ל רב הונא לרב אשי מ״ד וקינה (יהושע ט״ו כ״ב) ודימונה ועדעדה א״ל מותבתא דארעא דישראל קחשיב א״ל אטו לא ידענא דמותבתא דא״י קחשיב רב גביהה מבי ארגיזא אמר בה טעמא כל שיש לו קנאה על חבירו ודומם שוכן עדי עד עושה לו דין. וכן דרשו על (שם שש לא) צקלג ומדמנה וסנסנה כל שיש לו צעקת לגימא על חבירו ודומם שוכן בסנה עושה לו דין. אתה רואה שרב הונא היה שואל לרב אשי אם דרש או שמע איזה דרש על הפסוק הנ״ל ולא שאל על פשוטו והראיה שכשא״ל מותבתא דא״י קחשיב חרה אפו עליו והשיב לו אטו לא ידענא וכו׳, ורב גביהה דורש אותיות או תנועות התיבות אעפ״י שיודע שאין זה פשוטו של מקרא וכן צריך לומר בכל הדרשות. שאם תאמר שכל מה שאחז״ל דרך דרש חשבוהו לפשט נמצאת אומר שלא היו מבינין פשט הפסוקים ואין לומר ולא לחשוב כזה בגאוני עולם:" ], [ "אה״כ אין דעתי נוחה בסברתך לבדה. ולכן אמור נא לי מה סברת המפרשים על המדרשים והאגדות:" ], [ "אה״ח שלוש מחלוקות בדבר (ספר שני לוחות הברית תורה שבע״פ דיבור המתחיל כלל דרושים ואגדות ד׳ ת״י רע״ב) דע והבן כי המדרשים הן על ג׳ דרכים יש מהן שהם דרך גוזמא כמ״ש בפ׳ גיד הנשה (דף צ׳ ע״ב) דברה תורה בלשון הבאי כגון ערים גדולות ובצורות בשמים (דברים א׳) דברו נביאים בלשון הבאי ותבקע הארץ בקולם (מלכים א׳ א׳) דברו חכמים לשון הבאי ויש בהן כדברי רבה בר בר חנה בפרק המוכר את הספינה שהן דרך גוזמא שדרך בני אדם לדבר כן. ויש מן הדרשות שהן על דרך מעשה נסים שמראה הקב״ה כחו והראה להם מעשי׳ נוראים ומתמיהים כמ״ש בדניאל וראיתי אני לבדי את המראה. וכן יונה בן אמתי שבלעו הדג והקיאו ורבים כיוצא בהם וכו׳. ויש מן המדרשים שכונת חכמים בהן לדרוש המקרא בכל ענין שיכולים לדרוש וסמכו על מ״ש אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי. וכן מ״ש הלא כה דברי כאש נאם ה׳ וכפטיש יפוצץ סלע (ירמיה כ״ג כ״ט) ולמדו מזה שמקרא א׳ יוצא לכמה טעמים כמ״ש בפ׳ דיני ממונות. ואל תתמה על זה הלא תראה רוב פעמים אפילו הדיוט א׳ מדבר דברים מורכבים שיש להם שני פנים וכ״ש דברי חכמה שנאמרו ברוח הקודש ועד״ז דורשין המקרא בכל ענין שיכולין לדורשו. ואמרו אין מקרא יוצא מידי פשוטו שהוא העיקר. וכל המדרשות הנדרשין בו יש מהן שהוא עיקר קרוב לפשט ויש מהן שיש בו רמז כמעט. הלא תראה מה שדרש א׳ מהחכמים בפ״ק דתעניות שאמר יעקב אבינו לא מת והשיב לו חכם אחד וכי בחנם הספידוהו הספדנים וחנטו החונטים וקברו הקוברים והשיב לו מקרא אני דורש כלומר גם אני יודע שמת אלא אני מתכוין לדרוש המקרא בכל ענין שראוי ואם אי אפשר להיות המדרש כמשמעו יש בו רמז שיש לומר לא מת כמ״ש צדיקים אפילו במיתתן הן חיים לפי ששמם וזכרם ומעשיהם קיימין לעולם, וזה תמצא וכו׳ ע״ש:", "הכת השנית היא הרמב״ם ז״ל שאמר שהמדרשים והאגדות יש בהם חכמה עמוקה שהעלימוה מעיני העם פן יהיה לבוז בעיניהם כדכתיב (משלי כ״ג ט׳) באזני כסיל אל תדבר פן יבוז לשכל מליך:", "הכת השלישית הם המקובלים אשר לפי דעתם אין מאמר בלא סוד ואין מדרש בלא העלם ואין אגדה בלי מסתור ולכן כלם קדושים וכלם טהורים כלם ברורים והסבא מכריז בזהר פ׳ משפטים (דפוס קרומ״ינא ולובלין עמוד קע״ג ודפים מנט״ובה דף צ״ט סע״א) אגדה חידה. ויהי מה לכל הסברות יש בהן חכמה רבה אלא שמרוב הגליות והטלטולים לא יכולנו לבוא בסודם:" ], [ "אה״כ כמוני כמוך. אבל תמהני איך לא יש בכל המדרשים דבר כפי הפשוט:" ], [ "אה״ח יש ויש. וכן בסיפורים וברפואות ובכמה דברים שאנו חושבים שהן בלתי אפשריים:" ], [ "אה״ב הודיעני קצת מהם:" ], [ "אה״ח דע אדוני המלך שהרבה דברים הנאמרים באמת היו לנו לזרא מפני שאין אנו בקיאין בהן. כגון קנה זכוכית המורה צחות או עכירות האויר. או מפני רוע מזג הארצות כגון תחת הקטבים אשר אין שם אלא יום ולילה בכל השנה כל הקיץ יום וכל החורף לילה, או מפני מרחק הארצות אשר לא ראינו דברים כאלה מימינו ואפילו באזנינו לא שמענו. או מפני שאין לנו יחס ולא קירוב דעת עם יושבי הארץ ההיא או מטענות אחרות. וכיון שלא נסינו בדברים כאלה נראה לנו שאי אפשר שימצא כזה. ובאמת שזוהי סברת פתי ובער אבל החכם יחפש בכל מאמצי כחו לידע האמת וכן ראוי לעשות. ועתה אמשול לך משל ויהיה ראיה לדברי. במדינת הודו המזרחית יש עמים רבים שעובדים ע״ג והגדול שבנימוסיהם הוא שלא לאכול שום בעל חי ובכן אינן אוכלים לא בשר ולא דגים ולא שקצים ורמשים והאוכל מהם הוא משוקץ ומתועב ביניהם ולקצת מהעמים האלו יש מלכות וממשלה וקצתם הם תחת ממשלת הג״ראן מוג״ול שהוא מלך גדול ועצום בהודו באמונת מח״מד ועובדים לפרה וההורג פרה בארץ ממשלתם אחת דתו להמית בייסורין קשים ורעים. ואותם שהם תחת מלכות התוגרמים כשרואים שיושבי הארץ רוצים לשחוט פרה פודין אותה בממון הרבה ובכן כששרי המדינות רוצין להזיל זהב מכיס אלו הבוערין עושין כאלו הורגים פרה ומוציאין מידם בזאת התחבולה הון רב וזה לפי שהפרה היא האלוה הגדול שלהם המושיעם והמצילם מכל צרה וצוקה לפי דעתם המשובש. ולחם שלהם הוא של אורז. ושאר מזונם הוא חמאה וכל מיני פירות. והנה לפי עיקרי הרפואה הוא ודאי ואמת שהמאכל אחר שנכנס בפה הולך דרך הושט אל האסטומכא ומשם אל בני מעים ומשם אחר הקפות רבות ללב ושם נשתנה מראיתו ונעשה דם ומהדם נעשה בשר דהיינו אדם. נניח עתה שהשי״ת ברא כל שאר בני אדם חוץ מאלו ההודיים בטבע שיוכלו לחיות כל ימיהם בלי מאכל ומשקה ולא ידעו שיש מין בני אדם שאינן יכולין לחיות בלי אכילה ושתיה. אילו יבוא לגלילותינו אחד מאנשי הודו ויאכל וישתה בפנינו ויאמר לנו שהאורז והפירות שאוכל נעשין בשר ומחזיקין ומחיין אותו היינו מבזין דבריו ומלעיגין עליו ואומרים שהן דברי שחוק והתול ושהוא כסוס כפרד אין הבין לפי שלא ראינו כזה מימינו. אבל כיון שהורגלנו בכך לא יפלא בעינינו שכשם שכל מיני מאכלנו נהפכין בנו לבשר אדם כן יעשה להם אעפ״י שאינם אוכלים שום מין בשר:" ], [ "אה״כ כל מה שאמרת אמת ויציב אבל תאבה נפשי לראות מה התולדה היוצאת מהקדמתך זאת:" ], [ "אה״ח הוא אשר דברתי בראשונה שהרבה מדברי חז״ל לא יכנסו באזנינו מפני שאנו רחוקים מארצם דהיינו בבל ופרס אשר יש בהם דברים לא שערום אנשי גליל האיבר״ופה בין בטבע ומדות האנשים. ואעפ״י שיושבי האיבר״ופה הם חכמים מכל שאר בני אדם והולכים מסוף העולם ועד סופו וחוקרים בטוב טעם ודעת בשכלם הזך והחריף מה שראוי לידע במדינות הרחוקות הן מחכמת הטבע הן מחכמת הרפואה הן ממדות יושבי חלד הנה אף שמגלים טפח נכסה להם טפחיים כי יש כמה וכמה מקומות ומדינות שא״א לילך בהן מפחד הערביים או מלסטים אחרים שודדי יום ושודדי לילה. או מפני מדברות אשר אין להם סוף ארץ ציה ושממה ואין דרך לעבור שם כי יכלו ימיהם ברעב ובצמא ובחוסר כל. מה שלא יארע ליושבי הארץ אשר הולכים ארחות עקלקלות וקצרות. ולהוכיח מה שאמרתי אביא מאמר של רבה בפ׳ הספינה (דף ע״ג ע״א וז״ל אמר רבה האי גלא דמטבע לספינתא מתחזי כי צוציתא דנורא חיורתי ברישא). ר״ל שהגל שראוי להטביע הספינה דהיינו כשיש רוח סערה בים נראה עליו כמין ניצוץ של אש. ואם יסופר זה למי שלא ראהו או למי שלא קרא בדברי החובלים והמלחים יחשוב בדעתו שזה הבל. עוד איתא התם (שם דף ע״ג ע״ב) אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קאזלינן במדברא ואתלוי בהדן ההוא טייעא דהוה שקיל עפרא ומורח ליה ואמר הא אורחא לדוכתא פלן והא אורחא לדוכתא פלן. אמרין ליה כמה מרחקינן ממיא ואמר לן הבו עפרא יהבינן. ליה ואמר לן דמרחקינן תמניא פרסי׳ אפכית ולא יכולת לי׳. ואין ספק שמי שיושב שליו בביתו ורענן בהיכלו ולא יצא מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב יאמר ג״כ שזה דבר בלתי אפשר. אבל מי שראה או שמע שיש הולכי מדבריות באפרי״קא ובאס״יאה וערביים ההולכים כל ימיהם במדבר בישימון דרך כהולך במסלה יודה ויאמר שדברים אלו הן כפשוטן ממש. ואעפ״י שדברי חז״ל אין צריכין חיזוק עכ״ז אומר מה ששמעתי וקריתי כזה ממש. איש יהודי היה בליור״ני מאנוסי ספרד ואני ידעתיו והי׳ האיש ההוא תם וישר וירא אלהים וסר מרע. וזה שלש שנים הלך לא״י וזכה למות וליקבר שם. ויספרו לי מכיריו ויודעיו לפנים בספרד שהיו מהלכין בדרך עמו בלילה מרוב החום כמנהג הארץ ההיא ושהיו לפעמים הולכין ארחות עקלקלות בדרך סלולה וחביריו ההולכים עמו היו יראים שמא אבדו הדרך הטוב והוא היה לוקח העפר ומריח בו ואומר להם אנחנו עכשיו במדינה פלונית. ולסוף שעה או שתים היה אומר כבר יצאנו מתחום פלוני ועכשיו אנו בתחום פלוני וכן היה. ועל מה שאמר רבה בב״ח שהטייעא הי׳ מכיר ע״י ריח העפר כמה היו רחוקים מן המים אחוך שמע לי אספרה את אשר קראתי בספר ישמעאלי אחד אשר נולד בגרא״נאדא בעודה תחת יד הישמעאלים ויהי כאשר נפלה כל מלכות גרא״נאדא ביד פירנ״אנדו מלך ספרד (בשנת חמשת אלפים רכ״ב לחשבוננו) ברח לעיר הגדולה פי״ס ושם למד חכמה ומוסר בל׳ ערב ואח״כ הלך למסעיו בכל מלכות ברברי״אה ונומיד״אה וארץ השחורים. בערביא בסוריא ובמדינת אחרות ממזרח וממערב ומים. ויהי היום שליו הוה בביתיה באי גיר״בי קרוב למלכות טרי״פולי די ברבר״יאה וירדו שם דוגיות הנוצרים וישבו מהאי שבי ובתוכו את האיש הלזה ויוליכו אותו לעיר רומי ויתנוהו מתנה להאפיפיור ליא״ון עשירי ולמצא חן בעינו עזב את דת התוגרמים ולקח דת הנוצרים ויקראו את שמו יו״אן לי״אן אפריקיאנו ויכתוב בספר את כל המדינות והעירות אשר ראה ובסוף ספר השביעי כתב וז״ל:" ], [ "אה״כ למה הארכת כל כך בפרטי האנשים שהזכרת לאמת דברי רבה בב״ח:" ], [ "אה״ח למען יודע כי כנים דברי ואם באולי ירצה שום אדם לראות מה שטענתי ידע שם הספר והמחבר. ואלה דברי יו״אן ליא״ון הנזכר לעיל: באמצע מדבר ליב״יאה רחוק מנהר ניל״וס קרוב לת״ק מילין יש שלשה מבצרים וחמשה או ששה בתים ובהם יש הרבה דקלים טובים. שלשה מבצרים האלו נמצאו זה י״ח שנים ע״י תייר א׳ הנקרא המ״ר אשר תעה במדבר בישימון דרך מחמת חולי שבא לו בעינים. ולפי שלא היה בכל השיירא אדם שידע את הדרך אשר ילכו בה אלא הוא לבדו היה רוכב על גמל והולך בראש כולם ובכל מיל ומיל היה שואל מאתם מלא קומצו של חול שבמדבר והיה מריח בו ברוב בקיאותו וכשהגיעו קרוב לישוב מ׳ מילין אמר לבני השיירא דעו שאנו קרובים אל איזה יישוב ויפג לבם כי לא האמינו לו מפני שהיו יודעים שהם רחוקים ממצרים ת״ף מילין והיו חוששין שנזורו אחור אמנם ביום השלישי הגיעו לשלשה מבצרים הנ״ל ויהי בראות יושביהם פנים חדשות ויחתו וייראו מאד ויסגרו בתוך מבצריהם ולא היו רוצים לתת מים לבני השיירא מהבורות אשר במבצרים ואנשי השיירא נפשם בהם תתעטף בצמא וילחמו עם האנשים ההם ויכבשום וישאבו מים כרצונם ויסעו וילכו לדרכם. ולא להם זה היתרון לבד בחוש הריח אלא גם בחוש הראות שהוא יקר להם ולציידים ולמלחים אשר עיניהם רגילים להביט מרחוק מה שלא ישוער במדברות בימים ובשדות וזה לא ימצא ביושבי הערים כי עיניהם לא נכונו לכך כידוע לבקי בחכמת הניתוח: הרי לך שמה שנראה דבר תמוה ובלתי ראוי להאמין כגון מה שסיפר רבה בב״ח מההוא טייעא הוא דבר מורגל במקומות רחוקים מגלילותינו ואם נראה זר בעינינו הוא מפני חסרון ידיעתינו לא מפני שהדבר בעצמו בלתי אפשר:" ], [ "אה״כ ישלם ה׳ פעלך אשר הראיתני ראיות ברורות וטובות להוכיח שחז״ל היו בקיאין בכל החכמות ושיש במדרשי אגדה חכמה ומוסר אך שאין לנו דרך לבוא עד תכונתם כי לא מסרו לנו כללים עליהם כמו שמסרונו בדרכי התלמוד לענין הדינים. והנה נפשי צהלה ושמחה על כל מה ששמעתי ממך. ולפי שהטרחתי אותך היום מאד איני רוצה להטריחך יותר. ובכן קומה אהובי החבר ולך למנוחתך הלילה ומחר תבוא אלי כי עליך מלאכת הויכוחים לגמור:" ], [ "אה״ח כדברך אדוני המלך כן אעשה:", "סליק ויכוח רביעי" ] ], "Fifth Dialogue": [ [ "תגלה ותראה עוד אמיתת חז״ל מסוד העיבור ואגב גררא משיב קושיות עצומות שמעוררים עלינו:", "אה״כ חזקתני ותוכל בעוצם טענותיך ובאמתת ראיותיך באמונת חז״ל כי אם יחנה עלי מחנה מכחישים לא יירא לבי. אבל לא דברת דבר בסוד העיבור והנה נכספה וגם כלתה נפשי להתוכח עמך על ענין זה כי יש לי עליו קושיות גדולות ועצומות ואין לי להשיב דבר קטן או גדול:" ], [ "אה״ח דבר אדוני כי שומע עבדך:" ], [ "אה״כ איתא במסכת חגיגה (פ״ב דף י״ב ע״ב) ארז״ל שבעה רקיעין הן ואלו הן וילון רקיע וכו׳ רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועים שנאמר ויתן אותם אלהים ברקיע השטים וגו׳ ואם שני המאורות הגדולים קבועים ברקיע א׳ כמסמרות בלוח כפי מה שנראה מדבריו נמצא שאינן יכולין להתקרב זה לזה ולא להתרחק זה מזה אלא לעולם יהיה מרחק אחד ביניהם בלי שנוי ובכן לפי סברתו לא היה ולא יהיה בעולם מולד הירח ולא ניגוד ולא שום א׳ מהשנוים הנראים בכל יום בלבנה:" ], [ "אה״ח אין כאן קושיא כלל לפי שסברת ר״ל הוא סברת חז״ל (פסחים פ״ט דף צ״ד) שגלגל הקבוע ומזל חוזר. והיא היא המקובלת עכשיו בין כל חכמי התכונה האחרונים ועליה יסובו כל חבוריהם בטוב טעם ודעת. וכדי להבין דברי ר״ל צריך לידע שסברת התוכן הגדול טולו״מיאו והנמשכים אחרי דעתו היה שהכוכבים והמזלות והחמה ולבנה קבועים כל א׳ בגלגלו כמסמרות בלוח ושהגלגלים הן כגוף קשה ובהיר כזכוכית ונתונים זה בתוך זה כגלדי בצלים וסובבים על מרכז הארץ בכללן. ויש הפרש ביניהם ששבעה כוכבי לכת אשר ממספרם חמה ולבנה כל א׳ קבוע בגלגל א׳ לבדו אבל כל שאר הכוכבים הם קבועים בגלגל השמיני ומחמת קביעותם בגלגל א׳ שומרים לעולם ביניהם שיווי מרחקם בלי שינוי מיום הבראם ועד סוף העולם מה שאין כן בז׳ כוכבי לכת אשר פעם. יתקרבו זה לזה ופעם יתרחקו זה מזה. כאשר עינינו תחזינה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו ומדי יום ביומו בחסרון ותוספת הלבנה והתחבר׳ אל השמש אחר ניגודה והתרחקה ממנו אחר מולדה והתחברה עמו ביום העלמה כי ביום הניגוד כשז׳ קם זה נופל שהרי כשהשמ׳ יורד תחת האופק לפאת מערב הלבנה עולה מפאת מזרח על האופק להאיר על הארץ. זוהי סברת טולומ״יאו: אך קרוב לימים האלו ולזמן הזה כמו ר״מ שנה קם תוכן גדול בדינאמ״ארקא שמו ניקי״לאו קופיר״ניקו והוכיח במישור כחז״ל שגלגל קבוע ומזל חוזר. וכך הי׳ אומר שמשטח הארץ ועד לרקיע ועד בכלל כולו אויר זך ובהיר ולא יש הפרש בין האויר הסמוך לארץ ובין הרחוק ממנה אלא שכל מה שהוא סמוך לה הוא עב ועכור מפני שהוא מלא מהאודים והקיטורים העולים ממנה המבלבלים ומעבים ומחשיכים בהירותו וזכותו. אמנם כל עור שהולך ומתעלה מתברר ומזהיר. ובאויר המעולה הזך והבהיר הזה מהלכים הכוכבים והמזלות כעוף באויר וכדגים בלב ימים וזה האויר נקרא בתורה שמים שנא׳ גם מעוף השמים שבעה שבעה וגו׳ הנה העופות פורחין באויר והכתוב קראו שמים. אבל יש הפרש בין ז׳ כוכבי לכת לכוכבים שקורין קבועים. שלז׳ כוכבי לכת יש דרכים מדרכים שונים ובכן פעם יתחברו ויהיו לאחדים ופעם יפרדו איש מעל אחיו וילכו אחד הנה ואחד הנה. אבל הקבועים על משמרתם יעמדו ולא ישנו את מקומם להתקרב או להתרחק. ובזה נבין דברי ר״ל שאמר שחמה ולבנה וכו׳. קבועים ברקיע שני. שאין כונתו לומר שקבועים כמסמר בלוח אלא כמי שאומר דרך משל. ראובן תושב קבוע בירושלים שאינו רוצה לומר שהוא קבוע שם באופן שלא יצא מימיו חוץ לעיר שהרי אעפ״י שיצא לטייל לרוח היום או לפקח על שדותיו או אפילו ילך לעיר אחרת וישב שם ימים או חדשים נאמר לעולם שהוא קבוע בירושלים כל שלא עקר דירתו משם כי שם ביתו כך אמר ר״ל על הכוכבים והמזלות שהם קבועים ברקיע שני. כלומר בחלק מה מהאויר הגדול הזה שיש משטח הארץ ולמעלה:" ], [ "אה״כ הנה דברך לי לששון ולשמחת לבבי כי הפירוש הוא נכון יסבלהו המביא ויסבלוהו דברי ר״ל. אבל כיון שגמרת בדעתך שלא להביא ראיות בכל ויכוחיך אלא חזקות כראי מוצק יש מקום לגמגם כי שמא דברי ר״ל הן כפשוטן דהיינו דקבועים דקאמר היינו קבועים ממש כמסמר בלוח ובכן איך תכריח שכונתו לומר כמו שפירשת:" ], [ "אה״ח היעלה על לב איש שחכם גדול ואפילו תימא הדיוט לא ראה או לא שמע מימיו שבראש החדש הלבנה סמוכה לחמה ובט״ו בו היא רחוקה ממנה כל מה שאפשר:" ], [ "אה״כ ודאי שזהו מילתא דלא שכיחא:" ], [ "אה״ח א״כ א׳ משתים לא ימנע או כונת החכם הזה לומר כמו שפירשתי או דיבר דרך משל וחידה כמנהג חז״ל במדרשים אבל מכל מקום קבועים דקאמר על ז׳ כוכבי לכת לאו היינו קבועים בגלגל אחד:" ], [ "אה״כ צריכין אנו לומר כך בהכרח:" ], [ "אה״ח כבר תירצתי קושיתך. ועתה אם טוב בעיניך אתחיל לדבר בענין העיבור:" ], [ "אה״כ אל תבהל על פיך לדבר על ענינו עד אשר תתרץ לי קושיות גדולות ונוראות שיש לי עליו:" ], [ "אה״ח אשתעשע במצותיך אשר אהבתי:" ], [ "אה״כ איככה תוכל להוכיח שהעיבור הוא אמיתי אם היסוד אשר עליו נבנה נראה רפה ורעוע כאשר מוכיח חוש הראות והנסיון. שהרי לפי סברת חדל הרקיע הוא כחצי כדור והארץ אשר תחתיו עומדת על כמה עמודים והרי׳ וכו׳. ועוד אמרו שהחמה בלילה עולה מאחורי הכיפה ולפניה כמין רקיע עב המעכב שלא תאיר אז לארץ ובמה דברים הדומים לאלו אשר לא שמעתן אזן מעולם ולא יסבלם דעתו של אדם:" ], [ "אה״ח אם לפי דעתך סברת חז״ל אינה נכונה אמור נא לי איזו היא הנכונה ואיזוהי האמיתית:" ], [ "אה״כ לפי דעתי סברת טולומ״יאו וקופי״רניקו היא נכונה מסברת חז״ל לכאורה אבל אם היה לי לבחור הייתי בוחר בסברת קופיר״ניקו:" ], [ "אה״ח מה יתרון לסברתו על סברת חז״ל ולמה תברר יותר בקיפי״רניקו ולא בטולו״מיאו:" ], [ "אה״כ שמוציא אני מסברת טולו״מיאו דברים קשים להבין:" ], [ "אה״ח מה מצאת בו עול כי רחקת מעליו:" ], [ "אה״כ מפני שהוא חולק גלגל השמש לשלש גלגלים אשר הפנימי הוא יוצא מרכז לגבי גבנוניתו בלבד וגלגל תיכון אשר בו קבוע גוף השמש הוא יוצא מרכז בכל הפנים. החיצון הוא יוצא מרכז לגבי קערוריתו אך לא לגבי גבנוניתו ושלשתם יחד מרכזם הוא מרכז העולם. ועוד שאלו הגלגלים הם עבים מצד א׳ ודקים מצד אחד וחילק גלגל הלבנה לחמשה גלגלים יוצאי מרכז ובלעדם חלק לה גלגל א׳ קטן אשר בו גוף הלבנה קבוע. ונתן להם כמה וכמה תנועות משונות זו מזו וגובה רום ושפל רום. וכל אלה החילוקים ספו תמו במוכח קופי״רניקו אשר בו אני בוחר חוץ ממה שאמר שהשמש אינו מתנועע מהטעם שהבאת (ויכוח ד׳ סי׳ קל״ג):" ], [ "אה״ח יעלה על דעתך שהתוכנים חושבים שהגלגלים סדורים כמו שעלה במחשבתם:" ], [ "אה״כ אין ספק בזה דאי לא תימא הכי למה הטריחו עצמם על דברי רוח:" ], [ "אה״ח לא אדוני מעולם לא עלה על לבם דבר כזה אדרבא הם אמרו בהקדמות ספריהם שיחשב להם עון גדול אם יעמידו שסידור הגלגלים הוא כפי מחשבותם שהמה הבל. לפי שיש כח בלתי תכלית בבורא יתברך שמו לסדרם באופן יותר שלם ונאה ממה שהמציאו הם בדעתם. אך שאלו המצאות אף שיהיו כולם תהו ולא באו לעולם יאותו לידע ולהבין סדר זמנים ותנועות הכוכבים וצאתם ובואם וקורתם והתרחקם וזמן לקיות השמש והירח וכו׳. כאשר הנסיון מוכיח:" ], [ "אה״כ מה לזה עם הצטדקות חז״ל:" ], [ "אה״ח גלוי וידוע לפניך אדוני המלך שמה שהכריח את התוכנים להמציא הגלגלים יוצאי מרכז וכל מה שאמרתי הוא מפני שראו שינוים רבים במהלך ז׳ כוכבי לכת שפעם הולכים לאט ופעם במרוצה פעם מתקרבים לארץ ופעם מתרחקים פעם ילכו כסדרן ופעם נסוגו אחור. ופעם נראה שעל משמרתם יעמודו וממקומם לא יזחו. פעם יוסיף אורם ופעם יחסר. פעם זה מלקה את זה ופעם זה מלקה את זה. ולתת טעם לכל אלו השינויים ולבוא עד תכונתם בדו מלבם עולמות במחשבתם וסדרום באופן שיתנו טעם לכל השינויים, וזה עשו התוכנים מפני שמגמת בקשתם השמים ופסיליהם. אבל מגמת רז״ל אינן אלא החמה והלבנה מפני החגים וראשי חדשים ובקשו להם דרך נכונה וקלה לעמוד בסודם ובין כמה סידורי עולם בחרו להם או מצא חן בעיניהם המסדר אותו כחצי כדור (סימן י״ג) מפני שבו היו ינדעין זמן מולד הלבנה וראיתה ותקופת ניסן ותשרי וטבת ותמוז שהוא מה שצריך להם ועלתה בידם שלעולם עשו מועדי ה׳ בזמן הראוי כאשר צוה ה׳:" ], [ "אה״כ זהו מה שצריך להוכיח ועל זה אנו דנין:" ], [ "אה״ח אערוך לפניך ראשונה קצת כללים הצריכין להבין סוד העיבור על בוריו:" ], [ "אה״כ דבר אהובי כי שומע אנכי:" ], [ "אה״ח חדש הלבנה ממולד למולד הוא כ״ט יום י״ב שעות ותשצ״ג חלקים מתתר״ף בשעה. אבל מפני שלא מצינו בתורה שמקצת היום יהיה קדש ומקצתו חול. אלא כל חגנו חדשינו ושבתותינו וכל מועדינו מערב עד ערב צריכין אנו לעשות חודש א׳ חסר של כ״ט יום ואחד מלא של שלשים. נניח שהחסר הוא אדר וקבענו ר״ח ניסן ביום ל׳ בו. ואין ספק שהמולד לא היה עד אחר י״ב שעות ותשצ״ג חלקים יום ל׳. א״כ חציו הראשון של יום ל׳ הוא אדר וחציו האחרון הוא ניסן ומחצי האחרון הזה מתחיל באמת ר״ח ניסן אבל מוכרחין אנו לקדש כל היום כולו מהטעם שאמרנו והיינו דאחז״ל (פ״ק דמגילה דף ה׳ ע״א) ימים אתה מונה לחדשים ואי אתה מונה שעות:" ], [ "אה״כ למה לפעמים מרחשון וכסלו שניהם מלאים או שניהם חסרים או כסדרן חשון חסר כסליו מלא:" ], [ "אה״ח התש״צגין שהן ג׳ רבעי שעה וכך אזכירם לעתיד. וג׳ רבעי שעה יתרות בכל חדש עולין לסוף השנה קרוב לט׳ שעות. וכשמתחברין שעות של ב׳ וג׳ שנים שהן קרוב ליום א׳ מוסיפין אותו על חדש חשון. ונעשה ג״כ לתקן חגי שנה הבאה. כדי שלא יפול ר״ה בימי אד״ו ולא פסח בבד״ו וכו׳:" ], [ "אה״כ ומנלן שחדשינו הן של לבנה ולא של חמה:" ], [ "אה״ח אעפ״י שאין ראי׳ לדבר רמז לדבר שהרי שמו מוכיח עליו חודש שהוא משרש חדש וזה השם יאות ללבנה שמתחדשת כל ל׳ יום משא״כ בחמה. ונקראת ירח דהיינו ירח. וכן שם שנה מוכיח עליה שמספר ימי שנת הלבנה שנ״ה כשמ׳ שהרי היא של שנ״ד ימים ה׳ שעות ותת״עו חלקים מתת״רף בשעה:" ], [ "אה״כ ולמה עושין בששה חדשי השנה ראש חדש שני ימים:" ], [ "אה״ח מפני שחדש הלבנה הוא כט״יב תש״צג כמ״ש (סימן כח) נמצא שחצי האחרון של יום ל׳ הוא ר״ח וחצי הראשון של יום שלאחריו ג״כ שהוא ל״א ולכן אנו עושים שני ימים ר״ח אבל יום ל׳ נמנה לחדש שעבר וכותבין בשטרות בכתובות ובגיטין ד״מ בר״ח אייר שהוא ל׳ לחדש ניסן וביום שני של ר״ח כותבין באחד באייר ולזה כמעט ראיה במקרא דכתיב (שמואל א׳ ב׳ כ״ז) ויהי ממחרת החדש השני ונראה שהיה ר״ח לפי ששאול עשה משתה לכל שריו ועבדיו באותו היום כבראשון ושאל מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם:" ], [ "אה״כ ולמה מעברין מקצת שנים:" ], [ "אה״ח מפני חג הפסח שצונו הקב״ה (דברים ט״ז א׳) שמור את חדש האביב ועשית פסח ולפיכך אין אנו רשאין לחוג אותו עד שיכנס האביב. ואם שנותינו היו שנות הלבנה היה חג הפסח מקיף והולך בכל חדשי השנה לפי שהיה מקדים בכל שנה י״א יום:" ], [ "אה״כ ולמה י״א יום לא פחות ולא יותר:" ], [ "אה״ח לפי ששנת הלבנה היא שנ״ד ימים ח׳ שעות ותתע״ו חלקים ושנת החמה היא שס״ה ימים וה׳ שעות ותתקצ״ז חלקים ומ״ח רגעים מע״ו בחלק שהם פחות מעט מי״א יום כאשר אפרש בע״ה סי׳ קל״ו והנה תקופת רב אדא של ניסן אשר עליו אנו סומכין נופלת בשנה ראשונה של מחזור קטן (לפי מה שכתב החכם ר׳ יצחק ישראל בס׳ יסוד עולם ובס׳ שארית יוסף) בכ״ט אדר. בשניה בי׳ ניסן. ובשנה שלישית בכ״א ואדר. ואילו לא היינו מעברין בשנה ג׳ הכ״א של ואדר הוו להו כ״א של ניסן והיינו חוגגין את חג המצות ששה ימים קודם האביב אבל על ידי העיבור אנו עושין את הפסח במועדו:" ], [ "אה״כ חז״ל מאשרים ומקיימים שהעיבור מקובל מימות מרע״ה מסיני ונרמז בפסוק (במדבר ט׳ ב׳) ויעשו בני ישראל את הפסה במועדו. והנה קצת ממחברי הנוצרים כתבו שישראל למדוהו מהיונים וקצתם אמרו שבשנת שכ״ה לחשבונם למדוהו מהועד כללי שלהם שעשו בניצ״יאה עיר ביט״נואה שנקרא בלשונם קונצ״יליאו ניצ״יני. וי״א שלמדנו מהם בשנת ת״ק לחשבונם. ויהי מה לכל הפנים כולם כאחד עונים ואומרים שחכמי ישראל למדו סוד העיבור מאומות העולם. ואל תקניטני להשיב בפסוק ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו לפי שזהו דרש ולא פשט:" ], [ "אה״ח אדוני המלך מדוע פניך רעים ואתה אינך תולה תהלות לאל:" ], [ "אה״כ מפני שירא אני שמא אין בידך להשיב:" ], [ "אה״ח והלא תירצתי קושיות רבות וחזקות מאלה:" ], [ "אה״כ כן הוא אבל מה נדבר ומה נצטדק בנידון הזה שאם נוכיח העיבור מפסח חזקיהו יאמרו שאין משם ראיה לפי שהוא עשה פסח שני מפני הטומאה ככתוב בדברי הימים (ב׳ ל׳) ואם מהפסוק הנ״ל יאמרו שאין זה כפשוטו כמ״ש. ובכן לא ימצאו כל אנשי חיל ידיהם ולכן רואה אתה את פני והנם זועפים:" ], [ "אה״ח בבקשה ממך אדוני המלך אל תשת לבך לדבר הזה כי רז״ל אמת ודבריהם אמת והאמת תזהיר כזהר הרקיע:" ], [ "אה״כ תהי נא אזני קשבת בכוונת הלב:" ], [ "אה״ח אי אפשר שישראל למדו העיבור מהועד הכללי שלהם בשנת שכ״ה ולא בשנת ת״ק לחשבונם:" ], [ "אה״כ דבר גדול דברת אבל צריך שתביא ראיה:" ], [ "אה״ח ברוך ה׳ אשר לא השבית לנו גואל היום ויקרא שמו בישראל רבינו הקדוש. אשר לפי מה שכתבו החכמים יודעי העתים שלהם חיבר ספר המשנה קרוב לשנת ק״ף לחשבונם והן יהיה כדברם הוא רבינו הקדוש כתב בפרק קמא דמגלה משנה ד׳:", "קראו את המגלה באדר הא׳ ונתעברה השנה קוראין אותה באדר השני אין בין אדר הא׳ לאדר הב׳ אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים. הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין שאסורין בשניהם. ובפ״ח דנדרים משנה ה׳ כתב. קונם יין שאיני טועם השנה נתעברה השנה אסור בה ובעיבורה. עד ראש אדר. עד ראש אדר הראשון. עד סוף אדר. עד סוף אדר הראשון. ובפ״ק דנדרים משנה ב׳. עיבור השנה בשלשה. ובפ״ז דעדיות משנה ז׳. הן העידו שמעברין את השנה בכל אדר שהיו אומרים עד הפורים. הן העירו שמעברין את השנה על תנאי ומעשה בר״ג שהלך ליטול רשות מהגמון בסוריא ושהה לבוא ועיברו את השנה על תנאי לכשירצה ר״ג וכשבא אמר רוצה אני ונמצאת השנה מעוברת. ולפי החשבון הנ״ל רבינו הקדוש חיה ק״מ שנים קודם הוועד הנ״ל וש״ך קודם הת״ק. נמצא שלא למדנו העיבור מהנוצרים:" ], [ "אה״כ יטענו עלינו שזייפנו המשנה כמו שטוענים שזייפנו המקרא. ועוד איך תשיב לאותם שכתבו שלמדנוהו מהיונים:" ], [ "אה״ח אני אשיב תשובה מספקת לשתי הקושיות:" ], [ "אה״כ אשמע אמריך כי נעמו:" ], [ "אה״ח הגזים השי״ת (במדבר כב) והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההיא מעמיה כי קרבן ה׳ לא הקריב במועדו. הגע עצמך ששנה שיצאו ישראל ממצרים היתה ראשונה למחזור קטן ונכנס האביב בכ״ט אדר (כדלעיל ס׳ ל״ח). שנה ב׳ בי׳ ניסן. שנה ג׳ בכ״א ניסן אי אמרת בשלמא שעיברו אותה שנה ניחא. אלא אי אמרת שלא עיברו נמצא שעשו חג הפסח קודם האביב נגד מה שצוה ה׳ (דברים ט״ז) שמור את חדש האביב ועשית פסח. שהרי לא בא האביב אלא ביום שביעי שהוא אחרון ונמצא שענושין כרת על שאכלו חמץ מיום כ״ב עד כ״ז שהוא הפסח האמיתי. וכן תאמר על זה הדרך על כל ימי היותם במדבר. וכן על יהושע והשופטים ושמואל הנביא שאול ודוד המלך הצדיק והחסיד ושלמה המלך אשר רוח הקודש העיד עליו יחכם מכל האדם. היאומן איפוא כי יסופר שמרע״ה שנאמר בו (שמות ל״ג) ידבר ה׳ אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו שכמה וכמה נביאים שופטים ומלכים וכמה חכמים צדיקים וחסידים אשר רוח ה׳ דבר בם ומלתו על לשונם וכל ישראל עמם עברו אחת לשלש שנים על עונש כרת בהקריבם את הפסח חוץ לזמנו ובאכלם חמץ בפסח ולא ידעו ולא יבינו איכה יעשו לתקן המעוות ולהקריב את קרבן ה׳ במועדו עד אשר בא מי״טון או קאל״יפו היוני ולימד לעם הנבחר איכה יעבדו את ה׳: ונוסף על זה שכל התוכנים נוסדו יחד לומר שחכמת התכונה נולדה בארץ כשדים ובארץ מצרים אשר אוירם זך וברור ואינו מתקשר בעבים מידי יום ביומו כארצות היושבות לצפונם ולצפון ארץ ישראל שהיא דרומית לגלילות יון ואי״טליא וצרפת וספרד. א״כ איפוא איך היונים לימדו העיבור לישראל היושבים לדרו׳ שלה׳. ועוד שכפי מה שכתבו חכמי הנוצרים שנת קאליפ״ו הוא הוא שנת יו״ליו הקיסר והוא הוא שנת שמואל ושלשתן עולות לשיעור אחד דהיינו שס״ה יום ורביע. וזוהי השנה שיצא טבעה בכל העולם מימי יו״ליו הנ״ל עד גריג״וריאו י״ג אפיפיור. אשר בשנת אלף תקפ״ב לחשבונם היא השמ״ג לחשבוננו הגיע לפי דרכו דטעיות שנפלו בשיעור שנתם ובאביב שלהם וביום חגם הגדול כאשר אפרש לפנים בע״ה (ס׳ ק״ף) ולא עלה על לב אדם מעולם שיעור שנת רב אדא אלא לחכמי ישראל. ועוד שהנסיון הוכיח ששנת שמואל גדולה מאד. ושנת גריג״וריאו קטנה מאד. ושנת רב אדא ממוצעת בין שתיהן. שהרי שנת שמואל היה שס״ה ימים ושש שעות שלמות. ושנת גריגו״ריאו שס״ה ימים וחמש שעות ומ״ט דקים מששים בשעה (ובכל מקום שאומר מכאן ואילך דקים הם מאלו דוקא) ושנת רב אדא שס״ה ימים וחמש שעות ונ״ה דקים וה׳ חלקים מת״תרף בשעה. נמצא ששנת רב אדא קצרה משנת שמואל חמשה דקים וארוכה משנת גריג״וריאו ששה דקים. ושנת שמואל גדולה משנת גריג״וריאו י״א דקים. ומשנת רב אדא חמשה דקים. ואם אמת היה הדבר הזה שאנחנו למדנו העיבור מהנוצרים והיה גלוי וידוע להם מימי קדם שיעור השנה האמיתי אך טעו בחשבונם עד שהוצרכו לתיקון. ולמה לא לימדו דעת לעצמם, אלא ודאי שאנחנו לא קבלנו שיעור שנתנו לא מהיונים ולא מהנוצרים אלא מאת ה׳ היתה למשה בסיני:" ], [ "אה״כ יאמרו שכל דבריך אינן אלא סברות והשערות בעלמא. ולעולם שישראל קבלו מהם:" ], [ "אה״ח אם עדין יחזיקו בסברתם ולא ישמעו לקול הטענות החזקות הללו שבעל כרחם צריך שיודו באחת משתי אלה דהיינו או שאנחנו קבלנו מסיני שיעור השנה ואופן וסדר העיבור או שגדול׳ חכמת חכמינו מחכמת חכמיהם יען חכמי ישראל המציאו שיעור כל כך מכוון לשנה שבמשך כל כך שנים לא נפל בו טעות כמו שנפל בשלהם:" ], [ "אה״כ הפורש מטענותך כפורש מן החיים:" ], [ "אה״ח האמת יורה דרכו. וכבר אמרתי לך פעמים רבות (שחז״ל אמת ודבריהם אמת) ועליהם ראוי לומר הפורש מטענותיהם כפורש מן החיים לא עלי כי מה אני ומה חיי:" ], [ "אה״כ יפה טענת אבל אתה חפשת במטמוני חז״ל והוצאת לאור תעלומות חכמתם:" ], [ "אה״ח מכח מה שאמרתי תבין מה שמרגלא בפומייהו של המעברים (תקופת רב אדא בצנעא ותקופת שמואל בפרהסיא). והיינו לפי שכיון שחשבון שמואל גלוי ומפורסם לכל מה בצע להסתירו. אבל חשבון רב אדא שהוא לבני ישראל עם קרובו בלבד אינו מן הדין שישתמשו בו אחרים ולכן לא היו מגלין אותו אלא ליחידי סגולה וקוראין לו סוד העיבור:" ], [ "אה״כ רוח מבינתי יענני לומר כי עדין יש מקום לחכמי הנוצרים להתנצל באמרם שהם ידעו שיעור שנת רב אדא אבל לא חפצו בו מפני שהוא ארוך ממה שראוי ששה דקים (סי׳ נ״ב) שהרי האפיפיור נריגו״ריאו נתן שיעורה שס״ה יום וחמש שעות ומ״ט דקים ולא נ״ה דקים כרב אדא ולכן מאסו בו ולא בחרוהו:" ], [ "אה״ח דע אדוני המלך שחשבון יול״יו הקיסר התחיל ל״ח שנה קודם חשבון הנוצרים ונמשך כך בלי שינוי עד שנת אלף תקפ״ב לחשבונם ואם תוסיף עליהם ל״ח יהיו אלף תר״ך ובמשך אלו השנים חזרה להם תקופת האביב לאחוריה י״א יום מפני אורך השנה ושנתינו ממוצעת בין יול״יו ונרינו״ריאו. ובכן אם היו מונים שנותיהם כפי רב אדא לא היה כל כך טעות אפי׳ אליבא דגריגוריאו לפי שאז לא יעדיפו אלא ששה ימים בקירוב, למה איפו בחלה נפשם בשיעור שנתנו:" ], [ "אה״כ הוצק חן בשפתותיך. אבל קודם כל דבר אני שואל ממך ראשונה סדר הדחיות ואח״כ אשאלך ותודיעני אם היו רשאין חכמי ישראל לדחות מועדי ה׳ מיום הקבוע להם בתורה:" ], [ "אה״ח החכם בעל שארית יוסף כתב בכל מלאכת העיבור בחרוזים ולפי שרצה לשמור בהם סדר משקל יתדות ותנועות כמנהג המשוררים נדחק פעמים רבות בל׳ באופן שצריך נגר ובר נגר לירד לסוף דעתו. ולכן נטיתי את ידי עליהם ועשיתים כבריה חדשה ולא חששתי למשקל כי אפילו יהיה האדם המשורר הגדול שבמשוררים א״א לו לכתוב דברי חכמה בל׳ שיר אם לא יארעו לו אחת משתים או שיהיו שיריו צנומים דקים בלי נועם ובלי מליצה. או אם ידבר צחות ועמוק לא יובנו דבריו ונמצא שלא עשה כלום. ולכן בינותי בחרוזיו ואותם שמצאתי ברורים ומובנים לא מאסתים ולא געלתים אלא עזבתים כאשר המה אבל אותם שראיתי שסתומים וחתומים דבריהם יצרתים אף עשיתים מחדש מובנים לכל אף שאין בהם מליצה כלל אלא מנין התנועות והסכמת הסוגרים כאשר עשה הוא ז״ל: והרי לך חרוזי הדחיות:", "התע״ג ראש מחזור פר״ט ונולד ביום ששי ובכן נדחה לעברים:", "וראש השנה קבע ביום מולידו אבל אד״ו וח״י חשוב לנכרים:", "זמן נט״רד ועוד נטרד בפשוט בט״ו תקפ״ט אחר עיבור לזרים:", "חוק תרועה אז עד מחר ידחה ואם פסול המתן עד בא כשרים:", "פירוש שנת הת״עג שהיא שנתנו זאת היא ראש מחזור קטן רפ״ט. ולפי שמולד תשרי שלה היה ביום ו׳ ז׳ שעות ותתק״סד חלקים ככתוב בספר תיקון יששכר נדחה ולא קבענו ר״ה עד יום שבת. אד״ו היינו יום ראשון ורביעי וששי בשבוע אם חל המולד בא׳ מהם אנו דוחין אותו ליום שלאחריו: ח״י היינו מולד זקן והוא כשיהיה מולד תשרי ברגע חצי היום בצמצום או אחריו נדחה מאותו יום באיזה יום שיהיה מהשבוע וז״ש אד״ו וח״י חשוב לנכרים כלומר כאילו הם נכרים לך: זמן גטר״ד ועוד נטר״ד בפשוט: ר״ל אם יהיה מולד תשרי ביום ג׳ ט׳ שעות ור״ד חלקים מתת״רף בשעה או יותר כגון ר״ה או ר״ו חלקים נטרד יתגרש ויעזוב בשנה פשוטה אבל לא במעוברת: בט״ו תק״פט אחר עיבור לזרים. ר״ל אם היה מולד תשרי ביום ב׳ לשבוע בט״ו שעות ותקפ״ט חלקים בשנה שאחר המעוברת נדחה: חוק תרועה דהיינו ר״ה ושופר ידחה עד יום מחרתו ואם הוא פסול לקביעה מפני שהוא א׳ מימי אד״ו: המתן עד שיבוא יום כשר לקביעה: טעמי אלו הדחיות תמצאם בספר שארית יוסף בל׳ ברור ומובן בטוב טעם ודעת ולא רציתי להעתיקם שלא להאריך:" ], [ "אה״כ זהו סדר הדחיות שעל ידן נדחין כל המועדים מיום הראוי להם ליום שלאחריו ולפעמים לג׳ ימים כגון אם נפל מולד ח״י בשבת נדחה אותו יום משום מולד זקן ונדחה מיום ראשון משום אד״ו ובכן באותן השנים לא נעשה לא ר״ה ולא יה״כ ולא סכות בזמנם. איך יתנצלו חז״ל אם כן ובפרט על יה״כ שענשו כרת שנאמר (ויקרא כ״ג ל׳) כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה נראה לי שזוהי קושיא שאין לנו תשובה עליה:" ], [ "אה״ח יש ויש תנה אדוני לבך לי. כבר הוכחתי (בסי׳ כ״ח ול״ב) שחדשינו הן חדשי לבנה ושכל חדש הוא כ״ט ימים י״ב שעות ותשצ״ג חלקים סימנם כטי״ב תשצ״ג נמצא שאנו מונים למולד ואין אנו נזקקין לראיה כלל. אבל בזמן שבית המקדש קיים וכמה שנים אחר חרבנו היו מקדשין עפ״י הראיה כשהיה אפשר אמנם אם לא היה אפשר מחמת שנתקשרו שמים בעבים או מפני שעיר מושב הסנהדרין באה במצור או מפני איזה עיכוב אחר אז היו מוכרחים להתנהג כפי החשבון דהיינו כפי המולד. נמצא ששני חידושים יש ללבנה א׳ נעלם ואחד נגלה הנעלם הוא המולד והוא הרגע שהלבנה מתחלת להתרחק מהחמה ואי אפשר לנו לראותה עד שתתרחק ממנה י״ג מעלות ואז תראה ותמצא לעיני כל חי. וכיון שהתורה קראה חדש לכל הזמן אשר בו מתרחקת הלבנה מהחמה עד שתשוב ותתקרב לה ויש בה שני מיני חידושים איכה נעשה. נתחיל למנות מחידוש הנעלם או מהנגלה:" ], [ "אה״כ הלא טוב לנו למנות מהנגלה דהיינו הראיה שהוא דבר מוחש שלא יפול בו ספק משא״כ בנעלם שאפשר שימצא בו קלקול חשבונות ולכן נ״ל שאמרו חז״ל (פ״ק דר״ה דף כ׳ ע״א) מצוה לקדש על הראיה:" ], [ "אה״ח צריך שתאמר מצוה לקדש על הראיה היכא דאפשר:" ], [ "אה״כ פשיטא דלא ניתנה תורה למלאכי השרת והיכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר:" ], [ "אה״ח אם כן לפעמים היו מקדשין על פי המולד:" ], [ "אה״כ צריך לומר כן בהכרח:" ], [ "אה״ח ודאי דאם באו עדים ביום ל׳ לאלול וקדשוהו ביום ל׳ לתשרי ולא נראה הירח מפני העבים וכן בסוף מרחשון ובסוף כסליו ובסוף טבת ושבט ואדר היתכן שיעשו ששה חדשים האלו כולם מלאים:" ], [ "אה״כ לא נכון לעשות כן כי בנידון כזה תראה הלבנה ד׳ ימים קודם ר״ח ניסן ותהי עלמא:" ], [ "אה״ח כתב הרמב״ם בפי״ח מהל׳ קידוש החודש שאם אירע כך היו קובעין חדש מלא וחדש חסר כמו שאנו עושים היום. ופעמים עושין מלא אחר מלא. או אחר חסר כפי מה שעולה להם מן החשבון:" ], [ "אה״כ לא היה להם מציאות תקון אחר אלא זה:" ], [ "אה״ח נמצא שאפילו בזמן שהיו מקדשין עפ״י הראיה היו קובעין י״כ על פי החשבון ואם כן שני העיתים ראוין והגונין להתחיל מהם מנין ימי החדש:" ], [ "אה״כ זוהי תולדה אמיתית של הקדמותיך:" ], [ "אה״ח בהקדמות הללו אשיב בע״ה קושית הדחיות אחר שאזכיר לך שכבר ידעת שאי אפשר להיות ר״ח אלא ביום ל׳ או ל״א לא לפניהם ולא לאחריהם ונקבע ביום שלשים לבדו כשחדש שעבר חסר. וביום ל׳ ול״א כשהחדש שעבר מלא וידעת ג״כ שהמולד קודם לראיה. עוד ידעת שכל כ״ד שעות היום ראויות להיות בהם מולד. וכמו כן לא נעלם ממך שהראיה היא בסוף יום כ״ט או בסוף יום ל׳ לחדש מיד אחר שקיעת החמה:" ], [ "אה״כ לא נכחד ממני כל זה אמנם מוכרחני ליכנס בתוך דבריך על מעשה שהובא בר״ה פ״ב דף כ״ה וז״ל: ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנה ובליל עיבורו לא נראה וקיבלן ר״ג א״ר דוסא בן הרכינס עדי שקר הם האיך מעידין על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה א״ל ר׳ יהושע רואה אני את דבריך. שלח לו ר״ג גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום שחל יה״כ להיות בחשבונך הלך ומצאו ר״ע מיצר א״ל יש לי ללמוד שכל מה שעשה ר״ג עשוי שנאמר אלה מועדי ה׳ מקראי קדש אשר תקראו אותם בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדו׳ אלא אלו. ובגמ׳ הוסיפו שא״ל ר״ע לר״י דזהו מש״כ אתם ג״פ אתם אפילו שוגגין, אתם אפילו מזידין. אתם אפילו מוטעין והשיב לו ר״י נחמתני:", "אמור נא לי אנה נברח מרוח סועה מסער קושיות המכחישים שהרי אין להכחיש שר״ג עבר והעביד במזיד את כל העם מקצה על עונש כרת לפי שלא רצה לעשות יה״כ ביום שגזרו ר׳ דוסא ור״י אדרבא הכריחו לר״י לבוא אצלו במקלו ובמעותיו ביה״כ שחל להיות בחשבונו. ואילו היתה מחלוקת בלי מציאות אשמרה לפי מחסום אבל ר׳ דוסא התריס כנגדו והקשה לו קושיא שאין עליה תשובה. כי איך אפשר שבסוף יום כ״ט נראתה הלבנה ולא נראתה בסוף יום ל׳. ואעפ״כ עדין נאלמתי לא אפתח פי. אך אש קדחה באפי על ר״ע שהביא ראיה שמה שעשה ר״ג עשוי מדרש׳ אתם ג׳ פעמים וגמר אומר שיש כח ביד ב״ד לדחות מועדי ה׳ מיום הראוי להם מדאורייתא אפילו מזידין להעביר את כל קהל עדת ישראל על כמה כריתות ולאוין. כגון אכילת חמץ ועשיות מלאכה בפסח. ואכילה ומלאכה ביה״כ ומלאכה בשאר מועדי תשרי. ויותר ויותר חרה אפי על ר״י שקבל תנחומין של הבל בדרשה זו ושמע בקול ר״ג כשהיה לו להטיח דברים נגדו ולהערות למות נפשו שלא לחלל מועדי ה׳ מקראי קדש וצר לי כי בזה המעשה נתנו יד למכחישים לומר שלא דברת נכונה במה שפירשת על אפילו שאומרים לך על שמאל שהוא ימין וכו׳ לא תסור במשל שהבאת. (ויכוח ב׳ סימן פ׳):" ], [ "אה״ח צר לי עליך אדוני המלך כי עלתה חמתך באפך על לא חמס בכפי חז״ל. יען לא סרו ימין ושמאל מכל אשר צוה ה׳ את משה והם אמת ודבריהם אמת:" ], [ "אה״כ כבר אמרתי לך כמה וכמה פעמים שאני מאמין בדבריהם ושאני מעורר הקושיות שיכולין להעיר מכחישי אמתתם:" ], [ "אה״ח עתה תראה אמתת מה שתאמין ותגל אף גילת ורנן. גלוי וידוע שצונו הקב״ה לעשות חג הפסח אלא בחדש האביב שהוא זמן חנות השמש במזל טלה אשר נכנס בו ביום כ״ו מארצו:" ], [ "אה״כ למה לא קבעת יום ראש חדש האביב בחדש שלנו:" ], [ "אה״ח משום דלא אפשר כי הנה שנותינו הפשוטות הן של שנ״ג שנ״ד ושנ״ה ימים והמעוברות של שפ״ג שפ״ד שפ״ה ובכן תקופת ניסן וכן כל התקופות אינן נופלות ביום א׳ לחדש לעולם שהרי פעם תפול בכ״א אדר ופעם בי״א ניסן ופעם בכ״א ואדר ולכן בחרתי בחדש מאר״צו לפי שהם עושין ג׳ שנים של שס״ה ימים והרביעית שס״ו הילכך יכולין אנו לקבוע יום א׳ שתפול בו לעולם תקופת ניסן וכן כל התקופות והוא קל מאד להבין ולהזכיר:" ], [ "אה״כ עליך אמר קרא (קהלת ב׳ י״ד) החכם עיניו בראשו:" ], [ "אה״ח תקופת ניסן דהיינו חדש האביב תפול ביום כ״ו מא״רצו לעולם כמ״ש לפי שהשמש נכנס באותו יום במזל טלה וחדש החמה שיעורו ל׳ יום ועשר שעות ומחצה נמצא שמיום כ״ו מא״רצו עד יום כ״ד אב״ריל ו׳ שעות ומחצה של יום כ״ה הוא חדש האביב וראוי והגון הוא לחוג בו את חג המצות. אבל פעמים אנו חוגגין בתחלת החדש פעמים באמצעיתו ופעמים בסופו שהרי בשנת התס״ט חל חג הפסח ביום כ״ו מאר״צו בשנת חת״ע בט״ו אב״ריל בהתע״א בד׳ בו בהת״עב בכ״א בו בהת״עג (שהוא שנתנו זאת) בי״א בו הרי שאנו חוגגין בכל משך חדש האביב בין בתחלתו בין באמצעיתו בין בסופו:" ], [ "אה״כ הנה אנכי עמך בכל מה שאמרת. אמנם איך תירצת בזה קושיתי הגדולה והחזקה:" ], [ "אה״ח כבר הוכחתי (בסי׳ ע״ד) במופת מספיק שבאותו הזמן עצמו שהיו מקדשין עפ״י הראיה היו קובעין ג״כ ע״פ החשבון:" ], [ "אה״כ כך היה מוכרח שיעשו בודאי:" ], [ "אה״ח כשם שרשאין אנו לחוג את חג המצות בכל ימי חדש האביב כן רשאין אנו לקבוע ר״ח ביום ל׳ או ביום ל״א וכשם שאין מי שיוכל לערער על שעשינו חג הפסח שנת התס״ט בכ״ו מאר״צו שהוא יום הכנסת חדש האביב ובהת״עג בי״א אב״ריל שהוא אמצעיתו ובהת״ף נעשה אותו בכ״ג אב״ריל שהוא סופו מפני שהש״ית צוה (דברים ט״ז א׳ שמור את חדש האביב ועשית פסח) ולא הקפיד אם נעשה הפסח באיזה יום שיהיה מחדש התקופה כך אין מי שיכול לערער על שאנו קובעין ר״ח ביום ל׳ או ביום ל״א מפני ששם חידוש יפול ויתכן בין על המולד בין על היאיה:" ], [ "אה״כ יפה טענת אבל מכותלי דיבורך אני מכיר שיש אתך עדין טענה אחרת:" ], [ "אה״ח כן דברת ולכן הטה אזניך אדוני ושמע ואולי תיטב בעיניך.חדש הלבנה הוא כטי״ב תש״צג (כמ״ש בסימן כ״ח ול״ד) נמצא שחציו הראשון של יום ל׳ של אדר ד״מ הוא של אדר וחציו האחרון הוא של ניסן וכן חציו הראשון של יום ל״א הוא של יום המולד אם כן מה לי לקבוע ר״ח ביום ל׳ או ביום ל״א כיון שחציו של זה וחציו של זה הוא ר״ח:" ], [ "אה״כ אני רואה שכל מה שאמרת הן יסודות תשובת קושיתי:" ], [ "אה״ח בצל אל היית וידעת האמת כי באלה הותרו כל ספקותיך אין עיף ואין כושל בהם לפי שכל מחלוקת ר״ג ור״י לא היתה אלא על יום ל׳ שר״ג רצה לקדשו ור״י לא האמין לעדים והיה רוצה לקבוע ר״ה ביום ל״א לאלול ור״ע ניחם אותם מטעם ג״פ אתם הנאמר בפסוק שנכתב חסר והי״ל לכתוב מלא לא שיחשבו שזהו פשט הפסוק ח״ו ולא שילמדו הדין ממנו אלא הדין קבלה וקרא אסמכתא בעלמא. אלא מהטעם שאמרתי על שם חדש ויש כח ביר ב״ד לברור א׳ מהשני ימים:" ], [ "אה״כ זהו אמת ואמונה אבל מה תאמר על מ״ש אפי׳ מזידין:" ], [ "אה״ח לשון מזיד בעלמא נאמר על עובר עבירה ביד רמה אעפ״י שיודע שעובר אבל כאן לא נאמר אלא דרך השאלה ור״ל שאעפ״י שידעו ב״ד שהלבנה נולדה ביום ל׳ ורצו לעברו הרשות בידם וכן אם ידעו בודאי שלא תראה הלבנה עד יום ל״א ורצו לקדש יום ל׳ הרשות בידם כמ״ש (סי׳ס״ח) ומזה הטעם עצמו הותר לעבר או לחסר את אלול משום מיתיא ומשום ירקיא אעפ״י שנראה דבר שאין הדעת סובלתו שכדי לאכול ירקות רטובים או כדי שלא יסריח המת ידחה יה״כ מיומו הקבוע לו בתורה ויעברו כל ישראל על עונש כרת ולמה. והלא טוב שיקברוהו ע״י עממין וכן שיקנו הירקות ע״י עממין ולא שיחללו את עצם יום הכיפורים הקדוש והנורא. והיכי תיסיק אדעתין שרז״ל אשר החמירו בטרפיות שלא נכתבו בתורה ובתולדות מלאכות ובפאות הזקן והורו לנו שכך קבלה בידם הקלו בשלשה מועדי ה׳ ר״ה ויה״כ וסכות שלא לקרא אותם במועדם ח״ו:" ], [ "אה״כ עתה ידעתי טעם הדחיות דרך כלל אמנם נגדך כל תאותי שתפרשם דרך פרט יען נראה לי שיש בהן קושיות עצומות אשר בקושי יש להן תירוץ:" ], [ "אה״ח רצוני למלאות תאותך ואשמור סדר החרוזים הנאמדים (סי׳ ס״ב): הדחיה הראשונה אד״ו ר״ל שאם יהיה מולד תשרי ביום א׳ לשבוע או ביום ד׳ או ביום ו׳ ידחה ליום ב׳ או ליום ה׳ או ליום שבת. ובאלו השלש ליכא צד קושיא כלל לפי שאם היה מולד בליל יום א׳ דהיינו בתחלת ליל מוצאי שבת ונדחה ליום ב׳ משום אד״ו נקבע ר״ה בזמנו. לפי שכל יום ראשון לא תראה הלבנה עד תחלת ליל יום שני ואז נקבע ר״ה ונמצא שעשינו ר״ח בליל שבו נראתה הלבנה. וכן יש לומר בדחיית יום ד׳ ויום ו׳. ובשנה הזאת (שהוא הת״עג) עשינו דחיית יום ו׳ כאשר כתבתי בחרוז וז״ל. התע״ג ראש מחזור פ״רט ונולד ביום הששי ובכן נדחה לעברים. ר״ל ששנת התע״ג הוא ראשונה למחזור קטן רפ״ט אבל מולדו היה ביום ששי ובכן נדחה לנו דחיות א״דו. הדחיה השניה ח״י ר״ל כשהמולד היה באיזה יום בח״י שעות בצמצום או אח״כ נדחה משום מולד זקן ואם היה בשבת נדחה מאותו יום משום מולד זקן וביום שלאחריו דהיינו יום א׳ משום א״דו:" ], [ "אה״כ עתה באתי בקושיתי ואיך נמצא תרופה לה. לפי שאנו מאחרין את יו״ט שני ימים. יום שבת משום מולד זקן. ויום א׳ משום אד״ו:" ], [ "אה״ח סורה אדוני סורה אלי אל תירא כי ה׳ אתנו:" ], [ "אה״כ דבריך לי לששון ולשמחת לבבי:" ], [ "אה״ח אם נולדה בח״י שעות דהיינו ברגע חצי היום לא תראה בליל מוצאי שבת. דקיימא לן בר״ה (פ״ח דף כ׳ רע״ב) נולד אחר חצות ידוע שאינו נראה סמוך לשקיעת החמה ואם כן לא תראה עד ליל שמחרתו יום ב׳ ואז אנו קובעין ר״ה. נמצא שקבענו ביום הראייה. ואם כן מה לך אדוני המלך כי נזעקת:" ], [ "אה״כ לא האמנתי לדברים עד אשר באתי ותראנה עיני:" ], [ "אה״ח כתוב בחרוזי שארית יוסף. הדחיה השלישית זמן גט״ד ועוד נטרד בפשוט ר״ל שאם יהיה מולד תשרי בשנה פשוטה בליל ג׳ ט׳ שעות ור״ד חלקים מתת״רף בשעה או בר״ה חלקים או בר״ו ועוד נדחה מאותו היום ולפי שיום שלאחריו הוא יום רביעי ופסלנוהו לקביעה משום אד״ו לא נקבע ר״ה עד יום חמישי:" ], [ "אה״כ אנה נברח מפני חמת המציק:" ], [ "אה״ח ולמה יאמר אדוני כדבר הזה:" ], [ "אה״כ כי הנה במולד זקן נצלנו מסער הקושיות אף שיבוא אחריו א׳ מימי א״דו לפי שנולד אחר חצות ובידוע שאינו נראה סמוך לשקיעת החמה (סי׳ ח׳) ויראה ביום הקביעה. אבל בגט״רד שיש ט״ו שעות מהמולד עד שקיעת החמה בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה ובכן היה לנו לקבוע ר״ה ביום ד׳ אבל אנו דוחין אותו מפני א״דו ואין אנו קובעין עד יום חמישי ונמצא שאנו קובעין אחר המולד ואחר הראיה וכן לא יעשה:" ], [ "אה״ח הנה מאור עינינו ועטרת ראשנו הרב הגדול הרמב״ם ז״ל הרגיש הקושיא הזאת בסוף פ״ז מהלכות קידוש החודש ותירצה בקיצור מופלג כדרכו לו ז״ל ולבני גילו אשר הם מועטים כבני עליה שלבן כפתחו של אולם, והרב ר״ע מפרש שלו האריך למעניתו בצורות מחכימות למראית העין בטוב טעם ודעת אבל כל זה איננו שוה למי שאינו בקי בחכמת התבונה ולכן בחרתי בדרך קצרה וקלה אפילו למי שאינו מבין מה מולד אמצעי ומהו אמיתי. דע שבחודש תשרי אפשר שתתאחר הראיה מן המולד כ׳ או כ״ב שעות ובזה הכלל אתרץ קושית גט״רד לפי שאם המולד היה בליל ג׳ ט׳ שעות ור״ד חלקים כמ״ש א״א שתראה הלבנה בליל ד׳ מפני שהכ׳ שעות או הכ״ב של גט״ר״ד כלות ליל ד׳ בה׳ שעות או ז׳ ואז הלבנה סמוכה לשמש ורחוקין שניהם מאופקנו וקרובין לנקודת טבור הארץ ובכן לא תראה אלא עד ליל חמישי ואז אנו קובעין ר״ה. נמצא שאף אם דחינוהו מיום המולד קבענוהו ביום הראיה:" ], [ "אה״כ תתברך מפי ה׳ המבורך כי בחבלי שכלך העליתני מטיט המבוכה:" ], [ "אה״ח הרי לך הדחיה הרביעית בט״ו תק״פט אחר עיבור לזרים. ר״ל אם יבוא מולד תשרי בשנה שאחר המעוברת ביום ב׳ ט״ו שעות תקפ״ט חלקים או יותר נדחה ליום שלאחריו שהוא יום ג׳:" ], [ "אה״כ אין בדחיה הזאת קושיא כלל:" ], [ "אה״ח גם אנכי ידעתי ואוסיף עוד טענה אחרת להכריח הדחיות. חדשה עתה תצמח:" ], [ "אה״כ ירויון רעיוני מנחל עדני חכמתך:" ], [ "אה״ח במולד גטר״ד אין אנו קובעין עד יום חמישי שהוא יום ל׳ לאלול וא״כ יום רביעי היה כ״ח בו יום שלישי כ״ז בו ואם היינו קובעין ביום ג׳ היינו עושין אלול של כ״ז יום. הראית מימיך חדש של לבנה פחות מכ״טיב תשצ״ג. וכן אשאל על כל שאר הדחיות הראויות לשאלה הזאת כל א׳ לפי ענינה:" ], [ "אה״כ איך נחוג את חג המצות בזמנו בשנה ההיא:" ], [ "אה״ח צריך שתדע אדוני המלך שכמה וכמה תנאים וחילוקים תלוים בכללים האלו אשר לכתבם לא יספיקו אמרים ומגלות והרוצה לעמוד עליהם ימצא מעט מזער בה׳ קידוש החדש של הרמב״ם ז״ל וכולם בארוכה ובלשון צח ומובן בספר יסוד עולם כתיבת יד של הח״ר יצחק ישראל ז״ל שחיבר בשנת ה׳ אלפים ע׳ להר״אש רבו ושם הוא נותן טעם לשבח לכל יסודות העיבור. עוד תמצא הכל בדרך קיצור בספר שארית יוסף וגם הוא חכם ויבא טוב כל הענינים אבל לא הביא הטעמים הפנימיים כר׳ יצחק ישראל. ור׳ אברהם בר חייא כתב ג״כ על העיבור אבל לא בא לידי מחיבורו אלא החלק הנק׳ צורת הארץ ותבנית השמים והם כללי התכונה אך חלק העיבור לא ראיתיו עד הנה. והאמת היא שלא ר׳ יצחק ישראל ולא בעל שארית יוסף העמיקו בכל המקומות בשוה כי עדיין הניחו לנו מקום לומר שמכל מקום הפוך בדחיות והפוך בהם ותמצא מה שאמרתי ודאי וברור. דהיינו שאם אין אנו קובעין לפעמים כפי המולד אנו קובעין ביום הראיה ובזה אשיב למה ששאלת מה יהיה חג הפסח בשנת גט״רד. שהרי אם נדחה ר״ח מיום הראוי לו ידחה ג״כ הפסח. אבל דע לך שאם ידחה מיום המולד לא ידחה מפני זה מיום הראיה:" ], [ "אה״כ אבל אני שמעתי שהמעברים אומרים שאין אנו נזקקין לראיה כלל" ], [ "אה״ח כך מרגלא כפומייהו אבל צריך להבין דבריהם. והיינו שכיון שאנו קובעין על פי המולד אין לחפש אם תראה הלבנה או לא אבל אין ספק שחכמי ישראל שיסדו כללי העיבור תקנוהו בסדר נאות באופן שלפעמים נקבע על פי המולד ופעמים על פי הראיה כגון בדחיות. ואם באולי ייטב בעיניך מה שהקשה הח״ר יצחק ישראל נגד הרמב׳״ם ז״ל בפ״ע ממאמר הד׳ על מה שכתב בסוף פ״ו מהלכות קידוש החדש שהדחיות נתקנו כדי לפגוע ביום הקיבוץ האמיתי והוכיח שאי אפשר בשום פנים שיהיה מטעם הרמב״ם. בכללי חכמת התכונה שאין להרהר עליהם. קח לך את אשר אמרתי (סי׳ קי״ב) שהוצרכו לדחות מפני שאם היינו קובעין ביום המולד היינו עושין חדש אלול של כ״ז ימים ואין לך חדש של לבנה פחות מכ״טיב תשצ״ג:" ], [ "אה״כ הרב ר׳ אברהם אבן עזרא כתב בפרשת אמור על פסוק אלה מועדי ה׳ (שראינו פעמים רבות הלבנה בחדש ניסן בליל שני וכן היתה נראית בכל העולם וקביעות החדש היה ליל שלישי וכו׳ גם פעמים היה הקביעות בתשרי ביום חמישי ולא נראית הלבנה ביום שבת והיה האויר זך). ור״ל שנראית הלבנה בניסן קודם ר״ח יום אחד ובתשרי לא נראתה עדין שני ימים אחר ר״ח וא״כ נמצא שאין קביעותינו מסכים לא עם המולד לפי שכיון שנראתה הלבנה בליל שני ולא קבענו עד יום ג׳ נמצא שלא קבענו כפי המולד לפי שהמולד היה ביום ראשון בהכרח אם הראיה היה בקצרה. או ביום שבת ואפילו בסוף יום ו׳ אם בא בארוכה. ולא עם הראיה לפי שהראי׳ היתה בליל שני ואנחנו לא קבענו בו אלא ביום ג׳. ואתה אמרת שחז״ל קבעו על פי אחד מהם:" ], [ "אה״ח כשהייתי תושב עיר ליורנ״י נראית הלבנה החדשה בסוף יום כ״ח לחדש אדר (ואיני זוכר באיזו שנה) ותהום כל העיר עלי ויאמרו מה זה וכי נתחיל לחוג את חג המצות בי״ז בניסן:" ], [ "אה״כ ומה תשובה החזרת להם:" ], [ "אה״ח אמרתי לכם שאין מראיתנו ראיה לראית ארץ ישראל שאע״פ שנראית בעירנו לא היה אפשר שאותה הלילה תראה בירושלם. והטעם לפי שירושלם היא באורך ס״ו מעלות וליור״ני בל״ג. נמצא שירושלם היא יותר מזרחית מליו״רני והרמב״ם כתב בפי״ח מהלכות קידוש החדש (דין י״ג) שאף שלא תראה בא״י אפשר שתראה במדינות אחרות שהן למערב א״י א״כ אעפ״י שנראתה בלוו״רני לא נראתה בא״י:" ], [ "אה״כ כמה היא רוחב ליו״רני:" ], [ "אה״ח עיר ליו״רני היא ברוחב ארבעים ושתים מעלות:" ], [ "אה״כ א״כ אין ראיתך ראיה. שהרי הרמב״ם (שם דין י״ז) כתב שצריך שרוחב המדינה יהיה משלשים וחמש ואז אפשר שתראה במדינה שהיא למערב ארץ ישראל ולא בא״י. ואם לי״ורני נוטה לצפון עשר מעלות יותר מירושלים או מארץ ישראל נמצא שאפשר שליל שנראתה הלבנה בליו״רני נראית ג״כ בירושלם. ובכן הדרא קושיא לדוכתה שלפעמים אין אנו קובעין לא עפ״י המולד ולא עפ״י הראיה:" ], [ "אה״ח דברי הרמב״ם נכונים ואמתיים ואין מהם קושיא למה שאמרתי. לפי שכיון שירושלם היא ל״ג מעלות יותר מזרחית מליו״רני יזרח ויעריב השמש לה שתי שעות וחומש קודם ליו״רני. ובכן הלבנה שנראית בליו״רני בתחלת ליל כ״ט אדר ודאי שלא נהיתה ולא נראתה בירושלם עד ליל שלשים. והטעם הוא לפי שאין הלבנה נראית אחר המולד עד שנתרחקה מהשמש י״ג מעלות וצריכה יום שלם כדי להגיע לסופם. והנה כשנראתה הלבנה בליו״רני בליל הכנס יום כ״ט היה מיד אחר שקיעת החמה ובירושלם כבר היו אז שתי שעות וחומש אחר שקיעת החמה והיתה אז היא והלבנה שלשים ושלש מעלות תחת אופק ירושלם. ובכן לא תראה ולא תמצא ליושביה. נמצא שלא נראתה בירושלים בעת הראותה בליו״רני. ואי אפשר ג״כ שתראה בירושלם בעת שקיעת החמה שם לפי שעדין היתה קרובה אל החמה ולא היתה יכולה להראות. א״כ. לא ראוה אנשי ירושלם בליל כ״ט כלל ועיקר אבל ראוה בליל שלשים ואז קדשנוה כולנו יחד כאשר צוה ה׳ תורה אחת יהיה לכם הרי שלפעמים אנו קובעין על פי הראיה ודלא כהרא״בע:" ], [ "אה״כ הנה הוכחת לראיה ואיך תוכיח למולד או לחשבון:" ], [ "אה״ח איני צריך להביא ראיה על קביעות החשבון שזהו העיקר שאנו סומכין עליו. אמנם כיון שהחשבון אינו ידוע לכל רוצה אני להביא ראיה עליו שאין עליה ערעור:" ], [ "אה״כ הבא ראיה לדבריך ותפטר." ], [ "אה״ח בליל שני של חג הסוכות הת״סט שתי שעות אחר שקיעת החמה ראיתי לקות לבנה בעיר לונד״ריש ובודאי הגמור שבאותו רגע שהתחיל הלקות התחיל יום ט״ו לחדש הראי׳ כידוע לבקי בחכמת התכונה. ונפקא מינה שאם אז התחיל יום ט״ו לראיה היה ג״כ יום י״ו למולד שהרי המולד קודם לראיה כמ״ש (סי׳ ע״ו) שהרי המולד היה בליל של ר״ה בשבת. ובמ״ש ליל שני של יו״ט של ר״ה נראתה הירח. א״כ ליל שני של סוכות שבו היה הלקות היה ט״ו לראיה. כי עת הלקות היא עת תחלת הראיה האמיתית:" ], [ "אה״כ אבל כל המעברים אמרו שכל אלו הדחיות נמסרו למשה בסיני. וא״כ אין אנו צריכין למופת:" ], [ "אה״ח ואם תתחבר הטענה והמופת עם האמונה ירע בעיניך:" ], [ "אה״כ אזי יהיו תפוחי זהב במשכיות כסף:" ], [ "אה״ח אני הוספתי הטענות על הקבלה אבל איני אומר קבלו דעתי ולכל אחד ואחד הרשות בידו להאמין בדברי או למאן בם:" ], [ "אה״כ הנה כבר הקדמת כל הצריך ותירצת קושיותי בתירוצים נכוחים ונכונים. ועתה הואיל והתחל כללי העיבור:" ], [ "אה״ח לעשות רצונך אדוני חפצתי אך מתירא אני להיות עליך למשא כי הענין עמוק וארוך:" ], [ "אה״כ אל ירע בעיניך הדבר הזה כי נמלצו לחכי אמרתך:" ], [ "אה״ח יש לך לדעת ששנת החמה של שמואל היא שס״ה ימים ורביע יום שהוא שש שעות תמימות ושל רב אדא היא שס״ה וחמש שעות ותתק״צז חלקים מתת״רף בשעה שהן נ״ה דקים מס׳ בשעה שקורין בלע״ז מינו״טוש ועוד ז׳ חלקים מתת״רף נמצא שהתת״קץ חלקים שוים לנ״ה דקים והזהר שכל זמן שאומר חלקים הם מתתר״ף וכל זמן שאומר דקים הן מס׳ בשעה וזכור הכלל הזה ואל תשכחהו. ולפי שהשנה נחלקת לד׳ תקופות בין לשמואל בין לרב אדא נמצאת כל תקופה אליבא דשמואל צ״א יום וז׳ שעות ומחצה וזהו המרחק בין תקופה לחברתה. ואליבא דרב אדא כל תקופה היא צ״א יום וז׳ שעות ותק״יט חלקים שהן כ״ט דקים פחות ג׳ חלקים ומזה במספר שנים נולד הפרש גדול ביניהם על זמן התחלת התקופות של רב אדא תקופת תשרי חלה בזמן הזה (שהיא שנת התע״ג):", "רב אדא", "תקופת תשרי — כ״ה שיטי״מברי:", "תקופת טבת — כ״ו דיזי״מברי:", "תקופת ניסן — כ״ו מא״רצו:", "תקופת תמוז — כ״ה יול״יו", "שמואל", "תקופת תשרי - ו׳ אוקט״וברו:", "תקופת טבת — ה׳ יאנוב״רו:", "תקופת ניסן — ה׳ אב״ריל:", "תקופת תמוז — ו׳ יולי״ו:" ], [ "אה״כ איזו היא הנבחרת משתי הסברות:" ], [ "אה״ח אין ספק שסברת רב אדא:" ], [ "אה״כ ומנין שהיא טובה משל שמואל:" ], [ "אה״ח שהרי מפיה אנו חיין יען בשנת הת״ן חל חג הפסח ביום כ״ה מאר״צו ויצא ביום א׳ אב״ריל. בשנת התנ״ח חל בכ״ז בו ויצא בג׳ אב״ריל ובשנת הת״עט חל בכ״ו בו ויצא ביום ב׳ אברי״ל נמצא שאלו הג׳ פסחים יצאו קודם הכנס אביב של שמואל ואם כן אחת משתים לא ימנע או עשינו פסח קודם זמנו או אנו סומכין על חשבון רב אדא:" ], [ "אה״כ מאן מוכח שחשבון רב אדא מכוון יותר מחשבון שמואל:" ], [ "אה״ח הנסיון מוכיח שהרי במחזור קטן של שמואל ישארו שעה ות״פה חלקים ובשל רב אדא החמה והלבנה שוין לטובה ואין זה חייב לזה כלום:" ], [ "אה״כ מהיכא מתחיל חשבונם ומדוע אחרו פעמי תקופות שמואל מתקופת רב אדא ומדוע מספר עשרה ימים לא פחות ולא יותר:" ], [ "אה״ח תחלת חשבונם הוא מיציאת מצרים בשנת ב׳ אלפים תמ״ח ומאז ועד עתה (שהוא הת״עג) עברו מעט יותר מג׳ אלפים שנה ובזה חזרו תקופות שמואל לאחוריהן עשרה ימים. והטעם לפי שמחזור קטן של שמואל הוא של רל״ה חדשים שהן ו׳ אלפים תתק״לט יום וי״א שעות ולסברת רב אדא הם ו׳ אלפים תתק״לט יום וי״ו שעות ול״ב דקים מס׳ בשעה בקירוב נמצא שמחזור של שמואל ארוך משל רב אדא בכל כ׳ שנה קרוב לשעה וחצי ובכן בק׳ שנים יתארך שמנה שעות. בג׳ מאות שנים יום א׳ שלם בט׳ מאות ג׳ ימים. לג׳ אלפים עשרה ימים:" ], [ "אה״כ א״כ בסוף ו׳ אלפים שנה תתאחר תקופת ניסן של שמואל עשרים יום ואחר ט׳ אלפים ל׳ יום ומאז ואילך לא יעשה פסח אלא אחר חדש האביב:" ], [ "אה״ח זאת הקושיא עצמה העיר ר׳ אברהם בר דוד בפירושו בפ״ט להלכות קידוש החדש לרמב״ם ז״ל ותירץ שקודם שיגיע זמן זה יבא מורה צדק. אבל לפי דעתי שמואל היה יודע שיעור שנת רב אדא ומכיר בו שהוא אמיתי ונכון אך ביקש דרך קצרה וקלה להמון העם ואותה נתן להם למען ידעו בחשבון הגם שיעור השנה בקירוב בלי דקים וחלקים:" ], [ "אה״כ מה יתן לנו ומה יוסיף לנו חשבון שמואל:" ], [ "אה״ח איננה שוה לנו אלא לקבוע יום שאלת מטר ששים יום אחר תקופת תשרי של שמואל ויום התקופה בכלל הס׳ וכדי לידע זמנה בכל שנה ושנה דע בכמה בתשרי נכנסה תקופת שמואל ובאותו היום עצמו תהי׳ שאלת מטר בכסליו חוץ משנה שלימה שצריך לחסר יום אחד: המשל בשנת התע״ב היתה התקופה ביום שמחת תורה שהוא כ״ג תשרי וביום כ״ג כסליו היתה השאלה ובשנה זו שהוא הת״עג חלה התקופה ביום ו׳ תשרי ולפי שהיא שלימה צריך לחסר יום אחד והיתה השאלה ביום ה׳ כסליו:" ], [ "אה״כ ולמה צריך לחסר בשנה שלמה:" ], [ "אה״ח אם השנה חסרה או כסדרה ותפול התקופה בכ״ג תשרי כמו שאירע בשנת התע״ב כיון שצריך למנות יום תקופה ויום שאלה צריך למנות יום כ״ג. והרי בידך שמנה ימים של תשרי וכ״ט של חשון הרי ל״ז שהרי השנה היתה חסרה וכ״ג של כסליו הרי ששים ואפילו אם היתה השנה סדור׳ יש לך לחשוב חשון חסר לפי שבה תשרי מלא וחשון חסר אבל אם היא שלימה צריך לחסר יום אחד מהמספר כגון בשנת הת״עג היתה התקופה ביום ו׳ תשרי ולפי שתשרי לעולם מלא נשארו כ״ה ימים של תשרי ולפי שחשון מלא מפני שקביעות השנה זש״ג תוסיף ל׳ של חשון הרי נ״ה וה׳ של חדש כסליו הרי ששים לפי שהיום שניתוסף בחשון גורם שיגרע בכסליו. ואם היתה השנה חסרה או סדורה כיון שאין לחשון בהן אלא כ״ט ימים לא היתה השאלה עד ו׳ כסליו:" ], [ "אה״כ זהו כלל יפה וקל ולכן אצרהו כאישון עיני:" ], [ "אה״ח לזו בלבד מועילות לנו תקופות שמואל. ובגלל הדבר הזה על המעברים חרה אפי אשר מלאו הניירות מלין לא יועיל בם בתקופות שמואל לכמה וכמה מאות שנים ולא העלו את שמות תקופות רב אדא על ספריהם אלא בקיצור מופלג ודרך העברה ואם ככה עשו לקיים מה שנא׳ תקופת רב אדא בצנעא כפי מה שפירשתי (סי׳ כ״ח) כדי שלא ילמדוה א״ה כבר למדוה ובקיאים במוצאיה ומובאיה כמונו היום והרי היא בפרהסיא כאשר ראיתי בספריהם ואם מדאגה מדבר פן ילכו אחר דבריה ואחר עצתה אני ערב שלא יארע כזאת משני טעמים. חדא שהם עושים שנתם קצרה משנתנו ששה דקים וחושבים שאנו טועים במה שאמרנו להאריך במקום שהם אמרו לקצר ב׳ שאם תהיה שנתם כשנתנו לא פחות ולא יותר. כשיחול יום ראשון של פסח ביום א׳ כמו שאירע בשנת הת״ס. הת״סג. והת״סז. ויארע ג״כ בשנת התפ״ז. הת״ץ והת״צד. יוכרחו להתחיל חגם עמנו באותו יום עצמו מה שאין רוצין לעשות כדי שלא יראו כמתיהדים ולכן בכל השנים הנ״ל ובכיוצא בהם יעשו חגם ח׳ ימים אחר חגנו. ועוד ידי נטויה על המעברים שהטילו אימה יתירה על הצבור באמרם שהשותה מים ברגע התקופה אחת דתו למות בהדרוקן ואם הדברים עתיקים ומקובלים ועל כן מכריזים התקופה כמו שנוהגים בעיר מולדתי ויניז״א מה הועילו בתקנתן להכריז תקופת שמואל שהוא תקופה של תהו אפילו אליבא דידיה שהיה יודע האמת כמ״ש (סי׳ קמ״ו) ולמה לא יכריזו ויודיעו בספריהם ובעריהם תקופת רב אדא שהוא האמיתית והמקובלת ועיני כל ישראל עליה להגיד להם מועדי ה׳ המקודשים ואם יתנצלו באמור שמעלימים אותה מפני שהיודעה יכול לעשות כשפים הלא קיימא לן חמירא סכנתא מאיסורא ועוד שהסכנה ברי לפי סברתם והאיסור שמא אליבא דכולי עלמא ואם ירצו להודיע תקופות שמואל ולכתבן על ספר יודיעו ויכתבו כי אין שום נזק בזה אבל תהיה היא טפלה ושל רב אדא עיקר וממנה יעשו לוחות לאלפי שנים:" ], [ "אה״כ בצדק כל תלונותיך על המעברים אך יכולים להשיב אותך דבר ואת כל עדת בני ישראל לאמר שכשיודע תקופת שמואל ויחזרו לאחוריהם י׳ ימים יפגעו בתקופת רב אדא:" ], [ "אה״ח מטונך א״כ יודיעו תקופות רב אדא ויוסיפו עליהם י׳ ימים ויפגעו בתקופת שמואל:" ], [ "אה״כ הדין עמך אבל שוב מחרון אפך והיה לי לעינים במה שאני מבקש ממך והיינו שאני רואה ההפרש הגדול שיש בין רב אדא לשמואל ורואה אני ג״כ תולדות ההפרש הזה שדעת שפתיך ברור מללו ובכן מוכרח לפי דעתי שכיון שהנוצרים הלכו אחר חשבון יול״יו ציס״אר שהוא של שמואל עד שנת אלף תק״פב לחשבונם אשר אז עשו הגהות ותקונים ללוחותיהם צריך שיולדו מהן שנוים גדולים ועצומים לענין חגם וחגנו. ועוד יש לי שאלות אחרות שאם באתי לפרטן ולבארן יכלה הזמן והן לא יכלו ולכן פרש לי באר היטב כל השינויים וההרחקות שנולדו ביניהם ובינינו בענין זה קודם תקון שנתם ואחר התקון:" ], [ "אה״ח כבר הודעתיך שחדשינו הם חדשי הלבנה לפי שהם ממולד למולד (סי׳ כ״ח) ושנותינו הם שנות החמה לפי שאעפ״י שאנו עושים שתי שנים של שנ״ג או שנ״ד או שנ״ה הנה בשנה הג׳ שאנו מעברין אותה ומוסיפין עליה חדש אחד אם תחבר יחד כל ימי השלש שנים ותחלקם אח״כ לג׳ חלקים שוים תמצא לכל שנה שס״ה ימים בקירוב. כגון בשנה זו התע״ג שהיא ראשונה למחזור קטן רפ״ט קביעותיה זש״ג וימיה שנ״ה. שנת התע״ד קביעותה הכ״ז וימיה שנ״ד. שנת התע״ה קביעותה בח״ה מעוברת וימיה שפ״ג. תחברם יחד ויהיו אלף צ״ב. תחלקם לג׳ ויבוא לכל חלק דהיינו לכל שנה שס״ד ימים ומפני שחסרים לכל א׳ משלש שנים האלו יום א׳ וחמש שעות ונ״ה דקים וו׳ חלקים מת״תרף כדי שיהיו שנות רב אדא וכן במקצת שאר השנים כי אי אפשר לצמצם מדי שנה בשנה מפני (שימים אתה מונה לחדשים. ואי אתה מונה שעות) קבלנו המחזור של רב אדא שבמשך י״ט שנים ישתוו השנים ע״י י״ב פשוטות וז׳ מעוברות באופן שאם תחבר כל ימי המחזור יחד ותחלקם אח״כ לי״ט חלקים שוים תמצא שמגיע לכל חלק דהיינו לכל שנה שס״ה יום וחמש שעות ונ״ה דקים וז׳ חלקים מתת״רף שהיא שנת רב אדא. ואם תחלקם לחדשים תמצא שהם רל״ה וכל חדש הוא כטי״ב תש״צג שהם מ״ד דקים וחלק א׳ מת״תרף. וצריכין אנו לכל זה מפני שאם היו שנותינו של לבנה בלבד היו המועדים נעים ונדים מחדש לחדש באופן שבמשך ל״ג או ל״ד שנה לא היה חדש אשר לא היה בו רגל בשנה מן השנים ונעשה חג הפסח בזמן האסיף וחג הסוכות בחדש האביב כמו שעושין הישמעאלים שמונין ללבנה בלבד שחגם הנק׳ בייר״אם סובב סובב והולך כל חדשי השנה כמו שראיתי בליו״רני שבשנת התל״ט חגגו בחשון והיה הבייר״אים חוזר לאחוריו מחדש לחדש עד שבשנת הת״סא שיצאתי משם ללינדרוש עשאוהו בחדש אב: עוד צריך שתדע שהאביב שלנו קודם שנת הת״ס לחשבוננו היא אלף ת״ש לחשבונם היה נכנס בכ״ה מאר״צו אמנם מאז ועד הת״קס לחשבוננו שהיא אלף ת״ת לחשבונם נכנס בכ״ו מא״רצו. ואל תתמה על החפץ כי עלי להודיעך דבר ונימוקו עמו על הסדר:" ], [ "אה״כ עיני לך תלויות עד שתחנני ותוציא לאור תעלומות חכמה:" ], [ "אה״ח הטה אזנך ושמע. יש לך לדעת שבועד כללי שלהם הנקרא קונצ״יליאו ניצ״ינו לפי שנעשה בניצי״אה עיר ביטיניאה בשנת שכ״ח לחשבונם הסכימו שלא לעשות חגם אלא ביום א׳ בשבת הבא תכף אחר י״ד יום של לבנה ובלבד שי״ד של לבנה יחול ביום כ״א מא״רצו שהוא יום האביב לפי סברתם. ואז יחוגו ביום אחד בשבת הסמוך לו מלאחריו. בין שיהי׳ קרוב או רחוק. נמצאו ג׳ תנאים צריכים להם כדי לעשות חגם. א׳ שיחוגו יום א׳ לפחות אחר כ״א מאר״צו שהוא יום האביב שלהם. ב׳ שהניגוד הבא בכ״ב מאר״צו או קצת ימים אחריו ראוי והגון לחוג בו. ג׳ שיחוגו ביום אחד בשבת דוקא ולא ביום אחר. ומזה יצא להם שכשאנו חוגגין ביום א׳ בשבת הם מאחרין חגם עד יום אחד בשבת שלאחריו משני טעמים. חדא כדי שלא יחשבו כמתיהדים. שנית שכשאירע כך הם אומרים שהניגוד לא היה בא׳ בשבת יום א׳ של פסח אלא ביום ב׳ של פסח שהוא שני בשבת ג״כ ולכן ממתינין עד יום א׳ בשבת שלאחריו שהוא ששה ימים אחר הניגוד. עוד צריך אתה לידע שני תנאים צריכין לנו ולהם כדי לחוג כל א׳ כפי דרכו. הא׳ תלוי בשמש. והב׳ בלבנה. התנאי התלוי בשמש הוא שאנו והם אין אנו יכולין לחוג עד שיכנס האביב. אבל יש הפרש בינם לבינינו שהם אינם עושים חגם אלא אחר יום הכנס האביב ואנחנו חוגגין לפעמים ביום האביב כמו שעשינו בשנת הת״סט ביום כ״ו מאר״צו שהוא יום ראשון של אביב שלנו. התנאי התלוי בלבנה הוא שאין אנו חוגגין אלא ביום ט״ו לה דוקא אבל הם רוב חגיהם חוגגין אחר יום ט״ו עד ששה ימים אחריו. כמו שעשו שנת הת״ס היא אלף ת״ש לחשבונם שחל פסחנו ביום א׳ ד׳ אב״ריל והם לא עשו חגם עד יום אחד בשבת שלאחריו שהיה יום שמיני של פסח. מפני שאמרו שהניגוד לא היה אלא ביום ב׳ של פסח ואפילו היו מודים שהיה ביום ראשון היו דוחין חגם ליום א׳ בשבת שלאחריו כדי שבל יראה ובל ימצא שהתחילו חגם ביום שאנו מתחילין פסחנו. שני התנאים האלה הלא הם כתובים בספר תורת ה׳ דכתיב (דברים י״ו א׳) שמור את חודש האביב ועשית פסח. וכתיב (ויקרא כ״ג ו׳) ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות לה׳:" ], [ "אה״כ לפי דבריך נראה שאין הפרש גדול בינינו ובין הנוצרים לענין זמן פסחנו וחגם:" ], [ "אח״ח יש ויש ממה שיעלה על לב איש משום תחלת האביב שהם קובעין אותו ביום כ״א מאר״צו ואנחנו קבעטהו ביום כ״ה בו קודם שנת הת״ס ואלף ת״ש. וביום כ״ו משם ואילך עד הת״קס ואלף ת״ת:" ], [ "אה״כ כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי צמאה לידע השינוים וההרחקות שהיו ושיהיו בין הנוצרים ובינינו לענין זמן חגיגת הפסח ולענין חגם:" ], [ "אה״ח להיות ששנתם היתה מימי קדם קדמתה מש״סה יום ורביע ובין תקופה לתקופה היו צ״א יום וז׳ שעות ומחצה כבשנה ותקופת שמואל ולהיות ששנתנו האמתית של רב אדא שיעורה אינה אלא שס״ה יום וה׳ שעות ונ״ה דקים וז׳ חלקים, ולהיות שתחלת חשבוננו לתקופות בין לר״א בין לשמואל היא מיצ״מ ומאז ועד עתה עברו ג׳ אלפים שנה ויותר. נמשך מזה שתקופות שמואל מאוחרות משל רב אדא עשרה ימים שהרי של שמואל תחול בחמשה אבר״יל ושל רב אדא בכ״ה מאר״צו. וזה אירע לנוצרים עמנו מזה הטעם עצמו באופן שהאביב שלפי סברתם היה חל בזמן הקונצי״ליאו ניצי״נו בכ״א מאר״צו נסוג אחור עשרה ימים באופן שהיה חל בי״א בו. ובכן ביון ששנתם היתה ארוכה משנתנו ה׳ דקין וכיון שעבר מזמן הקונצ״יליאו שהיה בשנת שכ״ה לחשבונם עד גייגורי״או י״ג אפיפיור שהיה בשנת אלף תק״פב לחשבונם אלף ור״נז שנים נזורו אחור תקופות הם לגבי תקופותינו עשרה ימים והאביב שלנו שבימי הקונצ״יליאו היה חל בכ״ה מאר״צו חזר גם הוא לאחוריו מעט מעט עד שנפל בט״ו בו, ואילו לא עשו התיקונים שעשו היה הולך ונסוג אחור עד פיבר״ירו ובמשך זמן הרבה היה סובב והולך ככל חדשי השנה:" ], [ "אה״כ כמדומה לי שטעית בחשבונך:" ], [ "אה״ח למה תאמר כן אדוני המלך:" ], [ "אה״כ מפני שלדבריך הנכרים טעו בחשבונן שהרי האביב שלהם נסוג אחור עשרה ימים מכ״א מארצו לי״א בו. והאביב שלנו גם כן לקה על לא חמס בכפיו כי גם הוא חזר לאחוריו מכ״ה מארצו לט״ו בו:" ], [ "אה״ח לא אדוני לא היו דברים מעולם. שאם גריגו״ריאו הסיר עשרה ימים על שהיו עודפים נמצא שהיום שהם היו קוראים ט״ו מאר״צו היה באמת כ״ה בו ובכן תקופת ניסן שלנו היתה חלה לעולם בזמנה הראוי וא״כ המלקות היה להם לא לנו אדוני לא לנו:" ], [ "אה״כ אמרת שבמשך ג׳ אלפים שנה נולד ההפרש של עשרה ימים בין שמואל ורב אדא. ואמרו ג״כ שזה ההפרש עצמו נמצא נולד בין שנות יולי״או ציס״אר לגריגו״ריאו, זה אי אפשר. לפי שמיציאת מצרים ועד היום יש ג׳ אלפים שנה. ומיולי״או ציס״אר עד גרייגו״ריאו לא עברו אלא אלף ותר״ך שנים שהם יותר מעט מחצי ג׳ אלפים. א״כ ההפרש שלהם לא היה אלא קרוב לששת ימים:" ], [ "אה״ח מחכמה שאלת על זה אדוני המלך אבל תשובתך בצדך כי ההפרש בין שמואל ורב אדא בשיעור השנה אינו אלא של חמשה דקים בידוע כי של שמואל שס״ה ורביע בצמצום. ושל רב אדא שס״ה וה׳ שעות ונ״ה דקים. אך בין יולי״או וגריגו״ריאו י״א דקים. לפי ששנת יולי״או היא שס״ה ורביע כשל שמואל ושל גריגו״ריאו שס״ה וחמש שעות ומ״ט דקים, נמצא שחמש דקים בכל שנה לג׳ אלף שנים הם עשרה ימים. וי״א דקים בכל שנה לאלף ותר״ך שנים הם ג״כ עשרה ימים לפי שמה שבין שמואל ורב אדא הוא חצי הדקים שבין יוליאיו לגריגו״ריאו וכפל השנים. ומה שבין יולי״או לגריגו״ריאו חצי השנים שבין שמואל ורב אדא וכפל הדקים. אך כ״ז בקירוב כי אין לי לצורך לצמצם עכשיו:" ], [ "אה״כ ברוך אתה לה׳ על דבריך אין להוסיף ומהם אין לגרוע.ועתה חזור לענייננו:" ], [ "אה״ח בזה החשבון של ציס״אר היה האביב הולך וחוזר לאחריו מדי שנה בשנה מן המועד אשר יעד לו אח״כ גריגו״ריאו האפיפיור ג׳ ימים לסוף כל ארבע מאות שנה. ומזה יצא שליום שהיינו קורין כ״ה מאר״צו היו קורין הם ט״ו. ולכן אם היה בא הניגוד בו ביום היינו עושין בו חג המצות אבל הם היו מואסין בניגוד ההוא משום דסבירא להו שבא קודם כ״א מאר״צו שהוא יום אביב שלהם:" ], [ "אה״כ ומאי נפקא לן מינה:" ], [ "אה״ח כיון שהיו ממאנין בניגוד שלנו היו צריכין להמתין עד ניגוד של אייר והיו עושין חגם חדש או חמשה שבועות אחר פסחנו:" ], [ "אה״כ מי שמע כזאת מי ראה כאלה:" ], [ "אה״ח אני מצאתיו בספרים ואח״כ באזני שמעתי ובעיני ראיתי והנה לך משלים שהרי בשנת אלף תקי״ט לחשבונם היא הרפ״ט לחשבוננו אנחנו חגגנו את חג ה׳ ביום ה׳ י״ז מאר״צו והם לא עשו חגם ער כ״ד אבר״יל. בשנת אלף תקכ״ז היא ארצ״ז לנו חגגנו ביום ראשון י״ז מאר״צו והם בכ״א אברי״ל. בשנת אלף תק״לח היא ה׳ אלפים ש״ח לנו אנחנו ביום שבת ט״ז מאר״צו והם בכ״א אבר״יל:" ], [ "אה״כ ששתי בלימוד הזה כעל כל הון." ], [ "אה״ח עוד אחרת היתה להם והיינו שכיון ששמרו סידור יול״יו ועשו שנותם של שס״ה יום ורביע. ומחזור קטן שלהם של ו׳ אלפים ותת״קלט יום וי״ח שעות. נמצא חדש שלהם של כט״יב ת״ת בקירוב ובכל מחזור ומחזור עודפות שעה ותפ״ה חלקים אשר לכל ק׳ שנה הן קרוב לח׳ שעות ולכל ג׳ מאות שנה קרוב ליום א׳. ולסוף אלף וש׳ שנה שעברו בין הקונצי״ליאו ניצי״נו עד גריגור״יאו הן ד׳ ימים. אלו הד׳ ימים נתאחר מולד הלבנה להם באופן שלא היו מונים יום א׳ לחדש הלבנה עד ד׳ ימים אחר מולדה ובכן כשהיינו מונין רא״ח ניסן הם היו מונין כ״ה ללבנה וכשהיינו מונין ט״ו הם היו מובנן י״א. ולכן אם היה חל הפסח ביום ה׳ או ביום שבת לא היו עושים חגם ביום אחד בשבת הסמוך לו מלאחריו כמנהגם אלא היו דוחין אותו ליום א׳ בשבת השני לפי שהיו חושבים שהניגוד שהיה לפי חשבוננו ביום שבת לא יהיה עד יום ד׳ של שבוע הבא שהוא י״ט לחדש שלנו וכן כשבא הניגוד לנו ביום ה׳ הם היו מאחרין אותו עד יום א׳ ובגלל קלקול חשבונות הללו היו מאחרין חגם ח׳ או י׳ ימים מיום הראוי לפי נימוסם. שהרי בשנת אלף תקי״ח לחשבונם היא הרפ״ח לחשבוננו עשינו חג הפסח ביום ש״ק כ״ז מאר״צו ואעפ״י שהיו יכולין לחוג חגם ביום ב׳ של פסח כ״ח מא״רצו כמו שעושין עכשיו איחרוהו עד ד׳ אב״ריל וזה הסדר עצמו נוהגין כל העמים והאומות אשר עוד היום מונין לחשבון הישן שלהם דהיינו של ציס״אר. כאשר ראיתי בליו״רני בשנת הת״ן שלנו אלף תר״ץ להם שאנו עשינו את הפסח ביום ש״ק כ״ה מאר״צו. והמונין לחשבון החדש כפי תקון גרינו״ריאו עשו חגם ביום שלאחריו כ״ו בו, אמנם המונין לחשבון הקדום לא עשאוהו עד כ׳ אברי״ל לחשבונם שהם שלשים אברי״ל לחשבון החדש. ובשבת התנ״ח הוא אלף תר״צח חל הפסח ביום ה׳ כ״ז מאר״צו המונין לחדש עשו חגם בל׳ בו. אבל המונין לישן לא עשו חגם עד כ״ד אבר״יל לישן שהם ד׳ מא״יו לחדש. זהו ההפרש הגדול. ההפרש הקטן ראיתיו שם בשנת התנ״ז היא אלף תרצ״ז להם אנחנו עשינו פסחנו ביום ש״ק ו׳ אברי״ל. בעלי התקון ביום שלאחריו ז׳ אברי״ל. אבל בעלי הישן עשו חגם ח׳ ימים אחר בעלי החדש דהיינו בי״ד אבר״יל לחדש שהם ד׳ לישן:" ], [ "אה״כ יש לכללים האלה משפטים וחילוקים ותנאים רבים ובכן נראה בלתי אפשר שאזכור כולם לכשארצה:" ], [ "אה״ח אל תחוש לזה כי אחר שאגמור כל הענין אעשה מהדורא בתרא בדרך קצרה וקלה כדי לסייע הזכירה:" ], [ "אה״כ אשמח כי כביר מצאה ידי:" ], [ "אה״ח כבר הצגתי לפניך כל ההפרשות שאירעו בינינו ובין הנוצרים מימי הקונ״ציליאו ניציני בשנת שכ״ה לחשבונם עד ימי האפיפיאור גריגו״ריאו י״ג בשנת אלף תקפ״ב להם והש״מג לנו. ועתה כוונתי לפרש המחלוקות שנולדו בינינו וביניהם מיום תקונם עד שנת אלף ת״ש להם הוא הת״ס לנו ולא עד בכלל, ואח״כ אודיעך מה שאירע משם עד סוף העולם. ואתחיל בשם ה׳. ויהי כראות גריגו״ריאו התקלות והטעיות שנפלו בסדר יולי״או ציס״אר בתקופות ובמולדות ושתקופות האביב שזמנה לפי דעתם היא בכ״א פאר״צו נסוגה אחור לי״א בו ושעל כן לפעמים היו עושין חגם אחר זמנו המיוחד לו מהועד של ניצי״אה כגון כשהיו חוגגין אחר ט״ו אב״ריל שהוא סוף חדש האביב שלהם. גמר בדעתו לתקן את אשר עותו זקניהם וחכמיהם ולכן צוה לכל העמים השומעים בקול דברו שיקצרו חדש אוקט״וברו של שנת אלף תקפ״ב ושלא יהי׳ אלא מכ״א יום כדי להחסיר העשרה ימים העודפים מזמן הקונצי״ליאו עד זמנו. וכדי שלעתיד לא תקראנה אותם כאלה צוה שמשם ואילך יחסרו משיעור שנת ציס״אר אחד עשר דקים בכל שנה ולפי שא״א לעשות זה מדי שנה בשנה כי כמונו כמותם מסכימים (ימים אתה מונה לחדשים ואי אתה מונה שעות). המציא מחזור של ת׳ שנה וראה שאם יתנו להם שיעור שנת יול״יאו דהיינו שס״ה יום ורביע יהיו עודפים ג׳ ימים על תיקונו. ולכן צוה שלסוף כל א׳ מג׳ מאות שנים הראשונים של המחזור יחסירו יום א׳ מחדש פיבר״׳ירו ויעשו אותו של כ״ח יום בלבד אע״פ שכפי סידור יולי״או ציס״אר הי׳ משפטו כ״ט ובסוף הק׳ הרביעי יעשוהו מכ״ט ובזה פיחת ג׳ ימים העודפים על שיעור תקונו בת׳ שנה. ונמשך מזה אעפ״י שאם תסתכל בכל שנה לבדה תמצא שהיא של שס״ה לג׳ שנים רצופים והשנה הרביעית של שס״ו כשנות יולי״או עכ״ז אם תחלק כל המחזור של גריגו״ריאו לת׳ חלקים או שנים תמצא שיגיע לכל שנה ושנה שס״ה יום חמש שעות ומ״ט דקים:" ], [ "אה״כ בזה תקן לעתיד אמנם כיצד תקן לשעבר:" ], [ "אה״ח כיון שהסיר י׳ ימים העודפים מזמן הועד שלהם עד זמנו דהיינו משנת שכ״ה לחשבונם עד שנת אלף תק״פב לחשבונם נמצא שאלף ורנ״ז שנים שעברו מאז ועד גריגי״ריאו נתקצרו למפרע ונשארו כשיעור גריגו״ריאו:" ], [ "אה״כ עתה אוכל לומר באמת שירדתי לעומקן של דברים האלו:" ], [ "אה״ח מכח הסידור והתקון הזה עשו פיבר״ירו של שנת אלף ת״ש שהיא הת״ס של כ״ח ימים וכן יעשו באלף ת״ת ובאלף תת״ק אבל בשנת ב׳ אלפים יעשוהו של כ״ט יום כמשפטו ויחזרו חלילה במחזור שלאחריו. ולכן בשנת שני אלפים ומאה יעשוהו של כ״ח וכן בב׳ אלפים ומאתים וב׳ אלפים וג׳ מאות. אבל בב׳ אלפים ות׳ יעשוהו של כ״ט כראוי לו. ונמשך מזה כי לא יספרו ולא ימנו עוד ששה אלפים ותת״קלט יום וי״ח שעות כבר אשונה אלא ששה אלפים ותת״קלט יום וי״ד שעות ול״ד דקים (שאקראם להבא להקל טורח הזכרת השברים בכל פעם שאצטרך חצי שעה). הרי לך טעות ותקון שיעור השנה לפי דעת הנוצרים המחזיקים בתקון:" ], [ "אה״כ כבר הודעתני טעות ותקון החמה להם. ועתה הודיעני נא טעות ותקון הלבנה:" ], [ "אה״ח כבר אמרתי לך שמחזור קטן של יול״יאיו ציס״אר הוא של ששה אלפים תת״קלט יום וי״ח שעות ומחזור שלנו שהוא של רב אדא שהיא שמשי וירחי ביחד הוא של רל״ה חדשים אשר יעלה מספר ימיהם לששה אלפים תתק״לט יום וי״ו שעות ול״ב דקים. הנך רואה שהמחזור שלנו הוא פחות משלה׳ שעה וחצי בקירוב (הן הנה שעה ותפ״ה של שמואל) א״כ בע״ו שנים שהם ד׳ מחזורים יקדים המולד חמש שעות ונ״ב דקים בצמצום. ואם תוסיף עד שי״ב שנים וחצי תמצא שהקדים המולד יום א׳ שלם. נמצא שמהועד שבו התחיל הטעות עד התקון קדמו המולדות יותר מר׳ ימים כאשר תראה מהמשל שאציג לפניך אשר הוצאתי מספריהם. והיינו שבשנת של״א לחשבונם שהיתה ט׳ ממחזור קטן שלהם המולד של מאר״צו היה בכ״ה בו. ובשנת אלף תר״נג לחשבונם שהיתה כמו כן למ״ק שלהם היה המולד בכ״א מאר״צו. נמצא שבמשך אלף רצ״ב שנים חזר המולד לאחוריו ד׳ ימים וי״ג שעות ולכן היה להם למנות י״ד של לבנה ביום ג׳ אברי״ל אבל הם לא מנו אותו עד יום שבעה בו:" ], [ "אה״כ ומהיכן בא להם הטעות הזה:" ], [ "אה״ח מפני שחשבו שכל מולדות של רל״ה חדשי מחזור קטן חוזרין חלילה לעולם. ובכן כיון שראו שמולד הינ״ירו הי׳ בשנה א׳ של מחזור בכ״ג דיזימ״ברי בשנה שניה בי״ב. בשלישית בל׳ נובימברי. כתבו כל אלו הימים בלוחותיהם וכן של כל הרל״ה חדשים במולדותיהם כסבורים שלעד לעולם יהיו המולדות חוזרים חלילה על הסדר הזה אבל טעות הוא בידם, כי מי שם חוק וגבול למולדות שלא יעשו אלא ביום ובעונה המיוחדות להם במחשבתם. והלא כל ימי החדש ושעותיו ודקיו וחלקיו ורגעיו ראויין וחגונין להיות בהן המולד. ובכן כשהעלו על לבם הדברים והאמת האלו סרו מהר מדרך המחזור קטן והורידוהו מגדולתו באופן שאינו מורה עוד יום מעת המולד כאשר היה עושה לשעבר וימליכו תחתיו את מותרות שנת החמה על שנת הלבנה שקורין בלע״ז איפאק״טאש ויעשו מהם לוח של ל׳ יום אשר משתנה לפחות או ליותר כפי הצורך. והמותרות או איפא״קטאש מורות זמן המורדות בקירוב מדי חדש בחדשו. ולפי שאינן צריכין להשתמש בכל הלוח בזמן א׳ לקחו י״ט מותרות שהתחילו משנת אלף תקפ״ב וסר כחם והוראתם בסוף שנת אלף תרצ״ט לחשבונם הוא התנ״ט לנו. ומתחלת אלף ת״ש נפסלו י״ט מותרות הראשונות ונכנסו אחרות תחתיהן בתנאי שישמשו עד סוף שנת אלף תתצ״ט. וזה ברור ומפורסם שהרי בי״ט מותרות הראשונות בשנת עשר למחזור קטן שלהם היה מותרה עשר אבל בשנת אלף ת״ש שהיא ג״כ עשר למחזור קטן שלהם מותרה הוא תשע וכן בכל המחזור. ובכן תקנו המולדות כפי צרכם וכוונתם:" ], [ "אה״כ וכי המולדות שלנו אינן חוזרין חלילה בכל מחזור קטן:" ], [ "אה״ח לא אדוני לא היתה כזאת בישראל:" ], [ "אה״כ דברים בלי ראיה כגוף בלי נשמה:" ], [ "אה״ח במולדות של ספר תקון יששכר מצאתי שבשנת הש״מ לחשבוננו שהוא ראשונה למחזור רפ״ב היה מולד תשרי ביום א׳ י״א שעות ותתר״עט חלקים י״ט שיטמבירי. בשנת השנ״ט שהיתה ראשונה למחזור רפ״ג מולד תשרי היה ביום ד׳ ד׳ שעות ותקצ״ד חלקים ל׳ שיטמבירי. בשנת השע״ח שהיא ראשונה למחזור רפ״ד מולד תשרי ליל ו׳ ט׳ שעות וק״ט חלקים ל׳ שיטמבירי בשנת השצ״ג ראשונה למחזור רפ״ה מולד תשרי ליל ג׳ א׳ שעה ותש״ד חלקים כ״ט שיטמבירי בשנת התי״ו ראשונה למחזור רפ״ו מולד תשרי יום ה׳ ו׳ שעות רי״ט חלקים ל׳ שיטמבירי בשנת התל״ה א׳ למחזור רפ״ז מולד תשרי ליל א׳ עשר שעות תתי״ד חלקים ל׳ שיטמבירי בשנת התנ״ד א׳ למחזור רפ״ח מולד תשרי ליל ד׳ ג׳ שעות שכ״ט חלקים כ״ט שיטמבירי וסוף דבר (בשנתנו זאת) התע״ג ראשונה למחזור רפ״ט מולד תשרי יום ו׳ ז׳ שעות תתק״כד חלקים ל׳ שיטמבירי. הרי לך שמנה ראשי שני מחזורים ושמונה מולדות משונים זה מזה. וכן אין חשש טעות במחזור קטן שלנו:" ], [ "אה״כ ברוך אלהינו שנתן לנו תורת אמת. ועתה מה חידוש היה בינינו וביניהם אחר התקון:" ], [ "אה״ח הרחקות ושינויים חדשים מקרוב באו בהפך מהראשונים:" ], [ "אה״כ ספרו נא לי את החידושים האלו ואדעה אותם:" ], [ "אה״ח בשנת ה׳ וי״ו למחזורם שהן ה׳ וי״ט למחזורנו חל חגם קרוב לחדש א׳ קודם פסחנו:" ], [ "אה״כ הנני טובע במצולות ים המבוכה:" ], [ "אה״ח והלא תולדה זו ברה כחמה מפני שכיון שהם החזירו אביב שלהם ליום כ״א מארצו האמיתי חזר ג״כ האביב שלנו לכ״ה מארצו אעפ״י שבאמת מעולם לא זז מהיו׳ ההוא אלא מפני שהם שינו את שמו וקראו ט״ו ליום שהי׳ כ״ב מארצו. ובכן לאחר התיקון נולד שהניגוד הבא אחר כ״א מארצו הוא ראוי והגון להם לקבוע בו חגם שממהר לבוא קודם האביב שלנו שקבוע בכ״ה מארצו. ולכן כל זמן שהניגוד הוא בין כ״א וכ״ה מארצו הן עושים חגם עליו ואנו מוכרחין להמתין חדש א׳ עד הניגוד הבא אחריו. וזהו הטעם הנכון והאמיתי שבשנים הנ״ל יקדימנו חגם לפסחנו:" ], [ "אה״כ משול משל כדי שאבין הדבר על בריו:" ], [ "אה״ח בשנת אלף תרפ״ב להם היא הת״מב לנו ח׳ למ״ק שלנו עשו חגם בכ״ט מאר״צו אבל אנחנו לא עשינו פסחנו עד כ״ג אב״ריל מפני שהניגוד היה בכ״ד מאר״צו יום א׳ קודם אביב שלנו. וכן אירע בשנת אלף תר״צג היא התנ״ג שהיתה י״ט למחזור רפ״ז מפני שהניגוד היה להם בכ״ב מאר״צו יום פורים. ולפי שהיה יום א׳ בשבת חגגו בו. אבל אנחנו לא חגגנו עד הניגוד שלאחריו שהיה ביום ג׳ כ״א אב״ריל:" ], [ "אה״כ ישלם ה׳ פעלך כי תירצת כל קושיותי בחכמה ובהשכל באופן שאין לי עוד לשאול ולא להקשות:" ], [ "אה״ח יש עדין קושיא גדולה ונוראה אשר לכאורה הורסת עד היסוד בם כל כללי עיבורנו:" ], [ "אה״כ מובטח אני בך שתתרץ אותה כמו שתירצת האחרות:" ], [ "אה״ח הנה השמעתיך והגדתי לך פעמים שלש שתקופת ניסן שלנו משנת אלף תקפ״ב היא הש״מג (לפי שר״ה הי׳ ביום ב׳ י״ו שיטי״מברי) עד תחלת אלף ת״ש היא הת״ס היתה נופלת בכ״ה מאר״צו ומשם ואילך נופלת בכ״ו בו והודעתיך ג״כ שאין אנו רשאין לחוג את חג המצות עד יום התקופה. אחר זה בינותי בספרים ומצאתי שבשנת התי״ב י״ג למ״ק היא אלף תר״נב לחשבונם חגגנו בכ״ד מארצו וכן נעשה בשנת הת״פח היא אלף תש״כח ובשנת הת״קכו היא אלף תשס״ו שיחול הפסח בשניהם בכ״ה מארצו שהוא יום א׳ קודם התקופה. ומזאת הקושיא נולדה אחרת חזקה וגדולה כמוה דהיינו כי בשנת התמ״ב היא אלף תרפ״ב הי׳ הניגוד ביום כ״ד מארצו לפי שהיה המולד ליל שני ו׳ שעות ואעפ״כ נדחה מקדושתו ועיברנו את השנה שהיתה ח׳ למחזור ובכן יש מקום לשאול מדוע עשינו פסח בשנת התי״ב בכ״ד מארצו ולא עשינו כן בשנת הת״מב ואם הותר לנו לעבור את מצות ה׳ שמור את חדש האביב בשנת התי״ב למה לא הותר בשנת התמ״ב וכן יש לשאול על שנת הת״פה והת״קכו שיחול הפסח בכ״ה מארצו דהיינו יום א׳ קודם האביב:" ], [ "אה״כ קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא:" ], [ "אה״ח ק״ל יום תקופה מתחיל כר׳ יוסי כדאיתא בפ״ק דסנהדרין דף י״ג ע״א ובכן בשנת ה׳ למחזור שתקופת רב אדא נופלת בי״ו ניסן י״ו שעות תש״פג חלקים ול״ב רגעים צריכין אנו לעבר את השנה כי היכי דיפול אביב בלבנה חדש׳ ואליבא דנהרדעי (פ״ה דסנהדרין דף מ״א סע״ב) דסברי דכל יום ט״ו הוא חידוש של לבנה עד יום י״ו ולא עד בכלל. אבל בשנת י״ו שהתקופה נופלת בליל א׳ של פסח ג׳ שעות תנ״ז חלקים ל״ו רגעים הו״ל תקופת ניסן בחידוש של לבנה. הילכך בשנות הת״יב הת״פה והת״קכו ששלשתן הם י״ו למחזור קטן וחלה התקופה בליל א׳ של פסח אין אנו צריכין לעבר. אבל בה״תמב שחלה ביום ב׳ של פסח שהוא י״ו הוצרכנו לעבר. והיינו דשלח ליה רב הונא בר אבין לרבא (כד חזית דמשכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברוה לההוא שתא) דהיינו עד ועד בכלל וכן אנחנו עושים:" ], [ "אה״כ ספרה נא לי כמה פעמים הקדימו חגם לפסחנו משנת ה״שס עד שנת הת״ס דהיינו משנת אלף ת״ר לחשבונם עד אלף ת״ש:" ], [ "אה״ח עשרה פעמים דהיינו בשנת אלף תר״ו. תרי״ז. תרכ״ה. תר״לו. תר״מד. תר״נה. תר״סג. תרע״ד. תרע״ב. תר״צג. שהם לחשבוננו. השס״ו. שע״ז. הפ״ה. שצ״ו. הת״ד. תט״ו. תכ״ג. תל״ד. תמ״ב. תנ״ג. וכל אלו השנים הם ח׳ וי״ח למחזור קטן שלנו. ואחד עשר ושלש של מחזור קטן שלהם:" ], [ "אה״כ עתה נשאר לך לפרש מה שאירע ביניהם ובינינו לענין הפסח משנת הת״ס היא אלף ת״ש ואילך:" ], [ "אה״ח כבר הוריתיך שגריגו״ריאו אפיפיאור סידר שבשנת אלף ת״ש לא ימנו כ״ט לחדש פיבר״ירו כנהוג לפי סידור יולי״או ציס״אר. ועכשיו אודיע לך שזה הסידור גרם הפרש והפלגה גדולה בינינו על זמן פסחנו וחגם. והיינו שמשנת אלף תק״פב ער אלף ת״ש היו מקדימין חגם לפסחנו חדש אחד בקירוב שני פעמים בלבד בכל מחזור קטן בשנת ה׳ וי״ט שלנו וי״א וג׳ שלהם. אמנם מאלף ת״ש ואילך מקדימים חגם ג׳ פעמים בכל מחזור וזה אינו אלא מפני היום שפיחתו מחדש פיבר״ירו:" ], [ "אה״כ באיזה שנה של המחזור יבוא השינוי הזה:" ], [ "אה״ח בי״ד של מחזורם. שהיא י״א של מחזורנו ומזה נמשך שמשנת אלף תקפ״ב שהיא שנת התקון עד אלף ת״ש היו קודמין לנו חדש א׳ ב׳ פעמים בלבד בכל מחזור ומחזור דהיינו בשנת י״א וג׳ למחזורם שהם ח׳ וי״ט למחזורנו ועכשיו אחר אלף ת״ס עד אלף תת״צט דהיינו התר״נט לנו יקדמונו ג״כ בשנת י״ד למחזורם שהוא י״א לנו:" ], [ "אה״כ וכי עזיבת יום אחד יוליד הפרש חדש אחד:" ], [ "אה״ח ולא זו בלבד אלא שגם האביב שלנו שמשנת תקונם עד אלף ת״ש היה קבוע בכ״ה מאר״צו אחר אלף ת״ש נדחה לכ״ו בו. ויצא מזה הפלגה והרחקה יתירה מתקופתנו לתקופתם שקודם אלף ת״ש היתה תקופתם נופלת בכ״א מאר״צו ושלנו בכ״ה ולא היו בינינו אלא ג׳ ימים ועתה שתקופתנו נעתק׳ לכ״ו תמצא הרחקת ד׳ ימים:" ], [ "אה״כ הנני מוכן לשמוע טענותיך שבודאי יהיו חדשות ואמתיות:" ], [ "אה״ח נקוט האי כללא בידך. אם המולד שלהם היה קודם ח׳ מארצ״ו אינם עושים חגם בחדש של לבנה ההוא מפני שיהיה הניגוד שלו בכ״א מארצו שהוא יום אביב שלהם ואינם חוגגין בו מפני שאינם חוגגין אלא בניגוד הבא אחר האביב אבל אנחנו אין אנו עושין פסח בחדש שמולד שלו היה קודם י״א מא״רצו מפני שהניגוד שלו יבוא קודם כ״ה מאר״צו וזהו על הרוב כי פעמים יועיל אם יהיה המולד בי׳ מאר״צו והניגוד בכ״ד בו כמ״ש (סי׳ ר״ד) ומפני שלא עיבר את חדש פיבר״ירו של אלף ת״ש נעתק האביב שלנו מכ״ה מאר״צו לכ״ו. ולפיכך המולד שיהיה קודם י״ב מאר״צו הוא פסול ובלתי ראוי לנו לחוג בו ולא יהיה ראוי אלא מי״ב מאר״צו ואילך ואם יבוא קודם יום זה מוכרחין אנו לעבר השנה וזה ראינו פעם הראשונה בשנת הת״כד אלף תש״ד להם שהם עשו חגם בכ״ג מאר״צו ואנחנו לא עשינו פסח עד יום ש״ק י״ט אברי״ל וגרמא לזה השינוי היה מפני שלא עיברו את חדש פיבר״ירו של שנת אלף ת״ש. ויצא מזה שקראו ח׳ ליום שהיה באמת ז׳ ובכן לפי תקונם המולד נעשה בח׳ וניגודו היה אחר האביב שלהם שהרי האביב חל כדרכו בכ״א מאר״צו והניגוד ביום כ״ב ועשו חגם ביום כ״ג. ואם היו מעברין את פיבר״ירו המולד היה חל ביום ז׳ מארצו שהוא פסול להם והיו עושין חגם אחר פסחנו כדרכם ברוב השנים:" ], [ "אה״כ למה נדחית תקופת ניסן שלנו מכ״ה מאר״צו לכ״ו ומי דחה אותה:" ], [ "אה״ח תקופת ניסן שלנו מעולם לא זזה מיומ׳ הראוי לה ולעולם נופלת בכ״ה מאר״צו האמיתי ואפילו אחר שנת אלף ת״ש אלא שהיום שהם קורין אותו כ״ו מפני היום שהסירו לחדש פיבר״ירו אנו קורין אותו כ״ה. ואעפ״כ יצא מזה קדימת חגם לפסחנו פעם שלישית בכל מחזור קטן. כאשר ראינו ראשונה בשנת הת״סד היא אלף תש״ד והוא שקודם אלף ת״ש תקופת׳ היתה קודמת לתקופתנו ד׳ ימים בלבד דהיינו כ״א כ״ב כ״ג וכ״ד מאר״צו אבל עכשיו יש ביניהן ה׳ ימים לפי שתקופתנו אינה נופלת אלא עד כ״ו נמצא שכ״ה הוא ממניין הימים שבין שתי התקופות. ועתה ראה גם ראה איך היה הדבר. היום שהם קורין כ״ד הוא באמת כ׳. והכ״ב כ״א. והכ״ג כ״ב. והכ״ד כ״ג. והכ״ה כ״ד, והכ״ו כ״ה. הרי לך שאנו לא דחינו תקופת ניסן מיומה הראוי ליום אחר:", "עוד יש אצלי ראיה אחרת שאין כח ביד שום אדם לסתור אותה והיינו שאנו מונין למולד אליבא דרב אדא בין תקופה לתקופה צ״א יום ז׳ שעות תק״יט חלקים ול״א רגעים ובמלאת הימים האלה עם השעות החלקים והרגעים נכנסה התקופה החדשה ואילו היינו פוחתין או מוסיפין מהזמנים האלו אזי היינו יכולין לומר שנדחית תקופתנו לאחור או לפנים. אבל מימי ר׳ הלל בנו של רבי יהודא נשיאה שתקן עיבור שנותינו בימי אביי ורבא זה כמו אלף וש״ס שני׳ ועד השנה הזאת (שהוא הת״עג ליצירה) לא נטינו אשורינו מני ארחות תקונו ומפיו אנו חיין ולא גרענו ולא הוספנו עליו אפילו כמלא נקודה. א״כ אין כאן לא שינוי ולא חידוש לגבי דידן. אלא הכל לגבי דידהו. ולפיכך כשאמרתי בשעבר ואומר לעתיד בע״ה שהאביב שלנו נדחה ד״מ מיום כ״ה מאר״צו ליום כ״ו או ליום אחר כאשר יארע (סי׳ רכ״ו) דע שהכל לפי חשבון וסדור השומרים תקון גריגו״ריאו לא לפי סדורינו וחשבוננו:" ], [ "אה״כ באיזה שנים מקדימין חגם לפסחנו משנת אלף ת״ש ועד שנת אלף ת״ת דהיינו משנת הת״ס ועד שנת הת״קס:" ], [ "אה״ח הנה הנה. והם אלף תש״א. תש״ד. תש״יב. תש״ך. תש״כג. תש״לא. תש״לט. תש״מב. תש״ן. תש״נח. תש״סא. תש״סט. תש״עז. תש״ף. תש״פח. תש״צו. תש״צט. ולחשבוננו הם. הת״סא. תס״ד. תע״ב. ת״ף. תפ״ג. תצ״א. תצ״ט, תק״ב. תק״י. תק״יח. תק״כא. תקכ״ט. תק״לז. תק״מ. תקמ״ח. תק״נו. תק״נט:" ], [ "אה״כ אי אפשר לי להחזיק כולם ולכן תן לי כלל למבטח מזכיר:" ], [ "אה״ח הרי לך כלל גדול שבו תדע מדי שנה בשנה בלי חשש טעות אם יקדימו חגם לפסחנו או לא כבר הודעתיך שבשלש שנות המחזור בלבד הם קודמים לנו והיינו בשנת ג׳ י״א וי״ד למחזורם שהם י״ט ח׳ וי״א למחזורנו א״כ המרחק בין קדימה לקדימה הוא ז׳, ב׳, ז׳ ב׳. ועכשיו אומר לך שכל אחד מג׳ שנים האלו של מחזורם יש לו מותרות הנקרא איפקט״א ומולדו קבועים כמו שאסדר לפניך:", "+----------+-------+-------------+", "|מחזור קטן | מותר | מולד |", "+:========:+:=====:+:===========:+", "|י״ד: | כ״ג: | ח׳ מאר״צו: |", "+----------+-------+-------------+", "|ג׳: | כ״ב: | ט׳ בו: |", "+----------+-------+-------------+", "|י״א: | כ׳: | י״א בו: |", "+----------+-------+-------------+", "הלא אתה רואה שנאמר מולדות אלו פסולים לנו מפני שנעשים קודם י״ב מארצו:" ], [ "אה״כ לפי דבריך קודם שנת אלף ת״ש היו קודמין אותנו שני פעמים בכל מחזור קטן ואחר חדש פיבר״ירו יקדמונו ג׳ פעמים שהם ט״ו פעמים בכל ק׳ שנים. עוד אמרת שלא יעברו את פיבר״ירו של שנת אלף ת״ת ולא שנת אלף תת״ק, א״כ מת״ת עד תת״ק יקדמונו עשרים פעמים ומת״תק עד ב׳ אלפי׳ כ״ה פעמים בק׳ שנה ואתה אמרת שלא יהי׳ עוד שום חידוש והפרש בינינו וביניהם עד שנת אלף תת״ק. והלא דבריך סותרין זה את זה:" ], [ "אה״ח לא אדוני המלך לא תקום ולא תהיה כאשר אברר תחלה בניסיון ואח״כ בראיה. ועל הראשונה אומר שכשם שמשנת אלף ת״ש עד שנת אלף ת״ת אינן קודמין אותנו אלא ט״ו פעמים כך משנת ת״ת עד תת״ק. והרי לך השנים ערוכים לפניך. אלף תת״ט. תת״טו. תת״יח. תת״כו. תת״לד. תת״לז. תת״מה. תת״נג. תת״נו. תת״סד.השנה ההיא מפני שלא עיברו את תת״עב. תת״עה. תת״פג. תת״צא. תת״צד. שהם לנו התק״סז. תק״עה. תק״עח. תק״פו. תק״צד. תק״צז. תר״ה. תר״יג. תר״יז. תר״כד. תר״לב. תר״לה. תר״מג. תר״נא. תר״נד:", "ועל הראיה צריך שתעלה על לבך מה שאמרתי פעמים רבות דהיינו שמספר ימי מחזור קטן של יול״יאו ציס״אר הוא כשל שמואל לא פחות ולא יותר והן ששה אלפי׳ ותת״קלט יום וי״ח שעות. ושל רב אדא שעליו סומך כל אשר בשם ישראל יכונה ועל פיו נצא ועל פיו נבוא לקבוע כל חגי חדשי ומועדי השנה מספר ימיו ו׳ אלפי׳ ותת״קלט יום וי״ו שעות ול״ב דקים מס׳ בשעה שקורין בלעז מינו״טוש. של האפיפיור גריגו״ריאו ו׳ אלפים ותת״קלט יום כמו כן וי״ד שעות ול״ד דקים מס׳ בשעה ודע שאעזוב הימים לפי שמספרם שוין לכל הסברות ואעזוב ג״כ השברים לפי שאינן מעלין ולא מורידין לענין. ואתה פקח עיניך וראה כי מחזור יוליאו ציסאר הוא ארוך ממחזורנו שעה וחצי, ושל רב אדא משל גריגוריאו שתי שעות נמצא שמחזור יוליאו הוא ארוך ממחזור גריגוריאו ג׳ שעות וחצי. (סימן קמ״ד) עוד צריך שתדע שכשגריגוריאו תקן השנה לא תיקנה מדי שנה בשנה כי זה אי אפשר יען ששנתו היא שס״ה יום ה׳ שעות ומ״ט דקים וסבירא להו׳ לנוצרי׳ כמונו (ימים אתה מונה לחדשי׳ ואי אתה מונה שעות) כמ״ש (בסימן ק״ף) וכן אנחנו עושי׳. לפי שאם תקח שנותינו ותשתכל בהן שנה שנה לא תמצא גם אחת שתהי׳ משס״ה יום ה׳ שעות נ״ה דקים או תת״קצז חלקים ומ״ח רגעים אלא משנ״ג. שנ״ד. שנ״ה ימי׳ בפשיטות. ומש״פג שפ״ד שפ״ה, במעוברות כמו שהודעתיך בסי׳ פ״ב. וכשאני אומר ששנתנו היא שס״ה יום ה׳ שעות ונ״ה דקים ר״ל שאם תחלק המחזור קטן לי״ט חלקים שוין דהיינו שני׳. יגיע לכל שנה ושנה הימים והשעות והימי׳ הנ״ל (סי׳ קנ״ז) וכן שנות גריגוריאו אם תקחם שנה בשנה תמצא ג׳ רצופי׳ של שס״ה יום וא׳ של שס״ו כשנות יוליאו ציסאר אבל אם תקח ד׳ מאות ותחלקם לחלקים שוים יגיע לכל חלק או שנה שס״ה ימים ה׳ שעות ומ״ט דקים, וכיון שמחזור קטן של יוליאו גדול משל גייגוריאו ג׳ שעות וחצי. נמצא שבכל ק׳ שני׳ עודף של יוליאו הנ״ל י״ח שעות בקירוב ולפי שד׳ פעמים י״ח הם ע״ב. נמשך שבת׳ שני׳ של יוליאו תמצא ע״ב שעות או שלשה ימים יותר ממה שתמצא בת׳ שני׳ של גריגוריאו, ולכן הסירם האפיפיור הנ״ל וסידר שלא יעברו את חדש פיברירו של אלף ת״ש. ת״ת. ותת״ק. כדי שהת׳ שנה שעברו יהיו של שס״ה וה׳ שעות ומ״ט דקים ולא של שש שעות כמו שהיו קודם התקון:" ], [ "אה״כ עדין קושיתי במקומה עומדת:" ], [ "אה״ח כבר התפורר׳ והתמוטט׳ כאשר תראה. יען לפי מה שהצעתי אם המחזור שלנו ארוך משל גריגו״ריאו שתי שעות. בה׳ שני׳ עודפות עשר שעות. במאתים שני׳ עשרים, בשלש מאות ל׳. בד׳ מאות מ׳. ואם המחזור קטן של ציס״אר ארוך משלנו שעה וחצי. בק׳ שנים יעדיף ח׳ שעות. ואינן בצמצום (כי איני חושש לשברי׳) במאתים י״ו. בג׳ מאות כ״ד. בד׳ מאות ל״ב. נמצא שכשגריגו״ריאו פוחת ע״ב שעות מת׳ שני׳ פיחת ל״ב בין לפי חשבוננו יען אנו מודים שהן יתרות. אבל הארבעי׳ הנשארות פיחתן לפי חשבונו לא לפי חשבוננו. כי מ׳ שעות הללו נתהוו ונתחברו מהששה דקים שיתר שנתנו על שנתם והן עושין ההפרש שיש בין ת׳ שנות גריגו״ריאו לת׳ שנות ישראל ר״ל שבת׳ שנים שלנו יש מ׳ שעות יותר ממה שיש בת׳ שנים של גייגר״ריאו. ונמשך מזה שאחר עיבור ת׳ שנה נתחיל מחזור קטן שלנו מ׳ שעות אחר התחלת מחזור גריגו״ריאו וזה יארע ראשונה בב׳ אלפים לחשבונם. וכב׳ אלפים ת׳ יאחר מחזורנו פ׳ שעות ממחזורם. ובב׳ אלפים ת״ת, ק״ך שעות שהם ה׳ ימים. ואז תקופת ניסן שלנו שהיא קבועה היום בכ״ו מארצו תדחה לל״א בו. אבל בעגלא ובזמן קריב יבא לציון גואל והי׳ ה׳ למלך על כל הארץ:" ], [ "אה״כ יחולו על ראשך ברכות שמים מעל עד שיבלו שפתיך מלומר די יען העמד׳ כל זה הענין דבר דבור על אפניו מילת׳ בטעמא והוצאת לאור תעלומות חכמה אשר עד כה לא שזפתן עין כל חי:" ], [ "אה״ח עדיין צריך אני להציג לפניך מה שתקן גריגו״ריאו בחדש הלבנה דע איפוא שאעפ״י שהוא גריגו״ריאו תיקן סידור שנתם באופן שפירשתי לענין החמה נשאר לו עדיין לתקן את אשר עוותו באיחור חשבון המולד אשר בכל שי״ב שנים וחצי הי׳ מתאחר יום א׳ כמ״ש (סי׳ קפ״ז ולפיכך משנת שכ״ה עד שנת אלף תקפ״ב לחשבונם הי׳ קודם המולד ברקיע ד׳ ימים לחשבונם באופן. שהיום שהיו קורין ר״ח הלבנה הי׳ באמת יום חמישי למולד הילכך כדי לתקן הטעות הגדול הזה סידר שמשם ואילך לא יורה עוד המחזור קטן יום המולד כמלפנים אלא שבמקומו יעשו מחזור של שלשים מותרות חמה על הלבנה שקורין איפאק״טאש וישתמשו מי״ט מהם לזמן מה וכשיפסלו הראשונים יכנסו אחרים תחתיהם גדולים או קטנים מהם כפי הצורך כדי להשוות החשבון למולד וכן חוזרין חלילה לעולם:" ], [ "אה״כ א״א להבין הענין הזה בלי משל ועדין כולי האי ואולי:" ], [ "אה״ח כן אעשה בזמן הראוי. ועתה אומר כי כיון שראה שהיו קודמים המולדות ברקיע לחשבונם יום א׳ בכל שי״ב שנים וחצי ראה ג״כ שהי׳ הגון וראוי שיעשה התקון בכל שי״ב שנים וחצי אלא שבקש לו דרך אחרת והכל הולך אל מקום א׳. והוא שמצא שבכל ב׳ אלפים ות״ק שנים היה קודם המולד לחשבונם ח׳ ימים ולכן עשה מחזור של שני אלפים ות״ק שנים וחילקו אח״כ לשמנה מחזורים קטנים שבעה מג׳ מאות שנים. והשמיני מד׳ מאות באופן שיעשה התקון ח׳ פעמים בב׳ אלפים ות״ק שנים אשר אם תחלקם לח׳ חלקים שוים יגיעו לכל חלק שי״ב שני׳ וחצי:" ], [ "אה״כ מאימתי התחיל זה התקון:" ], [ "אה״ח עדין לא התחיל. כי הראשון יתחיל בשנת אלף ת״ת לחשבונם הב׳ מב׳ אלפים ק׳. הג׳ מב׳ אלפים ת׳. הרביעי מב׳ אלפים ת״ש. הה׳ מג׳ אלפי׳. הו׳ מג׳ אלפים ש׳. הז׳ מג׳ אלפים ת״ר. הח׳ מד׳ אלפים. דהיינו ת׳ שנים אחר השביעי. ויועיל זה התיקון כדי להקדים או לאחר המולדות כפי צרכם והרי לך המשל שבקשת ממני. אם בשנת אלף ת״ש לא נפסלו הי״ט מותרות או איפא״קטאש ששימשו משנת אלף תקפ״ב המותר של שנת אלף ת״ש היה עשרה אבל מפני שנפסלו הראשונים ונכנסו אחרים תחתיהם קצרים מהם יום א׳ מותר אותה שנה היה ט׳ ולא עשרה. ודע שלא בלבד מותר אותה שנה הוא קצר משנה שקדמה אלא שכל א׳ וא׳ מהמותרות החדשים קצר יום א׳ מהי״ט שקדמו משנת אלף תקפ״ב עד שנת אלף ת״ש. וכדי שתבין הענין על בוריו הנני נותן לפניך לוחות המותרות ערוכות על העבר על ההוה ועל העתיד:", "לוח המותרות המקראים איפקטא״ש משנת אלף תתפ״ב עד תחלת שנת אלף ת״ש:", "+----------+---+---+---+---+---+---+---+---+---+---+", "|מחזור קטן |ו |ז |ח |ט |י |יא |יב |יג |יד |טו |", "|:========:+:==::=:+:=:+:=:+:=:+:=:+:=:+:=:+:=:+:=:|", "|מותר |כ״ו| ז |י״ח|כט |י׳ |כ״א| ב |יג |כד |ה |", "+----------+---+---+---+---+---+---+---+---+---+---+", "|מחזור קטן |י״ו| יז| יח| יט| | א | ב | ג | ד | ה |", "|:========:+:==::=:+:=:+:=:+:=:+:=:+:=:+:=:+:=:+:=:|", "|מותר |ט״ז|כ״ז| ח | יט| | א | יב| כג| ד | טו|", "+----------+---+---+---+---+---+---+---+---+---+---+", "לוח המותרות מתחלת שנת אלף ת״ש עד תחלת שנת אלף תת״ק:", "+----------+---+---+---+---+---+---+---+---+---+---+", "|מחזור קטן |י׳ |יא |יב |יג |יד |טו |טז |יז |יח |יט |", "|:========:+:==::=:+:=:+:=:+:=:+:=:+:=:+:=:+:=:+:=:|", "|מותרות |ט׳ |כ׳ |א׳ |יב |כג |ד׳ |טו |כו |ז |ח |", "+----------+---+---+---+---+---+---+---+---+---+---+", "|מחזור קטן | א׳| ב׳| ג |ד |ה |ו |ז |ח |ט | |", "|:========:+:==::=:+:=:+:=:+:=:+:=:+:=:+:=:+:=:+:=:|", "|מותרות | |יא |כב |ג׳ |יד |כה |ו׳ |יז |כח | |", "+----------+---+---+---+---+---+---+---+---+---+---+", "לוח המותרות מתחלת שנת אלף תת״ק עד תחלת ב׳ אלפים ומאתים", "+----------+---+---+---+---+---+---+---+---+---+---+", "|מחזור קטן |א |ב |ג |ד |ה |ו |ז |ח |ט |י |", "|:========:+:==::=:+:=:+:=:+:=:+:=:+:=:+:=:+:=:+:=:|", "|מותר |כט |י |כא |ב |יג |כד |ה |טז |כז |ח |", "+----------+---+---+---+---+---+---+---+---+---+---+", "|מחזור קטן |יא |יב |יג |יד |טו |טז |יז |יח |יט | |", "|:========:+:==::=:+:=:+:=:+:=:+:=:+:=:+:=:+:=:+:=:|", "|מותרות |יט | |יא |כב |ג׳ |יד |כה |ו׳ |יז | |", "+----------+---+---+---+---+---+---+---+---+---+---+", "עתה תבין הכל בנקלה שהרי אם תעיין במספר ראשון של לוח ראשון שהוא ו׳ של מחזור קטן תמצא תחתיו במותרות כ״ו. עיין בלוח הב׳ ותמצא תחת ו׳ כ״ה וכן בכל מספרי שלשה הלוחות והנה עיניך רואות שמותרות לוח השני פחותין מהראשון אחד ומספרי לוח שלישי פחותין מן השני אחד ומן הראשון שנים:" ], [ "אה״כ ולמה איחרו תיקון הלבנה עד אלף ת״ת והלא דבר הנראה לעין הוא טעותם שהיו קורין ר״ח ליום ה׳ בחרש וכבר הלבנה נראית בעליל מכמה ימים. ועוד שאם לא תקנוה מיד באלף תקפ״ב איך כשחל הפסח ביום ה׳ או ביום שבת קדש עושין חגם ביום ראשון הסמוך לו מלאחריו. היה להם להמתין עוד שבוע אחד:" ], [ "אה״ח ע״י לוח המותרות תקנו המעוות מאלף תקפ״ב עד אלף ת״ת. ומאלף ת״ת ואילך יתחיל התקון החדש. והראי׳ שקודם אלף תקפ״ב היו מאחרין חגם מפסחנו חדש ימים ועוד. כמ״ש (בסימן קע״ג):" ], [ "אה״כ אכתי קושיא במקומה עומדת. דאיך אפשר שלא תקנו מולד הלבנה ולא יקדים להם ד׳ או ה׳ ימים:" ], [ "אה״ח ע״י המשל תבין הענין בנקלה. דע שתיקון הלבנה הנעשה בשנת אלף ת״ת התחיל מאלף ת׳ ובאלו הת׳ שנים יקדים מולד הלבנה ברקיע יום א׳ בלבד לחשבונם. כגון מולד הלבנה ברקיע הוא בשנת אלף ת״ת ביום כ״ט לפיבריר״ו וכפי חשבונם לא יהיה המולד אלא בא׳ לחדש מארצו אבל מפני שאינם חושבים לפיברירו אלא כ״ח יום מפני תקון החמה אומרים שהמולד יהיה בא׳ מארצו. ועי״ז תקנו המולד והלוח שלהם. יום המולד לפי שבאמת היה ביום כ״ט פיברירו שהם קורין א׳ מארצו. ותקנו הלוח לפי שמורה המולד בא׳ לחדש מארצו בלי שיצטרכו לעשות לוח חדש:" ], [ "אה״כ עתה תלמדני הכללים להבין לוחות המותרות:" ], [ "אה״ח כשמבקשים לידע באיזה יום מחדש החמה נכנס חדש הלבנה מונין מותר אותה השנה ומונין ג״כ יום לחדש מחדש מארצו עד החדש שמבקשין בו החידוש ועד בכלל וכן מונין לידע יום הניגוד או יום אחר מימי חדש הלבנה ומחברין הכל יחד ואח״כ מוציאין מספר המקובץ מן ימי החדש וביום שכלה בו הוא יום של לבנה המבוקש:" ], [ "אה״כ כבר אמרתי לך פעם אחרת שכללים בלי משל כגוף בלי נשמה:" ], [ "אה״ח בוא יבוא ולא יאחר. מי שרוצה לידע בכמה לחדש יוניו יהי׳ מולד הלבנה להם בשנה (הזאת שהוא) אלף תשי״ג להם והת״עג לנו. יקח מותר השנה שהוא ג׳. וד׳ ימים עוד בשביל הד׳ חדשים שממארצו ועד יוניו ועד בכלל ויחבר׳ יחד הרי שבעה. יסיר ז׳ משלשים שהם כל ימי חדש יוניו וישארו כ״ג. ובכן בכ״ג יוניו יהי מולד הלבנה אבל דע כי זה החשבון אינו מדוייק ולא אמרתי אלא קרוב אל האמת. והטעם הוא שלפי חשבון זה הם עושים מותר כל שנה ושנה י״א ימים גמורים ובאמת שאינן מגיעין שהרי לפי חשבון שמואל ויולי״ו ציס״אר אינן אלא עשרה ימים כ״א שעות ור״ד חלקים. ולפי חשבון רב אדא עשרה ימים כ״א שעות וקנ״א חלקים א״כ אינו מכוין זה החשבון לא לנו ולא להם. וכ״ש לדקדוק חילוק חכמת התכונה:" ], [ "אה״כ נפשי צהלה ושמחה במה שהודעתני ההפרש שיש בין זמן חגם לפסחנו ובאופן שלא נשאר לי שום ספק בזה ולא שום פקפוק, אבל עדין צריך שתגיד לי ההפרש שיש בין הנוצרים עצמם לענין חגם כי הנני רואה שהם יותר רחוקים זה מזה ממה שרחוקים ממנו וזה נראה לי תמוה גדולה:" ], [ "אה״ח אעפ״י שיש בין הנוצרים כמה סברות חלוקות בעיקרי אמונתם. הנה לפי צרכי. אחלק אותם לשתי כתות בלבד ואקרא אתהן בשם יוני׳ ורומי׳ תחת סוג היונים אכניס כל האומות והמדינות שעושין חגם עם היונים אעפ״י שאינן מסכימים עמהם בקצת עיקרי אמונתם כגון מלכות אינגלא״טירא. וכן אקרא רומיים לכל החוגגים עם הרומיים אע״פי שאינם מודים להם בכל עיקרי אמונתם. כגון מדינת הולא״נדא וקצת אשכנז היא גירמ״ניא שמשנת אלף ת״ש החלו לעשות חגם עם הרומיים אע״פ שיש בה שרים רבים ועצומים וכרכים ועיירות גדולות שאינם שומעים בקול האפיפיור ויעשו כן מפני שהיה צער גדול לסוחרים שהיו מפסידי׳ זמן הרבה לפי שזה היה חוגג בשבוע זו וזה בשבוע אחר. ולפעמים זה בחדש זה וזה בחדש אחר. ולכן נועדו וגמרו להסיר העשרה ימים העודפים לפי החשבון גריגו״ריאו ולמנות השנה כסידורו. ומלך שויצ״ייאה צוה שיסורו בכל ד׳ שנים העיבור של פיבר״ירו עד שישתוו לרומיים וכך הם עושין באופן שהסירו כבר ד׳ ימים ואין ביניהם ובין הרומיים אלא ששה. וכן בשנת אלף תש״ס ימנו ג״כ השנה ויעשו חגם עם הרומיים לא נשאר באיבר״ופה אלא מלכות איננאל״אטירא ומושקי״וויא ורו״סיא וארץ יון ששומרין עדיין חשבון הישן. ועתה דע שמיד שהאפיפיור גריגו״ריאו י״ג הסיר העשרה ימים מחדש אוקט״וברי כמ״ש (סי׳ ק״ף) נולדו בין הרומיים והיונים ד׳ הפרשיות גדולות ועצומות. הא׳ שלרומיים אותו החדש לא היה לו אלא כ״א יום אבל היונים עשו אותו של ל״א כמשפטו. הב׳ כי קודם התקון היו מבקשין ר״ח חלבנה ע״י המחזור קטן אבל אחר התקון מבקשין אותו ע״י המותרות או איפא״קטאש (סי׳ קפ״ח). הג׳ שמעת התקון התחילו לחשוב המולדות ארבעה ימים קודם היונים. הד׳ שהאביב של הרומיים נקבע ביום כ״א מאר״צו ושל יונים נשאר קבוע בכ״א בו כבראשונה שהרומיים קורין ל״א וזה משנת אלף תק״פב לחשבונם היא תחלת הש״מג לחשבוננו עד תחלת אלף ת״ש. כי משם ואילך נולדו עוד חידושים אחרים ביניהם כאשר אפרש בע״ה:" ], [ "אה״כ הודיעני נא תולדות זה התקון:" ], [ "אה״ח מזה התקון נולדו מחלוקות גדולות בין הרומיי׳ והיונים לענין זמן חגם לפי שבכל מחזור קטן שלהם שהוא א׳ לשניהם קודמין הרומיים ליונים ד׳ פעמים חדש או חמשה שבועות ולפעמים ח׳ ימים בלבד ובשאר שני המחזור עושים חגם יחד כגון בשנת אלף ת״ש. תש״ג. תש״ו. תש״ז. תש״י. תשי״ג. ואם אירע שיתחברו יחד שני המרחקים האלו של חדש ושל ח׳ ימים אזי יוליד משניהם המרחק אשר אני קורא מרחק גדול שהוא של ה׳ שבועות או ל״ה ימים. וזה גורם תמיהה גדולה לעולם עד שלא גליתי טעמו:" ], [ "אה״כ מי הכניסך בתגר זה:" ], [ "אה״ח בשנת התנ״ג היא אלף תרצ״ג לחשבונם הנוצרים עשו חגם בכ״ב מאר״צו יום פורים ואנחנו לא חגגנו את חג הפסח עד יום ג׳ כ״א אב״ריל ואני הייתי אז תושב בעיר המפואר׳ ליו״רני ויתמהו כל יושבי העיר איש את רעהו כי לא ידעו מה הוא ויבואו אלי כולם כאחד נכרים ויהודים ויאמרו עליך המלאכה לבקש טעם החידוש הזה. ואומרה להם זה אינו חידוש כי זכורני שאירע כזה כמה פעמים ואעפ״כ אני אעשה כדבריכם. אזי שנסתי מתני ובינותי במחברינו ובמחבריהם ואין גולה את אזני עד שברוב השקידה והעיון מצאתי טעם קדימת חגם לפסחנו בקצת שנים כאשר הודעתיך כבר (בסי׳ קצ״ח) אבל עם כל זה לא שקטו ולא נחו כי אמרו שהיו רוצין לידע ג״כ טעם שינוי הרומיים והיונים. אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב בלשון איטלקי אשר בו פירשתי כל הנוגע לענין הזה ומשם הוצאתי כל מה שאמרתי ושאומר לעתיד בויכוח הזה. אלא ששם הוכרחתי להודיע לנוצרים קצת דברים חדשים מקרוב באו להם וישני׳ נושנים לנו כגון עידי ראיה. קידוש ב״ד ביום ל׳ וכו׳ אבל כאן השמטתי כל אלו וכיוצא בהן והכנסתי תחתיהן עניינים אחרים רבי התועלת לנו ולבנינו עד עולם וחידושים שעלו בדעתי אח״כ:" ], [ "אה״כ עליך אמרו חז״ל יגעת ומצאת האמן:" ], [ "אה״ח המרחקים האלו תמצאם בשנת ג׳. ח׳. י״ד. וי״ט. למחזור קטן שלהם ודוקא משנת אלף תק״פב עד אלף ת״ש לפי שמשם ואילך הוסיף עוד פעם אחרת כמו שאפרש. נמצא שכיון שבכל מאה שנה יש ה׳ מחזורים אירע זה השינוי בהכרח עשרה פעמים משנת אלף ת״ר עד אלף ת״ש:" ], [ "אה״כ איזו היא הסבה הקרובה של שינוי הגדול הזה:" ], [ "אה״ח העשרה ימים שהוחסרו מחדש אוק״טוברי. משום שכשם שהרומיי׳ פוסלין מולד הבא קודם ח׳ מא״רצו מפני שהניגוד שלו חל בעשרים בו דהיינו קודם האביב שלהם שהוא בכ״א בו כך היונים פוסלים המולד הבא קודם י״ח מאר״צו שהם קורין אותו ח׳ מפני שהניגוד שלו חל קודם ל״א מאר״צו שהם קורין אותו כ״א ולפיכך כיון שבשנות ג׳, ח׳. י״ד. וי״ט המולדו׳ נעשין לפי הרומיים קודם י״ח מאר״צו. היונים מעברין את השני׳ ההם ואין עושין חגם אלא בחדש שלאחריו. וכדי שתשמור הכלל הזה בידך הרי לך לוח:", "+----------+----------------+---------+", "|מחזור קטן |מותר או איפאקט׳ |מולד |", "+:========:+:==============:+:=======:+", "|ג |כג |ח׳ מארצו |", "+----------+----------------+---------+", "|ח |יח |יג בו |", "+----------+----------------+---------+", "|יא |כא |יב בו |", "+----------+----------------+---------+", "|יט |יט |יב בו |", "+----------+----------------+---------+", "הרי לך שד׳ מולדות האלו פסולין ליונים מהטעם שאמרתי ודוקא משנת אלף תק״פב עד תחלת אלף ת״ש:" ], [ "אה״כ ולמה לא חשבת בין המולדות הפסולים ליונים הנעשים ג״כ בט׳ ובי״א מארצו כיון שהם בין הח׳ והי״ח ועוד למה לא חשבת אלא י״ב ועל מי נטשת הי״ד. ט״ו. י״ו. וי״ז. אשר גם המה פסולים להם כפי מה שהוריתני:" ], [ "אה״ח כבר אמרתי לך (סימן קפ״ח) שאעפ״י שמספר המותרות או איפא״קטאש הן שלשים אעפ״כ אינם משמשי׳ אלא י״ט מהם לקצת זמן. כגון לק׳ או לר׳ או לש׳ שנים. ואח״ב נפסלין ונכנסין אחרים לשמש תחתיהם כפי הצורך. הלכך בי״ט מותרות שימשכו משנת אלף תקפ״ב עד אלף ת״ש לא יש מותר שיורה שום מולד בט׳ וי״א מא״רצו ולכן לא הזכרתי׳ בלוח. ועל מה ששאלת למה לא הזכרתי ג״כ הי״ד. ט״ו. י״ו. וי״ז צריך אני להודיעך שאעפ״י שאמרתי שהמולד הנעשה קודם י״ח מא״רצו פסול ליונים עם כל זה הבא מט״ו ואילך כשר לאלו ולאלו:" ], [ "אה״כ קשיא דידך אדידך דהא אמרת שקודם י״ח מא״רצו פסול להם:" ], [ "אה״ח לא אדוני. והטעם הוא לפי שהמולד הנעשה ביום ט״ו מארצו כשר ליונים מחמת שהם חושבים שלא נעשה אלא ד׳ ימים אח״כ דהיינו בי״ח וכן הי״ו בי״ט. הי״ז בכ׳ אך האמת הוא שאינן מכשירין אותו מפני שנעשה בט״ו אלא מפני שאומרים שנעשה בי״ח אבל מכל מקום חוגגין בו:" ], [ "אה״כ משול משל לקיים הענין בזכירה:" ], [ "אה״ח בשנת אלף תרפ״ז שלהם וי״ו למחזורם היה המולד ביום שבת ט״ו מארצו לפי הרומיים שהוא ה׳ כפי היונים. ואעפ״כ חשבו היונים שאותו מולד היה בח׳ מארצו לחשבונם ובכן הרומיים עשו חגם בל׳ בו. והיונים בכ״ז בו לפי חשבונם הישן שהוא ו׳ אב׳רי״ל לרומיים:" ], [ "אה״כ ולמה לא עשו חגם יחדיו:" ], [ "אה״ח מפני שכפי הרומיים הניגוד היה ביום שבת כ״ט מארצו וע״כ חגגו ביום א׳ בשבת שלאחריו ל׳ בו כמשפטם. אבל היונים חשבו שהניגוד לא נעשה עד יום ג׳ א׳ אבריל ולכן המתינו עד יום א׳ בשבת שלאחריו ו׳ אבריל:" ], [ "אה״כ הוספת חכמה וטוב ברוך טעמך וברוך אתה לה׳:" ], [ "אה״ח הנה עד הנה דברתי במחלוקות הנולדות בין הרומיים והיונים לענין חגם משנת התקון אלף תקפ״ב עד שנת אלף ת״ש צריך לדעת עכשיו מה יהיה משפט מחלוקתם משנת אלף ת״ש עד סוף העולם: ואומר ראשונה שהאביב של היונים שעד אלף ת״ש הי׳ נופל בכ״א מארצו ליונים שהם ל״א לרומיים נדחה משם והלאה ליום ראשון של אבריל. ונמשך ג״כ שאם שלעבר קודם אלף ת״ש היו קודמין הרומיים ליונים שחגם ד׳ פעמים במרחק הגדול בכל מחזור קטן כמו שהוריתי (בסי׳ רמ״ד). אחר שנת ת״ש קודמין אותם ה׳ פעמים בכל מחזור קטן. ובכן מתחלת אלף ת״ש עד תחלת אלף ת״ת קודמין הרומיים ליונים כ״ז פעמים דהיינו כ״ה בהכרח ושתים במקרה. והרי לך הלוח:", "לוח השנים שחג הרומיים קודם לחג היונים משנת אלף ת״ש עד שנת אלף ת״ת:", "+----------+------------+-----------+----------+----------------+", "|מחזור קטן |שנות חשבונם |חג הרומיים |חג היונים |ימי חדשי הרומיים|", "| | |חשבון חדש |חשבון ישן |חשבון חדש |", "+:========:+:==========:+:=========:+:========:+:==============:+", "|יא |אלף תשא |כז מארצו |כ אבריל |א מאיו |", "+----------+------------+-----------+----------+----------------+", "|יד |תשד |כג מארצו |טז אבריל |כז אבריל |", "+----------+------------+-----------+----------+----------------+", "|יט |תשט |לא מארצו |כד אבריל |ה מאיו |", "+----------+------------+-----------+----------+----------------+", "|ג׳ |תשיב |כז מארצו |כ אבריל |א מאיו |", "+----------+------------+-----------+----------+----------------+", "|ח׳ |תשיז |כח מארצו |כא אבריל |ב מאיו |", "+----------+------------+-----------+----------+----------------+", "|יא |תשכ |לא מארצו |יז אבריל |כה אבריל |", "+----------+------------+-----------+----------+----------------+", "|יד |תשכג |כח מארצו |יד אבריל |כה אבריל |", "+----------+------------+-----------+----------+----------------+", "|יט |תשכח |כח מארצו |כא אבריל |ב מאיו |", "+----------+------------+-----------+----------+----------------+", "|ג׳ |תשלא |כה מארצו |יח אבריל |כט אבריל |", "+----------+------------+-----------+----------+----------------+", "|ח׳ |תשלו |א אבריל |כה אבריל |ו מאיו |", "+----------+------------+-----------+----------+----------------+", "|יא |תשלט |כט מארצו |כב אבריל |ג מאיו |", "+----------+------------+-----------+----------+----------------+", "|יד |תשמב |כה מארצו |יח אבריל |כט אבריל |", "+----------+------------+-----------+----------+----------------+", "|יט |תשמז |ב אבריל |יט אבריל |ל אבריל |", "+----------+------------+-----------+----------+----------------+", "|ג׳ |תשנ |כט מארצו |טו אבריל |כו אבריל |", "+----------+------------+-----------+----------+----------------+", "|ח׳ |תשנה |ל מארצו |כג אבריל |ד מאיו |", "+----------+------------+-----------+----------+----------------+", "|יא |תשנח |כו מארצו |יט אבריל |ל אבריל |", "+----------+------------+-----------+----------+----------------+", "|יד |תשסא |כב מארצו |טו אבריל |כו אבריל |", "+----------+------------+-----------+----------+----------------+", "|יט |תשסו |ל מארצו |כג אבריל |ד מאיו |", "+----------+------------+-----------+----------+----------------+", "|ג׳ |תשסט |כו מארצו |יט אבריל |ל אבריל |", "+----------+------------+-----------+----------+----------------+", "|ח׳ |תשעו |ג׳ אבריל |כ׳ אבריל |א מאיו |", "+----------+------------+-----------+----------+----------------+", "|יא |תשעז |ל מארצו |טז אבריל |כז אבריל |", "+----------+------------+-----------+----------+----------------+", "|יד |תשפ |כו מארצו |יט אבריל |ל אבריל |", "+----------+------------+-----------+----------+----------------+", "|יט |תשפה |כז מארצו |כ אבריל |א מאיו |", "+----------+------------+-----------+----------+----------------+", "|ג׳ |תשפח |כג מארצו |טז אבריל |כז אבריל |", "+----------+------------+-----------+----------+----------------+" ], [ "אה״כ אל יהי׳ עליך למשא להודיעני העיקרים הכלליים אשר הלוח נכון עליהם:" ], [ "אה״ח הטעם שאחר אלף ת״ש יש שינוי אחר יותר ממה שהיה קודם לו הוא מפני שמתחלתו נפסלו המותרות הראשונים ונכנסו אחרים תחתיהם. ובכן באלו החדשים נכנסו חמשה שהן מכל וכל פסולים ליונים ואלו הן:", "+----------+-----------------+-------+", "|מחזור קטן | מותר או איפאקטא |מולד |", "+:========:+:===============:+:=====:+", "|ג׳ |כב |ט מארצו|", "+----------+-----------------+-------+", "|ח׳ |יז |יד בו |", "+----------+-----------------+-------+", "|יא |כ׳ |יא בו |", "+----------+-----------------+-------+", "|יד |כג |ח׳ בו |", "+----------+-----------------+-------+", "|יט |יח |יג בו |", "+----------+-----------------+-------+" ], [ "אה״כ הנה אמת נכון הדבר אמנם אשאלך והודיעני אם יהיו עוד שינויי׳ חדשי׳ בין היונים והרומיי׳ משנת אלף ת״ת עד ב׳ אלפים:" ], [ "אה״כ בודאי. לפי שהרומיים עושים את פיבריר״ו של שנות ת״ת ותת״ק חסר של כ״ח ימים בלבד. ובכן יארע שהאביב של יונים שהיה חל לפי חשבון החדש בא׳ אבריל. יחול בשנת אלף ת״ת בב׳ בו ובאלף תת״ק. בג׳ בו ואעפ״כ לא יהיה ביניהם שינוי חדש לענין זמן חגם. לפי שאע״פ שבשנת אלף תת״ק ישתנו המותרות או איפאקטא״ש כאשר הראית (בלוח ג׳ סי׳ רל״ב) לא יולידו עם כל זה שום שינוי לפי שאינם מורין המולדות בימים הפסולים ליונים, ובזה די ואין לי להאריך יותר בענין הזה מפני שאלו העיקרים כדאים ומספיקים להורות זמן חגם ושינוייהם לכמה וכמה מאות שנים:" ], [ "אה״כ איו דעתי להטריחך יותר אלא לידע אם יחודש דבר בין היונים ובינינו:" ], [ "אה״ח לא אדוני אלא יתמידו איחור יום האביב והמולדות כימי קדם:" ], [ "אה״כ יש לי טורח ועמל גדול לזכור כל זה הענין עם תנאיו וחילוקיו כי הוא קשה לשמוע ונוח לאבד ובכן אם אמצא חן בעיניך חזור עליו בקיצור נמרץ:" ], [ "אה״ח אדוני המלך רצוני לעשות רצונך כי אין לי אלא גדולה וכבוד לשמוע בקול דבריך ובכן אתחיל ואומר שהרומיים מסכימים עמנו במקצת תנאי׳ לענין זמן חגם וחגנו וחולקי׳ במקצת. מסכימים א׳ שלא לחוג חגם קודם האביב. ב׳ ולא קודם הניגוד. ג׳ שאנו והם נוכל לחוג בכל חדש האביב ואפילו בסופו אף שלא יכנס כל החג בחדש האביב כמו שאירע להם בשנת אלף תר״ף שחל חגם בכ״א אבריל ויארע ג״כ בשנת אלף תש״טו ולנו בשנת התנ״ג חל הפסח בכ״א אבר״יל. ובשנת התע״א בכ״ג בו:" ], [ "אה״כ זוהי דרך נכוחה וקלה ללמוד וללמד:" ], [ "אה״ח באלו התנאי׳ מסכימין עמנו. אבל חולקי׳ א׳ בקביעת יום האביב שחל לפי תקון גריגו״ריאו לעול׳ בכ״א מארצו. אע״פי שקודם התקון הי׳ חל בי״א בו. אמנם האביב שלנו היה חל בזמן הקנצ״יליאו ניצ״ינו בכ״ה מארצו. אבל אח״כ היה הולך ונסוג אחור עד שהגיע לט״ו בו. ואילו לא נעשה התקון הי׳ חוזר לאחוריו עד שהי׳ חוזר חלילה בכל חדשי השנה. אחר שנת התקון אלף תקפ״ב וראש השמ״ג עד תחלת אלף ת״ש חזר להיות. נקבע בכ״ה מארצו. מאז עד אלף תת״ק לחשבונם בכ״ו בו, מאז ועד ב׳ אלפים ק׳ יבוא מ׳ שעות (דהיינו יום א׳ ושני שלישים) אחר יום כ״ה. וכן לסוף כל ת׳ שנה יתאחר מ׳ שעות כמו שפירשתי (בסי׳ רכ״ו). ב׳ הם אינן רשאים לחוג ביום האביב שלהם אבל אנו חוגגין בו כמו שעשינו בשנת הת״ן שחל הפסח ביום כ״ה מארצו. ובשנת התס״ט שהיא אלף תש״ט בכ״ו בו יום אביב שלנו אחר אלף ת״ש. ג׳ הם חוגגין בין ביום ניגוד הלבנה בין בחסרונה. אבל אין אנו חוגגין אלא ביום הניגוד דוקא לפניו ולא לאחריו. ד׳ פעמים הם חוגגים אחר עבור חדש האביב שלהם כדי שיפול יום ראשון של חגם ביום א׳ בשבת כאשר עשו בשנת אלף ותרס״ו לחשבונם שחגגו בכ״ה אבריל וכן עשו באלף תרפ״ה ובאלף תרצ״ו בכ״ב בו. משא״כ לנו כי לא נוכל לעשות הפסח אם לא יכנסו לפחות ג׳ ימים הראשונים בחדש האביב. וכן עשינו בשנת הת״מב בכ״ג אבריל. בשנת התס״א בכ״ב בו. ובשנת הת״ף נעשה בכ״ג בו. ה׳ זמן הראוי להם לחוג בו מתחיל בכ״ב מארצו ומסיים בכ״ה אבריל ושניהם בכלל. ובתוך זה הזמ{ן} נכללים ל״ה ימים או ה׳ שבועות אשר כל יום א׳ בשבת שלהם ראוי לחוג בו. אבל לנו אין לנו אלא חדש א׳ שקודם תקונם הי׳ מתחיל בט״ו מארצו ומסיים בי״ג אבריל ושניהם בכלל. אחר התקון עד אלף ת״ש היה מתחיל בכ״ה מארצו ומסיים בכ״ב אבריל. מאלף ת״ש עד תחלת אלף תת״ק מתחיל בכ״ו מארצו ומסיים בכ״ד אבריל וכולן בכלל. ומשם ואילך יתאחר מ׳ שעות כידוע. ואם תרצה להתחיל מי״ד מארצו קודם התקון. מכ״ד מאז ועד אלף ת״ש. ומכ״ה משם ועד אלף תת״ק הרשות בידך. אלא שמגמת דברי אינה אלא על הרוב ולכן השמעתים. אבל לך הרשות נתינה. ו׳ המולד הראוי להם לחוג בחדשו מתחיל מח׳ מארצו. אבל הראוי לנו קודם תקונם היה מתחיל בא׳ בו. אחר התקון בי״א בו עד אלף ת״ש. מאז עד אלף תת״ק בי״ב בו. ומשם ואילך יולד ההפרש הידוע של מ׳ שעות כאשר אמרתי כמה פעמים:" ], [ "אה״כ הרי שמרת את מצות חז״ל שאמרו לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה:" ], [ "אה״ח בזה החילוק תדע ותשכיל אם אנו קודמין להם בחגיגת פסחנו או אם הם קודמין לנו. ויהא כלל זה מסור בידך שאם המולד שלהם בא מח׳ ועד י״א מארצו ועד בכלל דע בודאי שהם קודמין אותנו חדש א׳ אבל אם יבוא אח״כ אנחנו קודמי׳ אותם. גם תדע כי משנת אלף תקפ״ב עד אלף ת״ש היינו קודמין אותם י׳ פעמים בכל מחזור קטן והם היו קודמין לנו ב׳ פעמים בלבד. אבל עכשיו אחר שנת אלף ת״ש אנחנו קודמי׳ ט״ז פעמים בכל מ״ק והם שלש פעמים כאשר שמענוה וכן ראינו בשנת התס״א היא אלף תש״א שהם חגגו בכ״ז מארצו ואנחנו בכ״ג אבריל. בשנת התס״ד היא אלף תש״ד. הם בכ״ג מארצו ואנחנו בי״ט אבריל. ובשנת התע״ב היא תשי״ב. הם בכ״ז מארצו ואנחנו בכ״א אבריל. ודע שהיו פעמים שאנו קודמין ע״י ד׳ מרחקים קטנים הא׳ כשחל פסח ביום שבת שהם חוגגין ביום א׳ בשבת הסמוך לו מיד. השני כשחל פסח ביום ה׳. הג׳ כשחל ביום ג׳ הד׳ כשחל ביום א׳ בשבת. שאז ממתינין עד יום א׳ בשבת הסמוך לו מלאחריו כדי שלא יראו החוצה כמתיהדים ושעושים חגם זכר ליציאת מצרים כמונו:" ], [ "אה״כ אל שדי יברכך ברכות שמים מעל כי הבאת עלי ועל ממלכתי חדוה גדולה בעוצם טענותיך ובאמתת ראיותיך:" ], [ "אה״ח עוד יש להודיעך חידוש גדול אשר נעלם מעיני כל חי עד היום הזה. ובודאי שיפלא בעיניך ובעיני כל בקי במלאכת העיבור כי לא שמע כזאת ולא ראה כאלה מימיו:" ], [ "אה״כ תזל כטל אמרתך ואקבלם כשעירים עלי דשא:" ], [ "אה״ח בשנת התפ״ד לחשבוננו היא אלף תשכ״ד לחשבונם אנחנו עם בני ישראל נחוג את חג ה׳ ביום שבת ח׳ אבריל אבל הם לא יחוגו חגם עד י״ו בו שהוא אסרו חג לנו, וזהו נגד מה שהצעתי בחילוק הששי. וכן יעשו ג״כ בשנת הת״קד לנו היא אלף תשמ״ד להם שחל הפסח ביום שבת כ״ח מארצו והם לא יחוגו אלא עד ה׳ אבריל ט׳ ימים אחרינו. וזה לא אירע משנת התיקון אלף תק״פב עד השני׳ הנ״ל. ומודה אני לפניך אדוני המלך כי זה החידוש גרם לי מבוכ׳ גדול׳ ואשתומ׳ על הדבר פעם ושתים ואין מבין ואמרתי בלבי אולי קלקול חשבונות יש כאן אבל אח״כ נתיישבתי על הדבר ומצאתיו (תהלות לאל) ונימוקו עמו ומובטחני בך שייטב בעיניך כי אמת ויציב הוא:" ], [ "אה״כ פתח פיך ויאירו דבריך:" ], [ "אה״ח כבר ידוע כי יום א׳ של פסח אנו מונין ט״ו ללבנה והם י״ד אבל בשתי השני׳ האלו אינם מונים אלא י״ג ביום שבת שהוא א׳ של פסח ויום ט״ו לנו. נמצא ביום א׳ בשבת שהוא שני של פסח הם מונים י״ד ללבנה ויום שני בשבת הוא ט״ו ללבנה לפי מניינם. ולפי שאינם חוגגין אלא ביום א׳ בשבת דוקא צריכין להמתין עד יום אחד בשבת שהוא אסרו חג של פסח וזהו טעם האיחור הזה שהוא נגד מנהגם:" ], [ "אה״כ הבא ראיה שיום ט״ו שלנו בשנים ההם הוא י״ג שלהם ועוד למה לא אירע כך משנת התקון עד השנים הנ״ל." ], [ "אה״ח נקל לי לתת טעם לשתי שאלותיך. ועל השניה אומר ראשונה שכבר אירע כזה בשנת הת״סה היא אלף תש״ה שחל הפסח ביום ה׳ ה׳ אבריל. והם עשו חגם ביום א׳ בשבת הסמוך לו מלאחריו ח׳ אבריל:" ], [ "אה״כ וכי אתה מביא ראיה לסתור:" ], [ "אה״ח אינה ראיה לסתור אלא לחזק מה שאמרתי. שהנה יום א׳ של פסח שהיה ט״ו של לבנה לנו היה להם י״ג. וביום שבת היה הניגוד לפי חשבונם. הרי שאינן מסכימין עמנו לא במולד ולא בניגוד ואילו חגגנו באותה שנה ביום שבת לא היו חוגגין הם אלא ביום אסרו חג. וזוהי פתח פתוח ליכנס בהבנת הפרש או חידוש שנות הת״פד והת״קד לנו הן תש״כד ותש״מד להם, כי בשנת הת״פד היא תשכ״ד נהוג ביום שבת ה׳ אבריל. אבל הם לא יחוגו עד י׳ בו. והטעם הוא מפני שיום א׳ של פסח שאנו מונין ט״ו ללבנה הם מונין י״ג. ולפי שחל פסחנו ביום שבת הם לא חגגו ביום אחד בשבת שהוא שני של פסח לפי שלחשבונם לא היו אלא י״ד ללבנה ולפי שאינן חוגגין אלא ביום א׳ בשבת הוצרכו לאחר חגם עד אסרו חג של פסח וכן יעשו בשנת הת״קד שחל הפסח ביום שבת כ״ח מאר״צו והם יאמרו שהוא י״ג ללבנה ומהטעם שאמרתי בשנת הת״פד לא יחוגו עד אסרו חג שהוא חמשה לחדש אבריל:" ], [ "אה״כ מי הגיד לך שאינם מסכימים עמנו במולדות ובניגודי׳:" ], [ "אה״ח כך מצאתי במבחר ספריהם ומחבריהם אשר הם סומכין עליהן וחיין מפיהם:" ], [ "אה״כ ולמה לא אירע כזה עד תש״ח. ותש״כד. ותש״מד:" ], [ "אה״ח אירע ואירע אלא שנבלע ברוב הימים שבין פסחנו לחגם:" ], [ "אה״כ אני שמעתי ולא אבין מה אחרית דבריך:" ], [ "אה״ח עתה אשיב על השאלה הראשונה לאמר שגם קודם שנת אלף ת״ש מנו י״ג ללבנה כשאנו מונין ט״ו. וזה היה בשנת הת״מד לנו היא אלף תר״פד להם שחל פסחנו ביום הל׳ מארצו שהוא ט״ו ללבנה לנו והם קראוהו י״ג. ויום ששי מנו י״ד. יום שבת ראשון של תש״מו ט״ו. וחגגו ביום א׳ בשבת שני של חש״מ ואילו היו קורין ליום שבת שהוא א׳ של חש״מ י״ג וראי שהיו מאחרין חגם עד יום א׳ בשבת ב׳ ימים אחר הפסח כמו שאירע בשנת הת״מ אלף תר״פח שחל הפסח ביום ה׳ שמנוהו הם י״ג ללבנה. וכן בשנת הת״נט אלף תר״צט שחל הפסח ביום ג׳ ולכן לא איחרו חגם. כי ברוב הימים שבין יום א׳ של פסח לא׳ בשבת שהוא יום חגם בא הניגוד בזמן שיכולים לחוג ביום א׳ בשבת חל חש״מ. אבל מאלף ת״ש ואילך לפעמים חל כבראשונה י״ג ללבנה שלהם ביום ט״ו לנו שהוא יום ה׳ א׳ של פסח וכיון שהניגוד נעשה לפי חשבונם בשנה ההיא ביום ש״ק כמו בשנת הת״סה היא אלף תש״ח. עשו חגם ביום א׳ בשבת הסמוך לו בלי הפסק. וכן היה ראוי להיות בשנת הת״פד היא תש״כד אבל מפני שחל הפסח ביום ש״ק שהם מונים בו י״ג ללבנה נמצא שיום א׳ בשבת הוא י״ד ואינן חוגגין בו מפני שהוא קודם ניגוד הבא אחר האביב. ומפני שלפי נימוסם אינם יכולין לחוג אלא ביום א׳ בשבת צריכין להמתין עד יום א׳ בשבת השני שהוא אסרו חג לנו. וכן יארע בשנת הת״קד לנו היא תש״מד להם מהטעם הזה עצמו. ורציתי להודיעך זה כי ידעתי שלא עלה על לב איש לא מישראל ולא מאומות העולם החידוש הזה ולכן בימים ההמה ובעת ההיא יגרום תמיהה גדולה להם ולנו:" ], [ "אה״כ שאבת בטוב עיונך מי החכמה ממעיני שכלך:" ], [ "אה״ח כל מה שאמרתי ודאי וברור וקיים כי ראיתי לוחותינו ולוחותיהם וערכתי אלו לאלו ובכן אחר עמל וטורח ושקידה רבה בספר הנקרא מהם מארטי״רולוגייו זאת מצאתי, ואתה אשוב אל הענין. ו׳ הם אינם עושים חגם אלא ביום א׳ בשבת דוקא אבל אנחנו חוגגין בימי (אג״הז) ופוסלין ימי בד״ו כדאמרינן בעלמא (לא בד״ו פסח): והרי לך הלוח מהשנים שקודמין אותנו משנת אלף ת״ש עד אלף ת״ת דהיינו משנת הת״ס עד שנת הת״קס:", "לוח השנים שקדם חגם לחגנו משנת אלף ת״ש היא הת״ס עד אלף ת״ת היא התק״ס:", "+---------+------+---------+----------+---------+----------+----------+", "|מ״ק שלנו |שנים |פסח |חדשים |מ״ק שלהם |חגם |שנים |", "+:=======:+:====:+:=======:+:========:+:=======:+:========:+:========:+", "|ח |התסא |יו׳ ש״ק |כג אבריל |יא |כז מארצו | אלף תשא |", "+---------+------+---------+----------+---------+----------+----------+", "|יא |התסד |יו׳ ש״ק |יט בו |יד |כג בו |תשד |", "+---------+------+---------+----------+---------+----------+----------+", "|יט |התעב |יום ה |כא בו |ג |כז בו |תשיב |", "+---------+------+---------+----------+---------+----------+----------+", "|ח |התפ |יום ג׳ |כג בו |יא |לא בו |תשכ |", "+---------+------+---------+----------+---------+----------+----------+", "|יא |התפג |יום ג׳ |כ בו |יד |כח בו |תשכג |", "+---------+------+---------+----------+---------+----------+----------+", "|יט |התצא |יו׳ ש״ק |כא בו |ג |כה בו |תשלא |", "+---------+------+---------+----------+---------+----------+----------+", "|ח |התצט |יום ה׳ |כג בו |יא |כט בו |תשלט |", "+---------+------+---------+----------+---------+----------+----------+", "|יא |התקב |יום ה׳ |יט בו |יד |כה בו |תשמב |", "+---------+------+---------+----------+---------+----------+----------+", "|יט |התקי |יום ג׳ |כא בו |ג |כט בו |תשנ |", "+---------+------+---------+----------+---------+----------+----------+", "|ח |התקיח |יום א׳ |כג בו |יא |כו בו |תשנח |", "+---------+------+---------+----------+---------+----------+----------+", "|יא |התקכא |יום א׳ |יט בו |יד |כב בו |תשסא |", "+---------+------+---------+----------+---------+----------+----------+", "|יט |התקכט |יו׳ ש״ק |כב בו |ג |כו בו |תשסט |", "+---------+------+---------+----------+---------+----------+----------+", "|ח |התקלז |יום ג׳ |כב בו |יא |ל בו |תשעז |", "+---------+------+---------+----------+---------+----------+----------+", "|יא |התקמ |יום ה׳ |כ בו |יד |כו בו |תשפ |", "+---------+------+---------+----------+---------+----------+----------+", "|יט |התקמח |יום ג׳ |כב בו | ג |כג בו |תשפח |", "+---------+------+---------+----------+---------+----------+----------+", "|ח |התקנו |יו׳ ש״ק |כג בו |יא |כז בו |תשצו |", "+---------+------+---------+----------+---------+----------+----------+", "|יא |התקנט |יו׳ ש״ק |כ בו |יד |כד בו |תשצט |", "+---------+------+---------+----------+---------+----------+----------+" ], [ "אה״כ עדין צריכי׳ למודעי:" ], [ "אה״ח דעת העיבור קנית מה חסרת:" ], [ "אה״כ באלו הכללי׳ שמסר׳ לי מובטח אני שהבנתי ענין העיבור על בוריו לענין הפסח אבל כדי לידע כל מה שיש לידע בזה הייתי רוצה שתגיד לי המחלוקת שנולדו אחר התקון בין הרומיים והיונים לענין חגם בקיצור:" ], [ "אה״ח הרומיים והיונים אחר התקון. מסכימים בכל החילוקים הנמצאים בהסכמת הסידור של קונציליא״י גיצינ״ו. {(}הלא הם כתובים בסי׳ קנ״ח) חולקים. א׳ במה שהיונים קורין י״א מארצו ליום שהרומיים קורים כ״א ומאלף ת״ש ואילך הרומיים קבעו האביב בכ״ב בו מפני יום כ״ט של פיבריר״ו שחסרו באותה שנה. על כן יש ביניהם מרחק של י״א יום עד תחלת אלף ת״ת. ב׳ האביב שלהם שמיד אחר התקון נדחה ליום ל״א מארצ״ו של רומיים משנת אלף ת״ש ואילך נדחה לא אבריל ונוסף אז המרחק צד י״א יום ועד בכלל. באלף ת״ת ידחה לכ׳ אבריל ואז יתרחקו י״ב יום. באלף תת״ק לג׳ בו ואז יתרחק האביב שלהם משל רומיים י״ג ימים ג׳ חל{ו}קים ג״כ ביום חגם ועל זה יש ביניהם ג׳ מרחקים. גדול. בינוני. וקטן, גדול כשיעשה המולד קודם ט״ו מארצ״ו לרומיים וקודם יום חמישי בשבת שאז היונים עושים חגם ה׳ שבועות שהם ל״ה ימים אחר הרומיים. כמו שאירע בשנת אלף תרצ״ח לחשבונם הרומיים חגגו בל׳ מארצ״ו והיונים בכ״ד אברי״ל שלהם שהיה יום ד׳ מאי״ו לרומיים. ומ האלף תש״א הרומיים בכ״ז מארצ״ז והיונים בא׳ מאי״ו הוא כ׳ אברי״ל ליונים. וכן באלף תש״ד הרומיים בכ״ג מארצו והיונים בכ׳״ז אבריל לרומיים שהוא להם ט״ז אבריל. ובאלף תש״ט הרומיים בל״א מארצו והיונים בה׳ מאיו שהוא להם כ״ד אבריל זהו המרחק הגדול. המרחק הבינוני הוא כשאין בין חגיהם אלא ד׳ שבועות כגון בשנת אלף תש״ך שהרומיים יחוגו בל״א מארצו והיונים בכ״ה אבריל לרומיים הוא י״ז בו ליונים. וכן בשנת תשמ״ז הרומיים יחוגו ביום ב׳ אבריל והיונים בל׳ בו שהם קורין י׳׳ט בו. הרי לך כ״ה ימים שהם ד׳ שבועות בין אלו לאלו. המרחק הקטון הוא של ה׳ ימים בלבד. והוא כשהניגוד בא ביום חמישי בשבת ואילך שאז היונים אינם חוגגין עם הרומיים מפני שחושבים שאותו הניגוד לא היה אלא ד׳ ימים אחר ענין הרומיים. בכן סוברים שלא נעשה עד יום שני בשבת שהוא לחג הרומיים, ולכן היונים ממתינים עד יום א׳ בשבת שלאחריו וחוגגין ה׳ ימים אחר הרומיים. אבל כשהניגוד בא קודם יום חמישי בשבת כמו שאירע בשנה הזאת התע״ג לנו הוא אלף תשי״ג להם שהניגוד לנו ולרומיים שהיה ביום ג׳ יום א׳ של פסח והיה משם עד יום א׳ בשבת שלאחריו ה׳ ימים כולם חוגגין יחד. שני המרחקים הגדולים האלה קודם אלף ת״ש היו באין ד׳ פעמים בכל מחזור קטן שלהם דהיינו בג׳. ח׳ י״א, י״ט. ובאותן השנים המולדות של רומיים היו פסולים ליונים מפני שהיו ביום ח׳ י״ג. י׳. י״ב. מארצו לרומיים. אבל אחר האלף ת״ש יש מולד אחר פסול ליונים מלבד אלו הד׳ והיינו בשנת י״ד למ״ק שלהם שמולדו ביום ח׳ מארצו לרומיים. אם תרצה לידע אם שתי האומות חוגגות יחד או אם יש ביניהם א׳ או ב׳ מהג׳ מרחקים. צריך שתדע תחלה אם אוחה השנה היא א׳ מחמש הנ״ל. ואם תהיה אחד מאלה צריך שיהיה בין חגיהם המרחק הגדול או הבינוני. ועדיין אפשר שיהיה המרחק הקטן בכל שאר השנים. ואם תרצה לידע אם יש המרחק הגדול נקוט האי כללא בידך. אם הניגוד של רומיים יחול ביום חמישי או אחריו עד יום אחד בשבת אזי יהיה ביניהם המרחק הגדול של ה׳ שבועות מפני שמצטרפים מרחק חודש ומרחק ניגוד הלבנה שהוא ח׳ ימים. ואם יהיה הניגוד ביום ב׳ בשבת או ג׳ לא יהיה אלא הבינוני, שאם יהיה הניגוד ביום ה׳ בשבת אפילו בשנה חוץ מחמש שנים הנ״ל יהיו ביניהם ח׳ ימים. והרי לך בקיצור כל כללי היונים והרומיים:" ], [ "אה״כ עדיין יש לך להגיד בקיצור ההפרש שיש בינינו ובין היונים:" ], [ "אה״ח מסכימים כל מה שמסכימים עמנו כת הרומיים חוץ מן המולדות והניגודים חולקים במה שהם פוסלים הניגוד הבא בין ט״ו וכ״א מארצו שלהם דהיינו לחשבון הישן ובכן אזי קודמין אנו להם במרחק הגדול כמו שאירע בשנת אלף תרצ״ח אשר אנחנו עשינו את חג הפסח ביום ה׳ כ״ז מארצו לרומיים וי״ו בו ליונים. וכן בשנת אלף. תש״ס אנחנו חגגנו ביום ג׳ כ״ו מארצו לרומיים ט״ו בו ליונים והם עשו חגם בכ״ד אבריל להם שהיה לרומיים ה׳ מאיו כאשר ראיתי בעיר הגדולה לינדריש. וזה דרכם ב׳ פעמים בכל מחזור קטן שלהם בשנת ח׳ וי״ט שהם ה׳ וט״ו שלנו. ושנת אלף תרצ״ח היא התנ״ח היתה ח׳ למ״ק שלהם וה׳ לנו ושנת אלף תש״ט היא התס״ט היתה י״ט למחזור קטן שלהם וט״ז למחזורנו. והרי לך לוח", "לוח שנים שחגנו קודם לחג היונים משנת אלף ת״ש עד שנת אלף ת״ת:", "+---------+-------------+-------+----------+---------+--------------+----------+", "|מ״ק שלנו |שני׳ הנוצרים |חג פסח |חשבון חדש |מ״ק שלהם |חגם חשבון ישן |חשבון חדש |", "+:=======:+:===========:+:=====:+:========:+:=======:+:============:+:========:+", "|טז |אלף תשט |יום ג׳ |מארצו כו |יט |אבריל כד |מאיו ה |", "+---------+-------------+-------+----------+---------+--------------+----------+", "|ה |אלף תשיז |יום ש״ק|מארצו כז |ח׳ |אבריל כא |מאיו ב |", "+---------+-------------+-------+----------+---------+--------------+----------+", "|טז |אלף תשכח |יום ה׳ |מארצו כה |יט |אבריל כא |מאיו כ |", "+---------+-------------+-------+----------+---------+--------------+----------+", "|ה |אלף תשלו |יום ג׳ |מארצו כז |ח׳ |אבריל כה |מאיו ו |", "+---------+-------------+-------+----------+---------+--------------+----------+", "|טז |אלף תשמז |יום א׳ |מארצו כו |יט |אבריל יט |אבריל ל |", "+---------+-------------+-------+----------+---------+--------------+----------+", "|ה |אלף תשנה |יום ה׳ |מארצו כז |ח |אבריל כג |מאיו ד |", "+---------+-------------+-------+----------+---------+--------------+----------+", "|טז |אלף תשסו |יום ג׳ |מארצו כח |יט |אבריל כג |מאיו ד |", "+---------+-------------+-------+----------+---------+--------------+----------+", "|ה |אלף תשעד |יום א׳ |מארצו כז |ח׳ |אבריל כ׳ |מאיו א |", "+---------+-------------+-------+----------+---------+--------------+----------+", "|טז |אלף תשפה |יום ש״ק|מארצו כו |יט |אבריל כ׳ |מאיו א |", "+---------+-------------+-------+----------+---------+--------------+----------+", "|ח |אלף תשצג |יום ה׳ |מארצו כח |ה׳ |אבריל כד |מאיו ? |", "+---------+-------------+-------+----------+---------+--------------+----------+" ], [ "אה״כ היה חידוש לענין איחור המולדות והניגודים שלהם משלנו:" ], [ "אה״ח אם הניגוד שלנו יהיה ביום חמישי בשבת או אחריו אנו קודמים אותם בעשרה או ט׳ ימים אבל אם יהיה ביום א׳ או ג׳ לא יהיו בינינו וביניהם אלא המרחקים מחמשה או שבעה ימים:" ], [ "אה״כ הייתי חושב שהיה בינינו וביניהם איזה הפרש חדש:" ], [ "אה״ח אי אפשר להיות כן שהרי אנחנו לא שנינו את לוחותינו והם עדין עומדים בשלהם כי לא שמעו בקול האפיפיור גריגוריאו י״ג ובזה אשים קנצי למילין בענין עיבורנו ועיבורם כי אתה בחריפות שכלך תדע ותשכיל מן מוצא לעתיד עד סוף העולם:" ], [ "אה״כ דע אהובי החבר כי לא אעזבך עד אשר תגיד לי טעם שני כללים ששמעתי על עיבורנו:" ], [ "אה״ח דבר אדוני כי רצוני רצונך ומחשבתי מחשבותיך:" ], [ "אה״כ כלל גדול אמרו (פ״ק דר״ה דף י״ט בגמ׳ אדר הסמוך לניסן לעולם חסר) ועוד כלל אחר אמרו (שם רע״ב מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר). וקשה לי למה אדר ואלול שניהם. חסרים לעולם מה פשעם ומה חטאתם:" ], [ "אה״ח דבר ותקון גדול עשו חז״ל בזה:" ], [ "אה״כ הלא תגיד לי מה התקון הגדול הלז:" ], [ "אה״ח כבר ידעת שכשעלה עזרא מן הגולה לא עלה עמו אלא מעט מזעיר מעם ישראל ככתוב בנחמיה כל הקהל כאחד ארבע ויבוא אלפים שלש מאות וששים. וכאשר כל העם שהיו אלפי אלפים ורבי רבבות היו מפוזרים בכל רוחות העולם אחד הנה ואחד הנה ובפרט במלכות בבל ובארץ מצרים היה מספר גדול ועצום כידוע מדברי היוסיפון לרומיים וידידי׳ אלכסנדרי הנקרא פי״לון. ידעת ג״כ שבירושלים היו ב״ד מקדשין יום ל׳ ע״פ הראי׳ אם באו עידי ראיה ואם לא היו עושין ר״ח ביום ל״א מבלתי העדאת עדים כי יום ל״א מקודש מעצמו שכבר קדשוהו שמים. ולפי ששני ימים אלו דהיינו ל׳ ול״א ראויים והגונים לקבוע בהם ר״ח ור״ה במה יודע איפוא לבני ישראל הרחוקים אימתי ר״ה ואימתי יוה״כ וסוכות ופסח והכתוב אומר (תורה אחת יהי׳ לכם). ובכן אין אנו יכולין לחוג את מועדי ה׳ בשני ימי׳ חלוקין כגון קצת ביום א׳ בשבת שני וקצת ליום כי אב אחד לכולנו ואל אחד בראנו ולכן חז״ל שכל יקר ראתה עינם עשו תקון גדול לרחוקים כדי שלא יהיה לבם נוקפם והיינו שצוו שבני חוצה לארץ לא יעברו מעולם לא את אדר ולא את אלול ושיעשו שני ימים יום טוב ובזה מובטח להם שיחוגו את חגי ה׳ עם בני ארץ ישראל בהכרח:" ], [ "אה״כ כבר אמרתי לך פעם אחרת שענין בלי משל כגוף בלי נשמה:" ], [ "אה״ח הנני. הגע עצמך שבני ח״ל עיברו את אלול. ועתה ממה נפשך או עושים שני ימים י״ט או יום א׳ אם עושין יום א׳ ודאי שיעשו יום ל״א ואפשר שבני א״י עשו יום ל׳. נמצא שלא חגגו יחד והכתוב אומר (תורה אחת יהי׳ לכם). ואם יעשו שני ימים עדין לא יצאו מידי ספק כי שמא בא״י חגגו ביום ל׳ והם עשו ר״ה בל״א ול״ב הרי שאין דרך לחוג כולנו יחד אלא על ידי חסרון אלול לעשות שני ימי׳ והוא הדין באדר לגבי פסח:" ], [ "אה״כ צריך לומר שרוח ה׳ דבר בם ומלתו על לשונם. אבל תמהני איך לא עשו תקון הזה בחג השבועות:" ], [ "אה״ח הרי הוא מתוקן ועומד מעצמו כי אייר שהוא קודם לסיון בסדר החדשים הוא חסר מעצמו כידוע. כי מניסן עד תשרי כל החדשי׳ כסדרן א׳ מלא וא׳ חסר. כגון ניסן בלא אייר חסר. סיון מלא תמוז חסר. אב מלא אלול חסר:" ], [ "אה״כ איך היו נוהגין בע׳ שנה של גלות בבל לגבי מועדים:" ], [ "אה״ח איני יודע כי לא נמצא כתוב בספר סדר הנהגתם בימים ההם. אבל כל ישראל לפי דעתי היו קובעין כפי המולד כמונו היום בהסכמת נביאים שביניהם. ואפשר שהשי״ת קיים הסכמתם כמו שקיים ואישר הד׳ צומות כנראה בזכריה (ח׳ י״ט):" ], [ "אה״כ וכי אי אתה מאמין שהקביעה על פי המולד נתקבלה מסיני ממר״עה:" ], [ "אה״ח אין ספק שבין החשבון ובין הראיה נתקבלו שניהם מסיני:" ], [ "אה״כ למה אמרת א״כ שהקב״ה קיים ואישר הסכמתם שנראה שהם הסכימו תחלה ואח״כ נתקיימה הסכמתם מאת הקב״ה:" ], [ "אה״ח מסיני קבלו שמצוה לקדש עפ״י הראיה היכא דאפשר כדאיתא בפ״ק דר״ה (דף כ׳) וכשאי אפשר מפני העבים או מפני המלחמה וכו׳ יתנהגו על פי החשבון. והנה כשגלו לבבל היו מסתפקים כדת מה לעשות ובחרו בחשבון בהסכמת הנביאים. ועל בחירת החשבון אמרתי שהקב״ה קיים על ידם לא על החשבון עצמו שכבר נתקבל מסיני:" ], [ "אה״כ מאן מוכיח שישראל בחרו בחשבון ועזבו הראיה:" ], [ "אה״ח השכל והסברא. שהרי אחר חרבן בית ראשון היו בבבל מספר גדול ועצום של ישראל וכן במדי ופרס כנראה במגלת אסתר. ורבים מהם ירדו מצרימה עם יוחנן בן קרח ככתוב בירמיה מ״ג. ומלכות מצרים הוא באורך ס״ב מעלות, ובבל בס״ט ופרס קרוב לתשעי׳. נמצא אורך הרצועה הזאת ממצרים לפרס דהיינו ממערב למזרח קרוב לשלשים מעלות ובכן במלכות פרס יזרח השמש ויעריב שתי שעות קודם מצרים ולכן אפשר שתראה הלבנה בשקיעת החמה של ליל שבת שהוא ליל שלשים ולא תראה בפרס עד שקיעת החמה של מוצאי שבת כמ״ש (סימן ק״ך) ואם היו קובעין על פי הראיה נמצא שבמצרים עשו ראש השנה ביום שבת ובפרס ביום א׳ בשבת והיאך אני מקיים תורה אחת יהיה לכם. אלא ודאי צריך לומר שהיו קובעין עפ״י החשבון דהיינו המולד שהוא שוה למצרים לבבל ולפרס ולכל העולם כולו:" ], [ "אה״כ דבריך טובים ונכוחים ומתיישבים על הלב אבל לא יאמן כי אמרו הבא ראיה ותאמן" ], [ "אה״ח כך נראה לי. אבל אני אומר קבלו דעתי אמנם אין ספק שהיו צריכין לאיזה סדר בגלות. ולפי דעתי אין נכון סדר מזה מפני שהוא שוה לכל:" ], [ "אה״כ ומאימתי נראה לך שהתחילו לעשות שני ימים טובים של גליות:" ], [ "אה״ח אחר שעלה עזרא מבבל וגלותו עמו ואחר שנתיישבו בארץ ישראל נולדו הספקות בהכרח לבני ח״ל אם בני א״י קדשו יום ל׳ או קבעו ביום ל״א:" ], [ "אה״כ ואי אפשר שהתחילו השני ימים משהושיב ירבעם בן נבט פרדסאות על הדרכים כרי שלא יעלו לרגל והותיקין שבהם גמרו ביניהם בהסכמת ורשות הסנהדרין לעשות שני ימים:" ], [ "אה״ח איני יכול לחלוק עליך ולא אתה יכול לחלוק עלי כי שנינו טוענין שמא:" ], [ "אה״כ והשתא דבקיאינן בקביעא דירחא מאי טעמא עבדינן תרי יומי:" ], [ "אה״ח כבר החזרתי לך תשובה על זה (ויכוח ג׳ סי׳ ק״ל) ואעפ״י שאמרתי אז שאאריך כאן אין לי להאריך כי שם טענתי כל מה שיש לי לטעון ואין לי להוסיף:" ], [ "אה״כ ומה נשיב לקראי׳ הטועני׳ עלינו שאנו עוברי׳ על בל תוסיף:" ], [ "אה״ח אין להם תפיסה עלינו כלל ועיקר. כי אין כונתנו לעשות שני ימים יום טוב אלא יום א׳ בלבד. והראיה שבכל יום שני של יו״ט מפטיר קורא וביום הראשון. ובסכות אינו קורא וביום השני עד יום ראשון של חול המועד:" ], [ "אה״כ הנה ביום שבת יש הפרש גדול בין יושבי המזרח ובין המערב. כי כשכלה יום שבת בקצה המזרח אזי מתחיל שחרית של שבת בקצה המערב וא״כ היאך אני מקיים תורה אחת יהיה לכם:" ], [ "אה״ח קרוב לזה מצאתי בס׳ הכוזרי הראשון (מאמר סי׳ ל״ח) שה״חר יהודה מוס״קאטו ז״ל מפרשו הביא דברי קראי המפטפט נגדנו והבל יפצה פיהו לאמר (שכשם שבשבת יש בין מקום למקום שעה ושתים ושלש ולא איכפת לן כי כל איש ישראל מקדש השבת כפי מקומו ושעתו כן ראוי להיות בקידוש החדש שכל מקום ומקום יקבע ביום ראייתו ואם השמים מתקשרים בעבים יעשו כפי ההקרבה ר״ל כפי מה שהשכל נותן). ע״כ תמצית דבריו:" ], [ "אה״כ הרחב פיך בפירוש דברי הקראי ואח״כ תודיעני מה בידך להשיב:" ], [ "אה״ח יש מחלוקת גדולה בין ה״חר יהודה הלוי בעל הכוזר והרב ר׳ אברהם בר חייא וה״חר יצחק ישראל בעל יסוד עולם אם הבקר והערב מתחילין מירושלם שהיא סמוכה לטבור הארץ בכדי כ״ד מעלות לפאת מערב דהיינו שעה וחצי בקירוב. או מקצה המזרח ולפי שאין עסק למחלוקת זו בענין שאנו בו אניח הדבר כמו שהוא:" ], [ "אה״כ עשה כל אשר בלבבך כי ה׳ עמך:" ], [ "אה״ח דע ראשונה שהמשלים שאביא מיום ולילה אני מדבר בתקופת ניסן שהימים והלילות והשעות שוין כדי שלא תטריח עצמך להפוך שעות בלתי שוות לשוות. ואומר כי מקצה המזרח לקצה המערב יש ק״ף מעלות אשר השמש הולך עליהם בי״ב שעות היום וכשהשמש יוצא על הארץ בקצה המזרח אזי הוא תחלת הלילה בקצה המערב של היום שהוא במזרח. לנו בני ישראל שהיום הולך אחר הלילה. כגון תחלת ליל שבת במזרח הוא תחלת בקר של ערב שבת במערב. חצי ליל שבת במזרח הוא חצי יום ערב שבת במערב. בקר של שבת במזרח הוא תחלת ליל שבת במערב. חצי יום שבת במזרח הוא חצי ליל שבת במערב. וסוף דבר מוצאי שבת במזרח הוא שחרית של שבת במערב. הרי לך שכל ישראל שובתין יחד י״ב שעות ואין הפרש ביניהם אלא שכשהוא ליל שבת במערב אזי הוא יום שבת במזרח. אבל הוא שבת קדש לאלו ולאלו. עוד יש יתרון אחר והוא שאם איש היושב בקצה המזרח יאמר ליושב בקצה המערב יום שבת ה׳ ניסן של שנת הת״עג קריתי ספר תהילים בשעה אחת או שיאמר כך היושב במערב לבא מן המזרח באזניו ישמע ולבבו יבין שיום ה׳ ניסן חל ביום שבת לזה ולזה. כי שבת ראשונה של ניסן של שנה זו היתה ה׳ לחדש אליבא דכולי עלמא ונמצינו מקיימין תורה אחת יהיה לכם אמנם אם כל אחד ואחד היה מקדש על פי הראיה כפי מקומו ושעתו היינו עושין תג הפסח בשני ימים חלוקין זה אחר זה:" ], [ "אה״כ משול לנו משל ויאמנו דבריך:" ], [ "אה״ח זכור אל תשכח את אשר ראיתי בעיר ליו״רני שנראתה הלבנה החדשה בליל כ״ט אדר (סימן קי״ח). ועתה הנני מחדש המעשה ההוא במשל אחר להכריח שאי אפשר שישראל יקדשו כל א׳ ואחד עפ״י הראיה כפי מקומו. הסכת ושמע. הגע עצמך שהמולד היה בקצה הטורח ביום שבת אחר חצי היום מיד ואז הוא במערב אחר חצי ליל שבת מיד. ולפי כלל (נולד אחר חצות בידוע שאינו נראה סמוך לשקיעת החמה) בודאי הגמור שלא תראה הלבנה בליל מוצאי שבת במזרח מפני שאין לה זמן להתרחק מהשמש בפחות משש שעות. באופן שתראה אורה ליושבי המזרח. ובכן אינן יכולין לקדש את החדש במוצאי שבת וצריך שימתינו עד ליל יום שני בשבת שאז יראוה ויקדשוה. אבל יושבי המערב ששעת המולד היא להם אחר חצי ליל שבת כיון שיש קרוב לי״ח שעות מהמולד ללילה יראוה ויקדשוה במוצאי שבת. נמצאו יושבי מערב חוגגין ביום א׳ בשבת ויושבי מזרח ביום ב׳ בשבת. הלזה תקרא תורה אחת יהיה לכם:" ], [ "אה״כ יכחשו אויבינו לך ויאמרו דלעולם אימא לך דבקידוש שבת כן קידוש ראש חדש והחגים:" ], [ "אה״ח אין משבת ראיה. שאע״פי שליל שבת של מזרח הוא יום ע״ש של מערב ויום שבת של מזרח הוא ליל שבת של מערב אעפ״כ אינו משתנה לא שם יום השבת ולא שם יום החדש אלא בשעות ולא אוושא מלתא. משא״כ בקידוש החדש דאוושא מילתא טובא לומר שקצת בני ישראל יעשו את הפסח ביום א׳ וקצתם ביום ב׳. ושיום י״ד לקצתם הוא יום ט״ו לקצתם:" ], [ "אה״כ ולדידן מי ניחא. והלא בזמן שהיו מקדשין עפ״י הראיה מעשים בכל יום שט״ו של ח״ל היה י״ד לבני א״י כדאיתא בפ״ק דר״ה (דף כ״א) רבה הוה יתיב בתעניתא תרי יומי זימנא חדא אשתכח כוותיה רב נחמן יתיב בתעניתא כולי יומא דכפורא לאורתא אתא ההוא גברא א״ל למחר יומא רבא במערב א״ל כו׳. וכתב רש״י ז״ל תרי יומי עם לילותיה׳ שטא עיברו ב״ד את החדש ויום י״א שלנו הוא עשירי שלהם. לוי איקלע לבבל בחד סר בתשרי אמר בסים תבשילא דבבלאי ביומא רבה דמערבא, רש״י, בסים תבשילא דבבלאי. אכלו לחם למעדנים ביה״כ של א״י שהרי ב״ד עיברו את החדש והיו מתעני׳. הרי שפעמים כשהיה י״א תשרי בח״ל היה י׳ בא״י ואעפ״כ אין פוצה פה ומצפצף, ולמה לא יהיה כך כשכל א׳ וא׳ יקדש ע״פ ראיתו ולא יסמוך על ראית ארץ ישראל:" ], [ "אה״ח אין לדמות זה לזה כי בזמן שהיו מקדשין עפ״י הראיה כל מגמת בני ח״ל היתה לחוג יחד עם בני א״י ואם באלו לפעמים לא עלתה בידם אין להאשימם כי היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר ועוד דלגבי צום כפור אי אפשר לעשות שני ימים משום פיקוח נפש. ועל זה וכיוצא בזה אמרו (לא ניתנה תורה למלאכי השרת) אבל אם היו מקדשין כרצון הקראי אזי היתה נעשית תורה כשתי תורות:" ], [ "אה״כ אכתי קושיא במקומה עומדת:" ], [ "אה״ח כיון דלא ניחא לך בכל אלו התירוצים הרי לך תירוץ חדש אשר אין להרהר אחריו:" ], [ "אה״כ לקראת צמא חושה והבא מי תשובתיך:" ], [ "אה״ח כתיב והפיץ ה׳ אתכם בעמים, וכתיב השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה. נמצא שכשם שהשי״ת צוה שלא יקריבו אלא במקום אשר יבחר ה׳ בין בזמן שב״ה קיים {בין} בזמן שאינו קיים כך כשהגזיר לנו גלותינו הורנו ג״כ ע״י הקבלה אופן הנהגתינו בו בעיבור החדש והשנה וקידוש המועדים:" ], [ "אה״כ זוהי סברא בעלמא ואינה ראיה:" ], [ "אה״ח התשובה שאמרתי לך שאין להרהר אחריה היא מה שאמר הכתוב כי יפלא ממך דבר למשפט וגו׳ על פי התורה אשר יורוך. הגע עצמך שנולד הספק בימי ירבעם או אחר גלות עשרת השבטים או באיזה זמן. שיהיה כי לא מן השם הוא זה. וגלו י׳ השבטים ללחלח ולחבור נהר גוזן וערי מדי ולא היו יכולין לידע מתי קידשו ב״ד את החדש כי רב הדרך ביניהם לירושלם ושלחו שלוחים לב״ד הגדול להודיע להם איך יתנהגו בדבר הזה והסנהדרין שלחו להם שיעשו שני ימים להסתלק מן הספק ויורו להם סדר העיבור שיש בידינו היום. אמור לי אדוני המלך היש מי שיוכל לומר דבר נגד תקנת הסנהדרין מכח הכתוב על פי התורה אשר יורוך:" ], [ "אה״כ אתה מצייר הדבר באופן שיהיה לעזר ולהועיל לך אבל אפשר שלא כך היה המעשה:" ], [ "אה״ח אם כן איך היה הדבר:" ], [ "אה״כ שמא יחידים מישראל עשו כך:" ], [ "אה״ח והסנהדרין מה עשו הסכימו על ידם או לא:" ], [ "אה״כ והיאך אדע אם הסכימו או לא הסכימו:" ], [ "אה״ח אם כן אתה טוען שמא ואין טענת שמא טענה כמו שאמרתי (בויכוח ב׳ סימן כ״ו וט׳) כמה פעמים:" ], [ "אה״כ וכי אתה טוען ברי:" ], [ "אה״ח וכי יעלה על דעתך שיחידים מישראל חידשו איזה דין מעצמם בזמן שסנהדרין קיים וחכמי הסנהדרין לא שתו לב:" ], [ "אה״כ מודה אני דלא מסתברא:" ], [ "אה״ח א״כ שני ימים טובים של גליות אם לא נתקבלו מסיני נתקנו במצות הסנהדרין ובהסכמת השי״ת שצוה עפ״י התורה אשר יורוך. לא תסור וגו׳:" ], [ "אה״כ יפה אמרת שאין להרהר על תשובתך:" ], [ "אה״ח תעלה חמתי באפי כשאני קורא בדברי הקראי הנ״ל הכתובים בפירוש הח״ר יהודה מוסקאטו ז״ל שאמר בידוע כי ישראל היו מקדשין עפ״י הראיה כפי המקום כו׳. ועתה אשאל מאת האיש הלזה מי הם המשובשים ומי הם הטועים אם אנחנו או הם שהרי הוא אומר שבידוע שישראל היו מקדשין כפי ראית המקום מי הגיד לו ומהיכא תיתי יתנו עידיה׳ ויצדקו. ואם אנחנו נותנים עידינו חכמי המשנה והגמרא שכתבו שכך היו נוהגין בימיהם ובימי אבותיהם ואעפ״כ אינם מאמינים בדבריהם למה נאמין אנחנו בדבריהם שהם דברים בעלמא בלי עדות לא ממנו ולא מהם עצמם. ועוד שמובטח הוא שישראל לא היו מקדשין כפי ראית המקום והנה הכת שלהם לא התחילה אלא מזמן המורדים ענן ושאול זה תתק״נג שנה בימי הגאון רב יהודאי בשנת ד׳ אלפים תק״ך ואם כן היכן היא הקבלה שאבות אל בנים יודיעו אמתתה. ואם אומר כך דרך השערה הטובה השערתו מעדותנו אשר צריך שיודה בו בעל כרחו שהוא אינו יכול להכחיש שהיו נוהגין כך בימי התנאים וקצת האמוראים. אלא ודאי שכל דבריו אינן אלא הבל ורעיון רוח ואם מרגלא בפום חכמינו ז״ל הרוצה לשקר מרחיק עידיו מה יש לנו לומר על מי שאין לו עדים כל עיקר ורוצה להכחיש כמה וכמה עדים כשרים ונאמנים באמרם בלי ראיה אלא שזדון לבם השיאם לאמר רוח ה׳ דבר בנו והרבנים הלכו אחרי שרירות לבם:" ], [ "אה״כ אל תטריח עצמך יותר כי כבר גלויה ומפורסמת פתיותם וסכלותם וגילית לעוני כל חי כי הבל ותהו דבריהם יען בטחו על משענת קנה רצוץ ענן ושאול וסרו מהר מן הדרך אשר למדום אבותינו ואבותם הקדושים וילכו אחרי ההבל ויהבלו האל ברחמיו יפקח עורות שכלם וכסלם וישיבם אל כן האמת כבראשונה:" ], [ "אה״ח יקם ד׳ את דבריך. והנה היום שלמתי נדרי והשלמתי ויכוחי. ועתה תפול נא תחנתי לפניך אדוני המלך שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי:" ], [ "אה״כ רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דנרי זהב כי קשה עלי פרידתך מאוד:" ], [ "אה״ח אפילו אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם איני יכול להתעכב יותר כי צריך אני לשים לדרך פעמי לילך לעיר הגדולה לזנדרי״ש לעמוד לשרת לפני ק״ק של ספרדים יצ״ו. כאשר עשיתי מתחלת שנת התס״ב:" ], [ "אה״כ הלא כל הארץ לפניך כטוב בעיניך שב והיה לי לאב ולכהן כי אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי:" ], [ "אה״ח אי אפשר אדוני המלך כי נדר נדר עבדך לק״ק הנ״ל לשוב שם. ומי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדבורו:" ], [ "אה״כ א״כ לך לשלום. והאל ברוב רחמיו וחסדיו ידריכך בדרך זו תלך כאשר הדרכת אותי ואת עמי בדרך הטובה והישרה להבין אמרי בינת תורתנו הקדושה והתמימה על ידי אמתת קבלת חכמי המשנה והגמרא. הוא יהיה בעזרך ויצילך מכף כל אויב ואורב בדרך:" ], [ "אה״ח הקב״ה יתן לך אדוני המלך חיים ארוכים חיים של שלום של טובה. ושל ברכה. וימלא כל משאלות לבך ותנשא מלכותך ויגדיל את כסאך מעל כסא אבותיך. עד יצא חטר מגזע ישי ויורה צדק לנו בעגלא ובזמן קריב אמן כי״ר:", "תם ונשלם" ] ] }, "versions": [ [ "Warsaw, 1865", "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002002507/NLI" ] ], "heTitle": "מטה דן", "categories": [ "Jewish Thought", "Acharonim" ], "schema": { "heTitle": "מטה דן", "enTitle": "Matteh Dan", "key": "Matteh Dan", "nodes": [ { "heTitle": "שער", "enTitle": "Title Page" }, { "heTitle": "הקדמה", "enTitle": "Introduction" }, { "heTitle": "ויכוח ראשון", "enTitle": "First Dialogue" }, { "heTitle": "ויכוח שני", "enTitle": "Second Dialogue" }, { "heTitle": "ויכוח שלישי", "enTitle": "Third Dialogue" }, { "heTitle": "ויכוח רביעי", "enTitle": "Fourth Dialogue" }, { "heTitle": "ויכוח חמישי", "enTitle": "Fifth Dialogue" } ] } }